הכרת המידות והשמוש בהם | הרב אמנון יצחק
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
נציב יום נועם בן אורנה והילה בת טובה רפואה שלמה וחזרה בתשובה מהרה
ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה
ויאמר אל שרי אשתו
הננה ידעתי כי אישה יפת מראה את
כתב הרמב״ן
ודע
כי חטא אברהם אבינו חטא בשגגה שהביא אשתו הצדקת
במכשול עוון
וגם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה מפני הרעב
עוון אשר חטא
וכבר תמהו
שהרי יציאתו מן הארץ נמנית בין עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו
ואיך חשב זאת הרמב״ן לחטא
וכן יצחק אבינו עליו השלום למד ממעשה אביו
לרדת מצרימה בעת הרעב
וכמו שאומר רש״י
שהיה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב ואמר לו הקדוש ברוך הוא אל תרד מצרימה
שעתה עולה תמימה
ואין חוצה לארץ כדאי לך
ולא היה עולה על דעתו של יצחק לרדת
אם היה במעשה של אביו עוון
אז זה קושיות על הרמב״ן?
כתב המהר״ל מפראג זיכרונו לברכה בספרו גבורות השם כט
והנה הרמב״ן זיכרונו לברכה
נתן טעם לדבר מפני שהיה אברהם מביא את שרה בניסיון גדול
שאמר אחות יהי
ולקחה פרעה על ידי זה
בשביל זה הביא הקדוש ברוך הוא את זרעו במצרים גם כן
וכמו שהביא על פרעה נגעים גדולים
כך הביא הקדוש ברוך הוא על מצרים נגעים גדולים עד כאן לשונו
במה שאמר אברהם אבינו אחות יהי ולא אשתי היא
אז הוא גרם שפרעה לקח אותה אבל הוא חשש שאם הוא יגיד שהוא הבע
והוא יחשוק בה אז הוא ירצח אותו
אבל אם זה אחותי
אז הוא יבקש את ידה מהאח שלה גדול
וייתן לו מתנות וכולי וכולי וחייתה נפשי בגללך
אבל הוא הביא אותה במכשול
כך אומר הרמב״ן
וכבר הקשו עליו קושיות עד שנעקר פירושו מכל וכול
מה הקושיות שהרי אחר שנגזר הגלות עליו
חזר אברהם
כשהלך לגרר
ואמר שוב פעם אחות יהי
אצל אבימלך
ואיך ייתכן זה שאחר שחטא וענש אותו עונש גדול יחזור לחטא?
חלילה לומר כן
ועוד יצחק שאמר אחות יהי למה עשה זאת?
אחרי שאברהם אביו נחנש, איך יחטא הוא גם כן?
עד כאן נשונם
אבל מצאתי מקור לדברי הרמב״ן בזוהר הקדוש
בפרשה הזו
אמר רב יהודה
על דנחית אברהם למצרים
בלא רשות
השתעבדו בנוי במצרים ארבעה מאין שינין
דאה כתיב
וירד אברהם מצרימה
ולא כתיב
רד מצרים
והצטער כל ההולליה בגינה דסרה
אז כתוב שהוא ירד בלי רשות
ומדייק הזוהר הקדוש
ואומר
וירד אברהם מעצמו
לא כתוב רד
והצטער כל אותו הלילה בגלל שרה
ובגלל שהוא ירד למצרים השתעבדו בניו ארבע מאות שנים
ייתכן שדברי הרמב״ן
בנוגע לשרה מקורם גם כן בדברי הזוהר
שכן ירידתו של אברהם למצרים גררה אחרי התביעה של פגם בביטחון
כיוון שלפי מדרגתו הרמה בהכרת השם
נדרש היה ממנו שיתגבר גם על סכנת הרעב
ויבטח
שהבורא יתברך לו יעזבנו וימציא לו פרנסתו
מעתה ניתן להיאמר
שגם העובדה של עצה
בנוגע לשרה שהוא אמר אחות יהי
היה בה משופגם בביטחון
לפי ערך מדרגתו
שכן יכול היה לבטוח בשם
שלא יאונה להם כל רע
ואילו הוא השתמש בתחבולות
והביא את שרה לידי ניסיון גדול
שנחשב לו לחטא לפי ערכו והכרתו
אבל מה שקשה על הרמב״ן
יש להקשות גם על הזוהר הקדוש על רב יהודה שאומר בזוהר הקדוש
אז איך נתרץ את הדברים?
