מסכת שבת | הרב אבנר עוזרי דף עא,ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

במסכת שבת, דף ע״א עמוד ב׳

נתחיל בעזרת השם תכף בשורה האחרונה שבעמוד

אבל קודם לכן נקדים הקדמה

למדנו

בשיעורים האחרונים

בעניין חיוב חטאת

הדין אומר שחיוב חטאת ישנו כאשר אדם עושה עבירה

שאם היה עושה אותה במזיד היה חייב כרת

כאשר עשאה בשוגג מחויב הוא חטאת

אם אדם עושה עבירות שכאלה שחייב עליהן חטאת

אז הידיעה שם היא גורמת

שינויים במספר חיובי החטאות

כלומר

אם למשל אדם חילל שבת בשוגג

שחייב על זה חטאת

מאחר ועל המזיד חייב כרת

על השוגג אחר חטאת

אם עשה פעולה של חילול שבת שחייב על זה חטאת

ונודע לו

שעבר עבירה חמורה זו של חילול שבת

ושוב שגג

באותה עבירה

באותה שבת

ושוב נודע לו ושוב חזר בשוגג ועשה את העבירה הזו

קצר

ושוב קצר ושוב קצר

כאשר בין כל קצירה וקצירה הייתה ידיעת החטא

אבל כשבא לעשות את הפעולה הייתה אצלו פעולה זו בשוגג

זה נקרא שלושה עבירות של חילול שבת

וחייב על זה ג' חטאות

כי הידיעות

שביניהן מחלקות

לחייב

כמספר העבירות כך מספר החטאות

בנוסף הבאנו בשיעור האחרון

מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש

את העניין הזה של ידיעה

לאחר שכבר עשה את העבירות

עשה נאמר עבירות בעלם אחד

למשל אכל שני קצתי חלב בעלם אחד ונודע לו

לאחר שעשם נודע לו על האכילה הראשונה ושוב נודע לו על האכילה השנייה

אז הבאנו שרבי יוחנן סובר

שהיה חייב על זה שתי חטאות

הגם שאת העבירות

את אכילת החלב, שתי הכזיתות חלב שאכל

זה היה בבת אחת, בעלם אחד

אבל מאחר ונודע לו על הראשונה ושוב חזר ונודע לו על השנייה

ידיעה זו מחלקת גם ידיעה שלאחר מעשה מחלקת את

הכזיתות שאכל, את העבירות שעשה

להלכה אגב, כך נפסק באמת

אנחנו פתחנו בסייעתא דשמיא רמב״ם

והרמב״ם פוסק

נודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני חייב חטאת על כל אחת ואחת

גם אם כשעשה את העבירה עצמה

נאמר אכילת חלב

אכל שתי כזיתות או שלוש כזיתות בבת אחת וזה היה בעלם אחד

עם כל זה כי שנודע לו לבסוף, אם לא נודע לו בבת אחת על הכל

אלא בשלבים

נודע לו על הראשונה ושוב חזר ונודע לו על השנייה ושוב חזר ונודע לו על השלישית

גם ידיעות אלו שלאחר מעשה מחלקות לחטאות

כל זה בעניין חטאת

אגב שתדעו

שאדם שאכל ודאי חלב מחויב הוא חטאת

מה הדין אם הוא אכל

ספק חלב

הוא לא יודע אם זה חלב שזה אסור באכילה

או שומן

שומן מותר באכילה הוא לא ידע להבדיל ביניהם

נאמר לדוגמה

היה לו שתי חתיכות

האחת של חלב והאחת של שומן, בדוגמה הזו כולם מודים שחייב

עוד מעט נגיד מה חייב

והוא אכל חתיכה אחת מתוך שתי חתיכות

עכשיו הוא לא יודע אם הוא אכל את זו של החלב

או את זו של השומן, מה שהוא כן יודע שהיה מקודם

חתיכה אחת חלב

חתיכה אחת שומן ואכל אחד מהן

ואינו יודע איזו אכל

ממילא עכשיו הוא מסופק ספק חלב ספק שומן

מה יביא על זה בשביל להתכפר?

האם שייך בכלל להתכפר על הספק?

התשובה היא כן.

וכמו שאמר ידידנו, מה שימך?

רפאל.

וכמו שאומר ידידנו רפאל,

על זה יביא אשם תלוי.

מה פירוש אשם תלוי?

אשם תלוי, קודם כל צריך לדעת שזה איל.

זה לא שעירת עוזים תמימה נקבה, אלא איל.

חטאת, צריך להביא סעירת עוזים תמימה נקבה.

איל זה איל, זה זכר, או מן הכבשים.

מגיל 13 חודש ואילך הוא נקרא איל,

כן?

וזה תלוי.

מה פירוש תלוי?

עד שיוודע לו בוודאי,

אם יוודע לו בוודאי אחר כך,

שהוא חטא ואכן אכל חלב,

אז הוא צריך להביא עוד קורבן.

איזה קורבן? חטאת.

אבל כל זמן שלא נודע לו האם מה שהאכת זה חלב או שומן,

יביא אשם תלוי.

מה מועיל לו האשם הזה?

אם בין כך לאחר כך, כשיוודע לו, הוא יביא חטאת,

אז מה מועיל לו האשם זה שהוא האשם התלוי הזה?

שלא יעלה חטאת. בדיוק, שלא יקבל ייסורים על חטאו.

עד שידע בוודאי, ואז יביא חטאת.

מובן? האשם תלוי מגין מן הייסורים.

אז האשם תלוי שהזכרתי, זה האשם תלוי

שעל הודא שלו מביא חטאת,

על לא הודא מביא האשם תלוי.

כלומר, אם במקרה שיוודע לו לבסוף

יביא חטאת, אז על הלא הודא, על המצב של הספק,

יביא האשם תלוי.

אבל ישנם דברים שהם על ההודא שלהם, על המצב של הידיעה, מביא רק אשם.

יש לנו ג' סוגי האשמות.

אשם גזלות,

אשם מעילות,

אשם שפחה חרופה.

על זה אני מדבר. בינתיים נדבר באלה.

אנחנו אומרים את זה באיזוהו מקומן של אזבחים.

מי שקורא יודע.

כן, אתה אומר את זה גם כן, אאול.

שאתה בא בור ושאומר וזהו.

לפני כן אומרים באיזוהו מקומן של אזבחים,

קודשי קודשים, שחזתן הדרום.

טוב, בכל אופן.

נתחיל. מה זה אשם מעילות?

אדם שנהנה מן ההקדש,

הוא עבר על איסור מעילה.

הוא מועל בהקדש.

אכל, או נהנה.

אם הוא נהנה בשווה פרוטה, או אכל בשווה פרוטה,

הוא מחויב להביא קרן וחומש.

קרן וחומש, וגם

קורבן אשם.

עין.

בין שתי שנים. בין שתי שנים, הכוונה,

כשהוא כבר בשנה השנייה, לאחר 13 חודש ואילך, זה נקרא בין שתי שנים.

זה נקרא אשם ודאי.

אתם שומעים?

אשם ודאי.

וזה נקרא אשם מעילות.

עבור שמעל בהקדש.

מה זה אשם גזלות?

אשם גזלות פירושו.

אם אדם גזל מחברו ממון,

או הפקידו בידו ממון,

וכשבאו לטובעו הוא כבר ואף נשבע לבסוף

ולבסוף עודה.

בתחילה כבר.

אמר, מה פתאום?

לא היו דברים מעולם.

מה אתה מבלבל את הראש?

הפקדת אצלי משהו?

אני גזלתי ממך?

אדם צדיק כמוני גזל ממך?

אתה, תגיד לי, קמת היום על רגל, על צד שמאל?

מה פתאום? לא היו דברים מעולם.

ההוא לא עשה חשבון, אבל ככה אתה אומר?

בוא, בוא, בוא. אני תובע אותך לבית דין.

לאחר שהוא כופר,

הוא גם נשבע בבית דין לשקר,

שלא היו דברים מעולם.

אבל בסוף

הוא התחיל לקבל

מכות על צד ימין ושמאל.

משמיים נתנו לו.

החליט לחזור בתשובה.

אז מה עשה? הלך והודה?

כן.

לצערי,

גבר על האיצרי, ולקחתי ממון שאינו שלי.

אז מחויב הוא להביא את הקרן

ואת החומש,

וגם קורבן השם.

יש את זה בסוף.

מה?

הרבה שהוא לקח נגדה ממנו נגיד סכום של אלף סכם.

