מסכת שבת | הרב אבנר עוזרי דף עג,א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אבות מלאכות

ארבעים חסר אחת

ישנם

ארבעים חסר אחת

סוגי

מלאכות

כשמוגדרים כאבות מלאכה

היינו שנכתבו הם בתורה הקדושה

ולכן מוגדרים הם כאבות מלאכה

כל אותם אבות מלאכות האסורות

יש להם פעולות נוספות

שהם דומים לאבות

ונקראים אותן פעולות נקראות תולדות

מלאכה ראשונה הזורע

אדם

מה?

ע״ג עמוד א׳

אדם שהוא זורע זרעים בקרקע

ועל ידי כך יגדלו

צמחים

הרי עובר בו על איסור זורע בשבת

והחורש מלאכה שנייה

זה החורש

חורש פירושו

כשהוא מתקן ומכשיר את הקרקע לזריעה

הרי בזה עובר על איסור חורש

חורש זה הכוונה פי קלמים

כל אימת

שהוא פועל בקרקע

על מנת להכשירה ולתקנה שתהיה ראויה לזריעה

בזה עבר על איסור חורש

כל החיוב הוא

החיוב אינו אלא כאשר לוקח הוא כלי

המיוחד לחרישה

ואז יהיה חייב אבל

אם חורש הוא למשל בידם הוא לא יהיה חייב

והוא הדין אם אדם חורש

בקרקע שאינה ראויה לזריעה

הוא לא חייב משום חורש מדברים פה על דין דאורייתא

מדין דאורייתא אינו אלא

חרש בקרקע הראויה לזריעה

וכן בכלי המיוחד לכך.

מלאכה שלישית והקוצר. ואם הקרקע מיועדת לחרישה והוא חרש?

היא ראולה כבר לבריח, והוא חרש. אז בשביל מה הוא חסה חרישה?

עוד פעם. לשם מה?

סתם.

הוא עשה.

מה זה סתם?

הוא רצה לעשות וידוי.

מידוי אבידה.

אה, לבדו שזה אכן חרוש?

הוא לא רואה את זה.

שאלה יפה, אינני יודע.

במציאות

כבר מוכנה לזריעה.

הוא לא תיקן כלום.

הוא עשה בסך הכל וידוי,

וידוי שזה אכן חרוש.

בפשטות נראה לי שזה לא יאביק החרישה.

פעולת חרישה פירושו שהוא יכשיר ויתקן את הקרקע.

לא כשהוא עושה וידוי שאכן היא חרושה.

הוא רוצה תלמית אנשים עכשיו.

מה?

לא משנה.

זה לא משנה, אבל היא כבר,

אבל היא יכול לזרוע גם בלי כל זה.

אם היה צריך את התלמים, אז אתה תהיה צודק.

עצם העובדה שהוא משתמש באותם תלמים

והיה צריך את אותם תלמים,

אז זה חרישה.

אבל אם לא היה צריך,

אז לא עשה כלום.

אני מדבר על הדין דאורייתא,

שתבינו, אני לא מדבר על הדין דרבנן.

דרבנן, ייתכן שיהיה אסור גם במצב כזה,

כן?

אבל מדאורייתא זה רק באופן שהוא מתקן ומכשיר

את הקרקע שתהיה ראויה לזריעה.

מלאכה שלישית והקוצר.

צודק.

מדינה פובר.

צודק.

יש חרישה שאחר הזריעה.

אנחנו נגיע, הגמרא כבר תדבר על זה.

אנחנו נדבר על זה בגמרא.

והקוצר,

ברכה שלישית זה הקוצר.

אם אדם עוקר דבר במקום גידולו שבקרקע,

עובר על איסור קוצר.

גם אם לא מהקרקע, גם חצי מזה, בלי מהקרקע?

זה לא משנה.

זה לא משנה.

יש איזה שיעור זה ברור,

אבל הוא מתכוון, האם צריך שיוציא את השורשים,

או מספיק שהוא אפילו... פוגע בחיות של זה. כן, זה גם קוצר.

זה גם קוצר.

והאיסור הזה דווקא, אם הוא עושה את זה על ידי כלי,

אבל אם הוא תולש ביד,

אמנם זה אסור מדאורייתא, אבל לא בגדר אב,

אלא תולדה.

מה, רק דאורייתא?

אדם שתולש ביד,

הוא עובר על איסור תורה,

אבל לא של אב מלאכה קוצר,

אלא תולדת קוצר.

מה השם של התולדה?

זה נקרא תולדה.

השם של התולדה, תולדת קוצר.

מה, מה, יש שירות לתולדות? לא שיש הרכבה, יש... כל אותן פעולות

שהן דומות לאבות,

נקראים הן בשם הכולל תולדות

פעולה כזו.

נאמר תולדות קוצר, תולדות חורש וכדומה.

מי קורא לזה תולדה או אבות?

כבר דיברנו על זה אתמול.

מה יהיה הדין אם אדם עושה בשוגג, לא אתמול, בשיעור האחרון.

מה הדין אם אדם עושה בשוגג?

תולדות עם האבות.

האם מתחייב על זה שתי החטאות

או חטאת אחת?

הבנת?

שאלת מה זה משנה אם זה אב או תולדה.

לא,

מה אנחנו קוראים אם אתה קורא לזה תולדות או אתה קורא לזה אבות?

זה אמרתי. תקרא לה הכול אבות.

תקרא לה כל התולדות,

הכול ונקרא.

לכן הגדירו את זה כתולדה,

לומר שזה אותה משפחה.

ואשר על כן, כל אותן פעולות,

גם אם הוא עשה עשרים או שלושים פעולות,

וכולם שייכים לאותה משפחה.

הרב שיהיה חילוק בשם, זה נקרא אב, זה נקרא תולדה. זה כבר הסברנו.

לכן קראו לזה תולדה,

ללמד שהפעולות הללו נגזרות מן האבות.

כלומר, מבחינת דמיונן,

מבחינת תכליתן,

זה הכל.

אז מאחר והן נלמדות מכוח האבות,

לכן נקראות הן תולדות.

תבוא ות... כן? כדי ללמד

שיש פה איזשהו שורש, שורש אחד.

האב, זה כתוב בתורה,

והיוצאים ונגזר... אותן פעולות היוצאות ונגזרות מן האב,

מוגדרות כתולדה של אותו אב.

שזה דמאורייתא?

שאלת אותי מהי נפקא מינא, כלומר,

מה התוצאה בשטח? התוצאה בשטח,

שכל אותן פעולות ששייכות לאותה משפחה,

נאמר כל תולדות של חורש,

הרי חייב עליהן

חטאת אחת, ואם עשה אותן בעליהם אחד.

גם אם תקרא לכולם אבות מלאכות, הוא יקר. לא.

כבר למדנו שכשאדם עושה

שתי אבות

וזה בעליהם אחד, חייב שתי חטאות.

כי התכוונתי, תקרא לכולם אותו אב, זה הכוונה.

אם אני אקרא...

מה זה תקרא לזה אותו אב? לא הבנתי.

אם אני אקרא, אם זה תולש ביד,

תפוח עץ, אם תולש ביד, אתה אומר שזה תולדה, נכון? כי תולש ביד זה תולדה. כן. תולש תפוח עץ ביד, זה תולדה.

מה דווקא מינא אם אני קורא לזה תולדה של קוצר?

תולדה של קוצר?

או אב של קוצר?

הרי גם אם אני אקרא לזה אף של קוצר

אני אתחייב אחד, וגם אם אני אקרא לזה תולדה של קוצר אני אתחייב אחד, בכל מקרה אני אתחייב אחד. אבל רצו ללמד

שמה כתוב בתורה,

מה מצאנו בתורה הקדושה.

בתורה הקדושה מצאנו את הקוצר,

החורש.

זה מה שמצאנו.

שאר הפעולות שהן נלמדות מכוח הדמיון אינן כתובות בתורה.

אומנם הן אסורות וגדרן בדיוק כמו האבות,

אבל הן לא כתובות בתורה.

רש״י כבר במסכת בבא קמא

כותב את זה,

שאבות

זה מה שהתורה כתבה במפורש.

זה גופה מזה שהסמיכה את פרשת השבת למשכן

באה ללמד שאותן מלאכות החשובות שהיו במשכן הן אותן פעולות שהיא פרשת תורה שהן אסורות.

והשאר שלא פרשה,

מה שהן דומות לעבוד הן נקראות תולדות.

למה לא מביא פה 39 פסוקים של המשכן, פסוק על זורע? לא צריך 39 פסוקים.

לא צריך 39 פסוקים. חז״ל גילו לנו.

אז אני מסביר, גילו לנו, גילו לנו שעצם הדבר שהתורה הסמיכה את זה לזה, פרשת השבת לעשיית המשכן,

בשביל שתדע שאותן מלאכות החשובות שהיו במשכן הן-הן האסורות

ונלמדות מכוח לימודים.

אבל ראינו, אם אתם זוכרים,

הנה,

הנה, אתה זוכר?

הנה זה, או אלה הדברים, אלה הדברים ראינו,

דברים שתיים, הדברים שלוש, ועוד אלה,

כמה זה?

