מהות השבת והשמחה בה - חלק טז - במוצאי מנוחה | הרב אמנון יצחק

נציב יום: טאריק בת אדנה - תזכה להריון תקין ועובר בריא ושלם מהרה אמן.

'מהות השבת והשמחה בה' חלק טז.

מַעֲלַת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הַמַּלְכָּה

גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאֹד, מִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ חֲזַ"ל לַעֲשׂוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת דְּבָרִים הַמַּרְבִּים שִׂמְחָה וְחֶדְוָה בְּשָׁעָה זוֹ. וְהַפּוֹסְקִים כתבו כַּמָּה טְעָמִים נִפְלָאִים לַחֲשִׁיבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל שִּׂמְחָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת, שהַשְׁפָּעָתָהּ וההשלכות יהיו עַל כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ כולם, הֵן עַל פִּי הַנִּגְלֶה וְהֵן עַל פִּי הַסּוֹד;

טַּעַם רִאשׁוֹן, כְּדֵי לְלַוּוֹת אֶת הַשַּׁבָּת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּלַוִּים אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשִׂמְחָה וְשִׁירִים, וְזֶה כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בְּסִדּוּר רַשִׁ"י (סימן תתלב): שֶׁמִּנְהָג יָפֶה לָשִׁיר וּלְזַמֵּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִבְנֵי מְדִינָה הַמְלַוִּים אֶת הַמֶּלֶךְ הַיּוֹצֵא מִמְּדִינָתָם בְּשִׁירִים, בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים, כָּךְ עַם יִשְׂרָאֵל מְלַוִּים אֶת הַשַּׁבָּת בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים. וְכֵן כָּתַב בַּעַל הָ"אוֹר זָרוּעַ" בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת (סימן צה) בְּשֵׁם תְּשׁוּבוֹת הַגְּאוֹנִים: בְּוַדַּאי מִנְהָג טוֹב וְכָשֵׁר שֶׁמְּכַבְּדִים אֶת הַשַּׁבָּת בִּיצִיאָתָהּ כִּבְנֵי אָדָם הַמְלַוִּים אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים.

וּמֵבִיא עוֹד בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם, שֶׁהָיָה אוֹמֵר שֶׁמָּצָא בַּ"אֲגֻדָּה": שֶׁזֶּה מָשָׁל לְכַלָּה שֶׁבְּיוֹם חֻפָּתָהּ מְלַוִּים אוֹתָהּ בְּשִׁירוֹת וּזְמִירוֹת, וְכֵן הַשַּׁבָּת נִקְרֵאת כַּלָּה וּמַלְכָּה, לָכֵן יֵשׁ לְלַוּוֹתָהּ בִּיצִיאָתָהּ מִתּוֹךְ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת להשי"ת, וְזֶה כְּבוֹדָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת. וְכֵן כָּתַב בְּסֵפֶר "תּוֹלַעַת יַעֲקֹב": שֶׁבְּכָךְ הָאָדָם מַרְאֶה שֶׁקָּשָׁה לוֹ הפרדה מן הַשַּׁבָּת וזוהי בעצם פְּרֵדָה מֵהַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, הַשַּׁבָּת הַנִּקְרֵאת כַּלָּה וּמַלְכָּה.

וְכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל בַּמִּדְרָשׁ: 'אָמַר הקב"ה: 'בּוֹאוּ וְאִמְרוּ שִׁירָה, פָּנִים חֲדָשׁוֹת בָּאוּ לְכָאן!' 

מִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לְהַכְנִיסָהּ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וּלְלַוּוֹתָהּ גַּם בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְכֵן נָהֲגוּ. עַד כָּאן דִּבְרֵיהֶם. מִשּׁוּם כָּךְ מְנַגְּנִים אֶת הַפָּסוּק: "וְהוּא רַחוּם" לִפְנֵי תְּפִלַּת עַרְבִית בַּאֲרִיכוּת נֹעַם, וְיֵשׁ שֶׁנָּהֲגוּ לְזַמֵּר אֶת המִזְמוֹר: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת" וְיֵשׁ הַנּוֹהֲגִים לְזַמֵּר אֶת המִזְמוֹר: "לְדָוִד בָּרוּךְ ה' צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב". 

וְכָתַב הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ (מסכת שבת אות נד): מִּשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לוֹמַר אֶת סֵדֶר הַהַבְדָּלָה בְּנִגּוּן טוֹב וְיָפֶה, כְּדֵי לְלַוּוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים, וְהוֹסִיף: שׁלָכֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַבְדָּלָה בַּעֲמִידָה אַף עַל פִּי שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל יֵשׁ לָשֶׁבֶת בַּבְּרָכוֹת, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוֹצִיא אֶת חֲבֵרוֹ יְדֵי חוֹבָה, כַּמּוּבָא בַּ"שֻּׁו"ע" (אורח חיים סימן תרצו) וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַדֶּרֶךְ לְלַוּוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ הוּא בַּעֲמִידָה, וְלָכֵן יֵשׁ לַעֲרֹךְ אֶת הַהַבְדָּלָה בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירָה, שֶׁבְּכָךְ אָנוּ מְלַוִּים אֶת הַמֶּלֶךְ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְשִׁירָה, וְזֶה כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. רבו של הרמב"ן הָרִ"י בֶּן יָקָר באר: שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת דּוֹמֶה לְכַלָּה, שֶׁאִם יַנִּיחוּהָ בְּנֵי הַחֻפָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת יִהְיֶה לָהּ עָגְמַת נֶפֶשׁ, לָכֵן בָּאִים וּמְשׁוֹרְרִים לְפָנֶיהָ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת.

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁתִּקְּנוּ חֲזַ"ל: לֶאֱכֹל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת סְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּפְסָק בַּ"שו"ע" (אורח חיים סימן ש) וְזֹאת כְּדֵי לְלַוּוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ וּלְכַבְּדוֹ בִּשְׁעַת צֵאתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י (שבת קיט) וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לִשְׂמֹחַ בְּיוֹתֵר בִּסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה, כְּדֵי לְלַוּוֹת אֶת הַשַּׁבָּת מִתּוֹךְ שִׁירִים וְשִׂמְחָה. וְכָתְבוּ הַפְּרִישָׁה (סימן ש) וְהַלְּבוּשׁ (סימן ש) וְהַ"בֶּן אִישׁ חַי" (פרשת ויצא סעיף כו) וְהַ"מַּטֵּה מֹשֶׁה" (חלק ד סימן תקיב) וְהַ"קִּצּוּר שו"ע" (סימן צו סעיף יב): שֶׁיֵּשׁ לְהַרְבּוֹת בִּמְלַוֵּה מַלְכָּה בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְזֹאת כְּדֵי לְלַוּוֹת אֶת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה מִתּוֹךְ שִׁירִים וְשִׂמְחָה.

כָּתַב הָרַהַ"ק רַבִּי אַהֲרֹן רָאטָה זת"ע (שולחן הטהור דף רסו): שֶׁעִקַּר סְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה הִיא כְּדֵי לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה וּלְלַוּוֹת אֶת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה וְהַנֶּפֶשׁ יְתֵרָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְלָשִׁיר וּלְזַמֵּר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לִפְנֵי ה'. וְהוֹסִיף עוֹד בַּעַל הַ"שּׁוֹמֵר אֱמוּנִים" זיע"א (נחלת אהרן חלק ב אות ק): שֶׁסְּעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה לְלֹא שִׁירִים ותשבחות וּזְמִירוֹת, כִּמְעַט וְאֵין לָהּ עֵרֶךְ כְּלָל. 

וְהַצַּדִּיקִים הָיוּ מִתְבַּטְּאִים וְאוֹמְרִים: שֶׁבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת יֵשׁ יוֹתֵר שִׁירִים וּזְמִירוֹת אפילו מֵאֲשֶׁר בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת ישׁ הֶאָרה של אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא כַּמּוּבָא, שיָבוֹא ויבַשֵּׂר אֶת הַגְּאֻלָּה - בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אמן! וְהִנֵּה כָּתְבוּ חֲזַ"ל: 'שֶׁבַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה עֲתִידִים כָּל הַקָּרְבָּנוֹת לְהִתְבַּטֵּל וְיִשָּׁאֵר רַק קָרְבַּן תּוֹדָה' וְלָכֵן בִּסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה יֵשׁ לְהַרְבּוֹת בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִכָּל הַשַּׁבָּת.

וְצַדִּיקִים הָיוּ אוֹמְרִים: שֶׁהַטַּעַם שֶׁיֵּשׁ לְהַרְבּוֹת בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לַה' בִּסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה, מִשּׁוּם שֶׁהסְּעוּדָה הזוֹ כְּנֶגֶד דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, שהוא נִקְרָא: "נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל" שֶׁחִבֵּר סֵפֶר הַתְּהִלִּים, כֻּלּוֹ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לַהשי"ת, מִשּׁוּם כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת יֵשׁ עִנְיָן גָּדוֹל יוֹתֵר לָשִׁיר וּלְזַמֵּר להשי"ת אפילו יוֹתֵר מהשַּׁבָּת עַצְמָהּ! וְע"י כָּךְ הָאָדָם זוֹכֶה לְשֶׁפַע גָּדוֹל - כְּכָל שֶׁיַּרְבֶּה לשיר ולשבח בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כָּךְ הוּא מַמְשִׁיךְ אֶת קדושת ושמחת הַשַּׁבָּת לשָּׁבוּעַ כֻּלּוֹ, וזוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ שֶּׁפַע ובְרָכָה לְכָל הַשָּׁבוּעַ כֻּלּוֹ.

בַעַל "הָאוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה" זת"ע הָיָה אוֹמֵר: שֶׁיֶּשְׁנָהּ סְגֻלָּה גְּדוֹלָה לָשִׁיר אֶת הַפִּיּוּט: "אִישׁ חָסִיד הָיָה" בִּסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה, וְזֶה סְגֻלָּה לִ"בְנֵי, חַיֵּי וּמְזוֹנֵי" כְּלוֹמַר, עַל יָדוֹ זוֹכֶה הָאָדָם לְהִפָּקֵד בְּבָנִים, וּלְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע שֶׁל פַּרְנָסָה לְכָל הַשָּׁבוּעַ, וְלִזְכּוֹת לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת! וְכָךְ הָיָה מוֹרֶה לְכָל מִי שֶׁהָיָה בָּא אֵלָיו וְצָרִיךְ לְהִוָּשַׁע בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת דְּבָרִים הללו: 'שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לָשִׁיר אֶת הַפִּיּוּט "אִישׁ חָסִיד הָיָה" בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה - וּבִזְכוּת זה יִוָּשַׁע!'

וְהָרַהַ"ק רבי יְחֶזְקֵאל מִשִּׁינוֹוָא זתע"א אָמַר: עַל מַעֲלַת הַזֶּמֶר "אִישׁ חָסִיד הָיָה" שֶׁשָּׁרִים אוֹתוֹ דַּוְקָא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשְׁנָם סִפּוּרִים וּמַעֲשִׂיּוֹת רַבּוֹת עַל גְּדֻלָּתוֹ הַנִּשְׂגָּבָה וְהָעֲצוּמַה שֶּׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב, מִפְּנֵי שֶׁבְּסִפּוּר הַזֶּה רוֹאִים אֶת מְסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְעַם יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁמָּכַר עַצְמוֹ לְגוֹי וּמָסַר אֶת נַפְשׁוֹ רַק כְּדֵי לִתְמֹךְ בְּאִישׁ חָסִיד וִירֵא שָׁמַיִם! מִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד: עַד כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בְּעַד כָּל אִישׁ מיִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם כָּךְ מַעֲלָתוֹ שֶׁל שִׁיר זֶה גְּדוֹלָה וְנִשְׂגָּבָה עַד לִמְאֹד.

כתב בַּעַל הָ"אַבְקַת רוֹכֵל" (עמוד קצח): שֶׁעַל סְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה נֶאֱמַר הַפָּסוּק: "סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה" כְּלוֹמַר, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר לָאָדָם: 'אֱכֹל אֶת סְעוּדָתִי, וַאֲנִי אֶהְיֶה לְךָ לְמָגֵן וְצִנָּה וְלִישׁוּעָה בְּכָל מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ!' "סְעָדֵנִי" תעשה את הסעודה שלי, אומר דוד המלך: "וְאִוָּשֵׁעָה" – אני אושיע אותך בזכות זה.

מקֻבָּל מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זתע"א שֶׁאָמַר: 'שֶׁכָּל אָדָם הַזָּקוּק לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה, שֶׁיַּדְלִיק אַרְבָּעָה נֵרוֹת בְּתוֹךְ סְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה לִכְבוֹד דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, וִישַׂמַּח אֶת עַצְמוֹ בִּסְעוּדָה זֹאת, וְיָשִׁיר וִיזַמֵּר בִּסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה לִכְבוֹד דָּוִד הַמֶּלֶךְ, 

וּלְאַחַר מִכֵּן יְבַקֵּשׁ וְיֹאמַר: רבש"ע! אָנָּא הוֹשִׁיעֵנִי בִּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה!' 

וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּוָּשַׁע בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ. וְרַבִּים עָשׂוּ זֹאת וְנוֹשְׁעוּ בִּישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת.

אֶפְשָׁר לְבָאֵר שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ רַבִּי אֲבָהוּ הִדֵּר לֶאֱכֹל אֶת הַכְּלָיוֹת שֶׁל הָעֵגֶל בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִשּׁוּם 'שֶׁאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר' שׁהָאֲכִילָה הזו מְּבִיאָה לִידֵי שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (פסחים קט) וְלָכֵן הִדֵּר רַבִּי אֲבָהוּ לֶאֱכֹל דַּוְקָא בָּשָׂר כְּדֵי לִשְׂמֹחַ בִּסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה, בכְדֵי לְלַוּוֹת אֶת הַשַּׁבָּת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה. וכך פָּסַק בְּ"שו"ע הָרַב" (סימן ש סעיף ג): וְטוֹב לְבַשֵּׁל בָּשָׂר אוֹ דָּבָר אַחֵר לִכְבוֹד סְעוּדָה זוֹ. וְכֵן כָּתַב שָׁם הַ"מָּגֵן אַבְרָהָם" כִּי יֵשׁ עִנְיָן מְיֻחָד לִשְׂמֹחַ דַּוְקָא בִּסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֵלִיָּהוּ זוּטָא (סימן ש) וִיהַדֵּר לֶאֱכֹל מִין מַאֲכָל שֶׁתָּאֵב אֵלָיו בְּיוֹתֵר אפילו שֶׁהוּא בְּיֹקֶר. וְכָתַב בְּ"מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" (סימן ש) שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּמוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

וְכֵן כָּתַב בַּעַל הַ"כַּף הַחַיִּים" פָּלָאגִ'י (סימן לא אות ס') שֶׁבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת יֵשׁ לְהַדְלִיק נֵר נוֹסָף מִימוֹת הַחֹל, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁרִבּוּי הָאוֹרָה הַבָּא ע"י הַנֵּרוֹת מֵבִיא שִׂמְחָה לָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַמְפָרְשִׁים (רש"י שבת כג). וְכָל זֹאת מִפְּנֵי שֶׁיֶּשְׁנוֹ חִיּוּב מְיֻחָד שֶׁל שִׂמְחָה בִּסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה, כְּדֵי לְלַוּוֹת אֶת הַשַּׁבָּת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. 

סעודת מלוה מלכה מצלת מחבוט הקבר;

כתב הָאֲרִיזלה"ה בְּסֵפֶר "פְּרִי עֵץ חַיִּים" (שער יח פרק יז) סְּעוּדָת מְלַוֵּה מַלְכָּה מַצֶּלֶת אֶת הָאָדָם מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר, כִּי אֵיבָר אֶחָד יֵשׁ בָּאָדָם וְנַסְכוּי שְׁמוֹ, וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה אֶלָּא כְּשֶׁיֹּאכַל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְלַוּוֹתָהּ. וְכֵן כָּתַב הַ"בֵּית יוֹסֵף" (סימן ש' בשם שיבולי הלקט סימן קל) וּמְקוֹרוֹ בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל – ב"מִדְרָשׁ רַבָּה" בְּרֵאשִׁית (פרק כח אות ג).

וכן באֵר הָ"אֵלִיָּה רַבָּה": שֶׁהַטַּעַם שֶׁעֶצֶם לוּז נִשְׁאֶרֶת לְעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁעֶצֶם זוֹ לֹא נֶהֶנְתָה מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת, כִּי הִיא נֶהֱנֵית רַק מֵאֲכִילָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן אָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת בְּעֶרֶב שַׁבָּת (סנהדרין לח) וְעֶצֶם זוֹ לֹא נֶהֶנְתָה כְּלָל מֵאֲכִילָה זוֹ, וְלָכֵן לֹא נִגְזַר עַל עֶצֶם זוֹ גְּזֵרַת הַמִּיתָה שֶׁנִּגְזְרָה בְּחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. 

וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר שֶׁזֶּה הַטַּעַם שֶׁע"י שֶׁהָאָדָם אוֹכֵל אֶת סְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, הוּא זוֹכֶה לְכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁהוּא זָקוּק, מִפְּנֵי שֶׁכָּל חֶסְרוֹנוֹת הָאָדָם מְקוֹרָם בְּחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנּוֹדָע, וְלָכֵן ע"י שֶׁהָאָדָם מֵזִין וּמַשְׂבִּיעַ עֶצֶם זוֹ שלֹא אָכְלָה מֵעֵץ הַדַּעַת, זוֹכֶה לְשִׂמְחָה וְנַחַת בְּכָל עִנְיָנָיו, מִכֵּיוָן שֶׁכָּל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעַצְבוּת וְהַצַּעַר מֵחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנּוֹדָע, לָכֵן כְּכָל שֶׁיַּרְבֶּה הָאָדָם יוֹתֵר בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בִּסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה - כָּךְ יִזְכֶּה יוֹתֵר לְאוֹרָהּ הַגָּדוֹל.

וְהִנֵּה עֶצֶם הַ"נַּסְכוּי" שמִמֶּנָּה יָקוּם הַגּוּף בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל, היא נִזּוֹנֵית רַק מִסְּעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה אֲשֶׁר בָּהּ מְאִירָה הֶאָרַת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב, וְלָכֵן ע"י שֶׁיַּקְפִּיד הָאָדָם עַל סְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה וּכְכָל שֶׁיְּרַבֶּה הָאָדָם לָשִׁיר וּלְזַמֵּר בסעודה - יִזְכֶּה לְאוֹרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בהתאם וְיִזְכֶּה לָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. זה טעם ראשון.

טַּעַם שֵּׁנִי שֶׁתִּקְּנוּ חֲזַ"ל לְהַרְבּוֹת בְּעִנְיְנֵי שִׂמְחָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת: כדי לְשַׂמֵּחַ אֶת העֲצוּבָה בְּהִפָּרֵד מֵעִמָּהּ הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה (ספר הפרדס עמוד כו) וכְדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת הָאָדָם שעָצוּב שהַמֶּלֶךְ נפרד מִמֶּנּוּ וְקָשָׁה הפרידה, מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְשַׂמֵּחַ נַפְשׁוֹ וְלַהֲשִׁיבָהּ בְּרֵיחַ טוֹב וּבְיֵין (הרב חאגיז - אלה המצוות לא). וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ חֲזַ"ל: לַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי דְּבָרִים מְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פרשת צו דף לה): שֶׁיֵּשׁ לְהָרִיחַ אֶת הַהֲדַסִּים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שע"י כָּךְ הַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ העֲצוּבִים מהפרידה שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה שֶׁהָיְתָה עִמָּהֶם בְּשַׁבָּת, ע"י הָרֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הַהֲדַס הֵם שְׂמֵחִים, ונִמְתָּקִים הַדִּינִים.

וְכֵן כָּתַב בְּסֵפֶר הַפַּרְדֵּס לְרַשִׁ"י (עמוד כו) שֶׁהַטַּעַם שֶׁתִּקְּנוּ הָרִאשׁוֹנִים לְהָרִיחַ בְּשָׂמִים בִּשְׁעַת הַבְדָּלָה, כְּדֵי שיהיה זִכְרוֹן שַׁבָּת בְּלִבּוֹ וְיִהְיֶה שָׂמֵחַ אַף בְּצֵאתוֹ. כךְ כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (הלכות שבת פרק כט הלכה כו) הַטַּעַם שֶׁמְּרִיחִים בְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁדּוֹאֶגֶת וּמִצְטַעֶרֶת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, לָכֵן מְשַׂמְּחִים אוֹתָהּ בָּרֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הַבְּשָׂמִים. וְצַדִּיקִים רַבִּים הָיוּ עוֹשִׂים כָּל מִינֵי עִנְיָנִים שֶׁל שִׂמְחָה וְחֶדְוָה בְּעֵת הַהַבְדָּלָה כְּדֵי לִשְׂמֹחַ בִּשְׁעַת הַהַבְדָּלָה וְלַעֲרֹךְ אֶת הַהַבְדָּלָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְאָמְרוּ: שֶׁזֶּה סִימָן טוֹב לְכָל הַשָּׁבוּעַ!

הַטַּעַם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁנָּהֲגוּ לְהַרְבּוֹת בְּעִנְיְנֵי שִׂמְחָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת: הוּא עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִיזלה"ה, שֶׁכָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְהַמְשִׁיךְ אֶת קדושת הַשַּׁבָּת לימות הַחֹל, ולהמשיך את הברכה שֶׁל הַשַּׁבָּת והִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה לשָּׁבוּעַ כֻּלּוֹ. לָכֵן כָּל הפעולות בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת להמשכת הקדושה של הַשַּׁבָּת לִימוֹת הַחֹל, וְע"י אֲמִירַת מִזְמוֹר: "וִיהִי נֹעַם" וְ:"יֹשֵׁב בְּסֵתֶר" נִמְשֶׁכֶת רוּחָנִיּוּת של קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת לַתְּפִלּוֹת שֶׁל יום חֹל, וְע"י סְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה נִמְשֶׁכֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת לסְּעוּדוֹת יְמוֹת הַחֹל.

מִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לַעֲרֹךְ אֶת הַהַבְדָּלָה וסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת הִיא הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַשַּׁבָּת הַנּוֹבַעַת מִקְּדֻשָּׁתָהּ הָעֲצוּמַה שֶּׁל הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר אֵין בָּהּ שְׁלִיטַת מַּזִּיקִים וְקְּלִפּוֹת הַשּׁוֹלְטִים בִּימוֹת הַחֹל שמֵּהֶם נוֹבַעַת הָעַצְבוּת שֶׁיֵּשׁ בִּימוֹת הַחֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הקדוש: שֶׁהַשַּׁבָּת מְסַמֶּלֶת אֶת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה, וִימוֹת הַחֹל מְסַמְּלִים אֶת הָעַצְבוּת וְהַיָּגוֹן, כיון שֶׁיְּנִיקָתָם מֵהַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזוֹת בִּימוֹת הַחֹל, וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֶת שִׂמְחַת וּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת לִימוֹת הַחֹל. לָכֵן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שבּוֹ עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת לְכָל יְמוֹת הַחֹל, עָלָיו לִשְׂמֹחַ בְּיוֹתֵר, וּלְהַמְתִּיק אֶת הָעַצְבוּת וְהַיָּגוֹן הַנֶּאֱחָזִים בִּימוֹת הַחֹל, ואֶת כָּל הַדִּינִים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁיֶּשׁ בִּימוֹת הַחֹל.

כִּי בִּימוֹת הַחֹל קָשֶׁה מְאֹד לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים, כִּי זה זמן שליטת הַקְּלִפּוֹת, אֲבָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שעֲדַיִן שׁוֹרָה הארה שֶׁל שַּׁבָּת, נִתָּן בְּקַלּוּת לְהַמְשִׁיךְ אֶת אוֹר הקדושה שֶׁל הַשַּׁבָּת לִימוֹת הַחֹל, וּבְכָךְ ממתיקים מִמֵּילָא אֶת כָּל הַדִּינִים הַנֶּאֱחָזִים בִּימוֹת הַחֹל, שמּוֹנְעִים מן הָאָדָם לַעֲבֹד אֶת הבורא בְּמֶשֶׁךְ יְמוֹת החול. לכן יֵשׁ לְהַרְבּוֹת בְּכָל עניני שִׂמְחָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְע"י כָּךְ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הֶאָרַת הקדושה של השבת והשמחה לְכָל הַשָּׁבוּעַ. 

וְכֵיוָן שֶׁשָּׁעוֹת אֵלּוּ הִנָּן מִצַּד אֶחָד זְמַן שֶׁל יְמוֹת הַחֹל שבָּהֶם שׁוֹלְטוֹת הַקְּלִפּוֹת, אבל מצד שני מְאִירָה עדיין קְדֻשַּׁת שַּׁבָּת עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, לָכֵן נִכֶּרֶת בָּהֶם בְּיוֹתֵר הֶאָרַת קְדֻשַּׁת שַּׁבָּת בְּתוֹךְ יְמוֹת הַחֹל כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבוֹא, כי מוצאי שבת זה כבר יום ראשון, אבל בכל אופן הארת השבת חזקה עד חצות, וְלָכֵן מי שמרבה בשמחה ובסעודה יכול להמשיך את השמחה והקדושה לימות החול. ולכן צריך לשורר ולשבח להשי"ת, ובכך גורמים להמשיך את הקדושה ואת השמחה לימות השבוע. ממתיקים את העצבות והיגון, ונִמְתָּקִים הַדִּינִים וְזוֹכִים ליְשׁוּעוֹת, בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת.

כָּתַב בְּסֵפֶר "רִמְזֵי הַשַּׁבָּת": בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים כתוב, שֶׁמִּי שבְּשִׂמְחָה וּבְחֶדְוָה בִּיצִיאַת הַשַּׁבָּת וּמְלַוֶּה אֶת הַשַּׁבָּת בְּשִׁירָה וְזִמְרָה, מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וְכָכָה יִהְיֶה לוֹ עֹז וְחֶדְוָה תָּמִיד. והרֶמֶז לְכָךְ: שַׁבָּ"ת רָאשֵׁי תֵּבוֹת: תִּשְׂמַח בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, תִּשְׂמַח בִּמְלַוֶּה שַׁבָּת, שִׂמְחָה בְּצֵאתוֹ תִּהְיֶה, תַּצְלִיחַ בְּכָל שָׁבוּעַ, תִּזְכֶּה בְּפַרְנָסָה שֶׁפַע! כל אלה ראשי תיבות שַׁבָּ"ת.

מַעֲשֶׂה הָיָה עִם הָרַהַ"ק רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֶעשִׁיל מֵאַפְּטָא זתע"א שֶׁכִּהֵן כְּאַב בֵּית דִּין בָּעִיר מֶעזִ'יבּוּז' וְהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ מַמָּשׁ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. פעם כְּשֶׁאָכְלוּ בְּנֵי הָעִיר סְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה, שָׁרוּ וְרָקְדוּ בְּקוֹל גָּדוֹל עַד שֶׁבָּקְעָה הָאָרֶץ מִקּוֹלָם, כְשֶׁשָּׁמַע הָרַהַ"ק אֶת הָרַעַשׁ הגדול הַזֶּה, הָלַךְ לְשָׁם לְבַקֵּשׁ מֵהֶם: 'לא להפריע לִמְנוּחָתוֹ'. כשֶׁשָּׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים קוֹל פְּסִיעוֹתָיו, יָרְאוּ מִמֶּנּוּ ונִשְׁמְטוּ כֻּלָּם וְהָלְכוּ, כשֶׁבָּא הָרַבִּי לֹא מָצָא שָׁם אַף אֶחָד, כשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ 

- הִגִּיעַ דָּוִד הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: 'מַדּוּעַ הֵפַרְתָּ אֶת שִׂמְחָתִי?'

תֵכֶף קָרָא הָרַבִּי לִמְשַׁמְּשׁוֹ, וְצִוָּה: 'לקרוא לְכֻלָּם שֶׁיִּגְמְרוּ אֶת סְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה כַּאֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְלֹא יִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ מְאוּמָה כִּרְצוֹנָם הַטּוֹב!' 

כאֲשֶׁר בָּאוּ כֻּלָּם, הָלַךְ הָרַב הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ וְשָׂמַח עִמָּהֶם, רָקַד וְזִמֵּר עִמָּהֶם זְמַן רַב כְּשֶׁהוּא מְחַזֵּק וּמְזָרֵז אוֹתָם לשמוח בְּשִׂמְחָה רַבָּה, 

וְאָמַר לָהֶם: 'תֵּדְעוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה אֶצְלִי! וְאָמַר לִי: 'כַּאֲשֶׁר רְקַדְתֶּם וּשְׂמַחְתֶּם בְּמְלַוֵּה מַלְכָּה, גְּרַמְתֶּם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה בַּמָּרוֹם וְכָל פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה שָׂמְחוּ אִתְּכֶם!' לָכֵן תִּזָּהֲרוּ לִשְׂמֹחַ תָּמִיד בִּסְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה, כִּי שִׂמְחָה זוֹ עוֹשָׂה שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים בַּשָּׁמַיִם וּמַעֲלָתָהּ גְּדוֹלָה עַד מְאֹד'.

עַל פִּי זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ כָּתְבוּ חֲזַ"ל: 'שֶׁכָּל הָאוֹכֵל סְעוּדַת מְלַוֵּה מַלְכָּה - יִזְכֶּה לָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים' כִּי מִסְּעוּדָה זוֹ נֶהֱנֵית עֶצֶם הַלּוּז שֶׁמִּמֶּנָּה יָקוּם הַגּוּף לִתְחִיָּה. זֹאת עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכְּפִי שֶׁהָאָדָם כִּבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת וְשָׂמֵחַ בָּהּ - כָּךְ יִזְכֶּה לִשְׂמֹחַ לֶעָתִיד לָבוֹא, ואָז היא תִּהְיֶה השְׁלֵמוּת של הַשִּׂמְחָה.

וְהִנֵּה עִקַּר הַשִּׂמְחָה וְהַכָּבוֹד שֶׁל שַׁבָּת כַּאֲשֶׁר מְלַוִּים השַׁבָּת הַמַּלְכָּה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, שֶׁבָּזֶה מַרְאֶה הָאָדָם אֶת שְׁלֵמוּת שִׂמְחַת לִבּוֹ עִם הַשַּׁבָּת, ובִּזְכוּת שֶׁהָאָדָם מְלַוֶּה תָּמִיד אֶת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, יִזְכֶּה לָקוּם בתְחִיַּת הַמֵּתִים וְלִשְׂמֹחַ עִם הַמֶּלֶךְ לֶעָתִיד לָבוֹא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה שֶׁתִּהְיֶה. ה' יְזַכֵּנוּ - אָמֵן.

עד כאן בינתיים.