כן.

וגם את החומש.

מה?

למי הוא נותן את החומש? אה, למי הוא נותן את החומש?

זו שאלה טובה.

אני בפשטות הבנתי תמיד שהוא נותן את זה למי שחייב לו.

זה לא מצד ריבית.

זה בגלל, זה מצד קנס שקנסו אותו.

רק מה?

יכול להיות שאתה תהיה צודק, אני אבדוק את זה אם נעדר.

יכול להיות שזה באמת נותן את זה אולי לכהנים?

אולי, אולי.

על כל פנים זה עדין.

אתה יכול להביא לי חומש ויקרא דקה?

היה פה עד, עד השבת האחרונה ודאי היה פה ויקרא.

עכשיו, נוסף לזה הוא גם מביא אשם

על מה שהוא נשבע על השקר. זה נקרא אשם גזלות.

מובן?

יופי.

עכשיו, יש לנו דבר שלישי שנקרא אשם שפחה חרופה.

אדם שבעל אישה שחציה שפחה וחציה בת חורין,

שהיא הייתה מאורסת לעובד עברי.

על האיסור הזה צריכו להביא יישר כוח לזכרי מצוות.

בואו נראה את לשון הפסוק.

נפש כי תחטא

ומעלה מעל בה השם

וכיחש בה עמיתו בפיקדון

או בתשומת יד

או בגזל

או עשק את עמיתו.

או מצא אבדה וכיחש בה ונשבע על שקר

על אחת מכל אשר יעשה האדם לחתו בהנה. כלומר, כמה וכמה דוגמאות

לגזלת ממון.

והיה כי יחטא בה השם.

אחרי שהוא גם אמרנו כיחש בה, קודם כל הוא כיחש.

הוא אמר לא היו דברים מעולם.

וגם נשבע על שקר.

אז כי יחטא בה השם,

ואחר מכן הוא בא והודה בעצמו שהוא נשבע על השקר.

אז ראשית דבר, והשיב את הגזלה אשר גזל.

כן?

את הפיקדון, את העושק, את העבידה. לא משנה.

קודם כל זה דבר ראשון.

דבר שני, בחמישיתיו יוסף עליו.

הוא צריך להוסיף

חומש

על הקרן

שהוא גזל.

ובנוסף,

הנה, כתוב בתורה, מפורש בתורה. לאשר הוא לא ייתננו ביום אשמתו.

לא שמנו לב שזה מה שכתוב מפורש בתורה.

כן?

לאשר הוא לא, וגם שפתי החכמים מסביר.

רק למי שהממון שלו הוא נותן את ריבית,

זה פירושו של דבר שהוא נותן

בעבור הלוואה שהוא מקבל.

כאשר הוא מקבל הלוואה והוא מוסף תוספת כלשהי,

אז הוא נותן עבור זה שההוא נתן לו את ההלוואה והשאיר מידו את הממון בזמן מסוים.

פה זה עניינו קנס.

עניינו כפרה.

הכפרה בדרך זו,

שייתן חומש

בנוסף לקרן. כמה זה חומש?

לא.

לכן אמרתי, לכן שאלתי.

זה ה-25%.

תכף בואו תשאל אותי, אז למה זה נקרא חומש?

אז נאמר, למשל, 100 שקל הוא לקח.

אז ה-25 זה יוצא מתוך ה-25 חומש.

זה נקרא חומשה, זה נקרא חומשה מלבר,

לא חומשה מלגב.

הלאה.

ובנוסף, לאחר שמוסיפו את החומש,

גם ואת אשמו יביא להשם,

איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן. הוא צריך להביא קורבן, אשם,

איל, כמו שאמרנו.

וזה נקרא אשם גזלות.

בסדר?

השלישי זה אשם שפחה חרופה.

אם אדם בעל שפחה,

והשפחה הזו הייתה חצי השפחה וחצי הבת-חורין,

המאורסת לעבד עברי.

הרי עבד עברי הוא רשאי לשאת שפחה, נכון? אתם יודעים.

אז שפחה חרופה שכזו,

אם אדם אחר בא עליה,

אז הוא חייב קורבן אשם.

אשם זה האשם שנקרא אשם ודאי.

בסדר?

יופי.

עכשיו,

שאלת השאלה,

מה יהיה הדין אם יש לו ספק

באחד מהדברים הללו?

לומר,

הוא מסופק אם נהנה מן ההקדש.

הלוא אם נהנה מן ההקדש בוודאי הוא צריך להביא אשם עילות, נכון?

הוא מסופק אם נהנה מן ההקדש.

נאמר, למשל, היו לפניו שתי ערימות של כספים,

ערימה אחת הקדש, ערימה אחת חולים,

והוא לקח מאחד מן הערימות.

זה מדאורייתא, זו ערימות? ודאי.

ואיננו יודע, ואיננו יודע האם ערימת הכספים הללו שהוא לקח,

או מתוך ערימת הכספים שהוא לקח,

האם זה הקדש

או חולים?

אז מה הדין?

אז מה הדין במקרה שכזה?

בפשטות,

כמו שמצאנו,

בקורבן שעל הוודאי מביא חטאת, אז על הספק מביא אשם,

שנקרא אשם תלוי.

אז גם פה,

על הוודאי יביא אשם ודאי,

ועל הספק יביא אשם תלוי.

זה הפשטות, נכון?

אבל דעו לכם שזה, נו, אז עכשיו נשאל את השאלה, בסדר.

יביא אשם תלוי.

מה יהיה הדין אבל עכשיו אם יוודא לו אחר כך

שחטא בוודאי?

אז הוא יביא שוב פעם אשם ודאי?

אה?

אז תראו לכם שזה מחלוקת, רבי צרפון ורבי עקיבא.

אחד מהם סובר, מה?

בדיוק.

אז יש מחלוקת בעניין,

בעניין האם יש עניין להביא שתי קורבנות,

שהרי האשם תלוי והאשם ודאי,

שניהם זה עין,

באופן שעל הוודאי מביא חטאת

ועל הספק מביא אשם תלוי. מובן מדוע באמת יש מקום

להצריך אשם תלוי, ושוב, כשייוודע לא יביא חטאת,

משום שזה קורבן שונה.

אשם תלוי זה עין,

ואילו חטאת זה שעירת עזים תמימה נקבה. עיל זה זכר, מן הכבשים.

שעירת עזים תמימה נקבה זה נקבה מן העזים, נכון?

אז זה שני סוגים שונים.

אז פה פשוט שיביא,

אכן, גם אחר שייוודע לא יביא את החטאת.

אבל באופן שגם בוודאי, גם כשייוודע לא יביא אשם,

שזה אותו סוג קורבן,

האם אכן כך יהיה שכשייוודע לו יביא עוד פעם אשם ודאי,

או שנאמר ששייך שיתכפר באותו קורבן שהביא בתחילה לשם אשם תלוי,

יוכל הוא להתכפר בו גם כשיוודע לו שאכן חטא,

וממילא נסתפק באותו קורבן, כי גם עליו עדיין מביא אשם,

שזה עין.

מובן? אתם מבינים מה אני אומר?

יופי.

עכשיו,

במה תלויה המחלוקת בעניין?

אז יש דעה סוברת, כן,

כן,

גם אם אמנם,

גם אם אמנם

על הלוד, על הספק מביא אשם תלוי,

כשיוודע לו יביא אשם ודאי,

כי כדי להתחייב אשם ודאי, חייב את הידיעה.

אז אתה לא יכול להפוך את האשם שהביא בתחילה,

שנקרא אשם תלוי,

שיהיה כמו אשם ודאי.

שהרי את האשם תלוי, הוא מביא על מצב שעדיין לא הייתה ידיעה.

ואילו אשם ודאי מחויב הוא שיהיה ידיעה כמו בחטאת.

כמו שבחטאת אינו מביא, אלא אם כן נודע לו, בוודאי שחטא.

אז גם באשם עילות שעל הוודאי מביא אשם.

זה הכל, אם יוודע לו, בוודאי שחטא יביא את האשם הוודאי.

אבל לא שייך

לומר שהאשם תלוי שהביא מקודם,

יועיל לו גם בתור אשם ודאי כשיוודע לו.

כי בתכלס, כשהוא הביא את האשם תלוי,

עדיין לא נודע לו שהוא חטא בוודאי.

לעומת זאת, יש מי שסובר

שהאשם ודאי לא צריך ידיעה בתחילה.

לא צריך ידיעה בתחילה.

