מסכת שבת | הרב אבנר עוזרי דף עא,א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו במסכת שבת, דף ע״א עמוד א',

קרוב לאמצע העמוד

מילתא דפשיתא לא לאביה ורבה

ואביה, מביה לרב זירא.

השורה השבע עשרה מראש העמוד.

השורה השבע עשרה מראש העמוד.

הזכרנו אתמול את מחלוקת אביה ורבה בעניין שאדם קצר וטחן

בשבת

ושוב קצר וטחן באותה שבת.

אז גם אביה וגם רבה מודים

שאם קצירה וטחינה ראשונה היו בשגגת שבת וזדון מלאכות

וקצירה וטחינה שנייה היו בזדון שבת ושגגת מלאכות.

הרי אנו מצרפים

את הקצירה הראשונה לקצירה השנייה

כדי שיתכפר בכפרה אחת,

כמו אדם שאוכל שני זיתי חלב ולהיעלם אחד,

שדי לשניהם בכפרה אחת.

הגם של מעשה,

הקצירה הראשונה הייתה

בשגגת שבת וזדון מלאכה.

ואילו הקצירה השנייה הייתה

בשגגת מלאכה וזדון שבת.

אף על פי כן, פשוט לאביי ורבה שהם מצטרפים להיותם

כפעולה אחת של איסור,

מאחר ונעשה בעליהם אחד

קצירה ראשונה וקצירה שנייה.

באה הגמרא קל ואומרת

שזה רק לדעת אביי ורבה פשוט.

אבל רב זרע מסתפק בזה.

האם נוכל לצרף

שני סוגי קצירה שבשבת,

שהראשונה נעשתה, נאמר,

כתוצאה מזה שלא ידע שהיום שבת,

וקצירה שנייה נעשתה כתוצאה מזה שלא ידע שהמלאכה אסורה?

האם נוכל לצרפם

והיותם נחשבים כפעולה אחת וכדאי להם בכפרה אחת,

או לא שייך לצרף

את

הקצירות הללו,

מאחר ובכל אחת

זה סיבת שגגה אחרת?

אבל אמרנו ככה, אבל כל אחת ואחת.

מה?

אמרנו שאתמול למדנו

שאם אדם קצר וטחן

בשגגת שבת וזדון מלאכות,

ושוב חזר וקצר וטחן, אלא שהפעם זה היה בזדון שבת ובשגגת מלאכות.

מצרפים אנו את קצירה ראשונה לקצירה שנייה,

להיותם מתכפרים בכפרה אחת.

והוא עדין, תחינה ראשונה לשנייה,

להיותם מתכפרים בכפרה אחת.

וזה לדעת כולם.

מדוע?

משום שיש כאן עניין של

העולם אחד.

לא נודע לו ביניהם שהוא חטא.

גם אם זה סיבות שגגה שונות,

בכל זאת

זה נחשב כפעולה אחת

מאחר שנעשה בהעולם אחד.

כך אמרנו אתמול.

היום למדים אנו

שזה דבר שהיה פשוט אמנם לאביי ורבא,

אבל רב זיראי הסתפק בעניין.

לא היה פשוט, לא שאכן כך יהיה.

מובן?

מה אתה שואל, רונן?

אני חוזר שוב.

תגיד לי, אם זו השאלה ששאלת,

האם

חמור יותר אדם שעושה עבירה בשגגה

כאשר זה מדאורייתא,

או מזיד מדרבנן?

נו, אז מה אתה חושב?

לא צריך אותי, אני חושב, בשביל זה. מה נראה לך שהיכן פה יותר חמור?

היכן מתבטאת פה העזות של האדם?

המרידה ברצון השם?

נכון מאוד, אין קשר.

כשהוא עושה במזיד זה הרבה יותר חמור, גם אם זה רק את רבנן.

עד כדי כשאמרו חכמים, כל העובר על דברי חכמים

חייב מיתה.

כי אם הוא עושה במזיד

ובמרד

ואומר

אינני ניחס לדברי החכמים,

לא מעניין אותי ממה שהם אמרו,

חייב מיתה,

מתעביד השמיים.

מובן?

אדם שעושה בשוגג,

גם אם אמנם זה דאורייתא,

וגם אם אמנם מחויב הוא בכפרה מאחר

ויש לנו תביעה שכנגדו, מדוע לא בדקת מקודם?

ואשר על כן צריך כפרה,

אבל עדיין זה רק שוגג.

לא היה לו פה כוונה למרוד ברצון השם.

מובן?

נמשיך הלאה.

מילתא דפשיטא לא לאביי ורבא,

מבאיה לרב זירא.

הדין הזה שלמדנו אותו אתמול, שהוא היה פשוט לדעת אביי ורבא,

שמצרפים אנו שתי פעולות קצירה,

גם אם האחד נעשתה בשגגת שבת וזדון מלאכה,

והאחרת נעשתה בזדון שבת ושגגת מלאכה,

אבל אצל רב זירא יש לו ספק בעניין האם נוכל לצרף

מפעולות אלו.

היכן אני רואה שהוא מסתפק בזה? דבעי רב זירא מרבאסי.

רב זירא שאל את רבי אסי, ואמר לה באמנה רב ירמיה מרבזירא.

יש אומרים

שרב ירמיה שאל את רב זירא

קצר וטחן חצי גרוגרת

משגת שבת וזדון מלאכות,

וחזר וקצר וטחן

חצי גרוגרת

בזדון שבת ושגגת מלאכות.

מהו שיצטרפו?

כלומר, אם אדם קצר או טחן

שיעור של חצי גרוגרת.

הלוא הדין אומר שבשביל להתחייב

במלאכות אלו

לגבי אוכלים צריך שהשיעור יהיה לכל הפחות

כגרוגרת.

אמרנו

שגרוגרת זו טעינה שהיא יבשה ונתכווצה,

ושיעורה חצי ממה שטעינה לחה וטריה.

כמה זה בדיוק?

אינני יודע.

לא יודע. אינני יודע באמת

להגיד לך מה השיעור המדויק.

כמדומני שזה בסביבות חמישים, בין החמישים לשישים.

שיעורים?

לא, הגרוגרת, חמישים גרם.

כמדומני.

אבל אני לא לוקח אחריות על זה.

יש ספר שנקרא שיעורים של תורה,

ושם כמה זכור לי מובא באמת מהו השיעור של גרוגרת.

אבל איזה דבר שלמים, תהיה שלמה.

זה לא שייך לשבת. זה שייך לגבי חיוב ברכות.

שייך לגבי ברכה אחרונה לגבי דבר שהוא אוכל בריה.

או לגבי מלקות,

אדם שאוכל שקט,

הוא פחות מהשיעור והוא בריה.

אבל לגבי שבת,

לא זכור לי שיש לזה חשיבות של בריה.

אה?

לפי הבעיה לאור רבים הנפשי, כשמצטרף?

כן.

רב זרע מסתפק.

האם נוכל לומר שיש פה שיעור מושלם?

כי סוף סוף,

קצר בתכלס גרוגרת.

אמנם,

חצי גרוגרת היה...

התרוצה מזה שגג בשבת.

חצי גרוגרת האחרת שגג במלאכה.

אבל אולי זה כן יצרף, כי בתכלס הוא היה שוגג.

ויש פה בצירוף שניהם גרוגרת.

אם כן עשה פה המלאכה מדאורייתא, והיא חיה על זה,

חטאת.

או שנאמר לו.

רגע, הוא צריך לחצור גרוגרת בבת אחת או? לא, בעלם אחד, זה מספיק.

גם אם זה כמה שעות.

אם לא נודע לו ביניהם שחטא,

אז זה מצטרף.

אם יפה חטאה. אבל זה,

אם זה נעשה הכול בסיבת אותה שגגה,

אז זה פשוט.

כלומר, אם הסיבה שהוא עושה את הקצירה הראשונה והקצירה השנייה זה בגלל שהוא לילה שעיון שבת,

או שאת שניהם לא ידע בגלל שלא ידע שהמלאכה הזו אסורה,

אלה ודאי מצטרפות.

