מסכת שבת דף קנ"א ע"ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מסכת שבת, דף קנא עמוד ב',

השורה הראשונה מהרחבות במשנה

אין מעצמין את המת בשבת

ולא בכל

ועם יציאת הנפש

והמעצם עם יציאת הנפש

הרי זה שופך דמים.

כאן המשנה באה לדון

בעניין צורכי המת,

כמו שכבר התחלנו לומר כמה וכמה דברים שקשורים לזה,

מוסיפה כאן המשנה לומר שאסור לסגור את עיני המת בשבת.

גם אחר שיצאה נפשו,

מאחר שבדרך של העצמת עיני המת

הוא מניד את ריסי עיניו של המת,

והרי אסור להזיז בו עבר,

כי הרי הוא מוקצה, כמו שאמרנו אתמול.

מוסיפה המשנה ולא בכל על יציאת הנפש,

שגם בכל אסור לעשות כך

אם זה מיד לאחר יציאת הנפש.

מדוע?

והמעצם עם יציאת הנפש, הרי זה שופך דמים.

אדם שמעצם עיני המת מיד אחר יציאת נפשו,

גם אם זה בכל,

הרי זה שופך דמים.

למה? כי ייתכן שרק להתעלף

והוא עדיין חי.

ואדם שמעצים את עיניו

מקרב בכך את מיתתו של המת.

יש

אחד מן המפרשים,

שמוכח מדבריו שהוא סובר,

שאחד כזה שעושה פעולה שכזו,

להעצים

עיני המת

במצב שממש

עוד לא יצאה נפשו לגמרי,

והוא שופך דמים והוא חייב מיתה ממש.

כמו שמצאנו שאם אדם הורה גוסס

שבידי שמיים חייב מיתה,

הוא עדין,

אדם שמאמץ עיניו של מת בשעת יציאת הנפש,

הרי זה שופך דמים.

אומרת הגמרא,

תנו רבנן,

כתוב בברייתא מעצמו עם יציאת הנפש,

הרי זה שופך דמים משום שעלול בכך לקרב את מיתתו,

משל לנר שכבה והולכת.

אדם מניח אצבעו עליה מיד כבתה.

למה הדבר דומה?

לנר,

שכשהאש, השלהבת,

כבה והולכת, כלומר עומדת להיקוות,

אז אם אדם יניח אצבעו על השלהבת, מיד זה יכבה, כי

חלשה יותר השלהבת.

כך גוסס.

במצב כזה שהוא בזמן מועד קודם יציאת נפשו,

אז המצב שלו הוא חלש ביותר,

שבפעולה קלה כזו של העצמת עיניו

יכול הוא לגרום שימות,

ולכן

הרי זה שופך דמים.

תניא,

הגמרא עכשיו מוסיפה להביא

דרך איך

להעצים עיני המת בשבת,

לאחר שמת, כמובן.

תניא, רבי שמעון בן גמליאל אומר,

הרוצה שיתעצמו עיניו של מת,

נופח לו יין בחותמו,

כלומר

נותן יין קצת בתוך חותמו של המת,

ונותן שמן בין ריסי עיניו,

ובין ריסי עיניים של המת

נותן שמן,

ואוחז בשני גדולי אצבעות של רגליו,

בשני הגודלים שבאצבעות,

בשני הגודלים שבשני הרגליים,

אוחזו, והן מתעצמות מעליהן.

עיניו

יהיו נעצמות מעליהן,

משום שהגידים של העיניים של האדם יורדים עד לסוף רגליו.

לכן כשאוחזים האגודלים נעצמות העיניים.

תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר,

תינוק בן יומו חי, מחללין עליו את השבת.

דוד מלך ישראל מת, אין מחללין עליו את השבת.

מובא בברייתא,

שרבן שמעון בן גמליאל אומר,

גם אם יש תינוק והוא בן יומו, כלומר,

רק נולד היום,

אבל אם הוא חי,

מחללין עליו את השבת,

כדי להאציל אותו ממיתה.

באמת, לאו דווקא

לצורך הצלת תינוק מותר לחלל את השבת,

אלא גם לצורך הצלת חיי עובר שבמימו גם מחללים את השבת.

רק שרבן שמעון בן גמליאל

נקה תינוק בן יומו כדי להדגיש את ההבדל בין חי לבין מת.

כשעבור החי מותר לחלל אפילו אם הוא תינוק בן יומו,

ואילו עבור מת אין לחלל שבת אפילו אם המת הוא דוד מלך ישראל.

דוד מלך ישראל מת,

אין מחללין עליו את השבת.

הגמרא מבארת את הטעם שבדבר.

תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת.

אמרה תורה, חלל עליו שבת אחד,

כדי שישמור שבתות הרבה.

מדוע מחלין על התינוק הזה את השבת להצלתו?

כי התורה אמרה,

עדיף שיתחלל שבת אחת לצורך הצלת התינוק,

ואז תרוויח שהתינוק הזה ישמור שבתות הרבה.

יש בגמרא ביומה דרשה נוספת ללמד על עניין פיקוח נפש לדוחה את השבת,

ולומדים את זה מהפסוק בויקרא,

פרק יח.

בפסוק ה' נאמר שם,

ושמרתם את מצוותי וחציתם אותם וחי בהם.

דורשים חז״ל וחי בהם,

ולא שימות בהם.

כלומר, המצוות ניתנו על מנת שאדם יחיה,

אבל אם חלילה כתוצאה משמירת השבת,

שזה אחת מן המצוות,

ימות האדם על מנת כן

לא אמרה תורה שישמור את השבת, אלא

לצורך הצלת האדם שלא ימות,

מותר לחלל שבת,

ומצווה לחלל שבת לצורך הצלת

חיי האדם.

בשולחן ערוך מוסיף שמותר לחלל שבת אפילו

לצורך הצלתו לחיי שעה, כלומר, גם אם יכול לחיות

רק לזמן קצר,

גם לצורך זה הם מחללים את השבת.

וזהו בגלל הטעם שהזכרנו, וחי בהם, ולא שאמות בהם.

אפילו חיי שעה חשובים הם

עד כדי כך

שלא נאמרו מצוות

במצב שכזה שנרוויח,

שנוסיף לו חיים אפילו לזמן קצר.

אבל דוד מלך ישראל מת,

אין מחלל נעליו.

למה?

כיוון שמת אדם, בטל מן המצוות.

מאחר והאדם מת,

כבר פטורו מן המצוות.

וכן אין לנו לחלל שבת במצב שכזה.

כל ההיתר לחלל שבת,

כדי שאותו אחד יוכל לקיים את המצוות,

אבל אחד שכבר בטל מן המצוות,

אין טעם לחלל עליו את השבת.

והיינו דאמר רבי יוחנן, במתים חופשי.

בתהילים פרק פח,

פסוק ו', נאמר במתים חופשי.

מה פירושם של דברים?

כיוון שמת אדם, אומר רבי יוחנן, באורו של הפסוק,

כיוון שמת אדם,

נעשה חופשי מן המצוות.