אלא שייך שיהפוך אותו לאשם ודאי, גם קודם ידיעה.

ואז מה הוא אומר?

ואז מה הוא אומר? הוא אומר ככה.

אם אכן מעלתי,

אז האשם הזה יהיה ודאי.

האשם הזה יהיה ודאי.

אם לא מעלתי,

כן?

אז האשם הזה יהיה אשם תלוי.

זה הכל.

שייך שעשה תנאי.

חטטו בחטאת.

לכן אני אמרתי,

מחלוקת כאן לגבי אשם,

בחטאת פשוט הדבר שדווקא שייבדע לו,

אבל על האשם חלקו בזה רבי תרפון רבי עקיבא,

בא עולה ואומר למען דאמר אשם ודאי לא בא היה ידיעה בתחילה.

כלומר שזה דעת רבי תרפון, לא צריך ידיעה בתחילה.

וממילא הוא יכול להתכפר באותו אשם שהביא בתחילה לשם אשם תלוי,

על ידי שעושהו תנאי, כמו שאמרנו.

אם לא צריך ידיעה בתחילה, אז אין חשיבות לידיעה.

לפי זה,

בעל חמש בעילות בשבחה חרופה אינו חייב אלא אחת.

אפילו, שימו לב, אפילו אם נודע לו בין כל אחת ואחת.

הלוא במצב הזה,

אם למשל זה היה בדבר כזה שעל הוודאי מביא אשם, מביא חטאת.

אז כאשר זה המצב, אז ברור הדבר שאם נודע לו בין עבירה לעבירה,

הרי זה מחייב אותו כמה וכמה חטאות.

נכון.

כאן,

לפי זה שאומר שהאשם ודאי לא צריך ידיעה בתחילה,

אז הידיעה היא לא מהווה גורם לחיוב יותר גדול.

כי הידיעה היא לא כלום, היא לא משמעותית בשביל לגרום חיוב,

שהרי הוא מביא את האשם, ודאי, גם אם הוא לא יודע.

אם כן יוצא,

שכאשר הוא בעל חמש בעילות,

ובין כל אחת ואחת, בשוגג אני מדבר,

ונודע לו בין כל אחת ואחת שהוא עבר עבירה,

הידיעה הזו לא מהווה גורם לחייב אותו בהאשמות יתרים.

וממילא הוא יחייב רק אחת.

כל זה ההקדמה שהקדמנו,

הכל מתבסס על פי דבר רשי.

ולפני שאני אמשיך, אני חייב

שתבינו יחד איתי את דברי רשי.

אז בואו נראה איך רשי מבאר את הדברים.

למען דאמר

אשם ודאי

לא באה ידיעה.

מצאתם את רשי?

עין אלף עמוד ב',

כן, ברשי.

באמצע השורות הרחבות, למאן דאמר,

השאלה אם יש מישהו שרוצה שאני אמתין או שהכול מוכן?

טוב, אני יוצא לדרך.

למאן דאמר אשם ודאי לא באה ידיעה.

פילוג תד רבי טרפון ורבי עקיבא היא.

זה למעשה מחלוקת

בין רבי טרפון לבין רבי עקיבא. לא היה תמיד שאומר.

בפרק דם שחיטה

רבי עקיבא מחייב על ספק מעילות אשם תלוי.

שמעתם?

טוב, זה לפי הגישה השנייה. רק רגע.

כתוב שם אשר רבי עקיבא מחייב על ספק מעילות אשם תלוי. מה הוא מתכוון?

הוא מתכוון לומר שלדעת רבי עקיבא

יש מושג של אשם תלוי במעילות,

וכשיוודע לו יביא אשם ודאי.

ופירושו,

שימו לב את הדברים, רש״י מפרש.

היו לפניו שתי חתיכות.

חתיכות הכוונה חתיכות של בשר.

אחת של קודש

ואחת של חולין.

ואכל אחת מהן.

ואינו יודע איזו אכל.

הרי אם היה יודע בוודאי לבסוף

שהוא אכל של הקדש,

מה הוא היה צריך להביא?

אשם מעילות. אשם מעילות. אשם ודאי, כן.

אבל כל זמן שהוא לא יודע, כי הוא אכל אחת מתוך שתיים,

שהאחת הקדש והאחת חולין.

אז הוא צריך להביא אשם תלוי.

הוא מודה רבי עקיבא שאינו מביא את מעילתו.

אומר רש״י כלומר אינו משלם קרן וחומש עד שיוודע לו ויביא עימה אשם ומעילות ודאי.

כלומר, כל מה שהוא מביא זה רק אשם תלוי.

במצב של ספק הוא יביא קורבן, אשם תלוי.

אבל את שאר החיובים שמצאנו כאשר אדם נהנה מן ההקדש,

שזה קרן וחומש ואשם ודאי,

את זה הוא לא יביא אלא רק שיוודע לו.

מובן?

אומר רש״י

כי היכד האשם תלוי דשאר עבירות דספק כרת.

כמו שאדם צריך להביא אשם תלוי

בשאר עבירות,

שעל הוודאי הוא מחייב כרת, וממילא בספק יש ספק כרת,

אז ממילא על השוגג הוא צריך להביא אשם תלוי.

אינו מכפר כפרה גמורה, הרי האשם תלוי, אז זה לא בוודאי מכפר,

ואז בכל מצב, גם אם יוודע לו, אחר כך הוא פטור מלהביא קורבן.

לא, האשם תלוי, הוא רק זמני עד שיוודע לו.

וכשיוודע לו, זה בוודאי חטא, מביא חטאת.

כדוגמה שהבאנו, אדם

חילל שבת, ונודע לו אחר כך שחטא, אז מה הדין? חילל שבת בשוגג,

ונודע לו שחטא, מה הוא צריך להביא?

חטאת.

ואם הוא מסופק עם חילל שבת או לא חילל שבת, מה הוא צריך להביא?

האשם תלוי.

מובן?

זו הדוגמה.

הלאה,

אף זה, אז כמו שמצאנו לגבי

שאר עבירות שהן,

על הוודאי מביא חטאת,

ועל הספק מביא האשם תלוי.

האשם זה, אז גם פה,

במקרה של מעילות,

כשיוודע לו,

מה יוודע לו?

שהוא אכן

נהנה מן ההקדש,

לקח בשר של קודש,

כשהוא הביא האשם תלוי, הוא לא ידע מה הוא אכל,

לכן הוא הביא האשם תלוי.

אבל זה לא פוטר אותו על המסף שכשיוודע לו. כשיוודע לו שוודא חטא,

שאכן אכל בשר קודש,

אז מה יהיה הדין? יחזור ויביא אשם ודאי.

זה דעת מי?

רבי עקיבא.

אבל הרב טרפון אומר,

מה לזה מביא שתי האשמות?

שמה, צריך להביא פעמיים.

גם אשם תלוי, ואחר כך כשיוודע לו שוב אשם ודאי.

לשם מה?

זה מיותר.

מה?

אבל מצאנו בתורה הקדושה המושג של אשם תלוי,

כאשר יש שם מצב שעל עבדה מביא חטאת,

אז על הספק מביא אשם תלוי. אז מה זה שונה פה?

אומר רשי, ולא דומה לאשם תלוי לספק חטאת.

זה לא דומה לאשם תלוי

במקרה של ספק, שעבירה כזו שחייב על עבדה של החטאת.

דעתם,

שם, באיזה מקרה?

במקרה כזה שזו עבירה שעל עבדה מביא חטאת, אם הוא עושה את זה בשוקק כמובן.

שם הוא מביא מה?

נקבה.

אבל בספק מביא אייל. דעתם, ספקו אייל.

על הספק מביא אייל, ואילו על עבדה מביא נקבה.

כן?

כן?

על הספקו אייל, ודאי נקבה. היא כך,

כי מי תדע לה? כאשר ייבדה לו אחר כך,

באה אל עבדה מביא נקבה.

למה הוא יוצאת ידי חובה במה שהביא בתחילה את האשם תלוי, שהוא אייל?

שהרי כשיבדה לו הוא צריך להביא קורבן אחר. איזה קורבן?

חטאת, שזה נקבה.

הלאה.

אבל זה,

אבל זה, מה זה זה?

על המצב של מעילות,

ששניהם מין אחד,

בין בספק מביא אשם,

אמנם תלוי אבל אשם,

ובין כשייבדה לו בוודאי, אז הוא שוב מביא אשם, אשם ודאי.

שניהם זה אותו סוג, אותו דבר.

כי דעתם, כמו שכתוב שם במשנה,

שממין שמביא על הודה,

מביא על לא הודה. אותו מין

שהוא מביא כשייבדה לו,

מאותו מין הוא גם צריך להביא כשלא הודה.

היינו, מה הוא מביא במעילות כשייבדה לו?

אייל.

נכון?

וגם על הלא הודה מביא אייל. אז שניהם אותו דבר, שזה אייל וזה אייל.

ממילא אומר רבי טרפון, במקרה של מעילות,

אם הוא מסופק,

אתם יודעים מה הוא יביא.

לא רק אייל,

וזה יהיה אשם תלוי, ואחר כך כשייבדה לו,

יביא שוב קרן חומש ואייל.

לא.

אלא, פה, כבר על ההתחלה, יביא קרן

וחומש ואייל.

בסדר, אבל האייל הזה הוא אשם תלוי, לא?

אומר רבי טרפון, הוא יכול לעשות תנאי.

ואז התנאי הזה,

הוא יוכל להועיל על המצב הזה שאנחנו מסופקים בו.

איך?

ויאמר,

והוא יאמר, כשהוא יביא את אלה, קרן וחומש ואייל, הוא יאמר כך,

אם ודאי מאלתי,

כלומר, אם פשוט

שבאמת אכלתי בשר קודש,

גם אם עכשיו אני לא יודע,

אבל על הצד שבאמת זה היה בשר קודש,

זו מעילתי וזו אשמי.

כלומר, הקרן נקרא מעילה, כן, הקרן.

זה עבור

מה שאכלתי.

כמה אכלתי? אכלתי בשווי עשרה שקלים.

אז הנה, אני נותן עכשיו 12 וחצי שקל

קרן וחומש.

זה מעילתי.

וזו אשמי, וגם הקורבן הזה, העין, לא אשם.

ועם ספק,

אבל מה ברור עם ספק?

שלא עתיד ספקי להיוודע לי,

שלעולם אני לא אדע בכלל שאכן אכלתי בשר קודש,

אשם זה יהיה אשם תלוי.

אז האשם הזה יהיה בגדר אשם תלוי,

והקדש זה, וה-12.5 שקלים,

יהיה לינדבה.

הבנתם?

הולכים את ידעלה,

וכשיוודע לו,

לא בא לעתו יהיה האשם אחרינה.

הוא לא צריך להביא אשם פעם נוספת.

למה הוא לא צריך להביא?

כי האשם הזה שהוא הביא בתחילה,

הוא עשה עליו תנאי,

שגם כשיוודע לו,

כן, יהיה האשם ודאי,

אפילו שבזמן שהוא מביא אותו, הוא עדיין לא נודע לו.

זה לא מפריע.

למה?

איך הבארנו? למה באמת לא מפריע?

כי שייך שהאדם מתחייב באשם ודאי,

אפילו שהוא לא יודע.

הידיעה היא לא תנאי לעכב בחיוב האשם ודאי,

אומר רב טרפון.

ממילא הוא יכול לעשות תנאי.

אם

אכן מעלתי, אכן נהנתי מבשר קודש,

זה אשם, אשם שאני צריך להביא, אשם מעילות.

ואם לעולם לא יתברר לי הדבר,

אז זה יישאר בגדר אשם תלוי.

על מה? אז מה רואים? הרב טרפון,

לא באה הידיעה בתחילה באשם ודאי,

קודם הבאת כפרתו. לא צריך שיידע.

לא צריך. והראיה שהוא מביא את הקורבן הזה,

שהוא אשם תלוי,

הוא עושה עליו תנאי שזה יכול יוצא, יהפוך להיות אשם ודאי.

אפילו שעדיין לא נודע לו.

אבל אתה מדבר עליו ודאי, לא.

עוד פעם,

אני מסביר, מדובר פה באשם מעילות,

שגם עליו ודאי הוא צריך להביא רק עיל.

בדיוק הפוך.

באופן שעליו ודאי מביא חטאת,

אז שם הידיעה היא מעכבת.

כי בשביל להתחייב חטאת צריך שתהיה ידיעה.

אם כן, לא שייך לבוא ולהגיד תנאי. איזה תנאי? מה שייך תנאי?

מה שהבאת בתחילה בספק זה אשם תלוי,

זה עיל.

מה שתביא אחר כך כשתדע, זה חטאת, נקבה.

זה שני סוגים שונים, אז לא שייך להתכפר באותו קורבן.

אבל באשם מעילות אומר רב צערפון,

גם במצב של ספק, גם במצב של ודאי, שניהם זה אותו סוג.

אייל.

אז אני עושה תנאי.

אייל, תגיד לי, אבל אתה עדיין לא יודע. איך שייך שתקרא לזה אשם ודאי,

על המצב שאתה עדיין לא יודע,

לא צריך ידיעה בשביל להתחייב אשם ודאי.

אז אני יכול לעשות תנאי.

אם אכן מעלתי,

אז זה יהיה אשם ודאי.

אם

לא ייבדע לי לעולם המצב הזה שחטאתי ואכלתי מסר קודש,

אז זה יישאר, אשם תלוי.

מובן?

אז זה אומר הצרפון. לא צריך ידיעה.

דהלוהי תדעלי כי אתי ומכפר עליהם.

שהרי לא נודע לו הדבר כשהוא מביא אותו, את אותו אשם ודאי,

ובכל זאת הוא יוכפר עליו.

אשם ודאי,

כל אשמות קרויים אשם ודאי.

פרשי מסביר

שיש כמה וכמה דברים שהם בגדר אשם ודאי.

איזה?

מה שמצאנו במשנה מסכת זבחים.

כדוגמה הבאנו פה כמה וכמה דוגמאות.

חוץ מהאשם תלוי שהוא בעל לא הודה.

והן שלושה הבאים על חטא.

יש שלושה שהם באים על חטא. זה ההבדל.

במשנה במסכת זבחים הבאנו עוד כמה דוגמאות של האשמות.

שאר האשמות שם זה לא על חטא.

אתם שומעים?

כאן האשם שהזכרנו זה אשם שהוא בא על חטא.

אז זה רק שלושה.

מה הם?

אשם מעילות,

אשם גזלות,

אשם שבחה חרופה.

והם על הוודאי מביא אשם ודאי,

על הספק מביא אשם תלוי.

רק מה? השאלה אם אפשר שיעשה תנאי

שכשמביאו את האשם תלוי, יאמר אם ודחת תעתי זה יהיה אשם ודאי.

רב טרפון אומר שייך,

כי אף על פי שאינו יודע שייך שיהיה אשם ודאי,

לא צריך ידיעה בתחילה קודם הבאת האשם ודאי.

ודאי שההלכה כדעת רבי עקיבא.

רק השלושה האלה... כי ההלכה כדעת רבי עקיבא מחברו.

זה הכלל.

מה אתה אומר?

אפשר אלי בין משלמודי היתומים?

לא, יש עוד.

רק אלה על חטא.

אלה על חטא.

לכן הזכירו אותם.

אשם זה לא על חטא. אשם נזהיר שנטמא, אשם מצורע. תראה שם במשנה.

זה לא על חטא.

מובן?

הלאה.

נמשיך את רש״י הבא.

בעיין בית עמוד א', בסייעתא דשמיא אנחנו מתקדמים. זה סוגיות לא פשוטות, אם אתם שמים לב.

אבל ברוך השם,

הקדוש ברוך הוא נותן לנו את סייעתא דשמיא לבאר את הכל מההתחלה ועד הסוף.

לא נשאר דבר אחד בלא הבנה.

בעל חמש בילה בשבחה חרופה.

בשוגג.

ונודע לו בין כל אחת ואחת.

בכל זאת אינו חייב

אלא אחת.

אתם שומעים?

אינו חייב אלא אחת.

אם זה היה למשל במצב שעליו ודאי מביא חטאת,

שם ודאי שאם תהיה לו ידיעה

בין אחד לאחד,

ודאי שזה יחייב אותו מספר חטאות כמספר העבירות.

כל ידיעה היא מחלקת בין העבירה הראשונה שעשה קודם הידיעה לבין העבירה האחרת שעשה אחר הידיעה.

מובן.

אבל כאן זה משהו אחר.

כאן הרב טרפון אומר,

מדברים פה רק לשיטת רב טרפון.

שהידיעה היא לא, היא לא מהווה גורם לחיוב יותר גדול.

לא צריך בכלל ידיעה באשר.

אז זה לא מהווה גורם לחייב אותו? אז זה גם לא גורם לחלק ביניהם?

ממילא יהיה חייב חטאת אשר אחד.

להכין, הכת, שפחה חרופה,

ושום דמביא קורבן אחד על עבירות הרבה.

הוא לא ידע שהיא אסורה לו, מהפירות.

להכין, הכת, שפחה חרופה.

משום דמביא קורבן אחד על עבירות הרבה.

כדתנן בכרתות,

למדנו משנה שם בדף ט',

חמישה מביאים קורבן אחד על עבירות הרבה.

אחד מהם זה הבעל השפחה ביותר הרבה וכולי.

שם עוד כמה דברים.

וכתנן, מתניתין דמבטר בקורבן אחד.

נשאלת השאלה אם זה כבר כתוב שם,

אז בשביל מה צריכים לומר פה? תשמע,

לפי מי שאומר, אז יהיה אחת. הלוא זו משנה מפורשת שם בכרתות.

הוא אומר, לא,

בלי המשנה בכרתות,

בלי הדבראו לה כאן,

הייתי אומר שמה שנאמר שם מביא קורבן אחד על

ביעות הרבה, זה מדובר במזיד.

אם זה במזיד,

אז נאמר על זה שיביא,

יביא אחת על ביעות הרבה.

אבל על השוגג,

הייתי אומר שהידיעה ביניהם מחלקת.

מובן?

אתה רואה את רש״י

-כי יתנן מתניתין דפטרו בקורבן אחד הנמל במזיד,

שהוא מן המביאים על המזיד כשוגג.

רש״י פה מדגיש

דבר שתוך כדי לימוד לא שמים לב אליו.

שרש״י היה קשה לו,

ואם תבואו ותשאלו אותי, אומר רש״י,

הרי קורבן הוא על השוגג,

לא על המזיד.

אז דעו לכם שישנם ארבעה שמביאים על הזדון כשגגה,

ואחד מהם זה שפחה חרופה.

קורבן זה אחד מן הדברים מתוך ארבעה דברים שמביאים על המזיד כשוגג.

מצאנו בתורה,

דכתיב,

ביקורת תהיה ומלכות בשוגג לקה.

הרי התורה שם, כשדיברה על שפחה חרופה,

אמרה על לשון ביקורת תהיה. מה זה ביקורת?

בקריאה תהיה. מה זה בקריאה?

כשמלכים את הבן אדם,

אז קוראים ואומרים,

אחת, שתיים, שלוש, ארבע,

ממילא זה מלמד שיש מלכות.

אז כל הפרשה שם מדברת במצב שזה ביקורת, כלומר יש דין מלכות.

מלכות מתי יש? על השוגג או על המזיד?

על המזיד.

אז זה אומר השיו מלכות בשוגג לקה.

ובכל זאת אמרה תורה להביא קורבן.

אה?

לגבי מזיד רבקרא,

לגבי המזיד מצאנו ריבוי של הפסוק.

זה נפתר בקורבן אחד על ביעות הרבה.

כדיאלף עתם, כמו שלמדנו שם במסכת כרטות.

וכל שכן על ביעות שוגג הרבה בעליהם אחד.

ובוודאי ובוודאי,

שאם זה כמה וכמה ביעות שכולם בשוגג אחד, היינו היעלם אחד,

זה פשוט שיהיה חייב

קורבן אחד.

אלא מה?

פה מדובר שהיה לו ידיעה בין ביעה ראשונה לביעה שנייה, ובין שנייה לשלישית ולשלישית הרביעית.

ככה, אם הייתה ידיעה ביניהם,

אז בפשוט היה צריך להיות שהידיעה הזו מחלקת,

לומר שכמספר הביאות כך יהיה מספר האשמות, נכון?

אומר רש, על זה אומר עולה, רש מבארת דבר עולה,

על זה אומר עולה לא, לפי רם טרפון,

בדיוק

גם במצב שיהיה ידיעה, לא יתחייב אלא אחת.

אבל שוגג ונודע לו בין ביאה לביאה,

למען דבעי ידיעה בתחילה באשם ודי, כלומר לדעת רבי עקיבא,

שסובר שגם אשם ודי לא שייך שהתחייב אלמלא שהייתה ידיעה מקודם,

חשבו, אז הידיעה הזו חשובה, לחלק להאשמות,

שהידיעה הזו תחייב אותו אשם.

אז אם יש חמש ביאות, ובין כל ביאה וביאה יש ידיעה,

לפי מי שאומר שצריך ידיעה בשביל להתחייב אשם,

אז הידיעה הזו היא חשובה בשביל להפריד בין ביאה לביאה.

ואכן, לדעת רבי עקיבא, כמה האשמות הוא התחייב,

אם הוא בעל חמש בין אלוהים ושיבחה רפואה ונודע לו בין כל אחת ואחת,

מתחייב חמש האשמות, מובן?

כך לפי מי?

לפי רבי עקיבא.

אומר רשי,

כאבאת כפרה מחלקת לא עושה מזיד,

כמו שמצאנו שאם אדם עושה במזיד, גם בשביל חרופה,

אבל כבר הספיק להביא כפרה,

רק בביאה שהייתה אחר כפרה,

זה כולם יודעים שצריך להביא עוד פעם אשם.

אז פה הידיעה לפי רבי עקיבא היא גורמת לחלק, וצריך להביא על כל אחת ואחת.

אליבד רבי יוחנן

דאמר לעיל, לשיטת רבי יוחנן שאומר,

באוכל שני זלתי חלב בעלם אחד,

ונודע לו בשתי ידיעות שמביא חטאת על כל אחת ואחת.

כל ידיעה לבד מחייבת אותו חטאת,

דחשיבה לחילוק ידיעה,

כאילו הביא קורבן בין ידיעה לידיעה.

כלומר, המצב הזה שנודע לו באמצע,

בין כזית ראשון, כזית שני,

אז זה מחלק לחייב אותו כאילו כבר הביא קורבן, וחזר שוב בעבר, עבירה קשורת.

מדובר פה על האשם ודאי, כן.

אך ענמי... זה לא חטאת.

מה?

זה לא קורבן.

עכשיו, עכשיו, עכשיו.

אבל כמו שמצאנו לגבי חטאת.

אבל זה מוצא ומזיד. אתה שומע? לא. פה מדובר בשוגג.

כמו שמצאנו... אבל אמרנו שזה מזיד על הארבעים. לא, לא הבנתי.

אמרנו שיש בשבחה חרופה חיוב קורבן גם על המזיד,

והמזיד,

מבחינה מסוימת,

הוא יותר קל מהשוגג לגבי חיוב, לגבי מספר חיובי הקורבנות.

אתה שומע שאם זה במזיד והוא עשה כמה וכמה ביעות בשבחה חרופה,

יתחייב אשם אחד.

אין פה משהו שיחלק.

רק אם כבר הביא קורבן ושוב חזר בבעל שבחה חרופה,

יתחייב שוב. אבל אם לא הייתה,

אם לא היה כפרה,

אז ודאי שיתחייב רק

קורבן אחד.

זה הכול

במצב שזה מזיד.

אתם שומעים?

או שוגג שהכול בעולם אחד.

שוגג בעולם אחד, וזה פשוט שלחו לעל, מה יתחייב רק?

חטאת אחת.

אבל מה יהיה הדין שוגג והייתה לו ידיעה ביניהם?

אז לפי רבי עקיבא, שהידיעה היא מחייבת באשם כמו שהידיעה מחייבת בחטאת,

אז הידיעה חשובה לגרום חילוק

ולומר שהתחייב כמספר העבירות, כך יהיה מספר ההאשמות.

זה לפי רבי עקיבא,

מובן.

כמו שמצאנו לפי רבי יוחנן, שאומר שאם יש ידיעות,

אפילו ידיעות שאחר המעשה,

זה מחלק.

אך אנמי חשים חילוק ידיעה כאילו הביא קורבן בין ביאה לביאה.

זה לפי רבי עקיבא, והשמונה נעולה.

באו לכאן לומר,

דלמנדה לא באה ידיעה באה שם בתחילה.

כלומר, לדעת רבי טרפון שלא צריך את הידיעה בשביל להתחייב,

אינה חשובה לחלק בינתיים.

אין בכוח הידיעה הזו לחלק ביניהם ולחייב לפי מספר הביאות, כך יהיה מספר האשמות. לא.

ואינו חייב אלא אחת.

דלמנדה לא חשיבה לידיעה, לא מחלקת.

מאחר והידיעה היא לא גורם לחיוב באשם לשיטתו של רבי טרפון,

נדמה לי זה גם לא יגרום חילוק

ביניהם לומר שהתחייב על כל ביאה וביאה.

מה זה רבי טרפון ורבי עקיבא זה מאשר רבי יוחנן ורבי טרפון.

מה, מה, מה?

נכון שזה רבי עקיבא ורבי טרפון.

לא, לא, לא, לא. בשום פנים ואופן לא.

שהידיעה מחלקת. לא, לא, לא. אתה צריך להבין.

בחטאת

כולם מודים

שהידיעה היא גורם לחיוב.

זה פשוט.

הם חלוקים, רבי יוחנן ורשלה קיש,

האם ידיעה שאחר מעשה זה גורם להפריד בין החיובים.

בדוגמה שלאכל שני זתי חלב בעליהם אחד,

ולאחר שאכל נודע לו על ראשונה ושוב על שנייה,

פה חלוקים רבי יוחנן ורשלה קיש.

חטאת פשוט שצריך ידיעה.

באשם,

אשם, אומר רבי טרפון, רבי טרפון,

לא צריך ידיעה.

הידיעה היא לא סיבה לחייב אותו באשם,

אלא גם שייך להתחייב אשם על עצם המעשה, אפילו שעדיין לא נודע לו.

ואשר מכוח זה אמרנו ששייך שיעשה תנאי,

כאשר מביאו אשם תלוי,

שיאמר אם ודאי מעלתי, הרי זה אשם ודאי,

ואם לא יוודא לי ספקי,

אז זה יישאר אשם,

אשם תלוי.

מובן.

אבל לדעת רבי עקיבא,

שזה אומר שגם אשם צריך

ידיעה,

אז זה בדיוק דומה לחטאת.

אותה מחלוקת שיש ברבי יוחנן ראש לקיש

לגבי חטאת,

יהיה אותו דבר גם באשם,

שאם יוודא לו בשפחה חרופה,

נאמר בשפחה חרופה,

יבוא כמה וכמה ביאות על שפחה חרופה,

ואחר כך יוודא לו,

תהיה לו ידיעה שמחלקת.

ידיעה לו על ראשונה,

על ביאה ראשונה,

ושוב על שנייה,

ושוב על שלישית.

אז לפי רבי יוחנן,

אני מדבר לשיטת הרבה עקיבא,

אז לפי רבי יוחנן,

התחייב על כל אחד ואחת.

ולפי ראש לקיש, לא התחייב.

וכל זה מדובר, אם הידיעות היו אחר המעשים,

אבל באופן שהיו הידיעות בין מעשה למעשה,

פה לכולה על מה זה מחלק. וראש לקיש מודה, זה לא נקרא כבר בעלם אחד.

מובן.

והאה מילתא דעולה נקת להכה משום דרב דימי דאיירה עלה ופרחינן עלה מפלוגתא רבי יוחנן וראש לקיש.

למה הוא הביא כאן את דברעולה?

בגלל שאנחנו נראה בהמשך שרב דימי שואל על זה קושיות,

ורב דימי מדבר על דברעולה,

ומביאים קושיה מכוח נחוקת רבי יוחנן וראש לקיש, שדיברנו על זה בשיעורים הקודמים.

מובן?

כן.

אז לאחר הקדמה זו אנחנו נוכל להמשיך,

אבל לפני כן אני רוצה לדעת אם אתם הבנתם היטב את מה שדיברנו.

ואם צריך לתקן, נתקן.

זה מה שאני בא לומר.

למדנו שאם אדם אוכל שני זיתי חלב או שלושה זיתי חלב,

כאשר בין כל אכיליו האכילה הייתה ידיעה.

מה הדין?

אמרתם באללהם אחד או... לא, לא, לא.

אני מדבר במצב שהייתה לו ידיעה בין כל אחד לאחד, אז זה לא באללהם אחד.

אז זה פשוט, שמה הוא התחייב?

מה זה קורבן חטאת?

מה זה? איזה סוג זה?

אבל מתי מביאים קורבן חטאת?

מתי מביאים קורבן חטאת?

לא, זה דבר שפשוט צריך שיהיה, כן, זה דבר ראשון.

על מה מביאים קורבן חטאת?

על עבירה כזו, שעל עבדה יש כרת,

על הספק מביא חטאת. ומה זה? איזה סוג זה?

תמימה, סעירת עזים, תמימה, נקבה.

וגם כמו שאמר אראל, צריך את התנאי שיוודע לו שהוא חטא.

אבל שייך להתחייב חטאת ולא הודע לו על החטא?

לא שייך.

זה דבר שהוא מובן?

יופי.

אז עכשיו,

חלב, הוא עונה לקריטריון הזה,

שעל המזיד הוא מביא חייב כרת.

אז על השוגג הוא מביא חטאת.

נכון? יופי.

עכשיו, באופן שהוא אכל כמה וכמה כזיתים,

ובין כל כזית היה לו ידיעה.

אז מה היה הדין?

לא, לא.

הרמב״ם חוסק. ידיעה, אני מדבר, ידיעה בין האכילות.

זה התחייב על כל אחד ואחד בעולם. פה ודאי שהתחייב על כל אחד ואחת. זה לא נקרא בעלם אחד.

כי הרי נודע לו, על כל כזית שאכל נודע לו.

והידיעה הזו היא גורם לחייב אותו בחטאת,

כן?

אבל זה לא קורה לגבי, שכמה חיים הוא כבר... לא, אבל שוב שכח.

הכל מדובר ששוב שכח.

על זה מדובר.

אז הוא אכל בשוקק את הכזית הראשון.

אתה, אתה רואה, הציור שאתה מביא...

אתה חושב שמדובר פה שהוא אכל סעודה תוך עשר דקות, גמר כמה כזיתות, ועל זה מדובר.

זה באמת קשה למצוא את האופן הזה.

אבל מה יהיה הדין אם הוא אדם כזה שהוא עובד על מידת התאווה, הוא אוכל כזית אחד,

ושוב, כעבור שעה בא לאכול כזית שני,

ושוב,

לאחר שעה בא לאכול כזית שלישי.

כשהוא אכל כזית ראשון,

מישהו בא ואומר לו, מה, אכלת מפה?

זה חלב.

אוי, וואי, וואי.

הוא עבר שעה, מה זה שחר?

לא, אכל חתיכה נוספת, הוא לא ידע שהבעה בתור זה גם חלב.

ושוב,

ושוב, כעבור שעה,

כן,

נודע לו, ושוב אכל כזית שלישי.

בקיצור, יש פה ידיעה בין כל אחת ואחת, בין כל כזית וכזית.

אז זה פשוט שהוא מתחייב לפי מספר האכילות,

כך יתחייב חטאות.

אם נודע לו על שתי אכילות ביניהם, נודע לו ביניהם שהיה חטא,

יתחייב שתיים.

אכל שלוש כזיתות,

ובין כל כזית וכזית, נודע לו, יתחייב שלוש.

וחנן על זה הדרך כמה שיהיה.

אם מעט ואם הרבה, יאכל, יאכל אותה. בקיצור, במובן,

זה מדובר באופן שזה היה ידיעה ביניהם.

מה הדין אבל אם הוא אכל את הכל בעלם אחד?

כשהוא אכל, לא נודע לו.

הוא אכל מנה קדושה של 250 גרם, רבע קילו בשר.

וברבע קילו בשר יש אולי שמונה כזיתים.

נו, אז זה נקרא בעלם אחד, נכון?

יופי.

אז אם היה נודע לו בסוף בבת אחת על הכל, כמה הוא התחייב?

מה יהיה הדין אם נודע לו בשלבים?

ארכזית ראשון,

משום ארכזית שני, משום ארכזית שלישי.

האם הידיעות הללו שלאחר העבירה יחלקו לחייב אותו מספר חטאות כמספר הידיעות, או לא?

מה?

לא.

זה לא שייך לרב תלמון ארבי עקיבא, אני מדבר על חטאת.

אז פה יחלקו עם המחלוקת רבי יוחנן וראש לקיש.

לדעת רבי יוחנן, מה התחייב?

אחת או כמה וכמה?

רבי יוחנן.

התחייב לפי מספר הידיעות, כך יהיה מספר חיובי החטאות.

ולפי ראש לקיש, ידיעות ודאי לא מחלקות.

להלוכל ההלכה באמת נפסק

כדעת רבי יוחנן.

ראינו, פתחתי את הרמב״ם,

ושם כתוב שהידיעות, שגם אחר מעשה,

מחלקות לחייב אותו, כי מספר הידיעות כך יהיה מספר החטאות.

מובן?

אבל זו מחלוקת רבי יוחנן וראש לקיש. בינתיים אנחנו עוסקים בלימוד התלמוד, בגמרא,

לא בהלכה, לא ניגשים להלכה.

זה המחלוקת.

זה הכל לגבי חיובי חטאות.

אותם עבירות שעל המזיד כרת,

על השוקח חטאת, פה יהיו ההבדלים.

העלם אחד, כמה וכמה העלמות, הידיעות שלאחר מעשה.

עד כאן זה מובן?

נעבור עכשיו לשלב הבא.

מצאנו אבל סוגי האשמות שהם באים על חטא,

שעל הוודאי מביא אשם.

כשהוא אסם בשוגג, אני מדבר.

שפחה חרופה זה יצא מן הכלל שגם על המזיד מביא.

אבל ישנם כמה וכמה סוגי עבירות

שעליהן מביא אשם אם יוודא לו בוודאי.

מה הם?

אשם עילות,

אשם גזלות,

אשם שפחה חרופה.

על זה, על המזיד הוא מביא.

ראשי תיבות, בגש.

על המזיד. מעילות,

גזלות, שפחה חרופה.

כן?

אלה על חטא.

אלה באים על חטא. זה אשם ודאי שבעל חטא.

מה זה מעילות?

ציירו לי בבקשה מה זה מושג של מעילות

שעל זה חייב להביא...

לא ספק, אני מדבר עכשיו עכשיו על הוודאי.

אם הוא אכל בשר קודש בשוגג ובסוף נודע לו שזה בשר קודש,

אז הוא עבר על איסור מעילה,

מה הוא צריך להביא על זה?

חוץ מזה גם צריך להביא...

קרן וחומש.

קרן וחומש.

כמה זה חומש?

25%. 25%. כן? חומשה מלבר,

לא מלגה.

קרן וחומש ואשם.

שזה, מה זה, מאיזה מין זה היה שם?

איל זכר.

איל זה בין שתי שנים, כלומר לא חייב להיות ש...

הכוונה בשנה השנייה. מגיל 13 חודש ואילך הוא נקרא איל.

זאת אומרת, אם עברו 12 חודשים,

מהשנה ה-13?

לא.

לא.

לאחר תום החודש ה-13, זה יותר משנה.

במצב שבין 12 חודש לבין 13 חודש הוא נקרא פלגס.

זה השם שלו. כלומר, הוא לא כבש

ולא עין, משהו ביניים.

מבין 13 חודש ואילך הוא נקרא עין.

תלך, תחיה בחברת הכבשים,

ושם זה גלה שכעבור 13 חודש אתה כבר מרגיש היטב מה עין ומה כבש.

כן.

בדיוק.

על כל פנים,

זה באופן שהוא ודא חטא באכילת בשר קודש, מביא אשם עילות.

יש גם אשם גזלות. מה זה אשם גזלות?

כלומר, אם למשל גזל ממון בכל מיני צורות, התורה אומרת מהן הצורות שהוא גזל ממון,

כן? אפילו אפשרות שמישהו יפקיד אצלו פיקדון,

וכשבא לטובה את הממון ממנו, אז הוא אומר לו, לא היו דברים,

מהעולם

כפר בדבר,

וגם נשבע לשקר,

ולבסוף הודה,

אז מה התורה אומרת על זה? מה הוא צריך להביא?

קרב,

חומש, ואשם.

כי אם הוא לא כפר בהתחלה? כן. כי אם הוא לא כפר, הודה, אז מה הבעיה?

נכון.

נכון מאוד.

אז זה מה שכזה, מה ש...

אם הוא לא כפר, אלא הודה, אז למה שישלם חומש ואשם?

הנה, הוא הודה על ההתחלה.

תחשוב קצת.

ההתחלה לא משלם חומש ואשם? ודאי שלא.

לא.

אדם שגזל ממון מחברו,

כן?

ורוצה הוא להשיב,

ישיב.

והשיב את הגזלה אשר גזל. זה נקרא לאו הניתק לעשה, הוא לא לוקח עליו.

מאחר והתורה אמרה והשיב, אז במה מתקן,

במה מתכפרו על איסור הגזלה?

על ידי השבת הגזלה.

אבל מה יהיה הדין אם הוא כפר?

ולא רק שכפר,

חייב להיות התנאי שאחר כפיר הגעם

נשבע על השקר.

ובסוף הודעה לא יהיה חייב לא חומש ולא אשם.

העניין הזה של הכפרה זה דווקא דוגמה שהוא נשבע.

אז הוא חייב להביא,

במקרה של כפר הנשבע והודעה,

קרן מחומש ואשם. זה נקרא אשם גזלות.

השלישי, מה זה?

שם שפחה חרופה.

אם הוא בעל שפחה חרופה

כמה וכמה,

אפילו לא כמה וכמה, בעל שפחה חרופה, מה זה שפחה חרופה?

אחת כזו שהיא חצי שפחה וחצי בת חורין,

המאורסת לעבד עברי,

אז

מי שבעליה הוא עובר על איסור,

כן?

ממילא במצב הזה,

ממילא במצב הזה אומרת התורה, הוא צריך להביא קורבן.

נכון?

קורבן.

מה נקרא הקורבן הזה? שוב, אשם.

אשם שפחה חרופה, עין.

ואגם שפחה חרופה

זה אחד מתוך ארבעה דברים שמביא גם על המזיד קורבן.

אתם שומעים?

על המזיד, אגם שכל הקורבנות, כמעט כל הקורבנות, חוץ מהארבעה,

אינו מביא אלא על השוגג.

קורבן זה כפרה, בא לכפר על אדם שהוא היה שוגג בדבר.

במזיד יש לו עונשים אחרים.

אבל ארבעה דברים נאמר עליהם, מביא על הזדון כשוגג,

ואחד מהם זה שפחה חרופה.

עכשיו,

זה נקרא אשם שפחה חרופה.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, את לא תתבלבל.

יש שלושה דברים שעליהם מביא אשם, ודאי,

והם כולם על חטא.

מגש,

גזלה,

גזלה, שפחה חרופה.

עכשיו, הזכרתי כי בדרך אגב,

שיש ארבעה, לא קשורים לאלה,

שאחד מהם זה שפחה חרופה,

שמביא גם על המזיד.

כמובן?

עכשיו,

לאחר הקדמה זו,

נמשיך לשלב הבא.

מה יהיה הדין באופן שהוא אדם מסופק?

ובדבר כזה, שאם היה יודע אותו, היה מביא אשם ודאי.

מה יהיה הדין באופן שהוא מסופק בדבר? מה הוא יביא?

אשם תלוי.

כמו שעל חטאת.

על עבירה כזו שעליו, אדי, מביא חטאת.

כשיוודע לו, בוודאי שחטא, מביא חטאת.

מה הוא יביא במקום? במקרה שהוא מסופק, מה הוא עשה?

אז הוא מביא אשם תלוי.

אמרנו, אם נוודע לו שהוא אכל בשוגג ואחר כך נודע לו שהוא חטא בוודאי, אז מה הוא יביא?

חטאת, נכון?

מה היעדים אם הוא מסופק אם הוא אכל חלב או לא?

היו לפניו שתי חתיכות, הוא לא יודע, אחת חלב ואחת חולין,

אחת חלב ואחת מותרת,

והוא לא יודע האם הוא אכל להחלב או אכל את החתיכה האחרת שהיא היתר,

שומן או מה?

לא.

במקרה שעל הוודאי מביא חטאת,

על הספק מביא אשם תלוי.

מה זה אשם תלוי? מה זה תלוי? תלוי מה?

תולים את האשם?

כלומר, אשם תלוי הכוונה שזה תלוי עד שיוודע לו שיוודאי חטאת.

זה לא פוטר אותו מלהביא את החטאת כשיוודא לו.

זה לא פוטר, על האשם,

על אותן דוגמאות שעל הוודאי מביא חטאת,

כן? שם הידיעה מחויבת להיות.

אז שם האשם תלוי הוא רק זמני,

עד שיוודע לו ואז יביא חטאת.

אין מחלוקת בזה.

זה לא מה שאתה מדבר?

לא.

רבי עקיבא מדבר באותם סוגי קורבנות שעל הוודאי מביא אשם.

אבל על אותם דברים שעל הוודאי מביא חטאת,

כולם מודים שעל הספק מביא אשם תלוי.

ממה זה תלוי? תלוי פרושו עד שיוודע לו.

אז מה זה עוזר? בשביל מה הוא צריך להביא איתה שם?

כמו שאמר ידידנו רפאל, להגן עליו מן הייסורים.

הוא עשה עבירה, נכון?

והאדם שעושה עבירה צריך

להתכפר.

אז פעמים שהקדוש ברוך הוא בוחר בדרך הזו של להביא ייסורים על האדם.

פה בעולם הזה,

אם זה רשע, איך אומרים, הרבה להרשיעה,

הקדוש ברוך הוא אומר, תן לו להיענות פה. כשיגיע הזמן שהם צריכים לטפל בו, אז נעשה, איך אומרים, over on.

נעשה ניקוי יסודי.

אבל תמיד עדיף לבן אדם שהוא יקבל את העונש שלו פה, מאשר שיגיע לשם למעלה. זה הרבה יותר כבד,

הרבה יותר קשה.

בני אדם לא מבינים ששם הוא מקבל גם ייסורי הנפש.

פה זה מתכפר בי קצת ייסורי הגוף.

אף אחד מאיתנו לא מבין ולא חש

מה שעוברים אלה שמתייסרים בנפשם.

אני נפגשתי עם כמה כאלה שהם בשעת התקף,

היה להם מצב שפשוט לא היה להם מנוחה. אתה ראית שבא להם

לעשות הכל, העיקר לשכוח, להימלט מהמצב שבו הם נמצאים.

לא שייך, אנחנו לא מבינים את זה.

אמרתי שיש

זה צריך לדעת, שישנם כאלה,

ישנם כאלה שיש להם פה ייסורי נפש.

כי אין דיכאון וכדומה. דיכאון זה דבר קל עדיין.

לפעמים זה מגיע למצבים.

יש היום

ברפואה,

יש לזה כל מיני שמות וכל מיני בעיות כאלה שהן פסיכיאטריות, נקרא לזה כך.

אבל זה לא פשוט.

מה שהאנשים האלה עוברים

זה דבר שהוא משתלט עליהם מבפנים, הם לא יכולים לעשות עם זה כלום.

לא יוכלו לעשות עם זה כלום.

אתה שומע לפעמים סגנונות של אנשים שמדברים על זה, אומרים רק רגע, מה, מה, מה, הוא חולם בהקיץ, מה, מה קורה פה?

אומרים שהם מרגישים משהו בפנים,

משהו בפנים נותן להם לעשות כל מיני פעולות שהוא לא יכול לעשות שום דבר מעבר לזה, הוא לא שולט בעצמו.

הוא מבין טוב, הוא לא שויטר, הוא מבין מצוין,

אבל שולטים עליו מבפנים.

הייתה לי שיחה עם אחת שכזה,

אתה ראית שהוא לא יכול, אין לו מנוחה, אין לו מנוחה,

אין לו מנוחה, הוא מסכן.

אז ייסורי הנפש הם הרבה הרבה יותר קשים מייסורי הגוף.

הרבה הרבה יותר קשים.

ואין לנו אומדן לדעת

עד כמה יהיו ייסורים אלה כל כך כואבים שם,

אחר שבן אדם נפטר מהעולם.

אז הקדוש ברוך הוא נותן לבן אדם מתנה קצת ייסורים פה,

קצת להסתבך על מס הכנסה וקצת להסתבך על הפסד כזה, הפסד כזה.

זה עדיין דמעות קטנות. תגיד תודה רבה לקדוש ברוך הוא אלף פעם

שהוא מכפר אותך ומנקה אותך בדרך הזו.

אני נפגש איתנו עם בן אדם והוא אומר לך, אתה כזה, אתה כזה.

תגיד תודה, הקדוש ברוך הוא, אתה אוהב אותי,

בזה אתה מכפר לי, במילים הקשות שאני שומע.

זה כל מה שיש לי לשמוע.

בן אדם שהוא חי עם אמונה?

ככה זה צריך להיות, ככה זה צריך להיות.

זה הרבה יותר קל לו.

על כל פנים,

אז האשם תלוי הזה בא להגל עליו מן האיסורים כאן בעולם הזה,

עד שיוודע לו ויביא את הקורבן הוודאי שהוא חייב.

עכשיו, זה בחטאת, באשם כנל.

באשם,

על הוודאי מביא

אשם ודאי, על הספק מביא אשם תלוי.

אלא מה?

יש תנא אחת שסובר

שלא צריך להביא פעמיים.

אם הוא מביא אשם,

גם במצב שהוא מסופק,

הוא יכול להיפטר על ידי הקורבן הזה בלבד,

ואינו צריך להביא, גם כשיוודע לו לבסוף שהוא ודאי חטא,

לא צריך להביא שוב פעם אשם פעם נוספת.

מדוע זה שונה מהדוגמה שהזכרנו מקודם,

כאשר על הוודאי מביא חטאת, על הספק מביא אשם תלוי.

ואילו כאן אומר אותו מדע אמר שבאשם אחד יתכפר ולא צריך להביא יותר.

התשובה,

באותן עבירות שעל הוודאי מביא חטאת,

אז ודאי וודאי שכשהוא מביא על הספק אשם תלוי, לא יתכפר בזה לבד,

אלא זה יהיה תלוי ועומד עד שייבדר לו ויביא חטאת.

הוא לא יכול להתכפר באשם הזה שהביא, למה?

כי הרי זה שני סוגי חיובים.

האשם תלוי ממה הוא?

מן העיל, זכר.

ואילו כשייבדר לו שהוא צריך להביא חטאת זה צעירת עזים תמימה, נקבה.

זה שני סוגי מינים שאין אחד מועיל לחברו.

מה שאין כן אומר רב טרפור,

שאם על הספק הוא

מביא אשם,

יכול להועיל לו גם כשייבדר לו לבסוף.

למה? שהרי זה אותו מין,

שניהם זה אותו מין.

גם כשייבדר לו זה אשם,

עיל זכר,

וגם על הספק זה עיל זכר.

אלא מה? עדיין לא נודע לו.

זה לא בא בבעיה.

ייתכן שהוא יוכל לקרוא לאותו קורבן אשם,

גם אשם ודאי, גם אם לא נודע לו.

איך הוא יקרא לזה? הוא יגיד, יעשה תנאי,

ויאמר אם ודאי מעלתי זה אשמי,

היינו זה האשם ודאי,

אם ספק אז יישאר אשם תלוי.

זה הכול.

אבל רבי עקיבא סובר שלא.

מה רבי עקיבא סובר?

ועקיבא סובר שחייב ידיעה בתחילה גם לאשם.

ממילא האשם תלוי,

הוא לא יכול לקרוא לו אשם ודאי על ידי תנאי,

כי במציאות עכשיו הוא עדיין לא חייב את האשם ודאי, כי עדיין אין לו ידיעה.

אז לכן כשייוודא לו, הוא יביא עוד פעם אשם ודאי.

נכון מאוד.

יוכל להביא

קרן, חומש ואשם ויעשה תנאי, בדיוק.

יאמר, יביא קרן וחומש ואשם

ויעשה תנאי.

זה הכול.

ככה לפי רבי עקיבא סובר.

רבי עקיבא אומר, לא, לא, לא, מה פתאום.

את האשם תלוי, יביא.

כשיוודע לו, יביא אז קרן וחומש ואשם.

אז מה המחלוקת ביניהם? האם אשם צריך ידיעה בשביל להתחייב

או לא צריך ידיעה?

אז אשר על כן,

יוצא שזה משליך גם לענייננו אנו.

מה הדין באופן שאדם

עשה דבר שחייב עליו אשם

בכמה וכמה פעמים

ונודע לו בין אחת ואחת?

הוא חייב להביא על כל החבורה הזאת.

אז מה יהיה הדין אם נודע לו? אז תלוי לפי מי. לפי רבי עקיבא,

ודאי שיהיה חייב.

לפי רבי טרפון, אין לך דבר. לפי רבי טרפון,

אומר אולי הידיעה היא לא גורם לחיוב, אז זה ממילא לא מה, וגם גורם לחלק ביניהם.

אז להביא קורבן אחד. קורבן אחד.

אה... מובן?

הכל רק באשם.

רק באשם.

מובן?