אבל כאן מדברים בתיאור שהראשונה נעשתה בשגגת שבת,

והמלאכה השנייה והקצירה השנייה נעשתה בשגגת מלאכה.

הוא מצטרף אפילו למלאכתו בשדה האחר, של מישהו אחר. זה לא משנה.

בשדה האחרת. לא משנה.

אמר,

שימו לב מה הוא עונה לו.

עונה לו רב אסי לרב זאב.

גם מי נכון?

מה?

כשאתה אומר, כשאתה אומר תודה,

והכוונה גם להגיד לך אותו מין, או אתה מוכן להגיד לך אותו מין? אני לא זוכר.

את העניין הזה אינני זוכר.

אינני זוכר. אני צריך לבדוק את זה.

אבל תזכיר לי.

בסדר?

אני לא יכול לזכור כל כך הרבה פרטים,

ולכן כדי ש...

יש לך את הטלפון שלי, אחר הצהריים זה הכי טוב.

תרשום לפניך אולי אפילו.

אמר לי, חלוקין לחטאות

ולא מצטרפין.

אתם איתי?

אז מה התשובה לזה? הוא אומר לו, לא,

מאחר

בכל מלאכה,

היינו, קצירה, נאמר בקצירה,

הוא קצר מקודם בשגגת שבת,

ושוב קצר לאחר מכן

בשגגת מלאכה,

ובכל קצירה היה רק חצי גרוגרת.

אלה,

שתי פעולות שונות.

למה? כי מאחר שזו לא אותה סיבת שגגה,

הרי הם מחולקים זה מזה,

ואינם מצטרפים זה עם זה.

זה לא נקרא שהוא עשה פה מלאכה של גרוגרת שלמה,

זה פעולת קצירה אחת על חצי גרוגרת,

ושוב קצירה על חצי גרוגרת,

אין מה לחייב אותו.

מי אומר את זה? ולפי זה, מה יהיה הדין באופן?

רב זירא, המשיב לשאלה.

רב זירא, רב אסי, תלוי מי היה שואל ומי המשיב.

אבל זה שהשיב את התשובה,

טען שזה פשוט,

שזה חלוק, חלוק ביניהם,

וממילא.

אם כמו בכל אחת היה גרוגרת, כל קצירה,

אז חייב חטאת על כל אחד ואחת.

זה לא נחשב כעולה מחד להתכפר בכפרה אחת,

להתכפר בחטאת אחת.

מצד שני גם,

לגבי אם האחד חצי גרוגרת והאחר חצי גרוגרת,

זה לא מצטרף לחייב אותו.

יוצא שיש פה כולה ויש פה חומרה.

מובן?

הכולה היא שאם יש בכל אחת חצי גרוגרת,

אז זה לא מצטרף.

זה נחשב כשתי פעולות, כאשר כל פעולה זה רק חצי גרוגרת.

אין פה שאול לחייב.

החומרה,

שאם כל אחת הייתה גרוגרת,

אז לא די בכפרה אחת, צריך שתי כפרות,

כי זה שתי פעולות שונות.

זה לא נחשב כעולה מחד.

לעומת זאת, לדעת הבא אברהבה,

אמור לצאת בדיוק הפוך.

שאם זה,

אם

אתה דן לגבי הכולה,

הכולה תהיה, כשהוא אכל גרוגרת,

כשהוא קצר גרוגרת בראשונה,

ושוב בשנייה,

די לו בכפרה אחת לשניהם.

הגם שלמעשה, בכל אחד עושה קצר גרוגרת.

אבל זה מצטרף, כי זה נחשב פעולה אחת.

אבל באופן שזה חצי גרוגרת,

אז הם הסבירו שזה כן יצטרף.

הוא ממילא התחייב חטאת.

אז הוא דיבר על אותו דבר שאלף אחד אומר משהו?

לא, הוא סובר, רק הוא אומר שזה תלוי

האם הפעולה הראשונה והפעולה השנייה זה מאותה סיבת שגגה.

אז זה רק מגרירה לא אומרים גרירה. אם באמת, לא קשור עכשיו לגרירה.

כאן דנים לגבי הדין של אוכל שני זיתי חלב בעליהם אחד.

הכלל לאוכל שני זיתי חלב זה לאו דווקא בחלב,

אלא כל פעולת איסור.

אם אדם עושה פעולת איסור מסוימת,

ושוב בהפסק של זמן חוזר על אותה פעולה,

אז הרי הדין אומר שאם זה בעליהם אחד,

היינו, הכול בשוגג,

אז זה נחשב כפעולה אחת.

אומר הבזרע, אומר המשיב,

שאם זו סיבת שגגה אחת,

אכן זה נחשב כפעולה אחת.

אם למשל, גם הקצירה הראשונה וגם הקצירה השנייה הייתה בשגגת שבת,

או שניהם היו בשגגת מלאכות,

אכן זה נחשב כפעולה אחת, ודי עם אחת את אחת.

אבל כאן נוצר מצב שהקצירה הראשונה הייתה בשגגת שבת, ולא,

וסדור מלאכות,

והשנייה נעשתה בשגגת מלאכות וסדור שבת.

במצב הזה,

הרי יש פה חילוק בין שניהם.

אז אם הוא אחרי שזה תכנן ואליהם אחד ואליהם אחד, בוודאי, כולם מודים בזה.

כאן מדברים לגבי האם זה נחשב כאליהם אחד כאשר זה סיבות שגגה שונות.

כן.

למה באכילת אישור,

אכל חרם, אכל אני יודע מה, כל מיני דברי אישור,

אתה אומר שאם הוא עבר פרס,

עבר זמן לפני אכילת פרס,

והוא אכל עוד את חצי השיעור השני,

זה לא נקרא אכילה,

שם זה בגלל שחסר בה פעולה.

זה נקרא שחסר בה פעולה.

כי כדי להגדיר אכילה,

צריך שיהיה גם כמות של אכילה וגם זמן של אכילה.

וכן כזית, חצי כזית,

בוא חיכה עשר דקות, ואחר כך חצי כזית, זה לא נקרא אכילה,

זה לא נקרא אכילה.

כי הזמן הזה הוא מחלק ביניהם.

פה אתה מדבר מצד הכמות,

לא מצד הזמן.

מצד הכמות.

פעולת הקצירה אין בה פעולה של כדי אכילת פרס

קצירה זה קצירה בכל מצב

באה אכילה, אתה צודק, כך הדרך של אכילה

שאוכלים כזית בתוך כדי אכילת פרס

ואילו אם עבר זמן של כדי אכילת פרס

אז זה לא נקרא דרך אכילה

זה דין באכילה

אבל כאן מדברים לגבי פעולת קצירה, פעולת קצירה נעשית גם באופן שיש

הרבה זמן בין קטירה ראשונה לשנייה.

אם מבחינת השיעור יש פה גרוגרת,

אז אם זה סיבת שגגה אחת, זה פשוט לחולה עלמא.

אם זה שני סיבות שגגה, זה תהיה תלוי במחלוקת, הבאה איברה וכנגד רם זרע.

מובן?

אבל אין איזה אקסל שאתה יכול להגיד, אם הוא עשה ככה, זה נקרא אקסל. אם זה בעולם אחד וסיבת שגגה אחת,

אז אפילו בתחילת השבת, אני מסביר,

אפילו בתחילת השבת עשה פעולה מסוימת,

ושוב חזר ועשה את אותה פעולה סמוך ליציאת השבת,

כזה הפרש של זמן, 23 שעות היה בין אחת לשנייה.

מאחר והכל בעליהם אחד,

יש איזה קשר בין שניהם,

להתחייב רק כפרה אחת.

הילד תדעו בידיעה שלו.

רדעו, ברור, כל מושלגה הייתה לו ידיעה ביניהם שחטא.

אם הייתה ידיעה ביניהם שחטא,

אז זה לבד מחלק, הידיעות מחלקות.

כמובן.

כן.

שואל את הגמרא,

וקול איך דחלוקין לחטאות

לא מצטרפל?

אז חוזר ושואל,

אותו שואל שואל שוב את המשיב.

