עין יעקב - שבת צז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. הלימוד שנלמד היום יהיה לעילוי נשמת מור אביהם ועטרת ראשם, השם הטוב אליהו בן ישורה, יהודה בן ישורה,

אהרון בן יפה, ליך בן וולו, יהודה בן תנחום,

דוד

בן ליליה,

מפרת בת בתי,

מיכאל בן דייזי,

ויתר בן דליה, רב אחיה דטינגר בן כרמית,

אהרון בן שרה, רבה אוליאב חיים בן רחל,

אורן בן דינה,

איוון בן,

איוון בת פרידה,

מאיר בן נדיה,

סמיון בן יפה,

חנה בת יעל טוב,

וגם שיר בדינה, וגם

אבא של חיים, איך השם שלו?

חגי בצלאל בן חפצי, רוח אדוני דנחם בגן עדן.

בהמשך נספר לכם מעשה נורא ואיום,

בעזרת השם, כדאי יהיה להיות מרוכזים ולשמוע.

אנחנו ממשיכים בלימוד עין יעקב, מסכת שבת, פרק תשעה עשר,

עמודים קל עמוד א, קל עמוד ג',

עמוד ב',

אות צדיק זין. תניא,

יש פסוק בשמות טו,

זה עלי וענווהו אלוהי אביו ארוממנו, ומי שלא זוכר, זה בעז ישיר משה.

אבל אנחנו אומרים על השלושה מילים הללו, זה עלי וענווהו,

דרשו חז״ל דרשה מיוחדת, התנאה

לפניו במצוות.

המצווה הזאת של זה כלי וענווהו נאמרה על

בית יפה שאדם יעשה לעצמו, בגד יפה, ציצית,

תפילין יפות,

טלית, וכן על זה הדרך, אפילו על ברית מילה.

לגבי ציצין מעכבין, מופיע שם, וזו הסוגיה שלנו,

מועל שלא חתך מספיק,

ואז נותר ציצין המעכבין או שאינן מעכבין.

מה זה ציצין המעכבין?

אומר השולחן ערוך, חתך פחות מדי מאור העורלה. לפעמים הסנדק

לא חזק,

לפעמים הסנדק הוא חלשלוש, שזה סבא מבוגר,

או רב שידיו רועדות, וכן על זה הדרך.

ואז המועל עושה את עבודתו נאמנה, והוא לא יכול גם להחזיק וגם לחתוך.

אז מה הוא עושה?

הוא משתדל לתפוס את העורלה כמו שצריך.

פתאום הסנדק מגרד לו באוזן, אז מה הוא עושה?

שחרר את היד שלו מההחזקה של הרגל של התינוק,

מגרד רגע את האוזן שלו.

הוא לא יכול להתגבר על הגירות, כבוד הרב, מה אני אעשה?

המועל עכשיו לא יכול לחתוך,

מה יעשה עכשיו? אם יחתוך, יכול להיות שיחתוך פחות מדי.

אומר השולחן ערוך, ייתכן וחתך פחות מדי,

ואז נשאר לו אור עורלה, נחלקו רבותינו.

האם צריך שיהיה רוב גובה לאור של העורלה,

או היקף?

דהיינו,

אם זה לצורך העניין,

האיבר של ברית המילה,

ברית קודש זה נקרא, לא לחינם,

כי הכול צריך להיות בקדושה וטהרה.

אז אדם זוכה לראות פירות טובים, ילדים טובים בקדושה וטהרה,

עם המחשבה נקייה.

אמרנו את זה כמה פעמים, וכמעט אפשר להגיד שזה הסיבה.

בזמנכם, אתם זוכרים שהיה אולי ילד שניים מופרעים בבית הספר? אולי.

היום רוב הכיתה לוקחת רטלין חוץ מהמורה והתלמיד המצטיין.

מה קרה?

איך זה יכול להיות שכולם נהיו גרועים?

הרי מזמננו היה גרוע אחד לבית ספר שלם.

אז איך זה יכול להיות שכיתה שלמה היא גרועה,

והמורה ועוד שתיים טובים אולי, במקרה הטוב?

לפעמים יש כאלה שגם המורה לא הכי טוב.

והוא אומר, על כולם גרועים, כולם צריכים רטלין.

ממה זה נובע?

התשובה היא,

המחשבה בשעת

המצווה הקדושה.

אדם ואשתו נמצאים בשעת המצווה הקדושה. על מה הם חושבים?

לא לחינם חז״ל תיקנו שדווקא בחצות הלילה זה הזמן שאדם יכול להיות בקדושה וטהרה עם אשתו.

לא ביום,

לא בלילה מוקדם. למה?

זה זמנים שיש בהם רעש.

ומטבע הדברים, אדם, השכל האנושי שלנו, חלוש.

אם אדם לא מחזק אותו, לא מיושב,

בדעתו כמו שצריך, השכל שלו,

אוטומטית המחשבה שלו מתפזרת. הוא שומע צפצפה,

עכשיו הוא יחשוב על צפצפה. הוא שומע תרנגול בבוקר עושה קוקוריקו,

יחשוב על תרנגול.

ממילא הוולד שמגיע, מגיע פגום במחשבתו. תקשיבו טוב, זה מזעזע.

הוולד שמגיע לעולם פגום במחשבה.

איך הוא מגיע יפה,

בעיר,

עיניים כחולות?

מה זה, הזריקו לו שם פיגמנטים?

מה הזריקו לו? לא.

הכל תלוי במחשבה.

זה יכול להיות שאשתו תהיה

סיפסיואה, שחורה, והילד שלו יצא לבן בכלל.

איך זה יכול להיות? התשובה היא,

איפה שהמחשבה,

שם יצא בדיוק בעצם המעשה.

לכן מאוד הזהירו רבותינו את הדבר הזה שהאדם צריך להיות בקדושה וטהרה.

ואיך שאתה מתנהג, ככה הילדים שלך יצאו.

הילדים בעצם זה העתק שלנו.

האישה זה המראה שלנו.

תזכרו, תמיד, נכנסת הביתה, חייכת, ילך לך חלק באותו ערב.

לא חייכת,

אני לא אחראי.

צריך לחפש אחר כך מישהו שמטפל בשלום בית.

למה? נכנסת פרצוף חמוץ, היא בטוחה שאתה כועס עליה.

היא בטוחה שהשם ישמור ויציל.

לכן מסכן המוהל הזה תפס כרע, חדך, נשאר ציצה מעכב.

הציצה מעכב זה יכול להיות מאור עורלה, כי יש שני אורות שמכסים את

הברית קודש.

אור אחד הוא חיצוני, האור האלסטי שלנו, של הגוף, בצבע הגוף כהה.

ויש אור קרומי דק בעיר, שאותו המוהל עושה פריעה כמו שצריך.

אז הוא הפנימי יותר.

אומר השולחן ערוך, אם נשאר לו רוב גובה או רוב היקף מאור העורלה,

אפילו ביום שבת חייב לתקן את זה.

למה?

זה נקרא ערל לכל דבר ועניין. כן, הוא עכשיו עשה ברית,

והוא ראה, אם פתאום נשאר לו אור לה, ואז הוא יסגור דיטול וייקח אותו לצד? לא, לא, לא.

זה יהיה חילול שבת. עכשיו אתה על ברכי הסנדק צריך לסדר את הכול,

שיהיה על פי ההלכה כמו שצריך. אם לא, נשאר ערל כל החיים.

ואני פוגש לא יום ולא יומיים ולא שנה ולא שנתיים יהודים שהם ערלים גמורים.

ערלים.

וואו, לפני שלושים שנה מעלו אותי. כן, חשבת שמעלו אותך, והמוהל חשב שהוא מל.

הנה עובדה.

מבין לדבר הזה.

לכן,

אחד כזה, חס ושלום, חס וחלילה, המוהל צריך לסדר אותו כמו שצריך.

לגבי הקרום הפנימי, שזה נקרא עור הפריאה, בזה,

אם זה ציץ מעכב, ודאי שיש ביום חול, ודאי שחוזר עליו. המחלוקת לגבי שבת, ציץ שאינו מעכב, סליחה, אם צריך לחזור עליו או לא צריך לחזור עליו, זה נחלקום שולחן ערוך והרמה.

לכן על זה הדרך, לא ניכנס לזה.

אם ככה, אנחנו רואים שהמילים זה, כלי והוא, הולך על הרבה דברים.

סוכה יפה שאדם עושה,

זה כלי והנווהו.

הלך, קנה אתרוג ולולב יפייפים. הלך, חיפש,

הזיע, טרח, בזבז זמן, עבודה, הכול.

הגיע, קנה, לולב ואתרוג, מודרים, פששש, הוא שמח בהם, אה? קיימת מצוות זה כלי והנווהו.

על כל דבר שבקדושה, זה כלי והנווהו.

אותו דבר, כמו שאמרנו, על מה? על הברית מילה, שהמוהל צריך להיזהר.

אז דרשו חזל, מה פשר המילים זה כלי והנווהו?

התנהל לפניו במצוות.

אתה עושה מצווה?

