מסכת שבת | הרב אבנר עוזרי דף עא,ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו במסכת שבת, דף ע״א עמוד ב',

שוב אני חוזר, מסכת שבת, דף ע״א עמוד ב',

בנקודותיים הראשונות שבעמוד,

זו שורה חמישית מראש העמוד.

איתמר

אכל שני זיתי חלב ויעלם אחד,

ונודע לו על הראשון,

וחזר ונודע לו על השני.

איתמר פירושו, נאמר בבית המדרש,

עניין כזה שאם אדם אכל חלב

בכמות של שני זיתים,

הלוא כבר כזית אחד מספיק כדי לחייבו חטאת בשוגג.

כאן מדובר שהוא אכל שני כזיתים,

שיעור כפול,

וזה היה בהיעלם אחד.

כלומר, לא הייתה לו ידיעה ביניהם

שהוא אכל דבר איסור.

נו, אז מה הדין?

כמה חטאות הוא צריך להביא לפי זה?

מאחר שזה שני זיתי חלב והיעלם אחד,

אם היה נודע לו על שניהם, יביא רק כמה?

חטאת אחת.

אבל פה מדובר שנודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני.

אחרי שהוא גמר לאכול את שני הזיתים,

נודע לו על הראשון, על הכזית הראשון, שזה היה חלב.

ושוב,

לאחר זמן, נודע לו על השני.

אביא לכם לדוגמה.

הוא אכל חלב

בשעות הבוקר בשיעור של כזית.

טוב,

הוא לא ידע שזה חלב.

הוא עדיין

בהרגשה שהוא מאה אחוז.

הוא צדיק, ירא שמיים,

הוא שומר את פיו שלא לאכול מאכלות אסורות.

כעבור זמן, מכינים לו ארוחת צהריים,

ושוב מגישים לו חלב, והוא אוכל.

הוא לא ידע שזה חלב.

לא בשעות הבוקר, כשאכל את החלב הראשון,

ולא בשעות הצהריים, כשאכל את החלב השני.

כלומר, הוא אכל את זה בעולם אחד.

לאחר שעתיים אומרים לו, אדוני, מה שאכלת בבוקר

זה היה חלב.

שני העדים

באים ואומרים לו, אכלת מזה? לא,

זה היה חלב.

הוא כבר

אבל על מה שעבר איסור בשוגג אומנם, אבל גם זה צריך כפרה.

לא עובר חצי שעה,

באים אליו שני העדים אחרים ואומרים לו,

מי אכל פה את מה שהיה כאן?

בשעות הצהריים שמנו פה צלחת,

דבר מאכל.

אתה אכלת?

זה חלב!

אוי, מסכן, נפל.

איך אומרים? פעמיים.

גם באכילה הראשונה, גם באכילה השנייה.

אז שתי האכילות היו בעליהן אחד.

הידיעה הייתה מחולקת. קודם הכזית הראשון נודע לו,

ואחר כך נודע לו על הכזית השני.

האם נאמר שיהיה חייב שתי חטאות?

נודע לו על הכזית הראשון לפני שהוא חטא ממנו? לא.

אם נודע לו זה פשוט שיהיה

חייב שתי חטאות,

כי זה שתי אכילות.

מדובר שהוא אכל את שני הכזיתים בעליהם אחד,

אבל הידיעות היו בצורה מחולקת.

מה קשור הידיעות שהוא נודע לו מתי נודע לו? אז בוא תשמע, רבי יוחנן אומר, מאחר

ולא הייתה פה ידיעה אחת על שתיהן,

אלא ידיעה אחת בראשונה על האכילה הראשונה,

ולאחר מכן ידיעה נוספת על השנייה.

עצם הידיעה הראשונה שהייתה רק על האכילה הראשונה חייבה אותו בחטאת.

אבל זה הידיעה אחרי שעובד את השנייה. נכון.

תקשיב.

רבי יוחנן אומר שמאחר והידיעות היו מחולקות,

קודם נודע לו על הראשונה ולאחר מכן נודע לו על השנייה. זו לא הייתה ידיעה אחת על שתי האכילות.

זו סיבה לחייב אותו בשתי חטאות.

זאת אומרת, אחרי שהוא עשה את שני המעשים,

אמרו לו שהמסע הראשון שלו היה עבור עליו.

כן, ולאחר זמן ב... אחרי גילו לו על הדבר השני. בדיוק.

אז מאחר והידיעה הראשונה חייבה אותו מיד בחטאת על הראשונה,

וכשנודע לו על השנייה ראוי להתחייב חטאת על הידיעה השנייה,

כן?

זה שתי חטאות, אומר רבי יוחנן.

אז גם בשבת הוא יגיד ככה, אם הוא יעשה את זה... די.

זה לא קשור עכשיו בשבת, אנחנו נראה.

אנחנו עכשיו לומדים מה אומר רבי יוחנן.

בטח, תתככב יותר. חכה!

בשביל זה אמרו, סבלנות.

רבי יוחנן אמר, חייב שתיים.

למה?

כי ידיעה ראשונה מחייבת חטאת על אחת,

ידיעה על אכילה שנייה מחייבת עוד חטאת,

ממילא זו התוצאה, שתי חטאות.

וראש לקיש אמר, אינו חייב אלא אחת.

הידיעה לבד לא מחלקת לחטאות.

מאחר והאכילה עצמה של שני הקזיתים היו בעליהם אחד,

מה שנודע לו

בשלבים

על אכילה ראשונה ועל אכילה שנייה, וזה לא היה בבת אחת,

זה לא סיבה לחלק חיוב ושתי חטאות.

מאחר ובתכלס

עדיין הוא לא הפריש, תשימו לב, הוא לא הפריש חטאת.

אלא הכול מדובר פה שנודע לו על הראשונה,

ושוב נודע לו על השנייה.

היה פה ידיעות.

האם הידיעות לבד הן סיבה לחלק,

לחייב שתי חטאות

או שלא?

רבי יוחנן אומר כן,

ושלקיש אומר שלא.

זה לא מחייב אותו שתיים אלא אחת.

כן.

רבי יוחנן אמר חייב,

עכשיו הגמרא מבינה למה באמת, מה הסברה של כל אחד?

רבי יוחנן שאמר למה חייב שתיים,

בגלל שכתוב בפסוק, על חטאתו והביא.

לגבי פרשת חטאת,

אותה פרשה שבה אמרה תורה ונפש כי תחטא.

ולא, לא,

זה מדבר על אם אדם עשה עבירה

שחייב על זה בשוגג חטאת,

והביא קורבנו שירת עצים תמימה נקבה.

אם יש פה חומש ויקרא, אני אשמח מאוד לקבל אותו.

אז שם בפסוקים ג' ד' נאמר כך,

והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר,

והביא את הפר.

שם זה מדבר לגבי פר כהן משיח.

כהן משיח פירושו

כהן

שנמשך בשמן המשחה,

בכהונתו הוא נקרא כהן משיח.

כשהוא חוטא,

הוא צריך להביא פר.

בשונה מאשר

יהודי שאינו בדרגה זו של כהן,

שלא כהן ולא נשיא,

אלא יהודי פשוט,

אז די לו בחטאת

של שירת עצים תמימה נקבה.

נראה את זה בפנים.

למה הוא לא נקרא כהן גדול?

הכוונה לומר דווקא כשהוא נמשך, ולא כשהוא מרובה בגדים. יש שני מצבים בכהן.

יש כהן שכבר פסקו אז מלמושכם בשמן המשחה,

והם נקראים כהן גדול שמרובה בבגדים.

כלומר, כל הצורת

הפיכתו להיות כהן גדול זה על ידי זה שהוא לובש בגדי כהן גדול.

ויש אחד שהוא בדרגת כהן משיח.

היינו שזכה גם כן

להיות משוח בשמן המשחה.

אז כתוב בתורה הקדושה,

כתוב בתורה הקדושה,

דבר אל בני ישראל לאמור נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות השם אשר לא תעשנה ועשה מאחת מהנה.

