עין יעקב - שבת פח-צא | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו בפרק 16, עמוד קי״ט, עמוד א'.

אותיות פז

יוסף מוקיר שבה

יוסף מוקיר שבת

הווה ההוא נכרי בשביבותי, היה לו שכן גוי

דהבו נפי שנכסה טובה

היה לו בלי עין הרע הרבה הרבה הרבה נכסים

אמרו לה קלדאי

כולו נכסי יוסף מוקיר שבה אכילה הוא. כל הנכסים שלך, אנחנו ראינו בהצטגננות שכל הנכסים שלך הולכים,

סליחה,

לא בהצטגננות, זה אלה המגידי אגדות, זה נקרא, איך זה נקרא? מגלי עתידות.

אמרו לה, אנחנו רואים שכל הנכסים שלך, לאן ילכו? לשכן שלך, זה האברך עם עשרה ילדים, כל הנכסים שלך ילכו אליו.

עזל,

זבינינו לכולו נכסה,

זבן בהור מרגניתה,

הלך מכר את כל הנכסים שלו, את כל הדירה, הכל הכל, מה עשה?

קנה מרגלית טובה בשווי כל הנכסים,

וטבע בסיינה.

איפה הוא שם אותה? קנה לו איזה מגבעת ככה, כובע,

ועשה בכובע הזה כעין כיס,

ושם את זה שמה, תפור, אמר, נגמר הסיפור,

איפה כל הרכוש שלי?

במגבעת נגמר הסיפור.

בהדה דקה עבר מברה,

כשעבר על גבי

הנהר היה הולך לו לטייל,

עף רכה זיקה, פששש, שנייה רוחות, והופ,

והפריחו לו את הכובע, לאן הכובע הזה הלך?

שדיה במאיה, נכנס לתוך המים, בלעי קברה.

ובלע את הכובע הזה,

או את היהלום הזה,

שאם הזמן נתפורר בתוך המים,

הכובע, בלע אותו די גדול.

יפה מאוד.

אסקוה

אייטויה אפניה דמעלה שבתא

אמרה

מאן זאבין קהשתא

אמרו לה זילו ומטה לגבי יוסף מוקיר שבת, הגיעו הדייגים

שמה

והם רצו לעשות מה?

רצו למכור את הדגים שלהם, אבל מה לעשות שיוסף מוקיר שבת זריזין מקדימה למצוות קנה מוקדם.

והדייגים שהגיעו, הנוספים, אמרו אנחנו הבאנו דג שמן גדול.

את הדג הזה, מה אנחנו רוצים לעשות איתו? למכור אותו, מי יקנה עכשיו?

אמרו להם שעה שתיים, כבר שלוש, מי יקנה עכשיו דגים לכבוד שבת? כבר כולם העמידו את הסירים על גבי הפלטה.

אמרו להם, אתם יודעים מה?

לכו ליוסף מוקיר שבת.

תלכו אולי יוסף מוקיר שבת יקנה.

אמטויאני אלה זביני קרא אשכח במרגניתא.

אז הוא קנה באמת את הדג הזה, יוסף מוקיר שבת, פתח את הבטן שלו,

ומה הוא מצא שמה? הוא מצא שם מרגלית טובה ויקרה.

פגע בהאוסבה.

אמר,

מאן דיאזיף שבתא פרעש שבתא.

מי שמכבד את מה? את השבת?

השבת מכבדת אותו.

מי שעושה לכבודה של השבת, השבת עושה לכבודו. מי שפורע, דהיינו, לוקח כסף

כדי לקנות לכבוד השבת, השבת,

השבת היא זו שמה?

שדואגת לו לפרוע את החובות שלו.

מכאן רבותינו אמרו את המאמר הבא,

שעל שבתות וימים טובים, גם אם אין לאדם כסף

והוא יוכל לקחת הלוואה, הקדוש ברוך הוא מחזיר לו את חובו.

פורע לו את זה. משום מקום זה מגיע, בדוק ומנוסה.

תשאלו את האברכי כוללים.

איך הם מסתדרים במשכורת הזה? פתאום מסדרים להם לכבוד שבת קודש, פתאום יום ראשון ההוא מביא לו,

אין לי מה לקנות לשבת. פתאום ההוא מביא לו סל מזון,

ההוא דואג לו לכסף, זה דואג לו, הכל מסתדר.

ממשיכה גמרא ואומרת, באה ימיני רבי, מרבי ישמעאל ורבי יוסי, עשירים שבארץ ישראל, במים זוכים?