תעשה אותה שלמה. זה לא שווה שאדם, לדוגמה,

קונה, אני יודע מה תפילה על הפרנסה ביום כיפור,

מה עושים לו כל הבית כנס? פששש.

זה הפסיד את השכר של המצווה בעולם הזה.

מה אני השם עשו לי? פשש.

אבל אתה בתוך תוכך אהבת את זה, אה?

אהבת את זה. כמו שאתה לא אוהב לקבל ביזיונות,

אתה אוהב לקבל שבחים, ואהבת את זה? הפסדת את המצווה שהייתה מזומנת לך, שמורה לך,

השכר שלה לעולם בהפסדתה.

לכן, אתה צריך להיות פשטותי.

פשטותי, לא לחפש לבלוט בדבר, להגיד, לא, אני... אבל אם זה מצווה,

ואני רוצה לעשות בשלמות,

אין לי אינטרס שהחבר'ה יגידו, או יגידו, או כל הכבוד, התורם. לא, אני עושה את זה באמת לשם שמיים.

זה נקרא התנהל לפניו במצוות.

מונה הגמרא, כמו שאמרנו, שופר,

לולב נאה, סוכה נאה, עציצית נאה, ספר תורה נאה,

וכותב בו, אומרת הגמרא, לשמו בדיון נאה.

יפה מאוד.

ובקולמוס נאה, אפילו הקולמוס של הסופר סתם,

צריך שיהיה משובח, אם הוא יכול לעשות אותו עם כל מיני עיצובים יפים וחריתות,

פששש, בכלל.

ובלבלר אומן, הסופר גם הוא צריך שיהיה אומן. לא אחד שעכשיו למד,

בקושי יודע את ההלכות, לא נבחן לו שום דבר, יאללה, נהיה סופר סתם. זה לא עובד ככה.

זה סופר,

סתם.

הוא לוקח כסף, סתם.

סופר סתם צריך להיות בקדושה וטהרה. אתם יודעים מה זה?

זה מבהיל.

זה מבהיל. היום הסינים יכולים להיות סופרי סתם.

אדם לומד גרפיקה, יכול להיות סופר סתם. הוא בדיוק עושה לך את אותם אותיות, בדיוק, סתם.

אבל זה לא אותו דבר.

זה נכתב בקדושה, זה נכתב השם ישמו.

שלא בקדושה.

ואתם חושבים שזה לא משפיע?

או-הו כמה שזה משפיע.

לכן, לא לחינם אמרו רבותינו שאדם מחויב לבדוק פעם בשנה את המזוזות של הבית שלו. מה, אני קניתי ב-300 דולר מזוזה, למה אני צריך לבדוק פעם בשנה?

התשובה היא, כי אי אפשר לדעת.

תבדוק, אתה חייב כל שנה לבדוק. באיזה זמן?

בימים של חודש אלול או של חודש אלול, בודקים את המזוזות.

ותפילין, יבדוק פעם בשלוש שנים.

כל שלוש שנים תבדוק את התפילין שלך.

אני נתקלתי באנשים ששמו להם ניירות.

לא תאמינו, ניירות.

אחד השאירו לו קרטון,

אחד קנה מענו תפילין, רשמו לו בזה של הראש, זה מחולק לארבע, בזה של היד שמו לו, עבדנו עליך.

פתק, בלי לצחוק.

שמו בפנים, עבדנו עליך, שילם תבין ותקינין.

לא מוצא את הבן אדם עכשיו.

מסכן בוכה, מה הנחתי כל השנים? כן, זה על הראש של אותו אחד ששיקר אותו.

אבל אתה לא צריך להיות תמים.

קנית תפילין, תבקש לראות את הפרשיות. אני לא סוגר?

שמעתם? לא סוגר לבן אדם תפילין שהזמין עד שלא ראה את הכתב.

אולי הוא רוצה להראות את זה לאיזה רב, לרב שלו,

והרב שלו יאשר לו טוב או לא טוב,

או מזוזה.

בפרצוף שלו, מולו אני סוגר. למה?

שלא יחשוד.

הנה זה תראה, מתויג הכל כמו שצריך, בדק חיה,

שעטנס גץ, כל האותיות מתויגות,

כמו שצריך, אין דיבוקים, הכל עבר הגעה, הנה אישור מחשב. הנה זה, אני רגוע.

גם הוא רגוע, גם אני רגוע.

טוב שם טוב, אומר דוד המלך, מי שמן טוב.

אדם צריך להיות שקוף, בפרט מול אנשים.

מאוד צריך להיות זהיר. למה?

אם חס שלום, חס וחלילה, פעם אחת נתפסת, נגמר הסיפור.

איזה תצדקת תיתן?

מה תגיד?

ופה זה כלום, מה תגיד בעולם הבא?

שם יראו את הסרט האמיתי.

אז מה תעשה? תגיד, זה לא אני?

אין, לא אתה.

זה ה-DNA שלך, זה התמונה שלך, זה הפוזה שלך, הכל שם, מטורד, מצולם, מוקלט.

וחתום על ידו של האדם כל לילה.

מעשה שעשתה כל לילה.

נמשיך.

וכורחו בשיראין נאין.

יפה מאוד.

אבא שאול אומר, ואנווהו,

הו דומה לו.

ומהו חנון ורחום? דהיינו, שאתה צריך להיות כמו קודשא בריחו. מי זה ואנווהו? קודשא בריחו.

השם יתברך.

מהו חנון ורחום? אף אתה אהיה חנון ורחום. להבדיל,

השמאלנים.

אין פה מישהו שמאלני, ברוך השם.

בית הכנסת פה, כולם, לא שם. לא שצריך להיות ימני קיצוני או ימני.

צריך להיות עובד השם. יהודי שאומר תורה ומצוות. זה מה שצריך להיות.

לא פה ולא שם.

פגשתי יהודי, אמר לי היום, הרב, תשמע, זה לא, אתה יודע, איזה יופי היה.

זה האירוע ביזיון, אני קורא לזה, לא האירוויזיון, אירוע ביזיון.

כבר עשו, ברוך השם, גימטריה מצו, אתם יודעים.

שבת קודש בגימטריה קטנה יצאה 23,

השיר ה-23, השם ישמור.

כן, אז זה מראה לך,

מי שלא מכבד את השבת, לאן זה מגיע.

ומסכנים אנשים, מסכנים. לא מספיק דפקו להם עכשיו את הכרטיס הזה, שילכו למלות אותו. לא יודעים בקושי לקחת ב-15 לחודש את המשכורת של הביטוח הלאומי.

אומרים להם, לך לזה, עכשיו לך תטעין את הכרטיס. אם לא, אתה לא יכול לעלות לאוטובוס.

אז סגרו במשך שבוע את הכבישים פה בעירנו תל אביב.

כן?

למה? כי היה הופעה של פלוני ושל הטינופת השלישית,

והרביעי.

ומסכנים אנשים, מסכנים. חמי, חמי.

הגיע מהאוטובוס בבני ברק, הוא עובד.

האוטובוס ישיר, לא הוריד אותו בזה, לא עצר איפה שהוא עוצר תמיד.

הוריד אותו שם, בשיא הבוהמה, הוריד אותו. ב-12 בלילה, חמותי, תופסת אותו בטלפון.

איפה אתה? הוא אומר, לא יודע, פה הכל שיגעון, אוכל, בלאגן, זה, אני לא, מה הולך פה?

ספירת העומר, לא יכול לשמוע מוזיקה, מה אני עושה פה בכלל?

עכשיו, רק כדי להביא אותו, אתה לא יכול להיכנס. אם אתה לא רכב חירום או רכב משטרה, אתה לא יכול להיכנס.

הכל סגור ומסוגר.

ממש ככה, כמו בסדום.

הכל סגור, אי אפשר להיכנס.

היו צריכים ללכת, אני כבר הלכתי לישון,

זה היה 12 בלילה, היו צריכים ללכת ברגל מכיכר השעון ביפו עד לשם,

לתוך ה-reading שם,

כדי לחפש אותו בין כל ההמולה, להביא אותו ברגל בחזרה לכיכר השעון, ששם אותו חונה,

ולהחזיר אותו הביתה. אתם מבינים?

זה לא אירוע ביזיון?

זה הביזיון הכי גדול. ובסוף, מקום 23. נראה מקום אחד, שתיים, שלישייה, פותחת משהו.

יצא ביזיונות הכי גדול. אז מה לנו ולזה?

וכי, זה מוסיף לנו איזה כבוד? צחקו עלינו, הניפו לנו דגלי פלסטין.

עשו לנו הכל גרוע בפרצוף שלנו, צוחקים עלינו.

מה אומרים לנו? שלום, שלום.

אז הוא אומר לי, אותו יהודי היום שפגשתי, הוא אומר, מה, הרב, מה, הם צודקים?

אנחנו, ישראל, רחמנים בני רחמנים. אמרתי, על מי אתה מרחם?

על גוי?

על האחים שלך אתה לא מרחם.

על גויים הם מרחמים?

אני אספר לכם ככה את זה ברמזים, כי זה אירוע פלילי. אתמול בלילה

אחת השיבה את נשמתה לבורא עולם מקומה ארבע.

צ'יק, בחניון של אחד מהבתי מלון ברחוב הירקון.