עוד שלושים ושש,

שלושים ושש ועוד שלוש, שלושים ותשע,

אז הנה יש פה רמז

שאלה הדברים אשר ציווה השם

ללמד שלושים ותשע מלאכות.

אז מאחר שכבר חז״ל ידעו את הרמז לזה בתורה הקדושה,

שהמלאכות האסורות בשבת זה שלושים ותשע ותו לא,

כלומר שהן מפורשות,

אז הם הבינו שכנראה,

הרי הם ידעו שבמשכן היו עוד מלאכות מעבר לשושים ותשע. הבנתי את זה. אבל הם למדו ברוחב חוכם אדם שהתורה באה לרמז,

שתיקחו מן המשכן את אותן מלאכות שהיו חשובות

כדי לדעת מהן אבות המלאכה.

אני הערסתי עם זה, אני שאלתי שאלה, למה לא מבין פסוק הזורע למשכן, לא פסוק הזורע לקבל? ואני מסביר, לא צריך.

אין צורך בזה.

יש זורע במשכן.

אז כתוב בתורה שזרעו... אז אמרתי, אין צורך בזה.

משום שהתורה רמזה זאת במה שאמרה, אלה הדברים,

והשאירה את זה לחכמים,

שהם יבינו לבד איזה מלאכות הם שנאסרו במשכן.

אז חזל... אתה אמרת כרגע שבתורה כתוב במפורש כל העולם. זה נקרא שכתוב בתורה במפורש.

מאחר והתורה הסמיכה את פרשת השבת לעשיית המשכן,

והם קיבלו מכוח אלה הדברים, שזה שלושים ותשע מלאכות,

ממילא זה נקרא שהתורה אמרה זאת מפורש.

איך נקרא את זה? מכוח הדין,

מכוח הדין הזה של סמיכות פרשת השבת לפרשת עשיית המשכן.

אבל תאמרו שכתוב זור, זהו, שכתוב, זה נקרא מפורש.

כי בתורה כתבו שיש שלושים ותשע מלאכה,

מה שנשאר לך זה לברר מהם אותן שלושים ותשע פעולות שמוגדרות כאבות מלאכה,

וחזל ברוחב חוכמתם ידעו להוציא זאת

מתוך המשכן, מהם המלאכות החשובות,

אז זה נקרא שכתוב במפורש.

לכן, הן נקראות כאבות.

שאר הפעולות האחרות, שאינן כאלה,

הן נאסרות אמנם, אבל תורדות.

הלאה.

והמהמר,

יש לנו מלאכה רביעית והמהמר,

אדם שאוסף

תבואה לאחר שקצרו אותה,

ועושה מהן עומרים,

חבילות-חבילות, הרי זה נקרא מהמר. אתה יכול להסביר לי איך זהו וקצרו במשכן, במדבר? זהו את הסממנים שם, הסממנים. איך במדבר הם חרשו וקצרו, איפה, איפה?

אתה נגיע לזה לגמרא ואז אתה תראה שהכל יתבאר לך.

בסדר?

כתוב, תסתכל על ספרי ההלכות שם, רשום על זה.

אוי, אוי. כתוב שם, טוב, בסדר.

יש ספרים שמביאים את האבות מלאכה,

וגם נותנים לך את ה...

מה היה הדמיון להם במשכן, איפה מצאנו אותם במשכן,

הבנת?

יש ספרים שעוסקים בזה, וגם בגמרא בהמשך אנחנו נמצא כמה וכמה כאלה.

יהיה בסדר, תגיע לזה גם כן.

טוב, טוב, נו, די בזה.

בלאכה חמישית והדש.

מה זה פעולת הדש?

אדם

שחובט את השיבולים של הדבואה

כדי לנתק את הזרעים

מחיבורם לגבעון.

הם היו לוקחים,

לאחר שהיו אוספים

את התבואה ועושים אותה עומרים,

היו דשים אותה

כדי לפרק את הגרעינים

ממקום חיבורם בשיבולים.

או היו עושים זאתו על ידי שחובטים בשיבולים,

או על ידי בהימה שהיא הולכת ברגליה על גבי התבואה.

פעולה

שישית.

רגע, רגע, רגע, רגע. אב שישי.

מהמר זה שהוא מקבל את השיבולים, נכון?

עומרים, עומרים, עומרים.

הדש הוא לא שהוא גם עושה את ה...

טוחן אותם כמה... לא טוחן, לא טוחן.

חובט את השיבולים כדי להפריט את הזרעים מהם.

והזורק.

המלאכה השישית זה זורק. מה פירוש? הוא לוקח את התבואה,

מעיף את התבואה לרוח כדי להפריד את הזרעים מהפסולת.

הלוא אמנם הדשאה גרמה לפרק את הגרעינים

מן השיבולים, מהגבעולים,

אבל עדיין הם מעורבים יחד.

אז מה עושים?

מקביעים מזה למעלה, ואז הפסולת שהיא קלה עפה,

והגרעינים חוזרים ונופלים לכיוון מטה.

כשהוא בא להפריד

את הגרעינים...

לא, מה ההבדל בין הדש לגרעינים?

אז אמרתי שהדש

זה פירושו

להפריד אותם מחיבורם בגבעולים, זה הכול.

יפה,

אבל איך הוא יקבל אותם נקיים בלי תערובת של פסולת?

איך הוא עושה את זה? כשההפרדה הזו של דשאה, מה עושה?

שיש פה תערובת של פסולת, היא אחת עם הגרעינים,

נכון?

כן. זה הבנת?

אז יש פה שתי פעולות. פעולה ראשונה שהוא מפריד אותם ממקום חיבורם בגבעולים,

אבל עדיין הפסולת והגרעינים ביחד.

יש ערימה של שיבולים,

עולה שם עם בהמה,

עצם הקובץ שהולך על השיבולים גורם להפרדת

הגרעינים מן הגבעונים

על ידי שהם כבר אינם מחוברים שם,

אבל עדיין הם מעורבים.

אין כבודה שהם עושים את כל הפרדה הזאת. אמרתי,

או על ידי שהוא חומט עליהם באיזשהו דבר כבד ורחב,

או שהוא מוליך את הבהמה עליהם.

זה הכול.

עכשיו, הזורע פירושו,

כשהוא רוצה לקבל רק את הגרעינים בלי התערובת של הפסולת,

אז הוא זורע.

מגביה את

התבואה

שהיא יחד עם הגרעינים

כיוון מעלה, אז הרוח באה ומעיפה את הפסולת שהיא דקה יותר, קלה יותר,

ונשארים הגרעינים.

מובן?

זה זורע.

והבורר,

זוהי מלאכה,

שביעית.

מה זה בורר?

בורר פסולת בידיו,

לא על ידי הרוח.

אם אדם בורר פסולת בידיו,

פסולת מתוך אוכל,

זה נקרא בורר.

למה שלא תגיד שהזורר הוא בכלל בורר?

אמרתי

שזורע, פירושו שהוא מפריד את פעולת הברירה, נעשתה על ידי הרוח.

הוא רק הרים את זה כלפי מעלה כדי שתבוא הרוח ותעיף את הפסולת רחוק ממנו.

יישארו הגרעינים שהם כבדים יותר.

ואילו הבורר,

פירושו של דבר שזה פעולה שהוא עושה אותו בידו או בכלי,

לא על ידי הרוח.

ישנה פסולת ואוכל ביחד בצמוד אליו,

והוא עושה הפרדה של הפסולת מן האוכל.

בידיו

או על ידי כלי, אבל זה לא על ידי הרוח.

כמובן? זה הבורר.

הלאה, מלאכה

שמינית.

כן, אנחנו כבר בשמינית, נכון?

הטוחן.

טוחן, כולנו יודעים מה זה טוחן.

לוקח את הגרעינים

וטוחן אותם.

והמרקד.

מה?

כלי.

כלי אינטולוגיה. כן.

איך הוא יכול לטחון?

ברגל.

פעולת חינה זה נעשה על ידי כלי, לא על ידי רגל.

לא מצאנו שאדם טוחן ברגל.

אני לא שמעתי על דבר כזה שזה פעולת חינה ברגל.

הלאה, מלאכה שמינית תשיעית.

והמרקד.

מה זה מרקד?

והמרקד פירושו שהוא מנפה את הקמח בנפה.

זה מרקד.

למה לא כתוב על מנפה?

מה שעשית זה רוקד, זה לא מרקד.

למה לא כתוב על מנפה?

זה מה שהיה לקראת בלשון התלמוד מרקד.

כמו שהרוקד, הוא מגביה את עצמו פעם אחר פעם,

כך פעולת הניפוי נעשתה בצורה שכזו שהוא מגביה את הקמח ושוב מגביה ושוב מגביה עד שנהיה פה קמח נקי

בלי שום דבר נוסף.

הלאה,

אנחנו כבר

בעכשיו העשירי, והלש, הלש זה מלאכה עשירית.

מה זה הלש?

מה זה לש? אתם יודעים מה זה לש?

כשהוא לוקח משקה ומניח בתוך הקמח

ומערב

את הקמח עם

המים או עם המשקה האחר, לא משנה איזה משקה,

עושה אותם בלילה אחת, הרי זה נקרא לש.

