עין יעקב - שבת צח | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב.

אנחנו מסכת שבת, פרק תשע עשר, דפים קלג עמוד ב', קלד עמוד א',

עוד צדיק ח', צח,

תניא, אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת.

חולה שהיה צריך

לשתות יין,

או לחילופין,

שמן,

דהיינו, הדברים הללו יוציאו אותו מכלל סכנה.

יש אנשים שאוחזים שאם שותים יין,

ואולי גם חכמי המחקר אוחזים ככה שאם שותים יין,

אז נותן מה שנקרא,

כתוב הפסוק, דשנים ורעננים יהיו,

מחזק את ליבו של אדם.

חזל אומרים, יין ישמח לבב אנוש.

השאלה, יש לדון בכמה כוסות זה מדובר.

האם זה מדובר בכוסית ראשונה, כוסית שנייה,

או גם בקבוקים וחביות,

כן?

אז כמובן, כל אחד לפי דרגתו. אז אם באו

חכמי הרפואה ואמרו, החולה הפלוני הזה צריך לשתות יין,

בסדר גמור.

האם מותר לטרוף עבורו יין לשבת? זה לצורך רפואה.

או לצורך העניין, גם שמן.

כאב גרון, לסוך בשבת אסור.

זה אחד מהאיסורים של שבת.

לדוגמה, אדם יש לו פצע,

והרופא אומר לו, אתה צריך שבוע ימים למרוח משך.

שאלה מאוד נפוצה.

לפני כמה שנים התקשר אליי פה תושב השכונה, כבוד הרב,

עניין לנשואים זה, כן?

אשתי צריכה לטבול,

אבל היא עשתה ניתוח לפני מספר ימים.

הוא אומר, מי כבודו? הוא אומר, אתה מכיר אותי? אני לא רוצה להזדהות.

בסדר, זכותך מלאה.

רוצה לשמור על...

מה שנקרא מידע חסוי. בסדר, אין בעיה.

אבל מה לעשות שעשו לה ניתוח גב ושמו לה שם מדבקה.

המדבקה הזאת חייבת להיות שם למעלה משלושה ימים.

יש

ניתוחים פולשניים, אפילו זעירים,

ששמים שם מדבקה שהיא אמורה לשהות שם.

היא יכולה לטבול או יכולה לטבול?

האם נדחה לה בשביל זה את המקווה שלה או לא?

להלכה זה נהפך להיות, כל שזה למעלה משלושה ימים, נהפך להיות חלק מהגוף שלה.

זה משוייך לה,

להבדיל, כמו תפרים שעושים.

אבל אם יהיה דלקת.

מה?

איך איך?

כאילו, אם היא תיכנס לדבר על הדלקת. לא, לא ידלקת.

כתוב, שומר מצווה לא ידע דבר רע.

אדם ש... אין שאלות באמצע, כי זה מצולם.

שומר מצווה לא ידע דבר רע.

אז היא שמו לה את המדבקה הזאת, זה נהפך להיות חלק מגופה. במקרה כזה, מה, היא תהיה מותרת לבעלה בלי מקווה? השם ישמור ויציל. זה כבועל נידה לכל דבר.

השם ישמור, אחת כזה מחויב, ומה? באיסור כרת.

לכן, רשאית לטבול.

בסדר?

אבל מה כן? קודם כל צריכה לשטוף את אותו מקום, דהיינו, במים של המקווה,

ואז תוכל

הלאה לטבול כל גופה. למה?

קודם שהמקום יירטה וייטה, ואז.

ואם אפשר להוציא ואז להחליף מדבקה חדשה, עוד יותר טוב.

תלוי במצב הניתוח.

אז חולה כזה שהצריכו אותו או לשתות יין או להשתמש בשמן.

אפרופו שלנו לגבי, אז אם אדם היה לו פצע בשבת, מותר לו לשים את המשחה או אסור לו?

זו שאלה גדולה.

הרי אסור לסוך בשבת.

ושיחה זה לאו דווקא בשמן זית.

זה יכול להיות קרם,

זה יכול להיות,

איך זה נקרא? ואזלין.

זה יכול להיות נוזלי וזה יכול להיות מוצק.

בדומה גם למשחת שיניים מוצקת בשבת. מותר להשתמש במשחת שיניים מוצקת. אסור.

צריך מי פה.

אז מה עושה לגבי שבת?

אותו דבר לגבי, סליחה מכבודכם, תינוק שמחליפים לו טיטול.

שני בעיות יש.

א' כל במגבונים שהם ספוכים בנוזל מבוסם.

עכשיו אתה לקחת את המגבון הזה ומרחת,

עשית איסור סחיטה בשבת.

זה כמו שלקחת סמרטוט וסחטת אותו.

מה, כבוד הרב, אתה מחמיר. זה לא מחמיר.

בעצם הפעולה שניגבת בדוחק, סחטת בשבת.

זה נשמע לנו מוזר.

לכן היום מה שעשו, עשו ספרה מיוחד.

אותו מיץ שיש במגבונים,

שמו אותו בבקבוק של ספרה. מוכרים אותו בכל סופר.

חילוני, חרדי, לא משנה.

הטוב ביותר זה כמו שעשו לנו, ולכם, שהייתם קטנים.

לקחו אותנו מתחת לברז כל פעם, סליחה מכבודכם, שהיינו מלוכלכים,

ושטפו אותנו עם מים וסבון, אין יותר טוב מזה.

העניין הוא שצריך שהסבון יהיה סבון גם נוזלי.

בסדר?

אותו דבר אנחנו יכולים להגיע למה?

לליפה של הכלים.

הליפה של הכלים, יש מיוחדת לשבת.

אם השתמשת בסטנדרטית,

חילול שבת גמור, זה גם איסור סוחט.

אבל לא סחטתי בפועל.

עצם הדוחק עצמו זה כבר סחיטה.

תראו כמה איסורי שבת אדם יכול לעבור ברגע אחד בלי שהוא שם לב.

והוא בטוח שהוא שומר שבת כל ימיו.

לכן אמרו חז״ל, אם אדם לא למד הלכות שבת, מובטח לו שהוא מחלל שבת. מה?

אני 80 שנה חיללתי שבת, אני כל הזמן הייתי הראשון בבית הכנסת.

פתח אליהו אפילו קראתי.

איך אתה אומר לי, כבוד הרב חיללתי שבת?

התשובה, כל מי שלא למד הלכות שבת, כאילו מחלל שבת.

לכן אנחנו צריכים מאוד מאוד להיזהר בדבר. לכן היום המציאו את התרסיס הזה,

לוקחים את התרסיס ונגמר הסיפור.

או לחלופין,

הקרם עצמו. אז אם אתה רוצה להשתמש,

אז הפתרון היחיד זה מה לעשות,

זה לקחת ישירות את השפרפרת

ולהניח רק, בלי למרוח.

אז הנחת, איך שזה יצא,

נגמר הסיפור.

יצא טיפה אחת, יצא עשר טיפות,

פתרת את הבעיה.

היום בטכנולוגיה המתקדמת,

מה?

תשאיר אותם לשבת.

בטכנולוגיה המתקדמת יש לנו חומר שנקרא ספרי מרפן.

בעבר, אם אתם זוכרים, היה משכה כזו, ירוק, אדום, לבן.

זה היה משכה לברית מילה, קראו לה ויטה מרפן.

היום היא ירדה מהתקן.

יש ספרי שנקרא ספרי מרפן, שהוא מתאים לכל מיני חתכים,

פצעים וכדומה,

לשלב הריפוי, כן?

לא לשלב של עצירת דימום, אלא לשלב הריפוי.

בזה אפשר לרסס בשבת, פתרת את הבעיה.

לכן, אדם שנצרך למרוח משכה בין אנטיביוטית, בין רגילה ובין הכול,

הפתרון הטוב ביותר שישים, נגמר הסיפור.

או ימרח מערב שבת ויעטוף את זה, ולחלופין, במוצאי שבת

יכול לשים פעם נוספת. זה עדיין נחשב באותו יום, כן?

בתרופות שמורחים לא הולכים לפי השקיעה,

כמו אצלנו בהלכה היהודית, שאם כבר הגיעה שקיעה,

זה כבר יום חדש.

בתרופות אין בעיה, אם תיקח את זה,

אלא אם כן זו תרופה שמקפידים לקחת אותה בבוקר,

או בצהריים דווקא, או בערב.

בדרך כלל במשחות זה סטנדרטי,

רובם אותו דבר, מרחת, נגמר הסיפור, יצאת ידי חובה.

אז אומרת המשנה, אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת.

אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר, רבי שמעון בר יוחאי,

זה שבדיוק לפני שבוע יצאנו מההילולה שלו,

משום רבי מאיר, אין טורפין יין ושמן.

