מסכת שבת דף עז,ב | הרב אבנר עוזרי שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

...שאפשר לצדק את זה און בליינד עשר דקות.

בכבוד.

יהי רצון שזכות הלימוד יהווה נחת רוח לנפש רוח נשמה של פורטונה בת זולה עליה השלום.

שבת דף עז עמוד ב', שורה חמישית

מתחילת השורות הרחבות.

כהמשך למה שדיברנו בשיעור אתמול,

הגמרא מביאה כמה וכמה דברים שעוסקים בטבעו של העולם.

מביאה הגמרא דברים נוספים כאן

להראות מדוע דווקא בצורה כזו מנהג העולם ולא אחרת.

רב זרע אשכח לרב יהודה דאווקאיה פיתחד וחמוה.

רב זרע מצא את רב יהודה כאשר עומד הוא

בפתח ביתו של חמיו.

רצה רב יהודה לשאול אותו כמה שאלות.

הגמרא מציינת שהוא ראה אותו כשהוא עומד בפתח בית חמיו.

אומר רבי יהודה כדי לומר שרבי יהודה לא רצה לשאול אותו את השאלות הללו בבית המדרש.

אמנם,

ודאי שתשובות לשאלות שהוא שואל יש לזה רמז בתוך התורה הקדושה,

אבל מאחר ולפי פשוטם של דברים נראה כאילו זה שאלות בענייני העולם,

לכן לא רצה רב זרע לשאול אותו בתוך בית המדרש,

אלא המתין להזדמנות שהוא יימצא מחוץ לבית המדרש, וזה היה כשמצא אותו בפתח בית חמיו.

וחז ידע ובדיחא דתא,

מוסיפה הגמרא, שראה אותו רב יהודה את רב זרע,

שהיה ליבו שמח,

והיא באה מנה כל חלל לעלמא,

אבל אמר, גם אם ישאל אותו,

כל דבר שישאל

שנעשה בחלל העולם,

ישיב לו.

אז הוא ניצל את ההזדמנות הזו ושאל אותו כמה שאלות

בענייני הטבע שבעולם

אמר לה, מאי תמא, איזה, מזגן ורשע,

ועדר אימרה.

למה הוא שמח? מה?

למה הוא שמח? לא כתוב למה הוא שמח, רק הוא ניצל, רב יהודה השואל,

ניצל את ההזדמנות,

סליחה, רב זרע, רב זרע,

ניצל את ההזדמנות רב יהודה, היה נראה שמח,

וניקרא עליו שגם אם ישאלו אותו כל מיני שאלות שונות

ומשונות, גם אז יענה רב יהודה.

הוא היה בקיא לכל כמה שקלים.

כן, זה גם בהרבה מחכמי ישראל,

אבל ישנם פעמים שלא היו רוצים לענות בשאלות כאלה.

כאן רב זרע מצא את ההזדמנות שרב יהודה יענה לו על שאלות שכאלה,

ולכן שאל אותו רב זרע את רב יהודה כמה שאלות.

שאלה ראשונה ששאל אותו,

מה איתה, מה, עיזה, מזגן ורשע, והדר אימרה?

מהו הטעם שכאשר ישנו עדר

שנעזים וכבשים, העזים מהלכות בראש העדר ורק אחריהן הכבשים.

אמר לה כבריאתו של עולם

דברי שחשוכה ואדר נהורה.

אז עונה לו רב יהודה, לרב זרע,

כמו שהיה בריאת העולם.

הלוא בתחילה היה חושך, ואחר כך נברא העור.

אכן העזים, שהן שחורות, הולכות בראשונה,

ואחר כך הכבשים, שרובן לבנים.

מה איתה, שאל אותו שאלה נוספת,

מה איתם האנה מקסיאן והאנה מגליה?

מדוע אחוריהם של הכבשים מכוסה בזנב,

ואילו אחוריהן של העזים אינו מכוסה?

אין להם עלייה.

לכבשים יש.

מה, מדוע השוני הזה?

עונה לו רב יהודה, האנה דמקסיאנן מניהו מקסיא,

והאנה דלא מקסיאנן מניהו מגליה.

כלומר,

הכבשים שאנחנו מתכסים מצמרם, מהצמר שבהם,

אז גם מכוסים הם.

אבל אלה העזים שלא מתכסים מהם,

כי אין להם צמר, לא.

אז לא מכוסות

על ידי עלייה, אחוריהם לא מכוסות על ידי עלייה.

יש כאן,

במרשה שמביא, העניין הזה של השאלה הקודמת שנשאל רב יהודה,

מדוע העזים הולכים בראש, בראש העדר,

ואחריהן הכבשים,

אז זה אומר, אמר שש, למעשה, כל זה נאמר בדרך משל,

אבל למעשה רמזו הם

לדברים עליונים מאוד.

אנחנו לא יודעים

מה הם רמזו,

אבל הוא התכוון

לשאול אותו בדרך נסתרת על העניינים שעומדים ברומו של עולם.

הוא רמז את זה בדרך משל,

מדוע רואים שהעזים הולכות בראש,

ואחר כך הכבשים.

על זה ענה לו תשובה, שכנראה זו תשובה גם לשאלה שהתכוון

בחלק הנמשל של הדברים מאותו רב זרע.

גם לזה ענה לו רב יהודה בתשובה זו.

כמובן שאת העומק של הדברים, מה הכוונה ומה זה אומר בעולמות עליונים, איננו יודעים.

לא נכתב כאן.

אבל זו הייתה הכוונה, כך מפרש הרשעת הדברים.

ממשיכה הגמרא ומביאה שאלה נוספת ששאלה בזרע את רבי יהודה.

מי טמא גם לזוטר גנובתה?

מדוע זנבו של הגמל קטן?

ועונה לו רבי יהודה, משום דאכל כיסא,

משום שהוא אוכל קוצים.

אם זנבו היה ארוך,

אז היו נדבקים בו הקוצים.

אכן, משמים נעשה כך שהזנב של הגמל יהיה קצר.

שאל אותו שאלה נוספת,

מה הטעם הטור האריך הגנובתה?

מה הטעם שזנבו של השור ארוך?

תשובה, עונה לו רבי יהודה, משום דאדייר באגמי

הוא בא אל החרקושה באקה.

מאחר והודר באגמים,

וצריכו לגרש את הזבובים,

את היתושים, הזבובים שנמצאים שם.

או על ידי הזנב שהוא ארוך,

יכול לכשכש בזנבו, ועל ידי זה לגרש

את היתושים או הזבובים שמצערים אותו.

שאל אותו שאלה נוספת, מה הטעמה קרנא דקמצא רקיך?

מהו הטעם שקרניה נמלה רכות?

רש״י אומר שקמצא זה הולך על נמלה אבל לפירוש נוסף הוא מביא

שהכוונה להרבה.

כנראה שיש כאין קרניים

להרבה

והן רכות.

שאלה מדוע שונה קרניה הרבה מאשר קרניים שבמהמות, למשל, שהן חזקות וקשות.

אומר לו רבי יהודה, משום דאדיירה בחילפי

ואיכשיא נדיה ומתעברה

כלומר, מאחר שהיא

הנמלה או הרבה

דרות בין עצי הערבה,

אם הקרניים היו קשות,

אז כשהיא תיתקל בעץ יכולים

הקרניים ליפול ולנוד במקומם

ועל ידי זה יעקרו ותתעוור אותה נמלה או אותו סוג הרבה.

כי העניין הזה של הקרניים

קרניים

הוא למעשה גורם את הראייה,

זאת אומרת, הראייה תלויה בקרניים.

מה הכוונה? דאמר שמואל, הימן דבעת דליסמא לקמצא לשלופינו לקרני.

מי שרוצה לסמות את הנמלה, כלומר שתהיה סומה,

יעקור את הקרניים.

ואז כנראה בעצם עקירת הקרניים הוא גורם

לסמות את עיניה.

שואל אותו

רב זיירה שאלה נוספת

מי טעמא היי תימרא דתרנגולתא מי דלילא עילא?

מדוע כשהתרנגול עוצם את עיניו

אז העפעף התחתון עולה על העליון?

לאיזה תרגיל תרגיל תרגיל תרגילים?

מה?

לאיזה תרגיל תרגיל תרגילים?

מה הייתם? אני אומר את המילים.

מה הייתם? מהו הטעם?

מה זה תימרא? היי תימרא, עפעף

דתרנגולתא של התרנגול

מדליל עילא עולה למעלה, כלומר עפעף תחתון עולה על גבי העליון,

בשונה משאר בעלי החיים שהעליון יורד על התחתון.

עונה הגמרא

כנראה אני מבין שהעפעף התחתון

הוא למעשה מתלבש על העליון ולא להפך.

כן.

עונה הגמרא דא דיירא עדאפי

ויא עיל קיטרא מתעוורא.

אני אבאר את המילים

משום שהעמדרים,

דיירא זה עמדרים, נמצאים הרבה על גבי קרשים, קורות,

בפרט בלילות.

ויא עיל קיטרא ואם ייכנס לעיניהם עשן

שטבעו של העשן שהוא עולה למעלה יכולים הם להתעוור.

לכן על ידי שהתחתון עולה על העליון זה מונע מן העשן להיכנס לעיניהם.

שואל אותו רב זירא שאלה נוספת.

דשא.

כלומר הוא בא ושואל אותו שאלה עוד

שביאור של מילים.

מה זה הלשון דשא?

אנחנו יודעים שזו הכוונה לדלת.

אבל למה נקרא בלשון דשא?

עונה לו רבי יהודה

דרך שם, בבא זה דרך שם, לא? גם בבא זה דרך. בבא זה פתח.

דשא זה דלת.

אז עונה לו רב יהודה, דרך שם.

כלומר, זה מרמז

שהדלת

היא שדרכה עוברים ונכנסים למקום אחר. כלומר,

כשנכנסים לבית זה דרך דלת שנמצאת שם.

לכן נקרא דשא.

אז זה מרמז שנכנסים

שם

דרכה למקום אחר.

שאל אותו רב זרע שאלה נוספת,

מה זה הלשון דרגה?

סולם שהיו עולים בו לגג נקרא היה דרגה.

למה זה דרגה? מה המשמעות של דרגה?

אומר לו רב יהודה, דרך גג.

כלומר, דרכו עולים לגג.

שואל אותו שאלה נוספת, מתקוליטה.

ליפתן, שהיו רגילים להטביל בו את המאכל, קוראים לו בארמית מתקוליטה.

מתקוליטה. אז השאלה למה זה? מהו הלשון הזה? מה המשמעות?

עונה לו רב יהודה, מתי תכלדה,

מתי ייגמר זה? כלומר, מאחר וכל אכילתו

זה רק בצורה של מטבלים בו,

זה לא שאוכלים אותו בעצמו,

אז המון זמן לוקח עד שהוא נגמר.

זה יהיה רבות מזונית, רבות מזונית.

הלאה, שואל אותו רב זרע,

שואל אותו רב זרע, בטא, למה בית נקרא בטא?

עונה לו רב יהודה, בוא ואייטיב בה,

בוא ותשב בה, כלומר תדור שם.

אבל האב, בטח יכול להגיד, קוראים בית בעברית,

והלכה ביתה. נכון מאוד, אתה צודק,

אבל יש פה איזה שהם דברים שהם רומזים,

דברים גדולים ועליונים,

וכנראה שהוא הבין שיש לזה איזושהי משמעות,

שלכן קראו להם בדרך זו.

כל אלה, היה להם איזושהי משמעות.

מבין?

בקתה.

למה קוראים

לאיזושהי בודקה קטנה,

בקתה?

אומר לו רב יהודה, בעקתא.

בית צר הוא נקרא בקתה.

זה למעשה מילה שבנויה משני מילים, בעקתא.

בית צר נקרא בקתה.

זה לא בקתה, זה לא יהודי תומכי, נכון?

נכון מאוד.

לא שיבדו את המצרים, אני בעצם לא יודע. לא.

קופתא,

למה כאשר ישנה, היה בזמנם פעמים שהיו לוקחים דבר כזה שהוא בנוי מעץ, חתיכת עץ גדולה, שיושבים עליה,

והיו קוראים לזה קופתא.

מה המשמעות של המילה הזו קופתא?

קוף וטיב.

עונה לו רב יהודה,

הלשון הוא בנוי

מלשון קוף וטיב.

כפה אותו ושב עליו.

אתה יכול לתת,

להפוך אותו.

ואז תוכל, ככה כנראה בצורה רגילה,

אז הוא נמצא בצורה,

שהוא מאונח, במאונח אי אפשר לשבת.

כשאתה מכופף אותו,

אז אתה יכול לשבת עליו.

כמו הכיסאות האלה.

כמו הכיסאות האלה, שבי הופעה לאותה,

אי אפשר לשבת עליו, אני צריך לתפוק אותה, וזה יושב עליו.

אז אתה רוצה לקרוא לזה קופתא?

בסדר.

מרשה לך.

זה גם זה. הלאה.

שואל אותו רב זרע, למה הלווינים נקראות לבנה?

עונה לו, לבנה בנה.

כלומר,

לבנה בנים.

הלווינים זה מתקהים לדורות רבים,

אז לכן קוראים להם לבנה.

כלומר, זה מורה שיישאר ויתקיים ימים רבים.

אפילו בני הבנים יכולים להשתמש באותם לבנים.

לבני בנים.

לבני בנים. כלומר, זה למעשה יכול לשמש גם את הנכדים.

שואל אותו רב זרע שאלה נוספת, מה זה הוצא?

הוצא זה גדר שעשויה מקוצים עולו לבים, קוראים לזה הוצא.

מה המשמעות שבזה?

רבי יהודה עונה, חציצה.

מאחר וזה לא דבר המתקיים הרבה זמן, קוצים,

אלא זה משהו ארעי, זה בלשון חציצה.

ההי והחטא מתחלפות, זה הכול.

שאל אותו שאלה נוספת, מה זה הלשון חצבה?

חצבה זה, ככה היו מכנים את הדלי ששואבים בו מים מהנהר.

אז למה קראו לזה חצבה?

אומר לו רבי יהודה, חוצב מים מן הנהר,

כי על ידו הוא חוצב מים,

כאילו דולה מים מן הנהר.

כאילו כמו חוצב אבנים מן הנהר,

כך כשחוצב מים מן הנהר כלול איזה חצבה.

שאל אותו שאלה נוספת,

מהו הלשון קוזה?

כלי חרס קטן היו קוראים לזה קוזה.

ואז רבי יהודה עונה לו,

משמעות הלשון כזה.

כלומר זה דבר מועט, קל,

כנראה שלא היתה לו חשיבות גדולה, לכן קראו לו בלשון מזלזלת כזו,

כזה.

כלומר שאין לזה חשיבות גדולה.

יאללה, כזה, אין לי כזה, הרב.

הרשי אומר,

מאחר שאין כלי זה חשוב,

אין אדם מתבייש לבקש מחברו שימלא לו כלי זה מיינו במתנה.

אין לו חשיבות כל כך, אז הוא לא מרגיש צורך.

כנראה הוא גם קטן

וגם עשוי מחרס.

הרבה אלה ש... גם מערב יש כוספיות קטנות.

כן, אבל הוא בנוי מחרס.

אבל הוא בנוי מחרס, תבין, על זה מדברים כמו ש...

כנראה שהוא היה מאוד מאוד פשוט,

לא היה לו חשיבות כלל, לכן

קראו לו כך.

שוטיתא, שואל אותו רב זרע, מה זה הלשון שוטיתא?

זה כינוי לעלה של הדסה.

לענף של הדס.

אומר לו רבי יהודה, שטותא.

זה מלמז

לענייני שטות.

הפירוש

היו לוקחים את הענף של ההדס,

והיו המרקדים מרקדים לפני החתן או עם ההדסים הללו.

זה שברקד נראה כשותל, לכן קראו לזה שוטיתא.

בזה עושה דברי שטות.

כמובן הכל ישמח את החתן,

לכן היו עושים זאת.

שאל אותו רב זרע, למה?

מה זה הלשון משיחלה?

משיחלה זה, הכוונה, ספל גדול

שרוחצים ממנו ידיים ורגליים, קראו לזה משיחלה.

עונה לו רבי יהודה, מה שכולה,

שבזה רוחצים את כולם. כלומר, הכמות היא די גדולה,

שאפשר להתרחץ הרבה.

שואל אותו רב זרע שאלה נוספת, משכילתא, מה זה?

כלומר, זה מתייחס לספל קטן ונאה שמשמש אותו לרחיצה.

הוא לא כזה גדול כמו המשיחלה, אבל

על ידו גם כן

לוקחים מים מאותה משיחלה כנראה,

ורוחץ אדם בזה את עצמו.

עונה הגמרא,

משיה קלתא. הכלי הזה למעשה,

בו היו רוחצים את הכלה.

הכלי הזה המיוחד לרחוץ את הכלה לאנשים החשובים.

לכן קוראים לזה משכילתא, מלישון משיה קלתא,

רוחץ את הכלה.

כלה זה כינוי לכל

אלה שהם חשובים.

שאל אותו רב זרע, מה זה הלשון עשית?

עשית זה הכוונה המדוכה,

שדחים בה, תבלינים וכדומה.

זה נקרא כמו עשייה.

עשיתא, כך קראו לה.

אומר לו רב יהודה, חסירתא.

כלומר, למעשה זה מרמז

שיש פה איזשהו חסרון כלשהו.

על ידי ה...

כשבאים ללכת ולייצר את המדוכה הזו,

היו חוקקים מבפנים

כדי שיהיה אפשר

שהדבר הנטחן ייפול לאותה עגומה.

מה זה עשיה?

זה היה לשון עשיתא. עשיתא זה כאילו קיצור לשון של חסירתא, אז זה הפך להיות עשיתא.

עשי רפואה.

משהו אחר, כן.

הלאה, בוכנה.

הרב, עד עכשיו רבי יהודה ענה לו על השאלות,

אבל קודם בתשובה קודמת אמרת שהגמרא אומרת,

זה אותו דבר, זה הכל רבי יהודה.

השגגאי שלי.

לא, לא, בסדר. כן.

הלאה.

שאל אותו שאלה נוספת.

מה זה הלשון בוכנה?

כלומר, היו פעמים שהיה מכתשת,

והיו לוקחים את העלי, זה נקרא.

כאשר היו רוצים

לא לטחון, אלא להדק, לכתוש

דברים מסוימים,

אז היו לוקחים...

כשאני הייתי צעיר, עוד היה, זה היה קיים.

בדיוק.

לפני סבתא מתמונה במוזיאון ישראל, שבוע סבתא רבא שלו,

בגיל 100, יושבת ישיבה מזרחית. ואני חייתי עם זה כבר,

אני הייתי מתפלל לשמוע שאני חייתי עם זה בבית אצלי, זאת אומרת, אצל ההורים שלי

היה את העלי הזה.

ככה היו קודשים.

על כל פנים, למה נקרא העלי הזה בוכנה?

אומר לו רבי יהודה, בוא והכה נא.

כלומר,

בוא ונקה בה על ידה במכתשת את המאכל,

את המאכל שבמכתשת.

שואל אותו רב זרע, למה נקרא חלוק העליון לבושה?

אמר לו רבי יהודה, לא בושה.

הוא אמר, על ידי החלוק העליון

נעלמת הבושה, זאת אומרת,

בזה אין לו בושה, כי פעמים שהבגדים התחתונים יותר הם קרועים, ועל ידי החלוק העליון שלובש עליו הוא מסיר את הבושה ממנו

שלא יראו ש...

לא בושה

אין בושה, יפה

שאל אותו למה נקרא המעיל העליון גלימה

אומר לו רבי יהודה שנעשה בו כגולם

כלומר גולם הכוונה כאילו האדם ללא איברים, ככה כשהוא

מלובש עם הבגדים שמעל ה...

בלי הגלימה הזו,

אז רואים עדיין את חיתוך האיברים, רגליים, ידיים,

אבל על ידי הגלימה זה היה מעלים את חיתוך איבריו,

לכן זה נקרא גלימה מלשון שנעשה בו כגולם.

נכון מאוד.

שואל אותו,

נכון אבל בזה,

אז זה היה מתכסה שלא היו רואים את חיתוך איבריו.

לא כתוב לנו כאן.

כנראה שהיה מעלים חלק מהאיברים.

מביאים כאן, תרשו לי לומר לכם מה שמביא הבעל הבן איש חי בספרו בניהו, הלוא יש לו שני ספרים, בניהו ויהודה על השאס,

אז בספר בניהו הוא מביא

שלא היו עושים לה בתי ידיים, כלומר שרוולים,

אלא כולה חתיכה אחת ומניחים אותה על הכתפיים וקושרים אותה למעלה תחת הזקן ומתכסה בה כל הגוף.

זה כמו סלים, יש לה ארבעה קרפונות, נכון?

שוב, אז כמו שאתם הבנתם,

יש היום דבר כזה גם כן,

כן, להבדיל, לשופטים.

השופטים לוקחים איזושהי גלימה שחורה,

הגלימה הזו היא למעשה חתיכת בד שמכסים את עצמם

וכושפים את זה כאן וזהו זהו וככה הולכים.

וגם עורכי דינים, בשעה שהם...

אז זה כאילו להראות איתו חכמים. משהו חשיבות.

עניינו להראות את החשיבות שבו.

אז לא היו רואים לא את הידיים ולא את שאר האיברים, לכן

קראו לזה גלימה מלשון שנעשה בו כגולם.

שואל אותו רב זרע שאלה נוספת,

מדוע נקרא המעיל העליון שהיה נאה יותר,

היו קוראים לו גולטה?

אומר לו רבי יהודה, גלה והיטב.

כלומר,

בשעה שבן אדם לובש את זה והוא רוצה אחר כך לשבת,

אז הוא חייב להגביה את שולי הבגד הזה,

וכך לגלות את עצמו כשהוא מתיישב,

כדי שלא יתלכלך

ולא ישתפשף המעיל בקרקע.

אז ככה היה ראוי. לכן קראו לזה לשון כזה.

שואל אותו פוריה, מה זה הלשון? פוריה,

אומר לו רבי יהודה, מלשון שפרין ורבין עליה.

שאל אותו רב זרע, למה הבור שנתייבשו מימיו,

פוריה זה מיתה.

אז הוא אומר, למה קראו לזה למיתה פוריה? מלשון שפרין ורבין עליה.

שואל אותו רב זרע, למה בור שנתייבשו מימיו

קוראים לו בורזינקה?

אומר לו רבי יהודה, בור זה נקי.

כלומר,

לא נשאר בו כלום,

נקי ממימיו.

כמו שאומרים, הוא בעל השור נקי בתורה.

ומה זה בעל בורז נקי? יזע זה נקי מלכסיו.

נקי זה כאילו לא נשאר לו כלום.

יפה.

שואל אותו שאלה נוספת, למה נקרא הסודר,

שתלמידי החכמים מתעטפים בו סודרה.

איזה סודר?

כן, ככה היו קוראים לזה.

היה בגד

כאל סודר, שתלמידי החכמים היו מתעטפים בו.

עוטפים בו את ראשם.

למה קראו לזה מלשון זה סודרה?

אומר לו רבי יהודה, מלשון סוד השם

ליראיו. כי מאחר שהוא מיוחד לתלמידי החכמים,

שלהם נגלה סוד השם,

לכן קראו לזה סודרה.

סודר זה בגד, כמובן.

אבל זה... לא, זה הלשון סודו שבכאן, זה הכוונה שבו היו מכסים את הראש, והיה קצת על כתפיהם, אבל לא יותר.

אבל סודר זה לא רק בגד של ראש, זה הכל קיים.

לא תגיד לך שזה בעולם. לא, לא בטוח.

היום קוראים לבגד בימות החורף,

שאומר דמי, סוודר.

אבל למעשה במקור סודר,

זה מה שמכסים היו בו את הראש, והיה

שולב על כתפי האדם.

הם היו רגילים לא ללכת בכיסוי ראש, החכמים.

לא היו מסתפקים בכיסוי כמו שלנו,

אלא היו מכסים את ראשיהם לגמרי.

נכון מאוד.

שואל אותו רב זרע שאלה נוספת,

למה ארמון של מלאכים נקרא אפדנה?

אומר לו רב יהודה, אפית חדן.

זה מרמז

שלפתח הזה באים למשפט או לשרת את המלך.

אז אם כן,

לאחר כל אריכות הדברים, לומר מה המשמעות של כל מיני לשונות שיש

בארמי שיש לזה משמעות מסוימת.

מה זה הפדנה? הפדנה.

אז זה אומר, הפתחדן.

בפתח הזה נכנסים למשפט או לשרת את המלך.

מה זה הפדנה אבל? הפדנה זה ארמון של מלאכים.

כן.

הרב, יש לי שאלה.

כן.

אם אני יושב פה היום, בחיים הייתי שואל למה לשורת קנב ארוך ולגמרי קנב ארוך.

בחיים הייתי חלק. ודאי.

אולי ביום ידיון זה.

אבל אני לא שרב זירה, טלב המיהודה.

בגלל שאלות הוא שאל אותו?

היו שאלות רבות. כן. רק כאן מציינים שהוא רצה לדעת את הכול

וידע שיש לו תשובות גם כן לזה.

ולכן

ניצל את ההזדמנות שהוא נמצא עכשיו במצב שיכול לשאול אותו את השאלות הללו.

בתוך בית המדרש לא רצה לשאול אותו.

בן אדם,

תדע לך,

ראוי שחכם

בחוכמת התורה יהיה חכם בכל מה שיש בבריאה.

כל החוכמות, שיקנה את כל החוכמות.

אלא

שזה יהיה בגדר פרפראות.

החוכמה העיקרית זה חוכמת התורה.

ואגב, לימוד התורה,

אז ידע דברים נוספים שיש בהם דברי חוכמה.