הרב, משקה הוא שופף על נתונים מים

או הוא צריך ממש לעשות את הכל ה... זה בגמרא נגיע.

מה יהיה הדין, אדם שרק שופך מים לתוך קמח?

האם בזה לבד יעבור או לא?

כן.

זה מחלוקת תנאים בהמשך,

גם למדנו את זה בעבר בדף יח' עמוד א', נגיע לזה בעזרת השם.

והאופה,

המלאכה האחת עשרה זה האופה.

נו, מה זה האופה?

לוקח את הקמח,

הבלול, העיסה כמו שקוראים לזה אנו,

ואופה, את העיסה בתוך התנור,

שיהיה

אפשר לאכול את הפת.

זה מבשל.

נכון מאוד,

אותו דבר.

אנחנו נראה בגמרא זה אותו דבר, רק שזה בפת וזה באוכלים אחרים.

אבל זה שתי מלאכות שונות, הגוזז את הצמר, לא.

זה לא מצטרף שתי מלאכות. לא.

עד כאן מנת תנא אחת עשרה מלאכות של הכנת הפת.

זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורע, בורר, טוחן, מלכד, ועל עש

והאופה.

לא יודע אם

כולם

נעשו לו.

מסתם זה בעשיית המשכן היו צריכים את זה.

לא במלאכת המשכן, בעשיית המשכן.

אנחנו נראה בעזרת השם.

אם זה עפייה וזה... כן.

מביאים כאן שבמשכן נעשו מלאכות אלו בהכנת הסממנים

של צבע תכלת וארגמל ותולעת שני.

מלבד האפייה, שלא הייתה במלאכת המשכן,

אלא בישול סממנים.

אלא בישול סממנים, באפייה בכלל בישול.

תולעת שני זה לא הכוונה תולעת כמו שאתה חושב. תולעת, לא.

תולעת הכוונה לשון של צמר

שצבוע בצבע שני, צבע אדום.

אבל אמרו שאת זה מביאים את זה מאיזשהו גלזון של... לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. זה צביע של... לא שייך לפה.

אתה שומע? אז זה מה שכתוב כאן.

מצאנו במשכן בישול סממנים,

ואפייה זה בכלל בישול.

אבל מאחר שהוא רצה לשנות את אותם דברים שצריכים הם בשביל להגיע להכנת הפת, על ידם להכנת הפת,

אז אלה אין המלאכות כמו שהזכרנו.

מובן?

עכשיו המלאכה, השניהם עשה.

טוב, אז זה שואל אם אתה מודה ואתה עצמך.

יש פה שאלה ששואלים,

לכאורה איפה היה חרישה, זריעה וקטירה במדבר?

זו שאלה ששאלתם קודם, לא?

איפה זה היה?

אז מביא הבעל על נשמת אדם, אף על פי שהלכו ישראל במדבר,

במדבר אינו מקום שחרישה וזריעה וקצירה.

צריך לומר שמדבר סיני שעשו באותו משכן

היה ראוי לזריעה וחרישה.

אבל היום לא זוכר בין הראוי.

ויש עוד לומר, על פי התוצרות בחולין, מה שבפועל יעשו, לא? שבזמן שהיו...

כן, על זה מדובר, היה ראוי הכוונה לעשו.

לא היה ראוי סתם תאורטי.

כך אכן היה.

כמה זמן יביאו שם?

במדבר?

במדבר סיני.

בהר סיני. בהר סיני, לא בהר סיני. אתה מדבר על עשיית המשכן. עשיית המשכן הייתה בשנה השנית.

גם שנית. אז הספיקו, כנראה הספיקו בתוך התקופה הזו,

שהיו מאז יציאתם ממצרים,

עד עשייתם את המשכן,

השפיקו לגדל את כל הצמחים הללו.

אני חושב שזה, הקדוש ברוך הוא הצמיח את זה מהר, מה זאת אומרת?

יש תוספות במסכת חולין,

שאומר שבזמן שהיו ישראל במדבר היו זרעין ומצמיח.

כן.

היו זרועין שם זרעין, והיה יכול להצמיח.

אור החיים בחומש במדבר מביא בשם המדרש

שבארה של מרים היה משכה והיה מעלה גינות ופרדסים.

הוא לא מציג לגן מהשמיים.

מה?

הוא לא מציג לגן מהשמיים.

כנראה שזה לא היה להם, רק לצורך המשכן כנראה.

כך כנראה.

המנחת חינוך רוצה לטעון שנראה שהסממנים היו מוכנים בידם.

לא כמו שהבאנו מקודם,

על פי, בשם הנשמת אדם.

אלא היו מוכנים בידם הסממנים.

לא חרשו וזרעו כדי לגדלם לצורך המשכן.

אך כיוון שאין הסממנים באים אלא על ידי חרישה וזריעה,

והיה במשכן צורך לסממנים,

לכן החרישה והזריעה נחשבות מלאכות שהיו במשכן.

כלומר באמת,

זה לא היה במדבר.

מהיכן הביאו את הסממנים?

מהיכן?

ממצרים.

כי אם היו מובטחים

שיוצאים הקדוש ברוך הוא ממצרים ואף יעשו משכן. זה רק להכנת המשכן אני אומר. יעקב אבינו כבר

רמז

וגילה לבניו שיהיה משכן במדבר.

היה מקובל בידם יעקב אבינו שיעשו משכן.

הרי בתנחום המובא שהוא ציווה אותם שיטעו ארזים במצרים,

שמה ארזים?

לצורך בניית המשכן.

אז גם חרשו וזרעו סממנים

שיהיו מוכנים בידם לצורך המשכן כשייבנה.

כמובן.

הלאה.

המלאכה השנים-עשר זה הגוזז את הצמר.

נראה שוב

13 מלאכות נוספות

שכולן קשורות להכנת הצמר.

הגוזז את הצמר זוהי מלאכה ראשונה שהיא קשורה להכנת הצמר.

לוקח מספריים או כל דבר אחר שזה תפקידו לגזוז צמר,

גוזז את הצמר מן הבהמה.

כשאדם לוקח ומנתק צמר או שערות

מבעל חי,

כן, כמובן אותם אלה שמחוברים בבעל החיים,

מוגדר פעולה זו כגוזז.

והמלבנו,

פעולה שנייה מלבנו, לוקח את הצמר

ומכבס אותו בנהר.

מנקה אותו?

כן, מנקה אותו,

שיהיה נקי יותר.

זה בדיוק מה שכתוב פה, המלבנו, זה פעולת כיבוס.

מי שמכבס עבירה אליפון פעילה.

נכון מאוד, מלבנו.

לאחר גזיזת הצמר,

הרי צריך לשוטפו ולנקותו קודם הטבייה, לפני שהוא יתבה אותו על חוטים,

היה צריך לנקות אותו, לשטוף אותו.

איך היה עושים את זה?

הדרך שלהם היה שהיו שוטפים מזה בנהר,

ואולי גם עם איזשהו חומר שהוא מנקה טוב יותר את הצמר מכל הלכלוך שדבק בו במשך

כל שנות גדילתו שהיו על גבי הבהמה.

מה זה משנה?

כל מיני חומרים שתפקידם לנקות

את הצמר.

פעולה נוספת והמנפצו.

מה זה והמנפצו?

אדם שמפריד את שערות הגזע הזו מזו

הרי זו מלאכת מנפץ

כדי שיוכל בקל יותר לטבות את החוטים

היה צריך לעשות את פעולת הניפוץ.

הסערות הגזע היו מעורבות ומפותלות זו בזו

אחר הליבון יש להפרידן כדי להכשיר את הצמר לטביעה.

איך היו עושים זאת?

היו חובטים תחילה את הצמר במקל

כדי לפורר את הטינופות שעדיין דבוקים בצמר,

והם הגורמים להדביק את הסיבים זה לזה.

לאחר שמפוררים על ידי ההכאה הזו את

הטינופת הזו,

מפרידים את הסיבים ביד.

לאחר שמפרידים את הסיבים ביד,

לוקחים מסריקות של ברזל

וסורקים את הצמר במסריקות של ברזל כדי להפריד לגמרי

את הסיבים,

לנקות אותו מכל הפירורים שעדיין נשארו,

אותם פירורי הלכלוף שעדיין נשארו בצמר,

וזה פעולת הניפוץ.

לאחר מכן עשה פעולה נוספת, וזה והצומעו.

אנחנו כבר עוסקים בפעולה הרביעית שקשורה להכנת הצמר.

פעולה רביעית זה צביעה.

רואים כאן שנקטו את הצומעו לפני הטובה.

הצביעה הייתה נעשית קודם, הצביעה,

כדי שהצבע ייבלע היטב בכל שערות הצמר.

מה זה צביעה?

נו, מה זה צביעה?

צביעה.

לוקח דבר שהוא צבע וצובע בו את הצמר.

הוא צובא ללבן יותר?

לא ללבן יותר,

מובא שם אם זה תכלת,

זה ארגמן, שני,

כן.

ולאחר הצביעה, אז חלק זה ירוק?

יש בזה משמעות ברש״י בברכות שזה כן ירוק.

אז אתה צריך לדעת שאם היית מתקרב לשמיים, היית רואה שזה לא צבע מה שנראה לך כתכלת.

כן, כן, כן.

כתוב הלוא שבן אדם,

כן, זה מה שזכור לי שראיתי את זה כתוב, שבן אדם רואה את זה כך.

אתה יודע, העיניים שלך מבלבלות עלו.

הרבה פעמים אתה יכול לראות את זה אפילו כלבן.

מתי אתה רואה את זה כתכלת?

רק בזמנים מסוימים.

לא, תמיד יצא לכם, תגיד. כשאתה, כשאתה, באמצע היום אתה תצא החוצה,

תצא לזה הרבה יותר פחות תכלת ממה שהוא,

כשאתה רואה את זה כשזה בשעות הבוקר.

עוד איך זה אפור?

מה?

עוד איך זה אפור?

אפור. עוד איך זה?

נו, אתה רואה.

ברוב הזמן. ברוב הזמן זה אפור.

טוב, בכל אופן ככה משמע.

מלאכה

חמישית והטובה.

לאחר מכן הוא עושה חוטים

מגזעת הצמר.

הטביעה פירושו לקחת איזשהו סיב

אחת או שתיים או שלוש וטובה מזה חוט,

וזה נקרא פעולת הטביעה.

והמסך.

והמסך פירושו

שהוא מכין

את החוטים של השתי

להריגה.

אני חייב פה להקדים.

מה זה מסך עולם?

מסך פירושו שהוא מותח את חוטי השתי מצד לצד להכינם להריגה.

כמו שהוא רצוף בשמן.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא שייך

שיחת השמן כאן.

מסך פירושו של דבר, כמו שאמרנו,

כשהוא לוקח ומכין,

מותח את חוטי השתי מצד לצד להכינם להריגה.

אתה צריך להבין, לא.

אתה צריך להבין

שהפעולה הזו של ההריגה

הייתה נעשית על ידי שמכינים

משתי קורות, היה קורה עליונה וקורה תחתונה,

והיה כבר פורס את חוטי השתי

בתוך כיסא ההריגה.

כיסא ההריגה.

אני, בשביל זה אני צריך להראות לכם ציורים.

ציור בדיוק.

הייתי שמח מאוד אם מישהו ירד למטה לצלם את זה, ואולי אפילו להגדיל את זה.

מה?

לא, אני חושב שיהיה לכם בעיה. טוב שאני

אסביר לכם את זה

תוך כדי...

תקשיב, מתי תעצור את זה?

טוב, אז בואו תיקחו בבקשה.

הנה אחותיה שלהם, זה כמה.

בכל אופן,

תביאי כמה דקה בדפים כאלה.

בכל אופן, העניין הזה של הריגה, נדמה לי שאני

הזכרנו את זה בעבר כאן,

שהיה חוטי השתי נמתחים

מן הקורה העליונה,

מן הכובד העליון, זה נקרא, לכובד התחתון,

כאשר

קבוצת חוטי שתי נמצאות

בתוך

בתי נירים, זה נקרא, זה כאל מסגרת

ששם היה מקום להכניס את חוטי השתי.

יש לנו את התמונה?

כן כן כן, הכל נשמע. מה זה נכין את זה להוריגה?

כן.

היה שתי מסגרות כאלה,

כאשר חלק מחוטי השתי נמצאות במסגרת אחת,

החלק האחר של חוטי השתי

זה היה נמצא בתוך מסגרת אחרת, זה היה בדרך כלל מחולק

שכל חוט שני היה נמצא במסגרת אחרת. זאת אומרת, נאמר,

חוט מספר אחד

במסגרת מספר אחת,

חוט שני במסגרת

מספר שתיים,

ושוב,

חוט שלישי במסגרת אחת, חוט רביעי במסגרת שתיים, וכן הלאה והלאה, על זה הדרך,

עד

שתמיד נאמר, המספרים שהם זוגיים

נמצאים במסגרת אחת,

האחרים שאינם זוגיים נמצאים במסגרת אחרת,

והיה מפריד ביניהם בשעת ההריגה. כלומר,

פעמים שהיה מרים מסגרת מספר אחת ומספר שתיים הייתה למטה,

נמצא שחוטי השתי,

נאמר,

נמצא שחלק מחוטי השתי נמצאים לכיוון מעלה וחלק מחוטי השתי למטה,

והיה מכניס,

זורק את חוט הערב ביניהם,

ולאחר מכן היה הופך את המצב שמסגרת מספר שתיים הייתה עולה לכיוון מעלה, המסגרת מספר אחת הייתה יורדת לכיוון מטה,

ושוב מחזיר את חוט הערב

חזרה

ל...

מה זה ערב? מה זה ערב?

ערב לא, ערב זה חוט

שמעורב בתוך חוטי אשתי, לכן זה נקרא ערב.

ערב שתי וערב זה אשתי.

הערב פירושו שזה מעורב בתוך חוטי אשתי.

לכן זה נקרא ערב.

שהיה לוקח

גוש

של חוט אחד בסך הכל,

הוא היה בנוי מחוט אחד,

כאשר היה זורק אותו מעבר לעבר.

כל אימת שמשנים

לעלות מסגרת אחת ולהוריד מסגרת שנייה,

היה זורק את חוט הערב לצד שני,

שהיו נמצאים שני בני אדם,

משני צידי הכיסא, כיסא ההריגה.

רציתי לסיום? בבקשה, אז הנה הוא הביא לכם,

אתם יכולים לראות את זה.

תן לי בבקשה,

תן לי אחת,

אני רוצה להראות את זה

תוך כדי שידור.

אפשר להעביר את זה למכירה.

כן, כן.

הנה, אתם רואים,

תסתכלו בבקשה.

יש כאן

כהן

קורה למעלה, אתם רואים את הקורה?

מה שנקרא כובד העליון.

איזה קורה?

אתם רואים מקום שנקרא, שם כתוב כובד העליון.

ישנו חץ.

נו, אתם רואים?

מצאתם מקום שכתוב בו כובד העליון.

עם החץ?

זה לא לבד.

רק רגע, סבלנות.

ויש כובד התחתון בצד שני של הצילום, הציור.

רואים?

רואים כובד התחתון?

זה קורה אחרת.

אז יש שני קורות.

בסדר?

את זה קלעתם?

כן. יופי.

עכשיו הוא,

על הכובד העליון,

הלך וכרך חוטי אשתי.

שם נמצאים חוטי אשתי

בצורה מסודרת,

אחד ליד אחד,

חוטים ארוכים,

זה חוטי אשתי.

הם אמורים למעשה להיות, להגיע לבסוף

לכובד התחתון כאשר הבגד כבר ארוג.

איך היו עושים זאת?

אז הנה אתם רואים, חוטי אשתי,

יש שני מסגרות,

מה שנקרא בתי נירין. אתם רואים בתי נירין?

מה זה בתי נירין? בתי נירין פירושו של דבר

הניר

יש פה מסגרת

במסגרת הזו היה,

כי אין איזשהו קנה,

באמצעו יש איזשהו עיגול.

אתם רואים?

אני מקווה שאתם מבינים. אתם רואים את זה או לא? כן, כן, כן. עכשיו, העיגולים הללו הם מיועדים למעשה להשחיל בהם

את חוטי השתי.

אז בשתי המסגרות הללו

מכניסים את חוטי השתי שבאים מכובד העליון

לכיוון כובד התחתון.

למה זה השתי מסגרות השתי? אני אסביר.

אני אסביר.

כמו שהזכרתי מקודם,

ישנן שתי מסגרות ואתם רואים את זה,

אתם רואים את זה, נכון? שתי מסגרות.

עכשיו, חוטים מחולקים.

כאשר נאמר כל הזוגיים נמצאים במסגרת אחת,

תבחר לך איזה מסגרת, זה כבר לא משנה.

נאמר המסגרת שקרומה יותר לכובד העליון,

היה מושחר שמה חוטי השתי הזוגיים,

שתיים, ארבע, שש, שמונה, עשר וכדומה.

כשבן אדם מסדר חוטים,

זה ליד זה בצורה מסודרת על גבי הכובד העליון.

אז נאמר שיש מאה חוטים,

בסדר? מאה חוטים.

המאה חוטים הללו,

יש בתוכם זוגיים, יש בתוכם לא זוגיים, נכון?

אבל שתיים חוטים כבר שתיים במסגרם.

בדיוק.

אותם חוטים שהם זוגיים, שתיים, ארבע, שש, שמונה, עשר, שתיים, עשרה, ארבע, עשרה וכדומה,

הם מושחלים לאותם

חורים שנקראים בתי נירין

במסגרת הראשונה.

בסדר?

הלא-זוגיים

מושחלים לתוך

המסגרת השנייה.

ואז

מחוברים לאותן מסגרות, אם אתם רואים,

יש איזושהי גלגלת מעליהם,

והם מחוברים

לאותה גלגלת,

וגם המסגרות הללו מכיוון מטה מחוברות,

הן עולות למעלה ויורדות ככה. בדיוק.

בדיוק. לא, לא, לא שזה בסיבוב.

אלא כשהוא לוחץ על אחת,

אז היא יורדת,

ואז באופן נורמלי,

השנייה עולה, כי יש פה חוט שמדוד באופן מדויק,

שכשהוא לוחץ על אחת, האחר עולה.

