עין יעקב - שבת א-ג | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח,

אנחנו מתחילים את מסכת שבת בעין יעקב.

אנחנו בפרק ראשון, דף ג' עמוד ב'.

אמר ליה רבי יחיא לרב,

בר פחתה,

בין גדולים,

לא אמינא לך כי עת רבי בהמסכת?

לא תשייל במסכת אחרית דלמלא ודעתה.

דהי לב דרבי גברא רבא הוא כשפתה וישתו.

דמשנא לך שינויה דלו שינויהו.

השתמהייה עד שפיר משנא לך.

וממתי התחלת התספורת?

אמר רבי אבין מי שיניח מעפורת של ספרים על כתפיו.

המעפורת זה החלוק

שהספרים שמים כדי לגזוז את השיער.

ולמה? כדי שלא ילך השיער הזה בין הבגדים ויציק לאדם.

אמר רבי אבין מי שיניח מעפורת של ספרים על כתפיו. וממתי התחלת מרחץ?

אמר רבי אבין מי שיערה מעפרתו הימנו.

וממתי התחלת הבורסקי?

מי שיקשור בין כתפיו.

וממתי התחלת אכילה?

אמר רב רב אמר מי שייטול ידיו.

ורבי חנין אמר מי שיתין חגורה.

ולא פליגה. הלן והלהום.

אז בכל מקום היו נוהגים בצורה אחרת לקשור את החגורה.

בני בבל היו חוגרים את עצמם חזק.

וכשאוכלים היו פותחים את החגורה.

שלא יפריע להם לאכילה ולא יכירו.

ובני ארץ ישראל לא היו נוהגים כן בהתרת החגורה קודם, בנטילת ידיים. היו חוגרים ומאשרים את החגורה ככה.

למה? בני ארץ ישראל כנראה לא היו אוכלים הרבה.

לא נהגו לפתוח.

יפה.

רב בר אב הונא, רם פוזמקה ומצלה.

היה נותן את הנעליים, זה נקרא אנפילות,

ברגליים שלו, והיה מתפלל.

אמר, את הפסוק בעמוס ד', מה כתוב בפסוק?

עקרון לקראת אלוקיך ישראל.

אדם צריך להתכונן לקראת התפילה. איך אדם יכין את עצמו לקראת התפילה?

על ידי שהוא יטול את ידיו,

יהיה לבוש כראוי, ואז יוכל בעזרת השם להתפלל.

אכן, או האשכנזים באמת נוהגים

לשים את הגרטל,

זה כי אין חגורה להפריד בין פלג גוף תחתון לפלג גוף עליון.

ולמה? כי לא מתאים שבפלג גוף תחתון, כביכול, אדם התפלל.

לכן, הם היו שמים את החגורה, את הגרטל הזה.

רבא שדה גלימה ופחר ידה ומצלה.

היה לובש את החליפה שלו ופחר ידה ומצלה,

וחובק את הידיים באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו, וככה הוא מתפלל.

אמר,

כעבדה קמא מראה.

אמר רבשי חזינה לרב כהנא,

כי איכה צערה בעלמא שדה גלימה ופחר ידה ומצלה.

כך ראיתי את רב כהנא, שהיה נוהג לעשות כך.

אמר, כעבדה קמא מראה.

כמו עבד שבא לפני

אדוניו.

כי היא כשלמא לביש ומתכסה ומתעטף ומצלה.

אמר, איכון לקראת אלוהיך ישראל.

כן,

אז ראינו פה שגם אדם אסור לו שיהיה יחף מהנעליים שלו.

בזמנם לא היה כמו היום נעלי בד או נעלי גומי.

היה אך ורק נעליים מאור.

נעליים מאור.

אבל אנחנו יודעים שיש זמנים מסוימים בשנה שלא יכולים ללבוש בהם מנעלי אור, כגון תשעה באב או יום הכיפורים או חס ושלום, חס וחלילה,

או על אף אחד מעם ישראל. כשאדם הוא נמצא באבל, שרוי באבל,

אבל אסור לו לבוש מנעלי אור

וכן שאר דברים.

לכן, מה קורה לגבי התפילה?

אז כל השנה כולה,

מלבד הזמנים שהזכרנו,

אדם יכול ללבוש נעלי אור, מנעלי אור.