כך ראוי שהתלמיד החכם יתקשט, יתפאר,

בלהיות חכם מכל מיני חוכמות. שוב,

הכול שיבוא מדרך התורה הקדושה, ולא על ידי ביטול תורה.

אז פעמים שאתה רואה גם כן עיסוק באסטרונומיה בתלמוד,

אתה רואה לפעמים עיסוק במתמטיקה בתלמוד,

בכל מיני ענייני דקדוקי לשון,

כמו שאתה רואה פה ובעוד מקומות בתלמוד,

כל מיני מאמרים של אנשי העולם,

שיש בזה דברי חוכמה.

הכול צריך לדעת.

לא בכדי נכתב התלמוד, זה לא היה משעמום,

אלא הכול היה לזה מטרה מסוימת.

וכמובן שישנם דברים שהגם שעל פי פשוטם של דברים

נראה שהדברים הללו

אין בהם ערך,

אבל חכמי התורה יודעים

שגם אם לפי פשוטם של דברים נראה כאילו חסרי ערכים,

אבל בעומק הם מתכוונים לדברים עליונים ונשגבים,

והם ידעו את השפה ביניהם, איך לדבר ולהבין מתוך זה את התשובות

לאותן שאלות.

אמרת קודם, שאלות כמו משל בנושא.

נכון מאוד.

יש בקברות את כל הדברים האלה, הרבה עמינו יש לדיהם במדינה. אומר המהרשה, אני רוצה שלא לשכוח,

שמביא על העניין הזה של הלשונות הללו שלמדנו אותן עכשיו,

מביא המהרשה תרגום קרוב ללשון הקודש בכמה מילים.

זאת אומרת, ישנם הרבה פעמים

שדבר כזה שהוא נאמר בלשון תרגום,

אבל יש לו קרבה ללשון הקודש.

רבי יהודה בא לבאר שגם המילים הללו ששאל אותו רב זרע,

הן מקורן בלשון הקודש.

דקה, דקה.

עכשיו, למה הביאו את זה כאן?

למה הכניסו את זה כאן?

אומר המהר״ל,

מאחר וראינו שאין

דבר כזה שהקדוש ברוך הוא ברא לבטלה.

למדנו אתמול

על אותם דברים קטנים שהקדוש ברוך הוא ברא,

זה הכול בחשבון ובדקדוק.

אז באה הגמרא כאן להוסיף שגם הלשון

שנתן השם יתברך לבני האדם אינה לבטלה.

שלא נאמר שכמו שקוראים לדבר בשם זה,

כך היה אפשר לקרואו בלשון אחרת.

זאת אומרת, ישנם כאלה שאומרים,

אין שום משמעות ללשון.

בסך הכול,

זו הסכמה הדדית של בני האדם,

שכך יהיה דרך תקשורתית להתקשר,

שהאחד יבין את חברו.

זה כהן הלשונות האחרות של אומות העולם,

זה אומנם הסכמה של חברה,

שכך תהיה דרך התקשורת ביניהם.

אז בנו שפה, בנו צורה של אותיות,

אין לזה משמעות מעבר לעניין הזה של דרך תקשורתית בלבד.

תרשה לי, אני חוזר ואומר, אומר המהר״ל,

שלא נאמר שכמו שקוראים לדבר בשם זה, ככה היה אפשר לקרואו בלשון אחרת,

כמו שיש הסוברים שהלשון הוא דבר הסכמי.

כלומר, הדבר המוסכם על כולם, שככה רצו לדבר.

ובונים שפה,

אותם סופרי אותה אומה.

או החכמים שבאותה אומה בונים כביכול שפה מסוימת

שאצלי אני הייתי קורא לזה יותר סלנג ולא שפה.

אני חושב שזו הסכמה חברתית שככה מתקשרים ביניהם.

גם היום בתוך לשון העברית מצויים הרבה מילים שהם

מוגדרים כסלנג.

כלומר, זו הסכמה חברתית שמדברים בלשון זו.

אבל לשון הקודש זה לא כך, אלא הלשון

הוא דבר הבא מן השכל ויש לו ביאור,

והביאו לכך כמה דוגמאות ומהן נבין.

אומר המהר״ל, ומהם נבין

שגם דברים שלא נתבהרו כאן

יש להם הסבר בשכל למה נקראו כך.

כלומר, לדעת שפה זה רק היסוד לומר שתדע, אם אתה רואה פה שהכול יש לו משמעות,

אז גם כל אלה האחרים שלא הביאו כאן בגמרא,

הכול מדוקדק בתכלית הדקדוק.

כמובן שכאשר באים אנו

לבדוק

מהו הלשון שראוי שעם ישראל ידבר בו,

הלשון היותר ראוי זה לשון הקודש.

אבל זה ארמית.

ולא לפתח סלנגים.

העולם זה ארמית.

אני אומר שזה נוצר, המקור הוא בלשון הקודש.

אבל ארמית זה לשון הקודש. לא.

אמרתי שהתוספות הללו,

של המילים הללו שנראה כארמית,

המקור הוא בלשון הקודש.

כשרצו לומר דרך שם, אמרו דשא.

הרבה פעמים יוצא ששני מילים הופכות להיות כמילה אחת בגלל קיצור הלשון.

אבל למעשה המקור הוא, שורש הדברים הוא לשון הקודש.

אבל שהתוספות זה הסכמה. הסכמה חברתית.

בדיוק.

בדיוק כך.

למשל, אני יכול לומר לך,

יש גם מושגים,

כן,

קצת להפך מזה.

התפארת ישראל מביא שיש הרבה מילים מלשון יוונית,

שאנו משתמשים בהם בלשון הקודש.

וחכמים, זכרונו לברכה, שהם בעלי לשון הקודש,

כשקיבלו מילה יוונית לתוך לשוננו הקדושה,

הכרחוה להתייהד תחילה.

ולכן שיבשו את המילה ממקורה בכוונה,

כדי שתהא מתפרשת בלשון הקודש.

כמו שפרשו כמה מילים בסוגייתנו.

זאת אומרת, היו מצבים כאלה.

הלשון אפוטרופוס,

זה למעשה במקור,

הוא מיוונית.

פוליטיקה,

זה גם מילה שמוזכרת במשנה.

והביאור בזה, זו מילה ביוונית,

שזה הביאור בזה של

אנשים חשובים.

לאנשים חשובים היו קוראים פוליטיקאים.

פוליטיקה.

ככה מובא שם במשנה במסכת תרומות, כמדומני.

יש לשון של פרוזדור. מה זה הלשון פרוזדור?

פרוזדור, לפני אדירה, נקרא פרוזדור.

וגם זה בארמית, ביוונית.

כמה וכמה מילים,

אינני זוכר כעת את כולם.

אה?

זה פרוסדור. איך? זה פרוסדור של מקרים.

יכול להיות, כן.

יש להם סיפה למה נאמרו ככה. זה לא בדיוק הסיפה מערכת הגדולתית.

השפות הם נבראו.

לא. כל השפות הן שפות שהם נכרעו.

עכשיו זה לא רע שבעים שפות.

כי בבבל, כשהחדוש ברוך הוא נשא להם את השפה אל המקום. זאת אומרת, הם ידעו את השפה אל המקום, הם דיברו שפה. זאת אומרת, זה לא שזה היה אז כמה חברות. כן, לא.

הרי שהשם חילק את אלה שבעים שפות,

ואחד דיבר אחר ימין. רונן, רונן, רונן.

אז אתה צריך להבין דבר אחד.

כשהקדוש ברוך הוא, גם אם נגיד שהקדוש ברוך הוא נתן להם את השפה,

הוא נתן להם את השפה רק בתור דרך תקשורתית.

אבל לא בגלל שיש פה משמעות למילים.

המשמעות למילים היא רק בלשון הקודש.

אבל השם ברא את השפה, שבעים שפות. זה לא הסכמה חברתית. עוד פעם, אז, השם ייצר את השפה. אתה הבנת מה שאמרתי עכשיו?

אמרתי שזה דרך של הסכמה שיהיה דרך של תקשורת, זה לא מעבר לזה.

בשונה מלשון הקודש,

שיש לזה משמעות עמוקה מאוד גם כלפי עולמות עליונים מאיתנו.

אבל אני חושב שגם לשם יש משמעות.

כי אם זה בריאה של השם,

אם זה בריאה של השם, אז מן הסתם יש לזה משמעות.

לא.

אם תגיד שזה תקשורת. לא, לא, לא. לא, לא, לא, לא.

הם יצרו את המילים, לא, לא, לא, לא, לא, לא. צריך לדעת ש... יש לזה משמעות, שהם התקשרו.

אמרתי, זה מה שאני אומר. זה אמרתי.

הפעם הסברתי, בתור דרך תקשורתית,

שלא יהיה מצב כזה שאחד יכה את חברו בגלל חוסר הבנה,

אז נתנו,

הרי זה מה שהיה,

הקדוש ברוך הוא בלבל בתור הפלגה,

בלבל את לשונם,

ההוא היה מבקש פטיש,

אבל היה נותן לו משהו אחר.

וככה הקדוש ברוך הוא יצר.

אז אתה צריך לדעת שעצם זה שיש להם הסכמה לדבר, וזה מכוון מלמעלה,

זה בתור דרך תקשורתית, אבל לא שיש לזה משמעות עמוקה שמרמז על הבריאה כולה, כולל עולמות עליונים מאיתנו.

טוב, מסתפק בזה.

הרבה להוסיף, לא נוכל. זה לא מה שנוטה להגיד שזה גם בריאה של השם.

לא נוכל להוסיף בזה הרבה.

זה לא שבני ילדים את זכות המילים.

זה מילים שהקדוש ברוך הוא נתן להם. נראה את רשי, עניתי כבר על זה. נו, בסדר, לא אמרתי שלא. לא, יש לזה משמעות עמוקה. אז הגענו להסכמה. אז עכשיו בואו נראה את רשי. למה לא נראה את רשי בחברה החברתית? כי בשביל זה אין להם את זכותו. עוד פעם, זה עניין של דרך תקשורתית.

אתה צריך לדעת שישנם

ישנם מקומות

שנוצר הספה,

גם אם זה מכוון מלמעלה,

אבל זה נוצר בתור הסכמה ביניהם שכך יהיה.

ברוך הוא נתן בליבותם שככה יהיה השפה של אנשי אותו מקום.

זה הכול.

אבל בתור דרך של תקשורת.

למה דווקא שיש שפות? יש לזה עניין, אבל אין לזה משמעות לעצם המילה.

העניין של חילוק של שפים שפות זה עניין אחד,

והעניין של משמעות לכל מילה ומילה זה עניין אחר. משמעות לכל מילה יש מלשור הקודש בלבד.

כל חללי עלמא, אני קורא את רשי יחד איתכם,

כל חללי עלמא. אתם רואים רשי בדיבור לא מתחיל כל חללי עלמא?

פירוש

איך אני אעזור לכם בעניין?

השורות הצרות ברשי,

תתחילו לרדת לכיוון מטה.

כן, אני אתחיל לספור שלוש, שש, תשע, שתיים עשרה, חמש עשרה,

שורה ארבע עשרה, חמש עשרה בערך, כן.

מתחילת השורות הצרות.

יש לכם אותיות מודגשות, לא כל חללי עלמא, מצאתם?

למעלה יותר, יותר למעלה, איפה אתה? איזה סודרה? למעלה.

אמרתי מתחילת השורות הצרות.

אה, אתה מדבר על רשי?

כן.

אני יכול להתחיל?

כן. רונן, מצאת?

כל חללי עלמא פירוש דברים הנעשים בכל חלל העולם.

זאת אומרת, למה הוא ראה צורך לשאול אותו? כי הוא ראה שהוא יכול לשאול אותו, אבל הוא לא יכעס עליו.

רשאי לשאול אותו על כל שאלות שירצה.

מאזגי על ברש עדרה, מהלכות בראש העדר.

ככה אמרו בגמרא שהעזים תמיד

הולכות בראש העדר רק אחריהם הכבשים.

אומר לו, ברשא חשוכה, סתם עזים שחורות,

סתם רחלות לבנות.

מקסיאן בזנב, ככה אצל הכבשים.

ואילו הנה מגלן, עזים, אין להם עלייה.

הנה מקסיאן מנהי, ורחלים שאנחנו מתקסים מצמרן.

העלייה.

הזנב, כשהוא עבה,

כשיש אצל הכבשים,

זה העלייה.

לך לאתליז ותבקש את העלייה, אתה מבין?

כן,

ככה עושים חמין טוב כמו שצריך.

שמים על זה תמיד ותקילים. תמיד ותקילים, כן.

כנראה שהוא לא ידע מה עם השלום מכניסו בתוכו.

הנה נקסיאן מנהי, ורחלים שאנחנו מתקסים מצמרן, גם הן מכוסות.

דאחלה קיסא, קוצים.

לפיכך זנבו קצר, כדי שלא יידבקו בקוצים. זה מתייחס לגמל,

שיש לו זנב קצר בגלל שלא יידבקו בקוצים.

ואילו השלשור, ארוך יותר, הוא בעל לקרחושי בקה

להבריח היתושין שבאים לצייר אותו,

שהוא חי באגמים, יש שם הרבה יתושין.

קמצא ארבה, מילי נראה קמצא, נמלה שני פירושים, מה שמביא חילפי ערבה ואיקשיה,

אם הקרניים שלהם היו קשות,

נדיה ומתעברה, ואם הייתה קשה,

תנוד ותעקר, תשתקה בעצים ומתעברה,

ואז הסתמו עיניה,

שמראות עיניה תלויה בה כדי שמואל.

המראה של העיניים תלוי בקרניים.

תמרדתר נגולתא מדליה לעילה.

ריס של עין התחתון כשעוצם עיניו עולה למעלה מן העליון,

ובשאר כל בריאה העליון שוכב על התחתון.

כשמדדה עיר הדפש עולה בלילות על הקרשים והקורות.

צריך שיעלה התחתון על העליון מפני העשן,

שלא ייכנס בעיניו.

מתקוליתא,

דבר שמטבילין בו, כגון

כותך או שער נפתן,

מתי תכלדא לכשיכלה, מה נאכל?

זה פירוש אחד, אבל בלי לראה, אומר רש״י,

מתי תכלדא לפי שאינו כלה,

עד זמן ארוך

שאינו נאכל,

אלא מעט-מעט.

מובן, אתה קונה קופסה של חריף,

כן, מה שנקרא בתימנית זחוק,

עד שאתה גומר אותו, לוקח לך זמן, כל פעם אתה מטבל קצת.

ביתא בו והיטיב

שדרך לשב בבית,

בקתה בית צר וקטן, בעקתה בית צר,

קופתא מכתשת, לשון אחר מדל חיטים,

ולי נראה כמין גולם, עץ עשוי לישיבה,

כמו קופת צהור שיחדה לישיבת איתנה בפסחים. הוא מביא ראייה,

גמרא בפסחים, שזה מורה יותר כדבריו, שהקופתא זה חתיכת עץ.

רחבה שאפשר לשבת עליה, על ידי שקופים אותה,

כלומר,

מטילים אותה על גבי הקרקע, ואז אפשר לשבת.

קטיל, כפוף אותו ושב עליו.

לבנה בנה,

מתקיים לדורות הרבה.

הוצה, גדר קוצים על עולבים.

חציצה, אין עוד דבר קיימה, אלא חציצה בעלמא.

קוזק לחרס קטן, כזה, כלומר, דבר מועט וקל.

כמו זהו, מהו חשוף למה לא תולי?

מי הנחה במתנה?

שותיתא, בת של הדס, שמרקדים בו לפני כלה.

שטותא נראה המרקד כשוטה.

היו לוקחים המרקדים לפני החתן והכלה,

היו רוקדים עם ענף של ההדסים.

לכן קראו לענף שותיתא,

זה מלשון, בזה מראה כביכול

ענייני שטות כדי לשמח את החתן והכלה.

כן, משיח לה שפל גדול,

שהכל רוחצים ידיהם ורגליהם ממנו.

מה המשמעות של משיח לה? משהו קולה, רוחץ את הכל.

משחילתא, יש גם ספל קטן שקוראים לו משחילתא,

ספל קטן ונאה.

מה שיקלת, המשמעות הוא

שזה מיוחד לחשובים כמו כלה ואישה חשובה לרחוץ ממנו.

עשיתא, כמו שאמרנו, זה ה...

מה זה עשיתא? אתם זוכרים מה זה? מה אמרנו? מה זה עשיתא?

מדוכא, כן?

זה נקרא עשיתא.

חסירתא, שחסר החקיקה מבפנים.

בוכנה על איש שקוטשים בו לבושה חלוק עליון.

לא בושה, למנוע בושה שמחסה כל החלוקים התחתונים הקרועים ורעים.

כגולם שאין לו חיתוך איברים, גולתא מקטורן נאה.

גלבתיו,

זאת אומרת, זה בגד עליון

שהוא ראוי לחשובים יותר ומגיע עד רגליו.

והמלך, כשהוא רוצה לשבת, אומרים לו גלבתיו, כשהוא יושב,

מגלה עצמו שלא ישוב עליו,

כדי שלא ילכלכנו ולא ישופנו בקרקע וישיר שערו ויקרע ויתמלא.

בור זינקה, בור שיבשו מימיו, קוראים כן.

נקי, חסר מימיו.

סודרה, דרך תלמידו חכמים, לעטוף סודר.

אפדנס, טרקלין של מלכים.

הפיתחה, אל פתח זה יבואו הכל. אם למשפט, אם לשרת המלך.

למשל, הכלי הזה שנקרא מדוכה, מה שהזכרנו מקודם.

אז זה שלא חי בדור ההוא, הוא לא יודע מה זה.

כן?

הוא מנסה לתאר.

אני גדלתי עם זה, בשביל זה אני, לי זה קל יותר.

בוכלב, בוכלב.

בוכלב, לא?

באמת, יש בוכלב ויש בדוכה.

שני דברים.

היה שני אבנים,

אני אומר לך,

לנו לא היה את זה, אבל לשכנים

בסמוך היה,

אבן גדולה מאוד

שהיה בה כעין חורים-חורים,

ובאמצע היה כעין חלל יותר.

מה שמובא פה,

שהיו חוקקים,

מוציאים שם איזשהו חלק.

זה לא רגע. תרשה לי.

והיו לוקחים, למשל, תחילבה, אתם לא יודעים איזה חילבה לא בא בגרגירים.

אז לא היה מיקסר ולא היה כמו שהיום.

זה יהיה חי. הייתי רואה, כן, זה כעין החיים.

היו לוקחים אבן,

אבן, מניחים בתוך

המדוכה הזו את הדבר שאתה רוצה לטחון,

ומגלגל את האבן

על גבי המדוכה הזו.

וככה היו

טוחנים את הדברים הללו.

מה היה חלק כמו חובים... מה היה חלק כמו חיים? מה?

בחיים זה היה דבר הרבה יותר ענק, הרבה יותר מסיבי,

גם הצורה של העבודה בו, זה היה אחרת.

פה זה משהו קטנטן יותר. ישנו בבית, ישנו בבית.

זה עולה, מכתשת ועלי.

אצלנו בתימנית קראו לזה מדג, אתה יודע מה זה מדג?

שבו היו מדכים,

מדכים הכוונה בראשונה הופכים את זה לדק.

לכן קראו לזה מדג.

כן.

נחזור לגמרא,

שוב אנחנו נראה ברייתא שמדברת בענייני טבע העולם, תנו רבנן,

אתם מצאתם את זה?

שלושה. כן.

כמה בשביל שלושה? שלושה.

כל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה.

ואלוהן

דג ונחש וחזיר.

בדרך כלל,

כן,

כל הנבראים כולם,

בין בני אדם

ובין להבדיל בעלי החיים,

כשמזדקנים נחלשים.

אבל ישנם ג' שכשהם מזדקנים נהיים יותר חזקים,

מוסיפים גבורה.

מהם הדברים הללו?

דג,

נחש וחזיר.

לא נזכר כאן אם יש איזה הבדל בין דג,

בין דג לדג.

לא מצאנו.

מובן?

למה, למה, למה, מה זה? למה דווקא אין את זה?

לא יידח ממנו, נידח. ראשי תיבות, נידח.

נחש,

דאג, חזיר.

למה מיוחד זה? למה לא חזיר?

אינני יודע תשובה לזה.

לא זכיתי לדעת מדוע דווקא הם

זכו לקבל את המעלה הזו,

שככל שמזכינים,

כן,

גבורה מתרספת בהם.

לא יודע.

יש פה הרבה הרבה דברים יפים.

אם תרשו לי, אני אגיד לכמה וכמה מהם.

או שתרצו להמשיך.

תשמעו, אז אתם שמחים לשמוע.

אז בואו אני אגיד לכם

כמה וכמה דברים מהמפרשים שמביאים על הדברים שלמדנו מקודם.

הייתה שאלה מדוע העיסים,

כשישנו עדר של כבשים ועיזים,

העיזים הולכים בראש ואחר כך הכבשים.

אז מה הוא עונה לו? כבריאתו של עולם, כן?

אמרנו שזה כבר משל,

ולא מעבר לזה, כן?

משל.

אבל מהו הנמשל?

אומר המהרשע,

מה ששאל על העיזים שהם הולכים בראש,

כוונתו לכך שמלכות יוון משולה לעז.

כמו שכתוב, וצפיר העיזים הגדיל,

וישראל נמשלו לשה,

כמו שנאמר, שה פזורה ישראל.

ומפני שבבית שני לא עמדו מלכים לישראל ממלכי חשמונאי והורדוס,

עד שמלכו מקודם מלכי יוון,

כמו אלכסנדר מוקדון,

ואחריו עוד מלכים אחרים מיוון.

וגם מי זה הורדוס?

מלכי חשמונאי?

אני אומר,

הייתה תקופה שהיו מלכים מבית חשמונאי,

ולאחר שכלו בית חשמונאי מלאך הורדוס, כאדומה.

מה אני אגיד לך?

היו כאלה שמוכנים בית חשמונאי.

אז בבית שני,

אז הוא אומר,

בבית שני בתחילה היה מלכים ממלכי יוון,

ולאחר מכן עמדו מלכים על ישראל ומלכי החשמונאי והורדוס.

אז הוא שואל אותו, למה זה ככה?

מדוע? מה הסיבה?

זה התכוון

רב זרע בשאלתו, זו לא הייתה סתם שאלה.

אז עונה לו שהעניין הזה כבר נרמז בבריאתו של עולם,

שבתחילה היה חושך,

ולאחר מכן נברא אור.

אמרו חז'ל שחושך על פני תהום זה יוון,

שהחשיכה את עיניים של ישראל,

ואחר כך מלכו מבית חשמונאי, שהוא אור,

שמלכו בנס נרות של חנוכה.

אבל גם לפני שמלכו יוון, גם כן היה נכות ישראל.

נכון, אבל הוא מתכוון,

הוא מתכוון. הוא מתכוון. הוא מתכוון דוד עד האלף מהחושך ההוא. אני מסכים.

עכשיו, לא נותנים לעשות תיאור על כל ההיסטוריה במשך כמעט ששת אלפים שנה.

מדברים פה על התקופה הזו,

שהיה מצב שמלכי יוון מלכו על ישראל, ורק אחריהם הלכו בטח השמונאי.

לזה, זו הייתה הכוונה.

הייתה הכוונה, כי כך

הקדוש ברוך הוא לפעמים

נותן את ההנהגה לעם ישראל,

מסיבה שאיננו ידועה תמיד, לפעמים זה בגרח עוונות,

אבל

פעמים שיש מצב של חושך לישראל,

ולבסוף מתגלה האור.

היו תקופות בהיסטוריה

שהיה פעמים מצבים קשים ביותר על עם ישראל.

וכן מצבים טובים יותר.

עברנו לפני שישים וכמה שנים

טרגדיה גדולה לעם ישראל,

השואה האיומה.

באופן טבעי ונורמלי לא היה אמור לשרוד

העם הזה אחר כל מה שעבר במשך ההיסטוריה.

הא? ובכל זאת הקדוש ברוך הוא, הוא-הוא.

לא עזבתים ולא, איך אתה חושב בפסוק?

לא מאסתים ולא געלתים לכלותם.

חשבו ברוך הוא מבטיח. אלא מה?

בגלל סיבות הידועות לו,

פעמים שזה עוונות, לכן אני מדגיש,

סיבות הידועות לו, פעמים שזה עוונות,

קורה את המצבים הקשים הללו כדי לזכך את עם ישראל, ולאחר מכן באה תקופה טובה יותר.

פה אנחנו מבחינה גשמית הגענו לתקופה טובה יותר, זה מה שרואים ברור.

אלא מה?

עניין רוחני, חלק רוחני.

ייתכן שהסיבה לכל מה שעברו בשואה,

עבר עם ישראל בשואה, זה בגלל שהתקרבו לגויים.

ידוע בהיסטוריה, אני לא חלילה בא לקצרגה על אף אחד.

קטונתי, אני אומר על מה שאני ראיתי במי שחי את התקופה ההיא ומעיד שהיה מצב של התבוללות גדולה,

וכמעט שכחו,

להבדיל בין

בין יהודי לגוי.

לכן קרה שקדוש ברוך הוא עניש,

וכשהוא מעניש אז כבר

אינו מבדיל בין צדיק לרשע,

אז בגלל עוונות כלשהם גם הצדיקים

נכללים בתוך זה.

זה לגבי השאלה הזו.

אבל הרב, זה היה כאילו מקומי?

הבן יהוידע כותב,

אתה שואל, במה הייתה כאילו בכל עולם המדינות וכל העם? כן, כן, אבל זה היה חלק גדול מעם ישראל, ודאי.

בבן יהוידע כותב

שיש כאן רמז על העשירים,

שכתוב, והעשיר יענה עזות.

כלומר, כשאתה בא לעשיר,

אז הוא עז בתשובותיו כלפיך.

אבל על דברי החכמים נאמר, דברי החכמים

בנחת נשמעים.

ודרך העולם הוא שכאשר נאספים עשירים וחכמים יחד,

לתקן איזו תקרה לצורך הכלל,

תחילה משמיעים העשירים את דעתם,

ורק אחר כך אומרים החכמים את דבריהם.

שוב, זה נובע מהחוצפה. במקום שהעשיר יבין, אמנם אתה עשיר,

אבל החכם הוא נעלה יותר ממך,

זה לא אומר שאם יש לך כסף, אז אתה נעלה יותר ממנו.

על כל פנים, זו המציאות. שואל אותו רב זירת, רבי יהודה,

מדוע הדבר כך? זה הוא מתכוון בשאלה.

מדוע אלה שאמורים להיות שפלים יותר מרשים לעצמם ללכת בראש העדר, לדבר לפני

החכמים.

הלוא המעלה בכבש

היא גדולה יותר מאשר, התועלת לאדם מהכבש היא יותר מהעז.

אז מדוע בכל זאת העז הוא חצוף יותר והולך בראש העדר?

ללמז על אלה,

גם שהחכמים הם הם הם אמורים להנהיג את העם ומנהיגים את העם.

בכל זאת העשירים מרגישים בעצמם שהם חשובים יותר,

עד כדי שהם

חצופים לדבר לפניהם.

אז מה הוא משיב לו?

שהוא כבריאת העולם,

שקדם החושך רק אחר כך באור,

משום שעל ידי זה ניכר יותר טובת ותועלת האור על פני החושך שקדם לו.

כלומר, מתי אדם מרגיש את התועלת הגדולה באור?

רק אם קדם לו החושך.

כמו שהיה פעם מעשה באחד,

ואיזה חסיד,

שהבית שלו היה צר, יש לו בית מטופל בילדים,

לא,

מאוד קשה.

אמר, ילך לרבה שלו לשאול, מה עושים?

הלך לרבה, אומר לו, הרבה, תכניס עז לתוך הבית.

הוא חשב שיש פה איזושהי סגולה, אז הוא הכניס עז הביתה.

וכמובן שזה הפך את חייהם לחיי מרורות.

שאל את הרבה, כבוד הבעל הרבה, כמובן, הרבה, זה לא עזר כלום.

העז עוד יותר. אז עכשיו תוציא אותה.

אחרי שהוציאו אותה הרגישו את ההקלה.

אחרי החושך בא האור.

אז התכוון רבי יהודה לרמוז לו, להשיב לו לרב זרע.

אם אתה שואל אותי מדוע העשירים

מרשים על עצמם לדבר בחציפות לפני החכמים,

בגלל שהעניין הוא של העשירים.

אין סכל רחב וגדול לומר דברים מתוקנים ועצה נכונה כמו החכמים.

לכן החכמים מתנהגים בכבדות לעצור את דבריהם, שלא לא אומרם בתחילה.

כדי שתחילה יאמרו העשירים את דבריהם.

הם אומרים בכבוד, בכבוד, בכבוד.

בוא נשמע אותך, עד כמה חוכמה יש בך.

ורק לאחר מכן יגידו החכמים את דעתם בעצה נכונה ומתוקנת.

ועל ידי זה תגדל תפארת דברי החכמים יותר.

אז זה היה העניין וזה הרמז בדבר.

טוב, יש פה עוד פירושים.

אם אני...

רק על זה לבד, העניין הזה של עזים וכבשים,

יש פה המון המון דברים.

עכשיו, יש...

הייתה שאלה מדוע העזים

אחוריהם מגולות

ואילו הכבשים אחוריהם מכוסות בעלייה.

אז הוא ענה לו מה שענה.

אומר רבינו יהוידע,

שהתכוון לשאול אותו כך, מדוע החכמים אינם מתגאים בלבושיהם

שיורו עליהם שהם חכמים,

כמו העשירים

שלובשים בלבושים נעים ויקרים,

שיתגלה לעין כל חשיבותם לאושרם.

אם אתה נפגש עם אדם עשיר, בדרך כלל, כן, עשיר,

חובש בגדים

שיכירו עליו שהוא בעל נכסים וחשוב.

חכמים,

לוקחים ולכם את בגדים,

לא מתלבשים עם בגד כזה שירא עד כמה הם חכמים.

ועל כך השיב לו החכמים שכל העולם נהנה מתורתם.

זו הכוונה במה שהשיב לו, הכבשים שהעולם נהנה מהצמר,

לכן גם אחוריהם מכוסה.

התכוונו לרמוז, החכמים שכל העולם נהנה מתורתם,

לכן הם צריכים ללבוש בגדים עיקריים שיגידו ויעידו על חשיבותם,

כי הם ידועים לכל המון העם מחמת תורתם שהם מלמדים לעם.

אבל העשירים,

שאין לעם הנאה מממונם,

אם לא יקשטו את עצמם בבגדים נעים ועיקריים, לא יכירו בהם המון העם שהם עשירים

לכבדם ולקום לפניהם.

אז לכן רואים צורך לקחת דווקא בגדים כאלה שיראה להם את ה... יראה על החשיבות שבהם,

על עושרם.

עכשיו על הגמל.

הייתה שאלה למה הגמל

זנבו קצר.

ואצל השור, זנבו ארוך. אתם זוכרים, כן?

אומר רבנו יהוידע, גם פה הוא אומר יפה מאוד, גמל זה רמז לעם הארץ,

כיוון שבגמל יש סימן אחד משני סימני הטהרה.

איזה סימן יש בו?

מעלה גירא,

ולא יותר.

ולישראל יש שני סימני טהרה,

שהם חלק התלמוד וחלק המעשה.

גם גדולים בחוכמה וגם גדולים בחלק המעשה, בעשייה.

עליהם נחלקו, האם גדול התלמוד, גדול המעשה, יש בגמרא מסכת קידושין בעניין הזה.

והנה כל ישראל,

היינו הך,

מפריס פרסה של סעסע זה באותו מקום.

והנה כל ישראל בחזקת כשרות לגבי חלק המעשה,

ואפילו עמי הארץ.

כלומר, בחלק של המעשה,

גם אלה שהם עמי הארץ הם בסדר.

כמו שאמרו שאפילו ריקנים שבישראל מלאים

מצוות כרימון,

אבל בחלק התלמוד אין כולם שווים.

יש תלמיד החכמים,

יש עמי הארץ.

ולכן, עמי הארץ נחשבים כגמל,

שיש לו רק סימן טהרה אחד.

מרבנו ידע, אבי ידוע, שהעוון נקרא גנבה,

כי היתר רע גונב את דעתו של האדם לעשותו.

וגם משום שנגנב מן הקדושה.

ולכן שואל אותו רבי, זרעת רבי יהודה,

מה הטעם שהגמל,

שזה רומז על עם הארץ,

זוטר גנובטה,

העוון שלו קטן.

הגמרא במסכת בממציאה מביאה על הפסוק

הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטטם. זה פסוק בישעיה נח.

אז אומרים חז״ל, מה הכוונה?

הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים,

שמה שהם עושים זה נחשב כמו פשע,

ששגגות נעשות להם כזדונות.

אמה לול בית יעקב חטטם. מה זה הבית יעקב?

אלו עמי הארץ,

שזדונות נעשות להם כשגגות.

רק לה חטאת מלשון שגגה.

אז למה אתה באמת ככה?

שעוון אצל עמי הארצות

שנרמזים בגמל,

שמה זה זוטר, העוון שלו נחשב כקטן, כשגגה.

לעומת זאת החכמים, שהם בבחינת השור,

שהם גדולים גם בחלק התלמוד וגם בחלק המעשה,

שמה אתה רואה שזוטר גנובטה.

כלומר, אם יש לו כבר עוון,

הגנב הזה בלשון,

זה מתייחס לעוון.

שמה אתה רואה שזה ארוך,

ארוך, העוון הוא גדול.

למה זה באמת כך?

אומר לו רבי יהודה,

שהוא כיוון שהם אוכלים כיסא.

היינו, כיוון שבמאכלים יש גלגולים

של דברים רעים,

ואין לעמי הארץ את כוח התורה להפרידם ממאכלם.

כלומר, בתוך ידי האכילה,

לתקן ולהפריד את אותם...

אלה שמגולגלים במאכלים

לכן הם כאנוסים לעשות את העבירות

ולכן עוונם קטן

אבל השור שהוא רמז לתלמידי החכמים שנקראו שור גדול עוונו

מה הפירוש?

כיוון שהוא דר באגמה היינו שהוא גדל בבתי מדרשות

ששם נמצאים מים רבים

שהיא התורה שנמשלו למים

וגדלים שם הרבה תלמידי החכמים שמשולים לקנים

כמו שכתוב קנה חוכמה קנה בינה מלשון קניין

והחכם עיקר דירתו היא בבית המדרש שנמצאת שם התורה שהיא התבליל ליצר רע המחטיא

לכן צריך לדחות את כוחות היצר הרע

ולכן כאשר נכשל בעוון גם שגגתו נחשבת לעוון גדול כמו ערך הזדון

גם דבר שהוא שגגה אצלו

זה נחשב כאילו זדון

למה?

כי מאחר ויש לו את הכוח היותר גדול לדחות את כוחות היצר הרע

אם בכל זאת לא דחה

אז עוונו גדול יותר

נכון מאוד

נכון מאוד

מדוע צדיק באמת מדקדקים אימו כוחות הסערה?

בגלל

שגם בגלל שנשמתו גדולה יותר

גבוהה יותר

ממילא

הקלקול שלו הוא גדול יותר מאשר קלקולו של

אחד שאינו כזה

ובנוסף

שאחד שהוא צדיק מסתובב בגלל שגם למד והוא יודע את האסור והמותר

ממילא אחד שכזה מחויב לדקדק במעשה יותר כי כבר למד מה אסור ומה מותר

אומנם זה לא פוטר מעונש את אלה שלא לומדים

אבל יחסית זה שלמד ועושה עבירה הוא גדול יותר מאשר

ההוא שלא למד

כמובן שבחשבון הסופי ודאי וודאי שעדיף להיות צדיק עם הדקדוק הזה

מאשר להיות לא צדיק בלי הדקדוק הזה משום שאומנם

כשאתה מתייחס לכל עוון ועוון באופן נפרד אז

עוונו של הצדיק

הוא גדול יותר, פוגם יותר,

אבל כאשר אתה מסתכל על הכלל הצדיק עוונותיו מועטים

מבחינת מספר העוונות

ואילו האחד שאינו צדיק

עוונותיו מרובים כי הרבה דברים הוא אפילו לא יודע שיש בזה בעיה

זאת אומרת שאלה עצמו לעשות דברים

לא כל מי שלמד לא רוצה את זה על השמיים

אני מדבר, כשאומרים צדיקים זה אדם שהוא ירא שמיים

הגמרא מביאה שצדיקים הקדוש ברוך הוא מדגדג עמיהם פחותי סערה, לא אמרה אדם שלמד הוציא פרופסורה בתלמוד

אמרו צדיקים

צדיקים חייב להיות שהוא יהיה רע שמיים,

אי אפשר בלי רע שמיים להיות צדיק

עוד אתמול למדתי, זכיתי

אתמול ללמוד את העניין הזה

בבבא קמא

שאמר אבימלך

הגוי גם צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי אחותי וגם היא אמרה לי אחיו

מה אומר לו הקדוש ברוך הוא?

אדוני נביא הוא

ממך למד, מה זה אכסנאי שבא לעיר, על מה שאלים אותו?

על מה?

על עסקי אכילה אשתי אשתו שאלים אותו, על עסקי אשתו שאלים אותו?

מה אתה שואל אשתך היא?

אחותך היא?

זה כבר מרמז, חסר לך בילכות דרך ארץ

ללכות דרך ארץ גם בנוח מחויב ללמוד

עד כדי כך שהגמרא שם מביאה שבנוח שלא למד

ללכות דרך ארץ,

מחויב מיתה,

שהרק יצא ברוך הוא רצה להרוג את אבימלך בגלל זה

עד כדי כך,

כי דרך ארץ זה מחייב את כולם

רק מה?

הם האומות,

הדרך ארץ צריכה להיות בנויה על פי ההסכמות החברתיות שהם מבינים שראוי ככה להתנהג

אנחנו ברוך השם,

אחרי שיש לנו תורה,

אז

התורה הקדושה תרמז

ותלמד אותנו ללכות דרך ארץ.

מובן?

זה צריך לדעת.

אמנם דרך ארץ כתבה לתורה,

אבל צריך לדעת שהדרך ארץ צריכה להיות בנויה על פי התורה,

לא על פי ההסכמה החברתית

שיש בין בני אדם, זה הדרך ארץ.

פעמים

שאדם נמצא בתוך חברה מסוימת

והחליטו שהנהגות אלה ואחרות

הן הנהגות ראויות שיהיו ביניהן.

אבל זה עדיין לא מחייב שזה הנהגה אנושית,

זה הנהגה חברתית, הסכמה חברתית ביניהן.

יש לנו דוגמה מהשנים ה-60 שנה שקיבלו, אתה אומר לי.

הרוב העלה את הילדות על השלטון, הרוב העלה את הילדות על השלטון. ברור.

כשלוקחים,

מלבישים איזושהי אידיאולוגיה ומשתבשים באידיאולוגיה הזו עד כדי להחריב את העולם,

אז זה פירושו של דבר זה אידיאולוגיה חברתית,

זה לא אנושית,

זה לא מתאים לבני אדם,

זה מתאים לחיות ולבעלי החיים

בתוך הג'ונגל,

שהחזק טורף את החלש.

אבל כאשר אנחנו, עם ישראל ברוך השם, קיבלנו תורה,

אז הכל כתוב בתוך התורה הקדושה.

חז״ל מביאים מסכת ערופין דף קוף

אלמלא ניתנה תורה היינו למדים, צניעות מחתול,

גזל מנמלה,

עריות מיונה.

מה, מה, שאלת השאלה, מה זה אלמלא ניתנה תורה היינו למדים?

בסדר, אה? אלמלא מה?

מה אכפת לי מה היה אלמלא אם לא ניתנה תורה?

בתכל'ס עכשיו ניתנה תורה?

התשובה היא, אם אתה את זה לא עושה,

אז אתה

תתחייב בכפליים.

למה אם אתה לא יהיה לבך צניעות ותעבור על איסור גזל,

אתה תלכה פה בכפליים, לא רק בגלל שלא נהגת כתורה קדושה,

אלא בגלל שגם לא למדת את ההנהגה הזו, הראויה להיות

ממעלה חיים. אם בעל החיים מתנהגים כך,

אז בני אדם ודאי שהיו ראויים לבני כך.

מובן.

אז לכן,

תמיד כשאני בא לכאלה שהם רוצים,

איך אומרים, לשמוע דברים, אז אני אומר,

צריך לדעת

שהתורה הקדושה היא היסוד לכל.

למה? משום שאם אנחנו נחליט

שההנהגה הנכונה תהיה על פי הסכמת בני אדם,

אז תלוי באיזה חברה אתה נמצא. הלוא אתם יודעים כולכם, אני אומר להם,

שבחבורת פשע, שם יש כללים שונים.

ובחבורת פשע לפעמים יוצא שאם מישהו מזיק לאינטרס שלך,

אז החוק מחייב שאתה תהרוג אותו.

והוא חושב שככה ראוי להיות.

מה פירוש? הוא בנה אידיאולוגיה כזו,

שככה אמור להיות בין חברות פשע,

חברה אחת לאחת,

שאחד שומר על חברו ומזיק לשני.

איך מגיעים להבנה כזו?

ככה, כי זו הסכמה ביניהם.

אבל אנחנו צריכים לדעת שיש לנו תורה ויש לנו

אבא בשמיים

שנתן לנו את ההנהגה הזו של התורה הקדושה,

ועל פי זה צריך ללכת.

ואם אנחנו מבולבלים ולא יודעים את הדרך,

אז שכל אחד ילך לרבו,

כן, שהוא בבחינת

ירא אלוקים,

ירא שמיים מרבים,

מלאך אלוקים צבקות, כמו שכתוב.

אם מלאך צבקות הוא,

תורה יבקשו מפיהו.

אחרי שאתה בוחר לך את זה,

אז אתה יכול להיות רגוע. חלקת בדרך שנתנו לך,

ואז אם בן אדם הולך, יש לו כבר כיסוי.

מה שהוא עשה, עשה על פי רבו.

כמובן שרבו לא יכול ללכת נגד התורה.

אם רבו יבוא ויגיד לו, תשמע, אתה עשה עבודה זרה, השם מרחם.

ולא רק עבודה זרה, אלא אפילו לבטל איזשהו סעיף קטן מהשולחן ערוך,

הסעיף הכי קטן.

אחד כזה,

אי אפשר לקרוא לו רב.

מדובר פה על דברים שאנחנו מסופקים, לא יודעים מה הדרך הנכונה,

ואין לנו ידיעה אם אסור או מותר.

אז פה הרב יורד לך את הדרך,

וככה ראוי שיהיה.

בדרך הזו אנחנו יכולים, איך אומרים, הולך בתום ישכון בטח.

בן אדם שהולך בצורה הזו,

בתמימות ובישרות, כמו שכתוב בתורה הקדושה,

אז הוא יכול להיות בטוח שמה שהוא עשה,

ככה ראוי שיהיה.

מובן?

זו ההנהגה הראויה.

אמן.