כיצד נדבקים בקודש הקודשים | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ועשך לגוי גדול וברכך וגדלה שמך ויהיה ברכה

רש״י אומר

ועשך לגוי גדול זהו שאומרים אלוהי אברהם

וברכך זהו שאומרים אלוהי יצחק

וגדלה שמך זהו שאומרים אלוהי יעקב

יכול יהיו חותמים בכולן

תלמוד לומר

ויהיה ברכה

בך חותמים ולא בהן

עד כאן רש״י

בחומש בראשית

ישנן מעט הלכות

רובו ככולו

מדבר בעיקר על מעשי האבות

מעשי האבות

אינם סיפורים בעלמא להתנהג כמותם

חכמים זיכרונם לברכה אמרו מעשי האבות סימן לבנים

הפירוש שמלבד האבות ומעשיהם

אין כלום

כל הראשית

כל האחרית

נסתיים באבות הקדושים בהם הכל נגמר

כשאנו אומרים

אלוהי אברהם

אלוהי יצחק

ואלוהי יעקב

הרי כל האלוהים כלול באברהם

כשאנחנו מדברים

בעניין אלוהים

אין הכוונה בזה למציאותו יתברך

שהוא נעלם על כל נעלם

המדובר הוא רק על מידותיו יתברך

אלוהים זה בעל הכוחות כולם

זאת אומרת זה הכוחות הפועלים היוצאים ממנו כלפינו

זה לא מהותו עצמותו כאילו

מציאותו יתברך

נעלם על כל נעלם

המדובר הוא רק על מידותיו יתברך

במה שהוא רצה להתגלות לברואיו

השמות

של השם זה הגילויים שהוא רצה להתגלות

שם שדיי שמשדד את הטבע ואת המערכות הטבעיות

שם צבאות שם של המלחמה שבו הוא לוחם

שם אלוהים שם של כל הכוחות כולם

כל שם

זה מידה או מידות שרצה הבורא להתגלות לברואיו בהן במידות האלה

אבל זה לא שייך בו בעצמותו

כי הוא נעלם

מעל כל נעלם

והדברים מבוהרים בספר דעת תבונות של הרמחל

נמצא שאברהם

תופס מקום

מסוף העולם

ועד סופו

ואין בבריאה כולה

אפילו כמלוא נעימה

שלא יהיה שם אברהם

כמו שאין זולת אלוהים

כמו שלית אתר פנוי מיניה אין מקום שהוא פנוי מאיתו יתברך

כך

אין בבריאה כולה אפילו כמלוא נעימה כמלוא נעימה זה כמלוא סערה כן כמה זה סערה

כי על כן

שלא יהיה שם אברהם

אין מקום

כי על כן הוא נקרא אלוהי אברהם

והעסך לגוי גדול

זהו שאומרים אלוהי אברהם

הנה גדול הוא אברהם

מסוף העולם ועד סופו

ולגדולתו אין חקר

כי אין כלום זולתו בכל הבריאה

על דרך זה צריכים לבאר מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בברכות טוז

אין קוראים אבות

אלא לשלושה

ואין קוראים אמהות

אלא לארבע

סוד האבות הוא שהינם שורשי הבריאה

תופסים מסוף העולם ועד סופו

והוא מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

בראשית רבה ע' טו

וללבן שתי בנות

כשתי קורות

מפולשות מסוף העולם ועד סופו

זה התיאור שהמדרש אומר

על רחל ולאה

וללבן שתי בנות כשתי קורות מפולשות

מסוף העולם ועד סופו

גילו לנו חכמים זיכרונם לברכה את סוד האבות והאימהות

שהם תופסים

כל הבריאה מסוף העולם ועד סופו

גדולים היו הרבה

גדולים היו הרבה הרבה אנשים היו גדולים גם כן חוץ מהאבות

אבל למדרגת שורשים

לא הגיעו אל האבות

לא בכדי כתוב אלה תולדות השמיים והארץ בהיברעם באברהם כל תולדות השמיים והארץ באברהם

כמו שאמרנו עכשיו פסוק מפורש

והנה כשאנו אומרים גם

אלוהי יצחק

ואלוהי יעקב

בוודאי ישנם עוד עניינים ואופנים שגם יצחק ויעקב לבדם

תופסים מקום מסוף העולם ועד סופו

אבל המבין יבין

כי גם יצחק ויעקב

הינם כלולים באלוהי אברהם

אומנם כי מצינו בחינות מיוחדות באבות

חסד לאברהם

פחד יצחק

אמת ליעקב

אבל סוף כל סוף צריכים להבין שכל זה הכל כלול

במידתו של אברהם אבינו עליו השלום

במידת החסד

יכול יהיו חותמים בכולן

תלמוד לומר

ויהיה ברכה

בך חותמים

ולא בהן

בזה נאמר לנו גדולתו של אברהם אבינו עליו השלום

אמנם כי האבות הקדושים

כולם היו שורשים

אבל שורש השורשים

היה רק אברהם אבינו עליו השלום

בך חותמים

בך נסתיים הכל

ואין עוד יותר

הראשית

והאחרית

הכל הוא אברהם אבינו עליו השלום

הביטו

אל צור חוצבתם

הביטו אל אברהם אביכם

ככה אומר ישעיה נביא נון א'

הביטו

אל צור חוצבתם

הביטו אל אברהם אביכם

אברהם נקרא צור

והקדוש ברוך הוא נקרא צור ישראל

זה סוד העניין

כי אברהם אבינו עליו השלום הוא שורש השורשים

כמו שאומרים על הקדוש ברוך הוא שהוא עיקר ושורש העולמות

באדם

ישנם כמה איברים

וכל אחד אינו מיוחד

בפני עצמו

יד

רגל

אף אוזניים עיניים עולה

כל אחד אינו מיוחד בפני עצמו אבל חיות כולם

מהלב

כשיקרה קלקול בלב

כולם יחלו

אפילו הסערות והציפורניים

גם הם יניקתם מהלב

וחולשה כלשהי בלב

ניכרת תכף גם בהם

כי שורש כל האיברים זה הלב

על דרך זה צריכים להבין סוד העניין

כי לב האומה הוא אברהם אבינו עליו השלום זה הלב שלנו

הלב של האומה הישראלית

כל האבות

הם אמנם שורשים

הם תופסים מסוף העולם ועד סופו

כי אין קוראין אבות אלא לשלושה

אבל לב כולם

אברהם אבינו עליו השלום בך חותמים

מזה יצא לנו חידוש גדול

הנה החכמים אמרו בכתובות ק יא

על הפסוק אולדוב קו

ולדבקה בו

וכי אפשר לאדם להתדבק בשכינה

אלא כל המשיא ביתו לתלמיד חכם

ועושה פרקמטיה לתלמידי חכמים

ואמהנה תלמידי חכמים מנכסיו

מעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה

אם בן אדם אפילו עם הארץ

נתן את ביתו

לתלמיד חכם

הוא נדבק בשכינה

למה? כי התלמיד חכם דבוק בשכינה

וביתו דבוקה בתלמיד חכם

והוא נתן אותה לא לעורך דין

לא למהנדס

נתן אותה לתלמיד חכם אף על פי

שמצבו הכלכלי לא יהיה דומה לעורך דין

אבל כל זה הוא עשה כי הוא רוצה להתדבק בשכינה

זה נדבק.

המענה תלמידי החכמים מנכסיו

נותן להם כל הזמן כסף,

מחזיק אותם, מחזיק אותם

כל הזמן, דואג לכל חסרונם, לא משנה מה.

הוא נדבק בהם,

הוא נדבק בשכינה.

מי שעושה פרקמטיה לתלמידי חכמים,

דהיינו סחורה בשבילם,

נגיד יש להם ספרים,

הוא מוכר בעבורם את הספרים

כדי שהם יוכלו לשבת ולשקוד על התורה ולא ללכת למכור בעצמם.

הוא מחלק דיסקים,

רוכש דיסקים ומחלקם.

הוא דבק.

אותו דבר.

כל דבר שאתה יכול לעשות פרקמטיה או משא ומתן בשביל התלמיד חכם, או לדאוג שיהיה לו

פרנסה או דברים כאלה, בין אם יש לו מסחר, בין אם אין לו, בכל דרך שהיא,

הרי זה נדבק.

מארגן הרצאות.

מערגן הרצאות. העניין הוא, הנה באילן העיקר הוא השורש.

יש אילן,

מה עיקרו של אילן? שורשו.

כל האילן הגדול בסוף, מה יש מתחתיו שמעמיד אותו השורש?

וכל מה שיש באילן, הפירות והענפים והכול,

זה הכל יונק את החיות מן השורש.

גם העלים של האילן,

אפילו אם הם רחוקים,

רחוקים, מרחק מאה מטר למעלה בגובה מהשורש, הם תלויים בשורש.

וגם אם הם נראים אחרת לגמרי מן השורש,

הם תלויים בשורש.

מאחר שהם מחוברים לאילן,

הם יונקים בחיים מן השורש.

כל מה שיש בהם הוא מן השורש.

וכל מה שבשורש, יש בהם.

אם רק החיבור קיים.

אם החיבור קיים, אם החיבור לא קיים, לא קיים.

הוא אשר מגלים לנו החכמים, זיכרונם לברכה,

שבכל מין חיבור,

גם בחיבור של משיא ביתו לתלמיד חכם,

או עושה פרקמטיה לתלמיד חכם,

הוא כבר מחובר לשורש.

וגם בחיבור כזה,

כבר הוא אחד עם השורש.

וזה נקרא ולדבקה בו, הוא כבר דבוק בשכינה.

היום שמעתי אחד שאמר, כבוד הרב, אני רוצה להיות בעולם העליון איתך, אם יבוא מלאך ויגיד לי, תשמע, אתה לא יכול, אתה צריך לעבור קודם אותי.

איך אתה רוצה להגיע לאמנון יצחק? אתה צריך לעבור אותי.

אבל אתה לא ראוי לעבור. מה אני? אבל מדי פעם הייתי הולך אליו ונותן לו פירות,

והייתי עושה לו הרצאות וזה,

אני רוצה להיות.

אז מה הרב אמר לו? אמר לו, תשמע, אתה רוצה להיות דבוק למעלה, תתרגל להיות דבוק למטה.

הוא אומר, אבל מה קשה לי? מה, כל יום אני אבוא ואני אסע ואת עייף ואני זה?

אז אם אתה, קשה לך להיות דבוק איתי, אז איך אתה תפליג עד למקומות רחוקים בעולם העליון ותרצה להיות דבוק?

אם אתה לא יכול פה לדבק, אז איך אתה רוצה שמה לנצח?

פה אתה לא יכול כמה שנים,

אז שם אתה רוצה לנצח להיות דבוק. אתה לא, אתה תתחייף, לא יכול, אתה לא תאכל.

דבוק זה דבוק.

דבוק.

צריך להיות דבוק בשורש.

אם כן, כשאנו אומרים שהאבות הינם שורשים,

ואברהם אבינו עליו השלום הוא שורש השורשים,

הלא יש מצוות עשה של אולדובקה בו להתדבק באבות הקדושים ובאברהם אבינו

בייחוד כי הרי צריך להיות מחובר אל השורש

וצריך אם כן לדבק במידותיהם של האבות.

מה עשו האבות?

מה שעשו.

מה עשה אברהם?

גייר גרים.

מה אנחנו עושים?

מחזירים בתשובה.

זה לדבק בשורש השורשים באברהם אבינו.

אז מי שנדבק בנו, נדבק באברהם אבינו.

כי זה מה שצריך. זה מה שכתוב.

מה כתוב?

צריך להיות מחובר אל השורש. מי שורש השורשים? אברהם אבינו.

אז צריך להתדבק במידותיהם של האבות.

מה הם עשו? נעשה גם אנחנו.

חייב אדם לומר מתי גם מעשה למעשה אבותיהם. יעקב, בבקשה.

מעכשיו אגלה לכם סוד גדול

שיוצא מזה תורה חדשה למייסה.

חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו.

ואלה המשפטים.

זה בשמות רבה ל׳ג.

משל למטרונה שהייתה מהלכת

ושומר

מזוין מצד זה

ושומר מזוין מצד זה והיא באמצע.

ככה מטרונה זה אישה נכבדה שלוקחים אותה באפיריון

ושומרים עליה שומרים הצדדים. כשהיא מהלכת ברחובה של העיר

היא מהלכת ומצדה יש שומרים מזוינים ששומרים עליה.

ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם.

משל למטרונה שהייתה מהלכת שומר מכאן ושומר מכאן והיא באמצע.

ככה תורה דינין מלפניה

ודינין מאחריה והיא באמצע.

התורה הקדושה,

כשהקדוש ברוך הוא,

כשנתן אותה כבר לפני כן יתרו,

אמר פרשת משפטים למשה רבנו.

אתה צריך להעמיד שופטים, דיינים,

שישפטו את העדה, אתה לא יכול לבד.

ואחרי שניתנה תורה יש דינים.

לפני התורה דינים, אחרי הדינים,

בין אדם לחברו, כל הדברים.

זה משמר על התורה, על המטרונה.

המטרונה זה התורה,

שיש לה שומרים זה הדינים שבאים מלפנים ומאחור לשמור על התורה.

ולכאורה קשה להבין האם משפט כל סדר נזיקין אינו תורה?

מה?

בסדר נזיקין של בן אדם לחברו זה לא תורה?

שזה רק שומר על התורה? מה זה?

בחכמים, זיכרונם לברכה, לא קוראים אותם,

כי אם השומר מלפנים,

והשומר זה... והמטרונה באמצע, התורה באמצע. מה, זה לא תורה השומרים האלה?

הדינים האלה עצמם הם לא תורה?

אולם חכמים, זיכרונם לברכה, גילו לנו סוד גדול ונורא.

כי אמנם בתורה ישנם כמה מיני מדורים.

משפט,

אמת,

יושר,

ענווה וכדומה.

כל אחד מדור גדול.

עולם מלא וחשוב לעצמו.

אבל החוט השדרה של התורה שהכל מכוון אליו

זה חסד.

החסד

זה חוט השדרה של תורתנו הקדושה.

הוא האמצע של הכל.

משפט

הוא רק לשמירת החסד.

משפט

הוא רק לשמירת החסד.

וכן אמת

הוא רק לשמירת החסד.

עולם חסד ייבנה.

השם רוצה שהעולם יתנהג בחסד.

הקדוש ברוך הוא החריב את העולם בגלל שלא היה חסד.

שרף את סדום בעמורה שלא היה חסד.

חייב את נוח להיות בטבע ולעשות שנה תמימה רק חסד.

כדי להרגיל את הבאים לחסד.

כי העולם חרב בגלל שאין חסד.

ולכן הוא היה צריך להתחסד

עם הברואים.

חיות ועופות.

ולתת להם כל יום חסד.

חוט השדרה

זה החסד.

אז האמת והמשפט הם לשמירת החסד.

זה מה שמצינו בכתוב. חסד ואמת.

חסד ואמת.

כי יש חסד.

חסד שאינו של אמת

הוא מובן שחסד כזה אינו חסד אם הוא לא עם אמת

ולכן ישנו אמת

בכדי לשמור על החסד

שזה חסד אמיתי

מה שהשם מכוון

לא להשתמש בחסד לטובתך

שמור לי ושמור לך

חוט השדרה של התורה הוא חסד

וכל יתר העניינים אינם אלא משרתים

שומרים לה חסד

השומר מלפניה של המטרונה שזה התורה

וזה הדינים ששומרים

והשומר מלאחוריה והיא באמצע

יוצא לפי זה מהפכה גדולה למעשה

כי סבורים אנו שלפי מדרגתנו הנה עבודתנו ועסקנו הוא רק בעניין משפט

כאילו לומדים תורה בשביל לא לגזול לא להזיק וכדומה

אבל מי הוא זה אשר יהיה במדרגה כה רמה שיוכל לעסוק בענייני חסד

אבל לפי דברינו

אלה שלמדנו

ההתחלה של הכל

זה דווקא החסד

הצעד הראשון של עבודת האדם הוא חסד

מההתחלה ועד הסוף

צריך להיות העיקר החסד

כי אם לא חסד

יחסר העיקר

ואם יחסר החוט שדרה

הרי הכל דברים בטלים ומבוטלים כי כל כולם הינם רק שומרים לראש

השומר מלפניה והשומר מאחריה

עורק החיים הוא דווקא חסד

בזה נבין היטב את דברי רבנו יונה בשערי תשובה ג' ט'

ומצאנו באנשי סדום

שהיו רעים לאדוני מאוד

בכמה עלילות נשחטות

כמו הגזל והחמס ועיוות הדין וגילוי עריות

ועם כל זה

עם כל זה

הזכיר הכתוב כי עבדו ונשמדו

בעוון ביטול הצדקות

שנאמר

הנה זה היה עוון סדום אחותך

גאון שבעת לחם

ויד עני ואביון

לא החזיקה

בעד שום חטא אחר לא חרבה סדום

לא בגלל הגזל לא בגלל החמאס לא בגלל עיוות הדין לא בגלל גילוי עריות אלא עוון סדום

שהייתה שבעת לחם שבעה מלחם היה להם שפע שפע היו הערים האלה עשירות מאוד

אבל יד עני ואביון לא החזיקה

הייתה מחסלת כמו דאעש

אנשים שנתנו חסד

הם כפרו במטרת העולם

השם מחק אותם, שרף אותם חיים

לא חרבה סדום על שום חטא אחר

עיקר העיקרים הוא בפני שחסד לא היה אצלם

ויד עני ואביון לא החזיקה

חסד הוא החיים

בלי חסד זה חורבן

אף אחד לא רוצה לעזור לעולם השלישי

אפריקאים שם יושבים, מי מי מתעניין? סתם מדי פעם עושים איזה ככה מערוף כזה כאילו להראות שזה אנושי אנושי נותנים להם

מה קורה?

אתה לא עושה איתם חסד

וואו אתה תחפש מי יעשה איתך חסד

יהיה להם חיידקים, יהיה להם מחלות

והם יפיצו אותם שלא במתכוון, זה יגיע אליך הביתה ואז תוציא מיליארדים על חקירה ולמצוא ממה נהיה נגיף

היית משקיע מיליארדים שם שישמרו על תנאי היגיינה נורמליים, שיהיה להם מה לאכול,

שלא יאכלו מהפחים, שלא יהיה ככה וככה

העולם היה סטרילי

אבל אתה חושב שאתה מתחמק, זה חוזר אליך בבומרנג

אתה לא עושה חסד, גם לא יתחסדו איתך

ולא רק זה, בשמיים

אתה מיותר

אתה לא מכוון למטרה שהבורא רצה בבריאה

אדם לא נוצר לעצמו,

אדם נוצר לאחרים

אדם נוצר לאחרים

אתה צריך לגדול

אבל לגדל עמך אחרים

אם למדת תורה הרבה

אל תחזיק טובה לעצמך כי לשם כך נוצרת,

לא להחזיק לעצמך, לתת לאחרים

זה היה אברהם אבינו, כל כולו היה לאחרים,

כל כולו היה לאחרים,

לכן הוא אלוהי אברהם

כמו שאלוקים מסוף העולם ועד סופו כמו שאנחנו אומרים גם אברהם

כי העולם זה חסד ייבנה

והוא תפס את כל העניין של הבריאה

תשמעו את ההרצאה אתמול

בירושלים בגילה

שמה ביארנו איך הבין אברהם מעצמו, מדעתו את הדברים

ואיך פעל כמו האלוקים בבריאה

עד שיצר יצירות

בשביל שיקבלו את החסד הוא יצר יצירות שיקבלו את החסד כמו שהשם יצר ברואים

שיקבלו את החסד

כך אברהם יצר יצירות

שהכריח שיבואו מלאכים ויברא להם כיבה ומעיים

ושיאכלו וייהנו ממה שהוא רוצה לטיב להם כי הוא הבין מה זה חסד

מה השם עשה לו, מה שהוא רוצה

כי הוא הבין את תכלית הבריאה

חסד הוא החיים,

בלי זה זה חורבן

רואים אנו איפה, מה זה חסד?

הוא מובן בפשטות

שבחסד לאברהם

כלול גם הפחד יצחק והאמת ליעקב

במובן

פשוט

ששורש השורשים לב האומה הוא אברהם אבינו עליו השלום

כי שורש השורשים הנשמה הוא החסד

זאתי המטרה רבותיי, החסד

לכן הצעתי אתמול

אחרי שהסברתי למה הצעתי

שכל אדם

יתרום חצי יום בשבוע, שש שעות

לא חצי יום ולילה, חצי יום,

שש שעות בשבוע

לכלל להיטיב עם הברואים

וכך יוריד גם ממכסת הייסורים שצריכים לבוא עליו במשך השנה

בזה שהתאמץ בשביל הזולת

הוא יוריד מעלה ממכסת הייסורים המגיעה לו וגם יקבל עליה שכר

גם יקבל שכר

ככה אם היה מקבל רק ייסורים

אין מזה שכר

אבל ככה הוא גם יקבל שכר

יבקר חולים, ינחם אבלים,

יטפל בחולים,

ייתן צדקות, יעזור, יסייע, יעמיס, ינקה, יטפל,

יעשה הרצאות, ידביק מודעות, יסיע, ייסע, יעשה

כל מיני דברים, לא חסר מה לעשות, חסדים

הוא בעל מלאכה?

אם הוא חשמלאי, יעזור בחשמל לאנשים שאין להם אמצעים באפשרויות,

אם הוא אינסטלטור, יעשה כך וכך,

אם הוא בעל מלאכה אחר, איש גבס,

אנשים מסכנים, אין להם, הבית שלהם, הכל זה,

יעשה להם קצת גבס, יסדר להם עוד חדרון קטן, עוד משהו, עוד זה.

באותם שעות חסד, עולם חסד ייבנה, להידבק בשורשו של אברהם אבינו עליו השלום.

זה החיוב שלנו.

אז לכן,

הנה אני אקריא לכם מדרש מפורש,

בשמות רבה, מה שאמרנו, בלמד, שמה כתוב בגימל,

כתוב,

וכן הוא אומר במשלי חכ,

באורח צדקה אהלך.

התורה אומרת, באיזה נתיב אני מהלכת?

אני מהלכת בדרכן של עושה צדקה,

בתוך נתיבות משפט.

התורה באמצע,

ודינין מלפניה ודינין מאחריה.

מלפניה, שנאמר שם, שם לו חוק ומשפט.

זה לפני שנתנה התורה.

ודינין מאחריה,

שנאמר ואלה המשפטים. זה כבר אחרי מתן תורה.

אבל מה הדרך האמצעית שבה מהלכת התורה ונתיבותיה?

זה הצדקה.

חסד.

וכן,

כשבה כתוב לומר איך התורה משתבחת,

הוא אומר, באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט.

כלומר,

התורה אומרת, באיזה נתיב אני מהלכת?

אהלך בדרכן של עושה צדקה?

שבקרב עושה צדקה אני הולכת ומתקיימת ונשמרת תמיד מ...

דור לדור שהצדקה היא שמירה ותנאי וסגולה לכך

בתוך נתיבות משפט.

בתוך.

אני באמצע.

התורה באמצע.

הדינין מלפניה והדינין מאחורי הכל אלה זה רק השמירה לתורה.

אבל מה התורה רוצה?

צדקה וחסד זה מה שהיא רוצה.

כאותה הגברת שאמרנו במשל הקודם המטרונה

וכאן אנחנו רואים שהתורה כתובה בין שתי פרשיות של משפטים.

מלפנים כתוב שם שם לו חוק ומשפט זה היה במראה

שניתנו מצוות עשיית המשפט וכן פרשת מנויי דיינים שיועץ יתרו אלה כתובות לפני פרשת מתן תורה.

בדינין מאחריה

כתוב ואלה המשפטים אחרי מתן תורה

לומר שהצדקה ומשפט הצדק הם שמירת הקיום לתורה הצדקה ומשפט הצדק.

וקרא כתוב במשלל הצדקה

אורח רחב

ישר ובטוח

ולמשפט קרא נתיבה

צרה ועקולה שכן

אין להלך במידת הדין ולהקפיד

אלא לוותר ולהיכנס לפנים משורת הדין ולעשות צדקה

זה מטרת התורה

צדקה

וחסד

והדינין

לפניה ואחריה זה השמירה

כדי שאדם ישמור

על אורחות הצדקה

בנתיבות המשפט

הבנתי הוכם

אז מי שרוצה לדבק

בשורש השורשים אברהם אבינו

יש לו הזדמנות לדבק

במה שאנחנו משתדלים לעשות כאברהם אבינו

ואז כולנו נהיה דבוקים בשורש השורשים שדבוק בקדוש ברוך הוא

וזה נקרא אול דבקה בו להידבק

בקדוש ברוך הוא

רבי חנניהו בן עגשיו אומר