מסכת שבת | הרב אבנר עוזרי דף עא,א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מסכת שבת, דף ע״א עמוד א',

שורה שישית

מראש העמוד.

נסכם בקצרה את מה שלמדנו אתמול,

עם אדם קצר ותחל בשבת,

בשגיגת שבת וזדון מלאכות.

שעל זה אמרה המשנה שמביא חטאת אחת על שתיהן

ואחר כך שוב חזר וקצר וטחן

אלא שהפעם זה היה בזדון שבת בשגיגת מלאכות.

שאז על פי המשנה צריך להביא שתי חטאות,

חטאת על כל מלאכה ומלאכה

וביניהם לא נודע לו כלל שחטא.

רק לאחר שסיים

ועשה את הקצירה והתחינה השנייה

נודע לו

על הקצירה

או הטחינה.

אז אומר רבא כך,

שאם

אמרנו

מדובר באדם שקצר ותחן

בשגיגת שבת וזדון מלאכות,

שבזה למדנו במשנה שצריך להביא חטאת אחת על שתיהן.

שגיגת שבת וזדון מלאכות? נכון.

ידע שהמלאכות אסורות,

אלא שהיה שוגג בשבת.

כלומר, לא ידע שהיה יום שבת.

אז הוא מביא חטאת אחת על שתיהן.

חזר וקצר וטחן שוב, אבל הפעם זה היה הפוך.

בזדון שבת ושגיגת מלאכות.

כלומר, נודע לו שזה שבת,

אלא שגג במלאכות.

על זה אמרה המשנה שצריך להביא שתי חטאות.

חטאת רק על מלאכה ומלאכה.

ואם הוא עשה בעלם אחד?

מדובר פה בעלם אחד.

לא. זה נקרא עלם אחד.

לא, הכוונה היא מלאכה אחת שיש שם כאילו פעולה אחת של הפעולה הזאת. הוא עושה שתי מלאכות יחד.

מה פה שתי מלאכות?

אני יודע מה הוא.

הוא השליכה בין רעי מלאכות ופגע ומשהו וזה. בקיצור, פעולה אחת. אם זה כתוצאה,

אם זה כוחו הוא שעשה את המלאכות,

כן?

והיה לו כוונה לעשות את המלאכות הללו,

אלא שהיה שוגג שלא ידע שהן אסורות, או בגלל שלא ידע שהן שבת, או בגלל שלא ידע שהן אסורות,

אז זה נקרא פעולה שמחייבת אותו בכל מנחתת.

אבל זו פעולה אחת או שתי מלאכות? זו פעולה אחת. והוא התכוון לשניהם?

כן. נו, בסדר. בסדר. זה שתיים? כן.

אבל זו פעולה אחת.

אבל הפעולה הזו יוצרת שני תוצאות,

אז זה נקרא שזה בא ממנו.

זה שתי ושתי מלאכות.

זה שתי ושתי מלאכות, בדיוק. זה לא משנה.

אם כתוצאה מפעולה זו שהייתה בכוחו

נעשו שתיים או שלוש או ארבע המלאכות,

כל המלאכות הללו, אם הוא התכוון להן,

הרי זה נקרא המלאכות שהוא עשה אותן בידיים.

לא משנה, עזוב את הדוגמאות.

הדוגמאות לא מעניינות אותי.

מאחר וזה אמור להיות מכוחו,

זו פעולה ישירה שלו, על ידי שהוא הפעל את הכוח שלו,

אז נוצרו כמה וכמה מלאכות,

הוא יתחייב כאילו הוא עשה כל מלאכה ומלאכה בנפרד.

זה הכל, אבל בתנאי שזה היה בשגיגת מלאכות.

אבל אם זה היה בזדון מלאכות ובשגיגת שבת,

חייב רק חטאת אחת על כל המלאכות הללו.

יש בטלות מלאכות שמישהו עושה אותן גם טוחק וגם כאילו,

איתכם יש שתי דברים. כבר אמרנו וענינו, תשובנו, מה אתה כל כך מודאג?

אמרתי שאם זה פעולות כאלה שבאו...

אם אני אומר שמישהו זה רק אמת, אז הוא גם יצר בור והוא גם תחן.

אז בפעולה אחת ניסע שתי דברים שונים.

אחד זה יצירת הבור, ואחד זה דפינה.

אז פה אני מבין שצריך שתי חטרות.

אבל לפעמים יש...

הפעולה היא אחת, לא רק הפעולה שהוא עושה היא אחת, אלא גם המלאכה שהיא עושה היא אחת.

אבל לפעמים משפחו כאילו המלאכה לא מתחייב על המלאכה.

האם הוא מתחייב משום ככה או משום ככה?

זאת אומרת, המלאכה היא אחת.

נעשתה פעולה אחת ומלאכה אחת?

פעולה אחת עם מלאכה אחת, אבל לפעמים יש כמו שני מלאכות.

דוגמה, אני יכול לבחור שזה גם מרכבי פטיש וגם בונה.

אז השאלה אם זה לא מתחייב משום מלאכה בפטיש או משום בונה?

אז אם זה מחלוקת, אז זה מחלוקת, כל אחד. זה מחלוקת. אבל עכשיו יכול להיות שהמלאכה היא מלאכה אחת,

רק שהחיוך הוא שתי חיובים, גם מקרב פטיש וגם רונק?

לא. אתה צריך לדעת, או זה או זה.

אם לא נוצר אלא תוצאה אחת,

אז זה מלאכה אחת. נוצרו שתי תוצאות, אז יש שתי מלאכות.

אבל אני יכול מצד אחד להגיד, תשמע, גם בסיום מלאכה,

כי מצד אחד זה מקרב פטיש,

ומצד שני,

בעיקר זה, איך אומרים, זה גם קצירה. אז אם זה נקרא שתי תוצאות,

אם זה נקרא שתי תוצאות, הוא יחייב, כמו שעשר שתי מלאכות.

טוב, נחזור לענייננו.

אז קצר וטחן בשגגת שבת וזדון מלאכות,

ושוב חזור וקצר וטחן בשגגת שבת ושגגת מלאכות.

במצב הזה,

אם הוא היה נזכר

על קצירה ותחינה הראשונה,

כמה הוא היה צריך להביא?

אם נודע לו לאחר מכן על הקצירה והטחנה הראשונה, כמה הוא היה צריך להביא?

חטאת אחת.

כי זה היה בשגגת שבת וזדון מלאכות.

החטאת הוא מביא על השוגג, והכאן, סיבת השגגה

האחת הזו, שלא ידעה שהיום שבת היא שגלמה לו לעשות את שתי המלאכות הללו.

תים לי לו כסף.

אבל, עוד פעם, כסף.

אבל באופן

קצר וטחן

בזדון שבת ושגגת מלאכות,

מכיוון שיש כאן שתי שגגות.

הוא גם שגג בידיעת המלאכה הזו שאסורה,

וגם שגג במלאכה האחרת שהיא אסורה,

זה שתי שגגות שמחייבות אותו שתי חטאות.

הוא לא הגבר תשובה, שהוא שגג הרבה שעים. אבל זה קשור לענייננו, ממש אתה. צריך להביא אלף חטאות, צריך להביא, אני יודע, על כל החיים שלו.

אתה צריך לעשות חשבון לפי זה. מה יהיה לו ידיעה באמצע? לא היה לו ידיעה באמצע? זה יעלה מחד ולא יעלה מחד?

זה תלוי בכמה וכמה גורמים.

אתה רוצה שנתחיל לשבת ולעשות חשבונות

כמה כל אחד ואחד יהיה חייב?

נפתח עכשיו לשכה לבעלי תשובה שרוצים להתכפר מחטאיהם,

ושיתכוננו ויכינו הרבה כסף לקנות חטאות?

אני עליון מפלגה. בואו נתחיל לבית המפלגה.

מיליון מפלגה. בינתיים לא תהיו חטאות.

וגם זה, זה בתנאי שהוא היה שוגג.

כן. אבל אם לא חש בכלל לכבוד השם, זה לא עניין אותו.

אז הוא היה לא שוגג.

שוגג פרסו של דבר שאם הוא היה יודע שזה אסור, מייד היה פורש.

אבל אם גם אחרי שהוא יודע הוא לא היה פורש,

אז זה בגדר מומר.

תגיד גם שאלה אחרת. מה זה שכתוב ש... אבל מה זה שייך לפה, מר מי? אתה עכשיו עובר לנושא אחר.

לא, לא, זה אותו נושא.

מה זה שכתוב שאין אדם שישב בירושלים וחצי עליהם?

אולי יש לו לך את ההצבים, הוא לא הביא.

הבנתי.

אצלך זה נקרא אותו נושא.

הבנתי.

טוב,

נמשיך הלאה.

חבל על הזמן.

אני אהיה מוכן לענות לך בעזרת השם, אבל לא בהזדמנות זו.

בסדר?

יש עניין של משיב כהלכה ויש עניין גם שואל כעניין.

אתה יודע.

אתה מבין? אתה קראת מה שאני אומר.

זה אחד משבעת דברים ב...

והיפוכן.

ב...

אמרתי למה אתה לא שולחן?

טוב,

על כל פנים,

כאשר יש קצירה וטחינה,

בראשונה שהיה בשגעת שבת ושגעת מלאכות,

ושוב בשנייה בשגעת שבת ושגעת מלאכות,

ונודע לו לאחר מכן,

ונודע לו אחר כך

על הקצירה או הטחינה שעשה בראשונה.

האם בזה הוא יתכפר גם על הקצירה והטחינה השנייה,

או לא?

שוב אני חוזר.

נודע לו על הקצירה והטחינה הראשונה,

והפריש חטאת,

ואחר כך נודע לו על קצירה וטחינה שנייה.

ביום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שבת הבאה,

מתי שתרצה.

