מסכת שבת דף פו,א | הרב אבנר עוזרי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שכבת זרע עמוד א', שורה רביעית מראש העמוד במשנה,

מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה.

נקדים איזושהי הקדמה קטנה לפני שנתחיל את המשנה.

הדין אומר ששכבת זרע זה דבר שהוא נחשב כאב אטומה ומטמא אדם וכלים במגע.

והגמרא במסכת עידת דף מ״א, עמוד א', אומרת

שגם אישה שפולטת שכבת זרע היא טמאה,

הגם שזה לא נגע בה,

אלא

עדיין נמצא,

כן, קודם היציאה מגופה נמצאה באותו מקום,

עצם הפליטה זה מטמא אותה.

הפסוק

בויקרא טו,

פסוק יח אומר, ואישה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע

ורחצו בה מים וטמאו עד הערב.

ללמד

שהאישה טמאה גם כן

בגלל אותה שכבת זרע שפלטה.

השאלה,

עד כמה זמן

עדיין

תהיה טמאה,

ומאיזה זמן כבר שכבת זרע הזו, אם תפלוט אותה,

לא יטמא אותה?

על זה אומרת המשנה, מנין

נפולט את שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה,

שנאמר, היו נכונים לשלושת ימים

אל תגיישו אלישע.

כלומר, הפסוק כאן

מדבר

בציוויים ובאזהרות של הצטוו עם ישראל קודם מתן תורה.

הקב' ברוך הוא אומר, היו נכונים לשלושת ימים.

פירושו שיפרשו מנשותיהם שלושה ימים

ואז תוכל התורה להינתן ביום הרביעי.

מדוע נאמר, היו נכונים לשלושת ימים, ובהמשך אל תגיישו אלישע?

בגלל שהחשש הוא שמא

הנשים יטמאו על זה שכבת זרע שיפלטו.

מה העניין בשלושה ימים בדווקא?

אז הביאור הוא, כמו שמבהרים כאן

הראשונים,

שאם זה עדיין בתוך שלושה ימים,

עדיין היא ראויה להזריע. כלומר, אפשר שיהיה ממנה ולד.

אבל אם עברו כבר שלושה ימים,

הרי היא מקבלת סרחון, באה לידי סרחון,

ואינה רואה עוד שיהיה ולד נוצר ממנה.

לכן זה העניין של שלושה ימים.

בהמשך מביאים עניין של

מילה, מצוות המילה.

מיניים שמרחיצים את המילה

ביום השלישי שחל להיות בשבת,

שנאמר, ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים.

פה אנו כבר מוצאים יותר קשר למסכת שבת,

כלומר שמותר לחממים

ולרחוץ

את התינוק

ביום השלישי לאחר מילתו,

אפילו אם זה חל להיות בשבת.

יש בזה עניין של

פיקוח נפש.

המים החמים מחזקים את גופו,

מבריאים אותו,

לכן

אפשר שאדם יחמם מים,

ירחץ

בשבת גם ביום השלישי,

לא רק ביום הראשון והשני,

אלא אפילו ביום השלישי.

על זה מדובר.

על זה מדובר, כן.

כי זה מקום סכנה. כך מביאים כאן המפרשים,

הרמב״ם, המאירי,

גם רש״י כאן מה שהעניין הוא בגלל שזה עניין של פיקוח נפש.

כך אני רואה, כן.

אמנם

היה אפשר לפרש את המשנה אחרת,

שהמשנה באה רק לומר שהתירו רחיצה בחמים,

משום צער התינוק, אבל לא לחמי מים,

רחיצה בחמים זה רק עניין איסור דרבנה,

אבל הראשונים לא מפרשים כך,

אלא לומדים את המשנה שאפילו מותר לחמי מים,

ולרחוץ את התינוק,

בגלל העניין הזה שאלמלא זה הוא יכול להגיע למצב של סכנה.

מהיכן לומדים את העניין הזה שגם ביום השלישי

ישנו מצב של סכנה?

מצאנו,

כאשר שמעון ולוי בני יעקב באו

להילחם באנשי שכם,

הרי קודם לכן הם נתנו להם עצה להימול,

היינו למול את כל תושבי העיר.

ואז נאמר, שמעון ולוי הגיעו ביום השלישי בהיותם כואבים,

ואז הרגו את כל אנשי שכם.

כשהתורה אומרת, ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, באה ללמד

שגם ביום השלישי הם עדיין היו בחזקת כואבים

כמו הראשון והשני, כמו ביום הראשון והשני.

אבל מעבר לזה,

ביום הרביעי זה כבר לא באותה סכנה כמו בשלושת הימים הראשונים,

כמו שאומרים שביום שלישי יותר כואב?

ממה?

יש כאלה שמפרשים כך,

זו האמת,

אבל אני הולך לפי מה שנראה

מדברי המפרשים כאן,

שאומרים שהכוונה שגם ביום השלישי,

גם ביום השלישי הם עדיין בחזקת מסוכנים.

מוסיפה המשנה מנין שקושרין לשון של זוהרית

בראש העיר המשתלח,

שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כאשלג ילבינו.

לשון של זוהרית זוהי רצועה של סמר סרוק,

צרקוס צמר,

וזו רצועה ארוכה של צמר כזה,

וצורתה כצורת לשון, כלומר ארוך וצר,

כשהיא צבועה בצבע אדום, לכן זה נקרא זוהרית, לשון של זוהרית.

היו צריכים לקשור לשון של זוהרית בראש העיר המשתלח.

ביום הכיפורים, הרי היו שני שעירים

שהיה הכהן הגדול עושה גורל לדעת איזה להשם ואיזה לעזאזל,

אז אותו שעיר שיצא על פי הגורל שהוא צריך להשתלח לעזאזל,

היינו לקחת אותו להר,

צוק גבוה וחד, ומשם מפילים את אותו שעיר למטה.

אותו שעיר המשתלח, היו צריכים לקשור בראשו את הלשון של זוהרית הזו.

