עין יעקב - שבת פ-פג | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת שבת, פרק ט״ז דפים קט״ו עמוד א', קט״ו עמוד ב', קט״ז עמוד א'.

עוד פ׳, תנו רבנן, יש פסוק במדבר יוד.

ויהי בנשוא אהרון ויאמר משה.

היום הגיע גדול הדור למירון.

כן רב חיים

היה במירון, זה בגדר של ויהי בנשוא אהרון.

גדול הדור בכבודו בעצמו הגיע להתפלל על תורמים של רשת הכוללים.

יששכר באוהליך זה נקרא.

עשו שם בימת כבוד ומשהו, ממש

היה מעמד מאוד מאוד מיוחד ומרגש. רב חיים מבני ברק מגיע למירון, זה לא פשוט.

יפה. ויהי בנשוא אהרון ויאמר משה פרשה זו,

עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ומלמטה.

איזה סימניות? מי זוכר מה יש שם סימניות?

יש שם נונים,

אם אתם זוכרים, נכון, נון.

יפה.

לומר שאין זה מקומה.

זה לא הייתה צריכה להיכתב שם, הפרשה הזאת.

רבי אומר, לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו.

למה שמו את הסימניות הללו? כי הם חשובים בפני עצמם.

כי מה נזלה?

כמו מי נלך.

נלך.

הדה, אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן,

יש פסוק במשלטת הצבא עמודי השבעה.

אלו שבעה ספרי תורה?

כמאן?

כרבי?

מאן תנא דפליגא לדרבי, ומי התנא שחולק על רבי?

רבן שמעון בן גמליאלי.

דתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר עתידה פרשה זו,

שתיעקר מכאן ותיכתב במקומה.

ולמה נכתבה פרשייה זו כאן? כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה.

יפה מאוד.

פורענות שנייה, שואלת הגמרא, מהי הפורענות השנייה? פורענות ראשונה, הבנו, אבל מהי פורענות שנייה?

אומרת הגמרא את הפסוק במדבר יא, ויהי העם כמתעוננים רע בעוזני ה'. רצוס לב.

זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים, את האבטיחים, את הבצלים.

אמרנו פעם חידוש יפה, למה דווקא הם ביקשו את הפירות והירקות הללו?

למה לא ביקשו גם בגזר מלפפון,

מלפפון חמוץ,

אה?

תירס, למה ביקשו דווקא את הבצלים,

את האבטיחים,

את השומים?

מה יש בהם?

אומרים רבותינו הקדושים, הם נתעבו תאווה. מה הייתה התאווה שלהם?

הם רצו את העניין של קירוב בין איש לבין אשתו.

ובמדבר

נשתמרו בדבר הזה. למה? כל זמן שלא נכנסו לארץ,

כיצד ינהגו בצניעות? אין להם מקום מושב מיוחד, יש להם אוהל.

נכון שבלעם משבח אותם בקללות,

ואומר, מה טוב הוא אוהליך יעקב? ודרשו רבותינו,

מה הוא ראה בהם טוב באוהלים? הרי זה אוהל, זה לא וילה.

מה טוב?

כן, הוא ראה שפתח של האוהל הזה לא כנגד הפתח של האוהל של חברו.

היום, להבדיל, הקבלנים, לא אתה, אורן,

אתה צדיק,

הקבלנים בונים כל מיני בתים, והחלון כל כך צמוד,

הבן אדם מסתכל מה נעשה בחדר של השכן שלו.

לא מתאים לדבר הזה. מסכן, אין לו פרטיות. כל הזמן הוא צריך להגיף את התריסים,

או לעשות וילונות אטומים.

הוא לא יכול לתפקד בבית שלו כראוי.

ומדובר על תפקוד רגיל, כן? לא דברים שבצניעות,

שוודאי חייב שיהיה בקדושה וטהרה.

אבל סתם תפקוד רגיל, והוא מסתכל מה נעשה בזה של החבר שלו. מה?

זה מתאים הדבר הזה?

אז בלעם שיבח, אמר, מה טוב אוהליך, יעקב, תראה את האוהלים שלהם.

אחד, לא כנגד הפתח שלך, ורומימילא, כל אחד יכול להיות,

להבדיל היום, זה הפוך, אה? כל מקום שאתה הולך יש מצלמה.

כל הזמן מחפשים לראות אותך.

פעם זה היה רק בעסקים,

היום זה כבר נהפך להיות בכל הכבישים.

מה זה בכל הכבישים? לא כל הכבישים המאירים, לא הכוונה מצלמות זה זהירות,

אלא מצלמות שמצלמות 24-7 את כל העיר. מה נעשה?

לפעמים זה טוב, אם יש איזה מחבל, אני יודע מה אז רואים,

וכולי כמו היום, שבניסי ניסים ניצלו.

ממש נס גדול היה.

יכל לטבוח שם בחברון המחבל הזה, יימח שמו וזכרו, וממש

ברגע האחרון הרגו אותו, נגמר.

ניצלו חייהם של הרבה הרבה יהודים.

אז הוא ראה ושיבח, מה טובו עליך יעקב, שאין פתח

כנגד חברו.

ופה הם התלוננו, מה הם התלוננו? אז אמרנו,

היות והם רצו את העניין של הקרבה, ומי שהיה משתמש, דהיינו אוכל

את המן, לא היה מתעוות אהבה.

לכן הם לא רצו את זה.

לכן מה הם אומרים? זכרנו את הדגה.

דגים מרבין זרעו של אדם.

מאיפה הראיה?

בפוסקים מובא שלא אוכלים בסעודה מפסקת

של ערב יום הכיפורים דגים.

מה קרה?

יכול לאכול בסעודת הבוקר, סעודה מפסקת לא.

אותו דבר לא מאכלי חלב. למה?

היות ומרבים את הזרע של האדם,

חס ושלום, חס וחלילה,

שלא יימצא במהלך יום הכיפורים כשהוא רואה קרי.

ואם נמצא כשהוא רואה קרי ביום הכיפורים יכול לטבול,

לא יכול לטבול.

בקושי התירו לו לקנח את עצמו.

לכן תיזהר, אל תאכל דברים שמרבים את הזרע,

וחס ושלום, אדם יכול להגיע לידי חימום.

באים עם ישראל ואומרים, רגע למשה, זכרנו את הדגה שנאכל במצרים.

הרי במצרים מה זכו? לשישה בגרס אחת.

מה היו צריכים לאכול?

מלבד הברכה ועשייתא דשמיא מקוצ'ה בריחו,

שהיה להם, אבל היו צריכים לאכול דברים שנותנים להם כוח

וחימום לגוף. ולמה? היו עובדים בחוץ,

בשמש, בגשם,

סובלים, מרביצים להם, מכים אותם.

מטבע הדברים, הגוף נחלש, צריכים לאכול דברים שמחזקים את הגוף.

מהם הדברים שמחזקים את הגוף?

דגים, בצלים, שומים, אבטיחים,

כל הדברים הללו מחזקים את הגוף.

אה, אם ככה, לכן הם נתעבו תאהבה.

איזה תאווה הם נתעבו?

הם נתעבו תאווה שמה שהיה להם במצרים של שישה בכרס אחת,

שהם היו מותרים אצל נשותיהם כתרנגולים, זה הם רצו.

אבל זה לא הזמן,

במדבר צריך לנהוג בקדושה וטהרה, אתה צריך להתכונן.

עכשיו אתה סופר ימים, או-טו-טו אתה מקבל את התורה,

איך תתנהג?

או-טו-טו אתה נכנס לארץ ישראל, אתה חייב לחיות בקדושה וטהרה.

לכן אי אפשר,

לכן מסלקים את זה. מה נותנים?

נותנים מן. מה זה מן? אומרים חז״ל, לחם אבירים אכל איש, מאכל מלכים, דורשת הגמרא.

איזה מאכל מלכים זה?

זה לא סתם, זה מאכל מלכים שאין בו אפילו לא קטנים,

סליחה מכבודכם, ולא גדולים.

אין צואה, אין הפרשות, אין שום דבר.

לא מקדימה,

כן?

בדברים הנהוגים בין אשלי ואשתו, ולא מאחורה, נגמר הסיפור.

זאת אומרת שהם נקיים.

ולמה?

הקדוש ברוך הוא מקיף אותם בשבעת ענני כבוד.

הקדוש ברוך הוא נמצא איתם.

אתם צריכים להיות בקדושה וטהרה, אפילו שאתם במדבר, אפילו שאתם לא במקום מושב.

אז איך תאכלו דבר שמה שכביכול לפגום לכם?

לכן הם באים ומתלוננים.

רצו את היצר הרע.

במקום לוותר על היצר הרע, רוצים את היצר הרע.

יפה מאוד.

אז זה ויהי עם כמתעוננים חידוש.

פורענות ראשונה וייסעו מהר ה'

כתוב, ופורענות שתייה ויהי עם כמתעוננים.

זאת אומרת, עצם זה שהם עזבו את קודשא בריך הוא, אה, עזבת את הקדוש ברוך הוא?

נגמר הסיפור. עכשיו תחפש אותו.

היש השם בתוכם עם עין?

וכי הקדוש ברוך הוא ממשיך להשרות את שכינתו או לא? אם הגוש ברוך הוא לא ממשיך להשרות שכינתו, נגמר הסיפור.

אין להם הצלחה, אין להם שום דבר.

אז שני פורענויות

הבדילו בינם לבין עצמם, אבל לא מתאים לכתוב פורענות אחר פורענות, לכן,

באה התורה הקדושה והביאה את ההבדל הזה.

מהו ההבדל? ויהי בנשוא אהרן ויאמר משה תתעוררו הנה התורה הקדושה הנה אהרן עם לוחות הברית בבקשה בואו נראה האם זה ישפיע עליכם ותרצו את הקרבה ואני קרבת אלוקים לי טוב או לא?

אם תרצו את הקרבה ממילא תנצלו מהפורענות השנייה אם לא אוי ואבוי מה ראינו?

שהם לא רצו את הקרבה לאהרן ואם לא רצו את הקרבה לאהרן לכן מה קרה להם?

הקדוש ברוך הוא נותן להם את כל מה שהם רוצים לאכול את הסלב ואז

בום מגפה נגמר הסיפור הורג אותם.

ואמר רבי חמא בר חנינא שסרו מאחריה אדוני והיכן מקומה אמר רב אשי בת גלי.

יפה.

פרי א' תניא

הגיליונין וספרי צדוקין אין מצילין אותם מפני הדלקה.

רבי יוסי אומר בחול.

קודר את האזכרות שבהן וגונזן.

אזכרות זה הכוונה שם השם.

והשאר שורפן.

אמר רבי טרפון אקפח את בניי שאם יבואו לידי

שאני אשרוף אותן ואת האזכרות שבהן.

שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של אלו.

עד כדי כך ביטוי חמור.

לבית של כאלו אנשים בשום פנים ואף פנים נכנסים. למה?

שהללו מכירין את הבורא יתברך וכופרין בו.

כמו הטמא הזה מרומא.

שהוא התבטא

על אותם אנשים שהולכים הפוך ממה שהקדוש ברוך הוא,

נתן בעולם,

שזה סדר העולם, זה בעל ואישה צריכים להתחתן,

אותם אלה מין ושאינו מינו,

מה הוא התבטא?

כן, אלוקים אוהב אותך כמו שאתה.

קריש ברוך הוא אוהב אותך כמו שאתה.

בסוף מוצאים שם פרשיות מזעזעות מה הולך שם במרתפי המנזרים.

והם מנסים בכל כוחם,

בכל מיני ערים, להסית ולהני.

הם מוציאים ספרונים, עכשיו הוציאו לאחרונה ספרונים.

מה הדת, התורה, מה הקדוש ברוך הוא לא רוצה שתדע?

כל מיני כותרות כאלו מעניינות שהאדם נמשך.

מספיק שהוא פותח, מציץ ונפגע. אמרתי לכם, שלחו לרבני ישראל,

למוהלים, לכל האנשים שאוחזים בקדושה,

שלחו להם את הספר הזה. לך תדע אם זה לא השפיע על הרבנים של ימינו,

הדבר הזה שהציצו ונפגעו.

אוי, גם לי שלחו.

מה חשבתם, הצצתי?

חס ושלום. מיד,

מדורת,

לא ל״ג בעומר, לא זוכר איזה תאריך זה היה,

אבל מדורה מיד, שורפים את זה, לא משאיר. אפילו לפח,

לזרוק זה בעיה. למה?

לך תדע, אולי זה שעובד בחירי, הם עושים הבדל בין פלסטיק לבין נייר לבין זה. לך תדע, הוא ייקח את זה, יתחיל לקרוא.

יחשוף ספר קודש, שיר את זה בצד אצלו,

והעץ נכנס מהצד, ונגמר הסיפור.

השם ישמור ויציל. עד כדי כך.

הם מוכנים להשקיע הון רב, העיקר למשוך

לצוד את ליבותיהם של עם ישראל.

אז עד כדי כך אמר רבי טרפון, שום דבר, אני לא מסוגל אפילו.

אז אם יש לי אופציה שמה שנחש רש רץ להקיש אותי,

ונכנס לבית עבודה זרה,

עדיף ולא להיכנס לבתים של האנשים הללו, עד כדי כך.

שהללו מכירים וכופרים, והללו הן מכירים וכופרים.

אז אלה עובדי עבודה זרה, הם נולדו שם,

אז הם לא מכירים.

אבל אלו הצדוקים האלו,

שהם יודעים שיש קוד שבריחו, ועדיין כופרים.

ועליהם הכתוב אומר בישעיה נ״ז את הפסוק, ואחר הדלת והמזוזה,

שמת זיכרונך.

נגמר הסיפור.

יש דלת, יש מזוזה, אחר הדלת והמזוזה, שמת זיכרונך.

זאת אומרת, לא מתייחסים לדלת, לא מתייחסים למזוזה, שום דבר.

ואמר רבי ישמעאל, קל וחומר, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו? אמרה התורה שמי שנכתב,

שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, כך אמר הקדוש ברוך הוא,

ויטבלו את זה באותם המים המערערים של פרשת סוטה, כדי שישקו את אותה אישה שסטתה.

