עין יעקב - שבת פד-פז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. היום הלימוד יהיה בעזרת השם לעילוי נשמת הנזכרים ומכללם עורבים ועטרת ראשם אליהו בן ישועה, מיכאל בן דייזי,

החייל

אביתר רחמים בן דליה, אהרון בן יפה,

וגם הרב אחיאד אטינגר בן כרמית,

וגם ליך בן וולו,

שמעון בן חנה,

וגם אבא שלו חיים בן עונה,

ישועה בת בתיה, ושלום בן יפת רוח, הנה עומד להתנחם בגן עדן,

ואוסף בן עליזה, דניאל בן אבזן.

להצלחת עם ישראל.

אנחנו במסכת שבת פרק 16,

דפים קיוז עמוד ב', קיוח עמוד א',

קיוח עמוד ב',

עוד פדלת.

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, כל המענג את השבת,

נותנין לו נחלה בלא מצרים,

שנאמר בישעיה נח',

אז תתענג על אדוני,

וכו', והאכלתיך נחלה תיעקוף אביך,

ממשיך הפסוק, כפי השם דיבר.

לא כאברהם כתוב שהאדם מקבל נחלה, אומרת הגמרא,

שכתוב בו בראשית יג',

קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה,

וגם לא כי יצחק אבינו,

שכתוב בו,

בבראשית כו,

כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל,

אלא כמו מי

האדם זוכה להתברך, כמו יעקב אבינו,

שכתוב בו, ופרצתה, גם בבראשית,

כח, ופרצתה ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

לא עושים חשבון לפלסטינים,

פורצים לכל הגבולות.

רב נחמן בר יצחק אמר, ניצול משעבוד מלכויות,

וכתיב הך והרכבתיך על במותי ארץ,

וכתיב הטם בדברים ל״ג, ועתה על במותיהם עוד תדרוך.

יש קשר בין שני הבמות הללו.

אמר רב יהודה אמר רב,

כל המענג את השבת נותנים לו משאלות ליבו,

שנאמר בתהילים ל״ז, והתענג על אדוני,

ויתן לך משאלות ליבך.

האדם צריך להרגיש שהשבת ניתנה לו לעונג ולא לצער.

אוף, אני רוצה כבר להחזיק את הפלאפון.

אוף, אני רוצה לראות מה החדשות, כן?

כל אחד והעניינים שלו. אוף, אני כבר רוצה שתצא השבת לעשן סיגריה. כל אחד ודרכיו.

אז אחד כזה, הוא לא מתענג על הקדוש ברוך הוא, הוא סובל.

אמר גב' ברוך הוא, אתה רוצה לסבול? אין בעיה, אני לא מענג אותך.

אין לך את המושג של ויתענג על אדם ויתן לך משאלות ליבך.

חפש את החברים שלך.

נראה אותך מסתדר לבדך,

ואז אדם רואה שבאמת אין לו עונג.

והצרות הומצאו רעות רבות וצרות.

מה הוא עושה חשבון?

ואמר, אלכיהן אלוהי וקרבי, מצאוני כל הרעות והצרות האלה.

יפה.

עונג זה, איני יודע מה הוא, אומרת הגמרא.

כשהוא אומר, וקראת על השבת עונג, על מה מדובר?

הווי אומר, זה עונג שבת.

ואמר רבי חייא ברא, בא אמר רבי יוחנן.

אז על איזה עונג מדובר? איזה סוג מדובר? האם גשמי?

רוחני?

ליהנות מזיו השכינה?

עכשווי? לעתיד לבוא העונג הזה.

סתום.

עונג שבת.

אז כידוע, יש לנו נפש יתרה שאנחנו מקבלים עם כניסת השבת.

בעת שאומרים בואי יכלה, בואי יכלה.

מזמור שיר ליום השבת.

מתלבשת על האדם הנפש היתרה.

ומתי נחתמת בו?

בעת אמירת כתר ייתנו לך.

בסדר? שאומר, אהיה מקום כבודו לעריצו.

בשבת עצמה יכוון על הנפש היתרה.

ביום הכיפורים ובראש השנה, בימים הנוראים, על מה מכוון?

על אחד מג' דברים.

או לחוכמה,

או לבנים,

או לעשירות.

לאחד משלושתם,

כמובן בספרים הקדושים, יזכה לקבל.

אתם זוכרים מה שלמה המלך בחר, כן?

הוא לא בחר את העשירות.

הוא רצה את החוכמה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

נתן לו את הכול.

ואמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן, כל המשבר שבת כהלכתו,

אפילו עובד עבודת כוכבים כאנוש, כדור אנוש,

מוחלין לו על כל עוונותיו.

שנאמר, אשרי אנוש יעשה זאת,

ובן אדם יחזיק בה,

שומר שבת מחללו, דרשו חז״ל, אל תקריא מחללו, אלא מחול,

לא.

אבל זה בתנאי שעומד בתשובתו, כן? לא משפה ולחוץ. כן, אני דתי, או אני שומר שבת,

ואחר כך הוא שם על שעון שבת, כמו אותו אחד.

מותר או אסור על שעון שבת?

השם ישמור. ואמר רבי יהודה, אמר רב, אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה,

לא שלטה בהם שום אומה ולשון.

אם עם ישראל היו שומרים את השבת הראשונה, מתי זה היה?

בזמן ה...

היה שני הזדמנויות. אתם זוכרים? אחד עם המקושש עצים, והשני, מתי?

בזמן שירד לעולם מן.