מה זה, מה השיב אותו אדם שנשאל את השאלה הזו? חלוקים לחטאות ולא מצטרפים.

פירושו מאחר, ואם היה עושה גרוגרת בכל פעם,

הרי זה חלוק לחייב אותו שתי חטאות,

אז גם לגבי אם עשה חצי גרוגרת בכל פעם, זה לא מצטרף.

וכי כך הוא הדבר?

שבזמן שאם היה שיעור בכל אחד, זה חלוק לחטאות,

אז כשעשה חצי שיעור זה לא הצטרף?

והאתנן,

והאתנן, והרי שענינו במשנה.

איפה המשנה הזו נמצאת?

יפה, במסכת כריתות, דף יא עמוד ב'.

מה כתוב שם במשנה?

אכל חלב,

וחלב מעליהם אחד,

תודה רבה.

פירושו הוא אכל כזית חלב

ושוב חזר ואכל עוד כזית חלב

אבל שניהם היו בעליהם אחד

אינו חייב

אלא אחת

אפילו שלמעשה

היה ביניהם הפסק יותר מכדי אכילת פרס

ונחשב לכאורה כמו שתי אכילות

היה מקום לבוא ולומר

שאם נחשב כשתי אכילות

התחייב שתי חטאות

בכל זאת כתוב במשנה אינו חייב

אלא אחת

חטאת אחת, כן

לא, לא, לא, על אב אחד הוא אמר

זה נקרא על אב אחד, לכן

לכן זה די לו בכפרה אחת

זה בשוגג

זה בשוגג

לא שהוא פושע, כשהוא שוגג

הוא סוגג, כן

אבל אומרים שכשהחטאת אחד תורח חמש מעמיד אותו אחר, משהו אחר, אז אותם חמש לאווינים יימשכו אפילו על פני כמה וכמה תולעים

זה מעניין אחר, אני מדבר,

האם עצם זה שהוא אוכל עוד אחד, זו סיבה לחייב אותו עוד פעם?

תשובה אם זה בעליהם אחד,

לא מחייבים אותו עוד פעם

לא מחייבים אותו, אבל לא מחייבים אותו מבחינת סיור של חטאת,

גם לא, גם לא, גם לא, זה, זה, זה באותו מקרה, מה אותו מקרה?

מה מצטרף? שנחשב כמו אכילה אחת,

זה נחשב כאכילה אחת לגבי קורבן שדי לו בכפרה אחת,

מה שאמרת זה כתוב במשנה, נכון?

נו, אז למה, מה אתה אומר? דקה,

עוד לא גמרנו,

כשנגמור נראה מה הקושייה,

הלאה, ממשיכה המשנה שווה אומרת, אכל חלב

ודם

ונוטר

ופיגול

בעליהם אחד,

חייב על כל אחת ואחת,

אבל מה יהיה הדין אם הוא אכל כזית חלב

וכזית דם

וכזית נוטר?

מה זה נוטר, אתם יודעים?

כאילו הוא בועט, זה השקף, זה השאריות של הבשר, מה שנשאר, בשר הקודשים שנוטר ממנו לאחר שעבר זמן אכילתו,

הרי הוא אסור באיסור אכילה,

כן?

ופיגול,

או שגם הוא אכל כזית פיגול.

מה זה פיגול?

שיגול זה שהכירו את הקורבן והיה מחשבה טבעה.

מחשבה אסורה.

כגון שחשב הכהן

או השוחט

על מנת לאכול ממנו חוט לזמנו,

מעבר לזמן.

אפילו שבסוף לא אכל אותו חוט לזמנו, אבל עצם המחשבה הזו כבר מפגלת את הקורבן.

ואם אאכול יאכל ביום השלישי פיגולו, הוא לא ירצה.

זה לא משנה.

יש קורבנות שהבעלים אוכלים.

אה, אתה מתכוון מי חשב?

כן. העובד, הכוונה.

זה שעוסק בעבודה, הלוא יש ארבע עבודות.

לא בעל הבית. שחיטה, קבלה, זריקה, הולכה, זריקה.

באחת מדלת עבודות אלו.

אם הייתה מחשבה של העובד על מנת

לאכול ממנו חוט לזמנו,

זו סיבה לפגל את הקורבן.

יש איסור אכילה.

רגע, רגע, רגע, איזה מחשבה רוצה לעשות עם חוט לזמנו?

חוט לזמנו.

ואם הוא חושב מחשבות רעות, גם ככה, לא?

זה לא פיגול.

זה לא פיגול.

לא.

אבל ה... הלאה. הכוונה, הכוונה שהיא לא חוט לזמנו, זו הכוונה לפיגול.

הוא חושב את המחשבה הזאת, אידן. חוט לזמנו.

אם הוא סתם חושב את המחשבה הזאת. או לגבי לאכול את הבשר חוט לזמנו, או לגבי להקטיר את האמורים מחוץ לזמנה.

הרי האמורים מותרים בהקטרה עד הבוקר.

ואם הוא חושב... אבל אם הוא חשב להקטיר אותם לאחר שכבר יגיע עליו את השחר של מחרת,

בזה הוא פיגל את הקורבן. הוא חושב שזה עכשיו, עכשיו, קורבן אחר, אבל זה לא הקורבן הזה. הוא חושב שזה קורבן ש... זה שינוי קודש.

זה כבר בתחילת הזבחים, תראה.

כל הזבחים שלי יזמחו שלא לשמן כשרים,

אלא שלא עלו לבעל אמשלו חובה.

חוץ מן הפסח ומן החטאת. הם עוברים את המשניות האלה.

זה כתוב שם.

קיצר, אנחנו עכשיו לא במסכת זבחים, אנחנו עכשיו פה.

בקצרה אמרתי, מה זה פיגול?

אז מה כתוב שם?

באותה משנה במסכת כרטות,

שאם הוא אוכל כזית חלב, כזית דם, כזית פיגול, נותר, כזית פיגול,

חייב על כל אחת ואחת,

אפילו זה היה בהלם אחד.

מה פירוש בהלם אחד? איך שייך להלם אחד בזה?

מה?

הוא לא יודע כמה זמן אתה.

מה זה שייך?

אז אומרים המפרשים שהוא חשב שהוא קטן והוא פטור מהמצוות.

הוא חשב שרק בגיל ארבע עשרה נהיים בר מצווה,

לא בגיל שלוש עשרה.

או שהוא היה תינוק,

או שהיה בחינת תינוק שנשבע.

לדעת מי שסובר שתינוק שנשבע מחויב בכפרה.

מה זה בשבת? למה בשבת אתה אומר,

שאם זה נעלם אחד וזה חייב רק אחד,

ובזה אתה אומר, אם הוא נעלם אחד וזה חייב על כל אחד ואחד.

או, זה גוף הכתוב פה.

אם העניין הוא איסור אחד,

גם אם הוא מרבה בשיעור,

הוא חייב רק חטאת אחת.

אבל אם זה ארבעה סוגי איסורים,

זה לא סיבה להתקפל בחטאת אחת.

כן, אבל בחבת זה ארבעה סוגי איסורים. לא.

זה גוף הכתוב פה.

מאחר ונאמר בלאו אחד,

לא תעשה כל מלאכה,

זה כולל את כל המלאכות.

ממילא גם אם אתה קצר,

לא, שמה למעשה גם אותו דבר, במלאכות בשבת אותו דבר.

מה יהיה הדין אם הוא קצר וטחן?

הוא לא ידע שם בשבת?

והוא לא ידע, לא, לא ידע שם בשבת, אתה צודק.

זה שגגה אחת.

לא, לא, זה לא נקרא עליהם אחד.

אתה מדבר בשגיאת שבת.

כן, זה פשוט. אמרנו, חייב חטאת אחת.

כי זה לא, הסברתי, כי יש שם את העניין של לא תעשה כל מלאכה,

שזה איסור אחד על כל המלאכות.

אתה מבין?

ואמרנו שיש דוגמה, אז הוא שגג במי שזה שבת.

אם הוא יצא, אם הוא יצא חוץ התחום?