אמר לה בשביל שמעסרין, שנאמר בדברים י״ד עשר תעשר.

עשר בשביל שתתעשר, שבבבל במים זוכים.

אמר לה בשביל שמכבדין את התורה.

ושבשאר ארצות עשירים במים זוכים.

אמר לה בשביל שמכבדין את השבת.

אז יש שלושה דרגות, אדם מתעשר בשביל שזוכה מה לכבד את התורה.

מתעשר בשביל שזוכה לעשר ובשאר מקומות בשביל שמכבד את השבת.

וכאמר רבי חייא בר אבא, פעם אחת נטערחתי אצל בעל הבית בלודקיה,

בלודקיה, סליחה, והביאו לפניו שולחן של זהב,

מסוי שישה עשר בני אדם.

עד כדי כך היה השולחן הזה משובח וכבד.

ושש עשרה שלשלאות

של כסף

קבועות בו.

וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו.

ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים.

וכשמניחין אותו אומרים בתהילים, את הפסוק בתהילים כד, לאדוני הארץ ומלואה. עד כדי כך זה היה משובח וטוב

שהיו מכבדים בזה, מזכירים את העניין של

הכל שייך לקודש אבריך ולאדוני הארץ ומלואה.

וכשמסלקים אותו אומרים השמיים שמיים להשם והארץ

נתן לבני אדם. אמרתי לו, בני, במה זכית לכך?

איך זכית לכל העושר הזה?

אמר לו, קצב הייתי.

כנראה היה של קפז.

קצב טוב, כן? לא מאכיל שם, השם ישמור ויציל.

וכל בהמה שהייתה נאה היה בודק את הבהמה כמו שצריך.

אמרתי,

תהא זו לשבת, דהיינו לכבוד שבת קודש.

אמרתי לו, אשריך שזכית, וברוך המקום

שזיכיכה לכך.

אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנינא,

מפני מה תבשיל של שבת ריחו

נודף?

אמר לו, תבלין אחד יש לנו.

אנחנו שמים תבלין מיוחד בתוך החמין של שבת,

העוזבו של שבת,

האוכל של שבת, הכריימה, לא יודע, דגים.

שמים שם תבלין מיוחד.

איזה תבלין זה? אני בקיא בחנות של התבלינים, לדעת איזה תבלינים

מיוחדים אצלי. קיסר אני, יש לי הכל לפניי.

אולי אני אגיד גם לשף שלי,

לטבח שלי,

תגיד איזה סוג של תבלין זה שישים באוכל.

אמר לו, תבלין אחד יש לנו, ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף.

אמר לו, בסדר, אין בעיה,

אני מוכן לשלם, רק תביא לי, תן לי אמנו.

אמר לו, כל המשמר את השבת מועיל לו,

ושאינו משבר את השבת, אינו מועיל לו, אני לא יכול לתת לך את התבלין. למה?

התבלין הזה ניתן אך ורק למי שמשמר את השבת.

גוי יכול לשמר את השבת,

אחר כך יתגייר, תהליך גיור.

אז

אומרים לו ללמוד את ההלכות, לשבת, לנהוג

בקיום, אבל עדיין הגר הזה צריך מה לעשות?

קודם שיתגייר צריך לעשות פעולה אחת שהיא חילול שבת,

כי עדיין הוא גוי.

וגוי ששבת חייו,

ניתה.

לכן אסור לו, מה שנקרא, לשמור שבת כמו יהודי. אבל לנו יש את התבלין, תזכרו.

התבלין שלנו לאוכל הטוב, לכן בשבת,

אדם יש לו תעוון מה שהוא לא אוכל כל השבוע.

באמצע השבוע אשתו מכינה לו לחם בבית,

עושה איזה לחמנייה, משהו קל,

כבר זהו, מרגיש חנוק, לא יכול לאכול.

כמה יוצא לו לאכול בעבודה?

קצת בבוקר, קצת בצהריים, בערב,

יש לו אולי נשנוש,

מקום לנשנוש.

אבל בשבת פתאום יש לו תעוון בלי עין הרע, דגים, סלטים, חלות.

אחר כך בבוקר הוא מכין שני סוגים של זה,

מין למאכל עם בשר או עם עוף,

ועוד סלטים ועוד הכל, כבש, אתה אומר.

כן, גם שתייה הוא שותה, כמובן, כמו שצריך, כן, בכשרות הראויה והטובה.

אז אם ככה, האדם מרגיש טוב עם זה. אם אדם מרגיש טוב עם זה, מאיפה הטוב הזה הגיע לו?

