מסכת שבת דף עז | הרב אבנר עוזרי שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כתוב בחזן של חרבים,

לא טובים לגוף.

הראים כחרבות.

בכל זאת, ברצון השם,

ברצון השם.

התזונה לאדם באה מהשם רק שהיא מתלבשת במאכלים.

אז אם אדם זוכה להגיע לזה שהוא אהוב אצל הקדוש ברוך הוא,

אז הוא ייתן לו את הכל גם בדרך הזו.

אנחנו בדף, במסכת שבת, דף עז עמוד ב',

בנקודתיים האחרונות של העמוד.

למדנו אתמול את העניין הזה שישנם שלושה,

כל זמן שמזקנים מוסיפים גבורה ואלוהם דג נחס וחזיר.

אומר אחד המפרשים

שמה שנזכר כאן זה ללמד את האדם מוסר,

שלא יהיה רדוף אחר המאכלים המובחרים והמשובחים,

לא יהיה רדוף אחר תאוותיו,

כביכול

כדי שיתחזק מכוחם גם בזקנותו.

שהרי רואים אנו

נבראים אלו, דג נחס וחזיר,

המאכלים שהם אוכלים חלשים,

בזויים,

הדג חי מן המים, הנחש, העפר,

חזיר ממה שנובר באשפה,

ובכל זאת מוסיף גבורה בזקנותו. אם כן, הכל תלוי ברצון השם.

לכן ראוי שהאדם לא יהיה לחוט אחר זה.

כן, מה אתה אומר?

מה שמך?

כן, מה אתה אומר? מה רציתי להגיד?

אז על פי מפרשים אחרים, כבר ראינו שיש בזה איזשהו רמז,

מה שנקטו את שלושה אלה בדווקא.

טוב, אבל הם עובדים על דברים אחרים.

גם על זה.

אני שמעתי, מוזרר. אתה לא הספקת לשמוע, הזכרתי את זה קודם.

הדגים, אין להם נפש.

אין נפש, יש כל דגריה בעולם, יש להם נפש, חייב להיות. אבל דגים אין להם נפש. הם נעים מדברו של הקבוצה ברוך הוא. הוא החליט שאם ינוע, אז הם נעים.

מוזר.

אני שמע את בית הכנסת רב,

שהוא עומד במכבד, הוא אמר לבית פרמוס, דגים אין להם, יש רק צדיקים שם,

שהם עושים הרבה מאוד דברים ברמות הקטנות.

פרישבוק מחליש אותם בדגים, וכדי לראות שיש תיקונים קלים וזהו.

אם הדגים נמשלו לישראל, אז אולי העניין של המזון זה עמלים,

והמים נמשילו לתורה.

נכון, זה מרמז.

אותו רמז, כן, כן, ודאי.

אין חיותו של הדג, אלא במים.

כך אמר רבי עקיבא.

כתוב

שרבי עקיבא, בשעה שגזרה המלכות רומי שלולי, עסקו בתורה,

היה הולך רבי עקיבא ומקהיל קהילות ברבים.

הוא מלמד תורה את עם ישראל.

אז אמרו לו, מה?

מה זה, עכשיו אתה הולך ועוסק?

אבי יהודה בן, לא, יהודה בן פאפוס בן פאפוס. בן פאפוס, כן.

בכל אופן, אז הוא אמר לו,

שתדע לך, להביא לו את המשל של השועל והדגים.

כשהדגים אומרים לשועל,

כל חיותנו זה במים.

כשאנו מחוץ למים,

הרי אנו מתייבשים.

בטוח אמור. כך ישראל,

חיותם זה מהתורה הקדושה.

רבי עקיבא.

פאפוס בן יהודה.

מי זה תעשו את העקיבת היהודית? כן.

מתייוון? לא יודע מה מתייוון, אבל...

מהקראימה. לא ידוע לי.

לא ידוע לי.

לפי השאלות האלה.

בכל אופן,

הוא בא לטעון שיש מצבים של גזרות,

לא צריך להתגרות באומות.

כמובן, כוונתם הייתה לעקור את האומה הישראלית, את האומה היהודית,

מהקשר שלהם לקדוש ברוך הוא, על ידי עסק התורה.

אז גזרו שלא יעסקו בתורה.

אבל רבי עקיבא הבין שאין דבר כזה.

זה החיות שלנו, זה החמצן שלנו.

בלי זה עם ישראל, אין להם חיות.

אנחנו אומרים בתפילה כי הם חיינו באורך ימינו.

פעם הייתה איזושהי אספה של גדולים,

ואחד הדוברים שם באותה אספה

דיבר על חשיבות התורה,

אז הוא אומר שהדבר היחיד שיש בחיים

זה התורה הקדושה.

זה מה שיש לנו בחיים.

קם אחד הדוברים האחרים לעומתו ואומר, אני מוחה בדברים שאמרת קודם.

זה לא הדבר החשוב בחיים, אלא זה החיים עצמם.

כי הם חיינו באורך ימינו.

מתוך הדברים הקודמים נשמע כאילו יש את החיים

ויש דברים שעושים והם חשובים ביותר בחיים, שזה התורה.

לא.

חיים זה התורה,

כי הם חיינו באורך ימינו.

ואתם הדבקים,

בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום.

אם יש דבקות, חיים.

אין דבקות, מתים.

זה לא המומד הגופני,

אלא מאחר היהודי שיש לו קשר לבורא עולם,

כל הקשר הוא ניזון

מכוח

התורה הקדושה.

הקשר הזה, אם אין תורה,

אז אין לו את המזון הזה, ממילא.

הרב, אדם צריך בשביל תורה לגלות את המקום שלו או שהתורה נמצאת בכל מקום?

זה פשוט,

שהדרך הטובה ביותר זה להתנתק ממקומו, ממנהג אנשי מקומו,

כדי ללמוד תורה

בתועלת המקסימלית שהוא יכול להפיק מאותו מקום.

זה ברור.

אבל פעמים שבן אדם לא מתאפשר לו.

אז מילא במצב כזה, אז אין הכי נמי.

אז הוא יוכל ללמוד תורה גם במקומות אחרים.

הרב, שלח לברכה מישראל, שלח לנערות של נערות אחרות. רב אל-עזב אל-עראח. כן.

שלח יותר מודו. נכון, כי הוא נמשך.

כי הוא נמשך אחר התענוגות, זה היו שם.

אשתו משכה אותו. אבל לא רק זה, כי הוא עזב את החבותו,

את החבורך.

את החכמים.

זאת אומרת, זה לא מספיק שהאדם ילמד לעצמו תורה, הוא צריך ללכת בעצמו להתנתק, אלא להתנתק.

אין ספק בזה.

אדם יתפלל לבד ובבניין. אין ספק בזה, אבל היסוד הוא שהיכן הוא מקבל את התועלת המקסימלית לעלייתו בתורה ויראת שמיים.

הליטאים עוברים. אני רוצה, לא, למה אני אומר לך את זה?

באופן נורמלי,

זה מצוי כשיש חברה כזו,

אז באופן טבעי בן אדם נמצא יחד עם החברה, וכולם, כוונתם אחת, להתעלות בתורה ויראת שמיים.

אבל לפעמים יש כאלה שאדרבה,

הקשר עם החברה מזיק להם.

אדרבה, ההתמודדות טובה להם.

ואיזה חברה?

אני אומר, לא, לא משנה.

לא משנה.

מצאנו גדולים,

מצאנו גדולים וטובים שלמדו בביתם,

וגדלו בביתם.

הגאון מווילנה היה לומד בביתו כשהוא מבודד מהוויות העולם,

מאנשי העולם.

החזון איש היה מבודד, היה נמצא בביתו ויושב ולומד.

שוב, הכל תלוי, הכל תלוי, לא היה מיקי. לא קשור, לא קשור. הכל תלוי

היכן אתה משיג את התועלת המקסימלית שלך.

נכון, זה פירושו של דבר שבן אדם שיש לו שאלות

ורוצה ללבן שאלות שעולות לו תוך כדי לימוד,

מחויב הוא לעסוק

וללבן את זה עם חברים.

נכון?

אני אתראה, אני גדלתי בישיבה,

וראיתי את הרבשך מול ענאי,

לא יום ולא יומיים, לא שנה ולא שנתיים.

ורוב הזמן הייתי רואה אותו לומד לבד.

אלא מה?

כשהוא היה רואה צורך ללבן דברים יחד עם אחרים,

כי לפעמים טוב יותר הליבון עם אחרים יותר מאשר עם עצמו לבד.

אז היה עושה זאת.

אתה מבין?

אני, למשל, אם תשאל אותי, אני אישית,

התועלת הגדולה יותר שלי היא שאני לומד לבד,

יותר מאשר לומד עם חברותה.

אני מספיק הרבה הרבה יותר,

אולי פי עשר,

פי עשר,

כשאני לומד לבד מאשר כשאני לומד עם חברותה.

אלא מה?

כשישנן שאלות, אז אני הולך ואומרים לבן באמת.

אז אני שואל תלמידי החכמים.

כי אני יודע שאם הייתי לומד עם חברותה,

אז לא הייתי מתקדם כמו שמתקדם אני בלי חברותה.

אז כל אחד צריך לדעת מה, איך הוא מרגיש, איפה יותר טוב לו.

יש כאלה שלא מסוגלים ללמוד לבד, לא מסוגלים. לא דיברתי רק על זה. או לא מסוגלים ללמוד במקום שאינו מקום תורה, אין בו אווירה של תורה.

בסדר, יש כאלה.

אבל יש כאלה שאדרבה.

שואלים אותי איך אתה מסוגל ללמוד בבית. אז למה כתוב... אני בבית, בבית לומד יותר טוב מאשר כשאני לומד בבית מדרש.

כתוב, כתוב, אם פגש אותך מנובל זה

פגע בך מנובן זכאי. למה צריך לשלוח אותה לבית המדרש? תפוס ספר על המקום ותלמד. זה הכוונה, זוהי הכוונה.

זו הכוונה לבית המדרש. זה בית המדרש, אתה לוקח ספר ויושב ולומד. אתה לא נכנס ומסתכל על כולם ואתה אומר. אומרים לך, היסר המתחלה עבוד עליך, אתה תתחיל ללמוד.

זה בית המדרש. אני אמרתי לזה בעלית תשובה קודמת. אבל מה, תקשיב, אבל מה?

כל אחד מבין מה שהוא מרגיש. אם בן אדם מרגיש

שהתועלת הגדולה יותר זה שילך לבית המדרש,

אז בוודאי שהוא מחויב ללכת לשם.

אני אמרתי לו, עדיף שאתה תבוא לפקסטים מיד, תהיה בחברה, תהיה בחברה, וככה תצא מכל ה... יש לו הרבה מחשבות לא טובות. ככה תצא, לאט לאט. אם אתה תישאר בוועד שלך וזה, אתה תיפול ישר, אתה לא תחזיק מעמד. לאלה ודאי שאני מחייב, לא רק ממליץ.

מחייב שילך לבית המדרש, כי רק שם הוא יוכל לחזק את יראת שמיים שלו.

בבית הוא רק יתמוטט שוב.

ודאי, ודאי,

ודאי וודאי.

אני לא מדבר על אלה.

אני מדבר על אלה שכבר יש להם עשרות שנות לימוד מאחוריהם.

אדרבה, הם לא צריכים הרבה.

הם בשביל ללמוד, הם לא צריכים הרבה, אתה מבין? הוא מספיק מתחיל לחשוב על סוגיה, הוא כבר נמצא בבית המדרש.

הוא כבר מרחב בעולמות. מה, מה הוא צריך יותר?

אתה מבין? חברי העולם הזה לא תופסים את הניסיונות שיש היום בחוץ.

אדם שהוא באמת עמוק עמוק בלימוד תורה,

זה לא תופס אותו, זה לא מדבר אליו בכלל.

איך הגמרא מביאה על רבי יוחנן? רבי יוחנן הגמרא מביאה שהוא היה עומד,

נמצא בשערי בית הטבילה.

כאשר נשים היוצאות מהטבילה,

כן, היו מסתכלות עליו. שאלו אותו, אתה לא מפחד מיצר רע?

אז הוא אמר, דמיין עליי כי אכע כחברה.

כלומר, אני מסתכל עליהם כמו אווזים לבנות.

זאת אומרת, זה בשבילו, זה לא,

אין פה בכלל ניסיון אצלו.

כאילו היה גם פריצות כמו שיש היום.

מתי? ודאי. לא, זה לא אומר שצריך להסתכל, אתה לא מבין.

אני רק אומר, בן אדם שנקלט...

אם הוא התלבשות כמו שהן מתלבשות היום ברחוב... אתה חייב,

אתה חייב להבין שבן אדם חייב בכל כוחו... שזה, הקדוש ברוך הוא שם את התנאים, אה? תבין, אתם לא הבנתם... כמו היינו בתל אביב שם ושם... אתם לא הבנתם.

אדם חייב בכל כוחו לברוח מזה.

אבל אם בכל זאת קורה והוא בטעות רעה,

אז כלפי זה שהוא שטוף במחשבות לא טהורות,

זה מיד יעורר אצלו מצבים לא טובים.

ההוא שתפוס בלימוד זה לא ידבר עליו בכלל, נו?

בסדר, אבל יש גם את הגמרא עליו. אז למה לאביה הוא לא אמר, כמו ככה חבר'ה? אביה לא אמר, אמר, אם אני הייתי,

הייתי חוטא ודאי.

לא, אתה לא מבין. כשהגע מצב כזה, כמו שההוא היה,

שההוא הלך עם

בת זוג

בשל דרך ארוכה,

אז הוא אומר שאחד כמוהו, שהוא גדול ממנו,

הוא פשוט כאב לו,

שהוא חושב שהוא לא יכול לעמוד בניסיון,

עד שפנה אליו

חברו, אינני זוכר מי ואמר לו, אדרבה, כל הגדול מחברו,

יצרו גדול ממנו.

לך ניסיון גדול, בגלל שאתה גם גדול מחברך.

אבל שוב,

זה אם בן אדם,

זה בא באי לומר, זה בא באי לומר,

אם הוא היה במצב הזה שהיה הולך עם בת זוג דרך ארוכה.

אבל באופן שבן אדם מתנתק, אלא מה?

פעמים שהוא נכשל בזה.

האם זה באמת מהווה אצלו כישלון שהוא מכוח זה יבוא לערער?

לא, זה בכלל לא טוב וזה אותו מקום.

אבל למה רבי אברהם חסידה לא נטמו אליו כמו אברים?

שמה?

טוב, הקדוש ברוך הוא הבין לו את הניסיון בכוונה.

שם יש דברים שבגלל הגדולה,

מובא בגמרא,

שהיו כאלה שאמרו גרע בעיני דה שיטנא.

פירושו של דבר אנחנו מטילים חץ בעיינו של השטן.

כלומר אנחנו חזקים יכולים להילחם נגד השטן.

אז מאחר שלא הרגישו שיש צורך לקבל סיוע משמיים להכניע את היצר רע,

אלא חשבו שזה בכוחם הם,

משמיים גילו להם.

אל תחשבו שזה בכוחכם אתם.

והראיה שאתם יכלתם להיכשל.

אבל למעשה בן אדם שיודע שהוא זקוק לשעתא דשמיא,

והוא באמת משתדל בכל כוחו להיות עסוק בתורה הקדושה,

אז אבלי העולם הזה לא מדברים אליו.

הם לא מדברים אליו. תשמע רונן, אני רוצה לומר לך, אני לא אתווכח איתך,

אני גם לא מעוניין.

תגדל

עוד קצת

ותעסוק בתורה הקדושה כמו שאני חושב שצריך לעסוק,

אתה לא תרגיש את זה.

זה לא ידבר אליך בכלל.

אז למה אלישע בן אבויה היו לו שלזים ראוונים?

הוא היה כל החיים שלו עוסק בתורה. זה גובה.

זה גובה כתוב, בגלל שהוא חשב שאפשר לשלב את שניהם,

ולכן הוא נפגע.

אני מדבר על אחד שכל כולו,

לא אחד שהוא הולך ומשלב. הוא נכנס לאוניברסיטה ואומר, יאללה, אני יוצא עכשיו, אני אלמד תלמוד שם באוניברסיטה. אבל הרמב״ם שילב, כבוד הרמב״ם. מה? הרמב״ם שילב. לא, טעות גמורה.

את כל זה הוא למד מתוך התורה הקדושה.

תוך כדי לימודו.

יש איזה הורים שהוא קיבל,

הוא למד גם, יש איזה תחלוקת עם האדון, מבין לו, אמר פה, אולי, אני רוצה שאתה תבין.

העניין הזה של הרמב״ם,

אותם דברים שהוא ידע,

מה שהם לא לצורך העולם, לא לצורך האדם,

את זה הוא ידע מכוח עסקו בתורה הקדושה.

אם הוא למד, וזה בעיקר ענייני רפואה,

זה דברים כאלה שהיה זקוק לעזור לבני אדם אחרים.

בסדר, אבל... תקשיב, לא, לא, יש הבדל.

ההבדל הוא עצום.

כשבן אדם בא מתוך מטרה נעלית,

כן?

אז כמו שאני עכשיו לומד,

נאמר שאני למדתי איזשהו דבר בשביל לעזור לך.

אתה נתקעת באיזשהו סיפור. למדתי ממישהו שהוא אומן והוא מקצועי,

איך לפתור את הבעיה שלך.

מאחר מכל, המטרה שלי זה לעזור לך,

אני לא אנזק מזה.

כי המטרה שלי זה מצווה במאה אחוז.

אבל אם זה סתם קניית חוכמה,

בלי צורכי, אז יש לי שאלה של ביטול תורה? בן אדם אסור לו ללכת ולעסוק בקניית חוכמה,

בקניית חוכמה,

וזה גובל בביטול תורה.

רק אם זה לצורך.

למה הרב ברק יצטרפו ספרים שם? רק אם זה לצורך.

יצטרפו ספרים? לא, לא, קודם כל,

אני רוצה שאתה,

אני רוצה שאתה תקשיב למה שאמרתי,

ואחר כך תשאל.

כל מה שהיה, זה גם במשא ומתן של פוסקים,

דיברו על העניין הזה, ואמרו שאם בן אדם לומד לשם חוכמה גרידא,

פה הוא עובר על איסור ביטול תורה.

אין יותר.

ודיברת בם ולא בדברים בטלים.

אבל אם אתה לומד לצורך פרנסה,

זה אתה רשאי.

אתה מבין מה שאני אומר לך?

עכשיו,

הרמב״ם זה הראייה הרבה מעבר לעניין הזה.

זאת אומרת, למעשה,

הוא למד בשביל לעזור לבני אדם.

ולכן התחסק בעניין הזה של הרפואה.

שאר חוכמות שלהם לא היה נזקק לעזור לבני אדם,

את זה הוא למד מתוך התורה הקדושה.

כל אותם דברים שצריך היה לדעת בלימוד התורה הקדושה,

והוא למד בשביל להבין את התורה הקדושה,

זה חלק מהלימוד.

לו יהיה שעכשיו אני עכשיו צריך לפתור איזה בעיה מתמטית שהציב לי אז סוגיה בתלמוד.

סוגיה במסכת ערובין נותנת לי איזשהו חשבון שאני חייב לדעת איך לפתור את זה.

האם כשאני אלך לאדם שהוא מתמטיקאי,

שיסביר לי איך פותרים את הבעיה,

האם בזה אני עובר על ביטול תורה?

ודאי שלא.

כי המטרה היא,

בשביל שאני אדע ואבין את מה שנאמר בתורה הקדושה.

אבל אם אני לומד את הבעיה המתמטית הזו,

כן, את פתרון הבעיה המתמטית הזו,

בגלל ההובי שלי לדעת מתמטיקה,

או בגלל שאני רוצה את הכבוד הזה שאני אהיה דוקטור למתמטיקה,

לא לצורך פרנסה, איזה סתם כבוד בעלמא?

ודאי שאסור.

אבל למה יצאו נגדו הרמב״ם בזה? הם לא הביאו את מה שאתה הבנת?

אז זה שתדע. אני שואל. לא הביאו את זה. אז זה שתדע שבזמנו של הרמב״ם

היה הרבה ספקות

מכוח דברים שבזמנו,

כן, לא ידעו,

אלא רק לאחר מכן, חשדו בו,

חשדו בו, מה לעשות? זה מה שהיה. זה היה פה יצר, לא משיכון. חשדו בו, ברור שהיה יצר, זה ברור לי, אבל חשדו בו, חשדו בו, תבין,

חשדו בו, חשדו בו,

בגלל שהיו דברים שהיה להם עילה לחשוד,

אבל ברוך השם

התגלה שהכל עורבא פרח וכל כולו קודש קודשים,

כל מה שעשה הכל לשם שמיים,

די, בזה זה נגמר. אבל הרב אדם לא יכול ללמוד מתמטיקה בשביל מגבולין בקוליה.

בשביל?

אז זה גם מצווה.

אבל סתם אני מדבר בשביל עניין של כבוד בעלמא,

או בשביל לדעת חוכמה.

מה העניין בזה?

בגלל מגבולין בקוליה. עוד פעם, אז אתה חוזר,

אני מדבר לדעת חוכמה גרידא, בשביל להתפאר שהוא בעל חוכמה.

זה ודאי אסור.

אתה מבין?

כל העניין הוא, כל העניין הוא,

כשזה נעשה לצורך,

כן, מצוות,

לצורך ידיעת התורה, זה הותר.

ובנוסף, לצורך פרנסה, כן.

גם לצורך פרנסה.

אבל אדם שלא הולך,

למשל כשאתה לומד היום מקצועות, כן?

לומדים היום בתיכונים

או בעל-תיכונים,

באוניברסיטאות, כל מיני מקצועות שונים, נכון?

אז בתוך כלל המקצועות ישנם מקצועות של למדים,

והם לא נזקקים לאותו אדם.

הוא רוצה להתמחות בתחום.

איקס, אבל אומרים לו, בשביל להתמחות בתחום איקס, תלמד עוד כמה וכמה מקצועות שבדרך.

הם מיותרים, אבל מה?

לתת לו ריבוי בהשכלה.

כי כך עומדים את ה-IQ של הבן אדם, כמה הוא מפותח בשכלו להבין כל מיני דברים.

אם אין צורך בזה, הסרעת תורה.

מובן?

נכון שאני נגד ליבה, וכוח חכמי ישראל היא נגד ליבה,

אבל היום, לכאורה, יש דברים שלמדתי שאם לא הייתי למד אותם אז לא הייתי פחות חוזר לי. זאת אומרת, למדתי דקדוק, למדתי ספרות, איפה לשים את הפסיק, איפה לשים את הדברים האלה, אתה יודע, כל מיני, לשים את פה ולפסיק שם את הנקודה, דברים של דקדוק, של לשון, כל מיני דברים, מתמטיקה, שלום.

לפחות שאני לומד תורה, זה עוזר לי בעבודת השם.

בדיעבד, שם חמורים ללימודים, זה עוד לא לבנם את זה.

אבל לכאורה, את הדברים האלה שלמדתי, לא למדתי אותם בשביל...

אתה לא...

רונן, אתה לא עבדת פשוט לשורש המאבק הזה של לימודי ליבה או לא לימודי ליבה.

אין בעיה, כשנזקקים

לפתור דברים תוך כדי לימוד,

ואם נזקקים לזה, לחוכמת הדקדוק,

או לחוכמת החשבון, התכונה וכדומה,

אין בעיה ללמוד את זה בשביל

שתבין את התלמוד.

אבל כשאתה עושה בזה מקצוע בפני עצמו, נותן לזה איזושהי חשיבות בפני עצמית,

חשיבות עצמית,

כמו שיש לימוד תורה, יש גם לימודי ליבה,

כן?

זה לא מקובל עלינו.

ברוך השם, אנחנו עם ישראל.

עם ישראל צריך לדעת שדבר אחד יש,

כי היא חוכמתכם ובנתכם. אתה צריך לדעת החוכמה היא,

היא דעת התורה הקדושה.

כל מה שקשור לתורה הקדושה זה כלול בכלל. אבל אי אפשר להודות מהתורה. אבל כל השאר הן פרפראות בלבד.

והיה,

אם תוך כדי למדת גם דברים אחרים, וזה לא גובל בביטול תורה,

מה טובו מניים.

אם זה כבר גובל בביטול תורה, אין לך רשות ללמוד את זה.

אבל אם אתה למשל נזקק לזה תוך כדי לימוד,

ואתה יודע שאתה לומד את זה.

הרבה פעמים היו,

תלמידים שמסתבכים בכל מיני בעיות של גיאומטריה,

בעיות גיאומטריות.

יש בתלמוד במסכת סוכה, במסכת ערובין.

אז כשנצרכים היו, אז שאלו את מי שמבין

ולימדו אותה.

תבואו ותגידו, לא, לא, לא, לא, לא מתעסקים עם זה. לא, כי זה קשור ללימוד, ודאי וודאי שמתעסקים.

וחייבים ללמוד את זה.

את אותם דברים חייבים ללמוד, מה שקשור לסוגיה.

אי אפשר להוציא את זה מהתורה, אבל למה צריכים ללמוד עם מישהו אחר?

אפשר להוציא.

עד איך?

לא, אבל לא כולם, לא, אבל לא כולם בנויים לזה.

תבין, בשביל

לדעת למצוא את זה מתוך הלימוד,

צריך להיות לזה גדול ועמקן באופן מיוחד.

אבל זה, למה אני רואה את זה? ברגע שהאדם לא עמקן,

פה יצא הרע, הוא אומר לך, לך תלמד את עצמך שם, אה? ולא כל אחד בנו ללמוד שם, ולחזור, ולחזור. נכון, לכן...

רוב תופס את זה, ו...

זה כבר סיבה משנית. מה שאתה אמרת, אז זה סיבה משנית. אבל פה, אם כל אחד היה מסוגל להוציא,

היינו חוסך לנו, היה הרבה צרות ללכת,

ואנשים אומרים שאפשר להוציא את זה מהתורה, וזה מונע הרבה צרות. נכון, נכון מאוד. כי אתה תקוע, הייתה עולה באוניברסיטה. בשביל זה... הייתה, היה, ואז דובר בעיה להסכנה. שמואל, שמואל, לכן אני אומר, שמואל, תקשיב.

לכן אני אומר,

שבזמן שמגיעים לסוגיות,

בזמן שמגיעים לסוגיות שנזקקים אנו,

כן?

לשם הבנת אותן סוגיות,

לדברים שהן חוכמות אחרות,

אז אכן עוסקים

באותם דברים

כדי להבין את הסוגיות.

אתה מבין?

זה הכול.

אבל יש לפעמים לימודים כשאתה לומד,

שרומדים לך פשוט, גם ירדו לי בחיים, גם לא קשור לתורה. למה? לימוד אנגלית.

לפעמים אני קצת מסתדר, זה עוזר לי פה, שאלה שאלה שאלה. לשבת, מה אתה צריך ללמוד אנגלית?

נגיד, ידיד מישהו איזה משהו,

שפת, פתאום ידיד מישהו, תבין, תבין, תבין. אם המטרה היא,

בשביל שהיא צריכה, אתה צריך להיעזר בה,

אין לי שום בעיה בזה.

תבין, אם אתה צריך להיעזר, זה כמו לצורך פרנסה.

אתה זקוק לצאת לחוץ לארץ, ואתה יודע שבחוץ לארץ אתה לא תסתדר בני אנגלית.

אז תלמד אנגלית, כי זה הצורך שאתה צריך אותו.

אבל סתם איזושהי מידיעת חוכמה, בשביל שיגידו שאתה יודע אנגלית?

ומה המטרה בזה?

אין שום היתר. אתה צריך לדעת שכל חייך צריכים להיות מוקדשים לדבר אחד,

תורה וירת שמיים.

ידיעת שער חוכמות, רק אם אתה נזקק להם,

תוך כדי שאתה נמצא בעולם הזה, אתה נזקק גם לדברים מסוימים,

כי ככה אתה יכול לעבור את הפרוזדורה הצר והקצר הזה של העולם הזה. בסדר.

אבל יש להם ידיעה בלבד,

ואתה לא עושה מזה פרנסה ולא כלום?

מה תכל'ס?

לא חבל על הזמן?

יש דברים שאתה קונה בהם חיי נצח.

אתה הולך לעסוק בחיי שעה

ותפסיד חיי נצח?

אבל אם אתה זקוק לזה לתוך פרנסה, זה כמו שאתה אוכל.

אתה בא ותגיד, איך אתה אוכל בשוטה? ביטול תורה.

ככה זה, אלמלא האוכל לא אוכל להחזיק את עצמו ללמוד.

יש מושג שנקרא ביטולה,

זהו יסודה.

ביטולה זהו קיומה.

בסדר, אין מה לעשות.

אז אם בן אדם עכשיו

זקוק ללכת, לעסוק לפרנסתו במשך

שש שעות ביום, שבע שעות ביום,

ואיצר היום הוא לומד, עוסק בתורה,

קובע את התורה,

מה טוב ומה נעים?

אז לפי זה, השרבה של חלקו. אז לפי זה, מי שלא לומד תורה,

הוא הולך לעבוד,

אז גם העובדה שהוא עושה עבירה,

כי הוא לא עושה את זה בשביל תורה.

אם הוא עושה לצורך פרנסה?

אה, אם הוא לא לומד תורה.

הוא לא לומד תורה. אז כל מה שהוא עומד זה גם לעבירה.

אפילו שמותר כאילו לעבוד, אבל זה לא לתורה.

אם זה לא לתורה, אז מה זה, למה זה? תראה,

זה כבר דרגה.

אני מרשה לעצמי לומר שזה דרגה.

לא כל בן אדם, כן,

אתה יכול לבוא ולהגיד, תשמע, עצם זה שאתה הלכת, עסקת לצורך פרנסה,

ממילא לא היה לך יותר לזה,

יש יותר לזה.

מאחר ולמעשה כך

אפשר להחזיק בית,

כשיש אישה וילדים, יש צורך שלהם,

אז אדרמה.

חזל אומרים,

עושה צדקה בכל עת. איזה הוא עושה צדקה בכל עת?

מי זה?

מי זה? אומרים חזל, זה הזן,

בניו ובנותיו, כשהם קטנים.

זה נקרא שאתה עושה צדקה בכל עת.

אז אי אפשר לבוא ולומר שזו עבירה.

אבל ברור שבעומק, כאשר בן אדם, למשל,

ראוי לזה ללמוד תורה,

ובכל זאת מזלזל בלימוד התורה הקדושה,

לא אכפת לו, אז ודאי שיתבעו אותו על ביטול תורה, על אותן שעות שהוא יכל ללמוד ולא למד.

זה ברור.

אותן שעות שהוא יכל ללמוד ולא למד, על זה יתבעו אותו.

על זה שאין שום היתר.

וזה לאו דווקא אלה.

גם אותנו.

אם חלילה יהיה זמן שאנחנו יכולים ללמוד ולא למדים,

גם זה אותנו לטבור.

למה אתה מבזבז את הזמן על שטויות והבלים?

אם אין בזה חיזוק הדעת, אין בזה חיזוק ביראת שמיים.

אלא מה? סתם לדבר, לפטפט.

מה היה אצל פלוני? מה היה אצל אלמוני?

מה זה קשור אליך? מה זה לא אכפת לך? מה זה מעניין אותך?

לכן, בן אדם צריך להשתדל כמה שיותר

לקשור את עצמו לתורה ויראת שמיים.

אתה מבין?

אבל, כמובן שבן אדם שיש בכוחו,

כן?

פעם שואלים אותו, שואלים אותי,

מה, בן אדם חייב ללמוד כל היום?

לא מצאתי בעיה.

בכל הפוסקים לא מצאתי שבן אדם חייב ללמוד כל היום.

אבל אם אני הולך ולומד כל היום זה בגלל שאני חושב

שזו המתנה הגדולה ביותר על האדמות שאני לומד כל היום.

אם אדם יכול להחזיק ולקבל את הכתר,

כן?

כתר של המלך.

אז צריכים להגיד, אתה חייב להחזיק כתר?

הוא הולך ורץ להחזיק את הכתר.

למה? כי הוא מבין את החשיבות של הדבר הזה.

אותם אלה שעמלים בתורה כל היום בגלל שהם מבינים את החשיבות

שבדבר אז מוכנים אפילו לוותר קצת מעולם הזה בשביל זה.

שווה?

שווה מאוד.

בעצם מוותרים, מוותרים הרבה רעים. מה?

אפילו אלה שמוותרים קצת לא יכול להיות שכן מוותרים הרבה. יש כאלה שמוותרים על הכול.

יש.

יש כאלה שחיים בדוחק מאוד ואני אומר את זה מתוך ידיעה.

בדוחק מאוד.

לפעמים חסר לו את השקל בכיס בשביל לקנות את

הלחם הביתה.

הוא צריך להמתין לשעת כושר עד שיהיה את האפשרות הזו.

הוא מבין יותר קצת. יש לוותר הרבה, זה כמו איך אומרים רבי אלעזר וזה שהיה אשר גדול ועזב את התורה. רבי אלעזר, מי?

אמרנו למה לא עסקת בתורה כלום היית אשר כמו אלעזר בלחרסום.

הוא עזר בלחרסום.

הוא ביטר על העולם הזה.

הוא היה לו אפשרות, הוא היה לו אפשרות

היה לו, אבא שלו הנחה לו ירושה גדולה מאוד

כן, הוא שם מנכ״לים, שם סמנכ״לים, שם עוזרים, הלך ללמוד, כסף לא היה חסר לו

אבל הוא הסתפק בסנדוויץ' והלך ללמוד

זה השרבה שלך על כל

אבל זה, אבל אחד כזה, כן, הוא יקבל שכר פחות

ממה שיש אחד שאין לו את האפשרות בכלל אבל היא שמעת היא הפוך, לא, לא, תקשיב, הפוך, אדם,

אדם שלומד, אחד שהוא עשיר ומתנה כמו, נכון, רבי יהודה,

נו, נו, נשיא, רבי יהודה היה נשיא,

שבזמנו היה,

נו,

היה עוד אחד שהיה עני בתקופתו,

בר חלפתא, בר יישר וחלפתא, נאמר הפוך, נכון שרבי חלפתא התורה שלו מאוד גדולה יותר אבל הסתבר שרבי יהודה יותר גדולה כי הוא היה עשיר אבל מתנה כמו עני

וחי כאילו אני,

בלי להתקיים במאור, כי יש לך אושר ואתה חי כאילו אני יודע שהדברים הם בדיוק הפוכים

ומכוח זה אמרתי מה שאמרתי

אשתו של רבי שמעון וחלפתא השיבה לרבי

וכי אתה יכול למלא את החיסרון של העולם הבא שלנו

אתה למדת תורה מתוך הרווח, אנחנו למדנו תורה, הבעלי לומד תורה מתוך הדחק

כשזה לומד לימוד תורה מתוך הדחק מעלתו גדולה יותר מאשר לימוד תורה מתוך הרווח ותקשיב, זה עוד עניין

אבל העניין הזה של להבין, אין לך כלום בבית ואתה ממשיך בכל זאת ללמוד

אתה יכול לבוא הביתה ולגלות שאין לך מה לאכול

העצם זה שאתה חי כל הזמן במצב כזה שאתה לא יודע מה צפוי ברגע הבא

אתה מקבל טלפון הביתה, תקנה דבר כזה וכזה וכזה ומתכלס

אין לך כסף לקנות ובכל זאת זה נקרא לימוד תורה מתוך הדחק

מעלתו של זה היא גדולה מאוד מאוד

שהוא מפקיר את הכל

בכל זאת הוא, אבל חז״ל אומרים לא ניתנה תורה לאוכלי המן

מה הכוונה לאוכלי המן?

כי גם במן

היום הם אוכלים, מחר מה יהיה? הם לא יודעים, ירד, לא ירד,

היו צריכים להיות,

הלכות הם בטחון והקדוש ברוך הוא שיהיה,

אבל לא היה להם

היום היה להם, למחר כבר לא,

אין להם, אין להם עדיין מה שצריכים למחר

נכון מאוד, זה גובה

זה גובה, זה הביטחון, אז חיו על סמך הביטחון

זה מה שאומרים לאדם שרוצה לגדול בתורה

אומרים לו, אתה רוצה לקבל תורה,

תסתפק במה שיש לך היום, עכשיו יש לך מה לאכול,

תגיד לתורה ברוך הוא, מה יהיה מחר?

השם גדול, מה אתה דואג?

תחיה עם הביטחון, אבל זה אחד מהקניינים, ודאי,

קניינים נעלים ביותר

וזה משבשב אותך חזק

ואני רשאי לומר שקצת מהניסיון הזה היה לי

ויש לי

שיש מצבים שאתה לא יודע מה יהיה הלאה

מי שזן אותך עד היום

יזון אותך הלאה גם כן

לא פעם

פנו אליי בבית, לא משנה מי

מה יהיה?

אמרתי להגיד, ומה יהיה עד היום?

מי שנתן לי עד היום הוא חי לנצח

ייתן לי הלאה

ואם לא ייתן לו אז הוא החליט לא לתת

מה שיהיה יהיה

כשבן אדם חי בצורה שכזו

דבר לא מעיר עליו שום דבר

הוא יודע שהוא תלוי בחסדי השם

צריך לעשות את ההשתדלות, זה כן, אני לא מכחיש

צריך לעשות את ההשתדלות

אנחנו לא בדרגה כזו שאפילו את ההשתדלות לא נעשה

גדולים וטובים

ראשונים

היו בדרגה כזו

אבל אנחנו לא בדרגה כזו

אבל אבל אבל כשאדם עושה את ההשתדלות מעבר לזה הוא לא צריך שום דבר

בטח בהשם ועשה טוב

השלך על השם אהובך והוא יכלכלך

ואני אומר לך שאני מרגיש את זה

לא יום ולא מים

לא שבוע ולא שבועיים כבר שנים

שנים כך

כשאני נזקק לאיזשהו דבר מסוים הקדוש ברוך הוא נוטה לי

נותן

מאיפה איך

אני אפילו לא שואל שאלות אבל יש לי אבא

אבא נו מה מה

זה אבא כזה שאפילו למעשה אתה לא צריך לבקש ממנו הוא יודע בדיוק מה אתה צריך והוא נותן גם בלי שתבקש

אלא מה לפעמים הוא יוצר שאתה תבקש כי הוא רוצה לשמוע את הקול שלך

זה נעים לשמוע את קולו של הבן אז הוא יוצר לך חסרים כדי שתתפלל

כדי שתבקש ממני את קולך

כי קולך ערם אמר רך נביא בפרט אדם

בפרט אדם שעוסק בתורה בכל כוחו

אדם שעוסק בתורה בכל כוחו הוא האהוב לפני בורא עולם

וכי יש בנבראים יותר מאותו אחד שמפקיר את הכל

הכל רק בשביל דבר אחד להידבק בבורא עולם

את הכל הוא מפקיר

שום דבר רק

שם יתברך כמה כבר יש כאלה נבראים בעולם שכל כולם

רק רצון השם אלפים

בסך הכל אלפים

מתוך העם היהודי

אם זה יחסית לכל העולם זה מתוך מיליארדי מיליארדים

נו מה זה אלפים כנגד כמה מיליארדים בעולם?