כלומר, פטורו מהמצוות.

למה צריך את הדרושה של רבי יוחנן?

אז אומר אחד מן המפרשים, אילולא הדרושה של רבי יוחנן,

היינו סבורים שגם מת שייך בקיום מצוות.

למשל, להלבישות ציצית,

להסיר מעליו בגד שעטנש של כלאיים.

אז אולי

נחלל את השבת כדי שישמור מצוות מסוימות ששייכות בו.

לכן אומרים לנו, לא.

המת

אין בו כלל חיוב מצוות,

ואין אם כן טעם

לחלל עליו את השבת.

וטניה,

רבי שמעון בן אלעזר אומר, בריתה נוספת,

תינוק בן יומו חי,

אין צורך לשומרו מן החולדה ומן העכברים.

בזה אנחנו רואים את המעלה שיש לחי.

הוא חי

מאשר המת.

אם זה תינוק בן יומו,

אפילו שהוא רק נולד ביום הזה,

אבל עצם זה שהוא חי,

עצם זה שהוא חי, זה משמר אותו מן החולדה ומן העכברים,

שלא ינשכו אותו.

אבל עוג מלך הבשן,

מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים.

אבל לעומת זאת,

אם הוא מת, גם אם זה עוג מלך הבשן,

בכל זאת, בעלי החיים כבר לא ירעים ממנו

ועלולים להזיקו.

בעלי החיים ירעים רק מאדם חי ולא מאדם שכבר מת,

שנאמר,

מצאנו

במה שברך השם לנוח ובניו בבראשית פרק ט', פסוק ב',

ומוראיכם וחיתיכם יהיה

בהמשך הפסוק על כל חיית הארץ.

מה המשמעות של המילים וחיתיכם

מלשון חיותכם?

כל זמן שאדם חי,

אימתו מוטלת על הבריות,

כלומר, על בעלי החיים.

כיוון שמת,

בטלה אימתו.

לאחר שמת,

כבר אין אימה מן בעלי החיים

של בעלי החיים ממנו.

אמר רב פאפה, ניקיטינה אריה אביתרה לא נפיל.

מסורת בידינו מאבותינו, אומר רב פאפה,

להראות עד כמה ירעים בעלי החיים מן האדם.

אריה אינו רודף אחר שני בני אדם לאורגם.

משום שנאמר, ומוראיכם

יהיה על כל חיית הארץ.

מוראיכם זה נאמר בלשון רבים.

שהמורה הזה,

שיש שניים,

מאחר וזה נאמר בלשון רבים,

זה מורשת. כשיש שני בני אדם,

יהיה על כל חיית הארץ, כולל האריה.

שואלת הגמרא, כחזינא דנפיל?

אבל רואים אנו שכן אריה רודף, אפילו אחר שני בני אדם.

עונה הגמרא, ההוא כדרא מבר אבא.

ואמר רמי בר אבא, אין חיה שורטת באדם

עד שנדמה לו כבהמה.

רק אם האדם נדמה בעיני החיה כבהמה,

אז חיה שיכולה לשלול בו.

שנאמר,

זה צריך לשאול את האריה, מה השינויי דמויות.

בתכלס, כך חז'ל אומרים.

הם נסמכים על פסוקים.

הם לא יצאו לג'ונגל עכשיו לבדוק

איך התדמית של אדם צדיק או התדמית של אדם רשע.

לא.

שנאמר אדם ביקר בלילין, נמשל כבהמות נדמו.

כלומר,

מי שחיה מושלת עליו,

בידוע שנדמה לה כבהמה,

מתוך שנכנסה עליו מיתה. כלומר, אם נכנסה עליו מיתה,

בזה כבר הצלם,

צלמו של האדם, הולך ממנו כידוע,

וממילא נדמה לו כבהמה לאותה חיה.

זאת אומרת, מי יחד אדם הראשון? כולי הם נדמו כבהמה.

יש נדמה שנלך ברחוב וקלף נובח עליו.

כך אני רואה באמת שגם הבעל הבן איש חי בספרו בניהו,

בן יהוידע,

שגם באדם אחד,

אם האריה קרב אצלו, הוא מפחד ממנו,

כי הוא רואה עליו צנם אלוקים.

אבל בשניים,

כן, בשניים העומדים יחד,

הוא רואה ומרגיש בצלמים הקדושים שלהם כבר מרחוק.

אז אפילו לרדוף אחריו,

לרדוף אחריהם הוא לא רודף.

זה הכול, כמובן.

כשעדיין צלמם,

הצלם שבאים עליהם.

אבל אם עדיין לא הגיע זמנו למות,

והוא שומר

על צלמו כצלם אלוקים,

כלומר, אם אני הודחתי לו פה, וקלף נובח עליי,

וקלף נובח עליי. נובח זה לא כלום.

מה הוא נובח עליי?

נובח זה לא כלום.

אתה יכול לשאול אם הוא רודף.

אם הוא נובח זה נבכר רודף. אם הוא רודף.

אז אם אתה אדם אחד... אם הוא רודף, אם הוא נובח עליי, מה הוא אומר? הוא לא רודף.

אמרתי, אם אתה אחד,

זה עדיין לא ראיה.

כל זמן שהוא לא מזיק לך, זה לא נורא.

אבל אם זה שני בני אדם, ובכל זאת הוא רודף אחריהם,

אז ודאי שזה מוכיח שנדמין לו כבהמה.

אמר בחנינא,

אסור לישון בבית יחידי.

לכל הישן בבית יחידי

אוחזתו לילית.

כלומר צריך לדעת

שכמו שאדם

צריך להיזהר שלא להיכנס

למקומות מסוכנים,

למקומות שיש שם חיות טורפות,

כך

צריך להיזהר גם כן

שלא יישן בבית יחידי כי הוא עלול להסתכן.

על ידי הלילית, שדה, שזה השם שלה.

לא, יכולים להזיקו. לא, לא דווקא כמו שאתה אומר. לא.

יכולים להזיקו.

השדים יכולים להזיקו.

ומה זה העניין של השינה?

מה?

איך יכולים להזיקו?

להזיקו.

יכול להיות בכמה מצבים.

חסר אפשרויות?

המהרן מסביר

מה זה העניין של השינה.

הוא אומר, שינה זה אחת משישים במיתה.

אז כשם שכשאדם מת

שר צלם אלוקי מן האדם,

ושוב הן החיות ירעות ממנו,

כך גם בשינה בטל ממנו מקצת הצלם,

והוא עלול לבוא לידי סכנה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר,

עשה עד שאתה מוצא.

אם הוא רוצה לקום בעד בבוקר,

קצה לו לפער ותתערב אותה.

ויש בן אדם שכל דבר ראים אותו, הוא לא מצליח לצמירה באמת,

ולכן החינוך היא מאוד קלה.

כל דבר ראוייה,

אולי זה

שינוי חינוך. ויותר חייו מיטה, ופחות ראוי מיטה, ויותר תמונה, ופחות ראוי מיטה.

לא יודע.

אתה אומר שזה יכול להיות תלוי בזה, אתה אומר.

זה לא עוד זמן, זה מתחיל לי לעמוד יותר, אני חושב שיהיה עוד לא עמוקה,

כדי שיהיה לקום בעיר הבנים.

לא, לא, סליחה, אני לא מצליח לצמירים בזה כאלה.

זה נקרא שהוא יותר נקודש, זה נקרא שהוא יותר נקודש.

טוב, ייתכן, במצב כזה שהאדם,

שהוא ישן שנה עמוקה,

כנראה שהוא

זקוק לתיקון גם בשעת הלילה.

ולכן הוא ישן שנה עמוקה, בשביל שיקבל

סודות התורה בלילה.

ככל שהוא ישן יותר עמוק,

אז מידת הנפש שיצאה ממנו

היא הרבה הרבה יותר חזקה מאשר כשאדם לא ישן כל כך.

אולי?

זה פשוט שככל שאתה מנותק יותר,

ואתה, שזה החלק הרוחני,

נמצא במקום אחר,

אז אתה מקושר יותר לעליונים.

אבל אם אתה עדיין, יש לך קשר פה...

ולפני שאתה חולה עם מלכים בתורה? מדברים, אני מדבר על זה.

על זה אני מדבר.

כל המקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה.

ואם חלילה להיפך, כל המטמא עצמו מלמטה,

מתמעיל אותו מלמעלה.

כך גמרא במסכת יומא

מביאה בדף ל״ט.

אז צריך לדעת

שאם במשך היום אתה תחשוב על דברי תורה,

ותקדש את עצמך,

אז בלילה גם כן תגיע למחשבות כאלה,

שיגלו לך סודות התורה תוך כדי שנה.

אבל אם אתה תעסק בשטויות,

אז גם תחלום על שטויות.

אין אדם חולם אלא מרורה לבו.

מובא בברייתא, שרבי שמעון בן אלעזר אומר,

עשה צדקה עד שאתה מוצא.

כלומר,

מיד כשאתה רואה עניים,

תעשה צדקה.

עכשיו מזמן לידך עני,

תן לו.

הוא מצוי לך. יש לך ממון בידך לתת לו, תן לו. ואותך בידך,

עדיין אתה חי, ברשות עצמך.

תשתדל להידרז.

לא לחלום ולהגיד מחר, מחר, מחר.

ואף שלמה אמר בחוכמתו,

בקהלת יב' פסוק א' נאמר,

וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה.

ראוי

שתזכור את הבורא בזמן שאתה עדיין בכוחותינו.

בימי בחורותיך, האם כשאתה עדיין צעיר,

עם הכוחות

שלך לפני שיגיעו ימי הרעה. מה זה ימי הרעה?

אלו ימי הזקנה,

שאז האדם כבר חלש מבחינת כוחותיו הגופניים.

אין לו את הכוח לעשות מצוות

כמו בזמן בחרותו.

אמנם הצדיק,

כוחות הנפש שלו מתעצמים בזקנה יותר מאשר כשהוא צעיר,

אבל כוחות הגוף ודאי

ככל שהוא מזדקן,

כך הוא נחלש יותר ויותר.

והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ.

גם זה שם בקהלת.

מה זה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ?

אלו ימי המשיח שאין מהם לו זכות ולחובה.

תשתדל עכשיו בעולם הזה, לפני שהגיע המשיח,

להזדרז בקיום המצוות,

משום שכשיגיע ימות המשיח,

כבר לא יהיה בהם לא זכות ולא חובה.

לא יהיה ניתן לזכות באותם הימים במצוות הצדקה,

כיוון שכולם יהיו עשירים.

וגם לא יתחייבו על הימנעות במצוות צדקה,

כי הרי לא יהיו עניים.

לכן ראוי

שתשתדל להזדרז

כאן כשאתה עדיין חי ויש לך רמון ויש לך עניים,

לקיים את מצוות הצדקה.

ופליגה לשמואל.

למעשה, מה שאמרנו עד עתה,

זה חולק על שמואל.

כי שמואל אומר,

דאמר שמואל, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד,

שנאמר,

כי לא יחדל אביון

מקרב הארץ.

הברייתא כאן שאומרת

שבימות המשיח לא יהיו עניים,

זה חולק על שמואל, כי שמואל אומר,

אין הבדל בין העולם הזה לימות המשיח,

כמו שאמרנו,

לגבי זה אם יהיו עניים או לא.

יהיו עניים, יהיו עשירים,

כמו בעולם זה.

כל ההבדל יהיה שיתבטל מאיתנו שעמוד המלכויות.

לא נהיה משועבדים למלכי אומות העולם.

לא נהיה עניים.

שנאמר,

מניין דודה שמואל

שישאיו גם עניים במות המשיח?

כתוב בפסוק, כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.

אם התורה מעידה כי לא יחדל אביון,

משמע שלעולם יהיו אביונים.

גם במות המשיח.

אבל זה צריך לדעת. אל תחשוב שבזמן שיבוא המשיח, גם לפי שיטת הברייתא, אומרת

שהגיעו ימים אשר תאמר אליהם בהם חפץ.

אלו ימי המשיח שאין מהם לא זכות ולא חובה.

זה לא מתייחס לכלל המצוות.

מצוות ודאי שיהיה, זה לא להתבטל במות המשיח.

אבל מצוות הצדקה

לא יהיה לך כאלה כאלה, כיוון שכבר כולם אז לא יהיו עניים.

רגע, לא אמרתי, מי לא יהיה עניים? הגויים לא יהיו עניים?

עם ישראל לא יהיו עניים.

אז איך שמואל אומר,

אדרבה,

הפסוק בתורה הקדושה, אם מלמד אותי, זה לא הכוונה של הפסוק.

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.

אז יהיו עניים.

תהיה שער גם בצד זדקה.

איך שמואל יפרש את הכתוב? הפסוק, ויגיעו שנים, לפי שמואל, יתפרש,

שכבר לא יהיה לו כל כך את הבחירה.

לא, לא. איך שמואל יפרש את הפסוק, כי לא יהיה עברך אביון?

אמרתי, כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.

אבל גם כתוב פסוק כי לא יהיה עברך אביון. אם תסתרו כל השם, לא יהיה עברך אביון. מה זה קשור עכשיו לזה?

זה שיש

בני אדם שבזכות מעשים מסוימים יזכו

לזה שהם יהיו עשירים וטוב להם. לא, לא. כתוב שעם ישראל ילך בדרכי השם לא יהיה בבחירה אביון. אז אני אמרתי שבפסוק. איפה זה כתוב?

מה הפסוק הזה? איפה זה הפסוק?

לא יהיה בבחירה אביון.

לא יהיה בבחירה אביון.

אבל זה מדבר...

זה לא יהיה בבחירה אביון, ישראל.

זה לא יהיה בבחירה אביון, ישראל. זה לא יהיה בבחירה אביון וקרב הארץ ובגויים.

זה לא יהיה בבחירה אביון.

טוב, בכל אופן,

פה בשמואל אני לא רואה הבדל

כן, אבל

אבל אני מסביר שבדברי שמואל לא רואים הבדל

בין אם זה יהודי לבין אם זה גוי

כי לא יחדל עליון מקרב הארץ

אז הסברתי

אז אני אומר גם אז יהיה עדיין קיום מצוות

גם אז יהיו מצוות, גם אז יהיו מצוות, ועל פי קיום המצוות של הבן אדם

על פי זה הוא יקבל את פרנסתו

אז זה יישאר, זה יישאר גם ממות המשיח

לא יהיה שינוי

אז איפה הוא יחמק את הפסוק בעז החיילים? עוד פעם, אז הסברתי שאחד כזה שהתעצם בקיום המצוות

בישראל. תביא את הפסוק. בוא בוא. לא יהיו דיונים בישראל, לא יהיו בחיילים. תביא את הפסוק, ואז נדבר.

תביא את הפסוק.

תניא

רבי אלעזר הכפר אומר לעולם מבקש אדם רחמים על מידה זו

כלומר שלא יבוא לידי עניות

שאם הוא לא בא, בא בינו

כי דרך העולם שגם אם הוא לא בא לידי עניות

אבל בנו יכול לבוא לידי עניות

ואם בנו לא בא, בן בנו בא, אז הנחם

שנאמר

מצאנו לגבי חובת הלוואה לאביון

בדברים טו

נאמר שם

נתון תיתן לו ולא ירע לבבך וטיתך לו כי בגלל הדבר הזה

בהמשך הפסוק היא בערכה של אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך

טען לדבר רבי ישמעאל

גלגל הוא שחוזר בעולם

לשון הפסוק אומר אתה מחויב לתת לאביון

הלוואה אם הוא צריך

דע לך כי בגלל הדבר הזה היא בערכך

הלשון הזה בגלל דורש אותו רבי ישמעאל שכוונת התורה ללמד

שהעניות זה גלגל שחוזר בעולם

פעמים שזה עשיר

ופעמים שזה עני

פעמים שהוא עשיר ואילו בנו עני

פעמים שהוא בנו עשירים ונכדו עני

לעולם אדם לא יכול להיות בטוח בעצמו שזה יישאר

העשירות תישאר אצלו לדורי דורות

אומר המאירי

על ידי זה שאתה מתפלל

אז לא תבוא לידי עניות

אין לאדם לבטוח בעושרו

כי עניות מצויה תמיד

למה באמת

כך הוא הדבר

שאי אפשר שתהיה הבטחה

שתמיד כל המשפחה הזו

תהיה עשירה לדורי דורות

אומר בעל הכלי יקר

לא רצה השם שיהיה אדם מחזיק בארץ ובזרוע עד עולם

אם האדם לא היה בה לכלל מידה זו לעולם לא הוא ולא זרועו

היה מחזיק בארץ את מיתות וישכח כי להשם הארץ

כלומר המצב של העניות גורם לאדם

להרגיש שהוא נצרך לקדוש ברוך הוא

אבל אם יש לו את כל מה שהוא צריך

ואינו חושש

מעניות

אז הוא ירגיש שהוא בעל הבית ככה

הוא לא צריך חלילה את הקדוש ברוך הוא

אבל צריך לדעת שאם בן אדם יתפלל

אדרבא בזה מראה שהוא מרגיש גם ככה שהוא תלוי בחסדי השם

ומילא ירוויח

שלא יגיע מצב של עניות

אם לא יועיל לבן בנו יועיל לכל הפחות לבנו ואם לא לבנו אז לפחות יועיל לו

אמנם כתוב בגמרא

מועד קטן

בני חיה ומזונה במזלת עליה מילתא

שזה תלוי במזל,

מזונות כמובן פרנסה

אבל כבר תוספות

אנחנו נראה את זה בהמשך כאן

שתוספות מסבירים

שעל ידי ריבוי תפילה וזכות

יכולנו לשנות את מזלו גם אם אדם

מכוח מזלו היה ראוי שלא יהיו לו מזונות

לא יהיה עשיר

לא יהיו לודי הצורך

אבל על ידי תפילה

על ידי מעשים טובים יכולו לשנות את מזלו לטובה

אמר רבי יוסף ניקיטינה

מסורת בידינו מאבותינו אומר רבי יוסף

היי צורבא מרבנן

לא מענה

תלמיד חכם

שהוא צעיר וחריף

לכן קוראים לו צור במרבנן

לא מענה, אינו נעשה עני

שואלת הגמרא,

ואכחזלה דמענה?

הראים כן שתלמיד החכמים נעשים עניים

עונה הגמרא, אם איתא דמענה?

אהדור האפית חלומי אדם גם אם נאמר שתלמיד חכם נעשה עני

אבל הוא לא מחזר על הפתחים

כי להגיע למצב כזה זה באמת ביזיון גדול

שהוא צריך לחזר על פתחים בשביל פרנסתו.

אומר המאירי,

עוני מכוער שכזה, היינו להגיע למצב של ביזיון כזה, לחזר על פתחי

נדיבים

אינו שולט בתלמידי חכמים.

המהרשו כתב

שתלמיד חכם אינו מזלזל בעצמו לחזר על הפתחים,

אלא מסתפק במועט.

ועוד מפרש המהרשע,

תלמיד חכם אינו צריך לחזר על הפתחים כיוון שיש לו מרחמים רבים שיפרנסו.

מאחר לנודע שמו כתלמיד חכם,

אז כבר כולם ידאגו שיהיה לו את כל הצורך בשביל פרנסתו,

ואז לא יגיע למצב שיצטרך לחזר על פתחי נדיבים.

אמר לה רבחיה לדיביתו.

רבחיה היה אומר לאשתו,

כי את עניה הקדימה לרבטה,

כשיבוא לפנייך עני

תביאי לפניו פת,

כי היכדליק דימו לבניך

כדי שיתנו פת גם לבנים שלך שיהיו עניים.

אמרה להם, אלא תכללי תדלו?

שואלת אותו אשתו, וכי אתה מקלל את בנינו שיהיו עניים?

אמר לה קרקקטי.

הוא אמר לה, שום קללה, אני יודע את המציאות.

יש פסוק,

כי בגלל הדבר הזה,

כמו שאמרנו קודם, ותאר לה דבר רבי ישמעאל,

גלגל הוא שחוזר בעולם.

זאת אומרת, לא יכולה להיות בטוחה שאם אנחנו, יש לנו את כל הצורך,

אז גם לילדים שלנו יהיה.

לכן, מאחר וחוששים אנו לזה,

ראוי שעל ידי מצוות הצדקה שאת עושה

לעניים אחרים,

בזכות זה גם הבנים שלך יינצלו,

שבמצב שיהיו עניים יהיה מי שיתמוך בהם.

איפה כדורא יהיו עניים ויהיו מי שיתמוך בהם?

בדברים טו, פסוק י׳.

זה מבהיל ביותר.

מבהיל ביותר מה שכותב פה רבנו בחיה על העניין הזה של העניות.

גם אם בן אדם עשיר,

ראוי שיעשה מצוות הצדקה.

כן?

אומר רבנו בחיה, עשיר שאינו נותן לעני,

השם הופך אותו לעני.

ואותו עני השם הופך לעשיר.

זה גופה כתוב בגלל הגלגל.

כמו שהגלגל,

החלק שהיה עליון למעלה הופך להיות למטה.

וזה שהיה למטה הופך להיות למעלה.

כך

המצב הזה של הפרנסה יכול להיות מצב שהיום אתה עליון.

כן?

יכול להיות מצב שהאדם עליון

והחברו תחתון, כלומר במצב של עליות.

אבל יכול להיות מצב גם הפוך.

לכן ראוי

שאל תתגאה בעושרך,

ודע לך אדרבא,

תחלק בממונך לצדקה.

נפרד עם זה לצורך תלמידי חכמים,

כי אז אתה מקיים את מצוות הצדקה המיודרת ביותר,

שגם בזה אתה מרבה תורה ומחזיק תורה על ידי מצוות הצדקה.

ואין לנו זאת לגרוש שאשר יהיה לך את אחיך תשעמת ידיך.

אפס, כי לא יהיה ברכה אביון.

כי ברכה יהיה ברכה אשם בארץ אשר אביון. אז זה בדיוק הפוך.

אז זה בדיוק הפוך.

מה שנאמר, אפס כי לא יהיה בך אביון, אתה צריך להשתדל

שלא יהיה בך אביון.

לא, זה ברכה.

אפס, כי לא יהיה בך אביון,

כי ברכה אשם בארץ אשם בארץ אשם אביון. החז'ל אומרים, לא יהיה בך אביון, אתה מצווה לדאוג

שלא תביא את עצמך לידי אביונות.

למה לא יהיה לך שירה?

הרי יקבלו אותך שירה.

אז אמרתי,

במצב כזה שאתה עושה להלוות לאנשים אחרים,

זה לא מה שאתה אומר רצי, למה? אז אני אומר,

בזה שאתה מלווה לאנשים אחרים,

אתה דואג גם להשלים את צורכי האחרים,

אז אתה תקבל ברכה.

אבל זה לא מצב שהוא מחויב להיות בכלל ישראל.

אבל הפוך, ככה אומר רשי.

ולאללה הוא אומר, לא ילך לשירות בכלל אביון,

רשי בוטף, ולאללה הוא אומר, כי לא יחזי אל אביון,

אלא בזמן שאתם עושים רצונות אל מקום,

כביונים בעתנים ולא בכם, וכשהם עושים רצונות אל מקום, כביונים בכם. בסדר. אז זאת אומרת, זה תלוי אם אנחנו עושים רצונות אל מקום. יפה. כן, אנחנו עושים רצונות אל מקום, אז אתה, אז אתה, זאת אומרת, יש מציאות, זאת אומרת, רגע, רגע.

ושיש מציאות שלא יהיה לנו אביון.

זאת אומרת, כלומר זה כן מצב של קטע מונח רוזן.

יכול להיות מציאות כזו. זאת אומרת, עוד פעם.

אתם רואים מהפסוק, אתם רואים מהפסוק,

לא יחזור אביון. אז, אני חוזר ואומר,

אמנם ישנה יכול להיות מציאות כזו,

אז גם יכול להיות ברכה שלו. אבל תקשיב.

אבל זה לא מציאות שהיא תהיה שכיחה.

לבוא ולומר שכולם יקיימו את המצוות במאה אחוז בשלמות,

זה דבר שהוא לא כל כך מצוי.

הוא לא שכיח שכולם, כולם עד האחרון שבהם.

אבל תגידו לי לבדוק את המצוות שיש. עוד פעם, אז אני הסברתי ששמואל אומר שזה לא ככה פירוש.

אתה חולק על שמואל. שמואל אומר...

לא, על העמים. עוד פעם, שמואל אומר,

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. פירושו, שיהיה, לא כתוב. כתוב שאחרים.

מי אלה אחרים? אז אתה תהיה צודק אם אכן כלל ישראל עד האחרון שבהם ישמור מצוות.

אז אכן כך יהיה. אתה אומר שיש מציאות כזאת, אתה אומר שיש מציאות. אז מה זה משנה, אז עוד פעם. רגע, רגע, רגע. מה זה משנה אם יש מציאות כזאת, שאני עושה אותה? רגע.

מה זה משנה אם יש מציאות כזאת שאני עושה אותה בשביל זה שנתתי צדקה,

או יש מציאות כזאת שהיא ברכה משמיים? אם יש מציאות של אביון, אז אם מציאות של אביון.

אז מה זה קבל קצת? אבל הכל תלוי במי?

במעשיך, אתה.

זה הכל, אז מה אתה רוצה?

אבל רשי לא כותב אותך, רשי כותב שזה תלוי בברכה.

אם אנחנו רוצים לקבל לנו את המקום,

הקדוש ברוך הוא ישמורם, זאת אומרת...

לא אנחנו, אם אנחנו עושים את המצוות של המקום

זאת אומרת שזה תלוי בזה שאתה עושה רצונו של מקום, כלומר שאתה מקיים את מצוות השם בשלמות

מה אמרתי? מה אתה רוצה? נו

זאת אומרת, זאת אומרת

שלא יהיה בהמות משיח, אנחנו נותנים את מצוות השם בשלמות. איפה זה כתוב?

אימות משיח. מה אתה משיח? אומר שזה שמואל, אומר שמואל, אומר שמואל,

שהעניין הזה שוודאי כולם יקיימו את מצוות השם, זה לא כתוב.

לא כתוב, כתוב שכל ההבדל יהיה רק שלמות מלכויות.

שהמלכויות לא ישתעבדו בנו.

אבל לומר... אבל אם לא, מלכות השם,

בלארץ, בלארץ, דעת השם, כי המים הים נחפים.

הכל טוב ויפה.

אבל השאלה היא,

בזה אתה מבטיח לעצמך שיהיה פה לכלל ישראל קיום מצוות בשלמות.

זה אין לך.

אין לך הבטחה כזו.

אומנם מסתבר, מסתבר, מסתבר שיהיה יותר קיום מצוות בעם,

משום שהניסיון כבר לא יהיה אותו ניסיון כמו בימינו אנו.

אבל לבוא ולומר שוודאי כולם יקיימו את זה בצורה הכי מושלמת,

זה דבר שהוא נדיר להיות.

לא הכי מושלמת. אפילו בצדיקים,

אפילו בצדיקים שבדורנו,

לבוא ולהבטיח שהם מקיימים את דברות את השם בצורה מושלמת ביותר.

מי יכול לומר דבר כזה?

מי יכול להיות להבטיח דבר כזה?

אבל כתוב פה כתוב שאומר,

תהיה מאזניאלוג, מה הוא אומר?

איך הם מצביעים כעפר?

איך הם יונים מדעים כעפר? גם היום זה כבר מצביעים כעפר.

היום עד היום לא מצביעים כעפר?

תגיד לי אתה.

היום לא מצביעים כעפר?

פעם בשביל להביא מים היית צריך ללכת מרחוק בשביל להביא מים.

פעם בשביל לכבש היית צריך לעבוד יום שלם בשביל לכבש.

פעם בשביל לנקות את הבית היית צריך יום שלם.

אבל עכשיו יש שואל אבק, יש מכונת כביסה, יש מים בברזים, יש...

מה שאתה לא רוצה יש.

פעם היית צריך לדבר על מישהו, היית צריך לרוץ אחריו למרחקים.

היום אתה מדבר אפילו תוך כדי שאתה מחזיק את הפלאפון בידך.

לא חסר לזה.

אתה יכול לראות אותו גם במרחקים, נעמה. זה לא מצביק עבר.

זה לא כל התענוגים נמצאים אצלך בהישג יד.

מה אתה רוצה?

אבל בכל זאת, תמיד יש עדיין תעניים.

אין קשר.

תניא, רבן גליאל בן רבי אומר,

נתן לך רחמים ורחמך וירבך.

כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמיים,

וכל שאינו מרחם על הבריות,

אין מרחמים עליו מן השמיים.

בברייתא אומר רבן גמליאל בן רבי,

מצאנו לגבי

מצוות

עיר הנידחת.

כן, אם חלילה עיר שלמה הודחו

לעבוד

כבודה זרה, השם מרחם.

אז יש עניין להרוג את אנשי העיר הנידחת.

אומרת התורה, ונתן לך רחמי ורחמך וירבך.

אל תדע, אל תפחד, אל תחשוב שתבוא מזה למידת האכזריות.

אלא אם אתה מקיים מצוות השם,

כי יתן לך רחמי ורחמך וירבך.

מה זה שהפסוק כופל את לשונו?

נתן לך רחמים ורחמך.

כבר אמרת ונתן לך רחמים.

אלא הכוונה,

אם נתן לך רחמים היינו שירחם על הבריות,

על ידי כן ורחמך, שהקדוש ברוך הוא ירחם עליך.

כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמיים.

אבל מי שהוא אכזרי על הבריות,

גם מקבל לאותה מידה בהנהגת השם איתו.

ככל שאינו מרחם על הבריות,

אין מרחמים עליו מן השמיים.

צריך לדעת על מי לרחם

ואיך לרחם.

אבל אם אדם חלילה מרחם על מי שהוא לא צריך לרחם,

אז זה מגלה את שפלות ופחיתות נפשו.

משום שהחזן גם אומרים שכל המרחם

על האכזרים סופו להתאכזר לרחמנים.

אצלו מתבלבלים המושגים,

הוא הולך

מרחם על מי שאסור לרחם עליו.

אם מגיע בן אדם

על מנת לפגוע בך,

כלומר הוא אכזרי כלפיך,

על אחד כזה אסור לרחם.

תרחם על מי שמגיע לו רחמים,

אבל לא על אלה שלא מגיע להם.

ואם אתה מרחם על כאלה,

בסוף אתה מגלה שאותו אדם

הוא מתאכזר לרחמנים.

זה נובע משפלות ופחיתות נפשו במה שהוא מנהג הנהגה שכזאת.

כאילו אם יש עובר זיגלר הוא לא רשע,

אז הוא מתאכזר לשדיקים.

מה שייך פה רשם, לא רשם.

מותר להגיד על רשע כזה רמד, להגיד שהוא לא רשע.

יהיה אחד כזה, אז הוא מתאכזר לשדיקים. אם אתה מרחם על הרשעים.

הוא לא התכוון לרחם.

אז זה ודאי שהוא מתכוון.

בואו נראה את רש״י.

בואו נראה את רש״י.

זה תמל הרתמות. אמרת, זה תמל הרש״י.

אין מעצימין את עיניו בשבת, אני קורא ברש״י.

כן?

הרש״י מצד ימין.

אין מעצימין את עיניו בשבת אפילו אחר יציאת הנפש.

זה מזיז בו עבר.

שופק דמים מפרש בברייתא בגמרא,

שבתורח מועט מקרב מיתתו.

ואוחז בשני גודלי רגליו, עוצרן באצבעותיו.

וחיתכם לשון חיותכם.

אריה אבד תרא לא נפי לאורגן, כי נכתיב ומאורעכם תראה.

וכתיב על כל חיית הארץ ואפילו ארי.

כזה רב מבר אבא דנכנסה עליו מיתה ונדמה לארי כבהמה.

נמשל מי שחייו מושלת בו.

בידוע שכבהמה נדמה.

עשה צדקה עד שאתה מוצא למי לעשות

ומצוי לך ממון,

ועודך בידך, כלומר עודך ברשותך קודם שתמות.

לא זכות, לא דבר לזכות בו שכולם עשירים,

ולא חובה לאמץ להם לקפוץ יד.

על מידה זו שלא יבוא לידי עניות,

זה דבר המזומן הוא לבוא או עליו או על בנו או על בן בנו.

גם צריך תמיד להתפלל.

ונתן לך רחמים שתרחם על הבריות.

אני חוזר שוב לגמרא,

עד אשר לא תחשך השמש והאור.

מאחר והזכרנו מקודם

את דברי שלמה המלך בקהלת,

אז הוסיפו כאן להביא פסוק

שנאמר אחר הפסוק שהזכרנו מקודם.

בקהלת יב',

בפסוק א' נאמר,

ושכור את בוראיך בימי בחורתיך,

עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אלי בהם חפץ.

זה הפסוק

שהסברנו אותו כבר קודם,

שראוי להידרז האדם כשעדיין כוחו,

יש לו עדיין כוח,

לפני שיגיע ימי הזקנה או ימות המשיח.

ומוסיף שלמה המלך בפסוק ב'

עד אשר לא תחשך השמש

והאור והירח והכוכבים

ושבו העבים אחר הגשם.

כלומר, זה המשך הפסוק הקודם, לומר

שראוי לזכור את הבורא

כמה שיותר מהר, כשעדיין אתה צעיר,

עד אשר לא תחשך השמש והאור,

לפני שתחשך השמש והאור.

ומה מכנה שלמה המלך בשם שמש,

ומה זה האור?

אומרת הגמרא, הוא התכוון, השמש זו פדחת,

המצח.

כי המצח חלק ומצהיב מאיר יותר מכל הפרצוף.

והאור, שאמר הפסוק,

והחותם, זה הולך על החותם,

החותם הוא טוהר פניו של אדם.

כשהאדם מזדקן,

כבר מצחו מעלה קמטים,

והוא לא מצהיב כמו שהיה צעיר,

וגם אין פניו מאירות.

לכן,

דימה זאת הכתוב בפסוק

להחשכת השמש והאור.

והירח, מוסיף הפסוק,

עד אשר לא תחשך השמש והאור, והירח.

ומה הוא מכנה הירח?

זו הנשמה שהיא מאירה לאדם כמו ירח.

כתוב נר השם, נשמת אדם,

והכוכבים, שאומר הפסוק, אלו על סטות.

זה על חיים של האדם, שגם הם מציבים ומאירים.

ושבו העבים אחר הגשם,

זו מאור עיניו של אדם שהולך

אחר הבכי.

כלומר, לאט-לאט מראית עיניו נחשכת.

כלומר, כבר קשה לו לראות,

בגלל שכשאדם מרבה בבכייה בזקנותו,

מחמת חולשתו וצרותיו,

הוא מגיע למצב שהוא לא רואה כל כך טוב.

אז זה גם מלמד שגם אם חלילה יש צרות, יש איסורים,

שלא יבכה.

זה רק גורם לו צער יותר גדול.

ראוי שישוב בתשובה.

ראוי שיתפלל להקדוש ברוך הוא.

אבל לא לבכות, לבכות זה לא מוסיף כלום, זה רק מגרע.

אמר שמואל, היי דמעתא

עד ארבעי שנין הדרא.

אדם שיוצאים לו דמעות מהעיניים,

הצליח לדעת שעד גיל ארבעים

זה יכול לחזור אליו.

כלומר,

אותה טיפת עיניים

אותן דמעות שיוצאות יחזרו אליו, אם זה עד ארבעים שנה.

אבל מכאן ואילך לא הדרך.

אבל לאחר ארבעים שנה,

דמעות שיוצאות כבר לא יוכלו לחזור.

העין הולכת ומתייבשת.

ואמר רב נחמן, היי כוחלה,

כוחלה זה היינו כחול

ששמים בעין לרפואה.

עד ארבעים שנין מרבך.

עד גיל ארבעים זה משפר את הראייה.

אבל מכאן ואילך,

אפילו מעליה כאביסנא דגרדאי או קומי עמוקים.

ערבו חלום ארבך.

כלומר, אם זה מגיל ארבעים ואילך,

גם אם מלא את עיניו הרבה על ידי אותו כחול,

כן? ייקח מכחול

וירבה שם בכמות גדולה של כחול,

גם זה יועיל לו אולי רק

להעמיד את מאור עיניו שלא יתקלקל יותר,

אבל לשפר את ראייתו בוודאי כבר לא יועיל.

מאי כמשמע לה,

מה אמר רב נחמן להשמיע לנו בזה?

דקמא דעלי מכחלה טפה מעלה.

כחול שהמכחול עבה יותר והכמות של הכחול שנתפסת בו היא גדולה יותר,

זה יותר מועיל העיניים.

רב חנינא שכיבה לבראטה.

רב חנינא, נפטרה לו בתו.

לא אבה כבחיה עליה.

הוא לא בכה עליה.

אמרה לדיוויתו, אז אשתו שואלת אותו,

תרנגולתא פיקת מביתך?

מה זה? וכי תרנגולת הוצאת מביתך? למה אתה לא בוכה?

למה אתה מתנהג כאילו תרנגולת מתה?

זה הבת, הבת שלך.

אמר לה,

תרתי,

תאכלה ועברה.

אמר לה, אני לא מבין, מגיע לי לסבול שתי צרות.

גם,

ככה הוא אומר לה,

גם כשהוא שיקל את ביתו, זה צרה אחת,

וגם כשהוא גם צריך להפסיד את מאור עיניו,

בגלל הבכי שהבכי עליה.

די במה ששיקל את ביתו, הוא לא צריך גם לסבול.

שמור עיניו התקלקלת כתוצאה מן הבכי.

סבר לה כי יעדה אמר רבי יוחנן משום רבי יוסף בן קצרתה.

שש דמעות הן. רבי חנינא סובר,

כמו מה שרבי יוחנן אמר, שישנן שש דמעות שיוצאות מהעיניים.

שלוש יפות

ושלוש רעות.

ישנן שלוש

שהן מועילות לעיניים,

ושלוש שהן רעות, מזיקות להן.

ושל עשן,

ושל בכי,

ושל בית הכיסא, רעות.

כלומר,

אם דמעה יוצאת מחמת עשן שנכנס לעיניים,

או כתוצאה מבכי של אבל וצרה שמרחם,

או בזמן שהוא נכנס לבית הכיסא ותוך כדי ש...

מתפנה, יש לו קושי גדול בזה, בעשיית צרכיו,

ואז יוצא לו תוך כדי דמעות מהעיניים, מחמת הצער הגדול.

אלה דמעות שהן רעות.

אבל של סם,

אם זה סם שהוא שם בעיניו לרפואה,

ואז יוצא לו דמעות, או של שחוק,

וכתוצאה מהתרגשות יתרה על גודל השמחה,

לפעמים יוצא דמעות זה, אלה טובות וכן ושל פירות יפות,

של סם, של צחוק ושל פירות יפות, הן טובות לאדם.

מוסיף,

מוסיפה הגמרא ומביאה

פסוק נוסף שנאמר שם בקהלת.

ביום שיעזוהו שומרי הבית והתעוותו.

המשך הפסוק,

התעוותו אנשי החיל ובטלו הטוחנות,

כי מיעטו וחשכו ערעות בערובות.

ביום שיעזוהו שומרי הבית,

זה המשך הפסוק, בפרק י״ב, כמו שאמרנו, קראנו פסוק

א',

בפסוק ב', בפרק י״ב,

עכשיו רואים את פסוק ג',

מה זה ביום שיעזוהו שומרי הבית, אלו הכסלים וההצלעות.

הכסלים זה הכוונה בשר המותניים,

וההצלעות ששומרות על בני המעיים,

על חיותו של האדם, מגינים עליהם.

בשנות הזקנה הם זזים במקומם ונחלשים,

והתעוותו אנשי החיל אלוה שוקיים.

תוך כדי שבן אדם מגיע למצב של זקנה,

אז כבר

הן לא חזקות כמו מקודם,

מתעוותות קצת,

כבר כפוף יותר.

ובטלו הטוחנות אלו שיניים,

שגם לטחון את האוכל ולאכול.

הרבה מהזקנים כבר

נושרות שניהם.

והשכו הרעות בערובות אלו עיניים,

שגם

הראייה מתמעטת אצל הזקנים,

לכן ראוי

שבן אדם ישתדל כאשר עדיין כוחותיו

הוא במותניו, כמו שאומרים.

יש לו עדיין כוחות לקיים מצוות, אז ישתדל

לעמול בתורה הקדושה ובקיום המצוות.

מי שעושה זאת כשהוא צעיר

ומביא את עצמו למצב שכבר אז הוא תלמיד חכם בגיל צעיר,

אז כבר זה יהיה היסוד לכל המשך חייו שיהיו בדרך זו.

אבל אם אדם חושב,

אני אלמד, אני יתר מתחכם, אני אהיה צדיק

רק לאחר שהוא יגיע לגיל שהוא מתקרב לזקנתו,

בזה הוא פשוט משלה את עצמו,

שחושב שאז יהיה לו כוח יותר.

זה לא כך.

זאת אומרת, הזקנה,

השירות מצליחה על הזקנה. נכון מאוד.

ראוי שהאדם יקיים בעצמו, אשרי ילדותנו

שלא ביישה את זקנותנו.

ולא שיגיע למצב שבסוף יאמר,

אשרי זקנותנו שכיפרה על ילדותנו.

אם אני בורד את עצמי כשאני צעיר,

למעשה זה מה שיבנה את עצמי שאני גדל. נכון מאוד.

במאה אחוז.

זה מה שאנחנו תמיד אומרים, מדברים עם הבחורים הצעירים.

להזדרז, להזדרז, להזדרז.

כמה שיותר.

יש לך חובה גדולה

לדעת בתורה הקדושה,

היא ארוכה מארץ מידה ורחבה מן ים.

אל תתעצל.

אתה צריך לדעת לקחת עול,

וכל שנה אתה גומר כמה מסכתות.

לדעתי זה דבר קל ביותר, אם זה רק כמה מסכתות.

אז תוך כמה שנים הוא כבר יכול לגמור את כל השס כולו.

אבל זה הכול תלוי בן אדם.

הוא זריז במלאכתו.

זריז וזהיר במלאכתו. אבל כשהוא עצלן,

הוא רוצה עדיין להתענג בתענוגים.

בסוף הוא מגלה שהשנים עברו ולא נשאר בידו כלום.

הרב, אבל מה שאתה אומר, זה לא רק סתם ככה זה דוגמה. זה גם תמיד הכל כך, אבל זה כל מיני לעתיד הרחוק.

אבל גם בעניין גלגול.

אם בגלגול הקודם אני עמלתי על עצמי וטרחתי ועבדתי את התן,

בגלגול אחר כך, כשבאתי אחר כך אני אהיה אני יותר מוכן ויותר תכנין לעבוד את התן.

כן. אם בגלגול הקודם עשיתי חטאים ועשיתי עבירות, אין קשר. בגלגול הבא אני אהיה... אין קשר.

אין קשר.

יכול להיות בידוי יותר רוח. נכון, נכון שאתה נמצא במצב טוב מחבריך מבחינת

הכוח שבך,

כן,

אבל שוב, כלפי החובה שלך בגלגול זה,

ככל שאתה תנצל יותר בצעירות את כוחותיך,

כך ייטיב לך באחריתך.

כי אם באת בכל זאת לעולם, סימן שעדיין יש לך איזושהי עבודה מסוימת.

יש לך איזושהי חובה להתקדם מהמצב שבו באת לעולם. אבל אבי זה היה בבקשה, בגלגול הקודם יכול להיות שגם בגלגול הבא יהיה רצה. פשוט. כשהיה צדיק בגלגול הקודם,

אז גם בגלגול הבא כנראה שהוא יהיה צדיק.

לא חייב להיות.

יכול להיות שזה יקלקל יותר מאשר, נכון.

נכון. התכונות האופי שהיו לו מקודם, הוא פרק איתם. נכון.

לומר חייו ודאי שלא,

אבל ברור הדבר שזה יכול להועיל לו.

לכן אנו רואים לפעמים כאלה

שמסוגלים לתורה ויראת שמיים יותר מאשר אחרים.

ולמה? זה יכול להיות נובע מכמה סיבות.

יכול להיות נובע ממה שהוא כבר תיקן את עצמו בגלגולים שעברו,

ולא נותר לו הרבה לתקן, לכן הוא בא כשהוא כבר בחלקו מוכן להתמודדות עם היצר הרע.

ויכול להיות במצב שזה עבר בתור רשם, מידות טובות עוברות בתור רשם מההורים גם כן.

יש לו אבא, יש לו אמא, והאבא והאימא ההורים שלו מידות טובות.

וגם שכוונתם הייתה בשעת הזיווג,

כוונה הוגנת וקדושה,

אז מוסיף בבן שהוא בא עם

נתונים רבים בשביל שהוא יוכל להתמודד כנגד כל הניסיונות.

הוא לא יכול לתמן את זה בלי עבודת המידות.

עוד פעם, זה פשוט. זה לא פשוט, אחרת בן אדם יכוון את המידות לכיוון הלא נכון, הוא ייפול.

ישנם כאלה, גם בעולם החילוני,

שאני יכול לומר לך עליהם, שניכר עליהם,

שיש להם נשמה גדולה.

אבל לצערנו, אבאים נמצאים במקומות שהחזירו להם

משהו ששיבש להם את שכלם,

שלא ללכת בדרך הזו, דרך התורה והמצוות.

ומזכנים, מאבדים, באו

בגלגול זה לבחינם.

אז הם יצטרכו לבוא שוב. לעומת זאת, אם היו מתקנים פה, יכול להיות זה היה הגלגול האחרון שלהם.

כי אדרבה, הם באו כבר עם נטולים טובים.

ואתה יכול להבחין, יש כאלה

שבחינת המידות אתה רואה שהם יותר

עצילי נפש.

אתה רואה עליהם.

הליכוי יותר זה בחלק של האמונה, בחלק של קיום המצוות, בחלק של המידות.

אתה יכול להבחין גם מצווהים שישנם כאלה.

גם יותר רגועים אתה חמוד.

אבל זה לא תפקידי לדבר על רגועים.

לכן אנחנו נעבור עכשיו לרש״י.

זו פדחת...

זו פדחת המצח, אני לא מדבר על אינטליגנציה,

זה משהו חיצוני.

הוא עושה...

אינטליגנציה זה משהו חיצוני כי זה שווה לו בעיני החברה.

זה אינטרסים.

אני מדבר על משהו פנימי באדם.

זה נובע מתוך המידות הפנימיות שלו.

להיות אינטליגנציה כל אותם יכולת.

אתה מבין?

היה אדם ב...

איך אומרים? בבצעתך וחייו אבוה עליך.

זה הרבה יכול להיות.

כן.

זו פדחת המצח, אומר רש״י,

שהוא חלק ומצהיר יותר מכל הפרצוף.

זה חותם

שהוא טוהר בני אדם.

זו נשמה,

כי דכתיב דן אלוקים נשמת אדם.

הריסתות וחייים

ישבו עבים חשקת עיניים יבוא ויחסה המאור,

אחר שירבה בבכייה בזקנותו מחמת תשוט כוח לצרות רבות עליו.

מה רווח מאור עיניים?

אפילו מה יקח לה בעיניו כמכחו גדול?

כאביסתה של גרדאי, קובץ של גרדאים,

או קום מהמאור מוקים שלו יחשיק יותר ממה שהוא.

מה יקמש מעלן בעדה? אמר אפילו כאביסנא דגרדאי.

עלים עב מכוחלה עץ שהוא מקניס בשופרת ונותן בעיניו וקוראים לו מכחות.

תכלא ועברא שיכול בנים בעברון הדמעה

של בכי מתוך עבל וצרה של בית הכיסא מתוך ייסורין

של פירות גרמי החרדא על הכסלים וההצלעות שהם שומרים מן המעיין

ובני המעיין

וחיותו של אדם וסוגרין בעדה.

אלו שוקיים שכוחו של אדם

נשמח על...

כן, בזה סיימנו להיום.

בעזרת השם בשבוע הבא נמשיך.