אם לא היו דתן ואבירם הללו עושים כביכול את הפעולה,

שרצו כביכול להראות שהנה הקדוש ברוך הוא הוריד מן,

היו עושים את החילול שבת.

ממילא עם ישראל היה נגאל,

ולא רק שהיה נגאל, אלא שום אומה ולשון לא יכולים עליהם.

בא פוטין, לא מסתדר, לא יכול.

מגיע אור נסראללה, עושים לו לה-לה-לה-לה, נגמר הסיפור. לא יכול שום דבר, שום אומה ולשון לא יכולים עליהם.

מבהיל.

שנאמר שמות דת זן, פרשת בשלח, ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו.

אז איזה פעולה עשו?

יצאו בשבת!

הולכים לחפש.

רוצים לחפש. מה אתם מחפשים?

הרי משה אמר להם כבר מערב שבת,

איחלו היום, כי שבת אמר להשם, הם לא תמצאו בשדה.

ששת ימים תלקטו,

וביום השישי זה יורד לכם לחם משנה,

והיה על אשר תלקטו יום-יום, אז מה אתם הולכים לחפש?

מקטני המנה היו.

יש שואים שרצו לנגוח במשה רבנו. הנה, אתה לא צודק.

מה עשו הרשעים האלה, דתן ואבירם?

עשו תענית.

לא תענית הצדיקים, תענית הרשעים זה.

הם עשו תענית רק כדי להכפיש את משה רבנו.

אמרו, אנחנו לא נאכל,

נסבול יום שלם,

אבל מחר אנחנו נעשה ממשה רבנו חוכה ואטלולה.

והם באו בלילה בשקט, כשכולם הולכים לישון, אחרי עונג שבת,

הם שמו את המן שמה,

ונגמר, הלכו לישון.

אבל הם לא ידעו שהקדוש ברוך הוא לא פראייר.

הרי הקדוש ברוך הוא

מינה את משה, לא איזה שר ופקיד מינה אותו.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? לא צריך שום דבר.

וירום תולעים ויבאש.

שולח תולעים, לא צריך אפילו להשקיע ציפורים.

ציפורים בלילה לא משוטטות.

כל אחת בקן שלה, הוא שולח את מי? את התולעים. צ'יק, יוצאים מתוך ה...

מן, נגמר הסיפור, אכלו את המן, שום דבר, הכל.

ומשה רבנו רואה את זה,

קוצף עליהם, מתחיל לצעוק עליהם, מה צעק עליהם?

לא מספיק לא אכלתם סעודת

ארוחת שישי,

כמו שקוראים לזה, השם ישמור, זה סעודת ליל שבת, כן?

לא מספיק שלא אכלתם סעודת ליל שבת ויום שישי,

ועכשיו אתם רוצים, אתם חיללתם את השבת,

ואתם רוצים עכשיו,

חס ושלום, לעשות נגד רצון השם יתברך?

אז הנה, הפסדתם, לכן הוא כועס עליהם.

זאת אומרת, משה רבנו מוכיח אותם באותה הזדמנות.

ראו, זהרתם, אבל כידוע, דתן ואבירם היו רשעים,

גמורים, שהם כל הזמן רדפו אחרי משה רבנו. עוד מאיפה?

עוד בהיות משה,

בתור ילד קטן,

בארמון פרעה, תמיד רדפו אותו, ויצא,

וירא איש מכה,

איש עברי מאחיו,

ויאמר לרשע המתקן, ראיך המפרשים, רשי כמדומני.

הוא אומר, זה היה דתן ואבירם שם,

שהם רבו.

ואז ביום השני, ואז גילו לפרעה, ופרעה תופס אותו, אומר המדרש,

ונעשה נס ונהיה צווארו שיש,

והיד שלהם התאבנה,

וככה ברח, לאן בורח משה?

בורח לכלה.

בורח למדיין.

שם הוא הולך למצוא את השידוך שלו.

הבת של מי? לא תאמינו, הבת של האפיפיור הכי גדול.

עם מי הולכת להתחתן? עם גדול הדור העתידי,

עם משה רבנו, עם המנהיג של עם ישראל.

יפה.

אמר אב אלמלא, שאמרו ישראל שבת ראשונה, לא שלדה בהם אומה ולשון, שנאמר, ויהי ביום השביעי, יצאו מן העם ללקוט, ולא מצאו כתיב בתראה.

ויבוא עמלק,

ויילחם עם ישראל ברפידים, רפו ידיהם.

אז ממילא עמלק מגיע להילחם איתם,

ואמר רבי יוחנן,

משום רבי שמעון בן יוחא, עם מלא משמרים ישראל שתי שבתות, כי הלכתן מיד נגעלים.

אז אבטחה ראשונה על שבת אחת,

שום אומה ולשון לא יכולה עליהם.

אבטחה שנייה על שתי שבתות, מיד הם נגעלים.

שנאמר בישעיה נו,

כה אמר השם לסריסים, אשר ישמרו את שבתותיי.

וכתיב בתראה,

ועביא אותם אל הר קודשי, ושמחתים, וכו'.

פ.ה. אמר רבי יוסי, יהיה חלקי מאוכלי שלוש סעודות בשבת.

ואמר רבי יוסי,

יהיה חלקי מגומרי הלל בכל יום.

שואלת הגמרא, איני?

כך?

ואמר מרה קורא הלל בכל יום,

הרי זה מחרף ומגדף.

על יום אחד בשנה נשפך הרבה דיור, עשור הרבה רעש גדול.

כן מותר לקרוא בו הלל, לא מותר לקרוא בו הלל,

הלא נורמלים.

