עין יעקב - שבת נב | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצח אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו במסכת שבת, פרק תשיעי,

דף פ״ו, עמוד א״ב, עוד נ״ב.

אמר רב אדם הראווה, משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד.

בהשכמה עלה דכתיב בשמות ל״ד וישכם משה בבוקר ויעל אל הר סיני.

בהשכמה ירד דכתיב, לחרד ועלית אתה ואהרון עמך.

מכיש

ירידה לעלייה.

מה עלייה בהשכמה? אף ירידה בהשכמה.

שואלת הגמרא, למה לממרא לאו? בשביל מה צריך להגיד את זה,

שהוא עלה בהשכמה וירד בהשכמה?

בשביל מה צריך להגיד?

ואמר עבו נא ישראל קדושים הן והן משמשים מיתותיהן ביום.

כידוע, אדם

הנצרך לשמש מיתתו ביום, כגון

חתן בשנה ראשונה,

כן?

וזה התירוץ הלאה של רבא. אמר רבא, אם היה בית אפל, מותר.

אז תכף אנחנו נראה את זה.

רק אז התירו לו, או כגון שעדיין לא זכה להביא זרע לעולם.

אז התירו לו, אבל דרכן של עם ישראל לשמש מתי?

בלילה.

הגמרא מביאה באיזה זמן, לא בזמן שאחר השקיעה ולא בזמן שקודם הזריחה.

שבזמן שמאה שקיעה ואילה אחת חצות הלילה,

אז עדיין יש קולות של אנשים שחוזרים מהעבודה,

וכן על זה הדרך.

אז חס ושלום, חס וחלילה, שלא ייתן דעתו אדם או אשתו במישהו אחר.

ואז חס ושלום, נשמתו של העובר או העוברה יצאו פגומים.

למה?

כידוע, בשעת המצווה עצמה, אדם צריך להיות בקדושה וטהרה.

ממש בקדושה וטהרה.

כמו שצריך, כפי שכותבים רבותינו הקדושים,

ואין כאן המקום להרחיב. לכן,

הזהירו אותנו חז״ל,

לא קודם לכן ולא לאחר מכן קודם עלות השחר. ולמה? אז הזמן שמתעוררים כולם,

הבעלי מכולות, מתי הולכים למכולת? מוקדם, פקקים בכביש 20, פקקים בכביש 4,

אז הוא רוצה להגיע למכולת שלו מוקדם, נגמר הסיפור.

לכן הוא מתחיל את היום שלו מוקדם.

אז עכשיו אותו אדם,

אם עכשיו הוא יתייחד עם אשתו באותו זמן שקודם

עלות השחר מה יהיה עכשיו,

פתאום ישמעו כל מיני קולות אחרים.

לא טוב הדבר. לכן קבעו חכמים,

תקנה בחצות הלילה ואילך. זה הזמן באמת הראוי. לכן, לא לאחר, קודם מהשקיעה ועד חצות, ולא לאחר מכן.

אז זה רבא מביא את התירוץ הזה בגמרא, ואומר, ואמר רבא, אם היה בית אפל,

כי דרכם של עם ישראל לא לשמש ביום, אבל אם היה בית אפל,

התירו לו. אז כמו שאמרנו, ההיתר הזה,

דווקא לאדם שעדיין לא הביא ילדים לעולם,

או התירו לחתן שנמצא אצל כלתו.

הפעמים שהוא מגיע אחר החופה,

מאוד עייף ותשוש, החברים שימחו אותו, רקדו איתו כל כך.

הוא עכשיו אין לו כוחות, עדיין כוחו לא נמצא במותנו,

למרות שהוא, מה שנקרא,

רוצה בקרבה לאשתו.

מה יעשה?

לכן הוא רוצה לדחות את זה לזמן אחר, מועד אחר.

ואמר רב אביתם, הרב פאפא, תלמיד חכם, מאפיל בטליתו.

גם כל מה שהתירו לך על להיות קרוב אצל אשתך, כל הדבר הזה בתנאי שתהיה בקדושה וטהרה וצניעות גמורה.

הוא לא יכול, חס ושלום, חס וחלילה, להיות שאינו מכוסה.

לכן הוא חייב להיות מכוסה. זה נקרא מאפיל בטליתו. בזמנם השמיכה שלהם, הכיסוי שלהם, הבגד שלהם היה קרוי בשם טלית.

אז לכן הוא מאפיל בטליתו, מכסה עצמו כדת וכדין. הגמרא מביאה כמה וכמה גם דוגמאות כיצד היה מעשה, כיצד שמרו את עצמם בקדושה וטהרה,

אף אילו בשעתה של מצווה כה גדולה וחשובה.

ויתאם הרב פאפא, אז תלמיד חכם, מאפיל בטליתו, הוא מותר.

ואה טבולי יום, נינו?

אביי בר אבין ורב חנין אביי אמרת רב היו ניתנה תורה לטבול יום.

יתיב מרמר,

וכאמר ללאה שמעת אמר לרב עין על מרמר ניתנה כאמרת או ראויה כאמרת.

האם נתונה להיות,

דהיינו, היא ניתנת או שהיא ראויה להינתן?