אני לא יודע אם זה 0.0 אחוז אפילו זה לא

נו אז מתוך כל העולמות כולה

יש כאלה שהם יחידים לבורא עולם יש להם מעלה מיוחדת

לא מזמן מישהו

פלד ואמר שכשאתה רואה אחד כזה אתה צריך להרים אותו

כמו לולב

ולנשק אותו זה החפץ של מצווה זה

זה ספר תורה זה

אתה מנשק ספר תורה?

כן

אחד כזה אתה מחויב לנשק אותו

יותר מספר תורה

היא כל כולו קודש, קודש קודשים, התורה נמצאת בתוכו

הגמרא אומרת כמה טיפשה אהנה דקיימן מיקם מספר תורה ולא קיימן מיקם מתלמיד חכם

כמה טיפשים אותם אלה שעומדים לכבוד על ספר תורה אבל לא עומדים בפני תלמיד חכם, טיפשים

התורה נמצאת בתוכו

כשאתה רואה אותו בוער באהבת השם

ממה זה נובע?

מהכעס אצלו או מזה שהוא

כל כולו יש התורה?

עומדה שבשאר הדברים בעולם הזה הוא לא כועס מה פתאום בזה הוא פתאום כועס?

כי אהבת התורה בוערת בו, אהבת השם בוערת בו

לכן אלה כואב להם לראות עוולות ועבירות

כי אלה שחדורים ביראת שמים אמיתית ואהבת השם כואב להם לראות את זה

נכון יש מצוות תוכחה

אבל מישהו שאל אותי נו ואם הם לא שומעים?

שאל אותי החתן שלי אני הייתי בפתח תקווה השבת שאל אותי החתן

אה... יש אומנם חלול לשבת אבל מה אין מה לעשות

אמרתי לו אבל לפחות צריך לכאוב שיכאב לך

שמע הערעות היא שאני נאנח

וכואב לי על מה שאני רואה מול עיניי

אם זה חלול לשבת אם זה פריצות

אבל אין מה לעשות נו מה...

אמרתי לו אבל לפחות תכאוב לך

אני לא מבין בא מישהו ונותן סטירה לאבא שלך כל יום אז אתה תהיה אדיש?

גם אם אתה לא יכול להגיב לו אבל לפחות שיכאב לך

זה המינימום.

יש רבנים גם היום לדורנו שלומדים תורה על מלא מעניין יראת שמיים.

שמר רחם.

שמר רחם. זה הדברים שהם הניסיונות של דורנו אנו.

לא רק בדא דמשיחא.

דורא דא דמשיחא.

אבל צריך לדעת גם כן,

שהמודד יראת שמיים, אסור שיהיה,

האדם יחליט מכוחו הוא כמה זה ירא שמיים או לא.

כי באמת המבחן הזה הוא מבחן

קצת בעייתי.

הוא לא כל כך אובייקטיבי. רק אם יבואו כמה וכמה

ויגידו לך בבירור, תשמע, הבן אדם הזה,

נוכחנו.

לא אני לבד, ולא זה לבד, ולא זה לבד, ולא זה לבד.

זה מבדיקה. בדיקה עמוקה.

רב שזורק סתם ילד מישיבה. בדיקה מעמיקה. בדיקה מעמיקה. יש, יש, יש, יש, יש, יש, ככה דן דיני נפרשות.

אתה, אז בוא אני, מה עם כך דיני נפרשות? אז בוא אני אגיד לך.

החפץ חיים קיבל את הגב שלו.

היה איזה רבי אחד, ראש אישי ואחד.

כשהוא זרק איזה מישהו,

אז הוא סובב את הגב שלו כשאיזה לוחם באיזה כנס.

אתה מכיר בטח את המעשה הזה.

כשאותו אחד אחר כך פקד, היא אחר כך עשה צרות לישראל.

ובגלל שאותו ראש אישי ואז זורק אותו כשהוא היה קטן,

אז החפץ חיים שולב את הגב שלו שיהיה, איזשהו כנס, שהוא לא יראה אותו.

אני חושב שהוא זהב, אבל הוא סתם יפיל.

יש כל מיני דברים. אני מבין, אני מבין. יש נפילות. לא, לא, תרשה לי. אני מבין, רונן, שאתה לא באת לשאול, אתה באת לפסוק את פסוקך. בסדר, נגמר.

אז אין לי מה לדבר.

אם אתה רוצה לשמוע צד שני למטבע, אז אני אגיד לך.

אבל אם אתה כבר מוחלט אצלך, אז אין לי מה להוסיף.

לא, לא, לכן תקשיב. אני אומר שבמצב הזה,

שאתה החלטת בוודאי שאין בו יראת שמיים,

אז אני לא מסכים איתך.

אני אסביר לך גם כן למה.

אני יכול לומר משהו הפוך ממה שאתה אוחז ושאסור לי.

לא, תודה.

אז אני אגיד לך מה שאני חושב.

אני גם מאוד מאוד חם בנושא הזה,

אבל

לבוא ולומר שבוודאי לא יראת שמיים,

זה לא...

למה? כי יש את העניין של השוחד

והשוחד מעוור עיני חכמים.

מה העניין של השוחד כאן?

מאחר וזו הישיבה שלו

ובשביל תלמיד כזה תיפגם התדמית של הישיבה שלו

וייתכן

שבגלל זה לא ייכנסו תלמידים כי יראו תלמיד כזה אצלו

וייתכן שהוא מוסיף בתוך המחשבות הללו שאולי יהיה יותר טוב לו ישיבה אחרת

יש כמה וכמה מחשבות וזה גורם לו בן אדם

איך אומרים שיהיה סומה בעיניו ולא יראה את הראייה שאתה רואה

אתה אובייקטיבי כי אתה עומד מהצד

הוא יש לו את השוחד

בוא תבדוק אתה את עצמך בזמן שאתה משוחד איך אתה בודק דברים

פה יהיה המבחן שלך

ואז כמובן אם תיפול חלילה אז כל אלה יגידו אתה לא ירא שמים למה אתה לא עומד במבחן

חסר בני אדם שלא עומדים במבחן כשהדבר מגיע אליהם

למה? למה? תשבו ותגיד לי,

למה המבט,

אם תבוא ותגיד לי,

אם תבוא ותגיד לי, למה ההסתכלות שלי היא כזו,

דע לך,

אני קצת יותר מבוגר ממך

והניסיון של חוכמת החיים שיש לי היא קצת יותר גדולה משלך

ואני נוכחתי שדברים שהיה אצלי בעבר פשוטים,

נוכחתי שזה לא כך.

ההסתכלות שלי היום היא הסתכלות יותר בוגרת,

יותר אחראית.

אני לא פוסקת פסוקים מייד על פי ראייה כזו או אחרת.

לוקח לי זמן שאני בודק היטב, היטב, היטב, היטב, היטב,

וגם ברוב הפעמים לא מוציא החוצה, אלא עוצר את הדברים בתוך ליבי.

כשבא בן אדם ואומר לי, תשמע,

ועשית בדיקה לעצמך כמה אתה ירא שמיים?

אני שואל את זה שמדבר בהתלהבות.

האם עמדת פעם מול המראה והסתכלת ובדקת עד כמה אתה ירא שמיים?

אמנם נכון, כולנו צריכים לתבוע ירא שמיים.

אבל לבוא ולהחליט,

אני מדבר בגלל שאני ירא שמיים, ההוא לא ירא שמיים.

על פי מה אתה קובע את זה?

בגלל שבאיזושהי נקודה מסוימת ראית שהוא לא עושה לפי ההלכה?

נכון, זה לא ראוי שיהיה.

אבל אתה כבר פוסק את העניין, לא, הוא לא ירא שמיים.

ואתה עושה הכל על פי ההלכה?

אם אנחנו נעקוב אחריך, נבדוק כמה דברים ישנם שאתה לא עושה על פי ההלכה.

אני לא, אני לא מתכוון לרמוז או לדבר.

אבל ברור לי הדבר,

ברור לי הדבר,

שכשיש הסתכלות כזו, שהיא לא נובעת מלב טהור,

אז כבר מוצאים משהו.

מוצאים משהו.

אתה יכול למצוא על גדולי עולם דברים לא בסדר.

למה? כי הראייה שלך היא ראייה שנובעת לא מלב טהור,

לא מלב נקי.

אם אתה פועל מתוך לב טהור ולב נקי, ורק בורא עולם אכפת לך,

אז ההסתכלות שלך, ההסתכלות תהיה הסתכלות אובייקטיבית.

ואז כבר תהיה הסתכלות שונה.

מעורב בזה גם איזשהו

פעמים אינטרסים.

או נטיות כאלה של להתכבד בכלול חברו.

הוא מטיל מום באחר,

בשביל שבזה הוא כביכול, אני יותר טוב ממנו. הוא כזה ואני אחרת.

מבחן שקשה לבן אדם

להכיר את עצמו.

קשה.

אבל זוהי מציאות.

לכן,

כשחייבו אותנו בישיבות ללמוד מוסר,

זה בשביל שאתה תתבונן בעצמך מה אתה.

לא שתכיר ותתבונן מה להוכיח את השני.

ישנו אדם שאוהב,

הוא לומד מוסר בשביל ש...

ככה הוא נהנה שהוא יודע מה להוכיח את האחרים. לא, לא.

לא זו המטרה. בשבילת שלבות הם שיודעים להגיד את המילים.

להגיד. בשביל הדרשות. בשביל הדרשות. אתה מבין?

להתפאר בזה.

או לקבל משכורות, או וכדומה. אתה יודע איך שמגיע הבחירות. תוקפים את ההוא והוא צועק. אתה מבין?

אז מה?

תתבונן בעצמך.

תסתכל במראה.

ותבדוק

מהם הדברים שכתובים כאן,

אם הם קיימים בי

או שלא קיימים בי.

היה פעם איזה מישהו ששאלתי אותו,

למדתי בישיבה,

למה אף פעם אני לא לומד אותך מוסר?

מוסר זה דבר כזה נפלא.

זה קוויטי הזה. אז הוא אמר לי, אתה יודע מה שהוא אמר לי?

הוא היה כנה איתי.

הוא אומר לי כך,

כשאני לומד מוסר,

אני מרגיש שהוא מדבר אליי,

ואומר לי, אתה לא בסדר.

אתה לא בסדר.

אני לא מסוגל לעמוד כנגד אחד שכל הזמן אומר לי שאני לא בסדר.

לכן אני לא לומד מוסר.

הרב, שכתוב. אתה מבין? הוא היה כנה איתי.

הרב. ואגב,

הוא היה בעל מעלה גדול,

אבל בחלק הזה הוא היה יודע,

יודע, הכיר את עצמו.

הוא הכיר שיש דברים שהוא לא בסדר,

והספר מדבר אליו.

זה כבר טוב.

כי יש כאלה שאומרים, יפה, הוא לומד מוסר.

ומה זה אומר?

אז זה לא בסדר,

וזה לא,

על עצמו הוא לא מסתכל.

הוא בא מתוך נקודת הנחה שהוא מאה אחוז.

הוא גלט.

לכן בן אדם צריך לשפוט את עצמו, לבדוק את עצמו.

מתי תהיה המבחן?

רק אם יש מישהו אחר

שאליו הוא יוכל ללכת

ולהתייחס ולחשוב ולהתבונן יחד איתו. הגאון מבין לחיפש מישהו שיוכיח אותו.

הגאון מבין לה.

הגאון מבין לה. מדובר פה על אדם

שהוא בבחינת מלאך.

בידיעת התורה שלו אין מה לדבר, בעמר התורה שלו אין מה לדבר, בדקדוק ההלכה שלו אין מה לדבר.

הגיע לדרגות עצומות ונשגבות, והוא חיפש מישהו שיוכיח אותו.

למה? כי הוא ידע בעצמו שאדם באופן טבעי מסתכל על עצמו בצורה מושלמת.

מי כן ראוי לראות את הנגעים שלי?

מישהו אחר.

בן אדם שאוהב באמת דברים אמיתיים, אתם יודעים מה רואים עליו?

שכשבא מישהו להוכיח אותו, אומר לו,

אני מודה לך מאוד

שאמרת, אני אבדוק את הדברים.

אם אכן כן נכונים,

אני אודה לו שהוא עמיד אותי על טעותי.

ואם לא, בסדר.

זה טעות, אתה טעית בהסתכלות שלך.

אבל צריך לקבל את הדברים, למה לא?

אדרבה,

אדם שמציל אותי בשביל לא ליפול לתוך נהר,

נהר, כן, לתוך נהר, אז אני אכעס עליו?

אני אנשק אותו?

הוא מציל אותי?

הרב, שתציל. אה, היה לו כוונה אחרת?

מה אכפת לי בכוונה? בתכל'ס הוא יציל אותי.

מה אכפת לי מה הכוונה שלו?

אבל אותי הוא הציל.

הרב, שכתוב. זה קשה.

משום שכשבא בן אדם לפגוע, לדבר עליך או להוכיח אותך,

הוא פוגע באגואיסטיות שלך.

כן?

באגו.

הוא פוגע באגו, אתם מבינים?

הוא פוגע באגו שלך, וקשה לבן אדם להתמודד עם זה.

לכן מיד הוא פולט.

הוא אומר לו, אתה מדבר אליי, ממי אתה?

אתה תוציא את זה מתחילים.

מה עושה? תשמע, תשמע. מה זה עוזר?

תקשיב, תבונן בעצמך.

הוא צודק או לא צודק?

אה, זה כתוב.

אבל אם זה בן אדם כזה, אתם מבינים,

אתה כבר מכיר אותו לא מהיום.

שהוא רק אוהב להעיר בלי לבדוק. רק לעיר, כל הזמן.

אז די, אחד כזה אין מה לשמוע אותו.

כן, אבל מה זה הדומה למלאך?

אתה יודע מה זה דומה למלאך?

מה זה דומה למלאך?

שהוא לא דואג לאינטרס של עצמו, רק לאינטרס של בורא עולם.

בדרך הזו כמעט אתה תפסול את כולם.

היום בדורנו למצוא אחד כזה שהוא דומה למלאך?

קשה מאוד.

שיש לו רק אינטרס אחד, מה בורא עולם רוצה.

מבין?

לכן, אתה צריך לדעת אומדן כלשהו.

אחד כזה שהוא מוחזק לאדם כשר,

והעולם מחזיקים אותו לאדם כשר,

ואתה לא יודע מעבר לכמה פסיקים מסוימים שהוא לא מדקדק בהלכה, זה עדיין לא הופך אותו.

לא כולם מגיעים לצדקות של מאה אחוז.

אולי זה הדברים שבהם יש לו את הניסיונות.

אתה מבין?

אם זה בן אדם שהוא לא חס לכבוד בוראו בכלל,

לא אכפת לו, הכל איתו משחק,

משהו אחר. וזה ברור, אני מדבר, אם ברור לך,

אחרי שבדקת, גם עם אחרים,

ונוכחת,

שהוא לא חס לכבוד בוראו בכלל, לא מעניין אותו כלום.

את כל התורה שלו זה רק חלילה קרדום לחפור בה.

על זה אני לא מדבר.

אבל באופן סתמי נורמלי,

גם אם אתה מוצא פגמים כאלה ואחרים,

אי אפשר, בגלל שאתה לא מוצא בני אדם מושלמים, אז כבר יהפוך הדבר שיהיה מותר לך לדבר ולפסול אותה.

אבל נקודה שרציתי לחדד,

זה לא עובד גם אם רואים את זה.

לפעמים יש מישהו שחיתן לך אבות ועובדים בפני עתידו.

ולפעמים דווקא הוא יכול להוריד מישהו אחר מעבודת השם.

זה הנקודה שאני חושב. הוא עשה את זה בכוונה?

הוא צפה. זה יכול להיות בדרך ליצנות, זה יכול להיות בדרך ליצנות. הוא צפה את זה. אז זה נכון, אז תתחשבנו אותו בשמיים.

לא, לא, לא. שת תביא. בעצם זה מישהו מעבודת השם, זה לא משנה אם יקראו לך רבי או לא רבי.

זה הדבר הכי חמור שיש. נכון. להוריד מישהו מעבודת השם, זה דבר הכי חמור שיש. אז לכן אני אומר,

מה התקנה של אחד כזה שגרם חילול השם?

יש לפעמים מצבים שאתה יודע מה?

כזה, התחיל להתחזק בתשובה.

והוא רואה אותך,

ותוך כדי שהוא רואה אותך, הוא עוקב אחר כך ורואה שאתה מזלזל.

אה, ככה? אה, זה סתם ככה, לא? זהו, חזר לדרכו.

אז יבואו ויגידו, אתה בגללך,

אתה לא ירא שמיים, בגללך הוא חזר...

מה אתה רוצה, מה?

עד כדי ככה אתה הופך אותו לאדם בן אדם.

אלא מה? הוא יקבל עונש.

הוא הולך, הבן אדם הזה יקבל עונש.

זה נכון.

על חילול השם

נפרעים מהאדם,

נפרעים גם דברים בדרך קשה.

אבל מה זה קשור אליך? בגלל זה אתה צריך ללכת ולפסול אותו?

זה העניינים, בן אדם למקום.

כדוש ברוך הוא כבר יטפל באותו אחד,

שאף הוא חילול השם.

חילול השם פירושו שגורם לבני אדם אחרים להתרפוד בעבודת השם.

אבל אתה לא יכול לפסול אותו בגלל זה.

זה לא ייתכן ש...

לא אמרתי את זה, דיברתי על הדברים בקום ועשה.

במזיד.

בקיצור, אתה טוען שהוא מסית ומדיח כמו ירמה בנבט.

במזיד. זה לא דעה. יכול להיות שזה עניין של... איך אומרים?

גייבה.

גייבה, שכאילו...

הוא חושב שהוא... הוא חושב שהוא... אה... איך אני אראה את זה?

הוא מסתכל על האחר בביטול, אתה אומר.

זה נובע אותו מגאווה.

כן, הוא חושב שהוא...

אם מישהו מנסה להתקדם, אז הוא כאילו...

יכול להיות שהוא בלעג.

יש דברים כאלה גם קצת נגדונים, נכון? כן, אבל הוא התכוון.

אבל כל ההמשך

של ההידרדרות שקרה אחר כך,

זה הוא עושה... ידע מראש שזה מה שיהיה?

הוא עושה את זה בכוונה?

זה תלוי בזה. אם בן אדם באמת ידע שבדרך הזו הוא יוציא את ההוא מעבודות ה'

זה גזר של ערמה בנבט.

זה יכול יותר למחטיא את הרבים.

זה מסית ומדיח, זה כבר אין מה לדבר.

אתה מדבר בסתמה על אדם

שבטעות לא צפה עד כמה המעשה שלו ירחק לכת

וידרדר את האדם האחר

לכדי לעזוב את עבודת ה'.

על זה אתה מדבר.

אז כבר עניתי את התשובה מקודם.

מאחר והוא לא עשה את זה בכוונה,

וגם לא צפה שזה מה שיהיה.

אלא מה?

פעמים שנכשל בדברים מסוימים כאלה ואחרים,

אז התחשבנו איתו, זה נכון,

אבל בשביל זה ללכת ולפסול אותו ולדבר עליו?

אין היתר לזה.

כשתפתח את הלקלות לשון הרע,

אתה לא תגלה היתר לאחד כזה שחלילה בטעות

עשה איזשהו דבר וגרם חילול השם.

רק אם הוא עושה את זה בלי יראת שמיים בכלל.

לא מפריע לו בכלל לעשות את זה

פעם ועוד פעם ועוד פעם.

הרגיל עצמו בעבירות מסוימות.

זה חמור מאוד.

אתה מבין? אבל רוב אלה שאתה מדבר עליהם,

זה כאלה או שנכשלו מחמד השוחד שנפלו לתוכו,

כן?

או בגלל, כמו שאמרת, הגאווה.

הוא לא היה מודע להכיר את עצמו בצורה ראויה.

יש הרבה כאלה שמחזיקים את עצמם כמעט חצי משיח,

ובגלל שהוא מחזיק את עצמו חצי משיח, אז הוא מרשה לעצמו,

אתה מבין? לעשות פעולות כאלה ואחרות.

בגלל שהוא אוי ואבוי בשביל שידבר עליו.

אוי ואבוי בשביל שיביע דעה נגדו.

צריך לדעת שהדברים האלה של יראת שמיים זה המון המון תלוי במידות של בן אדם.

ובן אדם צריך לדעת להכיר את מקומו, איזה חכם המכיר את מקומו.

אל תקפוץ ותחשוב שאתה כבר מי יודע מה.

עדיין אתה נמצא במקום מסוים.

תמיד ראוי, אפילו הגעת להיות גדול הדור,

תמיד ראוי שהבן אדם יתייעץ

אם

גדול ממנו או גדול כערכו על כל פנים.

דרך אדומה שעכשיו חשבתי, אני אומר לך, תראו, הנה הרב ביצימאן מכאן פעם היה פה,

ממש הוא דיבר איזה אחד עם מפתיע של ראשי הישיבות,

אמר לו, תביא איזה בחורים, לא משנה לחזק את ה...

אווירה בישיבה, כן. אז הוא אמר לו, הוא אמר משפט אחד,

שהוא לא זוכר את כל המעשה,

הוא אמר משפט אחד, שהוא ראה בעיניו מייד,

הוא אמר לו דבר אחד, הוא אמר, מה יצא לי מזה?

מה יצא לי מזה?

אמר, מה זאת אומרת? אתה אמרתי עכשיו לחזק, רבים ברוכים, להרבות תורה ותומדים מטעות, אתה אומר, מה יצא לי מזה?

כאילו,

אתה רואה אם אתה שומע את זה? שוב,

שוב, אז מה ראית כאן?

שהוא מחפש את האינטרס שלו.

בסדר גמור.

אז גם אם זה לא נכון,

אבל בשביל זה אתה תפסול אותו ואתה תתחיל לדבר עליו.

לא, לא,

אבל אני לא אחזיק ממנו.

מה, מה? אבל אני לא אחזיק ממנו. לא נכון, גם זה אני לא מסכים איתך.

משום שאם אתה חושב שכל אלה שאתה מכיר הם באמת

ממש

משוללים מאינטרסים, אז אתה טועה.

האנוכיות זה חלק מהאדם,

והאדם באופן טבעי, מה הוא רואה? את עצמו.

זה הכל.

במצב הזה אתה תפסול כבר את כולם, אתה תבדוק אחר כולם, אתה תגלה, כולם יש לו את האינטרס האישי שלו.

זה טבעו של אדם,

טבעו של עולם שזה כך.

תבדוק בעצמך, תגלה שגם אצלך זה כך.

אלא מה?

אתה בא ואומר, תשמע, אם אתה בא לבוא ולכהן בתפקיד כזה,

אז ראוי שיהיה קצת שונה הגישה.

מסכים?

אבל לפסול אותו, להגיד שיהיה מותר לדבר עליו, ללכלך עליו, או משהו כזה,

לא מקובל עליו.

לא מקובל עליו, אפילו אכבד אותו.

משום ש...

בסדר, אין מה לעשות.

לא כולם מאה אחוז.

תורה לא אמרה שבשביל לכבד את הבן אדם, אז אתה חייב שיהיה מאה אחוז.

עצם הדבר שהוא מוחזק בכשרות,

הוא אדם שיראת אלוקים על פניו. אלא מה?

יש לו עניין של מידות פה ושם.

לא כולם הגיעו להיות ניקים לגמרי במידותיהם.

ככה זה.

מה אמרת, רפאי?

אמרתי שיש לו משפט דן, רוב האנשים הם כאלה. נכון.

לא משהו אחר, אבל אני לא אבין.

בסדר.

טוב.

וואו, כבר הגיע הזמן.

לא אשמח ללמוד כלום, אבל לפחות מוסר היה לנו.

נכון.