כשהוא לוחץ על השני, הדפשות האלה. בדיוק, זה דפשות, או, זה המילים.

אתם רואים את הדפשות האלה כאן?

שתי דפשות

שהן מחוברות

למסגרות הללו. לעיגול, למה הריגו? דוושה אחת למסגרת אחת, הדוושה הגדולה.

הדוושה הקצרה יותר היא למסגרת מספר שתיים.

בשביל שככה פועלים לעשות את ההריגה. איך פועלים את ההריגה?

כאשר חלק מחוטי השתי נמצאים לכיוון מעלה, וחלק מחוטי השתי לכיוון מטה,

ממילא אז כשהוא הולך וזורק את חוט הערב, אתה רואה את חוט הערב?

הוא זורק אותו בין שני החוטי השתי,

אלה שיוצאים ממסגרת מספר 1 לאלה שיוצאים ממסגרת שנייה,

כן?

הוא לוקח חוט השתי,

אני אתאר לכם את זה פה, הנה, יש לכם פה חוט, נכון?

נכון?

יש פה חוטים.

ושוב, יש פה עוד חוטים.

אז כשהוא זורק

בין שניהם,

הוא לאחר מכן מחזיר את המצב לעשות אותו הפוך,

ושוב מכניס לזה, גורם לחיזוק החוטים זה לזה, וככה נוצר הבגן. אתה צריך לראות את זה במפעל, אתה מבין מה אני אומר?

לא, אתה מבין מה אני אומר?

הבנת? הבנת? אתה רואה? מה הבנת?

איך הוא זורק את החוטים האלה? איך הוא זורק?

זוהי מציאות שהוא משליך.

זוהי מציאות שהוא משליך את חוט הערב

בין שני חוטי השתי.

טוב,

בואו נמשיך, אני חושב שהשתדלנו להסביר.

איך הוא זורק את חוטי השפעה הזאת?

אוי אוי אוי אוי

בכל אופן?

טוב, בכל אופן, אם את העיקרון אתם הבנתם,

אנחנו נוכל לסכם את הדברים בקצרה שוב,

ונוכל להמשיך.

המסך פירושו של דבר שהוא מותח את חוטי השתי מצד לצד להכין אותם להריגה

כמו שאמרנו

שמהכובד העליון

מושך את חוטי השתי דרך הכנסתם

לבתי נירין מה שאתם רואים שם את אותם

נקבים שיש במסגרות

והמסך זה עושה שני בתי נירין דקה מסך פירושו מותח את חוטי השתי

לכיוון הכובד התחתון

אבל קודם לכן

כשהוא מגיע באמצע שלב של מתיחת חוטי השתי

הוא צריך להכניס אותם לתוך הבתי נירין, לתוך הנקבים הללו. תודה רבה, עשיית בתי נירין זה חלק מה-39 ולא? לא עשיית.

עשיית הכוונה, עצם ההכנסה של חוטי השתי בתוך בתי הנירין זה נקרא עושה שני בתי נירין.

אתה רואה בציור שהוא לוקח את חוטי השתי מהכובד העליון

ומותח אותם

לכיוון מטה

תוך כדי שהוא מותח הוא מכניס

קבוצה של חוטים למסגרת אחת

וקבוצה אחרת למסגרת שנייה

מובן? כמו שהזכרנו, הזוגיים

הרי הם במסגרת אחת והלא זוגיים במסגרת האחרת.

וכשהוא

ממשיך עם אותם חוטי השתי לכרוך אותם על הכובד התחתון,

עדיין לא הרוג כלום בינתיים.

אלא מה? הוא מתחיל להרוג,

לאחר שקשר אותם היטב לכובד התחתון,

מתחיל כאן להרוג.

מה הוא עושה?

הוא עושה את הפעולה של הרמת מסגרת אחת והורדת מסגרת אחרת.

כאשר

חלק מחוטי השתי לכיוון מעלה, חלק מכיוון חוטי השתי למטה,

פעמים שהזוגיים למעלה והלא זוגיים למטה ופעמים שזה להפך,

כך...

כל החוט הערב, כל פעם שהוא עושה ככה.

בדיוק, הוא משנה את המסגרת, בדיוק.

בדיוק, יפה, הבנת היטב.

כל אימת שהוא משחיל את חוט הערב לבין

שני חוטי השתי הבאים משתי המסגרות,

שני חוטים, אני לא מתכוון מבחינת שניים,

התכוונתי שתי קבוצות של חוטי השתי שבאים מתוך שתי המסגרות,

הוא משחיל ביניהם את חוט הערב,

אז כל אימת שהוא השחיל פעם אחת,

הוא עכשיו משנה את הכיוון של המסגרות,

שזו שהייתה קודם עליונה יורדת להיות תחתונה,

והאחרת שהייתה תחתונה חוזרת להיות עליונה.

ואז משחיל את כיוון חוט הערב שוב לצד ההפוך, לצד השני.

ושוב עושה את אותה פעולה, מרים את שתי המסגרות,

משנה את המיקום של המסגרות,

עליונה לתחתונה לתחתונה לעליונה,

ושוב מחזיר את חוט הערב

לכיוון האחר, וחנן וכך

הורג את הבגד.

הוא צריך כל הזמן להשחיל את חוט הערב או ש...

הוא או מישהו אחר. זה לא משחיל.

לא.

זו פעולה ידנית.

אולי היום יש כבר מכונות לזה, אבל בזמנם

זו הייתה פעולה ידנית,

שהיה אדם מיוחד שעומד בסמוך

לאותם חוטי אשתי, אולי אפילו שניים,

עומדים בשני הצדדים.

כשעושים את הפעולה האחת הזו להגביה עליון לתחתון,

תחתון לעליון,

האחד משליך את חוט הערב לחברו בין שני קבוצות חוטי אשתי.

חברו ממתין עד שמשנים שוב את המיקום של המסגרות,

ואז משליך שוב את זה לחברו.

וכך הורגים את הבגד.

כאן הכל היה מכני וידני.

זאת אומרת, היה איזה כיסא ההריגה, זה נקרא, כל אלו,

כובד עליון, כובד תחתון, המסגרות, הנירין, הגלגלת,

מה שאנו יודעים,

זו טכניקה פשוטה ש...

הייתה נהוגה בזמנים קדומים,

ככה היו הורגים את הבגדים.

כאשר משני צידי החוטי אשתי היו נמצאים שני בני אדם, ותפקידם היה לזרוק את חוטי הערב מזה לזה עד שמסיימים את הרגעת הבגד. ככה הורגים את הבדים, לא את הבדים.

את הבדים, את הבדים, את הבדים. ודאי, ודאי, ודאי, ודאי, ודאי. טעיתי לא את הבגדים, את הבדים.

כן, כן, זה התכוונתי.

כן.

בסדר?

את ההגרגלים אחר כך הוא לוקחים את הבדים,

ואיתנו.

כמו היום.

טוב.

זה מה שכתוב. אז אם כן,

המסך פירושו

מתיחת חוטי אשתי מצד לצד להכינם להערגה, זה נקרא מסך.

העושה שתי בתי נירים פירושו.

העושה שתי בתי נירים פירושו שהוא מכניס.

רגע, אתה טועה? מה זה טועה?

טוב, ואיזשהו הוא הופך את הסיבים לחוטים.

מסך כשהוא מותח את חוטי האשתי מצד לצד כדי להכינם להריגה.

מן הכובד העליון לכובד התחתון. כבר אמרנו.

זה בלי ההחלט של הערב.

חכה, עוד לא מדבר על חוט הערב.

הכנת חוטי אשתי זה נקרא מסך.

ותקשיב.

כשהוא שם את תוך הסיבים שתי פעמים, אם הוא שם עוד בכובד העליון,

בלי לשים בכובד העליון. נו, אז מה זה יעזור? איך הוא יכול להרוג ככה?

אבל זה עדיין לא נקרא שהוא אתר מלאכת מסך.

לא, לא, מסך זה הכנת חוטי אשתי.

זה חלק מהפעולה של ההריגה. לא, אם הוא שם עכשיו רק בכובד אחד,

בלי הכובד השני.

נו, מה זה משנה?

הוא עדיין לא עבר על מלאכת מזיק.

בגלל שהוא לא עשה את השני.

יכול להיות שאתה תהיה צודק, כי עדיין במצב הזה אי אפשר להרוג.

זה לא נקרא שהוא מכין אותו להריגה.

כן.

יכול להיות.

בסברה צריך להיות שאתה תהיה צודק.

הכנה להריגה, פירושו שהוא מכין את זה

בשתי המסגרות,

כן?

אז מתיחת חוטי אשתי זה המסך.

הכנסת החוטין,

זה נקרא,

עושה שתי בתי נירין.

הכנסת חוטי אשתי לבתי הנירין. היינו לאותם נקבים שיש במסגרות. אמרנו לך, אתה רואה בציור

שיש נקבים במסגרות, נכון?

ישנן שתי מסגרות של עץ,

בתוכן יש קנים,

ובאמצעם של הקנים יש נקבים.

זה לא גולות, זה נקב,

שבו משחילים את חוטי אשתי.

זה מה שנקרא, העושה שתי בתי נירין. הם נקראים.

הוא עושה אותם?

זה הכוונה עושה.

עושה הכוונה שהוא מכניס את חוטי אשתי בתוך בתי הנירין.

מובן?

בתי הנירין זה הנקבים עצמם, זה נקרא בתי נירין, כמו שאנו רואים בציור.

זה הבתי נירין.

עושה שתי בתי נירין, פירושו,

שהוא מכניס את חוטי אשתי

בתוך אותם בתי נירין.

אז יש לי שאלה.

אם הוא עשה שתי בתי נירין,

אז הוא לא יכול לעבור על מלאכת מסך.

אמרנו שהמסך זה פירושו פתיחת חוטי אשתי.

לוקח חוטי אשתי מהקומד העליון ומותח.

אבל, אבל, אבל, אבל, תקשיב. אבל הוא צריך לעבור בתי נירין. אבל הוא צריך לעבור בתי נירין והוא גם צריך בסוף לסיים את ההריגה על ידי השחלת חוט הערב בין שתי חוטי אשתי.

אבל כל אלה הן פעולות שנעשות לצורך ההריגה.

גם אם אומנם השלמת ההריגה היא בהשלכת חוט הערב בין שני חוטי אשתי,

אבל כל פעולה היא חלק מצורת הריגת הבגד.

אבל אתה אי אפשר לעבור על מסך אם הוא לא עבר על שתי בתי נירין.

אבל זו פעולה שהיא חלק מההריגה.

כמו שההכנסה לבתי נירין.

זה לא מספיק כל זמן שהוא לא הרג. בשביל מה הוא עושה את זה?

בשביל שיוכל אחר כך להרוג.

אז ההכנה הקודמת לזה... לא, לא, לא, לא, לא לדבר על המלאכה הסוסית.

אני מדבר... לא מדברים, עושים חצי עבודה.

אני מדבר, הרי, הרי, להחסיר... זה לא נקרא חצי עבודה, זה מה שאני אומר.

הרב, הרב, הרב, בשביל להחסיר,

הוא צריך לשים בכובד העליון,

שארור לכובד התחתון, נכון?

זה בסוף, הכובד העליון. בינתיים מתיחת חוטי אשתי, כשהוא הולך ומותח את חוטי האשתי,

שיהיו ראויים להכנסתם לבתי הנרין, זה מסך.

אחר כך...

אמרנו שהמסך משתמשם את החוט בכובד העליון.

לא, לא, לא, לא הבנת.

המסך פרסו של דבר שהוא מותח את חוטי האשתי.

הפעולה הנוספת זה הכנסתם לבתי הנרין.

איזה מותח?

שיהיו ראויים...

למעשה...

אם הוא לא שם את זה בכובד העליון, הכובד התחתון, אז איך הוא מותח?

אז אני אומר,

שהמתיחה לבד זה פעולה אחת והכנסה לבתי נרין זה פעולה שנייה.

אז מה הוא עושה?

אז מה הוא עושה?

הוא שם את החוט בכובד העליון. אז אני מסביר.

בכובד העליון זה כבר נקרא עושה שתי בתי נרין, זו הפעולה שאחר המסך.

קודם כל הוא מותח את החוטים שיהיה אפשר שיוכל לעבוד איתם.

המתיחה הזו זה פעולה הנצרכת לפני ההריגה.

חוץ מזה,

להכניס את זה לתוך

המסגרות הללו, בתוך הנרין. לא הבנתי, לפני שהוא שם את זה בתוך הכובד העליון, הכובד התחתון, אתה אומר שהוא מסך. מה זה מסך? הוא מותח את זה. מותח את זה. איך הוא מותח את החוט, אם החוט עדיין לא נמצא בתוך ה...

זה נקרא מותח. פירושו של דבר שהוא לוקח את החוטים ומפשט אותם,

שיוכל להכניסם אחר כך לאותם בתי נרין,

זה נקרא מסך. איפה הוא מפשט אותם?

ביד.

בקרי, מה זה משנה ממה?

אבל ככה הוא מותח.

האם מותר להכניס את החוטים שלו, שתי נרין, אבל? מה?

מותר זה עוד עניין, לא מדבר על מותר,

מדבר על איך הייתה הצורה שככה היו עושים עד להריגה.

אם החוט

המשקיע לכובד העליון, לכובד התחתון, לא, הוא לא יכול לעבוד איתו.

האם אפשר להכניס את החוטים אחר כך לבתי נרין? לא, לא, מה שאני אומר, עוד פעם,

חייב שקודם, לפני שהוא מלביש את זה על הכובד התחתון,

צריך להכניס אותו. לבתי נרין. אז קודם כל הוא מותח את החוטים שיש על הכובד העליון, מותח אותם,

ואז משחיל אותם.

לאחר ההשחלה הוא מלביש אותם על הכובד התחתון,

ואז מתחילת העבודה של ההריגה. הוא לא רעב למתוח, הוא יכול למתוח בסוף. הוא לא חייב למתוח. נו, הוא יודע יותר טוב.

הוא היה בבתי ההריגה,

והוא יודע איך היו הורגים את הבגדים.

ככה היו הורגים את הבגדים.

הוא שם את החוט, החוט הארוך מפה עד הרקיע.

הוא שם את החוט הארסום,

קושר אותו, והכל מדייק. אבל בשביל שלא ייווצרו, אתה חייב להבין.

בשביל שלא ייווצר גבשושיות בהריגת הבגד.

בשביל שלא ייווצר גבשושיות בבגד,

הוא חייב שהחוט יהיה מתוח.

אז הוא מותח את החוט. ואז אני אומר... כשהוא מגיע לכובד התחתון,

אחרי שהוא עושה את המטרנרית, אז הוא מותח.

אז אני אומר, פה אתה רואה שהמסך,

פירושו של דבר זה פעולה שהוא עושה לפני בתנרית.

עובדה שהביאו את כאן את המסך לפני העושה שתי בתנרית.

אז עצם תחילת המתיחה,

בשביל להשלים אותה על הכובד התחתון,

זה נקרא מסך.

הוא לא חייב למתוח. אי אפשר לעשות את ההריגה בלא המתיחה הזו. מה אתה לא מבין?

נמתח כשזה יגיע לכובד התחתון, אז הוא ימתח. זה חלק מפעולת המתיחה, שהוא לוקח את החוט,

לוקח את החוטים,

מותח אותם ומכניס אותם לתוך הנקרים. ייתכן שהנקרים האלה היו מדויקים

לפי המידה של החוט. אבל על הזמן רגע, הוא נמתח את זה בסוף אחרי שהוא מגיע לכובד התחתון,

בלי למתוח, שתן תחוט חוט. אז יכול להיות שהוא יעשה מתיחה טובה יותר.

יכול להיות שעצם זה שהוא ילך ויחזק את המתיחה על הכובד התחתון,

זה יגרום שהחוט יהיה מתוח יותר.

מה זה אומר? אז זה מה שאני אומר. אבל כאן מדברים על פעולת המתיחה שנעשית מקודם,

מתחילה מקודם העשייה בתנרין.

לכן...

מי המסריך מתיחה בכלל?

למה צריך מתיחה? כי ככה היה דרכם לעשות את הבגד, את הבד. אבל כשיגיע לכובד דווקטור רינדה, למה הוא צריך למתוח?

הוא מעביר חוט. אז בשביל זה אני אומר, ייתכן... עכשיו החוט הוא רפוי. ייתכן,

ייתכן שבשביל שיוכל

להכניס את החוט בצורה נכונה ומדוקדקת, היה צריך... יש מחט. יש מחט. אז זה גם נקרא מתיחה, מה זה משנה? מחט לא מחט.

אז יש מחט, אז לזה הוא מותח.

איך הוא ייווצר מצב שהחוטים ילכו בצורה שווה,

שכולם יהיו בתוך אותם בתי נרין?

בצורה שווה,

או-הו,

בצורה שווה פירושו. על ידי המתיחה הוא יוצר צורה סימטרית של החוטים,

שכולם מתוחים בצורה שווה. זה הכול.

אשכלה.

זה בדיוק. זהו. זו הנקודה.

אשכלה זה את בתי נרין.

כן.

אמרתי, אז כבר הסברתי.

אז מה?

אמרתי שזה מה שעושים.

אשכלה מה זה?

אשכלה זה בתוך ה...

הבטניר, זה נקרא, עושה שתי מטי נרק. ההשכלה. ההשכלה. ובשביל שהוא יוכל לעשות את ההשכלה בצורה יפה, מדוקדקת, שכולם יהיו שווים,

הוא חייב למתוח אותם בצורה סימטרית ושווה, כדי שכולם... הרב, בשביל להשכיל חוט, אתה לא צריך למתוח את החוט, אתה לוקח עתק עתש לחוט ומשכיל.

תעשה לי טובה. תיצור מצב כזה ותגיד לי אחר כך איך אתה עושה את זה.

אתה לא מבין שכשבן אדם לוקח קבוצת חוטין

והוא רוצה שכולם יהיו מתוחים בצורה שווה,

חייב הוא לעבוד על המתיחה כבר מתחילה.

לא ייתכן שהוא יסמוך רק על הסוף,

משום שהסוף לבד ייצור לו מצב שחלק מתוח יותר וחלק מתוח פחות.

אתה לא יודע, אז תראה, תבדוק ותראה, זה אכן כך.

אתה מבין מה אני אומר? אתה רוצה להבין. אז אתה רוצה להבין, לכן אני אומר.

תסמוך על מה שאני אומר לך, שבשביל שתהיה מתיחה סימטרית, אבל זה לא בטחה, זה לא בטחה. אז אני מסביר.

בשביל שתהיה מתיחה סימטרית,

שכולם מתוחים באותו צורה של מתיחה,

בלי שהאחד מתוח יותר והאחד מתוח פחות,

הוא חייב ליצור את המצב הזה של הקנת חוטי אשתיים מקודם על ידי מתיחתם,

שלא יישארו חלק מהם יותר מקובצים וחלק יותר פחות מקובצים,

וככה יתחיל להשחיל אותם לתוך הבתי נרעים,

אתה מבין? ובסוף הוא מגיע ועושה מתיחה אחרונה.

אה, יש לי שאלה.

איך הוא יכול למצוא חוט אם החוט לא אחוז בשתי צדדים?

הוא לא יכול למצוא חוט.

חוט בשביל למצוא, הוא צריך להיות תפוץ בשתי צדדים. נכון. נכון. אז מה הוא עושה?

הוא משחיל,

אני חושב שאם היו שואלים אותי, הייתי עושה ככה.

הייתי משחיל חוט של אשתי,

מעביר אותו,

וכורך אותו על הכובד התחתון.

שוב חוט אחר, באותה מידה, ושוב כורך אותו.

ואני צריך לבדוק היטב שהמתיחה מראשיתה תהיה מתיחה שווה,

אותה עוצמה,

כדי שיהיו סימטריים בהריגה.

אז עכשיו כשאנחנו לקחנו את החוט בכובד העליון,

והשכלנו אותו לבתי נרעים,

עכשיו שזה מוחזק בשתי מקומות,

עכשיו אני יכול לחזק אותו, עכשיו אני יכול

למתוח אותו, נכון?

אז מה יוצא?

שקודם כל שמתי בבתי נרעים,

ואחר כך אני,

טוב, הלאה. אחרי סליחה אני החזקתי אותו,

כי אני לא יכול לחזק אותו אם לא שמתי אותו בתוך הבתים. אני מסכים. אני יכול לקחת חוט, הרב? אני יכול לקחת חוט ולחזק אותו ככה באוויר?

אבל בשביל, אבל בשביל להשחיל אותו לבתי הנרעים,

הוא חייב שכולם יהיו מתוחים בשווה.

ואז גם כשהוא יגיע לכובד התחתון זה יישאר אותו דבר.

ולא שאחד יהיה מתוח יותר ואחד מתוח פחות. מלכתחילה הוא חייב שזה יהיה שווה.

איך היה עושה את זה? אינני יודע, ייתכן שהיה לו איזשהו משהו שאוחז את החוטים,

שמה שכבר הוציא החוצה זה יהיה אחוז במקומו.

אתה מדבר על סוף, על כובד התחתון, על כובד התחתון. לא, לא, לא. מההתחלה כשהוא מורצית זה מהכובד העליון.

כן, להשחיל את זה לאותם בתי נרי.

אז הוא כבר מותח אותם בפני הבתי נרי?

כן.

עם מה הוא מותח?

אולי זה לא מתוח,

מתיחה כמו שאתה חושב, אולי זה יישור החוט. איך חוט זה חוט? אתה לא יכול למתוח אותו. אחרי שאני תפס אותו בשתי צדדים, אז אני מותח אותו. אני לא מותח אותו כשהוא תפוס בצד אחד. הבנתי אותך. אבל אני אומר, אולי המתיחה הראשונה, לפני ההכנסה של הבתי נריון, זה לא מתיחה כמו שאתה חושב,

מתיחה להדג אותו שיהיה מתוח-מתוח.

זה אולי ליישר אותו לראות שהם ברשושיות, כמו שהוא אמר.

אבל אחרי שהוא תפוס בשני צדדים, אז מה עשיתי? מה עם כל כך עשיתי את הבנטנרים, ואחר כך פטרתי?

אני מבין את השאלה, ואני גם עונה לך תשובה,

שזה מה שהיה, זה מה שהיו צריכים לעשות.

למתוח אותו שלא יהיה מצב שהאחד מתוח יותר והאחד מתוח פחות,

אז מתחו את קבוצת החוטים

בצורה שווה, ועם זה התחילו להמשיך.

אבל אתה לא יכול למתוח חוטים את הקבוצה מצד אחד.

אתה לא יכול למתוח חוטים את הקבוצה מצד אחד. בסוף

אתה יכול למתוח את זה ולגמור את המתיחה,

אבל בשביל ש... יש כמה מתיחות, הרב. יש כובד העליון,

הבית ניר הראשון, הבית ניר השני והכובד התחתון.

אז שיהיה מינימום של מתיחה,

אז הוא צריך קודם כל לשים את זה בבית ניר הראשון.

נכון? שיהיה מינימום של מתיחה.

כי קודם כל הוא חושב את זה בכובד העליון לתחות,

הוא שם את זה בכובד העליון וחושב אותו ל... זה נמצא שם כבר מקודם, כן. זה נמצא, זה נמצא.

אבל החוטים הללו לאחר התביעה עדיין קצת,

איך אומרים, לא מתוחים.

אלא,

אני אומר, כשטובים חוטים,

זה לא תמיד כמו שאתה רואה על גבי החוט תפירה,

שזה מתוח.

היום כשאתה מקונה חוט תפירה,

אז מה זה, החוט כבר מתוח.

שם מדובר שאחר התביעה זה עדיין היה פחות מתוח ממה שאתה יודע.

אז היו צריכים, לפני שבא להרוג, היה מותח את החוט

כדי שיוכל להשחיל אותו לבית נירין

כשהוא מתוח כבר.

תגיד לי, זה השלמת התביעה.

זה מה שאמר, עוד פעם, זה לא השלמת התביעה.

את התביעה הוא גמר, את החוט כבר עשה.

אבל בשביל שיהיה חוט שיהיה אפשר לארוג על ידו,

היה צריך למתוח את החוט, זה הכול.

מה זה, צריך כל כך הרבה להתאמץ.

אה, בשביל להשחיל אותו? להשחיל אותו פנימה לתוך הניר, ובסוף להגיע עם זה לכובד התחתור.

אז זה הכינור מכה בפטיש של התביעה.

זה לא המכה בפטיש, התביעה כבר נגמרה.

תביעה פירושו עשיית חוט.

אחר כך, כדי שיהיה ראוי להרוג מזה בגד,

היה צריך לעשות אותו ישר ומתוח,

כדי שיוכל להשחיל אותו לתוך בתי נירין.

וההורג, אני אומר את זה כל הזמן, וההורג שני חוטים.

טוב, וההורג שני חוטים.

מה זה ההורג שני חוטים?

שהוא מכניס

את חוט הערב בתוך חוטי השתי. זה נקרא הורג,

אם הוא הרג שני חוטים,

אז

בזה נשלם ההריגה.

אבל עדיין יש פעמים שהוא צריך לעשות פעולות נוספות,

והפוצע שני חוטים

מערב את חוטי הערב בשתי.

זאת אומרת, פעם אחת אפילו.

אפילו אפילו בריקי העתן של החוט הערב הוא קבוע במקרה ההורג.

לא, צריך פעמיים.

מה?

צריך שיהיה פעמיים.

למה פעמיים?

כי רק ככה זה גורם לחיזוק ההריגה.

חיזוק ההריגה גורם שהוא מרים את ה...

מרים את ה... איך קוראים לו? מרים לו את הבניינים האלה, אז הוא עושה צליק.

כנראה שזה לא כך, לא מספיק.

כך מובא כאן במפרשים,

שכאשר הוא עושה את זאת פעמיים,

פעם אחת ושוב עוד פעם, אז זה נקרא הורג.

והפוצע שני חוטים,

אם ישנם

סיבים

משני חוטים שבהריג,

והוא מנתק את אותם סיבים כדי שיהיה

אפשרות להרוג את זה בצורה טובה יותר, והסיבים לא יפריעו לזה.

איזה סיבים?

יש חוטים.

ועדיין יש כל מיני תוספות

בחוט שלפעמים לא הספיקו להיות חלק מן החוט.

זה נקרא סיבים.

הוא רוצה שה...

זה נקרא חוצייה שני חוטים? כן, בדיוק.

זה נקרא חוצייה שני חוטים? זה נקרא חוצייה שני חוטים.

אם הוא מנתק את הסיבים משני חוטים

שבחוטי השתי,

או באריג אפילו,

אחר כך שאני כבר נהרג.

זה נקרא פוצע שני חוטים.

איך הוא עושה את זה? הוא עוזר את זה?

סתמה בכלי.

כך נראה.

כן.

השלמת, השלמת האריג, הרבה פעמים נעשה...

אני אומר, השלמת האריג, הרבה פעמים נעשית

גם לאחר שכבר הרגו

את הבד, אבל ישנם סיבים.

לא היה ראוי להשתמש בבד כזה שיש בו סיבים.

אז איך היה עושה? בשביל שיהיה חלק,

מורידים את הסיבים.

מאחר שהיא פעולה נצרכת

כדי שיהיה אפשר להשתמש

בצורה ראויה והגונה באותו בד,

שיוכלו לעשותו כבגד,

היה צריך לנתק את אותם סיבים.

הסיבים הם יוצאים בשולי הבד?

לאו דווקא בשוליים, לא.

לאו דווקא בשוליים, מה זה קשור בשוליים?

כל מקום שיש סיבים, בכל מקום שיש סיבים,

גם לאחר ההריגה פעמים שהוא מגלה

שישנם פחותים שעדיין יש בהם סיבים,

זה בולט יותר כאשר כבר הבגד הרור,

אז הסיבים יותר בולטים.

עכשיו זה ב�.

זה בל. הוא דבע את זה. עכשיו, התיבים יוצאים איתו. יש לי שאלה,

יש לך עניבה?

רונן, יש לך עניבה?

כן? הסתכלת הרבה פעמים שלפעמים יוצאים סיבים מהעניבה?

לא שמת לב?

טוב, אז בכל אופן אני שמתי לב זה לא אחת ולא שתיים,

שיוצאים סיבים.

אז בן אדם שלא נעים לו כשיש לו עניבה כזו, אז מה הוא עושה?

לוקח מספריים, חותך את הסיבים הללו.

זה הכל.

כן, אבל תשמעתי הרב, נגיד זה הבן,

הסיבים יוצאים סיבים שם,

כמו שמיכה כזאת,

ככה, אבל הוא מיישר, למה ככה? ככה, מפה ומלמעלה, מה זה משנה מהיכה?

איך יש כלי מיוחד? אני חייב להזדרז.

אנחנו כבר באיחור.

יש כלי יוצא בקלי הרב?

אמרתי,

מסתמה עושים את זה בכלי.

לא עושים את זה ביד, לא יודע.

אמרתי, מסתמה עושים את זה בכלי.

זה מה שאני מביא.

הלאה,

הקושר,

פעולה נוספת, קושר. אבל למה הוא צריך לפצוע שכת אותי? לא מספיק, תאום אחד.

זה השיעור כדי לחייב.

בכל המלאכות, חוץ ממלאכת חורש,

מצאנו שיעור שאז זה נקרא מלאכה חשובה.

חז״ל ברוחב חוכמתם הבינו

שמתי זה נקרא פעולה חשובה,

הם השיעור המינימלי הזה.

הקושר והמתיר.

אם אדם עושה קשר,

קשר כמובן שהוא מתקיים, יכול להתקיים לאורך זמן,

זה נקרא קושר.

זה קשר של אומן.

קשר,

בר קיימא, מה שנקרא קשר בר קיימא.

יש גם עניין

שיהיה מעשה אומן לפי כמה מן הראשונים.

יש מן הראשונים הסוברים שזה לא משנה,

אם זה קשר, לא משנה אם זה קשר של אומן או קשר שעשה אותו הדיוט.

אם בתכל'ה זה מתקיים, יכול להתקיים לאורך זמן,

זה נקרא קושר.

אבל התנאי הזה שצריך שיתקיים תמיד, זה

מחויב להיות לפי כל הראשונים,

שיהיה בר קיימא.

נוסף לזה, המתיר.

אני מדבר לגבי איסור תורה, אני לא מדבר לגבי איסור רבנה.

לגבי איסור תורה צריך שיהיה קשר שלו קיימה.

והמתיר, והוא עדין אם אדם מתיר קשר כזה,

הוא גם כן עובר על איסור תורה

שצריך שיהיה מתיר על מנת לקשור.

מתיר זה מלאכה בפני עצמה,

זה מלאכה שהרבה פעמים

היא נעשית כתיקון בלי קשר לכוונה על מנת דבר כזה או דבר אחר,

אלא עצם פעולת האתרה היא גוף התיקון.

ולמה במחיקת האתרה על מנת לקטום? כי בדרך כלל מוחק, זה קלקול,

כי הוא מוחק דבר שהוא היה מקודם,

או עשו אותו לשם עניין מסוים.

למה לא יכול להיות מחיקה שיהיה תיקון?

והתופר שזה, כבר דיברנו, יש מילה אחת מעוטרת, אז כבר דיברנו על זה והזכרנו זאת בעבר,

ואמרתי זאת ביום החמישי,

שיש שאלה למשל לגבי כושר

כורע על מנת לטפור.

האם כורע על מנת לטפור פירושו של דבר רק באופן הזה שייך קריאה,

אבל אם אדם כורע, גם אם הוא מתעכב על ידי הקריאה,

זה לא יהווה כפעולת כורע?

או שנאמר לא.

שמתי צריך על מנת לטפור דווקא? בגלל שבאופן סתמי, כורע זה קלקול. אבל אם יהווה קריאה, אם זו קריאה כזו שהיא גוף התיקון,

זה איסור קוריאה.

אני חייב

להזדרז כדי לגמור לכל הפחות את המשנה.

אבל למה? לחיקת אלף מוקריאה.

אתה רוצה שאני אסיים פה?

אני לא אוכל, חייב.

התופר שתי תפירות.

אני מסכים, לא, אני מסכים איתו.

מחר שישאל את השאלות הללו.

והתופר שתי תפירות.

כלומר, אם אדם הלוקח ותוחף את המחד בבגד שתי פעמים,

זה איסור תורה.

והקורע על מנת לטפור שתי תפירות,

גם אדם שקורע על מנת שיוכל מכוח הקריאה הזו

לטפור שתי תפירות, חייב.

התופר זה כמו הטובה, לא כאילו שהוא התרבייה פה.

מה אמרנו? תופר שתי תפירות.

זה כבר בגד,

אלא הוא הולך ומחבר,

מחבר,

אדם,

עורק, זה עורק.

עורק זה עשיית הבגד, עשיית הבד.

תופר פירושו לדבר שהוא לוקח שני בגדים הרוגים,

או שני בדים הרוגים כבר, ותופר אותם.

מחבר, או אפילו בד אחד,

אבל הוא מחבר צד לצד.

הקורע על מנת לטפור שתי תפירות כבר בארנו,

הצד צבי, עכשיו אנחנו לומדים כבר פעולה אחרת. עד כאן ביארנו את אותן מלאכות שקשורות להכנת הבגד,

כן?

יש לנו יא מלאכות שאמרנו, הזכרנו אותן לגבי הכנת הפת,

יג מלאכות שקשורות להכנת הריגת הבד, הבדים, הבגדים,

ועכשיו יש לנו עוד כמה וכמה פעולות שהן השלמת השלושים ותשע המלאכות של שבת. מה הם?

הצד צבי, האדם שהולך בצד צבי,

וכן, אז שוחטו, הוא שוחט אותו אחר כך, כן,

כי צריך לדעת שצבי הוא אחת מהחיות הטהורות,

והם מפשיטו,

אדם שמפשיט אותו מאורו,

המולכו,

המולכו,

אדם שלוקח את האור לאחר שהפשיטו מן הצבי,

מולח אותו,

כך תחילת עיבודו של האור שמולכים אותו מקודם,

והם מעבד את עורו, פירושו שהוא משרה אותו בשיד,

זה נקרא עיבוד העור,

והממחקו,

המלכו והמאבדו והמדל שעולות זה לא אותו דבר,

ובמליכה זה לא יחוש? המלכו זה תחילת העיבוד,

אבל עדיין לא נשלם העיבוד,

אלא שמשרים אותו בשיד לאחר מכן,

והממחקו,

לאחר מכן הוא מגרר את השיער של האור כדי להחליק את האור,

והמחתכו,

הולך וחותך,

גורר את השיער שעל העור כדי להחליקו

הוציא את השיער שיש על העור

והמחתכו פירושו חותך את קצוות העור כדי ליישר אותו

ולאחר מכן

חותך אותו לכל מיני דברים הנצרכים לו

אם לעשות מזה סנדלים, נעליים, רצועות

המחתכו זה לא חותך מחתכו זה בעור זה נקרא מחתכו הכותב שתי אותיות

וכן אם אדם כותב שתי אותיות זה פעולה זה איסור כותב

והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות זה שוב פעולה נוספת אם הוא מחק

על מנת לכתוב אז עצם המחיקה זה פעולה האסורה הבונה

אם אדם בונה איזשהו

בניין כלשהו זה יכול להיות אפילו תקיעת מסמר בתוך כותל

זה כאן נקרא בונה,

והסוטר, אדם ששובר דבר בנוי,

המכבה, אם אתה מכבה את האש, והמבעיר,

פירושו מבעיר את האש,

המכה בפטיש,

אם הוא גומר,

למה הוא מכבה את הלאומי?

גומר איזשהו יצירת ועשיית כלי, זה נקרא מכה בפטיש,

המוציא מרשות לרשות,

אדם שמוציא חפץ

מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך,

אלה הם, כל אלה,

הרי אלו אבות מלאכות, ארבעים, חסר אחר.