מסכת שבת דף פח, ב | הרב אבנר עוזרי שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אמר להם לקבל תורה בה.

הוא בא לקבל את התורה מהשמיים להורידה לארץ.

אמרו לפניו,

חמודה הגנוזה שגנוזה לך 974 דורות קודם שנברא העולם,

אתה מבקש לנתינה לבשר ודם?

מה אנוש כי תזכרנו,

ובן אדם כי תפקידנו?

השם אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ,

אשר תנעותך על השמיים?

כלומר, טוענים מלאכה השורת לה הקדוש ברוך הוא,

הרי התורה היא חמודה, גנוזה.

כלומר,

אלפיים שנה קודם בריאת העולם, אומר רשי,

הייתה התורה,

התורה אכן קדמה את בריאת העולם,

והיו

אמורים להיות

974 דורות,

היו צריכים להיבראות

בתקופה ההיא,

אבל הקדוש ברוך הוא

ראה שאין העולם התקיים בלא תורה,

ואווירן ולא ברען,

כך אומר רשי,

והוא נתנה רק לו 26 דורות,

כלומר, במקום שייתן את זה לאחר

אלף דור, מתנה לאחר 26 דורות.

אם כן, כאשר אני יודע שדבר צווה לאלף דור,

היה ראוי

שרק לאחר אלף דורות,

ובכל זאת,

מה?

זה מה שהוא אומר, כן.

לא, זה לא בערך, מה שאמר המשיח?

לא, מה פתאום.

התורה קדמה לעולם אלפיים שנה,

כמו שאמרנו,

וכך מובא גם במדרש שיר השירים.

אם העולם היה נברא אז,

היינו, בזמן שהתורה קדמה, באותו זמן שהייתה התורה,

אז היו עתידים להיברא בשנים הללו 974 דורות,

כי התורה הייתה ראויה להינתן רק לאחר שיבראו באותו זמן.

ודאי, לא.

מדובר בשנים הללו, שים לב, מדובר בשנים הללו

שהעולם היה ראוי להיבראות.

כלומר,

שים לב,

מאחר ולמעשה

יש לנו זמן של אלף דור,

שהיה ראוי שהתורה תינתן,

דבר צווה לאלף דור,

אם כן, בואו נתבונן

מה אכן בסוף נעשה.

מה שאכן בסוף נעשה, כשאתה מונה

מזמן בריאת אדם הראשון

עד משה רבנו,

יש עשרים ושישה דורות.

דור זה פירושו

אב, בן,

בן הבן, וכן הלאה, על זה הדרך.

למעשה,

היה ראוי שתינתן התורה לאחר אלף דורות.

לא אחר עשרים ושישה דורות,

לאחר אלף דורות.

כן?

מה היה צריך

להיות באותם שנים,

אם התורה הייתה ניתנת אז?

להיבראות אותם אלה שהם

בסוף לא נבראו ביחד באותם

974 דורות.

הרי באותם 974 דורות היו רשמות מסוימות שהיו צריכות להיבראות.

למה לא נבראו?

למה לא נבראו?

בגלל שהקדוש ברוך הוא לא רצה שהם

יהיו בזמן

שיש את ה... שהתורה תהיה קודמת לבריאתם,

והם יהיו נבראים, וזה עלול להיות יותר בעייתי.

סליחה, הפוך.

הוא לא רצה שה-924 הדורות הללו

יהיו קודם בריאת העולם, יהיו קודם מתן תורה.

כי הרי מתן התורה היה צריך להיות לאחר אלף דורות.

ובאותו זמן היה 974 דורות

שהיו ראוי להיות בתוך האלף...

בדיוק.

בתוך האלף דורות הללו. הקדוש ברוך הוא לא ברא אותם. למה?

למה?

בגלל שלברוא אותם באותו זמן זה היה גורם שיהיה יותר גרוע.

זאת אומרת,

העולם לא היה מגיע לתכליתו.

לכן מה הקדוש ברוך הוא עשה?

שתל אותם

במשך כל הששת אלפים שנה.

היינו, את אותם עזי פנים,

ככה מביאים, אותם עזי פנים שבדור הם אלה שהיו שייכים לאותם 924 דורות,

ורק לא ברא אותם יחד, אלא פיזר אותם על פני כל הששת אלפים שנה.

וכדי שלא יהיה קלקול, אלא העולם יגיע לתיקונו ותכליתו.

גם ככה.

למה ב-26 דור האלו, הוא לא הביא את זה מבחינתם ב-26 דור,

מחקר אחרי 26 דור.

מה העניין שלמעשה הוא לא נתן,

למה הייתה כוונה לתת את זה ל-1,000 דור? זה אני באמת לא יודע.

אבל נסמכים לנו על הפסוק דבר ציווה ל-1,000 דור.

כלומר,

הקדוש ברוך הוא

רצה לתת את התורה אחרי 1,000 דורות.

אבל, אבל,

הוא נתן את זה 26 דורות מיד אחת בריאת העולם.

אבל למה, אני שואל למה ב-26 דורות האלו,

למה הם לא קיבלו את התורה לפני מההתחלה?

בראש מההתחלה.

דורות ה... אתה לא מבין. הדורות הללו,

שהקדוש ברוך הוא ברא,

זה בגלל שלמעשה זה הזמן שיכל להיות הכי מוקדם לפי רצונו של השם יתברך.

אותם 26. הם שעיכבו למעשה.

הדורות הללו, שהם היו הרשעים, הם עיכבו.

אז הקדוש ברוך הוא ברא את התורה מיד לאחר 26 הדורות,

כדי שלא יהיה מצב שאחר כך ה-924 דורות

יקלקלו את התיקון ולא יגיעו לתכליתו.

לכן, מה הקדוש ברוך הוא עשה?

הקדוש ברוך הוא עשה מיד לאחר 26 דורות מבריאת העולם,

נתן את התורה הקדושה.

אז אומרים מלאכי השלט להקדוש ברוך הוא,

היא גנוזה 984 דורות.

זאת אומרת,

במקום

שתברא מיד,

אתה השארת אותה פה, בשמיים,

974 דורות,

ורק

ב-26 האחרונות

של האלף נתת.

זאת, כן?

למה זה באמת כך?

למה?

אתה מבין מה שאני אומר?

עכשיו אני יכול אולי לתת תוספת הסבר.

הנקודה היא כזו,

אם היה הקדוש ברוך הוא נותן את התורה מיד,

כן?

אז

זה לא היה טוב.

אז מה הוא עשה?

הוא המתין לתת את זה 26 דורות,

שזה למעשה מסתיים,

בזה מסתיים האלף דורות.

מאז,

מתחילת רצון השם.

זאת אומרת, מתחילת רצון השם היה צריך להמתין אלף דורות, ואז זה יינתן.

אבל הקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם,

אלא המתין לברוא את זה,

לתת את התורה לאחר

בריאת העולם, לא שתינתן מיד

מיד בבריאת העולם.

ממילא אז נמצא שכל אותם שנים, אז מה ההפרש

בין הזמן שהוא ברא את העולם לבין מתן תורה?

26 דורות.

אתם מבינים? כי אם אתה מונה אלף שנה, כי אתה לוקח אלף שנה,

והיה ראוי שתינתן בסוף האלף,

נכון?

היא אכן ניתנה רק לאחר 26 דורות מבריאת העולם. אבל אם היה בורא את זה בתחילת האלף,

אז היה לנו מצב שמתן תורה אכן היה ניתן לסוף האלף, נכון?

אבל מה הקדוש ברוך הוא עשה? לא ברא את העולם

בתחילת אותו אלף,

אלא ברא את העולם רק בתחילת 26 הדורות האחרונים,

קודם סיום האלף.

נמצא שנשארה בשמיים

974 דורות.

כן, כן.

כך אני מבין מתוך המשך הדרשות שמובא בגמרא לכמה.

הרב בפורק,

בדיוק כפוף.

כן.

כמו שהוא לא יכול לבדוק, הוא לא ברא את האלף רעי שהוא לא ברא אולי את כל הדורות האלו,

כי אם לא ראוי, אז תבדוק. הוא לא ברא.

לא ברא את העולם.

לא ברא את העולם. למה הוא לא ברא את העולם?

כי אני לא רואה את הקבל תורה. אם אין תורה, אין עולם. אז כדוש ברוך הוא לא בראת העולם.

זאת אומרת, אתם מבינים כדוש ברוך הוא לא בראת העולם.

בגלל שאין תורה, אין עולם, לא 26 דורות.

הם רושעים... לא, 26 דורות, מהאדם הראשון,

אל תבול בתורה,

היו אנשים בלי תורה.

עזוב לפני, עכשיו, מציאו אותי. אבל עכשיו, הנה, יש לך רע מוחשית.

26 דורות חיו אנשים,

רבם אביב, האדם הראשון, כל מיני חיים, ולא היה תורה.

הוא התייחס לתשם, ולא לפני כן.

לא, אבל מה הייתה המטרה?

מה? מה הייתה המטרה?

הוא עושה פה חשבון שמאחר ולמעשה,

תקשיב, מאחר ולמעשה,

מצד אחד כתוב דבר ציווה לאלף דור.

כלומר, התורה ניתנה מסוף האלף דורות.

נכון?

מאידך אתה יודע במציאות שכשאתה מונ...

את הדורות מאז בריאת אדם הראשון, היינו בריאת העולם,

אתה מוצא 26 דורות עוד מתן תורה.

אז מה קורה פה?

איך מסתדר העניין של דבר ציווה לאלף דור,

בו בזמן שהמציאות,

כאשר אתה לומד את ההיסטוריה מאז בריאת אדם הראשון, אתה יודע שיש 26 דורות בלבד.

אז התשובה, דבר ציווה לאלף דור פירושו,

הקדוש ברוך הוא

התכוון ואכן נתן את התורה בסוף אלף דור.

אבל הכוונה שאם לא היה מניעה,

אז היה בורא למעשה את התורה בתחילת האלף.

מה הוא עשה? הוא לא ברא את העולם בתחילת האלף,

אלא ברא את העולם מתי?

רק ב-26 דורות האחרונים.

היינו בדור.

למה אתה מקשיב את זה? מה?

בשביל למצוא את החשבון של 984 דורות שהייתה חמודה, גנותה,

כתבי הקדוש ברוך הוא.

מה פירוש 984 דורות הייתה חמודה, גנוזה?

מה?

למה הוא היה צריך לחגוג כאן?

על זה אני לא יודע לענות לך.

הוא אמר, אני מסביר על זה. לא.

אם הוא היה צריך להיות העם בברד התורה,

היו צריכים להיות עוזי פנים.

זה לא היה מתאים לדבר על התורה. הוא חיזר את העזי פנים בכל ה... בכל הבריאה.

בכל הבריאה.

הרי לפחורה, לפחורה, הרי אין צמצא שהשם לא ברא את כל הדורות האלו,

94. 94. 94 דורות. אין צמצא שהשם לא ברא אותם. למה הוא לא ברא אותם?

כי הם לא רואים לקבל תורה.

אם הם לא רואים לקבל תורה,

השם לא בורא אותם.

אין תורה. לא רק לא רואים. זה לא רק לא רואים.

המצב היה שאם הם היו נבראים

והיה מגיע מתן תורה,

אז היה קלחול גדול יותר.

נכון.

לכן הקדוש ברוך הוא יצר מצב שכל אותם דורות לא נבראו באותו זמן,

אלא פיזר אותם על פני כל השתי אלפים שנה.

תאר לך אם הם היו קבוצה אחת של 924 דורות,

זה היה קלקול היום נורא, לא היה מגיע העולם לתכליתו.

אבל אתם מבינים, לא משנה, אתם מבינים שאם אין תורה, אין עולם. השם ברא את העולם בשביל התורה.

נו.

אם אתה לא יהיה תורה, לא יהיה עולם.

נכון מאוד.

לכן השם לא ברא את כל הדורות האלה.

בשביל?

בגלל מה?

שהם יהיו רשעים. מה? אז מה אתה רוצה? זה מה שאנחנו אומרים, נו.

אם אין תורה, אין עולם.

אז עכשיו אתם שואלים חמדה ובוזה שאתם רוצים לתת לנושא העולם,

מה זאת אומרת את דורות האלה?

השם לא ברא את האנשים האלה, את כל הדורות האלה,

בגלל שהם רשעים.

עכשיו יש אחיטים זה שכן הגיעו לתורה ולכן השם ברד את העולם אבל אם אני לא אתן אותם לבשר ודם אז העולם יחזור לתאום עבוהו אז מה השאלה בכלל? אתה מבקש לתאום לתאום? קודם כל אני ברד את העולם בשביל לתת את זה אם אני לא אתן לבשר ודם אני לא ברד את העולם בכלל

אני הקנאתי במעשה בראשית שיהיה תור שיהיה עולם ואם לא העולם חתום לתאום ובואו אז מה אתם רוצים שלא אתן? אני הקנאתי אתם רוצים שחתום לתאום ובואו?

אמרת טוב

המלאכים

נראה לך שהם ידעו את העניין הזה?

שכל המטרה של בריאת העולם בשביל התורה הקדושה שהתורה תינתן בארץ?

אז הם לא היו שואלים כמו שהם מבקשים, אבל מה הם רואים?

הם רואים שהתורה נמצאת במשך כל כך הרבה זמן בשמיים.

אז מה הם מבינים?

מבינים ששיהיה מציאות של עולם ולא תורה.

הנה,

העולם היה כבר קיים 26 דורות ואין תורה.

אם כן, כשאני בודק את העניין הזה של מאז,

מאז התורה שקדמה לעולם

עד

אותו זמן שבו נברא העולם מ-974 דורות,

אז מה זה אומר לך?

זה אומר שהעולם יכול להתקיים בלא תורה,

ומדוע אם כן לשנות את המצב ולהוריד אותה מהשמיים?

זה היה, זה היה, זה אתה יודע.

זה אתה יודע.

מי אמר שם המלאכים אשר ידעו את זה?

בשביל זה הם באו ושאלו.

העולם יכול היה להתקיים עד היום בלא תורה.

יכול להיות שעצם זה שיש תורה בשמיים,

זה גם נותן את הכוח לאפשר שיהיה.

אתה מבין? אתה יודע מה שאתם אומרים לך מוגבל? אני שואל שאלה. הירח, יש בו תורה?

המאדים, יש בו תורה?

מה מחזיק אותו?

מה מחזיק אותו? נו, תגיד לי אתה, מה מחזיק?

קיום של הכול.

זה היה קשה, קיום של הכול.

הם הבינו

שעצם זה שיש תורה בשמיים,

זה נותן את הכוח לכל הבריאה כולה.

אז גם כדור הארץ.

היה מרוח עבודה גנוזה.

מה זה גנוזה?

גנוזה, כלומר, נסתרת מבני אדם.

לא מבני אדם.

זה הכוונה גנוזה.

שהיא גנוזה מבני אדם. אם היא גנוזה מבני אדם אז הוא הביא מה שהיא צריכה להגיע לבני אדם.

גנוזה לשאר הבריאה, זו הכוונה.

וכנראה יש פה עוד עניין של סוד,

שגם החלק של הסוד שבתורה

הוא כל כך עמוק,

שגם המלאכים לא יכלו להגיע לזה, לתכלית הסודות שיש בתורה הקדושה.

אז גם כלפיהם זה גנוזה.

אל תשכח שהקדוש ברוך הוא התלבש בתורה,

והקדוש ברוך הוא אין סוף.

אז אם בקדוש ברוך הוא אין סוף,

אין נברא גם היום שיכול לדעת להכיר את האין סוף.

לא, השאלה שלי היא כאילו בדקות אם הם כן למדו בתורה או לא למדו בתורה. אז אני אומר,

יכול להיות שמסתבר,

לא, מסתבר שהיה להם את זה.

אלא מה?

מובא בספרים שהיה להם את החלק הנסתר שבתורה.

החלק הגלוי, זה לא היה להם.

אז אומרים לו, מאחר ולמעשה תכלית התורה זה לסודות שטמונים בה,

אם ככה, אז למה אתה צריך להוריד אותה למטה?

הרי כל הבריאה כולה, כולל כדור הארץ,

יכול להחזיק מעמד בעצם זה שיש תורה בשמיים,

ושמה מגיעים לסודות התורה יותר מאשר בני אדם יכולים להגיע כאן.

התורה היא קדמה לעולם,

כן, בטח.

המלאכים ידוע שהם נבראו,

אה?

מהתורה קדמה לעולם, כן. קדמה לעולם, לא יהיה עולם, היה תורה בלי עולם. נכון, נכון.

שלא יחתם המלאכים, אומרים לך כזה שאנחנו יכולים ללמוד את התורה כמו שמיים, ואנחנו מקיימים את העולם.

הרי התורה הייתה לפני העולם ולפניכם, איך יחתם גם לדבר כזה?

לא קשור.

אבל מה הם עשו באותו זמן עד מתן תורה?

תרשה לי, מה הם עשו עד מתן תורה?

הם נבראו ביום השני.

ביום השני לברית העולם נבראו.

נו, מה הם עשו עד... הייתה, הייתה כבר תורה. הייתה כבר תורה.

מה הם עשו? עסקו בה.

אז איך הדורות הכזאת מוכרע לבד בלי מלאכים?

כן.

לא היו מלאכים.

לא. מלאכים לכל אורות ביום השנייה. נכון, נכון.

אז לפי זה יוצא שהמלאכים עמדו בתורה,

והם אמרו, אנחנו מקיימים את העולם, העולם מתקיים בזכות שאנחנו מובילים תורה. נכון. אבל רגע, אתם כל הזמן המלאכים, לפניכם, לפניהם בעולם הזה, התורה כבר הייתה.

אבל המטרה הייתה, הם יכלו לפרש שהמטרה הייתה בתורה הקדושה בגלל,

בשביל שילמדו, והנה, כשנבראנו, התחלנו ללמד אותה.

אז הנה, 26 דורות מאז בריאתנו עד משה רבנו,

אז יכלו בתורה.

מי מחייב שהצליחה להינתן בארץ?

זאת אומרת שהדורות ברוך הוא חושב תדקעת דורות בשביל לפרוש את העולם ולתת להם את התורה.

זה ממש לא... לא תדקעת דורות.

הפוך.

עד בריאת העולם. עד בריאת העולם.

בדיוק. בריאת העולם.

כן. בדיוק.

זה דברים שאסור לנו.

אסור לנו לדבר על זה.

כאילו שיש יושב ברע העולמות ואיך איוון. מה זה ברע העולמות? זה לא בשבילנו. עכשיו, באמת, זה לא הזמן.

לא הזמן, ואני אוחס שזה גם לא בשבילנו,

חוץ ממה שזה לא בזמן.

מה זה, מה זה, מה זה, אנחנו לא יודעים.

בשביל זה תבוא מחצות הלילה,

צריך לפתוח ספרים, אם ישנם פה בכלל,

אתה מבין?

אבל צריך לדעת שהדברים הם כבדים מאיתנו.

מה שאנחנו יודעים זה את העניין הזה,

שהקדוש ברוך הוא נתן את זה לאלף דור, אכן,

מאותו זמן שהיה ברצונו לברות את העולם.

אומנם לבסוף הוא לא ברא אותו באותו זמן,

אלא ברא אותו רק ה-26 דורות האחרונים של אותו אלף,

בגלל העניין הזה.

לפני ש... תפוס את הספירה, לפי 40 שנה, כאילו כל דור.

למה? עשרים שנה.

עשרים שנה זה כל דור.

עשרים שנה זה כל דור, כן, ככה אני חושב, לא?

עשרים או שלוש שנה?

עשרים שנה, תעשה חשבון.

אלף, כן, יש אלף, נכון?

אה, התורה קדמה לעולם אלפיים שנה.

התורה קדמה לעולם אלפיים שנה, כלומר,

לעולם פירושו לבריאת העולם.

אז תחלק את האלפיים ל...

כן, 974, נכון?

כמה זה יוצא? אני לא יודע.

974.

לא, לא.

אתה צודק.

יכול להיות שזה לא לפי ההסתכלות שלנו, כן?

דורות הכוונה היא יציאת נשמות.

לא חייב להיות כמו ההסתכלות שלנו, מה זה דור. הדור שאצלנו זה אב ובן וכן הלאה.

ייתכן שיש איזה מודד אחר.

אל תשכח, אלה שנבראו בראשונה,

כתוב שהם היו קמים מייד אחר שנולדו,

כבר היו כמו גדולים.

זה חשבון אחר בקיצור. זהו.

בכל אופן, זה מה שרשי אומר. רשי אומר,

אלפיים שנה קדמה תורה לעולם,

ואם היה ראוי שבו יהיו 974 דורות,

אז בורכו אווירן ולא ברא אותה.

אלא מה? ברא את העולם מאיזשהו זמן,

ולאחר 26 דורות לאחר מכן,

נתן את התורה.

נמצא...

מה?

לא 26 דורות.

אתה לא שומע.

התורה קדמה לעולם אלפיים שנה.

וכתוב כאן, גם בגמרא וגם ברשי,

שבאותו זמן של אלפיים שנה היו צריכים לברות 974 דורות.

אתה שומע?

ומה בתכלס?

לא נבראו.

אז אתה חלק את ה-974 בתוך אלפיים שנה.

זה היה רק כל דור, ולפנותיים היו...

הם לא נבראים.

נכון.

רק 26 דורות.

הבנת מה שאני אומר, או לא?

יהיה מלכת הזמן.

מה זה יהיה ערך כל הזמן?

מה פה שיהיה רק את הזמן?

סליחה וישים יום אחד בשביל השתי זה אלף יום.

אלף שנה.

אלף יום שנה.

נו, אז מה זה קשור עכשיו לזה? לא הבנתי.

היום מה אתה יודע, מה זה דור?

מה זה היום דור?

דור זה ראש דור. אבא שלך זה דור אחד, ואתה דור שני.

והבן שלך, מי שיגיע, זה דור שלישי, וכן הלאה, זה הדרך.

נכון?

כשאתה מודד כך,

אז יכול להיות שזה עשרים שנה, יכול להיות עשרים וחמש, יכול להיות שלושים, תלוי.

מתי אתה באת לעולם, מתי הבן שלך יבוא לעולם, וכן הלאה, זה הדרך.

אבל אין לנו עומדה.

פה, כשאתה מודד את 974 בתוך האלפיים, אז באמת יוצא שהשיעור של כל דור הוא מצומצם מאוד,

אם אתה בוחן מזה כך.

נכון?

אז השיעור הוא מאוד מצומצם.

אבל הרב, זה לא בעיה, כי הם חיו אלף שנה.

הם חיו אלף שנה.

הם חיו אלף שנה, ובינתיים איך שהוא נולד זה כבר היה אדום גדול.

מה אמרנו?

זה מה שאמרנו קודם.

ברוך השם שזכיתי לכוון את דבריך.

כן,

נמשיך.

בכל אופן, אם טוענים להקדוש ברוך הוא,

מדוע אתה תיתן את זה לבשר ודם?

יותר, כבוד השם, שהתורה תישאר בשמיים,

כי האדם מסוגל לחטא,

מסוגל לפגום.

מה אנוש כתזכרנו, ובן אדם כתפקדנו?

אלא מה, השם אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ,

שתנא אותך על השמיים.

כלומר,

שמך כל כך אדיר בארץ, אין ראוי שיהיה אותך שם.

אלא תשאיר את זה על השמיים.

רשי אומר,

המטרה היא,

כן,

להאדיר ולהגדיל את שמך.

זה כבר קיים.

איך קיים?

איך קיים? זו הייתה מציאות שזה היה קיים.

ידעו שיש בורא לעולם,

ופחדו מלעבור נגד רצון השם.

את העניין הזה של המבור זה היה משהו בהיסטוריה שלא היה אפשר לעבור על זה בקלילות.

זה חייב היה לתת להם.

בעצם השם שלך כבר אדיר בארץ. בדיוק. מה צריך לתת להם? כן. שיר פה. כן, כי אז, כי לפי הבנתם,

הקדוש ברוך הוא לא מספיק אדיר בשמיים. לא זה הכוונה.

אלא אין צורך לתת לארץ.

אלא התועלת תהיה גדולה יותר אם יישאר בשמיים,

כיוון שאז יוכלו לעסוק בה יותר ממה שיכולים לעסוק בה אם היא תהיה בארץ.

ואיזה תועלת יש עכשיו כשזה בארץ?

פה הם יודעים, הם מקיימים. איזה תועלת יש כשזה בארץ?

לומדים אותה ויודעים מה כתוב.

ושם זה הרבה יותר חזק.

איפה בשמיים? ודאי.

הם מגיעים לסודות התורה הרבה יותר מאשר כשבן אדם מסוגל.

אתה מבין?

בחלק הנסתר שבתורה.

הם עסקו בלהגיע לכמה. הם עסקו בלהגיע לכמה. הם עסקו בלהגיע לכמה. אה, או.

פה אתה בא ואומר, אבל איך יעשו ומה יעשו.