הרי הקושיות הן קושיות איך הוא חזר ואמר עוד פעם בגרר אחות תהי היא ואיך הבן שלו יצחק אמר גם כן אותו תכסיס אחות תהי היא
אם זה היה חטא עוון איך חוזרים עליו פעם שנייה
אז הקושייה חוזרת כבר גם על הזוהר הקדוש איך נתרץ
נראה לבאר
איתא בגמרא בחולין כה אמר מר עוקבא
אנא להמילתא חלא בר חמרה לגבי הבא
דאילו אבא
כי אבא אכיל ביסרא היידנא
היידנא אומרים אחרים
לא אבא אכיל גבינה עד למחר כי השתא
מר עוקבא אומר אני כמו חומץ בן יין לגבי אבא שלי
כי אבא שלי כשהיה אוכל עכשיו בשר
לא היה אוכל גבינה עד למחר באותה שעה
עשרים וארבע שעות
ואילו ענה
בהאי אסעודתא הוא דלא אכיל נא
אסעודתא חרינא אכיל נא
אני הייתי אוכל בסעודה זו בשר ובסעודה הבאה
אני כבר הייתי אוכל גבינה
אז זה הוא קורא לעצמו שהוא חומץ בן יין
חומץ הכוונה יין שפג
טעמו והוא החמיץ
אז זה כאילו לא טוב
חומץ בן יין
במקום שיהיה יין בן יין חומץ בן יין
אמר שמואל
ענה להא מילתא חלא בר חמרה לגבי אבא
גם הוא אומר משהו דומה
שמואל אומר
אני לגבי הדבר שאני אומר עכשיו אני גם כן נקרא חומץ בן יין לגבי אבא שלי
דאילו אבא
הווה סייר נכסה טרי זימנה ביומא
וענה לו סייר נא אל אחדא זימנה
למה אני חומץ בן יין לגבי אבא שלי? הוא היה מסייר את הנכסים שלו פעמיים ביום
ואני הייתי מסייר אותם רק פעם ביום לפי הפשט
אז מה זה מסייר?
בודק מה קורה בנכסים הולך לכרם הולך לפרדס הולך לפה לראות במביאה הגמרא כמה דוגמאות
שהצילו בזה מן הנזק וכולי וכולי
אבל הרב גלינסקי מביא פירוש שהכוונה היא גם בדברים יותר עמוקים
סייר נא נכסה זה לבדוק את עצמי בעניינים הרוחניים
מה קורה עם המצוות, מה האיכות שלהם, מה הערך, מה אני עושה, מה לא עושה
אז הוא פעמיים היה עושה חשבונות רוחניים ביום והוא היה עושה רק פעם אחת ביום חשבון
טוב שמענו שתי דוגמאות ועוד איתא כעין זה במדרש
בבראשית רבת תולדות כתוב, אמר רבן שמעון בן גמליאן
כל ימיי הייתי משמש את אבא
כל ימיי הייתי משמש את אבא
ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשו את אחיו
כל החיים שלי שימשתי את אבא
ולא שימשתי אותו אחוז אחד ממה ששימש
עשו את אביו.
למה?
אני בשעה שהייתי משמש את אבאה הייתי משמש בבגדים מלוכלכים
ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים
ממש כמו הנשים של היום
שבבית הם חלוק
לא תמיד נקי וכשיוצאות החוצה הן מתלבשות יפה לאחרים.
אבל עשו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות.
בגדי עשו החמודות.
לכאורה הדברים תמוהים.
גדולי עולם אלה שחיו חיים קדושים ונעלים
וכל מגמתם הייתה לקיים את התורה על הצד המעולה ביותר
והם ראו את מעשי אבותיהם
והם הבינו את המעליוטה שבמעשים של הוריהם
או של אלה שהם אמרו
עד שהמשילו את עצמם כלפיהם כחומץ לגבי יין.
מי מנע בעדם מלאחוז במעשי אבותיהם בידיהם?
מה,
נבצר ממר עוקבא לנהוג זהירות בענייני בשר וחלב כמו שנהג אביו?
מה, הוא לא יכול להתאפק
רק מסעודה לסעודה ולא יכול לחכות עד מחר 24 שעות?