השתדלו להתחמק, זה נקרא,

ולא קוראים את ההלל. מוצאים להם מניין של קפז ככה טוב,

ושם לא קוראים את ההלל. מתפללים כאל כאלה, כי זה יום רגיל, זה לא יום שלנו.

מה אנחנו שייכים ליום הזה שקבעו אותו כל מיני אנשים שאינם מהוגנים, נדבר בלשון נקייה.

ולעומת זה,

מקומות אחרים, אז כל אחד יש לו את הדרך שלו,

את הדרך שהוא רוצה, זה עושה ברבירה,

והוא עושה ככה.

אז יוצא מפה שאם אדם אומר הלל בכל יום, זה משבח את הקדוש ברוך הוא או מנאץ את הקדוש ברוך הוא?

לכאורה זה מה?

זה להפך, זה מחרף ומגדף את הקדוש ברוך הוא. למה?

שבו הוא קבע זמנים שבהם על פי תקנת חכמים. כן, הרי מה שקבעו חזל,

זה רק על פי הציווי של הגבורה, על פי קודשא בריחו.

אחרת זה לא היה נקבע לדורות עולם. אז כל ראש חודש

אומרים את ההלל.

בחגים ומועדים, הלל.

פעם בשנה בערב אומרים,

הלל, אתם זוכרים מתי זה פעם בשנה בערב?

שאומרים הלל?

יפה מאוד.

אז יש לנו כמה וכמה הזדמנויות בשנה שבהן ההלל הוא משחק תפקיד מאוד מאוד מאוד חשוב, נדבך מאוד חשוב במהלך התפילה שלנו,

ושם זה לא מחרף ומגדף, אלא שם זה באמת

משבח ומהלל לקדוש ברוך הוא.

אבל בשאר ימות השנה מחרף ומגדף.

למה? כי כאמרינן בפסוקי דה זמרר יש לנו מספיק שבח והודאה להשם בפסוקי דה זמרר.

הודו להשם, קראו בשמו, וכן על זה הדרך.

ואמר רבי יוסי, איך אל קימי המתפללים עם דמדומי חמה?

ואמר רבי חייא ברבא, אמר רבי יוחנן, מצווה להתפלל עם דמדומי חמה.

איזה מנחה יותר חשובה?

מנחה הסמוכה לשקיעה או מנחה שעושים אותה הזריזים,

כן?

הזריזים מקדימים למצוות, נקרא לזה שהם עושים אותה מוקדם?

מייד, זו מנחה גדולה נקרא.

מנחה קטנה סמוכה לשקיעה היא המנחה החשובה.

יפה מאוד. שנאמר, מאיפה הראייה?

מה יקרה אומרת הגמרא? יש בתהילים פסוק ע' ב',

פרק ע' ב', סליחה,

כתוב, יראו לך עם שמש ולפני ירח דור דורים.

כן?

אז מתי האדם צריך לראות את פני ה' אלוקיו? להתפלל לקדוש ברוך הוא, יראו לך עם שמש.

ולפני ירח

דור דורים.

ואמר רבי יוסי, איך חלקי ממתים בחול עם מעיים?

הוא אומר, הוא רוצה לקבל מחלת מעיים, זה אמר מור.

רובן של צדיקים מתים בחול עם מעיים.

למה?

רש״י מסביר שהם מתנקים.

הם מתנקים. ממה הם מתנקים?

על ידי איסורים שאדם צדיק סובל בעולם הזה,

הוא מזדכך לקראת העולם הבא.

לא אומרו, אני סובל, כואב לי, לא יכול.

תגיד תודה להשם.

מה, אתה רוצה שמה שיקרצפו אותך?

שמה לא כדאי.

שם מקרצפים, או-הו.

עדיף שפה אתה תסבול בעולם הזה, מאשר שמה?

ששם אתה תצטער.

לכן אם אדם בעולם הזה מצטער, לא טוב, לא קשה, לא סובל, תדע שאתה בדרך הנכונה.

כי אם טוב לך בעולם הזה, סימן שלא מובטח לך שם הטוב,

שהמצב יהיה טוב.

או שיתנהגו איתך טוב, או שלא יקרצפו אותך.

לא לכבוד פסח, כן?

רק כדי להיכנס לגיהנום.

אחר כך שלבים לגן עדן, השם ישמור.

לכן, טוב שהאדם מקבל איסורים, לכן הוא מבקש שיהיה חלקי עמהם. אני רוצה עודם עם אותם. ורובם של צדיקים מתים מחול עם העין.

ואמר רבי יוסי, יהיה חלקי אם מתים בדרך מצווה.

יפה מאוד. עכשיו אמרה מאוד חשובה, מקווה שההוא בטבריה ישמע.

ואמר רבי יוסי, יהיה חלקי ממכניסי שבת בטבריה.

רון קובי,

הנה, הגמרא בשבילך.

מסכת שבת, קייח עמוד ב',

אמר רבי יוסי, יהיה חלקי ממכניסי שבת בטבריה.

אז הנה,

אם אדם מקבל את השבת כמו שצריך, כמו אותם הצדיקים

שהיו בטבריה, שמקבלים שבת, יש עדיין שם, כן?

ברוך השם. אז יהיה חלקו עמהם, ככה רבי יוסי ביקש.

וממוצאי שבת בציפורי,

אני רוצה את אלה שמוציאים בציפורי

את מעט השבת.

אומר רשי הקדוש, מה המיוחד באנשי טבריה, או מה מיוחד במיקומה של טבריה,

שרבי יוסי ביקש להכניס את השבת כמו הצדיקים של טבריה?