מה? אם הוא יצא חוץ התחום?

איזה, נו, אז מה זה קשור עכשיו?

על חוץ התחום אין שום חיוב חטאת בכלל.

בכל אופן, אומרים המפרשים, אין חטאת על זה.

על כל פנים,

כתוב כאן כך, שאם זה ארבעה סוגי איסורים,

אז פה אני אומר, גם אם זה מעלהם אחד, הוא חייב חטאת על כל אחת ואחת.

אבל,

את כל השאלות,

את זה תשאיר אחר כך.

ואתה יודע כמה הספקנו אתמול בגלל כל השאלות הללו?

ממש מעט.

אז לכן אני רוצה להספיק, זה אחר כך, תשאל את השאלות, אין בעיה.

בסדר, הכל טוב ויפה,

אבל לא צריך להגזים, צריך גם להתקדם.

טעית אתמול בשיעור? לא.

אז ראית כמה הספקנו, שלוש שיעורות.

בכל אופן,

אז אומרת המשנה במסכת כרטות, שאם זה ארבעה כזיתים,

ואין כולם מצד אותו שם של איסור,

אלא כזית אחד מצד שם איסור כזה,

כזית אחר מצד שם איסור אחר,

וכדומה,

אז לפי מספר האיסורים מתחייב חטאות. לעומת זאת,

אם זה אותו שם איסור, כגון אכילת חלם,

אלא שאירבה בשיעור,

אכל כזית ושוב אכל עוד כזית ושוב אכל עוד כזית,

אם זה בעליהם אחת,

חייב חטאת אחת על כל זה.

הלאה, זהו חומר במינים הרבה ממין אחד.

זהו חומר.

אתם שומעים?

זהו הדבר החמור שמצינו כשאדם אוכל מאכלי איסור במינים הרבה,

יותר מאשר כשהוא אוכל ממין אחד.

אדם שאוכל כמה זיתים ממין איסור אחד, בעלם אחד,

די לו חטאת אחת לכולם.

אז למה עכשיו הברייתא אמרנו שהוא אכל גם פיגול דם וחבע על כל אחד ואחת? אמרנו בגלל שזה ארבעה סוגי איסורים.

כאן מדברים...

על אופן שהוא אכל חלב,

ושוב אכל חלב,

נכון? זאת אומרת, שאם תינוק שנשבע,

הוא עשה... חלב דם נותר פיגול,

חלב דם נותר פיגול.

הגמרא באה להסביר שזה נקרא מינין הרבה.

כל אלה מתערב? דם זה לא חלב.

נותר, זה מתייחס... כל אלה מתערב?

מה אתה אומר?

כל אלה מתערב?

כן, כן, ודאי,

אמרנו שהדין של חטאת זה רק במקום שיש כרת על המזיד,

יש חטאת על השוגג.

וזו... זאת אומרת, תינוק שנשבע,

אז הוא צריך להביא כל כך הרבה חטאות.

יש מנדמר כזה.

לפי האיסורים ש... זה לא חטא לפני איסורים של עבר. נכון. זה תינוק שנשבע. נכון. אמרנו.

יש דעות כאלה, ולמדנו את זה בעבר,

דף סמ1 עמוד ב'.

וזו חומר במין אחד ממינין הרבה,

וממתי אני מוצא שכשאדם אוכל איסור ממין אחד זה חמור יותר מאשר אם הוא אוכל ממינין הרבה,

שאם אכל חצי זית

ואכל חצי זית ממין אחד, חייב

משני מינים, פטור.

אז זהו חטא? דקה, דקה.

תנו לי קודם להסביר.

אם אדם אוכל חצי זית

ושוב חזר ואכל חצי זית בעלם אחד,

וזה היה ממין אחד,

אז זה מצטרף, חייב.

חייב.

לעומת זאת,

אם זה משני מינים,

שני חצאי זיתים משני מינים,

אז יהיה פטור.

כי לא היה פה...

זה לא מצטרף ליחידה אחת. כן.

אביזלה זה לא מצטרף, כי רחובה. לא היית קצר לאביזלה.

ואבינן באה.

אתה מבין שכבר אתה מבין את הקושייה.

בואו נראה את ההמשך.

ושם נראה את הקושייה, הרב זיבא.

ואבינן באה.

מה זה ואבינן באה?

זה הבאנו את הקושייה. ואבינן. והיינו בסוגיה. כלומר, עיינו בדברים של המשנה.

ממין אחד חייב צריכה למימר.

ממין אחד חייב צריכה למימר.

וכי בו הדין הזה שאוכל שיעור שני חצאי זיתים ממין אחד,

צריך להגיד לי שיהיה חייב?

פשוט שהוא יהיה חייב.

זו אכילה אחת.

ומדובר כמובן שהוא אכל את שניהם בתוך כדי אכילת פרס.

אם הוא לא אכל בכדי אכילת פרס, אז זה פשוט שאין צירוף

לחייב לומר שהוא אכל שיעור.

על כורחנו שמדובר שהוא אכל את זה בתוך כדי אכילת פרס. נאמר ששיעור כדי אכילת פרס, כמה זה?

ארבע דקות.

אז אם הוא אכל חצי זית,

כן? בדקה ראשונה.

ושוב בדקה הרביעית אכל עוד חצי זית. אז זה לא מצטרף. אז זה מצטרף, חייב.

למה?

כי מאחר ולמעשה זה מין אחת, זה מין אחת, בדקה הרביעית, לפני שנסתיים. זה אכילה. יפה.

אבל זה השאלה.

זה השאלה של הגמרא.

וכי צריך להגיד לי שיהיה חייב?

אין סיבה שלא יהיה חייב,

משום שזה דרכה של אכילה. דרכה של אכילה,

שלא בורעים את כל הכזית בבת אחת,

אלא מקצתו נאכל בתחילה,

וחלקו האחר, עוד קצת זמן. כמה זה כזית? מה?

אז אמרנו, יש בזה שיעורים.

אנחנו נוקטים את זה עשרים ושמונה, עשרים ושמונה בערך.

בשביעות העשרים ושמונה גם. אבל יש גם החדרה של כזית שהוא קצת שונה.

מה זה שקרה, זית דוגמה למוצרים מלחמת כבן, מה נפח כזית? לא קשור, לא קשור.

לא, מה שהבאתי לך עכשיו...

זה שאלה אם זה משקל או נפח, זה עוד עניין.

אבל זה לא מתייחס לסוגי מאכלים.

לא מתייחסים לסוגי מאכלים, אתה מבין?

לא זה.

זה שיעור נפרד

לבוא ולהגיד, יש בזה דיונים גדולים, האם הולכים לפי המשקל, האם הולכים לפי הנפח.

בטח צריך לדון, במסגרת אחרת. בינתיים עכשיו נסיים את הסוגיה.

אז זו השאלה, האם צריך להגיד איש ימין אחד חייב?

ואמר יש לקיש משום ברטוטני,

האחה במעסקינן, כגון שאחה, לא בשני תמחויים.

זה שמו של אדם מסוים

שהיה חכם,

וריש לקיש אמר משמו את התירוץ על שאלה זו.

שאלנו לכאורה...

תותני.

במסכת כרתות הוא מוזכר, כן.

בכל אופן,

אז אומר אותו ברטוטני תשובה. מה זה, הוא אמורה? תנא, מה הוא?

לא, לא, אמורה בסתמה.

כן.

רק מי ששואל ניסיון, יש לו משהו בבישולים.

אומר אותו חכם,

ברטוטני, הוא אומר כך, מה שכתוב ממין אחד חייב,

זה מדובר בציור שהוא האכלו בשני תמחויים.

כלומר, זה שני סוגי בישולים.

האחד היה צלי והאחר היה מבושל,

לדוגמה.

ממילא,

ממילא היה מקום לחשוב שיהיה

זה נחשב כשתי אכילות חלוקות,

ולא הצטרפו.

תבוא ותגיד לי, מה פתאום לחלק בגלל שזה תמחויים שונים,

אבל בתכלס יש פה איסור אחד ממין אחד, הכל בשר.