נכון? למה?

ולא רק יכול, אלא חייב ללבוש נעליים ולהתפלל.

כי אמרנו שלא יהיה בגדר של ובחוקותיהם לא תלכו.

אז יש יהודים יקרים שאומרים לא, אבל הקב' ברוך הוא אמר למשה,

של נעליך מעל רגליך,

כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא.

אז רגע, רגע, אולי גם בבית הכנסת אנחנו נחלוץ את הנעליים?

התשובה היא לא.

רק בבית המקדש או מקום הקודש ששהה בו משה הר המוריה, שם אסור להלך בלי נעליים,

וההוכחה לכך שהכהנים היו עובדים כשהם מייחפים. יש עוד כמה סיבות, כאילו שיהיו זריזין וכולי וכולי, אבל אחת הסיבות זה

כי אסור להיות שם עם נעליים.

נעליים זה כביכול דבר המקבל טומאה, הדורך על כל דבר.

אבל אנחנו, שאנחנו בבית הכנסת,

פשוט הדבר שחובה שהאדם יתפלל עם נעליים, ולהבדיל ממה שעושים אומות העולם, המוסלמים,

שהם שם חולצים את הנעליים שלהם, יושבים על השטיח המעופף

ומתעופפים עם התפילה שלהם.

אבל אנחנו, פשוט הדבר שאנחנו לא נעשה את זה כדי שחס ושלום,

חס ושלום, לא יהיה מצב של ובחוקותיהם לא תלכו.

מלבד הכוהנים.

אבל גם הכוהנים העולים לדוכן, אסור להם לעלות בלי גרביים.

אלא עולים עם גרביים, בלא נעליים עולים לדוכן. ולמה?

כי הקב' ברוך הוא משרה שכינתו עליהם. דהיינו, מוריד באותו זמן של ברכת הכוהנים.

זה כמובן שהכוהנים ראויים ומכינים את עצמם כמו שצריך לכך.

הקב' ברוך הוא מה עושה?

הקב' ברוך הוא משרה את שכינתו עליהם. אם הקב' ברוך הוא משרה את שכינתו עליהם, ממילא

אז אסור להם להיות עם הנעליים.

כן.

רב אחזי אלי רב אמנונה דקמא אריך בצלות

אמר מניחין חיי העולם ועוסקין מחיי שעה.

והוא סבר זמן תפילה לחוד

וזמן תורה לחוד.

הוא לא צירף גם את התפילה וגם את התורה יחד.

לכן הוא לא מתפלל יותר מדי.

הלו, התורה.

רב ירמיה הוה יטיב כמדר רב זרע

והבו עס כבשמעתה

נגה לצלוי והבה כמסרב רב ירמיה.

קרא עליה רבי זירא את הפסוק במשלי כח מסיר אוזנו משמוע תורה

גם תפילתו תועבה.

אז זה אם יש שיעור ואדם מה עושה? הוא אומר לא לא אני לא צריך ללמוד.

אני מומחה כבר אני יודע.

מה הוא עושה? במקום לשבת ולעסוק בתורה וללמוד

או להקשיב לדברי תורה בזמן שצריך ללמוד תורה מה הוא עושה?

הוא הולך לדבר דברים בטלים בחוץ.

זה עליו הפסוק אומר במשלי כח

כל המסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה.

אז גם התפילה שהוא מתפלל, השם ישמור ויציל,

היא בגדר של תועבה ומעושה כלפי קודש אבריחו.

כן.

אומר העץ יוסף פה,

למה באמת תפילתו של אדם כזה התאהבה?

כי יש שני דברים שניתנו לאדם מן השם יתברך,

והם התורה והנפש.

ואם מסיר אוזנו משמוע תורה,

הרי שהוא דוחה את התורה שהיא מהשם יתברך לאדם ולא רוצה בה, הוא מואס בה.

אז גם תפילתו שהוא קיבל מהקדוש ברוך הוא והוא רוצה לשפור את נפשו להתפלל,

היא בגדר של תועבה.

למה?

אם את הדבר הראשון שנתתי לך את התורה לא לקחת

ואתה לא חפץ בה, אז למה שתהיה חפץ בתפילה?

אז לכן אני גם לא חפץ.