ואמר רבי שמעון בן אלעזר, פעם אחת חש רבי מאיר במעאב, היה לו בעיות מעין לרבי מאיר,

וביקשנו לטרוף לו יין ושמן, ביקש שנערבב לו ביחד יין ושמן,

זה יעשה לו שמה, מה שנקרא, סליחה מכבודכם, שלשול, והכול יהיה בסדר. יסתדרו לו, בני מאיו.

ולא הניחנו,

לא ויתר לנו.

אמרנו לו, דבריך התבטלו בחייך?

הרי אתה אמרת שלא טורפין יין וש...

אז איך אתה עכשיו רוצה שאנחנו נעשה?

אמר לנו, אף על פי שאני אומר כך,

וחבריי אומרים כך, מימיי לא מלאעני ליבי לעבור על דברי חבריי. זאת אומרת, הוא בעצמו התיר.

חברים שלו אסרו.

הוא אמר, רגע, רגע, לא הבנתי.

אני אזלזל במה? בדעתם של חבריי? לא, לא, בשום פנים או אופן.

אפילו שאני סובל,

אל תעשו לי את ההטרפה של יין ושמן יחד.

תראו מה זה, איך הם הקפידו על כבוד אחד וחברו.

כל זה למה?

רבי מאיר, מתי היה? בזמן מי?

אחרי מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא.

הם נותרו הרי חמישה תלמידים.

רבי שמעון, רבי מאיר,

וכן על זה הדרך.

אז שהם הבינו את המשמעות שלא נהגו כבוד זה בזה, הם כל כך דקדקו בדבר הזה, שאוי ואבוים, אני אעבור על דברי חבר שלי.

אמר, אבל אתה אומר סברה, והוא אומר, מה, אתה חייב לקבל את הדעה שלו?

נכון?

אני מכבד אותו.

אז אני מוכן לסבול? העיקר שמה?

שאני אשמור על כבוד חברו.

וזה מה שאנחנו לומדים בתנא ואבוד דווקא בשבועות הללו. יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך.

מנדסני הלך לחברך לתעביד.

מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך. זה מה שאמר רבי עקיבא.

כלל אחד, אתה רוצה ללמוד את התורה על רגל אחת? אין בעיה, תעמוד פה על רגל אחת.

אתה יכול להקפיד על האימרה הזאת, מנדסני הלך לחברך לתעביד?

אתה יכול להקפיד על מה ששנוא לך, לא תעשה לחבריך?

לא, כבוד הרב, זה קשה לי. לא, לא. מה, אני חייב לקבל את הדעה שלו?

מה, הוא קיצוני מדי, הוא פה.

פה אתה נמדד.

זה יכול להיות גם בין איש לאשתו.

אומרת משהו והבעל אומר משהו אחר

והוא ידע שהוא מאה אחוז צודק והיא מאה אחוז לא צודקת

מה הוא עושה? הוא מוריד את הכובע ואומר, אשתי היקרה

אני אשמע בקולך

זה מה שדרשו רבותינו, חוכמת נשים בנתה ביתה ואיוולת, בידת ארסן, אתם מכירים

חוכמת הייתה אשתו של און בן פלת ואיוולת אשתו של קורח

זאת זכתה, ומה?

והבית שלה ניצל

זכתה לבנות את ביתה, יצאו ממנה

בנים ובנות, נכדים ונכדות, צאצאים וצאצאיות, וזאת בידת ארסן, הכל הלך בתוך האדמה, נסגר,

נגמר הסיפור.

שום דבר.

היני הוא דאחמירא נפשא אבל לכול עלמא שר, סיבה שנייה, אמר רבי מאיר,

זה שאני יכול להתיר לעצמי, אין בעיה.

או זה שהתרתי לאחרים, זה בסדר, אני מבין,

אבל אני עצמי מחמיר, זה כמו

שתמיד היו אומרים, הרב עובדיה אומר ככה, הרב עובדיה אומר ככה. לא,

אם תבדוק טוב, תראה שהרב עובדיה היה מחמיר.

הוא היה מחמיר על דברים שמה?

שלאחרים הוא היה מקל.

למה? הוא ידע שהדור הזה חלו, הוא זה ככה, אם לא תעשה לו את זה, יעשה ככה.

אז זה היה מחמיר לעצמו, בדברים אחרים הוא היה מקל,

כדי שלפחות את המעט הזה, אותו חילוני או אותו רחוק מתוך המצוות, יעשה כדי שיתקרב לבורא עולם. אבל אדם שיכול לעשות דבר, חומרה אפילו, בקלות,

יקבלו על זה שכר.

יקבל על זה שכר.

פסקה,

אין עושין לחלוק אמר אביי,

אמרה לי המהי חלוקה דיאנוקה לפנה לסיטרא לאלה

דילמא מדביק גרדמיניה ועט אל ידי כרות שופחה.

אז פה אומרת הגמרא

שלא היו עושים מכסה לאותו מקום של מה?

של היסוד,

אותו מקום מתחת לברית, למה?

שמא ייתפס שם איזה חוט אחד,

ואז מה?

יעשה אותו, חס ושלום, את התינוק הזה, כרות שופחה, מסורס.

תארו לכם שחוט קטן של התחבושת שהמוהל גוזר,

במקרה הוא נשאר שם והוא בא להוציא את התחבושת. מה קורה עם החוט הזה?

מתהדק על הפצע. מה זה עושה? נמק.

אז תראו כמה נזהרו בזה רבותינו הקדושים. למה זה? צער דיינוקה.

מה את צער הדיינוקה? התינוק הזה הוא עכשיו מצטער. מי יתיר לך? אדם התאווה

על צער קטן שהוא עשה.

בהלכה מופיע בהלכות מילה

שילד שנולד מהול צריך לעשות לו הטפת דם. בימינו לא קיים מושג של נולד מהול.

אבל לו יצויר שאחד נולד בלי עורלה בכלל.

ירד מהשמיים, אחד מעשרה צדיקים בדורות האחרונים שהיו, ירד מהשמיים בלי עורלה.

זה נשמה גבוהה, כמו משה רבנו,

כמו שם בן נוח.

בסדר גמור.

מתושלח וכן הלאה, זה הדרך.

ומה אומר הרב? צריך לעשות הטפת דם.

זה המצווה, דוקרים אותו כמו בדיקת סוכרצ'יק, באותו מקום, מזל דו ויקרא שמו בישראל.

קוראים לו שם, אני יודע, אברהם, יצחק, יעקב, וכן הלאה, זה הדרך.

יפה מאוד.

רגע, רגע, אתה עכשיו דקרת אותו.

או לחלופין,

בא אליך יהודי שנימול על ידי רופא גוי. היה שם בפרברי רוסיה,

ולא היה שם מועל יהודי, למה היו הורגים שם את היהודים?

המועלים היהודים, הנה יש פה רבי אברהם ניסנוף, פה בשכונה, מועל

של הדור הקודם ממש.

השם יאריך ימיו בתור וישלח לרפואה שלמה.

אז הוא אומר, אני בכלל הייתי ספר, במסווה הייתי מועל.

הוא אומר, המקצוע שלי היה ספר, מה הייתי עושה? מהצד השני של המספרה יש פתח,

שם אני מכניס את התינוק עם האימא, חותך נגמר.

הוא אומר, אם יבואו אלה, האנטישמים האלה שם,

הקומוניסטים, לא יודע מי היה שם בזמנו.

הוא אומר, אם יבואו, לא, אני אספר, אני לא עושה בריתות.

איזו ברית מילה? שם אסור לעשות ברית מילה.

היום אומרים לבן אדם, מותר לך לעשות בעולם,

מותר לך פה, והוא היה מתפנק.

לא, אני אתן לו להחליט שהוא יגדל,

הוא יחליט לבד אם הוא רוצה לעשות ברית. הלו, משוגע,

יש לך מצווה? תעשה את המצווה בשלמות, כמו שצריך.

הרי מתי אדם מגלה בדעתו שמה שעשה איתו אבא שלו הוא מסכים?

ברגע שהוא עושה, לבן שלו.

לכן, מה אנחנו מבקשים מינוי שליח ממי? מאבא.

האבא עצמו ימנה את עמואל שליח. אם לא מינה אותו שליח,

זה בעיה, זה חיסרון בשליחות. איך הוא יכול לחתוך?

אז יש כאלה שנוהגים שמביא לו רק את הסכין והוא ממנה אותו שליח. אבל יש כאלה שאומרים בפועל, הרי אני ממנה אותך שליח מצווה למול במקומית בני. כי ההלכה מפורשת, אדם חייב הוא למול את הבן שלו.

אלא מה, בגלל שאדם מפחד,

בגלל שקראו טעויות, חתך במקום מלמעלה,

מהמגן חתך מלמטה.

השם ישמור ויציל, לכן צריך להיזהר, לא כל אחד יכול לחתוך.

לכן מביא מועל כמו שצריך, ובכך פתר את הבעיה.

אז אותו אחד אומר, אני נמולתי אצל גוי.

לא יהיה מועל אצלנו, הרגו את המועלים,

מעל אותו גוי. הוא אומר, בסדר.

אני רוצה עכשיו לעשות הטפת דם בעין, ושהברית הזאת תהיה כשרה, מה עושים? לוקחים מחט קטנה,

דוקרים, לא בראש עצמו, אלא בעור שמסביב,

טיק, ממש צ'יפ קטן של דם,

הברית הזאת נהפכת להיות כשרה.

זה משהו לא בשכל האנושי, בשכל הרוחני.

אבל לפני פעולה כזאת צריך לבקש מחילה

מהבן אדם. אתה דוקר אותו עכשיו,

צריך לבקש ממנו סליחה, זה לא נעים.

זה לא נעים לדקור, ולא נעים גם לדקור שם.

אתם יודעים, זה המקום הכי רגיש בגוף האדם, אז אתה דוקר אותו, תבקש ממנו סליחה.

לכן נהוג לבקש ממנו מחילה. למה?

ייתכן והמועל היה טוב.

וייתכן והמועל לא היה טוב,

ואולי אתה גם לא צריך, אז לכן

אני מבקש סליחה.

אני סך הכל עושה לטובתך כדי, מה שנקרא, לעשות אותך מושלם בברית מילה שלך, עד שדקירה קטנה ונגמר הסיפור.

פעם מסרתי לפני שנתיים שיעור בתל כביר, פה שכונה ליד,

בשבועות.

מה היה אפשר לדבר כל הלילה כשאנשים יישארו ערים?

אנשים שעייפים, קשה להעיר אותם. אמרתי, בואו נדבר על ברית מילה,

אף אחד לא בקיא בנושא הזה.

פתאום ניגש אליי בסיום השיעור, ככה רבע לחמש, איזה מישהו אומר, כבוד הרב,

אני חייב בדיקה.

לפי מה שאתה הסברת לי, נראה לי אני ערל.

אתה פה, נולדת פה, עשו לך ברית פה. הוא אומר, לא, לא, אני בטוח. הוא אמר, טוב, יש מקווה למטה,

לא נעים בבית הכנסת להיכנס איתך לשירותים ביחד. מה יגידו, הרב נכנס עם איזה אחד לשירותים?

אז נרד ליחד למקווה למטה.

סליחה מכבודך, תוריד את המכנסיים,

נבדוק,

ובדקתי אותו, חשך עליי עולמי.

עכשיו, זה שבועות, אי אפשר לתקן אותו בחג.

דחוף, אמרתי לו, יום ראשון, ברית.

מה ברית? הוא אומר, כן, אתה בטוח. אמרתי, מה זה? זה ערל מדאורייתא ומדרבנן.

מבהיל, מבהיל.

יהודי פה, תושב דל כביר, ערל, עד היום הוא ראה אותי,

אמרתי לו, תקשיב, ברית מהר. הוא אומר, מה, ככה, כזה מהר וזה? לא. הכל בסדר, תיגש לרופא, תביא בדיקות,

שהכל תקין, הכל יהיה בסדר.

הכנסנו אותו לברית.

עד היום שהוא פוגש אותי ברחוב, תודה רב, רגע, רגע. חיבוק ונשיקה, קודם כל.

אתה היית המוהל שלי.

אמרתי לו, אתה רואה מה זה? תראה מה זה, איזו היסטוריה.

הנימול יותר גדול מהמוהל. פעם ראית כזה דבר?

מבהיל. אז זה אחד כזה, צריך לבקש ממנו מחילה. זה לא נעים.

בן אדם מבוגר אומר לך, סליחה, אני צריך להוריד את ה... זה, תבדוק אותי, לא תבדוק אותי. צריך לבקש סליחה, מחילה.

בושה.

זה לא פשוט. הבושה של הבן אדם, דווקא בדברים הללו, היא גדולה.

לכן אדם מאוד מאוד צריך להיזהר בכבוד הבריות.

בא רבי מאיר ואומר, אני לעצמי

מכמיר גדול, לא מוכן לעשות שום כולה.

אפילו שאני סובל, אפילו שקשה לי.

פה לא מוגדר פיקוח נפש.

פה הוא בגדר חולה שאין בו סכנה, הוא יכול להתמודד.

קצת כואב לו הבטן, לא נורא.

אז הוא החמיר על עצמו. אבל האחרים, אין בעיה, תעשה להם בשבת.

יפה מאוד.

אז לכן המשכנו ואמרנו, לכן כשהיו עושים את החלוק, היו עושים אותו בצורה כזאת שלא יישאר שום חוט, שלא יכס לשלום כרות שופחה.

ואמר אביי, היינוקא דלית לחלוקא,

ליתא בליתא דאית לשפתא,

וליקריכא לשפתא לתתאי,

ועייפלא לעיילא.

יפה מאוד.

אז מה שהיו עושים,

אם כבר עכשיו צריכים לחבוש את התינוק הזה, מה יעשו? פעם לא היה כמו היום,

תחבושות. היום, אתם יודעים, ההורים כל כך חכמים,

המואל מגיע למפגש עם ההורה, וכבר הוא אומר, רגע, רגע, באיזה חומרים אתה משתמש?

יש לך את ההפקעה הצהובה הזאת של פעם, או משהו יותר איזה?

באיזה תחבושת? יש כאלה שלא שמים תחבושת. אני צוחק, אין כזה דבר.

יש תחבושת שהיא המוסטטית, היא נאמשה מאליה, עושים אותה מאצות ים.

אלה המומחים, לוקחים את זה, מייצרים מזה תחבושת

שאתה עוטף את האזור של החתך,

היא נשארת שם שבוע, היא לא מזיקה,

אפשר להתקלח, אפשר הכול,

והיא מתחילה להיות שחורה, ולאט לאט מתפוררת מאליה נמסה.

ככה זה עוצר את כלי הדם, לא לוחץ על האיבר של התינוק,

לא מכאיב לו, לא מציק לו, לא מסוכן לו, ונגמר הסיפור.

תחבושת כזו, שתדעו, גודל

מ-10 אינץ' על 20 אינץ',

משתמשים עם זה לניתוחי פנים, זה מאוד יקר,

עולה 220 שקל.

עכשיו הם אומרים, הוא המוהל עשיר גדול, הוא מרוויח הרבה כסף.

רק תחבושת אחת,

220 שקל.

איפה הזמן שלו? איפה הנסיעות שלו?

איפה העבודה הטובה שהוא עושה?

תעריך אותו, תן לו.

לא עליי, כן? גם על אחרים.

על כולם, צריך להעריך, בעל מקצוע.

אתה הולך לעורך דין, אתה יודע לצ'פר אותו, אתה הולך למומחה.

איך ההתקשר אליי? מרמלה, הוא קשור אצלנו לקהילה ברמלה, הוא אומר, הרב, אני הלכתי, לקחתי, היה לו בקע.

הלך, עשה ניתוח אצל רופא פרטי.

שם לו שם, זה, שילם לו שם איזה 4-5 אלף שקל על הניתוח הזה, ניתוח פשוט.

שילם לו, אומר, למחרת הוא טס. אמרתי, איך לא? מימנת לו את הטיול.

טס, הוא אומר, אל תשאל, כאבים, כאבים,

כי מתקשר לא זמין הבן אדם.

טוב, התקשר, הוא אומר, יחזור שבוע הבא.

מה, הלך לשבוע?

בינתיים הוא התאשפז, מתברר שהוא לא עשה לו את זה טוב, שם לו שם רשת, לא היה טוב.

התפוצץ לו שם, לקחו אותו לאסף הרופא, עשה ניתוח חוזר. בקיצור, יושב בבית, מושבת.

הוא מורה בבית ספר.

יושב בבית, הוא אומר, מושבת, כאבים, כאבים, הרב, תזכיר אותי, תזכיר אותי. התקשרתי אליו,

ביקור חולים, אי אפשר, אתה לא יכול להספיק לכל העולם ללכת.

אתה בן אדם, יהודי טוב. התקשרתי, מה שלומך? שמעתי, אמרתי אותו, מאיפה שמעת?

תראה, אז אני רוצה לברך אותך, הייתי היום אוהל.

אז אני אברך אותך, שיהיה לך רפואה שלמה.

הוא כל כך קיבל את זה טוב שהתקשרתי,

בירכתי אותו.

שבוע אחרי,

החתן שלו בא לבקר אותו, אז הוא אומר, תקשיב, תגיד לרב שיתקשר אליו עוד פעם שהוא עושה ברית.

הברכה שלו עזרה, אני הרגשתי אותו יום טוב, הלך לי, הכל בסדר.

תגיד לו שיתקשר עוד פעם למעקב, עוד פעם חזר.

תראו כמה זה

אדם מעודד עוד יהודי.

אז הם משתמשים בחבישות מאוד מאוד יקרות.

בזמן המשנה לא היו חבישות כאלה.

לא היה הפקה לעצירת דימום. מה היו עושים?