ומייד,

כשהיה מלבין,

היינו, היה הופך להיות

בגוון לבן,

בשונה ממה שהיה קודם, בצבע אדום.

זה סימן שמחה לקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

אמרנו שהיו קושרים לשון של זוהרית, היינו צמר צבוע,

סרוק,

כאשר הוא ארוך וצר,

והיו צולעים אותו בצבע אדום,

ולאחר מכן היו קושרים אותו בראשו של אותו שעיר שמשתלח לעזאזל.

למה היו צריכים?

היה זה לסימן

שכשהיה מלבין אותו לשון,

סימן שהקדוש ברוך הוא מאחל לעוונותיהם של עם ישראל.

אתה יכול לדעת, הוא זורות אותו מארץ.

מה?

כנראה שמייד,

בסמוך כבר היה יכול להבחין

שהלבין על השון.

מייד כשהוא

עושה את הפעולה של זריקתו,

כבר יכל להבחין בזה.

שנאמר,

מצאנו, ואולי אפילו כזה כבר קודם, זה גם יכול להיות.

זה רק סימן.

הקדוש ברוך הוא

מחה להם על עוונותיהם.

שנאמר, מצאנו בישעיה, פרק א', פסוק יח'.

ישעיה הנביא מוכיח את עם ישראל

והוא אומר להם שיודעו על עוונותיהם,

וגם אם חלילה סרחו בעבירות,

תתקבל תשובתם.

והוא אומר להם בשם הקדוש ברוך הוא, אם יהיו חטאיכם קשנים,

קשה לגלבינו.

מה זה קשנים?

גם אם חלילה

החטאים הללו כל כך

קשים וחמורים,

שהם כמו בגד שהוכתם בצבע אדום,

שבגד שכזה נראה למרחוק

הכתם שבו.

זהו פעם אחת הוא מוכיח שנים ופעם אחת הוא יוצא זעורים.

מה, מה?

זה גם נקרא בלשון שנים.

לכן

אמר בלשון שנים.

ראשון הפסוק זה נקרא כשני.

אם יהיו חטאיכם כשנים,

היינו כמו בגד

שהוכתם בצבע אדום ונראה למרחוק וקשה להסירו,

אפילו אחי

כשלג על בינו.

הקדוש ברוך הוא יחזיר את זה כמו שלג

שהוא לבן,

כלומר יבטל וימחה את הכתם שהיה בנשמותיהם של

אותם אלה שעשו עבירות חמורות שכאלה.

מהפסוק הזה

באו חכמים ושמחו לקשור לשון של זוהרית בראש העיר המשתלח

שבא לכפר למעשה על עוונותיהם של ישראל.

מוסיפה המשנה מניין לשיחה שהיא כשתייה ביום הכיפורים

מניין לנו שיש איסור לסוך את הגוף ביום הכיפורים

כמו שאסור לשתות כך אסור לסוך

אף על פי שאין ראיה לדבר

זכר לדבר, אומנם אין ראיה גמורה אבל יש כאן רמז

לדבר הזה ששיחה זה כשתייה, שיחה ושתייה זה היינו אך אותו דבר,

שנאמר

ותבוך המים בקרבו וכשמן בעצמותיו

זה פסוק בטילים,

המזמור שם בפרק קט מדבר באלה שדיברו על דוד או על עם ישראל

דוד מקלל אותה

הוא אומר שם, וילבש קללה כמדו

ותבוך המים בקרבו וכשמן מעצמותיו

כלומר

כשמקללים

יהודי אחר

ותבוך המים בקרבו וכשמן מעצמותיו, הכללה הזו יכולה

עד כדי כך לפעול

לא רק בחיצוניותו אלא גם בתוכו

על כל פנים זה הפשט הפשוט

אבל על כל פנים מפה אתה רואה שהקישו

את המים שבאים בקרבו לשמן שבעצמותיו, השמן

שהוסח על גבי גופו

אני יכול לומר הפוך, בגלל שאמר דוד המלך על תבות המים בקרבו ובשמן בעצמותיו

זה לא אותו דבר, הוא בא להוסיף שלא מספיק מים בקרבו,

השמן בעצמותיו, שזה עוד דבר ש... כן, אבל מה ראה הצורך

להזכיר כאן את העניין של שמן בעצמותיו? שהמים לא נכנסים לתוך העצמות, והשמן כן חוזר. המים לא נכנסים, המים זנים את כל הגוף

כל משקה שהאדם שותה,

ניזן את כל הגוף.

זה נכנס לתוך דמו, לתוך הדם.

זה פועל בכל מקום.

למה לא אמר כמים בגופו?

זהו, זו הכוונה, ותבוא לך מים בקרבו, רק למה הוא הוסיף לך שמן בעצמותיו? זו השאלה. בקרבו, זו הכוונה.

למה הוא הוסיף לך שמן בעצמותיו? בשביל זה אני בא ללמד

שזה פועל חיצוני ופנימי.

זאת אומרת, הקללה יכולה לפעול גם בצורה חיצונית וגם בצורה פנימית.

השמן בעצמותיו זה היינו שמן שהאדם סח.

על בשרו, וזה נכנס לתוך עצמותיו, חוזר לתוך עצמותיו.

המים בא בתוככי גופו, ממש בתוככי גופו.

אז זה בא ללמד את העניין הזה שקללה יכולה לפעול

להזיק לאדם בין בחיצוניותו בין בפנימיותו.

לפי זה,

על ההלכה זה שאסור לקלח.

נכון.

זה פשוט, כן.

אבל שם זה מדובר לגבי רחיצה. אנחנו מדברים פה עכשיו לגבי שיחה.

מה זה שיחה?

שהוא לוקח איזשהו דבר, קרן שמן,

דבר שהוא נוזלי או משחה,

ומורח את זה. אה, כל הכבוד מהסוף, שיחה. שיחה, שיחה, בדיוק.

יש עניין של חמישה דברים שאסורים ביום הכיפורים,

כן?

אכילה, שתייה,

רחיצה, שיחה, תשבש המיטה,

אלה החמישה דברים.

זאת אומרת, בתורה הקדושה מצאנו,

מצאנו, כן, ככל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה, ונכרתה מהמאה.

כן?

כלומר, אדם שלא מתענה ביום הכיפורים,

ותענית, פירושו של דבר, מאכילה ושתייה.

אז מאחר

ונזכר גם עניין שתייה, כי זה כלול בה לא תענה,

אז גם שיחה מכוח הלימוד הזה.

לפני שנמשיך את הגמרא, נראה את רשי,

שהיא טמאה,

כלומר, זה חוזר על פולטת שכבת זרע שהיא טמאה,

דיום השלישי אכתה לו מה זרחה של שכבת זרע,

וראויה לקלוט ולהיות ולד נוצר ממנה.

כלומר, למה

דווקא עד היום השלישי ולא ביום הרביעי?

כי עדיין, אם זה עדיין ביום השלישי,

עדיין לא הגיעה למצב של סרחון,

ואז יכול אכן להיקלט שוולד יהיה נוצר ממנה.

זאת אומרת, מה עם הראשונות לא רע?

לא.

אפילו ביום השלישי.

כל שכן ביום הראשון והשני.

כלומר, כל זמן שעדיין, תתבונן טוב,

תתבונן טוב, כל זמן

שעדיין לא עברו שלושה ימים,

אז אותה אותו שכבת זרע שנמצאת בגופה יכול עדיין להיות ולד נוצר ממנה.

אז מאחר וכן, אם היא פלטה,

אז היא טמאה.

כי הפסוק אומר,

כמו שראינו, שכבת זרע פירושו שתהיה ראויה להזריע.

אז אם היא ראויה להזריע, זה מטמא אותה.

אבל כשעבר את השלושה ימים,

והוציאה את זה מגופה רק ביום הרביעי,

יצאה אם כן שזה כבר אחר שהגיעה למצב של סרחון,

שכבת זרע שכזו לא מטמאה אותה.

אה, בגלל שהיא כבר הגיעה למצב של סרחון.

כי הקדוש ברוך הוא, כשאמר שכבת זרע מטמאה את האישה,

אם היא פולטת,

אם היא פולטת,

לא כשזה בגופה,

כשהיא פולטת.

בגופה זה יותר...

כן, מדובר כשהיא פולטת.

פולטת פירושו של דבר,

אפילו לא יצאה החוצה לגמרי,

אבל זה נמצא עדיין קרוב ליציאה,

כן?

אז היא כבר טמאה, זה כאילו כבר פלטה.

זה מה שנקרא בלשון המשנה בית החיצון, כלומר קרוב ליציאה.

אז זה, אם זה עדיין ביום השלישי,

אז שכבת זרע כזו, על זה אמרה תורה, שזה מטמא אותה.

כי שכבת זרע פירושו של דבר שראויה להזריע.

ראוי שיהיה מוולד נוצר ממנה.

אבל אם ביום הרביעי היא פלטה אותה, ולא קודם לכן,

אז יוצא שכשהיא פלטה, זה כבר היה במצב שלא ראוי להזריע, וממילא עינת טמאה.

לשלושה ימים,

כתוב בפסוק, כי היינו חיונים לשלושת ימים.

אומר רשיד, הקפיד הכתוב על טומאת קרי במתן תורה,

וכסרקא דעתך,

עם יום הפרישה קמה.

בהתחלה, סברנו שזה כולל את יום הפרישה מנשותיהן.

רש״י מסביר בהמשך את הכוונה,

זה ברביעי בשבת פירשו מנשותיהן,

וקיבלו תורה בשבת, שהוא רביעי,

לאותם ששימשו מיטותיהם ברביעי לפני הפרישה.

אז אם כן, אם אני מודד

את הזמן,

אז אם היא תפלוט ביום השישי,

ואז

עדיין זה יהיה בתוך השלושה ימים,

אז אכן, היא תהיה טמאה אטומאת ערב, וזהו זה.

עד הערב, ודי.

בשבת היא כבר תוכל להיטהר, תהיה תורה.

אבל אם היא תפלוט רק בשבת,

גם אם היא תפלוט קודם

הזמן של מתן תורה ביום השבת,

זה לא יטמא אותה.

לכן

אמרה תורה, היו נכונים לשלושת ימים.

פירושו

שמהיום הרביעי בשבת

היו צריכים לפרוש מנשותיהן,

אז אם היה, גם אם היה המצב ששימשו מיטותיהן בליל רביעי,

כן?

עדיין יש שלושה ימים עד יום השבת ולא עד בכלל.

השבת זה כבר יום הרביעי.

לכן, אם היא הייתה פולטת בשלישי, היה אפשר שתיטהר.

הייתה טמאה טומאת ערב,

עד ליל שבת.

בשבת בבוקר אפשר שתלך, תטבול במקווה ותהיה תורה.

אבל אם היא תפלוט אחר כך,

אז גם לא יהיה בעיה,

משום שכבר אז היא לא תהיה טמאה.

אם לא רוצים את זה לתאר אם זה היה זמן או נתן?

מה?

אם לא הייתי מנהל זמן. לא משנה, זה ציווי מיוחד שלא.

שיפרשו מאישה מאישה, ציווי מיוחד.

אומר רשי,

כן, אני חוזר שוב,

ברביעי בשבת פרשו מנשותיהם

וקיבלו תורה בשבת, שהוא רביעי לאותם ששימשו מיתותיהם ברביעי לפני הפרישה.

כלומר, השבת זה יוצא יום רביעי

לאלה ששימשו מיתותיהם ביום רביעי לפני שנצטוו על הפרישה מנשותיהם,

וטבלו לילי שבת.

אז יכלו כבר לטבול.