זה נכון.

זו הייתה הטענה של

משה רבנו.

אתה מבין? תכף אנחנו נראה.

אבל,

זה הטענה ש...

אבל אתה צריך לדעת שהתורה, אפשר ללמוד אותה

לא כמו שאנחנו לומדים אותה.

אצלנו כתוב, כבד את אביך ואת אמך.

אצלנו כתוב לא תגנוב.

אבל אם אתה לומד את זה בצורה אחרת,

אז זה צירופי שמות,

שזה אומר דברים אחרים.

הם למדו את זה בצורה אחרת.

בצירופי מילים,

באופן שונה ממה שאנחנו לומדים.

ממילא,

הקיום יוכל להיות,

לכל הבריאה כולה,

על ידי עסקנו אנו בתורה הקדושה.

בא משה רבנו וטען להם טענה, וזה אנחנו נראה תכף בהמשך.

אבל זו הייתה הכוונה שלהם.

כן.

אפילו מתערבים לו בעצם בברשי אדם.

ושאר הדברים,

שהוא מרא פוגן,

ומרא פה חול,

ומרא פה אור,

ומרא פה את כל מה שהוא מרא.

גם כן באו אליו, מה אתה עושה,

למה אתה עושה, למה אתה נותן?

פה הם לא התערבו לו.

הם באו וטענו,

אתה גוזל, לוקחים מאיתנו את החלק שלנו.

למעשה זה ככה יצא באמת.

אתה לוקח מאיתנו את החלק שלנו.

החלק שלנו זה הנסתר,

כי אדם לא יכול להגיע לתכלית הנסתר כמונו.

ממילא אתה לוקח מאיתנו את החלק שלנו.

מה פתאום הם עדיפים?

אלא מה, תיקון הבריאה יוכל להתקיים על ידינו אנו.

למה? זאת אומרת שקיים בעבר של גאווה או כנאה או דברים כאלה.

למה הוא שואל? זה לא עניין של כנאה.

זה עניין אדרבא, כבוד שמיים.

כבוד שמיים,

כבוד שמיים לפי הבנתיו,

ראוי ש... אתה צריך לדעת דבר אחד.

הרבה פעמים, גם

אחר שניתנה תורה,

הקדוש ברוך הוא נותן איזושהי הנהגה,

וכששואלים

וטוענים אז הקדוש ברוך הוא משנה את ההניה.

מה עושה השאלה והטענה שטוענים?

כי זה כלול ברצון השם, שאם יטענו אז ההנהגה תשתנה.

התאגישה של הגמרא, אנחנו יודעים, במשה רבינו,

שאלתי עליו השטן, שאל אותו איפה התורה?

הוא אמר לו,

אני מתאים לקבל את התורה.

זאת אומרת,

אז הקדוש ברוך הוא אמר לנו, יש טענה,

אבל נקרא את התורה על שמך.

אז פה אותו דבר אנחנו מוכנים להתאונות על הדבר. כאילו, אם משה רבינו כמו בשר ודם לא לוקח לעצמו את הקרדיט הזאת, שהתורה נתנה לו, והקדוש ברוך הוא אמר לנו את זה. זה הכל היה אחר כך.

אז למה המלאכים גם כן לא הרגישו בו? זה הכל היה אחר כך.

המלאכים רואים שהקדוש ברוך הוא אומר שמשה רבינו בא לקבל את התורה,

אז הם באו וטענו שלמעשה זכותם קודמת.

הם כבר עוסקים בה.

בנוסף, כבוד שמיים יהיה יותר, כאשר אנחנו עוסקים בה יותר מאשר בן אדם.

אז כאשר אתה מתבונן בצורה הזו,

אז למה שתינתן לבשר ודם?

אתה חי כבשר ודם, לכן אתה לא מבין

את האבסורד של הדבר.

אבל כשהתורה, שזה הלבוש של הקדוש ברוך הוא,

בשר ודם, ראוי שיעסוק בתורת השם.

תחשוב קצת, תתבונן קצת בעניין.

בשר ודם?

מה זה בשר ודם?

בשר ודם זה החלק הבאמי שיש באדם.

הוא ראוי שיעסוק בתורה הקדושה?

תבוא ותגידי, לא, אבל זה החלק של הנשמה שבנו.

הכל טוב ויפה,

אבל החלק של הנשמה הוא מלובש בתוך גוף.

אם כי אין זה מצמצם את כוחותיה של הנשמה.

לא, לא שאלה שנייה על משהו אחר. אם עכשיו היינו נמצאים מול מלך גדול, כן.

מסר ודם,

הוא היה עושה איזשהו מעלה.

היינו באים אליו ואומרים לו, תשמע, למה אתה עושה ככה?

אולי תעשה ככה, אולי היה עורב אותנו על השאלה הזאת. כאילו מה אתם פקפקים בי? לא מדובר בכלל במלך מלאכי המלאכים. הם לא באו לפסוק. שנייה, כשאתם מבינים המלאכים הגדולים, אתם מבינים שהקדוש ברחו זה הקדוש ברחו.

אז מה אתם בכלל,

כאילו אתם בכלל לא סומכים עליו באיזשהו מקום. אבל תתבונן בשאלה.

לא הייתה השאלה למה אתה עושה.

באו ושאלו אותו,

זו התורה הקדושה,

שהיא

חמודה וגרוזה.

הקדוש ברוך הוא משתעשע בה בכל יום,

ככה מובא בחזון בהמשך.

אתה עולה ומבקש אתה לתת אותה לבשר ודם?

האם כוונתך לתת אותה לבשר ודם?

גם אם הוא בא לקבל תורה.

אבל אנחנו רוצים את כבודך.

התפארת וההוד והגדולה תהיה יותר כאשר תישאר כאן.

להוריד אותה לבשר ודם לכאורה.

אתה מבין?

אז קדוש ברוך הוא לא כעס עליהם,

אלא אדרבא. הוא מבין שבאו

מצורת מבט חיובית,

שכבוד השם יתברך יותר יהיה.

פה לא היה עניין של ייעוץ.

פה הם באו וטענו.

שאלו אותו שאלה,

לקבל את השאלה הבאה, מה הוא עושה.

אתה רואה שיש בו משא ומתן.

אנחנו לא מבינים את זה, אבל זה מה שכתוב.

שכלנו אנו זה מה כתוב.

כן?

בבריאת האדם אתה צודק.

בבריאת האדם אתה צודק. קל יש פה עניין נוסף

של מתן תורה.

למה שהתורה הקדושה,

שזה לבושו של הקב' ברוך הוא,

יינתן לבשר ודם?

זה העניין. מה אתה אומר?

חלילה.

אמר לו הקב' ברוך הוא למשה. בואו, בואו נמשיך.

אמר לו הקב' ברוך הוא למשה,

אחזר להן תשובה.

כן, אני מתיר עליך שאתה תחזיר להן תשובה.

למה זה באמת?

אומר הבן יהוידע,

כי אני רוצה שתנצח אותם בטענותיך,

והניצוח ייקרא על שמך.

למה זה?

אומר הבן יהוידע, וזה דברים שאנחנו לא מבינים מזה כל כך,

אבל הוא כותב, כי אתה אחוז במידת הנצח,

ותנצח גם את המלאכים.

כלומר, נשמת משה רבנו

היא אחוזה במידת הנצח.

יש ספירות, כידוע.

ומאחר ואתה במידת הנצח,

זה גם משמעות של ניצוח, שאתה תהיה נעלה.

מעל אלה שבאים כנגדך.

אז הוא בא ואמר לו שהוא רוצה

שכך יהיה

וכך ראוי לו למשה רבנו.

אני אסביר בסוף,

באריכות, את העניין. בואו נגמור את ה...

לא, אתה צריך להבין.

אתה צריך להבין שהנצח,

כשאנחנו אומרים נצח,

זה לא מידת הנצח.

נצח שאנחנו קוראים, זה הכוונה נצחיות,

שאין סוף.

לא.

הנצח שם זה פירושו של דבר מידה שהקדוש ברוך הוא

בזה ברא את העולם.

זה אחד מהכלים שבה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם שנקרא נצח.

מה זה אומר בדיוק? אני לא מבין.

אבל בתוך הדברים מביא הבן ילדה שזה אומר שאתה תהיה מנצח.

אותם אלה שיטענו נגדו.

כי מאחר ושורשו במידת הנצח, שורש נשמת משה רבנו זה מידת הנצח,

אם כן ראוי שגם אתה יהיה ראוי שמך למה שאתה.

מובן?

על ידי שהתנצח גם את המלאכים.

זה בינתיים, אחר כך אני אאריך לכם בדברים הללו. בינתיים נסיים את התשובה שאומר להם משה רבנו.

אמר לפניו ריבונו של עולם,

מתיירא אני שמא ישרפוני מהבל שבפיהם.

אני חושש ואני מפחד.

שהבל פיהם ישרוף אותי, עד כדי כך.

פה זו שאלה.

אם אתה לא תרבו, הוא אומר לך, תענה להם,

תענה להם, מה אתה נכון לפחד?

אם אני עכשיו יושב פה,

לא יודע איך לגמות את זה, אבל אם אני יושב פה מלך,

הוא אומר לו, תענה על העובדים שלי.

הוא אומר לו, לא, אני מפחד שהם ישימו אותי בכלא.

אבל אני אומר לך, במילים אחרות,

משה רבנו נפל בזה פעם שנייה אחרי זה.

הקדוש ברוך הוא אמר לו לך לדבר, אמר לו, אני לא אדבר.

כאילו, באיזשהו מקום זה יכול להיות מובן מתוך ענבה,

מתוך כל מיני דברים, אבל אם הקדוש ברוך הוא אומר לך משהו, תעשה את זה.

הוא לא התכוון,

משה רבנו, לא לענות להם.

הוא התכוון שהוא רוצה איזשהו סיוע מהקדוש ברוך הוא

בשביל שיוכל לענות להם.

אם המטרה היא שאני אנצח את המלאכים,

אם כן, יש פה כוונה שאני אוכל לעמוד בניצוח.

היינו בוויכוח.

אז אני צריך סייעתא דשמיא.

לבד אני לא יכול.

אז הוא ביקש, אתה יכול לבקש,

יש לך מצווה,

שהקדוש ברוך הוא מצווה אותך.

אתה, אסור לך לבקש מהקדוש ברוך הוא שיוע שתצליח ויהיה לך את הכוח לעמוד נגד הניסיונות והפיתויים כדי שתוכל לקיים את מצוותיך,

את המצוות המוטלות עליך.

למה זה לא טענה כלפיך?

הקדוש ברוך הוא אומר לי, עכשיו קפוץ פה מהבניין. הקדוש ברוך הוא במפורש אומר לי קפוץ. אני לא צריך סייעתא דשמיא, אני קופץ, מה אכפת לי? לא, אבל אתה רשאי לבקש סייעתא דשמיא.

גם פה, הקדוש ברוך הוא אומר לך, תניח תפילין,

ואתה בכל זאת חושש שמא אתה תיפול ולא תניח,

אז אתה מבקש סייעתא דשמיא, שיהיה לך את ה...

אתה סייעתא דשמיא, הקדוש ברוך הוא חפץ בתפילה שלך.

הוא רוצה שתפנה אליו.

אתה מבין?

לא, זה עוד עניין.

זה עוד עניין שבן אדם יכול להסתכן.

גם זה,

זה לא סומת האמת, זה אומר שיסטרפו אותי. אבל לא צריך להגיע לזה.

לא צריך להגיע לזה.

זה, הקדוש ברוך הוא חפץ בתפילה שלך וברצון שלך להראות שאנחנו תלויים בו. זה ברור, זה שאני פה, והקדוש ברוך הוא שם למעלה,

ואני אהיה רחוק כרחוק ואני נמצא כרחוק. ואתה, ואת... ואני מציע אתה תשמע כל יום בשביל לחיות. ודאי, משה רבנו, משה רבנו הבין.

משה רבנו אבל הבין. הוויכוח סוער.

אני אומר עכשיו, אם סתם דוגמה, להבדיל, סגריצקי עכשיו עומד מול אבא שלי,

סתם דוגמה, אבל אני בוחר אותו.

והיו עכשיו פה אנשים מסנגדים, פה עומדים בצד, עומדים פה 60 איש.

הוא לא.

הרב היה אומר לו עכשיו, קוץ תרביץ להם.

הוא לא היה אומר לו, איך?

והוא היה אומר לו, איך? היית נכנס קופץ והרביץ להם, לא מעניין אותו כלום בעיר.

זה הכל אם הוא טיפש.

למה? אם הוא חסיד שויטה.

אבל אם הוא מבין,

אם הוא מבין שאין לו את הכוח לעמוד נגד 60 איש,

אז הוא יגיד לו,

אני צריך עזרה בשביל לעשות את זה. בשביל לקיים את המטרה הסופית.

פה יש עניין אחר,

פה יש עניין אחר של הכנעה, בשביל לקיים... פה יש עניין אחר של הכנעה, שאם הקדוש ברוך הוא אמר לך, זאת אומרת שאתה יכול,

זה לא שאתה לא יכול.

אז בשביל זה אני אומר...

לך דבר עם פרעה. אמר לו, לא, אני לא יכול לדבר.

אבל אני אומר לך, מה לא מובן? שם באמת הקדוש ברוך הוא כעס עליו, זה נכון.

אבל פה זה אחרת, שוב.

מכיוון שהוא צדק בטענתו, הוא צדק...

אז אני מסביר, אני מסביר. אז בשביל זה אני אומר, הוא צדק בתעלתו כנגד מלאך.

המלאך הוא גם כן, יש לו כוח גדול.

מאחר והמלאך יש לו כוח גדול יותר מהאדם,

איך אפשר שאני אנצח? אני, כשאני בנוי מחומר, אנצח מלאך.

אז הקב' ברוך הוא רוצה שתבקש ממנו סייעתא דשמיא.

כי אתה כחומר לא יכול לנצח מלאך.

זהו חוק, זו מציאות קיימת.

יש לי שאלה, אם היה עכשיו,

באותו משום שהבאת, היה איזושהי חומה חוצצת.

והם היו נמצאים בתוך איזושהי ביטונית.

כלומר,

במקום שכל כולו מבטון, עוטף אותה מהכול.

אה, הלך המחור להביא משאית, אבל אם אין אפשרות ממש. עוד פעם, אין לו אפשרות לא להביא משאית.

אז מה הוא היה עושה?

איך הוא יביא משאית?

מה הוא עונה לך? אם הקב' ברוך הוא היה אומר שאי אפשר שבאמת ילכו בישראל, הוא לא היה אומר לו.

אבל אתה לא שומע. זה ברור לי.

הקב' ברוך הוא, אבל המציאות היא שחומר לא יכול לעמוד נגד רוח, נגד רוחני.

זוהי מציאות.

ממילא, מאחר וכן אתה רשאי לבקש יאתא דשמיא.

אבל אם הוא אמר... כמו שאתה מבקש נגד היתר הרעש בבך לעמוד בניסיונות, כי אתה חומר,

אלמלא רצון ה' לא היית יכול לעמוד גם אחרי הכל.

אחרי הכל. אני מפחד לדבר על זה. מה? אני מפחד לדבר על זה. שאני מפחד. לא, זה פשוט, הדבר הוא פשוט והגיוני מאוד.

הקב' ברוך הוא אומר,

אני מבקש שתעלה תשובה.

זהו, אז אני פונה לקב' ברוך הוא ואומר, אני צריך שתסייע לי.

כי זה רצון ה', זה טמון בכלל הדברים.

שתרגיש שאתה תלוי בחסדי.

אז זה לא נקרא טענה נגד בורא עולם. אדרבה,

אתה מבקש שיהיה על הצד היותר טוב.

ממני אתה מבקש בשביל זה, סייעתא דשמיא.

אין מזה שום פגם, זה בדיוק להיפך.

זה מורה עד כמה שאתה תלוי מי,

ורוצה אותי.

רוצה לקיים את הדבר היותר חזק,

ואתה רואה שהקדוש ברוך הוא קיבל את טענתו.

לפי התשובה

שהקדוש ברוך הוא קיבל את טענתו.

כפי התרבוך הוא, מה שהוא ענה לו,

זה נשמע מסתדר אחרי אותו.

הקדוש ברוך הוא אמר לו, אכול בכיסאי. נכון. שמה אתה אומר לך אכול בכיסאי?

כיסא כבודי.

בכיסא כבודי, זה הכוונה. בכיסא כבודי. כן. תענה להם בלי לאחוז בכיסא. נכון, אני ברכה.

טוב, אז בואו נראה.

אמר לו, לאחוז בכיסא כבודי, וחזור להם תשובה.

כלומר,

עצם הדבר שאתה תאחוז בכיסא הכבוד,

תוכל על ידי זה לקבל סייעתא דשמיא, להחזיר להם תשובה.

הגם שהם מלאכים, רוחניים,

שנאמר, מאחז פני כיסא,

מאחז פני כיסא, פרשז עליו עננו.

פסוק מאיוב חווהו.

ואמר רבי נחו, מלמד,

שפרש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו.

כלומר,

הקדוש ברוך הוא,

פרש מזיו שכינתו ועננו עליו. נראה מה שהם מפרשים.

פרשז נוטריקון.

פרש

שדי מזיו.

זה המילה פרשז.

המהרשע אומר,

הקדוש ברוך הוא, פרש מזיו שכינתו על משה בשעה שאחז בכיסא הכבוד,

בשביל שיוכל לקבל את הנסתרות.

זו הכוונה, ועננו עליו.

פרש מזיו שכינתו ופרש את זה עם עננו על משה רבנו,

כדי שזה ישמור אותו מן המלאכים.

אמנם ההבל של המלאכים כולו רוחני,

וחלילה זה יכול להיות שיפגע במשה רבנו,

אבל כאשר

ענן השם

סביב שכינתו חופה את משה רבנו,

זה כבר יהיה שמירה שלא יוכלו לפגוע בו.

היה לנו איזה אי אב אמינא שהם היו יכולים לפגוע במשה,

ליד בורא העולם,

אם לא היה שם עוד הענן.

לא זה הכוונה.

אני יודע שזה לא הכוונה, אבל איך המשפח?

לא.

אז אני אומר שלמעשה משה רבנו פחד שמא זה יהיה,

ולכן הוא ביקש סייעתא דשמיא.

אולי חלילה

יהיה איזשהו דבר שהוא לא יענה אותם כהוגן.

אל תשכח שמשה רבנו לא הלך בהרגשה שהוא,

איך אומרים?

טוב, הוא היה ענב.

ענב מאוד.

אז ממילא בשביל לטעון טענות ועוד לנצח את המלאכים,

הוא צריך את סייעתא דשמיא?

אדם שהוא יודע את מקומו,

יודע שהוא

בלי כוחות, הכל הוא רצון השם,

אז ודאי שהוא פונה לקדוש ברוך הוא בכל דבר ודבר.

אתה רואה את ההבדל בין צדיקים לבין הרשעים, הצדיקים?

בכל דבר ודבר מבקשים, הקדוש ברוך הוא, אבא, תן לי כוח,

תן לי זה, תן לי זה.

הרשעים?

אני ואני, אני אסתדר לבד.

הלא זה המבדיל בין צדיק לרשע.

כי אדם שהוא צדיק,

והוא יודע בדיוק את מקומו, אז הוא מבין שהוא כלום לא.

בלי השם אין לו כלום.

אז אדרמב״ם, הוא פונה לקדוש ברוך הוא שיחזור לו.

כי רצון השם, הקדוש ברוך הוא חפץ בהם,

חפץ בתפילות כאלה ובבקשות כאלה.

אומר להם משה רבנו,

אמר לפניו

ריבונו של עולם,

הוא פונה לקדוש ברוך הוא ואומר,

תורה שאתה נותן לי, מה כתוב בתורה הקדושה?

אמר אנוכי השם אלוקיך שרוצציך מארץ מצרים.

עונה לו הקדוש ברוך הוא,

כך כתוב,

בעשרת הדיברות, הדיברה הראשונה,

אנוכי השם אלוקיך.

אמר להם, למצרים הראתם, לפרעה השתעבאתם,

תורה למה תהיה לכם?

כלומר,

כלומר,

הרי לא הייתם במצרים,

לא השתעבאתם לפרעה,

אז איך שייך לפרש את הפסוק הזה?

אצלכם אתם המלאכים.

ודאי שאם כתוב כך, זה ניתן לנו.

שוב מכתיב בה,

לא יהיה לך אלוהים אחרים.

ואז הוא אומר להם, משה, מלאכמים אתם שרווים?

שעובדים

עבודה זרה? כלומר,

כי יש מציאות של עבודה זרה שישייך לצוות אתכם על העניין הזה?

שוב, מה כתיב בה?

זכור את יום השבת לקדשו?

כלום, אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבות?

שבות זה אלה שעושים מלאכה.

הם הולכים למקום למקום,

והם כפוי, שבות, שבות הכוונה מלאכה,

דבר שהוא בגדר מלאכה.

זה שייך רק בחומר מלאכה.

לא בציוויים, מצוות השם.

אלא

ענייני חומר,

שבהם יש מלאכה.

שייך אצלכם עניין של מלאכה, שאתם צריכים להצטוות על העניין של שביתה?

שוב מהכתיבה, לא תישא.

נו, משא ומתן יש ביניכם?

לפעמים בן אדם זקוק להישבע כתוצאה מזה שיש לו דין ודברים עם חברו,

על כל מיני תביעות כאלה ואחרות.

ועל זה הקדוש ברוך הוא מצווה, לא תישא את שם השם ישב, דע לך.

אתה צריך להיזהר לו, להישבע שבועת שקר, אם חלילה נקראת למצב

שכתוצאה ממשא ומתן שיש בינך לבין חברך,

זקוק אתה להישבע.

שאלה טובה.

שאלה טובה שאין לי עדיין תשובה לזה.

שוב מה כתיבה, כבד את אביך ואת אמך.

אביהם יש לכם?

מה שייך אצלכם אבא ואמא?

שוב מה כתיבה, לא תרצח,

לא תגנוב,

לא תלהף, לא תגנוב.

קנאה יש ביניכם,

יצר רע יש ביניכם.

העניין של תרצח

או ניאוף וגניבה, זה שייך לאדם שהוא מקנא,

לאדם שיש לו יצר רע, חלילה.

לכן הוא מגיע לידי ניאוף וגניבה.

אם אדם מקנא יכול להגיע לידי רציחה,

מיד הודו לה הקדוש ברוך הוא,

שנאמר,

השם אדוננו מאדיר שמך ואילו תנאותך על השמיים,

לא כתיב.

הוא אמר בסוף,

בתהילים, פרק ח',

נאמר שם, השם אדוננו מאדיר שמך ומחאול הארץ,

ולא כתוב שם תנאותך על השמיים, ללמד

שקיבלו לבסוף את טענת

משה רבנו וקיבלו את הדברים

שאכן ראוי שתינתן בשר ודם

לארץ ולא לשמיים.

הגם שאנחנו בשר ודם.

והמפרשים מסבירים של מעשה הוויכוח היה,

כמו שכבר רמזנו מקודם,

החלק הנסתר שבתורה הקדושה שייך שיהיה גם אצל המלאכים,

אבל החלק הנגלה, החלק הנגלה

לא שייך אצל המלאכים.

אומר משה, נכון

שבחלק הנסתר

יש לכם מקום לעסוק בתורה הקדושה,

ויכול להיות אפילו יותר מאשר

אנו בני האדם,

אבל אם היא תישאר בשמיים,

אז החלק הנגלה ייגמר לגמרי,

כי לא יתקיים.

וזה ודאי שזה לא רצון השם.

מאחר ושייך הרי ללמוד את התורה גם בדרך הנגלה,

ולא רק בדרך של צירופים, שזה מתאים לסודות התורה,

אם כן, זה ראוי שיינתן לנו.

אז גם שחלק הנסתר,

לעסוק בתורה הקדושה וחלק הנסתר, לא יגיע לתכלית כמו שאתם מגיעים.

אבל על כל פנים, אצלנו יתקיימו שני הבחינות הללו,

גם חלק הנגלה, גם חלק הנסתר.

ואילו אצלכם רק חלק הנסתר, ולא חלק הנגלה.

זה גוף, הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל.

הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל, ויתן יסגו להם כל העמים.

אבל כשהוא בא לעלות השמיים להורידה לארץ,

אתה חייב להבין שיש פה, טמון פה משהו עצום ביותר.

מי יקיים את הבריאה? האם המלאכים יקיימו את הבריאה,

או אנו בני אדם?

מי תלוי במי? האם המלאכים תלויים בנו, או אנו תלויים בהם?

מה אתם מבינים?

קודם מתן תורה,

ודאי שהכל תלוי היה במלאכים,

כי עסק התורה זה המקיים את העולם.

אם כן יוצא שהעסק המלאכים בתורה הוא הנותן כוח לבריאה כולה.

מה עם ישראל להשיג שהמלאכים הולמדו בתורת החולה מלאכלת?

זה גופה.

בגלל שהקדוש ברוך הוא נתן תורה, אז לאחר מתן תורה נקבע שאת הבריאה מי מקיים?

עם ישראל.

לימוד התורה, של עם ישראל.

אז יצא שיש פה מצבים שונים.

הם ירדו מתפקידם

בגלל זה שנתנה תורה לנו.

למה?

כי אז נמצא שגם הם תלויים בנו.

במקום שאנו נהיה תלויים בהם,

הם מכאן ואילך תלויים בנו.

רגע, בלימוד תורה לפני זה לא קיים בעוד סיום?

בלימוד תורה לפני זה לא קיים תורה? אז אני אומר,

צריך לדעת שזה קיים יחד עם הכוונה,

תשימו לב, יחד עם הכוונה של הקדוש ברוך הוא בתחילת הבריאה, על מנת שיקבלו ישראל את התורה.

מאחר שהקדוש ברוך הוא נתן, ברא את העולם בשביל התורה,

והיה כוונה שיהיה מתן תורה לבסוף,

אז באמת הקדוש ברוך הוא המתין וקיים את העולם.

עולם בחסדו הגדול על מנת שכשיגיע הזמן של ללמוד את התורה יקראו עם ישראל את התורה

אבל בלי זה, אם לא היה הכוונה הזו,

כן?

אז בוודאי שזה לא היה כך

אבל הם רצו, נכון, אבל הם רצו, הם רצו אדרבה שיישאר שם

בשביל שהם יקיימו את העולמות

התכלית של הבריאה כולה תהיה על מנת שהם יעסקו בה

ואז ירד לאדם,

ירדה התורה לארץ בשביל שאנחנו נקיים את הבריאה

אתה מבין? אז המעמד שלך במתן תורה היה מעמד אדיר

האדם הוא יותר מהמלאכים, נכון?

המלאכים ידעו שהאדם יודעים מהמלאכים

הרי האדם הראשון, המלאכים סימנו לו יין, הם עבדו אותו, הם שירתו אותו

את האדם הראשון, הם שירתו אותו, הם ידעו שהדת הוא בריא יותר מהמלאכים,

חוקק את המלאכים, אבל האדם הוא של עצמו יותר מהמלאכים.

התכלית של הקרבה שלו לאלוקים

היא המטרה, זה נכון,

זה נכון,

אבל מי עסוק בתורה הקדושה?

האם המלאכים או אנו?

זה הם הבינו,

ברור שהמטרה היא שהאדם יתקרב

ואנחנו נוכל לתת לו את הסיוע שהוא יתקרב לקדוש ברוך הוא,

אבל הכל יחמור דרכנו,

הוא יהיה תלוי בנו,

אתה מבין?

הבחינה של סיננו לו יין וצלו לו בשר,

זה לא גיבשו אותם של דברים.

הכוונה שאת כל הדברים הראויים לאדם בשביל שיוכל לקיים את רצון הבורא,

צריך לו שמסייעים.

אם כן, מי ייתן לו את הכוח הזה להתקרב לקדוש ברוך הוא?

המלאכים.

נמצא שהוא תלוי במלאך, ולמה המלאך תלוי בו?

אתה מבין מה אני אומר?

אז הגם שהמלאכים ידעו שהמטרה היא שהאדם יתקרב לבוראו,

אבל מי ייתן לו את הכוח לזה?

מי שייתן את הכוח זה אנחנו, אנחנו המלאכים.

ברוך הוא במתן תורה, יצר מצב הפוך,

שיותר ממה שהאדם צריך את המלאך, המלאך צריך את האדם.

אתה מבין מה אני אומר?

יותר ממה שהמלאכים,

ממה שאנו צריכים את המלאכים, המלאכים צריכים אותנו.

כי בלעדינו אין להם קיום גם כן.

שמה?

הוא היה עיל השלימות בגדל טעות.

הוא היה אצל טעות של השם, זה היה לו הכול.

זה צריך לדעת. מה בדיוק היה אצל האדם הראשון?

אצל האדם הראשון, מבחינת גדלות נשמתו,

זו הייתה הסיבה לטעות שלהם.

גדלות נשמתו, זה נכון?

אבל גם אם נגיד, כמו שאתה אומר, אבל שוב,

מיהו המקיים את הבריאה?

מיהו המקיים את הבריאה? מתן תורה נתן מצב חדש,

מה שלא היה קיים עד אותו זמן.

עד אותו זמן לא היה צריך, ולא האדם הוא קבע את הבריאה.

אלא הקדוש ברוך הוא, בחסדו הגדול,

אם כן המלאכים הבינו, אנחנו נעסוק בתורה כאן,

ואתה בחסדך הגדול תמשיך להחזיק את העולמות, את הבריאה כולה.

אבל הקדוש ברוך הוא החליט אחרת,

שהאדם, בו יהיה תלוי כל הבריאה כולה.

ממילא, וזה השתנה בדיוק בזמן מתן תורה.

את התפקיד הגדול הזה קיבל האדם במתן תורה.

מובן?

יש פה אריכות של דברים, אני תכף אגיד את זה, אבל בינתיים לגמור את הדרשה הזו.

מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר.

כלומר, לאחר שמשה רבנו השיב את תשובתו,

אז כל אחד מהמלאכים שקטרגו עליו,

שטענו נגדו,

נתנו לו, נעשו לאוהב.

נהיו אוהבים לו, וממילא נתנו לו,

נתנו לו מתנות,

מה שנקרא, מסר לו דבר.

הגמרא במסכת קידושין אומרת

שאפילו האב ובנו,

רב ותלמידו, שעוסקים בתורה והם מתווכחים ביניהם,

נעשים אויבים זה את זה.

אבל,

ובסוף אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים

זה את זה.

איך מגיעים למצב של לאהוב זה את זה?

אומר רב חיים שמואלביץ,

האהבה הזו באה מתוך שהם רואים שעל ידי המחלוקת שהייתה ביניהם,

זכו להגיע לאמת.

אז אדרם,

השמחה שהגיעו לאמת

על ידי האחר

גורם להם לאהוב את האחר.

לא העניין הוא הוויכוח לשם ויכוח.

כי אם היה לנו ויכוח לשם ויכוח, אז למה באמת הם אוהבים זה את זה?

אדרבה,

היה צריך להיות שהמנצח ישמח,

ואילו האחר

לא יהיה לו שמחה, כי ניצחו אותו.

אבל פה מדובר בשניים כאלה

שיושבים ועוסקים בתורה על מנת להגיע את האמת.

לא אכפת מי זה ניצח ומי זה מנוצח.

ממילא, אז ודאי שעל ידך הגעתי לידיעת האמת,

על ידי הוויכוח יחד איתך.

אתם מבינים?

על ידי שאני שומע מכם שאלות והתקפות,

אני מגיע לאמת.

אז אני אוהב אתכם יותר.

למה? בגלל שאת רבה,

אני אוהב את האמת יותר מהכל.

אז שיהיה מי שיהיה, אפילו קטן שישאל.

ויעמידני על טעותי, אבל הגעתי לאמת בזכותו,

אני אוהב אותו.

כי האמת חביבה לי יותר מהכל.

קבל את האמת ממי שאמרה.

הרמב״ם אומר, אפילו אם יבוא קטן,

לא משנה, קטן בשנים,

קטן בחוכמה,

אבל יעמידני על טעותי, שווה לי.

קבל את האמת ממי שאמרו.

מי שאמר את האמת, תקבל.

לא, עכשיו לא צריך להתייחס מי הוא שאמר לך.

סוף סוף הוא הציל אותך מהטעות.

אם בן אדם חלילה עלול ליפול איתו,

או היה איזשהו כוס שיש שם חומר שיכול להזיק לו אם הוא ישתה,

ובא ילד קטן ואמר לו, תיזהר.

אז ודאי שהוא ייתן לו פרס על זה שהוא הציל אותו ממוות.

אז כאשר בן אדם אוהב את האמת,

כי זה החיים שלו,

האמת זה החיים שלו,

אז מי שהציל אותו.

והנה למלאכים לא הייתה טענה על כך שמשה קיבל את התורה

חיצוני במצוותיה המעשיות.

עירונותם הייתה על הבחינה הגנוזה והנסתרת.

רשע, הוא אומר, בכלל לא הייתה טענה על זה שהם רוצים ללכת. הם לא התכוונו לקחת את זה.

אבל היה שנה ומתי בתורה נסתרת, כשהם אמרו שנסתרו ללכת. הנסתרת, תראו לי על המלאכים, כן.

הם טענו כי ברור ופשוט שאין בשר אדם מסוגל להשיג את האור הגדול שבתורה.

אולם, כשמשה אחז בכיסא הכבוד,

כל טענותיהם נסתרו.

למה? הנה יכול אדם לעמוד על הארץ,

ועם זאת בוא בעת לדעת כביכול בשכינה.

אז איך זה יכול להיות?

כעת הייתה בבני ישראל טענה עדיפה לקבלת התורה. המלאכים יכולים להשיג רק את הבדינה הרומנית,

בעוד שבני ישראל יכולים להשיג גם את פנימיותם, גם את חצי מלאכה. כן.

אומנם, לפי זה הרמר שם אומר, אומנם לפי זה צריך להבין מדוע מנה להם משה מצוות מעשיות בטענה שהן זרות למלאכים.

אבל זה אומר ראש. הם מכרו רק על פנימיות התורה.

ובשביל מה בכלל הוא מנה להם דברים מעשיים?

כן, בכלל לא זו לא הייתה שנה שלהם.

פירוץ לכך שמשה השיב להם כך מתוך אלמנותו,

כאילו לא הבין את תלומותיו,

וכאילו שהוא עצמו אינו משיג אלא את הבחינה החיצונית.

אלמנותו גרמה להם לאהבו ביתר שאל.

אבל זה העניין, זה מה שהסברנו מקודש. העניין הוא

האם את החלק הנסתר

שייך שבני אדם יגיעו כמו שהמלאכים מגיעים,

לא, לא.

זה ברור שככל שהאדם הוא יותר רוחני,

כך הוא יכול יותר להגיע לדעת את עומק התורה הקדושה.

והאדם שהוא פחות רוחני,

בפרט האדם שהוא מושחת במידות,

קשה לו להגיע אליהם.

זה לא תלוי בכישרונות, שתדעו לכם.

יש כאלה כישרונות, אבל הם לא יגיעו לאמת בתורה הקדושה.

למה? כי הם מושחתים במידותיהם.

יש כאלה שהם לא בעלי כישרונות גדולים,

אבל כשהמידות שלהם נשארות,

כשהם ידועים באמת,

והם

מבינים את כוחם,

ידועים שהם צריך זקוקים ליצעתא דשמיא,

אז הם מגיעים לאמת יותר מהיה.

על דוד נאמר, והשם עמו. אומרים חז״ל, מה זה השם עמו?

שהלכה כמותו בכל מקום.

איך הוא הגיע למצב הזה שהלכה כמותו בכל מקום?

תשובה היא, כי מתוך אוזן וטלותו של דוד המלך,

ואנוכי תולעת ולא איש,

הגיע ל...

האמת.

הענבה של בן אדם מובילה אותו לאמת. מה?

צילן ענבים, כן?

נוחים וסבלנים היו, נכון מאוד.

בואו נמשיך.

שנאמר, עלית למרום,

שבית שבי,

לקחת מתנות באדם. זה פרק בתהילים ס״ח,

שמדבר על משה רבנו,

שהוא עלה למרום,

שבית שבי, לקחת את התורה הקדושה,

מבחינה של שבי.

בשכר שקראוך אדם, לקחת מתנות.

כלומר,

מה?

כלומר, אם אתה חוקר, זה כבר לא היה אשם.

נכון.

בשכר זה שחרפו אותך, היינו קראוך אדם,

שזה מלשון שפלות,

מאדמה,

קיבלת מתנות,

ואז זה יותר מתאים למה שקראת קודם, שמה.

הוא אמר פה בהמשך, שהם סבלו בך.

בגלל החנבה שלך, שאתה שתקת וקיבלת את הדברים.

כן,

ואף מלאך המוות מסר לו דבר. אפילו מלאך המוות גם נתן לו מתנה, שהוא עיקר המקטרגים,

שנאמר, וייתן את הקטורת ויכפר על העם.

לגבי אותה מגפה שהתחילה לאחר מחלוקת כורח ועדתו,

אז נאמר שם שאהרון הכהן

לקח את הקטורת ובזה כיפר על העם,

ואומר, ויעמוד בין המתים ובין החיים,

בהמשך הפסוק, ותעצר המגפה.

היינו, כשהקטורת עוצרת מגפות,

זה ידע משה רבנו ואמר לאהרון לעשות זאת.

ואילעבדה אמר לה, מי הווידע?

אם מלאך המוות לא היה מגלה לו את הסוד הזה,

שהקטורת,

היינו,

הקטרת מחטות הקטורת מעמידה בין המתים ובין החיים ועוצרת מגפות,

וכי הוא היה יודע זאת מעצמו,

אלא ודאי שהוא גילה לו זאת,

השטן בעצמו,

כן,

עד כאן ביארנו

את הדברים

והשתדלנו להיצמד

למילים שכתוב בגמרא.

מובא כאן, אני קורא כמה וכמה דברים שקשורים לעניין הזה.

הטענה בתחילה של המלאכים,

האם אדם שהוא יילוד אישה ומוטבע בחומר,

ראוי לתת לו את הנסתרות שבתורה הקדושה?

מה אדיר שמך בארץ

בעשותך דין ברשעים?

כמו שדרשו על פורענות המצרים בלשון אדיר.

כלומר, עצם זה שאתה פורע ברשעים, אם זה במבול,

אם זה בזמן פרעה במצרים וכן וכדומה.

אם כן,

אדיר שמך בארץ בדרך זו של עשיית דין ברשעים.

למה אתה צריך להוריד אותה?

אדרבא, בגלל חטאי האדם אין ראוי לתת את התורה לארץ,

כמו שלא ניתן בכל הדורות שקדמו,

מפני שלא היו ראויים לתורה.

אתם שומעים?

למה לא? הקדוש ברוך הוא לא הביא את התורה מיד,

תוך כדי ואז לברור את אותם רשעים,

כי הם לא ראויים לתורה.

אדרבא,

הם היו מקלקלים את התכלית של מתן תורה,

אם חלילה הם היו באותו זמן של מתן תורה.

אז גם עדיין הם ראויים, גם עכשיו.

גם עכשיו הם לא ראויים לזה,

שהרי הם בשר ודם מוטבעים בחומר.

לא ראוי שהותך, היינו התורה הקדושה,

תהיה שם בין בני האדם.

לכן תנה אותך על השמיים. אגב,

אז זה פנים שבדור.

חשוב שתדעו,

כן, אתם מטיח עזי פנים שבדור, מי אלה עזי פנים שבדור?

מי אלה?

מה שאני בטוח,

שעזי פנים שבדור זה כולל את אנשי התקשורת

שיש היום. אתה מפרש את הדברים האלה, לא? לא. עזי פנים, פרוסו של דבר, זה אלה

שברוב עזותם וחוצפתם מורדים בבורא עולם.

הולכים

וגורמים לאחרים לחטוא,

מקלקלים אותם בדעות והשקפות.

כאשר אדם נחשף לכלי תקשורת,

כאשר אדם נחשף לאלה

שמטירים בריש גלי,

כפירה,

אפיקורסות,

זה עזי פנים שבדור.

במשך הדורות היו כאלה,

אבל בדורנו אנו יש כנראה קיבוץ גדול של אותם עזי פנים,

שהם היו,

אוי ואבוי, אם היו יחד, כל אלה, כל הבריאה כולה היו מתקבצים באותם דורות.

אז לא היינו מגיעים למצב הזה.

אני אומר, אם היה,

אם היה את כל הדורות, היו מביאים אז,

אבל הקבוצה ברוך הוא פיזר אותה,

פיזר אותה, אבל אני רואה שהכמות של עזי פנים שיש בדורנו הוא כזה גדול,

כזה גדול, שהשם מרחם, יחסית לדורות אחרים מסופקני, אם היה כמות כזו של עזי פנים.

הרוב סמלו אותם ונביאו עכשיו לתוך.

אפשר רק הרבה, הרוב... נישורת, אתה אומר. הרוב זה היפנה מכולם.

תשמע את הדברים, אתה פשוט עומד מצטמרר.

אני שומע דברים כאלה, דברי כפירה ואפיקורסות, לפעמים,

תוך כדי שאני נוסע מפה לשם,

אני שומע דברים איומים ונוראים.

האמת שיש עכשיו משהו ש... קיבלנו את הדברים. מקבלים, שותקים.

זה נורא ואיום.

האמת שיש עכשיו משהו חדש,

כי אפשר להגיד עכשיו לבנות במהלך של הטלוויזיה,

האם המון שחקנים מהליגה הלאומית,

של הכדורגל,

את זה תהיה.

זה הם הוציאו עכשיו, עשו חתימות ועשו את כל מה שצריך בשביל שלא יהיה כדורגל בשבת.

עמדתי.

לא, שומרי שבת, רצינות.

ולכן, זה לא מצחיק, רגע, תקשיב רגע. נו.

ולכן, הלכו עם זה לבית משפט,

וברוך השם, השופטת גזרה שאין ביותר כדורגל בשבת בדיג הלאומית. ברוך השם, אתה אומר. לא. מה, זה לא ברוך השם, זה המעט של ה... אה, זה שקר, שקר.

אם היית אומר שהיא הייתה פוסקת שמכאן ואילך לא יעסקו,

אלא ילכו וישבו ללמודות תורה,

הייתי אומר ברוך השם.

אבל מה?

שום קצת, שום דבר, זה הכל שקר.

זה מבלבל את הראש.

לא משנה, אבל יש שם אנשים ששומרים שבת. אין מה לעשות, זה דתי.

דתי פירושו של דבר. זה דתי.

דתי זה חיצוניות.

זה מזכור, הוא לא מקבל את זה.

הלאה.

בליגה הלאומית לא משחקים בשבת. בקבלת הדיברות בואו נמשיך.

נו.

הוא יושבים בבת עם אדם לפתקת ליד הסיפור בשבת.

טוב, הלאה, הלאה.

אין לזה מים.

אדם לא חלק שמעתי להפעיל מוסד של מיתר.

שפריר,

אני מבין את המבט שלך, אבל המבט הזה הוא מבט של טעות.

כשיש אור וחושך עם שם שם בערבוביה,

זה דרך שאינה רצויה בעיני הבורא.

אתה מבין?

אני הולך לשחק עם כיפה.

אני הולך לעשות כל מיני דברים נגד רצון השם, אבל עם כיסוי ראש.

זה השטויות האלה.

זה סתירה. אתה חייב לדעת דבר אחד.

אם אתה...

אתה אוהב אותו מחלל שבת? אם אתה לא מחלל שבת, אתה קוראים לאנשים לא מחלל שבת. אתה עדיין לא עמדת על העניין הסופי שאליו התכוונתי.

צריך לדעת, עצם זה שיהודי

הולך ועוסק במשחק

בזמן שאין בזה שום מטרה.

למה הוא עשה שם? רק שום, זה גופה.

מה, אבל אני צריך לעמוד בזה אין בזה שום מטרה? זה גופה.

זה צורך לאדם. אין מטרה. זה צורך לאדם.

אז אני מסביר. זה צורך לאדם. אדם שהולך ומפנה השפעה בגלל שצריך לפנות את ההשפעה,

זה צורך, ואכן זה ראוי שיהיה.

אבל אדם שהולך בשביל שיהיה לו בסוף את הגביע,

והוא יתפאר בגביע,

זה הכול שטויות אל מקומו ביהדות בכלל.

אין צורך לאדם בשטויות הללו.

אנחנו,

אני מסביר, בשביל זה אני אומר, הוא לא הבין את המבט שלי, לכן אני מעריך בזה.

אני אומר, המבט שלנו כיהודים צריך להיות.

שהתפקיד של יהודי הוא להתקרב לבוראו.

זה הכול.

פעמים שהוא גם צריך לעשות עבודות מסוימות,

כי הקדוש ברוך הוא נתן אותנו סוף סוף בתוך העולם הזה,

כדי שיהיה את החלק הזה.

אבל שזה יהיה מטרה לכשלעצמה,

בזמן שזה לא משרת את האדם,

אלא הכול רק עניין של להראות לעולם כולו שאנחנו גם כן אוחזי כדור,

במקום להיות אוחזי ספר תורה, אז אנחנו אוחזים בכדור.

זה דברים שהם נגד אירוצו של ה'.

זה פשוט.

אז אתה בא ואומר לי, הדתי, הוא הולך ועושה את זה.

הוא לא דיברתי, הוא דיבר ספציפית על השבת, הוא לא דיבר. אני מבין, אז אני אומר,

אבל אתה לא שומע, אותו הבנתי.

אני רוצה אבל שיאמין למה אני חותר,

שזה עדיין אור וחושך משמשן בארבוביה,

משום שהחלק הזה של כיפה למצב כזה שהוא הולך ועוסק בדבר שהוא נגד רצון השם,

זה דבר שלא קיים ביעדות.

אנחנו מבולבלים.

אין פילים בקרביים, מה אתה מדבר איתם, אבל אף אחד לא שם נגד, יש לי איזה עבר, אין איסור.

האיסור, אם אתה עושה את זה לשם בריאות, אין בעיה.

אבל מה המטרה שם?

מה כל הטיפוח הזה?

ליגות.

אתה טועה, אז גם אתה טועה בזה.

המטרה היא בשביל להראות את המעלה שלנו, שאנחנו יכולים להגיד.

מגיע לגביע. זה אתה יכול כל דבר על ליגת העל, לא על ליגת יהודית.

ליגת תמיד, זה קבורה ממשלת. מה המטרה?

מה המטרה?

משחקים.

אז מה המטרה? יש לך שעות, יש החלטות,

יפה מאוד,

אבל מה המטרה בכל המושגים הללו?

מה הם צריכים, אדם צריך אותם?

להשתעשר. להשתעשר. יפה.

אתה יכול, אתה יכול עכשיו,

אתה יכול לבזבז את זמנך בשביל להשתעשר?

זה לא יהיה עניין של ביטול תורה, אתה חושב? ואני שואל שאלה, אם עכשיו אני עובד, אגיד, בשיפוצים, סתם מוזמן, אני אגיד, אני מרוויח 5,000 שקל לבוא. כן. ואם מציעים לי מחר או בוקר, אני אשחק כנוע רגל, וזה לא מפריע לי לתורה. זאת אומרת, אני לא מבחינת שבת, ואני לא עוזב, ואני לא עוזב, ואני מרוויח 50,000 שקל לחודש, אני לא אלך לשחק.

אז של זה אני אומר לך. אם אתה הולך בשביל זה,

אז עצם הדבר כשלעצמו אין לו בעיה כלפיך,

אבל בזה שהתוצאה של הדברים יוצא שכביכול אתה הולך להשתעשע בדבר שהוא נגד רצון השם,

אז יהיה אסור לך, אפילו אם אתה מרוויח 50,000 שקל. ואני מסביר לך למה.

אפילו אם כלפיך אתה, אתה עושה את זה לשם פרנסה,

אבל התוצאה הכללית היא,

יש פה דבר שהוא נגד רצון השם. כי מה המטרה שלך כיהודי?

בשביל מה באת לפה?

בשביל מה באת?

בשביל להשתעשע? בשביל להשתעשע?

אבל זה אמצעי, גם בכדורגל אם אתה משתמש בזה בתור אמצעי,

אין בזה בעיה כלפיך אתה.

אבל מה התדמית של הדבר הזה כשלעצמו?

עושים מזה עבודה זרה, מה זה עבודה זרה? אדם משתעבד לזה,

אנשים מטורפים, אנשים מאבדים את ביתם,

ולפעמים גם גורם לרצח,

הכל בגלל העניין הזה של איפה הכדור נמצא, האם אצלי או אצלו?

אתה מבין? אני לא מבין בדברים האלה, אבל זה דברים שבן אדם מתמכר,

האדם מתמכר לזה.

אתה מבין?

אז לכן אני אומר, זה אור וחוסר משמשן בארפיבה.

זה לא גורם לשמחה, זה בלבול.

מבלבלים, כי אנחנו הפכנו להיות כל כך, כל כך, בתוך העולם הזה,

שכבר לא מבינים את הסתירה שבדברים.

אנחנו יהודים צריכים להיות אחרת, גם בן אדם, תדע לך.

אני יכול להוסיף לך,

אני אסביר, אני, מה שאני אמרתי בהחלטה הזאת של השוחדת אם היית חושה חשבון כמה חילול שבת נמנע ושבת ינצא, זאת אומרת, רק שנייה,

לשחק פרסה ונגד זה,

באים נגיד 500-600 איש, לא 10,000, 500-600 איש,

אתה עושה כפול כל הקבוצות, כפול האוהדים,

כל אלו היו חלילי שבת למגרש ביום שבת.

הם, ילדיהם וכולי וכולי וכולי.

כל זה לעצר.

לא לא לא.

עכשיו הנה שלא שמעו שבת ובאו למשחק בשבת. זה לא עניין שלהם, אבל הם פחות חילולים,

פחות חילולים, פחות חילולים, פחות נסיום.

אני שואל אותך שאלה, אם אני נוסע באדום ואני נוסע בן חדורה,

כן? אני אקבל שתי דרכות, גם על אדום וגם על ביטחון.

אם אני מחלל שבת,

ואם אני אוכל חזיר,

אני אקבל על שתי דרכות. זה לא אומר שאם אני חילוני, אז אני לא אצטרף חבילה כחיזורי כחיזורי כחיזור. ספרי, תרשה לי להגיד לך איזשהו משפט.

כשאתה מסתכל על חשבון של רווח והפסד,

אתה צודק.

בהווה, אתה צודק.

אתה מרוויח, שיהיה...

תשמע אותי עד הסוף, תשמע.

אתה כל כך מושחת.

תשמע אותי עד הסוף.

אין לי עליה ללמד זכות.

אני באמת לא מצווה ללמד זכות על אנשים כדורשיים.

תקשיב, תקשיב מה שאני אומר לך.

כשאתה עושה את החשבון הזה של רווח והפסד,

בהווה, אתה צודק.

אבל מה אתה יוצר מצב?

שאתה נותן לגיטימציה לעצם המושג הזה שנקרא כדורגל.

והמושג הזה לכדורגל כשל עצמו זה טיפוח של אלילות מסוימת.

אבל שנייה, הכדורגל לא ייעלם.

גם אם תתהפך, 20 שנה. לא משנה.

אבל אני לא צריך לתת לגיטימציה לעניין.

אתה לא נותן לגיטימציה, הדבר קיים. אין לגיטימציה, אתה לא קשור אותו. אם אתה, אם ההסתכלות... אתה לא יכול לשנות כלום, אם יהיה כדורגל... שפריר, אם אתה, אם זו הסתכלות שלך פרטית, אתה תהיה צודק.

אבל איך העולם מסתכל על זה?

עצם העובדה שיש פה אנשים

שהם מצהירים על עצמם שהם שומרי תורה ומצוות,

והם באים להיות בתוך

הדבר הזה והזה,

זה אומר שאין בזה בעיה ביהדות.

זו ההסתכלות או לא? תגידו, תהיו כנים.

יש בזה משהו, כן. יש, אז, נכון או לא?

אז אם כן, יש פה איזושהי סתירה.

לכן אני אומר, בחשבון של הרווח וההפסד,

בהווה, אתה תהיה צודק.

אבל כאשר אני מסתכל קדימה,

אני רואה שלעולם זה לא הסתיים, משום שרואים את זה תמיד כדבר בסדר, אין בזה שום בעיה.

אפילו הדתיים.

יש כאלה, אפילו רבנים.

אפילו רבנים.

הרבנים הם כ... הם נתנו לנו את התורה.

או הקדוש ברוך הוא בתורה כדור שכתב במה אסור ומה מותר.

פוסקי ההלכה כותבים מה אסור ומה מותר.

גדולי הדורות קבועים מה אסור ומה מותר.

לא אותם אלה שמחליטים בשלילות לב.

גם הרפורמים אוחזים, גם להם יש תואר רבנים.

למה אותם אתה לא מקבל?

תשובה היא כי יש לנו, יש לנו,

עבוד הדת. עוד פעם, גם זה עבוד הדת.

גם זה העבוד,

משום שבעיני העולם זה לא ההסתכלות שלך.

אתה מסתכל על זה פרנסה,

אבל איך העולם מסתכל על זה?

לכן המבט שלנו צריך להיות מבט שונה.

דברים כאלה,

מקומם לא איתנו.

אתה מבין, התפקיד שלך זה להיות מקיים את הבריאה.

בסוף מה אתה עושה?

במקום שהראש שלך יהיה פה והרגליים למטה,

אתה תופס את הראש ומוריד אותו לרגליים.

עכשיו אני שואל אותך, האם יש שר סרט? אתה מבין, פעם הייתי עם אבא שלך,

בתוך איזשהו בית, בתחילה, לפני שלושים שנה.

נכנסנו לאיזה בית ונפגשנו עם קבוצת,

כמה וכמה חבר'ה בתוך הבית,

שכולם היו בקבוצת כדורגל מסוימת.

אז אחד אומר לי,

אתה יודע, מה זה כמה חוכמה יש בכדורגל?

אתה יודע איך צריכים לדעת,

כמה צריך להיות, להשקיע,

ולדעת איך לכדרר את הכדור ולמי למסור, ומה ומו?

אה, זה המון חוכמה.

זה לא אסור לך, אז למה הראש שלך למעלה?

שיהיה ברגליים.

שהמוח יהיה ברגליים, למה זה יהיה למעלה?

שמו אותו למעלה בשביל שאתה תבין שהראש זה משהו אחר והרגליים זה משהו אחר.

התפקיד שלך הוא תפקיד שונה.

זה הכל, התכוונתי בעצם להעביר את המסר שתפקידנו הוא תפקיד הרבה יותר גדול.

לא בשביל לשחק כדורגל,

וגם לא בשביל שנעסוק במחשבים,

וגם לא בשביל שניצר כל מיני יצורים שונים.

זה הכל כשצריך, עושים.

אבל אנו,

התפקיד שלנו זה להתקרב לבורא דרך עסק התורה הקדושה.

זה האמת, וככה ראוי שיהיה.

צריך גם לעסוק במחשב?

בסדר, צריך, אין מה לעשות.

צריך לאכול?

צריך לאכול.

אבל הכל זה הכרח.

אבל מה התכלית? מה התפקיד?

התפקיד הוא לאכול?

לא.

התפקיד הוא לעסוק במחשבים? לא.

התפקיד צריך לעסוק בשיפוצים?

אם לא,

אבל זה מה שצריך, זה מה שצריך, חייבים.

אבל התפקיד הוא שאתה תעסוק בתורה הקדושה.

שאתה תהיה צמוד לרצון השם.

אז אחד כזה מקיים את הבריאה, אחד אחר,

חבל על הזמן.

יעלה למעלה, יגידו לאדוני הנחמד, עם כל הכבוד,

עם כל הכבוד,

אתה כי... מה שואלים אותו? תגידי, אתה יודע מה שואלים אותו שם? למעלה.

האם עשית את המצוות?

עסקת בתורה?

מה הוא יגיד?

בטח.

אני נתתי כבוד למדינת ישראל

בזה שאנחנו ניצחנו בגביע.

לא שאלו אותך את העניין הזה. שאלו אותך אם עסקת בתורה וקיימת מצוות.

מה, אני בלעדיי הטילים לא היו מגיעים למקומם.

אני ייצרתי איזושהי תוכנה שבגלל זה הטילים יותר מדויקים.

אני ייצרתי איזושהי תוכנה שבגלל זה יהיה יותר קל

לכל מיני מחשבים להגיע לייעוד שלהם.

כל אחד עם השיגעונות שלו.

אדוני, לא שאלו אותך אם ייצרת תוכנות,

אם עשית פעולה כזו או אחרת.

ישאלו אותך שאלה, קיימת תורה

או לא קיימת תורה.

אתה רואה שלא שאלו אותך אם אתה אכלת.

למה לא שאלו אותך אם אתה אכלת?

כי זה לא הייעוד שלך.

ידוע שאכלת וצריך אתה לאכול.

אתה לא עושה מזה עבירה, זה דבר רשות.

אבל זה לא הייעוד. מה הייעוד? קיום תורה.

לימוד תורה, קיום מצוות.

עשית או לא עשית? עשה כל פעם שישאלו אותך.

אתה יודע מה כתוב בפרקת רבי אליעזר, ששואלים בן אדם,

למדת מקרא?

הוא אומר, כן, אמרו לו, בבקשה,

תגיד את כל המקרא שלמדת.

עמד בזה בהצלחה, אבל למדת משנה?

יאללה, תגיד את כל המשנה.

את כל השישה סדרי משנה, בעלפי.

גמר? הצליח, עמד במבחן, הלאה.

גמרא למדת?

תגיד בבקשה, תציע את כל הגמרא.

תאמר, תאמר אותה.

אחרי שהוא גם למדת ספרי? בבקשה.

תוספתה, ספרה.

לא, עסקת? בסוף שואלים אותו,

עסקת במעשה מרכבה?

כיסא כבודי, איך הוא עומד?

זה אדם שכבר עמד בכל המבחנים שלנו.

אז בן אדם, ישאלו אותו תמיד, אדוני, יהיה לך עוד זמן.

מה אתה בא ותגיד?

לא יכלתי לדעת ספרה ולא גמרא,

כי אני עסקתי במשחקי כדורגל.

מי הכריח אותך לזה?

מי הרשה לך?

גם לאכול מעבר לזמן שמותר אסור.

סתם לבזבז את הזמן.

וגם אלה שיוצאים לבילויים, הבילויים הללו מותרים?

אם הוא צריך את זה, בגלל שהוא מרגיש שהוא חייב את זה,

אני מבין, זה חלק מצורכי האדם.

אבל בילוי לשם בילוי,

ללכת לטייל, להסתובב,

מבזבז את זמנו. אתה חושב שלא יגרו בן אדם?

אולי אני מפחיד אותך,

אבל אני אומר לך את האמת.

אני מכיר את מה שאתה אומר. מה זה כינוי?

נפשוט דולי. נכון.

אתה מבין?

אז מה, בן אדם מבזבז את עצמו.

במקום שלאחר 70 שנה, 80 שנה,

הוא יהיה כבר עמוס בתורה ובמצוות,

הוא בא בסוף ואומר, שמע, אני חבל על עצמך.

אתה יודע לאיזה דרגה הייתי? הגעתי להיות מנכ״ל.

מישהו ביקש ממך להיות מנכ״ל? זה התפקיד שלך?

זה תיתן למוחמד, או תיתן לג'ו, או תיתן לאובמה, אני יודע מה.

אתה צריך להגיע לתפקיד אחר, אתה יהודי?

תפקידך לקיים את הבריאה כולה?

איפה זה?

איפה זה?

מה התשובה תהיה?

תגידו אתם, מה אנחנו נשים תשובה?

אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה.

אבל איזה יושב שפה של דבר, זה גם יושב שם עליו כוחות,

אוי, ביני לבינך,

ביני לבינך, אני אגיד לך שאתה צודק.

אבל בפרהסיה אני חייב לצאת נגד זה. ולמה?

למה? בגלל שבעקיפין, אם אני אתן אישור לדברים,

אז אני כאילו אומר בזה פסול, אין לך איזה בעיה?

אתה מבין?

אתה מבין מה אני מתכוון?

זה הכל.

זה ברור לי שאם בן אדם מחלל שבת, הוא מחלל שבת מאה פעם,

ואני יכול לצמצם אותו לחמש פעמים, או עשר פעמים,

אז אני אעשה את זה.

אני אעשה את זה. אבל צריך לדעת שמושג של חילול שבת הוא מושג שאסור שיהיה אפילו פעם אחת.

אז אני חייב לצאת כנגד זה בכל התוקף.

אני מחפש את השלמות, לא את החצאי הדברים.

אתם שומעים את זה מערות כל הזמן.

לא ייתכן להיות דתי למחצה ולשישה ולרביעה.

אם אתה שומר תורה ומצוות, אז עד הסוף.

אבל חצאים?

את זה לקיים ואת זה לוותר?

אתה יכול לבוא ולומר, אני השתדלתי,

ויהיה צורך עבוד עליי, ניצח אותי.

התחשבנו אותך, זה לא שאתה מזה פטור.

אבל כבר הגודל הניסיון הוא כבר בעיה בשבילו.

זה כבר קצת קושי.

קצת התחשבו איתו קצת.

קצת התחשבו.

בגלל שככל שהניסיון הוא יותר גדול, כך התחשבו איתו יותר.

אבל אתה צריך לדעת שזה היתר או פטור מעונש בגלל דברים כאלה. אין.

אתה צריך לדעת, יש לך תפקיד, אותו תקיים בשלמות.

זה הכול.

אם זה התפקיד שלך, אז אתה מחויב ללכת איתו.

דבר אחר שלא מקרב אותך לתפקיד הזה, תברח ממנו.

אני גם לא הייתי אומר.

אם יש אפשרות היום שהוא יישב שעה

ויקבל את כל הפרנסה בשעה,

שיעזוב, שמוחמד יחסוק בשיפוצים.

הוא יישב ו...

אבל מה לעשות? הוא צריך פרנסה. ואין לו עדיין את השעה הזו

שתיתן לו את כל הפרנסה הזו.

אז הוא נאלץ לצאת למלאכה.

לבוא ולומר שזה מצווה?

זה לא מצווה.

אין מה לעשות את זה. אילוץ שנאלצים לעשות אותו.

המצווה היא רק כשהוא נמצא פה, עוסק בתורה הקדושה.

מה?

עכשיו הוא פרס את הבית. כן, זאת אומרת, אני מתכוון, אין את המצווה,

עצם הדבר.

זה אמצעי להגיע למצוות.

על ידי זה אתה יכול לקרוא תפילין,

על ידי זה אתה יכול לקרוא מצוות השבת,

עונג שבת.

אבל אין מצווה בגוף הדבר, אתה מבין?

קיום הכללה.

קיום הכללה.

טוב, בסדר.

אני מבקש עכשיו שאני פשוט רוצה לסיים, אז אני חייב להזדרז בעניין.

על כל פנים,

אומרים המפרשים, אני לא אוכל להתרחב, נו.

אני לא אוכל לגמור פה.

אם אתה עובד בזיכוי הרבים, לא, אתה כותב סתם.

אתה כותב ספרי תורה,

יש גם מצווה בגוף הדבר. בטח.

תפקידך הוא תפקיד גדול וחשוב, שאתה עוסק בלכתוב דברי התורה הקדושה? מה יש לדבר?

אין ספק בזה.

כדי שיעבדו.

קבלת הדיברות

בקבלת הדיברות לא התפלאו המלאכים.

אתם שומעים?

שימו לב,

יש פה שאלה שהמפרשים עומדים עליה.

אומר הקדוש ברוך הוא הלא אמר את עשרת הדיברות קודם,

כשמשה רבנו עלה למרום, לקבל את הלוחות.

למה אז לא טענו

על הדיברות שאומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל?

קבלת הדיברות לא התפלאו. רק כשעלה משה למרום תמהו.

משום שכשנתנו עשרת הדיברות,

ידעו שתינתן לישראל כל התורה,

אבל סברו שתינתן על הר סיני כפי הנצרך כדי לקיים את המצוות.

ולא כמו שמשיגים אותם המלאכים,

כפי שהייתה סדורה בעולם העליון עוד בטרם נברא העולם.

כלומר, הם הבינו שזה הכל בצורה מצומצמת בשביל לקיים את החלק הזה שהוא הנגלה שבתורה.

ולכן כשעלה משה לאמרום שאלו, מה לילוד? אישה בינינו.

מה זה בינינו?

בשווה לנו.

אם בשביל התורה תינתן לו למטה כדרך שנתנו עשרת הדיברות.

למה הוא עולה אצלנו? כלומר, הגיע להשגה כמו המלאכים,

שיוכל גם להגיע לסודות התורה.

השיב להם השם לקבל תורה בה כפי שהיא סדורה לפני קודם שנראה העולם.

ולא רק כפשטה,

בשביל זה צריך לעלות לשמיים וללמדה כמו מלאך לפי מעלתה.

ועל זה אמרו, את הטעה החמודה גנוזה אתה מבקש ליתן לבשר ודם?

היינו את החלק הנסתר שבתורה הקדושה?

איי איי איי.

יש לבאר, שואל בעל התורת חיים,

מה הייתה דעתם של מהלכי השרת שתינתן תורה להם?

הלו אינם יכולים לקיימה.

כמו שהשיב להם משה.

שאלה זו כבר שמעתי אותה מקודם.

הלו,

הם ודאי לא יכולים לקיים.

לא יהיה לך אלוהים אחרים, לא תנאף, לא תגנוב, לא שייך.

אז מה בכלל, מה הם חשבו בהתחלה?

באר התורת חיים שכל העוסק בתורה,

אפילו בדבר שאינו עושהו,

עצם העסק בתורה,

אפילו שהוא לא רוצה את זה בסוף,

הרי הוא עוסק בכבוד קדושתו יתברך.

הוא מדבק שכלו, בוא יתברך.

וכיוון שיש שני אופנים בתורה,

שני אופנים, להשיג על ידם את כבוד קדושתו יתברך,

האחת עשייה

והאחרת שמיעה.

אם כן, עלה על דעת המלאכים

שמשמעה לבדה, די.

עצם זה שהם ישמעו על ידי העסק בתורה, זה מספיק.

ומוטב ליתנה להם, עדיף שתינתן להם,

מפני שהם רוחניים,

ויש להם כוח להשיג על ידה את כבודו יתברך יותר מבני האדם.

והשיב להם

שוודאי עדיף ליתנה לישראל,

שישיגוה מכוח שני דברים,

לא רק בשמיעה אלא גם בעשייה.

אתם שומעים?

השם,

כשמשה כשטענו המלאכים טענה כזו, הוא לא האשים להם תשובה,

אלא אומר למשה תחזיר להם תשובה,

כי הוא רצה, כמו שאמרנו, שהוא ינצח אותם בטענתו.

עיקר ההבדל, אומר בעל השפתי חיים,

עיקר ההבדל בין אדם למלאך הוא יכולת הבחירה שיש לאדם.

המלאכים לא יכולים לבחור מפני שאין בהם יצר רע.

כלומר, אין בהם

עניין של יצר רע.

ממילא, אין מושג אצלם של בחירה,

ולכן אינם חושבים כלל לעשות דבר נגד רצון השם.

אין בכלל הווה אמנה כזאת, זאת אומרת,

מחשבה או ערעור לעשות נגד רצון השם. ואילו לאדם

ניתן כבר הבחירה.

הוא מוסת כל ימיו על ידי היצר, להמרות את פי השם,

ועומד בניסיון אם יתפתה או לא.

והצדיק הוא המנצח ומתגבר על יצרו תמיד.

המלאכים שאין להם יצר אינם מסוגלים להבין את ניסיונות האדם,

ואינם מבינים את קידוש השם שבהתגברות על היצר,

שהרי עשיית רע היא השתתות.

ואיזו קט לאותו חשיבות יש בהימנות ממנה.

תארו לכם, אומרים, תשמע, אתה לא נוהג כמו שותה.

כשאתה נוהג סטנדרטי,

יש צורך לתת לך איזשהו קרדיט?

אתה לא מתנהג כמו איזה שותה,

אלא כמו אדם סטנדרטי,

אין בזה שותה.

הצדה למלאכים,

ללכת ולעשות עבירה זה נקרא להשתתות.

שטות! אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה באור רוח שטות.

אז אחת שנמנע מזה,

המלאכים לא מבינים, על זה צריך לתת לו קרדיט לאדם?

לפאר ולרומם את מעלתו של האדם,

בגלל שהוא נמנע מלעשות דברי שטות?

זה היה המבט של המלאכים.

אבל,

והם רואים אפילו חילול השם,

אפילו בדרגתו של הצדיק הבוחר בטוב תמיד,

על כי בעת הניסיון הוא עומד בספק

ושוקל אם לעשות רצון השם או לא.

עד כדי כך.

גם הצדיק יש להם מעלה. מה?

היה לו איזשהו ניסיון בכלל בדבר?

ללכת נגד רצון השם?

זה ההבנה של המלאכים, אבל...

אבל אנחנו יודעים,

אנחנו יודעים שיש לנו ניסיונות,

קשיים.

גם שני מלאכים שיעבדו למטה... נכון,

נכון מאוד.

הוא הוריד אותם למטה.

אמר להם ככה, אתם אומרים,

השם אדוננו תנה אותך על השמיים, בן אדם כזה,

מה אנוש כזכרנו ולנו כזכרנו, אה? ככה?

אתם יודעים מה? נוריד אתכם למטה.

אז נראה.

ואז נראה אם תעמדו בניסיונות.

כלומר, תגיעו למצב שיהיו לכם כבר ניסיונות,

כבר תדברו אחרת.

ובאמת הם נפלו.

שני אלה.

ידוע לכם על שני המלאכים.

אני לא ידוע לך.

ישנם שני מלאכים שהקדוש ברוך הוא העפיל אותם לארץ,

ואז הם נשאו

נשות בני האדם.

אה, זה גם זה. כן. אחיות.

יש בזה איזה סוד גדול בשתי האחיות האלו.

על כל פנים, זהו. זה עדה ועדה אל.

וזהו שטענו המלאכים.

עזה, עזה ועזה.

וזהו שטענו המלאכים,

איך אתה נותן את התורה לבני האדם כדי שיעשו את רצונך ובכך יכבדוך.

הלא אין זה כבוד אלא חילול השם.

השם אמר למשה להשיב תשובה,

מפני שאנו יכולים לזכות בתורה רק כאשר אנו מבינים ומכירים בקושיית המלאכים.

ובכך שטענתם היא אכן טענה דורשת תשובה.

והתשובה היא שדווקא על ידי המאבק של האדם המנצח את יצרו,

מתקדש שם השם יותר מאשר על ידי המלאכים.

כי כאשר האדם מתגבר על היצר הרע והתאבות החומריות ומשתמש בגוף לעשות רצון השם,

נמצא שהגוף

שהוא מהווה את ההסתר של אור פני השם,

משמש לגילוי כבוד השם בעולם.

ונאפך הנסתר לחלק מהגילוי ובכך מתעלה ומתקדש שם השם ומתרבה כבודו יותר מאשר על ידי המלאכים.

לכן התורה הייתה צריכה להינתן לבני אדם כרוצי חומר שמעשיהם החומריים יצא כבוד השם.

כאשר אנו מבינים את השאלה והתשובה הזאת,

נעריך יותר את התורה שקיבלנו ונתאמץ לקיימה ולקדש ולכבד את השם.

ולכן גדולים בעלי תשובה,

שבמקום שעומדים בעלי התשובה עם צדיקים יכולים לעמוד.

למה?

כי הם ביטאו מקודם לכן את הרע,

את ההדבקות ברע,

ולהם יש ניסיונות קשים יותר.

ובכל זאת הם עומדים בזה,

בזה הם מגיעים לקידוש השם היותר גדול.

כי אדם שהוא כבר הפך להיות כמלאך,

אין לו ניסיונות, אין לו קשיים.

אז זכר קידוש השם הוא כאילו מוכרח בזה.

לכן מעלת בעלי התשובה היא גדולה יותר ממעלת הצדיקים,

אבל זה רק לדעת.

זה שחקנים שיחקו מפרשת בכל שבת.

הטומאה אצלהם בהרבה יותר גדולה הזאת.

הם בכל זאת נלחמים, הולכים בתי משפט ונלחמים נגד המעלה.

זה ברור שיש עניין של קידוש השם במה שהם נלחמים.

אבל התוצאה הסופית, אור וחושך, בלבול.

משום שהמצב הזה שיש דרך שכזו,

זה דרך שאתה הופך אותה ללגיטימית.

תבין, שבזים להם,

לא צריך להגיד. אם עכשיו הוא היה מקבל משכורת מסתם דוגמה מצ'נסי,

היו לוקחים אותה, הוא היה אומר שבת, לא שבת.

אתה מקבל לך 70 אלף שבוע מנהליו.

טוב,

בסדר, יש פה עוד אריכות דברים, אנחנו לא נוכל להאריך.

רק נסיים את דברי רשי.

תתקיעת דורות,

אומר רשי,

באלפיים שנה, אלפיים שנה שקדמה תורה לעולם,

היו עתידים דורות הללו להיברעות, שנאמר דבר רציבה לאלף דור.

בראה הקדוש ברוך הוא של העולם מתקיים בלא תורה כל כך,

ועבירן

ולא בראה ונתנה לקוו דורות.

הרי שחסרו תתקיעת מאלף, כלומר תשע מאות שבעים וארבעה דורות,

חסרו מאה אלף דור.

מה אדיר שמך אדיר הוא הרבה בארץ, ואין ראוי לך לתן אותך שם,

כי אם על השמיים.

פרס שדי מזין נוטריקון של פרשס,

קנאה יש ביניכם שאתם באים על ידי לידי רציחה.

מסר לו למדו באדם מסחר שחרפו וכרוך האדם,

נוצר מאדמה לשון שפרות,

מסר לו סודו להקטיר מחטות קטורת וזעות מגפה,

ולעמוד בין המתים ובין החיים,

ואילה אבדה אמר להם לך מוות מן הידע, ומטרה לא נכתבה.

אז זה מגלה לנו את מעלתנו,

ומילא אשר על כן,

ראוי שאנחנו באמת נשתמש במתנה היקרה הזו

מדי או ביומה.