אומר רשי, מפני שהיא עמוקה ומחשיכה מבעוד יום, וסבורין כבר שחשיכה.

בגלל שהיא כל כך נמוכה למטה, אז רואים שכבר, הנה, כבר נהיה חושך.

אז מה הם עושים? מקדימים

לקבל את השבת קודם לשאר הערים כולם.

יוצא שמה השם, כל שבת מכניסים את השבת כמה דקות לפני כניסת השבת,

שאנחנו מכירים, משתבח שמו לעד, יפה מאוד.

הם בגדר של זריזין המקדימים למצוות,

מקבלים את השבת כמו שצריך.

וממוצאי שבת בציפורי,

היות וציפורי יושבת בראש ההר, גבוה,

ובעוד כשהחמה שוקעת, רואים

מההר של ציפורי, רואים את החמה שהיא עדיין לא שקעה,

אז יש עוד זמן, אז כיף להם, למה?

שבת ארוכה,

יש להם הרבה זמן,

עוד דברי תורה, עוד תפילות, עוד זמירות שבת,

סעודת שבת, שיעורי תורה,

לימוד עם הילדים, אוי, השתבח שמו עוד היום גדול, עוד אנחנו בשבת, לא ממהרים לחולין.

יפה מאוד.

ואמר רבי יוסי, יהיה חלקי מיושבי בית המדרש, ולא ממעמידי בית המדרש.

מהו יושבי בית המדרש? אלו שיושבים ועוסקים בתורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות,

כך ביקש שהחלק שלו יהיה, ולא ממעמידי בית המדרש.

אלו שאומרים, בונים בתי כנסת, מה אתה רוצה מהם? בונים בתי כנסת, צדיקים.

לא, לא.

הוא לא ביקש להיות בונה בית כנסת, הוא ביקש לשבת

בבית הכנסת שאחרים בנו ולשבת ולעסוק בתורה.

רש״י מפרש את זה לעוד כיוון,

הכיוון המדויק, כן?

זה הכיוון הפחות מדויק, אבל הרש״י זה הכיוון המדויק.

ממעמידי בית המדרש זה הכוונה מאלו שדואגים לאוכל.

אה, אלו שדואגים לאוכל, דואגים לגשמי,

לא דואגים לרוחני.

אוי, השתבח שמו.

אבל אלה שדואגים לחלק הרוחני, מסדרים את הספסלים,

את הספרים פותחים, את הגמרות מכינים, או החלק שלהם מאוד חשוב.

ואמר רבי יוסי, אה, חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה.

אלה שמחלקים צדקה, כולם אוהבים אותם, אה?

כולם אוהבים אותם. סיפר לי אחיין שלי בבית שמש גבי.

הוא אומר, וואה,

רצה לבוא לפה, לאיזה כולל שעושים פה בתל אביב.

בליל פורים מקבלים אלף שקל.

לילה אחד לומדים, בערב ליל פורים, אלף שקל מקבלים.

הוא אמר, דב, אמרתי, איך אני אעשה את זה? אשתי אחרי לידה, ומה אני אעשה?

הוא אומר, השתבח שמו ישועת השם כהרף עין. הוא אומר, שמה קיבלתי לא רק את הסכום הזה, אלא גם תוספת.

מס ערך מוסף.

נתנו לו עוד תוספות.

הוא אומר, איזה אנשים, זה נתן שם חמש מאות לשעה.

ההוא נתן שבע מאות לשעה.

זה סכומים כאלה גדולים. הוא אומר, יצאתי מורווח, גם ישבתי ועסקתי בתורה,

גם הרווחתי. אמרתי לו, אתה רואה?

כדאי להיות מיושבי בית המדרש, ולא ממעמידי בית המדרש.

אז ככה הוא מבקש, רבי יוסי,

יהיה חלקי מגבאי צדקה. למה? גבאי צדקה הולך לבקש, תביא לי כסף. לך מפה, פעם בשנה תבוא לבקש.

אני אתן לך בלי להתווכח איתך.

מתי זה?

אמרנו, בפורים.

כל הפושט יד נותנים לו,

אבל מחלקי צדקה, אלה כולם אוהבים אותם.

נכון, למה אוהבים אותם? רוצים שייתנו להם.

ככה הם כבר פונים אליהם, מה נשמע? הוא רואה אותו ברחוב, מחניף לו, מה נשמע? מה שלומך? הוא יודע, בסוף החודש הוא דואג לו לצ'ק הביתה.

אז מה אכפת לו להיות איתו בקשר טוב?

אבל הגבאי צדקה, לא אוהבים אותה.

לא, היה פה מקודם מישהו, דפק בדלת. מה אתה כל רגע דופק? מגרשים אותם.

יפה. אז הוא אומר, עדיף להתבזות, כמו הגבאי צדקה, ולא...

להיות מה שנקרא, אהוב,

במרכאות, כן?

בגלל האינטרס על הבריאות, כמו אותם מחלקי צדקה.

כן.

ואמר רבי יוסי, אין חלקי ממי שחושדין אותו, ואין בו.

מוטב שהאדם יחשדו אותו, ולא יהיה בו.

יפה מאוד.

ואמר רפאפה, לדידי חשדן ולא הווה בי.

ואמר רבי יוסי,

חמש בעילות בעלתי ונתתי חמישה ארזים בישראל, אומן עינון.

את מי הוא העמיד? איזה תלמידי חכמים הוא העמיד? רבי ישמעאל ברבי יוסי.

ורבי אליעזר ברבי יוסי, ורבי חלפתא ברבי יוסי,

ורבי אבטילס ברבי יוסי,

ורבי מנחם ברבי יוסי, והייכא ורדימס?

והיינו ורדימס, היינו מנחם.

ואמה יקרא לוורדימאס, שפניו היו דומין לברת,

אי יפה תואר ויפה מראה, אז הוא המיט חמישה ענקים בתורה.

תלמידי חכמים.

ואמה יקרא, כן, לפני שדומין לברת. להם אמר אדיר רבי יוסי מצוות עונה לא קיים,

אלא אם החמש בעילות בעלתי ושניתי.

ואמר רבי יוסי מימיי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי,

אלא לאשתי ביתי.

יותר כבוד.

ולשורי שדי.

ואמר רבי יוסי מימיי לא נסתכלתי במילה שלי.

ברית קודש.

לא מביטים לשם.

הנה, ואמרו לה לרבי מיתא מה קראו לך רבנו הקדוש.

למה נתנו לך את הכינוי איזה רבנו הקדוש?

אמר להם מימיי לא נסתכלתי במילה שלי.

הסתרתי עיניים מלהסתכל במקום הברית.

בראבי מילתא אחריתא אביבה שלא הכניס,

דבר אחר נאמר בו,

שלא הכניס ידו מתחת לאבנתו.

לא הכניס את היד אף פעם מתחת לחגורה.

תמיד היד שלו הייתה בספר,

בתורה,

מעל החגור.

ואמר רבי יוסי מימיי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי.

ואמר רבי יוסי מימיי לא עברתי על דברי חבריי.

ויודע אני בעצמי שאיני כהן.

אם אומרים לי חבריי עלה לדוכן,

אני עולה.

לא יודע מה הסטטוס שלו.

כהן, לוי, ישראל, לא יודע.

אומרים לו תעלה כהן, כהן.

ואמר רבי יוסי

מימיי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחוריי.

זה המעלה שיש ברב.

אף פעם הוא לא חוזר בו מדיבורו.

תמיד הוא שומר להוציא אך ורק את הדברים הנכונים, השקולים והמדודים והמדויקים ביותר

והאמת ביותר מפיו.

אפשר לראות את זה ולבדוק את זה. מדהים.

ופה נמדד באמת

צדיק אמיתי

שהוא עומד אחרי מה שהוא מדבר.

פ״ו אמר רבי נחמן תתלי דקים

דקים שלוש סעודות

ואמר רבי יהודה תתלי דקים איום תפילה

ואמר רבי נחמן תתלי דלו סגינה ארבע אמות בגילוי הראש

כל אחד

שמח במעלתו ואמר רב ששת תתלי דקים מצווה תפילין

ואמר רב נחמן תתלי דקים מצווה ציצית

ואמר לרב יוסף לרבי יוסף ברדר אבא

אבוך

במאי זהיר תפה

אביך במאי היה זהיר באיזה מצווה אמר לבציצית

יום אחד האבקה סליק בדרגה איפסיק נחותא

כנראה נתקל באיזה משהו ונקרא החוט

ולא נחית

ועטה

איך?

נכון לא זז

כמא דלא רמיה

ואמר רביה תתלי דכי חזינא צורבא מרבנן דשאלי מסכתא

היה מגיע לסיום המסכת

יפה מאוד ועביד נא יום הטבע לרבנן

ואמר רבה

תתלי דכי אה תצורבא מרבנן לקמאי לדינה לא מזיג נא רישא אבא סדיה

וכמא דלא מהבחינא בזכותיה

כן, אז הוא המקפיד לא לישון על כרית

ישן על המזרון, בלי כרית, איך זה קשה

עד שאראה אם יש בדבריו לזכותו

דיין בבית הדין

ועמר מר ברב אשי

פסיל ללד צורבא מרבנן לדינה מאי תאמה דחביב עלי כגופי ואין אדם רואה חובה לעצמו

ורבי חנינא מעט אף

וכי בפניה דמעלה שבתא.

היה לובש בגדי שבת ויוצא ואומר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא.

רב ינאי לה וישמע הנמעלה שבתא.

ואמר בואי ייקלע בואי ייקלע. אתם יודעים שהבן אישך היה הקדוש? היו לו 18 מלבושים מיוחדים לזמנים מיוחדים בשנה. לשבת בגד מיוחד, ליל הסדר בגד מיוחד,

ליום הכיפורים בגד מיוחד.

לכל הזדמנות בשנה היה לו בגד מיוחד שהיה לובש אותו.

יפה. ככה מכבדים את הימים המיוחדים בשנה. כמה מכבדים את השבת.

ואמר רבי ינאי לה וישמע הנמעלה שבתא ואמר בואי ייקלע בואי ייקלע רב הבר.

רב הונא ייקלע אל עבר רב רב נחמן.

קריבו לתלא צוות אח.

אמר למי הווי עדיתון דהייתנא?

אמרו למי עדיפת לנמינא דכתיב וקראת לשבת עונג.

רבי אבא זבן בתלסר אסתיר פשיטא בישרא

ותלסר תבחר ומשלם להו הצינורא דדשא.

ואמר להם אשור היה אשור היה.

רבי אבא הוא אבא יטיב

הדחקתא דשינא.

היה לו איזה

דבר מיוחד

של שן

שהוא חשוב כמו רק לאנשים מיוחדים.

ומושי פנורא

והיה נופח משם

לכבוד שבת.

כנראה כמו כעין שופר כזה.

ורב ענן לאביש גונדא, זו הצפירה שיש לנו, כן?

עם המוזיקה.

ורב ענן לאביש גונדא דתנא דבר רבי ישמעאל בגדים שבישל בהם גדרה לרבו על ימזוג בהם כוס לרבו.