כן, אז אדם,

כגון שהוא נטמא והוא היה צריך לטבול,

טבול יום.

אז האם הוא צריך, יש שם נידון,

האם צריך שיהיה הערב שמש כדי שהשמש תשקע ואז הוא יהיה טהור,

או לא צריך שהשמש תשקע והוא יהיה טהור? לא, ניכנס לזה.

אבל שמה הצריכו אותם טבילה.

כיוון שהצריכו אותם טבילה אפילו מבעוד יום,

אה, אם חס ושלום, חס וחלילה,

שוב פעם הוא פלט שכבת זרע,

ועכשיו הוא רוצה להיטהר.

כיצד ייטהר?

יצטרך שוב פעם ללכת ולטהר את עצמו, לטבול את עצמו, מה שנקרא,

כדי שהוא יוכל להיטהר. אז אתה רואה ששם, בעניין של טבילת יום,

כן התירו לו כדי לטהר את עצמו,

כביכול מפה הגמרא רוצה לדמות לגבי מעשה המצווה שבין איש לאשתו,

לגבי הזמן שאולי גם ביום באמת יהיה מותר.

אמר לרעייה כאמינא ולטבלו בין אישים שאולי שיטבלו,

מה שנקרא סמוך לשקיעה וליקבלו תורה בין אישים שאולי. אמר רבי יצחק, לא מראש בסתר דיברתי.

כן?

אז הקדוש ברוך הוא מתי הביא את התורה?

הביא אותה בזמן שהיה אור בעולם.

מתי?

על הבוקר.

שלא יגידו, לא, לא ראינו, השמש סנוורה,

או שהיה חושך, העננים הסתירו. אין תירוצים.

מתי קיבלת את התורה?

קיבלת אותה שאתה מפוקח, מפוקס כמו שצריך. אם אתה מפוקח ומפוקס כמו שצריך, ממילא

אתה לא יכול לערער ולהגיד, לא קיבלתי, לא ידעתי, כן ידעתי.

למה ראית את כל ההסכם בינך לבין בורא עולם?

שמעת את הדיברות מפיו?

קיבלת את הציווי מפי הגבורה?

ככה אין לך שום עוררים.

ממשיכה הגמרא ואומרת, ולטבלו בצפרא דשבתא. אולי טבלו, מה שנקרא,

בבוקרו של שבת,

ולי קבלו תורה, בצפרא דשבתא, כי הרי על פי הגמרא,

מתי היה זמן מעמד הר סיני מתן תורה?

ערב שבת.

מה בסיוון היה בערב שבת?

אז אולי שגם יעשו את הטבילה, אם אנחנו כבר מדמים, אולי שגם הטבילה תהיה מה שנקרא בערב שבת.

אמר רבי יצחק שלא יהיה, הללו הולכים לקבל תורה והללו הולכים לטבילה, לא,

אי אפשר.

או שכולם הולכים להיטהר, או שכולנו הולכים, למה?

לקבל את התורה. עכשיו זה זמן של קבלת תורה, כולם הולכים לקבל את התורה.

לכן תכינו את עצמכם מראש,

זה מה שכתוב בפסוק, ויהיו נכונים ליום השלישי,

אל תגשו אל אישה, דהיינו, שומרים לעצמם מרחק של גימל ימים.

למה גימל ימים?

אז הגמרא בנידה אומרת שלוקח זמן לזרע להיפלט מתוך רחמה של האישה ג' ימים. דהיינו, משתה הזרע ג' ימים ברחמה של האישה,

ולאחר מכן נפלט ויוצא החוצה. ולא מתאים שבזמן שמקבלים את התורה,

פתאום נפלט ויוצא לכלוך החוצה. לא מתאים הדבר הזה. לכן, היו נכונים ליום השלישי ג' ימים,

השעיה, פרישה,

ממילא אפשר לקבל את התורה כמו שצריך לאחר שכולם זכים, נקיים וטהורים.

כן.

תנו רבנן, בשישי בחודש ניתנו עשרת הדיברות לישראל.

רבי יוסי אומר בשבעה בו, בזין בסיוון, ניתנה התורה.

ואמר אבא, דקולי עלמא בראש חודש, עטו למדבר סיני. לפי כולם נכנסו בראש חודש למדבר סיני.

איזה ראש חודש?

סיוון מדובר.

כן.

כתיבה אחת, שמות יט ביום הזה, באו מדבר סיני וכתיבה אתם החודש הזה לכם ראש חודש, שאיימה לאלן ראש חודש,

אף כאן ראש חודש, ודקולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל.

כתיבה אחא זכור את יום השבת לקדשו.

יש מאן דאמר שאומר שהתורה ניתנה ביום שבת קודש.

למה?

אחרת הקדוש ברוך הוא לא היה אומר זכור את יום השבת לקדשו.

מה העניין שקדוש ברוך הוא כבר הביא את העניין של שכירת יום השבת?

כי בו ביום ניתנה תורה. אם בו ביום ניתנה תורה,

אין יותר טוב מזה להורות לעם ישראל שצריך לשמר את יום השבת וכתיבתם.

ויאמר משה לעם זכור את היום הזה.

מה לאלן בעיצומו של יום? אף כאן בעיצומו של יום. אז זו ראיה שניתנה תורה ביום השבת.

