מסכת שבת דף פט,ב | הרב אבנר עוזרי שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בראש השעיר הזה, שהוא נקרא שעיר המשתלח,

קושרים לשון של זוהרית. מה זה לשון של זוהרית?

כן, צמר

ארוך

שהוא צבוע בצבע של זוהרית, אדום.

מניין לומד את זה התנא שלנו?

מצאנו בישעיה, פרק א', פסוק וח', אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילמינו.

זהו רמז ללמד

שגם אם יהיו החטאים,

כמו השנים, היינו,

כל כך קשים,

כל כך חזקים,

בעד דמימות כמו השנים,

קשה לגלבנו. לאחר שאני אכפר על זה,

הם יהפכו להיות לבנים כשלג.

ואכן זה היה, בלשון של זוהרית,

שהלשון הזה, שהיה בראש העיר המשתלח,

לאחר שנתכפרו, היה הופך להיות יותר לבן מאשר מה שהיה מקודם.

שואלת הגמרא, כשנים?

כשנים בבעילה.

מה זה שהפסוק אומר,

אם יהיו חטאיכם כשנים, שזה לשון רבים?

צריך לומר כשני, כי הרעוז זה בא לרמז

על השני הזה, על אותו לשון של זוהרית,

שזה נקרא שני.

אלא,

התשובה היא, אמר רבי יצחק, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל,

אם יהיו חטאיכם,

כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית,

ועד עכשיו,

כשלג ילבינו.

כלומר, גם אם מספר חטאיכם, אומר רשי,

יהיה כמו מניין השנים שעברו מאז בריאת העולם,

זה, אמר שם מבאר, לא רשי.

גם אם יהיו לכם כל כך הרבה חטאים,

כמו מניין השנים שעברו מאז בריאת העולם,

גם אז, כשלג ילבינו.

הם יתכפרו, יתכפרו אותם חטאים,

והכתמים והפגמים שנעשו בנשמותיכם על ידי החטאים יתוקנו,

והנשמות יהפכו להיות לבנות כשלג,

ללא שום כתם ופגם.

דרש רבה,

דרשה נוספת

בעניין הזה,

מהי דכתיב לכהונה ונבכה יאמר השם?

הלוא ראשיתו של הפסוק,

אם יהיו חטאיכם כשנים, קודם לכן כתוב את המילים לכהונה ונבכה יאמר השם,

המשך הפסוק, אם יהיו חטאיכם כשנים.

מה?

כן, הפסוק כשלעצמו מדבר על תשובה.

אבל זה בא לרמז על העניין הזה של הלשון של זוהרית שקושרים בראש העיר המשתלח.

זה בא לרמז שגם אם יהיה מצב

שיהיה כל כך

חזק ותקיף העוונות שלכם,

כמו שהשני,

הצמר הזה, צבוע בצבע אדום עז,

חזק וחזק מאוד,

האם כל זה איזה על ידי הכפרה,

כשלגל בינו.

מה?

צריך לדעת שזה תלוי באיזה חטאים, כבר בגמרא ביומה המובאה,

שאם זה חטאים כאלה שיש בהם כריתות או מיתות בדין,

אז צריך תשובה

וייסורים

ויום הכיפורים.

כתוב לי, תשובה ויום הכיפורים תולין וייסורים ממרקין.

אז לא יעזור השני.

השני ודאי מתוקן, מתקן במקצת,

אבל התיקון הגמור צריך שיהיה גם, גם איסורים.

אבל לא כל אחד, אם יהיה ככה, אם השני, יהיה קשה להגלבין.

כן.

זה הכל בא לרמז שהפגם ששייך,

שיתוקן ביום הכיפורים,

נתקן

מובן? תלוי בגודל הכתם,

תלוי בגודל הפגם,

תלוי בעומק הכתם.

זה תלוי, הכל התנקה, הכל, אחד אין לך עם קשה לי. אז אני אומר, נכון מאוד, נכון, נכון מאוד.

זה הכל,

לא, לא, אתה צריך לדעת

שככל שהעומק של הכתם הוא גדול יותר,

כך צריך להפעיל יותר ויותר כוח ויותר ויותר חומרים בשביל לנקות את הכתם.

תרשה לי, תרשה לי, תן לי לסיים, אני מתחיל.

אז אתה יכול להבין שבגד שיש בו כתם קשה,

צריך לעבוד עליו יותר חזק, נכון?

צריך אולי חומרים מיוחדים, נכון?

עכשיו, לבוא ולומר שהתיקון הראשוני לא על כלום, לא.

זה מחה מקצת את הכתם.

במקום שיהיה עז וחזק

לעד לעד, זה מתקן, נכון?

אם יש כתם,

אז הכתם הזה,

בכביסה הראשונה,

זה נהיה פחות חזק.

עוד יותר, עוד פחות.

עד שמגיע המצב שזה מתוקן לגמרי.

עוד פעם, תן לי לסיים.

אז אני בא ואומר,

כל מה שנאמר כאן, אם חיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו,

הכל זה ביחסית למצב שלו שהיה ביום הכיפורים.

מה שיום הכיפורים יכול לכפר,

זה מה שיעשה צעיר המשתלח.

אבל ישנם דברים שהם לא טועים ביום הכיפורים.

את התיקון הגמור שלא יישאר שום רושם

ולא תהיה תביעה לבן אדם,

זה תלוי בגודל החטא. אם זה חטאים כאלה שיש בהם כריתות ומיתות בית דין,

זה יתוקן רק אם בסוף יהיו גם איסורים.

אולי יום הכיפורים מתקן.

אז אמרתי, יום הכיפורים מתקן. אתה תראה את הבגד כמו שלג,

אבל עדיין מבינים,

יבינו ויכירו שיש פה עדיין איזשהו משהו.

הרי אתה יודע שזה תלוי,

תלוי בבן אדם.

יש בן אדם שהוא מבין בבדים,

ואז הוא יגיד לך, תשמע,

נכון שהיה פה פעם כתם לשעבר?

אתה בעין הפשוטה שלך לא רואה כתם,

אתה רואה בגד נקי.

אבל הוא, שהוא מבין ויודע,

ולפעמים יש, צריך לקחת איזשהו מיקרוסקופ או איזשהו מכשיר,

שהוא יגלה לך שעדיין

חלק מהכתם נמצא בין הסיבים שבבד.

למה?

כי האנשים שמבינים יותר, יודעים.

זאת אומרת שיש מושג של הלבנה חיצונית,

אבל פנימיות,

צריך לזה

תיקון גדול בשביל שייעלם לגמרי.

אולי אתה מדבר על ערבים. אתה שומע?

זה ודאי שמדבר על ערבים. אבל בתוך ערבים,

בתוך ערבים,

ערבים מורכב, והכלל מורכב מן הפרטים.

כל כלל הוא מורכב מפרטים, נכון?

אז כלל ישראל מורכב ממני וממך,

כל אחד ואחד.

עכשיו, כאשר אתה דן כלפי אלה שעברו על כרתות ומיתות בדואים,

אז אלה לא זוכים, לכאורה, הוא שואל,

להיות במצב של שלג אלבינו,

שהרי עדיין צריכים איסורים בשביל לגמור ולתקל את החטא.

ועל זה התשובה שזה ברור שהחלק החיצוני מגיע להיות כשלג אלבינו,

אבל עדיין בפנימיות צריך עדיין תיקון.

והתיקון הזה נגמר על ידי האיסורים.

הבנת מה שאני אומר?

כן. זה מה שצריך להגיד בעניין הזה.

על כל פנים,

בא רבא ושואל, מה זה לכו נא ונבכך?

לכו נא? בואו נא מבעלים.

כלומר, הרי הנביא,

בציווי של הקדוש ברוך הוא, אומר לעם ישראל,

בוא ונוכיח לכם, על ידי שנתווכח

בדברים הללו,

מי הוא צודק?

האם אני או אתם?

אז היה צריך לומר, בואו נא ונבכך.

בואו נא ונוכיח

מי לחברו, מיהו הצודק.

יאמר השם, אמר השם מבעלה.

מה זה הלשון עתידי? הלוא הנביא מדבר,

כן, בציווי של השם.

היה צריך לומר, לכו נא ונבכך, אמר השם.

אלא, אומר לנו רבא,

שזה מתייחס לזמן העתידי.

הפסוק, לכו נא ונבכך, מרמז

על העתיד לבוא. לעתיד לבוא,

יאמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל,

לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם.

זה פירוש, לכו נא.

יאמר השם, היינו לעתיד לבוא, יאמר השם, לכו נא.

תלכו בבקשה לאבותיכם,

כדי שיוכיחו אתכם.

ההוכחה, צריך לדעת,

העניין של תוכחה פירושו להעמידו על טעותו.

זה תוכחה, לא כמו שבן אדם חושב

ללכת ולצעוק על חברו.

בייש לך, כך וככה אתה עושה.

זה לא תוכחה.

זה מחאה.

תוכחה פירושו, יכול להיות גם לשון רכה,

אבל אתה מוכיח לו שהוא טועה.

אתה לא חייב לצעוק בשביל זה.

אתה אומר לו, תשמע, יש, אולי אתה סבור שזה מותר.

אבל בהלכה, כמדומני, שכתוב שזה אסור,

אני בטוח, אתה אדם ירא שמיים,

אתה לא רוצה לעבור על יסורים,

אז הוא עדיין יסכים איתך, בטח, אני ירא שמיים.

נו, אז אני חושב שמן הראוי שנבדוק יחד בשולחן ערוך אם זה מותר, כי נדמה לי שזה אסור.

כשאתה מביא אותו...

כשאתה מביא אותו, כשאתה מביא אותו, אבל אתה לא יודע אם הוא מזיד או לא.

אתה גם לא יודע אם יהיה מסוגל

להעיז פניו ולומר לך,

לא אכפת לי, לא מתייחס לזה.

מצוות תוכחה זה הוכיח תוכיח תוכיח, תוכיח לא שהוא טועה.

זה חשוב שהוא טועה, אבל לא כל כך הוא אומר את זה. אז עוד פעם, בשביל זה אני אומר,

אם זה אחד כזה שהוא מזיד, אין מה להוכיח אותו,

אבל איך אתה יכול לדעת אם הוא מזיד?

וכי אתה בוחן לבו כליות?

יכול להיות שאיזושהי סיטואציה מסוימת גרמה לו לזלזל בדבר,

אז אתה בא לקראתו ואומר לו,

שמע, אולי אתה לא יודע,

אבל

זה אסור.

יביא ויאמר, כן, אבל זה קשה לי, אני...

ואז אתה מתחיל עם דין ודברים.

לבוא לקראתו ולהסביר לו

מה הקושי שלך. אני מבין, כל אדם יש לו קשיים,

גם לי יש איזה שהן בעיות שאני מתמודד איתן,

אבל

אני מנסה,

בואו, אני מוכן לעזור לך.

כשאתה פונה אליו בצורה כזו, אז ההסתכלות היא אחת.

רק אם הוא משוגע ומפגר, אז זה כבר משהו אחר.

יש כאלה שכשאתה מדבר איתם, מיד,

מה פתאום, מי אתה? מה אתה?

מה קרה?

זה נובע, אגב, מגאווה, שבא בן אדם ואומר לך,

בוא, אולי ננסה לבדוק אם אתה צודק או לא.

אה, דרמה.

יבוא בן אדם ויגיד לי, הרב, אתה טועה?

והוא יוכיח לי שאני טועה, אני אודה לו,

ואני גם מוכן לנשק אותו.

אדרמה, הוא הציל אותי מאיסור.

מה זה משנה מי?

אבל סוף סוף הוא מציל אותי.

אז האמת שככה צריך להיות, קבל את האמת ממה שאמרה.

אז אתה בא אליו ומדבר איתו, ומסביר לו.

ולאט לאט מקרב אותו לזה.

אז הוא אומר, תשמע, אני יודע שזה עצור, אבל זה כבר, אני עובר על דעתי, אני עובר על דעתי ועל דעתכוני. מרוב שהוא מטורף ביסורים שלו, מרוב שהוא מטורף בצרות שלו,

אז הוא כבר עושה דברים,

שאם הוא היה בשפיות,

הוא לא היה עושה אותם.

אז מה אתה, מה אתה, אז מה אתה נוכיח אותי? כאילו, אני עשיתי את זה בלי דעת בכלל, אני עשיתי... כלומר, הוא יודע. אז מה תפקידך?

כן. אז אדרמה.

אתה, שאתה, אתה,

שאתה יודע שזה נובע מהעניות, אז חובתך לנהוג במשנה זהירות כלפי האחד הזה.

אתה יודע שמתוך תוכו הוא רצה להיות טוב.

אלא מה, הגיע המצב שהוא מטורף על ידי האיסורים,

כלומר מבולבל,

והעניות וכדומה.

אז אדרבה,

בוא תנסה לעזור לו,

להביא אותו למצב שהוא יוכל להתמודד עם זה.

היה לי יהודי,

אתה יודע מה, בשבוע שעבר.

הוא אמר לי, כשאני הלכתי לחתן, הוא חיתן לא מזמן,

כי אני שאלתי לשמוע, הוא חיתן את הבת שלו.

אז הוא אומר לי, תשמע,

כולם, כשאני באתי להתערסה הבת,

כולם דיברו איתי, אמרו לי, השם יעזור, השם יעזור, השם יעזור.

ואני הלכתי, ברגשה טובה, השם יעזור.

בתכלס אני עכשיו שוחרר עם חובות גדולים הרבה יותר ממה שנכנסתי לעניין הזה.

השם יעזור, אמר לי, השם יעזור.

חכמה לדבר.

כאילו, אז תשמע טוב, אמרתי לו, יהודי,

תקשיב, אני,

יש לי מה לתת לך בעניין.

הוא אומר לי, טוב, אבל לא, עכשיו אנחנו,

מצאתי את הזמן בליל שבת,

אחרי שאני יוצא מבית הכנסת,

דיברתי איתו שיחה ארוכה

והסברתי לו איך, מה צריך להיות מידת הביטחון האמיתית

בשביל

שיוכל להתמודד עם הקשיים שיש לו.

אמרתי לו, תקשיב,

בוא, אני שואל אותך, אני אעביר לך שני סיטואציות ותגיד לי, מה נראה לך, מה יותר טוב?

למשל,

היכן אתה רואה את גילוי השם והיכן אתה רואה את ההסתר פנים?

אתה רואה שני מצבים.

מצב אחד, שבן אדם

צריך דירה,

פתאום מתגלגלים מכל מיני דרכים

שאת הכסף לדירה

יש לו.

האחר,

קשה לו מאוד.

הוא לא יכול מפה ומשם,

חובות פה, חובות שם, חובות בנקאיים, סיבוכים וזה,

והכל בגלל שהוא צריך לקנות דירה,

ואולי אפילו דירה קטנה יותר מאשר זה.

היכן אתה רואה

את ההסתר פנים יותר,

זה שקשה לו או זה שקל לו?

דברו, נו.

זה קשה לו, זה הסתר פנים.

האחר,

הקדוש ברוך הוא מראה לו צורה גלויה כביכול,

חביבות בעניין, נכון?

עכשיו, אני שואל אותו שאלה בעניין הרוחני.

אם בן אדם, למשל,

בשביל להגיע למצוות תפילין,

צריך לעמור קשה.

עמל מאוד קשה עד שהגיע לתפילין.

האחר,

לא היה לו בעיה, הוציא צ'ק, כתב, קנה תפילין, נגמר הסיפור.

מי חביב בעיני השם יותר?

זה שהיה צריך לעמור על מצוות התפילין,

או האחר שלא עמר על מצוות התפילין?

מה אתם אומרים?

זה מוצג, אבל מצד אחד אתה יכול להגיד

שכביכול חוויה, אין פנים לזה, ולא דברים טובים שהוא עשה,

זה בתור שכר.

אבל אני שואל,

מי חביב היום בעיני השם יותר? זה שעמל על המצווה,

או זה שלא עמל על המצווה?

שעמל.

זה שעמל.

אמרתי לו עכשיו, תקשיב.

תקשיב, מה שאני אומר לך.

אתה הלכת ועשית מצווה.

מחובת האב,

ואחד מהמצוות המותרות עליו,

זה להשיא את בנותיו.

הקב' ברוך הוא נותן לך עמל. מי אמר שאתה לא להשיא את בנותך, אתה צריך לקנות לדירה?

לא, הוא לא קנה דירה.

מדובר פה בדברים המינימליים.

אבל בגמרא כתוב שצריך אדם להשתדל

לעזור

שביתו תתחתן. איך? הגמרא אומרת כך.

תיתן לה מלבושים נעים,

ותוסיף לה עוד משהו,

כי היכד אלי קפצו על העין שלהם, כדי שזה יגרום

לאנשים לשאת אותה.

כלומר, כל דור ודור יביא משהו.

אבל אם אתה יודע שרמה מסוימת של אנשים כאלה,

שאתה חפץ בהם,

הם יוכלו לקחת את הבת שלך,

אז מה חובתך לתת את מה שנראה שזה יידרבן,

שיוכלו לשאת, לצייד ביתך.

זה הקו המרכזי.

אני לא אכנס עכשיו לפרטים,

אבל זה הקו המרכזי.

על כל פנים, יש לך מצווה לסייד ביתך,

להסית ביתך.

אז מאחר שיש לך מצווה להסית ביתך, ויש לך עמל,

אז מי חביב יותר?

אתה או אחר שלא היה צריך לעמון וכתב צ'ק ונגמר כל הסיפור?

ברור שמישהו עובד יותר.

אז עכשיו,

עכשיו, אם אני מעמיד לפניך, אני אומר לו,

מצב אחר.

נגיד שגזרו עליך בשמיים איסורים.

היכן אתה מעדיף שהאיסורים הללו יהיו?

סתם על חינם או על מצוות?

עדיף שהאיסורים יהיו על מצוות, מאשר ילכו.

ילכו, יהיו סתם על דברים אחרים.

את אותם איסורים שכתבו לך,

אמורים להיות לך איסורים. יהיה מה יהיה.

אבל ודאי שעדיף שזה ילך על תורה ומצוות.

בזה אתה מעלה את האיסורים להיות מתוקנים יותר,

כי אתה משתמש בהם לדרך הטובה

מאשר דברים אחרים.

נו, אז אתה חביב בעיני השם, ואתה לא,

זה לא נקרא שאתה קיבלת אישורים בגלל הנישואים.

האישורים הללו, היית צריך לקבל אותם.

אלא מה, אם תלבשו על מצווה.

אז אתה יודע מה שאומר לי בסוף השיחה.

הרב, אני מודה לך מאוד.

הרגעת אותי.

נתת לי מבט שונה.

עד כל הזמן הוא היה מתמרמר במשך תקופה.

ואז כששמעת השיחה הזו,

ברוך השם,

מסתכל אחרת על הדברים.

אמרתי לו, תקשיב, אני עוד דיברתי איתי גם עצמי.

אני גם כן, אני לא עוסק במלאכה.

אני לא עובד.

אתם רואים מה אני עושה. לומד ומלמד.

זה הכול.

פרנסה,

פרנסה.

לפי המבט והעיניים של אדם העולם הזה,

יבוא ויאמר שאני דלפון.

זאת אומרת, אין לי את המינימלי,

ההכנסה המינימלית.

אבל הקדוש ברוך הוא ברוך רחמם יכול לתת ולסדר גם לאדם שהוא דלפון, שיוגן לחיות את חייו.

אז אני לא חי ברמה גבוהה.

אני לוקח את הדברים המינימליים שאני צריך בשבילם בעולם הזה,

גם אם בעיני החברה זה לא יהיה כל כך ימצא חן,

שייכנסו אליי הביתה ויראו ספות שאינן מהודרות,

ושולחן וכיסאות שאינם מהודרים,

כל מיני דברים כאלה.

זה לא מעניין אותי.

אני יודע מה אני צריך לעשות בעולם הזה. אני לא חי בשביל החברים.

אתם יודעים שהיה איזשהו סיפור

שהיה אחד

שתיקן ברחוב

איזשהו, את הכניסה לדירה שלו.

עבר אחד מהרחוב,

אמר לו, לא, לדעתי אתה לא צריך לעשות,

תעשה משהו שונה.

אז ההוא שואל אותו, בעל הבית שואל אותו,

את אותו עובר...

אורח.

סליחה,

מה אתה מתואר בכלל?

אז הוא אומר לך, בנינו, אתה לא עושה את זה בשבילנו?

שיראו את ה... יראו, שאנחנו נראה.

זכותי גם לאדם היותר נאה.

הוא חי בשביל החברה, הוא לא חי בשביל עצמו,

הוא חי בשביל מה יגידו?

אדם שכבר מנטרל את עצמו מהמצב הזה של מה יגידו,

אז הוא כבר, עול כבד ירד ממנו.

לא אכפת לו מה יגידו.

אז יגידו שאני מסכן? שיגידו.

איך אומרים? בתשחק ליום אחרון,

בתכלס,

בסוף נראה מי צוחק על מי.

האם אני אצחק עליהם, על אלה שחושבים שהכול תלוי בעשירות הממונית ובכבוד ההבל שיש להם,

או במה שבן אדם בא עם מטען של תורה ויראת שמיים?

זה מה שחשוב וזה מה שצריך.

אז על כל פנים, אנחנו צריכים לדעת שכשבאים לדבר על בן אדם,

צריך לדעת להעמידו על טעותו, ולא חלילה להשיג תוצאה הפוכה על ידי שנלך ו...

נתקוטט איתו.

גם אם אנחנו שומעים פה לפעמים דברים כאלה,

כן, זה טוב שאתה באת עכשיו,

שיש כאלה שמדברים ויש להם דעה שונה משלך,

אז בכל זאת תשתדל להוכיח להם בדרך

נכונה לפי הבנתך דרך טובה,

שאני חושב שאתה טועה.

אבל בדרך הכבדה והקשה,

זה רק מצליח תוצאה הפוכה.

לא, לא, לא, זה משהו אחר. אתה מבין? הוא בא, נהנה מהנאה שלו, טוב.

ומחרה ומגדף אותך, כפי שאני ננחס ממך לבית,

אני מחרה ומגדף אותך בתוך הבית שלך, זה חוצפה.

זה נהנה מהרב, מענה מהעמד של הרב,

והוא לא מגלה את הסוליים ובא נותן על החוז הזה, חוצפה.

אני ננחס לך לבית, טוב, אתה עדיין, אם ככה עדיין לא הבנתם,

אם ככה אז עדיין, הוא ממשיך להגיע לפה, לעינות, זה כאילו מה אמר כלום,

אתה בא ותביא סליחה מהרב, למה אתה אומר לך סליחה? זה לא רב. אה, לא רב? בסדר.

אתם עדיין לא הבנתם מה הואלת במה שפנית בצורה שכזו.

העמדת אותו, העמדת אותו, לא העמדת.

לא העמדת.

לא רציתי להקשיב. אני חושב שהדרך הזו... תקשיב, רגע, רגע.

בן אדם אולי גמר שסים, אבל אין לו שום מראה.

לבוא לבן אדם, אין לו מינימום של מידו.

אין, זה סתם בן אדם שגומר שסים, אין לו שום מידה. אתה יודע, בן אדם אחר יכול להסתכל עליך גם באותה גישה.

משום שאתה בא ואומר שפלוני אלמוני הוא לא רב.

אותו אחד, אותו תלמיד של אותו רב יגיד, אין לו שום דבר.

הוא אמנם שומע את התורה, אבל אין לו כלום.

אותה מבט, אותה גישה.

אבל מה אנחנו צריכים להיות?

עוד פעם, אז אני אומר, אם אתה המטרה שלך,

אתה מבין שהוא טועה, נכון?

המטרה שלך צריכה להעמיד אותו על טעותו.

תחפש להגיע לתוצאה הסופית, להוכיח לו שהוא טועה.

זה סוג האנשים, זה דבר שהם לא מוכנים. הם באים, נהנים מהעמל,

ממשיכים, נהנים מכל הפערות וממשיכים לירוק עליו.

אני לא מסכים איתך.

אז שמואל, אני לא מסכים איתך.

אני אומר לך, זה לא משיג את התוצאה,

לא שווה.

אם אתה היית יודע מראש, זה לא ישיג את התוצאה,

מה התועלת?

אתה בא לעשות מחאה?

בסדר, מחאה זה משהו אחר. אני לא יכול לדעת אם זה יסיג, לא נמד משבר רוח קודם. בשביל זה אני אומר. בשביל זה אני אומר, איך מוכיחים?

זה דיברנו קודם, איך מוכיחים.

אתה רואה שהבן שלך פועל פעולה שאינה ראויה.

תצעק עליו, אה?

זה ישיג תוצאה לא תמיד מושלמת. לא תמיד. אם אתה רוצה להראות כמה שהדבר הוא חמור, ואתה

נותן הרגשה שזה דבר חמור, אני מבין.

כי ככה הוא מבין את חומרת הדבר.

אבל אם אתה רוצה להשיג שהוא יפסיק את מעשיו,

כן?

אז אני חושב שמן הראוי שתבוא ותאמר לו,

אולי אתה לא יודע,

אבל אנחנו קיבלנו תורה, וצריך לדעת שיש

אסור ומותר.

אני גמרתי שסים, אני יודע, הוא יודע את זה שסים. מה זה שווה?

טוב,

לעתיד לבוא...

בואו נשמע, אני פשוט לא מסוגל לשמוע.

כאשר אתם מלחשישים ביניכם.

רנין, אני לא מרוכז במה שאתה אומר. דקה.

אמרתי, לפעמים היית בא לך, כאילו, בתורה של העבודת השם, כאילו.

עם דוגמה,

כמה הפסד היה לי בעבודת השם, כמה יחדתי להרוויח, ושמע, אם הייתי מתחתן כשהייתי צער.

זאת אומרת, כאילו, כמה שנים,

הצליתי להתחתן רק. זה לא היה לא מותר.

נו, מה זה שייך אליך?

אז אתה אומר, אז אתה אומר, כמה הפסד רוחני היה לי? משהו אחר.

משהו אחר, זה ברור.

טוב שאתה לפחות בוכה על זה.

זה טוב.

אבל אני רציתי, ולא מתי אתה. נכון, נכון, נכון מאוד.

טוב מאוד.

זה דבר שצריך לכאוב עליו.

גם אני בכל שנה ושנה עושה חשבון נפש ובוכה על מה שלא ניצלתי את הזמן כהוגן.

אבל אני מדבר על עיצול לא של שאני תלוי ביטוי. לא משנה, לא משנה.

על אותה רוחניות שיכולת להשיג ולא השגת.

זה אני מסכים.

אשריך.

אם זה המבט אשריך, ככה צריך להיות.

אבל אם זה על נגשמיות,

שטויות ובלילים.

נכון, אני מסכים.

מסכים כואב, ואני מבין,

ואני משתתף על מכאב,

אבל צריך הרבה תפילה.

אנחנו לא יודעים על חשבונות שמיים.

צריך הרבה תפילה.

אתה רואה?

נכון, נכון, נכון.

היה לא בזמן מישהו, כן?

הייתה איזושהי בת,

גרה בשכונה אצלנו, שהתחתנה, והיא בת 33-4-4.

התחתנה עם בן אדם בן 40.

והיא בחורה מיוחדת.

צדיקה וטובה.

הקדוש ברוך הוא ידע את החשבון, אז אנחנו לא יודעים.

אני מקווה, וגם מתפלל,

וגם מברך אותך,

שנזכה במהרה, בעזרת השם,

לרקוד בחתונתך,

לבת זוגך, שראויה לך,

וזה יהיה שמחה לכולנו.

הוא יסתפק פחות, אל תדאג.

טוב, אז בואו נמשיך.

זו דוגמה פשוטה,

האח של יונתן, שבא לפה,

הוא לא ברק.

הוא בחור מאוד מאוד מאוד מוכשר, ששמע שאני מכיר אותו, הוא רואה... אגב, הוא יותר גדול ממך או שהוא יצטער ממך?

כן.

כל הזמן היה מעניין אותה. אני איתו הולך, הולך, הוא התפרדק לי ואין לב מי אתה רואה מהם ספרים וספרים וספרים וספרים וספרים.

לא, לא. כמו אחרת.

עכשיו, מבחינתו, כל מה שאבא שלי היה אומר,

קדוש, נגמר הסיפור.

יש לי זקן,

הוא אמר לו, אתה לא מוריד את הזקן.

אני הראיתי, הוא לא אומר.

אבא שלי היה אומר, זה הבן שלי.

הלך.

מה שאמר לו, עשה.

יאללה שידורכם.

כולם רוצות אותו.

הוא חמוד. משכמו ומעלה, כן.

מעלה, זקין, דברים.

וכל פעם הוא מסתבך בגלל העניינים של אבא שלי. בגלל הזקן,

ובגלל שהוא לא רוצה פיה.

אותם מעניינים שהוא.

זה בדיוק הדברים. כל השידוכים נפלו, ושידוכים הם דירות, וכספים, ומה שאתה לא רוצה.

זקן,

להפיה.

פעם אחת זה ירד פה למטה, אני לא אשכח.

בוחד, בוחד. בוחד מאוד. אמר לו, לא, כבר נמאס לי, אין לי כוח לזה.

בא לי להוריד את הכול, רק תן לי לגמור עם זה כבר, ולא ייתכן.

הוא אמר, רק כשאני מתאר אותו, אמר לו, תגיד לי, מה, אתה טיפש?

הבחורה שלך עדיין לא הגיעה לגיל שאתה יכול לחתן איתה.

אתה רוצה לחתן עם בתא קטנה?

תמתין.

ככה אמר לו.

וככה היה.

חתן בסוף במבט שלו ברמבר.

עצר לו את כל זה לפרוץ קדימה ומה שהוא רצה.

ומתברך לפה החובה. הרב קליפסי גם היה סיפור כזה.

זה אותו דבר, אותו סיפור.

לא התחתן עם הרב קליפסי, אמר, על בן שאתה צריך לתת, היא צריכה להגיע אליו. אותו דבר.

ובחינה אחת זה דקן ואחתיה.

או שהאישה לא היה אכפת לדקן או שהיה בעיה עם בפיה. תמיד זה היה או זה היה.

שמעת?

לא אני דיברתי, הוא דיבר.

נוסף. זה כבר לא תחתן.

הוא לא אכפת לך עם זקן, הוא מורה היום,

המורה שמלמד בפיצה של העשירים ברמת אביב,

והוא יכול...

לך תגיד לו שיגע במתן.

טוב, הלאה.

בכל אופן,

לפני שנפרש את המאמר הזה,

נוסיף כמה וכמה דברים שקשור לעניין הזה.

כשתגיע עת חיית המתים,

יהיה יום הדין הגדול.

כאמור בדניאל,

והתוספות מבארים שאף על פי שכבר נידונו הנפשות

אחר מיתתם

בגן עדן ובגיהינום, התוספות הזה נמצא בראש השנה, לא פה.

עדיין יהיה על האדם דין אחר.

אם יזכה לחיי העולם הבא שהוא קיים לעולם.

שמעתם?

זאת אומרת, יש יום הדין שהוא אחר מותו של עדה.

זה לגבי לדעת אם יהיה מקומו בגן עדן או בגיהינם.

אבל בזמן שיגיע והוא העולם הבא,

יהיה כבר דין אחר,

אם הוא ראוי וזכאי לחיי העולם הבא שהוא קיים לעולם.

ויש ירשעים שיוכלו לזכות בו מתוך שכבר קיבלו את דינם בגיהינם.

הם כן יזכו לעולם הבא.

למה? כי הם כבר ניתקנו על ידי הגיהינם.

ונאמר בברייתא שיהיו אז שלוש כיתות.

מה זה אז?

הכוונה ביום הדין הגדול,

היינו ביום הדין שאמור להיות קודם העולם הבא.

יהיו שלוש כיתות, צדיקים גמורים,

אשר ייכתבו ויחתמו מיד לחיי העולם הבא.

כן.

אה, אז כשיגיע עת חיית המתים יהיה יום הדין הגדול. יש חמש אלווים הרי, זה כבר... לא, לא.

אנחנו מדברים על תוך הששת אלפים שנה.

לא המאה אלף השבעים ואילך.

זה לא עולם הבא עלייך.

הוא מדבר פה על היום שהוא יקבע,

האם יזכה לחיי העולם הבא או לא.

כשיגיע, שוב אני חוזר,

כשתגיע עת חיית המתים יהיה יום הדין הגדול.

למה אתה קורא הגדול?

היינו אותו דין שבו נקבע האם יזכה אותו אדם לחיי העולם הבא,

שזה הנצח,

או לא.

אבל זה לא ידי כן ושחור ולבן.

זה לא ידי כן ושחור ולבן.

זה בטח יהיה כל אחד לפי מה שהוא עשה. זאת אומרת, אחד יש לו יותר,

אחד יש לו פחות.

בדיוק.

מהו הקריטריון?

רק הקדוש ברוך הוא יודע.

כן.

אנחנו לא יודעים.

אנחנו קטנים, ואני גם לא מתיימר,

לנסות, לדעת ולהבין מה מכניסים שם בתוך החשבון כדי לקבוע את הפסק דין.

אבל זה מה שכתוב.

הרב יכול להיות שלבן אדם מגיע אליו למפה הכל, הכל,

ועבירות מסוימות יורידו לו את העולם הבא?

על העבירות הוא יתוקן, לא שיורידו לו.

לא יורידו לו את מה שמגיע לו לעולם הבא. לא. רק שיצחקנו את העולם הבא, אבל לא שצדיקו לו את העולם הבא. בדיוק. צדיקים גמורים אשר ייכתבו ויחתמו מיד לחיי העולם הבא.

רשעים גמורים שייכתבו ויחתמו מיד לגיהינם.

ובינוניים, שאתה אומר, תמשיכו להיות בגיהינם.

ובינוניים שהם בעלי מחץ הזכויות ומחץ החוונות.

אז לדעת בית שמאי הבינוניים יורדים לגיהינום ומצפצפים. כלומר, צועקים ומוחים מתוך ייסורים שעה אחת ואחר כך עולים.

ובית הלל אומרים שהשם ינהג במידת ורב חסד.

שבדין אדם בינוני הוא מטה את עמאוזניים לצדת חוטא החסד.

ודן אותו כצדיק.

כלומר, לדעת בית הלל הבינוניים גם כן יזכו ברוב חסדו של הקדוש ברוך הוא לחיי העולם הבא.

אז מה החילוק בין בינוני לצדיק?

מה? שהצדיק לא יצטרך להגיע למידה הזו של רב חסד של הקדוש ברוך הוא.

כנראה, כנראה, אבל יש לו חטאי, חוץ מזה הוא יזכה, הצדיק להיות, לשבת בעולם הבא. אתה צריך לדעת שהבחינה הזו,

הבחינה הזו, זה גווה שהאדם הזה היה צריך לזכות להגיע למידת,

תקשיב,

העניין הזה שהאדם צריך להגיע למידת הרב חסד של הקדוש ברוך הוא,

זה מגלה שגם העולם הבא שלו יהיה שונה מאשר הצדיק.

אם הצדיק זכה מיד לחיי העולם הבא פירושו, שהוא שלם,

בלי שום קלקול, בלי שום תיקון.

זה,

איך אומרים, אתה יודע מה ההבדל בין גלת לבין כושר.

הצדיק הוא גלת,

ואילו הבינוני,

כושר.

זה לא גלת, כושר.

אה?

אבל איך תהיה לו, זה שום תיקון אחר כך,

לא, לא צריך.

אבל ברור שהעוצמה שלו בעולם הבא תהיה משהו שונה.

לא כמו הצדיק.

כמו מדברת על שירותים נורים אחרים בעולם הבאים... שמה?

בעל תשובה הוא מבחינת צדיק גמור.

אם הוא שב בתשובה שלמה, הוא מבחינת צדיק גמור.

ועדיין לא קיבל את האיסורים שלו. עדיין מה?

לא קיבל את האיסורים... אז הוא התמרק בגיהינם.

אמרתי, הוא בעל תשובה.

הוא בעל תשובה, ואם התשובה שלו היא לא עמוקה,

והיא לא תשובה שלמה, אז הוא יצטרך לקבל את האיסורים.

הבנת?

אז הוא בא על תשובה, אז מה,

מה התשובה? מה?

אבל הוא בא על תשובה, אני לא מתכוון לקרואים,

סליחה, אבל יש לו כתמים,

יש לו פגמים, מה עושים איתם?

מה התשובה? מה התשובה? הכל טוב יפה, גם אני שם בתשובה.

זה שחצי-חצי גם יש לו כתמים, למה אנחנו נסדים אותו לגנד לפי בית שמאי? מבית הלל? אז הסברתי, הסברתי, הניקוי, הוא כבר ניקו אותו.

ניקו אותו מהחטאים,

אבל בשביל הדין של העולם הבא הוא בדרגת בינוני.

כלומר, עצם הדבר שהיה עליו צורך להגיע לכל מיני סנגורים

שיסנגרו עליו,

להגיע לכל מיני היתרים כאלה ואחרים,

זה אוויריה שהוא לא גלאט.

עצם הדבר שהוא לא כזה גלאט, גם אם הוא כושר,

אבל זה כבר לא אותו דבר.

אתה מבין? צדיק יאכל רק גלאט.

אחד שהוא לא צדיק, יסתפק בכושר.

זאת אומרת שהבחינה של כשר זה בחינה חלשה יותר מאשר זה גלאט.

הבינוני הוא בחינה כזו שהוא פחות מהצדיק.

אז ההבנה שלו והדרגה שלו בעולם הבא תהיה שונה מאשר הצדיק.

אתה חייב להבין שבן אדם שעמל כל ימי חייב להתקרב לתורה ולהתקרב לקדוש ברוך הוא,

כן?

והשתדל מאוד מאוד להשתמר מקלקולים,

אז ברור שמגיע לו בסוף.

מה, זה אותו דבר יהיה?

זה הפקר אתה חושב?

כשבן אדם מנצל את כל ימי חייו, אז ודאי שהכיוון הוא אחרת כלפי אותו אחד.

הוא אמן קשה בשביל להתקרב לקדוש ברוך הוא.

אני חושב שזה יכול להיות שהוא אותו דבר.

אבל מי עשה את זה בגלגול אחד, ומי עשה את זה מכמה גלגולים. לא, לא,

לא.

בכל אופן,

אז כתוב פה בפסוק שהשם יאמר להם,

כשתגיע עת חיית המתים, עתיד לבוא,

יאמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, לכו לאבותיכם.

הם יוכיחו אתכם

על אותם מעט עוונות שיש בידכם.

הם ישפטו אתכם

כפי הדין בבית דין של מטה.

למה הוא אומר להם, לכו לאבותיכם?

כי בדרך כלל רחמי האב על הבן.

הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו אומר שהם ישפטו,

ומסתמה ירחמו עליכם,

ישפוט אתכם.

אבל הקדוש ברוך הוא נתן איזושהי הנהגה,

והוא לא רוצה לשנות את ההנהגה שהוא הנהיג.

אז מאחר ועל פי ההנהגה ראו היה שידקדקו עימם במידת הדין,

אז קדוש ברוך הוא אומר, אבל בית דין של מטה הם קובעים גם את ההנהגה בכל העולמות כולם.

אז שמה,

תרדו כדי שהם ישפטו אתכם.

אנחנו הלכו לאבותיכם ולא למי שזה אבותיכם דומה לאברהם יצחק ויעקב.

כן, כן, ודאי.

אבל בכל דור אלו שישפטו גם אבותיכם. כן, אבל אבותיכם זה אברהם יצחק ויעקב מסתמה,

הם גדולים יותר מכל אחד אחר במידת הרחמים.

כי ככל שאדם יותר גדול, כך גם מידותיו יותר מושלמות.

וגם משמש בתור אבותינו.

למה זה הבלטים שם וגם לאותו במידת הרחמי.

למה?

זה לא אומר לאברהם, למה זה... הוא היה יעקב אבינו. זה מה שהוא אומר.

תבחרו, שילכו לאחד מאבותיכם, זה לא משנה. בואו נראה בהמשך.

זה בינו לבינו, אתה לא שומע. זה בינו לבינו.

אבל אתה צריך לדעת שכשאני בא לדבר איתך,

אז אני יכול להוכיח אותך.

אבל אם אני למשל בא לדבר על מישהו אחר עליך,

אני אלמד עליך זכות.

וכך, כך גם ההנהגה, ההנהגה שלנו.

אם אני בא להוכיח מישהו, אני אוכיח אותו.

אבל כשאני מדבר על בורא עולם, אני אלמד עליו זכות, כי זה חובתי.

אבל הוא שפט אותם.

הוא שפט ירום, הוא שפט אותם. בוא נשפט אותם. הוא גדר עליהם.

אמר להם, ראובן בחורי ילטה בראשית

אוהבים, פרחס כמה ילמד אותך, כי אין איתם מסתובבים לך בחירת הישראללה. אתה לא בכורה לו. אחר כך ראובן... שוב, עשה הכול.

אז הכול בשביל להביא אותם למצב של תיקון כאן בעולם הזה.

זה הכול.

אבל כשאתה בא לקבוע את דינו העתידי,

ברור הדבר ששם כבר הדין שונה,

ואבא חושב, הרי על פי פסקו יקבעו את דינו של בנו.

אז ברור שהרחמים של אבא יקברו,

וזה יהיה אחד מהשיקולים שמכוחם הוא יפסוק את הדין.

אז ככה אמר להם הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. בואו נראה אם אכן כל האבות

הלכו בדרך הזו של להפעיל את רחמיהם על בניהם.

כתוב שאף יאמרו לפניו, ריבונו של עולם, אצל מי נלך?

למי נלך? איזה אבא?

אצל אברהם,

שאמרת לו ידוע תדע, ולא ביקש רחמים עלינו.

אתם שומעים?

הלא אתה בעצמך באת בנבואה לאברהם אבינו ואמרת ידוע תדע כי גרי אזרחך ועבדום ועינו אותה.

ובכל זאת קיבל את הדברים.

לא ביקש רחמים שלא נצטרך להשתעבד ולהתענות.

את העול של כל אותן אומות ששלטו בנו במשך הדורות,

אם זה במצרים, אם זה בבבל וכדומה. אבל נאמר שהוא החליט, הקדוש ברוך הוא נתן לו את שתי האופציות, אבל עדיין את המצב הזה של תפילה, הקדוש ברוך הוא לא מנע ממנו.

אז עם ישראל מבינים שהעצם זה שהוא לא ביקש בכלל לא יהיה כלום, לא גיהנם ולא עול של מלכיות.

זה מעווה ראייה שאין לו, אתה יכול להגיד, אתה יכול להגיד שבעם רק לא מעורבים וככה הוא יצטרך להיות. טוב, בסדר, אבל ככה הם רואים את הדברים. עם ישראל רואים ככה את הדברים.

על כל פנים,

ממשיכים עם ישראל ואומרים לה הקדוש ברוך הוא, אצל יצחק?

מה רוצה אתה שאני הולך ליצחק שברך את עשיו,

והיה כאשר תריד ולא ביקש רחמים עלינו?

כלומר, הוא נתן

זכות

לעשיו שאם אנחנו פורקים עלינו עוד תורה

ומצוות

אז יוכלו לשלוט בנו.

אצל יעקב, שאמרת לו אנוכי ירד עמך מצרימה ולא ביקש רחמים עלינו?

גם ביעקב אבינו לא רואים אצלו את הרחמים שמרחם עלינו?

שהרי אתה אמרת אנוכי ירד עמך מצרימה ואנוכי הלכה גם עלו לאחר

שנים רבות.

כלומר, שהשתעבדו עם ישראל במצרים.

הוא לא ביקש רחמים עלינו.

אצל מי נלך?

עכשיו, יאמר השם.

כלומר, מאחר ואין לנו למי ללכת,

אז אתה תגיד לנו למי נלך.

טוב, או יותר נכון, תגיד לנו אתה את התוכחה,

כי בך אנחנו תוללים ביטחוננו.

רק בך.

אמר להם הקב' ברוך הוא,

הואילות ליתם עצמכם בי,

אם יוחטאיכם כשנים,

כשלג ילבינו.

אתם באים אליי ורק

אז פה הקב' ברוך הוא פועל.

איך?

כשילד נכנע בפני אדם. אז פועלים רחמים של אוהב יותר.

נכון מאוד.

אינני יודע תשובה לזה,

אבל אני מבין שהכוונה,

שהמידה הזו שהייתה ראויה להתקבל כאן, שזה מידת הרחמים,

הייתה ראויה שתהיה על ידי אבותיהם

ולא על ידי אחד אחר בעם ישראל.

כך אני מבין.

הגמרא ממשיכה ומביאה מאמר נוסף בעניין הזה,

שיהיה לעתיד לבוא.

אמר רב שמואל בר רחמני, אמר רבי יונתן,

מי דכתיב כי אתה אבינו,

כי אברהם לא ידענו

וישראל לא יכירנו.

אתה השם אבינו, גואלנו מעולם שמך.

זה פסוק בישעיה, פרק סג.

ופירוש הפסוק אומר רבי יונתן, לעתיד לבוא, היינו בתחיית המתים,

יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, בניך חטאו לי.

הוא כמובן מתכוון

שאברהם אבינו יבקש רחמים, ינצל את ההזדמנות,

גם אם חטאו,

אבל ילמד זכות או יתפלל.

אמר לפניו ריבונו של עולם,

ככה, אם מחו על קדושת שמך,

אם הם חוטאים, מגיע להם להיענש.

על ידי זה יתקדש, כך אומר רשי, על ידי זה יתקדש שמך בעולם,

כי שתעשה דין בחוברים על דבריך.

מה?

כן, נו, קראנו את זה.

מהי דכתיב?

כי אתה,

כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו.

אתה השם אבינו, געלנו מעולם שמך.

זה הפסוק.

ואז מביא רבי יוחנן יונתן לפרש את הפסוק על איזה זמן ומהי הסיטואציה שאמרו את המילים הללו.

לעתיד לבוא היינו בתחיית המתים,

אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, בניך חטאו לי.

כמובן, כל זה בתקווה שאברהם אבינו או שילמד זכות

או שיתפלל.

אמר לפניו, ריבונו של עולם, יהי מאחור על קדושת שמך.

זה מה שיגיד למה הוא אמר. אברהם אבינו יגיד, כן. אם זה מה שעשו,

נגיע להם להיענש.

גם אם צריכים למחות אותם,

אם זה לקדושת שמך,

לקדש את שמך בעולם, שיהיה.

אמר ל...

אמר

אמר ליעקב, ואמר לצער גידול בנים.

אז הקדוש ברוך הוא אומר לעצמו,

אני אומר ליעקב שבניו חטאו.

לא היה צער גידול בנים, אולי בכל זאת הוא יפעיל את רחמיו

עליהם בשביל להתפלל עליהם או ללמד עליהם זכות.

אפשר לדבר על רחמי עליי, אולי בגלל זה הוא יבקש רחמים עליהם.

כי ככל שהאדם פועל על בניו יותר,

כך הוא נקשר יותר.

חכה.

אמר לבניך חטאו,

אמר לבניך חטאו,

כך הוא פונה ליעקב אבינו.

אמר לפניו ריבונו של עולם, היא מחורה על קדושת שמיך.

גם יעקב אבינו אומר כך.

אם כך, מגיע להם עונש.

כבודך ושמך בעולם ראוי שיתקדש,

גם אם זה תמורת זה שהיא מחורה על קדושת שמיך.

אמר לא בסווה טעמה ולא בדרדק עצה.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, אני רואה

שלא בזקנים היינו אברהם אבינו נמצא איזשהו דבר טעם,

ולא בצעירי דרדקה, זה מבחינה של צעירים.

יעקב אבינו, שהוא מבחינת דרדקה,

לא תמצא עצה.

דרדקה זה תינוק, אילוד.

אמר לו ליצחק,

בניך חטאו לי. אז אחר כך הוא פונה ליצחק

ואומר לו, בניך חטאו לי.

אמר לפניו ריבונו של עולם,

עונה לו יצחק

לאברהם, לקדוש ברוך הוא, ואומר לו

ריבונו של עולם,

בניי ולא בניך.

אתה אומר, בניך חטאו לי, וכי אם לא בניך?

דווקא מאותו אחד שלא ציפינו ולא צפינו שהוא ילמד זכות כי הוא היה במידת הגבורה,

דין,

בכל זאת.

וכי אם לא בניך?

בשעה שהקדימו לפניך, נעשה לי נשמע,

קראת להם בני בכורי.

הלוא הם קיבלו עול תורה ומצוות בעצמם,

באהבה, כמו בנים,

ואתה גם כן קראת להם והגדרת אותם בני בכורי.

ועכשיו בני ולא בניך?

נו, פתאום זה נעולם, הם לא בניך?

ועוד.

אני רוצה ללמד זכות, אומר יצחק אבינו, על הקדוש ברוך הוא.

כמה חטאו?

בוא נעץ על חשבון.

כמה הם חטאו?

כמה הם שלוטיו של אדם?

שבעים שנה. ממשיך יצחק ואומר לו,

כמה בן אדם חי באופן סטנדרטי?

שבעים שנה.

עם אלה שנותינו בהם?

שבעים שנה.

דל או עשרים, דל או אנשת עליו?

תוריד את העשרים שנים הראשונות,

שעליהם אתה לא מעניש.

למה?

יש מסים.

צריך לדעת, הכוונה,

משמיים לא מענישים

בעולם הזה על עונשים שהם,

שעשה אדם עד פחות מ-20.

הבנת?

בית דין שלמעלה, בקיצור,

בית דין שלמעלה לא עונשים את האדם בעולם הזה על מעשים שעשה פחות מגיל 20.

זה

זה הפקל הקודם.

זה המסע הכבד שיש לך מקודם.

הלאה.

דל או עשרים דל או אנשת עליו?

פסול הוא חמשי. אז כמה נשארו אם כן?

חמישים שנה.

דל או עשרים וחמש דל או ותא.

עכשיו תוציא מהחמישים,

הימים מורכבים מיום בלילה, היממות.

ובלילה הם הולכים לישון, הם לא עושים עבירות.

אה?

תוריד את זה.

פסול הוא עשרים וחמש.

מן החמישים, אם מורדת את כל הלילות, נשאר רק עשרים וחמש שנה.

דל תרטס ראו פרגא.

דצלו יום מחלות בית הכיסא. תוריד עכשיו

עוד 12 שנה וחצי,

שזה זמן של מה שהם אוכלים,

מתפללים,

בית הכיסא. כלומר, כל הדברים שהם

רשאים לעשות ומותר לעשות, אין בזה עבירות.

למה? והאכילות אין עליהן?

הוא מתכוון לומר שמדובר פה בכאלה

שאין להם מטרה ללכת נגד השם.

בשגגה, כן?

אז הוא אומר,

הלוא יהודי כזה שהכל בשגגה זה הפשטו.

התפלל הוא מתפלל.

אוכל אז הוא אוכל דברים המותרים.

יש גם חלק גדול מהזמן.

כמה אם כן יכול להיות שהם חטאו?

מה נשאר?

פשעו לו תרטס ראו פרגא.

מתוך ה-70 שנה, כמה נשאר אם כן?

12 וחצי שנים שאולי עשו חטאים.

נו, אם אתה סובל את כולם, מותר.

אם אתה מוכן לכפר

על החטאים הללו, אתה לבד, אומר יצחק אל הקדוש ברוך הוא, מותר. ואם לאו,

אבל אם אתה לא מוכן לצבור את כולם לבד,

פרגא עליי ופרגא עלך.

חצי אני מוכן לקבל עני,

החצי ישאר עליך.

ואם תמצא לומר כולם עליי,

עקרבת נפשי קמך.

ואם תרצה שכולם יהיו עליי,

הרי כבר הקרבתי את עצמי לפניך.

פעם כדאי הייתי מוכן להיעקד בעבור קדושת שמך בשביל לקיים מצוותך.

כך אומר לו יצחק אל הקדוש ברוך הוא.

אומר המהרשע,

מה פירוש אם אתה סובל את כולם?

היינו,

אם חטאיהם הם בינם לבין המקום,

שהסליחה אינה תלויה אלא בך.

מותר.

אבל אם לאו,

היינו שהם חטאו גם בינם לבין הבריות וצריכים לפייס אותם.

אם כן, יהיה החצי שבינם

לבינך עליך,

ושבינם לבין הבריות עליי.

וכבר זו הכוונה.

ואם תמצא לומר כולם עליי, אם תמצא לומר שכל החטאים שלהם זה בין אדם לחברו,

כבר הקרבתי נפשי לפניך.

אם כן, אוכל לסבול בעבור כולם.

פתחו ישראל ואמרו, פתחו ואמרו.

עתה אבינו, הם אומרים ליצחק,

עתה אבינו,

כי אתה דאגת ללמד עלינו זכות.

אמר להם יצחק, עד שאתם מקלסים לי,

קלסו להקדוש ברוך הוא,

ומחמלו יצחק הקדוש ברוך הוא בעיניו.

כלומר, הוא מראה להם.

תפנו אליו.

הוא, בחסדיו הגדולים, בלחמיו הגדולים,

מוכן לזה.

מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים,

אתה ה' אבינו,

גואלנו מעולם שמך.

ישראל באו ואמרו ליצחק, כי אתה, אבינו, אתה סובל כל חטאינו בזכות שהקרבת את נפשך.

יצחק כבר אומר להם שיראו כנגד ה',

מפני שייתכן שכל חטאיהם הם בינם לבין המקום ורק הוא סובלם.

ולכן מיד נשאו עיניהם למרום והרעו כנגד הקדוש ברוך הוא,

ואמרו אתה ה' אבינו,

כמו שרצה יצחק באמת.

זהו, זה מה שהיה ביום הדין הגדול שיש בינוניים. זהו, נקרא, ראינו כל החטאים.

מה, מה?

איך ידעו, ביום הדין הגדול יהיה חטאים או יהיה בינוניים,

יהיה רשאים,

נצחק הכול, יצחק אבינו זה לא נכון.

אתה צריך לדעת שכל המשא ומתן כאן,

זה הכל בשביל

להחליש את כוח הטביעה,

את כוח מידת הדין.

ואחרי שהיא נוחלשת,

כבר אפשר שיהיה כפרה.

והכל זה דרגות.

לא שייך

כמו שאנחנו מבינים. אתה חושב שהאדם חטא, נו, נו, מבקש סליחה, זהו, נגמר, אני אחרי הסיפור.

כאשר בן אדם, תאר לך,

בן אדם עכשיו הרכיב איזושהי מכונה,

כן?

וכל פעולה הכי קטנה, לא נכונה במחשב, הורסת את כל המכונה,

ואתה צריך להרוס את כל המכונה ולמנות אותה מחדש.

יבוא בן אדם ויעשה, ייגע במכונה.

איך זה שייצר את המכונה, איך הוא יתייחס אליו?

מתי שהוא

לא יהיה שייך לסבול את הצער הזה שיהיה לו.

ההוא יעמוד בצדק, מה עשיתי בסך הכול?

מה עשיתי?

בסך הכול לחצתי איזושהי לוחצה.

אבל התוצאה של המעשה הזה,

גם אם הוא קטן בעיניך, אבל התוצאה...

הרסנית מדי.

אבל אתה מבין, אתה צריך לדעת שהפגם של בן אדם,

הפגם של בן אדם הוא בעולמות.

אם למשל נשמתך מעולם היצירה,

אז אתה פוגם לא רק פה בעולמנו, זה עולם העשייה,

בחלק הרוחני שבעולם,

אלא גם בעולם היצירה שממנו נשמתך.

ואם נשמתך היא יותר גבוהה, אז אתה פועל בהיזקים,

בנזקים, עד עולם הבריאה.

אתה יודע, אתה הורס עולמות בפגמים שלך,

ואתה בא ומספר, לא,

מה בסופו של דבר לא עשיתי?

קולטון יפה, בגלל שאתה בן אדם,

ואתה מצומצם בשכלך,

אז אתה לא מבין מה עשית.

אבל פגמת פה רבות.

נו, עכשיו צריך לתקן.

איך מתקנים?

על ידי שמתקנים אותך, גם מתקנים את העולמות.

כי העולמות בנויות ממך.

אתה הוא מרכיב את העולמות.

כל אחד ואחד מבחינתו הוא,

הוא חלק מאותו עולם שבו הוא הרס.

נו, אז בשביל לבנות אותך להיות חלק מן העולם הזה שאותו הרסת,

אז צריך לתת טיפול.

איך אומרים?

יש טיפול עשר אלף, איך אומרים? במכונית יש טיפול עשרת אלפים.

ויש אולי טיפול אוברול, אני לא יודע איך זה נקרא.

כל אחד ואחד לפי משהו.

צריך לדעת שלפעמים הטיפול צריך להיות טיפול שורש כל כך עמוק,

שאין מנוס.

הריקבון הוא כל כך גבוה,

כל כך עמוק, שאתה חייב טיפול שורש חזק ביותר.

ממילא,

המשא ומתן שכאן זה הכול בשביל להחליש את כוח התביעה.

אבל לכפר לגמרי לגמרי

צריך

תוספות של דברים.

וזה הקב' ברוך הוא, אותם צדיקים עליהם אין מה לדבר.

אותם צדיקים לא יצטרכו

לאותו לימוד זכות שיש להתחגבינו,

כי הם צדיקים, הם לא חטאו.

על מי מדובר?

על הבינוניים.

על אלה שחטאו בשוגג ולא שמנו לב למה שהם עושים.

והם בדרגה של בינוניים.

נו, אלה צריכים שלכפר.

איך יתחפרו?

איך צדיקים גמורים? איך יתחפרו? הרב, גם אם אדם יתקן. ואין צדיקים גמורים.

אין לו שייך דור שלא יהיה בו שלושים ושיש צדיקים גמורים.

צדיקים, לא כתוב צדיקים גמורים. צדיקים. לא כתוב צדיקים גמורים. אתה חייב לדעת שצדיק גמור

נמדד

לפי המבט

שכל כולו למען השם יתברך.

והיה, אם פעם הוא פוגם, גם משה רבנו, אז מה?

אין אדם צדיק בארץ, יש לעשותו ולא יחטא.

פעמים שיש איזה פגמים כלשהם,

תביעות כאלה ואחרות,

אבל הוא עדיין מבחינה של צדיק.

הוא יכול להבטיח את עצמו שלא יטרפל שום?

כן, בהחלט.

אם הוא יפעל במה שהוא חטא, לזכות את הרבים.

לא, הוא פיקט.

אמרתי.

בשביל זה שאלת, ואני עונה.

אם אתה תפעל לזכות את הרבים,

אז מאחר ואתה עובד בעניין הזה שלא יחטאו,

אז אתה ודאי לא תחטא.

כי לא ייתכן שתלמידיו יהיו בגן עדן והוא יהיה בגיהינה.

אז יגרימו לו שלא לחטוא.

יסייעו בידיו שלא לחטוא.

אין חטא בעל ידו.

נכון.

כל הזוכר הוא מזכה את הרבים ואין חטא בעל ידו.

כל אחד לפי מה שהוא.

אז לא יבוא אצלו חטא.

חטא הכוונה משוגג. במזיד אין מה לדבר. זו החלטה שלו. זו החלטה שלו. חטא הכוונה, דרגה של שוגג.

לא יהיה, הוא לא יבוא לידי זה.

אבל אם הוא במזיד, לא אכפת לו מרמונש העולם.

יש בחירה.

הבא לטמא, פותחי לו.

זה לא אמרנו.

הוא מבין שהוא מזיד.

לא.

ברור שלא.

ברור שהוא יודע שזה אסור והוא עושה.

אם הוא לא יודע, אז הוא עדיין בדרגת שוגג.

כן.

אני מדבר באופן שבן אדם יודע את זה אסור והוא עושה.

זה אין מי שימנע אותו.

גם אם הוא זיקה את הרבים, הוא עשה מזה.

זה רצונו?

אז זה כבר עניין של יודעת ריבונו, הוא מתכוון למרוד בו.

זה אף אחד לא ימנע אותו לא לעשות.

אלא מה?

כמובן שיהיה הרבה הרבה תפילה בשמיים על ידי התלמידים שלו,

שלא ראוי להם שרבם יגיע למצב של מזיד.

הם יגרמו לו, ימנעו אותו.

אתם שומעים?

אני אומר לכם, מתוך מה שאני יודע,

שעסק התורה הקדושה

נותן כוח לבן אדם שמשמיים מסייעים לו שלא יחטא.

משמיים מסייעים לו שלא יחטא.

אז מי זה עשית כבר?

אני מדבר מעבר לזה.

מדבר מעבר לזה.

ואם הוא זה לא עושה גבולות?

אתה צריך לדעת, תוספות באמת שמה אומר,

שאדם ש...

שאדם כזה שהוא הגיע לדרגה מסוימת בעבודת השם כשל קרבה אל הקדוש ברוך הוא,

אז כל הזמן הראש שלו עוסק בתורה הקדושה.

כל הזמן, בלי שירצה. הוא כל הזמן חושב על תורה.

לא הגעת למצב הזה?

אז יש לך בעיה.

אבל בן אדם שכל הזמן עוסק,

בלי שהוא ירצה, פתאום הוא חושב על סוגיה זו,

פתאום הוא חושב על... פתאום עולה לו שאלה כזו.

מה יהיה כך? ומה יהיה כך? הוא צריך להתמודד בעצמו כשהוא בבית הכיסא,

שלא ייכנס למחשבות של תורה.

עד כדי כך.

כי מה שהוא עוסק, על זה הוא חושב.

מה, הוא קורא עיתונים?

שהוא יחשוב על כזה בעיתון?

מה, הוא שומע תקשורת ובשביל זה יחשוב מה אמרו ברדיו?

וזה לא נמצא אצלו בכלל, לא קיים אצלו.

מה הוא מגניס לראש שלו?

מסכת שבת, מסכת ברכות, מסכת עלובין, פסחים,

במכה ממציאה.

זה מה שיש לו בראש.

מה שהוא מכין לעצמו זה מה שיש לו.

על זה הוא חושב.

זה מציאות שקיימת.

אדם שעוסק בתורה באמת בכל כוחו, הוא חווה את זה.

ההפך, בשביל להתנתק מהתורה הוא צריך להפעיל כוחות להיות מרוכז בדברים אחרים שאינם של תורה,

כדי לצאת מה...

זה, הרב, כבר אמרנו לו, להוסיף אלקים, זה לא לקרוא את זה, זה דברים שמכריעים לתורה. להתנתק מהעולם הזה, בקיצור.

אי אפשר, אי אפשר לגמרי.

יפה.

טוב,

אז סיימנו בינתיים, אנחנו רק נראה את... אה, אולי נראה עוד קטע קטן,

עד המשנה.

רציתי לשאול שאלה, או רציתי שנגמור את זה.

אמר רבי חייא ברבה, אמר רבי יוחנן,

ראוי היה יעקב אבינו לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל,

שהרי האדם שגולה ממקומו,

זה הדרך,

שהרי בגזרת גלות הוא ירד לשם, הקדוש ברוך הוא לא אמר,

ידוע תדע כי גר יעזור לך ככה,

אלא שזכותו גרמה לו.

בזירת השם יתברך, אה?

שאילתה בשלושלות שלך עוברת? כן, כן, כמו שפשוטה.

כמו גולה.

אדם שגולה,

לוקחים אותו בכוח להגלות אותו ממקומו.

אז למעשה ראוי היה... גם רק יעקב, זה לא היה זכותו של יעקב. לא, אבל הוא בא ואומר שזכותו של יעקב עמדה לכל האחרים.

אבל אלמלא זכותו של יעקב,

אפילו יעקב אבינו היה צריך לעבוד בשלושלות של ברזל.

משום שזה דרכם של הגולים,

שסוחבים אותם.

אבל מה? הקדוש ברוך הוא גלגל את זה בצורה כזו שהוא ירד מרצונו.

זכותו של יעקב אבינו. מה עומד לו? איזה זכות הוא יורדת?

יעקב אבינו.

לא, לא, לא, לא, לא.

יעקב אבינו, בגלל שהוא היה גדול בזכויות ועמוד התורה,

והוא אחד מאמותינו הקדושים, כל אחד מאמותינו היה גדול ביותר.

לא היה שייך בכלל לתאר רגל במרכבה. לא, השאלה שלי הייתה פשוטה. הבנתי, הבנתי.

אז עניתי, עליתי על זה תשובה.

אני חושב שהיו לא מצורים את יעקב אבינו. בכל אופן,

לסיים את הדברים.

דכתיב, בחבלי אדם ממשכם בעבותות אהבה,

ואהיה להם כמרימי עול על חיהם,

ואט אליו אוכיל.

כלומר,

קדוש ברוך הוא גרם ליעקב אבינו שירד בירידה נוחה ונעימה,

על ידי שהוא היה קרוב ליוסף,

ואז ירד מרצונו למצרים הוא וכל זרעו.

כמו שהפסוק בהושע, פרק יא אומר,

בחבלי אדם ממשכם בעבותות אהבה,

ובאור הדברים שבשביל חיבתו של האדם, היינו יעקב,

משחטים למצרים ברחמים.

בחבלי אדם, היינו יעקב אבינו להתקנא כאן אדם,

בחבלי אדם ממשכם בעבותות אהבה,

ואהיה להם, מה זה, בחבלים רכים, לא בשלשלאות.

וגם בכל צרות השלמות במצרים נהגתי איתם

כאדם המסייע לבהמתו להרים את העול מעל צווארה,

על ידי לוחות עץ ומקלות להקל מעליהם.

ונתתי להם כוח להכיל את ייסורי עבודת הפרך.

זה ביאור הפסוק,

זה מה שקשור לענייננו,

שבזכותו של יעקב

נגרם שכל זרעו ירדו בדרך טובה ונעימה, נוחה ונעימה,

ואלמלא כן, חלילה, יכול להיות, היה אחרת.

קודם כול, לבוא עכשיו למה שאמרנו על זה עכשיו.

מה?

כי הזכרנו קודם את העניין של הנהגה של רחמי האב לבניו,

שהקדוש ברוך הוא מנהיג בזה את עם ישראל.

אז הנה הקדוש ברוך הוא,

אז לא, אז הוא בא ואומר שהנה יש לנו גם עוד עניין של הנהגה שבה הקדוש ברוך הוא ריחם

על יעקב ובניו מכוח רחמי האב על בניו,

כדי שירדו למצרים בדרך נוחה ונעימה.

זה קשור למה שדיברנו קודם,

שהנהגת הרחמים של האב על בניו,

אומר רשי,

למה ירד למצרים ועשרים ושתיים שנה התנתק מאבא שלו ושיעקב אבינו לא ירד בשרשנות של ברזל?

לא, לא, מה פתאום?

מה פתאום? מה הקשר?

זה שני דברים שונים.

שני דברים שונים, לא קשור זה לזה.

זה, מה שקיבל יוסף, זה בגלל סיבה. אחת,

כשני מבעילה, בואו נראה את רשי, אני פשוט מאחר בזמן.

כשני מבעילה, דומי דוכי שלג,

היה צריך לומר לשון יחיד, כמו שאמר בהמשך, כשלג אל בנו.

לא אמר כשלגים ימינו, לא כתיב כשלגים.

ארד עמך אלך גם עלו, כאן רמז ד' גלויות,

גם ריבויהו.

כן,

יאמר השם,

אתה אמור התוכחה ובך אנו תולים.

ימחו הועיל שחטו,

ויתקדש עמך בעולם כשתעשה דין מעוברים על דבריך.

קראת להם בני בכורי ישראל שהיה גלוי לפניך,

שהם עתידים לומר לפניך בסיני נעשה ונשמר,

לקבל עולך מאהבה כבנים.

דל עשרים דלוב ען שדלוש, כי מצינו בדור המדבר,

שלא אנס הקדוש ברוך הוא אלא עשרים שנה ומעלה,

נכתיב במדבר הזה יפילו פגריכם מבין עשרים שנה ומעלה, אשר הלינותם עליי,

כי עתה אבינו כנגד יצחק אמרו,

והוא אמר להם,

הראו כנגד הקדוש ברוך הוא שהוא אביכם.

בשלשלאות של ברזל כדרך כל הגולים,

שהרי על פי גזירת גלות ירד לשם.

בחבלי אדם, בשביל חביית האדם משקטים למצרים בחבלים,

ולא בשלשלאות,

כאדם הסובל ומסייע לבהמתו להרים עולם מעל צווארם מלבחים וממקלות,

ועט אליו אוכיל,

כתתי לכם כוח להכיל את עבודת הפרך.

עד כאן.

סיימנו את השאול להיום, סייעתא נשמיא.

‫-תודה רבה.