רב ספרא מחריך רישא

רב המלאך שיבוטא

רב הונא מדליק שרגי

רב פאפא גדיל פתילה

רב חיסדה פרים סילקה

ורב רבי יוסף מצליחי ציבי

רבי זרע מצטטוטי

ורב נחמן בר יצחק מחטף ועיל מחטף ונפי

מה רב קניאבסקי עושה?

אז הם עשו הרבה דברים לכבוד שבת, כל אחד משהו אחר לכבוד שבת קודש.

מה הרב קניאבסקי עושה?

אז פעם שאלו את רב חיים קניאבסקי מה כבודו עושה לכבוד שבת קודש?

לבשל אתה לא יודע,

לכבס אתה לא יודע, לתלות כביסה אתה לא יודע.

אז מה כן אתה עושה לכבוד שבת קודש? סיימת המיטה אתה לא יודע, מה כן אתה עושה?

אז אמר בואו תראו.

לקח את הכיסא שלו בחדר מאיפה שהוא יושב, גרר אותו לראש השולחן,

איפה שהוא צריך לשבת בשבת,

הכניס לו, אמר, לכבוד שבת קודש.

מסיט את הכיסא שלו מהסטנדר,

שם אותו בראש השולחן לכבוד שבת קודש.

אה,

לנו זה נראה, מה, להזיז כיסא לכבוד שבת קודש? כן.

אצל גדול הדור אפילו הדבר הפשוט של כיסא זה גם לכבוד שבת קודש.

כל דבר שעושים לכבוד שבת קודש.

אם אתה מוצא משהו, תכף נראה את הגמרא בהמשך,

סליחה, בשיעור הבאים נראה את הגמרא עם יוסף מוקיר שבת.

כבר קנה דגים, בישל דגים, הכל, אבל

דופק לו הדייג, אומר לו, יש מה איזה מושת אחד יותר מקצועי, אתה רוצה?

לא, לא, קניתי כבר קרפיון, יכל להגיד לו.

או קניתי סולומון, לא, לא, לא, תביא את זה, כמה זה?

הלך לקח הלוואה

כדי להוציא את המאות האחרונות, כדי מה?

לענג את השבת. כבר או-טו-טו נכנס שבת, לא?

זה יותר משובח, יותר גדול.

זה לכבוד שבת קודש באמת.

אנחנו רואים את המעלה של הערך שהיה להם לכבוד שבת.

גם אדם חד-פעמי, זה לכבוד שבת זה.

ככה מרגישים את השבת?

לא אמרתי שזה לא טוב.

זה טוב באמת למי שאין לו אפשרות וכולי,

או זוג זקנים שקשה להם לשטוף,

או שמקפידים לא לשטוף כלים בשבת. מצוין, אין בעיה, אבל

כמובן שיהיה מכובד, לא להביא את ה-10 בשקל.

מאוסם אומר זה לכבוד שבת, זה לא לכבוד שבת, זה מבזה את השבת.

אדם צריך לכבה את השבת בדברים הכי טובים,

אחים מצוינים שיהיה לו לכבוד שבת קודש.

את התה עם העלים הכי

טובים,

הכי ריחניים,

תדאג שיהיה לך הדסים. אתם יודעים שיש עניין על פי הסוד לברך

והדסים מקיפים את השולחן על פי הקבלה מספר פעמים בערב שבת, ואז מברכים עצי בסמים בערב שבת.

וזה הגמרא אומרת שאדם שעושה כזה דבר זוכה שיהיו לו בנים מהוגנים ותלמידי חכמים.

כמו ההדס, ככה, לא יהיו לו הדסים שוטים.

צריך לקחת הדסים מדוקדקים, כמו שלוקחים לארבעת המינים.

מקפיד שיהיה הכול תחת חוץ צהוב אחד, עם משולש, שילוש כמו שצריך, ולא שרוף, ולא...

ככה צריך לעשות לכבוד שבת קודש.

אז טוב, אין הדסים, אבל לפחות תקפיד בדברים אחרים.

אתה לא עושה על פי הסוד, אבל לפחות תעשה לפי הפשט.

לא עושה לא את הפשט ולא את הסוד, אז מה עשה?

זה נקרא לכבוד שבת קודש, זה מבזה את השבת.

ואמר,

אמר אילו מקליעין לי רבי עמי ורבי אסי מי לא מחטיף נקמיו ואיכא דאמרי רבי עמי ורב אסי מחטפי ועלה מחטפי ונפקי.

ואמרי אילו מקליעין רבי יוחנן מי לא מחטפי נן כמה.

עד כאן.

נעבור בעזרת השם, סיימנו בפז,

כן?

סיימנו בפז, תראו מה זה בדיוק, סוף מוקיר שבת זה פז.

כן, נעבור בעזרת השם לפה ליועץ,

זכותו תגן עלינו.

אמן.

ויהי נועם.

ויהי נועם צריך לאומרו קודם כל מעשה טוב,

כמו שאנחנו עושים לפני המצוות. והי נועם השם אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כהנה, עלינו ומעשה ידינו כהנה. דהיינו שתשרי ברכה,

ומפרשים שתשרי ברכה במעשי ידינו, כך אמר מי?

משה רבנו.

נכון? ויהי נועם בזמן של מלאכת המשכן.

סיום כמדומני. ויהי נועם השם אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כהנה עלינו

ומעשה ידינו כהנה הוא.

וזה צריך להיעשות בין בדיבור בין במעשה.

וזאת נחמתנו בעניינו כי דלנו מאוד ואין אנחנו יודעים לכוון בשום דבר כוונות הראויות לכוון.