כי פליגה

אבא מן נחלקו, אומרת הגמרא, בקביעא דיירחא.

כן?

אז בקביעות

יום החודש. מתי היה יום החודש? האם הוא היה ו' בסיוון שניתנה בו תורה או ז' בסיוון שניתנה בו תורה? רבי יוסי סבר באחד בשבת, יקבע ירחא.

ובאחד בשבת לא אמר לאו ולא מידי משום חולשה דאורחא.

בתרא בשבה אמר לאו ואתם תהיו לממלכת כהנים.

בתלתא בשבה אמר לאו מצוות הגבלה.

בארבע אבוד פרישא ורבנן סברא בתרא בשבה יקבע ירחא,

בתרא בשבה לא אמרלא ולא מידי משום חולשה דאורחא. ובתלתא אמר לאו ואתם תהיו לממלכת כהנים

וגוי קדוש. ובארבעה אמר לאו מצוות הגבלה ובחמישה עבוד פרישא.

אז כל אחד נחלק מתי הקדוש ברוך הוא

הורה להם מה שנקרא שהוא הולך לתת להם את התורה בעוד כמה ימים, האם בשישה או בשבעה בסיוון?

כמה ימים יש להם לפרוש?

תמיד לכל העלמא יש להם גימל ימים לפרוש?

השאלה, מתי הייתה להם הפסקה? האם הייתה להם הפסקה אחת?

או שהיה להם יותר מהפסקה אחת?

כן,

מי תראה?

שמות יט וקידשתם היום ומחר.

קשה לרבי יוסי, אמר לך רבי יוסי יום אחד הוסיף משה מדעתו.

מוישה הוסיף, רבנו הוסיף יום אחד מדעתו.

אתן, השלושה דברים עשה משה מדעתו, תקשיבו טוב.

פעולה שעושה בשר ודם והקדוש ברוך הוא מסכים עימו. ראינו את זה בפרשייה האחרונה לגבי מכירת יוסף.

מכירת יוסף על ידי השבטים הקדושים. הקדוש ברוך הוא היה איתם שותף במכירה.

איך זה יכול להיות? וכן אתה יכול לעשות שותף את השכינה?

כן.

אנחנו יודעים שיש עוד שותפות

בזה שאנחנו אומרים, אמרנו את זה כבר פעם,

אמירת ויחולו.

מיקי, ויחולו השמיים והארץ וכל צבם והאחד,

אמרם שמלאכתו אשר עשה,

כל האומר ויחולו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

כן?

אז על ידי אמירה אתה רואה שאתה עושה שותפות עם בן אדם. לא צריך כמו היום הסכם, לחיצת ידיים,

הוכחות, הקלטות, עניינים. שום דבר אם הקדוש ברוך הוא די באמירה ונגמר, ואתה נעשית שותף לעולם שלם.

ממש ככה.

שמעת? עולם שלם אתה נעשית שותף. משהו מדהים.

אז

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

נעשה שותף עם השבטים

בחרם שעשו, אוי ואבוי מי שיגלה ליעקב אבא שלהם,

שיוסף באמת נמכר ולא נשחט.

כי הרי הם הביאו כתונת עם דם.

הקרנה הכתונת בנך היא אם לא.

ויחירה בממהר כתונת בניך, היה רעך על העטות, הרוב טורף יוסף.

מה קרה? איפה רוח הקודש של יעקב?

המפרשים אומרים על המקום, נסתלקה ממנו רוח הקודש. כל זה למה?

בגלל השבועה החמורה שהם עשו, בגלל החרם שהם עשו.

והם היו הרי תשעה, כי ראובן עבד את אבא שלו, אז איך?

אין עשרה.

בנימין,

לא בתמונה קטנצ'יק,

אולי אפילו לא בר מצווה שם, לא יודע, לא מצטרף.

אז מה, איך הצליחו?

הכניסו את הקדוש ברוך הוא איתם.

שמעתם איזה כוח היה לשבטים הקדושים?

להכניס את הקדוש ברוך הוא שותף למכירת יוסף.

דבר לא טוב, דבר פלילי.

באו על זה אחר כך בגלגול, עשרה הרוגי מלכות.

ועשו תיקונים לעילא ולעילא,

נוסף לזה שיורדים למצרים וכולי וכולי.

יפה.

אז גם פה משה רבנו עושה שלושה דברים,

והקדוש ברוך הוא מסכים איתו. מה הם השלושה דברים?

שלושה דברים עשה משה מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא עמו, והוסיף יום אחד מדעתו.

על מה?

על ההכנה שלהם של קבלת התורה.

עוד יום אחד הוא מוסיף.

הוא פירש מן האישה.

עם מעשה מרים שם.

שהיא אומרת, רק בך דיבר השם? הרי גם בנו דיבר השם.

ואז נהיית מצורעת וכולי. מה הוא עשה?

פירש.

כדי שמה? שהוא לא ידע, כי הקדוש ברוך הוא כל רגע נגלה אליו. אז מה יעשה?

הוא תמיד צריך לשמור את עצמו במצב של נקיות.

תמיד צריך לשמור את עצמו במצב של קדושה.