אם הייתה פולטת באחד מהימים שעד ליל השבת,

כן? אפילו יום שישי עצמו,

אז בליל שבת יכלה לטבול.

אבל אם הייתה פולטת בליל שבת עצמו וכל שקרים שעובד בבוקר אז כבר לא הייתה טמאה כי זה כבר נקרא ביום הרביעי.

ולא חש הכתוב אם יפלא אותו בשבת.

למה לא?

דמזרח.

משום שאז זה כבר הגיע למצב של סרחון.

ואינוש הכבד זרע ראוי להזריע.

אבל אם פלטו ערב שבת כלומר בשלישי מה זה בשלישי?

בשלישי למצוות הפרישה.

כן מרביעי אתה סובר שלושה ימים זה רביעי חמיש שישי

טמאות.

לא, מרביעי אתה סובר של יום.

כן.

כן.

ואז יש לך, ככה יוצא מתוך דברי רשי. אז יש לך את רביעי חמישי שישי אז אם היא פלטה בשישי אז היא טמאה עד הערב ומיד בליל שבת היא יכולה לטבול.

ואם היא תפלוט בשבת אז זה בהכרח לא יטמא אותה.

לעבוד.

לקח יפרישן

שלושה ימים

מיניים שמרחיצים.

אמרנו עוד הלכה

שמרחיצים

את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת.

יש גרסה שלא גורסים.

את המילה, אלא הכוונה, את הקטן.

כן?

זה לא רק את המילה הקטן. הכוונה, את כל הקטן,

כשמלו אותו, לאחר מילתו.

זה הכוונה.

דאף ביום שלישי מסוכן הוא.

מתוך זה דקדקו המפרשים שרשי סובר שפה זה עניין של פיקוח נפש.

ורשי בעצמו אומר, זה לא רק ביום השלישי.

שמים חמים?

ללחמם אותם אפשר בשביל לרחוב בזה את התינוק,

כי זה מחזקו.

אבל ברגע שאתה עושה מים חמים ויש לך מקום שזה מילה,

המקום של המילה אמור להיות, עכשיו על הגוף, עזוב, אותם מקומות שהם מסוכנים, זה כל אחד יודע.

אני מדבר אבל לרחוץ את גופו, כי זה נותן לו את החיזוק,

ולחזור חזרה לקדמותו, זה מבריא אותו, בקיצור. ביום השלישי.

אז הוא אומר, אף ביום השלישי מסוכן הוא.

אתה שאלת אותי קודם,

האם לא הכוונה בפסוק דווקא ביום השלישי זה יותר גרוע?

אז מרשי בעצמו, בעצמו לא כך.

רשי אומר, דאף ביום שלישי מסוכן הוא.

כלומר, שלושה עניינים.

בדיוק.

כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו

מכיש

שיחה לשתייה.

כשם שהשתייה אסורה ביום הכיפורים,

כך

אסורה השיחה ביום הכיפורים.

יפה.

נמשיך את הגמרא בשיחתא דשמיא.

רשע דלא קרבי אלעזר בן עזריה.

מה כל זה כתוב?

אז אתה צודק.

עד שלא הגענו, מיניים שמרחיצים את המילה,

זה לא קשור.

אבל הביאו,

מה שהמפרשים אומרים,

שכבר בפרק הזה הביאו כמה וכמה דברים שהם נלמדים מכוח אסמכתאות ולא מקראות מפורשים.

אז התחילו בעניין הזה של טומאה וטהרה, טומאה של עבודה זרה,

שזה נלמד מכוח פסוק הגם שלא זו הכוונה,

אבל רק בגדר אסמכתא,

ומילא הביאו עוד כמה וכמה דברים עד שהגיעו ללמוד גם לגבי

מצוות השבת. אז למה לא פתח במשנה קודם כל את המוצא של שבת,

בעיניים שמחיצים את המילה, ואחר כך היה מגיע לשאר הדברים, וזה בא לעשות משפחתאות.

שאלה טובה, לא יודע.

אינני יודע.

מה פתאום עדיף להתחיל מזה ולא לאז...

אני אגיד לך,

כנראה שהעניין הזה של האסמכתאות

נגמר באיזשהו שלב ומתחיל גוף הלכות שבת.

עכשיו, אז ללכת ולומר לי את האסמכתה של מצוות רחיצת...

האסמכתה של נלמד מזה, רחיצת התינוק,

ואחר כך נתחיל מגוף הלכות שבת, ושוב פעם נחזור לאסמכתאות,

זה יוצר בלבול.

לכן כתבו את כל האסמכתאות, מחדה מחתה,

ואחר כך הביאו כבר את כל ילכו שבת.

לא, זה קודם, זה מראה שיש קשר לכל המחקות, הכל הוא מפורט.

ברור, כן, לא.

אין ספק, הוא לא אמר למחוק את זה, הוא אמר מדוע הכניסו את זה ככה.

טוב,

הגמרא אומרת, רישא דלא קרבי אלעזר בן עזריה,

שבע קרבי אלעזר בן עזריה,

הרישא של המשנה אומרת, הפולטת בשלישי טמאה,

זה שלא כדעת רבי אלעזר בן עזריה,

שהרי דעת רבי אלעזר בן עזריה, אנחנו נראה תכף בהמשך,

שהוא סובר שאישה שפולטת שכבה זרע ביום השלישי,

היא טהורה.

ואילו הסיפא של המשנה, כלומר המשך המשנה,

ששם נאמר מלחיצין את התינוק

שמלו אותו,

גם אם זה ביום השלישי שיכול להיות בשבת,

זה כדעת רבי אלעזר בן עזריה.

מוצאים לנו את דעתו בהמשך כאן במסכת שבת בדף קלד עמוד א',

עמוד ב'.

מתכוונת הגמרא בקושייתה, איך זה יכול להסתדר שהרשע זה לא קרבי אלעזר בן עזריה,

ואילו ההמשך בסיפא זה כן קרבי אלעזר בן עזריה.

מה השאלה?

השאלה היא פשוטה.

ממה נפשך?

אם אתה אוחז כדעת רבי אלעזר בן עזריה,

על דכאורה היה ראוי שתפסוק כמוהו בכל.

למה?

למה? כיוון שאם אתה למדת ממנו, מה זה קשור? אני מסכים איתך בנושא הזה, אני לא מסכים, כמה, אני מסכים. יפה, יש אפשרות לפרש כך,

וזה נכון, ומצאנו בתלמוד דברים כאלה. הגמרא מחפשת לדעת האם באמת,

האם באמת

נזדקק לומר

סבר כבתי בחדה ופלג עלי בחדה,

סבר כמותו בדבר אחד וחולק עליו בדבר אחר,

או שיש אפשרות לתרץ את זה בדרך שונה.

אז הגמרא ממשיכה.

דאייק רבי אלעזר בן עזריה, טהורה שמענה לה.

כלומר, אם נאמר שהרשע

זה כדעת רבי אלעזר בן עזריה,

הרי ידועים אנו שהוא סובר שאישה שפורדת צריכה להצליח ביום השלישי היא טהורה.

אם כן, איך זה מסתדר שהרשע לא כמו רבי אלעזר בן עזריה,

והספר הזה כדעת רבי אלעזר בן עזריה?

מתרצת הגמרא

מה דלא מוקי כתנאי תנא רשע טהורה ומוקי ללכו לה כרבי אלעזר בן עזריה?

ומן דמוקי כתנאי רשע רבנן

וספר כרבי אלעזר בן עזריה.

פירושו.

יש שתי גישות

בין התלמידים,

כלומר בין האמוראים.

האם אפשר לפרש משנה אחת

שבהלכה אחת פוסקים כמו מאן דאמר אחד ובהלכה אחרת חולקים עליו,

או שעדיף ונראה יותר לפרש את המשנה כדעת אחד מהתנאים ולא לומר שיש פה מחלוקת?

אז לכן הגמרא אומרת מאן דלא מוקי כתנאי,

אותו אדם שלא נוח לו להעמיד את המשנה בשני תנאים שונים,

לומר שאת הדעה הראשונה זה מישהו... לא נוח לו, לא נסיבה לא היה נוח.

כי לא היה נראה לו שרבנו הקדוש שכתב את המשנה כתב באחד המחתא דברים שהם בסתירה בדיוק.

ככה הוא מבין.

אז ממילא הוא יפרש והוא יגרוס

מנין לפולטי שכווזה ביום השלישי שהיא טהורה.

ואז אם זה יהיה טהורה זה תואם לדעת רבי אלעזריה בן עזריה.

ולפי זה, מוקילה לחולה כי רבי אלעזר בן עזריה.

אז ממילא בדרך הזו הוא מעמיד את כל המשנה כדעת רבי אלעזר בן עזריה.

אבל לעומת דמוקים קטניים,

מי שלא מפריע לו להעמיד את המשנה כמו שני תנאים,

אז הוא יגיד לך, כמו שאמר מקודם

שפריוב אמר, כן, רשע רבנן וספר רבי אלעזריה.

הרשע של המשנה אוחזת לא כמו רבי אלעזריה בן עזריה,

כלומר בנידון של פולטת שחיבת זרע הוא סובר כנגד רבי אלעזר בן עזריה,

שגם אם זה פולט ביום השלישי היא טמאה,

שלא כמו רבי אלעזריה סובר שהיא פלטה ביום השלישי היא טהורה,

אבל בעניין הזה של רחיצת המילה ביום השלישי,

גם אם זה חל בשבת,

בזה הוא סובר

כמו רבי אלעזר בן עזריה.

נראה את רשי.

רשע דמדניטין

דלוק רבי אלעזר בן עזריה

דאילו לדידיה,

כלומר לשיטת רבי אלעזר בן עזריה,

שמעינן לפולטת ביום השלישי טהורה.

הרי כבר אנו יודעים שהוא סובר שאישה שפלטה של רבי אלעזריה ביום השלישי היא טהורה, לא טמאה.

איפה זה מובן? לקמאן בברייתא. בהמשך אנחנו נראה מרייתא כזו.

ושבע דקתה למרחיצין את המילה רבי אלעזר בן עזריה,

דו אמר לה לקמאן בפרק רבי אליעזר.

אז הגמרא מטרסת, מה דלא מוקי כתנאי, אני קורא את רשי.

מה דלא מוקי כתנאי דדאחיק,

ומוקי מדניטין מטריתאימה,

או משבש לה או מפרש לה דלא לוקמא כתנאי.

כלומר,

יש

מי שלומד ועושה הכל

על מנת שלא לומר שמשנה אחת

מדברת לפי שני תנאים שונים,

אלא אם זו משנה אחת,

מסתבר שזו דעת תנא אחת.

עד כדי כך שאותו אדם, אותו אמורה,

דחיק,

דוחק להעמיד את המשנה לפעמים בתרי טעמם,

היינו מחלק בין הדברים שלא ליצור מצב שיהיה מחלוקת במשנה,

או משבש לה, או שהוא הולך ומתקן את המשנה ומפרש לה

על פי התיקון הזה.

הווה הכל על מנת דלא לוקמא כתנאי,

על מנת שלא להעמיד את המשנה הזו,

שחלקה כמותנאי אחת וחלקה כמו זה שחולק עליו.

ממילא משבש לה ואמר משבשתה היא.

אז כאן, בעניין אצלנו,

הוא טוען שהמשנה משובשת

ותנא בה תאורה,

אז הוא שונה במשנה במקום לומר תמיאה.

איך הוא גורס?

תאורה.

כן.

אבל לעומת דמוקילה הקטנה,

אבל זה שלא מפריע לו.

והוא אומר שעדיף לי להיצמד ללשון,

הגם שאז יוצא שכביכול המשנה מזכירה כאן דעת של תנאים שחלוקים זה על זה.

כן?

בכל זאת לא מפריע לו. דניחא ליה,

לא קומי כתנאי, נוח לו לפרש את המשנה.

תודה רבה.

שהיא במחלוקת תנאים, כלומר שהרשע כמותן האחד והספא כמותן האחר

מלמר בשבשתאי

ומלאוק ממטרי טעמם. זה מחלוקת במציאות. מה? זה מחלוקת במציאות. מה זה במציאות?

שאלה איך לפרש את המשנה, מה זה מציאות?

שאלה ב...

אם הרבי יודע הנשיא, ישב ורשם את המשנה ככה, זאת אומרת שהוא יודע שמה שכתוב כל היום... במשנה, תתבונטו.

במשנה יש לפעמים מצבים שמתקנים משניות.

אתה מבין?

יש בתלמוד, הרבה פעמים מצאנו, מכוח קושיות שהאמוראים הקשו,

אז כותבים חיסורי מחסרא ואחי קטנא,

ואז מוסיפים דברים כדי שהדברים יתפרשו היטב.

התנאים לא ראו צורך לכתוב את כל התוספות הללו,

בגלל שהם סמכו על הלומדים שיבינו את זה לבד.

בקיצור,

התנאים בדורם הסתמכו שעל פי מה שכתבו, ודאי יבינו.

אבל הגיע דור אחר,

שהוא צריך הבנה

טובה יותר,

כן? זאת אומרת שהוא לא לומד את הדברים כמו ש...

אם אכן נצמדים לכתוב, יכול לצאת מזה טעות,

אז הם צריכים פעמים לשבש את המשנה,

הפירוש לשבש, לשנות את הלשון כדי שזה יסתדר ולא יהיה קושיות.

אז הנה פה, בדוגמה שלנו,

כאשר יש לנו מצב, האם לומר טהורה, לתקן את המשנה או להעמיד את המשנה כמו שני תנאים שונים,

המדמר הזה סובר, אותו אמורה סובר,

שעדיף לי לומר שהמשנה היא שני תנאים שונים מאשר לומר שיש טעות במשנה,

ובמקום לכתוב טמאה צריך להיות לכתוב טהורה.

לא.

מאחר וכן, מוקי נמי להי כתנאי,

אז לכן גם זו המשנה, הוא מעמיד אותה

כמו תנאים.

היינו שהרשע,

העניין של פולצת וזרע זה כמו רבנן שחולקים,

הרבי אלעזר בן אלעזריה,

ואילו הספר, החלק של מרחיצים את המילה,

זה אכן כדעת רבי אלעזר בן אלעזריה,

ופלוגתא היא במפקיד.

כלומר, רשי כאן

חותר לבאר לנו

היכן מצאת שיש מי שמעמיד את המשנה כתנאים,

ויש מי שאומר, לא, עדיף לתקן את המשנה מאשר להעמיד את המשנה כתנאים.

היכן מצאנו אמוראים שכאלה,

שיש מי שמעדיף לשבש את המשנה כדי שלא יהיה מחלוקת תנאים במשנה,

והאחר אומר, לא,

אני לא אשבש משנה,

לא מפריע לי לומר שזה מחלוקת תנאים.

אז למעשה, המקור לזה זה במסכת בבא מציאה, בפרק המפקיד,

ופלוגתא היא במפקיד, גבי חבית,

דאמר רבי יוחנן בן דמנתרגם לי חבית אליבא דחתנא מובילה למאנה לבי מסותא.

מי שיראה שם את הסוגיה יראה שיש שם רשע וספא,

שמשמע ששם רבי ישמעאל ורבי עקיבא חלוקים ביניהם באיזה דין,

ואותה משנה,

כשלומדים אותה כפשוטה,

נראה שהרשע זה כדעת רבי ישמעאל,

והספא הזה כמי שחולק עליו, רבי עקיבא.

אז בא רבי יוחנן ואומר,

מי ש... והמשנה קוראים לזה משנה שנקראת משנה חבית.

זה מדבר על חבית של האדם שקיבל אותה לשמירה,

והוא שלח יד בפיקדון,

לא ניכנס לכל העניין שם.

על כל פנים אומר רבי יוחנן, מי שיפרש לי את המשנה הזו,

כמו חד טענה, כלומר שיסתדר לי, זה לא מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא,

שהרי שרבי ישמעאל יסתבר רבי עקיבא,

אני מוביל לאמנל ומסעותה, אני מוכן לשמש אותו כתלמיד.

הלוא התלמיד הוא משמש את רבו,

לוקח את כליו לבית המרחץ,

עושה לו את כל מה שצריך.

אומר רבי יוחנן, מי שיבוא ויפרש לי כך,

אני מוכן אפילו לשמש אותו כתלמיד לרבו.

משום שכשאתה רואה את המשנה,

אתה רואה את המצב של רבי ישמעאל,

בספר רבי עקיבא.

ויהאהבה באה,

אהבה מאצה לאוקבא בתרי תעמה ובחד תנא.

כלומר,

למה הוא צריך

לפרש

את זה כמו חד תנא?

התשובה היא, בגלל שהוא לא היה נוח לו לומר שזה מחלוקת תנאים.

למה? אבל תמיד יש מחלוקת.

הוא היה מעדיף

שיהיה תנא אחת, שלא יהיה, לא, לא הבנת.

זה ברור שהמשנה לפעמים מביאה מחלוקת תנאים, כשזה מפורש.

זה אומר כך, זה אומר כך. זה מצאנו במשנה.

לא, זה לא ברור. אבל כשכתוב סתם, לא כתוב,

לא כתוב לנו, אתה שומע?

את ה... מי אמר?

אלא כתוב ברשע דין,

ובספר כתוב דין.

וכשאתה רואה, אתה אומר, הרשע והספר סותרים.

הרשע הזה תואם מדעת רבי ישמעאל,

וספר זה תואם מדעת רבי עקיבא.

אז מדוע הוא לא עושה מחלוקת?

מובן?

אז רבי עקיבא, אז רבי יוחנן, לא היה נוח לו לומר שיהיה שני תנאים.

הוא מעדיף

שיהיה תנא אחד,

ואז לסדר את זה בצורה כזו, אולי על ידי,

שיאמר שיש פה טעמים שונים,

שבגלל זה ניתן לפרש את המשנה כמו תנא אחת.

אשר ללכת ולומר שהרשע זה תנא אחת,

והספר זה תנא אחר.

כך, אז יוצא,

וזה דיבר בתנאים כאלה, נכון.

אז יוצא שרבי יוחנן אוחז,

שמה עדיף?

עדיף שיהיה תנא אחת.

נכון.

יפה מאוד.

ויהי קדמו כי להטם בחתנה,

ומוקי ספר בשינך במקום שאינה מקומה.

אומר שלמעשה,

יש מנדאמר אחר, יש מנדאמר שם שמפרש את המשנה שזה כמו תנא אחת,

ורק שהוא מפרש את הספר שמדובר שהוא הניח אותה במקום שאינה מקומה. שם הנידון הוא לגבי אם אדם ישתמש בחבית

והחזיר אותה למקומה.

האם זה נקרא כמו שעולה יחד יד בפיקדון,

שהוא יתחייב כמו גזלן? עדיף, התורה אומרת שאם אדם מקבל פיקדון לשמור,

והוא ישתמש בפיקדון,

אז זה הפך להיות כמו גזלן, וגזלן חייב באונסין.

יפה.

והשאלה היא,

האם כשאדם מחזיר את החבית,

השתמש בחבית שקיבל בפיקדון,

ומחזיר אותה למקומה,

האם בזה נגמר חיובו, זה כאילו שהוא השיב את הגזלה ולא התחייב באונסין מכאן ואילך,

או שנאמר שלא, מאחר שהשתמשת, השתמשת.

אז זה מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא.

יש מנדאמר אחד שם,

אז המנדאמר הזה שמפרש את המשנה כחתנה, הוא אומר כך.

אם אדם מחזיר אותה למקומה,

אכן יהיה פתור.

זה נקרא כמו שהשיב את הגזלה ולא התחייב באונסין.

אבל מה שכתוב בספר לחייב אותו, אפילו אם הוא השיב אותה,

מדובר שהוא השיב אותה למקום שאינו מקומה.

אז זה לא נקרא שהוא השיב את הגזלה.

ולכן הוא התחייב.

טוב, זה בשביל ללמוד את כל העניין.

אני לא ארחיב את הדברים.

נתתי לכם רק את התמצית.

נתתי לכם את התמצית. בכל אופן, שם אנו מוצאים את שני האמוראים,

שהם חלוקים בגישה האם עדיף לשבש משנה

ואז יהיה כחד תנא,

או שאפשר,

עדיף לא לשבש ולהעמיד אותה כמחלוקת תנאים מאשר לשבש אותה.

היינו לתקן את הדברים שכתובים בה.

לא היה, יש עוד דבר.

אם היה, הם שרוו את הכל בסדר.

אם אפשר לתקן את הדרוח אחרונה, אתה לוקח את הדנאים לאתמול, לא הכי טוב. לא, זה היה אמוראים בגמות הדנאים.

כן.

תנו רבנן. נמשיך עוד קטע.

תנו רבנן. אני חוזר לגמרא.

פורט את שכבת זרע ביום השלישי.

כן?

טהורה.

דברי רבי אלעזר

בן עזריה.

בברייתא מובאה מחלוקת רבי אלעזר בן עזריה ורבי ישמעאל.

מה יהיה הדין אם אשה פלטה שכבת זרע ביום השלישי?

אומר רבי אלעזר בן עזריה טהורה.

והביאור הוא,

רש״י מבאר,

כגון למשל שהיא שימשה ביום חמישי

והיא פלטה את זה בשבת.

עכשיו זה לא משנה אם היא שימשה בתחילת ליל חמישי,

ונמצא אם כן

שעד הפליטה היה פה ארבע עונות שלמות.

עונה שלמה זה נקרא יום או לילה?

זה נקרא עונה שלמה.

זאת אומרת, יום ולילה ולילה. כן. יומיים.

יומיים. כן. במקום שלושה ימים. בדיוק. אז בואו נראה מהו הארבע עונות.

יש פה ליל חמישי וחמישי,

ליל שישי ושישי.

זה ארבע עונות.

עכשיו,

בזה, אם היא פלטה ביום השישי,

היא

תהיה טהורה.

למה?

אם היא

שימשה בתחילת ליל חמישי.

ליל חמישי. כן.

אז אם אתה מצרף,

בהתחלה, ממש בתחילת הלילה,

אז כשאתה לוקח את תחילת ליל החמישי,

את הלילה, ליל חמישי כולו,

וליל

וחמישי עצמו,

ליל שישי ושישי.

זה מתחיל היום מהמציאות וחולים, לא נשאר לעשות את זה, ועד הלילה. לא, כי כשאתה מודד את העונות,

אז למעשה המצב הזה של הדקה הזו, של תחילת הלילה,

לא מחשבים, כי גם הפליטה,

לא מדובר פה ממש בדיוק בתחילת היום השישי.

אתה מבין?

זה הם מתכוונים.

שיש בו ארבע עונות שלמות.

בקיצור, ארבעים, בקיצור, ארבעים ושמונה שעות יש.

מאז ששימשה עד

הזמן הזה של הפליטה.

אז אומר רבי אלעזר בן עזריה, ומוסיף

רבי אלעזר בן עזריה,

גם אם היא שימשה ביום חמישי, סמוך לחשיכה,

ואז מה יוצא?

שהיא

רק מקצת יום חמישי יש לה.

יש רק שלוש.

נגיד, הלילה נכנס בשבע,

והיא שימשה בשש.

אז יש לה רק שעה,

ביום חמישי, משש עד שבע.

ושוב ליל שישי, בשישי.

אז כמה עונות שלמות יש כאן?

שלוש.

נכון?

שלוש שלמות.

גם אז היא תהיה טהורה.

למה?

כי לא אכפת לי עכשיו העונות.

לא אכפת לי העונות, אכפת לי... מי אמרת לי אם זה שאמרתי לך מתחילת הלילה ועוד סוף הלילה? למה זה? מכיוון שזה רוב הלילה, זה כבר נחשב עונה.

כל מה שהזכרתי, אני רוצה שאתה תבין.

כל מה שהזכרתי את העניין הזה של עונה,

זה בעיקר

כדי לפרש את הדעה של מי שחולק עליו, ואנחנו נראה את זה בהמשך.

רבי עזר בן עזרליך כשלעצמו אומר ככה,

אם זה ביום השלישי,

טהורה.

לא משנה מתי היא שימשה,

אם היא שימשה בתחילת ליל חמישי,

או שימשה ביום חמישי סמוך לחשיכה, זה לא משנה.

ואז אם היא משמשת ביום חמישי, זו המקומה שלך נמצא שנתקצר הזמן.

פה אין כבר ארבע עונות, אלא כמה יש?

יש פה ליל שישי ושישי,

וליל שבת זה כבר,

כבר אז היא פלטה.

אז כמה עונות שלמות יש פה?

אין פה שתיים.

יש פה שתיים.

ליל שישי ושישי, ומקצת יום חמישי.

גם אז היא תהיה טהורה.

למה?

אם היה פה רק שתי עונות,

אומר רבי אלעזר בן אלעזריה, אני סובר שזה לא תלוי בעונות.

הכל תלוי בימים.

יום שבת לגבי יום חמישי זה כבר היום השלישי.

יום חמישי עצמו זה הראשון,

השישי זה השני,

והשבת זה השלישי.

אז די, זה תהיה טהורה.

למה? אבל עוד לא עובדים זה טהורה. זה עובדה.

לא, רבי אלעזריה סובר, שכחת?

שאמרנו כבר קודם שהוא סובר שפורט ביום השלישי טהורה.

אה, אוקיי. המשנה חולקת עליו, אם נלמד אותה כפשוטה.

אבל לעזוב מה זה הסובר, שהיא תהורה?

איך היא תהורה? זה תלוי במציאות של הימים.

לא תלוי כמה עונות יש בין השימוש לבין הפליטה. הוא מסתכל גלובלי עכשיו.

הוא מסתכל על הימים, מה זה גלובלי? על הימים. הוא מסתכל על יום הבוקר, הוא מסתכל על הימים. בדיוק.

חמישי זה יום אחד? כן. לא משנה את השאלה. שישי.

שישי זה יום שני?

שישי שבת זה יום שלישי. בלטה ביום השבת?

טהורה.

אפילו בליל שבת בלטה, היא תהיה טהורה.

למה? כי זה היום השלישי.

ואיך אנחנו לומדים את זה?

ואיך אנחנו לומדים?

ואיפה ההסמכה שלא לומד את זה? הוא אומר כמה שלושה ימים זה הוא לומד עונות.

מאיפה הוא לומד? אז זו מחלוקת

שאולי אנחנו נראה בהמשך.

היום אני כבר לא אספיק.

איך היה המצב במתן תורה?

איך היה המצב במתן תורה? יש מחלוקת

מתי קיבלו את מצוות הפרישה,

וממילא לפי זה לעשות את החשבון עד יום מתן תורה שזה יצא בשבת.

הבנת?

אז הכל תלוי אם אתה כולל את יום הפרישה או לא כולל את יום הפרישה.

נשאיר את זה. זה בעזרת השם בשיעור הבא. הקב' אמר יומיים, ומשה על דעתו הוא כותב. טוב, זה עוד עניין.

זה עוד עניין.

ישירות לפי הדעת השבת. זה עוד עניין. השאלה אם אכן כך היה.

גם זה תלוי במחלוקת.

יש מי שאומר שאוסיף יום אחד עם דעתו, יש מי שאומר שלא.

על כל פנים רבי עזה בן עזרי אומר את הדין. קודם כל מיני לומד את הדין.

שאם יעברו שלושה ימים, נגמר.

אם אפילו שימשל ליל חמישי סמוך לחשיכה,

יום חמישי סמוך לחשיכה,

נמצא שיש פה מקצת יום חמישי,

אז חמישי עצמו זה יום אחד,

שישי שני,

שבת זה שלישי.

רבי ישמעאל אומר, פעמים אין ארבע עונות,

פעמים אין שם חמש עונות,

פעמים שאין שש עונות.

הוא אומר,

לפעמים זה ארבע עונות

ועדיין תהיה טמאה.

לפעמים זה חמש עונות, לפעמים זה שש עונות

ועדיין תהיה טמאה. שש עונות ועדיין תהיה טמאה.

כי הוא סובר שצריך ביום הרביעי.

ולשיטתו צריך שיהיה יותר משש עונות

כדי שתהיה טהורה.

מובן?

רבי עקיבא אומר, לעולם חמש,

ואם יצא מקצת עונה ראשונה,

נותנים לה מקצת עונה שישית.

כלומר,

צריך חמש עונות

מינימום

בשביל שאם תפלוט, רק אם תפלוט לאחר חמש עונות היא תהיה טהורה.

אני סתם זומת, אני לא... כן.

בכל אופן, יש פה כמה וכמה שיטות בעניין מתי אם היא תפלוט היא תהיה טהורה, כמה זמן לאחר שימושה.

בזה יש שלוש דעות, ואת זה, בעזרת השם, נלמד

בשבוע הבא, ביום ראשון, בשעה עשר,

עשר בבוקר.

כבוד הרב, אני שואל שאלה.

רבי ישמעאל יכל להגיד שמות הקודש ולעלות לשמיים.

מה הבעיה שהיה עולה ושואל ונותן תשובה?

אה?

אה?