כי כל דיבור ודיבור וכל מעשה ומעשה יש בו רזין עילאין ורזה דרזין ובונה בשמיים על יותיו.

ואפילו החכמים היודעים צפוני סודות לא יוכלו להשיג אחד מיני אלף אלפי אלפים.

ממה יש תעלומות חוכמה?

כל שכן ענן יתמא דייתמא שאין אנו יודעים כלום,

אלא דברים כפשוטן.

רק זאת תהיה נחמתנו אשר גילו לנו רבותינו זכרונם לברכה כי כוח מצוות האל יתברך

פועלות בסגולות

ועושות רושם למעלה בשמיים אף שנעשות בלתי הכוונה הפרטית.

אז אדם מכוון מינימלי, זה מספיק.

אם יכול עוד יותר לכוון, ישתבח שמו לעד.

אבל לא כמו אחד שחושב שהוא מכוון.

ובסוף במקום לחבר,

הוא מפרט בין העולמות, עושה כל מיני דברים.

ורק שיכוון בכללות שעושה המעשה הזה לקיים מצוות אלוקיו ולעשות נחת רוח לפניו.

ולתקן הדברים בשורשם לדעת כל הקדושים ולדעת הקדוש ברוך הוא יתברך שמו.

ועל זה יתפלל קודם כל מעשה וכל דיבור שיאמר ויהי נועם השם אלוקינו מעלינו מעשה ידינו כהנה עלינו.

ואף שבלי אמירת ויהי נועם גם כן המצווה פועלת למעלה. לא חובה.

זה רק הנהגה טובה, בדרך סגולה.

מכל מקום יש חילוק.

שהרי בוודאי אינו דומה המכוון למי שאינו מכוון שם. המכוון פועל יותר.

הוא מעורר הדברים העליונים ביותר.

למה הדבר דומה? לחבל ארוך.

שראשו אחד בארץ ביד האדם וראשו השני מגיע השמיימה.

שכיוון שמחזיק האדם ביד

הראש האחד, הרי הוא מנענע את הראש השני.

אבל כל כמה שיחזיק בה בחוזק יד וינענע בכוח יותר,

עושה למעלה יותר רושם ומנענע.

כי אין הדבר שיותר שיכוון בכוונות הראויות לכוון, גורם הוא התעוררות של השכינה למעלה,

לעורר את האהבה ולייחד שמע דקודשה בריחו ושכינתי.

וזה כוונת תפילתנו באומרנו, והי נועם אדוני אלוהינו עלינו.

שיכונן השם מעשי ידנו שבשמיים ממעל,

כאילו כיווננו בכל הכוונות הראויות לכוון.

ותפילת עשה פירות.

וגם בפסוק יש רזיני לעין בכל אות ואות ובכל תיבה ותיבה, והיה ראוי לנו שנאמר והי נועם על והי נועם.

והנה זכינו שאנחנו אומרים רק,

והי נועם אחד.

ותקנו רבותינו זיכרונם לברכה לומר, והי נועם הוא קדושה דה סדרה בכל ליל מוצאי שבת,

ומפורש סודו בזוהר הקדוש, שהוא לאורר רחמים על דין הגיהנום שלא ישלוט בנו.

לכן אנחנו אומרים, והי נועם.

ועל כן שפר קדמאי לכוון באמירת ומעשי ידינו כוננהו, שלא תצא תקלה מתחת ידינו

ולא שום דבר שאינו מתוקן כדי שלא נתחייב בדינה של גיהנם.

ועל זאת ישפוך נפשו לפני השם בתחילת השבוע שייכנס בשלום לביתו

ויתחיל את השבוע ברגל ימין,

וייצא בשלום, ולא יכעיס את בוראו באותו שבוע.

וכן יום ליום יביע העומר ולילה לחווה דעת.

ומנהג ישראל שאין אומרים סדר ואילעם במוצאי שבתות שחל ביום טוב,

אלא אומרים ישר יהי שם

בתוך אותה שבוע. אבל לפי דעת המקובלים ראוי לעומרו, אפילו במוצאי שבתות שהוא חול המועד,

וכן עושים הצנועים בינם לבין עצמם. לא בציבור, אלא

בינם לבין עצמם.

ואפילו על דברי הרשות המוכרחים טוב לומר לשם מצווה והינו עם.

וזה הדבר עושה פעולה ותועלת גדולה בשמים.

כי הכל לאמונה אין לך דבר בעולם שאין לו שורש למעלה.

וכל מה שהקדוש ברוך הוא ברא בעולמו לא ברעו אלא לכבודו.

וכל עמל אדם הוא לברר ולהוציא ניצוצי הקדושה, וכל הדברים העתיקים עושים רושם בשמים,

ובלבד שיכוון אדם

ליבו לשמיים.

השבת בעזרת השם הקרובה זה שבת מברכין.

איזה חודש לפנינו? חודש ניסן.

מתכוננים, כן?

כבר מרגישים את ההכנות בבית.

הניקיונות וכו', הטרדות.

אדם יזדרז עם הכול, לא יחכה לדקה ה-90,

שיהיה כמו שצריך.

אבל השבת זה ההמשך של

אחת מארבע השבתות המיוחדות,

שניים שקודם לימי הפורים,

שזה שבת שקלים ושבת זכור,

והשניים האחרים זה בשבת שלאחר הפורים,

כן? שזה שבת פרה, זה השבוע,

ונוסף לזה, זה שבת החודש,

שהיא תהיה בשבוע שלאחר מכן.