היא נוסעת,

אחת נכנסת לחניון, נוסעת. עם האוטו, פתאום רואה גופה שוכבת על הכביש.

הזעיקו אותנו לשם, במסגרת זקה.

היא מגיעה לשם, השם ישמור ויציל. מתברר שזה לא מן המינים הסטנדרטיים.

אחד שעשה, כי דור תהפוכות המה. מבהיל.

אתה רואה שהם ריקנים, אין בהם שום דבר.

קצים בחייהם.

אז זה נקרא שלמות?

ועכשיו

הם אמרו, צריך לשנות את המנהג של המדורות.

אסור, זה מנהג פגאנים, קוראים לזה.

אסור לעשות מדורות.

מה פתאום? אתה חונק את כל המדינה.

רגע, מה עם המנגל של יום העצמאות? זה לא חונק את המדינה?

מה עם שאר השטויות והאבלים? זה לא חונק את המדינה?

מה עם הנזק שזה עושה לנשמה שלכם?

הנה, אנחנו רואים, אנשים שיש להם הכול.

הם מנסים את הכול ותעבים לכול ואוכלים מהכל, ובסוף מה?

איפה הם ואיפה יהודים ששומרי תורה ומצוות?

רחוקים כרחוק מזרח ומערב.

קצים בחייהם, זה מבהיל.

אנשים לא יודעים את זה, זה לא מתפרסם בתשקורת,

כן,

הדבר הזה. אנשים לא יודעים כמה אחוזים מתאבדים ביום.

לא יודעים.

אנשים חושבים הכול בסדר. פעם בשנה איזה מתאבד.

זה יותר מתאונות דרכים ויותר מרצח.

שמעתם?

האחוז כל כך גבוה יותר מתאונות דרכים ויותר מרצח.

כל זה למה? ויש להם הכול.

זה יכול להיות מכדור,

זה יכול להיות בתלייה, זה יכול להיות בהרבה דברים אחרים.

מאיפה כל זה בא?

אין תורה.

תבינו, הגוף אוכל, אוכל, אוכל, אבל מרוקן.

מה עם הנשמה? מה היא אוכלת? היא מרגישה ריקנות, לכן מחפשים דברים אחרים.

אני רוצה להיות כמוהו. אולי נהיה כמו היוגוסלבים,

אולי נהיה כמו אלה, אולי נהיה כמוהם.

ואז פתאום אתה כל כך משתגע, שאתה אומר, רגע, מה פתאום?

אני חייב לעשות שלום עם הפלסטינים, זה לא הולך.

אני אוהב אותם, הם בני אדם.

מה, הם לא בני אדם? הם בני אדם, הם לא רבותים.

אז בואו נעשה נגדם שלום. הם לא מבינים אפילו שאי אפשר.

הרי זה לא חדש,

גם אם תיתן להם את כל ארץ ישראל, הם לא ירצו שלום.

הלכה, אומרים רבותינו, עשיו שנא ליעקב, נגמר הסיפור, זהו.

לא יעזור כמה שטחים תיתן להם, כמה טובות. ראינו, ככל שאתה נותן להם, ככה אם יותר.

עומדים עלינו לכלותנו.

ואלמלא הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, מה אנחנו?

שום דבר.

לכן אדם צריך להתבונן, לראות.

אז מה שאומרת התורה, מהו רחום, הפתה רחום, על מה זה מתכוון?

על מה זה הולך הדבר הזה, מהו רחום, הפתה רחום?

על אותם המסכנים, תרחם עליהם, כן, תתפלל עליהם.

על אדם כזה צריך להתפלל, באמת.

הנה, נסענו במוצאי שבת לקבר של רבי מאיר בעל הנס, ההילולה שלו ביום ראשון, האחרון.

אמנם זה יום מיוחס לו, כי ההלכה נפסקה כמותו בגמרא.

זה לא תאריך פטירה, אין תאריך פטירה לרבי מאיר בעל הנס.

הלכנו להתפלל.

אחר כך נכנסנו לרבי שמעון בר יוחאי.

והתפללנו שם. על מי התפללנו?

אדם, אם יתפלל על עצמו, תפילתו אולי תתקבל. אולי, לא בטוח.

אומרת הגמרא בברכות, כל המתפלל על חברו נענה תחילה.

אתה מכיר את חבר שלך, זה אין לו ילדים.

אתה מכיר את חבר שלך, זה יש לו קשיים בפרנסה.

זה יש לו קשיים בחינוך הילדים. את מכירה את חברה שלך.

לא הולך לה בעבודה.

לא מסתדר, אין לה ביביסיטר, להתפלל. יאללה, אפילו על דבר פשוט.

על דבר פשוט אפילו אדם צריך להתפלל.

אז קודם כל, בראש ובראשונה על עם ישראל.

ריבונו של עולם, תגעל אותנו כבר.

הנה, בזכות הצדיקים פה שוכני עפר, רבי שמעון בר יוחאי, כמה הוא התבטל.

אומרים חזל שיצא רבי שמעון בר יוחאי מהמערה, מה הוא ראה?

מה הוא ראה?

הוא ראה בן אדם חורש וזורע, הוא אומר, מה הוא עושה? מה, הוא נורמלי?

עוזב חיי עולם הבא ועוסק בחיי שעה?

אם היינו שם, מה היינו אומרים לו? רבי שמעון, באמת, הגזמת.

מה, אתה פגני? מה? תן לו לחרוש, תן לו לזרוע. מה נאכל?

מה נאכל? לא יהיו לנו עגבניות לסלט.

לא יהיה לנו מלפפון,

לא יהיה לנו תות שדה, לא יהיה לנו תפוז.

הקב' הוא מסדר את הכול.

תאמינו לי שהקב' הוא מסדר את הכול.

אם אדם מתבונן, יראה יש חודשים שהוא לא יכול לעבוד, או שהוא מרותק למיטה,

או שחס ושלום חס וחלילא אחד מבני משפחתו חולה והכול מסתדר לו על הצד הטוב ביותר.

איך זה יכול להיות?

כי הקב' הוא זן ומפרנס. אם אני אאמין בלב שלם שהקב' הוא זן ומפרנס, זה יגיע עד אליי.

יגיע עד אליי, איך אברך מסתדר?

מה אתם חושבים, זה כמו שיאיר לפיד אומר?

הם מקבלים 5,000-7,000 שקל? איפה? הלוואי.

אם ה-5,000 שקל לאברך, הם יביאו עוד עשרה ילדים.

מה הוא מקבל מהכול? 1,200?

הכוללים, אחי, שהאחים משלמים 2,200, זה שהוא נמצא מ-2100 עד שבע בערב,

ועושה גם מבחנים והכול.

איפה?

והוא נמצא 4-5 שעות בעבודה, כבר רוצה להקיא את העבודה.

והוא יושב כל היום, והמקצוע הכי קשה זה לשבת וללמוד. ראיתם כמה אנשים נשארים?

אתה אומר, שיעור כולו קשה, קשה, לא יכול, לא יכול.

אני עייף, אני עסוק. 21,000 תירוצים יש לבן אדם.

המקצוע הכי קשה.

5 דקות תשב, נראה אותך שובר את הראש על תוספות.

נראה אותך לומד ראש, נראה אותך לומד רן. בן אדם מתחרפן, הוא אומר, לא יכול.

תן לי לעבוד, הוא אומר, בשמש כל היום, אל תיתן לי ללמוד דף גמרא, קשה לי.

אבל בשמש אתה סובל, חם.

אתה פה במזגן יושב, כיף.

אתה עוד מקבל שכר, ודואגים לך.

קשה לי, לא יכול.

אני רגיל לעבודת כפיים, כבוד הרב, מה אני אעשה?

היום התקשרו שתי נשים.

הן רוצות לשלוח את הילדים שלהם לישיבה, מה לעשות?

לא כולם נולדו, אמרנו בריאים ושלמים,

גם בנפשם ושכלם.

הן מחפשות להם ישיבה ככה...

אז אחת אומרת, יש ישיבה 100%,

יש ישיבה השם ישמור, ויש ישיבה 50-50, מה את מעדיפה?

היא אומרת,

לא יודעת, תיעץ לי, מה נעשה? אמרתי, אני לא מכיר את הבן שלך.

צריך לדבר עם המלמד שלו,

לראות במה הוא טוב, במה הוא חלוש, להצמיד לו בן אדם שיעזור לו.

כמו שאת מצמידה, לדוגמה, לילדה שיעורי עזר בחשבון ובאנגלית,

כמה צריכה לעזור לו בתורה,

בנביא, במשנה, בגמרא, לאט-לאט לקדם אותו. מה, כולם נולדו חכמים?

כולם נולדו נבונים? כולם נולדו בריאים? מה פתאום?

כשם שפרצופיהם שונים, ככה דעותיהם שונות.

ככה מעשיהם שונות. הכל שונה,

אבל אנחנו צריכים לשאוף.

איך ניתן לילדים שאיפות?

איך נדרבן אותם שהם יצליחו בחיים?

שניתן להם אתגרים.

המלמד, היום היה אספת הורים לבן.