ואם עשתה עוון, חס ושלום, אז

בט בתנך צבע, וערכך נופלת, והייתה אישה לשבועה בתוך עמה.

ואם לא, אז מה,

משתפכים העוברים שבמאיים היו איתה יולדת שחורים, יולדת לבנים,

נמוכים,

גבוהים,

מכוערים, יפים, וכן על זה הדרך.

אז אם הקדוש ברוך הוא נתן את ה...

אכפתיות הזו שהוא מוכן שימחה השם שלו,

העיקר שמה?

שיעשה שלום בין איש לאשתו.

הללו שמטילים קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמיים,

זה בדיוק כמו האלה מהכותל שמגיעים פעם בראש חודש.

שלושים יום הם לא זוכרים את הכותל, פעם בשלושים יום הם באים.

בשביל מה הם באים לעשות? הם באים להתפלל?

הרי מי שבא להתפלל לא מתראיין לתקשורת.

הם באים לעשות רעש, הם לא באים להתראיין.

והם מנסים הכל.

עכשיו זה הסוף שלהם כבר, הם זהו, החבל כבר מתחיל להתהדק.

אז הם מנסים, נו, אולי נעשה ככה, אולי פה.

הם יגמרו עם הכותל מעבור לבתי הכנסיות, בזה ככה, ככה יעברו אחד-אחד-אחד.

למה? הם רוצים כל דבר שבקדושה לקעקע,

להפריע, להציק.

הם לא יכולים,

לא יכולים שהדת תמיד מנצה, הם לא יכולים שעם ישראל חייב לקיים, הם חייבים תמיד לנטוע ולהרוס.

והם קוראים לעצמם, הם היהודים הזה, מיוחדים, אנחנו הלא בסדר, הם הבסדר, הם ה...

אתם מבינים שצריך שם אשפוז בכפייה, כמו שם, אצל ההוא.

והללו שמטילים קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמיים על אחת כמה וכמה, ועליהם אמר דוד

את הפסוק בתהילים קלטת, לא משנאיך אדוני אשנה.

זה אנשים שחובה לשנוא אותם.

וכשם, תחליצי נא, הוא כשם שאין מצילין אותם מפני הדלקה, יש שרפה,

תשאיר אותם בפנים.

תגיד לקבאי, סגור, סגור את הדלת שם עם המפתח אפס.

תשאיר אותם בפנים.

אה, זה בסדר, הוא חלק מהעצים שם.

כך אין מצילין אותם לא מן המפולת

ולא מן המים ולא מדבר המאבדן.

פב,

באה מיני יוסף בר חנין מרבי אבאו הנה ספרי דוו אבידן, מצילין אותם מפני הדלקה,

או אין מצילין.

הספרים שכתבו להם הצדוקים להתווכח עם עם ישראל.

המקום שהיו מתווכחים נקרא בשם בי אבידן.

האם מצילין את הספרים הללו או לא?

אין ולאו.

ורפיה בידי.

פעם כן ופעם לא, ו...

רב לא אאזי לבי אבידן,

וכל שכן לבי נצרפה שמואל, לבי נצרפה לא אאזי, לבי אבידן אאזיל.

אז הוא כן היה הולך לשם,

כנראה להתווכח איתם

ולהוכיח אותם,

למחות.

אמרו לו לרבה, מה הייתה המה הלוהטית לבי אבידן?

למה אתה לא נכנס לבי אבידן? אמר לו, דיק לה פלניה איכה באורחא.

יש שם כנראה את העץ של העבודה זרה שלהם.

וכה שלי.

ששורשן אומר השיא נעשו גבשושית ולדחותן ביקש.

אז הוא המציא להם כנראה איזה תשובה ככה

כדי לדחות אותם.

אמרו לו, עזבנה, נעקור את העץ הזה, מה הבעיה?

נעקור את העץ השיעורית הזה של העבודה זרה.

אמר להם, דוכתה כה שלי.

אומר השיעורית, דוכתה שתהיה שם גומה.

הנה מניסיתי וקשה.

וכל זה שהיו מתייראין רב ורבה מלבוא לבי אבידן, שמא מתוך שיתווכחו, יעמדו עליהם ויהרגו.

היה להם פחד מאותם האנשים.

למה?

אם תורה אין בהם ומוסר אין בהם, ודאי יהרגו אותם.

איך אומר התנא באבות?

סליחה, איך אמר אברהם אבינו?

רק אם אמרתי כי אין יראת אלוקים במקום הזה,

והריגו אותם על דבר אשתי.

אני מפחד, לא רוצה להיכנס למקום כזה שאין בו יראת שמים. למה שם מסוגלים להרוג אותי?

מר בר יוסף אמר, אנא מינאיו אנא, ולא מסתפינה מינאיו.

זימנה חדא עזל באי אלה סיכוני.

אימה שלום דבתו דרבי אליעזר,

אחתה דרבן גמליאל הוואי.

הווה הוא פילוסופיה בשביבותי.

דהווה שקיל שמה דלא מקבל שוחדה.

באו לאוכחי בה,

איילה לשרגא דדהבה,

הביא את הנר שמה, ואז הוא לקאמי.

אמר לבאידה דניפלה גלי בניכסה דבן נשה.

רוצים להסתובב, נראה את כל

הנכסים של מה של אותם האנשים.

אמרו להו פלוגו.

אמר לכתיב,

במקום ברא, ביראת לו תהיה ערות.

במקום שהקדוש ברוך הוא ברא, אתם לא רוצים לבוא לטייל שמה, לרעות?

אמר למיניומא דהיתגלום מערכון אנטלית אורייתא דמשה, בהתייבת

ספרה אחרית. הוא כתיב בבירה וברתה כחדא ירתון.

ולמחר אדר, איילה ליהו חמרה לובה, הביא חמור,

עקשן, חמור לוב.

אמר לו הוא ושפיט דה ספרה.

הוא כתיב באנה לו למיפק מאורייתא דמשה אתתא.

ולאו לא אוסופיה על אורייתא דמשה אתתא.

וכתיב במקום בירה וראתה לו תהיה ערות.

אמרלה נהור נהורייך כשרגא.

יפה מאוד.

רמזלו, אומר השיעי, שניתנה לו מנורה בשוחד.

ממילא הבחור עכשיו הוא מה נגוע ונגמר הסיפור.

אמר לרבן גמליאל, אטא חמרה ובתא שליש רגא.

דחפתו לארץ

לומר לו, הנה אני ניצחתי בשוחד.

למה? כדי שכל המתאספים שהיו נוכחים שם ישמעו בנבלותו של אותו אדם.

יפה מאוד.

אז הוא בא אליהם בעורמה כזאת שהוא צדיק, הוא לא מקבל שום שוחד,

הכל בסדר, והנה הפילו אותו,

דחה הכל באותה מנורה.

יפה מאוד. אמר רב חיסטא, לעולם ישכים אדם להוצאת שבת,

שנאמר בשמותת זין, והיה ביום השישי, והכינו את אשר יביאו לאלתר.

ואמר רבי אבא, בשבת חייו אדם לבצוע על שני כיכרות, הכתיב לחם משנה.

ואמר רב אשי, חזינה לרב כהנא דנא כתרא,

ובצע חדה.

אמר ליקטו, כתיבו.

רבי זה ראה ובצע הכול לשירות.

אמר ליה רב הינה לרב אשי, והעם יחזק כרעב תונה.

כמו חס שלום אדם שהוא מתחזר.

אמר ליה כיבן דקול יומא לא עביד ואייד נאו דעביד, לא מיכזק כרעב תנותה.

יפה.

כן.

פג, תנו רבנן, כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת?

אומרת הגמרא שלוש, רב חיתקא אומר ארבע.

ואמר רבי יוחנן, ושניהם יקרא אחד דרשו.

את הפסוק בשמות ז' כתוב שם, ויאמר משה יכלו היום,

כי שבת היום לה'

היום לא תמצאו בשדה. זה על המן הפסוק הזה נאמר.

מכאן ששלושה סעודות, מה?

בוקר, ערב, בוקר וצהריים הם החיוב, דהיינו סעודה ראשונה, שנייה ושלישית.

רב חיתקא זבר, אנא תלתה היום, לבר מעורתה.

לא, זה שלושה חוץ ממה? ממה? מה?

לילה.

יפה.

ורבנן סברי בעד לדאורתא.

אמר רבי שמעון בן פזי, אמר רבי יהושע בן לוי, משום בר כפר הכל המקיים שלוש סעודות בשבת.

הנה, ישמעו טוב העצלנים שמזלזלים,

אוכלים בסעודה שנייה את כל הצ'ונט,

ולא משאירים מקום לסעודה שלישית.

אומרת הגמרא, כל המקיים שלוש סעודות בשבת,

ניצול משלושה פורענויות.

האחד,

מחבלו של משיח.

השני, מדינה של גיהנם.

השלישי, ממלחמת גוג ומגוג.

זאת אומרת, שלושה דברים אדם יכול להינצל בזכות דבר פעולה גשמית שהוא עושה, שזה אכילה בסעודות שבת.

מחבלו של משיח כתיבה אך היום, וכתיבה את המיני אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בו יום ה'.

מדינה של גיהנם דכתיבה אך היום,

וכתיבה אתם בצפניה א', יום העברה, יום ההוא.

ממלחמת גוג ומגוג כתיב.

אך היום, וכתיבה אתם ביחזקאל ל' ח', ביום ביום בוגו.

עד כאן סיימנו.

בעוד פ' ד' לא כולל, נעבור בעזרת השם לפה ליועץ.

זכותו תגן עלינו עמי.

לא לשכוח ביום רביעי הקרוב,

למי שמקבע על עצמו תענית, יום חמישי בעזרת השם.

תענית צדיקים שנהגו, גם אנשי החברה קדישא וזקא.

כל מי שנתעסק במהלך השנה,

אם נפטר או בכבודו של נפטר,

מן הראוי שיקבל על עצמו את התענית הזאת. סך הכל, תענית קצרה של מספר שעות, מעלות השחר ועד צאת הכוכבים.

ולא לשכוח לקבל את התענית ביום רביעי בתפילת

מנחה קודם יהיו לרצון אמרי פי.

יפה. עוד ו',

ותרנות.

ותרנות היא מידה טובה כשהוא ותרן בממונו לדבר מצווה לעשות צדקה.

למדנו את זה, לא?

וידוי, סליחה.

וידוי צריך להיזהר בו מידי אומרו אותו לא יגרע אפילו פעם אחת לאומרו בהכנעה רבה ובכפיפת ראש ובקול בוכים ובדמע לב,

על מנת שלא יהיה שוב לכסלה.

ובהחסיר אלו התנאים מהיעדר הטוב ממציאות הרע,

כי הוא חוצפה ועזות פנים וכדי ביזיון וקצהו.

אנא ה' חדאתי עוויתי פשעתי מה זה?

קראם וידוי? ראש רכון.

באמת כאדם שמה אשר מצטער על חטאיו. כי יחרה אף ה' וקינתו כי יאמר

הקריבהו וידוי זה לפחתך או לאיש כמוך ירצך או יישא פניך?

וידוי כזה אני לא צריך.

ואוי להם לבריאות מעלבונו של קודשא בריחו.

ולולי ה' צבאות ידין אותנו כאנוסים וכשיכורים.

הן גבנו עבדנו חס ושלום,

עוניינו ומאות ערכנו.

ועל כל פנים חובה מוטלת עלינו להשתדל ברוב עוז בכל כוחנו וה' אלוקים יעזור לנו.

וייצער בדעתו כי עומד לפני מלך רם ונישא איום ונורא אשר לגדולתו אין חקר.

והוא עפר מן האדמה להבל דמיו ואומר לפניו אמנם

אנכי חטאתי לך כך וכך עשיתי.

ועל כל פרט שמזכיר יחשוב כי טוב היה לו שימות אלף מיתות

ואל יעשה עבירה קטנה להכעיס את בוראו.

ויחשוב גם כן שהוא מגיד צרתו לפני אביו

שבשמיים כי רב אמר לו על אשר חטא על הנפש ועל אשר חוטא והולך ואינו יכול למשוך ידו ועל אשר חשכו עיניו מרעות

גודל רעתו ואינו מסתער ובוכה על חדתו.

ויחשוב אנה אפנה לעזרה ולמי יגיד זאת הצרה הגדולה אשר לי על העבר ועל ההווה אין לי אלא לברוח מלפניך אליך

ולהתחבא מכעסך תחת כנפיך.

שמתם לב אין לי אלא לברוח מלפניך אליך.

לאן בן אדם יברח? הוא לא יכול לברוח מקודש הבריחו.

אז אם כבר הוא בורח הוא בורח לקודש הבריחו ולהתחבא מכעסך תחת כנפיך

וצרעת נפשי אליך אגיד כי האטה ומנת חלקי אתה תהיר נראה את אגיח חשכי.

ומה טוב ומה נעים לומר לפחות פעם בשבוע

סדר הווידוי באורכה ולהזכיר כל פרטי חטאים ועוונות.

כי בזה ייתן אל ליבו לשוב מדרכו ויש בדיבור תועלת גדול לפי צפוני סודות לתאר פגם האותיות והמידות.

וזה אחד מהדברים שנודעה

אהבת אדוני שרצה לזכות את ישראל שבשביל שמתוודה את אשר חתם מקיים בזה מצוות דאורייתא

ונוטל שכר טוב ואין חכם מתוק מזה.

וראוי לראה אדוני וחושבי שמו לשב בדת כפעם בפעם אולי אין כל פרטי הביטוי אחת לאחת.

על איזה מהם צריך תיקון

ועל איזה מהם צריך להיזהר ולמשוך ידו ולעשות גדר וסייג ממשמרת למשמרת.

וככה יעשה וירשום מכתב ויקבע על עצמו לשמור ולקיים בכל תוקף ולא יעבור.

ואז יקרב לומר הווידוי כי ידעת מה לעשות

וישפוך סליחה וידרוש סליחה ואז בוודאי יעשה פרי למעלה

ונרצה לא לכפר עליו.

ככה יעשה האיש שחפץ חיים הרוצה ותשובה

ואשר הוא יהודי ורוצה ילך בדרך טובה כי כך היא החובה

ובזה יזכה וירש טובה וברכה לחיי העולם הבא.

רבנו הקדוש,

מרן רבי ישראל מאיר הכהן מראדין,

בעל החפץ חיים נקלע לוורשה הבירה בערב ראש חודש.

הוא נכנס להתפלל תפילת מנחה באחד מבתי החסידים

של חסידות גור.

ובהיכנסו שאל רבנו את החסידים,

באם הם מתפללים תפילת יום כיפור קטן, ערב ראש חודש,

האשכנזים נהוג לעשות תפילת יום כיפור קטן.

הם השיבו, אצלנו לא נהוג לומר תפילה זו.

וכך נוהג רבם האדמו״ר, מגור זכותו יגן עלינו.

ובתגובה לכך אמר להם החפץ חיים,

משל לעני שרצה להגיע ברכבת למקום מרחק,

מרוחק מאוד.

אך בידו היה מעט כסף ואין ידו מספקת לרכוש כרטיס למחוז חפצו.

לפיכך העני קונה כרטיס עד לעיר הקרובה,

שם הוא יורד,

מחזר על הפתחים ועוסק בעבודות שונות עד שמצטבר בכיסו סכום ניכה.

בכדי להתקדם עוד כברה דרך ברכבת,

כך הוא מתקדם לעיתו לעיתו לעיתו עד שמגיע ליעדו.

סיים החפץ חיים את דבריו ואמר הרבי מגור הוא איש עשיר ברוחניות.

ואין הוא זקוק לתחנות

בכדי להגיע ליעד.

נגמר.

לפיכך די לו בווידוי ובאמירת סליחות מיום כיפור

ליום כיפור.

אבל אנוכי, אומר החפץ חיים, איש פשוט עני ואביון.

נצרך אני לעצור בכל יום ראש חודש,

לאסוף לעצמי קצת זכויות,

בכדי שאוכל להמשיך בדרכי על ה...

יפה.

נעבור בסייעתא דשמיא להלכות.

הקשורות לחודש אדר.

השבת הקרובה

היא שבת מאוד מיוחדת.

השבת הזו קוראים פרשת,

סליחה, קוראים בה פרשת זכור,

אבל גם היא קרויה בשם שבת זכור.

היא אחת מארבעת השבתות המיוחדות של חודש

תחילת אדר, נקרא לזה.

שבת שקלים, שבת זכור, שבת

החודש ושבת פרה,

שהן השבתות בדרך כלל ש...

סמוכות ובתוך חודש אדר כולו.

בשבתות הזאת נהגו רבני ישראל

ורבני הבתי כנסת וכל הקהילות השונות לעשות דרשה מיוחדת הנקראת דרשת

שבת זכור.

כמו שיש דרשת שבת הגדול, דרשת שבת שובה,

אז יש דרשת שבת זכור. מה מיוחד בדרשת שבת זכור?

ללמד את העם את הדרך

בה ילכון את המעשה אשר יעשון, את כל ההלכות שקשורות לימי הפורים

וכדומה, מצוות, מתנות לאביונים, משלוח מנות,

קריאת מגילה,

סעודת פורים וכל שאר הדברים.

אז נאמר מקצת הדברים בעזרת השם

ובשבוע הבא נמשיך.

בשבת הזאת יש שנהגו, לא כל קהילות ישראל, נהגו לשורר את הפיוט

שתיקן אותו וייסד אותו רבי יהודה הלוי, זכותו

יגן עלינו אמן.

בפיוט הזה זה נקרא הפיוט מי כמוך מופיע בסוף הסידורים,

עבודת השם, כל שאר הסידורים.

מופיע שם הפיוט הזה. הפיוט הזה הוא,

יש בו את כל סודות ורמזי המגילה והמצוות

שקיימים בפורים.

הכל, כל הסודות, הכל טמון בתוך הפיוט הזה. גם הנס שנעשה לעם ישראל בימי הפורים.

יש שנהגו לקרוא אותו מיד אחרי,

מיד לפני, כי להשם המלוכה הוא מושל בגויים.

מן הראוי שלא יעשו כן,

אלא יעשו את זה בסיום תפילת שחרית. יש שנהגו לעשות אותו אחרי קריאת התורה, עדיף לעשות אותו אחרי תפילת שחרית, כי גם ככה הוא כבר נמצא בסידור.

לאחר מכן עוברים לחומש כדי לקרוא בתורה, ואחר כך ממשיכים הלאה לתפילת מוסף.

הפיוט הזה, כמו שאמרנו, משוררים אותו דווקא בשבת הזאת. ולמה? שבת הסמוכה ליום פורים, דהיינו לקריאת המגילה,

אז ישוררו את הפיוט הזה כדי לרמוז על כל הדברים. מי שיתבונן שמה,

יראה איזה דברים מופלאים רשום שמה במילים, איך המילים משולבות, מכורזות, ממש ממש

כל כך יפה.

בשבת הזאת, כמו שאמרנו, היא נקראת שבת זכור. ולמה? כי קוראים בה פרשת זכור.

פרשת זכור,

למי שלא יודע, נמצאת בפרשת כי תצא.

בפרשת כי תצא שם זכור את אשר עשה לך עמלק עד

לא תשכח.

את הקריאה הזו קוראים בספר תורה המהדרין מן המהדרין.

לא משוח,

כמו שצריך,

שנכתב כמו שצריך, שהוא מוגה היטב.

לעלייה הזו בדרך כלל משתדלים לעלות גם תלמיד חכם,

עלייה מאוד חשובה של שבת זכור,

וגם קוראים אותה בדקדוקיה ובטעמיה כמו שצריך.

וכל עדה על פי נוסח קריאתה,

התימנים לפי ההיגוי התימני, הספרדים לפי ההיגוי הספרדי,

האשכנזים לפי ההיגוי האשכנזי.

ולמה?

כדי שכל אחד ישמע את הכול כמו שצריך מילה במילה.

אדם שנאנס

ולא יכל לשמוע את קריאת פרשת זכור,

אז אם הוא יכול לבוא למניין אחר ולשמוע,

תבוא עליו ברכה טוב. או מקום שגרים שם,

כמו יישובים, קיבוצים, כל מיני מקומות כאלה, צריכים להשתדל

דווקא בשבת הזאת להגיע בכל כוחם לבית הכנסת, גם למי שלא נוהג ללכת, השם ישמור,

ללכת לבית הכנסת כדי לשמוע את קריאת פרשת זכור. גם בטבריה עושים קריאת פרשת זכור.

זכור את אשר עשה לך עמלק,

צריך להגיע לשם, לשמוע מקרוב כמו שצריך, כולם בלי יוצא מן הכלל,

אלה שבאים לאוטובוס ואלה שלא באים לאוטובוס, כולם מחויבים

בקריאת פרשת זכור, לשמוע תמחה את זכר עמלק ויתר השמיים, לא תשכח.

ציווי זה, לא לשכוח, אסור לשכוח.

השליח ציבור גם הוא חכם,

אומר לפני כן את נוסח הלשם איחוד שמופיע גם בסידורים,

יש אותו גם בכף החיים,

שם מופיע את נוסח לשלושת הפרשיות,

כף החיים כותב שם לשבת זכור, לשבת פרשת שקלים ולשבת פרשת פרה.

חיוב של זכור ופרה, מחלוקת הפוסקים, דאורייתא דרבנן, אבל

הכף החיים מביא שם את נוסח הלשם איחוד, בסידורים מופיע רק את נוסח הלשם איחוד, כמדומני,

של שבת זכור.

יש סידורים שגם מופיע את שאר, הבאנו בספר שלנו, משה אמת על חודש אדר, את כל הנוסחאות כולן.

יפה מאוד.

גם אם נצרכים

להוציא ספר דורה, או שיש ספר דורה אחד,

ורוצים להביא ספר דורה נוסף, או שאין ספר דורה ורוצים להביא ספר דורה בשבת,

מבית כנסת לבית כנסת,

השבת הזאת,

אפשר לעשות כמובן במקום שנמצאים שם עשרה גברים,

עירוב כעוגן כמו שצריך,

כדי שיוכלו ללכת ולקרוא בפרשת זכור, למה החיוב שלה? או לחלופין, יגיעו

לאותו מקום כדי לשמוע שם את קריאת פרשת זכור.

יש מנהג כזה שגם הנשים רוצות לשמוע פרשת זכור,

כאילו שהן גם בנות מחיה.

נכון שהיום מחפשים לגייס גם את הבנות,

את בנות ישראל,

מחפשים להחטיא אותם,

אבל מנהג הנשים שהן לא עושות מלחמה.

נכון, נכבטו בזה הפוסקים, אם כן בנות מלחמה אין או לאו בנות מלחמה אין, בימינו הן לא בנות מלחמה,

ועובדה שכל כבודה בת מלך פנימה,

לא מדברים על היוצאי דופן,

אלו שלא הולכים. דרך אגב, גם מהצד הקיצוני השמאלני, גם לא הולכים לצבא.

אז עוד הוכחה שהתורה הקדושה צודקת, שלאו

בנות מלחמה אין

והן משתמטות.

אז תפקידה של האישה כל כבודה בת מלך פנימה, לכן במקום שנהגו כבר

לעשות קריאת פרשת זכור לנשים, אין בעיה.

רק לא מותר הדבר להוציא עבורן ספר תורה.

מה זה נשות הכותל?

מוציאים עבורם ספר תורה או מביאים ספר תורה איתם?

ודאי שלא מוציאים ספר תורה. מה שכן, אם נהגו לשמוע את קריאת פרשת זכור, אין בעיה.

פותחים את ההיכל וקוראים את פרשת זכור בלי ברכה לפני ואחרי.

אבל אם נמצא שם

גבר אחד,

לפחות שלא שמע, יכול לברך

ברכה שקודם וברכה לאחר מכן,

כדי שיקרא לו השליח ציבור, כדי להוציא אותו ידי חובה. כמובן שהנשים צריכות להיות בעזרת הנשים ולא בעזרת הגברים,

כדי לבוא לשמוע את זה, בפרט שהשליח ציבור ועוד אדם אחר נמצא שם,

אין מדרכם של נשות ישראל להתנהג שלא בצניעות גמורה.

הרב פלאג'י בספרו מועד לקול חי הביא שם סדר לימוד לשבת הזו, סדר לימוד מיוחד.

מי שירצה יעיין שם, זה סימן למד א' עד או ט' ז',

הביא את זה שמה גם הרב פנחסי בספר אישי ישראל, חלק אדר,

עמודים 319,

עמוד 402, שם גם הופיע סדר לימוד לשבת הזאת.

יפה.

קטן שנהגו בבתי כנסת מסוימים,

הרבה בתי כנסת מסוימים שמעלים את הקטן לכרות את המפטיר.

השבת הזאת לא מעלים את הקטן לכרות את המפטיר, היות ויש חיוב

של קריאת פרשת זכור דווקא על ידי אדם גדול, בר דעת, כמו שצריך, מילה במילה, בהיגוי הנכון,

לכן אפשר לתת לו את ה... נו, זה נקרא מוסיף,

גם העולה, אפשר לתת לקטן

לעלות בזה, לקרוא כדרכו.

יפה.

השליח ציבור, התפקיד שלו מלבד אמירת לשם איחוד, גם לעורר את הציבור

קודם קריאת פרשת זכור להתכוון לצאת ידי חובה, והם יכוונו לצאת ידי חובה.

מהי עיקרה של כוונה?

מלבד עכשיו,

אנחנו לא מדברים עכשיו במקובלים,

פשוט העם לא יודעים לכוון,

אז הוא צריך לשתוק, לשבת ולשתוק, לשמוע,

לענות על הברכה אמן, וכך הוא מכוון את דעתו מרוכז עם השליח ציבור, שומע מילה במילה.

יש מקומות שנהגו להרעיש, ככה להרקיע, זה נקרא ברגליים, עושים רעש,

עמלק או לא תשכח, עושים רעש.

לא טוב הדבר הזה, ולמה? מספיק שזה מביא לידי סחוק וכולי, ואז זה אחד,

או שזה מפריע לשליח ציבור,

או שלא שומעים אותם הרחוקים, את השליח ציבור כהוגן.

לכן מאוד חשוב שרב בית הכנסת, או השליח ציבור, יודיע בשאר בת רבים, לא דופקים, לא עושים שום דבר, אל תדאגו,

תהיה לכם הזדמנות בפורים למחות את עשרת בני המן, מזרעו של עמלק,

כמו שצריך, הכול בסדר, או לחלופין בפרשת כי תצא.

גם שם אפשר לעשות רעש, אבל בדרך כלל נוהגים לא בזמן הקריאה, אלא בסיום, אחרי אמירת לא תשכח,

תן להם איזה חצי שניה, ירעישו קצת בשביל לצאת ידי חובת הרעש,

ונגמר הסיפור.

בכלי אסור להרעיש, לוקח את הרימונים של הספר תורה.

זה ביזוי הדבר הזה, רק בשמחת תורה,

אפילו שחל בשבת, התירו להרעיש עם הרימון, למה זה לכבודה של תורה?

אבל סתם ככה בשבת, ודאי שאסור לעשות את הרעש הזה עם הרימון, כל שכן לא לדפוק ולהבהיל את אותם הזה.

אבל אם ישן לידו מישהו והוא לא מתעורר,

אז ודאי שצריך להעיר אותה ולדפוק

כמו שצריך עד שיתעורר.

טוב שהשליח ציבור יתכונן וילמד, אף על פי שיודע.

חייב לחזור ולשנן את קריאת פרשת זכור היטב בניגוניה,

דקדוקיה, בהיגוי הנכון,

והרב, כי הוא עכשיו הולך להוציא די חובה את כל הציבור,

שיעשה את זה כמו שצריך.

אדם שפספס ולא הגיע בשבת הזאת,

וגם לא יכל לאחר מכן להגיע לאיזה מניין כלשהו, מה יעשה?

אז רבותינו נתנו לו פתרון,

שבפרשת קיצצי יגיד לשליח ציבור שיכוון לפתור אותו על קריאת פרשת זכור שפספס,

ובזו יתכוון גם הוא להוציא ידי חובה ויצא שכרו.

יש מרבותינו שכתבו לו,

הוא יוצא ידי חובה במה? בקריאה של פורים.

כתוב שם, ויעבור עמלק, ויילחם עם ישראל ברפידים.

בקריאה הזאת הוא יוצא בעניין של מה? של מחיית עמלק.

אבל נחלקו בזה רבותינו, אם כן יוצא או לא יוצא,

להלכה עדיף שמה שיעשה כמו שאמרנו,

ייתן את הכוונה של השליח ציבור ושלו עצמו בקריאת פרשת כי תצא,

שמה באמת יזכיר ויוציא אותו ידי חובה.

כן, דיני כתיבת המגילה.

עוד דבר חשוב, כבר אם אדם קונה,

יש בזה הרבה שאלות.

כתיבת המגילה צריך שתהא כפי שכותבים ספר תורה,

דיו שחור על גוויל או על קלף.

ואם כתבו את זה בעפר של זהב,

או כל מיני צבעים, יש צבעי שמן מיוחדים כאלה,

או שהוא לקח,

או על נייר מיוחד,

צבעוני, אני יודע מה, דף פרוצס, כל הדף כזה שנראה כמו קלף,

וכן על זה הדרך, הרי המגילה הזאת פסולה.

וגם אם אחרי שכתב את האודיות כדת וכדין, פיזר על זה את העפר של הזהב,

לקח את התכשיטים,

טחן אותם, עשה מזה דקדק, כמו בחטא העגל שם,

שמשה טחן ופיזר את העפר הזה כדי לנאות את המגילה, התנאה לפניו מצוות,

המגילה הזאת נפסלה.

כל זה בתנאי שמה?

שהיא לא יכולה לחזור לקדמותה.

אבל אם יגרדו את העפרות זהב הללו, והדיו הזה יישאר במקומו, הרי שהמגילה הזאת חזרה להיות כקדמותה ותהיה כשרה.

מסביב לעשות עיטורים אין בעיה,

אבל האותיות עצמן שיהיו כמו שצריך.

כפי שעושים בספר תורה ובמזוזה ובתפילין את השרטוט של השורות,

גם במגילה צריך שתהא משורטטת מתחילתה קודם שיכתוב עליה.

אם לא שרטט שורות, אלא רק אחרי שכתב שרטט, המגילה הזאת פסולה.

אין הגביל או הקלף של המגילה חייבים עיבוד לשמה, אלא מספיק שכתבו את זה,

וכך

זה בסדר.

אותו דבר, כתיבת המגילה,

יש לה, כמו שאמרנו, צריך שיהיה לשמה.

אבל אם הסופר כתב ולא כיוון בה,

והסופר לא של כפז,

אז זה באמת בעיה.

אבל אם במהלך הכתיבה הוא כן פתאום נזכר לך, ו...

אז המגילה הזאת

תהיה כשרה.

יפה. סופר שכתב מגילה ולא חשב עליה כלל שהוא כותב לשמה, אלא כתבה וסתם.

סתם כתיבה.

בדרך כלל רוב הסופרים שמתחילים את הכתיבה הסתם שלהם, ממה הם מתחילים?

מגילת אסתר.

זו העבודה הראשונה שלהם, מגילת אסתר.

יפה.

הסופר כזה שעשה ולא חשב,

בדיעבד המגילה הזאת

יוצאים בה ידי חובה והיא כשרה.

לכתחילה עדיף שמה שיהיה כמו שצריך לשמה.

יפה.

אותו דבר אם זה קטן פחות מגיל 13 או 13 ולא הביא שתי שערות עדיין.

המגילה הזאת אפילו לכתחילה כשרה.

למה כל שמשהו נכנס?

למצוות.

אז באמת יש בו דעת, יש בו אישוב הדעת כמו שצריך, כתב את זה כמו שצריך,

לפי הלכותיה, הכל בסדר.

יפה מאוד.

איתר יד שכותב מגילה,

מגילה כזאת כשרה בדיעבד.

כותב בשמאל, בדיעבד.

מעיקר עדין אנחנו צריכים שהתגין שבמגילה שעתנז גץ,

נון סופית כן,

באותיות בדק חיה,

הם יהיו מתויגים. אמרנו, בשעתנז גץ שלושה קווים.

כן, קו אמצעי גבוה,

קו ימני טיפה יותר גבוה מהקו השמאלי ביותר,

הקיצוני ביותר, הוא טיפה יותר נמוך מהימני ביותר.

האמצע גבוה.

ככה עושים את התגין, שעתנז גץ עושים שלוש תגים, שלוש כתרים כאלה,

צורה של כתר, ובאותיות בדק חיה עושים

קו אחד.

אז זה כמובן כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים.

אם לא עשה, מעיקר עדין זה בסדר, המגילה הזו בסדר, אבל

גם היופי של הכתב זה עם התגים יחד.

נכון? הכתב יכול להיות הכי יפה שבעולם, עם התגים הוא חסר.

לכן אם כבר עשה שיעשה עבודה כמו שצריך,

מושלמת.

אדם אמר, היות והמגילה יש בה מילים מסובכות,

אז אני אעשה לי ככה ניקוד שם,

ינקד את המגילה.

זה חלק אחד מהספרים של מה שבנח.

אני אנקד שם.

מראה שתהיה מגילה מנוקדת, אה? יפה, לא?

לכתחילה אין מנקדים את אותיות המגילה ואין מסמנים בה את הטעמים,

וכן לא כותבים בתחילה או בסוף את הברכות.

לא כותבים שלוש ברכות הראשונות

בהתחלה של המגילה,

לא כותבים את הברכה האחרונה,

הרב אדריבנו, בסוף של המגילה.

ואם עשה את אחד מהדברים הללו, המגילה הזו, מדרגה של מהודרת, יורדת לדיעבד, והיא רק כשרה.

אם זה מה שיש לקרוא באותו מקום,

יצאו בדיעבד ידי חובת הברכות והקריאה.

המגילה,

שכותבים אותה צריך שיהיה בה שיעור.

מה השיעור?

בתחילה צריך שיהיה שיעור שמקיף את כל המגילה בפעם אחת, כשהיא במצב של סגור.

בסדר? סוגרים את הקלף, הנה עכשיו נגיד,

אני יודע מה, כמה זה?

בקוטר עגול 20 סנטימטר, 30? זה מקיף, נגמר. זה השיעור שצריך לשייר בקלף

בתחילת המגילה.

ובסוף צריך לשייר לה שיעור של עמוד.

ואם לא עשה לה עמוד בסופה, בדיעבד,

כשרה.

את המגילה תופרים גם.

יריעה לצד יריעה תופרים,

וצריך לחבר לעמוד,

שיהיה לה מקל.

במה תופרים אותה? בגידין של בהמה טהורה.

אבל אם לא היה לו גידין של בהמה טהורה, לקח חוטי פשתן ותפר.

מגילה זו פסולה.

אי אפשר לקרוא בה.

מה הדין של סופר?

שהוא

באמצע, במקום להיות מרוכז בעבודה שלו, הסיח את דעתו,

והשמיט כל מיני תיבות או פסוקים,

אפילו עד חציה של המגילה.

אבל כשקוראים אותה,

קראו אותה על פה, יצאה ידי חובה.

מי הקורא?

מגילה שרוב אותיותיה מטושטשות או מקוראות,

מגילת,

לא מגילת אנטיוכוס, אלא מגילה שהיא ירושה.

קיבלו אותה, נדע מה? הביאו אותה משנים עברו, ירושה מסבא לסבא, מהבן לנכד.

אם ניכר רישום האותיות כשרה,

עדיף לסדר את זה כמו שצריך. ואם לאו, תלוי אם רובה שלם כשרה, אם אין רובה שלם,

המגילה הזאת פסולה.

סופר סתם כתב, ובמקום לכתוב, אני יודע, א', כתב ע',

או במקום כ', רשם ח',

מה דינה של המגילה הזאת?

אז מגילה שנפלו בה טעויות של חסרות או יתרות, הרי זו כשרה.

ואם נפל בה טעות המשנה את המשמעות,

או את העניין, או שטעה סופר ותיקנה חתוכות, הרי זו כשרה.

ורשאים לברך עליה ולצאת ידי חובת הברכות והקריאה בדיעבד.

אבל לכתחילה צריך לתקן את המגילה הזאת. עוד פעם, מביא לזה מישהו, יהודי מגילה, שאני עושה לו הגעה,

חסר מילה.

וואי, אמר הרב, שילמתי על מגילה שלמה, וזה, הנה, חסר מילה, לא נורא.

נפגש לסופר שיסדר לך את זה כמו שצריך.

המגילה נקראת כספר,

ואף נקראת איגרת.

ואם הטיל בגימל גידים כשרה, ובלבד שיהיו משולשים, ואם תפרתם אישה, מגילה גם כשרה.

ומגילה שכתבה הסופר למפריע. החליט, הוא כותב מגילה על ההתחלה, מהסוף להתחלה.

לא מההתחלה לסוף, מהסוף להתחלה.

נתחיל, ודובר שלום לכל זרעו. זרעו, שלום, ואחר כוחו, עד, ויהיו ימי אחשוורוש.

הגיע עד לסוף.

מגילה שכתבה הסופר למפריע, אם תפרה, אף למפריע,

אם תפר אותה גם מהסדר ההפוך,

מסדר כתיבתה, פסולה.

אבל אם רק כתב אותה למפריע ותפר אותה כסדר,

הרי זו כשרה.

ומותר לסופר להעתיק בעת שכותב מתוך מגילה כשרה אחרת ומסודרת,

באופן שכל עמוד ועמוד מתחיל בתיבת המלך,

כדרך הכתוב.

ומותר לכתחילה לעשות יריעה של מגילה אפילו פחות משלושה עמודים.

ובלבד שיתפרנה בגידים כהוגן.

ויש לעשות את גיליונה כשלמעלה,

מעל המגילה, זאת אומרת, בכותרת הדף,

יהיו מרחק של ג' אצבעות מתחילת הכתב.

מתחת לדף מרחק של ארבע אצבעות.

ובין דף לדף מרחק לפחות של שתי אצבעות.

כדימה של ספר תורה.

ובדיעבד די למעלה בשתי אצבעות,

ולמטה בג' אצבעות. ובין דף לדף, כאילו מספיק מרחק של אצבע, אנחנו נוהגים לעשות לכתחילה.

ולכתחילה צריך שיהיו כל פרשיות המגילה סתומות.

ובדיעבד עם הסען פתוחות לגמרי, או מקצתן פתוחות כשרה ורשאים לברך עליה.

למה זה בגדר של מה? של איגרת הכל חלק אחד.

שמות עשרת בני אמן, פה כבר זהו נגמר הסיפור, לא משחקים איתם.

אתה יודע אורן, היום שמעתי בדיחה יפה.

למה קוראים את הסרט בני אמן במרוצה?

למה קוראים את הסרט בני אמן במרוצה? אבל לא לקרוא אחד-אחד, מסכנים.

אה מסכנים,

רשעים, צריך לקרוא אחד-אחד, להדגיש כל רשע ורשע.

למה תקנו ארז לקרוא אותם במרוצה?

שמעת על זה, יעקב, את השאלה הזאת?

התשובה שלא יגישו בגץ.

לכן מהר מהר קוראים אותם, היום כל דבר מגישים בגץ.

לכן, תקרא מהר את עשרת בני אמן, נגמר לו ככה לא יספיקו להגיש בגץ,

וזהו, אפשר לתלות אותם.

כל שנה ושנה יש את האמנים, את העשרת בני אמן שלהם,

צריך לתלות אותם.

מה לעשות, זה מדינה שלא הולכים על פי התורה, הולכים לפי חוקות הגויים, השם ישמור ויצין.

אז זה ישר עצים לבגץ,

אז לכן צ'יק צ'ק תקרא מהר, ככה לא יגישו בגץ, הכל יהיה בסדר.

לך תדע, אולי גם יום אחד יגישו בגץ על זה שקוראים עשרת בני אמן, תמחק אותם מהמגילה.

משוגעים נמצאים פה היום בימינו, השם ישמור.

יפה, אז שמות עשרת בני אמן.

צריכים לכותבם בצורה של שירה

ויש להניח כשיעור תשע אותיות,

זאת אומרת, מקום ריק,

בין ועת פרשנדד ועת,

תשע אותיות דלפון ועת,

תשע אותיות אספדה ועת,

לבין כתיבת השמות. ואם לא עשה רווח ביניהם, הרי המגילה הזאת פסולה.

יפה מאוד.

לכתחילה יש להקפיד ולעשות את אורך המגילה מלמעלה למטה, 11 שורות בכל עמוד.

כדי שהעמוד שבו כתובים שמות עשרת בני אמן יהיה שווה בכתיבתו לכל העמודים כולם.

ואם הייתה, זה לא יפה שמגילה פתאום פה מלא עמודים, פתאום פה עשרת בני אמן זה כזה.

ואם הייתה מגילה ארוכה יותר והוצרח הסופר לכתוב את אותיות של שמותיהם של עשרת בני אמן בכתב, איך זה נקרא הכתב הגדול?

אותיות מהירות זה נקרא, איך?

לא, זה במחשב, דיוויד אריאל.

אבל יש איזה שם, ככה, כתב גדול יפה.

ולכתוב את שמותיהם, יש עשרת בני אמן בכתב גדול, על פי אורך כל העמוד, אין להקפיד על כך, והמגילה כשרה.

ויש להקפיד לכתוב תיבת איש בראש הדף ואת תיבת עשרת בני אמן בסוף הדף.

לא לכתוב פה את האיש בעמוד הקודם ועשרת בעמוד השני, לא.

הכל צריך להיות איש

והרגו חמש מאות איש, מתחיל. ואת פרשן נדב, ואת נלפון, ואת אספה, דיוויד פורא, דיוויד אריאל,

ואת פרשן, ואת אריאל, ואת אריאל, ואת אריאל, ואת אריאל, ואז עשרת.

ואז עובר לעמוד הבא, בני אמן.

סופר שהשמיט את כתיבת עשרת בני אמן של מגילת אסתר,

אפילו בדיעבד, המגילה הזו תהיה פסולה.

עד כדי ככה אנחנו רואים את החשיבות

של עשרת

בני אמן.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חננה בן הקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך בעליהם תורה ומצוות שנאמר, ה' יחפש סימן צדקו,

יגדיל תורה ויהיה.