מסכת שבת | הרב אבנר עוזרי דף עא,ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

דף עין אלף עמוד בית

הגענו אתמול בסייעתא דשמיא כבר

לשורה הראשונה מהרחבות

אבל אני מעדיף

לסכם בקצרה את מה שלמדנו אתמול

כדי שנוכל להבין את השיעור של היום

הגמרא עסקה

באדם שאכל שני זיתי חלב בעלם אחד

הוא אכל

שיעור כפול

של חלב

הרי כל כזית חלב שהאדם אוכל, אם בשוגג הוא מביא חטאת

מדובר באדם כזה שאכל שני כזיתים חלב

אז הדין הוא שאם זה בעלם אחד

היינו לא נודע לו ביניהם שחטא

אז הוא מביא חטאת אחת על שניהם

אבל זה לא בכל מקרה

אלא

אם היה נודע לו אחר מכן

בבת אחת על שניהם

אז היה מספיק שיביא חטאת אחת

אבל מה יהיה הדין אם נודע לו על הראשון

וחזר ונודע לו על השני

האם במקרה כזה מאחר והידיעות היו בנפרד

התחייב חטאת על כל ידיעה וידיעה?

או שנאמר מאחר וגוף האכילה

של שני זיתי חלב נעשו בהעלם אחד

בשוגג אחד, לא היה לו ידיעה בין האכילות הללו

אז התחייב רק חטאת אחת

אז למעשה זו מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש

רבי יוחנן אומר

גם אם הוא אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד

אבל אם נודע לו לא על שניהם בבת אחת אלא בתחילה נודע לו על הראשון

ולאחר מכן נודע לו על השני מחויב הוא להביא שני חטאות

בקורבן חטאת כדי להתחייב צריך שיהיה לו ידיעה אחר החטא

לפני שיש לו ידיעה

לא יתחייב כי עדיין לא יודע אשר חטא

כשנודע לו אומרת התורה מתחייב

או הודה אליו חטאתו אשר חטא בה

והביא קורבנו או שירת עזים תמימה נקבה

כשנודע לו אז הוא צריך להביא

אז אם נודע לו לא על שניהם יחד כמו שאמרנו אלא על הראשונה

נודע לו בתחילה

ולאחר זמן נודע לו על השנייה

אומר רבי יוחנן התחייב שני חטאות

שתי חטאות

לעומת זאת ריש לקיש חולק ואומר שיתחייב רק חטאת אחת

בפשטות הכוונה

מאחר ולמעשה

האכילה עצמה הייתה בהיעלם אחד, בשגגה אחת

גם אם זה שיעור כפול

של שני חטאתים

כל גזית זה כבר איסור שיכול לחייב אותו

אבל מאחר ולא הייתה לו ידיעה ביניהם

גם אם הוא אכל שיעור כפול

התחייב רק חטאת אחת

הגמרא מביאה שהטעם של רבי יוחנן שממנו הוא לומד לחייב שתי חטאות

כי יש פסוק האומר

על חטאתו והביא

זה כתוב בתורה הקדושה בויקרא

בויקרא ד' הפסוק האומר או הודה אליו חטאתו

אשר חטא והביא קורבנו שרירת עזים תמימה נקבה

לא, יש פסוק קודם לכן, יש פסוק אחר

לגבי פר כהן משיח

למדנו את זה אתמול, את הפסוק הזה

האומר

את ראשון הפסוק אינני זוכר בעל פה

אבל תביא לי שוב את הויקרא

חומש ויקרא תביא לי

אה, רש״י מביא כאן את הפסוק, רש״י מביא את הפסוק

רש״י מביא את הפסוק

אהה

לא צריך, הפסוק הזה שהבאנו קודם

בגמרא היה משמע

כאילו הווהביא כתוב אחר חטאתו, בפסוק כתוב הפוך, את הווהביא כתוב לפני

על חטאתו אשר חטא, כתוב כך

או הודא אליו חטאתו אשר חטא

והביא קורבנו על חטאתו אשר חטא.

למד מזה רבי יוחנן

על כל חטאת, היינו על כל חטא

צריך להביא קורבן.

לעומת זאת רש״י דקיש אומר,

כתוב בפסוק

וכיפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו.

מחטאתו, מה אשמה?

שאפילו אם רק מקצת מחטאתו,

בכל זאת ייסלח לו כל חטאתו.

מפרש זאת רבי הרש״ל קיש, שהכוונה

שגם אם נודע לו על הכזית הראשון,

שנקרא מקצת חטאתו, כי הרי הוא אכל שני כזיתים,

גם אם נודע לו רק מקצת מחטאתו,

בזה יתכפר לו באותו קורבן גם על שאר החטאים האחרים.

היינו גם על הכזית הבא שהוא אכל,

מובן.

אז נסכם.

רבי יוחנן שמחייב שתיים, הוא לומד מהפסוק על חטאתו והביא

שמשמעותו על כל חטאת יביא.

יביא קורבן חטאת אחד.

ויש לקיש אומר, מתחייב רק חטאת אחת, כי הלשון מחטאתו ונסלח לו מורה,

שמספיק מקורבן אחד אפילו אם נודע לו רק על מקצת מחטאתו.

גם בזה ייסלח לו כל חטאתו.

לאחר שראינו את זה,

באה הגמרא ושואלת שאלה,

איך ראש לקיש הסתדר עם הפסוק של רבי יוחנן?

איך רבי יוחנן הסתדר עם הפסוק של ראש לקיש?

אז בתחילה היא ניגשת לראש לקיש.

ראש לקיש, אתה אומר שאתה לומד מהפסוק מי חטאתו ונסלח לו,

שגם במקרה הזה שנודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני,

יתחייב קורבן אחד, וזה מספיק.

אז איך תדרוש את הפסוק על חטאתו והביא ששם המשמע שעל כל חטאת יביא, על כל כזית יביא?

אתם שומעים?

אתם רואים מה אומר השלקיש?

מה שכתוב בפסוק,

שממנו משמע על כל חטאת יביא, מדובר שכבר היה כפרה,

פירושו,

הוא הביא קורבן חטאת,

וכבר נתכפר בו.

כשכבר נתכפר בו,

ברור הדבר שכשיוודע לו על השני, לאחר שכבר נתכפר על הראשון,

צריך להביא קורבן חטאת חדש.

נכון?

משמע, אבל אם עדיין לא הייתה כפרה,

משמע אם לא הייתה כפרה,

אז די לו בחטאת אחת על שני הכזיתים.

עכשיו באה הגמרא ושאלה,

באה הגמרא ושאלה,

ואיך רבי יוחנן הסתדר עם הפסוק

שריש לקיש למד ממנו

שדי בחטאת אחת,

על הפסוק מחטאתו ונסלח לו,

מה שאפילו הביא רק על מקצת מחטטו,

בכל זאת נוסח לו כל חטטו.

ופירש לו זאת ריש לקיש,

שאפילו אם רק נודע לו על הראשון,

שזה מקצת מחטטו, כי הרי הוא אכל שני כזיתים,

נודע לו רק על כזית הראשון.

בכל זאת, ונסלח לו,

יסלח לו כל החטא, היינו גם הכזית השני.

מה הוא יעשה עם זה, רבי יוחנן? מה הוא ידרוש מזה?

אז הוא אומר שהציור הזה של מחטתו, ונסלח לו,

זה מדבר בציור שהאדם אכל כזית ומחצר.

ונודע לו על כזית,

ועל החצי שהוא אכל, לא נודע לו.

וחזר ואכל עוד חצי כזית

בעלמו של שני.

במצב הזה הוא לא צריך להביא יותר.

היה מקום לחשוב ולומר,

מאחר ונודע לו על הכזית הראשון,

עומר רבי יוחנן,

ממילא יוצא שאני אפריד את החצי זית הראשון מהכזית,

כן?

אז החצי זית הזה, מאחר והוא נאכל באלם אחד עם החצי זית השני,

יצטרפו להיות כשיעור אחד, ולהתחייב חטאת נפרדת.

לכן באה התורה לומר שלא,

מאחר

והנותר, לאחר שאכל כזית הוא מחצר, הוא נודע לו על כזית.

אז כמה נותר אם כן מזה שהוא לא ידע?

רק חצי כזית.

החצי כזית הזה הוא טפל,

והוא בטל להתכפר יחד עם החטאת שהוא מביא על הכזית שנודע לו.

ומאחר וזה מתכפר,

אז אלמה לחייב עוד חטאת?

כי באכילה השנייה הוא אכל רק חצי זית.

על החצי זית הראשון כבר התכפר יחד עם החטאת שהביאה על הכזית הראשונה.

מה נשאר אם כן לחייבו רק?

רק על האכילה הבאה, כמה האכילה הבאה הייתה? רק חצי זית.

חצי זית זה לא שיעור מספיק, זה לחייבו בחטאת.

מובן.

תראו, אני רוצה פשוט שהדברים הללו יהיו טמונים עמוק במוח,

כי בלי זה לא נוכל להתקדם.

אתם שומעים?

אז בואו נשאל אתכם, אני רוצה פשוט לדעת אם אתם הבנתם נכון.

מה יהיה הדין באופן שאדם אכל שני זיתי חלב

ונודע לו בין כזית ראשונה לכזית שנייה? מה יהיה הדין?

תשים לב לשאלה ששאלתי.

אני חוזר שוב.

אכל כזית ונודע לו, ושוב אכל עוד כזית.

למה?

פשוט.

זה שתי אלמות. זה שתי אלמות, זה לא נקרא אלם אחד.

ממילא מה?

יש פה שתי אכילות, על כל אכילה התחייב. זה פשוט, אתם כולם מודים.

מה יהיה הדין באדם שאכל שני זיתי חלב בעלם אחד,

אבל הידיעה שאחרי האכילה נודע לו על שניהם בבת אחת. מה יהיה הדין?

על אחד.

שוב הוא התחייב כמה?

כמה?

תגיד, תגיד.

חטאת אחת.

כי אם הידיעה הייתה על שניהם בבת אחת,

אז התחייב,

התחייב חטאת אחת.

מה יהיה הדין באדם שאכל שני זיתי חלב בעלם אחד?

האכילה איתה, ואומנם בשגגה אחת.

כשנודע לו זה לא היה בבת אחת על שניהם,

אלא נודע לו על כזית,

על כזית מתוך השני כזיתות, ושוב נודע לו על כזית השני.

האם זה נתקרב? האם נתחייב שתי חטאות או חטאת אחת?

נכון.

עכשיו, באיזה אופן

כולם יודו שהתחייב שתי חטאות?

זה מה שהקריב את הכזמן ונתפר לו, זה מה ש... אם נודע לו על הראשון הוא כבר הפריש חטאת לקריבו,

ורק אחר הקרבה, היינו אחר כפרה,

נודע לו על השני,

פה כולם ידעו שיהיה חייב חטאת נוספת כשנודע לו על השני.

באיזה אופן כולם מודים?

גם רבי יוחנן, שהתחייב רק חטאת אחת,

באיזה מקרה, אני עכשיו לא שואל את זה, אני שואל שאלה אחרת.

באיזה מקרה, אני אחזור לדוגמה שאתה מדבר, אבל אני שואל,

באיזה מקרה כולם ידעו שהתחייב רק חטאת אחת?

אבל איך, מה זה, מה זה, מה היה בעיניהם? מה היה באמצע?

הוא אכל את החטי זית הבא בעלמו של שני.

בעלמו של הראשון.

זאת אומרת ככה,

כזית ומחצה בעלם אחד,

ושוב,

נודע לו על הכזית, יוצא שהוא אכל את החטי זית הראשון והחטי זית זה שני בעלם אחד.

אז החטי זית הראשון הוא אכל גם בעלמו של הזית הראשון,

וגם בעלם עם החטי זית השני.

על חטי כזית זה לא נראה לו. אז נודע לו על הראשון.

האם פה נצרף את שני החצאים לחייבו בעוד חטאת או לא?

פה כולם ידעו.

למה?

החטי כזית לא נתאם. כי החטי כזית הראשון מתקבר עם החטאי הראשון.

מצוין. החטאי כזית הראשון, אין לזה שיעור, אז לא.

יפה.

אם ככה, אז אתם יודעים, מצוין.

עכשיו נעבור לשלב הבא.

ברוך השם,

ברוך השם. אם לפני כמה חודשים לא הייתם מוצאים ידיכם ורגליכם, אתם רואים, זה עושה, עושה הרבה עמלים ומתמידים.

אחר כך מי שישב ולמד שנים בבית המדרש,

איך אומרים?

ותשחק לי יום אחרון.

בתכלס, כשהוא מגיע ליום שבו צריך למצוא דין וחשבון, הוא שמח.

אנשים חשבו בטלן, יושב בבית המדרש,

מה הוא בסך הכל עושה, בסך הכל מחמם את הכיסא.

אבל מה האמת?

שכמה מצוות הוא סופג בכל לימוד ולימוד, בכל מילה ומילה.

חבל על הזמן.

חבל על הזמן.

כשבן אדם מגיע כשהוא תלמיד חכם, זה כבר מעלה הרבה הרבה יותר גדולה.

זה מתבטא לאורך ימים לנצח.

מה אתה שואל, ירונן?

איזה יום שיש לבית המדרש פעם, שאלה ביניהם על פעמיים כרת?

פעמיים כרת?

לא.

לא, לא שייך.

הוא אמר, הוא אכל חלב,

הוא אכל חלב, הוא אכל חלב.

אמרתי, לא שייך.

לא שייך. לא.

אני אם הוא פעם אחת אכל כרת, אבל אגב,

שתדע שיש שני סוגי כרתות.

יש כרת ויש אי כרת, תי כרת.

העולם הזה, עולם הבא? בדיוק.

יש ואדם נכרת מהעולם הבא.

מהעולם הזה, סליחה.

כשכתוב בלשון, פעם אחת לשון, ונכרת האיש ההוא,

זה יכרת מהעולם הזה.

אבל אם כתוב יכרת, תכרת,

יכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא.

ביום כיפור.

ביום כיפור נאמר יכרת, תכרת.

היכרת, תיכרת, על נפש ההיא עווין אבו.

כך כתוב בלשון הפסוק על אדם שמחלל את יום הכיפורים.

אוכל, שותה.

אה? עושה מלאכה, מה?

אמרתי, זה כבר עניתי לך.

אז לא יכול להיות עצוב לקבל עונש אחת כאילו הוא עשה איסור חיימת אחד.

ומה היה הדין אם הוא עשה כמה וכמה עונשים חטאים שעליהם הוא חייב מיטה?

חייב שקלה, חייב שרפה, חייב חנק.

אז מה, יסקלו אותו, ולאחר שיגמרו לסקול אותו יוציאו אותו מהקבר ויחנקו אותו?

לא, אם, אם, אם, מה של זה?

אה? אז למה ניתנו לנו כל ההסברות?

אם האדם עשה אחד, אז זהו גמרנו ממנו. לא,

הדין הזה של ריבוי עונשים לפי מספר העבירות,

זה הכל תלוי אם שייך להענישו לפי מספר העבירות.

בעולם הזה ודאי שאי אפשר רק פעם אחת להרוג אותו.

בעולם הזה זה בחייבון אחר.

אבל פה לא שייך להעמיד אותו שוב. ממיצים אותו נגמר.

אבל העברו אותו בגלגול, העברו אותו בעלן. לא, לא. אתה שומע?

זה מה שהוא התכוון.

זה לא.

מה לא? זה לא יהיה.

הוא לא יביא אותו את התקנות כשהיה מוספן?

לא.

התחשבן איתו למעלה, זה אתה לא מבין. הוא צריך תשובה.

ברור לי.

מה שלא יתקפר, התחשבן איתו למעלה. אבל בעולם הזה לא שייך שיקבל את העונש שוב.

אבל אני אומר, זאת אומרת,

אז אם אתה מצא נוגמה כרת שלך, אתה שמח לזה, אז החשבון הוא לא אותו חשבון למעלה. למעלה.

אבל לא פה.

לא ודאי שלא. על זה אני מדבר, נו. זה מה שדיברנו.

אה, זאת אומרת פה, זה גם ציבור בגלגול.