או אחי,
כבד הדבר משמואל לסייר את נכסיו פעמיים ביום כמו אבא שלו,
עד שהוא אומר שהוא כחומץ
מול אביו שנחשב כיין?
אז תסייר עוד פעם, מה קרה?
ורבן שמעון בן גמליאל,
שהוא השתאה למידת כיבוד אב ואם של עשו הרשע,
האם כבד ממנו להחליף את הבגדים המלוכלכים ולשמש את אביו?
בבגדי מלכות?
בעיה לייחד בגדים מיוחדים לאבא ולשמש אותו?
מה, הקושי להחליף בגדים זה הבעיה?
מה אתם אומרים?
מה אתם אומרים?
מה זה כוונה?
אז שיתכוונו, מה זה כוונה?
אז שיתכוון, מה הבעל התכוון?
אם אומרים לו להתכוון בכל מצווה, למה שלא יהיה להם? אבל אם הם רוצים לקיים הכול, למה שלא יהיה להם?
למה שלא? מה הבעיה להחליף בגדים?
זה לא בא ממנו. מה? זה לא בא ממנו. איפה זה בא?
פעם אחת גם לאב. כל הכבוד.
אז עכשיו שיתחיל לעבוד על זה, מה הבעיה?
מה באמת בעיה לסייר עוד פעם?
לא כנראה למידות של האבא למשל, כמו המידה שלו בפרוטה.
מה הבעיה? אז תקן את המידה.
אז תקן את המידה, מה הבעיה? הרי גם אנחנו צריכים לתקן את המידות. אם יש לך גאווה,
אתה צריך לעבוד על הענבה.
אם אתה קמצן, אתה צריך לעבוד על נדיבות. תעבוד על זה, מה הבעיה?
בגלל שלא יהיה עם גאווה, שינויון זמן. איזה גאווה? מה גאווה? אדם שמתקן את המידות זה גאווה?
חשבתי שהדוגמה של הבשר וחלב, שהוא אמר ש... כן.
זה רק מסמן איך הוא היה בשם בכל המצוות, זה רק מודל כזה,
ובגלל זה הוא אומר אני תיכון את זה עליו. נו, אז מה, אז מה הבעיה?
אז תהיה ככה, מה הבעיה?
מה, לא צריך לשאוף למעלה? צריך לשאר באותו מקום?
זה לא דומה לאחותי שאמרה הממש?
מה זה אומר?
הוא לא אמר שהיא אשתו,
אבל בתקופה היא גם הייתה אף פעם.
מה זה קשור? אז מה אתה רוצה להגיד? אולי הם אמרו בזה שהם בסדר פעם אחת שהם עשו. אבל הם טענו שהם חומץ כמו ימי ביחס ליין.
אמר רבי אבהו,
מרש
הווה מנה
עין בתננה.
מההתחלה הייתי אומר שאני ענף.
זה אומר רבי אבהו.
כיוון דחזינא לל רבי אבא דמין עכו דאמר איהו חטאמה ואמר אמורא חטאמה ולא כפיד אמנה לאו עין ותנא אנא.
מה כתוב?
שרבי אבו אומר אני חשבתי בהתחלה שאני ענף
אבל כשראיתי את רבי אבא דמין עכו
שהוא היה דורש בציבור
ואומר טעם
והמתרגם שלו
היה אומר טעם
לא מה שהוא אמר, לא תרגם את מה שהוא אמר
או שתרגם את מה שאמר והוסיף טעם משלו
והוא לא הקפיד עליו
אמרתי אני לא ענף
אם ככה אני לא ענף
הנה במקרה זה
לא יעלה על הדעת לתמוה מפני מה היה מקפיד רבי אבא אם האמורא שלו היה אומר טעם שונה משלו
בעוד שלא הקפיד רבי אבא דמין עכו
קושייה כזו לא תיתכן
כי הכל יודעים שענבה זה מידה בנפש שיש לעמול קשה על שלמותה
ולא כל אדם זוכה להשתלם, להיות שלם בה
אשר על כן באמירה גרידא שהוא יגיד שהוא לא מקפיד זה לא מספיק
מובן איפה שלא יכול היה רבי אבא הוא להכריז על עצמו כעין ותן
כל עוד שלא מצא את עצמו מושלם במידת הענבה כרבי אבא דמין עכו
שלא הפריע לו שגם המורה המתרגם שלו אומר טעמים משל עצמו
וכל עוד שלא ראה את עצמו עין ותן במחשבה לא יכול היה אפילו להתנהג במידת ענבה כלפי חוץ כי זה שקר
איך אתה אומר לעצמך ענב?
אם אתה רואה שיש כזאת ענבה ואתה לא הגעת אליה איך אתה קורא לעצמך ענב?
אז על זה אין קושייה כי צריך פה לשנות את המהות
השתה דעתנא להכה נמצא פתרון גם לתמיהתנו עכשיו שהגענו לכך
ושמענו את מה שהיה עם רבי אבא הוא יש לנו פתרון גם לתמיהה שלנו
העניינים שעליהם הצביעו רבן שמעון בן גמליאל ומר עוקבא ושמואל
היו גם הם עניינים שאין בהם פסק הלכה קבוע
אין פסק הלכה קבוע
ולכך
היה מר עוקבא קורא עצמו חלא בר חמרה
כי הוא לא היה פרוש כל כך כמו אביו
כי עומק של דבר לכל פרישות
דרושה הכנה נפשית קודמת
ורק אחרי שיש לך הכנה נפשית קודמת בפרישות
אחריה בא המעשה
על כן בטרם רכש מר עוקבא בתכונתו את מידת הפרישות של אביו
לא מצא לנכון לנהוג כמנהגו בעניין שהוא לפנים משורת הדין
זה לא דין
אם זה היה דין ודאי שהיה עושה
בין אם יש לו מידה כזאת של פרישות או אין לו
אבל בדבר שאין בו דין
אין הלכה מוכרעת
כיוון שהוא לא היה בדרגת פרישות כמו של אביו
אז הוא לא מצא לנכון לנהוג כמנהגו של אביו לפנים משורת הדין
לפנים משורת ההלכה
שלא יהיה נחשב מעשהו כגוף בלי נשמה להיות חקיין להיות קוף זה לא בעיה
אבל להיות ממש במידת הפרישות זה לא ולכך היה מצר מצר צר לו על זה שהוא לא זכה להשתלם במידת הפרישות כדוגמת אביו
כמו כן עניין סיור הנכסים
שהוא נובע על פי הפשט שצדיקים חסים גם על פחים קטנים
גם זה העניין שנוגע לתכונת נפש האדם
וכל עוד לא מצא שמואל
את תכונת נפשו המתאימה לדקדוקים כגון אלה
לא היה נוהג כן למעשה
למרות שהכיר שמן הראוי לנהוג כפי שנהג אוויר
ורבן שבעון בן גמליאל
גם הוא
אלמלא מצא עצמו שלם במידת כיבוד אביו
במידה שהייתה מחייבת החלפת בגדיו בשעה שהוא בא לשמשו
ודאי שהיה עושה כן
אלא כל עוד שבמעמקי נפשו טרם מצא סיפוק בשלמותו במידה זו
לא ייחס שום ערך לזה שלפנים הוא יתהדר בבגדים מקרי ערך כשהוא עומד לפני אביו
זו הצגה
לא בעיה להעתיק מישהו אבל זה לא מידה פנימית
אז הם לא רצו לעשות שקר בעצמם אבל בגלל שהם לא הגיעו למדרגה הזאת
אז הם תיארו את עצמם כחומץ ביחס ליין
עכשיו ניתן לבאר את דברי הזוהר והרמב״ן
אומנם ביתת הביטחון השלמה הייתה מחייבת לא לצאת מן הארץ אפילו בשעת רעב
וכמו כן היה על אברהם להימנע מלהביא את שרה אשתו בניסיון
ואם הייתה תביעה בנידון זה וגם עונש זה היה בגלל הפגם הדק במידת הביטחון לפי ערך מדרגתו של אברהם אבינו
אבל אברהם אבינו כשלעצמו לפי מידת הכרתו ונאמנותו למצפונו
טוב ישר עשה
שכל עוד לא ראה את עצמו שלם במידת הביטחון עד לקצה האחרון
מידת היושר שבו חייבה אותו לנהוג כפי שנהג
למרות ידיעתו שיחול עונש על כך
זאת אומרת יותר חשובה לו מידת האמת של עצמו כלפי עצמו
ממה שיהיו התוצאות עליה
אומנם מעידים חכמים זיכרונם לברכה שבעשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו
שזה היה אחד מהם הוא עמד בכולם
ואין כל פלא בזה
שאחר שנגזר הגלות עליו
חזר אברהם
כשהלך לגרר ואמר אחותי היא
כמו שהקשה המהרל
שכן עשה אברהם הכול כפי שחייב אותו מצפונו
ובהתאם לחיוב
שיהיה תוכו כברוא
לא אהבה לפעול שום פעולה חיצונית
בשעה שבתוך תוכו טרם הרגיש עצמו הגון לכך
וכן יצחק
כשבא ניסיון ידו אמר לנהוג מנהג אביו
ואמר על אשתו אחותי היא
וכן חשב לרדת מצרימה מפני הרעב כאשר עשה אביו
כי לפי דרגתם
זו הייתה הדרך הנכונה
אלא שכאן נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בציווי מפורש
אל תרד מצרימה
במקום שיש מצווה מפורשת
אסור לנטות ימין ושמאל
אבל במקום שלא נתפרש
הם נהגו לפי האמת הפנימית שלהם
אפילו אם היא לא מושלמת אבל לשחק אותה כאילו הם מושלמים במידה
זה לא
דבר דומה אנחנו רואים אצל יעקב אבינו עליו השלום
בשביל שהוא נתן ליוסף
שני סלעים יותר, כתונת פסים,
ירדו אבותינו למצרים ונהיה מזה סיפור גדול
זאת אומרת הוא הפלה
בין הבנים
ועל זה ביקרו אותו חכמים זיכרונם לברכה
שלעולם לא יעשה אדם ככה בין הבנים
מאיפה לומדים מפה?
בתראה פלא
יעקב אבינו כשבאים לפניו מנשה ואפרים סיכם
את ידיו
ועוד פעם
עשה אפליה
בירך את הקטן ולא את הבכור
אז שוב פעם זה יכול לגרום לקנאה ועוד פעם יכול להיות מזה מי יודע מה
מה לא למדת מפעם ראשונה מה נתגלגל למה אתה ממשיך
כי מידת האמת של יעקב אבינו תיתן אמת ליעקב עם כל המחיר שיכול לצאת ממנה הוא לא משתנה
כי זו מידתו
הוא לא יכול לשחק כאילו
אמת זה אמת
ומה שהוא מרגיש במידותיו זה מה שהוא פועל
אה יכול להיות מזה נזק וכו' מה זה אבל אני לא אזוז מהאמת
האמת היא זו המידה שלי מה אני אעשה מה אני אשקר עושה שקר בעצמי כאילו משחקים אין משחקים אצל האבות הקדושים
עכשיו מטורץ הכל
שעל דעת האחי שיכול להיות עונש
הלך על זה אברהם אבינו עם כל הביקורת שביקר הרמב״ן והזוהר הקדוש
למה בגלל שלמות המידות
כיוון שהיה לו חסרון דק מן הדק בביטחון
הוא לא שינה
הוא לא שיחק אותה כאילו בעל ביטחון מאה אחוז כפי שהוא הרגיש בדיוק ככה הוא פעל
הוא הרגיש שהוא צריך לרדת הוא ירד הוא צריך להגיד שהיא אחותי היא הוא אמר
אה כולם מסתכלים ואומרים איך אברהם אבינו ככה אדוני
אני פה
זה המדרגה
פה אני שלום יש עונש מה לעשות
אבל אני לא אשנה ממידותיי סתם כאילו לפנים חיצונית
זה לא תמצא אצל האבות הקדושים
וזה דבר מדהים
שאדם לא ישחק אותה שהוא כאילו תהיה מה שאתה
אתה רוצה?
תעבוד על המידות
תעבוד
כשתגיע על המידות, אההם
תוכל להשתמש בהם אבל כל זמן שאין לך אותם
אין לך
כמו אחד שהיה פה
בראש השנה התנדב ארבע מאות אלף בלי שום בעיה
הוא החליט שיש לו ביטחון
איזה ביטחון?
איפה הכסף? אפילו אלף שקל לא שילם מאז
למה?
איפה הביטחון?
בושה וחרפה?
רבי חנין יאמר הגשיו אומר עושה הגאונס והלכו לזכות את ישראל לפי כוח רבו לעולם תרום מסווד שנאמור אדון עובס למען סרגו יגדיל תורו יאדיר
איפה הכסף? איפה הכסף?