זה בשר וזה בשר,

אלא שזה צלי וזה מבושל.

מה פתאום שנבוא ונאמר שאין פה שיעור שלם?

עונה רבות ברטוטני ורבי יהושעי,

דאמר תמחויים מחלקים.

רבי יהושע במסכת כריתות אדווה עמוד ב'

אומר שאם אדם אוכל שני זיתים

בעליהם אחד בשני תמחויים,

האם

זה נחשב כאכילה אחת ודי לו בחטאת אחת,

או עצם זה שזה שני תמחויים,

הוא יהיה חייב שני חטאות.

מה אתם אומרים?

רבי יהושע אומר תמחויים מחלקים.

בעצם זה שזה אחת צלי ואחת מבושל,

זה מחלק להיחשב כשתי אכילות.

רק רגע, ואשר על כן צריך שתי חטאות.

וכזאי וכזאי.

בר ברטוטני ואומר

שכל מה שאמר רבי יהושע תמחויים מחלקים

זה רק באופן שמה שאתה בא להחמיר עליו.

באופן שהוא אכל כזית צלי

וכזית מבושל,

ושניהם בשר איסור,

פה אני אומר תמחויים מחלקים לחייבו שתי חטאות.

אבל לבוא להקל, לומר,

שאם אכל חצי זית צלי וחצי זית מבושל,

או ממילא תחלק ביניהם והוא לא עבר בכלל על איסור, כי בכל אחת זה היה חצי זית,

זה אני לא אומר.

במובן?

אם לא היה משנה,

הייתי אומר, רבי יהושע, שאמר תמחויים מחלקים

זה שיטה שהולכת לאורך כל הדבר, כל העניין.

היינו, בין לקולה,

בין לחומרה.

בין במקום שהיה כזית בצלי וכזית במבושל,

אז זה יחלק ויתחייב שתי חטאות,

ובין כשהוא אכל חצי זית, צלי וחצי מבושל, גם תאמר יש פה חילוק,

ואין פה בכל אחת שיעור אכילת איסור.

כך הייתי סבור.

בא המשנה, הוא אמר לי, לא,

שרבי יהושע מודה שאם יש חצי זית כאן וחצי זית כאן,

גם אם זה בשני תמחויים שונים,

לא מחלקים, אלא יהיה חייב חטא.

זה מצטרף, נראה את זה בפנים.

מהו דתימה?

מהו דתימה אמר רבי יהושע, בן לכולה,

בן לחומרה.

רבי יהושע, שאמר תמחויים מחלקים.

הוא סובר שבין אם זה חומרה,

חומרה, כמו שאמר לגבי כזית וכזית.

זית צריך זית מבושל.

שאז זה חומרה ומחמירים לחייבו שתי חטאות.

אבל גם לקולה,

גם באופן שהוא אכיל חצי זית צריך, חצי זית מבושל, נקן עליו ונאמר שיש פה חילוק ואין פה אכילת איסור של כזית.

כמה שמע לאן?

לכן באה להשמיע לנו המשנה.

דלקולה לא אמר, לחומרה כמה.

מה פירוש?

רק לחומרה, אומר רבי יהושע, אתם חולים מחלקים.

אבל לא להקל, מה פירוש? כשהוא אוכל

זית וצלי וכזית מבושל.

שם, אם תגיד את המכונין מחלקים, זה חומרה או כולה?

כולה.

חומרה. חומרה.

פה יאמר רבי יהושע, אתם חולים מחלקים.

כי אז אתה חייבו שתי חטאות ולא חטאת אחת.

אני מדבר כזית, צלי וכזית מבושל.

אז פה זה חומרה, אם תאמר את המכונין מחלקים.

אז לכן כן אומרים.

ממילא תחייב שתהיה חטאות.

אבל באופן שהוא אכל חצי זית צלי וחצי זית מבושל,

אם תאמר את המכונין מחלקים, זה לכולה, זה תקל עליו, תאמר שהוא לא חייב בכלל קרבן חטאת.

פה לא אומר רבי יהושע את דינו את המכונין מחלקים,

אלא מה הוא אומר?

שאדרמה, זה מצטרף.

זה קשר למילא, זה אמר אם תצטרף.

יפה, ועכשיו נשלמת הקושייה.

בא שואל ושואל, אתה אמר שבמקום שהוא חלוקין לחטאות

היינו במקום שהיה כזית בכל אחד

הרי אתה מחלק את זה לשתי חטאות, בכל זאת, כשיש חצי שיעור פה וחצי שיעור פה

זה סיבה גם לומר שלא יצטרף

ופה רואים לא כך, והכה הרי כאן במשנה הזו לחלוקין לחטאות

שכשהוא אכל משני תמחואין והיה בכל אחד מהם שיעור של כזית

הרי אתה מחלק את זה, שניים,

בכל זאת הוא מקבל מצטרפל ובכל זאת אם היה רק חצי שיעור בכל אחד אתה מצטרף אז אם כן אתה רואה

ששייך שיהיה חילוק לחטאות אם יש שיעור שלם בכל אחד

נכון

ובכל זאת זה מצטרף

כשאין לך שיעור שלם בכל אחד

אז הוא עדין בנידון דידן

אם למשל הוא קצר גרוגרת וקצר גרוגרת

אז מה עדין?

זה חלוק לחטאות, נכון?

אין סיבה אבל עדיין שאם יש חצי גרוגרת בקצירה הראשונה וחצי גרוגרת בקצירה השנייה שזה לא יצטרף

שוב אני אסכם את השאלה

המשיב זה שהשיב את התשובה לשואל אמר לו כך

אתה בא ושואל מה עדין אם הוא קצר חצי גרוגרת בראשונה וקצר חצי גרוגרת בשנייה

הקצירה הראשונה הייתה בשגגת שבת והקצירה השנייה בשגגת מלאכה

אז מה אמר לנו המשיב?

שמאחר שאם היה שיעור שלם בכל אחד

זה היה חלוק

לחייב אותו שתי חטאות

כי כל אחת זה סיבת שגגה שונה כי הקצירה הראשונה הייתה בשגגת שבת,

הקצירה השנייה הייתה בשגגת מלאכה

ממילא זה נחשב כשתי פעולות של איסור

ואין קשר ביניהן.

ממילא, אז גם לגבי אם עשה רק חצי גרוגרת בקצירה הראשונה וחצי גרוגרת בשנייה,

תחלק ביניהם ולא יתחייב חטאת.

ואילו כאן במשנה מסכת כרטות, מה אמר לנו הרש לקיש בשון ברטוטני?

שהציור שאמרה המשנה ממין אחת חייב לדבר בתמחואין,

שני תמחואין שונים.

הגם שאם היה כזית

צלי וכזית מבושל, זה חלוק בשטח הטאות,

בכל אופן כשיש חצי זית מצלי וחצי זית מבושל, זה מצטרף לחייבו.

שאלה מובנת.

עונה הגמרא אמר ליה,

אמר ליה, אמר ליה, עונה לו המשיב לשואל,

מור הרשע מתנא לה וקש ילה,

ענן אספה עמד נהנה לה ולא קש ילה.

שיעור שכזה חייב ריכוז מוחלט

בשביל להבין את הדברים.

אומר לו רב אסי,

מור, כלומר אתה שואל,

חשבת אשר יש לקיש

מה שאמר בשון ברטוטני,

שהמשנה הזו הולכת על איבא את רבי יהושע,

ורבי יהושע שאמר את המחלקין זה דווקא לחומרה ולא לקולא,

ממילא הוצאת מזה ההלכה שהאגם של חלוקין החטאות מצטרפה,

זה הכל לפי הבנתך שדברי רש לקיש התייחסו על הרשע.

אבל אנחנו למדנו את דברי רש לקיש לא על הרשע,

אלא על הסבע.

מה כתוב בסבע בהמשך?

באותה משתמשת מסכת כרטון, מה כתוב?

ברשע כתוב, ממין אחד חייב, משני מינים פטור.

אז כתוב פה משני מינים פטור.

מה זה שני מינים?

האם הכוונה שני סוגי תמחויין

או שזה שני מינים ממש?

שני מינים, הכוונה שהוא אכל בשר ואכל דבר אחר של איסור. שהוא לא בשר.

הוא לא בשר.

זה הפשטות, אם אתה לומד את הדברים כפשוטם זה הפשטות.

והשאלה אם זה אכן כך, וזו כוונת המשנה. אם אכן זו כוונת המשנה.

עכשיו בואו נראה.

משני מינים פטור,

מאחר ואנחנו שונים את דבריו שלו על הסבע,

ממילא אתה לא יכול להוציא מזה את המסקנה שהשגת.

שאם חלוקים לחטאות עדיין מצטרף.

לא.

למה?

זה הולך על הסבע. מה כתוב בסבע?

משני מינים פטור.

אם אכל אדם שני חצאי איזה טבעי זה משני מינים הוא יהיה

פטור.

ועל זה שאלה הגמרא, צריכה למאמר.

אתם איתי, אתם מסתכלים, צריכה למאמר.

כי צריך להשמיע לנו שאם זה משני מינים הוא יהיה פטור?

הרי זה שני איסורים.

אז ודאי וודאי שלא יצטרפו.

מה הקשר?

תתארו לכם שאדם אוכל

כזית חלב,

כן?

לא כזית, חצי זית חלב וחצי זית נותר.

נו, וכי שייך בכלל לקשר ביניהם?

אם אדם אוכל חצי זית... לא חלב אכל בשיעור שלם,

לא נותר אכל בשיעור שלם, אז מה שייך לחייבו?

אז המשנה צריכה להגיד לי,

הטען הבא להשמיע לנו כאילו אנחנו ילדים בגן?

תראו לכם, אם אדם אוכל חצי זית חלב וחצי זית שנותר, הוא יהיה פטור.

אנחנו לא ילדים בגן,

פשוט הדבר שאם אדם אוכל איסור ואין בו שיעור,

של כזית לכל הפחות,

הוא יהיה פטור.

אז מה פתאום שנבוא ונחזור? אבל אם הוא אוכל חצי זית חלב,

אחת זה זית נותר, יהיה חייב.

זה שני איסורים שונים,

ובכל אחד מהם הוא אוכל פחות מהשיעור.

אמר יש לקיש,

אמר יש לקיש,

אמר יש לקיש, אתה עכשיו מערבב את הברכות המיסורים, נו.

אמר יש לקיש,

משוברטנותני,

אמר יש לקיש, משוברטנות, את הברכות כבר סיימנו קודם, אנחנו במשחקת שבת.

אמר יש לקיש, משוברטנותני, לעולם עם מין אחד.

הוא מפרש כך את הדברים, מה שכתוב בשני מינים לא הכוונה כפשוטם של דברים,

שזה ממש שני מינים, שני סוגי מאכלים.

לא, אלא מה?

והמה העיקרי, יש שני מינים,

באמת זה מין אחד.

רק למה, התנא קורא לזה שני מינים, שאכלו בשני תמחויים.

או, אכלו בשני תמחויים.

אז יוצא שהוא אכל פה בשר,

רק שחצי זית היה צלי,

וחצי זית מבושל.

אכל בשר נותר בשיעור של שוקי זית.

שימו לב,

זה היה איסור אחד

ומין אחד.

בשר,

שהוא נותר.

בתכלס הוא אכל כזית, כן.

אלא שחצי זית היה צלי,

וחצי זית היה מבושל.

באה המשנה כלום-אדרי,

כדעת רבי יהושע.

רבי יהושע אמר, צמחויים,

נחלקיל, מה פירוש?

אם אדם אכל כזית צלי,

וכזית מבושל אפילו שהכל זה נותר.

גם כזית ראשון וכזית וכזית שני בכל זאת,

זה מחלק לחייב אותו כמה?

שני חטאות.

אז גם אם הוא אכל חצי זית צלי וחצי זית מבושל,

זה יחלק ולא יתחייב בכלל.

זאת אומרת, הרוונה שיש להעביר את השיעור. לא רבי ישוע מלולי. על השיעור. ריש לקיס אני מדבר.

ועמי כרילי שני מינים, שאכלו בשני תמחואין.

ורבי יהושע עאידה אמר, תמחואין מחלקין.

זה הולך לפי שיטת רבי יהושע,

שעצם זה שהוא הכין את זה להאכיל בשני סוגי תמחואין.

היינו בשני סוגי בישול.

האחד כללי, אחד מבושל.

זה לבד סיבה לחלק ביניהם.

וכמה אשמה לן, והכמה אשמה לן,

והמשנה באה להשמיעה לי לפי זה.

דאמר רבי יהושע, בן לקולה ובן לחומרה.

אותו בשר, אותו איסור.

מאחר ולמעשה החצי הוא צלעי

והחצי האחר הוא מבושל,

זה מחלק שלא ייחשב כאכילה אחת,

אלא כל אכילה היא פחות משורק הזית,

ויהיה פתוח.

ממילא הוא שינה לנו בכלל את כל הכיוון.

מה הבנו בכיוון הראשון? בכיוון הראשון חשבנו שרבי יהושע, שאמר תמחואין, מחלקים את זה רק לחומרה.

אבל לכולה לא אומרים. ממילא יצא לנו,

שגם שאם זה היה כזה עית כאן וכזה עית כאן,

מחלקים לנו לחייב שני חטאות.

בכל זאת, כשזה חצי זית פה, חצי זית פה,

זה מצטרף.

אז מזה הוצאנו הלכה,

שלא אומרים להם, מחלקים לחטאות זה לא מצטרף, אלא אין קשר.

ודאי שגם אם חלוקים לחטאות זה מצטרף.

אבל עכשיו, כשאני משנה את ההבנה, וזה בדיוק הפוך,

שהדברי ראש לקיש משובר תותני פרשו את הספר.

וממילא יוצא שדברה רבי יהושע, שאמר תמחואין מחלקין, זה בין נקולה בין לחומרה.

יוצא שזה בדיוק הפוך, שמאחר ואתם מחלקין, היינו,

חלוקים לחטאות.

לכן זה גם לא מצטרפה,

לכן זה גם לא מצטרף באופן שהיה חצי זית פה, חצי זית פה.

אז אדרבה, לפי הלימוד הזה,

אז באמת יוצא שכל אחד החלוקים לחטאות באמת

לא מצטרפה. כל אימת שאם היה שיעור בכל אחד,

זה היה מתחלק לחטאות,

אז זה סיבה לומר שגם אם זה חצי זית פה, חצי זית פה, זה לא יצטרף.

זה יהיה דיבור על מאכל אחד, זה יהיה דיבור על חרב. מין אחד,

אלא שזה שני סוגי בישולים, האחד צלי ואחד מבושר.

אוי,

הבנתם?

אם זה שתיים, אם זה שתיים צלויים. אני רוצה לדעת אם הבנתם.

פחות או יותר.

אני רק לא יודע על מה להיתפס להם, על הפחות או על היותר.

אני לא יודע,

כשאתה אומר יותר איך שייך,

כשאתה תבין יותר ממה שאמרתי.

אני מבין פחות, זה אני יכול להבין, אבל יותר אני לא יודע.

אתה התכוונת פחות או יותר קצת מהפחות, אבל עדיין בתוך מה שאמרתי.

זה מה שהתכוונת ואתה.

טוב,

תשתדלו שזה לא יהיה לא פחות ולא יותר, אלא במדוקדק.

מה צריך לעשות בסך הכל? לחזור, לשנן את הדברים.

אם חשבתם שכשאני למדתי את זה, אז הבנתי בפעם ראשונה, אתה הייתם.

הפעמים שהיו הסוגיות שלמדתי 12 ו-13 ו-15 פעם, אז מה?

כשבן אדם אוהב את התורה,

שווה לו אפילו מאות פעמים.

אם בחוקותי תמאסו, תלכו, ואם בחוקותי תמאסו,

נכון?

מה זה אם בחוקותי תמאסו, מה זה?

מה אומר רשי, מה זה?

שתהיו עמלים בתורה.