היו לוקחים, אומרת המשנה בשבת, היו לוקחים כורכומין. כורכום.

מה שאנחנו שמים בתבלינים,

את זה היו לוקחים אותו גולמי, שוחקים אותו,

מזה היו עושים הפקה לעצירת דימום.

להבדיל היום תרופת סבתא לעצירה דימום במטבח, מה היא?

קפה שחור. קפה שחור. תיקח קפה שחור, היה בני, שים קפה שחור, זה יעצור דימום.

זה לא עוצר דימום, קפה שחור.

זה סך הכל מייבש את המקום.

זה כמו שתשים כל אבקה, שים אבקת כביסה, זה יעשה אותו דבר.

שים טלק, זה יעשה אותו דבר.

לעצור דימום זה לא עוצר, סך הכל מייבש את המקום.

אז בזמן המשנה, לא רק זה היו שמים, אלא גם תחבושת.

למה? המקום עצמו הוא עשיר בכלי דם.

עכשיו אתה תשאיר אותו חשוף, התינוק הזה, מה עושה? משתולל עם הרגליים,

צ'ק ייתן מכה בפצע שם, בכלי דם, שלא יתחיל לדמם. איפה המוהל עכשיו? לא זמין בשבת.

ולפעמים הוא בא ממרחק.

פעם מספרים על הרב בן ציון, אבא שאול, זכותו תגן עלינו, אמן.

יום אחד הזמינו אותו לעשות בקצה השני של ירושלים ברית. עכשיו, לא היה כמו היום,

רחובות, מדרכות מסודרות.

אתה הולך בגשם, בשמש, אתה הולך שעות על גבי שעות כדי להגיע לצד השני.

הוא הגיע לצד השני, לזה של הברית, באיחור של איזה רבע שעה.

היה מוהל מקומי, עשה את הברית.

עשה את הברית, הרב בן ציון, אבא שאול, הגיע,

אמר לו, כבוד הרב, מה עשית? נגמר הברית, מה הבעת? הוא אמר, לא, אני המוהל. הוא אמר, לא, המוהל כבר חתך.

המוהל כבר הלך. אמר, ככה?

לא נכנס, לא צעק על המוהל. מה?

ירשה, כמה הלכתי.

אמר, אוקיי, לפחות אני אקח ברכה מהסנדק, אבי הבן נכנס, לקח ברכה מהסנדק והבן

לא אמר כלום למועד, הלך חזר בחזרה. אבי הבן התבייש, מה אני אעשה עכשיו?

חכם בן ציון היה מתלמידי רבי עזרא עטייה,

גדולי עולם.

מה אני אעשה עכשיו? איך אני אפצה את הרב?

אז הוא רץ אחריו, רדף אחריו.

הכל בסדר.

אם עוד יהודי זכה להכניס עוד יהודי אחר בוורידו של אברהם אבינו, היה לי שווה כל ההליכה הזאת.

תראו איזה מידות היה להם.

איזה מידות היה להם שהם מוכנים לוותר על כל העולם שלהם בשביל השני.

העיקר שלשני יהיה טוב,

העיקר שהשני יהיה מרוצה,

העיקר שהשני ילך בדרך התורה והמצוות.

אז לכן הוא היה מכין את התחבושת. אז תארו לכם אם התחבושת הזאת הייתה לה שפה.

איך עכשיו יסדר אותה בשבת?

לכן מה אומרת המשנה יעשה? יקפל את התחבושת הזאת, השפה שלה כלפי פנים,

ויחבוש ככה שהקצוות של החבישה לא יזיקו לתינוק.

בצורה הזאת,

בזה פתר את הבעיה.

יפה מאוד.

ממשיכה הגמרא ואומרת,

ואמר אביי

אמרה לי אמה ינוכא דלא ידע

מיפקתא

לשיפה מישחא

ולוקמוה לאה דיומא

ואיך דזיג לקרעית בשערת השתיב ערב

אבל בכלי מתכות לא משום דזריף.

יפה מאוד.

אז מה שהיו עושים באותו מקום

היו מורחים שמה כעין שמן, שהשמן הוא היה משבח

את מקום הבשר

ושמים אותו כנגד השמש ונגמר הסיפור.

הוא היה מסדר את אותו מקום.

מרפא אותו.

יפה. ואמר אביי,

אמרה לי הם, הינוקא דלא מייץ מי קרו דקר פומה.

מייטא קנטא ליטא קסא גומרא ולינקטא ללאה דפומה דחיים פומה ומייץ.

אז תינוק שעכשיו מה הוא לא יכול לנוק.

השפתיים שלו קרות.

בדרך כלל כשהאדם, הוא נכנס להיפותרמיה, זה נקרא.

השפתיים שלו קרות.

מאוד מאוד קשה לו מה לעשות?

לתפקד.

נכון?

בקור, מה קורה לבן אדם? הוא מתכווץ.

השפתיים אצל תינוק מתחילות להכחיל.

אותו דבר גם במבוגר.

אז מה הריפוי שלו?

הריפוי שלו לייטא קסא דגומרא, ייתנו משטח גחלים על דף או על כלא ויעמידו את זה כלפי פיו, ואז יתחמם הפה שלו.

הוא יוכל לנוק.

תראו איזה פעולה היו עושים בשבת כדי להציל מאותו תינוק פיקוח נפש.

פיקוח נפש דוחה שבת כדי להציל את אותו תינוק מן הסכנה.

תדעו לכם, תינוק שלא יונק,

כגון

יש תינוקות שנולדים, זה נקרא פרנלום, יש את זה בשלוש מקומות בגוף.

מקום ראשון זה בברית קודש.

זה כעין שכבת,

רקמת עור שמכסה שני צינורות, שהם צינור הזרע וצינור השתן, לכן מועל צריך להיזהר.

כשהוא משתמש בכלים שלו, שלא יפגע, שלא יעשה אותו כרות שופכה את הילד הזה.

דבר שני, יש בלשון. לפעמים זה נקרא לשון כלואה.

בשפה הספרותית המקצועית זה נקרא פרנלום, או שפה.

השפה שלו מחוברת.

השפה העליונה מחוברת למעלה

חיניכיים של השיניים. תינוק כזה, צריך לבדוק אותו.

הוא יכול לבדוק אותו בסדר.

הוא יכול, לא, צריך לבדוק אותו. אם הוא יונק טוב ואוכל טוב, בסדר.

אם לא,

אם הוא עכשיו שתיים וחצי קילו, שזה המשקל שאפשר לעשות לו ברית, אם ירד מתחת למשקל,

אי אפשר לעשות לו ברית.

אתה מכניס אותו פה לידי סכנה. למה?

אחרי ברית הוא צריך לאכול ולהתחזק.

אם לא יאכל עכשיו טוב,

ירד במשקל, ירד במשקל, אוטומטית יהיה חולה, יהיה מסוכן.

לכן מאוד צריך לבדוק את הדבר הזה.

לכן תינוק כזה, שהשפתיים שלו הכחילו,

יכול לאכול טוב? לא יכול לאכול טוב. השפתיים שלו קרות.

הוא מתכווץ כולו, אין לו תאבון, מה יעשה?

יחממו את השפתיים שלו על ידי מה הגחלים הללו, החום הזה,

ואז הוא יוכל בחזרה להתחיל לנהוג, יצא מכלל סכנה.

אז הוא מאיץ.

ואמר אביי אמרה לי, המה ינוכא דלא מישתנים,

לינפפא בנבטא ומשתינים,

ומנשיתים, סליחה.

יפה. אז מה מדובר פה?

תינוק שאין הדופק ניכר בו, לא רואים שהוא נושם טוב.

מרגישים, נוגעים לו שם ביד אצל תינוק, הדופק מהיר, 100. צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, ככה זה רץ, מהר,

לעומת מבוגר.

ורואים שום דבר, הבטא החזה שלו לא מתרומם, הוא לא נושם, זה התינוק הזה.

אז מה יעשו עכשיו?

אז היום מתקשרים 101, מתקשרים איחוד הצלה, צ'יק, צ'ק, מגיעים,

לוקחים אותו, השם ישמור ויצא לבית חולים, מטפלים בו.

אבל שמה איפה? עכשיו יקראו לרופא. היה איזה רופא אחד בעיירה.

מה אומרת הגמרא? אדם שרוצה לקנות בית צריך לבדוק שלושה דברים.

שיש רופא בעיר הזאת,

שיש בית כנס בעיר הזאת, ויש מה?

שכן.

לא, שכן זה ודאי יש לו.

ויש מקום של אוכל, של מזון, אחרת איך יחיה באותו מקום?

אדם הולך, קונה בית באיזה יישוב, אין שם רופא,

אין שם בית כנס, אין שם כלום, מה אתה עושה שם במדבר?

אז מה ההבדל בין זה לבין המדבר?

צריך לגור במקום שמשהו יכול להסתדר בו.

אז אכילה, רפואה,

ומה?

הדבר השלישי, אכילה, רפואה ובית כנסת.