הרי ביום חול אין לו את הטוב הזה.

התשובה היא כי יש לו את התבלין של שבת קודש.

ברגע שיש לו את התבלין של שבת קודש, ממילא יש לו תעוון

לקיים את העונג של השבת. ומהו העונג?

גם באכילה ושתייה, לא רק באכילה ושתייה,

אלא גם באכילה ושתייה.

ממשיכה הגמרא ואומרת, אמר לרש גלותא לרב אמנון,

על מה ידכתי בישעיה נח לקדוש אדוני מכובד?

אמר לו, זה יום הכיפורים שאין בו לא אכילה

ולא שתייה. אמרה תורה, כבדהו בכסות נקייה.

יום הכיפורים, מה אדם עושה? כולם מגיעים בבגדי לבן.

לא תראה אחד מגיע עם מכנסיים מלוכלכות לבנות או חולצה מלוכרת. גם אם יש לו משהו מלוכלך או איזה כתם צהוב קטן, מה הוא עושה ישר?

שולח את זה לניקוי יבש או כביסה, הכול מסדר את הכול שיהיה לו. אם אין לו, הוא הולך, קונה. מה?

מה קרה? לא.

צריך את הלבוש הטוב.

מה הלבוש הזה? הלבוש הזה נכלל

באמירה של הפסוק בישעיה לקדוש אדוני מכובד.

דהיינו, אמרו חז״ל, אמרה תורה, כבדהו בכסות נקייה.

אבל כתוב הפסוק גם, וכיבדתו מעשו דרכך.

הרב אמר להקדים,

ושמואל אמר לאחר.

את מה? את כניסתו ויציאתו של יום הכיפורים.

אמרו לו, בני רב פאפא בר אבא לרב פאפא, כגון ענן,

דשכיח לן בישרה וחמרה כל יומה,

במאי נשניה.

אז אנחנו רגילים שכל הזמן יש לנו שפע של בשר ויין על גבי השולחן,

אז איך זה יהיה משונה ממה משאר הימים? במה נשנה משאר הימים? הרי יש כאלה שלא אוכלים,

לדוגמה, בשר באמצע שבוע,

אז לכבוד שבת הם אוכלים בשר.

בסדר? כל אחד, לפי מידתו, לפי עשירותו, לפי מה שברכו השם.

אבל כאלו שעולה על שולחנם תמיד בשר

ותמיד מעתנים טובים, במה יכבדו את השבת?

כגון בני רב פאפא בר אבא.

אמר להוא,

אי רגילתו להקדומי אחרוי, אי רגילתו לאחורי אקדמוי.

אם אתם רגילים למה להקדים את הסעודה שלכם, תאחרו את הסעודה שלכם.

אם אתם רגילים למה לאחר את הסעודה שלכם, תקדימו את הסעודה שלכם.

דהיינו, שמה שישבחו את הסעודה בדברים משובחים יותר על המידה. דהיינו,

אם הוא רגיל לאכול מנה ראשונה, לדוגמה, דגים,

אז יאכל מנה ראשונה בשר.

או, זה משהו מיוחד פה, לא רגילים לאכול ככה.

אז פה אתה הקדמת

ממה שאתה רגיל.

ואם אתה רגיל מה להקדים, אז תא אחר.

תאכל משהו אחר קודם לכן.

רב ששת

בקייטא מותיב להו לרבנן איכא דמייטא שמשא בסיטווה ומותיב להו לרבנן איכא דמייטא טולה

כאיכא דליקומו היה.

יפה מאוד.

אז רב ששת היה, לא עלינו, לא עליכם, עיוור.

ולא היה רואה את עת האכילה.

אבל כשהיה דורש בשבת, הוא היה מושיף סביבו את התלמידים.

איפה? במקום שהגיע לשם השמש.

לעת האוכל, כדי שיצטערו וימהרו לקום.

צ'יק צ'ק, לא אוכלים הרבה.

דמטה טולה,

ובזמן הצינה, בזמן הקור,

סליחה,

ובזמן האחר היה מושיב אותם שמה כדי שמה שהצטננו מחום השמש,

במקום נעים.

יפה מאוד.

פ.ח. רבי זרע מהדרא, זוזא זוזא דה רבנן, אמר לו במטותא מניחו,

בבקשה ממכם לא תכלל נו.

אמר רב אבייטמר, רבי יהושע בן לוי, אפילו אחי תמיד מתפלל בערב שבת, צריך לומר וייחולו.