אם נתתי לך מתנה ואתה לא רוצה אותה,

אתה ביישת אותי,

גם את המתנה השנייה אתה לא תקבל.

אז גם כשתתפלל מעמקה ליבך, הגדוש ברוך הוא לא יקבל את התפילה שלך.

למה? כי אלו שני דברים, התורה והנפש תלויים זה בזה, כמו שכתב במדרש.

לכן כל המסיר אוזנו משמוע תפורה, גם תפילתו תועבה.

רב עמי ורבי אסי אבו יד ובגרס ביני

עמוד וכל שעתה ושעתה אבו תפחי עברא דדשה ואמרי איכא ד...

ליעול וליתה.

רב חיסתא ואברה בר אבו הורנא.

אבו יד ובדינא כולי יומא.

אבה ככה ליש לבאיו.

תנא לאור רב חיה בר אב מדיפתי.

ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב. וחי תעלה על דעתך שמשה יושב את דן כל היום כולו?

אז אם ככה תורתו מתי נעשית?

אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת,

לעמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

וכתיבך ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב. וכתיבך בתנאי ערב ויהי בוקר יום אחד.

עד מתי יושבין בדין? אמר רב ששת עד זמן סעודה.

אמר רב חמה מהי כרעד הכתיב בקהלת יוד.

הילך ארץ שמלכך נער ושרייך בבוקר יאכלו.

אשרייך ארץ שמלכך בן חורין ושרייך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי.

בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין.

תנאו רבנן, שעה ראשונה מאכל לודים.

אומה,

שהם אוכלים כמו ראוותנים.

שנייה, מאכל ליסטים.

שלישית, מאכל יורשים.

לא טרחו, הכל בסדר, יש להם בשפע.

רביעית, מאכל פועלים.

חמישית, מאכל כל אדם. הנה,

ואמר רב פאפה רביעית זמן סעודה לכל אדם.

אלא רביעית, מאכל כל אדם.

חמישית, מאכל פועלים. שישית, מאכל תלמידי חכמים.

מכאן ואילך כזורק אבן לחמת.

ואמר אביי אלוהו המרן אלא דלא טעם מידה בצפרא.

שלא טעם שום דבר, אבל טעם מידה בצפרא לתלנבה.

אין בכך שום דבר.

מסייע לה לרב אמנונה משמי דעולה.

דאמר אסור לאדם שייתן שלום לחברו בבית המרחץ.

משום שנאמר בשופטים ו' ויקרא לו השם

שלום'.

הקב' ברוך הוא קורא לך, ואומר שלום לחבר שלך על הבוקר.

אלא מעתה האמנותא.

נמי אסור לממר בבית הכיסא.

דכתיב האל הנאמן.

הוא רוצה להזכיר אמונה בשירותים. מותר?

גם אסור.

וכי תימה?

איך נמי ואמר אב ברמכסיא? אמר רב יחמא בר גוריא.

אמר אב,

שר לממר האמנותא בבית הכיסא.

הטעם שם גופא לא יקרא, אך היא דמתרגמינן אלא האם מהמנה.

האחא, השם גופא יקרא,

שהוא שלום. דכתיב, ויקרא לו השם שלום.

עד כאן.

נמשיך עוד אחד,

כי יש לי חידוש יפה לומר לכם.

ג. ואמר אב אב ברמכסיא, אמר רב יחמא בר גוריא,

אמר רב הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו שנאמר בשמות ל״א לדעת כי אני אדוני מקדישכם.

תניא נמי אחי לדעת כי אני אדוני מקדישכם.

אמר לה הקדוש ברוך הוא למשה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמעה.

ואני מבקש להתנה לישראל. לך ועודיעם.

מכאן אמר רבי שמעון בן גמליאל.

הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו, שלא ייחנק התינוק הזה.

מה יעביד ליה?

אמר אביי, ישייפ ליה משחה משחה.

ומה ללכוכלה והייבנה דחיישינן לכשפים?

מאי?

אמר אף פאפה שייף למועתו המין איני ואמר רבך מר בר חנין הנותן מתנה לחברו נצרך להודיעו שנאמר בשמות ל״ד ומשה לא ידע כי קרע נור פניו בדברו איתו.

אנחנו רואים שהג' ברוך הוא נתן לו קדושה על הפנים

והוא לא גילה לו.