אז הוא לא יכול להיות עם אשתו, מה לעשות?

רצון השם יתברך.

הוא המנהיג, הוא המחליט,

הוא הקובע, הוא המשרת השכינה, הוא צריך לדבר איתך.

אז לא היה כמו היום.

מה לדבר עם הקדוש ברוך הוא בווי-פיי?

מה לדבר איתו בוואטסאפ?

הוא לא זמין לדברים האלה.

הקדוש ברוך הוא זמין לפה פשוט,

של פשוט העם.

אז כל שכן וכל שכן גדול העם,

משה רבנו

כמה חשוב שהוא יהיה תמיד זמין אצל הקדוש ברוך הוא בקדושה ובטהרה לכן הוא פורש מאשתו

ולכן נענשת מרים

עד כדי כך שאומרת התורה ואביה ירוק ירק בפניה

כאילו שכביכול הצרה הזאת שהיא קיבלה זה כאילו יריקה לפרצוף שיורקים על בן אדם

ואז מה משה רבנו מתפלל?

תפילה קצרה אל נא

רפנה לה

אה היום עושים מישהי בירך אבותינו ולא עוזר

אמר כמה מילים אלא רפנה לה חמש מילים זהו נגמר הסיפור נהייתה בריאה

יותר מוקוס פוקוס

מדהים זה כוחו של גדול הנביאים

בגלל קדושתו בגלל ענוותנותו

בגלל השייכות שלו להתחבר אך ורק אל הקודש

הוא זוכר שכל דבר שהוא מוציא מהפה שלו הקדוש ברוך הוא מקיים

אז שלושה דברים משה רבנו עושה מדעתו והקדוש ברוך הוא מסכים איתו הוסיף יום אחד מדעתו פירש מן האישה ושיבר את הלוחות אה קיבלת מתנה היא לא שלך

אתה סך הכל שליח להוריד אותה לעם ישראל מה אתה שובר את זה?

הלו מישהו הסכים לך לשבור?

אי אפשר שני דברים אי אפשר לרקוד על שתי החתונות זה נקרא דותיה אפירי סבא בוכרית אי אפשר

או שאתה עובד השם אמיתי או שאתה להפך הגמור אי אפשר גם פה וגם פה זה לא הולך ביחד

היום מנסים כל מיני רעבנים זה נקרא

תלך גם פה וגם פה איך אומרים תבוא לחתונה מעורבת ותאכל גלת כושר זה נקרא

מה?

השם ישמור ויציל אין שכר עבירה, זה הכל עבירה אחת

אפשר להיות 100% זה הכל עבירה אחת, אפשר להיות 100%

אם תתמיד כל יום בלימוד מוסר חצי שעה

אם תתמיד כל יום לעבוד את השם ברמח איברים שסה גידים, אתה תראה שלאט לאט לאט לאט לאט אתה תגיע ל-100%.

מתי בן אדם יכול לצאת מפה 100%?

שהוא באמת היה עקבי מתחילת דרכו עד סוף דרכו.

אה, איך עם המשכנתה אנחנו עקבים?

לשלם בזמן, שיהיה בבנק, שלא יהיה זה, עושים את כל ההשתדלות שהכול יהיה עם המשכנתה שידפוק,

למה היום עם הבנק זה לא רציני, זה לא צחוק.

זהו, השם ישמור ויציל.

אז מה, אתה עקבי, נכון? על כל דבר, לאו דווקא על משכנתה,

על דברים אחרים. איך אתה עקבי? כשאתה רוצה להשיג משהו, אז אתה תופס רצינות. אותו דבר בעבודת השם.

אדם שרוצה שהקדוש ברוך הוא יהיה בגדר של ואני קרבת אלוקים לי טוב,

שהקדוש ברוך הוא יהיה קרוב אליי, שיהיה לי טוב בעולם הזה,

לקראת ההכנה שלי, שאני מכין פה,

לקראת הווילה שלי האמיתית בעולם הבא,

צריך להיות קרוב אצל הקדוש ברוך הוא. מה זה להיות קרוב אצל הקדוש ברוך הוא?

זה לא רגע שלוש תפילות ביום,

פעם בשבוע שיעור ונגמר. ככה אני קרוב אצל הקדוש ברוך הוא. זה לא קרוב אצל הקדוש ברוך הוא, זה רחוק, רחוק, מזרח, מערב.

לא, זה נכון.

זה הרע במיעוטו נקרא. אבל להיות קרוב אצל הקדוש ברוך הוא זה רגע, רגע, יום-יום, שעה-שעה, אני לא מוותר.

זה כמו בר מינן שאתה צריך לקחת תרופות.

אם הוא ייקח ביום אחד את התרופות ואז ילך לרופא, את הכל יבלע, נגמר, יבוא לרופא, שווה?

מה הרופא יגיד לו?

הניתוח הצליח אבל הפציינט מת, אה?

מה עשית? אני אמרתי לך לקחת כל יום שתי כדורים,

אמרתי לך בוקר וצהריים, ומה אתה עשית? לקחת את הכל ביום אחד,

פתרת את הבעיה? לא.

השם ישמור, הוספת בעיה על הבעיה אפילו יותר חמורה.