ואמר רב אמנונה, כל המתפלל בערב שבת ואומר וייחולו השמים והארץ,

מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

שנאמר בראשית א', וייחולו אל תקריאו וייחולו אלא וייחלו.

ואמר רבי אליעזר מנין שהדיבור כמעשה שנאמר בתהילים ל״ג בדבר אדוני שמים נעשו ובריח פיו כל צבא.

ואמר רב חיס דאמר עוקווה, כל המתפלל בערב שבת ואומר וייחולו שני מלאכי השרת,

מלווין לו לאדם ומניחים ידיהם על ראשו.

ואומרים לו את הפסוק בישעיה, ושר עוונך וחטאתך תכופר.

טניה, רבי יוסי ברבי יהודה אומר שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו.

אחד מלאך טוב ואחד מלאך רע, וכשבא לביתו הוא מצא מבעל הבית נר דלוק, שולחן ערוך, מיתתו מוצעת. מלאך טוב אומר אי רצון שתהא לשבת אחרת כך,

ומלאך הרע עו נאמן בעל כרחו.

ואם לאו, מלאך רע אומר אי רצון שתהא לשבת אחרת כך,

ומלאך טוב עו נאמן בעל כרחו.

מבהיל.

אמר רבי מאיר, עשה אדם מצווה אחת, נותנים לו מלאך אחד.

שתי מצוות נותנים לו שני מלאכים. מצוות הרבה נותנים לו מלאכים הרבה, שנאמר בתהילים צדיק א',

כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך.

ולמה? כדי לשמרו מן המזיקים. ככל שהאדם עושה מצוות,

ככה הוא יותר מוקף

במלאכים שמשמרים אותו.

שנאמר בתהילים פה א', יפול מצידך אלף. איזה אלף מזיקים? ורבבה ממיניך. יש שייחסו את זה לרקטות

של הקסאמים.

שכמה שיורים לפה, יורים לפה, הקדוש ברוך הוא השתבח שמו עושה ניסים ונפלאות.

ואם נופל, נופל איפה?

שבדיוק צריך שם בעלי עבירה, חס ושלום, וכו' וכו', שם נופל.

ואמר רבי יצחק, למה מן הימין רבבה ומן השמאל אלף?

למה לא שווה בשווה?

שיעשו פה אלף, פה אלף, או פה רבבה ופה רבבה.

אלא שהשמאל אינה צריכה מלאכים הרבה.

לפי ששמו של הקדוש ברוך הוא כתוב בתפילין.

ואיפה התפילין נתונים?

ביד שמאל.

ואמר רבי חנינא, לא כתביה מצדך אלף, אלא ייפול מצדך אלף.

שמאל שאינה פשוטה במצוות, שאינה שולטת אלא במצוות תפילין לבד,

אינה מפלת אלא אלף מזיקין.

לכן משמאל אלף.

אבל ימין שהיא שולטת בכל המצוות,

שמה הסטרה אחרו רוצה יותר להכשיל את האדם. אה, שמה צריך רבבה.

אם כבר הזידה, רבבה תיפול.

לכן מפילה שם, היות ויש הרבה מצוות שאדם עושה, מפילה רבו של מזיקין. ואמר רבי אלעזר, לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת,

אף על פי שאינו צריך אלא לקזית.

ואמר רבי חנינא, לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת,

אף על פי שאינו צריך אלא לקזית.

חמין במוצאי שבת,

מלוגמה.

פת חמה במוצאי שבת, מלוגמה.

רבי אבא הוא הבו עבדין לב אפו כשבתא.

עגלת ליטא,

היה אוכל עגל משולש.

הבה אכיל מיני קולייתא.

כי גד על אבי מברה אמר לה למה לך לאפסו דקולי?

אתה אוכל חתיכה אחת ואחר כך אתה משאיר את הכל? לא חבל על כל העגל הזה?

נישבו קולייתא ממעלה שבתא.

אנחנו נעשה, ומה שיישאר משבת זה מה ש...

שבקוה ועתה אריה אחלה.

כן, אז הוציאו את זה, ומה קרה?

בא אריה

ואכלו.

יפה מאוד.

פּּּפֵט.

פּּטֵת, סליחה.

ואמר רבי יהושע בן לוי, כל העונה אמן יש מרבם מברך בכל כוחו קוראים לו גזר דינו שנאמר בשופטים ה'

בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם

ברכו אדוני.

ומה הטעם בפרוע פרעות?

משום דברכו אדוני.

ורבי חייא ברא אבא אמר רבי יוחנן

אפילו יש בו שמץ של עבודת כוכבים ומזלות מוחלים לו.

וכתיבה אחר בפרוע פרעות וכתיבה הטעם בשמות ל״ב כי פרוע הוא על עם ישראל שעבד עבודה זרה.

אמר אשלה כיש קול העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן.

אז הביא אסמכתא פרעו הפרעות מכאן שמה שמוחלים לו.

ואמר אשלה כיש קול העונה אמן בכל כוחו

פותחין לו שערי גן עדן שאמר בישעיה כ״ו פתחו שערים ויבוא גוי צדיק

שומר אמונים.

אל תקריא שומר אמונים אלא שומר אמנים.

שומר אמן

או שאומר אמן.

ומה יאמן? אמר רבי חנינא ראשי תיבות של אמן אל מלך נאמן.

כן אז שיהיה לנו שמירה נמשיך עוד עוד עד לצדיק א'.

ואמר רבי יהודה ברד דרב שמואל משמד דרב אין הדלקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת.

שמעתם?

נהיה שרפה בבית הזה? סימן שחיללו שם את השבת.

שנאמר בירמיה י״ז ואם לא תשמעו אליי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ויצאתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה.

ומה היא ולא תכבה?

אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצויים לכבות השרפה

תפרוץ מתי שכולם בחופשה.

נסעו כולם לחופשה, פשט, אז תפרוץ הדלקה.

ואמר רבי אלוה חרבה ירושלים מאבלה בשביל שחיללו בה את השבת שנאמר ביחזקאל רב בית

ומי שבתודי האלימו עיניהם והאכל בתוכם.

ואמר רבי יהודה הוא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית

שנאמר בישעיה הי הוי

משכימי בבוקר שיכר ירדוף

וכתיב היה כינור ונבל תופך עליל ויין משתיהם

ואת פועל אדוני לא יביטו כל היום הלכו למסיבות, שמעו מוזיקה, שתו ואכלו אבל את פועל השם לא יביטו.

וכתיב לכן גלה עמי מבלי דעת ואמר רבי המנונה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן שנאמר בירמיה ו' שפוך על עולל בחוץ מה הטעם שפוך משום דעולל בחוץ?

דהיינו בשביל שהם טיילו בחוצות

ולא ישבו ועסקו בתורה אותם קטנים או שלא לקחו אותם כדי ללמוד תורה בשביל זה חרבה ירושלים.

סיימנו באות צדיק א',

יושב בסתר עליון.

נעבור בעזרת השם למוסר

ולאחר מכן תהיה הודעה חשובה.

ועד

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה יהי באבות א', ד'.

יהי ביתך בית ועד לחכמים ומי שחננו השם רוחב בתים יעשה זאת שיהיה ביתו בית מושב

לכל עת שרוצים החכמים או יראי השם וחושבי שמו להתוועד ולעסוק בתורה

או לדבר מצווה.

ואל יחוש לטרחה יתרה שיהיה לבני ביתו לנקות הבתים.

נפטר אמש,

או היום נראה לי, האדמו״ר מסקולן.

זכר צדיק לברוכת.

מספרים עליו שהוא הציל המון המון המון המון ילדים

מהשואה האיומה.

וגם לאחר מכן כשעלו לפה ולא היה להם איפה להיות,

הלכו לקחת אותם לכל מיני בתי יתומים של הנצרות הפרוטסטנטית,

הוא הכניס אותם לביתו וביתו היה פתוח.

היה נותן להם לאכול, לשתות, דואג להם, יושב ומלמד אותם בתורה.

והשתבח שמו לעד, המשיך את הדורות

של האלפים ורבבות שמה שנכחדו הוא זה שהיה הממשיך.

לכן בהלוויה שלו היו

ממש אלפים

בהלוויה שלו הגיעו.

איזה

גדולה אנחנו רואים.

כל זה בזכות מה שהיה בעיתו בית ועד לחכמים, אותם קטנים,

שהיה דואג להם.

ולכן אדם כזה,

אל יחוש לטרחה שיהיה לבנה ביתו לנקות הבית. מה, כי אישה יראה את ה' תתעלל שתיתן יד לבעלה לעשות כל דבר טוב, ולא תחוס על יגיעתה וטרחתה.

כי טוב שכרה ויערב לה כל עמלה נגד רב הטוב הצפון לה.

וכן לא יחוס על ההוצאה אם צריך לעשות, כי למצווה רבה יחשב לו שעל ידי שלומדים תורה ברבים.