המלמד

אמר, אני עשיתי מבצע. כל סדר מועד, יש משניות,

מועד, זרעים,

וכן על זה הדרך.

כל סדר מועד הם צריכים ללמוד הילדים.

לא חייב בעל פה, אבל לפחות ללמוד המשניות. אתם יודעים איזה דרבון זה?

ילד בכיתה ד' סיים את סדר מועד?

אחר כך עושים לו מסיבה, יא,

כל הכבוד, סיימתי את סדר מועד. אז רגע, מה נשאר לי? עוד חמש סדרים, יאללה, בואו אני גם אסיים אותם.

יהיה לי שישה סדרי משנה.

אחר כך הוא מתחיל עם אבא שלו ללמוד,

או עם אברך שאבא שלו מצמיד לו,

דף גמרא.

הוא אומר פתאום דבר תורה, הוא פתאום שר בשבת. איך השבת תיראה? באמת, תגידו.

איך השבת תיראה אחרת?

אבא הזה ישמח, תהיה לו נחת רוח.

בן שאבא שלו שומע אותו קורא בתורה, איך הוא נהנה?

לא רק בבר מצווה, גם לפני הבר מצווה. איך הוא נהנה? איך כל הבית כנסת מתפעל? מה קרה?

למה דברים אחרים קנו לו נעליים חדשות, לא מתפעלים כולם? בסדר, כי זה נעליים.

אבל בעניינים של קדושה, שרואים שהילד הולך

על פי דרך התורה,

והמצוות, מכבד את אבא שלו,

קם לכבוד אבא שלו,

מכבה את הסבא, לא מתחצף, מתנהג בדרך אחרת.

אז אתה רואה אותו בתור דוגמה,

וזה מה שאנחנו צריכים להראות לילדים שלנו הלאה.

זה מה שאנחנו צריכים להראות לכולם, אנחנו דוגמה של העולם. תקשיבו, עם ישראל זה דוגמה של העולם.

למה אומות העולם, אתם חושבים, מקנאים בנו,

שונאים בנו, לא אהבים אותנו,

רודפים אותנו? למה?

כי אם יודעים שאנחנו העם הנבחר, אבל מה אנחנו עושים?

אנחנו רוצים להיות כמוכם. עם קוקו פה, עם מגרסה,

מגרסה, עושים פה פסים? פה כמוך אני רוצה להיות.

אני מגדל זקן? הוא לא מגדל זקן, כי הוא רוצה להיות כמו חרצל.

הוא רוצה, לא, אני מגדל, כי אני רוצה להיות כמוהו. אבל רגע, הוא נדמה לאומות העולם, הוא לא נדמה לרבותינו הקדושים. אתה רוצה להידמות להם? הם רוצים להידמות לנו,

ואתה הולך, רוצה להידמות להם. אוי ואבוי.

אז מה אדם נותן דוגמה? ממילא מזלזלים בנו.

ממילא הקדוש ברוך הוא שולח אותם לטפל בנו. אין מה לעשות.

המשפחה מבקש מאיתנו דבר אחד

אם בחוקותיי תלכו פרשת השבוע שלנו

ואת מצוותיי תשמרו ועשיתם אותה ממילא ונתתי גשמכם, גשמכם זה לאו דווקא

אלא גם גשמיות אני אתן לכם, מה אתה רוצה אני אתן לך, אני אדאג לך לכל

רק אם בחוקותיי תלכו

רש״י מוסיף שתהיו עמלים בתורה, שתלמד תורה

כמה כיף

שאדם יושב

הנה יש פה שתי יהודים

שלומדים מסכת עם אברך. כמה כיף.

לא חושב שלפני כן הם למדו גמרא.

אבל זה כיף.

הראש, תדעו לכם, בגמרא הסינים באו לישיבת פונוביץ' מסין.

הם אמרו אנחנו חייבים לחקור, עשו מחקר איך זה יכול להיות שהיהודים

זה העם הכי חכם בעולם.

הסינים, נגדיר אותם כהכי חרוצים.

אבל הפיתוח הישראלי, במה ביבי מתפעל בערב יום הסיום טקסי ערב יום הזיכרון? במה הוא מתפעל?

אה?

לפני הדלקת המסור, במה הוא מתפעל?

תראו איך הטכנולוגיה שלנו, איך הסייבר שלנו, איך זה? מאיפה החוכמה הזו הגיעה?

מאיפה החוכמה הזו הגיעה, אם לא מהתורה הקדושה?

הכל בתורה הקדושה.

באו מסין אותם חוקרים, אמרו אנחנו חייבים לדעת איך זה רואה שהיהודים חכמים.

הם עשו סיור, אמרו באוניברסיטה, לא נראה לי שיש שם כל כך הרבה חכמים. יש, אולי, פה ושם.

וככה זה גם אצלנו אותו דבר. באוניברסיטה בסין, זה לא משנה, אותו דבר. אותם חכמים, אותה רמה.

באו לישיבת פונוביץ' בבני ברק.

ישיבת פונוביץ'.

שם יושבים, לומדים, אלפיים בחור,

פלוס מינוס, אולי גם יותר.

והם ניגשו לראש הישיבה, הרב כהן,

ואמרו לו, כבוד ראש הישיבה, אנחנו רוצים לדעת

איך זה יכול להיות

שעם ישראל חכם.

הוא מוציא להם כרך אחד של התלמוד בבלי.

הוא פותח להם את זה, ואומרים, זה נקרא גמרא.

אם תלמדו את זה, תהיו חכמים כמונו.

אתם יודעים מה הם עשו?

לא תאמינו, מה הם עשו?

הם לקחו,

חיפשו את הקובץ הזה,

הלכו, תרגמו אותו לסינית.

תקשיבו טוב, זה לא יאומן.

הלכו, תרגמו את כל התלמוד בבלי לסינית,

והם יושבים שם ולומדים תלמוד בבלי.

גויים, גויים.

לא יהודים, לא סינים יהודים.

לא התגיירו, לא כלום. יושבים ולומדים גמרא. אנחנו רוצים להיות חכמים כמו עם ישראל.

ומה אנחנו באים ואומרים? אנחנו רוצים להיות כמוכם.

אנחנו רוצים להיות כמוכם.

אנחנו אוהבים אתכם.

בואו אלינו, נכבד אתכם, ניתן לכם. הלו,

תתעורר, אתה יהודי, אתה עם הנבחר, הם רוצים להיות כמוך.

כי הם יודעים שאצלנו נמצאת האמת.

הם יודעים שהקדוש ברוך הוא בחר בנו ולא בהם.

ואדם מאבד לפעמים את השכל שלו.

הוא לא מבין שהוא הולך שולל.

מוליך אותו יצר השולל.

לכן אדם צריך להתעורר.

אז מה זה יתנהל לפניו במצוות זה כלי ועין ואומרים חז״ל? תהיה דומה לקודשא בריחו.

מה הקדוש ברוך הוא רחום אף אתה רחום.

מה הקדוש ברוך הוא חנון אף אתה חנון.

תלמד מה זה נקרא לרחם.

מה זה לקרע לחנון?

את מי ואת מה?

אמר אביי,

אמרה לי אם אספלני דקולו כי ושב מינית רבא וחד קירא.

רבא אמר קירא וקלבה ראשינה אש גורסים.

דרשה רבא במחוזה.

קראינו בני מנימין

אסיה למינאי הוא אמר להוא שב כי לכו חד עד אמר שמואל

היימן דמשה אפה ולא נגיב וטובה נקטר אלה חספניתא ומאיתא קנטל אם שטובה במאיה דסיקלה.

אז פה הגמרא מדברת

על דבר מיוחד.

מהו הדבר המיוחד?

שבע מנות של חלב ויש אומרים שעבה או מין של זפת של עץ שהיו מוציאים אותו על ידי חימום באש,

היו מוציאים אותו והוא בצבע לבן

והיו מורחים אותו לרפואה.

עד כדי כך, עד שאותו מקום היה של הפצע מתבקע,

מתקלף, והאור היה מתחדש

ונגמר הסיפור.

הוא אומר, ואם חס ושלום חס וחלילה היה גורם למה? לנזק מסוים היה לוקח מי טרדין

או מי סלק,

כן, זה נקרא מרק של תרד,

היה שם באותו מקום והיה מתרפא.

נעבור בעזרת השם בסייעתא דשמיא, סיימנו עוד צדיק זין, נעבור לפה ליועץ,

זכותו תגן עלינו אמן.

אומר הפה ליועץ הקדוש,

זבדה

מהו זבדה? ידוע העובדה הכתובה בשס,

דמראו כבשעת פטירתו ראה חשבון צדקותיו אשר עשה.

היה אוסף את הקבלות של הבית כנס, את כל התרומות שהיה שם, היה אוסף. כמו שלהבדיל, אדם אוסף לרואה חשבון שלו

את כל הקבלות של ההוצאות שלו והזה,

הוא אוסף את הפתקים של ההכנסות, הוורות, אוסף, ככה הוא אוסף.

מראו כבר את כל הצדקות שהוא עשה.

עלה לו לסך שבעת אלפים דינרי זהב הסכום.

סכום גדול.

ואמר אורחין רחיקה וזב דין קלילה ופלגינו לפלגה דניכסה לצדקה, שאף על פי שאמרו חז״ל שאדם ייתן לצדקה אבל המבזבז

אל יבזבז יותר מחומש.

וזהו מחיים אבל בשעת מיתה, דהיינו שהאדם נפטר,

יכול להקדיש את כל נכסיו לגבוה.

יש פה משפחה בקריית שלום, הקדישו את הבית שלהם,

יש להם ילדים.

האבא נתן משהו לכל אלוהים אבל את הבית

האישה נפטרה, האבא נפטר, אמר אני מקדיש את הבית הזה לבית המדרש.

הקדיש את זה לאחד מהבתי כנסיות פה, שיש גם כולל שם, הקדיש את הכול.

כמה זה? מיליון שקל בערך.

בית, קומר, קרקע?

שלוש מיליון כבר.

הקדיש את כולו לבית המדרש. הילדים קצת היו מורמרים אבל...

קיבלו שקל. כן, קיבלו, קיבלו דברים אחרים.

צבא, הצבא,

הצבא, בית המשפט, יקדיש את כל נכסיו.

מה תקדיש? המקדיש על יקדיש יותר מחומש? לא, לא.

זה מחיים, אבל במיתה אפשר.

והאדם יראה לעיניים כשהוא הולך בדרך ולפי הדרך אשר הוא הולך ולפי מספר הימים שיהיה בדרך.

כך צריך להקדים כמה ימים להכין צידה לדרכו.

מה יהיה לך שם? מכירים את הסיפור על אותו אחד שהיה סוחר יהלומים גדול, אמר לילדים שלו, אני אעלה לשם,

לך תדע, אולי זה יהיה אחרי יום טוב,

או יום טוב שאחר השבת. יהיה תור, מה אני אשתה?

אני אעמוד שם בתור עד שידונו אותי,

אני אצמא.

תעשו לי טובה לפני שהם קוברים אותו.

בתכריכין שלו הוא ביקש שיעשו שתי כיסים.

כיס אחד תשימו לי יהלום יקר מאוד, שעטוף בחתיכת נייר, זה נמצא בכספת.

בכיס השני שימו לי את כל סוגי השטרות והמטבעות, וגם פנקס צ'קים.

זה הבן אדם הזה נפטר, יושב בסדר עליון,

הילדים בשקט שמו את זה בתכריכין,

קברו אותו והוא עולה למעלה. עולה למעלה בדיוק כמו שחשב פה, ככה היה תור ארוך.

הוא ניגש, אומר, רואה איזה מלאך, הוא אומר, אה, מה אתה ממהר? הוא אומר, לא, אני מהר, אין לי זמן.

תעשי טובה, רק תגיד לי איפה יש פה קיוסק, אני צמא.

הוא אמר, אתה צמא?

הנה, שם יש, ברחוב השני, מימין, יש קיוסק, נקרא שער השמיים.

תיגש שם לקיוסק, תוכל לקנות מה שאתה רוצה.

הוא ניגש לשם,

הוא פוגש במלאך,

היה מוכר בקיוסק, אומר לו, תגיד לי, אני רוצה פה, מה יש לך? איזה משקאות יש לך?

יש משקאות חריפים, משקאות כאלה, תביא לי משהו קר.

מה אתה רוצה?

תביא לי, יש לך טעם החיים? קוקה קולה?

אומר לו, כן, ודאי, קוקה קולה, הוא שם את הבקבוק, הבקבוק מזיע, אה?

הוציא אותו מקיים, הוא אמר, זה טוב, תפתח לי את זה. הוא אומר, רגע, צריך לשלם פה.

מה הבעיה? מה אתה דואג?

אני הבאתי שתי כיסים מלאים כל טוב.

פותח לו את הכיס הראשון, מגיש לו, אני יודע, פרנק, זה לא שווה פה.

מגיש לו לירה, לא שווה, דולרים,

אירו,

זה חמש ומשהו, גם הוא לא שווה פה.

טוב, אולי כסף של סין, כסף של רוב,

שום דבר לא שווה. הוא אומר, אתה יודע מה?

אז בואו נלך איזה.

אני פותח את הכיס השני, מוציא לו את היהלום,

עטוף בן יאיר מביא לו, הוא מסתגר, אומר לך, פשש, איזה יהלום יפה.

אבל תראה, תראה לי רגע את הדף הזה שנמצא ביד שלך.

לוקח את הדף ואומר לו, עם הדף הזה אתה יכול לקנות את כל הקיוסק. הוא אמר, מה זה?

מה זה הדף הזה? מה כתוב שם? הוא אומר, אתה לא זוכר?

פעם אחת באת בראש השנה לבית הכנסת? קנית זוג רימונים?

קנית ספר מפטיר?

קנית עליית שלישי?

הוא אומר, זה מה ששווה פה.

עכשיו, פה לא מדבר יהלומים, זה לא בורסה פה.

לא שטרות, זה לא בורסה לניירות ערך. פה לא שום דבר, שום דבר לא מדבר.

זה, גשמי לא מדבר פה, פה מדבר רוחניות.

אז מצווה שהאדם עושה,

בפרט קודם פטירתו, מעלה גדולה יש לו.

לכן, אם אדם חכם ויודע שבערוב ימיו

לא יתנהג כמו שצריך

כל החיים שלו, ישתדל כמה שיותר לעשות צדקה.

אנחנו רואים צדקה תציל ממוות, לאו דווקא מוות גשמי, אלא גם מוות רוחני,

שהנשמה שם יהיה לה מקום כמו שצריך.

וחבל שאדם מבין את זה מאוחר ולא מוקדם.

ולפי הדרך אשר הוא הולך ולפי מספר הימים שיהיה בדרך,

כן צריך להקדים כמה ימים להכין צדה לדרכו. הוא צא וחשוב לפי מה שיעמוד בעולם שכולו ארוך שנים,

אין מספר, לו יחי גבר שינין אלפין.

ואילו ישלח לפניו צדקתו אלפי אלפים ורובי רבבות דינרי זהב, יספיקו לו?

לא יספיקו לו.

ואם תאמר,

זה כמו שאדם יוצא לפנסיה, מה הוא אומר?

אני אכין לי איזה 200,000, 300,000 בצד, שיהיה לי.

אתה יודע כמה יחייה? שיהיה לי.

מי אמר שזה יספיק לך 200,000?

מי אמר שזה יספיק לך?

אולי יצטרך מיליון שקל.

אותו דבר לשמה. מה, אדם ברגע האחרון, כמה יכול להכין?

אם הוא חכם, מעכשיו מפריש כל פעם מצוות מעשים טובים. מצוות מעשים טובים.

בפרט שרבותינו אומרים בשבת וימים טובים, אדם לא צריך לדאוג.

אדם מפחד לקנות בבית הכנסת.

עשר שקל, מה זה עשר שקל? הלו,

אף אחד לא רוצה עליך קופה, אל תדאג.

אבל מה זה עשרה שקלים?

תבין, כל הוצאות שבת וחג הקדוש ברוך הוא מחזיר,

אז מה הבעיה שלך לקנות?

הוא מסדר לך את הכל, הוא משלם לך את הכל.

אם לא הביא לך את זה לפני שבת, מביא לך את זה אחרי שבת.

אם היית צדיק, מביא לך את זה לפני שבת. דואג לך, שיהיה לך. לא היית צדיק, מביא לך את זה אחרי שבת, מה הבעיה?

הוא דואג לך.

אומרת הגמרא, מבטיח הקדוש ברוך הוא לבוא עליי, ואני פורע.

תקחו הלוואה, אני פורע לכם, אין שום בעיה.

תקחו.

אדם אין לו מה לאכול, הוא אמר... קח הלוואה מהשכן שלך,

אל תדאג, אני מחזיר לך את זה, אומר בורא העולם. אתה עושה לכבודי,

אני אדאג לכבודך. לכן הוצאות שבת וחג, אדם לא יחסוך.

תעשו עם עצמכם חושבים, תראו, פתאום לפני החג

מגיע לכם, לא יודע מה, איזה סכום של כסף או איזה שפע,

או פתאום ההוא מביא, זה מסדר, פתאום מסתדר לך כל החג על הצד הטוב ביותר. איך זה יכול להיות?

לא ציפית שיהיה לך ככה.

לא ציפית שיהיה לך משהו לאכול. איך מסתדר הכול?

נשמח הוא זן ופרנס.

נשמח הוא זה שדואג, סך הכל אדם צריך, זה קשה, זה קשה.

בן אדם רגיל לעבוד, נון סטור הוא אומר, מה, אם לא אני, שאני עובד, איך אני...

זה קשה, אם אדם באמת יאמין שהקדוש ברוך הוא דואג לו, הקדוש ברוך הוא ידאג לו.

סיפרתי לכם, הייתי אברך צעיר,

בכולל פה, אצל הרב אשר,

רב השכונה.

אותו יום, אשתי אומרת לי הבוקר היום, זוג צעיר, לא?

צריכים לצאת,

עזוב מסעדה,

לפחות גלידה, משהו, סיבוב, אוטובוס, אין לי כסף לנסיעות, כלום.

עכשיו מה, תיקח מאבא,

כמה אתה יכול לבקש מההורים?

תיקח מחמיכה, לא נעים.

אשתי עוד לא התחילה לעבוד, מה זה, שבוע אחרי השבע ברכות.

אני נכנס לכולל, אני מתחיל לקרוא את האי רצון שקוראים לפני הלימוד,

שלא ירא דבר תקלה על ידי,

שלא אמר אל תמא את העור ולא אל תמור.

ואז אני עוצר, כי ייתן השם חכם ומאביד דעת ותבונה גל עיניי ואביט הנפלאות מתורתך.

אומר ריבונו של עולם, אני טרוד עכשיו, איך אני יכול ללמוד בצורה כזאת?

אשתי ביקשה,

ואוי ואבוי לגבר שהוא אומר לאשתו, אין לי.

אוי ואבוי לו.

אוי ואבוי לאחד כזה.

ריבונו של עולם, מה אני אעשה בלילה? איך אני אצא עם אשתי?

לא צוחק איתכם.

השם עדי.

יש פה בית כנסת, ספר תורה,

נכנס יהודי פה מהשכונה,

עשרה אברכים עם אלף שקל ביד.

לכל אברך נתן מאה שקל.

לא יודע, אולי הם קיבלו בזכותי, לא בזכותי, לא יודע.

לא טועה, בזכות בורא עולם.

אבל נכנס בן אדם, חילק מאה שקל.

וזה לא פעם ולא פעמיים.

אז אם יהודי יודע שהכל מתואר את ברוך המשפחות, הוא מזמן לו את הכל.

מזמן לו.

אברך, אין לו תנור.

המשפחות זימן לנו פה משפחה יקרה.

דאגו לאברכים, שיהיה להם לחורף הבא תנורים.

דאגו שיהיה להם שאמפו.

זה נראה שטויות, מה זה שאמפו? עשר שקל, כן.

יש אנשים שגם שאמפו אין להם.

לא חייב סטייקים עכשיו במקפיל, לא.

אני מדבר איתכם על דברים בסיסיים, את זה אין להם.

לא סיפרו בשבעה.

בן אדם בא לאכול ולשתות, מלח אין לו בבית, הוא ביקש לרוקן את המלח

מהמלחייה לתוך שקית, שיהיה לו לבית מלח. מלח!

כמה עולה מלח? שקל ועשרה?

שתי שקל, שלוש? מלח אין לו!

אתם מבינים באיזה קושי אנשים חיים?

וכמה אנחנו צריכים להודות לבורא עולם?

יש לך בית, ברוך השם?

יש לך רכב מינימום 2015?

הילדים שלך בריאים?

כמה אתה צריך להודות רק על זה לבורא עולם?

וכל שקל על דברים אחרים שהגשבורוזן מפרנס אותך ונותן לך הצלחה.

מה אתה מגיד, כוכי ועוצם ידי? לא, בשנייה אחת אני מרתק אותך, אומר בורא עולם. בשנייה אחת אני מוכיח לך שאתה לא שווה כלום.

אני מוכיח לך לאיזה אירוע עכשיו.

צ'יק, נגמר, חרב עליו עולמו של בן אדם.

תארו לכם, אדם סבביב דרס מישהו, אין לו ביטוח.

לא חרב עליו עולמו באותו רגע, מה הוא עושה באותו רגע?

זאת אומרת, כל מה שהוא עבד,

כוכי ועוצם ידי והשקיע,

הוא הולך לשלם את זה עכשיו.

הולך לשלם את זה, מה הוא יעשה אותו בן אדם?

כמה אנחנו צריכים להודות לבורא עולם, ועל ניסיך שבכל יום עימנו.

אין יהודי, אין בריאה,

לא משנה,

רשע, צדיק,

מין בשינו מינו, כולם כל יום, הקדוש ברוך הוא עושה איתם ניסים.

כולם, הקדוש ברוך הוא עושה איתם חסד.

אם הקדוש ברוך הוא היה עושה איתנו דין, חס ושלום, חס וחלילה, היינו, אוי ואבוי, היינו פה כבר.

הקדוש ברוך הוא, למרות שהמכסה התמלאה, הוא עדיין אל רחום וחנון.

מהו רחום וחנון? הפתה.

לכן צריך להכין לעצמו צידה בדרך, כי לא יודע כמה יארוך שנים לו יחי גבר שינין אלפים,

ואילו ישלח לפניו צדקות אלפי אלפים ורוברות דינרי זהב, לא יספיקו לו.

ואם תאמר כיוון שאדם אינו יכול לצאת ידי חובתו לשלוח לעולם הבא דמחסורו,

וכי תאמר מה נאכל?

על כורחן אומר לו הקדוש ברוך הוא, עשה חסד ומתנת חינם.

ואני אעשה איתך, אומר הקדוש ברוך הוא, חסד ומתנת חינם.

אם כן, אפילו אם לא נשלח כלל שולחן המלך, אנחנו אוכלים.

ודאי זה אבל.

שכשאדם עושה כל אשר בכוחו לעשות, אזי הוא נידון בזרוע כל ימי העולם בעולם הבא.

כי אמור יאמר העבד, אהבתי את אדוני, והייתי חפץ לעבדו אם היה מניחני, ויפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא.

וכיוון שהקדוש ברוך הוא סילק אותו מן העולם הזה, אם לא נתן לו עושר לפזר יותר,

בדין הוא שיטול שכרו מושלם כל ימי עולם.

לא כן הרשעים,

שהם עושים טוב את אשר בכוחם לעשות,

אין נותנים להם לעולם הבא, אלא כשיעור שמה שהוא עשה פה.

נתת פעם צדקה, זה מה שתקבל שם.

בקטנה.

אמרנו פעם,

אדם שלא פתח פה, לא למד פה,

שם ילמד רק מה שהוא למד. חומש, בבית כנסת פעם בשבוע, זה מה שילמדו אותו.

יבוא רשי,

יבוא עיקר שפתי חכמים,

יבואו כל המפרשים על התורה, ילמדו אותו תורה. זהו, נגמר.

יוצא מצב שהוא יושב בגן עדן ותוהה ובוהה.

אין לו מה ללמוד.

אבל אם אדם פה מספיק, הוא לא יודע לקרוא זוהר, אבל הוא רק גרס.

גרס. זוהר. אתם יודעים מה המעלה של זוהר הקדוש?

מבהיל. אדם גורס זוהר.

אתם יודעים מה זה לזכות ללמוד בהיכל של רבי שמעון בר יוחאי?

בהיכל שלו אתה יושב, רבי שמעון בר יוחאי מוסר לך שיעור.

מה, אני מקובל? לא.

אבל אתה פתחת את הספר פה בעולם הזה,

שלי,

למד את התורה, בזכותך שפתותיי היו דוברות בקבר,

היו זזות בקבר שאתה למדת מהתורה שאני זכיתי להוריד לפה,

אתה תהיה שם בהיכל התיר. רבי שמעון בר יוצא לקראתו, אומר, מה זה?

אבו חארי הזה קורא פי ד' כל היום.

אין בעיה, אני בא אליו לקבל אותו.

אז בגלל פעולה אחת פשוטה שאדם עשה, כמה הקדוש ברוך הוא?

נותן לו.

וכשתכלה קרנה צריכים לבוא בגלגול העולם הזה להרוויח.

כי איכי דלא יוכל מדי ליה, ואין נותנים צדקה לעולם הבא, שאם אפשר בצדקה,

לא היה צריך אדם להיוולד ולהיות בעולם הזה.

למה הקדוש ברוך הוא אמר, תיתן צדקה? למה? סתם?

מה, וכי לקדוש ברוך הוא משעמם? למה הקדוש ברוך הוא בכלל הנהיג את ההנהגה הזו, שהאדם צריך לתת צדקה?

אמרנו בשבת,

פסוק מדהים,

וכי ימוך אחיך אומך ומטה ידו והחזקת עמו גר ותושב אחי עמך.

אומרים חז״ל, על מי הפסוק הזה מדבר?

זה מדבר על העשיר.

העשיר לפעמים צריך הלוואה דחוף יותר מהעני המסכן

שאין לו מה לאכול ומה לשתות.

תקשיבו טוב, זה מבהיל.

העשיר הזה הוא עשיר כקורח.

איזה הלוואה הוא צריך? כן.

לדוגמה, הוא בורסאי, הוא צריך לקנות איזה יהלום, נכון?

אתה רוצה את היהלום הזה, 300 אלף דולר.

מה הוא עושה עכשיו?

הוא הולך לכל החברים שלו, אומרים לו,

תשמע, חבוב, נתנו לך להלוואות לדברים אחרים.

לפתיחת עסק, לפה, לשם, לשותפות. לא יכולים לתת לך עוד, אנחנו גם צריכים.

הולך לבנק, אומרים לו, כבר זהו, המכסה כבר סגורה.

איך זה נקרא?

המסגרת שלך כבר זהו, אתה לא יכול למשוך עוד.

למי הוא פונה?

אומרים רבותינו הקדושים, הוא פונה לשכן שלו, למסכן, הוא אומר, תסתובא, תביא לי עשרת אלפים דולר.

הוא אומר, זה אני שומר לילד שלי, לחתונה שלו, אל תדאג, עד עוד חודשיים אני אחזיר לך בעזרת השם.

לוקח ממנו.

לוקח מהבן משפחה המסכן הזה, מהזה.

מאלה התפרנים הוא לוקח.

אומרים לך, למה הקדוש ברוך הוא גרם לו את זה? שהוא יצטרך להצטרך לאותם מסכנים, לאותם אנשים?

מה, הקדוש ברוך הוא לא יכול לתת לו עד 120 שפע?

התשובה היא כדי שהוא ירגיש מה המסכן מרגיש.

ברגע שטוב לו, הכל בסדר, הוא לא מרגיש.

אבל כשהוא מגיע לשעת כושר, כשהוא צריך איזה משהו, מאיפה הוא נושע?

ממי הוא פונה לעזרה? ממי הוא מבקש? מי ידאג? אותו מסכן, שהוא לא מאמין שהוא ייתן לו, הוא נותן לו.

הבנק לא מסתכל עליך,

אז שום דבר לא מועיל לו ביום עברה וצרה. כל שקן וכל שקן

בשעת פטירתו של האדם.

יש משל מבהיל, ובזה נסיים מלבד הסיפור.

המשל אומר כזה דבר.

אומר המשל, בן אדם עכשיו אומר לו מלאך המוות, זהו, יאללה,

תחזיר את החבילה. הוא אומר, רגע, רגע, רגע, לא נפרדתי מהמשפחה.

אדוני מלאך המוות, תן לי להיפרד.

הולך לאשתו, אומר לה, תשמעי, אני חייב לספר לך משהו.

לא, פשוט, אני הולך להחזיר את הציוד.

אמר לו, רגע, רגע, אני בא איתך, מה זה להחזיר את הציוד? מי זה? אולי אני אעזור, אדבר משהו, אצעק עליו.

אולי יבטל את הגזירה.

הולך לבנים שלו,

אומרים לו, כן.

גם אנחנו באים איתך.

הולך לכסף שלו, גם הכסף אומר, אני בא.

עד איפה כולם מלווים את האדם?

אומרים חז״ל, כולם מלווים אותו עד הפתח של הכסף.

אומר לו, אני מלווה אותך עד הבית.

למה?

אני בכספת, לא יכול לצאת החוצה, אין לי רגליים.

או שאני נשאר בבנק, עזוב אותי, עד החשבון.

הילדים אומרים לו, אבא, תעשה טוב, אנחנו עובדים, קשה, עול הפרנסה, חינוך הילדים, אין לנו זמן לבוא איתך.

האישה מלווה אותו, אומרים לך, זל עד הקבר.

אומרת לו, עד כאן, אני מפחדת.

אני מפחדת, עזוב, תמות לבד.

אכלת לבד, תמות לבד, עזוב אותי בשקט, תן לי להישאר ליהנות מהירושה.

מי הולך עם האדם?

שלושת השותפים הנאמנים שלו,

בפרט הכסף, שותף הכי, וואי וואי וואי,

הוא מוכן להתגרש מאשתו, מוכן לזרוק את הילדים, הכל, העיקר הכסף.

לא מוכן לוותר על הכסף, מלחמות. למה כל המלחמות של הגירושין?

רובם הולך על כסף, רק על כסף.

על מה, על אהבה?

על מה זה הולך? איזה אהבה? זה חרטא.

הרי אם באמת היית אוהב, היית עושה ככל שביכולתך

להישאר ככל שביכולתך, אם באמת היית אהבה,

אז אתה רואה שזו אהבה שתלויה בדבר, זו לא אהבה אמיתית.

אבל הכסף הוא לא מוכן לוותר עליו, והכסף זה הבן אדם הכי גרוע עבורו.

הדבר הכי גרוע עבור הבן אדם. למה הוא בכלל לא יוצא עם הבן אדם עד לקבר? הוא נשאר בכספת, נשאר בבית, עזוב אותי.

הילדים שלו עוד איכשהו, בסדר, טלפון אחרון, עוד מלווים אותו. האישה עד הקבר.

מה כן אדם מכניס איתו לבפנים?

תורה ומצוות ומעשים טובים.

אפילו מעט, לא משנה, אבל עשה משהו.

זה מה שהוא לוקח איתו. אנחנו לא רואים את זה.

אבל שמה זה למעלה, בעולם העליון רכבות, רכבות, רכבות, רכבות. אמנים,

קדושות,

קדיש,

אזכרות,

מצוות שאדם עשה, הכנסת קלה, פדיון שבויים, כל המצוות. עלה לתורה,

עזר לחבר שלו, עזר לזקן מהרחוב. כל מצווה, כל פעולה שאדם עשה.

גם כשאדם הולך בבוקר לעבודה, זה מצווה.

ידעו לכם, אבל השאלה אם הוא חשב.

חפץ היקר, גם כשאתה מברך בבוקר ואוכל ארוחת בוקר, זה מצווה.

לא רק בגלל הברכה.

כי אם אתה רגע לפני, תגיד, ריבונו של עולם, אני אוכל עכשיו כדי שיהיה לי כוח לעבוד.

ועם העבודה הזאת, הילדים שלי יתחנכו כמו שצריך בדרך התורה, מצוות, ולי יהיה כוח לבוא לשיעור פעם בשבוע.

קיימת מצווה, וכל העבודה שלך במשך כל היום,

מצטרפת לזכויות של מצוות.

זאת אומרת, גם הגשמיות נהפך לבן אדם לרוחניות.

הכל תלוי במחשבה, תזכרו.

אדם עשה פעולה טובה, חשב,

נעשה לו למלא זכות.

לכן אפשר להרוויח.

אפשר לעשות הכול, ולא צריך שוב פעם לחזור לעולם הזה כדי לתקן.

וכידוע, מה שכדורם פרשים, הטעם יצירת הבלעת, שטעם יצירת הבלעת הוא כדי שיהנה מהיגיעה. למה הגדוש ברוך הוא הביא אותנו לעולם הזה?

לא שאלו אותנו, הטענה באבות כותב, על כוחך אתה בא.

זרקו אותנו לעולם הזה, אמרו לנו, לך תיוולד לפה.

למה עשו את זה? התשובה היא שמה, כדי שנהנה מיגיעה כפינו, לבדוק אותנו.

יש?

האם עשית פעולה,

ובפעולה הזאת אמרת, זה אני?

בזכותי?

המשכורת הגיעה על החשבון?

או שבזכות קודש הבריכו?

אם אתה מאמין שזה בזכות קודש הבריכו, גם בחודש הבא זה יהיה בסדר.

למרות שהבוס ישחרר אותך.

אבל אם לא,

אז גם החודש לא תקבל. פתאום הבוס יגיד, פשיטת רגל, מה תעשה?

מה? הבנתי כל החודש. הלו,

פיתוח לאומי, לך תחתום.

נגמר הסיפור. פשיטת רגל, מה אני יכול לעשות?

אין כסף.

אין מה לעשות.

אז כל מאוויינו להגיע לפה, לעולם הזה, מלבד קיום תורה ומצוות, כדי שנעשה פעולה שהיא יגיעה אמיתית.

ועל היגיעה הזאת אנחנו נקבל שכר.

יפה מאוד.

ומכלל האמור אתה תשמע דיני יוצא דה אדם חייו בנתינת מעשר.

ולא לחינם אמרה התורה, עשר תעשר בשביל שתתעשר.

אתה רוצה עשירות, זה קשה, זה ניסיון קשה לעשר.

תעשר את הכסף שלך.

מה תעשה עם הכסף הזה?

תרום לבית הכנסת.

תעשה מצוות ומעשים טובים.

תדאג אפילו לבני ביתך.

תדאג לרבים.

תחפש עוד ועוד שכר, עוד ועוד מצוות לעשות.

סיפרנו על היהודי אור שמסתובב ביפו, תל אביב.

מזונות, העץ, האדמה, שהכול,

עצה, יזבה, אמן, אמן, אמן, אמן. היום הוא על כיסא גלגלים.

עם הפיליפינה שלו הוא מסתובב.

אז הוא היה עוד הולך עם עגלה, היום העגלה לוקחת אותו.

והוא הולך, והוא הולך, והוא מביא עוד מצוות ועוד מצוות. זה יעלה עם אלפי אלפים של מצוות.

לא משנה את מי הוא פגש, חילונים, דתיים, נשים, גברים, כולם.

המצוות שלהם פשוט נזקפות. בזכות מה? בן אדם פשטותי שיצא לפנסיה ולא היה לו מה לעשות בחיים, רק לאסוף מצוות.

רק לאסוף מעשים טובים.

אז אם בן אדם מבין את המשמעות למה הוא הגיע פה לעולם הזה, ישתבח שמו לעד,

כשהוא יצא מהעולם הזה, אה,

יבואו כל הצדיקים.

הקדוש ברוך הוא שש ושמח לקראתו בבוא נפש צדיק אליו.

ונסיים.

היות ובעזרת השם יום חמישי הקרוב זה הילולה של בוצינה קדישה.

רבי שמעון בר יוחאי, התנא הקדוש,

זכותו תגן עלינו, אמן.

נספר מעשה.

סיפרנו את זה בשבת בבית הכנסת אצלנו, אבל שווה שתשמעו גם.

במלחמת, כמדומני, זה היה התשה או השחרור, לא זוכר, אחד משתיהם.

נפצע אחד מהחיילים באופן קשה מקליע ברגל שלו.

והקליע הזה גרם לו

לא רק לשיתוק של שני הרגליים, אלא לזיהום חמור,

שהרופאים לא נתנו לו סיכוי להישאר עם רגליים, ואמרו, חייבים לכרות לך רגל אחרי רגל.

השם ישמור בר מנעד, לא עלינו.

והוא כבר, זהו, עבד נואשות, מה אני אהיה עכשיו בלי רגליים?

מה אני אעשה עכשיו?

באחד מהימים,

לפני שצריכים לקבוע לו כבר את התור האחרון לניתוח כדי להסיר לו את אחד מהרגליים,

הגיע אליו חבר שלו לשעבר.

אומר לו, תקשיב, שמעתי שיש איזה מקום בצפון,

שאם הולכים לשם ומתירים בתפילה מתפללים,

רואים ישועות.

אמר, תגיד לי, אתה מג'נון?

על מה אתה מדבר? איך אני אלך?

על מה אתה מדבר? יש לי עוד כמה ימים ניתוח, מורידים את הרגל.

ואיך? אני בכלל לא יכול לזוז. ואתה אומר לי ללכת עוד לצפון?

לא תגיד, טוב, פה במרכז, קרוב משהו, ומי ייקח אותי?

אמר לו, תקשיב, אני מוכן לבוא עם עוד כמה חברים, ניקח אותך.

אבל הרופאים לא ישחררו אותי, אני פה מאושפז כבר כמה חודשים.

תבקש, מה אכפת לך?

באמת ככה היה? למחרת בבוקר מגיע ביקור רופאים, היהודי הזה מבקש, הוא אומר, תעשו טובה וזה, אני חייב לצאת לכמה שעות.

אמרו לו הרופאים, אתה יודע מה? נערוך סדרי בדיקות, נגיד לך תשובה בצהריים.

באמת עושים בדיקות, ברוך השם רואים בסדר פחות או יותר, אמרו לו, תשמע, אתה יכול לנסוע,

אין בעיה. אבל, אל תשכח לחזור, כן? אתה יודע, עוד כמה ימים ניתוח.

זה מתקשר לחבר שלו, שמח, ההוא עוד יותר שמח, אמר, אין בעיה, אני מארגן את החבר'ה.

ארגן את החבר'ה ולוקחים אותו על כיסא גלגלים, מוציאים אותו מהבית חולים,

לוקחים אותו, לא יכול ללכת הבן אדם,

כן? לוקחים אותו על האוטובוס לכיוון מירון,

מגיעים לתחנה שם, סמוך לקבר של רבי שרום בר יוחאי, יורדים,

מורידים אותו, לאט לאט פותחים את העגלה ועולים איתו את ההר. אז לא היה כמו היום, עכשיו הלכתי לשם, מוצא שבת, איזה יפה סדר הוא,

כבר יש כביש יפה, הכל מסודר, אז לא היה את כל זה.

אתה הולך על הרים וגבעות, חולות וקברים באמצע,

היום הכל מסודר ומטופטפ,

רק תבוא, רק תבוא, מבקשים לך, רק תבוא.

דאגו לך אפילו לאוכל ושתייה, רק תבוא, תתפלל.

הם מגיעים לשם, והוא נכנס לשם,

כנראה שעשו שם איזה אזכרה,

הילולה, הילולה של הצדיק זה היה,

והוא מגיע לשם, והוא מתפלל, מתפלל, מתפלל, ובוכה.

פתאום לא יודע מה הוא החליט, שהוא רוצה לעשות נדר. מה הנדר שלו?

הוא אמר, אם אני,

רבי שמעון בר יוחאי, אם אני אתרפא ברגליים שלי,

אני מבטיח לך שאני שב בתשובה שלמה.

ככה קיבל על עצמו.

ואתם יודעים, כשאדם מקבל על עצמו, הוא חייב קודם כול לקבע על עצמו כדי להתרפות.

אם לא יקבל על עצמו קבלה שהיא עושה באמת זעזוע ושינוי בחיים שלו,

במהות שלו, אין לאט-לאט.

אם לא עשית קבלה מושלמת לעצמך,

זה לא זה, זה לא תופס.

לא ייתפס.

פתאום ניגש אליו שם זה של הריקודים יהודי.

הוא אומר לו, תגיד לי, למה אתה יושב פה ככה עצוב?

אה, הוא בחר? למה אתה יושב פה? אז בוא תרקוד איתנו.

הוא מסתכל עליו, הוא אומר, תגיד לי, אתה אמיתי? אתה לא רואה שאני יושב על כיסא גלגלים?

הוא אומר לו, עזוב את הכיסא גלגלים, קום, תרקוד איתנו, בוא תצטרף, תראה איזה מעגל, רוקדים בו, כולם שמחים לכבוד הצדיק.

הוא אומר לו, אני לא יכול לקום. הוא אומר לו, קום, אני אעזור לך, אתה תקום.

אני אפול.

קום.

זה החבר שלו מגיע, אותו בן אדם, תופסים אותו קום, הבן אדם

פתאום התרומם.

עומד.

הוא אומר, תעזבו אותי רגע, מתחיל ללכת צעד אחרי צעד, היא יצאה משמה,

שהכיסא גלגלים, הוא לוקח אותו, לא הכיסא גלגלים.

הוא בכיסא גלגלים, הוא לוקח אותו, הוא סוחב אותו החוצה.

מבהיל.

סיפור אמיתי שהיה, מתועד.

קמה הזכות של רבי שמעון בר יוחאי.

אז אם אדם קשה לו ולא נוסע, אין בעיה.

יכול שלושה ימים לפני, שלושה ימים אחרי.

אין בעיה.

אבל אם אתה לא נוסע, לפחות תעשה פעולה פשוטה.

תדליק נר לכבוד הצדיק.

לא אומרים לי עילוי נשמה צדיק, לא צריך עילוי נשמה. יום חמישי, יום רביעי, סליחה, מחר בלילה, מתחיל ההילולה.

תדליק נר, תבקש בקשות, יש לנו הזדמנות, תבינו, הרבי שמעון בר יוחאי זה אור העולם.

זה אור העולם.

אמרנו, אין לוויה היסטוריונית שחוזרת על עצמה כל שנה ושנה, היא יותר גדולה משל רבי שמעון בר יוחאי.

ומי זה רבי שמעון? הקטן מהחמישה תלמידים שהיו לרבי עקיבא.

רבי עקיבא בן גרים לא זכה לעוצמות כאלו של רבי שמעון.

למרות שגדולתו הייתה גבוהה כל כך, שהיה צריך להינתן התורה על ידו.

שמעתם? משה,

רבנו שראה את רבי עקיבא, מה יהיה בסוף הדורות, אמר לו, לא,

אני לא יכול לתת את התורה, רבי עקיבא.

רבי עקיבא הוא זה שראוי לתת את התורה.

הוא מגיל 40 הולך ומשנה פאזה של כל החיים שלו,

הוא צריך לתת את התורה. הוא אומר, גוש ברוך הוא, לא,

אני בחרתי בך.

אתה תהיה השליח שלי לקבל את התורה ולהוריד אותה לעם ישראל.

אבל מרבי עקיבא יצא ניצוץ

שהוא מקושר למשה רבנו. מי הוא? רבי שמעון בר יוחאי.

שהוא יזכה להוריד את סודות התורה.

לא את התורה, את סודות התורה.

זה רבי שמעון בר יוחאי.

לכן לא נפספס את ההזדמנות. יש לנו בקשות, תבקשו.

הדלקת נר לכבוד הצדיק, קטן האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי.

זכותו תגן עלינו, אמן.

תבקש בקשות עליך, על המשפחה.

בהתחלה תזכרו על עם ישראל.

אפילו דבר שטותי

שאתה מבקש, שאתה לא יכול לדעת, זה עת רצון גדולה בשמיים.

באותו היום, זה יום קבלת התפילות. רבי שמעון יושב ואומר, הנה פלוני, אברהם

ביקש בקשות. בוא נראה.

כמה אברהם הזה עשה לכבוד השם יתברך במהלך השנה?

פשש. עשה הרבה, השקיע, התאמץ, בא לשיעור.

עשה ככה, הלך לתפילות, לא פספס.

עשה פה, עשה שם ככה, ריבונו של עולם.

אני גוזר, צדיק גוזר, יש ברוך הוא מקיים.

אני גוזר עליך שתיתן לו את מבוקשו.

פתאום הוא בא,

צומח, הנה, נהיה לי ישועה, הצלחתי, עשיתי פה, עשיתי שם, בין בגשי ובין ברוך אני. בזכות מה?

בזכות הבקשה הפשוטה.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי יחנן בקשה אומר, עזבו שלוש ברוך הוא לדקות ישראל.

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה אביהו.