"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו". אמר רבי ברכיה, מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרו של בבל עולה ויורד, ושל יוון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, אמר לו הקב"ה ליעקב, אף אתה עולה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר, שמא חס ושלום כשם שלאלו ירידה אף לי כן, אמר לו הקב"ה, "ואתה אל תירא" אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית, לא האמין ולא עלה, אמר לו הקב"ה, אילו האמנת ועלית עוד לא ירדת, ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהיו משתעבדין בארבע מלכויות בעולם הזה במיסים ובארנוניות. עד כאן דברי המדרש. 

נבאר את הדברים הסתומים, כאשר מציב אדם מטרה לעצמו להגיע לדרגה מסוימת, או לקנות מעלה ממעלות הנפש, אפילו שיודע שקשה הדבר והרבה עמל ויגיעה צריכים לכך, אם הוא מחזק את עצמו ואומר, אחר היגיעה והעמל הראויים בודאי אגיע ואשיג אותה דרגה ואותה מעלה שאני שואף אליה, הרי הבטחון הזה כשלעצמו מוכיח שיש לו כבר עכשיו שייכות מה לאותה מעלה אליה הוא חותר, ומשום כך רב בטחונו שישיג אותה. אך אם סובר הוא שאין לו היכולת להשיג את המעלה ונרתע מלעבוד ומלעמול להשיגה, אין זה אלא שהוא רחוק מאותה מעלה, משום כך נראה לו שאין ביכלתו להשיגה. אז ז"א ביד האדם להגיע לאיזה מדרגה ומעלה שהוא רוצה, אבל הוא צריך להאמין שהוא יכול להשיג את זה, אם הוא יאמין ויהיה בטחונו גדול בזה שאין דבר שהוא לא יכול להשיג, שאין גבול ליכולת, אכן הוא כבר שייך במעלה ומדרגה זו, אבל אם הוא לא יאמין ולא יהיה לו בטחון שיוכל להגיע לזה, פירושו של דבר שהבן אדם לא שייך בדרגה זו והוא מפסיד לעצמו. 

זה ביאור המדרש עכשיו, אמר לו הקב"ה, אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית, ומפרש המהר"ל מפראג, שאמר לו הקב"ה שיתעלה לדרגה רוחנית עליונה, שעל ידה יתקן את כל הקלקולים שעלולים להביא לידי גזרת גלות על ישראל, כי אם יעקב אבינו מתקן את עצמו הוא מתקן את כל זרעו אחריו, אם היה יעקב אבינו מתעלה לשלמות המדרגה שציוה לו הקב"ה לעלות אליה גם תולדותיו היו עד סוף כל הדורות עומדים ברום המעלה ולא היתה שליטה של הגויים עליהם ולא היתה להם גלות בין העמים. אך יעקב אבינו לא עלה, ומשום מה לא עשה כציווי הקב"ה? גם זה מבואר במהר"ל מפראג, משום שבאותה שעה עדיין היה חסר משהו לדרגת הדבקות השלמה, שרק לאחריה לא ייתכנו שום פירוד ושום נפילה כלל. זה כוונת המדרש, לא האמין ולא עלה, כלומר שעדיין לא נסתייעה מילתא לתקן בפנימיות נשמתו את סיבת הגלויות להשפיע ולקבוע שלמות יציבה לדורי דורות, עד שלא יצטרכו לעולם לצאת לגלות. ז"א לא האמין ולא עלה, אם אתה לא מאמין שאתה יכול להגיע לדרגת השלמות אז אתה לא תגיע, אתה לא עולה, אז זה מה שגרם שנפסדנו. אח"כ כתוב "ויבא יעקב שלם", שאז הגיע לשלמות הגדולה, אבל זה כבר היה אחרי שהשתחווה לעשיו, אחרי שעבר את בחינת השעבוד והגלות לאדום ובזה שהשתחווה לעשיו כבר הכין את הדרך של הגלות לבניו כידוע. אבל אם היה שומע לקב"ה ועולה באותה שעה שאמר לו ולא היה חושש שהוא ירד, אכן היה מתקן לעם ישראל את כל התיקון שלא נצטרך לגלויות כלל וכלל.

הדברים האלה נאמרו כמובן על הדרגות העליונות של יעקב אבינו, אבל יש לנו ללמוד גם אנחנו בדרגתנו השפלות חייבים ללמוד בשביל עבודתנו מה שגילו לנו חכמים ז"ל, אם אנחנו לא רואים פירות בעבודתנו ואין החיזוקים שלנו מחזיקים מעמד, אפילו שאנחנו רוצים זה לא מחזיק מעמד, ולהתעוררות שלנו אין תוצאות נאותות בפועל, אל ישלה אותנו יצר הרע כאילו החסרון הוא ביכולת שלנו, לא, אלא נדע לא זו הסיבה, כי השואף אל הטוב בכל כוחו אבל סובר שיש בידו היכולת להגיע אליו וממילא יתחזק ויתאמץ ובסופו של דבר יתקן את עצמו ויעלה במעלות התורה והיראה. מאידך גיסא מרגיש כאילו אין בידו את היכולת, כמו המיואשים האלה שאומרים אני לא יכול, הלואי שהייתי יכול וכל מיני תירוצים, עליו לדעת שהוא לא לא יכול, אלא חסר לו, חסר לו שאיפה אמיתית, חסר לו באמיתת השאיפה, ומחובתו לחזק את השאיפה ואת הדבקות אל המעלה ההיא, איך? איך מחזקים? בלימוד המוסר ובתפילה לעזר מה', אבל באמת בהשתפכות, כשתתהפך השאיפה הטובה לקנין אמיתי בנפשו, שהשאיפה תהיה קנין כבר, קנין אמיתי בנפשו שזה באמת רק מה שהוא רוצה, אז ירגיש גם שהיכולת בידו ועלו יעלה, והוא יצליח להוציא את שאיפתו הטהורה לפועל בעזהי"ת ובפרט שברוחניות הקב"ה תמיד נותן את כל הכלים הנצרכים כדי לעלות ברוחניות. 

אז אם כן רואים שאצל יעקב אבינו לא האמין ולא עלה, אם אנחנו לא מאמינים שנוכל להגיע למדרגה מסוימת לא נעלה, אבל אם נאמין שאנחנו יכולים ואין דבר שאנחנו לא יכולים, כי כל אדם יכול להגיע לדרגת מלאך, אם נאמין שאנחנו יכולים והשאיפה תהיה אמיתית אמיתית, ונלמד מוסר על הדבר ונתפלל לעזר ה' וזה יהיה קנין בנפשנו שאנחנו מסוגלים, אכן נהיה כאלה ונגיע למדרגה. נסיעה טובה. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....