כן,

אז יש מחלוקת, הפוסקים,

מה חיוב דין הקריאה של פרשת פרה.

האם חיוב

פרשת פרה הוא מדאורייתא או מדרבנן?

בזה נחלקו רבותינו.

יש מי שכותב שזה מצוות עשה מן התורה, ולכן מאוד מאוד חשוב שהאנשים ישמעו כמו ששומעים פרשת זכור,

הגברים כן, ישמעו גם את קריאת פרשת פרה אדומה,

מילה במילה מפיה שליח ציבור.

ולכן כמו שנזהרים בקריאת פרשת זכור לקרוא אותה בדקדוקיה או בטעמיה, כך נזהרים בקריאת פרשת פרה.

חזן כשר, כן, כל מה שידוע לנו.

בכף החיים, אמרנו לכם את זה,

זה כבר הביא את נוסח הלשם ייחוד גם לשבת הזו שקוראים בה בספר הנוסף, שמוציאים שני ספרים, אחד לפרשת השבוע ואחד לפרשת פרה,

ששם קוראים את המפטיר.

הביא גם את נוסח הלשם ייחוד, מי שירצה יכול לראות שם בהלכות

ארבע פרשיות, מביא כף החיים את נוסח הלשם ייחוד, שהשליח ציבור יאמר אותו קודם לקריאת הפרשה.

מתחילים את הפרשה מוידבר, כן, זאת חוקת התורה,

ולאחר מכן מסיימים, והנפש הנוגעת תטמא עד הערב.

יפה מאוד.

אנחנו מפטירים, בשונה מאחינו האשכנזים, את ההפטרה ביחזקאל ל״ו, פסוקים טז עד ל״ו. כתוב, בן אדם בית ישראל היושבים על אדמתם.

אחינו בני אשכנז מפטירים את הפסוקים ביחזקאל ל״ו, טז עד ל״ח.

כתוב שם, ומוסיפים שני פסוקים סך הכל, כן?

שנאמר, לפי שכתוב בה,

וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.

מה הראשי תיבות של זה, אם תשימו לב?

טומטום או טמטום זה הראשי תיבות.

שעל ידי קריאה, אומרים חז״ל, שעל ידי קריאת פרשת פרה וההפטרה יסיר הקדוש ברוך הוא מעלינו את הקליפה המקפת והסותמת והמטמטמת את ליבנו

על ידי היצר הרע,

הקרוי בשבע שמות.

כסיל, דקן וכולי.

ונמשך כוחו משבעה כוחות הטומאה,

ועל ידי קריאת פרשת הפרה, הרי אין לנו אפר פרה אדומה.

פרה אדומה אומרים יש, אין, נפסלה, לא נפסלה. היה אחד בצפון לפני כמה שנים,

פרסמו בשיחת השבוע,

עלון של חב״ד, פרה אדומה נולדה, מזל טוב, נו, סימני דגאולה.

לא יודע, נשמרה, לא נשמרה, העלו עליה או לא, שתי שערות,

לא יודע מה יצא עם הפרה הזאת, לא חקרנו.

אבל פרה יש.

אבל רק אדם צריך לבקש להיטהר.

אז בית המקדש אין, כהן גדול אין שיזה את אפר פרה אדומה,

לקח איזו וטבל במים איש טהור, וכולי.

הוא עצמו מזה מאפר פרה אדומה,

הוא עצמו נהיה טמא,

והאדם שיזהו עליו נהיה טהור. מדהים.

אמרתי, אחכמה ואביא מחוקה ממני.

רצה שלמה המלך לדעת את סוד פרה אדומה.

היה חכם מכל אדם, לא זכה לדעת את סוד פרה אדומה,

כמו שזכה מי לקבל

משה רבנו מפי הגבורה.

עד כדי כך. לכן לפחות אנחנו מזכירים בתפילה,

בדיבור, בעת אמירת ההפטרה,

שאנחנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא יזה עלינו הוא ממרום מים טהורים וטהרתם.

ממה? יסיר מעלינו את השבע קליפות,

שזה בעצם השבע שמות של מה? של היצר רע.

קושר אותנו בשבע קליפות היצר רע, כדי שאנחנו לא נעבוד את השם.

אם הקדוש ברוך הוא יסייע בעדנו,

ישתבח שמולד עד שבעזרת השם בית המקדש ייבנה

ונגמר הסיפור.

יפה מאוד.

גם השבוע, כמו שאמרנו, וגם שבוע הבא,

אלו שני שבתות הסמוכות זה לזה,

הפרשיות עצמן סמוכות.

בשונה מהשבתות הקודמות, שבת שקלים היה הפסקה,

ואז קראנו פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים.

אבל פרה והחודש,

שני הפרשיות הבאות, מה שנקרא השבוע ומה שנקרא בשבוע הבא, שניהן סמוכות

זו לזו לעולם.

בכל שנה אומרים רבותינו הקדושים, וזה סיימנו, בעת קריאת פרשת פרה מתעורר שורש העליון של פרה אדומה.

ובעת הקריאה אנחנו זוכים לקיים את דברי הכתוב ונשלמה פרים שפתנו.

ואם אדם קרא והקשיב, או הקשיב לשליח ציבור מילה במילה שמתכוון להוציא אותו ידי חובה ואמר את הנוסח והכל כמו שצריך,

מעלה עליו הכתוב כאילו עשה את פרה אדומה וקיים אותה בכל ענייניה ודקדוקיה.

ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן. רבי חנן, בבקשה, אומר, אז ברוך הוא דקות ישראל, איפיקר בעליהם תורה ומצוות שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.