שזה היה אסור,

או שהיה יום שבת.

לא, זה תלוי, יש הבדל.

מה ההבדל?

אז לכן אני אומר, בראשונה זה היה בשגת שבת,

אז נודע לו שזה היה שבת.

ומכוח זה הבין שמה שעשה זה פעולה אסורה.

זה היה שתיים, בשתיים.

בשנייה מה זה היה?

בזדון שבת זה בשגת מלאכות.

אבל לא משנה, נודע לו על הראשונה והפריש חטאת.

ולאחר מכן נודע לו על השנייה.

האם צריך שוב להביא חטאת?

ובזדון שבת זה לא היה חטאת?

כן.

האם יתכפר במה שהביא חטאת על הראשונה,

או שצריך להביא שוב

שתי חטאות נוספות על החילול שבת השני שעשה?

כן.

אז כמה עשה?

אז אני חוזר שוב.

אני רואה שזה פשוט עדיין לא...

למה לא?

נכון. על הקצירה והתחינה הראשונה הוא צריך להביא חטאת אחת.

נכון?

זה בגד שבת. בזדון מלאכות.

על המצב האחר שזה היה בזדון שבת ושגת מלאכות צריך להביא...

נו, אז כמה יש ביחד?

זה דבר על שתי שבתות שבת אחת?

שבת אחת!

שתי מותים שונים אתה מבין.

נכון מאוד.

אז כמה הוא יביא?

אבל מה נראה לך כמה הוא יביא?

שתיים. למה שתיים? למה לא שלוש?

על הראשונה הוא חייב אחת.

אז יחד. כמה זה יוצא ביחד?

אז כמה אחת הוא צריך להביא?

שתיים.

שתיים.

אבל מה אם הראשונה?

איזה ראשונה?

קצר וטחן בשגעת סבת וסדון מלאכות

אתה מדבר שעושה את שתי מונות של שרות ושלוש חתים בשבת?

קצר וטחן בשגעת סבת וסדון מלאכות

ושוב כעבור שעה, שוב חזר וקצר וטחן

והפעם בשגעת, בסדון שבת ובשגעת מלאכות

אה, נפגע שבת ונפגע שבת?

כן,

נודע לו שזה שבת

אבל עדיין לא הכיר בעצמו שחטא

לא היה פה ידיעה של חטא

רק נודע לו שזה שבת

נודע לו שזה שבת, שזה סדום וזה שהגעת מלאכות

שלוש

או סוף סוף הגענו

אז לכאורה הוא היה צריך להתחייב שלוש

בא רבה ואומר פשוט הוא

שאם הוא הפריש חטאת על הראשונה

בזה אם התכפר הוא גם על מה שעשה בשנייה

למה? מדוע?

כי קצירה

הוא הפריש על החילול שבת, על קצירה וטחינה ראשונה

על שיגי בית שבת? נכון מאוד

למה זה כבר על שתיים ושלוש?

אומר רבה, קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה

פירושו,

הדין אומר שאם אדם אוכל שני זיתי חלב

בעלם אחד

ולא נודע לו הלא בעיניהם, זה עלם אחד

הוא לא חייב להביא על כל זית חטאת

אלא מביא חטאת על שני הכזיתות ביחד

למה?

כי מאחר ושתי החילות אלו נעשו בעלם אחד

לא הייתה ידיעה ביניהם

אז די בחטאת אחת כדי לכפר על כל זה

כי זה נקרא כאכילה אחת

ממילא

הקצירה הראשונה והקצירה השנייה

נעשו בעלם אחד

אומנם שם זה מסיבת אי ידיעתו את השבת

ופה זה מסיבת שהיא ידיעתו הייתה איסור מלאכה

מי אמר שאולי דאם בערב, זה היה בבוקר

דאם בערב שבת ודאם בבוקר של שבת? זה עדיין לא אומר שזה לא עלם אחד. עלם אחד פירושו

כאשר לא נודע לו ביניהם שחטא

גם אם הוא עשה בכניסת השבת

פעולת חילול שבת

לפני יציאת השבת שוב עשה מלאכה

ולא נודע לו ביניהם שחטא

זה נקרא עלם אחד

אם זה אותו מלאכה

קצר בכניסת השבת וקצר שוב לפני צאת השבת

והכל היה בעלם אחד

אז עדיין אומר שאינו חייב אלא חטאת אחת

כי לא נודע לו ביניהם שחטא

מובן?

נכון, אם זה בעלם אחד

אז אכן זה ייחשב כפעולה אחת בלבד

ודי בחטאת אחת כדי שיתקפר על הכל

לא, זאת אומרת אם הוא עושה חטא ושוגב אלף פעמים והוא לא יודע שזה חטא, נכון, אז זה חטא אחד?

ולא נודע לו ביניהם, אז זה חטא אחד

אם זה באותה שבת

אם זה שתי שבתות וסיבת השגגה הייתה בגלל שהוא לא ידע שהיום שבת

אז הימים שביניהם זה נקרא כידיעה לחלק בין השבת הראשונה לשבת השנייה

אלא שגיגת מלאכות?

לא, חצי לא חשוב לשבת, אתה אומר מה,

אותו דבר,

אותו דבר, אותו דבר, אותו דבר, פה מדברים לגבי חיובי חטאות

נבלך לחטאת שגג, לא? לא, לא כל איסור יש בו חטאת

חטאת זה מה שיש על המזיד כרת

יש על השוגג חטאת

אתה מבין?

עכשיו

חילול שבת זה דין פשוט שעל המזיד יש כרת, וממילא על השוגג יש חטאת

והדין אומר שאם נעשה, עשה פעולה אב מלאכה מסוים

והוא עשה אותו במשך כמה וכמה זמן בשבת

ולא נודע לו ביניהם שחטא,

על הכל מביא חטאת אחת, על כל העולה הזו

חטאת זה בשוגג, לא עדין, איזה עדין?

הכוונה אפילו מתאר אחד, אני אף אחד לא ידע שהוא חטא, רק הוא... זה לא עצמו, אם הוא רוצה להתכפר בבקשה, בכבוד

לא רוצה להתכפר, רוצה שיתחשבנו איתו למעלה,

בבקשה

יהודי ימצא עצמו

לא צריך לחייב אותו.

אם יש לו שכל בקודקודו,

אז הוא יהיה...

אין ממשכנים,

לא ייקחו ממנו.

יש אולי מצבים מסוימים,

אבל בדרך כלל לא ממשכנים על החטאות. למה?

כי מאחר שזה לא יהיה לך פרה, אז האדם ממילא ירצה להתכפר.

עד כאן בסדר?

לא.

אז אם נודע לו על הקצירה והתחינה הראשונה והפריש חטאת על זה,

גם אם לאחר מכן נודע לו על קצירה ותחינה שנייה,

הרי הוא מתכפר,

יכול להביא את החטאת הזו שהייתה לשם חילול שבת ראשונה,

חילול השבת הראשון,

ובזה יתכפר גם על הקצירה והתחינה השנייה.

כל זה בציור של שירות. למה? קצירה גוררת קצירה ותחינה גוררת תחינה.

אבל אם אני רוצה בציור של שירות שבת וזדול מלאכות.

החילול שבת הראשונה.

החילול,

הקצירה והתחינה הראשונה הייתה בשגגת שבת וזדול מלאכות.

השנייה הייתה להפך.

בזדול שבת ושגגת מלאכות.

מאחר שהחטאת האחת הזו אמורה לכפר על קצירה ותחינה ראשונה,

אז זה יכפר גם על קצירה ותחינה שנייה,

משום שקצירה ותחינה שנייה נעשו בהיעלם אחד

או עם הקצירה והתחינה הראשונה.

לא הייתה לו ידיעה ביניהם שחטא,

וממילא די בחטאת אחת כדי שיתכפרו שניהם

שתי הקצירות ושתי התחינות.

זה מובן.

השאלה היא אבל מה יהיה להפך?

אם לא נודע לו על קצירה ותחינה ראשונה,

אלא על קצירה או תחינה של השנייה.

הלא על קצירה והתחינה השנייה צריכו להביא שתי חטאות.

נכון?

הוא חייב להביא, זה לא פריבילגיה.

חייב!

ודאי שהוא חייב.

אז אני שואל, אם היה פה קצירה שנייה ונודע לו על הקצירה השנייה,

נודע לו על הקצירה השנייה.

האם בזה יתקפר לו גם קצירה ראשונה או לא?

לחלוטת.

לחלוטת.

תזכרו טוב.

תנסו לזכור מה למדנו אתמול.

שוב אני חוזר. הוא רואה את הקצירה אבל לא את הבחינה.

תסיד להביא שתי חטאות. דקה, דקה.

קצירה נודע לו

נודע לו על קצירה שנייה והפריש עליה חטאת

האם ואחר כך נודע לו על קצירה ותחינה ראשונה, יתכפר לו או לא יתכפר לו?

רק על הקצירה.

קצירה גוררת קצירה, אבל קצירה לא תגור גם את התחינה,

תיאטרוזה.

אבל אמור לקצירה שנייה, נודע לו על קצירה שנייה, ולאחר משהפריש חטאת על הקצירה השנייה,

נודע לו גם על קצירה ותחינה ראשונה.

אבל מה זה לא התכפר לו? מה התכפר לו? על מה?

על הראשונה היה מתכפר לו, באותה חטאת.

וואו, גם ככה הוא צריך לכפר לו על כל מה שבאלם אחד, כל מה שקשור אליהם אחד. אז זה מכפר לו על מה? על?

על כל מה שבאלם אחד. על הקצירה הראשונה.

מה עם התחינה שהייתה על הסוכנה הראשונה?

מה עם התחינה הראשונה? זה גם מתכפר או לא?

זה לא קשור לאלם אחד.

הוא התחיל עם איזה קצירה, הוא התחיל עם הראשונה. אז רבא מחדש זה כן מתכפר.

אבל אמרנו שלכתחילה אפילו לא יכול לכפר,

יש שתי מלאכות שונות. לא.

הקצירה תגרור את התחינה הראשונה. הקצירה והתחינה הראשונה, מאחר ונעשו בשגרת שבת ושזון מלאכות,

די בחטאת אחת, פירושו של דבר שאי אפשר שיתכפר זה ולא זה.

או שניהן מתכפרות או שניהן, או אף אחד מהן לא. אז תגרור את הקצירה ואת התחינה. בדיוק.

חכה, יפה, יפה.

מאה אחוז, עכשיו אתה נזכרת מה שלמדנו אתמול.

אז הקצירה השנייה...

אה, זהו, התכוונת.

אני חושב שאתה...

הרב, אז זה שהוא קצר,

זה הועיל לו בכפרה.

כי הכפרה היא אחת. לא.

כי אם ביקשו עכשיו הוא עושה קצרים אחרים,

הוא היה חוצה.

הוא היה עושה מלאכות אחרות. אם כולם בזושים.

נכון. אם הוא היה חוצה, רגע, רגע. ואחר כך,

כשהוא נזכר... מה הקשר?

אמרנו שאם הוא קצר וטחן. כן.

ולאחר מכן קרע וטפר.

מה הקשר? ברור ש... רגע, רגע, רגע.

הוא טחן וקצר.

הוא שגג בשבת ובזון מלאכות.

ואחר כך הוא ידע ששבת ו... מה פירוש ידע?

נודע לו שחטה או שרק ידע שזה שבת? הוא ידע שבשבת.

הלאה.

ואחר כך אמרו, אדוני, ואחר כך הוא בא והוא שגג והמשיך לתוך כועל של קצירה.

הוא שגג. קצירה.

אז אמרת שה...

לא אני, זה לא אני אמרתי, זה רבא אומר.

רבא אמר, אם אני מביא חסן על הקצירה הצמיעה... נכון.

זה מתקפל גם בקצירה ובבחינה הראשונה.

מכפר על הקצירה בתחומיה הראשונה. כן, נכון.

למה אני מכפר?

כי הקצירה הראשונה,

הרי הקביעה עליהם אחד עם הקצירה השנייה.

ממילא די בכפרה אחת לשניהם.

כן. ומאחר וכבר נתכפרה הקצירה הראשונה,

אז ממילא גוררת גם את התחינה שאיימה.

מאחר וקצירה ותחינה ראשונה, כפרה אחת להם.

דרך הטעים הואיל או לא... כי אם הוא לא היה קוצר בפעם הראשונה

הוא היה צריך להביא שתי חטאות. נכון.

בעצם זה שהוא קצר בפעם הראשונה,

בגלל זה הוא מוביל על שלוש.

חטאת אחד. זאת אומרת שחטא, או החטא הואיל לו, אבל זה סיפור על זה,

אבל זה, אתה צריך להבין קריטריון.

יש פה קריטריון, זה לא שאלה מוסרית.

יש פה איזה שהוא קריטריון.

כשאתה מביא חטאת, וזה על אב מלאכה מסוים,

אתה צריך לדעת שעל כל פעולות שנעשו,

כן?

באותו אב מלאכה,

אם הם נעשו באלם אחד כפרה אחת להם.

כי זה לא נקרא שהוא קצר ושוב קצר,

אלא זה נקרא קצירה אחת ארוכה.

כשאדם עושה פעולת קצירה משעה שש בבוקר עד שעה שתיים עשרה בצהריים,

והכול נעשה בשוגג, לא ידע שום דבר באמצע,

האם זה נקרא פעולה אחת של קצירה, או שנאמר, לא, יש פה כמה וכמה פעולות של קצירה?

בגלל זה תהיה חלב באלם אחד.

מה אתה אומר?

שוב אני חוזר ושואל.

התחיל לקצור בשעה שש בבוקר עד שעה שתיים עשרה בצהריים.

יש לו שש שעות של קצירה,

והכול נעשה באלם אחד.

יצטרך להביא חטאת על כל דקה ודקה?

ואם הוא מביא?

אני אשאל אותך שאלה, ואתה עונה במקום זה?

אז כל כמה זמן, כל ככה, כל ככה, כל מה? אם הוא מגיע, כל כמה הוא חייב?

כל פיק אחד? יש שיעור של גרוגרת.

אם זה היה שיעור של כגרוגרת, קצר כגרוגרת,

כן?

הוא חייב על זה חטאת.

זאת אומרת, אם הוא לוקח

מסה של שיבולים,

כגרוגרת.

רק תחכה, מסה של שיבולים,

ויש במקום, אתה יודע, מה? מאה הגרוגאות. מה היה הדין אז? והוא עושה פציס אחד,

אז אתה אוהב מאה פעמים בו חטאה. לא, לא.

בעצם, במסית ככה.

לא, במסית כל שכן.

כן, אבל ככה קרה.

אפילו חטאות לא התחייב. מסית לא שייך לחייב בן אדם כמה וכמה פעמים מיטה.

כן, אבל הוא חייב כאילו מאה חטאים או אחת.

לא.

לא, בשביל זה אני אומר לך, אז אני אקח את אחד.

כן.

למה? מה אתה אמרת גרוגרת?

אז זו התשובה.

מאחר והכל נעשה בפעולה אחת,

אז הוא חייב על זה, כאילו עשה מלאכה אחת.

ואם הוא אחר כך לקח אותי עם שיבולים נעשה ככה?

והיה לו ידיעה ביניהם או לא היה לו ידיעה ביניהם?

הוא הודיע הכל, אז הוא הודיע.

אה, הכל במזיד.

נו, על מזיד אין נפקמינה, נו, אתה לא שומע. אם זה במזיד זה לא משנה.

למה עם נפקמינה?

לגבי דין שמיים, כמה התחשבנו איתו?

לא יודע.

כמה נאמין? מסתם לא התחשבנו איתו, אלא רק כמו מה שהוא עשה, כמו הפעולות בעצמם.

יש פה שתי פעולות, לא יותר.

אבל לגבי הדין של מיתה,

פה, שממיתים בן אדם במזיד,

לוודא שלא ממיתים אותו פעם אחת, כי לא שייך להמית אותו פעמיים.

לא קשור, מזיד זה לא מיתה.

כרת.

אז גם כן אותו דבר. אם הוא קיבל את הכרת, נגמר.

כל השאלה היא רק לגבי חטאות.

האם הוא התחייב מספר חטאות כמניין הגרוגרות,

או שנאמר לא, חטאת אחת על הכול.

הבנת?

אז אם אדם עושה פעולת קצירה,

כן?

בכמה וכמה גרוגרות, במשך כמה וכמה שעות,

אם הכל נעשה בהיעלם אחד,

אין לו חייב אלא אחת על אחת.

אם הוא לקח את האצאת של שיבולת של

וימשו את זה, הם אמרו לו שבת היום,

והוא התחיל ככה לקצור את הקטע הראשון.

אז הוא מזיד, נו מה? לא, אבל הוא לא ידע ששבת.

אמרת שהוא אמר שבת? אמרו לו שבת היום.

ערך שהוא קוצר את הקטע הראשון,

אמרו לו שבת היום,

והוא בסדר, מה שהוא גמר זה באמת זי?

הוא הולך ליד, זה לא יפה.

אם זה דבר שלא היה שייך שישלוט עליו,

כן?

אז כנראה שהוא בגדר נלוז בזה.

אבל אם זה דבר ששייך שישלוט,

אז זה נקרא שהוא עשה פעולה של מזין.

זה היה תצביע לחסום על זה, זה היה תצביע לחסום על זה.

כנראה שהשבת לא חמורה כל כך בעיניו, בשביל זה לא היה לו זמן לחסום.

לאדם שאומרים לו שבת והוא ירא שמיים, אז הוא...

מייד עומד ושומע.

נכון?

אם היית מכניס,

כן?

היית נוגע בחוט חשמל פתוח, גלוי.

והיום הוא חזר, חשמל!

היית אומר כבר אתה בשוונג?

אז שפה היית נרתע לאחור והיית אומר לי ואבוי.

ברור הדבר שככה היית נוהג,

אם כן, גם באיסורים זה אותו דבר.

אבל אני רואה שאני לא מסיים אפילו את הקטע הראשון. אני הייתי מבקש, תקשיבו,

ואז

נוכל להמשיך.

רבא בא ואומר, אם נודע לאדם על קצירה ובחינה ראשונה,

והפריש חטאת,

גם אם לאחר שהפריש חטאת נודע לו על קצירה ובחינה שנייה,

יתכפר לו באותה חטאת שהפריש על הראשונה גם קצירה ובחינה שנייה.

אבל אם נודע לו על קצירה שנייה בלבד שחטא,

ויפריש לך על זה חטאת.

האם

בזה יתכפר לו התחינה הסמוכה לה,

תחינה שהוא עשה,

תחינה שנייה או לא?

שבה התחינה השנייה לא תתכפר לו,

כי על תחינה שנייה הוא צריך להביא חטאת אחרת.

מה כן יכפר?

הקצירה הראשונה ודאי תתכפר.

למה?

כי שניהם נעשו מעליהם אחד.

ואם כבר מתכפרת הקצירה הראשונה,

אז גם התחינה הראשונה מתכפרת.

מחלוקת.

התחינה הראשונה ודאי מתכפרת.

למה? התחינה הראשונה ודאי. למה? כי אין כפרה לזה ולא זה. כי מאחר ושתיהן נעשו בשגת שבת וזדון מלאכות,

כפרה אחת לשתיהן.

לכן התכפרו גם הקצירה וגם התחינה הראשונה. אבל תחינה שנייה לא תתכפר.

כך רבא אומר.

לא תתכפר.