ואם גדול המעשה את היחיד לדבר מצווה, על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למעשה את הרבים.

ושנינו במשנה באבות ה' יח', כל המזכה את הרבים,

זכות הרבים תלוי בו, בהיות הוועד בביתו, שכינה שורה בביתו.

וברכה שורה בביתו כדכתיב, וכל המקום אשר אזכיר את שמי יבוא אליך וברכתיך.

וראיתי אנשי מעשה שהיו משתדלים לעשות ברית מילה בביתם כדי לזכות שיבוא אליהו הנביא זכור לטוב לביתם.

מה, מי זוכר שאליהו הנביא מגיע הביתה שלו?

ועל אחת כמה וכמה ראוי להשתדל שתבוא השכינה לביתו.

ואף על פי שאפילו אחד יושב ולומד שכינה עמו, אינו דומה השראה של שכינה של יחיד להשראת שכינה של רבים.

והרבה חילוק והפרש יש ועוד שבהיות הוועד בביתו גם הוא יהיה נטפל לעושה מצווה.

ואפילו אם אינו לומד עמהם ואינו מבין מה שלומדים, אי אפשר שלא יימד איזה דבר מהם.

ומשל לנוגע באפרסמון שאי אפשר שלא ייקלט לו מריחו הטוב של האפרסמון.

ויחשבו איש ואישה אשר חנן ה' להם בתים כי לא במותם ילכו איתם.

ואיזה בית אשר יבנו להיות להם בית מושב לעולם הבא.

כי אם בעשות זאת יבנו בית נאמן לעולם הבא.

ולכן לא יקפידו על הטרחה נגד המנוחה ויתאווה כל אדם מתי יבוא לידו

לעשות בביתו עבד. וכל מי שעוזב ביתו לאחרים לדבר מצווה הוא דבר טובה.

כל כבל דינה לא יקבל אדם לעשות בביתו ועד למחלוקת או למושב לצים וכדומה.

ראיתם? בית כנסת איצקוביץ, זיכרון מוישה, כל המקומות האלו עשו את ביתם.

זה הבית.

מה עשתה? את הבית הזה.

מפעל חיים עצום.

כמה אמנים אומרים שם, כמה תפילות מתפעלים שם,

כמה קדישים מזכירים שם, כמה אמן ישמי רבה אומרים, כמה סיומי מסכתות,

כמה שיעורי תורה, ישתבח שמו, אין לדבר סוף.

וכדומה.

אפילו יאהבו לו כל חללי דעלמא כי שם הרגיעה הרשעה והוא נוטל חלק בראש על כל הרעה לעולם הבא.

אוי להם כי גמלו רעה, ליתן יד לפושעים, ידם במעל תחילה רעה תבוא עליהם נגע ומחלה.

כי יאמר השם, הגמול הזה קיוויתי על שנתתי לך בתים?

מה עשית עם הבית שלך, אה?

ודי בזה למי שיש לו לב טוב, יברח מכתוב וימאס ברע ויבחר בטוב.

כי במידה שהאדם מודד, גם השם יעמוד ובית צדיקים יעמו.

כן,

בעזרת השם ביום שבת הקרוב זה ראש חודש.

ראש חודש ניסן,

ומשנכנס ניסן מרבים בהכנות

לקראת פסח.

אדם צריך לדעת את כל ההלכות,

ובעזרת השם

אפשר לצפות לראות בשיעורים שאנחנו מוסרים ברמלה,

שעוסקים בהלכות של חודש ניסן,

בעזרת השם גם

בעוד

שבועיים זה דרשת שבת הגדול.

כל אחד ואחד מחויב להגיע לדרשת שבת הגדול כדי לשמוע בעזרת השם את כל ההלכות, ללמוד אותן כהוגן,

כדי שבאמת ידע לעשות את הפסח כהלכתו.

נזכור,

השולחן ערוך,

המשנה ברורה גם מביא את זה,

ושאר הפוסקים שאדם מחויב לתת קמחא דפיסחא.

קמחא דפיסחא לא נותנים ממעשרות.

אפשר להוסיף על הקמחא דפיסחא מהמעשרות.

קרימחא דפסחא, כל אדם שהיה נוהג

לדור באותה עיר היה מחויב.

יש דיון כמה זמן, האם שנה צריך להיות שם,

חצי שנה,

או אפילו מספיק יום אחד, או שכבר

יודעים שהבן אדם הזה עכשיו קנה פה דירה כדי להשתקע בה,

היה מחויב ליתן לגבי הצדקה של אותו העיר את הקרימחא דפסחא.