לא קשי, האבי מילדא דעבידה ליגלויי?

האבי מילדא דלא עבידה ליגלויי? פה דבר שעתידי.

גלו בדבר שלא תהיה להתגלות. והשבת העבידה ליגלויי?

מתן שכרה לא אעביד ליגלויי, היות והשכר של השבת

לא ניתן לאדם.

שמור שבת, מה השכר שלך? אתה לא יודע, לעתיד לבוא.

יש מצוות שהשכר שלהן פורש.

יש מצוות שהשכר שלהן לא פורש.

אה, היות וזה לא גלוי הדבר הזה,

העניין של השכר של שבת, ממילא באמת

יהיה אפשר

לקבלו.

כן.

אז אני רציתי לומר לכם שאלה נפלאה

ששאלנו במהלך השבוע, מדוע פרעה זרק,

ציווה לזרוק את כל התינוקות ליאור.

מה הבעיה? היה שוחט אותם.

אני יודע מה, היה שם אותם במקום הלב הנים.

היה חסר להם עכשיו, לא יביאו להם את הזה, מוכן.

הם היו צריכים עכשיו לקחת את התבן, לעשות זה, וכו' וכו' וכו'. מתכונת לבנים חדשה.

אז למה באמת הוא ציווה להשליך אותם ליאור?

אז הגמרא מספרת על רב שמעון בן שטח.

הגמרא מספרת על רב שמעון בן שטח שהוא היה באיזה מקום, ושם היו מלא מכשפות.

ואז הוא ביקש מאותם התלמידים שלו שיבואו וכו' וכו', כי הם רוצים להרוג את המכשפות האלו. איך נהרוג אותם?

על ידי שהגבירו אותם מעל הקרקע.

אז אנחנו רואים שכדי לבטל כישוף,

צריך שיהיה מוגבה הדבר שלוש טפחים מעל הקרקע.

זה אחד.

אבל הגמרא מספרת על כמדומני רבי זעירא,

שהגיע לאלכסנדריה שבמצרים.

ומצרים היא הייתה ארץ טומאת העמים.

הכוונה שהיא הייתה מלומדת בכשפים.

כמו שאמרנו,

שפרעה היה גובהו אמה,

רוחבו אמה,

זקנו אמה, ואמתו אמה ומשהו.

הברית שלו אמרה משהו והוא הודיע לך שהוא משוייך ומחובר לסיטרה האחרונה, מהעורלה שהייתה בו.

והוא היה גדול המכשפים אפילו שהיה בצורה של ריבוע.

נו, הריבוע הזה,

איך זה נקרא המשחק הזה של הילדים?

קובייה, קובייה, קובייה מרובעת. הוא הונגרית, כן.

קובייה הונגרית. זה הפרעה הזו, היה ממש קובייה הונגרית כזאת.

והוא היה עדיין מכשף גדול.

אבל היות והוא פחד, הוא אמר, רגע, רגע, רגע, יכול להיות שמה?

שאלה היהודים גם ילמדו חוכמת הכישוף, ואז יעשו לי כל מיני דברים, וככה נאבד את המושיע של עם ישראל.

אז הגמרא מספרת על רבי זעירא,

שהוא הגיע לשוק באלכסנדריה והוא קנה חמור.

הוא קנה חמור, אחרי כמה רגעים כנראה החמור היה צמא, נתן לו לשתות, נהפך לשטיח, למחצלת.

אז הוא חזר בחזרה לסוחר, הוא אומר לו, מה מכרת לי פה?

אני קניתי חמור, לא קניתי מחצלת.

אמר לו, אלמלא אתה זהירא, לא הייתי מחזיר לך את הכסף. למה?

היות ואתה אדם גדול וחשוב וכולי,

פה אין החזרות.

מכירים מאיפה יצא השלט של האין החזרות? מאלכסנדריה,

ממצרים, מזה יצא אין החזרות. זה מידת סדום, בן אדם רוצה להחזיר, תחזיר לו, מה קרה?

מה מפריע לך? לא, אין החזרות.

מידה לא טובה, למה להשתמש בה?

להפך, תשתמש במידה טובה.

תיטיב עם השני,

תחייה את השני, שמח את השני.

אז הוא אמר לו, איך זה יכול להיות? הוא אמר, תראה, פה, למה אנחנו לא מחזירים? למה פה הכול בכישופים?

עושים כל מיני דברים. לכן, אצלנו יש כלל, בן אדם שקונה,

לפני שהוא משלם, הוא בודק את המוצר. איך הוא בודק?

לוקח מים, שופך על המוצר.

אם המוצר הזה התהפך למשהו אחר, סימן שהוא היה מכושף. אם הוא נשאר אותו דבר, סימן שזה מה שהוא מבקש לקנות.

וככה כל אחד קונה. אתה לא בדקת את החמור,

אבל רק משום כבודך שאתה כזה בן אדם גדול וכולי, מכובד, ושמענו עליך שאתה תלמיד חכם וכולי וכולי,

אז אנחנו לא רוצים שיהיה לנו איתך עסק, לכן אני מחזיר לך את הכסף.

ככה באמת יצא לשלום מאותו סכום שהוא שילם שם עבור חמור וקיבל עבור מחצלת. אם ככה, יוצא שפרעה גם עשה את הלומדס הזה.

אמר פרעה, היות שהוא מלומד בכשפים,

יכול להיות שגם עם ישראל, שהם שוהים במצרים, גם ילמדו כשפים. ואז מה יעשו?

יהפכו את כל התינוקות לעציצים.

לכן, מה אמר פרעה? כל הבן אילוד,

מה שנראה לך כמו בן, היאורת השליחות, זרוק גדול ליאור.

ואז נראה, הם ייגעו במים. אם זה יתהפך למשהו אחר,

סימן שזה באמת לא ילד שלהם.

אבל אם זה יהיה תינוק,

ייטבע שם וימות, וככה נפתור את הבעיה.

אבל לא יודע שהקדוש ברוך הוא מקדים תרופה למכה. מה עשה הקדוש ברוך הוא?

שלח את כל המלאכים,

והמלאכים הללו היו מצילים את אותם תינוקות,

שני,

ונותנים להם שני חלות, אחת של דבש ואחת של חלב.

שנאמר, דבש וחלב תחת לשונך.

ככה גדול שברוך הוא עשה, וככה גדל באמת עם ישראל, שנאמר, בני ישראל פרעו וישרצו וירבו ויעצמו, ומאוד מאוד,

ותמלא הארץ אותם.

אתה אמרת פן ירבה? אני אומר לך כן ירבה.

הלבנה.

ידוע חומר איסור מלבין בני חברו ברבים שאין לו חלק לעולם הבא,

ואמרו רבותינו,

מוטב לאדם שיפיל עצמו לכבשן איש וללבין פני חברו ברבים.

הן בעוון רבים מעם הארץ, כי יהיה ריב בין אנשים,

למדנו את זה, לא?

למדנו את זה, כן.

הליכה, סליחה.

כן, למדנו את זה.

הליכה. יש פס סור מרע על דרך דכתיב ותהילים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים.

וכמו שאמרו, כשההולך לדבר מצווה, שכר פסיעות יש לו.

ואמרו שכל פסיעה ופסיעה גברה מלאך אחד.

גם את זה, לעומת זה, כשהולך לדבר עבירה,

וידיעת ההפכים אחת היא, ואשרי מישהו כלוא בבית יושבת המדרש. כי ההליכה בין אנשים שלא על מנת לעסוק בתורה,

הרי רגליו לנחושתיים הוגשו, והיצה רע פרס רשת לרגליו.

ובחזרתו קופה של שרצים ועוונות ופשעים תלויה לו מאחריו.

והנה היצה רע מורה טלפיים ושבעים פנים לתאר את השרץ, ואומר לו שראוי להיות מעורב עם הבריאו משום דרכי שלום.

ושמתוך כך הוא יוצא החוצה אל עיני עיניו תחזינה, ואיתה את מכות הארץ, ויגדור גדרים. ככה היצה רע מביא לו, לומדס.

ולפעמים מתוך הדברים נמצא דבר טוב, שידבר דברי מוסר ויראת שמיים ליישר את חברו.

והאיש הירא לו יהווה לו, ויהיו רגליו מוליכות אותו לבית המדרש, כי אין ספק מוציא מידי ודאי.

ומחשב הפסד מצווה שהוא מפסיד מלעסוק בתורה, כי אף שעה אחת בתורה הוא משהו מפסיד שאפשר שיבוא לידי דיבורים אסורים, ראיות אסורות, וכהן הרעות כנגד השכר.

שאפשר שאולי תבוא איזו מצווה על ידו.

ולכן האיש הירא את השם במצוותיו חיוצבות מגלגלין זכות על ידו בהיותו כלוא בבית,

וכל הדרכים מחזקת סכנה.

ואין ראוי לאדם ללך באתר דשכי החזק אפילו לדבר מצווה, כך אומרת הגמרא ביומא.

ואם כך אמרו על היזק הגוף על אחת כמה וכמה על היזק הנפש שהאדם צריך לשמר אותה.

והתלמיד חכם לא ישמע לכל מלחשים האומרים שכן דרכם של תלמידי חכמים גדולי ישראל שיוצאים כפעם ופעם מקריית חוצות, כגון

ביום השישי או בליל מוצאי שבת או באיזה יום מימי הקיץ,

לטייל.

האנשים האלה שלוחי עץ הערה והם גירא דילא.

אף אתה אמור עליהם, הנח להם לגדולי ישראל שהם ידעו את אשר עשו וכוונתם רצויה לשמים,

ואין איתנו יודע אלא מה שאמרה תורה.

כמו שכדוב ביהושע א' ח', לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, וכתיב באיוב ז' יט',

לא תרפני עד בלעי רוקי.

ואמרו רבותינו ז' שאפילו על זמן כדי בליעת הרוק,

שואלים דין וחשבון לעולם הבא.

כמה היום בלעת הרוק בחיים שלך?

כמה שעות לקח לך מזה? על זה גם יחשיבו אותך מהשמיים,

אם ביטלת תורה או לא ביטלת תורה. מה? בלעתי רוק!

כן, ידידי היקר,

יכלת לבלוע רוק מתוך דברי תורה,

מתוך לימוד דברי תורה, מתוך שמיעת דברי תורה, בלעת רוק מתוך

דברים בטלים,

מתוך כל מיני דברים אחרים. אה, ככה?

בבקשה, גם על זה אתה תשלם.

אוי לנו מיום הדין ומיום התעורך, ואין לך טיול טוב מבית המדרש שהוא פרדס הצדיקים וגורם להם לטייל בגן עדן.

ויישא קל וחומר מהאדם שהוא טרוב בפועליו או בחשבונותיו, שאינו חושש לכבוד הבריות ואינו הולך בין אנשים ולא לטייל.

כל שכן, אנחנו שם יום קצר במלאכה מרובה ארוכה מארץ מידה.

לו יחיה גבר שנין אלפים, לא יספיקו לו. והזמן יקר הערך, וכל רגע שיפסיד, הופסדה גדולה, דלא הדרה.

וכבר כתבו חכמי המוסר שזה דומה למי שאומרים לו, קח לך אוצר גדול של זובים ומנה אותם, וכל מה שתמנה יהיה שלך.

שלא ינום ולא יישן ולא ייעף ולא ייגע, להיות מונה והולך בכל כוחו.

ועל אחת כמה וכמה להרוויח חיי עולם הבא ולעשות נחת רוח ליוצרו. ועל זה נאמר במשלי ב' ד',

אם תבקשנה ככסף, איך המטמונים תחפשנה,

אז תביא ניראת אדוני.

ואומנם יש הליכה של מצווה על דרך דכתיב בשמות יחכ,

והודעת להם את הדרך לילכו בבית, זאת הוצאת המת.

והכנסת כלה, ולבקר חולים ולנחם אבלים וכדומה.

אבל צריך לשקול בפלס ולעמוד על המשמר שלא תהיה מצווה הבא בעבירה.

ולא יצא שכרו בהפסדו חסר שלו. וידעו שם מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים תלמוד תורה, עדיף, תכתיב,

חטא יא וכל חפצים לא ישאבו בה. אמנם פעמים שביטולה של תורה זהו קיומה.

וראו לתלמיד חכם לרוץ למצווה, להיות נמנה עם חבריו לדבר מצווה, כדי שממנו יראו וכן יעשו,

וזכות הרבים תהיה תלויה בו.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן.

רבי יחאל בן קישר אומר ידו שבוכר דקות ישראל לפגיעה ועם דבר מצוות,

שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויהיה