מסכת שבת דף קיב' עמ' ב'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

זה לחבר, לא?

חברתי את זה.

הוא לא יפעל את הרמקול, נו.

הוא לא יפעל את הרמקול.

זה לא יפעל את הרמקול הזה.

איפה אמר שהוא יכול להביא דרך הביתה?

לא, עדיין לא פועל.

בסדר.

מסכת שבת,

דף קי״ב עמוד ב',

קרוב לאמצע העמוד,

תנע נתם.

השורה התשע עשרה מראש העמוד.

תנע נתם.

כל כלי בעלי בתים שעורן כרימונים.

משנה במסכת כלים,

בפרק י״ז אומרת

שכלי עץ

ששייכים לבעל הבית,

אם נטמע הכלי,

לא

יהיה לו טהרה אם נשבר, אלא אם כן נוצר בו נקב

בגודל של כמוציא רימון,

שיכול להוציא דרך הנקב רימון.

אבל אם הוא ניקב בנקב קטן יותר,

עדיין מתכוון הוא להשתמש ולהמשיך להשתמש בכלי לאיזה צורך אחר,

והוא לא מבטל אותו.

אז למתי נטהר הוא לחזור שוב?

רק אם נוצר בו נקב כשיעור מוציא רימון.

בא חזקיה, ניקב כמוציא זית וסתמו,

וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו,

עד שהשלימו למוציא רימון.

מהו?

רבי חזקיה הסתפק בעניין הזה של מה יהיה הדין

אם זה ניקב בתחילה הנקב היה כמוציא זית,

כלומר שיעור קטן, נקב קטן.

זה הרבה יותר קטן מרימון.

כן, אז ממילא השיעור הזה עדיין לא מטהר את הכלי.

ולאחר שניקב הנקב הזה, הלך וסתם את זה,

סתם את הנקב.

לאחר מכן שוב ליד אותו מקום

נוצר עוד נקב כמוציא זית,

ושוב סתמו.

ושוב, נוצר נקב כמוציא זית בסמוך לשם,

ושוב סתם.

עד שאם אתה היית מתבונן

בכל אותם נקבים

שניקבו וסתמם,

יש פה שיעור של כמוציא רימון.

האם במקרה הזה נאמר שיצטרפו כל הנקבים,

ויחשב כאילו ניקב פה שיעור של מוציא רימון ויתבטא לכלי מלהיות כלי?

וממילא יטוהר מטומאתו,

או לא.

כך

הסתפק חזקיה.

אז בואו תראו

איך פושטים את הספק,

רבי יוחנן

פושט את הספק מכוח מה שלמדנו אתמול.

אמר לרבי יוחנן,

רבי,

שנית לנו סנדל שנפסקה אחת מאוזנה ותיקינה,

טמא מדרס.

נפסקה שנהייה ותיקינה טהור מן המדרס,

אבל טמא מגע מדרס.

רבי יוחנן אומר לחזקיה על הרבי שלו, רב שלו,

הרי למדנו אתמול,

אתה לימדת אותנו, אומר לו רבי יוחנן לחזקיה,

משנה במסכת כלים בפרק חו״ו,

ושמה מובא שאם

היה לאדם סנדל ונפסקה אחת מאוזניו.

יש שני אוזניים לסנדל, כמו שאמרנו,

שבהם הוא אוחס את הסנדל כשהוא נועל אותה.

אז אם אחת מאוזניו נפסקה ותיקן אותה,

עדיין נשאר

הסנדל טמא מדרס.

מדובר פה שהסנדל הזה משמש את הזב, כלומר הזב

נועל את הסנדל.

ומילא מאחר

וזה ראוי לזה,

הרי הוא מקבל טומאה חמורה של טומאת מדרס.

אבה טומאה.

אבה טומאה דרגתו חמורה שמטמא אפילו אדם וכלים.

מה יהיה הדין אם לאחר שנפסקה ראשונה ותיקנה,

נפסקה שנייה ותיקנה?

האוזן השנייה גם היא

נקראה לשניים,

והלך ותיקן.

האם נאמר שהטומאה תישאר עדיין כמו שכשנפסקה הראשונה ותיקנה עדיין נשארה טומאת מדרס, אז גם עכשיו יישאר טומאת מדרס?

אומרת המשנה לא.

פה במצב הזה כבר טהור מן המדרס.

לא יהיה טומאה חמורה, אבל טומאה.

אבל טמא מגע מדרס.

יישאר רק טומאה קלה של ראשון לטומאה.

ועל זה אומר לו רבי יוחנן,

ואמרינן לך.

שאלנו אותך

מה השנייה הראשונה,

דאקה עם השנייה.

למה כשהראשונה נפסקה,

עדיין הטומאה נשארה בעינה?

בגלל שעדיין השנייה קיימת והשנייה הייתה מושלמת.

שנייה נמי, המתקנה הראשונה.

אז גם כשנפסקה השנייה,

אבל כשהיא נפסקה כבר תיקן מקודם את הראשונה.

אז עדיין שייך לאחוז את הסנדל באוזן הזו שתיקן אותה.

כמו בזמן שנפסקה ראשונה.

אומרת שזה לא סיבה לטהר את הסנדל מטומאת המדרס.

מכיוון שעדיין קיימת פה אוזן שנייה שבה הם אוחזו את סנדלו.

אז גם כשהיא נפסקה לאחר מכן השנייה,

הרי הוא יכול להשתמש באוזן הראשונה שתיקן אותה כבר מקודם לכן.

ואם כן, מדוע ניטרת במצב הזה מן המדרס כשהיא נפסקה השנייה?

ואמרת לן עלה,

פנים חדשות באו לך.

מה אתה אמרת לנו תשובה?

לא, אם נפסקה השנייה ותיקנה,

זה כמו שהתחדשו פני הסנדל, זה כבר משהו חדש.

זה הכוונה, פנים חדשות באו לכאן,

זה לא הסנדל שנטמא,

זה סנדל חדש.

לכן הוא טהור.

אם ככה,

אם כך וזו הסיבה,

הכה נמי,

פנים חדשות באו לכאן.

אז גם פה,

הכלי הזה, שכל כך הרבה תיקונים היו פה,

על ידי שניקם כמוציא זית,

ושוב תיקן, ושוב חזר וניקם כמוציא זית, ושוב תיקן,

אחרי כל כך הרבה תיקונים שבמסך הכללי

יש פה כבר כמוציא רימון, גם אם הוא תיקן,

זה נקרא כאילו כמו כלי חדש,

הוא נטהר מטומאה.

זה לא משנה גם בשיעור, כי כמון עדיין זה לא...

אם זה היה נקב קטן,

אז זה עדיין לא מטהר,

אבל כאן שבצירוף כל הנקבים נוצר כמוציא רימון,

גם אם הוא תיקן, זה כאילו כלי חדש,

כי כלי במצב הזה של נקב בשיעור ומוציא רימון,

זה נקב כזה שהוא לא אמור לשמש את הבן אדם.

מה תבוא, תגיד, אבל בא בן אדם ותיקן, מה נעשה? גם אם הוא תיקן,

זה נקרא פעמים חדשות, זה משהו חדש,

אבל הטומאה הראשונה שהייתה בזמן שהיה הכלי הקודם,

לפני הנקב,

זה פרחה ממנו אותה טומאה.

מובן?

כך אמר לו רבי יוחנן, למי לחזקיה?

אז תשמעו איזו הגדרה,

איזו הערכה הייתה לחזקיה, הרבי של רבי יוחנן,

איזו הערכה הוא נותן לרבי יוחנן.

קרא עליה,

לית דין בר איניש.

אומר לו חזקיה על רבי יוחנן,

זה לא בן אדם, זה מלאך.

הוא התלהב כל כך מהתשובה

שהוא הגדיר אותו מלאך.

איכא דאמרי כגון דין בר איניש.

יש שאומרים שהוא אמר,

זה ראוי לקרוא אותו בן אדם.

ראוי לקרוא אותו אדם.

מה המבדיל

בין אם אני אומר שרבי יוחנן בדרגת מלאך

לבין אם אני אומר, רבי יוחנן ראוי להיקרא אדם.

אם אתה אומר שהוא מלאך,

זאת אומרת אנחנו בני אדם. יפה.

זה המבדיל.

שאם אתה מגדיר את רבי יוחנן כמלאך,

אז עדיין אנחנו לא יכולים לקרוא את בני אדם.

אנחנו עכשיו לא הגענו לדרגתו של רבי יוחנן.

לא אנחנו, גם האלה שהיו בדורו של רבי יוחנן.

ואילו לפי ההגדרה השנייה של רבי יוחנן

ראוי לכרותו אדם,

אז שאר בני דורו לא ראוי לכרותה עם אדם בכלל.

ההגדרה אדם היא הגדרה מושאלת,

אבל היא לא מציאותית.

אבל לפי אברהם אבינו צריך לקרוא את הנמרה השנייה,

שזה ראוי לכרות אדם. למה? אתה אמר, תשמעו לכם איפה הם החמור.

אבל תשמע לכם דברים על חמור, זאת אומרת, זה נקרא חמור.

אז בואו נראה.

אם אתם לא רואים קדושה, אתם חמור.

האמת שההגדרה הזו של מלאך ולא מלאך, הגמרא בן דרי מביאה

שתלמידי חכמים,

יש להם,

הם מצוינים כמלאכים.

זאת אומרת, אתה רק נקרא עליהם

ייחוד משאר בני אדם.

הגמרא בן דרי. הגמרא גם מביאה שתלמידי החכמים הם מלאכים,

שנאמר בי מלאכים ימלאכו.

הגמרא בגיטין, דף סב, מביאה את העניין הזה,

שתלמיד חכם

הוא ראוי להיקרא מלך.

מן מלכה רבנן. מי הם המלאכים?

החכמים.

שנאמר בי מלאכים ימלאכו.

כי על ידי זה שהוא עוסק בתורה,

ולא סתם עוסק,

עוסק ומקיים את כל מה שהתורה אומרת, ויש לו כוח לשלוט על יצרו

ולדעת טוב-טוב את תפקידו והנהגתו בעולמו, זה בדיוק כרצון השם.

אחד כזה הוא מלך,

כי הוא בורק על עצמו.

הוא יודע לשלוט על עצמו.

בדיוק.

כל האלה שלו, כל הנטיות שבאות מהמוח והלב הכבד,

הוא שולט עליהן.

הוא יודע בדיוק לנתב

מתי להשתמש, ואם להשתמש, אז כמה להשתמש?

הרחמנות זה מידי טובה, כן?

אבל לפעמים זה לא טוב.

אבל עכשיו לפעמים. לרחם על הרשעים,

לא טוב, צריך להתאכזר.

וכן הלאה והלאה, לכעוס, צריך לדעת.

כעס,

אז ברור שזה מידי רע,

אבל כשיש עוברי עבירה,

צריך לכעוס בהם,

להטיל בהם אימה,

כדי שיפסיקו המעשים הרעים שלהם.

וכן הלאה והלאה,

מידת הפזרנות, נדיבות.

צריך לדעת את הגבול,

כמה ואיך.

אדם לא יכול, אם יפזר יותר מדי, זה לא טוב.

יתקמצן יותר מדי, זה גם לא טוב.

צריך לדעת את הגבולות לזה.

לכן,

המידות נקראות מידות,

כי צריך להשתמש בהן במידה.

כן? תלוי בזמנים, תלוי כלפי מי,

אבל זה על מידות.

והמידה הבאה למעשה מנחישת מה שדיברנו עד עכשיו,

שרב זיירא אמר רב זיירא אמר רבא בר זינונא

אם ראשונים בני מלאכים

אנו בני אנשים.

ואם ראשונים בני אנשים

אנו כחמורים

ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוזה ושל רבי פנחס בן יאיר,

אלא כשאר חמורים.

אתם שומעים?

רבא,

רב זיירא אומר בשם רבא בר זימונא

אם ראשונים הגיעו להיות בדרגת בני מלאכים

אז אנו שענו לא באותה דרגה בני אנשים.

ירדנו בדרגה כלפי אותם ראשונים.

אבל אם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים.

אם הם

הגיעו לדרגה להיות נקראים בני אנשים,

אנחנו ראויים להיות בדרגה של בעל חי

ולהיקרא חמורים.

הולכים אחר החומר ומייד איפה שמפנה אותנו התאוות החומריות,

כבר לא משתלטים על עצמנו.

רואים רק חתיכת בשר מסתובב על המנגל, או אני יודע איפה,

בשווארמה,

זה כבר מאבדים את הרגש ואת השכל,

וכבר אין שליטה.

רבי חנינא בן דוסא היה לו חמור שיכל לשלוט על עצמו.

הוא לא אכל דברים שאינם עוסרים.

רבי פנחס בן יאיר כנל.

אותו דבר.

הוא יכל לשלוט על עצמו.

והוא חמור.

אז לנו קוראים בן אדם,

אבל מה?

אנחנו לא שולטים על החומר.

אז דרגתנו,

כמו שאר חמורים,

הם לא כחמורים הללו ששלטו על עצמם.

עייר פרה אדם ייוולד.

עייר פרה.

שמעתי פעם

מהדרשן

ומהמגיד משרים,

רבי שולם שבדרון,

זכר צדיק לברכה.

הוא דיבר על הפסוק הזה,

וכמדומני שהוא הביא את הפירוש הזה,

בשם רבי סאיל סאילנטר,

רבי סאיל מיסאילנט,

מחולל תנועת המוסר.

שמצאנו במקראות

שמזכירים את שם העצם קודם שם התואר.

משה רבנו, אהרון הכהן, שם העצם, משה רבנו זה התואר.

שם העצם מבטא את המהות הפנימית של האדם.

ואילו התואר זה משהו החיצוני,

כלפי החברה והסובבים אותו.

פה נזכר שם העצם, עייר פרא,

שהוא שם העצם.

אדם זה שם התואר.

באורו,

אומר רבי שולם שבדרון,

שעייר פרא זה שם העצם, המהות הפנימי שלך,

שאתה חמור שרק נולדת ואתה משתולל ואתה לא יכול להתגבר על רצונותיך.

זה המהות האמיתית שלך.

אבל אדם ייוולד.

קוראים לך אדם.

אתם שומעים?

מכנים אותך אדם, החברה, הסביבה.

אבל מעשה מה המהות הפנימית שלך זה עייר פרא.

ואם כאן מגדירים

בזמנו של רבזיירה

את

בני דורו כחמורים,

אז כמה, לאיזה דרגת חמורים אנו הגענו?

כמה הפרשי דורות יש

בינינו ובין רמזרע?

ההבדל הוא עצום מאוד.

וכמדומני שאחד המפרשים אומר שזה תלוי בבן אדם.

אם הבן אדם מסתכל על הראשונים כבני מלאכים,

סימן שהוא מבין משהו.

אפשר לקרוא לו בן אנוש.

יש לו איזושהי חשיבות כלשהי

שהוא מסתכל על הראשונים

כבני מלאכים.

אבל אם הוא מסתכל עליהם כבני אנשים,

בשבילו הם בני אדם כמוהו,

אז הוא לא ראוי להיקרא בכלל בן אנוש.

אלא בדרגת חמור.

אין קשר,

אין קשר.

זו התגלות מיוחדת שיהיה...

אם אנחנו ככה, אז מה צריך להיות? דווקא בדור הזה את האחד שהוא יעקוף את חוליו.

זה כמו שהאבות הקדושים אומרים. אז מה השאלה שלך? בוא תסביר לי מה הקושייה.

יכול להיות שיהיה איזשהו... גם נקרא חמור, כאילו, אבל... לא, לא, לא, לא, לא, לא.

כתוב, אני רוכב על חמור. כתוב, אני ורוכב על חמור.

רוכב... הוא יגלה בדור הזה. לא קשור.

שיש... הוא נקרא מילוי, אבל זה לא נקרא. אתה צריך לדעת

אתה צריך לדעת שהרבה פעמים במשך הדורות

נפלו כוכבים שלא היו ראויים לבני דורם.

למשל, על הגאון מווילה

הוא היה ראוי להיות נולד כמה מאות שנה קודם.

אבל הגדולים אמרו שאחת לכמה שנים

נופל אדם כזה,

נשמה כזו גדולה, בשביל לשמור ולהציל את הדור.

יכול להיות שגם בדורנו אנו יש בן אדם

שהוא בדרגה כזו גדולה וגבוהה מאוד,

שהוא לא ראוי לדורו,

הוא ראוי לדורות קודמים.

אולי הוא מן המפורשמים ואולי הוא מן הנסתרים, אני גם לא יודע.

אבל הוא לא ראוי לבני דורו.

אז בוודאי הוא וודאי שמלך המשיח, בוודאי שהוא לא ראוי לדורנו.

אם יהיה אחד כזה בעזרת השם ונקווה שיבוא ויתגלה במהרה בימינו,

זה אחד כזה שהוא רחוק מאיתנו מבחינת גדלותו.

הוא לא יכול לחלוק את עמנו, נכון? רחוק, אנחנו רחוקים ממנו, לא שהוא רחוק מאיתנו.

לא.

וסתמה לא, אין קשר, לא בגלל זה,

בגלל שכל דבריהם אין...

באמת, אחר שהתקבלו דבריהם, זה יכול להיות כאילו לחיית, אה, טוב, זה יכול להיות, אני לא יודע, זה יכול להיות. מה שיקבל אישור... אמרתי, זה יכול להיות. הוא יעקב את האבות הקדושים. אמרתי, זה יכול להיות, אבל שוב... זה רק אחרי החדר. אינני יודע.

אתה שואל אותי שאלות?

אני קראתי יותר. אמרו לי, אני קראתי באדם, לא יקרתי יותר. טוב, אבל ברור שיותר מאיתנו זה בטוח.

אז נהיה רגועי.

שאלה היא, הרי אנחנו אומרים שאנחנו כל כך רחוקים, ואז בחוכמה,

כל דור,

אם ידעו שלושת אלפים, משל.

שאלנו אפילו סלומי,

שאלנו אפילו הצגה מה זה כאילו להריץ כל כך מהר במוח שלנו,

כל דור הוא כאילו יותר טיפש ויותר טיפש ויותר חסיק פחות.

עכשיו הוא צריך כאילו להיות בתוך הדור הזה.

חוכמה של הדורות הקודמים.

אתה דואג לקדוש ברוך הוא?

היד השם תקצר, הקדוש ברוך הוא יכול להכניס לבן אדם אחד כל כך הרבה חוכמה כנגד כל הדורות כולם.

כן, אבל זה לא בעיין. אבל לא, אבל הבן אדם תלוי בדו.

הבן אדם תלוי בדו.

דוגמה, כתוב על שמואל הקטן.

לא, ההוא שיצא אליו מבחינת כמו משה רבנו, אבל הדור לא... אתה מדבר מבחינת הגילוי האלוקי,

אבל מבחינת החוכמה,

ייתכן שיהיה בן אדם כל כך חכם וגדול.

הגאון מבין לה...

כתוב שהיה גם שלוש סגות יותר גבוהות ממה שהיה לו,

ולקחו את זה לבן אדם, כי הדור לא היה ראויינו.

זה אני לא יודע.

הוא היה יכול להיות אפילו יותר יותר... זה לא שמעתי משם.

אני חושב שאתה קראת לא נכון. הסיפור הולך אחרת.

שהוא פעם אמר לתלמידו שהוא רבי עקיבא.

אמר לו, אני רבי עקיבא? הוא אמר לו, כן, אם אתה היית בדרוש רבי עקיבא, אתה היית רבי עקיבא. כלומר, אתה היית מתאים להיות באותה דרגה. רק הדור שלנו הוא כזה רחוק,

שכלפי הדור, אתה רבי עקיבא של הדור.

שוב, אבל לא שלקחו ממנו.

לא לקחו ממנו.

אבל אם הוא היה בדור ההוא, אז הוא היה בתחתקות של רבי עקיבא.

יכול להיות.

נכון.

נכון.

נכון מאוד.

כל אחד ואחד מאיתנו, יכול להיות שאם היינו בדורות קודמים,

בלי כל הטינופת הזו שבחוץ,

אז היינו משיגים הרבה יותר.

אבל הראש שלנו גם מלא מדברי העולם הזה,

עם כל מיני דברים שהעולם הזה,

ממש הפך מהקדוש ברוך הוא,

הפך מהקדושה,

טומאה עמוקה ביותר,

ובעקיפות זה משפיע עלינו גם כן.

גם אם אנחנו נתרחק,

אבל בתכלס האווירה היא מורעלת.

אז יכול להיות שבן אדם יצא מפה ויישב שם על יד התנאים,

יכול כי בדור הזה הוא ישב והשתנה. אם הוא עשה את כל מה שניתן מבחינתו,

גם זה יכול להיות, כן.

כן.

יש מורכיב, אתה רוצה לתת צ'אנס לכל אפשרות. נכון. זה יגיע לכל אפשרות. נכון. אבל עצם זה שאתה באת בזור הזה, זה לא בכדי.

כנראה בגלל שהם דורות קודמים לא הכנת על עצמך.

זה החשבון, אתה לא יכול לבוא ולהגיד איזה יופי,

אני אעשה כל מה שניתן לי ישירות כמו המלאכים.

אתה הבאת איפה צריכה להיות בדור הזה, אז אל תספר לסיפורי.

אם היית, אם הייתי תעצבן, אני יודע מה הייתי. איפה אתה, זה שתדע שאתה לא בעם ראשונה פה.

אולי אני ניצוץ איזה קטן שצריך לעשות תיקונים קטנים אחרונים שנשאר מהדור הזה.

אני שואל.

טוב, לי לא נראה שיש לך רק ניצוץ קטן.

יש עוד הרבה קו...

הרבה ניצוצות שעדיין צריך לדכא.

קשר למלאכים יש מאחר וכולם...

מאחר ויש עניין של הגלגולים,

הנשמות אינן חדשות.

הנשמות הן

כבר ירדו לעולם.

תסתכל מספרים שמובא על כאלה שמרחק של מאות שנים

מאז תחילת ירדתם לעולם,

עד הגלגול האחרון שלהם.

ואחד מהסימנים לזה, שהאדם שיש לו גלגול אחרון,

מביאים לו המון המון איסורים

בשביל שזה הטאנס האחרון שלו.

אז נותנים לו הרבה בשביל לתקן אותו.

עכשיו אנחנו עומדים במצב ואומרים לו, רגע, למה הוא סובל? מה?

על מה ולמה?

הוא שומר מצוות, שומר תורה.

מה?

למה דווקא הוא? מה?

אנשים אחרים שהם כאלה רשעים

וחיים בשלווה, בשקט.

תשובה היא דווקא זה מוכיח שהבן אדם הזה מייעדים לו את התיקון כבר ולהגיע כבר לשלמות שלו.

אז נותנים לו איסורים בשביל לגמור את התיקון, לנקות אותו,

ואז הוא מגיע לשם כשכולו מושלם ומוכן לקבל את הגמול.

אתה מבין?

הרשעים,

ברוך הוא אומר, אחד מהשניים.

או שאין להם תקווה וכבר זה, או שיש להם עדיין צ'אנס

לרדת בגלגול פעם נוספת, או פעם שנייה, פעם שלישית.

מובן.

אדם תלוי תיקון,

הוא תיקן לגמרי, אבל עדיין יש רבבים בנשמה,

ועדיין צריך לתקן.

מה, הוא תיקן את הנפש,

רק הוא רוצה לתקן את האירוח,

כמו שאתה נורא בשביל קטע נשמה, נכון, היה, חקר יחידה. זאת אומרת, גם אם תיקנת, עכשיו אתה צריך לתקן, עכשיו אתה תעבור יותר טובה. לא, זה אומר שאתה בגן עדן, אבל צריך כדי להגיע לשם עוד יותר.

נכון, נכון מאוד. שמרת את זה ממני, נו, אז מה, נכון?

אז זאת אומרת, גם אם תיקנת את המקורות הקודמים, יכול להיות שתיקנת את הרוב העד היותר.

מה שהיה לך.

אם היה לך, אם היה לך את הנפש,

ועדיין לא בא לך הרוח,

אז תיקנת את הנפש, גמרת את הנפש, קבלת את הרוח, התחילה הלאה, זה הדרך.

אתה מבין?

כל בן אדם תלוי למה הוא נמשך.

יש בן אדם נמשך לתורת הנגלה, זה מורה שיש לו את הבחינה של הרוח.

אחד שנמשך לתורת הסוד, זה מורה שיש לו בחינת הנשמה.

אתה מבין?

הרמחל, הרמחל, ההורים של הרמחל הוא גלגול של הרמחל. זה כבר תוספת שלו, זה לא אמרתי לו.

מה זה? מה זה אומר?

אין סוד, סוד זה כבר התור. זה כבר...

הלאה.

אני לא מבין מזה, אני מעדיף לא...

למה? למה שאתה... פה מדברים על חמור חמורים ארבעים. כלומר בארץ הם שופעים.

כותבים,

היום יותר מוכנים,

ומבטיחו את עוד הפלושה.

אולי גם פה שמדובר שהחומר החומריות היא יותר גדולה מהחמורית.

אבל תמיד הנקודה המרכזית היא, האם החומר שולט עלינו

או אנחנו שולטים על החומר.

מה, היה יותר קל להתמודד, למה לא יש משרד ששולט את הפועל החומר מכל מה שיש שם בעניין הזה? ברור, אין לי ספק בזה, אתה צודק במאה אחוז. אסף, אתה צודק,

היתר רע שלנו היום הוא גדול יותר ממה שהיה בדור קודם,

אבל הקדוש ברוך הוא תמיד נותן את הכוחות להתמודד גם

כנגד קשיים כאלה.

זה הכל.

יש לנו לעומת זאת עזרים, עזרים שיכולים לעזור.

אבל בן אדם,

בן אדם שיגש עכשיו ויסתובב בתל אביב במקומות המיועדים לפשע,

נגד רצון השם, לפשע אני קורא לכל הדברים שהם נגד רצון השם,

ויבוא ויגיד, נו מה אני עושה?

אני, יש לי יצר רע? מישהו אמר לך ללכת לשם?

אתה מקרב את עצמך ליצר רע,

ואחר כך אתה ב... זה ריסיון, והפוך.

ואתה בא ואומר לי, תשמע, אבל היצר שלי גדול, מה אני אעשה?

אל תתקרב לשם.

תצרחק שם. אז היא נכנה כלפיו, באמת,

יקלו בעונשו של אחד שכזה,

שהיה לו ניסיון יותר קשה, שלא מרצונו.

אבל אם למשל הוא מביא את עצמו לידי ניסיון,

אז יהיה לו עונש גדול יותר. מה אתה מביא את עצמו לידי ניסיון?

זה לא פותר את זה שגדל בקיבוץ חילוני ושהוא גדל בקפירה.

משום שאותה בת קול שאומרת, אוי להם לבריאות מעלבנה של תורה,

היא פונה גם אליו במעמקי ליבו ואומרת לו, אנא, עשה חשבון נפש. בשביל מה באת לעולם?

זה מנקר לו כל הזמן.

תתבונן.

בשביל מה באת?

בשביל לאכול ולשתות כמו חמור ולישון כמו כלב,

ובסוף לקום לעבודה כמו איזה שור שהולך לחרוש בשדה?

בשביל מה באת?

בשביל מה?

עדיף לך היה להיות עומד ברגליים מאשר למשת רגליים ולהיות כמו בן אדם.

באת למטרה מסוימת.

נו, תעשה משהו.

ויש הרבה,

ויש הרבה כאלה

שיש להם את הידיעה הזו,

אבל הם מסיתים אותה.

לא נוח להם עכשיו לשנות את מסלול חייהם.

טוב להם לחיות ככה.

הקדוש ברוך הוא נותן כל מיני גילויים,

כל מיני סיפורים של מתים קליניים.

מתוך החילונים בעצמם היו מתים קליניים.

והם יצאו וסיפרו,

ועם כל זה,

הם נשארים בשלהם.

נו, אבל אתה בעצמך, אתה נוכחת,

אתה נוכחת שיש דין ויש חשבון.

יש חיים לאחר המוות.

אז למה אתה,

התשובה היא...

הם כל כך נמצאים ברשות יצרם, אז הוא אומר, אז הוא אומר, שהם לא יכולים לשנות את זה, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, צריך כוחות גדולים, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, אז הוא אומר, כן, אז הוא אומר, אז הוא אומר,

כאשר אין לו אובייקטיביות בתוך ליבו לבחון באמת מה האמת.

אלא לאן אני כוודא לא אלך.

הלאה זה כבר נבחן.

למה? כי השנאה וההסתה שיש נגד דת ישראל היא כל כך חזקה והיא כל כך מופנמת אצלו,

שאת זה אצלו זה מוקסם חמד ביוס כבר מלכתחילה.

הוא לא רוצה להתקרב אליהם, לא רוצה לשמוע עליהם בכלל.

מעניין שהרבה הרבה מהחילונים שבאים ומדברים,

ונכנסים לקרעים לכל מיני מצבים כאלה,

אה, לא ידענו שהחרדים הם כאלה נעימים.

כל הזמן תראי להם אותם בצורה שלילית.

אולי זה רק אתה אומרים לזה שנפגשו איתו.

אולי רק התנאים.

הם כל כך מקובעים בעמדה הזו,

שכל הציבור החרדי הוא ציבור שלילי.

ממילא אם הם פוגשים בכל זאת כאלה שהם שונים,

נו, כנראה שהוא משהו שונה.

כאילו הם אוהבים גזר, כאילו שהנו חבורת כלבים,

חלילה,

ויש בתוך הכלל גם כלב שהוא מאולף, זה הכול.

אז הם זכו להיפגש עם כלב מאולף.

אבל אם הם היו בודקים ונכנסים בעומק

ויודעים שאותן השמצות

ואותן מחפשות,

אין להם שחר, אין להם שום מקום להתלות בו,

זה סתם עניין של שלוחי היצר הרע,

להחטיא את הרבים.

אם היה כוח,

והיה להם את האפשרות לדעת ולהתבונן מה עושים להם אותם אלה מסיתים ומדריכים בעבודת השם,

הם היו הולכים ולוקחים אבנים ורוגמים אותם באבנים.

אותם פשוטי העם שיבינו לעתיד

מה עשו להם אותם מסיתים ומדריכים.

אותם אנשים שהשתמשו...

הם הישמעו אותם! ברור, בסדר, אבל הם לא הבינו שזה עד כדי כך, הם חשבו לתומם שזו האמת,

והם לא מבינים שזה מגמתי.

הם מלכתחילה בונים כל מיני תוכניות כאלה

שהמגמה, המטרה מיוחי כבר מסומנת מראש,

ואז הם מובילים על ידי כל מיני סיפורים להגיע לאותה מטרה.

המטרה היא הכפשת היהדות, זה הכול.

חוץ מזה, אני גם בא ואומר לבן אדם כזה, אתה יודע מה? נגיד,

אם בא בן אדם כזה ואומר לי, תשמע,

איך אני יכול להיות חרדי?

ואיך אני יכול להיות חרדי?

הלא פלוני אלמוני כזה, וזה, וזה, וזה, וזה, וזה, שמענו שמועות.

אז אמרתי לו, אבל אתה מסכים שהדרך הזו היא דרך טובה?

אז אל תקרא לעצמך חרדי.

תשמור תורה ומצוות בלי לקרות חרדי, בסדר?

איך אתם רוצים שאני אקרא לך מהיום והלאה?

באיזה שם חדש?

בשם הזה אני אכניס אותך תחת השם הזה. נשמתי, נשמתי. אתה מבין?

אבל תשמור תורה ומצוות, מה אכפת לי?

מה הם עושים? מה זה אכפת לי?

תשמור תורה ומצוות, הגעת להכרה שזו האמת.

הקב' ברוך הוא ברא את העולם,

ודאי.

הקב' ברוך הוא שהוא החכם ביותר, ואתה רואה מחוכמתו בבריאה,

שזה כלום כנגד חוכמתו האמיתית.

הוא ודאי ברא את זה למטרה מסוימת,

ודאי מטרה למטרה מסוימת.

תחשוב, תבדוק מהי המטרה,

אבל אתה לא יכול להתעלם.

לא, לא, לא. אתה יודע את האמת, ויש את זה רעש.

יש את זה רעש. אתה יכול לחשוב גם כשהוא יודע את האמת. זה נכון מאוד,

אבל לכל הפחות הוא מתחרט ועושה תשובה על הדבר.

התורה נותנת לך כלים, לא אומר לך,

הוא אומר לך, צריך לעשות, אם אתה עושה את זה ואתה אומר. אנחנו לא...

אתה לא, אם אתה חילון, אין לך כלים בכלל. אתה הולך עד הסוף ועושה.

אין ספק שאנחנו, ברוך השם,

באנו כבני אדם בשביל להתגבר או היצר רע.

אם היינו נולדים בלי יצר רע, אז בשביל מה באנו לפה?

באנו בשביל להתגבר.

אז נכון שישנם נפילות,

אבל שבע יפול צדיק וקם.

ועם הזמן אתה לומד לאט לאט.

אתה מרגיש שאתה משתתף, שאתה עולה. אתה לא משתתף. אני לא יודע מה אתה.

כן, אבל הדבר ברור.

אני מרגיש את העצמי כשהייתי בחור, זה הרבה שונה מאשר כשהתבגרתי קצת,

ואחר כך התבגרתי עוד יותר, אז עוד יותר.

אתה היום, אם תבוא ותגיד לי כל מיני דברים שיש בעולם הזה, זה לא מדבר עליי בכלל.

זה בכלל לא מדבר, לא מדגדג לי בכלל.

למה?

זה בכלל תופס אותי?

תופס אותי יותר עכשיו, לגמור עוד מסכת ועוד מסכת ועוד לדעתי.

היית אומר לי להוציא תלוויזיה לפני כמה שנים יותר מעטה מפוגע?

מי הוציא תלוויזיה?

הבנים שלהם אמרנו מה הבעיה, נו, והיום יש לו ניסיון תגיד לי עכשיו היום יש לו ניסיון אם להכניס תלוויזיה או לא להכניס תלוויזיה אין לו ניסיון

עוד פעם, עוד פעם, לא, לא אתה

חייב לדעת דבר אחד

כשמביאים לבן אדם ניסיון,

זה עם הכוחות שהוא יכול להתמודד ולשבר את ה... ולעמוד בניסיון.

זה פשוט.

אלא מה?

בן אדם צריך לדעת

שהוא עם הזמן,

כמו

במצב של מלחמה.

מתי אתה יכול להביא את עצמך למצב של ניסיון?

כשאתה מעמיק

את הלחימה בעומק שטח האויב.

ככל שהלחימה תהיה בעומק שטח האויב,

ככה אתה יותר קרוב יותר לניצחון.

אז מה עושה הצבא שהוא מבין בטקטיקה של מלחמה?

מלחמה לאור פריון. אז הוא כובש שטחים,

עוד כשטח ועוד שטח.

לאט לאט הוא מתרחק מהמקום שלו בשביל שהמלחמה תהיה יותר משטח האויב.

כך בעבודת השם.

אתה בתחילת ירידתך לעולם,

אתה בוחן את עצמך,

מהם בדיוק אותן נקודות חולשה שיש לך?

אתה לקוי בזה, בזה, בזה, בזה, בזה. נאמר, עשרה דברים.

אתה תופס לעצמך נקודה אחת מתוך עשרה דברים, עובד עליהם.

לאט לאט אתה רואה שזה נחלש אצלך, ברוך השם, אין לך כבר כל כך ניסיון בעניין הזה.

אתה עובר לשלב הבא, כבר העמקת את, כבר כבשת שטח אחד.

נשאר לך תשעה דברים.

אתה עובר לחלק הבא.

החלק הבא, ניצחת אותו, הלאה, עובר לך.

עד שאתה מצמצם...

החפש חיים אמר,

זה על...

זה פשוט לי.

לכן אני אומר שאני לא, אמרתי עשרה דברים,

אבל זה המון.

מסתבר אם אתה תבדוק טוב מה בדיוק אתה באת לתקן,

אתה תגלה שהעבודה הקצוע שלך זה מצטמצם יותר,

אולי בשתיים-שלוש מידות, זה הכול.

אבל אתה צריך לדעת שמי שבאמת באמת רוצה בכל מאודו,

עם

תוכנית עבודה,

יכול לנצח.

יכול לנצח.

אבל אם הוא יוצא למלחמה בלי ללמוד את הטקטיקה של המלחמה,

בלי לאחוז כלי מלחמה,

אז אם ככה, אז הוא באמת ייפול לפני האויב.

אתה מבין?

כן.

אז הכלי מלחמה שלנו זה התורה הקדושה.

זה הכלי מלחמה שלנו.

אתה לומד מוסר, אז אתה לומד את התוכנית.

אדם יכול להביא את עצמו למצב שלא יהיו שום תאווה לדעת.

מה?

אדם יכול להביא את עצמו למצב שלא יהיו שום תאווה ושום דבר שיש שום תאווה לדעת. אדם יכול להביא את עצמו למצב כזה. לא יכול להביא את עצמו למצב כזה. אמרתי, אדם יכול להביא את עצמו למצב כזה.

האדם יכול להביא את עצמו למצב כזה,

וגם אם ייפול לו איזשהו ניסיון, זה יהיה ניסיון קל ודק שיחלוף מעל פניו. זאת אומרת, יכול להיות אדם נגמר ואומרים לו כמו רבי יוחנן,

שישך בשלב מילה ולא ירגיש כלום, כמו תרלי גולות.

עקרונית שייך, עקרונית שייך.

כן, עקרונית שייך.

אבל זה לא להביא את עצמך. אם למשל בן אדם שהוא חולה,

כן,

ותבוא תגיד לו, תזכיר לו תאווה לאכול,

דוגמה, אני תופס דווקא את הדוגמה הזו.

זה לא בכלל תאווה לאכול. למה? כי המצב של חולים מדכא אצלו את התאווה.

אדם שהוא כל כך, כל כך בעומק הקדושה,

אז זה מדכא אצלו את כל הנושא הזה של קשר לעולם הזה.

הוא בכלל לא מבין מה שאתה רוצה ממנו.

הוא מוכנים עכשיו להבין את הרשבו, ואתה אומר לו, עכשיו תראה מה קורה ברחוב פלוני.

אני מאמין עליו, כמו שאתה נותן לו, עכשיו אתה אומר לו, תשמע, יש סטקים שם, וואי וואי.

אבל תשמע, תשים את הסטקים

על המנגל, וייכנסו לאף, רגע, הרב,

שייכנסו לאף, רונן, רונן,

עם כל הזה, מול הפנים שלו, הרב,

בשעה שהוא רעב,

והוא לא אכל יום שלם,

והוא אחרי צום של כיפור,

עם הסטקים בתוך האף, ותגיד לו, עכשיו לא תאכל. תרשה לי, אתה פשוט...

אתה כנראה לא גדלת באותה חברה שבה אני גדלתי.

ואני רוצה לומר לך שאני גדלתי בחברת אנשים גדולים מאוד,

שאם היו שומעים אותך בסגנון הזה, היו צוחקים ואומרים.

לא, אבל אף אחד האדם מרגיש.

הרב לא דיברתי על השכל, הרב. הבן אדם כנראה... הרב, הרב, לא דיברתי על השכל, בשפט הזה אתה צועק. אתה רוצה לשמוע.

אתה רוצה לשמוע. מדובר פה בבני אדם שכל הזמן מה שתפס אותם זה תורה.

כל הזמן הם חושבים רק על תורה.

אז מה בריאה? בכלל לא נכנס להם עכשיו. יש בכסף. לא נכנס להם המחשבות האלה לראש בכלל.

זה לא נכנס לא לאף ולא למוח. אתה לא מבין.

הראש תפוס.

הבן אדם לא מבין, מה אפשר לעשות?

אני מסביר לך שאם היית חי בחברת בני אדם כאלה,

שהראש שלהם היה רק,

הם היו משוגעים על התורה.

מדובר פה על בני אדם שמשוגעים על התורה הקדושה. הם אומרים שהם משוגעים.

אין להם בעולמם רק תורה.

איזה ניסיונות.

מה זה ניסיונות?

הם כמעט נכשל. הם כמעט נכשל. עוד פעם,

הביאו להם את המצב הזה,

בגלל שהם

אמרו כל מיני משפטים.

או בגלל סיבות שאינן ידועות לנו.

אבל באופן נורמלי, כשבן אדם נמצא כל כך בתורה,

אז הכל מושבת אצלו.

הוא לא מרגיש את זה בכלל.

הבית מדרש הולך איתו, זה בן אדם שכל הזמן הוא מתורה.

הגמרא מביאה במסכת סוטה דף כא עמוד א',

שיש מצב שתלמיד חכם הגיע לפרשת דרכים פירושו,

שאין לו בכלל ניסיונות. היצר שלו מתבטל ממנו.

מי זה התלמיד חכם? מה זה אומרת הגמרא?

זה תלמיד חכם,

- - לסלקא להשמעתא ליבא דאי הלכתא.

שהוא הגיע לדרגה,

שהוא מגיע להלכה מתוך הסוגיה, כלומר הוא לומד בעומק,

ולזכות לזה הוא חייב להיות

בדרגה גבוהה.

ותוספות שם במקום שואלים,

אבל איך הוא ניסול מהיצר הרע? מה זה קשור ליצר הרע?

מה זה קשור?

אבל בגמרא כתוב במסכת סוטה בעצמה,

שבתורה בעידנא דא עסק בה היא יכולה להגל עליו, להציל אותו מהיצר רע.

אבל אם הוא לא עוסק בה, זה לא יציל אותו.

אומר התוספות, אם הוא הגיע לדרגה של תלמיד חכם כזה,

אז הוא כל הזמן עוסק בה.

אינו הולך דלת עמות בלי תורה.

- מישהו בן אדם בטוח על איך הוא הולך ארבע רע? - אני הכרתי,

כן.

אני חייתי בסביבת אדם כזה.

אתה יודע מי זה?

הרב שך.

ויש גם בדורנו כאלה.

הוא כל הזמן היה מוח שלו של תורה.

כשאתה בא להפסיק אותו היה קשה לו להתנתק.

הוא הולך לישון עם תורה, קם עם תורה, חולם על תורה, מה שאתה לא רוצה, זה תורה, תורה, תורה, תורה, תורה, תורה. הוא כל הזמן דבוק לבורא עולם.

זה מה שתופס את כל החיים שלו.

אז הוא יצר רע יבוא אליו.

הוא לא, הוא לא.

איזה יצר רע? מה יצר רע? מה אתה רוצה? מה?

כל הזמן לא רואה שאלה בדבר אחד.

להבין מה התוספות אומר ומה רשי אומר, ומה פשט ברשב״א, ומה פשט ברשב״א.

ואיך ההסבר בסוגיה הזו, ומה עונים על הכיש הזה שלו.

אין, אין מצב כזה של ניתוק מהתורה. אין.

אין.

היית נכנס אליו הביתה,

היית רואה את הדלות.

אם היית בא אליו ושואל אותו,

איך אפשר לגור כך?

הוא מסתכל עליך כמו זה משוגע.

מה אתה רוצה?

יש לך איזושהי קושייה ברשב״ו,

ברקיבעגר,

בפני יהושע, בטווייסוייס, אני יודע מה.

זה מה שעניין אותו לדעת.

פעם,

בזמן שאגס אריה, שמעת על השגת אריה?

כן.

בזמן שמינו אותו לרם... אלף פעמים תרשם.

אז הביאו, נתנו לו מתנות.

בא, אז הוא רואה את אשתו בוכה.

שואל אותו, למה את בוכה?

זאת אומרת לו, מה, אני מפחדת שבגלל המטלות יפחדו לנו מהעולם הבא.

אז הוא אומר לה, בשביל הזבל הזה יפחדו לנו את העולם הבא? נו, באמת.

זאת אומרת, הדרגה שלו הייתה כל כך גבוהה.

הוא אמר, מה, תגיד לי, מה, אתה בכלל משווה?

דבר רוחני זה דבר גשמי.

כמו שאתה, יגידו לך, תשמע, בגלל שהבינו לך שניצל, נפלו כאן מהעולם הבא.

בגלל שהבאנו לך כמה סוכריות, אני לא זוכר בעולם הבא.

אני לא יודע מה אתה.

אתה יודע בגלל מושגים שונים, לכן אני אומר, אתה אומר לי, עוברים ליד,

עוברים ליד,

או בשר ככה מגרם וזה.

זה בכלל, הוא לא מרגיש את זה בכלל, הוא לא נושם את זה בכלל.

תראי, אבל אם אתה נכנס לו לגוף,

הוא לא נכנס לו לגוף. לא, הוא לא, אתה לא מבין.

הוא בכלל לא מתחבר לזה בכלל.

נכנס לו לגוף בלי שהוא רוצה, אבל הוא לא מתחבר לזה בכלל.

לא מתחבר, לא בגלל שהוא מתאמץ לא להתחבר.

אלא כשהוא במצב כזה, הוא נמצא בעולם אחר.

אתה מבין, זה בכלל לא משהו אחר, על אנשים כאלה אני מדבר.

אתם נותנים, נורח, נותנים. עוד פעם, אנשים כאלה,

מה שתביא להם יאכלו,

מה שתמצאו על השולחן יאכלו,

זה לא משנה להם, יש טעם, אין טעם, ידוע מעשים כאלה.

שאכלו גם דברים שבלי טעם, ואפילו דברים ש...

כל כך היו תפוסים, שזה לא דיבר עליהם בכלל.

וככה צריך להיות.

לאט לאט אתה מגיע להכרה שאתה תאכל מה שיהיה, העיקר להשביע את עצמך, כבר לא משנה לך תפלוקים כאלה, תפלוקים אחרים, אני רוצה רק אוכל כזה,

ולא אוכל כזה, ועם טעם כזה, ודאי כזה.

עזוב את השטויות,

וסך הכל למלא את הקיבה במשהו, ויאללה, להמשיך את העבודה.

אנחנו עכשיו הולכים לאסוף יהלומים, חבל על הזמן.

רק לדבר על דברים שחיים,

אין לי בעיה עם זה.

אני דיברתי במשיכה של הגוף,

דבר שהוא בלתי נתוני, בלתי סיפור, בלתי תלותי, הוא קוזר אותך. כשהאדם נמצא עם הנשמה שלו,

אז הגוף הוא עבד שלו.

הוא לוקח, כשהוא צריך את הגוף, הוא מוציא אותו החוצה,

עכשיו צריך אותך הגוף.

לאכול לשם עונג שבת,

ללכת ולשמח חתן, אז אתה צריך ליצור לך שמחה,

שמחה וכן על הוועלה, כל מיני דברים שקשורים למצוות.

אבל בלי זה, מרדימים את הגוף, עכשיו עובדים עם הנשמה.

והגוף לא מביא תאווה. שום דבר. הוא נולד מלאך. הוא לא נולד מלאך. הוא לא נולד מלאך.

זה בשביל להשתיק את עצמך, אתה אומר, הוא נולד מלאך.

הוא נולד כמוך והוא נהיה מלאך.

הוא עשה את עצמו מלאך.

מה זה עמל התורה? מה עמל התורה?

בן אדם שעובד על עצמו במשך שנים,

מגיע למצב שהעולם הזה לא מדבר אליו.

לא משנה לו לא כסף,

לא זהב,

לא טבע כזו ולא טבע אחרת, ואני לא רוצה לפרט.

זה לא מדבר אליו, אתה לא מבין?

זה לא מדבר אליו. אדרבה, הוא כל כך

סובל מזה שעוברים נגד רצון השם,

שהוא לא יכול לסבול את זה, את כל הגודל הטומאה שיש.

גם משיכה לכסף זה טומאה.

גם משיכה לתאוות זה טומאה.

תאוות אוכל, ולא משנה איזה תאווה.

זה טומאה, כי זה נגד רצון השם.

צריך להיות חלק דבר אחד, רצון השם, זה הכול.

אתה מדבר על בן אדם?

תן לו את זה. מתוך עבודה אני מדבר.

מי אתה מדבר אליו? עוד פעם.

בן אדם יכול, הוא לא ייגע על דרגת דוד המלך, מישהו בשביל דוד המלך כתוב עליו שהקדוש ברוך הוא לקח ממנו את היצר הרע.

אבל סתם בני אדם, אין להם את ההבטחה הזו.

אז יש לך, אבל,

עוד פעם,

פוטנציאלית יש בו,

אבל זה לא מדבר אליו, כי הוא נמצא בתוך התורה הקדושה. זה מה שאני אמרתי, כי הוא נמצא.

אבל אם הוא רגע היה בניסיון,

לא, אבל אתה אומר,

אתה בא ואומר לי, תשמע, הוא עובר ליד בשר,

הוא אחרי צומים כיפור, אחרי זה.

אין לו ניסיון כזה, אתה לא...

לא מדבר אליי, לא בשר, לא אוכל, שום דבר לא מדבר אליי, לא מדבר אליי. אבל תעשי, תעשי, נגד.

אז במצב הזה, במצב הזה, במצב הזה שלך,

כן, עכשיו, הוא נמצא גם כשהוא עובר ליד זה.

הבנת?

אותו מצב שיש לך עכשיו,

יש לו את זה גם כשהוא עובר ליד זה.

הלאה.

תוספות במקום שמה מביא,

כתוב ששלושה לא שולט בהם אברהם, יצחק ויעקב, ויש...

אומרים עבד דוד.

אז תוספות שואלים

מה החוכמה בזה אם ככה?

אם לא שלט, אז מה הגדלות?

על מה יקבלו שכר? על מה ולמה?

אומר התוספות, רעה, ודאי שהיה להם יצר רע,

אבל הם עבדו כל כך ועמלו כדי להוציא אותו מהם.

הקדוש ברוך הוא ראה את רוב צערם וטרחם ואת גודל יגיעתם בזה,

אז, מאחר ונתן להם את זה כשכר עבור עבודתם ויגיעתם,

ביטל מהם את יצר רע.

כלומר, מה אני מבין מתוך זה?

שלמעשה,

קודם שהקדוש ברוך הוא ביטל, אז פוטנציאלית היה בהם,

היה בהם את היצר רע,

אבל זה לא שלט בהם.

אבל עדיין היו צריכים את כוח העבודה,

שהראש יהיה תפוס כל הזמן בתורה,

בדבקות מהקדוש ברוך הוא, במצוות,

רק בדרך הזו אי אפשר לנטרל אותו.

אבל המציאות של היצר הקיימת,

כמו בכל יהודי צדיק במשך הדורות.

הקדוש ברוך הוא ראה כך שהם כל כך מתאמצים לבטל אותו כליל, כליל, שלא היה אפילו מבחינה פוטנציאלית האפשרות לזה,

ביטל אותו.

אבל זה שהם שלטו עליו ונטרלו אותו לגמרי,

נטרלו אותו כבר מקודם, בעצם עבודתם בעבודת השם.

מובן?

אתה מבין מה אני אומר?

רק בארבעה אלה. רק בארבעה אלה.

לא מוציא, לא כמו אלו. לא, לא.

אבל צריך לדעת שאצל הצדיק הרבה פעמים

המבחן

של היצר רע נמדד בדברים דקים ביותר.

לפעמים זו שאלה של הנהגה,

איך להתנהג

במצבים מסוימים.

אתה מבין?

לפעמים ישנן דרך של הנהגה שבשורש הדבר הזה נובע בגלל שהוא דואג לכבוד עצמו.

ואם הוא היה מנוטרל מזה, הוא היה מתנהג בצורה שונה.

ולא תמיד הצדיקים

יכולים לזקק את עצמם עד כדי כך,

להבחין שההנהגה הזו נובעת מזה שבאמת יש לו רצון לכבוד.

אני אמרתי, אמרתי את הישון.

אז זה דברים דקים.

אבל דברים שתלויים במעשה, כגון תעבוד וכדומה,

זה נוטרל ממילא מעצם עבודתם את השם יתברך.

ויש לו את השורש של ה...

אבל זה יצר רע אחר.

זה לא יצר רע שאתה מדבר עליו.

זה יצר...

אבל זה נקודות דקות. זה נקודות דקות.

נקודות דקות, אבל הוא עושה... שיהיה לכבוד שלו, ולא כתבות שמיים. אז אני אומר, כל אדם ואדם לפי מה שהוא,

אבל עדיין יש משהו בשביל זה. אמרנו שיתר רע לא מתבטל לגמרי. אבל האדם הפשוט,

בנקודות של הדרכות האלה, של הצדיק, הוא גם יעבוד.

דוגמה, אדם יבטל את הכבוד שלו בכל שמיים. הוא לא הגיע להיות בדרגה הזו משום שהוא... דרגת העבודה שלו היא הרבה הרבה יותר אחורה.

מה?

אתה מבין? מדובר על אחד כזה שהגיע לפסגה ושם יש לו את הנקודות הקלות האלה

אבל האדם הפשוט יש לו עבודה הרבה הרבה קודם

אתה מבין?

תן דוגמה, תן דוגמה לדבר

אני הבאת, אמרתי לך את הדוגמה, הבאת אתה בעצמך את הדוגמה, קורח,

היה לו את הבעיה של הכבוד?

הוא היה אדם פשוט אם הוא זכה לרוח הקודש?

יו רב עבן לבד,

הקדוש ברוך הוא אמר לו,

חזור בך?

אבל אמרתי, יכול להיות שדבר כזה יעשו את האהבה לאוכל,

וזה דווקא בנקודה הזאת,

הוא לא יגיע להתמודד, יש קשב לב, אבל יש אהבה.

טוב, אני חבל על זה. הרב, הרב, יכול להיות שלבן אדם יש את האהבה בגלל הגוף שלו, זה דבר שצריך לזכך אותו, זאת אומרת, זה דבר שצריך לעבוד עליו, זה לא דבר שכלי,

אבל זה דבר שכלי,

שאדם יבין והוא אומר שעכשיו אני עושה דבר לא טוב,

אז הוא ישתנה להגיד מה אני לא רוצה לעשות דבר לא טוב, אבל עכשיו אני אקח על דבר שהוא מלוכלך ולדכות אותו לדבר שהוא לא יכול, והגוף נמשך אוטומטית, זה לא שייך אליו, זה לא שייך להחלטה שלו בכלל, אם הגוף נמשך או לא נמשך,

זה המצב של הגוף שיש לו.

זאת אומרת, זה לא מצב,

במה שהוא רוצה להחליט, הוא מחליט.

זאת אומרת, אם הוא לא בדרגה שעכשיו הוא זיכך את הדמים שלו,

שיהיו קטושים כמו רשבים של דמית המלח, בסדר, אז הוא לא זה,

אבל אם הוא עכשיו מומבים שעכשיו הוא מסדר הרלוקו, אז יש לו כן מסירות נפש לעשות את הדברים שצריך לעשות אותם, תביא רצון אשר. אין לו את הכוח לזה.

האדם הפשוט, אין לו את הכוח לזה.

אדם שלא נמצא במצב של דבקות והקדוש ברוך הוא,

הוא מלכתחילה

נמצא במצב שלא יהיו לו את הכוחות לזה.

אז גם לא ייתנו לו את הניסיונות בגלל שאין לו את הכוחות לזה.

אבל שכר על זה הוא ודאי לא יקבל, משום שבשלו נתנו לו את הניסיונות כי

הוא לא ראוי היה לקבל ניסיון כזה.

הצדיק, כשיש לו ניסיונות כאלה,

בגלל שהגיעה לדרגה כזו, שהיה ראוי לקבל ניסיונות כאלה.

בוש, למה הוא הופיע?

היא הייתה גויה, היא נקטה את הדדים שלה?

היה לה בית החדר של יושבים, היא הייתה בשיא הטומאה,

והבאתי כאן כשהיא הבינה בשכל של נעמי, היא צריכה לשאול את כל הבית של אבא שלה, והיא צריכה זה, אז היא יזמה את הכל, והלכה מה שהיא צריכה לעשות,

באותה דגה יש קונה עולמו בשעה אחת, נכון?

יש מצב כזה.

יש קונה עולמו בשעה אחת,

אבל זה שעת מבחן קשה מאוד

לדעת להחליט על שינוי דרך,

לעזוב את כל הבית, את כל הסובב.

אותם אלה בעלות תשובה, או בעלי תשובה,

שגדלו בבית שלבחינת העולם הזה יש להם את הכל,

ולא היה להם שום סיבה ללכת ולעזוב את הדרך של החילוני.

אבל הם הגיעו להכרה שדרך השם היא אמיתית, וזה אלם על עתם כמו רות המואבייה,

שברגע אחד הגיעה להכרה באמת,

הייתה מוכנה להפסיד את כל מה שיש מסביב,

שווה לה,

ההליכה אחר האמת יותר מאשר כל העולם הזה שמסביב.

נכון?

גם לא רגע העיניים,

אחר כך, זה בהמשך, בוודאי.

אבל כשהיא מחליטה, זהו, אני משנה את דרכי. זה הדרך, היא יודעת שזה הדרך.

אתה יודע איזה קושי יש לי לבת ללכת בצורה צנועה,

בזמן שהיא הלכה בדיוק להפך?

כמה ביזיונות וליצנות עושים מאחת כזו?

בפרט אם היא עדיין מסתובבת באותן מקומות כמו שהייתה מקודם?

לא תמיד כולן מסוגלות כבר מיד לעזוב את הבית של ההורים שלהן.

הם עדיין בבית.

ואז באים האחים, באים ההורים, באים הקרובים, באים הידידים, הידידות.

רואים פתאום מה קרה, השתגעת, נפלת על הראש?

מה היא תגיד להם?

והיא בכל זאת עומדת, זה גבורה גדולה.

כמו בבחור, בגברים,

שהוא מחליט לשנות דרך.

אז גם פה זה תלוי. יש כאלה בחורים,

שלא עושים מחשבון לאיש.

לא מעניין אותם מאף אחד.

הגעתי להכרה שזו האמת.

הדרך הקודמת שהלכתי בה, דרך של טעות,

לא מעניין אותי.

כדוגמת, הנה, ידידנו רונן,

בן 16, הגיע להכרה,

היה בוחר להילחם נגד כולם.

למה?

כי הוא לא מסוגל בכלל לדעת, לחשוב,

שיש משהו בדרך ההפוכה.

זה שקר,

זה טינוף,

לא מסוגל.

יש כאלה, אבל שעוד אין, לא יקעו להכרה באמת.

או גם אם יקעו להגיעו להכרה,

אבל קשה להם להתמודד עם כל הביזיונות וההשפלות שיהיה להם.

אז הם עושים את זה ככה,

איך אומרים? בהחווה,

או בשלבים.

בהתחלה, מטפשים קצת יותר זה,

אחר כך שמים איזושהי כיפה קטנטונת,

שלא יראו אותה כל כך, מפחדים ש...

אבל זה גם בסדר,

אם אין דפי סודק, שוב,

כל אחד לפי מה שהוא, אני מסכים, אבל אני אומר שכל אחד לפי מה שהוא.

בסוף הוא יגיע, אז צריך להגיע את ה... כן, אבל מי יודע כמה זמן ייקח עד שיגיע להכרה באמת.

טוב, נראה את רשי, אני לא אוכל להמשיך, נסיים ברשי.

כל כלי בעלי בתים,

שיעורם כרימונים,

בואו תראו בבקשה את רשי.

כל כלי בעלי בתים,

ואתם רואים ברשי?

מצאתם ברשי.

כל כלי בעלי בתים,

לגבי כלי העת, תן עליו המסכת כלים,

שיעורם כרימונים,

להיטהר בטומאתם.

אבל פחות מכאן,

חייס עליהם ולא מבטליהם.

כלומר,

אם הנקב הוא פחות מהשיעור הזה של כמוציא רימון,

אז עדיין הוא חס עליו, הוא לא משליך אותו,

אלא משתמש בו לאיזשהו שימוש.

וחזר וניקב כמוציא זית, דיברנו על מה שחזקיה הסתפק,

אם ניקב כמוציא זית וסתמו,

חזר וניקב כמוציא זית אצל נקב הראשון,

עד שהשלים הסתימה.

מוציא רימון.

המתקר הראשונה.

למה באמת כשנפסקה האוזן השנייה,

אז טהור מן המדרס? הלוא סוף זו עדיין הראשונה כבר מתוקנת

ולא בטל מטהורת מנעל.

אז הוא אמר לו תשובה פנים חדשות.

משירדה לו תומת מדרס,

נתחדשו פנים הללו.

זה משהו חדש, ואין זה הראשון,

שכבר נתקלקל בו כדי ביטולו.

לדל מר איניש אל המלאך, כגון דל מר איניש

גברה בחולה. כשאומרים כגון זה בר איניש,

פירושו זה האדם הגדול והוא גובר על שאר האנשים.

חמורות רבי פנחס מפרש ומפורש בהכל שוחטין.

את המעשה עם החמורות של רבי פנחס הגמרא מביאה במסכת חולין.

פרק ראשון שם מתחיל במילים הכל שוחטין.

והמעשה עם חמורו של רבי חלילה מובא במסכת תענית

בדף כדל עמוד א'.

זהו.