האדם מורכב משכל וגוף | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת יוסף בן מרים וזיווה בת נחמה,

מנוחתם עדן אמן.

ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכולך ממנו מות תמות.

האדם מורכב משכל וגוף,

חלק נכבד וחלק נבזה,

וזה ודאי כי החלק הנכבד

יש לו מעלות ויתרונות

על החלק הפחות.

אבל מצאנו

כי החלק הנכבד

יש לו שפלות

בפרט אחד,

כי הגוף

שיצטרך לאכול

ידע כי הוא רעב

צמא

וחולה

וכל מה שהוא חולה יותר

הוא מרגיש זאת יותר

מה שאין כנסיכם

כל מה שהוא רעב וצמא יותר

מרגיש הוא

בפחות ממי שהוא לא רעב כל כך

מי משתוקק

לתקן חסרונותיו

ולהיות יגון בלבבו תמיד.

רק מי שיש לו מעט חסרונות,

כמו שנאמר אצל דוד המלך עליו השלום,

שלא היה בו רק

בדבר אוריה חיתי.

ועם כל זאת אמר וחטאתי לנגדי תמיד.

וכן

מי משתוקק לקנות חוכמה ולשמוח

בהתרת הספקות

אלא מי שהוא רודף אחר החוכמה.

מי השמח בידיעה נפלאה

אשר לא השיגו אותה פילוסופים

כמו ידיעת הבורא והשגחתו על כל דבר

שכל זה נודענו מיציאת מצרים ונצטווינו לזכור פעמיים בכל יום

להשריש את הידיעה הזאת.

רק מי שמפקח על עצמו

למה נברא ומה תכליתו

בהפרש הגדול

אשר יהיה בין טוב למוטב,

הוא ישמח

כי זה מביא אותו לתכלית הטוב.

אבל מי שאינו מבקש תענוג נצחי

רק נעזב לתאוותו,

אין לו מזה שמחה.

זה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בסוכם הם באו

כלי מלא מחזיק.

מי שיש לו תחילה חוכמה שמח בחוכמה.

אבל לכן מי שהוא ריקן מחוכמה

זאת אומרת יכול להיות מישהו בשעה שיש דרשה כזאת

ומישהו מקשקש באיזה מגירה והוא מסתכל עליו כל הזמן

ולא מעניין אותו בכלל הדרשה.

יכול להיות דבר כזה? כן, יש דבר כזה.

כי מי שאין לו מההתחלה איזה חוכמה אז הוא לא נמשך לחוכמה.

וכן בעצמות החיים יש הונאה עצומה בלתי משוערת.

יש שנראים כחיים

והם מתים מוחלטים.

מי אלה?

מי שעזוב לתאוותו.

אוכל מה שהוא רוצה, שותה מה שהוא רוצה,

עושה מה שלבו חפץ.

כמו שאמר שלמה המלך במשלי כא,

נפש רשע היוותה רע.

כל תאוות הרשע

זה לרע.

זהו המת המוחלט.

כי העדר כרוך בעקביו.

כמו שנאמר בפסוק, ביום הכולך ממנו מות תמות.

פירוש

שזהו.

אמיתה כרוכה בעקביו.

וכתוב כל העומד להיבצר כבצור דמי.

על זה אמר דוד המלך עליו השלום לא המתים יהללויה.

פירוש.

לא המתים

אלה שמתים בחיים.

כמו שנאמר ולרשע אמר אלוהים

מה לך לספר חוקיי?

כי סיפור נפלאות השם.

מה גמול יש לו לקדוש ברוך הוא?

אלא מה?

רק לאחוז בקצות מידותיו.

להיות גומל חסדים טובים.

להיות מכלכל חיים בחסד.

האדם צריך ללמוד ממידותיו של הקדוש ברוך הוא.

מה הוא קדוש?

אף אתה קדוש.

אבל הרשע,

מה יש לו לספר את שבחי הקדוש ברוך הוא?

לזה אמר לא המתים

אלה שהם בחיים

נקראים מתים.

לא המתים יהללויה.

כי מה גמול יש לו לקדוש ברוך הוא בהילולם

אם הם לא אוחזים בדרכיו?

אבל להפך

מישהו מדוכא בייסורים

ובשפלות

שבעיני בני אדם הוא כאילו מת

הוא החי האמיתי.

למה?

יסור יסרנייה ולמוות הנצחי לא נתנני.

בזכות זה הוא לא ימות לנצח.

אז אם השם יסר אותו פה, סימן שהוא אוהב אותו.

כי את אשר יאהב השם יוכיח

וכאב את בן ירצה.

אז מי שסובל ייסורים,

מי שמרגיש שפלות,

זה צריך לשמוח.

לא זה שיש לו את כל מה שהוא רוצה וכו'.

זה מת.

למה?

יש לו מלא תאוות כל מה שהוא רוצה.

השם פורע לו בעולם הזה שכרו ועונשו

מזומן לו לחיי העולם הבא.

טוב,

אני אשאל אתכם מי יכול לחזור על כל מה שאמרתי,

אז אני כבר יודע את התשובה.

אף אחד לא יכול לחזור.

אז לכן אני אחזור עוד פעם על מה שאמרתי,

בשביל שהדברים יהיו ברורים, אולי יישאר עשרה אחוזים.

האדם

מורכב משכל ומגוף.

יש לו חלק נכבד

ויש לו חלק נבזה.

וזה ודאי שהחלק הנכבד

יש לו מעלות

ויתרונות

על החלק הפחות.

ברור שלשכל, הנשמה,

יש מעלות ויתרונות יותר מאשר הגוף

הנחות והפחות.

אבל מצאנו שבחלק הנכבד

יש לו איזה שפלות בפרט אחד.

מה השפלות?

ידעתי שלא.

כי הגוף,

כשהוא צריך לאכול,

הוא יודע ומרגיש

מתי הוא רעב,

מתי הוא צמא,

מתי הוא חולק.

לא צריך להודיע לו, לא צריך להזכיר לו,

לא צריך ללמוד מוסר בשביל זה, כלום.

ברגע שהוא רעב, צמא,

חולה, מרגיש.

וכמה שהוא יותר רעב, חולה וצמא,

הוא מרגיש עוד יותר.

והעקבה מקרקרת,

הגרון יבש,

רועד מחום,

ישר הוא מרגיש.

אבל לא ככה שכל.

לא ככה שכל.

כל מה שהוא רעב וצמא יותר,

הוא מרגיש הרבה פחות

צריכות

מאשר הגוף.

הגוף אין, לא נותן לך מנוח עד שתאכל, עד שתשתה,

עד שתתרפא.

אבל השכל,

גם אם הוא רעב וגם אם הוא צמא,

אין מה שילחץ אותו להגיד לו,

היי, היי, היי, לא למדת כבר כמה שעות, היי, היי,

לא ריבית את צמורך בתורה, בחוכמה, במצוות.

אין מי שיזכיר לו באופן כזה.

מי משתוקק לתקן חסרונותיו?

משתוקק, משתוקק,

מי משתוקק

לתקן חסרונות ולהיות יגון בלבבות תמיד,

כמו שאומר רבנו יונה.

מי עושה את זה?

מישהו יש לו איזה הרגש כזה, דחף כזה?

רק מי שיש לו מעט חסרונות,

מעט,

אז הוא יכול להשתוקק לתיקון. אבל מי שהוא מלא, מלא חסרונות,

בכלל לא מודע להם אפילו.

אצל דוד המלך עליו השלום לא היה בו רק דבר אחד,

בדבר אוריה חיתי.

אבל עם כל זאת הוא אמר,

וחטאתי נגדי תמיד.

יותר מצמא, יותר מרעב,

יותר מחולה, בלי הפסקה.

חטאתי נגדי תמיד, תמיד, תמיד, תמיד, לא פסק מנגד עיניו.

כמו כן, מי שמשתוקק לקנות חוכמה ולשמוח

ולשמוח

בהתרת הספקות.

אין שמחה כהתרת הספקות.

אדם חי בספק, יש לו ספק על כל דבר, על כל זה, מה נכון,

מה לא, מה כדאי, מה לא כדאי.

מי שמשתוקק לקנות חוכמה,

ועל ידי זה לשמוח בהתרת הספקות,

זה יכול להיות רק מי שרודף אחרי החוכמה.

מי שלא רודף אחרי החוכמה,

הוא תקוע במקומו

טמבל קבוע.

מי שמח בידיעה נפלאה שאפילו כל הפילוסופים לא השיגו אותה.

אם היית משיג השגה יותר מהפילוסופים הגדולים,

ודאי שהיית צריך להיות שמח,

אם היית מבין בכלל מה השגת,

אם אתה יודע מה השיגו הפילוסופים.

אבל,

מי זה שמח באמת בידיעה נפלאה שאפילו הפילוסופים לא השיגו אותה?

ומהי הידיעה שיש בורא לעולם?

אבל לדעת את זה ממש, לא באמירה

שהוא משגיח על כל המעשים.

ואת זה אנחנו יודעים בבירור מוחלט

מיציאת מצרים,

שהשם השגיח על עמו בהשגחה נפלאה והוציא אותם,

בדיוק כמו שהוא אמר,

מכה אחרי מכה וכו'.

ואנחנו מצווים לזכור את זה פעמיים בכל יום

כדי להשריש את הידיעה הזאת שאנחנו יודעים ידיעות יותר מהפילוסופים הגדולים בעולם,

שיש אנשים שסוגדים להם ומזכירים אותם כאילו

מה היו?

פחות מילד קטן אצלנו בתלמוד תורה

שאומר בבוקר, אלוקיי,

נשמה שנתת בי, שנפחת בי,

טהורה, תבערתה, אתה יצרתה וכו'.

כבר מילד קטן,

קטן, קטן, הוא כבר מדקלם את זה, הוא כבר יודע את זה,

מה שהפילוסופים ברוב מחקרם עשרות שנים לא הגיעו לזה.

נו, אז מי שמח בידיעה הזאת

שהוא יותר גדול מכל הפילוסופים שהיו?

מי שמח?

אף אחד לא שמח.

מי שמפקח על עצמו,

אדם כזה,

שהוא כל הזמן בודק את עצמו ומפקח על דרכיו,

למה הוא נברא? מה התכלית? מה אני עושה פה?

ולא מבזבז את הזמן על שטויות כי הוא יודע לשם מה הוא נברא.

והוא יודע גם את ההפרש הגדול בין הטוב

לבין הרע.

הוא ישמח.

הוא ישמח.

הוא ישמח בידיעה הזאת שיש אלוקים,

שהוא משגיע, שהוא יודע, שהכול, הוא ישמח.

למה?

כי זה יביא אותו לתכלית עשיית הטוב,

שהוא זוכר כל הזמן.

אם דוד המלך על דבר אחד זכר

וחטאתי לנגדי תמיד,

אז אנחנו, על כל הטובות שמקבלים הקדוש ברוך הוא, איך אנחנו צריכים לזכור כל הזמן את הטבתו לנגדי תמיד?

מי זוכר?

אפילו שאומרים את ברכות השחר, שזה טובות לאין שיעור,

פוקח עיוורים, מתיר סורים וכו'.

מי מרגיש?

מי מרגיש את מה שהוא אומר בכלל?

כל כך רדודים, כל כך שטחיים,

זה לא יאומן כי סופר.

ואני לא מדבר על חילונים,

אני מדבר על החרדים.

מי

אינו מבקש

תענוג

נצחי?

מי?

מי שאינו מבקש

יש כאלה.

מי שאינו מבקש תענוג נצחי

והוא רק נעזב לתאוות,

אין לו מזה שמחה.

הוא לא מוצא מזה סיפוק.

וגם הנפש לא תמלא,

ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו.

זה מה שאמרו חכמים זיכרונו לברכה, בסוכה מ״ו, כלי מלא מחזיק.

כלי ריקן

אינו מחזיק.

כלי מלא,

מי שיש לו תחילת חוכמה,

אחד כזה יש לו שמחה בחוכמה.

הוא מחכה מתי יהיה שיעור,

מתי יהיה דבר תורה,

מתי יתפוס את הספר, מתי.

יש לו חוכמה.

אז החכם מבקש חוכמה.

הטיפש מבקש טיפשות, הוללות, כסילות.

זה מה שהוא מחפש.

בדיחות, ליצנות, תותים.

זה מה שהוא מחפש.

אבל לא כן מי שהוא ריקן מחוכמה.

גם בעצם החיים יש הונאה עצומה בלתי משוערת.

בעצם החיים, אנחנו רואים אנשים חיים, הולכים ממקום למקום.

יש אנשים שקוראים להם מוצלחים יותר,

יש כאלה פחות מוצלחים.

יש מצליחים, יש פחות מצליחים.

ויש קנאה, אנשים מקנאים במצליחים,

בלא מקנאים, בלא מצליחים.

כמה מקנאים בבני תורה שיושבים על התורה כל הזמן.

יש נראים חיים, מה זה חיים? מלא חיים.

יש להם טבעות ושרשרות ומפתחות של מכוניות.

מה זה?

נראים חיים.

אבל הם המוחלטים, המתים המוחלטים

ואלה שנעזבים לתאוות.

כל הזמן המחשבות שלהם, מה לעשות עכשיו?

מה לפסוק? מה לקחת? מה לקנות? מה לעשות?

אוכלים מה שרוצים,

שותים מה שרוצים,

ועושים מה שבליבם.

כמו שאמר שלמה המלך במשלי,

נפש רשע

עיוותה רע.

למה הוא מתאווה?

הרשע רק לרע.

זה אדם שהוא נקרא מת מוחלט.

מת מוחלט.

כי העדר, העדר כרוך בעקביו.

כמו שכתוב בפסוק

ביום הכולך ממנו מות תמות.

הפירוש המיתה כרוכה בעקבו.

המיתה כרוכה בעקבו.

וכל העומד להיבצר כבצור דמה.

כמי שבצור.

על זה אמר דוד המלך עליו השונו,

לא המתים יהללויה.

איזה חידוש הוא אמר.

שהמתים לא יהללויה?

מתים זה מתים. איך הם מדברים?

אז מה הוא חידש?

הוא אומר, לא המתים יהללויה. מה זה זה? צריך דוד המלך?

חכם כזה גדול?

רגל במרכבה להודיע לנו שלא המתים יהללויה?

וכי אנחנו היינו חושבים אם היו שואלים אותנו, מה אתה אומר?

המתים מהללים יה?

כל אחד יודע שלא.

אז מה הוא אמר?

הוא מדבר על המתים.

המתים האלה המוחלטים,

אלה שנשארו בחיים אבל הם נקראים מתים. הרשעים נקראים מתים.

כי לא אחפוץ במות המת.

לא אחפוץ במות החי, היה צריך להגיד.

לא אחפוץ במות החי. מי שחי אפשר שהוא ימות.

אבל מי שמת, מה מדברים עליו? לא אחפוץ במות המת? אם הוא מת כבר, אז מה זה לא אחפוץ במות המת?

אלה הרשעים שהם קרויים מתים בחייהם.

אה, ראיתי עכשיו מת נוסע במרצדס, ראית?

ראית איזה פלא?

מת נוסע במרצדס.

אז כתוב לא המתים

יהללויה.

פירוש אלה שמתים בחיים.

כמו שנאמר בפסוק, ולרשע

אמר אלוהים

מה לך לספר חוקיי בת תישא ורתיע לפיך?

מה לך?

אני רוצה בכלל לשמוע אותך?

הרי נתנו דרשה על זה שהקדוש ברוך הוא לא נתן לגחזי לספר את הניסים והנפלאות של אלישע הנביא

והטיס את האישה ואת בנה שאחיה אלישע

כדי שנעמה נשמע זאת מפיהם ולא מפיו של הרשע.

אז זאת אומרת ולרשע אמר אלוהים מה לך לספר

חוקיי

כי אם אתה מספר את נפלאות הבורא וכי יש לקדוש ברוך הוא גמול מזה איך הוא מבסוט אומר לא לדבר פה מלאכים שקט

תשמעו

מה רשע מספר עלי

הקדוש ברוך הוא מתלהב מספרים עליו מי מספר עליו

הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נוחז

אפילו בקצות מידותיו

להיות גומלי חסדים

לכלכל חיים בחסד

לדאוג שלאנשים לא יהיה חסר

מה הוא קדוש

אף אתה קדוש

אבל הרשע

מה לא לספר את השבחים של הקדוש ברוך הוא

לכן אמר דוד מלכנו לא המתים

יהללויה

ולא כל יורדי דומא

אלה שעתידים לרדת

למלאך שקוראים לו דומא

מי זה המלאך הזה שקוראים לו דומא שמפרסם אותו כל כך דוד המלך

מה חשוב המלאך הזה לפרסם אותו

כי מי יורדים לשם האליו?

כל המדומיינים

אז יש מלאך שקוראים לו דומא הוא אחראי על המדומיינים והוא מטפל בהם הוא מקיץ אותם לדמיונות

ואומר הגעתם לעולם האמת

זהו

נגמרו הדמיונות

אלה הרשעים

שבחייהם הם קרויים מתים אלה יורדים לדומא

כי מה יש לקדוש ברוך הוא גמול בהילולם אם הם לא אחזים בדרכיו

אבל מצד שני

אלה שנראים חיים

והם בעצם המתים

אז אלה שנחשבים בעיני הבריות מתים הם בעצם החיים

מי נחשבים מתים?

אלה שהם בעלי איסורים

אז מה אומר אבל על זה דוד מלכנו?

יסור יסרנייה ולמוות לא נתנני

מה אומר?

על ידי איסורים והשפלות שאני עובר פה בעולם הזה

הוא לא ייתן לי למות לנצח

ואז אני אחיה לנצח נצחים

בזכות זה שהשם מייסר אותי פה ומנקה אותי פה ומתקן אותי פה

אז הוא לא נותן לי למות לנצח יסור יסרנייה

ולמוות הטוטאלי לא נתנני

נכון שלא הבנתם את זה קודם?

ומי יכול לחזור עכשיו את זה?

גם כן אף אחד

אז צריך לחזור עוד פעם

ולפתוח את זה עוד פעם, עוד יותר

ואז הוא יהיה לכם אולי

15%. טוב, זה היה ניסיון לבדיקה.

כל מי שיקשיב לי, שיבדוק אם אני צודק או לא.

בעוד שבוע נשמע אם אחרי ששמעת פעמיים

נשאר לך 10%. תודה עד כאן. המשך יבוא.