אם הוא עושה עבירה כזו שעל המזיד יש כרת,

אם הוא עושה אותה בשוגג,

אז צריך להביא קרבן חטאת.

מאיזה בהמה?

אנחנו כבר דיברנו בעבר.

אמרתי.

מה שאמרתי לך, בגלל שאני מצרף דברים שלמדנו בעבר,

וגם רשי מביא את זה כאן במקום.

כשלומדים מעבודה זרה,

שכל איכה שזה דומה לעבודה זרה שעל המזיד יש כרת,

אז מביא על השוגג חטאת.

זה נקרא לימוד לכל התורה כולה.

זה לימד על כל התורה כולה.

שאיכה שזדונו כרת, שגגתו חטאת.

ורשי גם כן מביא פה. שבת סמיך ת' עמוד א',

וכן בתורת כהנים, אין חטאת בה אלא על דבר שזדונו לאה וכרת,

ושגגתו חטאת.

בסדר? עכשיו אתה רגוע?

אה.

עכשיו אומרת התורה, הוא צריך להביא כל מלך חטאת.

איזה בהמה הוא יביא לצורך החטאת הזו?

אם הכהן המשיח אומר את התורה יחטא לאשמת העם,

מה?

זה האדם ההמוני, כלומר, אדם פשוט.

אבל אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם,

כן?

יש פה איזשהו הסבר, מה זה נקרא לאשמת העם? לא להיכנס לכל זה.

והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים להשם לחטאת.

אז איך הוא מחטר על חטאו?

צריך להביא פר בן בקר תמים

לצורך חטאת.

פר

בן בקר.

מה זה פר?

פירושו של דבר שיהיה כבר פר.

לא עגל, אלא פר.

נזכרתי, אתה שאלת אותי מה נקרא

עגל.

עגל, נזכרתי עכשיו. אתה רואה, עכשיו זכותך נזכרתי.

הגמרא בראש השנה מביאה, נדמה לי, עגל בן שנה.

פר בן שתיים.

אתה מבין?

זה כבר לקרוא שנתיים.

נדמה לי שכך כתוב, עגל בן שנה.

עגל, נדמה לי, בן שנה כתוב.

כך, נדמה לי, כתוב.

כן, עגל בן שנה.

בכל אופן,

כאן הוא צריך להביא פר בן בקר תמים.

כן, ודאי.

פר בן בקר תמים

והביא את הפר אל פתח אוהל מועד

ושחט את הפר לפני השם.

הפסוקים הללו,

אומר רבי יוחנן,

כתוב והקריב על חטאתו והביא.

מה זה על חטאתו והביא?

אומר רבי יוחנן, זה בא ללמד שעל כל חטא צריך להביא חטאת.

על חטאתו, שזה לשון יחיד,

פר בן בקר והביא.

מזה לומד רבי יוחנן

שכל

חטא צריך להביא חטאת.

לא.

מדובר פה, מדובר פה באלה שבמזיד יש כרת.

רק,

הנקודה היא,

האם

כשנודע לו בשלבים

על שתי איסורים כאלה,

זה יחלק את זה לשני חטאות?

כי יש פה כאילו שני חטאים,

או שזה חטא אחת?

רבי יוחנן מדייק.

מה הקשר לידיעות?

אם אתה אומר לי על כל חטא, אז זה על כל חטא.

ואז בוא נקבל, בין אם בין אם אני אדע לי, בין אם אני אדע בשתי פעמים ובין אם אני אדע בפעם אחת.

אם אתה אומר על כל חטא, אז על כל חטא.

זה אכפת לי אם אמרתי לי בפעם אחת, שאתה יודע ששבוע היום בבוקר, אבל אתה טוען, אבל אתה חסן, תגיד לי בפעם אחת. אני לא מבין פה, אתה תגיד לי שאני,

רבי אוחנה, אני... זה היה פשוט,

זה היה פשוט,

שכשאדם אוכל אכילה אחת,

ויש... זה לא אכילה אחת, זה בבוקר במסורת. תרשה לי,

תן לי לגמור.

אני לא מספיק ואת כבר אתה שואל, אז לעולם אנחנו לא נגע להבינה מושלמת.

אם אדם אוכל סעודה אחת,

כן?

בסעודה הזו הוא אכל כמה וכמה כזיתות של עיסו.

האם תבוא ותחלק ותאמר, יש פה כמה כזיתות,

יש פה כמה וכמה חטאים?

או שנאמר, מאחר

ויש פה אכילה אחת,

גם אם זה כמה כזיתות, הכל נחשב כעבירה אחת בלבד.

מוזוקסטיין, מה אתה אומר?

אם אדם התחיל לאכול בעשר בבוקר,

התחיל לאכול,

אכילו לו בשר ככה, הגון,

שיש שם חמש כזיתות, והתחיל לאכול בעשר,

וגמר לאכול בעשר ורבע את החמש כזיתות הללו.

האם הוא התחייב, כי אחר כל שתי דקות,

שאחר כל שלוש דקות הוא גמר כזית,

ואז הוא התחייב כחמש חטאות?

עכשיו פה חטאים, מה זה? מה פירוש? אחד פה... זה היה ואוכל עוד כיף.

מה? זה היה ואוכל עוד כיף. זה פשוט שמאחר שזה אכילה אחת,

לא מחייבים לפי השיעורים.

כל זמן שזה אכילה אחת,

זה נחשב כאיסור אחת.

זה היה פשוט.

תרשה לי, תרשה לי.

את זה הבנת?

כן. הלאה, נמשיך הלאה.

עכשיו, יש לי שאלה אליך.

אם הוא התחיל לאכול בעשר,

כן?

ואכל שתי כזיתות,

ושוב, אכל, המשיך בעשר ורבע,

מה שנשאר בצלחת, גמר עוד שלוש כזיתות.

האם פה תחלק את זה לשתי חטאות,

חטאת על השתיים הראשונים וחטאת על השלוש,

או שסוף-סוף זו אכילה אחת?

זו סעודה אחת, נכון?

פה זה פשוט לך.

למה לא תבוא ותאמר,

יש פה מציאות של חילוק ביניהם?

זה היה בהפסקים.

אם הפסקים זה סיבה לחלק,

אז גם כזית, לעולם הוא לא אוכל בבת אחת,

אז לעולם הוא לא אכל שיעור שלם.

למה?

למה?

כי הוא אוכל בהתחלה, הוא מכניס לפיו רבע כזית או חצי כזית,

ואחר כך בביס השני הוא אוכל עוד חצי זית,

אז לעולם הוא לא אכל פה כזית שלם.

יש הבדל. אלא על כורחנו, יש הבדל. שמאחר,

וזה, כך היא דרך אכילה,

כך היא דרך אכילה,

אז התורה באה ללמד שזה נקרא איסור אחד, כי כך אוכלים את הדבר. כן, אבל יש הבדל בין אם הוא אכל את זה,

זה יעבור רבע שעה, שלא עבור 72 דקות,

או שהוא לא קם מהשולחן,

שזה הכל צמודה אחת. כשאתה בא לדון, זה הכל צמודה אחת,

אבל אם הוא אכל היום, אכל מחר.

אפילו מחרתיים.

אפילו עוד שנה.

אם זה נובע מאותה סיבה של שגגה,

זה נחשב,

זה נחשב כחטא אחת.

כיוון שסיבת הדבר שהוא אכל את

האיסור הראשון,

והאיסור השני, שהם אותו סוג איסור,

נגיד חלב, אכל ביום,

ביום ראשון,

ואחר כך עוד שנה אכל שוב חלב,

אבל לא נודע לו מעולם שזה חלב,

לא נודע לו מעולם שזה חלב שאסור באכילה.

אז במצב הזה,

זה סיבת שגגה אחת,

ויחייב חטאת אחת. אלא מה?

רבי יוחנן בא לחדש,

רבי יוחנן בא לחדש,

שידיעה על החטא כבר מחייבת אותו.

אז מאחר והידיעה

הייתה בנפרד,

נודע לו על אכילה ראשונה,

ולאחר מכן על אכילה שנייה,

זו סיבה כדי להפריד

אותו בשני חיובים.

כן, אבל ריש לקיש אמר,

אני מדבר על רבי יוחנן.

כך סומר רבי יוחנן.

לעומת זאת, ריש לקיש אמר פטור, למה?

זה לא קשור להחטא. ריש לקיש אמר פטור, למה?

כתוב בפסוק, מחטאתו ונסלח לו. אתם איתי, אתם מסתכלים בפנים,

מחטטו ונסלח לו.

באותו פרק, בפסוק חו״ שם, נאמר, וכיפר עליו הכהן,

מחטטו ונסלח לו.

דורש ריש לקיש, מה זה מחטטו?

אפילו לא הביא, אלא על מקצת חטטו,

נסלחה לו כל חטטו.

כלומר,

גם

אם היה מצב

שנודע לו על

אכילה אחת.

זה לא כתוב חטטו, לא מחטטו חטטו. כתוב מחטטו.

כלומר, מאחר והאכילות הללו שנעשו עליהן אחד,

אז זה ברור שכלפי עצם מעשה האכילה הזה נחשב כאכילה אחת,

כי יש פה עליהן אחד.

אלא מה אתה אומר?

יש פה ידיעות שונות,

גם אם הידיעה הייתה רק על מקצת מהאכילה,

זה מועיל לכפר על כל האכילה.

כך לומד ריש לקיש,

שואלת הגמרא, וריש לקיש,

הכתיב על חטטו והביא.

אמנם אתה צודק, ריש לקיש, יש לך פסוק

שממנו אתה לומד שאפילו יביא על מקצת מן החטא,

מועיל לו לכפר על כל החטא.

אבל מה תעשה עם הדרשה שממנה למד רבי יוחנן לחייב על כל

אחת

חטאת אחת,

בגלל שהידיעות מחלקות.

רגע, אז לא, מה אומרים על חטאתו והביא?

שלומדים מהפסוק על חטאתו והביא,

שעל כל,

כל ידיעה מגדירה את האכילה כחטאת נפרדת,

ועל זה, על כל אחת ואחת צריך להביא חטאת בנפרד.

מובן?

אז זה שואלת הגמרא, אם זו ההבנה,

אז למה רש לקיש יפרש את הפסוק על חטאתו והביא?

עונה הגמרא ההוא לאחר כפרה.

אתה יודע מתי לא יועיל חטאת אחת אלא צריך שניים?

זה אם כבר הוא כיפר, נתכפר בו.

פירושו,

נודע לו על הראשון ומיד מחמתי יש לו יראת שמיים גדולה,

רץ והפריש קורבן לחטאת.

ולא רק שהפריש, אלא גם

רץ איתו לבית המקדש, להקריבו.

אז אם כבר נתכפר בחטאת הזו על הראשונה,

פה ודאי וודאי צריך להביא חטאת נפרדת על השנייה.

אבל אם עדיין לא נתכפר,

אלא היו רק ידיעות בלבד,

שחילקו.

היה פה ידיעה מחלקת,

פירושו ידיעה על האכילה הראשונה וידיעה על האכילה השנייה.

זה לא סיבה לחייב אותו שתיים.

זה לא סיבה לחייב.

מובן?

ולרבי יוחנן,

נמי יכתיב מחטאתו ונסלח לו.

שואלת הגמרא,

אז ריש לקיש נתפרש בצורה טובה מאוד.

אם היו ידיעות לבד,

על זה נאמר מחטאתו ונסלח. מה זה מחטאתו ללמד? אפילו הביא על מקצת,

מועיל לו להתכפר על כל החטא.

גם אם הביא על החילה הראשונה, כי נודע לו רק על החילה הראשונה,

ולאחר מכן נודע לו על החילה השנייה,

החטא הזה שיתחייב על החילה הראשונה,

יועיל שיתכפר באותו קורבן גם על החילה השנייה.

אבל אם זה אחר כפרה,

כלומר אם כבר הספיק להקריב את קורבן החטאת שהפריש לשם החילה הראשונה,

פה ודאי וודאי שצריך להביא, כשיתוודע לו על החילה השנייה, צריך להביא עוד קורבן.

אבל זה הכל טוב לפירוש לקיש.

פירוש לקיש הבנתי,

אימתי אני משתמש בפסוק על חטאתו ואביא,

אימתי אני משתמש בפסוק מחטאתו ונשלח לו.

אבל לפי רבי יוחנן,

שהוא דורש מן הפסוק

על חטאתו ואביא,

שעל כל ידיעה הוא צריך להביא חטאת,

מה הוא ידרוש מהפסוק מחטאתו ונשלח לו? שהרי הפסוק מחטאתו ונשלח לו, משמע שהוא מביא הלכה על חלק, וזה מתקפר על הכל.

עונה גמרא כמה יעשקינן,

כגון שאכל כזית ומחצה,

ונודע לו על כזית,

וחזר ואכל כחצי זית אחר,

בעלמו של שני.

מהו דתימה נצטרפו,

כמה שמעלה.

מהו הציור?

מדובר כאן באדם שאכל

כזית ומחצה חלב.

כזית וחצי.

אם נאמר שכזית זה 30 גרם,

הוא אוכל 45 גרם,

ונודע לו לאחר האכילה

על כזית.

על החצי לא נודע לו.

על הכזית כן נודע לו.

ושוב,

חזר ואכל חצי זית אחר, בעלמו של שני.

נעשה את זה שלוש כזית.

לא.

שפושתקת זה.

אה, הוא אכל חצי בעלמו של שנייה.

אחת וחצי באכילה ראשונה.

בשנייה אחת. חצי בשנייה.

נכון. אלא, אלא שהחצי זית ראשון

הוא בעלם אחד עם הכזית הראשון,

וגם בעלם אחד עם החצי זית השני.

יש לו קשר.

דיברנו על זה. אז מה יהיה הדין באופן הזה?

האם נבוא ונצרף אותם?

נחייב אותו חטאת נוספת.

כי מאחר, ועדיין לא נודע לו על החצי זית הראשון,

אלא רק לאחר שכבר אכל חצי זית שני,

היה בכל לומר שעצם זה שהייתה ידיעה

לאחר אכילתו את הכזית במחצה,

נודע לו על כזית.

ממילא חצי זית שעדיין לא נודע לו, יוכל להצטרף למחצה זית האכל כך אכל.

ויתחייב על זה כל מלכתת. כך הייתי חושב.

כמה אשמע לך.

לכן בא להשמיע לי שבמקרה הזה של אכל חצי זית ומרצה,

כזית ומרצה וחזר ואכל חצי זית בעלמו של שני,

על זה יספיק מחטטו, חטאת אחת

ולא יותר.

לפי רבי אוחנן,

אני לא עונה לשאלות, אני רוצה לדעת אם הבנתם היטב את כל מה שאמרנו עד עתה.

חשוב לי קודם שתבינו ואחר כך תשאלו את השאלות.

במה המחלוקת?

איזה דברים מוסכמים על שניהם

ואיזה דברים הם חלוקים ביניהם?

אז קודם כל, מה המחלוקת?

באיזה אופן המחלוקת?

קודם כל, מה היה?

מה זה לפי רבי אוחנן? מה היה?

מהו המקרה?

מקרה אחד שני זיתי חלב בעליהם אחד.

זה המקרה?

יופי.

וכדי להביא חדשה לא צריך שייוודע לו, נכון?

איך הייתה הידיעה?

ביחד על שניהם?

לא, לא ביחד. ביחד אחד על הראשון ואחרי שעה על הראשון.

ואם זה היה על שניהם ביחד, מה היה הדין? כולם יודעים שמה?

גם האכילה הייתה בעליהם אחד,

וגם הידיעה הייתה על שניהם יחד,

אז בוודאי שהתחייב רק חטאת אחת, ופה זה לכול העלמה. כולם יודעים בזה.

אבל מדובר כאן שהידיעה הייתה בצורה, בשלבים.

נודע לו בתחילה על

הכזית הראשון, וחזר ונודע לו יותר מאוחר

על השני.

נו, מה פה סובר רבי יוחנן?

סובר שיש להביא.

ש? להביא שנייהם. שתי חטאות.

למה?

כי עצם זה שנודע לו בשלבים, כל ידיעה חייבה אותו בחטאת נפרדת.

רש לקיש טוען הפוך, הוא אומר, אם הוא הביא קורבן,

אם הוא עוד לא הביא קורבן. אפילו לא הפריש, אלא רק נודע לו. רק נודע לו, אפילו על זה, אז לא צריך.

אבל אם הוא הביא קורבן והפריש כבר, ראשון, ואחרי זה נודע לו. לא הפריש. לא מספיק הפריש.

רבי הרש לקיש הזכיר דוגמה אחרת,

שאז התחייב שתי חטאות.

לא הפריש, אלא

גם הלך ונתכפר.

כפרה.

יש שלוש מושגים.

יש ידיעה,

יש הפרשה ויש כפרה.

הראשונה, השלב הראשון,

כן, שגורם לו להתחייב בהחלטת מהו.

הידיעה.

ידיעת החטא.

השלב אחריו, מהו?

לאחר שנודע לו מה הוא צריך לעשות?

הפרשה.

להפריש

בהמה מסוימת

לצורך

כפרת החטא הזה, שהיא נהיית לחטאת.

שלב שלישי, מה צריך לעשות עם הבהמה הזו?

להקריב אותה. להקריב אותה לכפרה.

יופי.

אז יש פה ידיעה,

יש פה הפרשה, ויש פה כפרה.

הלאה. אז אומר לנו ראש לקיש, אם היה רק ידיעה בלבד

בין שני כזיתות, זה עדיין לא סיבה לחלק,

אלא עדיין די שהתכפר במה?

מדובר שהוא עדיין לא הפריש.

מה הוא הזכיר?

ידיעה. ידיעה.

האם ידיעה לבד נודע לו על הראשון וחזר נודע לו על השני?

זה לא סיבה לחיים שתי חטאות.

הוא לא אמר לנו מה יהיה הדין באופן

אם נודע לו על הראשון והפריש ואחר כך נודע לו על השני. מה אז יהיה?

יכול להיות שאם כבר הגיע לשלב של הפרשה,

זה כן יחלק.

ראש לקיש לא דיבר על זה.

ראש לקיש דיבר, אם הוא נודע לו.

ולא רק נודע לו, אלא רץ והפריש וגם הקריב.

פה הוא התחייב, אכן,

בגמר העבודה. אחרי שכבר התכפר על הראשון, נודע לו על השני,

אז פה הוא אכן

התחייב עוד חטאת.

ואפילו אם תוך כדי הקרבה נודע לו.

עוד לא שימו את הקרבה. מה זה לא שימו?

אם כבר נזרק הדם, זה הכפרה.

הוא אמר משלב לפני נודע לו.

אה, אתה שואל מה יהיה הדין באופן שנשחט ועדיין לא נזרק? כן.

זו שאלה נפרדת שבאמת אני זוכר שלמדתי את זה פעם, אני לא זוכר עכשיו מה יהיה הדין.

בפשטות עדיין הכפרה תלויה אלא בזריקה.

אז זה נקרא שעדיין לא הייתה כפרה.

עוד לא הייתה כפרה. כן. אבל זה לא שלב של עכשיו הכפרה.

לא, הפרשה, הפרשה, הפרשה, הפרשה זה קודם השחיטה אפילו. הוא רק הפריש, הוא רק ייחד בהמה לצורך כפרת החטא.

אם תאמר בידיעה גמורה זה שלב עוד שנזרוק עליהם. הרב, אני יכול לתת ציור,

לכאורה, אני לא יודע, לפני הציורים שלך בוא נצריך לציורים של הגמרא. רגע, רגע.

ציור שלפי זה רבי אוכלן יקל וריש לקיש יחמיר.

אני שואל אבל. עכשיו רבי אוכלן מחמיר, נכון? וריש לקיש בטל.

אני יכול לתת לפי זה ציור שריש לקיש יקל ורבי אוכלן יחמיר.

אבל תגידו לי קודם כל מה כתוב בגמרא, אחר כך נשמע מה שאתה אומר.

נו, באיזה דין כולם מסכימים שאז יתחייב שתי חטאות? באיזה אופן?

במצב שהיה כבר כפרה.

נודע לו על הראשון מי נתכפר,

אז ודאי שצריך להביא על השני כשיוודע לו עוד קרבה.

פה כולם מודים.

הלאה.

באיזה אופן כולם מודים שלא צריך להביא שתיים אלא חטאת אחת?

זה נאסר אחלה אידיאל שתיים אלא חטאים.

לא, חוץ מזה.

הוא יודע, על המקום שאומר את שתיים אלא. לא, זה כבר מה שהוא אמר עכשיו.

זה כבר הזכרנו קודם, זה פשוט.

אלא בזמן האחרונה. לא, אז אני אגיד לכם, שכחתם.

הוא אכל כזית וחצי,

נודע לו על כזית,

ושוב אכל חצי זית נוסף בעלמו של שני.

זה היה הסיפור השני, אז דיברנו מכל. אז מה יהיה הדין אז? האם צריך שתי חטאות או אחת עד אחת?

אם נודע אחריהן על שתיהן, אחד, אז אחד.

מה נודע לו?

נודע לו אחר כך על שתי חצאי זיתים אלו.

יש שתי, יש כאלה, יש שתי גישות.

אחד אומר שאין שום קשר, צריך להביא שני חטאות.

במקרה הזה אני שואל,

שאדם אכל כזית ומחצה,

נודע לו אכל כזית, ושוב אכל חצי זית אחר. אבל אם יש קשר בין החצי לחצי...

האם, זה גופה השאלה, מה אמרו על זה?

שהוא לא צריך להביא קורבן נוסף על שתי החצי זיתים

כי החצי יש לו קשר לרעש של החצי, ואחד מכפר על שתי דקות. בדיוק.

מאחר וכשנודע לו, תתבוננו טוב,

כשנודע לו על הכזית ראשון,

הרי החצי זית שהיה,

הוא לא שיעור לחייב אותו.

נכון?

גמרנו.

אז במצב הזה אני אומר, אין פה חיוב חטאת נוספת, גם אם אחר כך יאכל חצי זית, וייבדל לו על שני חצי זיתים אלו,

לא יתחייב קורבן חטאת נוספת.

את הציורים הללו הבנתם?

יופי. עכשיו בואו נשמע את רונן,

מהו הציור שהוא רוצה למצוא בזה שהרבי יוחנן מקל וריש לקיש מחמיר.

זה בעלם אחד. לא, אתה לא צודק.

אנחנו מדברים על עלם אחד,

חצי זית ושום חצי זית בעלם אחד.

עכשיו הוא כזית וחצי, נכון.

אבל מה נודע לו אחר זית וחצי שהוא אכל, מה נודע לו?

על הכזית.

על החצי שהוא אכל איתו, על זה הוא לא נודע לו.

האם לצרף את שני חצאי הזיתים שהוא אכל,

לחייב אותו בחטאת נוספת או לא?

לא. פה גם רבי יוחנן, אני יודע שהוא לא התחייב.

מובן?

למה באמת במקרא הזה לא התחייב גם על עליבן רבי יוחנן?

חצי כזית, אין פה... אז ממילא מה?

אין פה... עצם זה שהוא התחייב בחטאת

על הכזית, זה מועיל לכפר גם על החצי זית, אפילו שהחצי זית לא נודע לו.

מתי אני אומר שהיא ידיעה,

היא מרחיקה את

השיעור. מרחיקה את הכפרה,

אי ידיעה מרחיקה את הכפרה באופן שהאי ידיעה השני הוא כזית שלם.

אבל אם מהאי ידיעה זה על חצי זית,

הזית במכתוב אחר זה מראה בעליהם אחד.

והאי ידיעה על זית שלם, נשאר לו רק חצי זית שאין לו ידיעה עליו.

אז זה יתחפר באותה חטאת שיביא

על הזית הראשונה.

מובן?

כן?

עכשיו מה אתה אומר?

הוא זוג שטה.

אה?

אביר אוחמאנן ייחד

ועדת הכפרה. נו,

זה הכותרת, בתכל'ס, מה?

תאמין אם הוא אכל כזית וחצי.

נו. בסדר? הוא אכל כזית וחצי.

ונודע לו שהשלושת רבעי הכזרת הקודמים,

היה חלב שלושת רבעי. עדיין לא התחלף חטאת,

כן.

ואחר כך נודע לו על השלושת רבעי השונים.

אז אביך הרביבה יוחנן.

הוא אכל כזית במחצה ושוב אכל חצי זית?

לא, אכל כזית במחצה.

כזית שלושת רבעי, שלושת רבעי. אוקיי? אז זה הכל.

שלושת רבעי שלושת רבעי. נו, יפה.

אז נודע לו על השלושת רבעי הראשונים.

אין ידיעה מחלקת לחצי שיעור, לפי רמב״ן גמליאל.

אתה שמת לב?

אה, לא מדובר פה שהייתה ידיעה ביניהם, הידיעה אחר כך.

נו, ברור הדבר.

כולם ידעו,

כולם ידעו.

לא, לא, לא, פה כולם ידעו.

פה כולם, לא נראה לי. כולם ידעו שבמקרה הזה הוא התחייב חטאת אחת,

כי הידיעה שחייבה אותו זה רק הידיעה השנייה, כשנודע לו גם על השלושת רבעי האחר.

אבל לפני ערבים היה לידי מחלק. לא משנה, לא.

מתי הוא סובר שזה מחלק?

מתי שהידיעה הראשונה היא גורמת לחייב אותו חטאת.

אבל אם הידיעה הראשונה עדיין לא חייבה אותו חטאת, מה גרנו לו? מה גרנו אם כי הוא התחייב חטאת?

זו הידיעה השנייה.

אבל ממילא זה כבר הצטרף.

להצטרף.

כי מתי נודע לו ש...

מתי נודע לו מהי הידיעה שחייבה אותו חטאת? הידיעה השנייה.

כי על ידן נשלם שהוא אכל אכן שיעור של כזית על כל פנים.

אז זו סיבה מספקת, לפי כולם, שיהיה חייב רק אחת עד אחת.

הבנת?

תחפש ציור אחר.

טוב, כנראה שאתה אוהב ציור.

הוא משתלב באמנות הציורים.

אני חייב שאתם תדעו להכניס את זה בראש בשביל ש... כל הסוגיה הבאה

מדבר על כל הנינים הללו. מה יהיה הדין לפי מנדאמר כזה, אחר הפרשה?

מה יהיה הדין לפי המנדאמר אחר, אחר הפרשה?

האם השוני הוא בין כפרה ללפני כפרה,

או השוני בין הפרשה ל...

לפני הפרשה?

אתם תראו את זה בהמשך.

אבל זה חייב להיות בראש שלכם.

שלאחר כפרה כולם מודים שמה צריך להביא?

שתי חטאות.

כן?

אחרי שהוא דיפר על אחד ונודע לו על שניים או שתיים? עכשיו, באופן שהיה כזית במחצב ושוב אכל כזית, חצי זית,

אז פה כולם מודים שהיא מספיק, חטאת, אחת.

באופן שהוא אכל שני כזיתים ונודע לו על הראשון... נודע לו על הראשון, לא על החטא הזה. ונודע לו... מה?

אפילו! לא, זה אפילו.

אפילו שנודע לו רק על הכזית הראשון, לא על החטא זית שהוא אכל איתו,

בכל זאת מתכפר לו החטא זית יחד עם מס כזית הראשון.

כי מאחר ואין פה שיעור נפרד

לחייב אותו באיסור אכילה, כי זה רק חצי כזית,

אז זה מתכפר, מתכפר ממילא.

מתכפר ממילא, מאחר והוא אכל בעליהם אחד את הכזית עם המחצה שאיתו,

ממילא הידיעה, גם אם הייתה רק על כזית,

זו ידיעה כזו שחייבה אותו חטאת, וכולם מודים שהתכפר גם החטא זית שאיתו, אפילו שהוא לא נודע לו.

למה? כי זה אכילה אחת.

זה תפעל כזית שחייב אותו את החטאת.

מובן?

אבל אם היה אלה אחד,

אחריה הכזית בכסתי, ואחריה כשהוא אכל,

אתה צריך כזאת, ובעוד פעם.

על זה מדובר.

על זה מדובר.

זה בשני ידיעות, שתי ידיעות.

מה בשתי ידיעות?

האלה נודע לו על הכזית אחד. נודע לו באמצע, לאחר אכילת כזית מחצה, נודע לו? כן. פה פשוט.

פה לא צריך לגעת כזית ומחצה.

פשוט.

אפילו אכל כזית ומחצה, ונודע לו, ושוב אכל כזית ומחצה,

זה חייב אותו שתיים.

במקרה שלך, שהוא אכל כזית וחצי, ושוב אכל חצי זית,

ובאמצע הייתה לו ידיעת החטא,

ידיעה מחלקת, זה לא נקרא עליהם אחד.

פשוט שהוא התחייב רק אחת.

על הכניסה זה המחצה הראשון, כי האכילה השנייה הייתה רק חצי זית.

מובן.

נמשיך הלאה. אני יכול להמשיך.

אמר לה רבינא לרבשי

דאית ידע לה קודם הפרשה פליגה

ובאה פליגה

דמרס עבר ידיעות מחלקות

ומרס עבר הפרשות מחלקות

אבל לאחר הפרשה מודה לראש לקיש ולרבי יוחנן דחייב שתיים

עוד דאית ידע לה לאחר הפרשה פליגה

ובאה פליגה דמרס עבר הפרשות מחלקות

ומרס עבר כפרעות מחלקות

אבל קודם הפרשה מודה לרבי יוחנן לראש לקיש

דאנו חייב אלא אחת.

עוד היא למה בין בזו ובין בזו מחלוקת".

כל מה שקראתי עכשיו

ייקח לי מסתיו השיעור וחצי לכל הפחות בשביל להסביר את הדברים,

אבל אנחנו נתחיל.

ראית? שמעת מה שקראתי עכשיו?

כן. אתה רואה,

כשאתה לומד דברי סוד,

אז לפעמים שורה אחת בסודות התורה לוקח לך יומיים.

אתה שומע?

כי העניין הזה של צירופי המילים ולהבין המשמעות של כל אחד ואחד, זה לוקח המון זמן.

אז אומנם פה זה לא סודות התורה, זה חלק הנגלה,

אבל יש פה עניין של סוד שבנגלה.

רבי יוחנן וראש לקיש חלקו ביניהם,

והתלמוד רבינה לא ידע באיזה ציור הם חלוקים.

אנחנו ציירנו את זה כך.

הוא אכל שני זיתי חלב בעלם אחד,

זה מוסכם על כולם.

כשהוא אכל את השני כזיתים, זה היה בעלם אחד.

הבאנו דוגמה, אכל בעשר בבוקר,

בארוחת בוקר, כזית חלב.

זה לא באותה ארוחה.

אני מצייר לך, אפילו לא באותה ארוחה.

כל שקל באותה ארוחה.

בשביל להגדיר את זה בעלם אחד, אפילו לא באותה ארוחה.

אם סיבת השגגה,

העלם אחד פירושו שלא נודע לו שאכל חלב.

אז הוא אכל כזית חלב באכילה הראשונה,

ושוב באכילה השנייה, והכל בעלם אחד שלא נודע לו.

נאמר לו שזה חלם וזה, החלב האסור,

זה נקרא בעלם אחד.

בסדר?

אז נסכם. ב-10 בבוקר אכל

כזית אחד.

באחד בצהריים אכל כזית שני.

זה נקרא בעלם אחד? כן. אם היה נודע לו על שניהם ביחד, מה הדין אמרנו?

פשוט שיהיה חייב רק אחד עד אחד.

נוצר לנו פה בעיה.

נודע לו על האחד, חזר נודע לו על השני.

מה הכוונה נודע לו? האם גם הפריש

כשנודע לו?

או מדובר שרק נודע לו ועדיין לא הפריש.

נודע לו בשלוש אחר הצהריים שמה שאכל ב-10 בבוקר

זה היה חלם.

נודע לו.

האם הוא מיד הפריש קורבן?

על זה מדברים רבי יוחנן בראש לקיש,

שלאחר שהפריש קורבן על ידיעת החטא הראשון

חזר ונודע לו על השני.

פה לא מדובר שיפריש קורבן. מדובר פה רק בציור שנודע לו ועדיין לא הפריש קורבן.

אומרת הגמרא,

יש מקום לבוא ולומר שמדובר פה קודם הפרשה.

מדובר רק כשנודע לו בשעה שלוש על הכזית הראשון.

עדיין לא הפריש קורבן.

מייד בשעה חמש שוב נודע לו על מה שאכל באחת,

על הכזית השני.

אז בשעה שלוש הייתה לו ידיעה על הכזית השני.

בשעה חמש על הכזית השנייה.

אז מה היה פה בסך הכל? ידיעות מלבד.

לא הייתה הפרשה עדיין.

אז פה שייך אולי לומר שמה בדיוק המחלוקת במשלקי של רבי יוחנן?

רבי יוחנן סובר חייו שתיים,

כי אפילו ידיעות לבד מחלקות.

עצם הידיעה שהייתה בשלבים לא נודע לו ביחד על שתיהן,

אלא ידיעה ראשונה הייתה על הכילה ראשונה, ידיעה שנייה הייתה על הכילה שנייה,

זו סיבה מספקת כדי שיתחייב אותו שתיים.

לא, מה זאת ראש לקיש יסבור? לא, מה פתאום?

לא, ידיעות לא מחלקו.

אלא

הפרשות מחלקות.

מה זה הפרשות?

אם הוא היה כבר מפריש,

קורבן בשעה שלוש, בידיעה הראשונה.

אכן זה היה מחלק וגורם לו שכשייבדל לו בחמש,

יצטרך להביא חדת נוספת.

אמרנו בהתחלה כבר קורבן מתחלקת.

מה?

אמרנו בהתחלה כבר לפני כן, שעה אחרי שלוש שנים אתה מתחלק.

כפרות זה כולם מודים שמחלק.

אם כבר התכפר, כולם מודים.

על זה אין מחלוקת.

השאלה,

כשחלקו רבי יוחנן ורש לקיש,

האם הם חלקו רק באופן... מה יהיה הציור שבהם חלוקים רבי יוחנן ורש לקיש? יש שלוש שלבים.

נכון. שלב ראשון, הידיעה, והפרשה.

ושלב שני זה הפרשה, שלב שלישי זה כפרה. זה כולם מודים שבכפרה זה כפרה. אז בכפרה כולם מודים שזה מחלק. נגמר.

אם למשל הוא כבר הספיק להקריב על ידיעת החטא הראשון,

אז זה ברור הדבר שכברתי כשייבדל לו על השני,

צריך להביא חדת נוספת. אבל אמרת שגם כולם מודים שהוא מפריש של ה... אה, בשביל זה אני אומר.

הספיק שאמרתי זה כולם מודים, וזה פשוט.

של כפרה. זה פשוט.

עכשיו אני בא להסביר את הספק של רבינה.

האם הם חלוקים על הידיעה בלבד?

ואז נוכל לומר

שרבי יוחנן סובר שהידיעות לבד מחלקות.

רש לקיש סובר, לא, ידיעות לבד לא מחלקות.

אבל הוא יודע שבאמת הפרשות מחלקות.

כלומר, אם הייתה הפרשה ביניהם,

אז אכן זה יחלק את זה לשניים.

זה צד אחד לפרש את רבי יוחנן ורש לקיש, צד שני לומר לא.

רבי יוחנן ורש לקיש חלוקים באופן שלא רק נודע לו ביניהם, אלא גם הפריש.

ואז מה המחלוקת?

המחלוקת היא שלפי רבי יוחנן, מאחר שהיה פה כבר הפרשה,

אז ההפרשות מחלקות.

רש לקיש אומר לא, הפרשות לבד לא מחלקות, רק כפרה מחלקת.

זה, צד שני בספק.

צד שלישי,

שהם חלוקים בין בזו ובין בזו.

היינו,

בין בידיעות לבד בלא הפרשה,

בין אם הייתה הפרשה ועדיין לא התכפר.

לפי רש לקיש, לפי רבי יוחנן,

אפילו רק כי ידיעות לבד כבר מחלקות.

אפילו אם הייתה ידיעה לבד בלי הפרשה, זה מחלק אותו לשניים.

כל שיקלים, גם הייתה הפרשה.

פרש לקיש, לעומת זאת, צובר,

שלא רק ידיעה לא מחלקת,

אלא אפילו הפרשה לא מחלקת.

מה כן יחלק?

רק הפרה.

אוקיי, לפיקוי השיטוט של עכשיו אמרת, הבנתם?

רגע, אבל הרב לפיקוי, הבנתם את מה שאמרתי או לא? כן, אבל, נו, אז אתם גאונים שגמרתי לפרש כל כך מהר את כל הספק?

או לא גאונים?

אגיד לכם, זה היה תכסיס שלי בשביל שתקשיבו טוב.

לכן,

אמרתי, אתם צריכים פה שיעור וחצי בשביל להבין את זה.

אבל זה כל שאלתו של רבינה.

רבינה שואל את רב אשי,

האם רבי יוחנן וראש לקיש מדברים באופן שהיה ידיעות לבד?

ואז, מה המחלוקת? שלפי ראש לקיש הפרשות מחלקות ולא ידיעות, ולפי רבי יוחנן היא כבר ידיעות מחלקות, וכל שכן הפרשות.

או שנאמר

שהם חלוקים במצב שהיה הפרשה.

ידיעות כולם מודים שזה לא מחלק,

אלא ההפרשה לבד זה המחלוקת,

שלפי רבי יוחנן ההפרשות מחלקות, ולפי ראש לקיש רק כפרה מחלקת,

אבל הפרשות לא מחלקות.

או שנאמר לא, הם חלוקים בין בזה ובין בזה, כלומר בין במצב שהייתה ידיעה בלא הפרשה,

או בין במצב שהיה הפרשה בלא כפרה.

במצבים האלה חלוקים רבי יוחנן וראש לקיש,

לפי רבי יוחנן,

לא רק הפרשה מחלקת,

כן? לא רק כפרה,

ולא רק הפרשה, אלא אפילו רק ידיעה מחלקת.

לפי רשת הקיש,

ידיעה לבד לא מחלקת.

ולא רק ידיעה לא מחלקת, אלא אפילו הפרשה לא מחלקת.

מה כן מחלק?

כפרה.

נכון לפי כל השלוש סיטות שאמרת. הבנתם? זה השלושה צדדים

שיש בדברי רבינה.

רבינה אומר, אני לא יודע איך לפרש את מחלוקת רבי נכון לרש לקיש.

תעזור לי רב אשי לבער את המחלוקת ביניהם.

בכל השלוש סיטות שאמרת, בכל השלוש סיטות שאמרת תמיד,

שרש לקיש אומר שרק הפרה מחלקת.

אמרתי שבכפרה כולם מודים.

לא, אבל אתה לא, באף שיטה,

באף שיטה לא אמרת שרש לקיש יגיד, מתי זה? לפני ש... רש לקיש יגיד שהפרשה מחלקת.

זה לפני שהזכרנו את דברי רבינה.

אז לא רציתי לסבך אתכם,

ואמרתי את אותן נקודות שיש בזה מחלוקת,

ואותן נקודות שהן פשוטות.

הנקודות הפשוטות זה באחר כפרה,

שפה כולם מודיעים שזה מחלק.

כן? אבל באף שיטה, באף שיטה, באף שיטה רש לקיש לא יגיד שהחלוקה מחלקת.

זה גובה שלה.

אם נאמר שהמחלוקת ביניהם זה שהיה מצב של ידיעה

ללא הברשה,

אז בהחלט יכול להיות שרש לקיש יודה שאם זו ידיעה עם הפרשה זה כן יחלק.

מובן?

זו ידיעה עם הפרשה?

כן יחלק, כן. זה אחד מהצדדים בספק.

נראה עוד פעם את זה בלשון הגברה יחד איתכם.

תתאמצו לראות את זה יחד איתי בפנים.

אותיות מחכימות, כי לא זכיתי שזה יהיה כתוב על המצח שלי.

אז בואו תראו בפנים מה כתוב.

אה, אמר לרבינה לרב אשי,

שואל אותו רבינה את רב אשי,

המחלוקת של רבי יוחנן ורש לקיש,

דאית ידע לה קודם הפרשה פליגה?

האם הם חלוקים במצב שהיה ידיעה לבד ועדיין לא הפריש בהמה לקורבן?

ממילא, אז מה המחלוקת? הוא באה פליגה, ואז יוצא שהם חלוקים בעניין הזה שדמור סבר ידיעות מחלקות. רבי יוחנן סובר שאפילו שהיה פה רק ידיעה ולא הפרשה זה כבר מחלק את זה לשניים.

הוא מור סבר, ורש לקיש אומר שידיעות לבד לא מחלק אבל הפרשות מחלקות. פה הוא יודע שזה כן יחלק.

אבל לאחר הפרשה,

אבל אם היה כבר הפרשה אז גם רש לקיש יודע, מודה לרש לקיש של רבי יוחנן וחייב שתיים.

זה צד אחד.

עוד דין מהצד שני,

שאולי דאית ידע לה לאחר הפרשה פליגה.

מחלוקתם של רבי יוחנן ורש לקיש,

שנודע לו על הראשון, וכבר הפריש קורבן לשם האכילה הראשונה.

ושוב חזר ונודע לו על השני,

שאז חלוקים מהם ובא פליגה,

ומחלוקתם היא כך.

דמור סבר, הפרשות מחלקות. רבי יוחנן סובר שמאחר והפריש

אז זה מחלק.

ומור סבר, כפרות מחלקות.

ורש לקיש סובר רק כפרה ולא הפרשה.

אבל,

אבל, קודם הפרשה,

אבל מה היה דין אם הייתה ידיעה ולא הפרשה?

אז רבי יוחנן, אני יודע, מודה לראש לקיש, דין לא חייב אלא אחד.

עד כאן זה צד שני.

צד שלישי, או דין מה?

בין בזו ובין בזו מחלוקת.

המחלוקת ביניהם תהיה בין אם הייתה ידיעה לבד ללא הפרשה,

שאז רבי יוחנן חייב שתיים תהיה ידיעות.

מחלקות, ולרש לקיש לא,

וגם אם היה פרשה שעה פשוט של רבי יוחנן יהיה חייב שתיים,

ולרש לקיש אפילו בהפרשה לא יתחייב שתיים,

אלא אחת,

רק באופן שהיה כפרה יתחייב שתיים.

עד כאן.

למה שיחידו בין הפרשה לכפרה?

כי עצם זה שהוא הפריש,

הוא הפריש.

זאת אומרת, הוא לא יכול לחזור בו, אבל אמרנו שיש קורבן. מכיוון שהוא ייחד כבר קורבן לצורך האכילה הזו,

אין שייך שיישם אותו לכפר גם על אכילה אחרת.

נכון.

זה צד של הפרשות מחלקות.

יש צד לומר, לא, מאחר ועדיין לא הייתה פה כפרה,

אם כן, זה עדיין לא הייתה פה כפרה, אז מה?

אבל אם אני רואה שהוא הפריש,

הוא הפריש, אז הוא הפריש, הוא לא אמר לחזור בו, הוא הפריש. אבל עדיין לא התכפר בו.

אז אם עדיין,

אז מה יש?

אבל אם עדיין לא נתכפר, עיקר,

הבחיקת החטא הראשון זה בכפרה, היינו בזריקת הדם של הבהמה על גבי המזבח.

ומאחר ועדיין לא נתכפר, אבל כדי נדר הוא כמו נדר, הוא הפריש את זה לדבר אחד, איך?

מה?

אבל הוא הפריש את הבהמה לדבר אחד, איך אתה מתכוון? לא, זה לא קשור.

אבל מאחר ולמעשה זה היה בעלם אחד,

שתי האכילות של שני הכזיתים,

ממילא שייך שיהיו זה עם זה ביחד בכפרה.

אם שייך שהוא בכפרה, תשוייך שהוא בכפרה עד התוכן. לא, לא, כי אם כבר נתקפר על החטא, הלוא העניין הזה של הכפרה הוא בא על מה שהוא יודע שחטא.

אז מאחר שהוא יודע על מה שחטא,

זה היה אכילה ראשונה, והוא כבר נתקפר.

אם כן, לא שייך לבוא ולצרף, דבר שעדיין לא נודע לו. אז גם לא יהיה שייך, רגע, גם אחרי שהוא הפריש.

אז בשביל זה אני אומר, שזו השאלה.

האם ההפרשה לבד זה סיבה לחלק אותם לחיובי חטאות,

כי סוף סוף עצם זה שהוא הפריש את זה לשם

אכילה אחת לא שייך להסב את זה שיהיה כפרה על אכילה אחרת.

או שנאמר שלא,

שכל זמן שלא הייתה פה כפרה, והכפרה היא העיקר,

אז צריך עדיין לצרף מה שנאכל בהיעלם אחד,

לצרף את זה באותו קורבן.

יש צדדים לכאן ויש צדדים לכאן.

אנחנו קטנים מלדעת

ולהבין בדיוק מה הסברה ההפרשות, מה הסברה הידיעות.

אנחנו בכוחנו הדל ניסינו לתת איזושהי הבנה בדברים,

ואולי בזה גוף החלוקים, רבי יוחנן מפרש לקיש.

אולי, כי זה גוף הסווג של רבינה,

האם הם חלוקים ידיעות או הפרשות,

האם הם חלוקים,

האם הפרשות או כפרות,

האם הם חלוקים,

האם ידיעות והפרשות כנגד כפרות.

זה שלושת הצדדים שבגמרא.

אמר להם...

תלמיד של תלמיד של התלמיד שלו, לא היה לו מה שהוא חולף עליו.

מה?

תלמיד חבר. תלמיד חבר.

אנחנו היו חלוקים, חסר.

כל השס מלא במחלוקת רבי יוחנן מפרש לקיש.

מחלוקת יכולה להיות אם אתה חבר,

אם אתה בדרגה שווה, אבל אם הוא רבש שלך והוא גדול בתורה,

מי אתה שתחלוק עליו?

הוא אמין,

כל התמודים האלה, אבל הוא אמר להם,

אמר להם מסתברה,

בין בזו ובין בזו מחלוקת.

אז עונה לו רב אשי לרב עינא.

בין בזו,

בין בזו ובין בזו מחלוקת.

שהמחלוקת היא בין במצב שהייתה ידיעה בלא הפרשה,

ובין שהייתה ידיעה וכבר הפריש קורבן על החטאת הראשונה.

כל זמן שלא הייתה כפרה,

אז עדיין

שייך לומר שלפי רבי יוחנן

התחייב שתי חטאות,

כדאי בידיעות לעשות חילוקים לחייבי החטאות,

ולפי ראש לקיש, כל זמן שלא הייתה כפרה,

לא מועיל, לא צריך לחייב, לא מחייבים אותו שתיים, אלא אחת בלבד.

מובן?

והוא הולך להוכיח זאת, וזה בעזרת השם,

נראה מחר,

לעזרת השם.

בסדר?

אנחנו נראה בינתיים את רשי.

יש לנו פה רשי בדיבור המתחיל וחזר ונודע לו,

כן?

וחזר ונודע לו.

לקמאן באלה.

הגמרא מסתפקת בהמשך.

מה שכתוב וחזר ונודע לה,

היא קודם שהפריש קורבן על ידיעה ראשונה,

האם היה פה רק ידיעה ולא הפרשה,

וכסבר, ואז יוצא שרבי יוחנן סובר ידיעות מחלקות לחטאות,

ואף על פי שלא הייתה ידיעה בין אכילה לאכילה.

אפילו שהאכילות הללו בין כזית לכזית לא הייתה ידיעה,

רק הידיעות הללו שאחר שאכל את שניהן,

שנודע לו הידיעה על האכילה הראשונה, ושוב נודע לו על האכילה השנייה.

או לאחר הפרשה, או שהם חלוקים ביניהם לאחר שכבר הפריש

קורבן על הראשונה, וכסבר הפרשות מחלקות.

והד אביי עבר אבא דאמרי לאל,

ונודע לו על אחת מעין וחזר ואכל.

על מה דאחד האודים יחייב?

אשי פה שואל שאלה עצומה.

הלוא הבאנו לפני כמה שיעורים את דינם של אביי ורבא.

מה יהיה הדין אם קצר וטחן בשגיגת שבת וזדון מלאכות?

ושוב חזר וקצר וטחן

בזדון שבת ושגיגת מלאכות.

אז מה אמר לנו רבי אביי ורבא?

שאם נודע לו על

קצירה ראשונה או שנייה,

הרי הקצירה האחרת מתכפרת.

נודע לו על קצירה ראשונה, מתכפר גם על השנייה.

נודע לו על השנייה, מתכפר גם הראשונה.

למה מדין אוכל שני זיתי חלב בעלם אחד?

נשאלת השאלה,

איך נתכפר?

הלוא פה אתה אומר שזה מחלוקת רבי יוחנן עברה של הקיש,

באופן שנודע לו על אחת

ואחר כך על האחרת.

אביי ורבא אמרו שאפילו אם נודע לו על קצירה אחת, מתכפרה השנייה מכוח הדין של אוכל שני זיתי חלב בעלם אחד.

מאחר ושתי הקצירות הללו נעשו בשוגג אחד.

כן, אפילו שנודע לו לא על שניהם, אלא על אחת מהן.

וזה נגד מה שהיה רבי יוחנן דובר של הקיש.

לכאורה, דבריהם לא יכולים להסתדר לפי רבי יוחנן,

מקסימום לדעתו של הקיש.

אומר רשי,

ועד אבא אברה ודאמרי לאל ונודע לו על אחת מהן ואחת זה רבי אכל וכולי.

על מדחד האודים מחייהם,

ורואים מכאן שאף על פי שהייתה לו ידיעה רק על אחת.

בכל זאת, די לו בחטאת אחת.

הסבירה לו פלוגתא את רבי יוחנן וראש לקיש בקודם הפרשה.

הנה הוא דאמור כראש לקיש.

אם יסברו אבא אבא אבא שמחלוקת רבי יוחנן וראש לקיש

זה בידיעה בלבד ולא הפרשה,

אז יוצא שראש לקיש סובר שידיעה לבד מחלקת.

ידיעה לבד לא מחלקת, אז יכול להיות שהם יסברו כי ראש לקיש.

אי נמי.

או גם, סבירה לו זה לאחר הפרשה.

יכול להיות שבאמת הם סוברים שהרבי יוחנן וראש לקיש חלקו לאחר הפרשה.

והינו דאמור, קודם הפרשה.

ממילא,

יכול להיות שמה שהם אמרו,

מה שאמרו רבאי ורבא, שאם נודע לו על קצירה אחת, אז נתקפל גם על קצירה השנייה.

זה מדובר שהיה, שלא היה עדיין הפרשה.

קודם הפרשה נודע על השני,

ואז בדברי הכל אין חלוקין לחטאות.

אם כל מחלוקת רבי יוחנן וראש לקיש זה אחר הפרשה,

יוצא שאם לא היה פה אפילו הפרשה,

אז כולם מודים שאין פה שתי חטאות, אלא חטאת אחת.

אז יכול להיות שהבא אברהם, אמיתי, יתפרשו דבריהם.

מאחר שהיה פה רק ידיעה ולא הפרשה, לכן כולם מודים שמתכפלים שניהם בחטאת אחת.

על חטאתו ויביא, זה המקור שממנו רבי יוחנן אומר את הדין שלו.

כתוב בפסוק ויביא כל מיני ראשי ערבים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא.

משמע, על כל חטאת וחטאת יביא.

שהוא צריך להביא על כל ידיעה של חטאת.

מחטאתו ונסלח לו. לעומת זאת, ראש לקיש מביא ראייה מהפסוק מחטטו ונסלח לו. אפילו לא הביא

אלא על מקצת חטטו ונסלח לו כולו.

אז יוצא שגם אם הייתה ידיעה על אחת על החילה הראשונה,

יתכפר לו בזה גם על החילה השנייה.

אחר כך הבאנו שבאיזה אופן כולם מודים שלא צריך להביא שתיים,

באופן שהוא אכל קצת ומחצה,

ונודע לו על כזית, ושוב אכל,

סליחה, אכל כזית ומחצה, ושוב אכל,

ונודע לו על כזית ראשונה,

ושוב אכל חצי זית נוסף בעלמו של שני,

על זה אמרנו שכולם מודים שלא התחייב אל החטאת אחת. למה?

כמה שמע לן? למה? כיוון.

כיוון.

כמה שמע לן? דהיי, חצי זית, החצי זית.

השני שהוא אכל עם זית קמא,

סליחה, החצי זית הראשון שהוא אכל עם זית קמא,

עם זית קמא שייך בתרידי דעקא מייטא.

שייך הוא שהתכפר במה שידע עליו עם הזית הראשון.

והבה כאילו נודע לו על הכל, ואז זה נקרא כאילו נודע לו גם על החצי זית הראשון יחד עם הזית הראשון,

וזה מתכפר ביחד.

דהיה ואהמייטה קורבנה ומכפר בה דה דה זית. הרי אם הוא היה מביא קורבן ודואג להקריבו על גבי המזבח,

הרי פשוט שהחצי זית הזה שהוא אכל בהיעלם עם החצי זית הראשון

הרי הוא מתכפר ביחד איתו בלא שום ידיעה, אפילו שלא נודע לו. למה?

זה פחות מכשיעור לא חש, אם לא צריך בשביל זה ידיעה.

כי פעם אחרונה זה חצי זית, זה פחות משיעור,

אז אין לו חשיבות כדי שייצריך כפרה נפרדת, אלא הוא מתכפר בקורבן שמביא על הידיעה שזה כזית הראשון.

אבל כזית? אבל באופן שהוא אכל כזית וכזית,

לא מכפר בלא ידיעה.

פה ודאי שלא שייך שיביא כפרה ללא שידע, ידע על השני גם כן.

ילקח כי לא אית ידע לבעדה, לזה אחר זה,

אבו ידיעות מחלקות. לכן,

שייך שם לומר שאם לא נודע לו ביחד על שניהם,

אלא נודע לו על הראשונה ואחר כך על השנייה,

אז הידיעות הללו מחלקות לשתי חטאות, כך יהיה אליבא רבי יוחנן.

יפה, זהו. אנחנו נסיים כאן.