לכן בן אדם חייב, חייב, חייב להיות עקבי בעבודת השם. פה נמדד היהודי שבנו.

תבינו, פה נמדד היהודי שבנו.

אם יהודי הוא עקבי עם הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא גם עקבי איתו.

אם הוא לא עקבי עם הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא גם, מתי שנוח לו יביא לנו מה שהוא רוצה.

מתי שנוח לנו הוא גם ישלח לנו את הצ'פחות.

איך אמר היום הרב בשיעור?

דברים נפלאים עד מאוד.

כל העשר צ'פחות שחטף יוסף, כולם היו לטובה.

כולם היו לטובה.

עם אשת פוטיפר, זוכה לאסנת בת פוטיפרה.

עם מכירת השבדים, כולם מודים לו. וכן על ידך. עשרה דברים שיוסף קיבל בפרשה הקודמת, עשרה דברים בפרשה הזאת, הוא מקבל אותם לטובה.

זאת אומרת, גם אם אנחנו חושבים שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו רע, תדעו לכם.

איך כתוב בתהילים? מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.

אנחנו מבינים בעין שלנו הגשמית שזה רע?

לא, לא, לא. זה אך ורק לטובה.

הרע הזה זה הדובדבן שבקצוות, אם יהודי פה לא יחטוף את הרע,

לא יחטוף את האיסורים בעולם הזה, אוי ואבוי לו בעולם הבא.

אם הקדוש ברוך הוא הביא עלינו איסורים, תשמח.

אתה בדרך הנכונה.

כי אם הכל בסדר, אז זה לא טוב.

זו עבודה עקבית ורצינית.

אז לכן משה רבנו הוסיף יום אחד מדעתו.

שבר את הלוחות, פירש מן האישה, והקדוש ברוך הוא מסכים איתו.

שמעתם?

מעשה בשר ודם, והקדוש ברוך הוא מסכים איתו, אף על פי שזה לא מדעתו של הקדוש ברוך הוא.

אז הביאו לך לוחות, אתה שובר את הלוחות

בגלל שהם רוקדים שם?

מה, אז מה אם הם רוקדים?

תראה איזה זמרים טובים היה, וזה, ועגל עשו מזהב. נו, משה, תצטרף למעגל עם הספר תורה.

הלו,

אי אפשר, או תורה,

או עבודה זרה.

אבל יש שם גם את אהרון.

הוא עשה להם את העגל.

אולי יש בזה מעשה טוב, אה?

איך האלה שמחפשים את הזה?

אולי מזה שאני מגיע לפה, והאירוע הוא מאורך,

אז יכול להיות שיראו אותי, ובאמת ילמדו לכבד.

אה?

הלו, את מי אתה צריך לכבד? את הבשר ודם או את הקדוש ברוך הוא קודם?

כל זה צריך לב את הקדוש ברוך הוא.

אז מה אתה עושה נגד רצונו יתברך?

אהבת הבריות, מה לא אומרים? אהבת הבריות? לא קודם הקדוש ברוך הוא.

לא קודם הקדוש ברוך הוא. קודם כל הקדוש ברוך הוא,

אחר כך עבד בשר ודם.

מה כתוב? ואהבת את אדוני אלוהיך.

איך?

בכל לבבך.

ובכל נפשך ובכל מאודיך. בכל לבבך משנה יצריך.

גם ביצר טוב אתה צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא, וגם ביצר רע.

ובכל נפשך,

אפילו נוטל את מה?

את נפשך. עכשיו הוא אומר, זהו.

סיימת את הקריירה?

חמישים ושישים, שבעים, זהו. לקחתי לך, נתפרדה החבילה.

לוקח, נגמר הסיפור. עדיין אתה צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא.

לא, מה הבטחת לי 120 שנה?

החלטתי עכשיו.

מי בעל הבית שלך הוא?

מה, אתה יכול להתווכח עם בעל הבית?

הוא יפטר אותך.

ופה לא מדובר מהעבודה, מהעולם הזה.

לקח, לקח, נגמר הסיפור.

ובכל מאודיך אפילו נוטל את כל ממונך.

נשארת עני מרוד.

סבלת ייסורים רבים וקשים.

האיבן עזרא הקדוש, מספרים עליו איזה ייסורים היה עובר.

ועדיין אוהב את הקדוש ברוך הוא ברמח איברים ששגידים.

עדיין אהב את הקדוש ברוך הוא ברמח איברים ששגידים. רגע אחד לא עזב את אהבתו לקדוש ברוך הוא.

אז כל שכן אנחנו.

שיש לנו הכל מהיד לפה,

שהכל טוב, שהכל כמו שצריך,

שברוך השם כולם בסדר. כמה אנחנו צריכים להודות ולאהוב את הקדוש ברוך הוא.

אלא מאי?

בגלל שהתרגלנו כל כך לטוב,

אנחנו מרשים לעצמנו מעט לזלזל, נגיד הרבה, מעט לזלזל.

לכן משה רבנו הוא שובר את הלוחות, כי זה לא המקום.

אי אפשר לערב קדושה וסטרא אחרי יחד.

נמשיך.

אומרת הגמרא, מה ידע ראש היום ומחר? היום כמו מחר.

