מה שממשלות ישראל לא מבינות! | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
בבקשה.
נציב יום, קארין בת מרים חזרה בתשובה
הצלחה לילדים בתורה ותזכה לזכות את הרבים תמיד.
ויראו אותך שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה
בתוכח האישה בית פרעה.
אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, שפרעה כתב לשרה ארץ גושן בכתובתה.
ולפיכך נתיישבו ישראל אחר כך
בארץ גושן.
כי הקדוש ברוך הוא הכין מקודם מקום לישראל שישבו במקום
שנתקדש על ידי זה שהיה שייך לשרה אימנו,
שכבר ניתן לה על ידי פרעה.
לכן בחר יוסף הצדיק את ארץ גושן,
ומה שאמר לפרעה ארץ מקנה היא, כאילו זה הסיבה,
זה היה רק לפנים.
אבל הטעם האמיתי היה שארץ גושן נתקדשה
בזה ששרה קיבלה בעלות על ארץ זו.
ולכן נבחר המקום הזה,
מפני שאין שולט בו טומאת מצרים.
לומדים מכאן שאפילו הדומם מקבל השפעה של קדושה
על ידי זה שנכנס לבעלות של נשמה גבוהה כשרה אימנו.
הוא מוכח מכל הפרשה שפרעה לא לקח את ארץ גושן משרה,
כשם שלא לקח את המתנות שנתן לאברהם.
זהו גם כן הסוד של שבט לוי,
שלא נשתעבדו כלל במצרים,
ולא נשקעו בטומאת מצרים כשאר השבטים.
דהנה כבר אמרו חכמים זיכרונם לברכה בסוטה יא על הפסוק ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך בפה רך.
מתחילה לא הכריחו אותם לעבוד,
אלא פיתו אותם בכל מיני פיתויים,
וגם נתנו שכר
לכל בונה פיתום ורעמסס וכדומה.
ואף המלך בעצמו תלה לבנה של זהב על ליבו והראה חיבת העבודה.
ולכן לא התחשבו ההמון ובאו כולם למצרים לעבוד עבודתם של המצרים.
נשאלת השאלה, איך עזבו את ארץ גושן שנבחרה על פי יוסף הצדיק,
אבל הם נתפתו מפני שכר עבודתם שנתנו להם בתחילה.
מה שאין כך שבט לוי,
הם לא עזבו את הישיבה
ולא את גושן,
ונשארו שם יושבים ועוסקים בתורה,
כי מתחילה לא הכריחו אף אחד שיעבוד.
אבל ביקשו לכל אחד שילך ברצונו וגם נתנו שכר על זה.
לפיכך שבט לוי,
שלא נתפתו
ולא יצאו מארץ גושן, נשארו בלא שעבוד כלל.
210 שנה הם הרוויחו
בגלל שלא התפתו פעם אחת.
יוצאים פעם אחת לפלוס,
במקום פלס מעגל רגליך, מתפלסים.
גם המצרים לא יכלו לשנות דיבורם,
להכריח אותם שיבואו לעבוד את שבט לוי,
כי גזרת מלך היא.
וכך נשארו בכל גלות מצרים,
משוחררים מכל עול ועוסקים בתורה.
כשפרעה ראה ששבט לוי לא הלך,
מה יעשה?
כמו ממשלת ישראל, איך נוציא אותם?
מה נעשה?
ולהכריח אינו יכול כי כבר הכריז מתחילה שהם פטורים.
והמלוכה הרי ניתנה,
המלוכה הרי נתנה לכל עובד במדינה לאכול ודאי.
מצרים הייתה סוציאלית.
וגם כל המשפחה של העובד קיבלו פרס מבית המלך למזון אותם.
אז מה עשה?
פרעה ציקה רוז,
מי שלא עובד לא יקבל מזון.
כמו בישראל,
מי שלומד לא עובד,
לא יכול לעבוד,
שימות ברעב.
אתה לומד עד הסוף, עד הקבר.
אסור לצאת לעבודה.
עכשיו הם כבר,
יש להם גזרה חדשה, לצאת, לצאת למכללות, לצאת, ללמוד,
להיות אקדמאי, תהיה אקדמאים.
וממילא זה היה הכרוז של פרעה, שמי שאינו עובד לא יקבל מזון, יבוא גם שבט לוי לעבוד כי אחרת ימותו ברעם כי אין מזון.
אבל הם בקדושתם לא נפלו ברוחם.
וגם מגזרה זו לא נפלו ברוחם ונשארו בישיבה לעסוק בתורה.
כמו הגזרות שעשו פה, שהורידו לכולם את התקציבים ולילדים, והורידו את הכול.
העיקר שיוכרחו לעזוב את הישיבה.
ואדרבא, נתרבו הספסלים.
אמנם יש להתבונן, אז ממה ניזונו שבט לוי כל הזמן?
שאלה זו שואלים חכמים זיכרונם לברכה,
ומספרים לנו דבר פלא.
כל משפחה ומשפחה,
ממה שהיו מקבלים מזון ופרס מבית המלכות,
היו מפרישים חלק מזה ומביאים לארץ גושן ונותנים לשבט לוי.
וזה נמשך בכל ימי גלותנו במצרים.
210 שנה לפרנס אותם.
עשרות אלפים
התבוננו החי.
כמה גיבורי רוח היו אז בני ישראל.
לא רק שלא התאננו על שבט לוי שאינם זזים ממקומם,
והם-הם משועבדים לפרעה במצרים בכל מיני שעבודים קשים,
אלא שפרסו מלחמם הדל ולחם של בני ביתם וטפם, שניתן להם על ידי פרעה בצמצום גדול,
והוליכו לשבט לוי בכבוד גדול ודרך ארץ נפלאה.
ולא שמעו מאף אחד שיתאונן ויאמר, למה אני צריך לתת להם?
ילכו ויעבדו גם הם.
ואם לא זקנים, אז לפחות שישלחו את הבנים לעבוד.
לא היה שם כך.
לא דיברו.
לא הרהרו חס ושלום על קדושי אנשי שבט לוי שעוסקים בתורה.
כי כולם הכירו והבינו כי צריך שיישאר חלק הגון בכלל ישראל,
שיהיה תורתם אומנותם וכל מעיינם בעסק התורה לבד.
ולכן פרסו כל אחד מלחמו וזנו ופרנסו את כל שבט לוי,
הם ובניהם וכל השלהם,
ודאגו שלא יחסר להם מאומה.
זה עוד לפני שניתנה תורה ואמרה שצריך לתת מעשרות לנביאים.
כבר עם ישראל השכיל והחכים לבד,
מה עשה כן?
כתוב, כבד את אדוני מהונך,
אמרו חכמים זיכרונם לברכה,
אל תקרא מהונך אלא ממה שחננך,
כי אותיות אחעה הן מתחלפות, אותיות גרוניות.
ה' וח' מתחלפות.
מי שחננך,
הונך, חננך,
כדי שימלא אסמיך לעתיד לבוא מי שמכבד את השם מהונו,
ממה שחנן אותו,
אחד חנן אותו בממון, אחד חנן אותו בקול להיות חזן, אחד חנן אותו בחוכמה,
בכל מה שחנן אותך כבד את השם,
תעשה מה שהוא רוצה עם מה שחנן אותך.
ואז ימלא אסמיך לעתיד לבוא.
פירוש, לאו דווקא אם קיבצת הון ואתה עשיר צריך לתת לצדקה,
אלא אפילו מזונותיך מצומצמים.
יש לך להפריש חלק ולתת לאחיך,
לענייך,
ובזה תכבה את השם שציווה על כך.
אתמול דיברתי על זה בהרצאה,
ואמרתי שגם עני שמקבל עשרה שקלים מפריש שקל.
אין אחד שלא מקבל חמש מאות שקל בחודש,
אז ודאי שהוא יכול להפריש חמישים שקלים.
חמישים שקלים זה שקל וחצי, אמרנו, בערך.
אז אתה יכול להציל את העניים האמיתיים בישראל? אין עני אלא בדעת.
אנשים מסכנים הולכים לגיהינום, אפשר להחזיר אותם בתשובה.
הבנים של השם, כבד את השם מעוניך.
אחרי שדיברתי שם, וכולם מחאו כפיים לרן בניטה שדיבר,
חמש הוראות קבע.
ואחר כך אומרים בבוקר, ואהבת את השם בכל מאודיך,
בכל ממונך.
אפילו שקל וחצי לא משקיעים לכבוד השם להחזיר את הבנים שלו.
לא יאומן כי יסופר.
אבל עם ישראל שהיו במצרים,
הבינו זאת.
והיו הולכים לתת להם מפיתם,
ממאכלם, אף על פי שהיו מצומצמים מאוד.
אלה עובדים ומשעובדים,
והילדים שלהם משלימים את הלבנים,
ואלה יושבים ולומדים תורה, מתנדנדים על הסטנדר,
ואלה מפרנסים את אלה.
איי, איי. כל זה אנחנו למדים מה היה גדול הדור של יוצאי מצרים,
שלא היה להם תורה שבכתב, וכל שכן תורה שבעל-פה.
לא ראו עדיין ניסים ונפלאות,
לא היה להם מקדש ראשון ולא מקדש שני,
לא היה נס חנוכה ולא נס פורים,
לא נקרע להם עד עיני ים ולא ירד להם המן.
ואף על פי כן,
כל כך גדולת הנפש וגבורת הרוח,
לחסוך מעמל כפיהם ולא לחוס על רעבון ביניהם,
ונתנו כל משפחה, חלקם, לשבט לוי,
העוסקים בתורה,
אכן,
לא לחינם זכו להיות דור דעה,
דור מקבלי התורה.
ומצינו שרבי שמעון בר יוחאי אמר כי דור נפלא כזה של דור המדבר,
לא היה ולא יהיה עד ביאת גואל צדק.
צאו ראה במצבנו, אנו.
אנחנו, שכבר שמענו וראינו כל כך הרבה נסיעים,
ירידת המן, 40 שנה לקטו כולם,
ומצאו בביתם כל אחד ואחד בדיוק,
המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר,
ולמדנו מידת הביטחון, לא להניח למחר.
ואם יניחו למחר, ירום תולעים ויבאש.
ולהפך, מערב שבת היה מונח עד למחר ולא התליע.
וכן, בערב שבת מצאו כל אחד ואחד שני עומרים,
באותה מידת הלקיטה שלקטו בכל יום.
וזה ראו 40 שנה.
וכתב רבנו סעדיה גאון,
שהנס הגדול ביותר היה ירידת המן,
כי כל הנסים היו לשעה.
כגון קריעת ים סוף וכדומה.
אבל נס ירידת המן נשתהה 40 שנה, יום אחר יום.
ואחר כך ראו מלחמת 31 מלכים,
וחומת יריחו נופלת בשבע עקפות,
וראו ניסים ונפלאות,
ואי אפשר להכחיש.
אחר כך בית מקדש ראשון, ועשרה ניסים שנעשו במקדש,
וכן המקדש הראשון.
וכן במקדש שני ונס פורים ונס חנוכה,
ועל הכול קיבלנו תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
ואף על פי כן לא מגיעים לעדינות הנפש בטוב ליבם של יוצאי מצרים,
אפילו שקל וחצי לא מוכנים לתת להציל נשמה יהודית.
לא יאומן כי יסופר.
איזה דין יהיה על אותם אנשים שיכלו לתת שקל וחצי ביום בשביל להציל את אחינו בית ישראל ולהביא את הגאולה.
איפה אנחנו ואיפה עדינות הנפש של יוצאי מצרים,
שחילקו את לחמם המצומצם בשמחה גדולה,
להחזיק את שבט לוי,
שאינם עובדים לזונם ולפרנסם.
לא בכדי זכו לקבל את התורה.
זה דור דעה.
זאת אומרת,
דבר פשוט,
דבר פשוט, עוד בלי תורה ובלי ציוויים ובלי מצוות.
ופה בשקל וחצי אתה מקיים מצווה בכל יום.
פדיון שבויים זה הגדולה במעלות הצדקה. יש שמונה מעלות לצדקה בשולחן ארוך מובא.
פדיון שבויים זה המעלה הכי גדולה שאדם חייב לתת כל ממונו, אם צריך, בשביל לפדות שבוי.
פדיון נשמות זה למעלה מפדיון הגופות.
אז איך אנשים לא משקיעים שקל וחצי? אתה משקיע בעצמך, אתה פודה את נשמתך, אתה,
שיהיה לך חלק לעולם הבא, אתה בעצמך תנצל,
כי אתה שבוי ביד היצר. תפדה את עצמך.
שקל וחצי בלבד, חמישים שקלים.
ואתה יכול להיות שותף
בקרן ההרצאות להציל יהודים שיחזרו בתשובה למים שבשמיים.
אם ממשלות ישראל לדורותיהן היו יודעות את הסוד הגדול הזה,
ישראל הייתה מתברכת לאין שיעור,
ולא היה צריך בכלל בכלל מלחמות.
ואפשר היה להביא את הגאולה,
אם היו עושים את זה ברצון,
אבל אין שכל.
כי אם היה להם שכל,
הם היו מאריכים את הגלות.
אז מן השמיים דואגים שלא יהיה להם שכל.
אדם חושב שהוא נותן למי שהוא רוצה,
הוא לא מבין שגוזרים מן השמיים. רבנו בחייה אומר,
כשאדם הולך אצל עשי לבקש ממנו כסף,
העשיר לא קובע כמו ייתן.
מן השמיים גוזרים עליו כמה ייתן לזה וכמה ייתן לזה.
הוא בעצמו לא מבין, זה בל יעליו, זה לא בל יעליו, זה לא מצא חן בעיניי, זה כן מצא חן בעיניי. איך זה הולך?
לפי הזכויות שלו ככה.
לכן ירמיה קילל,
שיפלו בעניים שאינם מהוגנים. זאת אומרת, אתה נותן לעני, אבל הוא לא הגור, רמאי, נוכל, הכול,
ובסוף אתה נתת את הכסף, אפילו לא על הקרן של הצבי.
אז זאת אומרת, בשביל שאדם יזכה,
צריך להיות בעל זכות.
אז אדם ששואף מן השמיים, מזכים אותו.
אבל בית שלא פתוח לצדקה, פתוח לרפואה. את הכסף הוא ייתן.
השאלה למה?
לא כדאי להציל את בניו של הקב' ברוך הוא בלקיים כבד את השם מהוניך?
אז איך תשקר ותגיד שאתה אוהב את השם בכל מאודיך?
איפה אתה אוהב אותו?
שקל וחצי אין לך לתת?
בשביל השם יתברך שבניו יחזרו בתשובה?
מה, אתה כמו ממשלת ישראל?
אוי ואבוו.
רבי חנן יאמר אנגשיו אומר, רוסו הקודש ברוך הוא זה קודש רואין,
לפי כוחר בעולם תורו ומסורו של נעמור, אדם אפס למען סדגוי, כדי לתורו ויעדיו.