משום שהתחינה השנייה,

על הקצירה השנייה

נודע לו על הקצירה השנייה והפריש חטאת

על מה? על הקצירה השנייה!

על הקצירה השנייה שהפורש עליה, החטאת לא מתכפר על הקצירה של חטאת?

אם נודע לו על הקצירה השנייה

והפריש חטאת על זה

אז באותה חטאת יוכל הוא גם לכפר על קצירה ותחינה ראשונה

אבל התחינה שהוא עשה בשנייה את זה לא יתכפר לו

הוא עשה קטירה ותחינה שנייה.

ומה עשה בהתחלה?

גם קטירה ותחינה.

יש קטירה ותחינה ראשונה ויש קטירה ותחינה שנייה.

אז כשהוא הפריש קרבן על הקטירה השנייה,

התכפר גם על

קטירה ותחינה ראשונה.

אבל למה זה בהלם אחד?

מה?

התחינה זה בהלם אחד. תחינה של מי?

הוא עשה בהתחלה ובסוף, נכון מאוד, התשובה התשובה

רשי שואל את השאלה שלך

ורשי עונה

אם עיקר הקורבן היה בעל התחינה הראשונה

אז שייך לומר שיש פה דין

שלעולם אחד לכפר על התחינה השנייה

אבל התחינה הראשונה לא בעליה הקורבן, זה רק בגלל שהיא נגררת אחר הקצירה של אימה

מכוח הדין ששתיהן נעשו, הקצירה והתחינה הראשונה נעשו בשגרת שבת

לכן שייך שיהיה כפרה אחת לשתיהן

במילים, בלשונו של רבא,

כל כפרתה של התחינה זה מכוח גרירה

שהיא נגררת אחר הקצירה, דקה, תן לי לגמור

אחר הקצירה הראשונה

אם זה מדין גרירה אז לא יכולה התחינה הראשונה

לפעול שוב פעולת גרירה לגרום כפרה לשנייה

מאחר וכל פעולת כפרת התחינה הראשונה מכוח הגרירה

גרירה אמרינה, גרירה לגרירה לא אמרינה

אומרים פעם אחת גרירה

אז הקצירה הראשונה גוררת לכפר על התחינה של מה?

לגרירה

אבל לא שהתחינה הראשונה תגרור גם את התחינה השנייה

אם הוא הביא את התת על הקצירה הראשונה, מה יתכפר לו?

יושב.

מה? על הקצירה הראשונה רבי. נכון.

התכפר לו גם על התחינה,

וגם על הקצירה השנייה.

ועל הקצירה השנייה? לא התכפר לו.

התכפר לו, אם הוא אמר על הראשונה, הוא אמר על הראשונה.

על הראשונה הוא הביא?

על הקצירה הראשונה רבי, לא על ה...

בתוך לשון הגמרא נראה שזה לא יואי.

למה? זה נראה. אתה צודק,

אבל הגמרא, אתה צודק,

אבל כשאני לומד את דברי רבא,

רבא אומר,

קצר וטחן

וחזר וקצר וטחן, ונודע לו על קצירה וטחינה של שיגת שבת וזדון מלאכות,

אז אני אומר שמתקפר לו גם השנייה.

זה מה שהוא אמר, זה מה שהוא שאל.

לא, הוא שואל אחרת.

לא נודע לו על התחינה הראשונה, רק על הקצירה הראשונה.

הבנתי נכון, כן.

הבנתי אותך נכון.

נודע לו על הקצירה הראשונה בלבד או על הקצירה והתחינה הראשונה.

בפעם הראשונה שהוא עשה את המלאכות האלה זה היה שגיגת שבת וגדול מלאכות. נכון.

בפעם השנייה זה היה שגיגת שבת ושגיגת מלאכות. יפה.

יפה. ועכשיו הוא הביא קורבן. לא הביא, הפריש קורבן.

על מה?

על השגיגת שבת שהיה בהתחלה, לא על השני.

על שניהם על קצירת תחינה ראשונה?

או על אחד מהם. על שתי דקות. על שתי דקות. אי אפשר, אין צדקה על אחד מהם, כי שתי דקות. על קצירה וטחינה ראשונה,

ברור שזה יכפר גם על השנייה.

על קצירה וטחינה ראשונה, אם הוא הפריש גרמה חדה על קצירה וטחינה ראשונה,

ברור שזה יועל לכפר גם על קצירה וטחינה שנייה.

אם הוא הפריש רק על הטחינה, הוא לא חשב עליו.

זה מה שהבנתי.

הוא עושה את זה בזדון, הוא רק ידע ששבת.

אם הוא ידע ששבת הוא ידע שגם קצירה וגם תחינה. מה פרש אין ציור כזה?

כי הוא עשה קצירה ותחינה בזדון, נכון?

נכון. זדון מלאכות,

זדון מלאכות, הוא ידע שהמלאכות הללו אסורות,

אבל לא ידע שהיום שבת.

בדיוק, אז איך יכול להיות שהוא הביא רק על הקצירה אם הוא ידע ששבת,

אם הוא ידע שהוא קצר בשבת? לא, אבל הוא לא זכר שהוא גם טחן,

מה הקשר?

הוא ידע שהיום שבת, וזה גרם לו לעשות תשובה על הקצירה,

אבל אני לא זוכר שגם התחינה הייתה.

אז אם הוא עשה רק על אחד הראשונה,

על אחד הראשון, רק על הכתיבה,

על מה זה יועיל לו?

אז אני בא ואומר שבסברה אני הייתי אומר

שזה יועיל.

אז מה, נכון? בסברה.

למה?

כי מאחר שהחטאת הזו היא באה על שניהם,

יוצא שעיקר הקורבן בא גם על הכתיבה וגם על התחינה,

כי אין כפרה לזה ולא זה.

אז ממילא יוכל גם להתכפר קצירה וטחינה שנייה, זה הייתי אומר בסברה.

אבל מה שקצת קשה לי, הלשון של הגמרא,

כי הלשון של הגמרא באה לומר שמתי יתכפר קצירה וטחינה שנייה,

אם נודע לו על קצירה וטחינה ראשונה ויפריש על זה קורבן.

למה צריכים להגיד שנודע לו על קצירה וטחינה?

שיגידו אפילו אם נדע לו על קצירה או תחינה

אז האמת היא

האמת היא שרשי

מסביר

שבאמת

מה שכתוב נדע לו על קצירה או תחינה לא הכוונה שניהם

אלא או על זה או על זה.

לא שמנו לב לזה, זה רשי אומר.

רשי אומר אם נדע לו על

קצירה הראשונה או תחינה ראשונה

יתכפר לו גם על קצירה ותחינה שנייה.

זה עוד הפריעה.

בדיוק.

כי קצירה או תחינה ראשונה זה כפרה אחת.

אז זה נקרא שהופרש כאילו בשביל קצירה והתחינה, שניהם גם יחד.

ואין כפרה לזוג הדוז. בדיוק. ממילא, ממילא,

אז הקצירה השנייה תתכפר

מגלל שיש פה קצירה ראשונה, זה כמו אוכל שני זיתאי חלב בעליהם אחד

וגם התחינה תתכפר מאותו דין

עם התחינה הראשונה.

אז למעשה הם גוררים גם, אז למעשה לכתחילה, לכתחילה הוא לא צריך להביא שתי חטאות על כל המעשים שלו.

השאלה היא מה נודע לו.

זה אתה צריך לדעת.

לא.

כי לכאורה החטא הקודם מציל אותו

להביא

חטאת אחד במקום להם שתיים.

אם הוא עשה עכשיו שתי שגות

בשביגת שבת,

יש לו שביגת שבת וזדון מלאכות.

אז אם הוא צריך למשטחת האות.

אם יש לו שגות מלאכות,

שגות שבת, אם יש לו שגות שבת. ושגות מלאכות, חלב ושתיים. אם הוא צריך למשטחת האות. נכון.

פה במקרה הזה, שהיה לו לפני כן עוד

שגות שגות שבת וזדון מלאכות,

הציל אותו במקום להם שתיים.

נכון.

כן.

נכון מאוד.

אז זה הכול לדעתו.

טוב, אז בוא נסכם. אני לא מתקדם.

אני לא יכול.

אבל זה קריטריון. זה לא שאלה של גרם לו טובה, רווח והפסד.

זה שאלה של האם יש אפשרות להתכפר עם קורבן אחד או לא.

זה הכול.

מדובר בסיטואציה כזו שהפריש קורבן, עדיין לא התכפר.

אם הוא כבר כיפר, אם הוא כבר הקריב אותו,

ודאי שזה לא יעזור.

אבל מדובר שהוא הפריש קורבן על הראשונה.

ושום חזר ונודע לו על השנייה.

אז אומרים לו, אדוני, אתה לא צריך להפריש חטאת נוספת.

החטאת הראשונה תועיל לך גם לשם

הקצירה והתפחינה השנייה.

הוא יכול להתחיל להפריש חטאת אחת גם מלכתחילה על כל ה...

אם נודע לו על הכל, פשוט.

אתה יכול להתחיל על הכל על פני שחטאת אחת.

כן.

כן, מאחר ולמעשה החטאת הזו הוא מתכוון

לכלול בזה קצירה ותפינה ראשונה,

ממילא יתקבר גם על השנייה.

אבל,

יכול להיות שהאדם יעשה.

אבל,

עכשיו, מה יהיה הדין אבל?

תודה רבה.

שימו לב

אבל באופן שהוא הפריש קורבן על הקצירה או התחינה השנייה

פה יועיל להתכפר רק

אותו סוג מלאכה שלשמו הפריש את הקורבן

אז אם הוא הפריש על הקצירה השנייה

יתכפר לו הקצירה הראשונה והתחינה שאיתה

אבל

התחינה השנייה אי אפשר

הפריש על הקצירה השנייה

יועיל לו להתכפר גם על קצירה ותחינה ראשונה

אבל התחינה השנייה לא יתכפר לו

למה לא?