מה למחר לילה אימו? אף היום לילה אימו.

ולילה דא עידנא נפק לה, שמאמין אתרי יום לבר, מא עידנא ומאנה לן דהסכים הקדוש ברוך הוא. אם הוא, מאיפה אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא הסכים עם משה רבנו על התוספת יום

שהוא הוסיף?

דלא שריה שכינה אצפרא דשבתא. מתי ירדה השכינה?

וירד השם אל הר סיני.

מתי יש ברוך הוא ירד לשמה? מתי זה היה? בבוקר

של יום השבת.

אז הקדוש ברוך הוא משרה את שכינתו. מכאן שתוספת היום שהוסיף משה,

הסכים הקדוש ברוך הוא עימו, כי אם לא היה יורד קודם לכן.

ממשיכה הגמרא ואומרת, ופירש מן האישה מה ידרש נשא קל וחומר בעצמו. ומה ישראל שלא דיברה איתם שכינה,

אלא שעה אחת קבע להם הקדוש ברוך הוא זמן.

אמרה תורה אל תגשו אל אישה, אתה צריך להיות פרוש כדי לקבל את התורה, כדי לקבל את השכינה, כדי להיות בצל הקדוש ברוך הוא.

אני, שכל שעה ושעה שכינה מדברת עיני ואינו קובע לי זמן על אחת כמה וכמה.

משה ברוך הוא לא שלח למשה רבנו, זה הלוז בשעות הללו,

אתה תתפנה אליי.

עד אז אתה יכול להיות עם המשפחה. לא, לא, לא.

בכל רגע אני יכול לבוא אליך ולפגוש אותך, ואתה צריך להיות מוכן.

איך בן אדם נהיה מוכן?

שהוא מכין את עצמו, אכן, ברמח איברים ששגידים, מכל העניינים הוא פורש.

לכן עשה משה רבנו זאת והסכים איתו הקדוש ברוך הוא.

אומרת הגמרא, רומינלנדי הסכים הקדוש ברוך הוא על ידו דכתיב בדברים, הלך אמור להם,

שובו לאוליכם, הוא כתיב בתרם ההמשך,

ואתה פה עמוד עמדי.

אם לא היה מוכן, הקדוש ברוך הוא לא יאמר לו, תעמוד פה לידי.

וידאמרי, במדבר יב, פלפא אדבר בו.

אם לא מוכן, איך הקדוש ברוך הוא ידבר איתו פלפא.

שיבר את הלוחות, הדבר השלישי.

מה היא דרש?

אמר ומה פסח שהוא אחד מתרייג מצוות, אמרה התורה בשמות יב, כל בן נכר לא יאכל בו.

התורה כולה כאן בישראל מומרים על אחת כמה וכמה.

איך אפשר?

הרי הם קיבלו קורבן פסח וכתוב וכל ערי לא יאכל בו, ועכשיו פה נמצאים ערב רב איתם.

עושים פה, השם ישמור ויציל,

מופע

ללא יראת שמיים,

מופע של תועבה,

מופע של חטאים.

ואני יכול להוריד להם את התורה?

הרי בתורה מה כתוב? וכל ערי לא יאכל בו.

כל בן נכר לא יאכל בו, איך הם יכולים להיכנס פנימה?

לכן מה עושים?

מסלקים את מה?

את הלוחות. איך מסלקים את הלוחות? מה, הסתיר אותם בהר?

לא, אי אפשר להוריד תורה כזאת.

הוא שובר את הלוחות.

שובר את הלוחות.

אתה מקבל מתנה הכי יקרה בעולם, ואתה משבר אותה?

כן, מה לעשות?

ומינה לנדיסקים הקדוש ברוך הוא עמו.

על ידו שנאמר אשר שיברת היה אומר לו לא היית צריך לשבור למה אמר לו אשר שיברת מכאן שהסכים עימו

ואמר אשלה קיש תקשיבו טוב לדברי הגמרא הזאת

יישר כוחך ששיברת אמר ברוך חזק וברוך כל הכבוד לך ששברת לא היית צריך להשאיר את הלוחות

עשית מעשה נכון ריבונו של עולם

והמכתב מכתב אלוקים הוא חרוט על הלוחות מעשה ידיו של הקדוש ברוך

כמעשה לבנת הספיר ועצם השמיים לתור והגמרא אומר לו יישר כוח ששברת מבהיל

תשמע ויהיו נכונים ליום השלישי קשה לרבי יוסי האמרינא אני יום אחד אוסיף משה מדעתו

נעבור למוסר כי בלי מוסר אי אפשר להיות בני אדם

אז בעזרת השם שנזכה בעזרת השם לעבוד את השם

ולהיות בני אדם

טובים הוראה

ידוע מאמר רבותינו זיכרונו לברכה בגמרא בסוד תכב בית

עמוד א' על הפסוק במשלז כו כי רבים חללים מפילה

זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל ערוגה זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה

ואמרו רבותינו זיכרונו לברכה בגמרא בשבת קמי עמוד בית על הפסוק במשלזן

גימל אמור לחוכמה אחותי את

אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו דהיינו אתה יודע פסקה של הלכה אז תגיד את הדברים