ומה זה אם בחוקותי תמאסו?

יש לא עמלים בתורה, זה נקרא שהוא מואס.

איך ייתכן דבר כזה?

לפעמים אתה לא עמל.

לא בגלל שאתה לא מואס,

בגלל שאתה מואס,

בגלל שקשה לך, לכן אתה לא עמל.

כל אדם שלא עמל בתורה זה בגלל שהוא מואס.

אם בן אדם יודע שהוא קונה מרגלית טובה,

אז הוא גם טורח בעבור להשיג את אותה מרגלית.

נתאר לנו שאומרים לנו שיש פה מישהו במרחק של 60 קילומטר,

מחלק צ'קים,

ובכל צ'ק הוא נותן לך 10 מיליון שקל.

אז יהיו פה אנשים שעדיין ימתינו פה בשקט, או ש...

הלוא כתוצאה מהחלוקה הזו ייבצרו פקקים בדרך,

שיכול להיות שהוא יגיע עוד כמה ימים.

ויכול להיות שבגלל זה גם לא יהיה לו מה לאכול בדרך.

גם לא יהיה לו מה לאכול בדרך.

איזה פקקים הייתי לוקח לי קוקטייר ועוקב אותם.

אה, מה אתם אומרים?

אבל אם הוא יודע שמחלקים 10 מיליון שקל,

אז הוא יתעמת בשביל זה.

כי הדבר, ככל שהדבר חביב בעיני האדם,

אז לא אתה, בסדר? אנחנו לא נתייחס אליך,

חוץ ממך.

אבל באופן נורמלי,

אם אנחנו נתפוס,

כן,

בן אדם,

בן אדם נורמלי, אתה לא נורמלי.

תקשיב, אתה לא נורמלי פשוט.

זה לא שאתה בנורמה, אתה לא, אתה מעבר לנורמה.

אני מדבר בן אדם נורמלי, אם תגיד לו כך.

במקום שיצטרך ללכת ולצאת לעבודה, משעה שמונה בבוקר עד שעה חמש בצהריים,

ויש כאלה מצאת החמה עד צאת הנשמה,

הוא יכול פה לקבל על טרחה של כמה ימים, עשרים מיליון שקל.

אז הוא לא יצא לדרך, הוא לא יצא, בטח שייצא.

טוב,

אשריך.

בכל אופן,

אתה לא תפסיד מצווה, לא תפסיד כלום,

אתה רק תפסיד שאתה לא צריך ללמוד באותו זמן.

אתה צריך ללכת ולטרוח, להגיע לאותו מיליארדר,

כשתתקבל ממנו עשר מיליון שקל.

אז באופן נורמלי, בן אדם מדי ילך.

היה אפילו שקשה לו, למה?

אם זה לא היה חביב בעיניו, הוא לא היה עושה את כל הטרחה הזו.

כשזה חביב, עמלים.

אם אתה לא עמל, סימן שאתה לא,

זה לא חביב בעיניך.

אתה לא מודע לעניין הזה של להידבק מהקדוש ברוך הוא,

שזו המתנה הגדולה ביותר עלי אדמות. לא שייך מעבר לזה.

אתה לא מבין, פשוט אתה טיפש, לא מבין.

אבל אני רוצה לומר לכם עוד נקודה.

שייתכן שהרשי שאמר, שאם חוקותיי תמאס ופירושו שלא עמלים בתורה,

הוא מתכוון לומר לא שזו הסיבה,

שאם אתה תמאס אז לא תהיה עמל.

זה הולך בדיוק הפוך.

שבן אדם שהוא לא עמל, בסוף מגיע למצב שהוא מועס את התורה.

ככה זה הולך.

ומתוך הניסיון שאני דיברתי עם כמה כאלה שעזבו את הלימוד,

זה היה ככה.

זה היה כך.

לאחר שהם עזבו את הלימוד בגלל שהיה קשה להם לעמוד,

לאט לאט נכנסו גם דברים אחרים למוח ולראש, ובלבל להם את הראש.

המצב שהגיע למצב של חוקות, הייתם מאסו.

אז מה צריך לעשות? נהייתם לעמל.

איך עמלים? זה העמל.

לא שטרקוד ברחובות, ותשאירי, נחמן.

העמל פירושו של דבר שאתה תיקח את דברי התורה הקדושה ותשנן אותם שוב ושוב,

עד שייכנסו לתוך מוחכה ומתוך הלב.

הלאה.

ממשיכה הגמרא ושואלת,

מדי שבע מן אחד ושני תמחויים,

מקהילה על דרשא מין אחד ותמחוי אחד.

מין אחד ותמחוי אחד, צריכה למימר.

כלומר,

אם אתה מפרש את הסיפא של המשנה משני מינים פתוח,

שזה לא היה ממש שני מינים,

אלא איך פירש ראש לקיש?

זה היה מין אחד, רק שני תמחויים.

זה אחד אצלי ואחד מבושת.

אם כן, אז בואו נשאל.

אם אפילו במין אחד ושני תמחויים פתוח,

אז מה זה שכתוב ממין אחד חייב לפי זה?

כשכתוב ברשא ממין אחד חייב, על מה זה מדבר?

לא שני תמחויים, אלא תמחוי אחד.

נכון.

זה גם בשר וגם הכל צלי.

אם ככה,

מין אחד ותמחוי אחד, צריכה למימר.

וכי צריך להגיד לי שאם זה מין אחד ותמחוי אחד,

שיהיה חייב, למה שלא יהיה חייב?

אם הוא אוכל פה שיעור שלם והכל זה לי,

או הכל מבושל, וזה הכל מין אחד, זה בשר,

למה שלא יהיה חייב?

אתם שומעים את השאלה.

מאחר ופירש לנו המשיב את הסבע,

שמה שכתוב משני מינים פתוח,

לא הכוונה שני מינים ממש,

אלא הכוונה מין אחד ושני תמחויים,

על כורחנו שאם כתוב ממין אחד חייב,

שמדובר ממין אחד ותמחוי אחד.

ועל זה הם מחייבים.

כי אם זה היה יש לו תמחוי, הוא היה פתוח.

אלא על כורחנו שצריך בשביל לחייב גם מין אחד

וגם תמחוי אחד.

וכי צריך להגיד לי שיהיה חייב?

אמר רב הונח, מה עסקינן?

כגון שהייתה לו ידיעה בינתיים.

זה החידוש.

זה החידוש.

הוא אכל אמנם כזית בשר

שכולו אצלי.

אבל אתם יודעים מה היה?

לאחר שהוא אכל חצי זית,

נודע לו שזה איסור.

ושוב חזר ושכח,

ואכל את החצי זית השני.

אז היה פה ידיעה באמצע בין שני חצאי זיתים.

הלוא אנחנו כבר יודעים שאם אדם עשה פעולת איסור,

ונודע לו ידיעה ושוב חזר ועשה...

אז עצם הידיעה מחלקת את זה לשני איסורים שונים.

נכון?

קצר למשל בשגגה, שוגג בשבת. קצר.

ונודע לו שאסור,

שנודע לו שזה היום שבת ואסור,

ושוב חזר וקצר בשגגת שבת.

מה הדין אז?

הידיעה הזו מחלקת או לא?

חלקת.

פה באים לומר שאף על פי שהייתה לו ידיעה ביניהם,

זה לא יחלק.

למה לא יחלק הידיעה שביניהם?

אם הייתה ידיעה באמצע אכילת כזית,

לאחר אכילת חצי זית נודע לו,

ושוב אכל בשגג חצי זית השני.

האם נאמר מאחר ויש פה ידיעה ביניהם,

זה לא יצטרף?

נמצא שהוא אוכל בכל פעם רק חצי זית?

או שנאמר לא?

ידיעה זה לא סיבה לחלק.

היה מקום לומר, אני הייתי אומר,

מאחר וידיעה מחלקת, אם זה כזית בראשונה וכזית בשנייה,

והייתה ידיעה בינתיים ביניהם,

זה מחלק את זה לשנך הטעות.

אז גם פה,

וחצי זית, ושוב חצי זית, והייתה ידיעה ביניהם, זה חלק.

בא המשנה לומר לי שלא, למה?

בגלל שאין ידיעה לחצי שיעור.

ורבן גמליאלי,

זה המשנה כדעת רבן גמליאל דאמר,

אין ידיעה לחצי שיעור. מה פירוש?

הידיעה לא גורמת חילוק כאשר זה בין חצי שיעור אחד לחצי שיעור שני.

ידיעה באה לחלק רק באופן שזה שיעור מקודם הידיעה, ושוב אחר שיעור שלם לאחר הידיעה.

אז מחייבים אותו להחמיר עליו, לחייב אותו שתי חטאות.

אבל לפתור אותו לגמרי מחטאת בגלל הידיעה שביניהם,

זה לא אומרים.

כך מבאר

בארים הראשונים, רשי ועוד ראשונים.

כן, מובן.

נראה את רשי בינתיים,

תראו יחד איתי את רשי.

מילתא דבשיתא לאו

דזדון שבת ושגעת מלאכות.

וזדון מלאכות ושגעת שבת אין חלוקין לחטאות.

אותו הדבר שאביי אברהם היה פשוט להם,

שאם אדם עשה קצירה וקצירה,

והראשונה הייתה בשגגת שבת, והאחרת בזדון שבת,

בשגגת מלאכה,

זה לא סיבה לחלק את זה לחטאות, כי הכל נקרא בעליהם אחד.

כי כאמרי, כמו שהם בעצמם אומרים, זה מתכבר בקורבנו של זה,

שגם אם הוא נתן קורבן, ייחד קורבן על הקצירה הראשונה,

מתכפר גם על הקצירה השנייה.

ולא אמרינן כשני עולמות, נינו,

ונחייב, חדא זדון שבת ושגעת מלאכות,

וחדא שגעת שבת ושגעת מלאכות.

לא אומרים,

זה נחשב כשני עולמות, כשתי פעולות של איסור,

האחת הרי בשגעת שבת, והאחרת בשגעת מלאכות.

אף על גב דחת גופת העבירה היא, אפילו שלמעשה,

זו עבירה אחת של קצירה בלבד.

בכל זאת, אומרים אביי אבי רבא,

שזה מחלק,

כן?

שזה לא מחלק,

אלא מתכפר באחת את אחת.

זה לא באב רבא פשוט, אבל רבזירה מסתפק.

קצר וטחן,

תראו את רש״י, קצר או טחן

חזר וקצר, ולא נודע לו בינתיים על חטאו,

מהו שיצרפו, וקצירה וקצירה לכשיעור ויתחייב.

מיהווה עליהם אחד ומצטרפה.

האם זה ייחשב כעליהם אחד, וזה יצטע יצטרף?

עוד אילמה, כי שני עולמות דינו ולא מצטרפין.

כן, או שזה נחשב כשני עולמות, וזה לא יצטרף.

אני קורא את רש״י. חלוקים לחטאות.

רש״י, בדיבור המתחיל, חלוקים לחטאות.

איהווה כשיעור לכל אחד, אם היה שיעור של גרוגרת בכל קצירה.

אין אחד מהם מתכפר בקורבן הבא על חברו.

כך עונה לו המשיב.

חילקח לא מצטרפה.

לכן,

אם זה שני,

אם זה שני,

כל אחת זה חצי גרוגרת, זה לא יצטרף.

אך יגרס עינן מכל אחד החלוקים לחטאות לא מצטרפה, ואת עינן.

חלב וחלב שני דיתים.

והפסיק ביניהם יותר מכדי אכילת פרס, דאבו לו שתי אכילות.

שאם אכל חצי זית, בחזרווה אכל חצי זית באותו עולם.

אם הוא אכל

אכילה ראשונה, חצי זית חלב.

ושום חזרווה אכל חצי זית חלב באותו עולם, בסיבת שגגה אחת.

הוחגון שלושה מתחילת עושר ראשון,

עד סוף גמר אכילת אחרון יותר, בכדי אכילת פרס.

ממין אחד מצטרפים, זה מצטרף.

ומילא שואלת הגמרא, מה זה ממין אחד מצטרף?

אם זה מדובר ממש ממין אחד, צריכה לממר,

הרי אחת האכילה היא.

הרי זו אכילה אחת.

זה בשתי אכילות לקר, למדה אמר, חייב.

לבוא ולומר שיש שתי אכילות ויהיה חייב, זה ודאי לא שייך לומר.

אלא מה? מדובר שזה היה בעליהם אחד,

ועל זה הוא מחייב, וזו השאלה, למה לא? אם זה ממין אחד, מה הסיבה שלו,

שצריך להשמיע לי שבכל זאת חייב?

אז על זה התשובה.

בתחילה אמרנו שזה הולך על שני תמחויים.

תותני, שם חכם,

שאכל את המין הזה בשני תמחויים. שני מיני תבשיל,

אחד צלי ואחד שלוק.

רבי יהושע, במקרה תודה, אמר תמחויים מחלקין.

לאוכל שני זיתים בעליהם אחד בשני תמחויים, לחייבו שתי חטאות.

והצריכה להשמיע אילן, ולכן הוא צריך להשמיע לי,

דלעניין חצי שיעור מצטערפן.

בכל זאת, לגבי, אם הוא אכל חצי שיעור בראשונה וחצי שיעור צלי וחצי

שיעור מבושל, זה יצטרף.

דמאודתימה בן נקולה כיאחה. בן לחומרה,

בין אם זה להקל עליו, לא אומר שלא יתחייב בכלל חטאת.

נאמר תמחויים מחלקין, ובן לחומרה ככל שיעור שלם.

אמר רבי יהושע דחלוקין,

שאם זה שני תמחויים ובכל אחד היה שיעור שלם,

אז מחלקין חייבו שני חטאות.

לגבי שני חצאי שיעור, פטור.

דחיינו כולה, אם הוא אכל שני חצאי שיעור,

חצאי זית בצלי וחצאי זית מבושל,

נבוא להקל עליו, לפטור אותו.

לגבי שני זיתים שלמים, חייב שתיים, והיינו חומרה.

אז הגמרא אומרת לו, זה הולך על הרשע.

הרשע מתננה על רשע לקיש, סליחה.

הוא אומר לו, וכי זה הולך על הרשע? זה הולך על הסבע, הסבע מתננה לה, ולא יתמר אחר.

לא כך נאמרו דברי הרשע לקיש,

אלא זה חוזר על הסבע.

מכלל דרשע דאמר חייב, מין אחד ותמחוי אחד, בתמיהה.

אם אתה מפרש שמה שכתוב בספר המשנה מינין פטור,

שבאמת מדובר מין אחד רק שזה היה שני תמחויים,

ובכל זאת

יהיה פטור,

אז אם כן ברשע שאתה מחייב על כורחנו, זה היה תמחוי אחד.

וכי צריך להגיד לי שיהיה חייב אם זה תמחוי אחד?

גם מין אחד וגם תמחוי אחד. על זה התשובה הייתה לו ידיעה,

שהייתה לו ידיעה בין שני חצאי שיעור.

והצריך להשמוע נא דליצרפו. הוא היה צריך להשמיע לי שכן יצטרף.

צריכה דלתך אמין. היה מקום לחשוב ולומר הואילו בשיעורים שלמים חלוקין וחטאות,

אך הנאמין לא לצטרפו.

מאחר שאם זה היה שיעור שלם בכל אחד אז זה היה חלוק לחטאת ולא היה מצטרף,

מאחר שזה חלוק לחטאת בשיא שיעור שלם בכל אחד,

אז במקרה זה חצי זית וחצי זית, אז זה לא יצטרף.

כמה שמע להן דעתם הוויידיעה.

מתי ימוה הייתה לחלק את זה לשנייהם?

רק אם יש שיעור אחת קודם הידיעה ואחת אחר הידיעה.

אבל אם יש חצי שיעור קודם הידיעה וחצי שיעור אחר אחר הידיעה,

ידיעת חצי שיעור לאו ידיעה היא, זה לא מחלק ביניהם.

מובן?

עד כאן.