היום ברוך השם שיש לנו את המקומות הטובים

שבאמת מעבירים את הקמחא דפסחא הזה כמו שצריך, אדם צריך לדעת להיות שותף להם.

אז כל אדם בעזרת השם יכין את זה מראש

כדי שיוכל לתת את זה בעזרת השם ביום ראשון הקרוב כבר,

את הקמחא דפסחא.

ככה הוא מקיים את העניין של זריזים מקדימים למצוות בפרט,

שאותם אלו שמחלקים ליתומים, לאלמנות,

לחלשים, למסכנים את הקמחא דפסחא,

לא יכולים להתארגן עד הדקה ה-90.

לא יכולים לחכות עד הדקה ה-90 שכולם יביאו.

לכן אדם יקדים את הנתינה של קמחא דפסחא כדי שיוכל בעזרת השם

לזכות

גם את המסייעים, את התומכים, ובעזרת השם גם את המשתמשים

שיוכלו להכין את כל צורכי החג כמו שצריך.

בשנה שעברה

הוצאנו בסייעדה דשמיא את הטופס הזה,

שזה טופס של שטר,

הרשאה למכירת חמץ.

מצוין בו בסייעדה דשמיא את כל החמץ שיכול להיות קיים לאדם בבית, בעסק שלו,

תרופות,

בעלי חיים וכדומה.

אנחנו נגיד קצת מקבץ של הוראות בעזרת השם,

כיצד ממלאים את הטופס הזה, זה לא מסובך.

סך הכל זה כמו שאילון, ממלאים שם את השם המלא,

שם משפחה, כתובת מגורים,

מספר, דירה ועיר.

לאחר מכן גם אנחנו מציינים איזה סוג של חמץ יש.

יש חמץ שהוא בעין ממש ניכר שהוא חמץ כמו לחם,

פיתות,

וכן על זד עוגה.

יש דברים שיש בהם חשש חמץ, או תערובת של חמץ נוקשה,

ויש דברים שיש בהם חמץ בלוע,

או דבוק,

או מצוי בתוכו.

וכן על זה הדרך. גם את החמץ שאנחנו לא יודעים, ויכול להיות שנפגש איתו אפילו בפסח,

אז גם את זה אנחנו צריכים למכור.

לכן אנחנו, בסייעדה דשמיא, מלבד זה שמנקים את הבית

ומסדרים את הכול, עדיין צריכים למכור

את המכירה, לאו דווקא את הארון שאיחדנו לחמץ,

אלא כל מקום שהוא שנמצא בבית.

עכשיו,

לכתחילה אנחנו צריכים

לעשות את הפרטים הבאים, כמו שצריך, למלא את הטופס הזה.

גם עושים חתימה שם.

לאחר שמילאינו את הטופס הזה, מוסרים אותו בסייעדה דשמיא אלינו,

בסדר?

או בעזרת השם אנחנו נגיע לבני ברק,

לשם יהיה אפשר גם למסור בימים שיפורסמו.

יהיה אפשר למסור את הטופס. עושים קניין,

אנחנו עושים קניין במטפחת הזו, זה נקרא קניין סודר.

כן, המוכר

מגביה את הסודר של הקונה.

הקונה זה אני, עד שבעזרת השם בערב פסח

מוכרים את הכול למוחמד,

מוחמד הוא קונה את הכול בעזרת השם, הכול שייך לו.

עד אז אני מוגדר כעשיר.

כן, למה אני קונה את כל החמץ, הכול, השתבח שמולעת.

אז תשתדלו להביא הרבה חמץ, כן?

יפה מאוד.

דבר נוסף, כל המקומות שיש בהם חמץ, כגון חמץ שבתוך הכלים וכדומה,

צריך לסגור את המקומות הללו ולסמן אותם.

אז אם אדם עשה מטבח חדש, הוא לא ידביק עכשיו מדבקה.

אבל לפחות הוא יודע שהחלק העליון במטבח

זה של חמץ.

אז הוא עושה איזה סימן שם,

שידעו לא לפתוח את זה בכל ימי הפסח. למה?

זה לא שייך לו. למי זה שייך?

למוחמד.

יפה מאוד.

בסיום הטופס,

וזה הכי טוב כמו שאנחנו עושים זה,

זה לא מכירה פקטיבית ככה,

מכירה כאילו חרטא,

אנחנו עושים את זה כמו שצריך. לכן, אם אדם הוא סמוך ובטוח,

אז מביא את המפתח של הבית שלו.

מביאים את המפתח של הבית, שמים את זה בשקית עם מדבקה ועם שם.

אנחנו לא נוכל לעשות את זה,

לסדר לכם את המפתחות, ואז איפה המפתח שלי, לא שלי, כן שלי, ההוא לקח, זה יחזיר, זה יביא,

איפה זה לא נמצא כי נמצא. כל אחד יסדר את הכל מראש.

אין לך מפתח נוסף? תשכפל מפתח נוסף.

על המפתח הזה, שים אותו בתוך שקית ניילון, תציין.

איזה השם שלי, זה המשפחה, כתובת,

פלאפון.

מצוין.

נגמר, אתה שם את זה בשקית, קושר, זה מצטרף לארגז מלא מלא מפתחות.

אל תדאגו, מוחמד לא לוקח את זה לבית שלו.

אנחנו מקצים לו מקום

ששם יעמוד ארגז המפתחות, המקום הזה שלו, הוא קנה אותו.

אנחנו מקצים לו מקום, הוא קנה את המקום הזה, זה מונח שמה.

בכך, מה אנחנו עשינו? פתרנו את הבעיה.

את הטופס כמובן צריך למלא בכתב ברור ונקי,

לעקוב אחרי ההוראות. למי שקשה, יכול לעשות את הטופס יחד עם מישהו שמבין ולמלות את הכל כמו שצריך.

אז תזכרו, צריך להיערך

מבעוד מועד, לדעת בערך מה שווי של החמץ שלנו,

לדעת לסמן את החמץ, איפה הוא נמצא וכן על זה הדרך,

כדי שבעזרת השם המכירה תהיה כמו שצריך.

דבר נוסף,

בנוסף לכך, לא לחכות לדקה ה-90. יש אנשים חושבים שרק אחרי שהוא מסדר את הבית

ורק אחרי שהוא מנקה הוא יכול למכור את החמץ. זה לא נכון הדבר הזה.

את החמץ אתה יכול למכור מראש חודש.

ניסן, אתה יכול למכור את החמץ.

אתה יודע, יש לך שתי ארגזים, אתה יודע איפה החמץ שלך מונח.

אתה מוכר אותו, אין בעיה. בינתיים אתה יכול להשתמש. מתי המכירה מקבלת תוקף? מתי המכירה מתחילה? מאיזה שלב?

המכירה מתחילה מהשלב הבא. איזה שלב?

מהשלב שהוא

ליל פסח, ליל בדיקת חמץ.

אנחנו מוכרים את החמץ לאותו מוחמד, מאז באמת תוקף החמץ

בעצם נמכר לגוי.

אבל אנחנו משיירים זמן עד מחר בבוקר, כן?

כי למחרת בבוקר עדיין אוכלים חמץ,

ושורפים חמץ.

אז מה, אם זה של מוחמד, לא נצטרך לעשות את זה? לא.

אנחנו מצווים לשרוף את החמץ, מצווים לבטל אותו,

באמירה, בנוסח הארמי, קול חמירה, דיקה בשווי דלה חזיתה ודלה חזיתה,

דביארתה ודלה ביארתה.

אז כל זה אנחנו צריכים לעשות מבעוד מועד. לכן חכם עיניו בראשו לא מחכה לדקה ה-90.

אני יושב ברבנות,

בתל אביב, בערב פסח, מתקשרים אליי אנשים, אחרי שסיימנו את המכירה כבר של הרבנות, 12 בצהריים, מתקשר,

הרב, תציל אותי.

סליחה, מה אתה חושב, שאני מוחמד? לא הבנתי.

היה לך זמן מראש חודש למכור את החמץ, למה אתה מחכה לדקה ה-90?

לכן תזכרו,

אנחנו מנתקים את הסלולרי השנה.

לא יהיה אפשרות לקבל אחרי השעה עשר וחצי שיחות טלפון תמכור לי, תעשה לי טובה.

נגמר, ערב פסח עשר וחצי, הטלפון נכבא עד לשעה אחת. שאלות בהלכה, בעזרת השם, יהיו מהשעה אחת ואילך.

גם לי יש פסח, גם לי יש ערב פסח, גם לי צריך להתכונן.

גם לי צריך להכין שיעורים, גם לי צריך להכין דברים.

בבקשה מכם,

תעזרו בסבלנות, תכינו את הכול מראש, כדי שבעזרת השם הכול יבוא על מקומו בשלום. ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנן בקשה אומר, יצא לשבחות דקות ישראל לפיכך,

בעליהם תורה ומצוות, שנאמר, ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה.