מסכת שבת דף פז,ב | הרב אבנר עוזרי שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שורה שישית מראש העמוד.

למדנו אתמול ובשיעורים שעברו מחלוקת רבי יוסי והחכמים,

מתי הוקבע ראש חודש סיוון,

אותו החודש שבו קיבלו עם ישראל את התורה.

מתי נקבע ראש חודש? מתי היה א' בסיוון?

האם ביום ראשון בשבוע או ביום שני?

מחלוקת חכמים ורבי יוסי,

לרבי יוסי זה נקבע ביום ראשון ולדעת החכמים זה נקבע ביום שני.

הגמרא עכשיו מביאה ראיה לדעת רבי יוסי וכנגד רבנן וכנגד חכמים.

הייתה אשמה.

ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים,

ב-14 שחטו פסחיהם

וב-15 יצאו,

ולערב לקו בחורות.

כלומר, ישנה ברייתא.

ב-ברייתא כתוב

שניסן שבו יצאו ישראל ממצרים,

אותו חודש, ניסן,

שהיה בו יציאת מצרים,

אז ב-14 שחטו פסחיהם, כלומר בי״ד בניסן

שחטו את קורבן הפסח.

וב-טו בניסן יצאו.

כלומר, בבוקר של טו בניסן יצאו,

ולערב לקו בחורות.

משמע, מתוך הדברים שהבחורות כביכול לקו לאחר שנסתיים חמישה עשר, היינו בערב שאחר חמישה עשר בניסן.

ומייד הגמרא מקשה לה ערב סלקדתך,

וכי יעלה על דעתך שמכת בחורות

הייתה בערב שאחרי טו בניסן.

הרי ידוע שמכוח מכת בחורות

פרעה הזדרז להוציאם.

כלומר, שזה היה בטו בניסן,

בליל טו בניסן,

אלא מי בערב לקו בחורות.

צריך לגרוס

לא לערב, אלא מי בערב.

כלומר, בלילה שקודם,

יום החמישה עשר,

לקו הבכורות.

כלומר, בליל טו בניסן לקו הבכורות.

ואותו היום מוסיפה ברייתא, ואותו היום

חמישי בשבת היה.

כלומר, זה מתייחס לטו בניסן

שהיה בו יציאת מצרים.

אימתי זה חמישה עשר בניסן?

ביום חמישי בשבת.

אז יוצא שטו בניסן היה ביום חמישי.

נעשה חשבון, אם אתה, אם כן,

יוצא ראש חודש סיוון לפי זה.

מדי חמש עשר בניסן, חמישה בשבת,

ריש ירחא דאייר, שבתא,

וריש ירחא דסיוון, חד בשבת.

קשה לרבנן.

כלומר,

אם אנו עושים חשבון,

מיום טו בניסן שחל בו יום חמישי.

הרי כידוע,

חודש ניסן

הוא מלא.

זאת אומרת

שראש חודש אייר נקבע בשבת.

שהרי אם טו יוצא ביום חמישי,

תוסיף לזה עוד טו יום

מיום חמישי הזה,

תגלה שהחודש מסתיים, חודש ניסן מסתיים ביום שישי.

ואם כן, מתי ראש חודש אייר? בשבת.

תוסיף אם כן עשרים ותשעה יום לחודש אייר, שחודש אייר הוא חסר.

עשרים ותשעה יום מראש חודש אייר,

תגלה שראש חודש סיוון יוצא ביום ראשון בשבוע.

אם כן,

קשה לרבנן.

קשה אם כן, לדעת חכמים האומרים,

שראש חודש סיוון יוצא בשני בשבת.

אמרי לך, רבנן,

אייר דאי שתא עבורי עברוה.

אותם חכמים שסוברים שבשני בשבת

נקבע ראש חודש סיוון,

יכולים לתרץ את הברייתא ולומר

שבאותה שנה האייר לא היה חסר אלא מלא.

ואם כן נמצא,

מאחר שהוא מלא,

נמצא אם כן שלוש חודש סיוון,

יוצא לא בראשון בשבת,

אלא בשני בשבת.

תא שמה.

באה הגמרא לדחות את התירוץ הזה,

ולהוכיח

שלא עברו את האייר באותה שנה. היינו, לא עשו אותו מלא.

תא שמה דלא עברוה. בוא ותשמע ראיה, שלא עברו את חודש האייר באותה שנה,

משום שכתוב לנו בברייתא,

ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים

בארבעה עשר שחטו פסחיהם.

זו אותה ברייתא שהבאנו את תחילתה קודם,

ועכשיו מביאים גם את המשך דברי אותה ברייתא.

כתוב כאן, ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבע עשר שחטו פסחיהם,

בחמישה עשר יצאו,

ולערב לקו בכורות,

לערב סולקת עתך, אלא אם בערב לקו בכורות.

כלומר, כאן כתוב

שלקו, כמו שידוע,

בט״ו בניסן, ליל ט״ו בניסן לקו בכורות,

ומייד בבוקר יצאו עם ישראל ממצרים,

מוסיפה ברייתא, ואותו היום חמישי בשבת היה.

היינו ט״ו בניסן הזה של יציאתם ממצרים, זה היה ביום חמישי בשבת.

השלים ניסן,

כלומר נסתיים חודש ניסן

כמו שרגיל הוא להיות באופן מלא, כי ניסן זה חודש מלא,

ואירע אייר להיות בשבת.

ואז יצא שאייר,

ראש חודש אייר,

בשבת,

כמו שאמרנו קודם.

מוסיפה ברייתא, חסר אייר,

ואם תוסיף עכשיו את האייר שהוא חסר,

ואירע סיוון להיות באחד בשבת,

אז במפורש כתוב

שאייר היה חסר,

ונמצא שראש חודש סיוון הוא באחד בשבת,

ביום ראשון בשבוע, ולא ביום שני,

קשה לרבנן.

אז אם כן, פה מה הם יגידו?

אבל ודאי שזה דברים מפורשים נגד דעת חכמים.

עונה הגמרא העם, אני רבי יוסי.

כמו שכבר הבאנו תירוץ בסגנון הזה על כמה וכמה קושיות,

גם כאן חכמים יכולים לומר,

הברייתא הזו זו דעת רבי יוסי. כלומר, זה תלמיד

ששמע את דברי רבו רבי יוסי,

וכתב כך את הדברים.

אבל אנו, כך אומרים חכמים,

לא מחויבים, אלא חולקים על דעת רבי יוסי,

וסוברים

שראש חודש סיוון

הוקבע בשני בשבת, ולא בראשון בשבת.

אמר רב פאפה, את האשמה.

רב פאפה

בא ומקשה קושייה ממקום, מברייתא אחרת,

כנגד חכמים האומרים

שבשני בשבוע הוקבע ראש חודש סיוון,

תא אשמה.

וייסעו מעלים ויבואו כל עדת בני ישראל

אל מדבר סין בחמישה עשר יום

לחודש השני,

ואותו היום שבת היה.

הפסוק בשמות טז, פסוק א',

אומר וייסעו מעלים ויבואו כל עדת בני ישראל,

המשך הפסוק אל מדבר סין,

בחמישה עשר יום

לחודש השני.

כלומר, מה זה החודש השני?

אם ניסענו ראש החודשים, כידוע,

כמו שכתוב בתורה, החודש הזה לכם ראש חודשים,

אם כן, שני לחודשים זה אייר.

וכאן כתוב

שהם נסעו מעלים והגיעו למדבר סין

בט״ו בחודש אייר.

ומוסיפה אותה ברייתא,

ואותו היום שבת היה.

כלומר,

ט״ו באייר זה יצא בשבת.

דכתיב.

דכתיב

ובוקר וראיתם את כבוד השם

וכתיב ששת ימים תלקטו.

באותו יום הם התרעמו נגד משה על הרעב שהיה להם,

וקיבלו הבטחה שהשם יוריד להם מן למחרתו.

כמו שכתוב בפסוק,

שם בפרק ט״ז, פסוק ז״ נאמר, ובוקר וראיתם את כבוד השם

ושמעו את תלונותיכם. כלומר, משה רבנו אומר להם,

הקדוש ברוך הוא שמע,

ואתם תראו את כבוד השם

למחרת בבוקר.

הוא יוריד להם מן,

ובהמשך שם באותו פרק, פסוק כ״ו נאמר שמשה אומר להם ששת ימים תלקטו וביום השביעי שבת לא יהיה בו.

יוצא אם כן

ששבת הייתה רק לאחר שישה ימים שירד בהם המן,

שהרי הוא אומר ששת ימים תלקטו

וביום השביעי לא ללקוט,

אם כן יוצא שבשעה שהוא אמר להם זאת זה בשבת.

כשהוא אומר להם, ירד לכם למחרתו, מכאן ואילך כל הששת הימים אתם יכולים ללקוט אותו.

כל הפחות יתנן את האייר, דקה, דקה, דקה. לא.

לא, זה לא קשור, לא צריכים להגיד את זה כבר. דקה.

על כל פנים, מה אתה רואה?

שט״ו באייר, מתי זה יצא?

בשבת.

מזה שהוא מצווה אותם ואומר להם,

למחרת תלונותיכם אתם תקבלו את המן,

וששת ימים תלקטו.

כלומר,

שהדברים הללו שהוא דיבר איתם, זה היה בשבת.

הוא אומר להם, זה מסתדר, שהוא אומר להם שאתם תלקטו ששת ימים, וביום השביעי לא ללקוט.

ממילא,

היא עמידה חמש עשר באייר, שבתא,

ריש, ירד, סיוון, חג בשבת.

כאשר לרבנן?

מזה שט״ו באייר יוצא בשבת,

אז אם כן, מתי זה יוצא ראש חודש סיוון?

ביום ראשון בשבת.

שהרי חודש אייר דרכו להיות חסר.

שהרי זה סדר החודשים, כידוע.

היום זה גם כן כך.

היום כמעט כל החודשים הולכים בסדר של אחד מלא, אחד חסר.

תשרה לעולם מלא,

טבת לעולם חסר,

שבט מלא,

אדר חסר,

ניסן מלא, אייר חסר,

סיוון מלא,

תמוז חסר,

אב מלא, אלול חסר.

כל ההבדל בשנים זה חשוון כסלו,

שפעמים ששניהם מלאים,

פעמים ששניהם חסרים,

פעמים שאחד מלא ואחד חסר.

אבל שאר החודשים זה עצורה וזה קבוע בכל שנה ושנה.

אם כן, מאחר שאייר הוא לעולם חסר,

אז אם אני יודע שט״ו באייר זה בשבת,

יוצא אם כן,

שראש חודש סיוון יוצא באחד בשבת,

אז זה נגד חכמים.

עכשיו, מה אתה אומר?

מה אתה טוען?

ורצית לומר שהמחלוקת ביניהם מה?

זה לא אומר שזה כלום, זה משנה באוקטובר, זה משנה באוקטובר,

משנה באוקטובר, נו, אז איך זה, איך זה מסתדר?

אז יוצא שלוש חודש סיוון, זה ביום,

באה לבי סיוון.

הרבנים אומרים שהיה שלושים מלאים.

או,

כלומר, אתה רוצה לטעון

שהשנה ההיא, היא נבדלה משאר שנים.

באותה שנה אייר היה מלא.

כן, ככה רבנן יגידו.

ככה אתה אומר.

ובאמת ככה הגמרא מתרצת.

אמרי לך רבנן, אייר דאי שתא עבורי אברוה.

אייר של אותה שנה היא מועברת.

ואתה חייב לדעת ולהבין,

מיכאל,

שהתירוץ הזה הוא דחוק קצת.

כי למה פתאום באותה שנה דווקא אייר יהיה שונה משאר שנים?

אבל רבנן מחויבים להגיד את זה,

כדי שזה יסתדר לשיטתם,

האומרים שראש חודש בסיוון יצא באותה שנה ביום שני בשבוע, ולא ביום ראשון.

אבל הגמרא בקושיה סברה,

הגמרא בקושיה סברה שאומנם היה לנו כבר תירוץ כזה בקודם,

נכון?

אבל לאחר שהוכחנו שכל הברייתא היא נגד חכמים,

והוכרחו רבנן לומר שהברייתא הקודמת זה דעת רבי יוסי,

אז פה כבר לא נצטרך לבוא ולהגיד עבורא הברואה.

אולי יש להם תירוץ אחר,

שזה יסתדר עם העניין הזה,

שעם כל זה שיש ט״ו ב... אולי גם פה יגידו רבי יוסי,

זו השאלה, אולי גם פה יגידו רבי יוסי.

אז על זה אומרת הגמרא לא,

רבנן פה יגידו שאייר של אותה שנה היה מעובר, היינו, היה חודש מלא,

היה חודש מלא,

וממילא יצא שלוש חודש סיוון זה בשני בשבת.

אבל אז אתה בעצמך מבין

שזה קצת מוזר.

אה?

בדיוק זה הקושי.

לכן, הגמרא ניסתה למצוא איזושהי דרך אחרת אולי, אולי יהיה להם איזושהי דרך אחרת לתרץ את הדברים.

אבל בכל זאת, הגמרא אומרת שאין מנוס אלא לומר שאייר של אותה שנה עבורא הברואה,

ושוב,

רבנן עצמם

לא התייחסו לזה, כי הם לא היו בזמן ששאלו את השאלה.

רק המקשים שהקשו על רבנן,

כן, קיבלו תשובה שהרבנן לא כל כך קשה, כי הם יכולים לתרץ,

בדיוק מה הם יכלו לענות?

אמרי לך רבנן הכוונה, יכולים לומר לך רבנן

שמשם אין קושייה כי אייר של אותה שנה עבורא הברואה.

מובן?

נראה את רש״י קודם שנמשיך.

דיבור המתחיל לערב.

לערב,

משמע, לערב הבא.

מצאת?

כלומר,

הברייתא אומרת לערב לקו בחורות, משמע כביכול שזה הערב שהגיע אחרי ת' בניסן,

ועל זה שאל הגמרא, איך ייתכן, הלא ידוע שבנקת בכורות הייתה

כבר בליל ת' בניסן, בלילה שקודם יציאתה ממצרים.

טוב, על כל פנים,

יוצא לפי החשבון

שאם אתה אומר שט״ו בניסן

זה בחמישי בשבת,

אז יהיה רש״י ארח״ד אייר שבת״א, אומר רש״י.

למה זה יוצא שא״' באייר זה בשבת?

שערי ניסן מלא הוא לעולם.

שער החודש ניסן תמיד הוא מלא,

כן?

וממילא אם אתה יודע שגם ראש חודש אייר הוא לעולם חסר,

אז יוצא שראש חודש סיוון וראש היר חד דסיוון מחט בשבתא.

ויותר מפורש בברייתא בעצמא את הדברים, השלים ניסן,

כלומר להתמלא בשלושים יום.

לשון שלם, השלים זה מלשון

שלם

מלא

לא מלשון השלמה,

אלא

מלשון שלם.

חיסר אייר, ואילו אייר זה היה חסר, שהרי אייר חסר כסדרן.

שהרי ידוע שלפי סדר החודשים, אייר הוא מהחודשים החסרים.

ומתרעמני סיוון באחד בשבתא.

מזדמן אם כן יוצא שסיוון,

ראש חודש סיוון זה באחד בשבת.

ואותו היום שבת היה שנאמר ובו עוקר וראיתם

שנתרעמו בו ביום על המן,

כי דכתיב ויילונו על משה

להעמית את כל הקהל הזה ברעב.

כך הם התגוננו.

האם הוצאת אותנו ממצרים להעמית את כל הקהל הזה ברעב

והבטיחם להוריד להם מן למחר?

אז הוא הבטיח להם

שהקדוש ברוך הוא יוריד להם למחרת מן,

ועל כל כך בחד בשבת ירד להם מן תחילה.

תחילת ירידת המן היה בראשון בשבת.

מנין לנו שנאמר ששת ימים תלקטו,

וביום השביעי לירידתו שבת לא יהיה בו.

ראש אחד זה סיוון, חד בשבת.

כשתשלים לאייר

עד טו ויום טו,

ראש חודש סיוון,

ראש חודש סיוון,

תכף נראה.

אה,

כשתשלים לאייר עוד טו,

ביום טו ראש חודש סיוון.

כן.

כי אם אתה אומר שביום טו באייר זה שבת,

אז תוסיף

עוד

טו יום,

כולל את היום טו.

אז אם אני לוקח את יום השבת עצמו שהוא טו,

פלוס

עוד 14 יום,

שבועיים שלמים,

נמצא שלוש חודש סיוון זה באחד בשבת.

כן.

נחזור לגמרא,

והגמרא מביאה

קושייה ברייתא

להקשות על אחת מן השיטות שהזכרנו מקודם.

אמר לה רב חביבי מחוזנן לרב אשם.

רב חביבי שהיה בן העיר מחוזה אומר לו, לרב אשי,

תא אשמה,

בואו ותשמע ראייה כנגד אחת מן השיטות שהזכרנו מקודם.

נאמר, כתוב בפסוק,

ויהי בחודש הראשון

בשנה השנית,

באחד לחודש הוקם המשכן.

כלומר,

בשמות פרק מ', פסוק יז', נאמר הפסוק הזה,

שבחודש הראשון

בשנה השנית, באחד לחודש.

כלומר, הם יצאו ממצרים

בט״ו בניסן,

מיד בניסן הבא היינו בשנה השנית,

בראש חודש ניסן,

הוקם המשכן. זה הפירוש בחודש הראשון, שזה ניסן.

באחד לחודש היינו באלף בניסן.

אז הוקם המשכן.

טענה באברייתא מביאה,

שמה היה באותו היום? אותו יום נטל עשר עטרות.

באותו יום שהוקם המשכן,

אז זה היה ראשון,

היום הזה לעשרה דברים, לעשרה

דברים חשובים.

ומה הם?

ראשון למעשה בראשית.

ראשון למעשה בראשית.

שהרי מעשה בראשית התחיל ביום הראשון.

הבריאה.

דבר שני, ראשון לנשיאים.

הנשיאים הקריבו

את קורבנם,

כל 12 הנשיאים,

והנשיא הראשון הקריב. ביום הראשון היינו, באלף בניסן.

ראשון לכהונה.

יום ראשון בשבוע גם היה ראשון לכהונה.

היינו שעד עכשיו

היה מצב שמשה רבנו עבד יחד עם הכוהנים, עם אהרון ובניו,

ומאז א' בניסן,

היה המצב של ימי המילואים כידוע,

אבל מא' בניסן עבדו הם לבדם.

דבר נוסף, ראשון לעבודה,

היינו קורבנות ציבור,

התחילו להיות נקרבים שם במקדש, במשכן,

ביום הראשון,

ביום א' בשבוע.

ראשון לירידת האש.

מעלה נוספת הייתה באותו יום,

שאז ירדה האש מן השמיים על המזבח.

ראשון לאכילת קודשים.

היינו יכולים לאכול בשר קודשים,

ישנם קורבנות שאפשר לאכול את בשרם,

וזה ראשון שאפשר כבר היה לאכול את הקודשים.

אם זה שלמים,

אם זה תודה,

אם זה קורבנות של חטאת ועשן,

נאחלים לכהנים כמובן.

ראשון לשכון שכינה.

באותו יום גם שכנה השכינה בעם ישראל.

ראשון לברך את ישראל.

ואז

התחיל אהרון הכהן, בניו, לברך את עם ישראל בברכת כהנים.

ראשון לאיסור הבמות.

מאותו זמן נאסר להקריב בבמות.

ראשון לחודשים.

וגם

שיש מעלה שזה א' בניסן, שניסן זה ראשון לחודשים.

על כל פנים,

מה שאנו רואים כאן,

ששנה שנייה,

שנה שנייה,

היה א' בניסן.

ומטה זה יצא?

בא' בשבוע.

נכון?

ככה יוצא.

שביום ראשון בשבת יצא א' של ניסן,

בשנה השנית.

אם כן,

ומדרשך דניסן דאישתא,

אחת בשבת,

דאשתקד, בארבעה בשבת.

אם אני יודע שראש חודש ניסן

יצא בשנה השנית, מתי?

בא' בשבת, בא' בשבוע, יום ראשון,

אז יוצא שראש חודש ניסן

בשנה הקודמת

היה ארבעה ימים קודם.

משום שכידוע,

הפרש בין שנה לשנה,

אם זו שנה רגילה ולא מעוברת,

זה הפרש של ארבעה ימים מבחינת ימות השבוע. למה?

שהרי כידוע כמה יש בימות השנה,

אם השנה לא מתעברת.

ישנם 354 יום.

עכשיו אם אתה לוקח 350

חלקי שבע זה 50 שבועות.

נכון?

נמצא אם כן שההפרש הוא ארבעה הימים הנותרים.

אז תמיד השנה הבאה

חלה ארבעה ימים,

מבחינת הימים,

יחסית לשנה שעברה.

אם ראש חודש ניסן

יצא ביום שלישי בשבוע,

השנה הבאה יצא ראש חודש סיוון בשבת.

ואם יצא ביום רביעי,

השנה הראשונה,

שנה אחרת תהיה ביום ראשון.

אז אם אתה יודע עכשיו שיצא ביום ראשון

א' ניסן של השנה השנייה,

על כורחנו שארבעה ימים קודם,

למפרע כמובן,

היה א' בניסן של שנת יציאתה ממצרים.

מובן? החשבון מובן?

בסדר, אבל זה לא ספינה.

חכה רק רגע.

אנחנו עכשיו עוברים שלב אחר שלב.

מאחר, כידוע, בשנה רגילה ההפרש בין שנה ראשונה לשנה שבאה אחריה.

זה ארבעה ימים

שהשנה שבאה אחריה היא מתרחקת מבחינת ימות השבוע.

בארבעה ימים יחסית לשנה הקודמת.

אם כן, כשאני יודע מתי השנה הזו,

אני יודע מתי יחול השנה הבאה,

ואם אני יודע השנה הזו, אני גם יכול לדעת מתי חלה שנה שעברה.

משום שאם זו השנה הבאה, זה ארבעה ימים קדימה,

ואם זה לדעת את השנה הקודמת, אז זה ארבעה ימים אחורה.

אז אם אני יודע שא' בשבוע זה א' ניסן,

ואני רוצה לדעת אם מתי חלה א' ניסן של השנה שקדמה לה,

אז אני חוזר אחורה ארבעה ימים.

מתי זה, אם כן, יוצא? ביום ד' בשבוע.

נכון?

אז לאחר שהתבסס אצלנו

שראש חודש ניסן של שנת יציאתה ממצרים

היה בארבעה בשבת,

מה פתאום אתה הולך בדרך הזו, שזה ארבעה ימים?

דתניא.

משום שישנה בריתא אומרת,

אחרים אומרים,

אין בין עצרת לעצרת,

ואין בין ראש השנה לראש השנה,

אלא ארבעה ימים בלבד.

כלומר, כשאתה רוצה לדעת

כמה ההפרש,

כמה ימים יש

בין ראש השנה של שנה ראשונה לבין ראש השנה בשנה שתבוא אחריה,

תמיד ההפרש הוא ארבעה ימים מבחינת השבוע.

שאם חל לי ראש השנה ביום שני,

אז השנה הבאה זה יחול ארבעה ימים אחר כך,

ביום שישי.

מובן.

ואם הייתה שנה מעוברת,

ואם הייתה שנה מעוברת חמישה,

אבל אם

זו שנה מעוברת,

אז ההפרש ביניהם זה חמישה ימים.

על כל פנים, מאחר שבשנה רגילה זה הפרש של ארבעה ימים בין שנה אחת לשנה אחרת,

רק שאם אתה בא לבדוק שנה שתבוא אחר כך,

זה ארבעה ימים קדימה,

ואילו כשאתה בא לבדוק את השנה שקדמה לה,

זה ארבעה ימים אחורה.

אם כן,

יצא מה שאמרנו,

שזה יום רביעי בשבוע, יצא ראש חודש ניסן,

אותה שנה שבו יצאו ישראל ממצרים.

לאחר שאני יודע זאת, בואו ונמשיך.

חמאלה,

ריש יר חד יר,

פשוט מאוד, ארבעה ימים.

מה?

ארבעה ימים לפני. לפני, ודאי.

אז בוא תתבונן.

א',

רביעי זה א',

חמישי זה ב',

כן?

ג',

לא ג',

שישי,

שישי זה ג',

ושבת זה ד',

נכאן ונילך עוד חמישים שבועות.

יוצא שהשנה אחר כך

זה א' בניסן,

אז אכן זה טעם באופן מלא.

הדברים מובנים.

הלאה.

אז אם עכשיו אתה יודע שראש חודש ניסן,

משנת יציאתם ממצרים,

היה ביום ד' בשבוע,

אז אם כן, מתי יצא ראש חודש אייר?

לנו ידוע שחודש ניסן הוא מלא.

אז בואו ונתבונן.

כמה זה 30 יום?

אם יום רביעי זה יצא ראש חודש ניסן,

אז מתי יצא ראש חודש אייר?

30 יום אחר כך.

מתי זה יוצא?

בערב שבת, יום שישי.

מובן?

יום שישי יצא א' באייר.

אז אם ככה,

בואו נמשיך הלאה. אחרי שאני יודע שא' באייר

זה ביום שישי,

אז מתי יצא אם כן ראש חודש סיוון?

תחילה. בשבת.

מובן?

זה לא מסתדר.

ורשיער חד סיוואן,

שבתא.

מה לא מסתדר?

זאת אומרת שלושים יצאים שישי,

והראשון זה יוצא שבת.

מה, לפי רבנן זה מסתדר.

למה? זה... מה?

לפי כולם זה קשה.

קשה, זה מה שהגמרא שואלת.

קשיא, בן לרבי יוסי, בן לרבנן, מה?

אני יודע מה אתה רוצה להגיד.

אתה רוצה להגיד שעכשיו רבי יוסי יכול לתרץ

שהאייר של אותה שנה עשו את זה מלא, ואז זה מסתדר לשיטתו,

שזה ביום ראשון בשבוע.

אבל שיטת חכמים לא יכולים להוסיף עוד יום.

המקסימום זה יום אחד.

נכון? זה מה שאתה רוצה להגיד.

אבל הקושיה מובנת, אני רוצה לדעת אם אתם הבנתם.

מה הקושיה? קושיה פשוטה.

אמרנו אתמול שלדעת רבי יוסי, ראש חודש סיון,

אותו חודש שבו קיבלו את התורה,

זה יצא באלף בשבוע, לפי רבי יוסי באלף בשבוע,

ולפי רבנן בשני בשבוע.

ואילו כאן יצא לפי החשבון שזה יצא בכלל בשבת, לא בראשון ולא בשני.

למה? משום שאם אני יודע, בברייתא כתוב שראש חודש סיון,

ראש חודש ניסן של השנה הבאה, שנה אחר כך,

יצא ביום ראשון בשבוע.

ותמיד ידוע שיש הפרש של ארבעה ימים,

ארבעה ימים בין שנה אחת לשנה אחרת, אם זה שנים רגילות ולא מעוברות,

כי זה 354 יום בשנה.

מה?

אם הייתה מעוברת אז זה היה חמישה ימים עם הפרש. טוב, טוב, אתה אומר טוב.

בואו נראה.

מה הגמרא מתרצת.

עונה הגמרא לרבי יוסי, אני ממש בשורה האחרונה בעמוד.

לרבי יוסי

שבעה חסרין עבוד.

כי מה האמת היא לא בטוח?

בשנה הראשונה עשו שבעה חודשים חסרים.

אז אם כן,

בואו יחד איתי

לבדוק

החשבון הזה של 354 יום,

איך זה יוצא.

אם אתה לוקח אחד מלא ואחד חסר,

אתה מגיע ל-354 יום.

איך?

אם הסדר הוא תמיד

באותה צורה, אחד מלא ואחד חסר.

ויש לנו בשנה 18 חודשים.

נמצא ששישה חודשים זה מלאים,

שישה חודשים זה חסרים.

רגע, 354, דקה, דקה.

355. כן. עזוב,

זה לא קשור, זה לא קשור אלינו.

אני מדבר על שנת לבנה. זו השנה שאנחנו הולכים איתה.

על כל פנים,

מאחר שהדרך היא אחד מלא, אחד חסר,

אז מתוך השנה כולה שזה 12 חודשים,

יוצא שישה חודשים זה מלאים,

ושישה חודשים הם חסרים.

שישה חודשים מלאים, כמה זה יוצא אם כן? 180 יום.

שישה כפול 30. ושישה חודשים חסרים, כמה זה יוצא?

174 יום.

תוסיף 180 ל-124, כמה קיבלת?

בדיוק.

בא רבי יוסי ואומר שעשו את השנה ההיא שבעה חסרים.

לא יצא שישה חסרים ושישה מלאים,

אלא שבעה חסרים וחמישה מלאים.

אם כן, אז בואו יחד איתי, תבדקו את החשבון ותגלו...

מה?

חסרים? חסרים. חמש כפול עוד יותר גרוע.

אז כמה? לא, אז בואו נחכה רק רגע. חמש כפול שלושים זה 150. אז אם כן, בואו נתבונן.

שבעה חסרים ועוד חמישה מלאים.

חמישה מלאים זה 150,

נכון?

שבעה חסרים, כמה זה?

200 ושלוש.

מסכימים?

200 ושלוש ועוד 150. עכשיו, 200 ושלוש ועוד 150,

יפה.

אז יוצא שזה 353. אז ההפרש בין השנה אחריה לשנה שקדמה לה זה שלושה ימים בלבד.

רק רגע.

קודם כול, אני בא לסדר את החשבון.

אז אם זה

353 יום,

הפרש בין שנת יציאתה ממצרים,

אתם איתי?

הפרש בין שנת יציאתה ממצרים

לשנה הזו שבה בנו את המשכן,

אז כמה הפרש יש ביניהם מבחינת ימות השבוע? רק שלושה ימים.

כי 350 ו-300, אתה מחלק את זה לשבע,

אז אתה מגלה 50 שבועות ועוד שלושה ימים הפרש.

אז עכשיו, אם אתה יודע

שאם יצא ביום ראשון בשבוע א' בניסן של השנה אחר כך,

אז אתה חוזר שלושה ימים,

שלושה ימים

אחורה בשביל לדעת מתי יצא א' בניסן של שנת יציאתה ממצרים.

מובן?

אז מתי זה יצא אם כן?

בשנת יציאתם ממצרים זה יצא ביום חמישי.

אומר רבי יוסי, אז אם כן, זה מתאים לשיטתי.

משום שאם זה יצא ביום חמישי,

מיום חמישי עכשיו תיקח 30 יום

לחודש ניסן,

לאיזה תאריך הגענו?

אם זה ביום חמישי, אז מה התאריך הבא?

שבת.

יצא שראש חודש אייר הוא בשבת.

תוסיף 29 יום

לחודש אייר, שזה חודש חסר,

יצא שראש חודש סיוון זה בא' בשבת.

מובן, החשבון מובן.

מובן, אבל אין פה עוד מקום למדבר הזה. ואלה מוסיקים יום, זה מוריד יום.

אם יש פעילות, פעילות.

קודם כל,

מי אמר שאנחנו מחויבים ללכת,

שלא אמר שרבי יוסי סובר,

כדעת אחרים, שאמר אין בין זה לזה אלא ארבעה ימים,

ואם ארבע שנה מעוברת חמישה, הוא חולק עליו.

רבי יוסי הוא תנא.

אחרים זה היה, מי זה אחרים, אתה יודע?

רבי מאיר.

אז אתה רבי יוסי הוא גם תנא.

ואולי אפילו רבי יוסי הזה,

הוא היה,

מבחינת הדורות, הוא קדם לרבי מאיר.

אז הוא לא כפוף לו.

הוא לא כפוף אליו.

הוא יכול לומר שהעניין הזה הוא לא קבוע,

אלא הכל תלוי לפי ראות עולה חכמי ישראל, כמובן, בזמן שזה יכול להסתדר גם על פי קידוש הלבנה.

אבל אתה אמרתי שאנחנו רואים בעין.

מה רואים בעין?

זה אי אפשר להקפיד. אי אפשר להקפיד את זה. לא, אתה צריך לדעת שהעניין הזה של לקבוע מלא או חסר

ניתן בידי חכמי ישראל.

כמובן שיש להם איזשהו גבולות עד כמה.

אבל לפעמים היו מחסרים את החודש אחד,

לפעמים ממלאים את החודש האחד,

הכל לפי הצורך,

וכמובן יש להם איזשהו הגבלות כלשהן.

בשביל זה אתה צריך ללמוד מסכת ערכי, לדעת להבין, מסכת ראש השנה.

כמה וכמה מסכתות,

לדעת בדיוק מהם הגבולות שמגבילים אותן.

אז למה היום זה קבוע?

היום זה על פי החשבון.

זה לא על פי קידוש הלבנה,

ראיית הלבנה.

ואז, אם זה על פי החשבון,

אז לכן זה הולך באופן קבוע, בצורה הזו,

שכמעט כל החודשים,

חוץ מחשוון כסלו,

הם בסדר זה של אחד מלא ואחד חסר.

מובן?

יפה.

אז רבי יוסי לא סובר כך.

זה לא אני אומר.

למעשה רש״י אומר את זה. רש״י אומר

שרבי יוסי לא כפוף לדעת אחרים,

והוא יסבור שהשנה ההיא הייתה שבעה חסרים,

לא שישה חסרים לדעת אחרים,

וממילא זה מסתדר לשיטתו בצורה מצוינת.

אם שבעה חסרים וחמישה מלאים,

נמצא זה 353 עמים,

אם כן ההפרש בין השנה הבאה לבין השנה שקדמה לה, כלומר השנה שבה הקימו את המשכן

לבין

השנה שקדמה לה, שלושה ימים בלבד.

אז אם אתה יודע שבא' בשבוע יצא ראש חודש

ניסן בשנה של הקמת המשכן,

אז תחזור אחורה שלושה ימים כדי לדעת מתי יצא ראש חודש ניסן בשנת יציאתו ממצרים, שזה שנה אחת שקדמה להקמת המשכן.

זה יצא ביום חמישי.

אז אם ביום חמישי מכאן תתחיל לבדוק מתי יסתיים, מתי ראש חודש אייר ומתי ראש חודש סיוון. נמצא שזה טוען בדיוק

שזה יצא באלף בשבוע.

מובן?

כך לדעת רבי יוסי.

אז רבנן,

שמונה חסרים עבוד.

חכמים יסברו שעשו שמונה חסרים,

וממילא נמצא שכמה ימים זה?

352 יום.

משום ששמונה חסרים כמה זה?

כמה זה שמונה חסרים, נו?

שמונה כפול שלושים כמה זה?

240. 240. תוריד את זה שמונה ימים, שזה חסרים.

אז זה

330 ו-2.

332. ועוד ארבעה מלאים, שזה 120,

נמצא שזה בדיוק 352. סליחה, לא 300,

טעיתי 232. 232 זה החסרים,

ועוד 120 המלאים, שזה ארבעה חודשים,

נמצא שהשנה כולה הייתה 352 יום.

אז נמצא שההפרש בין שנת יציאתם ממצרים

לבין שנה שאחר כך,

זה יומיים בלבד.

אז אם אני יודע שזה יצא באלף בשבוע,

כך יצא ראש חודש ניסן בזמן הקמת המשקל,

אז נמצא שראש חודש ניסן בשנה שכאן מעלה,

זה יצא, מתי?

בשישי בשבת.

יום אחד,

שישי.

אם זה בשישי,

אז זה תואם לשיטתם.

כמו שמכאן, אם אתה תתחיל ותבדוק,

ומתי יצא ראש חודש אייר,

זה יצא בראשון בשבוע,

כן?

כי אם יצא ביום שישי ראש חודש ניסן,

אז מתי יצא ראש חודש אייר ראשון,

וחודש סיוון יצא ביום שני,

שער החודש אייר הוא חסר.

מובן?

אז הכל מסתדר בצורה מצוינת, בסדר?

נראה את רש״י.

נראה את רש״י.

קודם שנמשיך.

איפה זה? כן זה פזן? פזן עמוד ב׳.

אנחנו בקהילת פז.

כן?

אתם רואים את רש״י.

עשר עטרות

ברש״י.

ראשון לעשרה דברים.

כלומר,

אותו יום

שבו הוקם המשכן, אותו יום שבו הוקם המשכן, זה יצא באלף

בניסן ובאלף בשבוע.

כלומר, יש פה מעלה של תמיד אלף אלף.

אלף בחודש ניסן.

הניסן עצמו הוא ראש חודש,

הוא החודש הראשון לכל השנה.

וכן, אלף בשבוע.

יש פה כמה מעלות.

אז הוא אומר שאותו יום ראשון

היה לו עשר עשרה עטרות.

ראשון לבריאת עולם.

אלף, שאחד בשבת היה.

שהרי זה ידוע פשוט

שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם.

זה היה היום הראשון.

ראשון לנשיאים, להקרבת נשיאים, לחנוכת הבית.

ראשון לכהונה, אותו היום שבידי למילואים.

ועבודה באהרון ובניו. עד עכשיו היה בבכורות.

כלומר,

עד א' בניסן היה מילואים,

שהבכורות גם כן עבדו שם.

יחד עם הכהנים, כמובן.

ואילו עכשיו, רק אהרון ובניו.

מובן?

סליחה, אני טעיתי.

אותו היום שמיני למילואים.

כלומר, אותו היום היה שמיני למילואים,

ואז בשמיני למילואים

התחילה העבודה רק באהרון ובניו,

ולא בבכורות כמו שהיה מקודם לכן.

ראשון לעבודה, בסדר עבודת ציבור.

צבידי נשאר קורבנות של תרומת הלשכה.

כלומר, היו מקריבים תמידים,

שזה קורבנות ציבור, ועוד קורבנות

מתרומת הלשכה.

לירידת אש, ותצא אש מלפני השם,

ותאכל על המזבח.

וכן, זה ראשון לאכילת קודשים במחיצה.

ועד עכשיו, היו נאכלים בכל מקום.

כשהיו מקריבים על הבמות,

לא היה גבולות איפה לאכול.

לא היה גבולות איפה לאכול.

ואילו עתה היה עניין של מחיצה,

שקודשי קודשים אוכלים בעזרה,

ואילו קודשים קלים נאכל

בכל ירושלים, בבית המקדש בירושלים.

ושם זה היה במחנה ישראל.

כן, במחנה, כן, במחנה ישראל.

לשכון בישראל אשר שכינה שרתה שם.

כי דכתי ושכנתי בתוכם,

מכלעד עד אשתא, לא שרתה.

מזה שכתוב, ושכנתי בתוכם ועשו לי מקדש,

משמע שעד הקמת המשכן, לא שרתה.

לברך ברכת כהן אם כדכתי וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכה. וזה היה ביום הקמת המשכן,

לאיסור הבמות, מעכשיו נאסרו.

כלומר, מיום הקמת המשכן, שזה באלף, בניסן, נאסרו הבמות.

למה? שהוא ראוי לפתח אוהל מועד, משום שאז כבר ראוי להביא קורבן לפתח אוהל מועד, וממילא נאסרו,

נאסר להקריב

מחוץ למשכן.

כי דכתי ואל פתח אוהל מועד לא הביאו.

זה הישעת השנה של יציאת עמוקה מהמשכן.

ממילא אם אתה יודע כך, אז אתה מבין כמה היה, איזה יום בשבוע היה בשנה שעברה, ראש חודש ניסן.

ההפרש בין שנה לשנה זה ד' ימים, אומר רש״י.

כשאתה קובע כל החודשים כסדרן,

מה זה כסדרן?

אחד מלא ואחד חסר.

הבו ארבעה ימים בין תחילת שנה לתחילת שנה אחרת.

שמניין חודשי לבנה כסדרן

שנת ימים.

כלומר, אם אתה לוקח

את

חודשי הלבנה כסדרן,

נמצא שכמה ימים יש באותה שנה?

354 יום.

כן?

כולן שבועים. אז אם אתה מחלק את זה לשבע,

אז יש פה 50 שבועות, חוץ מארבעה ימים הפרש.

ואם הייתה שנה מעוברת, חמישה,

זה כסדר, שני העדרים,

הבדילים החסרים.

למה זה יוצר רק חמישה? כי שיטת אחרים,

שגם חודש הבא, חודש המעובר,

הדר המעובר,

לא הדר המעובר, סליחה,

האדר שנוסף להיות בשנה המעוברת, הוא גם חסר.

אז אם זה גם חסר,

נמצא שנוסף פה רק יום אחד.

מובן?

כי יש שבעה ימים, שבעה חודשים כמה שהם חסרים,

ועוד שישה חודשים מלאים.

אתה מגלה, אם כן, שההפרש הוא מבחינת השבועות חמישה ימים.

למה?

שבעה מהחסרים, כמה זה?

שני העדרים זה, שניהם חסרים, אמרנו.

ויש לנו עוד חמישה חוץ מחודשי הדר שהם חסרים.

יחד זה שבעה.

אז שבעה עכשיו, תכפילו את זה ב-29.

נמצא שזה כמה?

אמרנו כבר 203. תוסיפו לשישה מלאים את השישה מלאים, שזה 180. 180 ועוד 203, כמה זה יוצא?

383. אז כשאתה הולך ומחלק את זה לשבע,

אתה מקבל,

אתה מקבל,

מקבל באופן מלא 378 יום, שזה בשבועות מלאים,

והחמישה ימים הנותרים, ב-388 עד 383,

זה חמישה ימים שהם עודף.

הם מתארים.

מובן?

ופסח דחו יום אחד לקמא.

כלומר, אם זו שנה מעוברת,

אז אתה מוסיף יום אחד

לדעת למטה הפסח של שנה הבאה. במקום ארבעה תוסיף עוד יום.

שבעה חסרים עבוד. אז רבי יוסי מתרץ

שבאותה שנה זה לא היה כסדרן אחד מלא ואחד חסר,

אלא שבעה חסרים עבוד,

ולא היו אלא שלושה בין פסח לפסח.

ראינו בין שנה ראשונה לשנה שבאה אחריה,

היה הפרש רק של שלושה ימים.

לצערי זה 353. הלקח,

מאחר ואתה יודע שההפרש בין שנה לשנה זה שלושה ימים,

אז אם אתה יודע שבעה א' בשבוע היה שראש חודש לישראל משנת הקמת המשכן,

אז תחזור לשנה שקדמה לה, שזה שנת יציאת הזמן ממצרים,

זה שלושה ימים קודם.

הלקח דאשתקד,

השנה שקדמה לה, זה בהייבש אבא,

כלומר בחמישי בשבוע.

תבוא ותגיד לי, אבל אחרים אומרים קבוע, אין בין זה לזה אלא ארבעה ימים,

ואילו כאן רואים שיש לפעמים איזה שלושה ימים.

אומר רשי,

זה לא מחייב את רבי יוסי.

דעת אחרים כך, שאכן זה תמיד

אחד מלא ואחד חסר,

אבל רבי יוסי סובר, לא כך.

לא. קראו לו אחרים בגלל מעשה שהיה איתו,

לא ניכנס לכל זה. תסתכל בסוף במסכת האוריות,

שמישהו יסביר לך ויראה לך למה כנסו אותו שלא להזכיר את שמו,

אלא רק בלשון אחרים.

ולית לדא אחרים דאמרי,

מה?

נכון מאוד,

נכון מאוד, אתה צודק.

אתה צודק.

ייתכן שמכאן ואילך לא הזכירו אותו בשם רבי מאיר אלא אחרים.

הדברים שנשנו מקודם, את זה לא ביטלו.

הבנת?

ולית לית האחרים, דהאמרה,

אין מעברין ואין מחסרים שום חודש לצורך,

אלא לעולם

אחד מלא ואחד חסר.

כלומר, הוא לא סובר כדעת אחרים שלעולם זה אחד מלא ואחד חסר,

ולא משחקים עם הזמן, פעמים מלא, פעמים חסר, אלא זה הולך באופן קבוע,

אחד מלא ואחד חסר,

וכך סוברים אחרים, היינו רבי מאיר,

רבי יוסי אומר לא,

כשנצרכים, פעמים שחוזרים את זה גם שבעה חסרים,

וחמישה מלאים.

לא אמר זאת,

לא אמר זאת,

לדעת רבנן זה לא כך, זה רבנן שמונה חסרים אבות,

ולא היו בין פסח דא אשתקד

לפסח דא עידנה, כלומר בין השנה של יציאתה ממצרים לבין

פסח של השנה אחר כך, אלא בית ימין.

אז אם אתה יודע שבא' בשבוע יצא א' בניסן שנת הקמת המשכן,

אז תחזור אחורה לשנה שקדמה לה,

יצא שזה יצא ביום שישי,

ונמצא את זה אשתקד בערב שבת,

כלומר ראש חודש ניסן של שנה של יציאת מצרים,

זה יצא ביום שישי.

אומר לזה, הסתדר לשיטתיו מצוין,

שראש חודש

אייר סיוון,

יצא אכן ביום שני בשבוע.

כן, בסדר?

עכשיו נוכל להמשיך.

תאשמה,

נתניה בסדר עולם,

ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים,

בארבעה עשר שחטו פסחיהן,

בחמישה עשר יצאו,

ואותו היום ערב שבת היה,

והברייתא מובא, זה נקרא ברייתא של סדר עולם,

ככה נקרא את הברייתא הזו.

מביאים שם, מה היה בדיוק בשנת יציאתם ממצרים?

באותו חודש ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים,

אז בי' ד' סוחטו את הפסח,

בט״ו יצאו.

איזה יום זה היה ט״ו בניסן?

הערב שבת היה.

בחמש. כלומר, יום שישי.

ט״ו יצא ביום שישי.

הוא מדרש ירחד בניסן, או ערב שבת.

אז אם יוצא, אם אתה יודע,

מכוח הברייתא הזו,

שראש חודש ניסן יצא ביום שישי,

ריש ירחד באייר, חד ושבת, בשבתא.

תוסיף שלושים יום

מכאן ואילך,

נמצא שראש חודש אייר יצא בשבת.

ביום ראשון בשבוע, סליחה, ביום ראשון.

אז אם ראש חודש אייר יצא ביום ראשון,

וסיוון, בתורה בשבת,

תוסיף עשרים ותשעה יום

מיום ראשון, מאותו ראש חודש אייר,

אתה מגלה שזה יצא ביום שני,

ראש חודש סביבה נמצא ביום שני.

הדברים מובנים.

אם אני יודע שטו יצא ביום שישי,

טו יצא ביום שישי,

סליחה, כן, טו.

טו בניסן.

טו בניסן.

אז ראש חודש ניסן

גם היה ביום שישי.

זה חייב להיות ככה.

כדי לדעת שטו בניסן היה ב...

ביום שישי,

כן, אם טו יצא ביום שישי,

אז תחזור חזרה ותגלה שראש חודש היה גם בשבת.

מובן?

אז אם יצא ראש חודש ניסן בשבת,

ביום שישי, סליחה, ביום שישי,

אז יצא שלוש חודש אייר, זה ביום ראשון בשבוע.

עכשיו זה חודש חסר אייר.

אז אם כן תמיד יוצא לך, שראש חודש סביבה נמצא בשני בשבת,

ולא בראשון.

ביקשת לרבי יוסי.

אמר לך רבי יוסי,

העמני רבנני.

רבי יוסי יבוא ויגיד לך

מה אתה מקשה עליי?

זה דעת אלה שחולקים עליי.

אחד מהתלמידים ששמע את דעתם הלך וכתב כך.

אני לא סובר כך.

תשמע,

ראיה נוספת,

להוכיח

כאחד הדעות שהבאנו מקודם.

רבי יוסי אומר,

ביום שני עלה משה וירד,

וירד בשלישי ועלה,

עלה וירד,

וירד, כן, וירד, וירד, ברביעי ירד

ושוב לא עלה.

שוב אני חוזר.

רבי יוסי אומר,

ביום שני עלה משה

כלומר, כשהם הגיעו לחנות במדבר סיני, כידוע,

ומשה רבנו,

אתם זוכרים, כתוב בפסוק ביום השלישי,

בחודש השלישי לצאת בני ישראל בארץ מצרים,

ביום הזה באו מדבר סיני.

אז בא רבי יוסי ואומר שהעניין היה כך,

שמייד ביום השני לאחר חנייתה,

משה רבנו עלה לקדוש ברוך הוא.

ביום שלישי בא עם הרביעי. שמע ממנו דברים לומר לעם ישראל,

וירד והגיד להם, וירד.

בשלישי

עלה שוב, חזר ועלה.

ואז הוא שמע את מצוות ההגבלה, הגבל את ההר

וקדושתו, וירד.

ואז הוא ירד לעם ישראל ואמר להם

את מצוות ה' שאמר, והגבל את ההר וקדושתו.

ברביעי

שוב עלה וירד, ושוב לא עלה.

מובן?

ושוב לא עלה.

עד מתי?

רק ביום שבת, שבו קיבלו את התורה הקדושה.

ברביעי עלה פעם אחרונה, וירד,

ושוב לא עלה.

אתם זוכרים

מה נאמר לו ברביעי?

אה?

מצוות פרישה.

אבל בברייתא כתוב, ברביעי ירד. לא כתוב שהוא עלה וירד.

אם אתם מתבוננים בלשון הברייתא,

כתוב בשלישי, עלה וירד.

ברביעי ירד. ולא עלה. מה זה ברביעי ירד? אתה צריך לומר קודם, ברביעי עלה וירד.

למה לא נזכר פה שהוא עלה וירד?

ירד מאחד.

אם הוא לא עלה, אז מאחד ירד.

אתם מבינים את השאלה?

כן. אין פה עלייה, יש פה רק ימידה.

נכון, ומאחר שלא עלה, מהיכן ירד?

אם הבריתא לא מזכירה שהוא עלה לאחר שהוא ירד ביום השלישי, אם לא נזכר שהוא עלה אחר כך,

אז מה זה שכתוב ברביעי ירד?

אלא ברביעי עלה וירד.

באמת הוא עלה ברביעי ואז שמע את מצוות הפרישה.

וירד וציווה את עם ישראל.

היו נכונים לשלושת ימים, אל תגשו אלישע.

ממשיכה הבריתא ואומרת, בחמישי בנה מזבח.

והקריב עליו קורבן.

והקריב עליו קורבן.

קודם מתן תורה, משה בנה מזבח בסיני,

והקריבו עליו קורבנות.

בפסוק, בשמות כד נאמר,

וייבל מזבח תחת ההר,

ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים.

אז אמנם, כשאתה רואה בסדר בפסוק, ביתרו,

אתה מגלה את הפסוקים הללו אחר

עשרת הדיברות.

אבל דע לך שהאמת היא שזה היה קודם, לפי הבריתא הזו.

עשיית המזבח והקרבת הקורבנות על אותו מזבח,

היה כבר בחמישי שקודם מתן תורה.

מתן תורה בשבת,

והחמישי...

כן, אבל הגמרא בהתחלה לא ידעה שבשבת קיבל תורה.

אבל על כל פנים,

בחמישי הוא בנה מזבח.

בשישי לא היה לו פנאי.

בשישי

לא היה לו פנאי למשה רבנו.

לא היה יכול לעלות שוב בשישי.

שואלת הגמרא, מאי,

לאו משום תורה?

האם לא בגלל קבלת התורה?

יום זה היה שישי לחנייתם.

ואז,

קיבלו,

קיבלו כולם יחד את הדיברות. לא היה לו פנאי להשכים ולעלות לפני כן.

אז איך זה מסתדר

עם מה שרבי יוסי אמר?

רבי יוסי הלוא אמר,

מה שכתוב פה בשישי, זה צריך לדעת,

כל מה שכתוב כאן,

זה לא מתייחס לימות השבוע.

זה מתייחס לסדר מאז שהם חנו.

אז הוא אומר, ביום השני לחנייתם כך,

ביום השלישי לחנייתם כך,

ברביעי,

בשישי לחנייתם לא היה לו פנאי.

עכשיו,

מה זה לא היה לו פנאי? למה? ביום השישי, לא ביום שישי. רק רגע, בדיוק.

אז לכאורה,

לכאורה שימו לב,

למה לא היה לו פנאי?

בגלל שאז קיבלו תורה.

נכון?

אז יוצא שביום השישי לחנייתם

קיבלו את התורה.

אז אם ביום שישי לחנייתה הם קיבלו את התורה,

נמצא אם כן, ואנחנו הרי יודעים,

והרי אנחנו יודעים שהם חנו מתי בראש חודש סיוון,

ואז הו בחודש, זה יוצא מתי? בשבת.

אז זה תואם לדעת מי?

לדעת רבנן. לדעת רבנן, נגד רבי יוסי.

רבי יוסי הלא אמר שזה בזין בסיוון.

ואילו כאן כתוב שבשישי לחנייתם קיבלו תורה,

ואנחנו יודעים שחנייתם היה בראש חודש סיוון,

אז אם אתה לוקח את ראש חודש סיוון עד יום מתן תורה, שזה שישי לחנייתם,

נמצא שראש חודש סיוון יצא מתי?

בשני בשבוע.

כנגד רבי יוסי,

עונה הגמרא, לא,

משום תורך שבת.

מה שנאמר פה לא היה לו פנאי,

לא בגלל קבלת תורה. באמת השישי הזה,

יאמר לך רבי יוסי, זה שישי בשבוע,

כי הם חנו באמת

כבר ביום ראשון בשבוע.

בו היה ראש חודש.

אז יוצא, אם כן, שיש פה

הסדר הזה, הוא גם לפי ימות השבוע וגם תואם

לימי החודש.

אז א' בשבוע זה א' בנישא,

בסיוון.

ב' בשבוע זה ב' בסיוון. נמצא שו'

בשבוע, כלומר יום שישי,

זה ו' בסיוון.

נכון?

ובשבת קיבלו תורה, שזה כבר ז' בסיוון.

כך אומר לך רבי יוסי.

תבוא ותשאל אותי,

אז מה זה בשישי לא היה לו פנאי?

למה לא היה לו פנאי?

אומר לך רבי יוסי, משום תורך שבת,

שהרי הוא היה צריך לטרוח ולהכין

את השבת.

כנראה לא היה מים.

מה?

כנראה שהיה גם מה להכין, מה עם כל זה?

כן.

כנראה שהיה מה להכין מעבר לעניין הזה של המן.

קודם כל, המן זה היה,

תאריך לדעת שהמן,

זה היה דבר שירד לעם ישראל כולו באופן

קבוע לכל אחד ואחד.

עומר לגולגולת.

אמנם הצדיקים זה כבר היה להם מוכן,

והפחות צדיקים

היו צריכים קצת יותר הכנה,

והרשעים היו צריכים עוד יותר הכנה.

אבל גם אם הצדיקים היה כבר מוכן,

אבל פעמים שהיו קונים

גם מהאומות שסביבותיהם.

והגמרא מביאה בהמשך,

מסכת שבת כמדומני מובאה העניין הזה,

שהיה גם מצב שהם קנו.

מה קונה? זה במדבר, איפה?

הגמרא מביאה שהיה להם מצבים שהם קנו,

וכי השאלה נשאלת היא פשוטה.

כתוב בתורה הקדושה שאם יהודי צריך לעשות צורכיו,

אז יצא מחוץ למחנה.

בשביל מה צריך לצאת מחוץ למחנה? הלוא המן היה נבלע ב-248 איברים,

אז לא היה יותר, לא היה להם בכלל הפרשות.

לא היו צריכים לעשות צורכיהם.

אומרת הגמרא, זה מתייחס לאותם דברים שקנו מהגויים,

ומה שהם קנו ולא מטמן,

את זה היו צריכים לעשות צורכיהם.

אז רואים שהיה גם מצב כזה.

על כל פנים, גם אם כן,

גם אם כן,

חוץ מהעניינים האכלים, כנראה שהיו דברים נוספים

שהיה צריך להתכונן לשבת.

אצל הצדיקים,

חוץ מההכנות הפיזיות, יש גם הכנות רוחניות,

נפשיות.

אז יש מספיק עבודה כדי לקבל את השבת כראוי.

לכן משה רבנו לא היה לו פנאי,

אלא עסק בהכנות לשבת,

אם זה הכנות גשמיות, אם זה הכנות רוחניות,

וזו הכוונה, במילא אין סתירה לדברי רבי יוסי.

נראה את רשי.

בשני עלה משה ושמע, ואתם תהיו לי, וירד והגיד.

בשלישי עלה, ושמע הגבלה, וירד והגיד.

ברביעי ירד להפרישם, כלומר, מצוות פרישה,

ושוב לא עלה עד קבלת הדיברות שעלו כולם.

ומאחר שלא עלה, מהיכן ירד?

ואמרת בדלת ירד? אמרה הייתה אומרת ברביעי ירד, ולא אמרת עליו וירד.

אלא המה, ברביעי עליו ירד, ושום לא עלה.

ובחמישי בנה מזבח, גדיפי, ואיבן מזבח תחת ההר.

מה, איליו משום תורה? לא היה לו פנאי לעלות?

שקיבלו כולנו יחד את הדיברות.

על זה התשובה, לא, זה היה משום תורך שבת.

עכשיו נראה את המשך הגמרא,

והגמרא מביאה דרשה של איזה מורה שסבר כדעת חכמים,

ואז יצאה לו איזושהי דרשה יפה.

אומרת הגמרא, דרשה וגלילה על יד רב חיסדא.

היה איזשהו גלילי,

איש מן הגליל,

חכם מן הגליל,

שדרש דרשה לפני רב חיסדא.

מה הוא אמר בדרשה?

בריך רחמנא דאהב אוריין טליטאי

לעם טליטאי,

על ידי טליטאי,

ביום טליטאי, בירחת טליטאי.

אתה מוצא כמה וכמה עניינים

שזה מוזכר בהם חשיבות של השלישי.

ברוך השם, ברוך רחמנא זה ברוך השם,

שנתן אוריין טליטאי, כלומר את התורה שהיא משולשת,

תורה, נביאים וכתובים,

לעם טליטאי,

לעם

שהוא משולש, כלומר

כהנים, נביאים, ישראלים.

על ידי טליטאי.

כלומר, על ידי משה רבנו,

שהוא היה השלישי לבטן.

אחר אהרון מרים נולד משה.

ביום טליטאי,

וזה גם בא ביום השלישי,

בירחת טליטאי, בחודש סיוון, שהוא החודש השלישי,

כמען

הדרשה הזו כשיטת מי?

כרבנן.

למה זה ביום השלישי?

שלישי הכוונה, השלישי לפרישה.

שהרי לפי חכמים, אתם זוכרים,

הוא ציווה אותם על הפרישה מתי?

ביום חמישי.

נמצא שחמישי זה ראשון,

שישי זה השני,

והשבת ביום מתן תורה זה השלישי.

לכן זה מסתדר לדעת חכמים.

יפה מאוד.

על איזה רב חיסדא, אומר רשי, אני רואה יחד איתכם את רשי,

על איזה רב חיסדא, לפני רב חיסדא,

לפי שרב חיסדא יושב

והדרשן עומד כאמר עליה.

לכן נזכר בגמרא, עליה. מה הכוונה עליה? לא הכוונה שהוא

ישב על רב חיסדא

או עמד עליו, אלא הכוונה לפניו,

שדי דומה כמו שהעומד למעלה מן היושב.

מאחר שרב חיסדא ישב והוא עמד,

נראה כאילו

הוא עומד למעלה ממנו.

אוריינתי ליטאי תורה נביאים וכתובים,

לעמתי ליטאי כהנים נביאי וישראלי.

על יד ליטאי, משה תליטאי לבטן,

מרים אהרון ומשה,

ביום פליטאי לפרישה.

מובן?

תודה רבה, אדוני.