מסכת שבת דף קנ"ו ע"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מסכת שבת, דף קנוו, עמוד א',

הזכרנו אתמול את העניין

של השפעת המזלות,

אם זה משפיע על עם ישראל או שאפשר לשנות את השפעת המזלות.

ראוי שנראה מה כותב אחד מן הראשונים.

המאירי

כותב בעניין הזה של אין מזל לישראל,

מפינות הדת

ומיסודות האמונה להאמין

שהבחירה ביד האדם בכל פעולותיו

לעשות כרצון איש ואיש.

כלומר,

יסוד האמונה להאמין שהאדם הוא בעל בחירה.

כל פעולה ופעולה שהוא עושה

תלוי ברצונו,

ולא שהוא כפוי לזה,

לא שהוא מוכרח לזה.

ואם נודע מדרך החוכמה שם,

ממערכת הכוכבים בה הוא בנולד,

כוחות וקניין מידות,

אם מכוח היום,

אם מכוח השעה.

כלומר,

גם אם אנחנו יודעים

מכוח ידיעתנו,

בחוכמת מערכת הכוכבים,

מה שנקרא מזלות,

יש השפעה מכוח אותם כוכבים בנולד,

אם זה לתת לו כוחות מסוימים,

או קניין של מידות מסוימות.

יכול להיות מזל היום,

מזל השעה, כמו שהזכרנו כאן בגמרא אתמול.

כמו שתאמר דרך משל,

שהנולד במאדים

יהיה לפי טבעו שופך דמים.

אדם שנולד במזל מאדים,

אז לפי הטבע שלו

ייוולד

מי שנולד באותו זמן

את הטבע שיהיה שופך דמים,

עד שאם ייוולד בן מלך באותה שעה,

ישפטו עליו מצד משפט הכוכב

שיהיה בעל מלחמות ונוצח והורג.

אם הנולד הוא יהיה בן מלך,

אז יחליטו אותם אלה

שדנים בעניין הזה

ומבינים שההשפעה של הכוכב ששולט באותו זמן

נותן בנולד

מזל מסוים,

תכונה והנהגה מסוימת.

אז ישפטו עליו מצוות משפט הכוכב שיהיה בעל מלחמות.

אותו בן מלך

יהיה אדם שיהיה בתקופתו מלחמות,

יחפש את המלחמות,

נוצח, הורג.

ואם הוא מבני הפחותים,

ואם הוא לא רק בן מלך אלא אדם פשוט בהדיוט,

יורו עליו שיהיה טבח וקצב,

טבח אם הוא שוחט

או קצב

וכן בשאר הכוכבים,

אותו דבר כל כוכב וכוכב לפי מה שהוא,

על הדרך שהתבהרו משפטיהם הכללי והפרטיים בספרי החוכמות.

גם אם אנחנו רואים

שיש

על פי אלה המבינים בכוחות המזלות

שבנולד ייוולדו תכונות או מידות מסוימות,

מכל מקום יש להאמין

שכל זה לא ימנע הבחירה ממנו.

עם כל זה,

אבל הבחירה לא נשללת ממנו בגלל זה,

ולא ייקרא בזה מוכרח. זה לא אומר שבגלל השפעת המזלות אז הוא נחשב כמוכרח בכל פעולה ופעולה שהוא עושה.

רק חוטא בבחירה ורצון.

אם הוא חלילה

פוגם בדרכו,

לא יוכל לבוא ולומר, השפעת המזל שלי היא גרמה לי.

אלא זה נקרא שהוא חוטא בבחירה ורצון,

מפני שהשם נתן בידו בחירה

להכריע טבעתו לדתו.

הקדוש ברוך הוא נתן לכל אדם ואדם בחירה,

שגם אם

מטבעו

כתוצאה מהשפעת המזלות,

הרי הוא כביכול מוכרח,

אבל הכוח הבחירה שניתן לו זה גדול יותר כדי שיוכל להכריח,

היינו לכפות

ולעשות פעולות נגד טבעו ותולדתו.

וגדרי הדת ישיבוהו מטבעו

למשול בעצמו לבלתי לכת אחר עקבות תולדתו,

שלא ילך

אחר התוצאות של התכונות שקיבל בלידתו,

ויוכל לבחור בעצמו דרך אחרת,

וזולת טבע תולדתו,

יוכל ללכת בדרך שונה ממה שטבע תולדתו מורה,

במעט עמל והשתדלות.

וכוונת התורה באחד מהחלקיה סובבת על עניין זה.

כלומר, צריך לדעת שהתורה,

אחת מהמטרות,

שבן אדם יוכל

גם לכפות את טבעו ולהחליט לעשות פעולות הפוכות ממה שטבעו מכוון להן.

כמו שתאמר דרך משל, שאם הוא כלאי בטבעו,

אם אדם למשל קמצן,

כלאי זה קמצן מעבר לקמצן,

סופר-קמצן,

הוא מאמץ את לבבו וקופץ את ידו,

אמנם נכון, זה טבע שנולד בו,

אבל הנה מצוות הצדקה

ומטינת התרומות והמעשרות ודומיהן,

ירגלוהו להעתק טבעו.

כלומר, הכוח של המצוות עם צדקה,

עם תרומות ומעשרות וכדומה.

ירגילו אותו לאט-לאט לשנות את טבעו הרע הזה,

שכמו שאמרנו, שהוא היה כלאי,

וכן אם יהיה לפי טבעו תר אחר לבבו

ואחר עיניו בדברים המגונים,

גם אם הוא חלילה מצד טבעו

לוקה בלבבו ובעיניו

ללכת אחר דברים האסורים.

הנה גדרי הדת יגדרו דרכיו בייסורי העריות

ומניעת חברת שאר האומות.

כשהוא

שומר תורה ומצוות,

מכוח הגדרים שגדרו,

אם זה מצוות התורה עצמה או גדרים שגדרו חז'ל,

זה ימנע אותו מלהגיע לעשות פעולות שנובעות מכוח טבעו הרע.

עד שגם באשת חכו ישימו לו גבול,

חוק כבל יעבור אותו,

וחל בכל המידות, אחת לאחת.

זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא אמר, אמנם

השפעת המזלות

היא גורמת להיוולד לתכונות מסוימות,

עם מידות מסוימות,

שיכולתם מכוחם

ללכת ולעשות דברים שהם אסורים,

שהם מגונים, שהם לא ראויים,

אבל עדיין הבחירה בידך,

בפרט כל יהודי ויהודי שמצווה על מצוות התורה,

המצוות הללו

מביאות אותו לאט לאט לשנות את טבעו הרע.

התורה מגבירה על מידה.

מה?

התורה מגבירה על מידה.

התורה משנה גם את מידותיו.

זאת אומרת,

אם אמרו ההרגל על כל דבר שלטון,

פירושו של דבר שאחרי שהוא מרבה

במעשים טובים,

מרבה במצוות התורה, לאט לאט זה הופך להיות מידה בנפשו,

קניין בעצמו.

אם האדם ירגיל עצמו לתת צדקה לעניים

ולתת לאנשים נזקקים

ולרחם על כאלה שמותר במצווה לרחם עליהם,

לאט לאט הוא ירגיל בעצמו את מידת הרחמנות.

כמובן, שאם טבעו הוא להפך,

אז בתחילה זה יהיה יותר קשה.

אבל עם הזמן הוא ירגיל את עצמו ויהפוך להיות

המידה הטובה שקנה כטבע שני.

כלומר, זה יהפך להיות אצלו כטבע.

רביסטוריה סלנטר אומר שהמידות

שיש לאדם

צריכו לדעת שחובתו להפוך את מידותיו לטובות

עד כדי שיהפוך אותן להיות טבע עצומי.

מה פירושו טבע?

שכבר מבלי משים לב

ההנהגה שלו תהיה ממילא נובעת מכוח המידות שיש בתוכו.

כמו שאם בן אדם רחמן בטבעו והוא רואה דבר שזקוק לרחמים,

אז ממילא מתפרצת מידת הרחמנות ממנו

בלי שהוא צריך לחשוב

אם צריך להתנהג ברחמנות או לא, אלא עצם

המידה שנמצאת בו היא המביאה אותו לרחם על אותו אחד שצריך לרחמים.

וכן,

אם הוא אדם נדיב ונדוון,

אז הוא מחפש אדרבה.

כל שלמותו וכל סיפוקו הוא בזה שהוא נותן לאחרים.

זו ההרגשה, ויש כאלה

שזה מה שהוא מרגיש בתוכו.

מתי הוא מרגיש סיפוק? כשהוא נותן לאחרים.

לא חלילה לקחת מאחרים, לגזול מאחרים,

אפילו לא לגזול,

אלא לחפש, לנצל את האחרים.

זה, אם אדם יש לו מידה טובה, אז כוונתו רק לתת לאחרים.

וכן, בכל מידה ומידה, לפי מה שהיא.

כל אדם ואדם.

אין אדם שיכול לומר, אני מוכרח בזה.

הרי זה ממש,

כל מה שאנחנו אומרים עכשיו זה כל כך שונה

ממה

שהפסיכולוגים

באים ונותנים דיאגנוזות על כל מיני אנשים,

שזה לקוי במידה זו, זה מסכן.

אין חולה בנפש, בחלק אחר.

התחיל על זה הדרך.

אין

אצלנו בתורה הקדושה, אין דבר כזה לבוא ולומר, הבן אדם הזה מוכרח,

כך הוא נולד.

נכון אמנם

שיותר קשה לו.

פעמים שזה מצד עצמו, מצד טבעו הרע.

פעמים שזה מצד החברה שבה הוא חי.

פעמים שזה תורשה מאביו ואימו.

לא משנה, אבל מוכרח הוא לעולם לא.

מוכרח הוא לעולם לא,

אלא הוא עדיין מצווה ומחויב בכל מצוות התורה הקדושה.

התורה הקדושה בכללותה, בכל יתר רק מצוות,

מצווה על כל אדם ואדם לעשות את אשר מחויב הוא,

לומר שבאמת מסוגל הוא לזה.

ומילא לא יוכל להשתמט בטענה, לא יכול.

אדם יכול לבוא ולומר, תשמע, אני קשה לי מאוד לקום לתפילה בבוקר.

מאוד מאוד מאוד קשה לי.

אז אני לא מדבר על אלה שבאמת אפשר להפיל אותם במכה ולומר להם, תגיד לי, אם אתה עכשיו צריך לצאת לעבודה,

יש לך עבודה ואתה יודע שאם לא תגיע לעבודה לא תקבל משכורת,

או יפטרו אותך.

אז פה הוא מוצא כוחות והוא קם לעבודה.

אז מה קרה כשאתה אתה לא יכול לקום? אז זה לא שאתה לא יכול לקום.

פשוט הערך של התפילה אצלך זה זול יותר מאשר חלילה קבלת המשכורת,

קבלת הנאות עולם הזה.

אבל גם אם באמת הוא עצל לכל דבר,

גם אם הוא עצל לכל דבר,

אבל עדיין שייך

שיתגבר על טבעו הרע הזה,

להשתמש בעצלות לדברים

הראויים להם.

כלומר,

אם חלילה יש לו איזשהו דבר,

חברה שרוצה לקחת אותו לכל מיני מקומות

שלא ראוי להיות שם,

שם הוא ישתמש במידת העתקות.

אבל במצוות,

ישתמש אדרבה,

בזריזות.

נכון אומנם שבהתחלה יהיה קשה לו,

אבל ככל שהוא יתמיד בזה, לאט לאט הוא יגמד את הקושי,

יגמד את המאמץ,

עד שיהפוך להיות לו כטבע.

כמו שאנחנו רואים.

מה ראינו?

מובא בעבוד רבי נתן על רבי עקיבא.

רבי עקיבא, איך הפך להיות תלמיד חכם?

אומרים חז'ל, מה הוא ראה? הוא ראה אבן,

סלע,

שיש בה איזשהו חקוק, איזשהו חור.

הוא מתבונן היטב, הוא רואה שמים מטפטפים על הסלע.

המים מטפטפים על הסלע.

ואז הוא שואל את עצמו, מה?

הייתכן

שמים

מה הכוח של מים?

הם הם חוקקו חור בסלע.

הייתכן?

אבל לא היה לו מנוס אלא להגיע למסקנה שהמים עשו וחוקקו את החור בסלע.

איך ייתכן דבר כזה?

אני אפיל עשר טיפות, עשרים טיפות,

שלושים טיפות לא תהיה שום תזוזה בסלע.

אז על כורחנו שמתי נעשה החור

כעבור מיליארד טיפות.

מיליארד או שני מיליארד או שלוש מיליארד.

נו, ועכשיו נשאל שאלה.

הטיפה הראשונה נתנה משהו או לא נתנה משהו?

אם הטיפה הראשונה לא עשתה כלום,

אז מה עשתה אם כן הטיפה השנייה?

הכוח השנייה כראשונה.

איך בכל זאת לאחר מיליארד טיפות נעשה איזשהו חור בסלע?

זה לא אומרים בקטע.

אלא ודאי, חייב להיות, לא קשור לפה, אלא חייב להיות,

חייב להיות שהטיפה הראשונה פעלה איזושהי פעולה.

אלא מה? היא בלתי מוחשית, בלתי נראית.

ובהבנה גם קשה להבין את זה.

אבל מבחינה לוגית אתה חייב להגיע למסקנה שהטיפה הראשונה פעלה.

כי אם אתה רואה שלאחר מיליארד טיפות נעשה חור על כוחנו שכבר הטיפה הראשונה פעלה.

אז כשאדם הולך בדרך טובה

ומחליט

להתגבר על טבעו הרע,

כאילו מה אם לא,

כמו שאמרנו, במידת העצלות נאמר, למשל.

אז בתחילה זה קשה לו,

ואולי נדמה לו שהוא לא עשה בזה כלום,

זה בסך הכול משהו זמני,

אבל שידע לו, לא.

הפעולה הראשונה פעלה איזושהי פעולה.

נראה לך שהיא לא עשתה כלום, חייב להיות שהיא תעשה.

ככל שאתה תדמיד בזה,

לאט-לאט אתה תראה שהמידה הזו השתנתה והיא כבר

בטלה אצלך, לא קיימת אצלך.

וכן, על זה הדרך,

בהתמדה בתורה זה אותו דבר.

בחור מתחיל ללמוד,

ואז הוא מתקשה,

לומד פעם ראשונה, פעם שנייה, לא מבין,

מיד הוא מרים ידיים.

ומה הוא אומר לעצמו?

אני לא בשביל ללמוד.

אין דבר כזה.

אתה חייב לדעת

שכל פעם שאתה לומד, זה פועל משהו.

אם אדם מחפש את הרושם,

אם אדם מחפש את תשומת לב, אז באמת לאחר זמן הוא נשבר.

למה? כי הוא רואה את החברים האחרים,

שבלי הרבה מאמץ מגיעים

לאיזשהו מעמד מסוים.

אבל אדם שהוא חכם,

והוא מבין שהוא עושה פה את רצונו של בורא עולם,

לא מעניין אותו מה יגידו ומה לא יגידו.

שיגידו מה שיגידו, אבל הוא עכשיו עושה את רצון השם.

אם אני עושה את רצון השם, אז כל פעולה,

כל לימוד,

גם אם נראה לי שלא עשה כלום, זה עשה.

תלמד פעם,

ושוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם.

ואני אומר לכם, מניסיון,

אין דבר כזה שזה לא עוזר.

אין דבר כזה לא עוזר.

אין. תלמד עשרים פעם, שלושים פעם, ארבעים פעם,

אתה תראה שבסוף אתה מתחיל להבין.

ואז רבה, הקדוש ברוך הוא, כשהוא רואה שהבן אדם באמת באמת רוצה,

אז הקדוש ברוך הוא באמת נותן לו

כן להבין.

והוא לאט לאט מקבל

הרגשה של נעימות.

הנה הוא מתקשר לתורה, לאט לאט גמר דף,

עוד דף ועוד דף, לאט לאט. נכון, לקח זמן.

המסכת הראשונה לקחה אצלו שלוש שנים,

ארבע שנים,

אבל בהמשך זה יתגמד.

אז לאט לאט כעבור ארבעים שנה הוא כבר גמר שס,

והיה, אם הוא היה מתייאש מההתחלה הוא לא היה עושה את זה.

היה מגיע לעולם ההוא בהרגשה שהוא עשה מה שניתן, מה הוא עושה,

הוא לא אשם.

איך הוא בא שם בתנא ואליהו,

אליהו פגש פעם איזשהו

צייד

ואומר לו תגיד לי

למה אתה לא עוסק בתורה? אז מה הוא אמר לו?

אה, אני לא בשביל זה.

אני מצומצם בשכלי,

לא בשביל ללמוד.

אז שואל אותו אליהו, תגיד לי,

במה אתה עוסק?

הוא אומר, אני עוסק בצדה,

בצד בעל החיים.

כן, יפה מאוד,

ואיך אתה עושה את זה?

מה פירוש אחר אני עושה? אני שם מצודות,

שם רשתות,

פורס אותן בצורה מסוימת,

שבעל חי לא יאבחין שיש פה איזושהי מצודה.

לאט לאט. ואיך אתה עושה את המצודה?

אז הוא מתחיל להסביר לו, לתאר לו איך את כל ה... מה עם כל השלבים

מאז גידול הפיסטן,

עד שלאט לאט עשיית טביעת חוטים,

עד לאט לעשיית הרשתות, עד הסוף.

אומר לו, ולזה נתנו לך שכל?

הוא אומר, מה פירוש?

אם אני לא, לא יהיה לי את זה, לא יהיה לי מה לאכול.

הוא אומר, אה, זה לא הבעיה שאין לך שכל?

הוא אומר לי הנביא.

הבעיה היא שבחיי התורה אתה לא מרגיש שזה המזון שלך,

שזה הפרנסה שלך

וזה החיים שלך.

באבלי עולם הזה,

באוכל שאתה אוכל,

פה אתה מבין מה פירוש זה החיים שלי.

בלי זה אני לא אוכל לחיות.

אז זה גרם לך לנסות ולהתעמת וללמוד ולעשות כל מה שניתן בשביל שתוכל לחיות.

אנחנו אומרים, כי הם חיינו ואורך ימינו.

זו לא מליצה.

אומנם יש כאלה

שרק אומרים את זה כנוסח.

כי הם חיינו ואורך ימינו, אבל בכלל לא מתכוונים לזה.

אבל כל יהודי ויהודית צריך להתבונן ולהרגיש כי הם חיינו.

ישבו פעם גדולים

באיזשהו

כינוס חשוב

על איזשהו עניין.

בתוך הדברים דיבר אחד מהגדולים,

שהתורה זה העיקר בחיים.

זה העיקר בחיים.

כשהוא סיים לדבר,

קם כנגדו מישהו אחר שם ואמר,

אני מבקש לתקן את דברי קודמי,

מה שאמר שהתורה זה העיקר בחיים.

זוהי טעות, התורה היא לא העיקר בחיים.

כמובן, כולם נבהלו מה הוא רוצה לומר.

אבל התורה היא לא העיקר בחיים, אלא זה החיים בעצמם.

כי הם חיינו ואורך ימינו,

ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם,

חיים כולכם היום.

חיים פירושו, אתה דבק, אתה חי.

אם אתה לא דבק, אז אינך חי.

אני זוכר את זה עד היום,

שמורים ורבי הרב שך

היה מדבר על העניין הזה ואמר, אם כתוב ואתם הדבקים, חיים,

אז נדע לנו שמי שדבק הוא חי,

ומי שאינו דבק,

הוא מת.

אבל לכאורה רואים אותם פועלים,

ראשי ממשלות, נשיאים,

מפכ״לים,

כל אחד עם תפקידו הוא.

זה לא חיי אדם, גם בהמה חיה.

ואולי גם מושג של שוטר ומושל יש גם בין בעלי החיים.

יש את המלכה ויש את המתחת למלכה, אני יודע מה.

זה שטויות.

חיים

זה רק אתם הדבקים,

רק מי שידבק והקדוש ברוך הוא.

זה החיים האמיתיים.

מה אתה אומר?

מי תלוי לדרך תורה?

זאת אומרת, יש להם תלוי לתמיד?

תלוי מה המטרה.

אבל זה ברור שבדרך כלל בן אדם שרוצה, יש בן אדם שלומד בשביל

למצוא חן בעיני אדם אחר, או להשיג איזשהו מעמד כלשהו.

שוב, זה כבר לא מחייב.

אתה יודע מתי אתה יכול לבחר את זה, אם תוך יווי הסמיים או לא?

אם בן אדם הגיע למטרה שהוא נחשף אליה והוא ממשיך הלאה ללמוד. אין כל זה.

זה מראה שבאמת כוונתו שהוא רוצה את התורה הקדושה.

או עוד יותר, אדם שבכלל לא מחפש קריירה,

לא מחפש לא כסף ולא כבוד, שום דבר לא.

לימוד תורה ועבידת מידות,

לכאורה נמצא דברים שונים.

לימוד אחד ואין אדם לעבוד על המידות שלו.

לימוד תמידות הם ללמוד תורה, אז כאילו...

אז אתה צריך לדעת שזו טעות.

זוהי טעות.

טעות, ואני חייב להוציא את זה מדעתם של כאלה שחושבים

שתורה ומידות זה שני דברים. אין דבר כזה.

אם הקדוש ברוך הוא אומר, בראתי יתר, בראתי לו תורת תבלין,

פירושו שרק התורה זה התבלין והתיקון.

יש כאלה שצריכים יותר תורה בשביל לתקן,

ויש כאלה שבמעט תורה כבר מתקנים,

אבל חייב את התורה.

אדם שנולד מטבעו טוב,

אז ברור שהתיקון,

הוא מגיע לתיקון הרבה יותר מהר בלימוד תורה שלו מאשר אחר שהוא מושחת יותר במידותיו.

זה פשוט.

אבל חייב תורה.

התורה היא החיבור של האדם לקב'

הוא, ורק על ידי החיבור הזה הוא יכול לשנות עצמו.

אם יחשוב בן אדם...

אז אני מסביר.

לא ייתכן דבר כזה שבן אדם

יהיה בעל מידות בלי תורה.

אתה בא ואומר יחסית.

יחסית זה ברור שהאדם המושלם יותר זה שיש לו מידות טובות. זה פשוט.

כן. נכון.

אם אדם הגיע לשלמות במידותיו,

אז בזה הוא

יותר ויותר אדם מאשר אחד אחר שהוא מושחת במידותיו,

מאידך

לומד יותר תורה.

כי עיקר חיותו של האדם

הוא לתקן את מידותיו.

אם האדם מתקן את מידותיו, בזה הגיע לשלמות שלו.

המידות זה האדם.

האדם, כשאתה מדבר על האדם, זה פירושו לדבר האדם הרוחני,

לא החלק של הבנייה הגשמית.

יש לנו רמח איברים גופניים, נכון?

אז צריך לדעת שגם במידות ישנם איברים,

שהאיברים הללו בנויים מכוח המידות הללו.

והמידות הללו הן מרכיבים את השלמות של האדם.

גבעת שמיים היא המנוע,

היא הכוח הצמיחה.

אבל המידות זה גוף, זה האדם עצמו.

עכשיו, איך הוא זוכה בזה?

ברור שאם בן אדם ידמה לעצמו שבזה שהוא יעסוק בתיקון המידות בלי תורה,

הוא טועה. לא יכול להיות דבר כזה.

כבר המצולט ישרים כותב שאם האדם יחשוב

ללכת ולהתגבר על יתרו הרע ללא תורה,

טעות,

טעות, טעות היא לו. מוסר ותורה זה היינו הך.

טעות היא לו.

טעות היא לו, זה טעות.

וייווכח,

איך הוא כותב שם, וייווכח בטעותו לבסוף כשימות בחטאו.

מתי הוא ייווכח שהוא טועה?

רק כשבסוף, לאחר

שסיים את חייו,

ואז הוא ייווכח שהוא טעה בזה.

אין דבר כזה.

לפעמים הולכים לכל מיני קורסים

בשביל לקבל איזשהו...

זה כמו החתור, שחילפו אותו להיות מלצר.

אבל כשהוא ראה את העכבר מולו,

אז כבר כל האילוף

הלך פרח, לא נשאר כלום.

למה? כי באופן שאתה לא בא עם תורה,

עם עוצמה של יוראת שמיים,

עם דבקות בהקדוש ברוך הוא, זה הכל אינטליגנציה.

מה זה אינטליגנציה?

זה משהו חיצוני,

שיותר מבחינה חברתית, יותר יקבלו אותך בדרך הזו.

אבל שזה יהפוך להיות אצלך לטבע,

שזה יהיה חלק, זה יהיה מהותך, אתה,

זה רק על ידי התורה הקדושה.

לא ייתכן, ככה אומר הפיסוס סלנטר,

לא ייתכן שהאדם יהפוך עצמו מרע לטוב בלי לימוד המוסר.

אין דבר כזה.

והמוסר והתורה אצלי זה היינו הך. מי שחושב שאפשר שיעסוק בספרי מוסר בלבד,

בלי עסק התורה,

בלי עמר התורה, טועה. אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

חייב לדעת, זה הולך צמוד,

כי המוסר זה התורה, והתורה זה המוסר.

אין קשר בין זה לזה.

גם הוא, כשהוא בא לעולם,

הוא בא לאיזשהו תיקון מסוים.

התיקון הזה שמותר עליו, איך הוא יעשה את זה? איך הוא יעשה?

אנחנו מצווים לדעת, על פי,

לא חסר פסוקים בתורה הקדושה שמלמדים,

רק על פי התורה הקדושה,

ורק מכוח ידיעת התורה הקדושה אתה תוכל

לתקן ולהגיע לתיקון המותר עליך.

שוב, כל אדם ואדם לפי מה שהוא.

הרבה בני אדם באים וכבר כמעט מושלמים,

נולדו אצל

גדולי הדור,

גדלים בתוך חברה כזו שהיא כל-כולה,

הכול מסביב, קדושה וקדושה וקדושה וקדושה. נכון?

נכון אמנם שהם

נולדו שם, ולא נותר להם הרבה הרבה לתקן,

אבל זה הכול.

צריך לדעת שלמה הם באו כך,

כי כבר גומרים שעברו תיקון.

אבל אם למשל היה צריך להיוותר בצו שיש עליהם הרבה תיקון,

לא יחזור כלום.

גם אם הוא יוולד בביתו של גדול הדור, אבל מושחת הוא יישאר,

ואדרבא הוא ישתמש במידותיו להרע.

את זה אתם צריכים לדעת. אין דבר כזה שאדם מקבל דברים טובים בלי שאמר על זה. אין דבר כזה.

כל בן אדם בתחילת דרכו

בא בשביל להשלים,

השלים קצת, נותר לו עוד לתקן, מורידים אותו עוד פעם.

עוד לתקן, מורידים אותו עוד פעם, עד שהוא משלים את עצמו.

אבל איך בכל המצבים הללו, איך?

על ידי התורה הקדושה.

והיה, אם הוא לא עושה את זה,

אלא מחפש ללכת בדרך אחרת,

אז בשמיים כבר יתקנו אותו בעל כורחו בלי שהוא ירצה.

אם על ידי איסורים,

אם על ידי גיהינם, השם ירחם.

כל מיני דברים כאלה שייתנו לו להבין.

אם לא הייתי צריך לראות כמה גלגולים חושבים כאלה עם מיני כל מיני דברים, מדובר פה לפעמים,

אני רוצה לומר לך דבר אחד,

שלפעמים יש מצב שבן אדם מתגלגל,

כן,

בהפרש של שנים, כמעט אלף או אלף חמש מאות שנה מתחילת גלגולו.

אתה שומע?

כלומר, אם תחילת ירידתו לעולם הייתה לפני אלף חמש מאות שנה, יכול להיות שהמשך תיקונו יהיה בדור הזה גם כן.

גלגול שמיני,

אמנם כתוב שעד שלוש גלגולים,

אבל זה כתוב בספרים, זה תלוי במה.

הנפש לבד זה שלוש, הרוח זו עוד שלוש,

הנשמה זו עוד שלוש.

וכל אחד ואחד יש לה את המזון שלה.

והחלק של הנשמה אתה צריך את תורת הנסתר, החלק של הרוח אתה צריך תורת הנגרר, החלק של הנפש

לתורת הדרוש והאגדה.

ויש.

אם בן אדם הוא זכה?

אדרבא.

לא, לא, הכוונה היא במקום

מאה שבע מאה שבע מאה שבע מאה שבע מאה שבע מאה שבע,

ואמור כזה, לפעם אחרת.

טוב, אני לא יכול,

אולי נדבר איתך לבד אחר כך, אז נגיד לך את הסוד של הדברים.

אבל השאלה שלך היא במקומה, כן?

אבל זה המצב, זה מה שצריך לעשות.

על כל פנים,

צריך לדעת שהתורה יכולה לשנות את הבן אדם.

על ידי מאמץ גדול אפשר לשנות.

מסכן אותו בן אדם שהוא חולם, חולם,

חולם מהאדם הגיע לגיל 30,

לגיל 40. נו, בתכלס, מה התקדמת?

מה התקדמת?

אז הוא למד חצי מסכת, מסכת, שתי מסכתות, שלוש מסכתות.

בתכלס,

שזה נתון לך כל כך הרבה שנות חיים?

אתה יכולת, אז מבחינת הנתונים שבן חי יכולת להספיק, שעד גיל 20 כבר תגמור חצי שעה, זה כל הפחות.

למה אתה בא?

אתה מסכת, שתיים, שלוש?

פעמים שבן אדם מרשה לעצמו, יש לו זמן, יש לו זמן.

אין זמן, אתה חייב לדעת שנתנו לך את המספר שנות חיים,

בגלל שאלה שנות חייך, הם דורשים לתיקון המושלם שלך.

אתה מפספס,

אתה מאבד.

כל זמן שאתה מפספס, אתה פשוט מאבד אותו אחר כך,

שתצטרך להתגלגל עליו שוב.

אם לא, שתפעל באופן שהוא מעל הסטנדרט,

כגון זיכוי הרבים,

או כגון שבמאמץ גדול תתקדם מעבר למה שאדם רגיל יכול להתקדם.

אבל כך

נתנו לו.

נתנו לו את מספר שנות חייו בשביל שזה אתה...

עסק התורה הוא מחויב להיות בכל יהודי ויהודי כמה שעות יקדיש לזה זה עוד עניין אבל אני מדבר באופן כללי שכל כולו קשור בעבודת השם אם אדם יש לו איזושהי ידיעה או כוח לזכות את הרבים אז ברור שחוץ מהעסק בתורה הקדושה שלו גם יפעל לזכות את הרבים

והאדם שיש לו אפשרות לתת בממונו לזכות לאחרים שילמדו בעבורו גם זה חשוב שיעשה את זה

אם הוא עצמו לא יכול ככל הצורך והוא רוצה להשלים את חובתו בזה שהוא יתמוך בידי תלמידי החכמים אז זה גם יועיל לו

אבל בכוונה צריך לדעת הכוונה הזו שכל מטרותיו כל עשיותיו יהיה רק לשם

חובתו בעולמו

להשאיר קרוב בזודות ולעבור למשפחות שלא ידיעו, אבל בן אדם

לא

אין עניין של לגמור את כל השאס כי לעולם בן אדם

מה פתאום הגבלת את זה לשאס יש לגמור את כל התורה ויש מישהו שיכול לומר שגמרתי את כל התורה קדושה

לא עליך אמלך לגמור

מי ידאג לו את הבן חורין להיבטל ממנה?

אתה צריך לדעת, הזמן קצר. המלאכה מרובשת.

תשתדל לעשות כמה שאתה יכול יותר.

אם אתה מצטמצם בלדעת את השס,

אז אתה חי בסוד הצמצום.

אל תתגביל את עצמך.

אתה רוצה לראות את כל התורה הקדושה.

כן.

שוב, בשביל זה אני אומר, אדם

שקובע עתים לתורה מדי יום יומו,

ובשעות האחרות הוא עושה, כמו שאמרת,

מזיכוי הרבים,

וכדומה,

אם בלהשקיל שלום,

אם בלעזור לכאלה שזקוקים לעזרתו,

והוא,

לפי הנראה,

הוא באמת ראוי לזה.

הוא פועל רבות בעניין הזה.

אדרבה, זה תיקונו וזו עשייתו, אבל העניין של גדולות עתים לתורה זה דבר שהוא מינימלי לכל יהודי ויהודי באשר הוא. זה לא משנה.

כן, אבל אחד יגיד, תשמע, אני לא מבין את זה, אני לא מבין.

נו.

אם הוא היה צריך להגיד, תשמע, אני חושב שאתה לא מבין.

הוא הלכה למעשה, מה זה יעזור לי?

לא משנה, זה לא משנה.

אם אתה עוסק בתורה,

אם זה בעניין הלכה, אם זה בעניין גמרא,

אם זה בעניין אחר, זה לא משנה.

אתה עכשיו עוסק בתורה,

אבל אתה עוסק ואתה עמל, עמל, לא שזה יהיה נובע מכוח עצלותך.

מקרא

הכל מי שהיה בידו לעשות ולא עשה. לא, כתוב על זה משהו משנה. פרקת רבלייזר. תגידו את השרה בדברה שלך, אתה לא, אתה נסתכל עליו. בפרקת רבלייזר כתוב

שמי שלמד מקרא,

שואלים אותו האם למד את המשנה,

ואם למד מקרא... לא רק זה, כתוב שזה מקרא מאבין עולם, אני לא זוכר את הכסף שלה לטוב שכאילו הוא צורף את הזמן שלו, מי שלא לומד מקרא ולא לומד גמרא.

מבלה עולם אתה מדבר. מבלה עולם. משהו אחר.

זו הגמרא בפעם המציאה.

אם אתה כאילו עומד במשרה, זה מדובר כאילו עומד במקרא.

כן, כן, ברור. ברור שכשאתה, כשאנחנו אומרים משנה,

פירושו של דבר,

שהמשנה תוביל אותך ללמוד אותה כהוגן, כמו שחכמי התלמוד ביארו אותה כהוגן,

ומתוך זה תוציאי את ההלכה.

אם למדתי תורה, אז מה אם למדתי מקרא, למה, אבל יש פה שני חלקים, אתה חייב להבין.

שהחלק האחד זה עצם עסקך בתורה הקדושה.

עצם עסקך יכול להיות,

אם זה בעסק המקרא, אם זה בעסק המשנה, אם זה בעסק התלמוד.

בעצם כשאתה לומד תורה, אתה דבק בקדוש ברוך הוא. יש פה עניין נוסף,

שראוי שאתה גם תעסוק בדברים כאלה, שיביאו אותך גם להנהגה הראויה,

להלכה, הלכה למעשה, לדעת איך להתנהג.

או, זה מה שקיבלתי.

אז להגיד, אם זה לומד סברה,

זה לא תביא אותה להלכה למעשה. הוא צריך לדעת שגם זה, וגם זה, הוא חייב לעסוק בשניהם.

זה פשוט.

משום שאדם שלומד תורה ולא עושה את מה שמחויב מצד ההלכה,

אז מה הוא עשה?

אדם שאומר, אין לי אלא תורה, אומרים לך הגמרא במרימות קט אומרת,

כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו.

אין דבר כזה תורה בלי

ידיעת ההלכה.

התורה זה פרושות הוראה, לא הוראות לו איך להתנהג, איך לעשות.

מעבר לעצם הלימוד,

שהתועלת שבו היא גדולה.

מה?

פעם היית עומד גמרא, זה היה לך.

כי בזמן הראשונים אכן היו מוציאים את ההלכה

מתוך הגמרא.

מי שהיה ראוי לזה

והגיע להיות בדרגה של עסוקה, שמע תעליבה, תקשיב.

בזמן האמוראים, בזמן התנאים, בזמן האמוראים, הם היו לומדים גמרא,

ידעו להביא את ההלכה. אתה צריך לדעת שכבר בזמן האמוראים כבר קבעו הלכות בכל מיני דברים,

ומה שקבעו הלכה,

אם זה נקבע על פי הרוב או מסיבה אחרת,

כך צריך להיות. אלא מה?

ישנן סוגיות חדשות או עניינים שהתחדשו במשך הדורות,

שעליהם עדיין לא קבעה ההלכה איך להתנהג.

אז כתוצאה מעמל בעיון הסוגיה,

יכולים להגיע לפשוט גם את הדברים המתחדשים במשך ההיסטוריה.

כמו שהרבה פעמים ישנם דברים שהתחדשו בדורנו,

וגדולי או פוסקי הדור האחרון

ישבו עליהם

מכוח ידיעת הש״ס וההלכות,

מכוח כל אלה הוציאו פסק הלכה.

אבל,

איך הוציאו את הרובים מה קורה בלילה? הוא הכי טוב, לא לוקחים את התורה, לוקחים את הפסוקים,

וכי רואה פסוק,

חל המקום אומר לך את כל המילולדים,

כל מה שקשור לפסוק ולהביא את ההלכה. הכי טוב. אתה אומר שזה הכי טוב.

כן, אבל אז הייתה,

אבל אז אתה,

אבל אז אתה צריך לזכור את הכול,

בעל פה.

תן לי, הוא קורא את התורה כל שנה,

הוא קורא את התורה הכול שנה. לא,

לא היה אפשר.

תראה,

אם אתה מדמה לעצמך,

שהיה אפשר לדעת את כל התורה,

שמכתב של בעל פה במשך שנה אחת,

אז אתה טועה. אתה טועה. פה אתה לומד אלף דעות.

זה אומר ככה, יא ככה, יא ככה, יא ככה.

נו, וזה, תגיד לי.

תגיד לי, זה, זה העושר. העושר הוא כשאתה רואה כל מיני כיוונים בהלכה,

ואז אתה פותח את השכל לדעת להבין שיש צד כזה וצד כזה ודרך כזו ודרך כזו,

ואחר כך אתה הולך ומחליט מה ההלכה.

זה העושר שלך.

תאר לך, היה כתוב, אני למשל, אם היית נותן לי ואומר לי, תשמע, אסור,

מותר,

אסור, מותר,

לא היה הרבה מה לעשות.

הם מבולבלים את זה, כבוד הרב, כבר היתנו מבולבלים,

לא יכולים לומר שיש כל פעם, בשביל זה אתה צריך לעמול.

למה אחרים לא יוצאים מבולבלים? כי הם עמלים.

לומדים, ושוב פעם לומדים, ושוב פעם לומדים, ושוב פעם לומדים,

ולאט לאט

גדלים עם זה.

אתה עומד ואתה אומר שזה היה ככה לעשות,

לא היה ככה לעשות.

אתה חושב שמרניתי לעשות. אז בשביל זה אמרנו.

גם פה אתה לא צריך הרבה להתעמת.

יש לך רב,

הרב שלך הוא פוסק הלכה, יש לך רב שפוסק הלכה,

אותו תקבל, מה שיגיד לך, את זה תעשה.

אתה יכול, תוך כדי לימוד לדעת שיש דעות כאלה ודעות כאלה,

אבל...

יכול להגיד לו, יכול לתמוך. כן, כן, אתה יכול לומר גם בשמי.

אתה יכול לומר גם בשמי שהרב עוזרי ככה אמר לך,

וזהו זה.

אני מוכן לקבל עליי את האחריות לזה.

אם אתה עושה רב,

שכמובן קיבלת אותו לא בגלל אינטרסים כאלה או אחרים,

אלא בגלל שאתה מחזיק אותו כאחד כזה שבאמת יראה אלוקים,

כמהלך אלוקים, אז אחד כזה שהוא באמת רוצה,

מחפש לשם שמיים אמיתי,

אתה יכול להיות רגוע.

ואם הוא בסוף זועק, אתה את תפקידך עשית.

לא, הוא בסוף זועק. אז אני אומר, לא תהיה תקלה לאדם שבאמת מחפש את שם השם יתברך.

אדם שמחפש לשם שמיים,

מה שהוא עשה ככה.

אם החז״ל אברוך עשה לך רב,

עשיתי לי רב.

והרב הזה שבחרתי,

הוא היה לפי הנראה,

לפי

דעת גדולי הדור,

כזה שאפשר לסמוך עליו.

אם כך היה, אז אתה רגוע.

אתה יכול להיות רגוע,

בלי הרבה הרבה להסתפק בדבר.

זה הכול.

אתה לא צריך לחשוש כלום.

איי, אבל יש כאלה שחולקים עליו. אז יש כאלה שחולקים עליו.

כמו שהוא חולק על אחרים, אז מה?

יש דעות כאלה, יש דעות כאלה.

אנחנו צריכים לדעת להיזהר, לא לבזות ולא להשפיל ולא לרמוס.

אחד שהולך בדרך שונה משלנו.

זה דעתו,

דעתו,

הכול טוב ויפה, גם אם אני חולק עליו,

ואולי אפילו בנחרצות אני מתווכח איתו.

אבל מכאן ועד להשפיל אותו ולבזות אותו זה לא.

לבוא ולומר, תשמע, דעתו לא כל כך מקובלת.

דעת

גדולי הדור לא כל כך משלימה עם הדרך שלו.

זה אתה רשאי לומר.

אבל לבוא ולהשפיל אותו ולבזות אותו,

כיהודי, כאחד מישראל,

הקב' הוא כואב לו כשהולכים ומבזים.

בפרט הם מבזים תלמידי החכמים. צריך להיזהר מאוד מאוד בדבר הזה.

צריך לדעת, כל ההיתר

ללכת ולצאת נגד תלמידי החכמים זה רק אם לא תהיה לך דרך אחרת למנוע את האחר מטעות.

אבל באופן, באופן שאתה יכול ללכת בדרך

טובה יותר,

ללכת ולהגיד, תשמע, דעתו אמנם היא כזו,

אבל יש אחרים שחולקים עליו.

ראוי שלא תיכנס לספקות הללו, תבחר לך את הדרך.

היותר טובה, היתה יותר סלולה, היתה יותר... את הדרך שמסכימים עליה, הרוב גדול עדו.

זה, בדרך הזאת אתה מגיע לתוצאה.

רואים אותם עוברים על ההכנה, על גבירי התורה?

איך? רואים אותם עוברים על גבירי תורה, על גבירי ההלכה?

מי רואים?

תלמידים החכמים?

תדע לך, כל זמן שאתה לא שאלת אותם ודיברת איתם ישירות,

לשאול אותם, תגידו לי, אבל זה נגד ההלכה?

אתה לא יודע.

גם אם הוא עשה דבר שאסור שיעשה,

אבל חז״ל אומרים, אם היית חכם שעבר עבירה בלילה,

אל תעבר אחריו ביום,

שבוודאי יעשה תשובה,

אם הוא בוודאי עבר על איסור תורה. אלא מה?

נראה שזה

עובר על דעת תורה, אז בוא תשאול אותו. יכול להיות שהוא יגיד לך, אתה טועה,

ההבנה בזה היא אחרת.

או שאני נוהג כדעת אחד כזה שאפשר להסתמך עליו,

אפשר לתלות בו, אילן גדול להתלות בו, אז שוב,

אבל ללכת ומיד לפסוק שהוא לא בסדר,

אנחנו קטנים,

תלך אליו, תשאל אותו, תדבר איתו,

מה אתה עושה.

כבוד הרב,

אני מצד אחד מכבד אותך,

אתה מקובל וידוע כאחד כזה, מאידך, בהלכה כתוב אחרת,

איך כבוד הרב נוהג בדרך הזו?

זה הכול.

ואם הוא יגיד לך, לא מתייחס,

זה לא מעניין אותי,

או פה זה כבר אחרת,

אבל אם הוא יגיד לך, תשמע,

אני פעלתי בדרך הזו כי יש לי אילן גדול,

או אתה צודק, טעיתי,

נו, מודה ועוזב ירוחה,

אבל ללכת ולשפוט אותו מיידית, בשום פנים ואופן לא.

מובן?

לכן צריך להיזהר, אנחנו נמצאים בדור,

בדור מאוד מאוד בעייתי, מאוד מאוד מסוכן.

צריך הרבה לחשוב לפני שאנחנו חורצים דין על בן אדם.

יש הרבה בני אדם שיכולתי לומר, אלף, לגמרי,

אבל כשאתה מתקרב אליהם אתה מגלה

איזה נשמות יקרות הן.

חיצונית, נראה לך.

אני קראתי,

הנה, בשבת, מעשה שהיה באיזשהו בחור,

שהיה באיזושהי ישיבה. תשמעו, זה דבר היום נורא לראות עד כמה אדם מצווה ללמד זכות.

שימו לב,

היה איזשהו בחור שלמד באיזושהי ישיבה.

בחור מסוים,

שהרב שקידם אותו

והתנהג אליו יפה והכול והכול,

באיזשהו שלב הוא עזב את הישיבה

והלך למקום אחר.

כעבור הרבה שנים,

אולי שש, שבע,

הגיע לישיבה,

והרב רואה אותו עם כיפה כזו אפורה,

כיפה קטנה,

סגנון שלא הלם את הישיבה.

הרב פתח

זוג העיניים.

מיד פנה אליו בכיחות, מה אתה עושה פה?

הרב, אני ברוך השם עומד להתחתן, באתי להזמין את הבחורים לחתונה שלו.

למה ככה?

מה קרה?

התחיל להתקיף אותו.

הוא אומר לו, אתה עוד מעז לבוא לפה? תלך?

בקיצור, תוצאה מהקבלת פנים הזו, ההוא עזב, התחתן, ולא היה לו הרבה חברים שישמחו אותו.

ונוצר מצב שהראש השיבה הזה

לקה בכפליים.

אשתו גילו לו את המחלה, אותו רב,

אחר כך הוא עצמו שבר את האגן הירחיים,

היו לו צרות רק הרבה צרות.

הגיע למצב שעזב את הישיבה,

היה זקוק לאיזשהו עובד זר שיטפל בו.

באיזשהו זמן הבחור הזה שהיה בא ונכנס אליו לנסות לבדוק על מה ולמה.

אז הוא התחיל לפתוח את הפה.

ואמר לו, כבוד הרב, דע לך שאני מאוד מאוד פגוח,

פגוע במה שהיה בזמנו וזה.

הוא אמר לו, אתה עוד פגוח?

אתה הולך ובא ככה לישיבה?

אתה הולך ובא ככה לישיבה ואתה עוד טוען שאתה פגוח?

עם כל זה הרב טען לצדקתו.

אמר לו הבחור, על מה? מה היה לו בסדר?

הוא אמר לו, תסתכל, איזה כיפה באת?

כיפה קטנה?

אפורה?

איזה סגנון, שינית את צורת הלבוש שלך?

לא בין תורה בכלל? מה?

אתה עוד מעז לבוא לישיבה שלנו שאתה יודע כמה היא מקפידה על צורת הלבוש?

ואז הבחור הזה אומר לו, מה?

זה כל הבעיה?

מי יצפה לערב את כל הסיפור?

מה היה הסיפור?

זאת אומרת, באותו יום שהוא בא לישיבה,

הוא לקח איזשהו טרמפ.

באיזשהו שלב,

הכיפה שלו עפה

מהחלון.

כמובן שהם עצרו,

עד זמן שהוא הגיע לכיפה כבר הספיקו הרבה מכוניות לדרוס את הכיפה הזו.

שמעתם?

הכיפה התכווצה, נהייתה מלוכלכת והכול,

הוא השאיר אותה עליה לבוא עם זה לישיבה.

אבל הרב, זה כל הסיפור, לא יותר מזה.

אז כמובן שהרב הרגיש בטעותו.

תראו מה קרה, הוא שפט אותו בצורה כזו קיצונית,

עד שזה גרם לכל הסבל האיום והנורא,

הקפדה של אותו אדם,

של אותו בחור, עד כדי שזה פגע בראש הישיבה שלו,

והכול בגלל טעות שהוא שפט אותו בצורה לא נכונה.

יש הרבה הרבה מקרים בהיסטוריה,

כשבן אדם רואה את האחר בצורה שלילית,

זה מעשה כשאתה מתקרב ואתה רואה שזה לא ככה עם הדברים.

לכן, אם יש בעיה, תבוא ותשאל.

אני עצמי מצהיר בזאת

לכל אחד ואחד, בכל הזדמנות.

אם יש מישהו שיש לו טענות עליי, שיבוא אליי.

ואז אני אגיד לו,

אם אני חושב שאני טועה, אני לא מודה.

אני לא בוש בדבר, אלא מודה. טעיתי.

והיה, אם אני אוחש שאני פועל בצורה נכונה, אני אומר, אני פועל בצורה נכונה כי כך דרכי וכך הנהגתי וכך קיבלתי.

וראוי שכל אחד יהיה כך.

אז למה לשפוט בצורה שלילית אם אתה יכול להסתכל בצורה חיובית?

כל זמן שלא ברור לך, כל זמן שלא ברור לך שהוא מקל ביראת שמיים,

הוא מזלזל במצוות התורה הקדושה,

אין לך רשות ללכת ולדבר עליו.

יש לך רשות אולי לומר, תשמע,

ראיתי דברים,

אני לא יודע, צריך לבדוק אותם.

אולי, גם זה אולי.

אבל להחליט את הדברים בצורה פשוטה וברורה?

מאוד מאוד צריך להיזהר בזה.

חבר הכנסת ברוך הוא מקפיד על זה מאוד מאוד.

לאבא כואב,

זה לא משנה, לאבא כואב

שמבזים את אחד מבניו, גם אם זה אח, את אחיו.

אני לא יודע מה אתה, כי אתה עוד לא נשוי.

אני יודע מה אני מרגיש.

אם חלילה בתוך הבית

יש מחלוקת בין האחים ובין הבנות,

כואב לאהבה.

אדרבה, הוא מחפש להרגיש

לראות מול עיניו את האחווה, את האהבה הגדולה,

ללא מחלוקת וללא שום דבר, אלא אדרבה, מכבדים ואוהבים זה את זה.

אבילו שבשמיים גם אותו דבר.

אתה רוצה להוציא את השנאה שלך, תוציא את זה על הגויין, אין לי בעיה.

בשפח.

גם תלך ותכנס תוספת של שנאה ותשפוק את זה עליהם.

אפילו מה שאין בך.

אבל הערכים שלך, עם ישראל, יהודים,

אתה צריך לדעת.

או אוהבי השם של אורא,

נכון, את החלק של הרע אתה חייב לשנוא.

אם יש כאלה שהם בגדר מינים ואפיקורסים או מחטיאי ערבים,

כנגדם תצא בכל התוקף.

אבל כל זמן שלא ברור לך שהם בגדר אלה,

אז תבדוק את העניין.

אתה יכול לומר, שמע, הדרך הזו לא מוצאת לך לך מהעיניי.

הדרך הזו היא שלילית, ואפילו לדבר בנחרצות

מכוח התורה הקדושה, שהדרך הזו שלילית.

אבל לדבר על האיש, כל מה שאתה לא בדקת,

שהוא עושה את זה שלום מתוקף עצמיים, טרוזלזול במצוות, אל תדבר.

זה דבר מאוד מסוכן.

זה הכול. אנחנו צריכים לדעת את תפקידנו ואת חובתנו.

לצערנו, דורנו מלא מזה.

ממחלוקות,

מלשון הרע,

מלכילויות.

למה שאנחנו נלקה בעניין הזה?

זה ניסיון קשה.

זה ניסיון קשה. לא מספיק היצר רוח שמפיל חללים בעניין של הקדושה והטהרה.

גם אנחנו צריכים להוסיף עוד ועוד דברים.

אדרבה, ככל שהדור שלנו הוא דור שיותר בעייתי ויותר קשה,

ככה אנחנו מקבלים שכר יותר גדול.

טולי ארץ על בנימה.

אתה צריך לדעת להיות בולם פיך, לדעת לשתוק.

אלא אם כן אתה מחויב למחות.

מחויב למחות, אז תמחה וגם תלמד איך מחויב.

תלמד איך לעשות אותך.

אבל לא כל אחד יכול לפתוח את פיו ולדבר בכל מיני צורות וסגנונות,

העיקר למחות.

לא.

צריך לדעת איך למחות.

אתה רוצה להוכיח, תדע איך להוכיח.

ולרוב זה ככה.

הרבה פעמים כשאני בא להעיר לבן אדם,

אני מקדים הקדמות לפני כן.

אני אומר, אני מקדים ואומר, תשמע, אני מתוך ניסיון שלי שאני כבר מנוסה בזה.

אני לא יודע איך להסתכל, אולי באמת התכוונת לטובה, אולי לא, אולי אתה לא יודע.

אבל באמת, תסלח לי אם אני רוצה להגיד לך משהו, אתה...

אני מקווה שאתה סולח לי. ההוא, מרוב ההקדמות, כן, כן, רק תגיד מה אתה רוצה.

ואז אני אומר את מה שאני אומר.

אתה מבין, אבל אני מאוד מאוד עוטף את זה בהמון עטיפות, ואז מגיש לו את הדברים.

אבל ללכת ולהטיח, בן אדם,

קשה לו לסבול שמצליחים בו

טענות נגד. קשה לו.

אז מה אתה מרוויח?

העניין של התוכחה,

שתוכיח לו שהוא טועה.

זה העניין תוכחה, תוכיח לו שהוא טועה.

אבל אם אתה מסיג את התוצאה ההפוכה,

אז מה עשית בזה? מה הדין של בן אדם שאומר

שהוא חרדי ורבנים חרדים והוא מחליף והוא בסלומוי במעמד גדול והוא מחליף ואומר שצריך לעודד חרדים להתגייס.

צריך מה?

אני אומר לך את האמת, אם אתה מדבר על העניין הזה של גיוס,

אתה יכול לבוא ולומר

שדעת גדולי הדור נחרצת בעניין, נגד.

ללכת לדבר עליו ישירות,

אתה יכול לבוא ולומר שלא לשמוע לו.

אבל לבזות ולהשפיל אותו? זה נקרא מזלזל במצוות. אז אני אומר,

כשנאור כותב תלמיד חכם שמזלזל במצוות, הרי הוא קפקל שבשים. תקשיב, תקשיב, אני, אני, הוא יודע שתדעת גדולי הדור שאסור להתגייס,

והוא גם צריך להודד חרדים להתגייס דרך,

והוא אחראי לזה שהוא,

הוא הכתפיים שלו לגייס חרדים.

והוא נשלח על ידיהם מסביב שלא לגייס,

והוא עושה הפך רצונם ולגייס חרדים,

אז זה הכי הכי מנזל.

לכן אני אומר, אז מה צריך לעשות?

כשאתה רוצה ללכת ולדבר או לבזות,

כן, על זה שדיברת אין מה לדבר, יש סיבות אחרות לדבר. לא לדבר על זה.

אני מדבר על אחד אחר,

שאתה יודע שזו הבעיה שלו.

כל זמן שאתה לא שמעת מגדולי הדור

ושמותר ללכת ולבזות ולהשפיל אותו, אל תעשה זאת.

הלא התוצאה היא

שיבינו כלל הציבור שמה שהוא אומר זה נגד דעת תורה.

אז תגיד שזה נגד דעת תורה,

תביע בנחרצות את דעתך,

ללכת ולבזות ולהשפיל אותו אישית, לא את הבן אדם הזה שאתה הזכרת,

אלא בן אדם אחר נאמר.

אתה מבין?

אז אתה צריך לדעת, לא חד חלילה, זה לא בגלל זה, אתה טועה.

אתה טועה, זה לא בגלל, אתה הולך

ואומר לי אם אני סובל אותו או לא סובל אותו, לא זה העניין.

המודד אצלי לדעת אם אכן

ירשמיים או לא ירשמיים, זה המודד.

המעפיק שלו מראים.

כבוד הרב, כבוד הרב, כמו שאתה אומר לך במחאה שאדם

בקצועו ובנושא מירו, זאת אומרת כל אחד הוא חייב ללכת בשביל התורה. נכון.

הוא לא מסתיר להגיד לזולה אדום, אז הוא יצא להגיד לבעוד. לא, בדבר שאתה מסופק, אתה לא שומע. יש עניין תוכחה ויש עניין לבזות.

את התוכחה אתה יכול להוכיח,

לעשות מחאה אתה מחויב למחות, אבל מה הדרך? בזה שאתה תמזל ותשפיל את האחר,

אם אתה יכול להשיג את אותה תוצאה בלי שתצטרך לבזות ולהשפיל,

אין לך רצות לבזות ולהשפיל אותו.

אתה יכול לבוא ולומר,

מה שהוא אומר זה נגד דעת תורה וצריך לדעת שפלוני ופלוני ופלוני ופלוני, כל גדול הדור, במשך הדור הזה ובמשך הדור שעבר,

כולם יצאו בנחלצות נגד העניין הזה ובזה אתה תציג את התוצאה.

אם אתה תלך ותתנגח איתו אישית,

אז לא עשית כלום.

ואם בכלל מותר לך, גם זה אני לא יודע.

לכן ראוי להיות חכם.

לכן ראוי להיות חכם. אתה רוצה להשיג את התוצאה,

תביע אותה בצורה הנכונה, שאתה תציג את התוצאה שלשמה אתה עושה את המחאה.

אבל אם המטרה היא סתם ללכת ולהתנגח לבן אדם, מה עשינו?

אם בן אדם הזה בחזקת רשע, כבר מוחזק לרשע,

אין מה לדבר,

אין בעיה.

אבל כל זמן שהוא לא בגזל,

למה?

אתה תופס איזושהי נקודה מסוימת.

אז יש לו איזושהי טעות, הוא לא...

אם הוא אמר, אם הוא... אתה מבין?

אתה בא מחוץ פעם אחת שאומר לזה,

עוד פעם אתה מחוץ פעם אחת שאומר לזה,

אתה יכול לפרשם.

אין לי בעיה שתפרסם,

אבל שוב לא למצוא ולהשפיל אותו.

אתה יכול לפרסם שהוא מביע דעה שהיא נגד התורה.

זה הכול.

לא מעבר.

אם הוא מחטיא ערבי וגם שהוא נקרא, שמה?

אם אני אקרא לו מחטיא ערבי ברגע שהוא פוסס את המשהו,

אתה יכול לומר שבעניין הזה הוא מחטיא את ערבי. בעניין הזה, כן.

על פי דעת גדולה הדור,

בעניין הזה הוא מחטיא את ערבי.

אסור לשמוע עליו.

התורה, אתה לא אומר את זה ככה.

בסדר, אני אומר.

מה אני אומר?

טוב, אנחנו נמשיך היום

קטע נוסף.

אנחנו בדף קנורא עמוד א',

הגענו לשורה החמישית

מסוף העמוד.

ואף רב סבר אין מזל לישראל.

גם רב סובר

שאין מזל לישראל. דאמר רב יהודה אמר רב,

מנין שאין מזל לישראל,

שנאמר,

ויוצא אותו החוצה.

אמר אברהם לפני הקדוש-ברוך-הוא, ריבונו של עולם,

בן ביתי יורשותי,

אמר לו לאו,

כי אם אשר יצא ממועך.

כלומר,

אין מזל לישראל הכוונה,

הגם שישנה השפעת המזלות על כל אדם ואדם באשר הוא,

אבל עם ישראל

יכולים לשנות את השפעת המזלות,

כמו שראינו, אם על ידי תפילה,

אם על ידי זכויות,

אם על ידי קיום המצוות,

התמדה בקיום המצוות.

רב יהודה אומר בשם רב,

שלומדים את זה מאברהם אבינו.

אברהם אבינו,

בבראשית טו,

פסוק ה' נאמר, ויוצא אותו החוצה.

הקדוש-ברוך-הוא הוציא,

ביקש מאברהם אבינו

לצאת החוצה.

מה פירושם של דברים?

אמר אברהם לפני הקדוש-ברוך-הוא, אברהם,

היה לו איזושהי טענה לפני הקדוש-ברוך-הוא,

ריבונו של עולם,

בן ביתי יורש אותי,

לא היה לו בן,

ואז הוא אומר, אז מי יירש את כל מה שיש כאן, כל העושר

שיש לי, האם בן ביתי היינו אליעזר, אוהב את אברהם?

אמר לא, אז אומר לו הקדוש-ברוך-הוא, לאו,

כי אם אשר יוצא ממעיך,

דע לך,

דע לך,

הבן שלך, הוא יירש אותך.

אמר לפניו,

ריבונו של עולם, זה היינוח,

כי הבן נוצר גם מן האב וגם מן האם.

אמר לפניו, ריבונו של עולם,

נסתכלתי בהצטגננות שלי ואיני ראוי להוליד בן.

אומר לו אברהם אבינו, לקדוש-ברוך-הוא,

ריבונו של עולם, הרי אני נסתכלתי בהצטגננות,

כלומר הוא היה מבין גדול בהשפעת המזלות, בכוכבים.

אם כן, אני יודע ואני ראיתי

שאני לא ראוי להוליד בן.

אמר

הבן יהוידע,

מפרש,

אברהם ידע בבירוש שיוולד לו בן,

כמו שבאמת אמר לו הקדוש-ברוך-הוא,

אלא ששאל, לכאורה זה יהיה מעשה נסים,

שהרי המזלות מורים

שלא ייוולד לו,

והוא ביקש לא להיענות ממעשה נסים.

הקדוש-ברוך-הוא ענה לו שלא יהיה זה מעשה נסים,

כיוון שהוא ישנה את מזלו.

ואחר כך, כשיוולד לו יצחק,

יהיה זה כבר על פי דרך הטבע.

כלומר,

הוא היה עקר,

אברהם אבינו היה עקר,

שבו הוא ישנה אותו, שיהיה ראוי להוליד,

ואחר כך ייוולד לו יצחק.

אמר לה, צא מהצטגננות שלך,

שאין מזל לישראל.

תעזוב,

תיפרד מהמחשבות הללו.

השפעת המזלות לא תהיה עליך,

כי אין מזל לישראל.

מהי דעתך?

אז הוא אומר לו, למה אתה חושב שאתה לא ראוי להוליד?

דקאי צדק במערב, בגלל שאתה נולדת במזל צדק?

ואז הכוכב הזה עמד במערב,

שזה מקום צונן,

שמלמד על מניעת ההולדה?

מהדרנו מוקמינלה במזרח.

אני אחזור ואני אעמיד את כוכב הצדק במזרח,

שזה מקום חם,

ואז

זה ילמד על אפשרות כן, שתהיה אפשרות הולדה.

בהיינו דכתיב, ומי העיר ממזרח

צדק

יקראהו לרגלו.

כלומר,

מי גרם לאברהם

שמזלו יהיה חם מהמזרח ויהיו לו בנים,

על ידי כך שקרא לכוכב צדק

שיבוא מהמערב למזרח.

מבואר לעיל, הרי למדנו מקודם שמי שנולד במזל צדק יהיה צדקן במצוות.

יהיה צדקן במצוות.

זה אחד מהמזלות, אחד מהכוכבים.

מה זה שייך, אתה?

זה כוכב לכת, זה כוכב לכת.

ישנם שבעה כוכבי לכת, דנו כאן,

לא על פי מה שאתה אמרת.

זה משהו אחר.

שבעה כוכבי לכת, ועל פי זה, זה קובע את העניין של ההשפעה לאדם.

מה שאתה אומר זה עניין החודשים.

זה משהו אחר.

כן.

אבל כאן מדברים על שבעה כוכבי לכת,

שכל יום ויום יש את המחזוריות הללו של שבעה כוכבי לכת.

שאתה מחנכה.

מה?

אה, אז אפשר לבדוק.

אם תראה, כן, אפשר לבדוק.

אתה זוכר את התאריך ואת השעה?

אני זוכר את התאריך ואת השעה. אז מה, אז מה הועלנו?

מה, כל שעה מתחלף?

כן. או כל יום? כל שעה.

כל שעה? כן.

ומדשמואל למי

אין מזל לישראל.

גם מהמעשה שרם שמואל נלמד שאין מזל לישראל.

דשמואל ואבלט

ואבלט, אבו יטווה.

היה מעשה ששמואל,

יחד עם איזשהו חכם גוי,

חוזה בכוכבים, שקראו לו אבלט.

אבו יטווה ואבו כעז לאנך, אין של עגמא.

היו יושבים פעם שמואל והאבלט הזה,

והיו אנשים שם, באותו מקום שישבו,

שהם הלכו לקצוץ קנים באגם.

אמר לאבלט לישראל,

היי גברא, עזיר ולא עטר.

אז אבלט אמר לשמואל על אחד האנשים שהיו הולכים לקצוץ,

אומר לו, האדם הזה, תדע לך, הוא ילך ולא יחזור.

הוא ראה בחוכמת המזלות שכך יהיה.

חזר בכוכבים.

טרק לאחיו יהו מית, הוא אומר לו, אתה יודע מה יקרה לו,

נחש יקיש אותו והוא ימות.

אמר לשמואל,

עיבר ישראל הוא, אז ילווהט.

אז אומר לו שמואל האבלט,

אם הוא יהודי הוא ילך ויחזור.

למה?

אין מזל לישראל.

תפילה שהוא מתפלל,

צדקה שהוא נותן,

זה מציל אותו.

אדי יתוה,

אאזיל ואטה.

בעוד שהם יושבים, ראו שאותו אדם שהלך חזר אכן.

קם אבלט, צדיה לטונה,

האבלט הזה קם,

השליך את המסע של הקנים

של אותו אדם שקצץ אותם מן האגם,

אשככה בלחיביא, אז הוא מצא במסע הזה נחש.

דה פסיק ושדי בתרתי גובה.

היה מושלך שם בין הקנים וחתוך בשתי חתיכות.

הוא לא הבחין, כשהוא קצץ את הכלים הוא חתך גם את הנחש.

אמר לשמואל,

מאי עבדת?

אז שמואל אומר לאותו אדם,

איזה מעשה טוב עשית שבזכותו ניצלת.

אמר לה, אז הוא אמר לו, כל יום אברהם,

מירן ריבת בעדי הדדי.

אנחנו חבורה שכל הזמן נמצאים יחד.

וכל יום

היה אחד גובה מכל שאר בני החבורה,

וככה היינו עושים קומונה, כלומר אוכלים ביחד

מהגוויה שאחד היה גובה מכל אנשי החבורה,

ואכלינן, והיינו אוכלים מהאסר הזה ביחד.

העידנא,

ביום הזה, הבה היא כאחד מנן, היה אחד מאיתנו,

ולא הבה לריבתא, לא היה לו לחם.

והבה כמכסיף,

לא היה לו פת, והוא היה מתבייש בזה.

עמנה לא הוא ענה, כאם נא וערמנה. אז אני אמרתי למליא החבורה, אני היום

עושה את האיסוף של הפת מכל מיני החבורה,

וכל זה עשיתי כמובן בשביל שלא יתבייש אותו אחד.

כי מתי לגבי, כאשר הגעתי אליו,

שבי נפשי כמדשקי למיני.

עשיתי את עצמי כאילו לקחתי ממנו איזשהו כיכר, איזושהי פת,

למעשה לקחתי משלי והכנסתי לסל בעבורו.

כי היכא דלא לקסיף, כדי שלא יתבייש,

המלא מצווה עבדת.

שמואל אומר לאותו אדם, אתה עשית מצווה גדולה,

בזכותה ניצלת.

נפק שמואל ודרש,

וצדקה תציל ממוות,

לא ממיתה משונה,

אלא ממיתה עצמה.

שמואל יצא ודרש על הפסוק במשלי י' פסוק ב',

וצדקה תציל ממוות.

זה לא רק שמציל שלא ימות מיתה משונה אלא מיתה כהרגלו,

אלא זה מציל ממיתה עצמה.

כלומר, גם אם הוא היה ראוי למות ועשה צדקה,

זכות הצדקה מצילתו שלו ימות.

על כל פנים, מכל זה אנו רואים

שאין מזל לישראל.

נראה את רשי

בקנו עמוד א'

אין מזל לישראל על ידי תפילה וזכות משתנה מזלו לטובה.

לקראת הסוף.

הצטגננות חוכמת המזלות,

צא מהצטגננותך.

היינו דכתיב היוצא אותו החוצה,

חוץ מהצטגננותו.

דקאי צדק שהוא מזל שלך במערב, שהוא מקום מצונן

ואין ראוי לעולי.

כך מצאתי בתלמוד רבנו הלוי במזרחו,

במזרחו

שהוא מקום חם.

צדק הקדוש ברוך הוא קראו להביאו למזרח לרגלו בשבילו.

אבלי את שם חכם נוכרי היה וחוזה בכוכבים.

אז ילווהת דאל מזל לישראל ויועיל לו תפילה.

בתרטגו בשתי חתיכות

שקצצו עם הקנים ולא יודע.

מרבין על בעדה דמטילין פת

לסל לכל החבורה כאחד

ואוכלין יחד והאחד גובה מכולן.

ענקה הינא ומרמינא אגבה ואשים בשר.

שבי נפשי כמנדשקי למנה עשיתי עצמי

כגובה ממנו ונתתי משלי חלקו.

לא ממיתה משונה ומיהו מיתה הגונה ימות. זה לא רק שמציל שלא ימות

מיתה משונה אלא מיתה הגונה אלא מיתה עצמה מצלת ונותנת חייו.

רש״י מוסיף

הצדקה תציל ממוות פירושו שזה מוסיף לו חיים

כי הרי על פי מה שקבעו לו מקודם היה ראוי שימות

וההצדקה מצילה שלא ימות. כלומר שהיא מוסיפה לו חיים

היא הסיבה שבגללה הוסיפו לו חיים.

אם כן בעזרת השם כמו שסיימנו כאן

בזכות זה שאנחנו עוסקים בתורה הקדושה נזכה לחיים ארוכים

נעימים וטובים בעזרת השם

ושנזכה באמת לחוג את חג הפסח בשמחה.

אנחנו מחר בעזרת השם נמשיך כרגיל בשעה הראויה

ביום חמישי. כן, אתה יכול...