ואם לאו אבל אם אתה לא יודע פסקה של הלכה אל תאמר

וזה נאמר בשאס אפילו על מי לדלא נפקא מיניה מי דלעניין דינא

על סתם דברים אפילו כל שכן כי נפקא למיניה לעניין דינא כל שכן יש בכך דין

ולא זו בלבד כי היכא למך שאתיר את האסור או שיתאר את הטמא

אז יחרד האיש ויילפת ויראה כאילו חרם מונחת לו בניחותיו וגיהנום פתוח לו מתחתיו

ולא יוצא מפיו לומר מותר אותו עור עד שיהיה ברור לו הדבר כשמש ולא יסמוך על שכירתו

אלא יעיין הדבר בספר בשעת מעשה פן ואולי זיכרונו כוזב לא ידעת?

תגיד אני בודק אני אחזור אליכם

ככה צריך לבדוק אי אפשר לזרוק מהבטן

ואם לא ימצא הדבר מפורש להקל או יסמוך על ידיעתו לפסוק הדין לכולא על ידי פלפולו

אפילו תלמיד חכם גדול לעיני כל העם לא יבש מלשאול לחכמים אחרים כי טובים השניים מן האחד

תתייעץ שורה ברוב יועד לך תתייעץ תבדוק איתם מה דווקא ככה מה הדין קרה

להורות ככה לא להורות ככה לבדוק וכל אדם כוזב ולפום חרפה שבשתה וכבר אמרו בשס דרבה כי אל תטרפתה

כמה הווה מחניף לחולו טבח את מחוזה שהיה מגיע דבר ספק של טריפה אליו מה היה עושה?

היה הולך לשאול את כל הטבחים לא טבחים כל השוחטים

שנקראים טבחים וטבוח טבח כן מהפסוק הזה של מחוזה שמקום ששם היה גרבה

כי איכי דלמט אלוהו שיבה מכשורה כן אולי

יש שם איזה פתח

מה שנקרא למצוא או להכשיר

ופירש רשי שיגיע להם חתיכה מן העת שאם את אה בדין לא יהיה

קל משא העונש שלי עליי

אלא נישא בין כולנו ועקל מעליי כשאדם פוסק יחיד או שהוא משתף את הפסיקה שלו ברבים

החומרה עליו משמיים יותר קלה למה?

כי היו כמה בהתייעצות הזו וכמה זה בדקו וראו ואז הגיעו למסקנה הזאת ככה אז כנראה

יש להם סיעתא גם של רבים יש להם אולי יותר סיעתא דשמיא מאשר

יחיד שהחומרה של העונש יותר גדולה.

וענן תקשיבו לאמרה הבאה וענן יתמא דייתמא

מה זה יתמא דייתמא? אנחנו יתומים

בני יתומים

מה נענן בתרי? מה אנחנו נגיד אם ישאלו אותנו?

ולכן אם אין הדבר מפורש בספרים לא יורה להקל עד אשר יישא וייתן עם חכמים אחרים

ואפילו להחמיר צריך עיון רב שאם הוא דבר המותר ואוסרו כמה רעות עושה.

אחד שאפשר יש ניצוצות הקדושים באותו המאכל שהיו עומדים לתקן ונמצא שנפש הוא חובל ועוד שנמצא גוזל את בעל הדבר שמפסידו לכן כל חכם לב בבוא ההוראה לפניו יחרד מאוד.

וייכנע לבבו ויישא עיניו למרום ויאמר לישועתך קיוויתי אדוני ויעיין היטב היטב עד מקום שידו מגעת וכן בדיני ממונות שהוא מקצוע גדול בתורה יחרד מאוד להוציא ממון מדי המוחזק אם אין בירור הדבר. מה חשבתם? סתם מושיבים בבית הדין שלושה דיינים?

מה, משעמם להם? יש עודף כסף? עודף תקציב ברבנות?

או במשרד הדתות?

יש עודף תקציב שם?

יכול להיות שכן יש עודף תקציב כי אני רואה שעושים כל מיני

הטיות לכאן ולכאן.

אבל אם אכן באמת הם עושים דין של תורה שלושתם מתייעצים עם זה ובסוף מגיעה ההכרעה. אלוקים ניצב אומרת הגמרא בעתת אל.

גדול ברוך הוא שואל איתם עם אותם דיינים כמובן שהם

כמו שצריך מכוונים את ליבם לאביהם שבשם אבל אם הם השם ישמור ויציל

לא רק שהגדול ברוך הוא לא ניצב איתם בדין אלא להפך.

והאם אין ברור הדבר כשמש או עד שיישא וייתן בעל החיים חיים אחרים? וכבר כתבתי בזה תקנה אחרת שהדרך הישר שימנו בכל עיר ממונים שיעמדו לימין המורה צדק ולא יעמדו על דבריהם על דין תורה אלא על פי היושר בפשרה קרובה לדין.

וכל האמור בעניין ביותר בערך משפט ודין לא בשביל יושבי כסאות למשפט.

זה לא בשביל המשכורת של השלושים אלף כי הוא שופט.

לא, לא בגלל זה.

כי אתה צריך להורות את הדרך בה ילך ואת המעשה אשר יעשון.

כי מה ידעתי ולא ידעו? בוודאי שהנכנס לתיגר זה מקדים ללמוד הלכוד העינים כדת מה לעשות.

רק יהיו דבריי אלה לעצמי זיכרון בין עיניי ולאנשים פחותי הערך כגילים והעיני מזהיר אלא כמזכיר.

ולעולם יקדים תפילה וישפוך תחינה ונפשו להשם שלא ייכשל בדבר הלכה.

ולא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.

ובוודאי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

ואין הקדוש ברוך הוא בביטרוניה עם בריאותיו אלא יעשה את אשר בכוחו לעשות ויבדוק עד מקום

שידו מגעת. שמעתם אומרים לכם משהו?

תבדוק עד מקום שידך מגעת. אל תסמוך על ההוא.

למה כשאתה קונה תכשיטים לאשתך אתה לא אומר לא לא אני סומך עליו.

אתה הולך בודק זה זהב? זה לא זהב כמה זה שוקל.

אתה הולך לו כמה זה שוקל?

אה, 54 גרם טוב הנה קח מזומן זהו אני הולך ביי.

אתה בודק אותו אפילו שאתה מכיר אותו.

מה אני מבין בזהב? נכון.

לא, אבל בין הדרך האלה, מי מתייעצים? מתייעצים עם בן אדם שמבין, נכון?

אתה בא ואומר, אבא, אתה מבין או עדו או איזה אחד שהוא מבין,

אתה מתייעץ איתו, אתה לא הולך כאן, אתה יודע,

יש היום מוכרים,

תראה מה זה מוכרים, לא משנה איזה חברות,

מוכרים כלי כסף, נכון? אתה מסתכל, אתה אומר, בטוח זה כלי כסף.

אז המומחים לוקחים את זה, שמים על אבן כזו קצת שמן, מגרדים את זה או את הזהב.

אומרים לך, או, זה כסף אורגינל, או שיש לו חתימה, 925 וכו' וכו'.

אבל היום יש לך גם כל מיני רמאים.

מה הוא עושה? הוא לוקח לך כזה ממלא אותו בשעווה כזה שטאנץ,

פמות כזה ממלא אותו בשעווה, וזה מצפה לך את זה באיזה ניקל, ועל זה שם כסף, אתה בטוח שזה כסף אורגינל.

ואתה משלם מחיר של כסף.

בסוף אתה מגלה,

בניקיון שאתה עושה פעם בשנה, על הכלי, אצל המומחה שמנקד, הכל יורד, מה הולך פה?

הוא אמר, לא, זה מצופה, זה לא כסף.

מה לא כסף? אני שילמתי על מחיר של כסף.

יכלתי לקנות כלי כסף במחיר הזה, פתאום אתה מגלה ככה. ככה, עבדו על איזה אחד, אמרו לו, אתה תרמת,

אתה זכית בהגרלה בקופסה לאתרוג.

הוא הביא את זה לאחד מאצלנו המתפללים,

קוראים לו אבינועם, הוא איש של כלי כסף.

אז הוא הביא את זה אצלו, הוא בדק את זה, הוא אמר, זה בקושי מצופה, זה השם ישמור ויצין.

ואמרו לו, לא, זה של החברה המפורסמת, עזוב ועזוב, בסוף אתה מגלה שגם המפורסמים מוכיחים חרטוט.

לכן, צריך להיזהר.

לכן, מה אדם עושה? בודק בשבעים אופנים עד מקום שידו מגעת. בכל דבר אדם צריך לעשות ככה, לבדוק,

לשאול, לחקור, לברר.

הגעת למסקנה?

ברוך השם.

לא הגעת למסקנה? תמשיך כמה שאתה יכול, עד מקום, תזכרו, עד מקום שידו מגעת. לא יעשה.

אה, זהו, כבר זהו, אני, אין לי כוח כבר לבדוק. לא.

אתה בעצמך לא יכול לשלוח אנשים,

לשלוח דרכים, שיעשו לך.

הלאה.

אלא יעשה את אשר בכוחו לעשות ולבדוק במקום שידו מגעת. ואם לא ימצא הדבר ברור ואין לו ממי לשאול,

צריך לפסוק כדין הלכה למעשה, מה יעשה? תכף ילך לחומרה

ויבחר הרע במיעוטו.

כי יותר טוב לאסור את המותר מלהתיר את האסור.

הוא מקום שיש אנשים שיכולים לדון ולהורות ולא יאווה ולא יקבל להיות יושב בראש.

ואפילו אם הוא צריך פרנסה והוא גדול בחוכמה ובניין, הוא אומר לו, הנה, ייקח משרה,

יתחיל לפסוק? לא, לא.

אפילו אח יברח מן הרבנות וישליך על השם יעבו,

והוא יכלכלו וייניח הגדולה למי שחפץ בה.

והוא יחסוך עצמו מן הדין כי רבה רעת הרבנות

הוא כמו שיכתוב בערך משפט, אך במקום שאין אנשים, ישתדל להיות איש, דקו את הרבים וישמוך על רחמי שמיים.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חנן בקשר מלחץ ומשפחות דקות ישראל, איפה יקרה בהם דבר המצוות שנאמר,

ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעד.