מסכת שבת דף קכ"ה עמ' ב'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

דף קכה עמוד ב',

שבע עשרה שורות מסוף העמוד.

זמורה שהיא קשורה.

למדנו במשנה שאם ישנה זמורה שהיא קשורה בתפיח,

התפיח זה סוג של פח

שהיו שואבים בו מן הבור מים.

אז אם יש זמורה שקשורה אליו

ומחזיק בה על מנת להוריד את התפיח ולדלות בו מים מן הבור,

דווקא באופן שהיא קשורה בתפיח ממלאים בה בשבת.

כי אז גם הזמורה הפכה להיות כלי,

ומאחר שהיא כלי היא מותרת בטלטול.

מדייקת הגמרא קשורה אין.

לא קשורה, לא.

מאחר והמשנה כתבה הזמורה קשורה לתפיח,

אם כן,

רק באופן שהזמורה קשורה יכולים למלות

יחד עם הזמורה על ידי התפיח.

אבל אם הזמורה לא קשורה,

אלא מה?

אפשר יהיה לתלות בה את התפיח

בלי קשירה,

עדיין יהיה אסור למלות בה בשבת.

למה? כי מאחר שהוא לא קשר,

אין לזה עדיין הגדרה של כלי,

וגם אם יש אפשרות שימוש

על ידי שיתלה את התפיח בזמורה ללא קשירה,

יהיה אסור לדלות בה כי היא מוקצה מחמת גופו,

שהרי אינה כלי.

אם כן, רואים שהמחשבה לבד

לא מועילה על ההחשיבה ככלי.

צריך מעשה של קשירה להוכיח שבזה היא כלי.

ממשיכה הגמרא ואומרת, למה המדניתין

ולא כרבן שמעון בן גמליאל?

האם המשנה כאן באה להשמיע לנו

שלא כדעת רבן שמעון בן גמליאל?

שעל רבן שמעון בן גמליאל נראה תכף שהוא סובר,

שמותר לטלטל מוקצה גם אם ייחדו אותו במחשבה וללא שעשו בו מעשה.

דתניא,

למדנו בברייתא,

והברייתא מביאה את מחלוקת רבי שמעון בן גמליאל

ואת הנקמה בעניין שכזה.

הברייתא אומרת מה יהיה הדין חריות של דקל

שגדרן לא עצים

ונמלק עליהן לשבעה.

אחריו של ענפי דקל יבשים

הוא הלך וקצץ אותם

על מנת להשתמש בהם

לצורך העסקה.

זו הכוונה גדרן לא עצים.

כשהוא הלך וקצץ אותם, כוונתו הייתה להעסיק אותם,

להשתמש בהם לצורך העסקה.

כאשר זה מיועד להעסקה, זה ודאי מוקצה מחמת גופו,

שהרי אסור להעסיק בשבת.

אבל, נמלך עליהן ישיבה.

לאחר מכן חזר בו,

והוא רוצה להשתמש בהן

בשימוש של ישיבה עליהן,

על אותם ענפי דקל.

האם בעצם המחשבה הזו כבר מותר לטלטל אותה, או לא?

אומרת הנקמה, צריך לקשור. כלומר, לא יועיל מחשבה לבד,

אלא כדי להתיר לטלטלם לצורך ישיבה,

צריך גם לקשור אותם

יחד מערב שבת.

כמו שכל חריות שעומדות לישיבה,

היה צריך לקושרם כמה וכמה מהן ביחד,

ואז

מוכיח על ידי המעשה שכוונתו להשתמש בהן לצורך ישיבה.

רק אז יהיה מותר בטלטול לדעת הנקמה.

אבל במחשבה לבד זה לא יספיק.

לעומת זאת,

רבן שמעון בן גמליאל אומר,

אין צריך לקשור.

כלומר, לא צריך לעשות מעשה של קשירה על מנת להוכיח שכוונתו לשב עליהם,

אלא די במשח עשה במחשבתו לשב עליהם.

בזה כבר נתן איזו הגדרה של כלי ונתבטל מהם דין מוקצה מחמת גופו,

ולכן מותרים בטלטול.

אם כן,

לכאורה גם כאן היה צריך להיות שאותה זמורה,

גם אם אינה קשורה בתפיח אלא רק

יש אפשרות שימוש על ידי שהיא תלויה על זה שהתפיח תלוי בזמורה,

גם אז יספיק עצם מחשבתו שכוונתו להשתמש בזה לצורך

העלאת התפיח מן הבור.

למה אם כן צריך קשירה?

אלא מכאן נראה

לכאורה שהמשנה אינה כדעת רבן שמעון בן גמליאל.

עונה גמרא, אמר רב ששת,

אפילו תמה רבן שמעון בן גמליאל,

הכה במה עסקינן במחוברת באביה.

רבששת מבאר

שגם אם נבוא ונאמר שהמשנה סוברת כדעת רבן שמעון בן גמליאל,

שכדי לבטל דין מוקצה מחמת גופו ולהגדירו ככלי

די במחשבה,

בכל זאת כאן בזמורה צריך שתהיה קשורה בתפיח, כי מדובר בזמורה כזו שהיא מחוברת באביה.

היא מחוברת עדיין לעץ,

לעץ הגפן.

באופן שזה מחובר עדיין באביה,

פה גם רבן שמעון בן גמליאל מודה שכדי לעתירה בטלטול צריך קשירה,

אבל אלמלא כן

לא יועיל לעתירה בטלטול.

טלטול הכוונה להשתמש בה לצורך

העלאת התפיח מן הבור.

שואלת גמרא, יא אחי,

כמה משתמש במחובר לקרקע?

אם זה מדובר בזמורה שהיא מחוברת לעץ,

מה יועיל קשירה?

הרי אסור, אסרו חכמים

להשתמש בדבר שהוא מחובר לקרקע.

משנה, מסכן ביצה, אין עוליד באילן.

אילן, זה כל דבר שהוא מחובר לקרקע,

אסור להשתמש בו.

אם כן, מדוע כאן אתה אומר שאם היא קשורה בתפיח,

גם אם היא מחוברת באביה, היינו, לגוף הגפן,

גם אז יהיה מותר להשתמש באותה זמורה,

הרי זה מחובר.

מטרצת הגמרא למטה משלושה.

המשנה שלנו עוסקת בזמורה שהיא יוצאת מן הגפן

בתוך שלושה מן הקרקע.

כלומר,

היא מאוד מאוד סמוכה לקרקע,

ואין מרחק

של שלושה טפחים,

בינה לבין הקרקע.

היא בתוך שלושה מן הקרקע,

ואשר על כן לא גזרו גזירת איסור השתמשות במחובר,

כאשר הדבר המחובר שבו אתה משתמש הוא,

כאשר זה בתוך שלושה לקרקע.

ומדוע?

נראה שאתה אמור,

הרי כל הסיבה שאסור להשתמש במחובר,

זה גזירה שמא יתלוש.

העניין הזה של גזירה שמא יתלוש זה הכל כאשר

ניכר שהוא משתמש

בדבר הגדל מן הקרקע.

אבל כאן, שזה צמוד לקרקע,

אז זה לא ניכר כל כך שהוא משתמש במחובר,

אלא הרי זה כאילו חלק מן הקרקע,

ומילא אין, לא גזרו על אופן שכזה,

איסור השתמשות בזה.

נראה דוגמא, דוגמא.

מה?

שוב, אני חוזר.

אסרו חכמים

להשתמש בדבר המחובר לקרקע.

אילן,

כן? אסור להשתמש בו.

אבל אם למשל כתוב במשנה בעירובין, שורשי אילן

שיוצאים מן הקרקע, על פעמים שהאילן,

שורשים שלו גם מתרחבים ויוצאים מן הקרקע.

אז כתוב שאם הם למטה משלושה מהקרקע,

מותר לשבת עליהם.

מה הם?

מותר לשבת עליהם. הם בתוך שלושה על הקרקע. שלושה טפחים.

כן, שלושה טפחים, על זה מדובר.

זה אותו דית גם פה.

חרו האזמורא היא בתוך שלושה טפחים

על הקרקע.

לא גזרו איסור השתמשות במחובר.

בושה וגידי שאסור,

כי זה גזרו החכמים שלא השתמש.

למה? גזרה שמאית לוס, לא משנה למה. שמאית לוס? כן.

לא משנה מה הכוונה שלו בהשתמשות.

ההשתמשות, אין להשתמש בדבר המחובר לקרקע

בגלל הגזירה הזו.

כך

בארץ הדברים פרששת.

הרב אשי אמר,

אפילו טמא בתלושה,

גזירה שמא יתלוש.

הרב אשי טוען

שלא חייבים לומר שמדובר פה בזמורה שהיא מחוברת לקרקע בתוך שלושה,

לא.

המשנה באמת עוסקת בזמורה שהיא כבר תלושה מן הגפן.

ואם תבוא ותגיד לי,

אז אם כן עדיין זה יוצא שזה לא כדעת רבי שמעון גמליאל,

כי הרי לדעת רבי שמעון גמליאל די במחשבה כדי לבטל מזה דילמוקציה, אז מדוע צריך שהזמורה תהיה קשורה?

על זה אומר רב אשי,

המשנה מה שאמרה שזמורה שאינה קשורה אין להשתמש בה,

זה מצד גזירה שמא יקטום.

שמא יקטום.

יקטום.

קודם אמרתי שמא יתלו, טעיתי בזה. זה רע שמא יקטום.

כלומר,

אם

כשיבוא לתלות בה את התפיח כדי לשאוב,

יראה שהיא ארוכה מדי,

ואז כדי לתקן,

הוא יחתוך ממנה, כדי שתהיה ארוכה לפי המידה שהוא רוצה.

וכיוון שהיא רכה וכה לחותכה,

יחתכנה לפי צורכו,

ואז יעבור על מלאכת מכה בפטיש.

אומר רשי,

אומר רשי,

בדיבור המתחיל,

שאינה קשורה לו,

ואפילו יש עקמומית בראשה,

כאין מזלג,

שראוי לתלות בה תפיח או למלות, וחישב עליה.

כלומר,

מתוך לשון המשנה נראה שמתי אפשר להשתמש

בזמורה עם התפיח,

רק כשהזמורה קשורה לתפיח.

אבל אם אינה קשורה, גם אם יש אפשרות להשתמש

עדיין באותה זמורה עם התפיח, על ידי,

נאמר שיש לזה עקמומית, אומר רשי,

בראשה של הזמורה, ואז יכול הוא

לתלות את התפיח באותה זמורה בלי לקשור,

האם כל זה יהיה אסור?

אף על פי שלמעשה הוא חשב על זה,

כלומר, התכוון במחשבתו להשתמש בזמורה לצורך תליית התפיח באותה זמורה.

מחשבה לבד, אבל לא מוותרת מזה שהם הוקצה.

וזו השאלה, מדוע? הרי לדעת רשב״ג,

מוכר שמספיק מחשבה,

שגדרן לעצים שחתכן לעסק,

צריך לקשור את אותן חריות של דקל, לדעת הנקמה,

מערב שבת.

אבל לדעת רשב״ג, סליחה, לדעת רשב״ג, כן.

אבל לדעת הנקמה אין צריך לקשור.

באביה בגפל.

אז לפי דעת רב ששת,

המשנה כאן מדברת באופן שהזמורה מחוברת באביה בגפל.

ופה גם לדעת רשב״ג,

צריך, גם לדעת,

סליחה, טעיתי, צריך לקשור את זה.

דעת הנקמה. על דעת רשב״ג לא צריך לקשור.

אז זה מה שכתוב, שאפילו דעת רשב״ג,

שלא צריך קשירה, לא צריך מעשה, אלא די במחשבה,

אבל כאן בזמורה מודה הוא שצריך

קשירה.

שהרי הזמורה הזו קשורה באביה, היא קשורה בגפן.

והכה משתמש במחובר.

אם ככה, אז מה זה יחזור?

ואפילו קשורה במאוד יום ליצה.

מה זה יאכיל? שהיא קשורה,

אם עדיין מחוברת לגפן,

לא יועילה קשירה, שהרי ייעשה השתמשות בה מדין השתמשות במחובר.

ועל זה טרסת המרששת למטה משלושה.

סמוך לקרקע וחגון

לשאוב מן המעיין

שאינו עמוק.

ומותר להשתמש באילן

למטה משלושה.

כמובן, כאשר הזמורה מחוברת לגפן,

אז מסתמה אין אפשרות להשתמש כאשר המעיין הוא עמוק.

כן?

כי הרי הוא לא יכול לקחת אותו איתו עד

לעלותו לאוויר הבור, לאוויר המעיין.

אלא

צריך לומר שפה מדובר בזמורה קצת ארוכה, אבל עדיין

לא יוכל לשאוב מן המעיין אם הוא עמוק.

ומותר להשתמש באילן למטה משלושה.

וזה מדי מותר, פה לא אסרו, כי דברם בפרק בתרד העירובין,

כמו שמצאנו במשנה בעירובין,

בפרק אחרון שם,

היו שורשיו גבוהים מן הארץ שלושה,

לא יושב עליהם,

אז רק אם הם גבוהים שלושה לא יושב, אבל למטה משלושה

מותר לשב.

וזה רשם היקתום,

כך לפי

האוקימתא

של רב אשי.

וזה רשם היקתום, אומר רשי, שמא למחר

תהיה לו ארוחה

ויקטמנה

מתוך שהיא רכה ונוכל לקטום.

ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש.

אבל בחריות לישיבה לקה למגזר אחר.

כלומר, לעומת זאת,

בחריות שכוונתו להשתמש בהן לצורך ישיבה עליהן,

אין גזרה שכזו שמא יקטום, כי אין לו צורך בזה,

אלקח במחשבה סגיהן.

לכן, די במחשבה על מנת לבטל מהם שהם מעוקציהן.

אחזור לגמרא. פקק החלון.

המשנה הביאה מחלוקת רב אליעזר והחכמים,

מה יהיה הדין

אם

יש חלון, כלומר,

פרצה בכותל

שדרכה נכנס אוויר,

נכנס ויוצא,

ופעמים שצריכים לסגור את החלון הזה, את אותה פרצה,

על ידי פלטה של עץ, נאמר,

וזה נקרא פקק החלון. כל דבר שפוקק,

כלומר, אוטם את הפרצה,

נקרא פקק.

האם מותר יהיה להשתמש באותו פקק בכל מצב או לא?

אז רב אליעזר אומר,

רק אם הוא קשור ותלוי, פוקקים בו.

כלומר,

הוא קשור בחבל לגג הבית,

ובנוסף,

אין הפקק הזה נגרר על הקרקע, אלא הוא תלוי.

אבל

אם לאו,

אם אין את שני התנאים הללו שיהיה קשור בחבל מן הגג

ואינו תלוי מן הקרקע,

אין פוקקים בו, אסור להשתמש בו לצורך

לפקוק בו את החלון,

לסגור בו את החלון,

החכמים אומרים

בין כך ובין כך, פוקקים בו. כך

למדנו במשנה,

שלדעת חכמים מותר תמיד לבקוק,

וזה, והזכרנו כבר אתמול

שהגמרא תסתפק מה כוונת חכמים כשאומרים בין כך ובין כך.

האם כוונתם רק בהתייחסות לדברי המלעזר,

שלא צריך קשור ותלוי, אבל צריך עדיין שיהיה קשור על כל פנים?

או שנאמר הם לא מצליחים כלום, אלא אפילו הוא אינו קשור ואינו תלוי,

גם אז יוכלו להשתמש בו

לצורך סתימת החלון.

אבל קודם לכן נראה

מה ביאור המחלוקת של רבי אליעזר וחכמים.

הגמרא מביאה את ביאורו של רבי יוחנן.

אמר רבא ברבא חנה, אמר רבי יוחנן,

הכל מודים

שאין עושין אוהל ערי בתחילה ביום טוב,

ואין צריך לומר בשבת.

כלומר, אומר רבי יוחנן, בין רבי אליעזר, בין חכמים,

מודים

שאסור להתחיל לבנות אוהל ערי ביום טוב.

ובוודאי ובוודאי שבשבת יהיה אסור.

שבת היא חמורה יותר מיום טוב, כמו שאנחנו יודעים.

גם שאוכל נפש הוא יותר ביום טוב,

וגם

שמי שמחלל את היום טוב אינו אלא לוקה, מלקות,

מה שאין כן במחלל את השבת,

נשכל, כלומר מקבל עונש של מיתת בית דין, זה חמור יותר.

אז זה מה שאומר רבי יוחנן,

שאפילו ביום טוב לא מתחילים לבנות אוהל ערי,

לכל שכן בשבת.

לא נחלקו אלא להוסיף.

כל מחלוקת רבי אליעזר והחכמים כאן זה אם מותר להוסיף,

תוספת שהיא מוגדרת כתוספת ערעי.

זה העניין של פקק החלום, זו תוספת לבניין,

כאשר

הוא עשוי לצורך זמני בלבד,

בצורה ארעית בלבד.

אז רבי אליעזר אומר, אין מוסיפין

ביום טוב ואין צריך לומר בשבת.

דעת רבי אליעזר שאסור להוסיף תוספת ערעי ביום טוב,

ובוודאי ובוודאי שאסור להוסיף בשבת.

לכן,

אם הפקק אינו תלוי, גם אם הוא קשור,

עדיין יש בזה תוספת ערעי,

ואין להשתמש בו בשבת במצב שאינו קשור ותלוי.

אבל חכמים אומרים,

מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. לא, מה זאת חכמים שאינם מצריכים את שני התנאים הללו קשור ותלוי,

סוברים שמותר להוסיף

תוספת ערעי בשבת, ובוודאי שביום טוב

יהיה ודאי מותר,

כי זה יותר קל מן השבת.

החלון הזה, ודאי שאין כוונתו שיהיה שם מונח לעולם,

הרי זה השימוש בו, שבאותו פקק,

שפעמים

אוטמים בו את אותה פרצה שבכותל, מה שנקרא בלשוננו חלון,

בלשון המשנה,

ואילו,

אבל לאחר מכן,

מפעמים שהוא יוציא את אותו פקק

כדי לקבל אוויר דרך אותה פרצה, דרך אותו חלון.

והחכמים אומרים, בין כך ובין כך, פוקקים בו.

מביאה המשנה גם את דעת חכמים,

שחולקים על רבי אליעזר וסוברים שלא צריך את שני התנאים הללו של קשור ותלוי.

ושואלת הגמרא, מהי בין כך ובין כך?

מהי הכוונה בדברי החכמים שאמרו בין כך ובין כך?

האם הכוונה?

שבין קשור ובין אינו קשור,

כן?

אז אפילו שאינו קשור גם מותר להשתמש באותו פקק,

או הכוונה בין תלוי ובין שאינו תלוי.

כלומר, קשור חייב שיהיה גם לפי דעת חכמים.

כל מה שהם סוגרים לחלוק על רבני העזר זה שלא צריך את התנאי של תלוי,

אלא אם זה קשור,

אפילו שאינו תלוי אותו פקק אלא מונח על הקרקע,

החבל הוא ארוך עד שהפקק

מגיע לקרקע,

גם אז

יהיה מותר.

אבל עדיין צריך אולי, לשיטתם, שיהיה קשור על כל פנים.

זו השאלה שכוונת הגמרא כאן בשאלתה, מהי בין כך ובין כך.

אמר רבי אבא, אמר רב כהנא,

אז בא רבי אבא בשם רב כהנא ומבאר,

בין קשור ובין שאינו קשור.

והוא,

שיהיה מתוקן,

אני כבר עברתי לדף קרו עמוד א',

כלומר כוונת החכמים שלא צריך אפילו שיהיה קשור,

אבל צריך שיהיה מתוקן. מה זה מתוקן?

שיהיה מוכן לכך מאתמול.

כלומר,

הוא התכוון וחשב

להשתמש בו בתור פקק,

הלך וקנה פלטה של עץ

על מנת

לאטום בה את החלון.

כמובן שזה עשוי בצורה ארעית, כמו שאמרנו.

לכן

זה מספיק כדי להשתמש בו,

אבל לא צריך שיהיה קשור.

אמה לרבי ירמיה ולהם אמר בין תלוי ובין שאינו תלוי,

והוא שקשור.

שואל אותו רבי ירמיה את רבי אבא,

למה אתה ומכוח מה פשעת?

להקל עד כדי כך שלא צריך אפילו קשור.

זה מני לך?

הרי יכולנו לומר

שכוונת חכמים במה שחוקים על רבני עזר

זה שלא צריך את שני התנאים.

ממילא לא צריך שיהיה תלוי,

אבל באמת יכול להיות שצריך עדיין,

גם לשיטתם צריך שיהיה את התנאי שיהיה קשור בחבל,

לגג, לגג הבית.

זה קשור לגג.

נכון.

דאמר רבא ברבחנה מרבי יוחנן.

רבי ירמיה, שהקשה את תחושיה זו,

הוא מביא הוכחה לדבריו

מדברי רבי יוחנן.

רבא ברבחנה אמר בשם רבי יוחנן, כמחלוקת כאן,

כך מחלוקת בנגר הנגרר.

כמו שכאן אנו מוצאים בעניין פקק החלון

מחלוקת ברבני עזר לחכמים,

שלדעת רבי עזר

צריך שיהיה קשור ותלוי, ורק אז מותר לטלטל את אותו פקק החלון.

החכמים חולקים ולא מצריכים זאת.

כך

מחלוקת בנגר הנגרר.

אותה מחלוקת קיימת

גם לגבי נגר הנגרר. תכף אנחנו נסביר את הדברים היטב

מכוח המשנה בערובין.

דתנן,

הגמרא מביאה את המשנה במסכת ערובין דף קב עמוד א',

אומרת המשנה, נגר הנגרר

נועלים בו במקדש

אבל לא במדינה.

קב עמוד א',

נגר הנגרר נועלים בו במקדש אבל לא במדינה.

מה זה נגר הנגרר?

נגר זה סוג של יתד

שהיה משמש לנעול בו את הדלת

על ידי שהיה במפתן הבית,

במפתן היינו,

במקום

שבו תחילת הכניסה לבית

היה שם חור

ואז היו מכניסים את היתד

על מנת לסגור את הדלת.

היו לוקחים את היתד, שזה חתיכת קרש,

מחדירים את זה לתוך החור של מפתן הבית

וכך לא היו יכולים לפתוח את הדלת פנימה.

יפה, אבל... זה נגר?

זה נגר.

מה זה הנגרר?

הנגר הזה הוא קשור היה בדלת

אבל נגרר על גבי הקרקע.

כלומר היה מחובר בחבל

לדלת

כי

זה יותר נוח שזה קשור כי אם לא יכול לפעמים זה יעבד

אז מה עשו? היו קושרים. בזמנם ככה היו בונים את הדלתות.

היו לוקחים איזשהו חבל, קושרים את היתד הזה שנקרא נגר

אבל הוא לא היה תלוי,

כלומר החבל היה די ארוך

כשהנגר הזה היה מונח על גבי קרקע הבית.

יפה.

אז כתוב נועלין בו במקדש

אבל לא במדינה.

נועלין בו במקדש אבל לא במדינה.

אפשר להשתמש בו בשבת במקדש.

אבל מחוץ למקדש מה שנקרא כאן בלשון המשנה מדינה

כמובן מחוץ למקדש זה אסור.

למה זה באמת ומה ההבדל בין מקדש לבין מדינה?

אז הטעם של הדבר אומרת שם הגמרא

הרי מן התורה אין במה שתוקעים אותו בחור שבמבטן הבית אין בזה איסור בונה

כי כבר משעה שקשר את הנגר לדלת

זה נקרא שהוא עומד ומוכן לכך.

זה כאילו נבנה כך מבעוד יום.

אבל

באו חכמים וחששו

שזה נראה כבניין

כי לא ניכר כל כך שזה חלק מן הדלת.

אז באו וגזרו שלא השתמשו בו

אלא אם כן הוא תלוי באוויר על ידי הקשירה.

באו ואמרו אם זה נגרר אז לא ניכר כל כך שהוא קשור לדלת.

מאחר שהוא לא ניכר כל כך שהוא קשור לדלת

אז חששו שהציבור לא יחשוב שזה מותר כאילו.

מותר לתקוע נגר בתוך מפתן הבית.

רגע, הכוונה שהנגר הזה זה בלי חבל זמנתיים.

קשור.

קשור. אלא מה?

הבעיה שהוא לא תלוי,

אלא הוא מונח על גבי הקרקע.

החבל הוא ארוך,

והנגר עצמו מונח על גבי הקרקע.

אז כאשר אנשים רואים

את הנגר הזה,

הם לא מבחינים כל כך שזה קשור.

אז אם יהיו מתירים,

אז יבואו האנשים לחשוב שמותר לתחוף יתד

בצר כזה, אפילו אם הוא לא קשור, כי לא יבחינו כל כך שהוא קשור.

לכן, מה יצריכו תמיד?

שיהיה תלוי.

לא מספיק קשור,

אלא תלוי. כלומר, שלא יהיה נגרר על גבי הקרקע.

זה היה לפי רבי אליעזר. דקה, דקה, דקה, לא קשור עכשיו רבי אליעזר.

עכשיו אני מלמד את המשנה בעירובין.

אחר כך אנחנו נראה מה זה קשור אלינו.

על כל פנים,

המשנה,

מפרשים שם, הגמרא מפרשת שם כך,

מאחר ואיסור בונה,

אין פה מצד דין תורה,

כי מאחר וזה עומד מוכן לכך, בפרט שהוא קשר אותו,

הרי זה חלק מן הדלת.

אלא מה, זה נראה כבונה כשאינו תלוי.

כשהוא נגרר זה נראה כבונה.

מאחר וכל האיסור להשתמש בו כשאינו תלוי,

אז זה רק מדרבנן,

באו חכמים ואמרו, אז במקדש אנחנו לא גוזרים, רק במדינה.

יש את הכלל, אין שבות במקדש.

כלומר,

הרבה הרבה מגזרות חז״ל

שהן אסורות רק מדרבנן,

לא אסורות אותן במקדש.

מאחר וכהנים זריזים הם, יראים וחרדים,

אז הם מבחינים מיד,

כשאדם הוא ירא שמים,

אז הוא בודק מיד לראות

מה ההיתר ומה סיבת ההיתר.

יפה.

אז מאחר וכן

שכל האיסור להשתמש בנגר הקשור ואינו תלוי,

אינו אלא מדרבנן,

לא גזרו חכמים גזירה שכזו כאשר זה במקדש,

רק במדינה.

אז רק במדינה אסור להשתמש בנגר הנגרר,

אבל במקדש מותר.

רק במדינה.

אבל במקדש מותר.

אז מה צריך לעשות בשביל להשתמש בו במדינה?

צריך שיהיה גם קשור וגם תלוי.

והמונח,

כאן וכאן אסור,

אבל אם הוא בכלל לא קשור.

מונח הבקרקע שם ליד הדלת.

זה אסור בין במקדש

ובין במדינה,

כי במצב הזה שהוא לוקח אותו... זה לא חלק מקבוצה מעניינת.

בדיוק, אז במצב הזה שהוא תוקע אותו בחור על מבצן הבית,

זה נקרא שהוא מוסיף על הבניין.

ואז יש פה איסור בשומבוני.

זו דעת התנאה הראשון.

אבל רבי יהודה חולק.

רבי יהודה אומר,

המונח

המונח במקדש

והנגרש

מותר במדינה.

כלומר,

סובר רבי יהודה שאם זה מונח על הארץ,

אז עדיין יהיה מותר במקדש. אומנם לא במדינה,

אבל במקדש יהיה מותר.

למה? מדוע?

כי הוא סובר לא צריך

מעשה של קשירה כדי שיהיה ראוי להשתמש בו מדאורייתא,

אלא די במה שבמחשבתו,

התכוון להשתמש בנגר לשם

סגירת נעילת הדלת,

די בעצם עד זה במחשבה כדי להתירו.

תבוא ותגיד לי,

אבל מה אם תוספת,

הוא מוסיף על הבניין בשבת,

אז סובר רבי יהודה שאין עניין של תוספת כאשר

הוא עושה זאת, אין עניין של איסור בונה באופן הזה.

למה? תכף אנחנו נראה.

אז יוצא שרבי יהודה סובר שהמונח

אינו אסור אלא במדינה, אבל במקדש מותר.

לעומת זאת, הנגרר,

מותר אפילו במדינה,

לא רק במקדש. מה זה הנגרר?

אם הוא כן קשור.

אז בואו נסכם.

לדעת הנקמה,

כדי להתיר להשתמש באותו נגר במדינה,

צריך שיהיה גם קשור וגם תלוי.

אבל אם אינו תלוי אלא קשור בלבד,

אז נראה כאילו הוא בא להוסיף על הבניין.

אסרו להשתמש בו.

אבל במקדש, די במה שהוא קשור ואינו צריך שיהיה גם תלוי.

כך לפי דעת,

כך לפי דעת הנא כמה.

רבי יהודה סובר

שלא כך, אלא

אם הוא מונח ואפילו לא קשור כלל,

אמנם אסור להשתמש בו במדינה, אבל במקדש מותר.

וכשהוא קשור,

אף על פי שאינו תלוי,

מותר להשתמש בו אפילו במדינה.

אם כן,

אם כן, מה יוצא מתוך הדברים הללו?

שלדעת הנקמה,

כאשר

יש נגר שאינו קשור,

אז אם הוא ישתמש בו בשבת, זה נקרא שהוא מוסיף על הבניין.

הבניין.

מוסיף על הבניין, נמצא שהוא עובר פה על איסור, בונה.

כל תוספת שאדם מוסיף לבניין,

כשאדם לוקח מסמר ותוקע אותו בתוך כותל, זה לא פטיש.

לא,

לא, לא, זה לא מכיר פטיש. כאשר אתה לוקח מסמר ותוקע אותו, שיהיה חלק באופן בלתי רגיל מהכותל,

אז זה נקרא בונה.

הוא הדין כאן, כשהוא לוקח את הנגר

אומר, אומר תנא קמא,

ותוקע אותו בחור שבמבצען הבית,

זה נקרא הוספה על הבניין,

בזה שהוא משתמש בו כך,

זה נקרא שהוא מוסיף על הבניין,

ואחרי זה בונה.

לעומת זאת לדעת רבי יהודה,

אין בעיה כזו,

אלא עצם זה שבמחשבתו הוא חשב להשתמש בו לשם זה,

יהיה מותר להשתמש.

מדור רייטא, ולכן במקדש

התירו

אפילו עם מונח לגמרי.

מדוע?

כי אין בעצם תקיעתו בחור שבמבצען הבית משום בונה.

איפה משום מראת עין? ותניא,

כבר הזכרנו את העניינים של מראת עין,

במקדש לא אסרו מראת עין, רק במדינה.

ותניא,

איזוהו נגר הנגרר שנועלים בו במקדש,

אבל לא במדינה.

מביאה אותו רבי ירמיה

שמביא ברייטא

את המשנה במסכת עירובין,

הביא ברייטא כדי לבאר יותר את מחלוקת רבי יהודה ותניא.

ותניא.

איזוהו נגר הנגרר שנועלים בו במקדש, אבל לא במדינה.

כלומר, מהו אותו נגר שאני מגדיר אותו כנגר הנגרר

שמותר להשתמש בו במקדש,

אבל לא במדינה.

כלומר, תשימו לב שכאן באים לבאר את דעת הנקמה,

שאומר שמותר להשתמש בנגר שהוא קשור ואינו תלוי במקדש ולא במדינה.

זה כמו שכתוב ברייטא הכל, שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ.

כמו שאכן ביארנו את הדברים כשלמדנו את המשנה.

רבי יהודה אומר,

לעומת זאת רבי יהודה אומר, זה אף במדינה מותר.

אם זה נגר שהוא קשור אלא מה שאינו תלוי,

זה מותר אפילו במדינה,

לא רק במקדש,

לא כדבריך תנא קווה שאתה אומר רק במקדש ולא במדינה,

אלא איזהו שבמדינה אסור כל שאינו לא קשור ולא תלוי,

ושומתו מניחו בכרם זמין.

נגר שהוא כזה לא כשהוא אינו קשור בכלל,

אלא הוא לוקח אותו ומניח אותו,

וכשהוא רוצה לפתוח את הדלת,

מוציא אותו ומניחו בכרם זווית.

זהו הנגר שהוא אסור להשתמש בו במדינה.

אבל אם הוא קשור,

גם אם אינו תלוי,

מותר להשתמש בו אפילו במדינה.

ממילא,

אחר שאני רואה את המחלוקת התנאים הללו של תנא קם עברה ביהודה,

נמצא

שאפילו רבי יהודה, שמקל יותר מדעת הנקמה,

והוא סובר שלא צריך שהנגר יהיה תלוי, אלא די במה שהוא קשור,

אבל צריך את התנאי המינימלי של קשירה.

אבל אם אינו קשור,

הוא מודה שלא יכלו להשתמש בו.

לא יכלו להשתמש בו במדינה.

ממילא,

מאחר שרבי יוחנן

הקדים ואמר,

כך הביא רבי ירמיה את דברי רבי יוחנן,

כן?

שרבא ברבא חנה אמר בשם רבי יוחנן,

כמחלוקת כאן,

כך מחלוקת בין נגר הנגרר.

כלומר, אותו יסוד שיש לנו מחלוקת רבי אליעזר והחכמים,

זה אותו יסוד של המחלוקת שמוצאים לנו לגבי נגר הנגרר בין רבי יהודה וחכמים.

יפה, אז אם כן יוצא,

שגם לדעת חכמים שמקלים בעניין הזה של פקק החלון, לעומת רבי אליעזר,

אבל הם מצריכים, על כל פנים, שיהיה קשור.

שהרי מאחר,

אנחנו צריכים לדעת איך הגענו למשוואה הזו.

אז קודם כול, נתון ראשון,

מה רבי יהודה אומר?

רבי יהודה הוא המקל לגבי נגר הנגרר,

וסובר שאם הוא קשור,

אפילו אם איננו תלוי מותר להשתמש בו,

גם במדינה.

ופה אתה אומר שדעת רבי יהודה שמקל,

שווה לדעת מי שמקל כאן מפקק החלון.

מי אלה שמקלים מפקק החלון? חכמים.

אם כן יוצא שאותם חכמים שמתירים להשתמש במפקק החלון, זה בדומה לרבי יהודה,

שמצריך, על כל פנים, שיהיה קשור.

אומנם לא מצריך שיהיה תלוי, אבל צריך שיהיה קשור.

אבל בקטע הזה מקל, כמובן,

אם אנחנו עושים את ההשוואה,

אבל בנושא הזה, אתה צריך לדעת שהחכמים שחלקו על רבי אליעזר,

הם תואמים לדעת רבי יהודה מה שחלק שם בעניין הנגל הנגרר.

כי הרי זה דברי רבי יוחנן, כמחלוקת קל,

כך המחלוקת בנגל הנגרר.

ממילא רבי ירמיה טוען,

טוען

לרב אבא בשם רב כהנא,

מה אתה בא ומפרש את הדברים לעכל בדעת חכמים,

שבקק החלון מותר לבקוק בו, אפילו לא קשור בכלל.

אדרבא, מתוך דברי רבי יוחנן, אני רואה, אומר לו רבי ירמיה,

שהוא משווה את דעת חכמים כאן לדעת רבי יהודה בנגל הנגרר,

שצריך לתת נא, על כל פנים, שיהיה קשור.

אמנם לא צריך שיהיה תלוי,

אבל די במה שהוא צריך שיהיה קשור על כל פנים.

ואמר רבי יהושע בר אבא,

משמדעולה,

יש פה תוספת

של חיזוק לקושייתו של רבי ירמיה.

מורה אחר שמדבר בעניין הזה, וגם רבי יהושע בר אבא

אמר בשמו של עולה,

מאן טענה נגר הנגרר?

רבי אליעזר,

מיהו הטענה שאסר בנגר הנגרר להשתמש בו במדינה?

זה דעת רבי אליעזר, כאן בפקק החלון.

נמצא שאם אני לוקח את כל הנזולים הללו,

אז דעת רבי אליעזר בפקק החלון

זה דעת חכמים שלגבי נגר הנגרר.

ודעת חכמים שלגבי פקק החלון זה תואם לדעת רבי יהודה שמקל בין נגר הנגרר.

אם כן נמצא שלדעת רבי יהודה שצריך את התנאי שהיה על כל פנים קשור,

הוא הדין בפקק החלון.

אותם חכמים שצוברים כמוהו

יסברו שצריך

בדיוק מהו? שיהיה קשור.

שלא יהיה להם ספק, תלוי באוויר.

ומכוח כל אלה

ומכוח כל אלה

בא רבי ירמיה להוכיח שמה שאמר רב כהנא אינו נכון.

לא ייתכן שחכמים שמתירים להשתמש בפקק החלון זה אפילו לא קשור בכלל.

צריך שיהיה קשור על כל פנים,

כמו שהזכיר רבי יהודה לגבי נגר הנגרר.

אמר לה,

ועונה לו רבי אבא לרבי ירמיה, רבי אבא אמר את הדברים קודם שהם רבי כהנא

ועל זה בא רבי אבא שהוא נשאל את השאלה הזו מרבי ירמיה

ועונה לו כך, אנא דאמרי כי היית נא

אתה יודע למה אני פירשתי

את דברי חכמים לעכל עד כדי כך שאפילו לא צריך שיהיה קשור?

לא כדבריך שאתה אומר שצריך שיהיה על כל פנים קשור?

בגלל שאני סובר

כמו תנא הזה

איזה תנא?

דתניא

אנחנו תכף נראה תנא

שסובר שהוא צריך אפילו את התנאי של הקשירה

לא צריך כלום

אלא עצם המחשבה שהוא התכוון להשתמש בזה בתור פקק לחלון

די בזה כדי להתיר להשתמש בו

דתניא

שנינו בברייתא

קנה שיתקינו בעל הבית

להיות פותח ונועל בו

בזמן שקשור ותלוי בפתח פותח ונועל בו

אין קשור ותלוי

אין פותח ונועל בו

אם יש קנה שהבעל הבית, אדם שיש לו בית

והכין אותו במחשבתו

פשוט קנה זה חתיכת קרס ארוכה

שהוא מתכוון להשתמש בו לפתוח ולנעול בו את הדלת

נאמר שבשביל לסגור הוא היה מחדיר את הקנה

בין המשקוף לדלת וכך

לא היה אפשר לפתוח את הדלת

אז אדם שיתכוון לקחת את הקנה על מנת להשתמש בו לצורך פתיחת ונועלת הדלת

בזמן שקשור ותלוי בפתח

אם הקנה הזה קשור

וגם תלוי

אז פותח ונועל בו

אבל אין קשור ותלוי

אז אסור לפתוח ולנעול בו

כי הוא נראה כבונה

לעומת זאת רבן שמעון בן גמליאל אומר

מתוקן אף על פי שאינו קשור

כלומר אם הוא הכין אותו במחשבתו לשם פתיחת ונועלת הדלת

לא צריך

אין שום איסור אלא מותר לנעול בו גם אם הוא לא קשור בכלל לדלת

עצם המחשבה לא

שאלה

מתי

מקבל את ההיתר להשתמש בו

וממילא כבר לא גזרו חכמים משום שנראה כבונה

אומר רבן שמעון בן גמליאל לא צריך מנסה מוכיח

אלא עצב המחשבה

עצב המחשבה

שהוא מתכוון

להשתמש בו לצורך פתיחת ונועלת הדלת

אז מה? די בזה כדי שיוכל להשתמש בו.

אם כן אומר רבי אבא לרבי ירמיה

אני שהלכתי ופרשתי את דעת חכמים כך

בגלל שאני סבור לא כדעת רבי יוחנן

אלא ישנו תנא המתיר אפילו בלא שקשור בכלל

אלא עצב המחשבה די בזה כדי להתיר בשימוש.

אז הוא מקיף מזה ל... אז הוא הדין לדעת חכמים שמתירים בפקק החלון

ואמרו בין כך ובין כך

זה לא שמצריכים הם תתנא של קשירה

אלא אפילו קשירה לא צריך

אלא עצב המחשבה שהוא התכוון להשתמש בפלטה הזו

בחתיכת קרש הזו לאתום באותה חלון

די בזה כדי להתיר.

אבל זה ברור

לפי כולם

שאם למשל לא יכין מראש

פתאום

ישנו איזשהו אירוח פרצים נכנס לדרג החלון

והוא רוצה לקחת איזשהו משהו שמזדמן לו בשבת

ולהניח את זה שם.

יהיה מותר או יעשו?

אפילו מחשבה. כי אין פה אפילו מחשבה בדיוק.

אם כן כאשר מסכמים אנו את

מה שלמדנו היום נמצא שיש שלוש שיטות

בעניין פקק החלון ובנגר הנגרר.

נסכם את השיטות.

ישנה דעת רבי אליעזר במשנה

ודעת הנקמה במשנה בעניין של נגר הנגרר.

סובר רבי אליעזר במבקק החלון צריך קשירה ותלייה.

והוא עדין תנא קמה בנגר הנגרר. סובר שצריך

שהנגר יהיה גם קשור וגם תלוי בדלת.

במקדש אומנם לא צריך שיהיה גם תלוי,

אבל במדינה צריך שיהיה קשור ותלוי על מנת שירלו להשתמש בו.

כלומר הם השיטות המחמירות.

תנא קמה בנגר הנגרר ורבי אליעזר בפקק החלון זה השיטות

ומחמירות שצריך שני תנאים שגם קשור וגם תלוי.

דעת שנייה זה דעת רבי יהודה לגבי נגר הנגרר שלא צריך מעבר לקשירה כלום אם זה קשור

על פי שאינו תלוי אפשר להשתמש בנגר הנגרר ולדעת רבי יוחנן גם

גם בפקק החלון יהיה דין שווה שצריך על כל פנים קשירה

ואומנם לא צריך תלייה אבל כשירה צריך

אבל יש דעה שלישית

שזו דעת רמב״ן שמואל בן גמליאל

שלא צריך לא תלייה ולא כשירה

אלא הכנה ומחשבתו מספיקה.

מובן?

נראה את רש״י

רש״י בדף קכה עמוד ב'

בדיבור המתחיל

שאין עושין אוהל ערעי כי אין את אמיתי.

רש״י כשכתב את דבריו כוונתו הייתה שילמדו מתוך דבריו.

לא רק לזה שמוסר את השיעור אם זקוקו לעזרה במאור הסוגיות הגמרא אלא זה הופך להיות חלק מן הלימוד.

משום שרש״י

ניתן לדקדק בו היטב ולמצוא המון המון פנינים ומרגליות טובות

כבר אמרנו שישנו פתגם בתימנית האומר שמי שלא לומד רש״י אין לו כלום

אין בידו כלום.

מובן? זה מצטלצל יותר בתימנית אבל

המסר הוא שצריך לדעת שבלי רש״י זה לא נקרא שאתה לומד.

נראה את רש״י שהם עושין אוהל ערעי

לפרוס מחצלת

על ד' מחיצות

או על ד' קונדסים

ליוצא לאוהל מן החמה.

כן?

אתם איתי?

אם אדם רוצה לפרוס מחצלת

על ד' מחיצות או ד' קונדסים שיהיה לו צל,

אסור לעשות את זה מלכתחילה בשבת.

מוסיף רש״י אבל דווקא גג,

אבל מחיצה לבוהלו.

צריך לדעת שאם זה גג זה אסור,

אבל אם זה מחיצה, דופן,

זה לא אוהל.

ושערי לפרוסה לצניעות, אם למשל רוצה הוא

להניח איזה חתיכת וילון

משום צניעות,

שערי לפרוסה, כי דברנו בעירווין בעובד הזה שמואל.

כמו שמוצאים אנו במעשה שהיה עם שמואל,

והגמרא שם בעירובין בדף צדיקת עמוד א' מביאה

שמאחר שזה היה לצורך צניעות,

אז התירו.

זה כשזה מחיצה, לא גג.

ופקק החלון זה מדניטין.

מה שאמרנו כאן, פקק החלון,

משום שזה בניין קבוע, הוא מחזיק מוסיפה לבניין.

פה זה הרבה יותר גרוע,

בגלל שפה זה לא אל עריי.

אלא זה נראה כאילו הוא בא להוסיף

על הבניין, שהוא בניין קבע.

פה יהיה אסור, גם אם זה מחיצה,

להוסיף

כגון שהיה מחצלת פרוסה עליהן,

וכרוכה ונשאר בה האוויר, ולמחר פושטה.

דומיא דפקק דמוסיף בעלמאו.

כלומר,

לבוא ולהוסיף אם המחצלת כבר פרוסה,

אלא מה? הוא רוצה להרחיב את המחצלת

שתהיה פרוסה יותר.

פרוסה, פרוסה מערב שבת.

אם היא פרוסה מערב שבת במקצת, הוא רוצה להרחיב את

פריסתה של המחצלת.

אז מה זה להרחיב?

אפשר להרחיב אותה או להוסיף עליה? אם זה פרוס כבר בטפח,

נאמר, אז אפשר להוסיף.

אז זה דומה לפקק, שזה רק מוסיף בעלמא.

בין קשור ובין שאינו קשור.

כלומר,

אפילו קשירה לא צריך.

והוא שמתוקן,

מוכן מאתמול לכך.

אמר לרבי ירמיה,

עמאי פשיט לימאר לכולה.

לימאמר דלא בליגר רבנן אלא התלויה.

שואל אותו רבי ירמיה, את רבי אבא,

שכבודו יפרש

שכל דעת חכמים זה רק שלא צריך, שיהיה תלוי.

אז רבי אליעזר באי קשור ותלוי.

רבי אליעזר מצליח שיהיה גם קשור וגם תלוי.

ואפילו אם קשור, אם ראשו נגרר לארץ, חשבי לרבי אליעזר כשומטו מן הקרקע או בונה בו הלכתחילה.

כלומר, אם הוא רק קשור ולא תלוי.

אז זה נחשב כאילו הוא בונה בו לכתפילה.

אבל רבנן אמר אלה, בן תלוי בן נגרר, פוגקין בו בלבד שיהיה קשור.

עומד זאת חכמים שחולקים

לא מצליחים שיהיה תלוי, אבל על כל פנים צריך שיהיה קשור.

ואמר רבא בר-בא חנה מביא רבי ירמיה הוכחה לדבריו

שהם חלוקים רק לגבי זה שלא צריך תלייה. בתלייה עודי פליגה ולא בקשירה.

קשירה כולם עודים.

שהרי רבי יוחנן דמדמלה לפלוגתא דנגר הנגרר.

הרי מדמה זאת

רבי יוחנן את מחלוקת החכמים ורבי אליעזר

בעניין פקק החלון למחלוקת שיש בין רבי יהודה לחכמים בנגר הנגרר.

נגר, יתד שתוק תועיד

ועתם לדבריו הכל קשור בעיינן. כן, דילגתי איזה כמה מילים.

ושם בעניין נגר הנגרר,

גם רבי יהודה שמקל מצליח על כל פנים שיהיה קשור.

נגר, יתד שתוק תועיד בחור שבמפתן

הבית ונועלים בו את הדלת.

כן.

הנגרר, כזה מפרש, שקשור בדלת, אלא שראשו נגרר לארץ.

נועלים בו במקדש דחייבן דקשור בו.

מיוחד או עמדו?

לא עמדו לכך.

מאחר והוא קשור,

אז זה בסדר, זה מספיק, זה נקרא שהוא חלק מן הבניין,

הוא כבר נבנה בניין זה מבעוד יום.

ואין בו אלא גזיר השבות בדבריהם, זה כל האיסור רק במקדש. זה נראה כאילו הוא מוסיף.

אבל זה רק ברבנן, ואין שבות במקדש.

אבל המונח, אם אינו קשור כלל,

אלא כשהוא שומטו מן החור, מניחו על גדי קרקע,

פה יהיה אסור אפילו במקדש. וכך כשתוקחו בשבת בונהו,

ואיסור הדאורייתא הוא אף במקדש.

אז זה ודאי אסור מדאורייתא ואפילו במקדש.

המונח מותר במקדש,

וכבדני מתוקן מאתמול האח אל עוונהו שקשור ותלוי ראשו העליון,

אבל ראשו התחתון מגיע לארץ.

מה נתן לנגר הנגרר?

אסור, דבעתרתם. מי סובר שנגר הנגרר

לא יהיה טוב להשתמש בו, וצריך שני תנאים, קשור ותלוי?

רבי אליעזר ידאם לגבי פקק החלון, תארתנו, אין לנו. כמו שלגבי פקק החלון

הצריך רבי אליעזר קשור ותלוי, הוא הדאי לגבי נגר הנגר,

שצריך שיהיה קשור ותלוי, אבל אם הוא נגרר אז לא יהיה טוב. מקלעד רבי יהודה כרבנן, ממילא מתוך זה אני מבין

שרבי יהודה שמקל הוא סובר כדעת חכמים שחולקים על רבי אליעזר. עלמא, רבנן, קשירה באו. מאחר שרבי יהודה אומר מפורש

צריך שיהיה קשור,

גם החכמים שהתירו לפקוק את פקק החלון

זה צריך על כל פנים תנאים של קשירה.

ועל זה רבי אבא אמר לו כי הייתה נא אני סובר כמו

התנא אחר, ואפילו קשירה לא באה.

כי רבנו שמעון וגרמיאל דאמר,

תוקן בהזמנה ברלמא, ועל פי שאינו קשור.

שיתקינו,

שהיא זמינו.

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת נכון, נכון.