כן, זה מה שאני בא לומר. אבל כל איסור כרת זה חשבון למעלה. זה לא חשבון של בית דין של מטה. לא. זה לא דבר כרת. זה חשבון שמענישים אותו מלמעלה בעולם הזה.

זה רק בעולם הזה. מה זה כרת?

שהוא מת צעיר,

כן, לפני גיל 60 או לפני 50, זו הייתה מחלוקת ראשונית.

וגם שהשם ירחם, שהם מת עררי, שלא ילדים.

אז יכול להיות. כל זה אם לא עשה תשובה. הוא פעם אחת לא כרת, תתקצר לו קצת. הוא יתקצר לו קצת.

בקיצור, למה אתה מתפלפל איתי? אני אומר לך שלא, אין דבר כזה.

מה שכן,

שלפי מספר העבירות, שם התחשבנו אותו למעלה.

אם פה הוא עשה תשובה באמת,

עשה תשובה,

אז הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו יראה עד כמה התשובה שלו עמוקה,

עד כמה באמת הוא מתחרט על מעשיו,

ולפי זה יקצר את עונשו.

כרת עונשים שבידי שמיים, שייך עליהם תשובה.

אז בן אדם שיזדרז לעשות תשובה?

הוא יכול לעשות תשובה.

מה? לא.

עונשים שבידי אדם אין עליהם תשובה.

עונשים שבידי אדם לא שייך להיפטר מהם על ידי תשובה.

אין.

אם אדם חייב מיתה שמרחם.

גם אם הוא יבוא וישים כיפה של נחמן, ויתחיל לרקוד ואומר שאני עשיתי תשובה, הנה אמרו אשתי עשיתי צמר,

ואני רוקד כל היום ברחובות, ואני צדיק ועלי עיר השמיים, אגידו לו, אדוני,

הכל טוב ויפה,

אבל עד שאתה תגיע ל...

ל... זה, ל... עץ הצלייה, תשיר ותזמר והכל,

אבל בתכלס יגיע הזמן שיתחשבנו איתך, וזהו.

וכן אדם שיתחייב מלקות, שהוא זה עונש בידי אדם,

אין שייך תשובה.

יגידו לו, אנחנו משתתפים בצערך, אבל אצלך אתה צריך לקבל.

אבל עונשים בידי שמיים, שם שייך תשובה.

מובן.

היום,

כן, אין לנו אפשרות

להתכפר על ידי קורבנות.

אז מה צריך לעשות?

צריך להזדרז לעשות תשובה.

בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה לנו מתנה,

שעם תשובה כלשהי אתה יכול להתכפר על ידי קורבן החטאת.

אבל היום כשאין לנו חטאת, אתה צריך לעשות תשובה עמוקה מאוד בשביל להתכפר על מה שעשית,

גם אם זה בשוגג.

בן אדם לא יכול לבוא ולהגיד, תשמע, לא ידעתי, טעיתי, בסדר, נו, סליחה, טעיתי,

לא הייתי, לא מספיק.

הוא צריך לדעת שהוא פגע פגיעה קשה.

אתה מבין, ובן אדם בא וזרק אבן, זה פגע בראש של הרמטכ״ל.

ויאמרו לי, סליחה, לא, לא, לא, פעם הבאה אני לא אעשה.

ככל שהפגיעה שלך היא יותר חמורה ויותר קשה,

כך

פחות ישמעו את המילים הללו, אני לא ידעתי.

מה זה לא ידעת?

צריך להיות מודע ואחראי למעשיך.

כמובן, ככל שהעוצמה של הפגיעה היא גדולה יותר,

כך פחות מקבלים את התירוץ שזה היה בשוגג.

אחת כזה הוא לא חייב במצוות, זה כמו תרנגול.

גם תרנגול, וכי יענישו את התרנגול בגלל שהוא פגע בראש של הרמטכ״ל.

תרנגול, מה אפשר לדרוש ממנו?

זה שדורק את התרנגול על הראש לא נמות.

מה?

זה שדורק את התרנגול על הראש לא נמות.

כן.

טוב,

אז עכשיו לאחר שסיכמנו את הדברים,

בא אחד האמוראים, ששמור אבינה,

ומסתפק

מה בדיוק המחלוקת בין רבי יוחנן הלוואי של הקיש.

ולזה נקדים הקדמה.

יש שלושה שלבים

בעניין הזה של קורבן חטאת.

יש ידיעת החטא,

יש הפרשת הקורבן

ויש הקרבת הקורבן, שזה נקרא כפרה.

שוב אני חוזר,

ישנם שלושה שלבים.

ידיעת החטא,

שלב שני זה הפרשת הקורבן,

שהוא מפריש קורבן, מכין קורבן מיוחד ואומר, זה חטאתי.

שלב שלישי, שהוא

מביא אותו לבית המקדש,

ושם מקריבים אותו על גבי המזבח.

את האמורים כמובן, כן?

את הדם זורק בקרנות,

על ארבע הקרנות, זה הדין של חטאת.

את האמורים מקטיר על גבי המזבח,

ואת שאר הבשר נאכל לכהנים.

ואותם עשווי אוהב, מתי נתן לי לישיבה,

חטרה בה, עם שיטה, עם בהעלאה, עם... זה כבר שאלת אותי אתמול, ואמרתי לך שאני אבדוק,

ויצא לי. אתה רואה? אמרתי לך, אתם לא זוכרים, מה אתם רוצים שאני אסכול את הכול?

תזכירו לי, כשאתם, כשהגיעה שעות אחר הצהריים, תצלצלו אליי ותגידו

לבדוק את הנושא הזה והזה.

עכשיו כך,

בא רבי הנה ושואל את רב אשי,

האם רבי יוחנן וריש לקיש חלקו

על המצב הזה שהייתה רק ידיעה?

היינו,

נודע לו על הראשון, ועוד לא הספיק

להפריש קורבן, וכבר נודע לו על השני.

אז מה היה?

מה היה בסך הכול בין

הראשון לשני?

הידיעה בלבד.

נודע לו על הראשון, וחזר ונודע לו על השני.

עכשיו, במצב הזה ייתכן שפה מיהו המחדש היותר גדול?

רבי יוחנן עורש לקיש.

אם נאמר שמדובר באופן שהייתה ידיעה על הראשון, ואחר כך רק ידיעה, לא היה הפרשה.

ועל זה רבי יוחנן בא ואומר, מתחייב שתיים.

ריש לקיש אומר, מתחייב אחת.

רבי יוחנן. יפה, רבי יוחנן, אצלנו זה החידוש היותר גדול.

שאפילו אם הייתה רק ידיעה בלבד, בלי הפרשה,

גם אז הוא מתחייב שתי חטאות, נכון?

זה לא היה.

אם הוא נודע לו, אז זה לא אלם אחד.

לא, לא.

אני מדבר, האכילה עצמה הייתה באלם אחד. הוא אקל שני כזיתים באלם אחד.

אחר כך נודע לו, לא על שניהם ביחד,

אלא נודע לו על הראשון, וחז״ל נודע לו על שניהם. על זה אני מדבר.

אז אם נאמר שמדובר שהייתה פה, אחר שנודע לו על הראשון,

מיד נודע לו על השני, לא היה פה הפרשה,

אלא רק ידיעה בלבד.

אז אצל מי החידוש היותר גדול? אצל רבי יוחנן.

שאפילו שלא הייתה הפרשה, אלא רק ידיעה, בכל זאת הוא חייב

שתי חטאות, נכון?

עכשיו בוא נעשה חשבון.

מה רבי יוחנן יסבור באופן שהיה כבר הפרשה?

האם פה יהיה שונה או כל שכן שהתחייב שתי חטאות?

כל שכן.

אם באופן שהיה ידיעה לבד חייב שתי חטאות,

אז כשגם היה הפרשה? כל שכן.

בואו נשאל עכשיו להיפך, לרבי שלקיש.

רבי שלקיש אומר שאם הייתה ידיעה ולא הפרשה, אז הוא חייב חטאת אחת.

מה הוא יסבור באופן שהיה ידיעה והפרשה?

לפי זה צריך לצאת שהוא יזמור שחייב שתיים

אז הפרשה מחלקת.

אז מה יוצא שהוא יזמור?

ידיעה לא מחלקת,

אבל הפרשה מחלקת.

נכון?

אז בואו נסכם שוב את הצד הזה.

צד אחד לומר שרבי יוחנן בר שלוקי יש חלוקים במצב של ידיעה לבד ללא הפרשה.

ואז, לפי רבי יוחנן, ידיעה מחלקת.

עצם זה שנודע לו על הראשון אפילו לא שהייתה הפרשה.

ואחד זה לא נודע לו עד שני זה בחיים שתי חטאות.

אם ידיעה מחלקת, כל שכן שההפרשה מחלקת.

נכון?

וכל שכן וכל שכן שכפרה מחלקת.

אבל לרשלקיש,

רשלקיש אומר ידיעה לא מחלקת.

אבל ידיעה והפרשה,

וכל שכן אם היה גם כבר כפרה, אז מה הדין?

זה מחלק.

הצד הזה מובן?

כן?

יופי.

זה צד אחד לפרש את רבי יוחנן בר שלוקיש.

כשרבי יוחנן בר שלוקיש מדברים באופן שהייתה פה רק ידיעה ללא הפרשה,

ואז הם חלוקים האם ידיעה לבד מחלקת או ידיעה או רק הפרשה.

ידיעה לבד לא מספיקה לחלק.

יש צד שני לומר לא,

שכולם מודיעים שידיעה לבד לא מחלקת.

מהמחלוקת של רבי יוחנן בר שלוקיש,

שרבי יוחנן צובר שתיים ובר שלוקיש צובר אחת,

מדובר במצב כזה שהיה ידיעה והפרשה.

או, במצב הזה שהייתה הפרשה,

פה אומר רבי יוחנן, הפרשה מחלקת.

לפי זה רשת הקיש יסבור שאפילו ההפרשה לא מחלקת,

רק כפרה,

אבל הפרשה לא מחלקת.

מובן.

אז לפי הצד השני,

רבי יוחנן ורשת הקיש חלוקים רק במצב שהיה גם הפרשה.

שעד לרבי יוחנן חייב שתיים, כי הפרשה מחלקת,

גם אם ידיעה לא מחלקת,

אבל הפרשה מחלקת.

ורשת הקיש אומר שאפילו הפרשה לא מחלקת. לא רק ידיעה לא מחלקת, אלא אפילו הפרשה.

מה כן מחלק?

כפרה.

זה צד שני לפרש את המחלוקת.

צד שלישי,

של רבי יוחנן ורשת הקיש חלוקים בשני המצבים.

גם במצב שהייתה ידיעה ולא הפרשה,

וגם במצב שהייתה הידיעה והפרשה.

ואז יוצא שהדברים מתבהרים כך.

רבי יוחנן סובר שלא רק הפרשה מחלקת, אלא אפילו ידיעה מחלקת.

ריש לקיס סובר, לא רק ידיעה לא מחלקת,

אלא אפילו הפרשה לא מחלקת.

עד כאן הבנתם?

הוא יכול לשאול, אבל הוא לא חובר על הפרשה.

אתה צריך לדעת שיש פה שלושה צדדים בספק.

צד אחד שהם חלוקים

בידיעה בלבד,

האם ידיעה מחלקת או לא מחלקת.

ואז יוצא שבמצב הזה כולם ידעו שאם הייתה הפרשה זה כן מחלק.

צד שני לומר לא שהם חלוקים לא במצב של ידיעה, אלא בהפרשה.

בידיעה כולם יודעים שזה לא מחלק, בהפרשה הם חלוקים אם היא מחלקת או לא מחלקת.

צד שלישי שהם חלוקים בין בידיעה ובין בהפרשה.

שאז לפי רבי יוחנן חייב שתיים לא רק בהפרשה אלא אפילו בלא הפרשה אלא עצם הידיעה היא מחלקת.

ולפי ריש לקיס לא יהיה פה חילוק לא בידיעה,

וגם לא בהפרשה, אלא רק בכפרה.

את זה כבר למדנו אתמול.

זה שאלתו של רבינה,

ששאל את רב אשי. במה חלוקים?

רבי יוחנן מראש לקיש, האם בידיעה לבד,

האם בהפרשה לבד,

או בשניהם גם יחד.

אתם יודעים מה השיב רב אשי לרבינה?

בין בזו ובין בזו מחלוקת.

ואת זה נלמד היום, מאיפה לקח את זה?

מאיפה לקח רב אשי?

האם זה מרוח הקודש,

או בגלל שהוא היה חכם וידע לחשבן נכון את הדברים,

ומתוך זה הלך להוכיח שבין בזו ובין בזו מחלוקת?

זה בחודש שלישי, ההפעות. בדיוק. בואו נראה את זה בתוך הגמרא.

עונה הגמרא, אמר לה, מסתברא, אתם רואים?

מסתברא זה בשורה אחת לפני ההרחבות. אמר לה,

שורה אחת לפני ההרחבות. אמר לה, מצאתם כולכם.

כן.

האחרונה שלי בשורות הצרות.

אמר לה, מסתברא, בין בזו ובין בזו מחלוקת.

מסתבר שהמחלוקת היא בין במצב שהייתה ידיעה ללא הפרשה ובין במצב שהייתה גם הפרשה.

מה הראייה?

עכשיו שימו לב את החשבון הגאוני של הרב אשי,

איך הוא הגיע להבנה הזאת.

דאיס אלקא דעתך קודם הפרשה פליגה.

אם יעלה על דעתך לומר שהם חלוקים רק במצב שהייתה ידיעה לבד ללא הפרשה.

יוצא שאם כך הם הדברים,

אז כל מה שריש לקיס סובר שלא חייב שתי חטאות בגלל שזו הייתה ידיעה בלא הפרשה.

אבל אם הייתה גם הפרשה,

אז גם הוא מודה שחייב שתי חטאות, נכון?

אבל לאחר הפרשה מודה ללרש לקיש של רבי יוחנן,

דחייב שתיים.

אם ככה, אם

כך תפרש, שהם חלוקים רק במצב של ידיעה לבד,

אבל בדיעה והפרשה גם ריש לקיש מודה שחייב שתיים,

אז בואו נשאל שאלה.

אה דמוקים לקרא לאחר כפרה,

לא גמלה אחר הפרשה.

אז למה?

כשהלכו בשביל...

איך אתה תפרש את הפסוק

שרבי יוחנן שממנו למד לחייב שתי חטאות?

מה רש לקיש ענה על זה?

לא, מה שכתוב בפסוק שמחייבים שתי חטאות זה מדובר אחר כפרה.

שאלת השאלה,

אם אתה תאמר שרש לקיש כל מה שאמר שלום חלק וחייב חטא לחת זה רק מידיעה לבד.

אבל בידיעה והפרשה גם הוא מודה שתיים,

אז למה הוא צריך להעמיד את הפסוק בלאחר כפרה?

יעמיד את זה במצב של הפרשה?

אפילו בהפרשה חייב שתיים.

אתם מבינים?

אז, אלא מה?

אולי נלך ונגיד לא, אולי יהפוך.

המחלוקת היא בהפרשה ולא בדיעה.

ממשיכה הגמרא, ויהי אחר הפרשה פליגה,

ואם תבוא ותאמר כמו הצד השני שבספק,

שהמחלוקת היא במצב שהייתה כבר הפרשה,

כן?

אבל לא בידיעה לבד, אלא בידיעה לבד הם לא חולקים.

וכולם מודים שחייב אחת.

אבל קודם הפרשה מודה לרבי יוחנן נובש לקיש דה אינו חייב אלא אחת.

אדמו כלקרא וכזית ומחצה,

לוקמה קודם הפרשה.

אז למה צריך?

למה צריך התרצן לומר?

אתה יודע מתי רבי יוחנן מודה שחייב רק אחת?

באופן שזה כזית ומחצה, ונודע לו על הכזית,

וחזר ועקר חצי זית בעלמו של שני.

של מה?

תגיד שהפסוק שממנו למדים לחייב חטאת אחת,

מדובר בציבור שהייתה ידיעה בלבד, ללא הפרשה.

אם נאמר,

אם נאמר, שוב אני חוזר, אם נאמר שהמחלוקת ביניהם זה רק אחר הפרשה,

אבל בידיעה לבד, ללא הפרשה, גם רבי יוחנן מודה שחייב חטאת אחת,

אז מדוע צריכים לפרש את הפסוק

שממנו למד ראש לקריס חייב חטאת אחת? אומר רבי יוחנן, אתה יודע,

יש אופן שאני מודה שחייב חטאת אחת, מתי זה?

ואוכל כזית ומחצה, ונודע לו על כזית, וחזר ועקר חצי זית בעלמו של שני.

שלמה צריך להגיע לזה.

תגיד רבי יוחנן שהפסוק מדבר באופן שהייתה ידיעה,

ללא הפרשה.

אלא ודאי רואים שהם חלוקים בין בידיעה לבד

ובין כשהייתה כבר הפרשה.

ואז יוצא

שלפי רבי יוחנן אפילו ידיעה לבד מחלקת.

אז יוצא שידיעה וכל שכן הפרשה וכל שכן כפרה מחלקת לשניים.

אז באמת קשה.

אתה רבי יוחנן שאפילו ידיעה מחלקת מתי אם כן מתחיל רק חטאת אחת?

על זה הוא צריך למצוא קמטא, אופן מיוחד. מהו?

שאחר זית ומעצה,

נודע לו רק כזית ראשון,

מה חזר ועקר חצי זית נוסף בעלמו של שני.

מובן?

ולעומת זאת ראש לקיש,

ראש לקיש אומר שגם ידיעה לא מחלק

וגם הפרשה.

לכן הוא צריך לומר מתי כן מחלק לחיים של החטאות,

לאחר כפרה.

אז הכל מתפרש

בצורה הטובה ביותר אם נאמר שהם חלוקים בין במצב שהייתה ידיעה לבד

ובין במצב שהיה ידיעה והפרשה.

ושלפי ראש לקיש אינו חייב אלא חטאת אחת במצב שהיה פה ידיעה או הפרשה.

רק בכפרה חייב שתיים, אבל בלי זה אחת,

ורבי יוחנן חייב שתיים אפילו בידיעה וכל שכן בהפרשה וכל שכן בכפרה.

מתי חייב חטאת אחת לפי רבי יוחנן? רק באופן

שהוא אכל כזית

במחצה ונודע לו רק כזית ראשון, וחזר והקל חצי זית בעלמו של שני.

הסברנו.

כי מתוך האוקימתות, שהם פרשו את הפסוקים,

אני מבין שבזה הם חלוקים.

כי באיזה אוקימתה רבי יוחנן מצא שהתחייב חטאת אחת?

רק באופן שלא אכל כזית במחצה,

נודע לו רק כזית ראשון ואכל חצי זית בעלמו של שני, נכון?

זה האופן היחיד.

איזה אופן מצא רבי יוחנן שבזה יתחייב שתי חטאות,

שכבר הייתה כפרה.

ראש לקיש,

שהתחייב שתי חטאות, מתי?

שהייתה כבר כפרה,

נכון?

אז מתוך הדברים מה אני מבין, שראש לקיש סובר שרק בכפרה יש

שתי חטאות.

אבל אם הייתה הפרשה וכל שכן, אם הייתה רק ידיעה, אז כמה התחייב?

לעומת זאת רבי יוחנן,

שאמר שבשביל להתחייב חטאת אחת צריך למצוא אוקימתה, אופן מסוים של כזית ומחצה.

מתוך זה אני מבין שבאוקימתה האחרת,

הנורמלית.

אם הייתה ידיעה לבד בהם שתי כזה תאות, אז מה יהיה עדיף?

אתה חייב שתיים.

וכל שכן, מהפרשה וכל שכן, כפרה.

הבנתם את הדברים או לא?

מה שצריך לעשות זה לשנן.

כשאתם תשמעו את השיעור שוב בשידור,

אז

תצטרכו לראות צמוד לגמרא את הדלרים.

הלאה.

ממשיכה הגמרא ואומרת

ודילמא ספוקה מספקלה.

עדיין

זה לא ראיה.

לא.

אתה הולך ופושט את הספק

שברור שרבי יוחנן מרשת לקיש חלוקים בין בידיעה לבד

ובין בהפרשה.

ייתכן באמת שזה גובה היה ספק.

לא היה ברור שזה אכן כך.

מי בא להסביר

שרבי יוחנן יודה בכזית ומחצה ושובא אחר חצי זית שאז יתחייב אחת עד אחת?

אז בפספוט אנחנו מבינים שזה רבי יוחנן בעצמו אמר את זה, נכון?

ומי אמר שלאחר כך פרע את חייב שתיים לכו לעלמא? מי זה אמר את זה?

רש לקיש.

אומרת הגמרא, מי אמר שהם אמרו?

אולי בני הישיבה שילמדו את המחלוקת של רבי יוחנן ורש לקיש,

הם, כשהתקשו,

איך רבי יוחנן מפרש את הפסוק של רש לקיש ואיך רש לקיש מפרש את הפסוק של רבי יוחנן,

הלכו ואמרו,

בוא קימטא כזו,

ודאי שרבי יוחנן יודע שחייב אחת.

ורש לקיש, בוא קימטא כזו,

רש לקיש יודע שחייב שתיים.

אבל למעשה הספק הוא בעינו,

בני הישיבה הסתפקו בהם בעצמם,

האם הם חלוקים בידיעה לבד,

או אפילו במצב של הפרשה.

מה כן היה ברור להם?

שיש מצבים שרש לקיש יודע,

ויש מצבים שרבי יוחנן יודע.

באיזה מצב רש לקיש יודע שיהיה חייב שתיים?

זה אחרי כפרה. אחרי כפרה.

זה כן היה ברור להם.

איזה מצב היה פסול להם שלפי רבי יוחנן יהיה חייב אחת עד אחת?

כזיית ומאכצה.

ממילא מאחר ולהם היה ברור

שיש אופן שרבי יוחנן חייב אחת,

ויש אופן שגם רש לקיש מודש חייב שתיים,

אז הלכו ופרשו את הפסוקים על דרך זה.

כי לבוא ולומר,

בידיעה לבד חייו אחת אלא יפה רבי יוחנן,

או ברש לקיש אחד ושניים אפילו בהפרשה,

זה לא היה ברור להם.

הם בעצמם הסתפקו בזה, לכן הם לא עמידו באוקמטה הזו. זה רק תשפיים אלף שמית. בדיוק.

השאר זה ספק.

לא, זה היה ספק, הם גם הסתפקו.

האם רבי יוחנן ברש לקיש חלוקים בידיעה לבד,

האם חלוקים בהפרשה לבד, האם חלוקים משניהם?

בזה הם הסתפקו.

לכן, כשהם באים לפרש את המסוקים,

הם לקחו את אותן דוגמאות שבזה היה פשוט להם את דעת רבי יוחנן ברש לקיש.

באיזה מקרה פשוט להם שרבי יוחנן ברש לקיש חייו אחת עד אחת?

באיזה מקרה היה פשוט להם שרש לקיש חייו שתיים?

אבל שאר המצבים, שזו ידיעה או הפרשה,

היו מסופקים בזה.

אז עדיין אין ראייה מאשר רב אשי בא מכוח הגאונותו להוכיח שבין וזו ובין וזו מחלוקת,

זה לא ראייה.

יכול להיות שמי אמר את התירוצים האלה, לפרש את הפסוקים לשיטת כל אחת ואחד מהם,

זה בני הישיבה, זה לא הם.

ממילא בני הישיבה באמת תפסו את הדוגמאות שהיה פשוט להם,

אבל שאר הדוגמאות באמת הם היו מסופקים.

בואו נראה את זה בפנים הגמרא.

ודילמה ספוקי מספקה להם.

אולי בני הישיבה שבאו לבאר את הפסוקים כל אחד לשיטתו,

היה להם ספק בזה גופה, בזה עצמו, האם הם חלוקים רק בידיעה,

האם הם חלוקים בהפרשה,

ואם תמצא לומר כמה,

כל מה שהם באים ומפרשים

את הפסוקים זה רק אם תמצא לומר. כלומר, אם תוכיח לי

שכך יהיה, נוכל לפרש את הפסוקים בצורה כזו,

ותראו איך את ההסבר.

אם תמצא לומר קודם הפרשה, פליגי באה,

אם תוכיחו לי. כלומר, בני הישיבה באים ואומרים כך.

אם יהיה פשוט לנו לאחר שיהיה רעיות,

שהם חלוקים במצב של קודם הפרשה, מה פרשו קודם הפרשה?

ידיעה לבד.

אבל בהפרשה מה יהיה הדין?

גם ריש לקיש יודע שיהיה חייב שתיים.

אז אם כן,

אין קושי ערש לקיש,

כן?

מתי חייב שתיים?

לא צריך לאחר כפרה,

אלא אפשר להתארץ באמת לאחר הפרשה.

רק באה כל השאלה לפי רבי יוחנן. רבי יוחנן, איך הם מוקירים לקראת?

איך רבי יוחנן יפרש את הפסוק שיהיה חייב חטאת אחת? מתי יהיה חייב חטאת אחת לשיטתו?

אם קודם הפרשה פליגה.

אם קודם הפרשה פליגה.

אז יוצא שרבי יוחנן יפרש אפילו ידיעה לבד מחלקת לשניים.

אז מתי יהיה חייב חטאת אחת?

זו התשובה, בגלל זה הייתו מאחצה.

לכן צריך להוקיר את האופן,

באופן שהוא אחר כך זה הייתו מאחצה.

ואם תרצה לומר לאחר הפרשה פליגה,

ואם תוכיח לי שהם חלוקים, רבי יוחנן יפרש את הפסוק לאחר הפרשה,

ואז יוצא שלפי רשלקיש מתי,

לפי רבי יוחנן,

אין קושייה מתי הוא מחייב אחת, כי זה אפשר לומר אפילו בידיעה לבד, כי כל מה שהוא אומר שחייב שתיים זה רק בהפרשה,

אבל בידיעה לבד היה חייב אחת.

עדיין יהיה קשה, אבל איך רשלקיש יפרש את הפסוק שממנו מוכרח שחייב שתיים?

שם צריך להעמיד לאחר כפרה,

כי אם הם חלוקים לאחר הפרשה,

יוצא שרשלקיש אומר שאפילו הפרשה לבד לא מחלקת לחייב שתיים.

אז מתי אם כן יהיה חייב שתיים?

רק מצב

של כפרעה.

ואם תרצה לומר אחר הפרשה, פליגה,

ריש לקיש, איך אמוקי לנקרא?

ריש לקיש, איך יפרש את הפסוק שממנו למד רבי יוחנן לחייב שטיין?

מלאחר כפרעה.

זה מצב שכבר התכפר בראשון,

וחזר ונודע לו על השני לאחר שהתכפר.

פה ודאי וודאי שיהיה חייב שטיין.

עד כאן,

זו הסוגיה.

אני רוצה פשוט לדעת אם יש איזה שהם קשיים.

אני מוכן לשאול שאלות, השאלה אם תרשו לי.

מהו הצד הראשון

בספק של רבינה? רבינה ששאל את רב אשי,

במה חלוקים רבי יוחנן ראש לקיש?

מהו הצד הראשון? במה חלוקים הם?

בידיעה לבד, בהפרשה לבד או כמתא אחרת?

בצד הראשון הם חלוקים בידיעה לבד.

ואז מה הם חולקים?

שלפי רבי יוחנן...

בידיעה מחלקת. ידיעה מחלקת. ומה הדין בהפרשה?

אם ידיעה מחלקת, אז מה הדין בהפרשה?

לא, לא, אני מדבר, עכשיו אמרת רבי יוחנן.

אמרת שידיעה מחלקת.

ומה הדין יהיה בהפרשה?

לפי הצד הזה שבידיעה מחלקת?

אם ידיעה חלקת, הפרשה עושה את זה.

מצוין.

לראש לקיש ידיעה לא מחלקת.

אבל הפרשה מחלקת. מצוין. זה הצד הראשון.

בסדר? יופי. צד שני,

שהם חלוקים באיזה מצב של ידיעה או רק בהפרשה?

בהפרשה, בין בזו ובזו.

לא, לא, הצד השני.

יש צד שלישי בין בזו ובזו. צד שני, בהפרשה.

ואז ממה למה? שלפי רבי יוחנן כמה התחייב מכוח ההפרשה?

למה? כי הוא סובר הפרשה?

וראש לקיש מה סובר?

גם הפרשה לא מחלקת, רק הפרה מחלקת.

אז לפי ראש לקיש אפילו ההפרשה לא מחלקת. זה כל שכן ידיעה. רק הפרה.

ולפי רבי יוחנן מה?

הפרשה מחלקת.

ואילו ידיעה?

יופי. מצוין. זה הצד השני.

צד שלישי, מהו?

בין בזו ובין בזו.

ואז מה, אם זה בין מזו ובין מזו, אז מה יוצא?

שלפי רבי יוחנן.

זה ידיעה מפלקת למה ש... וכל שכן.

ולפי רשלקיש.

ידיעה מהפרשה לא מפלקת למה שפה. מצויין, מצויין. נפלאו.

ממש, נפלאו.

ממש שמח.

זה שלושה צדדים בספק.

מה רעשי עונה לרבינה?

לא,

הם חלוקים בין...

מאיפה הוא לקח את זה?

מאיפה רבי אשי הלך להוכיח שהם חלוקים בין בזו ובין בזו?

מה?

איך רבי יוחנן,

באיזה מצב הוא יוצא מתוך הסוגיה שרבי יוחנן מודה שחייב חטאת אחת?

עזוב את הפסוקים,

שלא תסתבכו על הפסוקים.

מתי הוא מודה שחייב חטאת אחת?

לפי הסוגיה שלמדנו.

אני שואל מתי רבי יוחנן יודה שחייב חטאת אחת?

כזו היא תומכת. כזו היא תומכת. מצויין.

מתי ריש לקיש יודה שחייב שתי חטאות?

נקודה. עד כאן.

אז זהו.

אז אלה הדוגמאות שלפי רבי יוחנן פשוט שהוא חייב חטאת אחת,

ולפי ריש לקיש חייב שתיים.

מתי? באחת כפרה.

אז עכשיו מתוך זה מר רב אשי הגיע למסקנה

שאם אתה צריך להגיע לדוגמה של אל היבד רבי יוחנן לכזית ומחצה,

מה זמן, אבל אם נודע לו בין כזית לכזית,

אז מה יהיה הדין?

זה?

תגיד.

אם זה לא היה אופן של כזית ומחצה, אלא

האחת של עשרת החלב והלם אחד נודע לו על כזית ושום אחד לא נודע לו על כזית. מה זה יהיה?

לחלק.

אז יוצא שידיעה מחלקת.

אם ככה, אז אתה יודע שכל שכן, הפרשה.

עכשיו, לעומת זה דורש לקיש.

מאחר ורבי יוחנן פירש

שהדוגמה שהוא חייב חטאת אחת זה רק בדוגמה של אוכל כזית ומחצה,

ונודע לו על כזית וחסר ואכל חטא זית מעולמו של שני,

רואים שאם זה לא היה המצב הזה, אלא היה המצב האורגינל שהזכרנו מקודם,

שנודע לו בין כזית לכזית,

לא באכילה, נודע לו, לא בין כזית.

נודע לו על כזית ראשון וחזר לו, נודע לו רק כזית שני.

מה זה רבי יוחנן,

אז יוצא שרבי יוחנן יודע מה הוא סובר.

שהיא אפילו ידיעה, וכל שכן הפרשה וכל שכן כפרה.

רשת לקיש לעומת זאת,

מתוך זה שהוא עמיד דווקא לאחר כפרה, אז מה אני מבין שאם לא היה כפרה?

אם לא היה כפרה אז לא היה מקבל. אלא כמה היה חייב?

יוצא שידיעה והפרשה,

אז הנה אתה רואה?

שידיעה והפרשה של רשת לקיש לא מחלק,

שרבי יוחנן אפילו ידיעה מחלק, וכל שכן הפרשה.

אם כן, יוצא שהם חלוקים בין בזו ובין בזו.

כך אמר לו רב אשי, למי?

לרבינה.

מובן?

בסדר?

מה הגמרא באה ומתרצת?

דוחה. רבינה בעצם דוחה את רב אשי.

אומר, רב אשי, זה לא נכון, זה לא הוכחה.

כי יכול להיות שמי פירש את הפסוק,

כי זה היית רומחת אשר חייב חתת אחת?

זה לא רבי יוחנן בעצמו.

אלא?

בני הישיבה.

היה קשה להם, איך רבי יוחנן יפרש את הפסוק שממנו מוכח חטאת אחת?

אז אמרו כזית במחצה.

היה קשה להם, רשת לקיש,

איך הוא יפרש את הפסוק שממנו מסמן חייב שתי חטאות?

אחר כך פרה.

ממילא יכול להיות שבאמת הם תפסו את הדוגמאות שהיו פשוט להם.

האופן שבו רבי יוחנן חייב אחת,

והאופן שבו רשת לקיש חייב שתיים.

אבל שאר הדוגמאות של ידיעה והפרשה,

זה עדיין, נשארו מסופקים.

אז נשארו מסופקים, לא שהיה ברור להם שהם חלוקים משניהם,

אלא מסופקים.

יכול להיות שבאמת רבי יוחנן הרשתק יש חלוקים רק במצב של ידיעה,

אבל בהפרשה כולם מודים.

אז אם בהפרשה כולם מודים, אז באמת לא קשיר לפי רשתקיש.

רשתקיש יפרש את הפסוק של חייו של החתון בהפרשה.

כל מה שנשאר כשיר לפי רבי יוחנן, איך אתה חייב חטאת אחת, זה בקזרה איתו מארצה.

למאידך, אם תבואו ותאמר שיכול להיות שאתם חולקים רק בהפרשה

ואז יוצא שאין קלושי על רבי יוחנן. רבי יוחנן יפרש שחטאת אחת חייב רק במקרה של ידיעה בלא הפרשה, אבל למאה הפרשה חייב שתיים.

אבל הרי יש לדעתי שיהיה קשה.

מתי חייב שתיים?

רק לאחר מהפרשה.

שפשע היה פשוט.

והשאר מסופקים.

בשאר הם היו מסופקים.

רש״י, רש״י, רש״י, רבש״י. אני רוצה לומר לכם שאפילו בישיבות

זו סוגיה לא קלה.

צריכים להתרכז

בשביל להבין.

אבל מצד שני אני גם רוצה לומר לכם שבישיבות

לא מסבירים כל כך טוב כמו שאני הסברתי לכם עכשיו.

זה גם מעלה.

בישיבות סומכים על הבחורים שהם יבינו את זה לבד.

ממילא, לא תמיד הבחורים אכן מבינים לבד. הם מסתמכים.

פה אני לא מסתמך על זה ומסביר את הכול ומשתדל שזה יהיה בצורה מושלמת.

וזה בינתיים רק בחלק של הפשט, אני לא מתחיל להתפלפל.

אז זה לבד סיבה שבאמת יכול להיות מעלה בשבילכם, שתוכלו להבין את זה טוב יותר.

במובן,

נראה את רש״י.

דאית ידעלה,

רש״י בדיבור המתחיל דאית ידעלה.

מצאתם?

יש אותיות מודגשות בגמרא שלכם?

אז קודם, השורות הרחבות ברש״י,

יש דיבור המתחיל עד דמוקים לאחר כפרה, וקודם אליו דאית ידעלה.

בדיוק.

מה איתכם אתם?

יש מישהו מכם שלא מצא?

אז בשביל זה אני ממתין לדעת אם כולם מצאו.

הלאה. דאית ידעלה על השני קודם שיפריש קורבן,

על הידיעה הראשונה, פליגה. כלומר, יש פה ספק

האם הם חלוקים במצב שהייתה ידיעה לבד.

מסביר רש״י, מה זה ידיעה לבד?

שנודע לו בתחילה על הראשון.

ועל השני נודע לו, לפני שהספיק להפריש קורבן עם מכוח ידיעה ראשונה.

האם זו המחלוקת?

לא.

צד שני או צד שלישי, כמו שכבר ביארנו.

עכשיו בא רב אש״י ואומר לו, לדעתי הם חלוקים בין מזו ובין מזו.

כי אם נגיד

שהם חלוקים רק בידיעה, אבל בהפרשה רש״ליקים.

יש מודל של חייו שתיים,

אז למה רשלקי צריך לומר שהפסוק שמחייב שתייחת האות, זה מדובר לאחר כפרה?

אדמוקים, אני קורא את רש״י,

אדמוקים לאחר כפרה,

עד שאתה הולך ומעמיד שהפסוק מדבר דווקא לאחר כפרה,

מתי?

כי פרחינא על רשלקיש,

הלכת הטוב והביא.

הלוא קודם לכן הקשנו לפי רשלקיש,

הרי כתוב פסוק על הלכת הטוב והביא שממנו משמע שזה שתיים.

ואו קימנא שיטת דתלמוד העם,

ואז באה הגמרא בשיטת התלמוד, לא אמר בלאחר כפרה,

שהפסוק מדבר לאחר כפרה ולכן חייו שתי חטאות,

למה צריך להגיד לי לוקמא בלאחר הפרשה?

אם נאמר שבאפרשה, גם יש לקיש מודה,

אז שיגיד שהפסוק מדבר בלאחר הפרשה, למה צריך להגיע לאחר כפרה?

אבל השתא דו קימנא בלאחר כפרה.

אבל עכשיו שפירשנו,

שהפסוק מחייב שתי חטאות לפי ראש לקיש מדובר דווקא לאחר כפרה שמע מינא.

דפשיתא לבני הישיבה שסידרו הגמרא,

ולאחר הפרשנם יפתר ראש לקיש.

אלה שסידרו את התלמוד,

היה פשוט להם שראש לקיש,

במצב של הפרשה,

ודאי ובדאי שעדיין סובר שיהיה חייב רק חטאת אחת,

מובן?

לכן,

האוקימתא היחידה,

האופן היחיד שבו יחייב שתיים,

זה רק לאחר כפרה.

ועל זה דוחה רבינא את רב אשי ואומר לו,

ודילמא ספוגיה מספקה לה.

אז רשי קודם כל כותב מה הגרסה הנכונה.

הכי גרסינן בספרים משנים.

ודילמא ספוגיה מספקה לה הוא.

ואם תמצא לומר כמה,

אם תמצא לומר קודם הפרשה פליגיה,

רבי יוחנן איך אמור כאילו לקרא וכזית ומרצה.

אם תמצא לומר אחר הפרשה פליגיה,

ריש לקיש איך אמור כאילו לקרא,

מלאחר כפרה.

והכי פירוש. עד כאן הגרסה, ועכשיו הוא מבאר את הגרסה הזו אחת לאחת.

ודילמא לבני תלמודן נמי מספקה לו,

פלוג תד רבי יוחנן וריש לקיש במאי.

אולי בני הישיבה בעצמם היו מסופקים.

במה חלקו רבי יוחנן

וריש לקיש, האם במצב של ידיעה לבד,

האם במצב של הפרשה לבד,

או בידיעה והפרשה ביחד, בשניהם הם חלוקים,

בשני המצבים.

כי איך דמספקה ליה לדידי.

אומר לו רבינא לרבשי, כמו שאני הסתפקתי,

כך בני הישיבה הסתפקו, אולי גם הם מסופקים בדיוק כמוני.

אם בקודם, כלומר קודם הפרשה,

אם לאחר,

או במצב של אחר הדרשה,

איבא תרוויו, או בשניהם הם חלוקים,

שלושה צדדים בספק.

וכי פריך בעל התלמוד

לרבי יוחנן נמי, והכתיב מחטאתו ונספח לו,

ומשאל אלה בקזית ומחצה.

מה שהגמרא מעמידה שהפסוק שממנו מוכח חטאת אחת,

אז אליבא רבי יוחנן זה יהיה באופן של קזית ומחצה.

זה לא בגלל שהיה פשוט להם שבדוגמה אחרת יהיה חייב

שתיים לפי רבי יוחנן, אלא הכל זה בדרך אם תמצא לומר, בלשון אם תמצא לומר פריך לאו בשען אלה.

פירושו,

אם יהיה פשוט לנו

שרבי יוחנן חלוק במצב של ידיעה לבד,

אז האוקימתא שממנו הוא מחייב רק חטאת אחת זה רק באופן של קזית ומחצה.

והכי קאמה.

וכך

התכוונו בתלמוד לפרש את הדברים.

איהווה פשיטא לה.

ולאחר הפרשה עוד ממחייב רבי יוחנן תארתה.

אם היה פשוט לנו שהמחלוקת של רבי יוחנן וראש לקיש,

שאז רבי יוחנן מחייב להשתלם את זה רק לאחר הפרשה,

אבל מקודם הפרשה מודה לראש לקיש,

אבל אם זה רק ידיעה לבד, אז פה הוא כן מודה.

למה קשה לנמידה?

אז לא היה קשה הפסוק.

למה?

דאקים נא מחטאתו ונסלח לו בקודם הפרשה. אז פה אני יכול לומר, הפסוק הזה מחטתו,

שממנו נלמד לחייב אחת עד אחת,

יאמר רבי יוחנן שאתה מדבר בידיעה לבד.

הוא סובל רק בהפרשה, צריך שתיים, אבל בידיעה לבד,

מספיק חטאת אחת. זה הכל אם היה פשוט לנו שהם חלוקים במצב של הפרשה בלבד,

ולא במצב של ידיעה.

אבל ההשתקה של הלב, הכושה שלנו היא,

אם תמצא לומר כך בעייד רבינה,

זה מקודם הפרשה, רבי פליגה,

אם תבוא ותאמר לי

שהמחלוקת של רבי יוחנן וראש לקיש זה מקודם הפרשה,

ואז יוצא שאפילו מקודם הפרשה אמר רבי יוחנן לחייב שתיים,

אם כן רבי יוחנן הנחם הוא כלקרא ומחטאתו ונסלח לו,

אז איך הוא יפרש את הפסוק מחטאתו ונסלח לו, שממנו משמע לחייב אחת עד אחת,

אם אפילו קודם הפרשה אומר רבי יוחנן לחייב שתיים, אז מתי אחת עד אחת?

על זה נזקקנו לתרץ ושענא לב וכזית ומחצא,

רק באופן מאוקימתא של כזית ומחצא.

והכה כמשנה, וכוונת התירוץ הוא כך,

אפילו אם תמצא לומר דקודם הפרשה לחודא פליגה,

אפילו אם תמצא לומר שהם חלוקים במצב של ידיעה לבד,

שאז רבי יוחנן אפילו על זה מחייב שתיים,

אינם הם את רבי פליגה, או אפילו הם חלוקים במצב של ידיעה והפרשה, שניהם זה אותו דבר,

שלפי רבי יוחנן אפילו בידיעה לבד לחייב שתיים,

ויש לקיש מצד שני אפילו בהפרשה מחייב רק אחת,

אז לפי רבי יוחנן שמחייב שתיים אפילו בידיעה,

אז איך נפרש את הפסוק לחייב חטאת אחת?

מתי חייב חטאת אחת? יקרא לו אוכמה בגלל זיתון מייחצאה.

הדוגמה של החייב חטאת אחת זה מדובר רק באופן בגלל זיתון מייחצאה.

אול ריש לקיש נעמי, וגם לפי ריש לקיש

כפריך לתלמודה הכתיב על חטאתו והביא ושענלה בעל התלמוד בלאחר כפרה כאשר הקשנו קושיה על ריש לקיש.

איך אתה ריש לקיש תפרש את הפסוק שממנו מוכרח לחייב שתי חטאות?

ותירצ הוא שריש לקיש יאמר את זה בלאחר כפרה

לעולם ספוג מספקאלה. אומר רבינה,

יכול להיות שבעל התלמוד, היינו בני הישיבה, הסתפקו במאי פליגיה, כלדידי, כמו שאני מסופק.

גם זה שתירצ הוא הסתפק.

הוא אמר, אני לא יכול לומר שהפסוק שמחייב שתי חטאות לפגרה של הקיש זה מדובר בלאחר הפרשה.

למה? כי יכול להיות שבלאחר הפרשה עדיין ריש לקיש סובר שחייב רק חטאת אחת.

אז האוכימתא היחידה שהוא מצא זה רק אחר כפרה.

ואם תמצא לומר פאריך הוא משנה.

כל קושיית הגמרא איך יפרש את הפסוק ריש לקיש ועל זה תירצ וחל כפרה זה הכל בדרך של אם תמצא לומר.

והכי כמה?

אם תמצא לומר לאחר הפרשנה מפליגיה אם תבוא ותאמר לי

שהמחלוקת באחר הפרשה ועל זה ריש לקיש גם סבר שחייב רק חטאת אחת ולאחר הפרשה פתר להם אחת קורבן אז אם ככה דשת לקה לאוכמא לקראת

זה מחייב בלאחר הפרשה. אז עכשיו אתה לא יכול לומר שהפסוק שמחייב שתי חטאות מדובר אחר הפרשה כי אם המחלוקים באחר הפרשה יותר שריש לקיש סובר שאפילו באה הפרשה חייב

חייב אחת.

אז אין לנו אפשרות לומר שחייב שתי חטאות אלא בלאחר כפרה.

ריש לקיש שיח מוקילל ילה יקרא כלומר במאי מוקילל. אז איך הוא יעמיד את הפסוק שממנו משמע לחייב שתי חטאות

ושנה לב על זה תירצ לו.

כפילו אם תרצה לומר לאחר הפרשה פליגה,

היכלו קלוק מהם לאחר כפרה.

אגב, אם תגיד שהם חלוקים לאחר הפרשה,

ועד לפי רשדקיש אפילו בהפרשה עדיין חייב חטאת אחת,

אז מתי לפי רשדקיש יתחייב שתיים?

זה רק לאחר כפרה.

מובן?

אז עד עכשיו הבנתם את הדברים?

אה?

אני מקווה שהבנתם.

פשוט לשנה.

מה שאני יכול לומר לכם,

שרש״י בעצמו מעיד, זה מה שאתה רוצה להגיד.

רש״י בעצמו כותב בשורה הבאה,

ורוב התלמידים שגו בשיטה זו.

כלומר, הסתבכו בסוגיה הזו.

אז אם אתם

זוכים להבין את מה שלימדתי עכשיו,

אז אתם ודאי לא שייכים לרוב, אתם שייכים לאותם מיעוט שהבנתם.

רש״י אומר שרוב התלמידים

שגו בשיטה זו.

רש״י מאיר את עינינו.

מאיר עיני ישראל. רש״י הוא מאיר עינינו.

בכל מקום שבו הוא

נכנס לבאר דברים, מאיר את עינינו.

בקיצור לשון, בדקדוק ובצמצום את מה שצריך להגיד.

צריך לדעת איך ללמוד רש״י.

צריך לדעת לחיות את הרש״י.

ואז יודעים שכל מילה

היא במקומה.

אין מיותר.

אתם מבינים?

למה הם שגו בשיטה זו, תגידו לי? למה?

כי עדיין לא היה להם את רש״י.

אלה שלמדו את הסוגיה הקודם שבא רש״י,

שגו בשיטה זו, התבלבלו.

אבל רש״י,

שדבריו ברוח הקודש

זכה לבאר את מה שראינו עתה,

גם את זה.

ברוך השם, זה מתפרש בצורה נפלאה.

בסדר?

השאלה אם אתם תחזרו על זה וזה יישאר אצלכם במוח.

אתם יודעים שבגמרא במסכת ערובין משמע שבשביל לקרוא לבן אדם שהוא למד סוגיה,

הוא צריך ללמוד את זה לכל הפחות ארבע פעמים.

מתי זה נקרא שהוא חוזר?

מהפעם החמישית ואילך.

אז אם אני אבוא, אשאל,

האם למדת את הסוגיה? תגיד, כן, למדתי רבע סוגיה.

או יותר נכון,

למדתי את הסוגיה, אבל הבנתי רבע ממנה.

כי אם צריך ארבע פעמים, משמע שההבנה המושלמת

מגיעה אחר ארבע פעמים.

בסדר?

זהו, אנחנו...