כי גרירה אמרינן, גרירה לגרירה לא אמרינן, פירושו

מה שהתחינה הראשונה מתכפרת זה מדין גרירה בלבד

כי הקצירה גוררת אותה להתכפר.

אז רק גרירה אחת אומרים, אבל זו שהיא, שכל כוח כפרתה מדין גרירה,

לא יכולה לפעול להביא כפרה גם על התחינה האחרת,

כי זה כבר פעולה של גרירה לגרירה.

וזה לא אומרים.

הבנתם?

כפרה אחת.

כפרה אחת. ולמה אתה לא מחלק את זה לשני חתנים?

מה היה החסק בין הידיעה באמצע? זה שיגעת שבת וסדול מלאכות.

כן, אבל למה אתה אומר שזה נכון

שהכל העלם אחד? הרי בכוח, היה לו ידיעה באמצע. לא, העלם אחד בין שתי הקצירות זה העלם אחד. כן, אבל למה? היה לו ידיעה באמצע. הסברתי שהידיעה שבאמצע זה לא הייתה ידיעת חטא.

זה ידע שזה שבת, אבל לא ידע שזה חטא.

עדיין היה בשבילת שבת.

אתה מבין?

אני יכול לצטרך לצורך הציור פשוט.

הוא עשה קצירה וטחינה,

כן?

בשעה שש אחר הצהריים, ביום שישי.

והוא חשב שעוד לא נכנס לשבת.

לאחר שעה,

כבר גדל שהיום שבת,

אלא ששגג במלאכות.

אז יוצא שעדיין, גם אם הוא יודע שעכשיו שבת,

אבל עדיין לא שם על ליבו שמה שהיה מקודם,

זה גם היה בשבת. כי הוא סבור היה שעוד לא נכנס לשבת.

אתם מבינים או לא מבינים?

ציור פשוט.

השבת נכנסת בשעה

5.56. כן?

אני מתכוון לנכנסת בכוונה שכבר השקיעה הייתה אז.

והוא עשה קצירה וטחינה בשעה 6. מה הוא עשה? קצירה וטחינה בשעה 6. אפילו שבת.

אבל לא ידע שזה שבת בכלל.

הוא חשב שהשבת נכנסת בשש וחצי.

זה שגיגה שבת.

בדיוק.

לאחר מכן עשה קצירה וטחינה כשכבר הוא יודע שזה שבת,

אבל לא ידע שהמלאכות הללו אסורות.

אז יוצא שיש לו פה שתי קצירה וטחינה.

רק שהקצירה וטחינה הראשונה זה שגעת שבת וזדון מלאכות.

ואילו השנייה, קצירה וטחינה שנייה זה היה בזדון שבת ושגעת מלאכות.

אז מה הדין?

אם הוא יפריש חטאת על קצירה וטחינה ראשונה, מתכפר לו ממילא גם קצירה וטחינה שנייה.

שני חטאות.

לא.

אם נודע לו על הראשונה ויפריש קורבן,

זה מכפר לו גם על הקצירה וטחינה השנייה.

זה יעשה,

אמרתי.

אם נודע לו והפריש קורבן על הראשונה,

בראשונה הוא יתכפר גם על הקצירה ועל הטחינה בהחצת אחת,

כי זה נעשה בשגעת שבת.

אז רגע אני אקשאלה. ממילא זה יכפר לו גם על הקצירה וטחינה שנייה.

אבל אם זה היה זדון שבת ושגיגת מלאכות, זה קורבן שנייה.

לא, זה גוף מה שכתוב פה.

שמאחר והוא הפריש קורבן על הראשונה...

שזה היה שגיגת שבת וזדון מלאכות. כן, מתכפר על השנייה, אפילו שזה היה להפך, זדון שבת וזדון שבת ושגיגת מלאכות.

למה?

כי הכל נעשה פה עליהם אחד.

הקצירה ש...

אבל זה נקרא עליהם אחד, כי לא נודע לו שחטא.

רק ידיעת חטא זה מהווה כידיעה.

פה, השתנה אצלו שהוא ידע שהיום עכשיו שבת, זה נכון.

אבל זה לא נקרא שנדלה לו שחטא, כי עדיין לא ידעה שחטא.

בשביל זה הבאתי לך את הציור שהוא עשה בשש, קצירה וטחינה,

ובשש וחצי.

בשש, זה כבר היה שבת, רק הוא לא ידע שזה כבר שבת,

כבר נכנסה השבת.

בשש וחצי הוא ידע שזה שבת, רק

שלא ידע שהברכות ענה לו אסורות.

מה בשביל טחינה, מה גורר, מה גורר, מה גורר?

אמרנו.

הקצירה גוררת את הטחינה.

הקצירה גוררת את הטחינה. הראשונה.

הקצירה הראשונה גוררת את הטחינה אחת המלאה.

כן. עדיין לא אמרים.

בעיוק. אז אני אשאל שאלה.

אני אשאל שאלה.

אמרנו שאם הוא הביא חטא על הקצירה הראשונה,

אז מה קורה?

הכל מתכפר לו.

בגרירה אמרינה, וגרירה לגרירה לא אמרינה.

ויש פה גרירה לגרירה,

כי הוא הביא, כי הוא הביא חטאת,

כי הוא הפריש חטאת רק על הקצירה. כשהוא הפריש. האם יש גרירה מהקצירה,

כשהוא הפריש, אני הבנתי מה שאתה שואל.

אז יש עוד גרירה מעל התחינה. אז לכן אני חוזר. אין לי גרירה, לא אומרים. אז התשובה.

כשהוא מפריש קורבן על הקצירה הראשונה,

זה ממילא נקרא שהוא הפריש גם על התחינה.

כי אין כפרה לזה.

אבל שמה מדובר שהוא הפריש קורבן על השנייה?

אם הוא הפריש קורבן על הראשונה, זה נקרא שהוא הפריש על הקצירה ועל התחינה.

אפילו שבראש שלו הוא יתכוון על הקצירה,

אבל מאחר ושניהם די להם בכפרה אחת,

זה נקרא שיפרישו על שניהם.

מובן?

הלאה.

זה הכל לפי רבא.

הבעיה חולק ואומר

שאם

הפריש על הקטירה השנייה,

אז לא רק שיתכפר קטירה או תחינה ראשונה,

אלא גם התחינה שהייתה בשנייה תתכפר. איך?

כי מאחר שנתכפרה תחינה ראשונה,

אמנם היא דין גרירה.

גרירה לגרירה או אינה. בדיוק, יופי, מאה אחוז.

קיצרת את העניין, עכשיו אני יכול להתקדם.

רבאס אומר, גרירה חדה אמרינן, גרירה לגרירה לא אמרינן.

אבל אבייס אומר שגרירה לגרירה נע מאמרינן.

בסדר?

עכשיו אני יכול לשאול אתכם שאלות, לדעת אם אתם הבנתם?

אה?

אה.

מה יהיה הדין, אדם שעושה שתי אהבות מלאכה בשבת?

כן?

וזה היה בשגיגת שבת וזדון מלאכות. כמה הוא צריך להביא?

אחת.

כשהיוודע לו כמובן, לא קודם לכן.

מה דין להפך?

עשה שתי פעולות או שלוש פעולות,

והכל בזדון שבת ובשגיגת מלאכות.

אז מה?

למה? מה ההבדל ביניהם?

מה גורם את החטאות?

על מה מביאים חטאת?

בסדר, אבל על מה מביאים חטאת?

ידיעת החטא שגם במזיד, אז מה?

ברגע שהוא יודע שהוא פתר ושוגג, ברגע שהוא יוצא. השוגג, השוגג זה סיבה שנתנו לו את האפשרות להתקפל על ידי קורבן פה בעולם הזה, כן?

אז נו, ממילא מה?

אם זה, אם היה שלוש פעולות שהגיגת בזדון מלאכות,

אז כמה הוא חייב להביא?

שלוש, אחד. למה?

ידיעת שבת, הוא לא ידע לשבת. למה ידיעה אחת? כי שגגה אחת יש כאן. ידיעה של זרה. היה חסר לו את הידיעה הזו שזה שבת.

וזה גרם לו את כל התוצאות הללו של שלוש פעולות

של שלוש מלאכות.

אבל להפך,

מה הדין עם זדון שבת בשגיגת מלאכות?

שלוש.

יש פה שלוש גגות.

יופי.

נמשיך הלאה.

על כל העם מלאכה.

עכשיו, מה יהיה הדין אם הוא עשה,

כן?

שלוש פעולות, שלוש מלאכות,

הוא עשה את אותן שלוש פעולות, שעה אחר כך.

לא, זה מספיק, ההתנגלה הראשונה מספיקה.

מה יהיה הדין במקרה זה?

זה בשגיאת שבת?

לא.

אחת בשגיאת שבת, הראשונה, השגיאת שבת, איזון מלאכות.

השנייה, השגיאת מלאכות, איזון שבת.

יכול להביא אחת על הכל, יכול להביא אחת על הכל.

אבל לא נודענו על הראשונה.

לא נודע, לא נודע לו על הראשונה.

לא נודע לו על הראשונה.

לא. נודע לו רק על השנייה.

נודע לו רק על השנייה? כן.

אני אגיד לך מה שהיה פה.

הוא עשה את הפעולות הללו, כמו שאמרנו, בשש וחצי בלילה,

כן?

ואז כשהוא בא למחרת

לבית הכנסת,

מתי הוא גאה זה הרב לימד את אותן פעולות הללו,

שהן אסורות בשבת.

הוא אמר, מה? הרב לא ידעתי.

וואי.

מה הרב יגיד לו? נו, אז עכשיו אתה צריך להביא

שלוש חטאות.

כמובן.

בציא הבית, ברגע שהוא מביא אחת, והוא עשה גם סיזויית שבח, אז הוא יכפר לו על ה... אם הוא יביא שלוש חטאות,

אם הוא יביא שלוש חטאות וזה יתכפר לו,

גם על מה שעשה בראשונה?

כן.

קצר וטחן.

וחרש.

וחרש, בסדר. חרש, קצר וטחן,

בשעה שיש אחר הצהריים ביום שישי.

ומה, מה, מה?

היה שבת, רק הוא לא ידע.

הוא לא ידע.

הוא חשב ששבת נכנסת בשש וחצי.

כשהגיע שבת. זה דום מלאכות.

דום מלאכות? כן.

דום מלאכות. אבל כשהגיע שבת.

הבדל שמאחורי על השבת. נכון.

רק לא ידע שהיום שעכשיו שבת.

ושוב בשש וחצי

עשה את התולדות של הפעולות הללו.

לא, זה אותו דבר. לכן הוא שגג במלאכות,

כי הוא לא ידע שזה תולדות שהיו אסורות.

כן?

אלא מה? ידע שהיום שבת. זה כל ההבדל.

נו, אז מה הדין במקרה כזה?

אם נודע לו על השנייה,

על חרישה וקצירה, על תחינה שנייה.

אז הוא הביא עליו ראשונה והתקפל מהכל, מספיק נכון. אבל לא נודע לו.

לא נודע לו. עוד איך הוא ידע אחר כך ששבת נודע לו. בטח שאתה נודע לו. אחר כך הוא ידע ששבת.

אחר כך הוא היה שגדול שבת בפעילת מלאכות.

אז כשהוא יבוא אחר כך לעיניים להביא את הפער הזה.

אתה לא שם לב? אבל שמת לב את הציור שאני ציירתי?

אתה אמרת שאחר כך הוא עוזר מלאכות על שש שבת.

לא זכר.

הוא ידע ששבת.

זה מה שהיה הטעות שלו בראשונה,

הוא חשב ששבת נכנסת בשש וחצי.

אז גם אם הוא עשה מלאכה בסדום שבת,

אבל זה לא חייב להיות שהוא יודע שמה שעשה קודם זה היה בשבת, הוא חשב שהוא עוד לא שבת.

אבל באמת ששבת גם לא שבת. לא, על מה דיברנו?

הוא עשה בשש בגלל שהוא חשב

שבשש וחצי נכנסת שבת.

ושוב, עשה בשש וחצי

וזה בסיבה אחרת, בגלל שהוא שגג במלאכות. הוא ידע שזה שבת, אבל הוא שגג במלאכות.

הבנת?

אז מה שהקמת פה בהתלהבות, לומר,

אם הוא ידע שהיה לי שבת, אז זה כבר לבד סיבה.

לא, זה לא סיבה שידע גם על הראשונה.

נודע לו, בקיצור, נודע לו למחרת, כשהגיע לשיעור של

הרב שמוסר בשבת בבוקר,

נודע לו שהפעולות הללו אסורות בשבת.

אז כמובן שהוא התחרט, וכאב לו נורא.

שואל את הרב, כבוד הרב, מה אני עושה?

אומר לו, מה אתה עושה?

תביא של ראש חטאות.

על החרישה,

על הקצירה, מעל הטחינה.

יופי!

לאחר מכן,

לפני שהספיק לי להתכפר בהם,

להקריב אותם,

נודע לו.

בשבת אחרת הוא בא להסתכל בלוח,

והוא רואה, כתוב שהשבת נכנסת,

השבת נכנסת

בשש ועשרה.

ברור ייתכן, השבת עברה בשש וחצי,

עכשיו זה היה בשש ועשרה,

מדפדף דף אחורה,

ואז הוא מגנה, לא, זה לא היה בשש וחצי, זה היה בשש.

וואוו!

תפס את עצמו.

אז גם חיללתי שבת בשעה שש ביום שישי, זה כבר היה שבת!

מביא קורבן אחד.

האם צריך להביא... סליחה, מביא קורבן על מה ש... האם צריך להביא עוד קורבן? הוא אומר, מכיוון שהפריש קורבן על חילול שבת

שעשה בשש וחצי,

יועלה להתקבל גם על מה שעשה בשש. הוא הפריש קורבן?

אה? הוא הפריש. הפריש קורבנות. הוא הוצף עוד אחד. הוא הוצף עוד קורבן הזה, עוד קורבן עושה. הוא הוצף עוד קורבן. לא.

תלוי, הפריש שלוש קורבנות? נכון. אה, אם הוא הפריש שלוש קורבנות, בסדר. אבל אם הוא הפריש קורבן אחד, ואז נודע לו הגיע... ואם הוא הפריש קורבן אחד, על מה הוא הפריש?

הרגע על תחינה.

נו, אז זה יועיל להתכפר כל מה שעשה בראשונה גם כן. רגע, רגע, יש לי שאלה, הרב. מתי... אבל אחרי זה יש לו את הקצירה ואת החרישה של... של השנייה.

זה לא יתכפר לו, זה נכון.

מאה אחוז. אבל מתי? אתה מאה אחוז. מתי הקורבן נקרא... זה לפי רבא.

לפי אבא יש קשר.

אבל לפי הבעיה יש קשר, הכול מתכפר.

אבל אבל מתי הקורבן נקרא כדי לאנשים אחים? מתי? מתי שהוא מפריש או מתי שהוא מעלה את זה במידה?

לא, לא, כשהוא כבר הפריש,

זה נקרא קורבן חטאת.

הוא צריך לומר, הרי זו לחטאתי.

או הרי זו חטאת.

הוא לא יכול להוריד שתיים ולהגיד,

אם כבר הפריש קורבן,

קורבן,

ההפרשה הזו סיימה את יעודו של הבהמה הזו,

שאכן זה קורבן חטאת.

חטאת, אבל למה הוא חטאת? גם לזה, גם לזה... לא הבנתי.

ההפרשה היא גם הולכת למי הוא הפרש לחטאת.

על כמה מלאכות? על אחת או על שלוש?

לא, הכוונה היא, אני רוצה לך דוגמה. עכשיו הוא אומר, הפרשתי חטאת, הוא עושה שתי חטאים,

הוא עושה שתי חטאים.

אחד קצר,

זה חטא חטא. בסדר? הוא סוגר.

הוא צריך להגיש שתי חטאות.

והוא הביא חטא, אמר איזה חטא לגבי הקצירה.

הוא יכול לתפוך את זה מהקצירה לתחילה.

הוא לא בטל את החטא, הוא רק מאמיר את זה בלי חטאת של הקצירה לחטאת של התחילה. לא, מה פתאום?

משום שיש פה כבר חיוב חדש, של תחינה.

אבל זה חטא, זה לא משנה את החטא.

אבל, אבל על זה הוא צריך להביא קורבן אחר.

לא.

תדמי, בואו נחכו איך הוא חטא אחרת. זה נגמר.

אין.

לא, לא, לא, לא.

כי מאחר שהוא כבר מופרש לך פרת חטאת על הקצירה,

אז די,

צריך עכשיו להביא קורבן חטאת אחר על התחילה.

אז הוא לא יכול להגיש שתי חטאות.

לא, הוא לא יכול להגיש שתי חטאות. להמיר, אתה מתכוון להחליף.

מתוך השלוש להוריד שתיים ולהגיש בשמיים בקרא כן. לא, לא, לא.

לא, אחרי שהוא הפריש, הוא הפריש.

הבנת?

אז הוא לא צריך לבוא אליך.

מה?

אז הוא לא צריך לבוא אליך.

מתי?

הוא לא צריך להגיד קורבן רבים, חטאת רבים. ודאי שלא, זה מה שאנחנו אומרים עכשיו.

השאלה היא אם הוא הביא אחת מסך הכל על אחת מהמלאכות שעשה בשנייה.

האם זה יכפר לו על הכל או לא?

קורבן החטאת אחת

על אחת מהפעולות שעשה בשנייה.

ומה זה אמור לך? מחלוקת, אביי ורבא. בדיוק.

לפי רבא מה יכפר לו?

רק על השלב הראשון. על השלב הראשון. על השלב הראשוני. יפה.

ואילו לפי...

אביי זה הכל קשור.

מצוין.

מאה אחוז, ברוך השם. הלאה, נמשיך.

שואל את הגמרא,

ומעיד לרבא גרירה,

וכי רבא סובר דין גרע. למשל, סוגיות כאלה,

קשה מאוד להבין את זה בדרך של שידור.

כי יש הרבה שאלות שהתלמידים שואלים,

ומכוח זה הם מבינים יותר טוב את הסוגיה.

אבל אלה שבשידור, רק גאונים יכולים להבין ממילא.

אבל אם הם לא בדרגה הזו, קשה מאוד להבין.

אז כאילו הייתם פה שאלות? אני אומר, העצם זה שאתם פה איתי ושואלים שאלות, אז אתם...

יודעים להבין את הדברים.

אנחנו עוזרים לאלה שנתנו להבין. השאלה, אם הם שומעים את השאלות שלכם.

שומעים.

טוב, הלאה.

שואלת הגמרא, ומעיד לרבא גרירה,

בשורה השישית מראש העמוד,

וכי רבא בכלל סובר דין גרירה?

והייתמר

אכל שני זה תחלם

בהיעלם אחד

ונודע לו על אחת מהן

וחזר ואכל כזית בעלמו של שני.

מה יהיה הדין

אם אדם אכל

שני כזיתות של חלם?

כל כזית זה שיעור

מספיק כדי לחייב אותו, חטאת בשוגג

וכרת במזית.

הוא אכל את שני הקזיתות הללו

בהיעלם אחד.

פירושו בשגגה אחת.

לא ידע,

לא ידע שזה חלם.

כמו שגיגת שבת וזדון מלאכה.

לא ידע שזה חלם,

או לא ידע שאסור לו לאכול חלם,

אבל נודע לו על אחת מהן.

יותר מסתבר לומר שלא נודע לו שזה חלב.

אבל נודע לו על אחת מהן.

על הכזית הראשון נודע לו

שזה חלב.

וחזר ואכל כזית בעלמו של שני.

שוב אכל כזית שלישי,

כאשר עדיין נעלה ממנו שהוא אכל את הכזית השני.

זה שלוש דברים. יוצא שיש פה שני כזיתים ראשונים בעליהם אחד,

ושוב, שני ושלישי בעליהם חדש, בעליהם אחר.

מביא אחד על הכלול. השלישי גורר את השני.

הבנתם מה שאמרתי?

כמה יביא?

אחד על הכלול. אמר רבא הביא קורבן על ראשון,

ראשון ושני מתקפרים.

שלישי אינו מתקפר.

למה אם הוא הביא על ראשון, גם השני מתקפר?

כי השני נאכל, בעליהם אחד עם... הראשון. הראשון.

השני אומנם הוא בעליהם אחד גם עם הראשון וגם עם השלישי.

הראשון והשלישי הם לא בעליהם אחד.

אבל השני הוא בעליהם אחד גם עם הראשון

וגם עם השני.

אז אם הוא העביר על הראשון,

ראשון ושני מתכפרים, השלישי לא יתכפר,

כי השלישי הוא לא נאכל,

הוא לא נאכל בעל אמו של הראשון,

אלא אחר שכבר נודע לו על הראשון.

זה מובן?

כן. הלאה.

הביא קורבן על השלישי,

מה יהיה הדין אם הוא הביא קורבן

על הזית השלישי?

מה אתם אומרים, מה יהיה הדין? לפי הבעיה זה יתכפר על הראשון.

השלישי ושני מתכפרים. ראשון לא מתכפר, אין לי בעיה. ראשון אינו מתכפר.

רק השלישי והשני יתכפרו. למה?

כי שניהם,

מה זה, בעליהם?

אבל הראשון לא התכפר, כי הראשון כלפי השלישי הוא לא בעליהם אחד.

הלאה,

הביא כל בעל על האמצעי,

התכפרו כולם.

כי כלפי השני,

גם הראשון נאכל בעליהם אחד עם השני,

וגם השלישי נאכל עם השני בעליהם אחד.

לכן שייך שעל ידי כפרתו של האמצעי,

יתכפר גם ראשון ושלישי.

הבעיה, אמר,

אפילו הביא קרבה לעל אחד מהם, יתכפרו כולן.

גם אם הוא הביא על הראשון,

ראשון,

ממילא יתכפרו גם, יתכפר גם השלישי.

והוא עדין להפך. אם הוא הביא על השלישי, יתכפר גם הראשון.

למה?

נו, תגידו אתם למה.

כי מאחר ולמעשה,

כשהוא הביא, נאכל על הראשון.

הרי הראשון והשני נאכלו שניהם בעליהם אחד? כן.

אז לאחר שהשני מתכפר, הוא גורר גם את השלישי להתכפר רבוע, כי הוא והוא בעליהם אחד.

וכן על השלישי, אם הוא מקבל על השלישי.

השלישי והשני זה עליהם אחד, אז זה כפרה אחת.

ממילא גורר השני, את הראשון,

יתכפר יחד איתו.

זה דבר שאני לא אמרתי אותו.

אז זה אומר שהקצירה והתחינה... השאלה האם נאמר גרירה וגרירה וגרירה לגרירה עד אין סוף.

אז הוא אומר שהקצירה והתחינה הראשונה,

לפי הבעיה,

הוא מתכפר לא מטעם גרירה, מטעם שזה בעליהם אחד.

מה אמרתי?

לא.

זה מה שהוא בא להגיד פה, לא?

כאן מדברים שאלה שהם בעליהם אחד, זה מובן שצריך

להתכפר ביחד.

כי זה בעליהם אחד, כפרה אחת להם.

על מה אני צריך להגיע לגרירה?

על אלה שהם לא בעליהם אחד.

אתם שומעים?

על אלה שהם לא בעליהם אחד.

על אלה שהם לא בעליהם אחד,

פה צריך להגיע לגרירה.

אז דקה, דקה.

אז זה גובה השאלה של הגמרא. הרי פה אתה רב האומייר

שלא מתכפר כשהוא הפריש. הראשון לא מתכפר השלישי.

למה? בגלל שהוא לא סובר דין גרירה.

הראשון מהשני מתכפרים כי זה בעליהם אחד.

אבל השלישי לא מתכפר, כי בשביל שיתכפר גם השלישי צריך להגיע לדין גרירה.

וזה רב האומייר.

וזה גובה השאלה.

הלוא הוא אמר בעצמו שגרירה אחת,

אמרינן.

אז למה לא יהיה שני?

אז למה כשהוא הפריש על הראשון, יתכפר גם השלישי?

שהרי הראשון והשני מתכפרים מדין שזה בעליהם אחד.

ממני יוכל השני לגרור את השלישי, ולהתכפר עליו גם כן.

יש לו קשר לגרור את השלישי. מובן. אלא מהר, אבל לא סובר דין גרירה.

הבעיה, סובר דין גרירה.

זה מה שרואים כאן.

שלמה מתכפרים כולם, אפילו הביא קורבן על אחד מהם, מה אם הוא ראשון או שלישי?

כי אמנם כשהוא הביא על הראשון,

מתכפר על הראשון או השני מדין אוכל שני סרטי חלב מעליהם אחד,

אבל יכול השני לקרוא את השלישי, כי הוא והוא.

ואותו עליהם.

פה אבל זה כבר נעשה מדין גרירה.

אז למה לפי רובם, אם הוא מביא קורבן על הקצירה השנייה,

מתכוון לו על הקצירה התחילה הראשונה?

אם אין לו דין גרירה. אלא מה רואים? שהוא כן סובר דין גרירה פה.

זה תגובה השאלה.

ובזאתי חלב לא... ואילו פה רואים שהוא לא סובר את זה. איך זה מסתדר?

זה שאלת הגמרא. הוא מעיד לרבה גרירה, וכי רבה בכלל סובר שאומרים דין גרירה?

והאיתמר, והרי למדנו בבית מדרש מחלוקת, הבאה איברבה לגבי חלב,

ושם אמרו כך שהוא לא סובר דין גרירה.

הוא סובר רק שיהיה כפרה לאותם אלה שאכל אותם בעליהם אחד,

אבל כשאתה צריך כבר לפעול מדין גרירה, זה לא אומרים.

מובן?

אז הראשון והשני,

פה הם מתכפלים, לא צריך להגיע לדין גרירה, אלא מאיזה דין זה?

מדין ששניהם נעשו בעליהם?

אחד.

אבל השלישי שהוא צריך כבר לפעול, לכפר עליו מדין גרירה,

זה רעבה לא סובר.

זה הלב שני.

רבי ראשון ורבי אמרנו אומר,

אנחנו רואים גרירה רק איפה שאי אפשר בלי זה.

מה?

אנחנו אומרים גרירה רק במקום שאי אפשר בלי להגיד גרירה.

זאת אומרת, בשיעור הקודם אמרנו... לא צריך להגיע לגרירה, כאשר זה שניים, שניים נעשו בעליהם אחד,

זה נקרא כאילו פעולה אחת.

זה לא נקרא גרירה, לא צריך להגיע לגרירה.

אבל זה לא בצורה של אדם אמרנו שזה גרירה.

מה גרירה? כשאת הקצירה גררת הטחינה.

זה לא את הפעולה, זה פעולה אחרת. זה קצירה וזה טחינה. כשאמרתי,

כשאנחנו עוברים גרירה ממקום שאי אפשר בלי זה. זאת אומרת, אתה לא יכול לכפר על

קצירה מבחינה. אתה לא יכול לכפר.

זה לא עוזר.

אין כפרה לזה בלוזה.

אז זה הגרירה, זה גופה גרירה.

זה גופה גרירה.

לא.

לא. כי בסיור העפור, אתה אומר שיש. אתה אומר שלא קוראים את התחינה הראשונה לתחינה השנייה.

זה רבא.

כן. למה? כי זה גרירה לגרירה. כי זה גרירה לגרירה, ויש כפרה לזה בלוזה.

שמה יש כפרה לזה בלוזה. אז פירושו של דבר.

אז זאת אומרת, אם יש כפרה לזה ולא זה, אבל הגמרא מסבירה למה באמת לא,

כי מכיוון שכל פעולתה של כפרת התחינה הראשונה זה רק בגלל שזה נגרר אחר כפרת הקטירה,

זה לא יכול לפעול גרירה גם לתחינה השנייה.

אז למשל, אם יש כפרה לזה ולא זה,

אם יש כפרה לזה ולא זה, כמו פה שהתחינה השנייה מתכפרת והתחינה הראשונה מתכפרת והשנייה לא מתכפרת,

אז יש כפרה לזה ולא זה, אז אם יש כפרה לזה ולא זה,

אז

אז בסדר, אז לא אומרים גרירה לגרירה. לא צריך להגיע לזה.

אבל אם אין בין כפרה לזה ולא זה. לא צריך להגיע לזה. מה אם שאוכל שלושה זית החלב?

בדוגמה הזו שדיברנו עכשיו,

מה אתה רואה שם? ששייך שיאכל

שני זיתים בעליהם אחד, ושוב שניים ושלישי בעליהם אחר.

במקרא הזה איך אתה מתייחס?

פה בשביל לפעול כפרה לכולם, אתה חייב לפעול דין גרירה.

אז אותם אלה

ששייך להכניס אותם בקטגוריה של אוכל שני זיתים וחלב בעליהם אחד,

אלה לא נפעל כפרתם מדין גרירה.

