מסכת שבת דף קיח' עמ' א'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כן,

אנחנו אמורים להתחיל בשורה השמינית

מראש העמוד.

בכבוד.

מסכת שבת, דף קי״ח עמוד א',

שורה שמינית מראש העמוד.

ועד אתנן מי שיש לו מזון שתי סעודות

לא יטול מן התמחוי,

מזון 14 לא יטול מן הקופה.

למדנו

אתמול מחלוקת חכמים ורב חידקה

כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת.

לדעת חכמים שכך ההלכה

שלוש סעודות בשבת ולדעת רב חידקה

ארבע סעודות.

הגמרא מביאה עכשיו משנה לדעת אם זה מסתדר

לדעת שניהם או רק לדעת אחד מהם.

במשנה במסכת פאה כתוב כך

מי שיש לו מזון שתי סעודות

לא יטול מן התמחוי.

תמחוי זו הייתה קערה גדולה שהגבאים,

שהם גובים צדקה לעניים,

אם זה במאכל, אם זה בכסף,

כאן היו לוקחים קערה,

מסתובבים אצל הבעלי בתים,

כל אחד נותן את מה שהוא יכול מן המאכל שלו

על מנת לחלק מזה לעניים.

כמה היו צריכים לתת לעניים?

שתי סעודות בכל יום.

אם כן,

מי שיש לו מזון שתי סעודות

אסור לו ליטול מן התמחוי,

כי זה גזע לעניים,

כי לא ראוי,

ולא התכוונו לתת לאחד שיש לו מזון שתי סעודות בכל יום,

והוא הדין,

מזון 14 לא ייטול מן הקופה.

מה זה מזון 14?

כלומר, מי שיש לו מזון 14 סעודות,

כלומר לכל ימי השבוע,

אם אתה לוקח

שתי סעודות כפול שבע,

זה 14 סעודות, שבעה ימים.

אסור לו ליטול מן הקופה. קופה,

זה היה, היה במעות, כסף,

שהיו מפרנסים,

ונותנים לאותם עניים בני טובים.

אותם עניים בני טובים, היינו ממשפחות

שהיו במצב ובמעמד כלכלי טוב,

אין ראוי לזלזל בהם, לתת להם מן התמחוי, היינו דבר מאחד.

אלא באים אליהם בסתר,

נותנים להם כספים

שיפרנסו את עצמם במשך השבוע.

מדי שבוע בשבוע הולכים שני גבעי עץ, הולכים שני גבעי עץ דקה,

ומחלקים לכל העני,

שנקרא עני בן טובים,

את הכמות שהוא צריך בשביל לקנות מזון 14 סעודות.

אבל מי שיש לו מזון 14 סעודות, אסור לו ליטול מן הקופה.

שוב, זה גזל העני.

גזל מן העניים.

שואל הגמרא, מני,

כשאתה אומר כאן 14 סעודות,

משמע שגם בשבת היה רק שתי סעודות.

אם כן, לא רבנן ולא רבי חידקא.

זה לא מסתדר לא לדעת חכמים ולא לדעת רבי חידקא.

אי רבנן, חמש עשרה אביה.

אם לדעת חכמים,

הרי צריך שככל הפחות יהיו 15 סעודות.

שישה ימים כפול שתיים זה 12, ועוד שלוש של שבת,

15. ויהי רבי חידקא, שטרי אביה.

ואם לפי רבי חידקא, אז בכלל צריך 16. שערי בשבת צריך ארבעה סעודות, בנוסף ל-12 שהיה בשער ימות החול.

שצריך נהיה בשער ימות החול.

עונה גמרא לעולם רבנן,

דאמרי נן ליה,

מאי דבית נמיך על ואפוק שבתא,

איך לבי שבתא, באמת המשנה הזו

סוברת כדעת חכמים,

שחייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת.

תבוא ותשאל אותי אם ככה,

אז למה מי שיש לו מזל ל-14 סעודות לא יטעון מן הקופה?

יכול היה צריך להיות שלכל הפחות יהיו לו 15 סעודות,

שהרי בשבת זה שלוש סעודות.

התשובה היא כי אנחנו באים ואומרים לאותו אדם,

מאי דמעיד נמיכל באפוק שבתא,

את אותה סעודה שהיית רוצה לאכול במוצאי שבת,

שהרי זה היה דרכם, שתי סעודות, אחת

בשחרית

ואחת

תחילה בערב,

תחילת הלילה.

אם כן אומרים לו, את אותה סעודה שהיית אמור לאכול במוצאי השבת,

תאכל את זה בשבת.

נמצא אם כן

שרים סעודת ליל שבת,

בנוסף לשתי סעודות אלו,

יש כאן ג' סעודות.

שואלת הגמרא, למה הרבנני ולא רבי חיתקא?

אם ככה,

אז אתה מכריח את הדברים שזה יסתדר רק לדעת חכמים,

אבל לדעת רבי חיתקא ודאי שלא שייך שיהיה,

משום שאין פה מציאות

שיהיה לו ארבע סעודות לשבת.

מקסימום יכולת למצוא אפשרות שיהיה לו שלוש סעודות בשבת,

כי מתוך השניים שהן מיוחדות לשבת,

ואחת מהן זה מוצאי שבת, את זה הוא לוקח לאכול בסעודה שלישית,

קודם יציאת השבת.

אבל לדעת רבי חיתקא שצריך שלוש סעודות במשך השבת, חוץ מליל שבת,

זה עוד סעודה.

היכן, אם כן, ניתן למצוא במי שיש לו רק שתי סעודות לשבת,

איך ייתכן למצוא שיהיה לו שלוש סעודות?

עונה הגמרא אפילו תימא רבי חיתקא,

דאמרינא לבית בית נמיכל במעלה שבתא,

איכלה להורתא.

כלומר,

אנחנו באים ואומרים לבן אדם,

אנחנו באים ליצור עכשיו מצב שהוא יסתדר עם הארבעה עשרה סעודות

בלי להפחיד במניין הסעודות שצריכו לאכול בשבת.

אז איך?

אומרים לו כך,

את הסעודה שאתה אמור לאכול ביום שישי,

אל תאכל.

תישאר קצת רעב.

תאכל את זה מתי?

בליל שבת.

זו סעודה ראשונה.

ואת הסעודה שאתה שומר למוצאי השבת,

כן?

תיקח אותה לסעודה שלישית.

אם כן יוצא,

שבבוקר הרי של יום שישי הוא לא אכל.

אם אני לוקח את יום השישי ושבת,

יום השישי ושבת יש לנו ארבע סעודות, נכון?

שתיים ליום שישי ושתיים לשבת.

לפי החשבון של ארבע עשר סעודות,

ששתיים לכל יום.

אז שתיים ליום שישי, שתיים לשבת.

אז אם אתה לוקח

את הסעודה של הבוקר לאכול אותה בלילה,

נמצא שהסעודה של הלילה נותרת לאוכלה למחרת בשבת.

ובנוסף, את הסעודה של מוצאי שבת אתה מקדים לאכול בסעודה השלישית.

נמצא שבשבת עצמה אתה אוכל שלוש סעודות,

חוץ ממה שאוכל הוא בליל שבת,

את הסעודה שהיה אמור לאכול אותה בשוחרית.

יום שישי הכוונה לסעודה, מה זה סעודה?

סעודה,

פת,

עם תוסבות כלשהן.

זה משהו אחר, לא כמו סעודה.

שישי סעודה היה, עשרה אחרת.

סעודה זה אותה... לא קשור, לא קשור. אין קשור, מה לא? אתה אומר יום שישי סעודה זה לחם ומים, דוגמה אני אומר.

זה עולה עשרה שפלים.

אנחנו נראה, אנחנו נראה.

זה סעודות אחרות, זה שפולות כמו עשרה.

אנחנו נראה בהמשך הגמרא.

זה ברור שאם יש לו את המינימום של פת ועוד משהו לצרף לפת,

ללפת את הפת, כמו שנקרא, אז זה מספיק.

לא חייבים הגבאים לדאוג לו, לתת לו מעבר.

אם יש כסף מיותר, בטוב ובנעים,

אבל כאן אנחנו באים לעשות את החשבון.

כאשר יש כמות של עניים גדולה,

ואמורים לצמצם

כדי שיספיק לאותם עניים שבאמת נצרכים,

אז האחד הזה שיש לו 14 סעודות,

הוא יוצא מן החשבון.

משום שאם יבוא ויגיד לאותו גבי צדקה, מה איתי?

יש לי אומנם שתי סעודות לכל יום, אבל הבעיה היא מסעודת שבת, שצריך שלוש סעודות או ארבע סעודות.

אז נותנים לו את העצות הללו כדי שיסתדר ולא יבטל את מצוות

מצוות סעודת השבת.

על כל פנים, מה יוצא?

שלפי רבי חליטקה,

אומרים לו את הסעודה שאתה היית אמור לאכול בבוקר,

ביום שישי,

תאכל אותה בלילה,

ואם כן, נמצא שיהיה לך לשבת שלוש סעודות על ידי שתיקח גם את הסעודות של מוצאי שבת,

תאכל אותה ביום השבת.

שואלת הגמרא,

וכו' ליום הדמעלה שבתא בתענית אבות ויננה?

לא מסתבר שנבוא ונאמר לו,

תאכל את הסעודה שהיית אמור לאכול בשחרית, תאכל אותה בליל שבת.

אם כן, כל יום השישי

נמצאו בתענית, לא אוכלו כלום.

אחי, ככה צריך להיות?

נאמר לבן אדם, תתענה,

העיקר בשביל לא לתת לו מן הקופה או מן התמחוי.

עונה הגמרא,

אלא

רבי עקיבא עאידה אמר,

עשה שבתתך חול

ואל תצטרך לבריות.

המשנה יכולה היא לצבור כדעת חכמים שרק שלא סעודות בשבת,

מאידך יכולה היא לצבור כרב חידקא

שהארבע סעודות בשבת,

אבל בכל זאת,

מי שיש לו מזון, ארבע עשרה סעודות לא יטון מן הקופה.

קופה מדוע?

בגלל שהמשנה הזו סוברת כדעת רבי עקיבא.

רבי עקיבא אומר,

אם יש מצב

שיש לו מינימום שבמינימום,

ונמצאת אכילתו בשבת כאכילתו בחול,

וגם אין שום תוספת בסעודות, אלא אוכלו

שש סעודות בשבת כמו ביום חול.

מאידך,

אם יצטרכו לבריות וייקח מן הקופה, אכן יוכל לקיים שלוש סעודות בשבת או ארבע סעודות.

עשה שבתך חול

ואל תצטרך לבריות.

אל תטיל

את צרכיך על אחרים

בשביל לקיים את כבוד השבת,

אלא עשה שבתך חול.

ואתה שואל,

למה?

זה צריך לדעת שהעניין הזה של

ליטול מן הצדקה,

כאשר יש כאן עניים, כמו שהזכרנו מקודם, אם יש כסף רב

בקופה שאפשר גם לתת

תוספת לבן אדם שהוא זקוק,

אין בעיה.

הבעיה שבקופה יש כסף בצמצום.

לכן,

אם יתנו לאחד כזה שרוצה לקיים את ג' הסעודות בשבת או ד' סעודות בשבת,

בזה יצמצמו לאחרים שזקוקים

והמצב שלהם יותר קשה.

הרי הבעיה אם אנחנו נוכל לומר שאלה שאין להם 14 סעודות למשך השבוע, הם יקבלו.

אבל זה שיש לו 14 סעודות לא יקבל.

על כל חיינו שמדובר שיש כסף בצמצום בקופה.

לכן אומרים לו,

אל תדאג, אתה מקיים

במה שאתה אוכל, מה שאתה רגיל לאכול,

בזה מתקיים מצוות השבת אצלך.

זה בגיערון.

ברור הדבר.

ועוד יותר,

אם למשל הוא יכול ללוות

ויהיה לו במה לפרוע לאחר מכן,

אמר הקדוש ברוך הוא, לבו עלי ואני פורע.

אבל כאן מדובר במצב

שאין בידו

ללוות ולפרוע אחר כך, אלא אם כן ייתנו מן הצדקה.

במצב הזה אומרים לו, עשה שבתך חול

ואל תצטרך לבריות.

ממשיכה הגמרא ומביאה משנה נוספת.

ועד יתנן

אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום,

מכיכר ופונדיון

מארבע עשיין בסלע.

לן

נותנים לו פרנסת לינה.

ואם שבת,

נותני לו מזון

שלוש סעודות.

במשנה במסכת פאה,

בפרק ח',

משנה ז', נאמר,

אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום,

מכיכר ופונדיון מארבע עשיין בסלע. כלומר,

ישנו אדם שעובר ממקום למקום,

הוא לא לן באותו מקום, אבל עובר דרך.

כפרים, עיירות,

של

בני ישראל, יהודים,

ובכל עיר,

בכל כפר,

יש גבאי צדקה לחלק לעניים שבאותו מקום.

נכון.

אז אותם אלה

שממונים על הצדקה

לחלק לעניים של אותו כפר או אותו העיר,

כאשר הם רואים את העני הזה,

צריך לדאוג גם לו.

כמה הם צריכים לתת לו?

שלא יהיה פחות

מכיכר ופונדיון מארבע עשיין בסלע.

כלומר,

צריך לדעת שהמטבעות,

אני מקווה שאתם תקלטו את זה,

יש מטבעה גדולה שנקרא סלע.

סלע למעשה היה שוביה ארבעה דינארי.

דינארי זהב.

כל דינאר,

לא, לא, מה פתאום, דינאר זהב זה הרבה יותר מסלע.

זה ארבעה סלעים ורבע זה דינאר זהב.

סלע הוא היה שווה ארבע דינארים.

הדינארים,

כל דינאר היה שווה שני פונדיונים,

וכל פונדיון שני איסרים.

אז ככה זה היה.

המטבע הקטנה ביותר זו הייתה פרוטה,

אחר כך,

סליחה, אני טעיתי.

כל דינאר זה שש מעות,

וכל מעה שני פונדיונים.

וכל פונדיון שני איסרים, וכל איסר שמונה פרוטות.

אז המטבע הכי קטנה זה פרוטה.

לאחר כך זה האיסר.

לאחר כך היותר גדולה זה הפונדיון.

היותר גדולה זה מאה.

היותר גדולה זה דינאר, והיותר גדולה זה הסלע.

נמצא?

כאשר אנו באים לבדוק

כמה פונדיונים יש בסלע.

אם אני אומר שהסלע זה ארבעה דינארים,

וכל דינאר זה שש מעות,

אז כמה, אם כן, מעות יש בארבעה דינארים?

נכון מאוד.

שש כפול ארבע זה עשרים וארבע.

תכפיל את זה בשניים, כי כל קמעה זה שני פונדיונים.

אז יש לנו אם כן 48 פונדיונים בסלע.

מובן?

זה דבר ראשון שאתם צריכים לזכור.

עכשיו,

יש

מבחינת הכמות,

המשקל

היה

מצב כזה שהיה סין,

כל סיעה היא בת שש קבים.

כל סיעה היא בת שש קבים.

אומר לנו התנא,

אומר לנו התנא,

שהם צריכים להביא לו כיכר של מעשה שווה פונדיון.

מתי מביאים לו כיכר ששווה פונדיון?

כאשר

יש ארבעה סעיל בסלע.

מה זה ארבעה סעיל בסלע?

שווי של 48 פונדיונים,

אתה יכול לקנות ארבע סעיל.

אז נמצא, אם כן,

שאם אתה מחלק את ה-48

לארבע סעיל,

כמה אתה מקבל לכל סער?

12 פונדיונים.

נמצא שכל פונדיון

זה למעשה אחד חלקי 12. יפה מאוד.

אז זה מה שכתוב.

שצריך לתת

כיכר שישרי פונדיון,

וזה כאשר הארבעה סעילים חיטים שווים סלע.

זאת אומרת, אם אני לוקח את הסעיל

ובודק

בכמות היותר קטנה, שכל סעיל זה שישה קבים,

אז כמה קבינים כן יש בארבעה סעילים?

שש כפול ארבע.

כמה זה יוצא?

24. 24 קבין

יש בארבעה סעילים.

זה היה אחד לשישה קבינים, זה ארבעה סעילים. נכון.

ממילא,

אם אדם קונה פונדיון,

פונדיון,

קונה בפונדיון כיכר,

שהוא עשוי מרבע קו חיטים.

הגם של מעשה בחשבון היה צריך לתת שזה חצי קו חיטים.

כשמשערי אמרנו שכמה קבים

יש בתוך ארבעה סעילים?

24. נמצא שאם אתה רוצה למצוא 48, אז מה זה?

יש 48 חצאי קבים.

אז אם נמצא שבסלע אתה קונה ארבע חיטים, ארבעה סעילים,

שזה 24 קבין,

שזה 48 חצאי קבין,

נמצא שהרבע,

הרבע קו הוא אחד לחלקי 48 מהסלע.

הוא אחד לחלקי 48 מארבעה סעיל.

אם כן,

הפונדיון שהוא אחד מ-48 בסלע,

היה אמור לקבל בו

חצי קו, לא רבע קו.

הלוא זה אותו חשבון.

מובן?

עוד פעם,

כאשר יש לנו את המטבע הגדולה שזה סלע,

והגענו שהפודיון זה 1 חלקי 48 מהסלע.

לעומת זאת, כאשר אתה בודק מבחינת הכמות שיש בחיטים,

כמה, כשאתה רוצה למצוא 1 חלקי 48 מהארבעה סעיל, שזו הכמות הגדולה,

כמה זה 1 חלקי 48 מן הארבעה סעיל?

חצי קו.

משום שכל ארבעה סעיל

קבול

שישה קביל,

זה עשרים וארבע,

נמצא שיש עשרים וארבע קביל באותם ארבעה שיאים,

ויש למעשה לפי זה ארבעים ושמונה חצי קביל בארבע שיאים.

אם כן נמצא שחצי קו,

שהוא אחד חלקי ארבעים ושמונה,

הוא הוא שצריך להיות כנגד הפונדיון שהוא אחד חלקי ארבעים ושמונה מהסלע.

משום שאם בסלע אתה קונה ארבע שיאים,

נמצא שבאחד חלקי ארבעה ושמונה, מן הסלע אתה קונה חצי קו.

זה אותו חשבון.

אבל מה האמת הייתה?

שהכיכר

היה רק רבע קו,

ומשלמים עליו פונדיון,

שזה אחד ארבעה ושמונה.

למה זה באמת כך?

אנחנו נראה בהמשך

את החשבון הזה.

על כל פנים,

כתוב בהמשך שם,

לן

נותנים לו פרנסת לינה.

מה יהיה הדין אבל אם הוא לן במקום?

אם הוא לן במקום?

נותנים לו גם צורכי לינה.

מה זה צורכי לינה?

צריך לתת לו קר,

שמיכה,

שרדין, מיתה,

לדאוג לו.

ואם שבת,

נותנים לו מזון שלוש סעודות.

ואם הוא נמצא שם בשבת,

צריך לתת לו לצורך שבת

שלוש סעודות.

מובן? אז יוצא שכאשר באים להביא לו

את הסעודות ביום שישי,

חוץ ממה שנותנים לו את הסעודות, שתי סעודות, לצורך יום השישי,

נותנים לו בתוספת עוד שלוש סעודות. אז בואו תגידו לי אתם,

זה מסתדר לדעת מי? לדעת חכמים או לדעת רבי חזקה?

אם אני אומר שחוץ

מהשתי סעודות שהוא מקבל ביום שישי,

נותנים לו גם עוד שלוש סעודות לשבת,

אומרת הגמרא, למה רבנני?

לכאורה, המשנה הזו כדעת חכמים,

שחייבים לאכול בשבת רק שלוש סעודות,

ולא רבי חזקה.

משום שלדעתו היה צריך לתת ארבע סעודות לשבת,

ולא שלוש סעודות.

עונה הגמרא, לא, לעולם כרבי חזקה,

כגון דאיכא סעודא בה דאי.

אפשר לומר שהמשנה היא דעת רבי חזקה,

ומדובר שיש לעני הזה סעודה אחת שהביא איתו,

ואז אומרים לו,

הדאיכא בהדך, איכלה.

הסעודה שיש איתך תאכל בערב שבת,

וממילא יהיה לך פה מספיק מזון

לחמש סעודות, הלוא אתה מקבל שתי סעודות,

אתה מקבל שתיים ליום שישי

ועוד שלוש לשבת,

נמצא שיש לך חמש סעודות.

אם כך, אז אתה תוכל להסתדר במצב הזה,

שמה שאתה הבאת תאכל בבוקר,

סעודות שחרית בבוקר,

והחמש שאנחנו נותנים לך,

אז האחד תאכל בליל שבת,

השלוש הנוספות, גבירה פרחית כה, בשבת עצמה,

והחמישית,

במוצאי שבת.

אז זה מסתדר מצוין.

אתה מצטער, זה אם יש כסף לא חופש.

מדברים

מה צריך לעשות.

הוא לא נגרח ערכו

בגלל שיש אחרים.

כל מה שאנחנו עושים,

את החשבון להעדיף את זה על פני זה,

זה הכל באופן,

זה הכל באופן

שיש לו את מה שהוא צריך.

אבל אם אין לו עוד מה שהוא צריך,

אז הוא נחשב כמו כל עני אחר שנותנים לו את מה שצריך.

זה הכל.

אז כאן השאלה היא, האם

לתת לו שלוש סעודות בשבת,

או פחות?

אומרים, תיתן לו שלוש סעודות בשבת.

חוץ מהשתי סעודות של יום שישי.

השאלה, אבל איך הוא יסתדר עם זה?

אם רבי חית כה אומר, ארבעה שתי סעודות,

נו, והאחד היא בליל שבת, ועוד ארבע בשבת, כן? האחד היא, סליחה,

האחד היא בשבת, יום שישי בבוקר,

ועוד ארבע ליל שבת, לשלוש בשבת,

נמצא שלא יהיה לו סעודה למלווה מלכה, לסעודה ערבית,

למוצאי שבת.

אלא מה, הגמורה אומרת? מדובר שיש לו,

הוא הביא איתו מזון סעודה אחת.

יש לו איזושהי לחמניה שהוא קיבל מהכפר הקודם, ששם הוא ביקר.

אז כשהוא מגיע לכפר הזה,

נותנים לו חמש, ואז נסתדר.

אומרים לו, עכשיו יש לך לחמניה, תאכל אותה עכשיו.

מה שנותנים לך אנחנו עכשיו, חמש סעודות,

האחד תאכל

בליל שבת,

עוד שלוש בשבת,

והאחרונה במוצאי השבת.

שואלת הגמרא,

כי אאזיל בריקן אאזיל,

וכי לאחר השבת כשיעזוב את העיר

ילך ריקם,

בלי שיהיה בידו לכל הפחות סעודה אחת?

עונה הגמרא דמלה וינה לסעודה בהדל.

ביום ראשון, כשהוא נפרד

ללכת הלאה בדרכו,

נותנים לו עוד סעודה.

וזו הכוונה במשנה.

מה שאמרה המשנה,

נותנים לו, אם שבת נותנים לו מזון של סעודות. היינו, בנוסף לשניים

של יום השישי נותנים לו מזון של סעודות.

מדובר שחוץ מזה, גם ביום ראשון, כאשר

נפרדים ממנו,

ייתנו לו מזון סעודה אחת.

נמצא שזה מסתדר גם לדעת רבי חתקא מצוין,

כשהוא הביא מן הכפר הקודם סעודה אחת, אוכל אותה ביום שישי.

החמש הסעודות שנותנים לו,

זה יספיק לו לליל שבת,

וכל סעודות השבת חמלה ומלכה.

וביום שישי וביום ראשון ייתנו לו עוד סעודה לדרך.

יפה.

שואלת הגמרא, מה עם פרנסת לינה?

מהי פרנסת לינה?

כשאתה אומר, אם הוא לן, נותנים לו פרנסת לינה. מה זה פרנסת לינה?

צורכי הלינה. מה זה? מה נותנים לו?

אמר הרב פאפה, פוריה ובסעדיה.

נותנים לו מיטה,

שהיא אישנה עליה,

וכן

כרית

להניח את ראשו עליה. כרית, סדין,

שמיכה בחורף.

כן.

יפה.

נראה את רש״י.

תמחוי.

אתם רואים ברש״י?

תמחוי.

קערה גדולה היא

וגובים בה גבאים מאכל מבעלי בתים,

מחלקים לעניים שתי סעודות ליום,

מיום ליום.

אגב,

גם כאן בעירנו בני ברק

יש מקום שנקרא בית התבשיל,

ושם נותנים מזון מדי יום ביומו.

סעודת הצהריים

נותנים

למי שאין בידו,

הוא בגדר עני, אין לו אפשרות ל...

אין לו מאכל לאכול בסעודת הצהריים.

אז באים הם לאיזשהו מקום,

ששם נותנים לאותם עניים לאכול.

ללא הבדל,

ולא בודקים בציציותיו של מי שבא,

מי היאמר.

כל הבא

נכנס ואוכל.

זה נקרא בית התבשיל.

ישנם מקומות כאלה, כמו שאני יודע,

גם בחוץ לארץ.

שגם שם אותו דבר,

המקומות שיש שם יהודים,

אז כמובן שישנו ארגון

שדואג לאסוף כסף

מהבעלי בתים,

והם מבשלים מאכל חם.

בסעודת הצהריים

נותנים לכל אותם אלה שזקוקים לזה,

באים לאיזה מקום מסוים, יש שם אוכלים.

אומר רשי,

לא ייטול,

כיוון שיש לו, נמצא גוזל עניים. כלומר, אם יש לו מזון שתי סעודות,

אסור לו ליטול מן התמחות, כי הרי יש לו.

אם הוא ייקח את זה, הוא גוזל את העניים.

קופה מעות הן לפרנס עניים בנטובים,

דזילו מילתא דתמחוי.

זה בושה בעיניהם,

העניין הזה שייתנו להם מאכלים.

לכן נותנים להם מעות, מטבעות.

זה מלמד שאדם שהוא מכובד,

שלא יבוא אליו בצורה כזאת לתת לו אוכל,

אלא

ישימו בתוך מהטבה כסף,

או שישלחו לו דרך הדואר צ'ק,

וזה הרבה יותר מכובד, כי זה פחות מבייש אותו שזה בדרך הזו.

יש הרבה אנשים שהיו עשירים

במעמד

כלכלי גבוה מאוד,

וירדו.

משום שהעניות, העשירות,

זה גלגל בעולם.

פעמים זה עני, ופעמים זה עני,

ופעמים זה עשיר, ופעמים זה עשיר.

אדם לא יכול להיות בטוח במצבו

אם הוא עשיר, לא יכול להיות בטוח שתמיד זה יהיה.

יש גמרא כזה. מאידך מי שעני

לא חייב להיות שזה יישאר לעולם, לפחות אם יכולים הוא יצא מזה.

מה אתה אומר?

יש גמרא כזה שאם בן אדם היה עשיר ונפל מנכסיו עצמו נדוב לו שהוא

אוהבים לו אוכל וצמידו כמו שהיה לו קודם, עם סעודה. נכון, נכון, גמרא בכתובות.

כן, בכתובות. בכתובות, נכון.

י״ד סעודות

אבל איך אפשר לספק את זה לפי ההגדרה? לא יטור מן הקופה, כמובן.

עניין של מתן בסתר

שיהיה בצורה כזו, שזה לא יבייש אותו.

גמרא מביאה שאדם אפילו

היה איזשהו עני בין טובים.

היינו, היה במשפחה מכובדת

שהגיעו למצב של עניות

והם היו רגלים שהיו להם עבדים,

היו להם כרכרות ועגלות.

אז היו נותנים לאותו עני גם את הדבר הזה.

אם הוא הורגל

כתוצאה מהמעמד שהיה בו

למכונית

עם נהג,

אז נוהגים לו גם לזה.

ומה שהילל

פעם אחת היה איזה עני בין טובים

שלא היה אפשרות לתת לו את זה,

לא היה לו עבד לרוץ לפניו, עד כדי כך.

הילל

רץ לפניו.

בגלל שזה כבודו ומעמדו של אותו עני בין טובים.

המצב הזה הוא מאוד רגיש, שיהיה ברור.

כאשר בן אדם היה במצב טוב

והיה בעשירות,

אז ודאי וודאי שמאוד מאוד קשה לו המצב הזה כשהוא יורד מהרמה שלו

עד כדי שהוא עני ונזקק הוא לבריות.

יכול לבנות או אמרתי לו?

ודאי וודאי.

לא חסר כאלה שפשוט שמו קץ לחייהם?

בגלל המצב הקשה הזה.

לכן אנו כיהודים מצווים

לתמוך ולעזור,

בפרט לכאלה שיותר קשה להם

לקבל בדרך הפשוטה.

יהודה לצעודות לא ייטול מן הקופה מרשי,

שהרי יכול להמתין לו ערב שבת הבאה,

אבל כשיש לו מזון,

אבל כשיש לו מזון,

יג, כלומר אם יש לו רק יג סעודות,

ייטול.

שהרי לא תחלק עוד עד שיגיע ערב שבת,

משום שהרי חלוקת הקופה תמיד הייתה נעשית

בערב שבת.

אם כן, אם יש לו רק יג סעודות,

נמצא שיהיה חסר לו אחת מהסעודות במשך השבוע שיבוא,

והרי לשבעה ימי שבת, לכן יד סעודות.

יכלה בשבתא.

לדעת חכמים אמרנו שגם אם ייתנו לו מזון שתי סעודות לשבת,

כן, גם אם יש לו מזון שתי סעודות,

נאמר לו שאת הסעודה שאמור לאכול במוצאי שבת, תאכל את זה בשבת.

שאר את תאכלנה סמוך לערב, ולא תצטרך כבר לאכול בלילה.

ואף על גדם, אמרינא נקמן, לעולם יסדר עליו שולחנו במוצאי שבת.

שואל רשי, איך אתה בא ואומר לו שהסעודה של מוצאי שבת, תיקח אותה לאכול אותה עם הסעודה השלישית סמוך לערב,

ואז כבר לא, ואז לא תהיה רעב, כי זה בין כך סמוך לערב.

אבל יש עניין של מלאבי מלכה, סעודת מלאבי מלכה, לא?

אומר רשי,

נכון שיש עניין שיאכל אדם מלאבי מלכה, סעודה רביעית,

אבל האנא מילא למאן דאפשר ליה.

כל זלמי

שיש בידו את האפשרות, יש לו מה לאכול,

אבל לאחד שאין לו את האפשרות,

תדע עדיף שיאכל שלוש סעודות בשבת,

מאשר שיאכל שעודה רביעית ולא יאכל שלוש סעודות בשבת.

טוב,

אז הגמרא אומרת,

לפי רבי חידקא זה גם כן מסתדר אותה משנה שכתוב שלוש סעודות בשבת,

כי את הסעודה שהוא הביא איתו, סליחה,

כי את הסעודה שהיה אמור לאכול בשחרית,

אוכל אותה בלילה בלילה בליל שבת.

אבל זו השאלה, בתענית אמות וינא ליה, אז כל יום השישי יישאר בתענית, בתמיהה.

אלא, מאני רביעי עקיבאי,

לעניין סעודת שבת, במה דאפשר ליה?

מי שיש בידו את האפשרות,

איכל מימר כרבנן, איכל מימר כרביעי חידקא.

אז נוכל אולי לומר שבאמת יאכל שלוש, כדעת החכמים,

או ארבע, כדעת רבי חידקא.

זה הכל מי שיכול, מי שיש בידו את האפשרות.

ומיהו, אבל היידה צריך לבריות,

יעשה שבתו חול,

ולא יטיל על האחרים

כבוד שבתותיו.

העניין הזה שלא להזדקק

מן האחרים,

זה עניין מאוד מאוד חשוב,

שראוי

להשתדל בזה שלא יגיע לזה.

לעומת זאת, בן אדם שזקוק ליטול ואינו נוטל,

זה גורם מצבים קשים בבית, אז אדרבה, יטבחו אותו על זה.

כתוב שבן אדם

שראוי ליטול ואינו נוטל,

אם הוא יכול לדחוק את עצמו ולחיות בצמצום,

ואין בעיה בזה, אדרבה,

אחד כזה בסוף יהיה עשיר ואפילו יחלק לאחרים. בסופו יש... בדיוק.

יבקשו ממנו. כל מי שראוי ליטול ואינו נוטל,

לבסוף זוכה ו...

אבל אם בן אדם מגיע למצב

שאת המינימום אין לו,

אפילו אם הוא ידחק את עצמו אין לו,

אחד כזה מחויב לקחת, ואדרבה, אסור לו להתאכזר

לעצמו וכל שכן לבני ביתו.

חייב הוא לדאוג

שיהיה

לבני ביתו את מה שצריך הרבה פעמים

כתוצאה ממצב כלכלי קשה בבית,

אז המשפחה מתפרקת.

הילדים,

כבר כל אחד עושה מה הוא מבין,

ואני מכיר משפחה כזו,

שבגלל המצב הכלכלי

אז הילדים פשוט ברחו מהמסגרות שבהן הם היו,

בשביל לעסוק לפרנסתם, שיהיה להם

קצת כסף בכיס.

אז ברור שבמצב הזה ראוי שייטלו

כדי שלא יגיעו למצב הזה.

יפה.

אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום, אומר רשי,

שאינו לן בלילה אצלם מכיכר,

כלומר נותנים לו כיכר הלקוח בפונדיון,

כאשר שילמו עליו פונדיון,

כשהשער ד' בסלע.

כלומר, זה דווקא במצב

שקונים ד' חיטים בסלע.

סלע, שזה היה מטבע גדולה,

שהיה בו 48 פונדיונים למעשה,

והפונדיון אחד מי״ב בדינאר שהוא דהוא אחד ממוחד בסלע.

פונדיון זה מטבע כזה שהיה בו 12 בדינאר ו-48 בסלע,

כי הרי כל סלע זה 4 דינארים,

אז אם יש 12 פונדיונים בדינאר,

נמצא שיש 48 בסלע שהוא פי 4. ושיערו לו חכמים

כיכר זו

בשתי סעודות היום והלילה.

את הכיכר הזו שקונים אותה בפונדיון,

זה מספיק בשבילו שיאכל ממנה שתי סעודות,

כל חצי כיכר לסעודה אחת.

לאן נותנים לו פרנסת לינה?

לקמאן מפרש, מהי? הגמרא בהמשך

תפרש

מה זה פרנסת לינה? מה זה צורכי הלינה?

שיערי סעודה של לילה בכלל כיכר היא,

וכיכר זו בשערירן בעירובי למזון שתי סעודות לעירובי תחומי. כלומר, אי אפשר לומר שהכוונה,

פרנסת לינה, הכוונה אוכל ללילה.

משום שזה כלול כבר בכלל הכיכר שנתנו לו

סעודת הלילה.

אז מה זה פרנסת לינה? זה עדיין לא אוכל, אז מה זה?

זה צורכי הלינה, כמו שהסברנו, ואם שבת אצלם בשבת,

נותנים לו גם מזון של הסעודות.

מהי פרנסת לינה? אומר רשייה, קיבל לסעודת הלילה בסעדיה, לבדין.

היינו סוג בד להניח תחת

מראשותיו,

מה שנקרא כר, כרית,

שעליה יניח את ראשו,

חוץ מהמיטה שייתנו לו לישון עליה,

כמובן

שזה המינימום לימות הקיץ,

אבל בחורף אם תניח אותו כך בלי שמיכה,

לא יעזור שתיתן לו מיטה, משום שצריך משהו להתכסות.

אז גם זה צריך לדאוג לו.

יפה מאוד.

בואו נראה עתה יחד איתכם את המשך הגמרא,

כערות, תלו רבנן, כערות שאכל בהן ערבית,

מדיחן לאכול בהן שחרית.

שחרית,

מדיחן לאכול בהן בצהריים.

בצהריים, מדיחן לאכול בהן במנחה.

מהמנחה ואילך שוב אינו מדיח.

אדם יש לו צלחות למספר נפשות בני ביתו,

או שיש לו אורחים,

יש לו מספר צלחות

בשביל בני ביתו והאורחים.

הגיש בהם בליל שבת.

נו, הוא צריך אותם למחרת.

מה יעשה?

מותר לו להדיח.

היינו לנקות את הצלחות בדרך ההיתר,

כן?

שלא יעבור על איסור סחיטה או משהו כזה,

ויכין אותם לסעודת השחרית.

וכשאכל בהם בשחרית,

ידיח בשביל לאכול בהם בצהריים.

בצהריים,

גם אם אכל לך בצהריים,

הוא צריך לאכול במנחה,

סעודה שלישית.

ידיח לאכול בהם במנחה.

אבל לאחר

שיעבר זמן המנחה,

שוב אינו מדיח.

למה?

כי כבר הוא לא צריך לאכול יותר סעודה.

רק במוצאי שבת.

אז ההדחה הזו נמצאת, אם כן, רק לצורך

יום חול, שזה מוצאי השבת.

זה לא התירו לו.

זה הכול קערות. מה זה קערות? הצלחות

שבהן מגישים לאכול בשעודות השבת.

אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות,

וכל מיני כלים שראוי לשתות בהם,

מדיח והולך כל היום כולו,

לפי שאין כבעל לשתייה,

יאכל בכל זמן להדיח.

למה?

כי אין זמן קבוע לשתייה,

גם אחר המנחה.

פעמים שנצרקו לשתות.

אם כן, זה נקרא שהדחתם זה לצורך השבת.

כן,

אמר רבי שמעון בן פזי, אמר רבי יהושע בן לוי משוברקה פרא,

כל המקיים שלוש סעודות בשבת,

ניצול משלוש פורעניות.

מחבלו של המשיח,

ומדינה של גיהנום, וממלחמת

גוג ומגוג.

מחבלו של משיח,

כתיבך היום וכתיבתם,

הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא,

לפני בו יום השם

הגדול והנורא.

כלומר, רבי יהושע בן לוי

אומר בשמו של בר קפרה,

הוא לא שמע ממנו,

אבל שמע שכך הוא אמר,

שאדם שמקיים שלוש סעודות בשבת,

שימו לב,

מאוד מאוד מעניין

שאחד המפרשים אומר, מה זה מקיים שלוש סעודות בשבת?

כתוב כאן כל המקיים, לא כתוב כל האוכל.

זה מבהיל לראות

עד כמה דייקו בדברים.

הוא אומר, יש כאלה שאוכלים שלוש סעודות, אבל זה להנאת גופם.

אבל כדי שיהיה מצוות הסעודה בשבת נרשם ונחקק בגופו,

כדי שיגיע לאותן מעלות כמו שאנו רואים, אותן מתנות שנתנו לו,

זה הכול כשזה עושה לשם מצווה ולשם שמיים.

כמו שאומר הפסוק,

אז תתענג על השם, על השם.

היינו שהעונג יהיה לשם מצווה ולשם שמיים,

ולא להנאת גופו.

ממילא,

חס ומקיים אכן כדת וכהלכה לשם שמיים ושלוש סעודות בשבת,

ניצול משלוש פורעניות

מחבלו של משיח.

הלו,

בזמן שהמשיח יבוא,

באותו דור שיבוא המשיח יהיו איסורים.

אם הוא שומר את השבת

על ידי קיום הסעודות לשם שמיים,

יינצל

מהייסורים הללו. זה נקרא חברו של משיח.

ובנוסף, מדינה של גיהנום.

העונש שצפוי לירושעי מגיהנום,

זכות השבת,

תשמור אותו מהדין הזה.

וממלחמת גוג ומגוג.

וממלחמת גוג ומגוג.

מלחמת גוג ומגוג,

היא תהיה לפני הגאולה.

המלך גוג

יבוא עם העם שלו מגוג,

ביחד

עם עמים נוספים,

ויעלו להילחם עם ישראל.

הקדוש ברוך הוא יטיל מהומה ביניהם,

ויפילו לפני ישראל.

ברוך הוא

ייתן לנו את הסייעתא דשמיא שנראה אותם נופלים לפנינו.

עם כל זה שהם באו,

כוח.

עמים נוספים הצטרפו אליהם.

הם כמובן היו בעוצמה, מעצמה.

לא, זה לא יעזור להם.

רק יצטרף להצטרף על הזמן לבית אלהם.

איננו יודעים מי זה הגוג ומגוג,

אבל כשיגיע אז נדע.

על כל פנים,

אדם ששומר את השבת באופן מלא יזכה להינצל מכל אלה.

המהרשא אומר,

מה העניין שדווקא שלוש צרות אלו,

אדם ניצול מהם אם יקיים שלוש סעודות בשבת?

כי שלוש צרות אלו, אומר המהרשא,

יבואו קודם ימי השביתה והמנוחה לצדיקים,

אשר השבת מורה עליהם.

ועל כן,

השומרו ומענגו כראוי בגימל הסעודות,

ראוי שגם אלו ימי הצרה יהיו לו ימי מנוחה ושלום,

ואין צרה שוב אחריה.

הבאך מבאר,

על פי דברי הטור, דבר נפלא.

יש שלושה נוסחאות

בתפילות השבת.

אתה קידשת,

שזה בליל שבת,

ישמח משה,

שזה בשבת בבוקר,

אתה אחד

בתפילת המנחה.

אומר רבך, זה כנגד שבת בראשית,

שבת מתן תורה,

שבת לעתיד לבוא.

גם שלוש סעודות הן כנגד שלושה אלו.

לכך, לכן,

בזכות קיום הסעודה הראשונה שהיא כנגד שבת בראשית,

ניצול מחבלי משיח.

בזכות קיום הסעודה השנייה שהיא כנגד שבת של

מתן תורה,

ניצול מגיהינום שאינו שולט בלומדי תורה.

ובזכות קיום הסעודה השלישית שהיא כנגד שבת לעתיד לבוא,

ניצול ממלחמת גוג ומגוג,

שתהיה לעתיד לבוא.

מאיפה לומד זאת ברקה פרעה

שניצול מאלה?

אז בראשונה הגמרא מביאה ראיה שניצול מחבלו של משיח,

לומדים את זה בגזירה שווה,

יום-יום.

כתוב לגבי השבת,

מצאנו שהתורה אומרת היום.

ויאמר משה,

איכלוהו היום בשמות טז לגבי המן.

וכתיבתם,

כלומר מצאנו פסוק

בנבואת המלאכי על ביאת המשיח,

שגם נזכר הלשון הזה יום.

הנה אנוכי שולח לכם

את אליה הנביא לפני בו יום

השם הגדול והנורא. כלומר,

קודם

שיבוא משיח בן דוד,

אז יבוא אליה הנביא.

קודם שיבוא משיח בן דוד,

יגיע אליה הנביא, זה מה שכתוב, ללמד,

ללמד שעל ידי סעודות השבת ינצל,

הלימוד הזה של יום-יום גזירה שווה,

על ידי סעודות השבת ינצל מהייסורים

שיהיו קודם בואו של המשיח.

כן,

הגמרא הרי מביאה דבר נורא ואיום,

שבדור שבן דוד בא בו,

באותו דור שבן דוד היה אמור להגיע,

יהיה הרבה קטגוריה בתלמידי החכמים.

הרבה מסתינים ומלמדי חובה יעמדו

לקטרג על תלמידי החכמים.

מוסיפה הגמרא מדינה של גיהינום,

כתיבה אך יום,

וכתיבתם יום עברה יום ההוא. ומצאנו את הלשון הזה יום

גם לגבי הגיהינום.

פסוק בצפני א' אומר יום עברה יום ההוא,

שזה מדבר על הזמן של הגיהינום.

אם כן בא ללמד גזירה שווה זו,

שננצל גם מן הגיהינום על ידי סעודות השבת.

ממלחמת גוג ומגוג, כתיבה אך יום,

וכתיבה אותם ביום בוגוג.

גם בעניין מלחמת גוג ומגוג מצאנו את הלשון הזה יום.

כל העניין הזה של

ויאמר משה יכלו היום,

שזה עניין השבת,

זכות היום על ידי ששומרו כהלכתו וכדינו,

וגם מקיים את סעודות השבת לשם שמיים,

זה יצילו מכל המקומות, הדברים הללו,

שנזכר בהם הלשון הזה יום.

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי,

כל המענג את השבת נותני לו נחלה בלי מצרים.

מה זה בלי מצרים?

ללא גבולות,

שנאמר,

הלא מצר, מה זה מצר?

מצר זה גבול.

אז אומרים שהאדם שמענג...

בשבת אומר רבי יוסי

ייתנו לו נחלה בלי גבול

כמובן שהכל

זה עניין רוחני שהוא יזכה לו

שנאמר

אז תתענג על השם

והרכבתיך על במתי ארץ

והאכלתיך נחלת יעקב אביך

כלומר אם אדם מתענג על השם

בסעודות השבת לשם שמיים

הרכבתיך על במתי ארץ אתה תגיע למעלה רמה ונשגבה תהיה במדרגה גבוהה

וגם האכלתיך היינו אני אתן לך נחלת יעקב אביך

יקבל נחלה כמו יעקב אבינו

ולא כאברהם לא כאברהם שכתוב בו

כי הוא מתהלך בארץ לאורכה

לא שיתקבל רק נחלה כמו אברהם

יקבל רק את ארץ ישראל

שהקדוש ברוך הוא אמר לו קום ותהלך בארץ לאורכה

ולא כי יצחק שכתוב בו כי לך ולצורך את

אתן את כל הארצות האל

את האלו כלומר הגביל אותו

אלא כי יעקב שכתוב בו

ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה

ללא גבול

ללא גבול

פירושו שלא ירגיש איזושהי הגבלה

כל מה שהוא צריך

הקדוש ברוך הוא ייתן לו

לא יהיה מניעה

מובן?

תעסוק לראות ילדים פרטיים

אם אתה לוקח את הדברים כפשוטם

אז אכן כן

אבל

הכוונה היא

כמו שאמרנו היסוד הוא

כל מה שבן אדם צריך יהיה לו

לא יהיה חסר לו שום דבר

שום מניעה לא יהיה לו בעניין צרכיו הכל יהיה לו

אתה רוצה עכשיו בשבילי אם תשאל אותי מה זה הנחלה שלי

שאני עכשיו רוצה לדעת את כל מסכת שבת בעל פה ישר והפוך

זה העושר והסיפוק הגדול

אם אני רוצה את זה?

בסדר מאה אחוז

אז ברוך הוא מיד נותן

כל מסכת שבת ישר והפוך

טוב אני עובר הלאה אני רוצה לדעת את כל השס

ישר והפוך

גם פה

אבל כמובן מדובר באחד כזה

שבאמת שואף לתורה

ורוצה בכל מאודו לדעת תורה להתקרב לקדוש ברוך הוא

אבל אם הוא לא כך

אלא יש לו גם רצונות נוספים

אז זה כבר יהיה אחרת

סתם השאיפות שלו יהיו שאיפות שונות מאשר זה

לכן בן אדם צריך להכין את עצמו פה כשהוא עדיין חי בעולם זה

משום שפה הוא מכין את כל התשתית

ומה שיקבל בעולם הבא

הרי יעקב אבינו אכן קיבל נחלה כזו והוא שמר את השבת

כתוב בבראשית ל״ג וייחן את פני העיר

אומרים חז״ל, מה זה וייחן את פני העיר? קבע תחומין

שלא לצאת מעבר לאלפיים אמה מהמקום שהוא שבת שם

כן, זה ודאי שגם אברהם יצחק שמרו את השבת כראוי, אפילו ערב תבשילים מובא בחז״ל שקיימו במסכת יומא דף כ״ח כתוב שקיימו את כל התורה כולה

אבל התוספת היא

בזה שהיה פה גם

שקבע תחומין, שזו הייתה התוספת שיעקב עשה

ליעקב אבינו בשונה מאשר אברהם ויצחק הובטחה נחלה בלא מצרים

זה לא רק גבולות של ארץ ישראל כמו שאברהם ויצחק קיבלו

אלא

כל מה שיעקב

ירצה ובניו

על ידי שמירת השבת יוכלו לסנף לעצמם

שטחים נוספים שיהיו בכלל ארץ ישראל

יפה

רב נחמן בר יצחק אמר

ניצול משעבוד גלויות

מי שמענג את השבת ינצל גם משעבוד הגלויות, שעבוד המלכויות השונות

שיש במשך הגלות עד זמננו אנו אנחנו בגלות

תחת שלטון הערב רב

כתיבהך והרכבתיך על במטה ארץ

וכתיבתם ועתה על במותמו תדרוך

הלשון הזה במותמו באה וזה נאמר לגבי זה שאויבי ישראל

ישעבדו תחתיו כלומר אדרבא

אם עד עתה היה מצב שהם משעבדים בנו

והם עושים כל מיני חוקים

בשביל

להצר את צעדנו

וללכת ולנטרל את כוח התורה והמצוות

לעתיד לבוא אנו נהיה השולטים

וכל האויבים זה לא משנה מהיכן הם

ישועבדו ויהיו תחת

שומרי התורה והמצוות.

אמר רבי יהודה אמר רב

כל המענג את השבת נותני לו נחה משאלות ליבו שנאמר ויתענג על השם

ויתן לך משאלות ליבך עונג זה איני יודע מהו מה זה והתענג

על השם על מה זה מדבר

וכי מותר ללכת אחר התענוגים אחר המותרות

כשהוא אומר וקראת לשבת עונג

הווי אומר זה עונג שבת

זה הכוונה והתענג על השם

שיתענג על השבת

יאכל

בשר כשר וטוב

יאכל דגים משובחים

יקנה לעצמו ולבנה ביתו כל אותם דברים שיכולו להוסיף בכבוד השבת

וכמובן שלא ישכח גם לעסוק בתורה בשבת

שלא יהיה מצב

שרק אוכל ושותה כבהמה ושוכח את הקדוש ברוך הוא, זה ודאי שלא

הזמן

שהחכמים מבינים

שיום השבת זה יום

שהוא הקדוש ביותר

והאדם שהוא חכם יודע לנצל את הזמן הזה לתורה ומצוות

כי שעת לימוד בשבת

שווה כמו אלף שעות ביום חול

לכן האדם החכם

צריך להשתדל

לנצל את זמן השבת לתורה

שואלת הגמרא במה מענגו

איך הוא מענג את השבת?

מה נקרא תענוג?

רב יהודה ברא את רב שמואל בר שלט

שמי את רב אמר

הביאו כאן

מימרה של רב

מה זה עונג השבת?

בתבשיל של תירדים

ודגים גדולים

וראשי שומין

בזמנם זה היה דברים חשובים

המאכלים מכובדים

בזה נקרא עונג השבת

היום אם תבוא ותשאל בן אדם

מהו עונג השבת?

הוא יתן לך איזושהי דיאגנוזה שונה

עונג השבת זה אם אני מגיש סוגי מאכלים אלה ואלה

משקאות אלה ואלה זה עונג השבת

רב חי אבר רשי אמר רב

אפילו דבר מועט

ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג

כלומר אם השעה דחוקה לו

שישתדל לכל הפחות לקיים איזושהי עונג השבת באיזושהי תוספת כלשהי לכבוד שבת

מה היא?

מה התוספת שהוא יוסיף אם המצב קשה אצלו מבחינה כלכלית?

אמר רב פאפא, קאסר דה ארסנה

שיוסיף לעצמו איזושהי כוס קטנה שיש שם דגים קטנים מטוגנים

עם שומן וקמח

קיצור מאכל משובח

אבל כמות קטנה

שזה יהיה תוספת משהו לא רגיל בה בימות החול

זה יהיה עונג השבת

כמובן שאם יש לו יכולת יותר שלא יתקמץ

מחויב הוא לדאוג

לפנק

ולהתענק בשבת על מאכלים טובים ומשובחים ולא בצמצום

אמר רבחייה בראשי, אמר רבי הוחנן, אמר רבחייה בר אבא, אמר רבי יוחנן

כל המשמר שבת כהלכתו

אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש

מוכלין לו, שנאמר

אשרי אנוש יעשה זאת

והמשך הפסוק שומר שבת

מחללו

אל תקרא מחללו

אלא מחול לו

כלומר אדם ששומר שבת

ימחלו לו

אפילו אם הוא

עובד עבודה זרה כדור אנוש, זה הפסוק,

אשרי אנוש יעשה זאת

שומר שבת מחלו לו, גם אם הוא

עובד עבודה זרה כאנוש, כדור אנוש

גם אז אם הוא שישבור את השבת ימחלו לו על הדבר הזה

למה באמת הוא זוכה לכזו מעלה גדולה?

יש אחד המפרשים אומר שכל מה שמקבל פה את ההבטחה של מחילה, אם הוא שומר את השבת, מחילה מעבודה זרה,

זה רק אם הוא עובד עבודה זרה בשוגג, כמו אנוש,

שהוא עבד עבודה זרה אבל בשוגג.

הוא טעה אחר עבודה זרה

אז מועילה שמירת השבת לכפר לו

אבל אם אדם עובד עבודה זרה במזיד,

שמירת השבת לא מכפרת לו.

רגע, זה להלכה ככה?

זה אחד הסבאות? לא שייך פה להלכה.

לא, אני שואל. זו האמת.

לא, ברור. זה אתה מתכוון.

זה, כן. מה, זה הלך,

לפי המשפט, לפי מה שהוא רואה? מי זה המי שאמר את הדבר הזה?

רבי יוחנן. רבי יוחנן.

או שיש משהו סברה אחר עכשיו,

אבל שזה גם במתכוון.

לא.

מפני שהשבת שקולה כנגד כל המצוות,

שהיא מורה השגחה וחידוש העולם,

והשומר שבת כהלכתו,

בוודאי שהעבודה זרה שעובד, אינו מפני שמאמין בה.

כי איך ייתכן שהוא עושה פה דברים הסותרים?

אם השבת שקולה כנגד כל המצוות,

שזה מורה השגחה וחידוש העולם, השבת,

מורה על השגחת הקדוש ברוך הוא,

שהעולם מתחדש

כבריאת העולם.

הקדוש ברוך הוא בשבעה ימים מרא את העולם,

ולכן מציינים את היום השביעי,

שזה היום הראשון שהיה,

כן?

היממה הראשונה באופן מלא שהיה לאדם הראשון בזמן בריאתו.

אם כן, אדם ששומר שבת כהלכתו,

אז ודאי שמה שהוא עובד עבודה זרה זה לא בגלל שהוא מאמין בה.

לכן נמחל לו על ידי תשובה.

אומר הטז,

דבר שמאוד מעניין, לא ידעתי את זה,

אומר לכאורה אבל קשה.

כתוב שאם אדם עובר על איסורי כרתות ומיתות בדואים,

אז תשובה מיום הכיפורים תולים ואיסורים ממרקים.

אם כן, מה אתה רואה?

מה אתה רואה?

שצריך את האיסורים

בתשובה ויום הכיפורים לבד.

לא יועיל לו,

אלא זה תולה, כלומר ממתינים.

אבל האיסורים שהוא יקבל

במשך הזמן,

לאט לאט זה יגרום לו למרק, היינו לנקות את החטא.

אומר הטז, אבל אם עשה תשובה ושמר שבת כהלכתה,

מועילה התשובה שאין נמחלומיה.

ודאי וודאי.

זאת אומרת, זה מונע איסורים.

אמר הר-יהודה אמר רב,

אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה,

לא שלטה בהן אומה ולשון.

אלמלא, כאן כתוב אם תשימו לב ביוד בסוף,

אלמלא ביוד,

כלומר, אם כך היה שישראל היו שומרים את השבת הראשונה,

אחר שציוו על שמירת השבת היו שומרים את אותה שבת,

לא שלטה בהן אומה ולשון,

שנאמר, ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט,

כבר בשבת הראשונה שנצטוו.

אותה שבת, אחר שציוו על השבת,

השבת הראשונה חיללו אותה במשי יצאו ללקוט מן בשבת.

וכתיב בת ראם, ויעבור עמלק.

מיד אחת כך נסמק את הפרשה של מלחמת עמלק, ללמד

שלמה קרה שויעבור עמלק?

בגלל שחיללו את השבת, אבל אם לא היה כך,

לא הייתה שולטת בהם

שום אומה ולשון.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמואל בן יוחאי,

אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן,

מיד נגלה,

שנאמר, כה אמר השם

לסריסים

אשר ישמרו את שבתותיי,

וכתיב בת ראם והביאותים

אל הר קודשי.

כלומר, רבי שמעון בן יוחאי,

שהוא המקור לעניין הזה,

אומר רבי שמעון בן יוחאי,

עם ישראל ישמרו שתי שבתות כהלכה,

ללא הבדל, אלא כל עם ישראל

וכהלכה,

מיד נגלה.

זו הבטחה שרבי שמעון בן יוחאי מתחייב עליה,

מיד תהיה להם את הגאולה.

אבל הם לא מכנסים את כל העם בשלוש.

מאחד לומד זאת רבי שמעון בן יוחאי,

מפסוק בישעיה נ״ו,

שאומר שם, כה אמר השם לסריסים,

היינו, סריסים זה אלה שלא יכולים להוליד.

אם הם ישמרו את שבתותיי,

שבתותיי זה מיעוט רבים שניים, שתי שבתות.

וכתיב בתרי ואביא אותי אל הר קודשי,

ושמחתי בבית תפילתי,

שהפסוק הזה נאמר בישעיה נ״ו, פסוק ז',

ומדבר על עניין הגאולה,

שכאשר ישמרו את שבתותיי,

יגיעו מיד למצב של ואביא אותי אל הר קודשי.

אומר רשי,

נראה את רשי מקי״ח עמוד א',

שוב אינו מדיחן, דיבור המתחיל שוב אינו מדיחן,

דאין הדחה זו

אלא לכל.

חבלו של משיח,

כדמרינן בכתובות,

דור שבן דוד בא בו קטגוריה בתלמידי חכמים,

שנאמר ועוד בעשירייה,

חבלי לשון חבלי יולדה,

בלי מצרים, כלומר אין לה קץ,

אז תתענג.

בתר

וקראת לשבת עונג כתיב.

נחלת יעקב ולא נחלת אברהם ויצחק.

לאורכה ולרוחבה ארץ זו ולא יותר.

כך

אברהם או יצחק.

אבל אצל אברהם לאורכה ולרוחבה ואצל יצחק ארצות האל.

אלה ותו לא.

אבל אצל יעקב ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגמה.

תבשיל של תל אדין חשוב הוא.

ראשי שומין חשובים היו להם.

קסה דה ארסנה דגים קטנים מטוגנים ושומן קרבנו בקמח.

דור אנוש התחילו לעבוד עבודה זרה, דכתיב.

אז אוכל לקרוא בשם השם.

בתרי בתרא היא פרשת ה...

זהו זה. נסיים בזה להיום.

מחר בסיעת אלשמיא נמשיך הלאה.