להכיר את יחוד השם בבריאה | הרב אמנון יצחק
"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ אין מתחת עוד. הרמח"ל הקדוש כותב "בדרך עץ החיים": הלא האדם רוב שנות ימיו עומד לחשוב חשבון עסקיו, עסקי חיי שעה. ולמה לא ישים אל ליבו אפילו שעה אחת גם לזאת לחשוב מחשבת ממש מה הוא ולמה בא לעולם ומה מבקש ממנו מלך מלכי המלכים, הקב"ה. ומה יהיה סוף כל ענייניו. באמת, אם נבקר את עצמנו נראה, כי אין אנחנו מכירים את מהותנו ומטרת חיינו כלל. החיים שוטפים, עוברים בלי שנבחין בכיוון ובמטרה. אין אנו נעצרים לחשוב לאן אנו נסחבים בזרם החיים.
רבנו יונה בשער הראשון בביאור החרטה, כתוב: והנה הבורא נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל, להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף, בכל תולדותיו. כאשר המשילה על שאר בעלי חיים שאינם מדברים. מאשר יקרה בעיניו מכבדה. ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי. ויהיה בי הפך מזה, למה לי חיים? זאת אומרת, אומר רבנו יונה דברים ברורים. הוא אומר כך: כיוון שהבורא נפח באפנו נשמת חיים שהיא חכמת לב והיא טובת שכל, כל זה בשביל שנכיר אותו, נירא מלפניו, מוכל למשול על הגוף ותולדותיו. כמו שהמשיל אותנו על בעלי החיים. כל זה מאשר יקרה ונכבדה בעיניו הנשמה שלנו. ומאחר שבעבור זה נבראנו ואם יקרה שחלילה נהיה להפך, אז למה לי חיים? מחמיצים את המטרה.
מהו אדם? אדם זה נשמת חיים והקב"ה נטע בתוך גוף החומר דבר חי- נשמה ניצחת חיה וקיימת לעד. זהו אדם. לשם בא לעולם? מה מבקש ממנו הקב"ה? זה הדבר הראשון שחייב אדם להכיר שיש בורא שיצר יש מאין. שום דבר לא נעשה מעצמו. יברר לו אדם בשכלו עניין זה בבהירות, כי הקב"ה מחויב המציאות הוא. ויתבונן בנפלאות הבריאה. השמים מספרים כבוד אל, ומעשה אדם מגיד הרקיע. הנהגתו של הבורא מורגשת על כל מעד ושאל, אבל צריך לפקוח עיניים שכליות, לראות את האמת הפשוטה הזאת. בלי התבוננות חי האדם עם מבט חיים מגושם. הוא מיחס כל מעשה ותופעה למקרים וכוחות עצמיים. לשם כך נפח הקב"ה את הנשמה בתוך הגוף, כדי שידע האדם ויודה לאלוהיו שבראו. בלעדי הנשמה לא היה מכיר אדם את בוראו. העניין להכירו אינו קל, כי אנו נמצאים בעולם של שקר. מבט העין, כל החושים מטעים אותנו לחשוב ההפך מהמציאות האמיתית.
רואים מקרים ומאורעות בבריאה, וחושבים שזה מקרה בלי מטרה מסוימת. אולם, האמת היא שכל הבריאה כולה, בששת אלפי השנים, על כל מקריה ומאורעותיה שונים, כולם השתלשלו תחת של עניין אחד שלם, שבא במקום המצב שהיה צריך להיות אילולא חטא האדם הראשון. וכל מקרה ומקרה שקרה בששת אלפים שנה, משמש חוליה בשרשרת אחת שלמה ומתוכננת בדיוק נפלא. כמו שעונים שיש בהם גלגלי שניים רבים. אם נראה כל אחד ואחד מהם בנפרד, לא נבין מה הקשר ומה תכליתם. אבל כשמרכיבים אותם היום בתוך השעונים השקופים האלה שרואים את התוך, אז רואים את המנגנון איך כל דבר ודבר מחובר ובסוף זה מפעיל את השעון להראות לנו את השעה הנכונה. וזה יכול להיות מורכב ממאות חלקים. ככה אלפי שמים. כל מאורעות שהיו, הכל זה חטיבה אחת, מכוון אחד, תכלית אחת, לתקן את מה שקלקל האדם הראשון בחטא אחד.
האדם הוא צר אופי. אינו מבין דבר מתוך דבר, לא מוצא את הקשר המשלים שבמאורעות הבריאה בכל הזמנים. והעניין הזה מי שלמד קצת יודע, מי שאומר דרשה ארוכה בתוך הדברים הוא מקשה מספק קושיות. כל קושיה נראית בפני עצמה כדבר בפני עצמו. אבל כשהוא משלים את דבריו ומיישב את כל הקשויות, מתגלה כל הדרשה בבניין נפלא, נהדר וכל הקושיות מותאמות זו לזו, אבל מי שלא יחכה לסופם של דברים, לא יכיר בהתאמת הקושיות לעניין כולו.
כך בבריאה. אדם רואה דברים בלתי מובנים, אינו מבין את תכליתם, מטרתם. לכאורה סתם ניתן דוגמה: כל המלחמות בעולם נראה שזה כאילו אין פה שום מכוון. בלוב זה סיבה אחרת, בעיראק זה היה סאדם, במצרים זה היה מובארק, אחר כך זה נהיה כך ונהיה כך ובכל מקום בעולם, סוריה, רוסיה, כל מקום המלחמות לכאורה מקומיות ואינן קשורות וכו', וכו'. אבל הכל יש לו מכוון אחד- להגיע לגוג מגוג. זה יהיה התכלית בסוף שתביא את התכלית לכל התכליות. אבל זה רק דוגמה קטנה.
במבט כללי על שלמות הבריאה ותכליתה, מוציאים עד כמה כל דבר ודבר משמש חלק משלמות תכלית הבריאה. העניין הזה מתגלה לנו במגילת אסתר, שמלמד אותנו לקשר סיבות ולהסתכל במבט יותר רחוק, יותר אמיתי, ולמצוא את הקשר בין הסעודה של אחשוורוש לבגתן ותרש, ששומע אותם מרדכי ומגלה לאסתר והיא מגלה לאחשוורוש וכן הלאה. וכך מתגלגלת לה מאירוע לאירוע בלתי קשור לכאורה, מגילה עד להצלתם של ישראל,עד ונהפכו אשר ישלטו יהודים, המה ושונאיהם וגאולה שלמה ליהודים לאחר כביכול גזירת כליה. אבל הקורא את המגעילה ורואה כל פרט בפני עצמו, נראה שאין קשר בניהם. אבל מכוון הדורות מראש, הקב"ה, כל דבר שנראה שאין בו קשר, הוא עוד גלגל בשעון שהם נפרדים ועדיין לא מחוברים ולא רואים את ההרכבה, לא מבינים מה התכלית שתצא מכל זה. כך כל המאורעות שמגילה. בלי הקשר שהמגילה נותנת להם, היינו חושבים כל מאורע דבר בפני עצמו. באה המגילה ומראה לנו דבר מדהים- כיצד להסתכל על הבריאה ותופעותיה, וכאשר עניין לעניין למצוא את המכוון שבדברים. וכך כל מקרה יש לו מקור ושורש והוא משמש חוליה בשרשרת ארוכה ומושלמת.
כל המבוכה העולמית שאנו חיים בה היום, כל ההתגרויות של אומה באומה, כל מקרה ופגע, הכל מקושר זה בזה בכיוון לתכלית אחת. זהו רצון ה', המהבהב יוצר הכל כרצונו, לשם התכלית והמטרה שהיווה לו בעולמו.
בספר "דעת תבונות" לרמח"ל, מאריך בתכלית דבריו בעניין זה להכיר את ייחוד ה' יתברך. וזה לשונו: שלא די שהוא מתברר לנו,אלא שחייבים אנחנו להשיב אל ליבנו הידיעה הזאת, לתקוע אותה בליבנו ביישוב גמור בלי שום פקפוק כלל. "וידעת היום והשובת אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". "ראו עתה כי אני, אני הוא". נמצא שכל מה שמתברר לנו, רק ייחודו שלם. שכשאר נביט בהבטה עיונית על כל המעשים אשר נעשו תחת השמים, נראה הילוך אחד שסובב והולך. והיית מנוחתו רק גילוי האמת הזאת. שכל העולם ומלואו, וכל אשר נוכל להתבונן, בו הכל תלוי ועומד על עניין שלמות ייחודו של הקב"ה בעולמו.
דבר זה חייבים אנחנו לתקוע בליבנו. רצון אחד מהווה ומסובב את הכל. כל מחשבה ודיבור, הכל אך ורק רצון ה'. נכון, הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו, אבל זה רק כלפי האדם. האדם עצמו יכול לבחור מה שהוא רוצה, אולם אליבא דאמת הכל אך ורק רצון ה'. רק רצון ה' בסוף יוצא לפועל. "כי רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". ו"באורחות החיים להראש", כ"ו, אומר: לבטוח בה' בכל לבבך והאמין בהשגחתו הפרטית. ובזה תקיים "בלבבך" ייחוד השלם. וזה יסוד התורה כולה. לבטוח בה' בכל הלב ולהאמין שאתה מושגח פרטית. התורה כולה באה להורות על ייחוד ה' ואין עוד מלבדו.
עכשיו אנחנו וקצת מבינים את הכיוון בפסוק "וידעת היום והשובת אל ללבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל והארץ מתחת אין עוד". לא רק נמצא שם ומכוון, אלא הכל זה רצונו יתברך, לתכלית שהייתה מתחילה נשתבשה בחטא האדם הראשון, ועכשיו אנו עושים כולנו את התיקון השלם. עד ביאת גואל צדק במהרה בימנו, אמן!