זה החלק הרוחני.

אכלת גשמי ולא אכלת רוחני זה שווה?

לא שווה.

לכן צריך שיהיה בית כנסת קרוב.

יפה מאוד.

לא רק בשביל השמחות.

לפעמים אני חושב רק בשביל הבר-מצווה.

שלמה בר-מצווה בגיל 13, כל השנה הוא לא בא לבית הכנסת, אבל בר-מצווה עם הילד שלו הוא בא.

שם את התפילין במקום פה, שם אותם פה. כאילו שהוא שורצ'ה נגח את הפרה. מה זה?

תפילין יש להם מקום.

הוא עושה פדיחות. הבן שלו כבר יודע להניח יותר טוב תפילין ממנו. למה?

הוא, פעם האחרונה שהוא הניח בבר-מצווה,

הבן שלו למד להניח עכשיו, הניח כל יום. למה? הוא התלהב.

תפילין רוצה כבר להניח לפני גיל 13. הוא בא לבית הכנסת, זה, השם ישמור, יצא מדרובה,

אבא הזה עם התפילין פה, והבן שלו עם התפילין במקום.

צריך ללמוד, לא לעשות פדיחות.

מה יגיד?

הילד שלו יחזור מהבית, יגיד לו, אבא, שיעורים. הוא אומר, לא יודע את החומר הזה. תלמד תורה, תדע.

אוי ואבוי לבן אדם, אומרת הגמרא, הגמרא מקללת, אדם שלא יודע לעשות קידוש,

והבן שלו עושה את הקידוש.

מה, מה יש בקידוש?

בתור אבא אתה לא יודע לעשות קידוש?

זה כמו ההוא מטבריה,

הסריט את עצמו, לא יודע לעשות קידוש אפילו.

מה? לא, זה משהו אחר. רוצה לכבד אותו, זה בסדר.

הגמרא מתבטא בלשון כזה, תבוא מהרה, מחלה לא טובה, על אדם

שהוא לא יודע לעשות קידוש, והבן שלו כן עושה את הקידוש.

פה לא מדובר שהוא יודע והוא מכבד אותו בשום כבוד, זה בסדר.

זה ראש העיר של טבריה שם.

יום אחד צילם את עצמו, איך הוא עושה קידוש, רצה להראות שהוא פופולרי.

השם ישמור, איזה פדיחות, בקושי יודע לקרוא.

בושה וחרפה כל הסרטון.

לפחות אל צלם בשבת,

ובעוד פדיחות אתה מצלם, אתה לא יודע לקרוא.

עושה ורימה רעיון בורא פרי הגפן,

עכשיו צריך להגיד אשר בחרבנו את הנוסח הלאה,

הוא אומר, בורא פרי הגפן שתה,

בא לשבת, אומרים לו, לא, לא, עוד לא יושבים,

צריך להמשיך,

השם ישמור ויציל.

איזה רוצה להיות ראש העיר זה, אה?

צריך להחליף אותו שם, מה זה זה?

ראש העיר צריך להיות קצת מבין גם בענייני דת,

לא רק בעניינים של העולם הזה, גם בעניינים שקשורים לעולם הבא.

איך לצבור זכויות לעולם הבא? איך תצליח לנהל את זה?

השם יחזיר אותו בתשובה שלמה.

יפה מאוד. אז אותו תינוק שאין בו דופק, מה עושים לו?

יניפו עליו בנפה שקוראים לבן.

זה לא מהווה. ואם אין רוחו, נכנס ויוצא יפה, אז

השם ישמור ויציל. אבל אם כן,

אז זה היו עושים לו מה שנקרא כעין רוח,

או סוג של הנשמה כזאת,

ורואים, אם עכשיו הכל בסדר, חזר הדופק והכל טוב,

בטח הזה מתרומם, אז התינוק הזה בסדר, יצא מכלל סכנה, לא?

ואמר אביי,

אמרה לי אם,

היי ינוקא דקתין ליטו לשלייתא דאמי ולישרקע ילווה מכותנא לאולמא,

ואיאלים אולמא לכותנא.

אומר השיעי הקדוש,

השלייה שנולדה,

שהיא יוצאת עם התינוק,

מחליש רקע עלה,

מחליקים אותה על בשרו.

יפה מאוד.

אז השלייה הזאת,

קושרים אותה,

כפי שידוע לכם.

כל אחד זכה פה, ברוך השם, לחבוק

מספר ילדים, ברוך השם, ומי שלא, הקדוש ברוך הוא, יזכה אותו.

אז היו, כשמוצאים את התינוק, בדרך כלל יוצאת השלייה, וזה מאוד מאוד מקפידים על הדבר הזה.

איך יצאה השלייה? האם יצאה שלמה?

האם היה בהחס שלום כל מיני גידולים, או חסר איזה חלקים מסוימים?

הרופא או הרופאה שנמצאת נוכחת בחדר הלידה בודקת את השלייה כמה דקות אחרי.

אתם יודעים שלפעמים אישה בהיריון,

ילדה, הכל בשר, תינוק יצא בריא ושלם,

כל השלייה לא יצאה.

הכל בשר כבר נתרפאה,

הכל פתאום מרגישה כאבי בטן עזים.

כאבי בטן עזים.

או לפעמים הצוות הרפואי עשה ניתוח.

אתם יודעים מה זה לחץ של הניתוח?

צריכים לראות שהכל בסדר, צריכים לדאוג לעובר, צריכים בחזרה לתפור.

הנה, תחילת שבוע זה היה.

אישה, לא עלינו, לא על אף אחד מעם ישראל,

על שונאיהם של עם ישראל בסורוקה.

היה שם מי שפיר, שם השם ישמור ויציל,

עכורים לא טובים, נפטרה על שולחן הניתוחים.

התינוק בריא ושלם, היא יצאה, צריכה לעשות לו בריא, האימא נפטרה.

אתם יודעים כמה פעמים קורה פדיחות? שוכחים מספריים? שוכחים כל מיני כלי עבודה בתוך הבטן?

האישה, עוד פתאום מתחילים כאבי בטן עזים. מה זה? לא, לא יעבור, זה התכווצות של הרחם.

עושים אחרי כמה חודשים סיטי? אה, כן, שכחנו את המספריים בפנים.

מה עושים? עכשיו יש עוד פעם ניתוח זה.

מבהיל.

לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה.

זה לא סתם, אמרו חז״ל, טוב שבא רופאים, לאן?

לא לגן עדן, אוי ואבוי.

אמרו שמה לגיהנום.

הנה, תראו את זה, מסכן הלך בפרטי.

שם בפרטי כסף הכל, עשה את הפדיחה הכי גדולה.

אמרת, אל תתלהב, לא כל מה שפרטי זה טוב.

יש כלל שאומרים, כל מה שיקר זה טוב, אבל לא כל מה שבפרטי זה טוב. לפעמים זה גם לא טוב.

צריך הרבה תפילה. התפללת לפני הניתוח שהכל יהיה בסדר, או לא התפללת?

אם סמכת על בשר ודם ולא סמכת עליו שהוא רופא כל בשר ומפליא לעשות,

מה שווה?

לכן אדם צריך קודם כל לתלות ביטחונו בה' יתברך. יצאת מבית הכיסא,

איך אתה אומר את אשר יצר שלך?

אמרת אותו כלאחר יד, או שאמרת אותו מילה במילה?

אתה באמת מודה לקדוש ברוך הוא? אם לא, תעשה סיבוב פה, בניין ליד,

בית אבות, תראה איך אנשים מתייסרים שם.

תראה בדיוק מה אדם שווה.

תראה בדיוק כמה אדם סובל, כמה קשה להם ללכת.

מטר אחד, מטר.

קשה ללכת, איי, נופל, איי, כואב, איי, פה, תרופות.

אוהו, במשקל הם צריכים לקחת.

כמה אדם צריך להודות ולהלל לקדוש ברוך הוא.

יפה, נמשיך.

אז לכן לוקחים את אותה שלייה ומסלקים אותה לאחר שהפרידו בינה לבין העובר על ידי שמה? שחתכו, ובכך יוצא העובר לחיים טובים ולשלום.

סוד מקצועי, נלמד אתכם, בדרך כלל יש תינוקות שמשחררים אותם עם

הגדם של הטבור ארוך.

ויש כאלו עם גדם קצר. מה ההבדל ביניהם?

מה, פעם חשבתם? התייעצתם פעם עם איזה מומחה? מה ההבדל?

אז זה סוד מקצועי. בדרך כלל תינוק, כשהוא נולד,

לא הכי בריא,

לא מנתקים את השלייה שלו, את הצינור של חבל הטבור, לא מנתקים אותו קרוב. למה?

במקום עכשיו להתחיל לדקור אותו, במקום מחטים בגוף, רוצים לחסוך את כל הדקירות החיצוניות,

יעשו לו את כל ההכנסה של החומרים או תרופות, הכל דרך הצינוריטה הזו. לכן חותכים את זה טיפה יותר ארוך.

אז אם מועל בה, פתח את הטיטול,

הוריד את החולצה כלפי מעלה ורואה גדם ארוך, שידע, עוד לפני שהוא בודק את הטפסים הרפואיים, התינוק הזה

זה תינוק שהיה בעייתי.

סימן.

אבל אם הגדם הוא קצר, סימן שהתינוק הכל בסדר. התעורר, חתכו את זה קצר שלא יפריע.

בזה אפשר לעשות לו את הברית בזמנה כמו שצריך.

ממשיכה הגמרא ואומר דתניא.

אמר רבי נתן, פעם אחת הלכתי לקרחי הים ובת האישה אחת לפניי, שמע לה בניה הראשון ומת.

תשמעו סיפור.

שני ומת.

שלישי הביעתו לפניי, ראיתיו שהוא אדום.

אמרתי לה, המתיני לו עד שיבלע דמו.

המתינה לו עד שנבלע בו דמו, ומלאה אותו וחיה.

והיו קוראים את אותו תינוק מנתן הבבלי.

נתן הבבלי.

על מי? על שמו של רבי נתן,

שהיה מבני בבל.

למה כל זה?

תהיינו.

היא עשתה ברית, זה היה מצוי בחוץ על הארץ. זה נקרא חולי, חולי ההימופיליה.

בימינו.

זה נקרא חוסר בגורמי קרישה בגוף התינוק.

פעמים שאדם לא נבלע באיברים של התינוק, זה לא צהבת פה מדובר.

פה מדובר על זה שהתינוק הזה הוא אדום.

על מי נאמר שהוא אדום?

על אחד.

עשיו הוא אדום.

אל תקרא אדום אלא אדום.

אומר רבותינו הקדושים חידוש בשם הרב קנייבסקי.

תקשיבו, אני חוזר על זה כל שנה, זה חידוש נפלא.

יש לרב קנייבסקי מלא ספרים שהוא הוציא.

שווה לקנות את הספר הזה, זה נקרא טעמה דקרא.

טעם שבפסוק,

טעמה דקרא בארמית.

ספר טעמה דקרא על חמישה חומשי תורה, חידושים שהוא כתב אותם. אחד מהחידושים שם הוא כותב על הפסוק, ויצא הראשון אדמוני, פרשת תולדות,

כולו כעדרת שיער ויקראו שמו,

עשו.

ואחריכן יצא אחיו,

וידו אוחזת בעכה וסב, ויקרא שמו יעקב.

רגע, רגע, רגע, לא הבנתי.

הייתם איתי או לא הייתם איתי?

מי קורא את השם לתינוק?

האם אבא קורא את השם או השכונה קוראת את השם?

כשהמואל שואל, השבוע היה פדיחות,

לפני יומיים עשיתי ברית, אני שואל את אבא ויקרא שמו בישראל, שכח.

יואו, מסתכל על אשתו, מה אתה מסתכל על אשתך?

מה, היא המודיעין שלך? מה, היא 144?

אני אגיד לך את השם?

מה, לא סיכמתם בבית? הוא אומר, לא יודע, כבוד הרב, שכחתי את השם.

מסתכל על האימא, נו מה השם? גם אני שכחתי.

אותו, את רוצה שמואל ייתן את השם?

מי את רוצה את השם? טוב, תתחילו להיזכר.

אז זה זורק לו אברהם ההוא, יצחק, ופתאום הוא נזכר, עמרי.

עמרי, התלמיד של היה עדי, הוא אומר לו, עמרי זה שם של מלך רשע, לא קוראים עמרי.

תקרא לו עומר.

למה, ימי העומר עכשיו, אז תקרא לו, בתור עומר, עומר, בסדר, קרא לו עומר.

כן, כן, זה השם שרצינו, עומר.

אדם צריך לעשות חזרות בבית, זה קטע מרגש.

עכשיו שואלים אותו,

אבל אצל עשיו מה כתוב הפסוק?

ויצר הראשון אורן, אדמוני כולו כעדרת שיער, מה ההמשך?

ויקראו שמו עשיו.

שוודא.

מי קרא לו?

הרי האבא צריך לקרוא לו שם. ומי זה היה אבא של עשיו?

יצחק אבינו.

אז לא הבנתי מה, יצחק שכח את השם?

שכל השכונה קוראת לו בזה, ויקראו שמו עשיו.

ואצל יעקב פסוק אחרי מה כתוב.

ואחרי כן יצא אחי וידו אוחזת בעקב עשיו. מה ההמשך?

ויקרא שמו יעקב.

שואל הרב קנייבסקי,

איך זה יכול להיות שאצל אחד כתוב ויקראו ואצל השני?

כתוב ויקרא, מה הולך פה?

הרי הם נולדו תאומים. מה, לא עשו להם ברית ביחד?

לא עשו להם ברית ביחד. תאומים עושים בדרך כלל ביחד, לא?

מחכים עם האחד קטן משקל, מחכים שהשני יעלה במשקל שלו כמו שצריך, ואז עושים לו ברית.

אז לא הבנתי.

לאחד החבר'ה קראו שם, ולשני קרא יעקב, יצחק את השם.

מה הולך פה?

אומר הרב קנייבסקי, מוכרח לומר שעשו היה תינוק מסוכן,

כפי שפה אומרת לנו המשנה במסכת שבת.

מה?

היות והוא היה תינוק שמוגדר כאדום,

זה נקרא תינוק שלא ניטל בו דמו. מה זה תינוק שלא ניטל בו דמו?

אתה רואה איזה אחד,

לא זה הג'ינג'ים המצויים, אתה רואה אחד ג'ינג'י אמריקאי כזה.

נראה אדום כזה, נכון? יש כאלה.

הוא גם בהיר, מצד שני, אתה רואה אדום.

אחד כזה אומרים עליו, יהיה הומואל או שוחט, או השם ישמור בר מינן רוצח.

ולכן, אם אתה מזל מאדים, תבחר את המקצועות הטובים, או שוחט או מוהל.

תפתור את הבעיה. אני לא יודע אם אני מאדים, לא בדקתי את זה עוד. צריך לבדוק אם אסטרולוג.

איזה מזל.

בכל אופן,

אז רואים בו צבע אדום. אצל עשו מה כתוב עליו? מפורש.

ויצא הראשון, אדמוני. מה זה אדמוני? רואים בו דם.

ואחד כזה, מה קרה? למדנו עכשיו?

שאם התינוק הזה לא ניטל בו דמו, זאת אומרת, הדם שלו לא נספק, כך פסק גם השולחן ערוך להלכה,

לא עושים לו ברית.

למה התינוק הזה מסוכן?

אז בן אחד ראשון, היא עשתה ברית,

נפטר.

זה מה שהיה בחוץ לארץ, גם הרבה.

שהיו להם חמישה, עשרה ילדים,

עשו ברית, נפטר.

נולד עוד בן, עשו ברית, עוד פעם נפטר. בן שני אומר את ההלכה, לא עושים ברית.

זה יכול להיות מאותו אימא.

זה יכול להיות משתי אחיות.

זה יכול להיות משני אבות.

הדבר הזה, במקרה שיש אפילו את זה במשפחה,

מחכים לבדוק את התינוק בריא ושלם,

אז עושים לו ברית.

לא בריא ושלם, מחכים שיגדל ויתחזק, והאדם יספק בגופו.

אצל עשו, אם ככה, אומר הרב קניבסקי,

היות והוא היה אדמוני,

והוא היה עשוי,

לא עשו לו ברית, למה?

בא יצחק אבינו,

ידעת, ברוך השם, את ההלכה, ידעת תורה, אמר יצחק אבינו, זה תינוק מסוכן.

אם אני אעשה לו ברית, עכשיו מה יקרה?

ימות, נכון? לא עושה ברית.

אני מחכה עד שאדם יספק בו.

לעומת זה, יעקב אבינו,

לא נולד ג'ינג'י,

נולד רגיל, סטנדרטי, שתני, חתיך,

הכול בסדר, אז עשו לו ברית בזמן.

אומר הרב קניבסקי,

מוכרח מפה לבאר את דברי הפסוק.

מה שכתוב על עשו, ויצא הראשון אדמוני כולו, כהדר צער, ויקראו שמו עשו,

מכאן ראיה שלא עשו לו ברית.

למה הוא אמר?

חכו שאני אגדל, אני רוצה כמו דוד ישמעאל. דוד ישמעאל באיזה גיל עשה ברית?

בגיל 13. אחר כך בגיל 13 גם לא עשה, ברח.

אמר, אני מפחד, זכאב, לא רוצה. אין הרדמה? מה זה, זה פה אתם ברברים?

לא מוכן לעשות ברית. לא עשה ברית, עשו.

לא עשה ברית, נגמר הסיפור, ברח.

למה? כל ימיו תלה את זה בבעיה. לכן יצאה עליו סטיגמה.

היות והוא נולד עשוי, מי קרא לו את השם שלו? החבר'ה. כי לא היה לו ברית,

לא קראו לו שם, האבא לא קרא לו שם יצחק. לכן כדור הפסוק, ויקראו.

מי קרא? החבר'ה.

ויקראו שמו עשו. עשו מלשון עשוי.

אבל אצל יעקב אבינו, ברית בזמנה,

הכל בסדר.

נולד כהוגן, הכל טוב. לכן מה כתוב? ויקרא. מי קורא את השם בברית?

אבא.

אבא. אבא. אמנם כתוב בפוסקים

שמכבדים את האימא לומר את השם הראשון, דהיינו לבחור איזה שם.

למה? הצד של אבי הבן, בדרך כלל אצל הספרדים, לוקח את הסנדק,

והצד של האימא יקבל את הסנדק בפעם הבאה. אז מה עושים? נותנים לה כאין כבוד. מה הכבוד?

אשתי היקרה, את תבחרי את השם.

לפעמים אני מגיע לבתים,

ברוך השם, אין מריבות על זה. לפעמים אתה מגיע לבתים, חתול ועכבה.

לא!

אני רוצה את השם הזה. הוא אומר, לא, אני רוצה את השם הזה. את לא תקווהי? זה ברית שלנו? זה, הלו, הלו, מה קרה? מה?

לא הבנתי. אתה ילדת אותו?

אתה סחבת אותו תשע חודשים?

אתה עשית עיתות ניקיונות לפסח, מטה? תן לה.

מה זה משנה איזה שם? תן לה את השם הזה שתבחר.

היא תהיה מרוצה, הכל בסדר. למה להתחלה לעשות בעיות?

מסכן, הילד הזה נולד, במקום שיהיה לו חיים טובים, נולד ישר לצרות צרורות.

עדיף שלא יהיה בעל העולם ילד כזה.

מה הוא צריך את כל המריבות הזה?

באה השמחה, תעשה אותה, אומרים, איך אומרים אצל הבוחרים?

שיש שמחה בלב שמח, נכון? מה זה בלב שמח?

שהכל יעבור כמו שצריך. לא לעבור עם בעיות ומריבות וכוכא ואטלולא.

לכן, תן לה לבחור את השם. לכן כתוב, ויקראו, ויקרא שמו יעקב,

אבא, שאלו את יצחק,

מה השם שלו?

רגע, אשתי בחרה.

נו, רבקה, מה בחר? הוא אומר, יעקב, זה מתאים לו, למה?

ויעכבני זה פעמיים. זה לקח לו את העקב, נגע בעקב של עשו, לא נתן לו לצאת, נגמר הסיפור.

זה אומר הרב קנייבסקי, את החידוש הזה.

לכן ההלכה הזו פסוקה. תינוק שנולד, שהוא אדום,

מחכים עד שהדם ייספק בגוף שלו. אם נספג הדם בגוף,

אפשר לעשות לו ברית. לא נספג הדם בגוף, לא עושים לו ברית משום

סכנה, שמא יאמור.

עכשיו, בגלל שהיא קיבלה עצה מרבי נתן,

אנחנו מזכירים אותו בתפילה, אה?

כל הזמן בקורבנות.

קיבלה עצה מרבי נתן, אמרה, אתה יודע מה? נתת לי עצה טובה, אני אקרע את התינוק על השם שלך.

אומרים רבותינו הקדושים, אדם שהשתתף בברית

והתינוק קרוי על שמו, יש לו אותו היום,

צינור של שפע מיוחד לקודשא בריחו.

אם לכולם נמחלו עוונותיהם, אצלו זה VIP לקודשא בריחו ישר.

מה תבקש? זה עת רצון גדולה. התינוק הזה על אותו שם, משתבח שמו להם.

אז קראו, היו קוראים אותו נתן בבלי על שמי,

ושוב פעם אחת.

הלכתי למדינת

קפודיקה

ובת האישה האחת לפני שמעלה בנה הראשון ומת. לפניי שמעלה בנה הראשון. אותו סיפור.

שני ומת שלישי, ויעתו לפניי, ראיתי אותו פעם שהוא ירוק.

מה זה ירוק?

אמרו, רבותינו, זה הצעבת של ימינו.

תינוק, עכשיו יש לו צעבת גבוהה, צריך להיזהר בדבר הזה.

ברגע שיש צעבת,

יש פתולוגית, יש פיזיולוגית, זה מתחלק לשניים.

אבל כשיש צעבת גבוהה, תדעו לכם, פעמים שזה מה?

זה דימום מסיבי.

המוהל, לא תמיד מוהל חכם יכול להתגבר על זה.

אם הוא לא ערוך ואין לו את המכשור ואת הציוד הנכון,

אפשר לאשפז את הילד.

לכן מאוד נזהרים בזה. יש בזה מחלוקת גדולה, אין בזה הכרעה.

הרפואה בדרך כלל אומרת, ברגע שהצעבת גבוהה,

מעל, היום משרד הבריאות קבע, מעל 15 בילורובין בדם,

לא.

לא עושים ברית.

למה? זה מסוכן, התינוק הזה הוא מסוכן.

אם הגיע ל-17,

17 זה נקרא חולי שבכל הגוף.

אחד כזה שהוא חולי שבכל הגוף, לא עושים לו ברית שבוע מיום שנתרפא,

סופרים לו שבעה ימים,

ואז יעשו לו את הברית. נפקא מינה, אם זה אשכנזי או ספרדי.

אם זה אשכנזי,

אפשר למול אותו בשלושה ימים שקודם השבת.

אם זה ספרדי,

אסור למול אותו בשלושה ימים קודם השבת, חמישי-שישי שבת, שמא יארע עליו סכנה ויחלשו, ויצטרכו לחלל עליו את השבת.

ולא הותרה שבת לחלל אם זה לא זמנה.

לכן, הברית הזאת תידחה.

אז יוצא מפה, אם תינוק, לדוגמה, היה חולה,

היה לו צהבת 17, אשפזו אותו, שמו אותו במיטה כזאת שנקראת פוטותרפיה.

המיטה הזו עם אור כחול,

עוטפים לו את העיניים, זה יכול לעוור את העיניים של התינוק, העיניים שלו רכות.

שמים לו זה, ואופש, שמו לו את המיטה הזאת, נגמר הסיפור,

הוציאו אותו אחרי יממה, הצהבת ירדה.

ירד לו עכשיו ל-8, בסדר גמור, יפה מאוד.

מה לעשות עכשיו, כבוד הרב, האם אפשר לעשות הברית

מחרתיים שישחררו אותו או לא? התשובה היא לא.

כיוון שזה הגיע למספר כזה גבוה 17, צריך להמתין איתו שבוע.

מתי הוא יצא מהמיטת אור הזאת? יצא ביום שלישי,

בוא נספור שבוע 7 ימים עד יום שלישי הבא.

יום שני הבאי אפשר לעשות הברית שלו,

בודקים אותו, הכול תקין,

הברית תעשה ביום שני. עכשיו, אני לא צריך 8 ימים, 7 ימים.

אבל אם הוא יצא ביום רביעי בלילה,

סליחה, ביום חמישי,

ביום, סליחה, ביום שישי, הברית צריכה להיות חמישי, נכון? 7 ימים, לא עושים לו.

אם זה ספרדי, לא עושים. למה? זה נקרא ברית חויה.

ברית חויה, מתי צריך לעשות הברית?

מתי יהיה מותר? בימים ראשון, שני, שלישי, רביעי.

נגמר הסיפור.

חמישי, שישי, שבת אסור. שבת אסור, כי זה לא זמנו.

וחמישי, שישי, שמא יחללו עליו את השבת.

לכן צריך להיזהר. כמה לא בקיאים בדבר הזה?

כמה לא נזהרים בדבר הזה? אומרים לו, אה, מזל לו, נועה בן, יאללה, מתי התאריך? אני בא לחתוך.

אומרים לו, בדקת?

מתי הוא נולד?

אתם יודעים שהיום יש מודה חדשה.

מה המודה החדשה?

אני רוצה לעשות ברית בשבת, למה? כל החבר'ה לא עובדים,

כולם יכולים להגיע,

וחסכתי אולם, לא צריך לעשות אולם וזה, להשקיע, אני עושה בבית כנסת, נגמר הסיפור.

אם זה לא זמנו, זה חילול שבת גמור.

חילול שבת, הרב אלישיב אמר,

פסק את זה להלכה, כן?

גם אם האבא עצמו של התינוק

שומר שבת,

אבל העורכים שלו מחללים שבת ויהיה חילול שבת המוני, לא עושים את הברית, אפילו שזה היום השמיני.

העובדיה הקל, אמר אם האבא מספיק כשהוא שומר את המצוות, יגיד למשפחה

אין ברית, יש לו צהבת, נדחה הברית.

אל לא יבוא, יעשה את הברית בשקט, אחרי יעשה את זה באולם, אין בעיה.

אבל צריך להיסער מזה, חילול שבת המוני.

אז המוהל, מה יכול לעשות? עד מקום שידו מגעת, אבל לא כולם יכולים.

לפעמים משקרים כל כך מקצועיים, סיפר לי איזה מוהל

מאזור הדרום, איפה שהטילים, הכי קרוב לעזה שם ההוא.

הכי קרוב. איפה הוא גר שם, רן בניטה?

נתיבות. לא, ממש על הגבול.

עין הבשור שם, כן, אזור של זה, איפה הפצמרים?

ה' ישמור, שם מבהיל. הוא אומר, תקשיב, כבוד הרב,

באתי, אמרו ברית זה זה, הגעתי לשם, הכל זה. בסוף, אחרי הברית,

כשהוא סיים, הסבא אומר לו, עבדנו עליך, הילד הזה גוי למהדרין.

הוא אומר, ברכתי ברכות לבטלה, הכל זה, הוא אומר לו, איך, לא, למה? הגוש ברוך הוא הביא את התקלה הזאת על ידי.

אמרנו, זה עכשיו יהיה לימוד שלך לא להאמין לאף אחד.

יש לך ספק, אתה לא יודע אם האמא יהודייה או לא? תבדוק.

תבדוק, אפשר לבדוק את זה, יש לנו דרך.

לפי מספר תעודת זהות, אפשר לבדוק. לא צריך תעודת זהות. אם אתה יכול להביא תעודת לידה בכלל,

של האמא ושל הסבתא, לראות אם יהודייה או לא.

אבל תראו, השם ישמור, בן אדם יכול להיות שקרן,

לשקר על המוהל, והמוהל הזה מסכן, לא יודע. אני פעם אחת גיליתי את זה רגע לפני הברית. רגע לפני הברית גיליתי את זה.

עשיתי את הברית, הכל בלי ברכות, בלי כלום, חיתוך ונגמר. הסיפור מסיים.

חיתוך בלי כלום, התקליטן בסיום הטקס, המעמד, מה אומר לי?

הרב, היא לא ברכה ברכת הגומל. אני אומר, שתוק, שתוק. מה אני אגיד לו, היא גויה?

שתוק, מה אתה מדבר?

ברכת הגומל. ממש מעניין אותה ברכת הגומל זאת. זה גויה.

הילד הזה גוי.

צריך מאוד להיזהר בדבר הזה.

על כל דבר אדם צריך לחשוש.

על כל דבר.

יפה, אז היא הביאה את התינוק הזה לפניו, ראו שהוא ירוק.

ירוק, אז אומרים, חז״ל, זה הצעבת של ימינו.

אז אם רואים שהוא ממש ממש צהוב, צריך לבדוק כמה יש.

היום יש בדיקה על ידי דם, שזה מדויק.

נותנים לו דקירה קטנה,

מוציאים דגימת דם, ואז בודקים תוך מספר דקות,

יש תוצאה, כמה רמת הצעבת שלו.

לעומת זה, יש מכשיר.

מכשיר.

מניחים את זה, זה על פי חום גוף הוא קורא את הצעבת. זה לא מדויק. זה מזייף.

אם יש סרגל דיוק מ-1 עד 10, הוא יכול לזייף בחמישה פרמטרים, המכשיר הזה.

זה משמעותי.

בדרך כלל, כשאבא מתקשר, הוא אומר לי, הצעבת שלו הייתה 12, אני אומר לו, זה לא 12. אם בדקו במכשיר, זה 15,

זה 16 לפחות.

תבדוק.

באמת הולך, עושה בדיקה, ואומר, הרב 17.4. מה אני אעשה? נעשה ברית עולם. ודאי שאסור לעשות ברית. צריך שבוע המתנה.

חכה, תבדוק.

אחר כך לאט לאט לאט יורד.

בהזדמנות נגיד לכם מה הפתרונות.

ולא ראיתי בו דם. הצצתי בו, הוא אומר, בחנתי אותו, לא ראיתי בו דם.

אמרתי להמתיני לו עד שיפול בו דמו, והמתינה לו ומלה אותו וחיה.

וגם היו קוראים אותו, אומרת הגמרא, נתן הבבלי.

כל זה על מה? על שמו. שימו לב שתי תינוקות.

זכית, בן אדם אחד, להאציל, כאילו, כי הם אומרים רבותינו, עולם מלא.

נעבור בזריזות, בעזרת השם.

לפה ליועץ זכותו תגן עלינו, אמן.

ובעזרת השם סיימנו. זולל ושובא.

זולל ושובא רעתו רבה שהוצאתו מרובה, ומכלה ממונו של אדיו ימיו ושנותיו לריק ולבעלה.

היום למלאכה, והלילה לאכילה ושתייה מרובה,

ומוסיף על עצמו כוח לצית ראחרא.

ומתוך שאוכל ושותה הרבה, אין דעתו נכונה ומיושבת עליו, ורוב מעשיו מקולקלים ומתיר אסורים.

וגם מתוך שאוכל ושותה הרבה,

כאשר שוכב לא יוסיף לקום, הוא נהיה יותר עייף.

עד עבור זמן תפילה בציבור, וכהנה רעות רבות. וכתב

רבנו בספר ציפורן שמיר,

וזה לשון, אמרו בתנא דבליהו לא נתקבצו בני אדם למיתה, ואין כל בריאה יורדת לידי צער,

אלא מתוך אכילה ושתייה ושמחה מהבלי העולם הזה.

כשאדם מרבה באכילה ושתייה שהם לא לצורך מצווה,

מרבה בשטויות ואבלים שהם לא לצורך מצווה,

מקצר ימיו ושנותיו ומקרב מיתתו.

ומי האיש אשר ישמע את דברי אליהו הנביא זכור לטוב, ולא יקרא ליבו לשנים עשר קרעים וימס במשתאות וסעודות הרשות ושמחות המדומות.

אה?

אליהו הנביא כל יום הולך לסעודות. אה, כמה סעודות? כל יום קם בריתות. הוא אוכל שמה?

ולשתות. בורח מאכילה ושתייה וממה נפשך אם מאמין לדברי אליהו הנביא זכור לטוב ועושה שקר בנפשו.

הרי הוא פתי וסחל המשתדל לגרום רעה לנפשו צערה דגופה ונפשה ואינו מאמין מאיזה אופן שיהיה.

זו רעה לחולה ואנוש יענש מאוד גם על זה ואם כה יאמר סוגיאן דעלמא אחיהווה.

אה, העולם רגיל ככה, מה אני השם? וכאשר שמענו כן ראינו גם בעלי עושר רבים

שתו וישקרו כופרה תבה לפומא כסה תבה לפומא לא חודש ולא שבת אף אתה אמור לו תחזה תסתכל אתה יצא רעה.

מסה לקלעו באו מלבד העונש של העולם הבא שאינו נגלה להם. איזה תועלת יש לי בזה?

אבל הוא האמת ובלי ספק שנודע מרבותינו הקדושים זכרונו לברכה וכל דברי חייהם

וכל דבריהם חיים וקיימים.

וכשיחשוב האדם שכל אשר אוכל וישתה מתהפך בגוף שלו לפסולת

צועה וגללים יבוש ויקלה מעשות בשרו גופו

בית מגואל ובית הכיסא.

הלוא מפה מתוקנים המאכלים והלוא מפה הם נטמאים.

וכבר כתב רבנו הרמב״ם זל שהיה גדול מה?

הפרופסורים והרופאים.

שהתקבצות בני אדם לאכילה ושתייה משכרת חרפה גדולה יותר מקיבוץ אנשים ערומים לפי דעת הישר.

שמעתם מה הרמב״ם כותב?

אדם שאוכל ושותה במזללה עם כל החבר'ה זה יותר גרוע משהסתובב עם כל החבר'ה הערום.

כן?

אלא שמתוך ההרגל נעשה הדבר כהיתר ואין מרגיש, וזה תוכן דבריו. ובאמת מי שיש לו דעת ונותן לב להבין, נמאס מאוד מללך

אחר אכילה ושתייה שהוא נפיש בטרחה וזוטר בשיעורה.

שכל ההנאה היא ברגע כממרה עד שיעבור אחריך אשר איתם לאכול, ואחר כך נשכח כל ההנאה כאילו לא היה.

וכל מיני אכילות שווין לשובע נפשו,

וכל עמל אדם לפיהו וחיכו בלבד, ואין בכל ההנאות הנאה מועטת כזו, ואינו שווה בנזק ההפסד והצער בעולם הזה ובעלון הבא לגוף ולנפש.

והנה כן מי שיש בו אפילו מעט דעת, אל יהי בשובעי יין ובזוללי בשר,

ולא יהיה הולך על גחון, אלא יתנהג בסדר נכון,

ובזה השם אותו יחון.

ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן. רבי חנין בבקשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לדכות את ישראל לפי כך.

בעליהם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעד.