מסכת שבת דף פו,א | הרב אבנר עוזרי שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שורה שישית

מתחילת הגמרא,

תנו רבנן.

ישנה ברייתא ששם חכמים הביאו את דעתם בעניין

פולטת שכבה זרע ביום השלישי.

טהורה,

דברי רבי אלעזר בן עזריה.

כלומר,

אם

לאחר שהאישה שימשה,

נפלט,

שכבת הזרע ביום השלישי,

היא תהיה טהורה.

לא משנה כמה עונות היו

בין

שימושה

לבין הפליטה.

לדעת רבי אלעזר בן עזריה,

אם זה ביום השלישי, תהיה טהורה.

למשל,

שימשה ביום החמישי

ופלטה

בשבת

או בליל שבת.

לא משנה אם היא שימשה בליל חמישי,

שאז

יש כמעט שש עונות.

עונה זה יום או לילה.

היום נחשב כעונה, הלילה נחשב כעונה.

ממילא, אם היא שימשה בתחילת ליל חמישי

עד ליל שבת, יש שש עונות,

ליל חמישי,

חמישי עצמו,

ליל שישי.

סליחה,

אם היא שימשה ביום חמישי,

בתחילת ליל חמישי,

נמצא שהיא שוהה ארבע עונות,

לא שש עונות,

כיוון שיש פה ליל חמישי וחמישי,

ליל שישי ושישי.

וגם אם היא שימשה אפילו ביום חמישי עצמו סמוך לחשיכה,

ואם כן

אין לה יותר משתי עונות שלמות,

בכל זאת היא תהיה טהורה.

יום ולילה ולילה? כן, לא. יום זה עונה, לילה זה עונה.

אז אם היא שימשה ביום חמישי סמוך לחשיכה,

נמצא שיש לה את ליל שישי.

למה שלום חמישי בלילה?

ליל חמישי ביום, סמוך לחשיכה,

זה כבר קרוב לליל שישי.

אז ליל שישי ושישי.

וליל שבת זה כבר היום השלישי.

אומר רבי אלעזר בן עזריה,

מאחר ויש פה שלושה ימים, חמישי,

שזה יום שישי שבו,

שישי,

ושבת שם פלתה זה כבר השלישי.

לכן היא תהיה טהורה.

רבי ישמעאל אומר,

פעמים שאין ארבע עונות,

פעמים שאין חמש עונות,

פעמים שאין שש עונות.

כלומר, לדעת רבי ישמעאל,

פולטת שכבר זרע ביום השלישי טמאה.

רק אם היא פולטת ביום הרביעי, היא תהיה טהורה.

אולם,

לדעת רבי ישמעאל,

יש מצבים

שזה ארבע עונות בין הזמן ששימשה בו

לבין הזמן שפלטה.

יש לפעמים מצב של חמש עונות ויש מצב של שש עונות.

אם היא למשל שימשה בסוף יום רביעי,

והיא,

זה ביום רביעי בלילה או ביום רביעי? יום רביעי

זה הכוונה קודם תחילת החמישי.

אם כן, יש לנו ארבע עונות.

נכון מאוד.

יום רביעי קודם שיצאו הכוכבים של חמישי.

אם כן, יש לנו ליל חמישי.

למה? חמישי. יום רביעי בלילה.

אמרתי, היא שימשה בסוף יום הרביעי.

בסוף יום הרביעי, פירושו של דבר,

קודם צאת הכוכבים שאז נכנס יום החמישי.

אם צאת קודם, אז זה לא נחשב יום רביעי בלילה?

אז יש פה מקצת.

יש פה מקצת היום.

זה נכון.

אבל כמה עונות שלמות ישנן.

יש ליל חמישי וחמישי.

ליל שישי ושישי עד ליל שבת יש ארבע עונות.

לפעמים זה חמש עונות.

אם למשל שימשה בתחילת יום הרביעי, בבוקר,

יוצא שיש לה את הרביעי,

יש לה ליל חמישי,

וחמישי,

ליל שישי ושישי. חמש עונות.

פעמים שאין שש עונות. אם למשל שימשה בתחילת ליל רביעי,

עדיין

תהיה אם תפלוט בימים עד ליל שבת, היא תהיה טמאה.

כי לדעת רבי ישמעאל,

אם פולטת ביום השלישי טמאה, רק פולטת ביום הרביעי טהורה.

ממילא,

במצב,

היום הרביעי,

החמישי או היום שלישי, או לפי העבודה?

לא, לא. כי מה הוא עונה? קודם כל, אני מדבר,

כשאני אומר שלושה ימים, פירושו של דבר,

כמה ימים, מהו המספר של הימים,

שאם יהיה הבדל בין שימושה לבין הפליטה,

שאז עדיין תהיה טמאה.

אם זה רק שלושה ימים ביניהם,

כן?

אז היא עדיין תהיה טמאה.

אבל השלושה ימים הללו,

פעמים שזה יש בהם ארבע עונות,

פעמים יש חמש עונות, פעמים יש שש עונות.

כגון, ועכשיו אני מביא את הציור,

אם שימשה בתחילת ליל רביעי,

יש פה שש עונות,

ליל רביעי,

רביעי,

ליל חמישי, חמישי, ליל שישי, שישי.

אם שימשה בבוקר של יום רביעי, אז יש פה חמש עונות,

רביעי,

ליל חמישי,

לחמישי עצמו, לשישי ושישי.

זה לא שלושה ימים.

לא שלושה ימים מלאים.

כשאתה מונה את הימים לפי ימי השבוע יש בו שלושה ימים.

למה רביעי,

חמישי,

שישי.

ועדיין את ה-100.

ארבע עונות, פעם חמש עונות, יפה שישה. כלומר במילים אחרות.

אותנו לא משנה כמה עונות היה בין שימושה לבין

הפליטה

אותנו מעניין לדעת אם מבחינת ימות השבוע

יש הפרש

בין שימושה לבין הפליטה

לא מעבר לשלושה ימים

אלא

בתוך הימים הללו היא פלטה ביום הראשון,

היא פלטה ביום השני, היא פלטה ביום השלישי, עדיין טמאה.

רק אם פלטה ביום הרביעי, היא תהיה טהורה.

אז למשל, אם אני תופס לדוגמה,

היא שימשה ברביעי,

וברביעי יש שלושה מצבים, שימשה בתחילת לרביעי,

שימשה בבוקר יום רביעי,

שימשה סמוך לחשיכה של רביעי.

לעולם, אם היא תפלוט קודם ליל שבת, היא תהיה טמאה.

כך לפי רבי ישמעאל.

כי סובר רבי ישמעאל שפולטת ביום השלישי, עדיין טמאה.

אבל אם היא תפלוט בליל שבת, זה כבר היום הרביעי.

למה? משום שפה את תמנה רביעי, חמישי, שישי.

שבת, אם כן, איזה יום זה?

זה העם הרביעי. זה העם הרביעי, לכן תהיה טהורה.

כך

לפי רבי ישמעאל.

רבי ה...

אז איך זה מה המחלוקת ביותר?

המחלוקת ביניהם,

בין רבי ישמעאל ורבי אל-עזריה, המחלוקת היא פשוטה.

האם ביום השלישי טהורה כבר,

או רק ביום הרביעי היא טהורה?

לדעת רבי אל-עזריה בן-עזריה ביום השלישי היא כבר טהורה,

לא משנה לי מספר העונות,

ולפי רבי ישמעאל ביום הרביעי היא תהיה טהורה, ולא ביום השלישי.

וגם לשיטתו זה לא משנה כמה עונות ישנן.

אבל לפי רבי עקיבא, רבי עקיבא אומר, לעולם חמש.

כלומר,

אם

עדיין לא עברו חמש עונות שלמות בין שימושה לפליטתה,

היא עדיין טמאה.

אבל אם כבר זה אחר חמש עונות מהשימושה,

אז היא טהורה.

נביא לדוגמה.

אם למשל היא שימשה בתחילת

ליל רביעי,

כן? תחילת ליל רביעי.

אז ליל רביעי,

ליל רביעי, מה זה?

ליל רביעי זה אחת,

כן?

רביעי עצמו, שתיים.

ליל חמישי, חמישי,

ליל שישי.

בשישי בבוקר,

כשאתה צריך, אתה צריך להפחיד שיהיה זמן מסוים

כנגד זמן שימושה. אם למשל היא שימשה בתחילת הרביעי שעה אחר הלילה,

אז פה בבוקר יום השישי אתה צריך לקחת שעה נוספת.

ואז אתה משלים את החמש עונות. בקיצור, צריך להיות חמש עונות שלמות.

שלמות, נכון.

אבל השלמות הללו, אתה יכול להשלים אותן,

כן?

לקחת מקצת עונה שישית כנגד מקצת העונה הראשונה שחסר לך.

אם למשל שימשה בתחילת הרביעי שעה אחר תחילת הלילה,

יוצא אם כן, שחסר לך פה שעה,

גם אם הגעת לשישי בבוקר, חסר לך פה שעה מחמש עונות שלמות.

אז בשעה הזו של תחילת שישי בבוקר זה עדיין שייך לחמש עונות.

אז אם היא פלטה עד תום השעה הראשונה של יום השישי,

עדיין טמאה.

אבל אם היא פלטה אחר כך, היא תהיה טהורה.

כך

סובר רבי עקיבא. שוב אני חוזר את לשונו של רבי עקיבא.

רבי עקיבא אומר לעולם חמש.

ואם היא יצאתה מקצת עונה ראשונה,

נותנים לה מקצת עונה שישית.

אז ברוך השם, הדברים מובנים.

בסיכום,

לדעת רבי עזר בן עזרקא ולרבי ישמעאל,

הכל תלוי בימים.

כלומר, העומדן לדעת מתי הפליטה תהיה טהורה,

זה תלוי במספר הימים

ולא במספר העונות.

היינו, אם אתה יודע יום שימושה,

משם ואילך אתה מודד

איזה כמה ימים.

אם היא פלטה באחד מהימים הבאים,

אז, לפי רבי עזר בן עזריה, אם פלטה ביום השלישי

מאז תחילת שימושה,

עד אז היא טהורה,

רק אם היא פלטה בשני והראשון טמאה.

ולדעת רבי ישמעאל,

פלטה ביום הרביעי טהורה, אבל לא פלטת ביום השלישי.

אבל לפי שניהם, בין רבי ישמעאל, בין רבי עזר בן עזריה,

זה תלוי בימים ולא תלוי בעונות.

לעומת זאת רבי עקיבא סובר שזה תלוי בעונות.

צריך שיהיה חמש עונות שלמות,

ואם תפלוט אחריה חמש עונות שלמות אז היא תהיה טהורה.

במילים אחרות אתה צריך לבדוק

מאז שימושה.

עד הפליטה, האם יש חמש עונות שלמות או לא. אם זה בתוך החמש עונות, טמאה.

בדיוק.

ואם פלטה אחר שנסתיימו חמש עונות שלמות,

אז היא תהורה.

יפה.

יחד איתכם

נראה

את רשי.

ביום השלישי,

רשי בדיבור המתחיל ביום השלישי.

כגון מצאתם?

מיכאל, מצאתם? מיכאל, מצאתם? מיכאל.

יש לך שם גמרא או שאתה שומע אותי ככה?

אומר רשי, ביום השלישי,

כגון ששימשה בחמישי,

ופלטה שכבת זרע בשבת.

אז אם אתה בודק

כמה ימים יש כאן,

חמישי עצמו,

שישי, אז שבת זה היום השלישי.

מובן?

לא שנה שימשה תחילת ליל חמישי,

דשתה דלת עונות שלמות.

כלומר, זה לא משנה

אם היא שימשה בתחילת ליל חמישי,

ואז נמצא שיש פה ארבע עונות שלמות.

מה זה?

ליל חמישי וחמישי,

ליל שישי ושישי.

לא שנה שימשה יום חמישי עם חשיכה,

וגם זה לא משנה אם שימושה עם בעלה היה ביום החמישי סמוך לחשיכה,

שאז נמצא, זה לא השתייה,

אלא מקצת חמישי

וליל שישי ושישי.

שאז כמה עונות שלמות ישנם?

רק שתי עונות שלמות.

היא משימשה בחמישי סמוך לחשיכה,

אם כן נמצא שיש פה רק שתי עונות שלמות,

בליל שישי ושישי והיא פלטה בשבת, בליל שבת. למה? אבל אתה אומר אם היא הייתה מקצת חמישי.

עוד פעם.

רבי עקיבא מזכיר מקצת.

אם היה חמישי בלילה... אבל שתי עונות שלמות יש רק,

יש רק שתי עונות שלמות.

נכון. מה זה עונה?

לא.

העונה אומר רשי.

הנה רשי אומר.

לא, כל לילה זאת, יום נורדון. רשי בעצמו אומר זאת, אנחנו

בשביל מה שנלמד... ארבע שעות זה שתי עונות. בשביל מה שנלמד תורה שבעל פה, בזמן שיש לנו את זה, הכול כתוב ברשי. העונה,

המשך רשי. או יום

או לילה.

רבי ישמעאל אומר, פעמים שהן ארבע, פעמים שהן חמש.

אומר רשי, בא לחלוק ולומר.

כלומר, הוא חולק על רבי אליעזר בן עזריה.

זה פולטת בשלישי לשימושה טמאה.

הוא סובר שהפולטת ביום השלישי עדיין טמאה.

אבל פולטת ברביעי, טהורה.

רק אם היא פלטה ברביעי, אז היא טהורה.

ושוב, אנחנו זוכרים למה זה באמת טהורה, מה הסברה?

בגלל שאז שכבת זרע הזו אינה ראויה להזריח.

ואת זה התורה לא מטמאה.

מתי פולטת רכבת זרע מקבלת טומאה?

רק כשפלטה שכבת זרע שראויה להזריח.

מתי זה היה ראוי להזריח?

רק אם מזמן שימושה לא עברו לדעת רבי ישמעאל שלושה ימים.

אבל אם כבר עברו שלושה ימים,

שלושה ימים לפי

רבי ישמעאל.

אם עדיין זה מתוך השלושה ימים מאז שהיא שימשה,

היא טמאה.

אבל אם כבר זה ביום הרביעי מאז שהיא שימשה, ביום, מבחינת היום.

לא מסתכל רבי ישמעאל על עונות. עונות זה לא אכפת לו.

דעת רבי ישמעאל הכל תלוי בימים

וגם רבי אליעזר סובר כך,

תלוי בימים

רק המחלוקת ביניהם שרבי אליעזר סובר ביום השלישי כבר טהורה

ואילו לדעת רבי ישמעאל רק ביום הרביעית טהורה ולא ביום השלישי.

מסביר רש״י

ומודינה לך במקצת היום ככולו

ואני מודה

וכך הוא אומר לרבי אלעזר בן עזריה, שמקצת היום ככולו.

הלוא מה רבי אלעזר בן עזריה אמר?

תשימו לב.

אלעזר בן עזריה אמר שגם אם היא שימשה

בתחילת

ליל חמישי,

סליחה,

ביום חמישי סמוך לחשיכה,

שעה קודם החשיכה,

גם אז אם היא תפלוט בליל שבת היא תהיה טהורה. למה זה?

בגלל שיש פה יום חמישי,

כן? ושישי זה השני,

ואז ליל שבת זה ליל... אפילו שיש מקצת חמישי. אפילו שזה רק מקצת חמישי.

זה מקצת היום ככולו.

אומר רבי ישמעאל, אני מודה לך,

אני מסכים איתך שאומרים מקצת היום ככולו,

לגבי מניין הימים.

זה לא הקפיד התורה אלא במניין של הימים ולא במניין של העונות.

אבל מה המחלוקת אם כן ביניהם זה רק,

האם ביום השלישי כבר תהורה,

או רק אם פלטה מאור,

רק אם פלטיה ביום הרביעי תהיה תהורה.

ואיך חזוקים על הגאה הבאה שאומרת? בדיוק, רבי עקיבא סובר, זה תלוי בעונות.

צריך שיהיה שש עונות,

חמש עונות שלמות.

מה פירוש שלמות? הכוונה מבחינת מספר השעות.

אם נאמר שעונה זה 12 שעות, למשל,

כן?

אז כמה זה 12 כפול 5?

זה מה שצריך להיות.

60 שעות.

אם בין הזמן ששימשה עד הפליטה לא עברו 60 שעות,

עדיין היא טמאה.

אבל אם בין זמן השימשה לבין הפליטה עברו 60 שעות,

היא תהיה טהורה.

אבל זה מחלוק במציאות.

נכון מאוד.

נכון מאוד. אז מה יש לחלוק?

מה? אז מה יש לחלוק? מה פרשמה יש לחלוק?

זאת אומרת, אפשר לקחת דעה ולראות, אם הוא נקלט, שנייה, אם הוא נקלט תוך 60 שעות,

הוא נהרס,

תוך 50 שעות הוא נהרס,

תוך 45 שעות. אתה צריך לדעת

שזה צריך להיות בגוף האישה בשביל לדעת זאת.

וייתכן

שיש שם כל מיני שינויים בגוף האישה שהוא יוצר שינויים מכפי המצב שבו אתה רוצה לבדוק.

לכן לעולם אתה לא יכול לדעת. מה כן?

על פי מה הם הלכו?

הם הלכו בגלל שהם

חלקו מתי מה שנצטוו בסיני,

כן? אל תגישו אלישה, היו נכונים לשלושה דברים, אל תגישו אלישה.

מה פירוש?

מתי הייתה הפרישה?

כן?

וממילא לפי זה לאמוד את הזמן של,

עד מתי חששו למצב של הפליטה?

זה אנחנו נראה בהמשך,

מובן?

אבל בינתיים,

בינתיים אנחנו יודעים את הדינים.

לפי רבי עזרא בן עזריה, ביום השלישי היא טהורה.

לא משנה כמה עונות היו בין הזמן שהיא פלטה לבין הזמן,

בין הזמן שהיא שמשה לבין הזמן שפלטה.

לדעת רבי ישמעאל, ביום השלישי היא טמאה, ביום הרביעי היא טהורה.

לדעת רבי עקיבא, הכל תלמיד בעונות.

אם עדיין לא עברו שישים שעות, חמש עונות שלמות. לא עברו שישים שעות מאז השישים שעה,

אם היא פלטה בתוך השישים שעות, טמאה.

פתה לאחר שישים שעות, מאה שישים שעה,

תהיה טהורה.

עכשיו נחזור לגמרא,

אבל קודם שנראה את גוף דברי הגמרא, נקדים לזה שיהיה הקדמה.

אנחנו נראה בעזרת השם, כאן בדף הזה, בעמוד שני,

מחלוקת

חכמים ורבי יוסי

בברייתא.

מתי עם ישראל פרשו מנשותיהם קודם קבלת התורה?

מתי הייתה הפרישה?

הקדוש ברוך הוא אומר, היו נכונים לשלושת ימים, אל תגישו אל אישה,

ותצטוויהם לפרוש מנשותיהם.

מתי הזמן הזה?

לדעת חכמים זה היה ביום החמישי לימות השבוע.

זאת אומרת, לפני כן אנחנו חייבים לצאת

מנקודת הנחה, וזה כבר מתבסס בתלמוד,

שמתן תורה היה ביום השבת.

מתן תורה היה ביום השבת.

או בנוסף,

צריך לדעת שאנשים שטבלו,

הם טבלו בליל שבת.

כל מי שהיה,

כל עם ישראל שהיו אמורים לקבל את התורה,

נצטוו להיטהר מטומאתן.

ואם נצטוו להיטהר מטומאתן,

מתי הם טבלו? בליל שבת,

ולא בשבת בבוקר.

מדוע, אומרים חז״ל בגמרא לקמן,

שלא יהיו הללו הולכים למקווה והללו הולכים לקבל תורה.

שיהיה מצב

שאלה הולכים

לקבל את התורה ואלה הולכים לטבול במקווה.

כן.

לכן,

ודאי שכבר כולם, בתחילת יום השבת,

ביום עצמו,

מאז שהעיר, עלות השחר של יום השבת,

כולם היו כבר מוכנים, טהורים,

מוכנים ומזומנים

לקבלת התורה הקדושה.

כן?

שלא ללכת למקווה, ויש כאלה הולכים כבר,

הולכים להתפלל.

יש כאלה עדיין שהולכים במקווה.

אלא כולם היו באותו זמן כבר מוכנים ומזומנים.

זה מוסכם על כולם.

אבל מה כן המחלוקת בין חכמים לרבי יוסי?

למטה פרשו מנשותיהם.

לדעת חכמים אמרנו, זה ביום חמישי,

ביום חמישי בשבוע.

לדעת רבי יוסי זה היה ביום רביעי.

על פי זה נוכל להבין את המשך דברי הגמרא.

אמרו הרבנן

כמא עדי רב פאפא.

רגע, אבל איפה אמרנו לך?

תמיד, לא אמרתי לך. חכה, אמרתי שאת זה נראה בהמשך בברייתא.

בלקמן בעמוד ב'.

אני רק הקדמתי את ההקדמה של שנידע להבין את דברי הגמרא, שתכף נלמד.

רבי ישמעאל לא רוצה לעזור על הזוהר, לעזור את חמאנן ו... לא.

אלה חלקו מתי פרשו מנשותיהם.

אתה מבין?

הם לא דיברו על עניין של פליטה, מתי היא טמאה, מתי היא טהורה.

אבל צריך לצאת שבאמת שיטתם תהיה שווה לגבי זה, ואנחנו תכף נראה למה.

מה הקשר בין דברים של רבי אלחזן ועזרא ורבי שמעון ורבי עקיבא לאלה חכמים רבי יוסי.

אומרת הגמרא, אמרו הרבנן כמי רב פאפא.

בני הישיבה אמרו, כלומר, הקשו קושיה לפני רב פאפא ואמרי לה רב פאפא לרבא. יש שאומרים

שרב פאפא הקשה לרבא.

בי ישלמה רבי אלעזר בן עזריה, רבנן,

דאמרי בחמישה עבית פרישה.

ורבי ישמעאל, כרבי יוסי דאמר, בארבעה עבית פרישה.

אלא רבי עקיבא כמען.

בואו נשתדל להבין את הדברים.

רבי עזבל עזריה אומר את הגמרא, דבריו מובנים.

למה? הוא סומר כמו חכמים.

שמתי עשו פרישה, עם ישראל במתן תורה?

מתי פרשו משעותיהם?

ביום החמישי.

אם כן, אם זה בחמישי,

ובכל זאת

הבאנו שכבר בליל שבת הלכו לטבול,

כלומר שאם היא תפלוט, אם היא תפלוט,

שימו לב, אם היא תפלוט בליל שבת אחר שטבלה במקווה, זה כבר לא יהיה טומאה.

למה לא יהיה טומאה? למה לא חששו למצב הזה שאולי תפלוט אחר

ש... מה זה קשור?

היא טהורה מטומאה שהייתה קודם,

אבל אם היא עכשיו פולטת, עצם מצב הפליטה זה סיבה לטמאות אותה.

התשובה,

כי מאחר שזה ביום השלישי כבר,

הפליטה הזו לא מטמאה אותה.

כי אם בחמישי עשו פרישה,

אז בואו נתבונן כמה ימים יש.

חמישי זה יום אחד,

שישי זה יום שני.

נמצא שליל שבת מה הוא? זה פרשת ביום חמישי. נכון, פרשת ביום חמישי. כלומר, היה עדיין מקצת יום החמישי. מה זה יום החמישי?

למה יום החמישי הזה?

יום, יום כמו שהוא יום.

כלומר, כלומר, כלומר, כלומר, בין אם היא שימשה

מתחילת ליל חמישי,

בין אם היא שימשה, יום חמישי, רגע. כן,

זה תחילת ליל חמישי.

בין אם היא שימשה בבוקר יום חמישי,

בין אם היא שימשה בחמישי,

שעה קודם צאת הכוכבים,

ושישי זה עוד יום.

נמצא שהפליטה בליל שבת זה יום השלישי.

לכן לא חוששים לזה שהיא תהיה טמאה,

כי זה כבר ביום השלישי.

לכן, אומר המלאזם אל עזריו, מזה שהתורה, מזה שאני יודע,

אם אני מצרף את שני הנתונים הללו,

אני יודע מצד אחד שבחמישי בשבת עשו פרישה, כלומר ביום חמישי,

ואני יודע מצד שני שהם טבלו מתי,

בליל שבת, בליל שבת,

למה לא חששו שהיא תפלוט אחר הטבילה?

תשובה היא שגם אם היא תפלוט היא לא תהיה טמאה.

אם כן, מה אני רואה? היא שפולטת ביום השלישי טהורה, ביום השלישי טהורה.

עכשיו, דעת רבי ישמעאל גם מובנת.

למה?

הוא סובר כמו רבי יוסי,

שברביעי בשבת עשו פרישה.

אם כן, אם ביום רביעי בשבת עשו פרישה,

אז בואו נתבונן כמה ימים זה עד ליל שבת.

רביעי, חמישי, שישי.

שבת זה הרביעי, אז רק ברביעי תוארה.

אז מה אני יכול ללמוד ממתן תורה?

אני יכול ללמוד רק שפולטת ביום הרביעי תוארה,

אבל פולטת ביום השלישי לא היה מצב כזה.

ייתכן בהחלט שהיא הייתה טמאה אם היא איזה.

האם פרשו ביום רביעי או ביום חמישי?

בדיוק. אז רבי אלעזבל עזריה שאומר ביום השלישי תוארה,

סובר כדעת חכמים שבחמישי בשבת עשו פרישה.

ממילא אם אתה לוקח את מניין הימים עד ליל השבת,

נמצא שיש פה יומיים בלבד עד יום השבת.

חמישי, שישי.

אז ראי אם היא הייתה פולטת בזמן הזה עד תחילת ליל שבת,

אכן היא תהיה הטמאה,

אבל מיד לאחר מכן היא תומרת במקווה ותוארה.

מובן.

אבל לדעת רבי ישמעאל,

שסובר כמו רבי יוסי שברביעי בשבת, עבוד פרישה, כלומר ביום הרביעי,

אז ביום הרביעי על ליל שבת יש פה ארבעה ימים,

כלומר שלושה ימים

של רביעי, חמישי, שישי.

בשבת זה כבר היום הרביעי,

ליל שבת.

אז אכן

נוכל ללמוד רק שהפולטת ביום הרביעי היא טהורה,

ולא ביום השלישי.

אבל רבי עקיבא,

כמען אלא הרבי עקיבא, כמען אב הרבי עקיבא שאומר

חמש עונות שלמות.

היינו, אם היא פלטה בתוך שישים שעות,

אז היא תהיה טמיעה.

כלומר, מאז שישים שעה.

שישים שעות. אם בתוך השישים שעות היא פלטה,

טמיעה.

אם היא פלטה לאחר השישים שעות, היא טהורה.

מה אתה אומר?

בוא ניקח לדבר, תוך שישים שעות.

נגמר הגבילה זה ביום שישי,

נראה מה יום צדד, זה לא ביום שישי, כן, אבל ממה נפשך זה צריך לדעת

איך אני יודע, אם פורשים ביום רביעי או ביום שלישי או ביום שני

איך יכול להיות המצב הזה של החמש עונות, ממה נפשך?

אם כדעת חכמים היה צריך להיות שהוא יסבור

שכבר בשישי,

ביום השלישי היא תהיה תאורה,

אפילו שיש פה רק שתי עונות שלמות.

אין פה חמש עונות.

הלוא אמרנו שלדעת חכמים שבחמישי בשבת עשו פרישה.

כמה עונות שלמות ישנם?

שתי עונות.

איזה?

ליל שישי ושישי, נכון.

נו, אז מאיפה הוא לוקח חמש עונות?

הרי פה אתה כבר יכול ללמוד שפורשת ביום השלישי תאורה. דקה.

ואם כמו רבי יוסי, שבארבעים בשבת עשו פרישה,

אז כמה עונות ישנם?

ארבע עונות.

למה? תלוי מתי התחילת, מתי התחלת את הפרישה ביום רביעי. שמה? מתי התחלת את הפרישה ביום רביעי.

התורה אמרה, היו נכונים לשלושת ימים.

אז מה זה היו נכונים לשלושת ימים?

אומר רבי יוסי,

היו נכונים לשלושת ימים, פרשו לדבר,

יש לך את השלושה ימים מאז ששימשה, שהיא תהיה תאורה.

אז אם כן, בוא תבדוק בבקשה.

יש לך את הליל חמישי,

אם היא שימשה ביום הרביעי,

עדיין זה בסדר.

לפי רבי יוסי, נכון?

כי אם הרביעי בשבת עשו פרישה,

אז מספיק שהיא אפילו שימשה שעה אחת קודם יציאת יום הרביעי,

יש לך שעה,

ועוד ארבע עונות שלמות של ליל חמישי וחמישי, ליל שישי ושישי,

וכבר בתחילת ליל שבת היא יכולה ללכת לטבול.

ארבע עונות שלמות ומקצת, הוא רוצה חמש. הוא אומר חמש עונות שלמות, מהיכן לקח זאת? הוא רוצה שלמות? כך כתוב פה, חמש עונות, תסתכל בדברים של גופה ברייתא,

לכל עם חמש, אם יצאה מקצת עונה ראשונה,

כן, נותנים לה מקצת עונה שישית, נו אז מה אתה רואה?

אתה אומר משהו, בוא נראה.

על כל פנים, הגמרא,

פה בשלב הזה לא היה לה את האפשרות

לומר דרך חדשה של פרישה.

אנחנו יודעים שמחלוקת עונה היא האם ברביעי או בחמישי,

אבל מתי צריך להתחיל את הפרישה? האם

בלילה?

או אפילו בסוף היום, שעה אחת קודם, תחילת היום הבא.

זה לא מצאנו.

כן, בוא נעשה תקוון, כמה ניתן לנו?

מתי הם יצטרכו לפרוש, יוצא רבי עקיבא?

בגמרא בהמשך אתה תראה.

חמש עונות. מתי זה יושב?

בבוקר.

ביום רביעי בבוקר. ביום רביעי בבוקר.

כן.

ואז יש לנו יום רביעי בלילה?

לא.

זה לא נקרא רביעי בלילה, זה נקרא לום חמישי.

עוד פעם, זה יש את הרביעי, אם זה יום רביעי בבוקר.

אז רביעי,

ליל חמישי,

חמישי,

ליל שישי, ושישי.

עד ליל שבת? זה ליל שבת זה כבר טהורה.

בסדר, אבל זה מקלוקת בינתיים, כאילו,

אם להתחיל ביום רביעי בבוקר, או שזה יהיה יום רביעי בסוף היום.

אבל זה גוף השאלה, מאיפה רבי עקיבא יכול לבוא ולחדש,

בשונה מאלה שחלקו בדבר, בגוף הדבר,

מה הם עשו בחמישי, או עשו ברביעי?

הלא, המחלוקת ביניהם הייתה אם ברביעי או בחמישי. אבל מתי?

באיזה שעה ביום? זה לא אמרו, זה לא אכפת להם.

גם חכמים, גם רבי יוסי, כל מחלוקתם הייתה מתי עשו את הפרישה.

אבל האם חייב שעה מסוימת ביום?

לא כתוב בתורה, כדושה.

בהמשך, בתירוץ.

עונה הגמרא לעולם,

כי רבי יוסי,

כי דאמר רבא דאבר רבא משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד.

בהשכמה עלה דכתיב וישכה משה בבוקר ויעל אל הר סיני.

בהשכמה ירד דכתיב

לאחרד ועליתה אתה ואהרון ימח.

מקיש ירידה לעלייה.

מה העלייה בהשכמה?

אף ירידה בהשכמה.

כלומר רבי עקיבא באמת סובר כמו רבי יוסי,

שמתי ינצבו על מצעות הפרישה?

ביום הרביעי.

אז הוא גם אומר שרבי יוסי אומר שצריך חמש עודות. אבל רבי עקיבא לומד

שביום הרביעי זה היה בהשכמה.

בתחילת

יום הרביעי.

לפני הלב.

בהשכמה.

ואז נמצא שיש חמש עונות שלמות.

מניין אני יודע כי דאמר רב עדה בר אבה.

רב עדה בר אבה אמר

שמשה עלה להר סיני בזמן מתן תורה לשמוע את ציווי השם.

אז כתוב בהשכמה עלה ובהשכמה ירד.

מאיפה יודעים

שהוא ירד בהשכמה?

בהשכמה עלה אני מבין.

מפורש בתורה כתוב כשהוא עלה להר לקבל את הלוחות השניות.

זה מובא בשמות ל״ד פסוק ד׳. וישכם

משה בבוקר ויעלה להר סיני.

אם כן ראיה שהוא היה עולה בהשכמה.

וגם בהשכמה ירד.

כלומר,

בזמן קבלת התורה שציווה אותו לזרז את העם שלא יעלו

להר בשמות י״ט פסוק כ״ד נאמר לך רד

ועלית אתה ואהרון עמך.

ושמה אומר לו לך רד?

לצוות

את עם ישראל

על מצוות הפרישה.

אם כן, מקיש ירידה לעלייה.

איפה אתה מוצא מקיש ירידה לעלייה?

דקה.

מקיש ירידה לעלייה.

איפה אני מוצא את המקיש ירידה לעלייה כאן?

לך, רד ועלית.

לאמר עלייה בסמוך לירידה.

ממילא אם אני יודע שהעלייה הייתה בהשכמה,

כמו שמצאנו בשמות ל״ד וישכם משה בבוקר ויעל,

אז גם הירידה הייתה בהשכמה.

אם כן,

משה רבנו כתוב עליו, ירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם.

ומתי זה היה?

ירידה בהשכמה. ירידה בהשכמה. יום רביעי בבוקר.

אם כן, מאחר והפריש אותם. עכשיו יום רביעי בבוקר. כל העליות שלו והירידות היו בהשכמה.

זה מה שלומדים מכאן. בסדר, אבל... ממילא, אז אם...

אז אני... לא, לא, לא. אתה ירד. לא, אני... אתם פשוט צריכים לדעת.

מה שנאמר מתי עלה לגבי ציווי זה לא כתוב מתי הוא עלה.

אבל מה שכן בטוח,

כשהוא היה עולה, היה עולה בהשכמה.

לא ידוע לנו מתי הוא עלה,

כן, בעלייה הזו שהייתה קודם שנצטווה להפריש את עם ישראל מנשותיהם.

מה שכן ידוע, שהקדוש ברוך הוא אומר,

שתגיד להם,

תפרשו מנשותיכם,

היו נכונים לשלושת ימים. אז הוא נצטווה להגיד להם להפריש אותם מנשותיהם. מתי שהוא ירד. מתי שהוא ירד. יפה. מאחר ואתה יודע שבהשכמה ירד,

ואתה גם יודע שהוא אמר,

ויהיו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אלישע.

אז כשאתה מצרף את שניהם,

שמאז שהוא ציווה אותם ואמר להם ששלושה ימים אל תגשו אלישע,

אז מה אתה מבין?

שמההשכמה של אותו יום עד

ליל השבת יש פה חמש עונות.

כי אם הוא בבוקר של יום רביעי...

עלה.

לא עלה. הוא עלה קודם.

העלייה של אותו ציווי... תחילת השבוע. תחילת השבוע. זה כבר לא כתוב לנו. לא ידוע לנו.

מתי ירד? שתיימים לבוקר. אז ירד בהשכמה. תמיד ירד בהשכמה.

אז אם אתה מצרף עם הציווי, יהיו לכוונים לשלושת ימים,

אז יוצא שהחקר' בורחן אומר תזדרז דרדת

כדי לצוות אותם להיות מוכנים בעוד שלושה ימים לקבל את התורה.

ככה הוא אומר לו,

שיהיו מוכנים בעוד שלושת ימים לקבל את התורה.

אז אם הוא ירד בבוקר,

אז אם הוא ירד בבוקר, הוא לא יצטרך לכם לאסוף את כולם ולדאוג שכולם יהיו שיעור איתו. זה לא היה צריך לזה הרבה זמן. הוא עושה ככה מהשמיים, משום, משום, משום שזה כבר היה, כנראה,

היו רואים אותו יורד ואז מיד היו מקבלים את ה... מבינים שיש לו מה לצוות, לצוות אותם, כן?

ממילא,

מאחר ואני יודע שהוא הפרישם מנשותיהם

ביום רביעי בבוקר.

אז חמש עונות. אז אם כן, עד ליל שבת זה חמש עונות. מה שכן,

צריך אבל שיהיה חמש עונות שלמות.

אז מה יעלה על זה הרבי יעזב את הפעולה, אה?

שמה?

הוא אמר שמספיק רק תפיל לו ארבע עונות. הוא לא סופר כמו רבד בר אבא.

שמה? את ההיקש הזה בהשכמה ירד.

הוא יגיד על ההיקש הזה, אבל יש היקש. עוד פעם.

הוא לא סובר.

אתה צריך לדעת שהיקש, אדם לא יכול לדרוש מעצמו.

אין אדם דן דבר כזה מעצמו, אלא אם כן קיבל מרבו.

רבי אלעזר בן עזריה לא סבר את ההיקש הזה.

אז אם הוא לא סבר את ההיקש,

איפה שכתוב שהוא השקיע, השקיעים.

איפה שלא כתוב, לא כתוב.

בירידה לא כתוב במפורש שהוא השקיע.

ממילא, יכול להיות בהחלט שציווה אותם,

ציווה אותם, אומר רבי אלעזר בן עזריה, אדרבא, ביום החמישי,

כי הוא סובר כמו חכמים שביום החמישי,

נמצא אם כן שיש פה רק שטעונות שלמות.

כן? ובכל זאת היא תהיה תהורה אם תפלוט בליל שבת,

כיוון שלשיטתו פעם לא תפלוט ביום השלישי, תהורה.

כן, נכון מאוד.

אז זה תגובה, אז אם כן אנחנו מסודרים עם כל הגימל שיטות הללו,

כל אחד לשיטתו. עכשיו נבהר בדיוק מה הייתה המציאות בשטח

לפי כל שיטה, ואז נוכל להמשיך.

שימו לב.

לפי רבי אלעזר בן עזריה,

שבחמישי בשבת עשו פרישה,

נמצא אם כן כשנצטוו היו נכונים לשלושת ימים,

כוונת הפסוק היא

ששלושה ימים במניין הם ימי השבוע.

שאז, אם היא תפלוט ביום השלישי, היא תהיה תורה.

תהיו מוכנים שביום השלישי, מהיום,

תהיו תורים.

אז מתי זה?

לפי רבי יוסף, לפי רבי אלעזרמן אלעזריה, שסובר ככמים,

שבחמישי בשבת עשו פרישה, אז הקדוש ברוך הוא אומר,

היום,

כלומר, יום החמישי, מה שנשאר

מקצת מהיום,

היום השישי,

וביום השלישי היינו בליל שבת, תהיו תוארים, תלכו...

למה לא חודשו שיתפרוט אחרי שיתעמלה במקווה?

התשובה היא,

הלוא היא שימשה ביום,

הלוא מדובר גם על כאלה שקודם שקיבלו את הציווי, קודם שפרשו מנשותיהם,

ייתכן ששימשו מנשותיהם,

אז ייתכן שביום חמישי בחצות היום שימשו מנשותיהם,

נגיד, כן?

ואז נמצא,

ואז נמצא שלמעשה היום השלישי,

נמצא שהיום השלישי הוא,

היא יכולה היא לפעוט גם בליל שבת בחצות הלילה, אחר הטבילה במקווה.

ובכל זאת אתה לא חושש מזה, למה?

כי יש פה לדת ביום השלישי טהורה.

לעומת זאת, לדעת רבי ישמעאל זה סובר שבארבעי בשבת עשו פרישה,

כדעת רבי יוסי,

אז יוצא שביום השלישי

היא עדיין טמאה,

רק ביום הרביעי היא טהורה.

כי לפי החשבון, יש פה רק,

רק אם פלת ביום הרביעי אתה מוצא שהיא טהורה,

ולא אם פלתה ביום השלישי,

כיוון שאם פרשו מרשותיהם ביום הרביעי,

יוצא שיש פה את הרביעי,

חמישי, שישי.

בליל שבת כבר הגענו למסקנה, לדעת כולם, שאם היא פלתה בהם,

היא פלתה בליל שבת היא טהורה.

אבל כמה יש מאז שפרשו מרשותיהם עד הטבילה?

עד הטבילה זה שלושה עמים.

נכון?

ליל שבת זה כבר היום הרביעי.

לדעת רבי עקיבא, זו כבר תוספת

שצריך להוסיף,

שהוא סובר כמו רבי יוסי, שברביעי בשבת עשו פרישה.

אבל לא היה מצב

ששימשו עם נשותיהם שעה אחת קודם, צאת הכוכבים.

למה? כי הם כבר נצטוו על הפרישה מהבוקר,

מעלות השחר של היום הרביעי.

כי בהשכמה עליו השכמה ירד.

אז אם אני מודד כמה עונות יש,

בין זמן הפרישה

לבין ליל שבת, תחילת ליל שבת,

יש פה חמש עונות שלמות.

יפה.

נראה את רשי.

נראה את רשי.

בישלמה, אמרו על האט כפתא דלקמה. חייבים לראות את רשי.

כן? אמרו את הקושייה הזו שנראה תכף בני הישיבה.

מה שאלו?

בישלמה וכו'.

אומר עשי, פלוגתא דרבנן ורבי יוסי בברייתא.

כבר הקדמנו ואמרנו שלקמה אנחנו נראה בברייתא, מחלוקת רבנן ורבי יוסי

מתי עשו פרישה.

ומאי תל אביי פירקא לקמאן. ובפרק הזה נמצא את זה בהמשך, עמוד ב'.

דלרבנן בחמישי בשבת פרשו.

ולרבי יוסי ברביעי.

ולכולי עלמא בשבת ניתנו עשרת הדיברות.

כולם מודים שעשרת הדיברות

מתי היה מתן תורה, מתי היה עשרת הדיברות בשבת.

וכיוון שבשבת ניתנו על כורחך בליל שבת טבלו ולא שחרית.

אז אתה חייב לומר שמתי טבלו

בליל שבת ולא שחרית היינו בשבת בבוקר.

למה? כי דמתארץ לקמאן,

כמו שביארנו בהמשך, שלא יהיו הללו טובלין והללו מהלכים

לקבל תורה.

אז אם אני יודע את שני הנתונים הללו,

שקיבלו תורה בשבת

וגם טבלו בליל שבת.

אז אם טבלו בליל שבת,

נותר לנו רק לדעת מתי עשו פרישה.

חילקה, ביש, אמר אבי אלעזר.

אבל למה כן מתי בשבת?

מה?

אבל למה כן מתי בשבת?

אה, זה כבר כתוב בתורה הקדושה שכבר היו עדיין ישנים וכבר שמעו קולות וברקים,

אהלן כבד על ההר.

מפורש בתורה,

כי כבר בתחילת יום השבת.

הלאה.

ביש נאמר רבי אלעזר כרבנה

דאמרי בחמישה בשבת עבוד פרישה.

כלומר, רבי אלעזר בלעזריה, דבריו מובנים בגלל שהוא סובר כמו חכמים,

שביום החמישי בשבת עשו פרישה.

ממילא ויש לא פרשו אלא עם חשיכה.

יש כאלה שפרשו מנשותיהם

רק סמוך לחשיכה.

ממילא אם אתה רואה כך, אז כמה אם כן יש להם כמה ימים?

מקצת יום חמישי

ויום השישי

וליל שבת זה כבר היום השלישי.

ומידתם לו ליל שבת.

ולא חשו שמא תפלטנה עוד

מזה שאתה רואה שם הלכו לטבול בליל שבת.

ולא חששו שאולי תפלוטנה אחרי הטבילה

שמע מינא דפולטת בשלישי טהורה.

אז אתה רואה

שהפולטת בשלישי טהורה,

ממקצת היום של תשמיש ככולו.

שהרי אפילו אם היא שימשה בחמישי סמוך לחשיכה, אבל מקצת מיום חמישי עד תום היום,

זה מקצת היום, זה נחשב כיום אחד.

השישי זה היום השני,

ליל סבת זה כבר השלישי.

ורבי ישמעאל דו-אומר,

בשלישית טמאה, בארבעי טהורה,

לדעת רבי ישמעאל שסובר.

שפולטת בשלישי עדיין טמאה, רק אם היא פולטת בארבעי טהורה,

כס אבר, סובר רבי ישמעאל,

ברביעי אבוד פרישה.

כי רבי יוסי,

הם עשו פרישה ביום הרביעי, דאב הליל שבת, רביעי, שעת נמצא שהליל שבת זה רביעי.

ומי הוא?

יש שלא פרשו עד סמוך לחשיכה.

אבל,

אבל יש כאלה שלא פרשו ממשותיהם עד סמוך לחשיכה.

היינו ייתכן בהחלט שעדיין שימשו בשעה נאמר קודם,

צאת הכוכבים של יום הרביעי.

ולכה, אם כן, אלא דלת עונות שלמות איזה ליל חמישי וחמישי,

ליל שישי ושישי.

ואפילו האחר, מי שטבלו פליטתן טהורה,

אם כבר טבלו בליל שבת, גם אם תפלוט אחר כך טהורה, למה?

זה לא הקפידה טהורה,

אלא בימים.

המצא של הפולטת בליל שבת זה יום הרביעי,

לדעת רבי ישמעיה.

אלא רבי עקיבא זה אמר, זאת אומרת שגם הוא מסכים שזה קצת.

כן, כן, זה כבר אמרנו, ודאי.

אלא רבי עקיבא דאמר, כל העונות טמאה אם תפלוט,

כמען,

שיטת רבי עקיבא שסובר,

שאם עדיין בתוך חמיש עונות היא פולטת, היא טמאה,

כמו מי הוא סובר. ומהיכל עמד, דע עונות קפיטרא, מאיפה הוא לוקח לומר שהתורה הקפידה על עונות כדי שלא תהיינה טמאות?

הימים כתיב.

הרי כתוב בתורה, אם נכונים לשלושת ימים,

וקיימה לנו מקצת היום ככולו, כלומר, וכבר מקובלנו

שאומרים מקצת היום ככולו,

איפה אתה לוקח חמש עונות?

אולי באמת הם פרשו סמוך לחשיכה,

ואז נמצא שיש פה מקצת מהיום הרביעי,

שזה נחשב כיום,

מקצת היום ככולו,

חמישי,

שישי.

כמה עונות יש פה?

עד חיילת ליל שבת יש פה ארבע עונות שלמות ומקצת מהיום הרביעי.

איך אתה מגיע לחמש עונות?

על זה עונה הגמרא, על פי דרכו של עשי, נראה איך רשי מפרש,

לעולם רבי עקיבא כרבי יוסי.

הוא סובל כמו רבי יוסי שברביעי בשבת.

אלא מה? וכי דרב עדה.

הוא סובל כמו רב עדה, דאמר משה כל עליותיו בהשכמה עלה וכל ירידותיו בהשכמה.

וכך ירידה דכתיב,

הירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם.

מה זה ויקדש?

הוא ציווה אותם על מצוות הפרישה,

דהיינו פרישה בהשכמת רביעי הייתה.

ומדי הוזקק לאברישן בהשכמה,

שמע מנה עד חמש עונות שלמות כפית קראה.

אם כן, נמצא שעד ליל שבת יש פה חמש עונות,

וזה מה שהתורה אמרה.

זה מספיק,

החמש עונות הללו,

כדי שגם אם תפלוטנה אחר כך,

לא תהיינה טמאות.

נחזור לגמרא.

שואלת הגמרא, למה למה למימרא לו?

אתה אומר שלפי רבי עקיבא, ציווה אותם על מצוות הפרישה, מתי?

בבוקר. מתי? בבוקר.

למה הוא צריך בכלל להגיד להם לפרוש מלישותיהם כשזה בבוקר?

ואמר רב עונה,

ישראל קדושים הם,

ואין משמשין מיטותיהם ביום, כי זה לא דרך צניעות.

אז גם בלי ציוויו הם היו פורשים ביום.

עונה גמרא, אמר רבה, אם היה בית אפל, מותר.

ואמר רבה, ואביתם הרב פאפא,

תלמיד חכה,

מעפיל בתלמידו הוא מותר. כלומר, יש מצבים שאפשר לשמש ביום,

כגון המצבים הללו, שאם זה בית אפל,

יש פה צניעות מספקת, או אם הוא תלמיד חכם,

שאז אפשר לסמוך עליו,

שהוא יודע לעשות את זה בצורה צנועה, גם אם זה ביום.

על כל פנים,

מאחר ואין פה מצב שיהיה אסור,

לכן משה רבנו היה צריך לצוות

שגם אם יש דרך של היתר,

שיהיה

שימוש ביום.

עם כל זה מצווים מהם לפרוש מנשותיהם.

הוא אומר, ישראל קדושים מהם, והם צומשים ביום הקדוש.

הלא, לא כל ישראל היינו יושבים.

כשהוא אומר ישראל הקדושים, הוא מתכוון

שהכלל הזה נאמר

על כל יהודים,

כן,

שהם בכלל ישראל.

אלא מה?

אתה מדבר על מצב דורות אחר כך.

כשעם ישראל יצאו ממצרים, יצאו המזוקקים,

כידוע

כתוב בתוריו החמושים יצאו בני ישראל ממצרים.

חמישית.

והחמישית הללו, גם אם אתה מצאת תאונות,

תלונות, טענות,

אבל ישנם דברים שזה היה

פשוט וברור.

אתה מבין?

זה צריך לדעת.

שעם ישראל,

גם אם מצאנו שהיה עליו תלונות, אבל זה ברום גדלותם של אלה,

שהיה, זה מה שהיה.

אבל בדברים כאלה פשוטים, היה פשוט שהם שומרים,

ולא היה חשש למצב שכזה.

כן,

אני רואה את רשי,

אומר רשי ופרחינן, למה ללם אמרה לו שחרית?

למה הוא צריך לצוות אותם כבר בבוקר? בלאו הכי נעמי לא אהבו משעמשיהם.

הרי גם בלי זה הם לא היו משמשים.

וכאמר רב הונא,

הם משמשים ביום, נכתיב בו זה דרכיו ימות.

דבעי צניעותא, שלא יסתכלו.

תלמיד חכם שהוא צנוע ולא יסתכל.

מה זה דבר על החבר הזה?

כלומר, אדם

שהוא לא נוהג בדרך של צניעות בעניין הזה,

אז הוא יכול למות בלא עיתו,

שמר אחר.

כך

יש שמבארים על הפסוק הזה, ורשי כנראה נסמך על זה.

מביאים כאן

מביאים כאן,

תרשה לי,

הפסוק הזה, בוזד רכיו ימות במשלי יט,

רשי אומר שם, גם המצודות דוד שם,

שאדם שמבזה,

כן, זה הפשט,

תעזוב את החלק של הדרש,

אדם שמבזה את דרכיו ואינו שוקלן,

ימות מלוא עיתו.

כלומר, אם אדם לא נוהג בחשבון,

אז הוא גורם לעצמו ללכת

ולאבד עצמו לדעת, כמו שאומרים.

אפילו בלי שיתאבד. אבל עצם זה שהוא הולך בדרך עקלקלה,

סוטה מדרכו, אז הוא מגיע למצב שימות מלוא עיתו השם הרחם.

ומוסיף, הערוך לנר,

שגם זה שמשמש מיתתו ביום שלו בדרך צניעות,

זה ביזיון בעבורו.

זה גם עניין של בוזד רכיו.

הוא משתמש בזה בדרך בזויה,

וגם זה בכלל בוזד רכיו ימות.

כן.

הוא שומך פה צניעות שלא יסתכלו ובמובן שלא יסתכלו הם עצמם.

ודאי.

זה לא אמור. זה הכוונה.

תלמיד חכם שהוא צנוע ולא יסתכל,

זגי במעפיל בטליטור, זה סיימנו בסייעתא דשמיא.

ועכשיו נראה עוד קטע קטן.

שואלת הגמרא,

אתה אומר שהאנשים טבלו בליל שבת

והטבולי יום נינו?

הרי בשעת קבלת התורה הם היו טבולי יום.

מה זה נקרא טבולי יום?

אדם שהיום טבל הוא נקרא טבול יום.

הרי לא העריב שימשן אחר הטבילה.

ידוע שלמשל לאכול תרומה... זה לא רק בכהנים?

מה?

לא, הדין הזה של טבול יום זה נמצא בהמון המון דברים.

אבל למשל באכילת תרומה, כהנים עצובים לאכול תרומה.

כן?

כתוב בתורה הקדושה, אם אדם כהן טמא

והוא טבל

לא יאכל מיד אחר טבילתו אלא ובא השמש וטער ואחר יאכל מן הקודשים.

מה זה בא השמש?

רק לאחר שקיעת השמש יהיה מותר לו לאכול.

זאת אומרת שהמעניין בכלל לטבול ביום כי זה לא עוזר. לא, בדיוק הפוך.

תטבול ביום ואתה מחויב להמתין לאחר הטבילה עד שתהיה השקיעה.

הדין אומר שבמעשר מותר לאכול.

כן?

מעשר מותר לאכול מיד אחר הטבילה.

תרומה אסור לכהן לאכול,

היום עם טבל עד השקיעה.

ובקודשים לאכול בשל קורבנות,

זה אפילו אם הוא טבל.

ואפילו אם ערים שימשו היינו השקיעת השמש,

אסור לכהן או יהודי רגיל שרוצה לאכול קודשים, לא משנה.

תלוי איזה ישנם קודשים שמותרים לישראל לאכול.

כמו למשל שלמים,

כמו למשל תודה,

מעשר,

פסח.

אז זה צריך להמתין אם למשל זו טומאה כזו שהוא ריטמא, טומאה כזו שחייב להביא על זה קורבן כגון זב וזבה.

כן?

אז אלה צריכים להביא את הקורבן כפרה, אבל רק אחר כך לאכול.

זה הדין.

אז אני עכשיו אגיד את הדין בקצרה.

טבל ועלה,

אכל במעשר, אוכל במעשר.

הערים שימשו, אוכל בתרומה.

הביא כפרתו, אוכל בקודשים.

זה הדין.

עכשיו, מה שאתה חושב כזה, כפרתו זה רק קורבן.

אם זה טומאה כזו שצריך לנעול זה קורבן.

שמעתי, אבל זה הקורבן זה רק אחרי שעולה. ביום השמיני, ודאי.

ודאי, ודאי.

הרי איך ייתכן,

הוא אומר את זה, מה שאומר,

אחרי הטבילה הוא חכות עוד יום עד שני לעוד. הרי איך ייתכן, הוא אומר פשוט מאוד.

הרי, למה באמת, למה צריכים לחכות עד, בשביל תרומה למשל,

לחכות עד לשקיעת השמש?

כי הטהרה המושלמת היא מתי?

רק בשקיעה.

הטבילה היא תחילת הטהרה, אמנם,

אבל מתי מגיעים למצב של טהרה גמורה?

בשקיעה.

ובאה שמש וטהר.

הפעולה הזו של הטבילה היא פעולה, אכן,

שתחילתה כטהרה מסוימת,

אבל טהרה גמורה זה רק בשקיעה.

אם כן,

האם הם, אם תאמר שהם טבלו בליל שבת,

נמצא אם כן שהם עדיין צבו ליום בשעת קבלת התורה.

עדיין אין להם טהרה גמורה,

וזה לכאורה לא מסתבר.

למה?

ובין ארושה קבלים ביום שישי.

בליל שבת.

הערב. אמרנו שכולם, נכון, ליל שבת.

עכשיו, איפה יש פה, מתי זה יהיה ערב השמש של הטמאה זו טבילה?

רק בשבת.

לא, דווקא אם טבלתי בבוקר, אז אני יכול לדבר בערב. לא, לא, לא, תמיד,

תמיד צריך להמתין.

אבל עכשיו, כמו שאתם רוצים להשביע עכשיו, שהוא טבל ביום שישי בערב, זאת אומרת, רק בשבת בערב,

במוצא שבת הוא יהיה טער. נכון.

שאי את השאלה, דוי מראה.

אז איך יכול להיות? אלא מעל כורחנו,

שהם לא, רק רגע. אלא מעל כורחנו, שהם טבלו ביום שישי,

ואז כל החשבון שלנו ישתנה.

הלוא כל החשבון שלנו... שישי בבוקר.

שישי בבוקר, או בצהריים, לא משנה, אבל לפני,

לפני הלילה,

כדי למצוא את השקיעה שאחר כך.

ואם כן, אז כל החשבון שלנו נפל.

הלוא כל מה שאנחנו חשבנו,

זה הכול בגלל שיצאנו מנקודת הנחה שכולם מסכימים.

שכולם מסכימים.

שכולם מסכימים שבליל שבת טבלו.

אז על זה אני עושה חשבון.

מאז הפרישה עד הטבילה, כמה זמן זה יוצא.

אבל אם אתה אומר שהם טבולי יום, אז לכאורה זה הורס לך את כל היסוד.

שהם לא טבלו בליל שבת, משום שאם כן, זה עדיין טבולי יום בסך הכוונת התורה.

וזה קשה מאוד.

רק רגע, חייבו שהם טבלו ביום שישי, אם כן, לכל החשבון שלנו נפל.

ובלילה טבולי יום זה לא עושה טבולי יום.

אביי בר אבייל ורב חנינא בר אבייל דאמרי תארוויו ניתנה תורה לטבולי יום.

התנאים הללו מוכרחים לומר שהם סוברים שהתורה ניתנה לטבולי יום,

ולכן גם בליל שבת יכלו לטבול.

לא הקפידה התורה על טבולי יום,

רק לעניין קודשים,

כמו שהתורה אומרת, ובהשמש וטהר,

ואחר ויאכל מן הקודשים.

יפה.

אומר רשי,

ועטבולי יום נינו

ועטבולי יום נינו

כיוון דליקו לו שמעינא

דבלילי שבת טבלוו, כיוון שלשיטת כולם אנחנו רואים

שכולם מסכימים שהם טבלו בליל שבת,

הבולו טבולי יום כשקיבלו תורה,

שלא היה להם ערב שמש אחר הטבילה,

וכיוון דאחהו מאחר והם טבולי יום, אם הם טבלו בליל שבת,

אי קל מימר, אז ממילא מסתבר,

מסתבר לומר,

בלילה,

בליל שבת זה לילה, בלילה של שבת, כן.

אי קל מימר, זה מבעוד יום טבלו שם. אז ממילא אתה צריך להגיד שהם טבלו מבעוד יום, היינו ביום השישי כדי שיהיה ערב שמש.

ואפילו אחרי פליטת הטהורה,

ובכל זאת הפליטה שלהם תהיה טהורה, אם כן באצרנו אחד העונה,

אז אם כן עונה אחת ירדה מהחשבון, עליבא דחולו, לשיטת כולם.

על זה התשובה,

ניתנה תורה לטבולי יום.

כן, יש אומנם המשך כאן בגמרא,

אבל זה בעזרת השם.

אנחנו נמשיך בסייעת אל שמאי המחר.

שיעור הבא.