אלה כפרתם נובעה מגלל שזה נקרא פעולה אחת.

זה נקרא אכילה אחת.

אגב, זה שני כזיתים,

אבל זה פעולה, זה אכילה אחת. איפה הוא אכיל? שניים וחלב?

לא, אפילו לא.

אפילו שעה יש הפסק, אבל הכל בעליהם אחד, לא ידע.

הביאו לו, הגישו לו לצלחת

מאיזושהי מסעדה ככה,

שהיה כתוב על זה הכשר, כן?

הוא חשב שזה בסדר, זה גלאט.

אבל התברר לו שזה חלב גלאט, זה לא גלאט, זה לא חלב.

אתה מבין?

הגישו לו והוא אכל

כזית אחת.

בינתיים יצא לפטפט, יצא לעשן סיגריה,

ושוב, אחר שעה חזר ואכיל שוב את הכזית השני.

הבנת?

זהו אכל אחר שנודע לו שמה שהאכל בראשונה זה לא טוב.

נודע לו על כזית ראשון,

כן?

וזהו.

לאחר מכן נאכל כזית שלישי,

כשעדיין לא נודע לו על השני.

יוצא שהשני והשלישי זה בעליהם אחד, והראשון והשני בעליהם אחד.

אבל השני קשור לשני.

מה לדעתי בדיוק ככה, הוא אכל כזית חלב בצד?

אני צריך לחפש עכשיו סיטואציה איך זה בדיוק קרה.

הבאתי לך את הדוגמה, נו, מה הבעיה?

הגישו לו שתי מנות,

ששתי המנות הללו היו של חלב.

בכל מנה היה כזית חלב.

אכל מנה אחת,

ושוב לאחר זמן,

אכל מנה שנייה.

לאחר מכן נודע לו שמה שאכל בראשונה זה היה חלב.

ושוב, הזמין מנה נוספת בהבנה שכאילו השלישי זה לא חלב.

מנה שלישית, ובסוף המנה השלישית גם הייתה חלב.

אבל המנה השלישית, יחד עם השני, זה בעליהם אחד.

כי נודע לו רק על הראשונה, לא על הכזה את השני.

מובן?

עכשיו נראה את התירוץ של הגמרא.

בטר דשמעה מאביה גמרא סברא.

כלומר,

באמת רבה בתחילה לא סבר דין גריראה.

לא סבר.

אבל,

לאחר שהוא שמע מאביה,

אז הוא אכן הסכים איתו שאומרים דין גריראה.

הבנ?

אז אין קושייה.

כשהוא, כשעלה הדיון בבית המדרש לגבי אוכל שני זיתו חלב בעליהם אחד,

כן?

ונודע לו על הראשון, וחזר ואכל בעליהמו של שני.

פה רבא אחז שלא אומרים דין גמרא.

רבא אמר,

מתכפר, רק אם הוא נותן על הראשון, מתכפר לו השני.

התכנתה על השלישית, מתכפר לו השני.

על השני מתכפר הכל.

אבל לא שאיך שבראשון מתכפר הכל.

כי הוא סבר בתחילה שאין דין גריראה.

אבל כשאחר שהוא שמע שאביה אוחז

שיש דין גריראה,

והתקבלה סברת אביה אצל רבא,

אז אכן הוא חזר לטעון שבאמת יש דין גריראה.

והגמרא לגמרא. שואלת הגמרא, יא אחי תחינה, למי תגרור לתחינה?

אם הוא סובר כמו אביה,

נו אז גם התחילה הראשונה תגרור לתחינה השנייה, להתכפר.

למה פה רבא עדיין עומד בדעתו שלא יתכפר תחינה שנייה

מאחר ומתכפר עוגה על התחינה הראשונה?

עונה הגמרא, גריראה ידלה,

גרירא דגרירא לתלה.

בזה הוא עדיין חולק על הבעיה.

הוא הסכים שאומרים גריראה כן,

אבל שנגיד גם גריראה לגריראה, זה הוא לא אוחז.

מובן.

אז לפי רבא,

גריראה חדה אמרינן, גריראה לגריראה לא אמרינן.

לפי אביה,

לא רק גריראה אחת אומרים, אלא גם גריראה לגריראה אמרינן.

סטיימא.

מה?

סטיימא. כן.

זה מה שנראה.

נראה את רשי.

ומי יתלה לרב הגריראה,

אתם איתי?

מצאתם את רשי?

וואי, וואי, וואי, וואי.

אני לא יכול להמשיך.

הזמן, אתה רואה?

נו, אתם איתי?

ומי ידלה לרב הגריראה? וכי רבה סובל דין גריראה? התחילה שועימה כפריך.

השאלה היא על התחינה שהיא אחת עם הקצירה השנייה.

דמגררה עם הקצירה,

שהיא למעשה

יחד עם הקצירה השנייה,

ואף על גב

דה קורבן, סליחה, טעיתי.

תחינה שעימה כוונת תחינה הראשונה,

שהיא נגררת להתכפר עם הקצירה שהיה בראשונה.

ואף על גב דה קורבן, להווה היא קצירה עברית. אפילו שהקורבן למעשה לא הופרש על הקצירה הראשונה אלא רק על השנייה.

דהינך גריראו, לאו גריראיכא. אומר רשי,

כשהוא מתכפר על הקצירה הראשונה זה לא בדין גריראה.

אלא זה מדין שזה היה בעלם אחד.

דין אכלו לב גריראי, כזה קצירה וקצירה בעלם אחד לב גריראי, זה לא נקרא גריראה.

דכל שם עבירן נכפל כמה פעמים בעלם אחד,

אין בו אלא חטאת אחת, מאחר שזה קצירה וזו קצירה וזה בעלם אחד,

די בחטאת אחת, לא מדין גריראי.

אחר כך הבהיר רשי את הדין לגבי האוכל של שני זת אחלה בעלם אחד, בסוף אחד גם שלישי.

אז אם נודע לו בין הראשון לשני,

על הראשון,

סליחה, נודע לו אחר שאכל את השני, נודע לו על הראשון,

אז ראשון ושני מתכפרים, אם הוא יפריש על הראשון, ראשון ושני מתכפרים,

שהרי בעלמו היה, שהרי זה היה בעלם אחד,

אבל שלישי אינו מתכפר.

ולא אמרים לנו, הואיל והשני מתכפר עם הראשון,

שבעלמו נגרר לשלישי עמו וכפרתו. לא אומרים,

הואיל והשני בין כך מתכפר עם הראשון בגלל שזה בעלם אחד עם הראשון,

אז גם יגרור את השלישי איתו להתכפר.

ואף אחד גם לא שייך בעזה ראשון, אפילו שלמעשה השלישי לא שייך בעזה מהראשון.

למה לא? כי הוא לא סובר גרירה.

הביא קורבן שכשיפרישו הזכיר בו שם אותו זית.

כלומר, מה שייך לומר הביא קורבן על הראשון, הביא קורבן על השלישי?

שייך לומר, בגלל שכשהוא אמר

קורבן זה, הוא אמר אני מביא אותו על זית ראשון שאכלתי.

זה מה שרשי אומר.

אז

אני אומר שראשון ושני מתכפרים, אם מביאה לראשון ולא השלישי,

ואם זה על השלישי!

שלישי ושני מתכפרים ולא הראשון.

אבל הביא קורבן על האמצעי,

נתכפרו

כולם ברשי, ואין זה גרירה,

אלא כולם בעליהם של זה היו.

הרי כולם, גם הראשון וגם השלישי,

זה בהעלמו של השני.

אבאי אמר, אבל אבאי טוען שהכל מתכפר, למה דעית לגרירה?

אז הגמרא שואלת איך ייתכן שרבא פתאום סובר גרירה, ושם הוא אמר לא.

עונה הגמרא בתרדשמא רבא מהבייד אמר

אפילו הביא קורבן על אחד מהם נתכפרו כולם דידלי גרירה.

לאחר שהוא שמע שהוא סובר שאפילו הביא קורבן על הראשון או השלישי נתכפר הכל

בגלל דין גרירה, הדרמאי הוא, אז גם הוא חזר בו

ואמר לה עיד לוהל, ואז הוא אמר את מה שהזכרנו מקודם לגבי קצירות תחינה.

דמיכפרה תחינה סוימה בגרירה שהתחינה הראשונה

מתכפרת מכוח דין גרירה של הכטירה הראשונה.

יחי, אם כך, דרמאי סבירה לדעמר גרירה,

אז תחינה שעימד דאחפרה בגרירה תגרור נמי לתחינה שכנגדה

משום שני זה תאכלה בעלם אחד.

אז למה באמת שהתחינה הראשונה שמתכפרת היא מדין גרירה לא תגרור בכפרתה גם לתחינה השנייה?

התשובה זה כבר גרירה דגרירה, וזה לעת לגרירה דגרירה, כי אחי דגרירה קמה הייתה

לא איכה הפרא אלא בגרירה מאחר והתחינה הראשונה היא לא מתקפרת אלא מכוח דין גרירה

זה לא עליה ולא על קצירה של אימא מהקורבן. הרי הקורבן שהופרש זה לא הופרש לא עליה ולא על הקצירה שאיתה, לא על הקצירה הראשונה.

אלא זה א-גריר בעדי קצירה, אלא כל זה בגלל שזה נגרר אחר הקצירה.

ילקח לו הדרק תגרירה לבת רייתא משום שאין תחינה. לכן לא שייך לומר שיהיה גרירה

מכוח תחינה ראשונה שיתקפר מכוח הגרירה גם על התחינה.

שנייה כי זה כבר נקרא גרירה לגרירה וזה לא אומרים גרירה אחת אמרינה גרירה לגרירה לא אמרינה

כן.

מה שצריך לעשות זה לשנן

את הדברים.

שוב.

מה?

אה, לא ההזדמנות הזו.

אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי.

אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי.