מסכת שבת | דף עד,ב והלכות טוחן הרב אבנר עוזרי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו הזכרנו אתמול את העניין של איסור טוחן נעסוק עכשיו בכמה וכמה הלכות

שקשורות למלאכת טוחן

קודם כל הגדרת המלאכה

עניין מלאכת טוחן הוא לקיחת גוף אחד וחילוקו לחלקים קטנים

כלומר אם הוא לוקח דבר גדול

ומחלק אותו לחלקים קטנים

כמובן שאנחנו נראה בהמשך

כמה קטנים הם צריכים להיות כדי שיעבור בזה על איסור טוחן.

על כל פנים

זו ההגדרה של המלאכה,

שהוא לוקח גוף אחד ומחלק אותו לחלקים קטנים

ולכן

הטוחן גרעיני תבואה או שוחק תבולין,

הרי זהב מלאכה, חייו חטאת.

זה מה שהוא עושה בתחילת התבואה, הגרעיני התבואה או התבולין.

מלאכת טוחן שייכת גם בדברים שאינם אוכל.

זה מה שלמדנו אתמול

שרב מנשה מביא

הימן דה סאלי צילטה, צילטה פירושו לדבר

לוקח וחותך עצים קטנים, עצים,

וחלק מהם זה הופך להיות נסורת.

ואפילו בכל זאת הגמרא מביאה שיש בזה טוחן.

אם כן רואים

שגם בדברים שאינם אוכל שייך טוחן

כגון השוחק מתכת

או עץ

על מנת להשתמש בנסורת שלהם.

מלאכה זו אסורה בין אם טוחן בכלי,

כגון ברחיים או במדוכה,

ובין אם טוחן בידו או על ידי מזלג וכדומה,

וכן לטוחן בפיו על ידי לא יישא.

כלומר, אם אדם

מכניס לפיו

ולועז דבר מסוים,

וכוונתו לא לצורך אכילה אלא רק לרוצה לרסק את הדבר בפיו,

אז בזה עניין טוחן.

אז ברור שאם הוא רוצה לאכול

והוא לועז את זה

כדי לאכול, פשוט

שיהיה מותר.

והוא הדין על מנת להאכיל תינוק.

אם אמא מאכילה את בנה,

ישנו איזשהו דבר שהוא גדול מדי לתינוק.

היא רוצה קודם ללעוסו,

כן, ללעוס את הדבר ההוא בשביל שיוכל התינוק לבלוע את הדבר הזה.

יהיה מותר, מכיוון שזה נעשה לצורך אכילה,

וזה דרך אכילה.

בגמרא בשבת דף ע״ד למדנו הימן דפרים סילקה חיה משום טוחן.

רש״י אומר שלוקח סילקה,

שזה טרד, מה שבהרנו אתמול,

לחותך אותו חתיכות דקות, איזה מין ירק

שחותכו חתיכות דקות.

יש בזה מחלוקת בראשונים

איזה סוג ירק יש בזה איסור טוחן.

ישנם מהראשונים שסוברים, זה הבאנו כבר אתמול,

אבל

נחזור על זה שוב,

ישנם ראשונים הסוברים

שאם הירק ראו לאכילה כשהוא חי, אין איסור לחתוך אותו לחתיכות קטנות.

רק בדומה לסילקה.

סילקה זה ירק כזה שאינו נאכל כמות שהוא חי,

וממילא החיתוך נעשה על מנת שיוכל לבשלו,

ובזה הוא מכין אותו לאכילה.

אז אי אפשר לאוכלו מייד,

אלא רק

חסר עדיין את הבישול של המאכל הזה.

אבל ירק כזה שראוי לאכילה מייד,

סוברים אותם ראשונים כשאין בזה איסור טוחן.

ממילא סלט ירקות לשיטת אותם ראשונים,

אין בזה בעיה,

כי מייד אחרי שהוא חותך את הירקות,

יכול לאכול את זה.

לעומת זאת, יש אחרים הסוברים,

זה הרשב״א.

הרמב״ם סובר,

שמוכח ככה משמע מתוך דבריו,

שדווקא במחתך ירק על מנת לבשלו,

אבל אם זה לא על מנת לבשלו אלא לאוכלו כשהוא חי,

אז אין בזה איסור.

כך מביא גם ככה לאחד מהנושאי כלים

על הרמב״ם, שסובר שזה כוונת הרמב״ם.

שבירק כשהוא חי,

שאפשר לאכול או חי,

אין בזה בעיה של טוחן,

כשהוא הולך ומחתכו לחתיכות דקות.

או מה זאת? הרשב״א חולק וסובר,

שאיסור טוחן נאמר אפילו בירקות ופירות הראויים לאכילה.

להערכה נוקטים הפוסקים

שגם בפרי או בירק הראויים לאכילה יש איסור טוחן.

כלומר, קודם דיברנו על מחלוקת הראשונים,

אבל אנחנו נוהגים, כדעת הפוסקים, לא שאנחנו מחליטים מעצמנו

איך לפסוק.

ישנם פוסקים

גדולים וטובים,

רבים ושלמים,

שסוברים כדעת אותם ראשונים,

שגם בפירות או ירקות הנאכלים וראויים לאכילה כשהם חיים,

יש איסור טוחן.

ולכן,

אין לחתוך ירקות או פירות לחתיכות קטנות,

אלא באופנים שהתבהרו לקמן.

אלא באופנים שהתבהרו לקמן.

כן.

ויש לדעת,

לדעת הרשב״א, שמותר לחתוך ירקות לחתיכות דקות,

אם עושה זאת בסמוך לאכילה,

כשהם שהתירו במלאכת בורר.

למרור אוכל מתוך פסולת בסמוך לאכילה.

כלומר, אותו הרשב״א שהזכרנו,

שהוא שמחמיר

שלאסור חיתוך לחתיכות דקות גם בירקות או פירות שאירועים לאכילה כשהם חיים,

אבל אם הוא עושה זאת סמוך לאכילה,

אז הוא מתיר.

מה זה גד?

וטעמו,

וכאשר

חותך את הירקות בסמוך לאכילה,

אין חיתוך זה נחשב מלאכת מחשבת של מלאכת חינה,

אלא הוא מעשה של דרך אכילה.

כלומר, זה לא נקרא פעולה

של מלאכת מחשבת,

אלא זה חלק ממעשה האכילה שלו.

לא אסר התורה על האדם לאכול מאכלו בחתיכות קטנות.

כן.

ההוראה למעשה בדין הזה אנחנו נראה תכף, אבל זו דעת הרשב״א.

עוד נתבהר בגמרא ובפוסקים,

ויש שופנים שהתירו תחינת ירקות או תבלינים

על ידי שינוי,

וכמו שנראה בהמשך,

עוד יש לדעת שהמחלוקת

הנ״ל בין הראשונים

אינה נוגעת לשחיקת תבלינים,

שבזה לכל הדעות יש איסור תחינה,

הואיל והתבלין אינו ראוי כל כך לשימוש

קודם ששחקו אותו.

כלומר, אם אתה לוקח פפריקה שעדיין גושי,

והולך ושוחק את הפפריקה הזו,

הגם שמייד אחרי שאתה שוחק את הפפריקה,

אתה יכול להשתמש בזה,

כן?

לפזר דעה על דברי מאכל

וכך לאכול,

אבל מאחר

ולא שייך לאכול את זה בצורה הזו, שהיא איושית,

אלא רק על ידי שאתה הופך אותו לטחון,

אז זה נקרא שאתה מתקן בזה את האוכל, לדעת כולם,

ובוודאי שיהיה אסור.

עכשיו, מהו השיעור?

נשאלנו פה שאלה, מהו השיעור

של חתיכות דקות שיהיה בזה איסור טוחן?

לא נתבהר בפוסקים שיעור מדויק לגודל החתיכות שיחשב בהן טוחן.

אומנם פשוט הוא

שמותר לחתוך פרי או רקות לחתיכות גדולות,

ואין בזה משום טוחן כלל.

חושבני שבעניין הזה של הכרת סלט, ירקות,

אז באופן שאתה

רואה להדיא,

להבדיל בין כל חתיכה וחתיכה,

גם אם זה המרחק מסוים,

זה נקרא חתיכות גסות.

אבל, באופן כזה שזה

ממש דק-דק,

וממרחק אתה לא מבחין בחתיכות,

אלא

כגוש אחד,

אז נראה שזה יחשב כחתיכות דקות.

לכן, רק באופן שבן-אדם בטוח בעצמו,

שהסלט היום האורגנל, אני אגיד לכם את האמת,

שתי כתבות, זה אלי, בסלט בינוני.

אני רוצה שתי כתבות,

זה נקרא גס, זה נקרא דק, זה נקרא שתי קצרות.

השאלה היא שהסלט הוא לא גס ולא דק.

אז אני אומר...

מה זה בינוני?

הבינוני זה נחשב עם הדק או הבינוני זה נחשב עם הגס? לא, לא, אז אני אומר,

פשוט לי הדבר שבשביל לאסור צריך שיהיה דק,

כי זה פעולה של טוחן. דק, דק, דק.

הנורמה של היום, סלט של היום הנורמלי,

הוא לא נקרא דק.

הוא לא נקרא דק. יש שתי נמצאים, אבל זה נקרא דק. כן, כן, כן. גם אלה זה לא נקרא דק.

גם זה לא נקרא דק? לא.

אתם יודעים שיש היום סלייסר, זה נקרא סלייסר.

החיתוך שיוצא משם,

אני לא חושב שהוא,

אפילו שם אני לא חושב שהוא נקרא דק.

אבל אשמח מאוד אם כשיחתכו את הסלט...

יחתכו את זה קצת יותר גדול מהסלייסר, וזה ממה שמוציא הסלייסר.

ואז יהיה,

זה כבר לא יהיה בגדר דק.

למה זה לא מדהים, זה לא דק, למה זה לא דק?

אז אני הסברתי את מה שנראה לי בגדר של הדברים.

אתה מבין?

בכל אופן, כשאתה,

אתה יודע מה, נלך,

כשתתפוס בן אדם על דרך כלל, כן, כלומר, הסטנדרטי,

הבן אדם סטנדרטי.

מה קוראים דק ומה קוראים עבה?

מה קוראים

לא דק?

אני מתכוון לומר, דק זה אסור.

אם יצא כבר גדר דק, אז כבר מותר.

לא חייב להיות גס.

זה ברור, זה יחסית לאחר.

אבל כשאתה בא להגדיר אותו בפני עצמו, חושבני שזה לא נקרא טוחן.

זה לא נקרא טוחן.

טוחן פרושו לדבר ממש דק מן הדק.

טוחנו הדק,

כמו שמצאנו. נדמה לי, רש״י אומר, מחתכו הדק.

למה רש״י אומר מחתכו הדק? ללמד שהחיתוך הוא

שיהיה דק.

דק מן הדק.

אתה מבין?

זה מה שנראה. בכל אופן,

מי שחושש,

אז ראוי שיעשה את זה בחיתוך כזה,

שפשוט יהיה לדעתו שזה לא נקרא דק, ואז יהיה מותר.

עכשיו, מותר לחתוך ירך לפרושות ואין בזה משום טוחן.

כן?

זה עניין מכשיר העשוי לחיתוך פרושות.

גם אם יהיו דקות הפרושות?

כן.

ככה נראה.

כיוון ש...

זה לא דרך תחינה.

כן, זה לא דרך תחינה.

זה בדיוק ככה. זה לא תחינה.

עכשיו האגרמושה, הרב מישה ויניסטיין נוחז.

לא משנה,

כשאתה אומר מותר את פרושות דברן אינסורים בכלל, אפילו מדרבנן.

לא, כי אתה אומר זה לא תחינה. זה לא תחינה מדרבנן.

לא, לא, לא, לא. מותר, אין בזה עניין של תחינה, אפילו לא מדרבנן.

עכשיו, לגבי המכשיר העשוי לחיתוך פרושות,

יש כנראה מכשירים כאלה,

שהם בהם חותכים

את הירק לפרושות.

האם יהיה אסור להשתמש במכשיר הזה?

לא בעיה מצד תוכן,

אולי מסיבה אחרת.

אז רבי משה ויינשטיין אוחז שמותר להשתמש.

ואפילו שלמעשה מצאנו

שיש סוגי כלים

שאסורים להשתמש בהם משום עובדין דחול.

למשל, מביאים כאן בהמשך

שאסור להשתמש בכלי המיוחד לטחינה אפילו

אפילו אם

הוא לא טוחן דק,

אין בזה בעיה של טוחן,

אבל הכלי עצמו, הכלי כשלעצמו אסור להשתמש בו,

משום עובדין דחול.

קולפן הרב, קולפן, איך?

משום עובדין דחול.

הוא מביא פה טוחן, לא קולפן, הוא מביא פה

שישנם מכשירים

שעשויים לטחון,

מיוחדים לטחינה.

אז פה, מאחר,

שימו לב,

מכשיר שעשוי לטחינה, אומר משה ולנשטיין,

אומנם זה אסור משום עובדין דחול,

שם זה בגלל שהמכשיר עצמו עושה טחינה גמורה,

ואנחנו באים להתיר מזה משום טעמים אחרים.

אם הוא חותך את הירקות בסמוך לאכילה, כמו שראינו לפי הרשבו, שזה מותר.

אבל באופן שזה מכשיר שעיקרו לפרוסות ולא לטחינה,

פה גם לא שייך עובדין דחול.

מה זאת אומרת?

יהיה מותר, בקיצור.

אז כל פעם מותר לטבק?

כן, למה לא?

למה שיעשו?

נדמה לי שלמדנו על המלפפונים, נכון?

שיהיה מותר להפריט את הקליפה מתוך...

לא, לא בקלים מיוחד.

לא, זה תקין, זה תקין, לא בקולפן.

כן, כן, אני מדבר.

אני מבין מה שאתה אומר.

טוב.

אבל זה היה משום גורר, לא משום הקולפן הזה.

כן, כן, אני זוכר שזה.

לא דנו על העניין הזה של קולפן או לא קולפן.

יכול להיות, אני אמצא את זה בהמשך, אז התחתו לנו דברים.

אצלנו בבית, אנחנו בכלל לא מקלפים.

בגלל החששות הללו שהזכרנו, אז אנחנו לא מקלפים.

הרגלנו את עצמנו לשטוף את זה היטב,

טוב, מקודם לכן.

ואז

כלומר

הוא מביא, נדמה לי, שחלק גדול מהעולם כן לא אוכלים את זה כשעמקליפה, נכון?

רק אתה טענת שיש הרבה כאלה

שאוכלים את זה גם ככה, בלי לקלוף.

אבל לא כאילו קליפה שלא... מה יש מהעניין?

מה העניין, דווקא במלפפון?

אז גם בתא עגבנייה תקלף.

מה העניין?

אם כבר אתה מגיע לקבלה, אז בוא תסביר לי, אם אתה יודע, אם אתה מבין מה שהוא אומר.

הקליפה של הפרי, הקליפה זה כאילו חיתונים, זה משהו, זה כאילו הקליפה והפרייה.

כן, אבל פה אפשר להגדיר את זה כחלק מהאוכל.

איפה אתה תיקח את ההבדל, באיזה פרי או ירק?

תחליט שהקליפה זה קליפה והאוכל הוא החלק הפנימי,

ובאיזה פרי אתה תחליט זה?

הבן-אנישחי אומר בקבלה, זה מספיק לנו. קבלה, קבלה, קבלה, קבלה.

ספרדים יש להם נטייה לקבלה, אז קבלה, אבל מה כתוב בזה?

בכל אופן, אני אשמח מאוד אם תסתכל, אני לא מתכוון ש...

תסתכל ותבוא ותגיד לי.

האם זה מדבר בכל סוגי המאכלים?

יש עדיף שלא לאכול מהקליפה?

מסתבר שזה מדבר בדברים כאלה שהם

לא כל כך אכילים, לא כל כך ראויים לאכילה.

רואים היום אדמו'רים,

קלפים את התפוחים, את הקליפות. גם את הקליפות.

קלפים להם את זה במקום, כאילו הוא ירשם.

אההה.

אולי זה עניין? לא יודע. הבנתי. ודווקא התפוחים, או גם את העגבניות המקלפים?

זה לא. זה היה קשה לקלף אחר פעמים.

מה זה קשה?

אתה אומר קשה, השאלה אם צריך או לא צריך.

אתה מבין?

אתה בטוח שיש בזה עניין?

עניונים, כמו שאומרים אצל החסידים.

יש בזה עניונים.

כשאומרים עניונים, גמרנו, נפתרו כל הבעיות, לא צריך להסביר יותר. עניונים.

עניין זבויים. כן, אבל מה?

אתה יודע מה?

אתה קרוב לעניינים הללו. תשאל אם יש בזה עניין, אם יש בזה סיבה,

שקורה

בתורה הקדושה, או שזה סתם.

אולי הוא לא אוהב לאכול קליפות של תפוח, לכן הוא מקלף איזה...

כולם ככה, כל הרמז.

מה, בתפוח עץ?

באמת לא, אבל... זהו, לא, אני... לא ראיתי.

מה?

מקלפים את הקליפה?

כן. תפוח.

אה,

אצלי לא ראיתם שם יש פעילות וזה. למה? מה הסיבה?

לא אוהבים את זה.

בטח. סתם קרבתם.

סתם, כן, לא יודע.

לילדים בעיקר.

אולי בגלל ש... אולי בתפוחים דווקא,

בגלל שהם מניחים על זה, זה שהם חומרים להברקה וזה, יש בזה לפעמים

חומר שהוא אסור באכילה, אולי בגלל זה?

רעיון, רעיון.

לא, לא רעיון. זה לא עין של רעיון. חומרים שהם אסורים באכילה.

הלוא הם מבריקים את זה, יש איזשהו חומר כזה שהוא מבריק את התפוחים.

ויש בזה חסר של דברים שאסורים באכילה.

אולי בגלל זה? יכול להיות.

אתה לא יודע.

אז תבדוק.

אשמח מאוד אם תביא תשובה בעניין הזה. אל תשכח,

הרבה פעמים אני מבקש לעזור לי בעניינים.

זהו, אחרי שנגמר השיעור, שכחו מזה.

אני חושב שרוב הדברים שהגמורים עושים, החסדים לא מבינים.

בסדר, אבל השאלה אם יש...

מאה אחוז, השאלה אם אפשר...

הרבי לא יבוא ויגיד לך תשובה למה הוא עושה את זה? אי אפשר לשאול אותו?

לא, לא.

אז ייתכן שגם הרבי הזה שעושה, הוא עושה את זה בגלל שהוא ראה את זה מאבא שלו.

כן, זהו, אין... מאבא שלו, מאבא שלו,

אז כולם מחכים אחד את השני.

גם אחד היה.

הבנתי. אז כולם מחכיינים, ולא מעבר לזה.

אבל מה העניינים? מה הסיבה? לא יודעים. אנחנו לא יודעים.

לא, יכול להיות שאחד מהאבות, מהנותיו, הבין. זה כמו, אתה מבין? זה כמו שהחסידים, חסידות מסוימת,

הלכו עם חולצה קצרה. למה? כי הרבה היה לכם חולצה קצרה.

מה העניין בזה? ככה, ככה הוא הלך, אז ככה צריך ללכת.

זה כבר הפך להיות עדיוני. זה העניין ללכת עם חולצה קצרה.

אני לא יכול להבין את זה.

אולי היה כפטבה?

מה? היה כפטבה?

מה אתה לא יודע? היה כפטבה?

חב'דניקים ככה הולכים.

אה, כן. מה אתה?

אתה מבין?

אני לא יודע, אני לא מבין, אולי, אולי...

אני קטן מאוד.

שיבואו ויסבירו לי מה הטעם זה, מה העניין.

הם אולי יגידו כמוך, תשמע, לא יודעים, ראינו את הרמבה ככה.

הוא כנראה חוצה קצרה, אז אחר כך חוצה קצרה, אז כולם חושבים שזה עניוני.

יכול להיות שגם הרישומים הללו שפשוט קילפו זה לא בגלל שום עניין ושום דבר, אלא פשוט לא אהבו את זה, זה הכל.

אבל ככה זה.

תשאל, אדרבה, אני לא בא,

אני אומר, יכול להיות.

אני לא, אני לא, אני חלילה לא מתכוון לומר בבירוש שזה, שזה כלום.

אבל דברים אדרבה,

אדרבה.

אני לא אוהב את כל הדברים האלה של חקיינות גרידא.

אני רוצה לבדוק מה העניין, מה הסיבה, מה אתה?

אני רואה כאלה, אתה מבין? שמתפללים.

איך הם מתפללים?

למה? הרב'ה כנראה, הרב'ה,

אני יודע מה איזה שהוא, מישהו שהוא מעריץ אותו,

לא יכול להתפלל בצורה נורמלית, כאב לו הראש, אז הוא היה עושה ככה.

ומזה הפך להיות שכולם עושים ככה.

זו צורה לעמוד ככה לפני מלך. מלך עד שהוא אנוס בדבר, מלך.

אבל,

אתה מבין, אתה עומד לפני מלך ואתה עושה,

זה על מג'נון, כמו שאמר, גם הוא משוגע,

נורמלי.

יש צורה איך מדברים לפני מלך.

טוב, הלאה.

אין לחתוך ירק לרצועות דקות משום איסור טוחן.

כן?

אבל זה, יש,

אני חושב, קראתי את זה כשהיא לא הייתה מחלוקת בין... אבל זה ברור שלא יכול לקראת את זה. אני מקווה שאתם מבינים את ההבדל בין פירושות לבין רצועות.

הרצועות פירושו,

כמו למשל, שחותכים, הוא מביא פה בהמשך,

כדוגמת צלת גזר.

הרצועות דקות.

יש פרוסות, זה עניין אחד, פרוסות מותר.

אבל לחתוך את זה לרצועות דקות, זה אסור.

כן, מה אתה אומר?

יש שתי פרוסות בתפילה,

בשיטה של החסידים,

עניין של מפתחי ההקפה על התפילה.

יש את הפרוסות של הרצועות של הרצועות דקות. שאל?

זה ניתן לרעה, לעמוד ככה ולפחד.

אני לא יודע אם קראתי את זה, אבל זה כאילו מחלוקת של דוד ושאול המלך.

שאול המלך זה היה מבחינת ניתן לרעה, פחד.

ודוד היה מתגלגל בכל עוד, אז הוא היה כופה,

הוא היה עושה סלטו, הוא היה עושה... סלטו?

כן, כן. לפני אהרון.

לפני אהרון קבל את השם.

התגלה הירך שלו, התגלה הזה שלו.

ומיכל אומרת לא.

מה אתה חושב שהוא היה קרובט?

לא הבנתי.

לא, היה כתוב שהוא היה מגרגם חולות לפני השם, היה עושה...

מקרקע פה שום דבר שהוא רוקד בכל כוחו היה רוקד לפני השם.

מה זה סלטות? מה זה, אבא לא היה ככה?

יובי, הפריסה אותו, אבא לא היה ככה, אז מה תמיד אומר לה?

כן, כן, לא, אבל אתה כבר הלכת מדי רחוק.

אתה כבר מגיע למשכלה שהוא עשה סלטות, וזה ודאי לא היה.

יכול להיות ששאול המלך התנהג,

הוא הבין שמלך ראוי שיתנהג

בצורה מכובדת יותר,

ואילו דוד המלך אמר לפני הקדוש ברוך הוא, לפני ספר תראה,

הכול בטל, אין מלכות, אין כלום.

יתנהג כאחד העם, כמו שאחד העם יכול לרקוד ולפזז ולחרקר,

אבל לא שיהיה משוגע.

לא, אם היו עושים,

זה עניין של להרבות את השמחה,

לא מדובר פה על עניין כבוד.

לכבוד ספר תורה זה עניין אחד, ולהרבות את השמחה זה עניין אחר.

מה הקשר?

אין לי בעיה שתעשה ככה לפני חתן וכלה, בשביל שבזה אתה צמח אותם, אין לי בעיה.

כל מיני צורות, מה שתרצה,

חופשי.

אבל לכבוד ספר תורה ככה, לא חושב שזה ראוי שיהיה כך.

חוק רפיים בכלל,

מחלוקת גדולה בין הלטאים אומרים שעצור.

החצינים אומרים שעותר.

מה, בתפילה אתה מדבר?

חוק רפיים לא סתם, זה כאילו לכבוד שבת.

אה, נו.

בשבוע שעכשיו אמרתי שכבוד בל, גם שמה עצור.

אהה.

במשחון ערוך, לא משחקים בשבת.

אתה רוצה לומר לי שאצל החסינים, חוץ מברץ, מוחאים כפיים באמצע השירה, כאילו?

שבת?

יש לזה היתר,

אני לא יודע איזה מזמן היתר.

נכון, נכון.

בסופו של דבר, גם בתקנון אנחנו רואים את זה, לפעמים כשאנשים באים,

אתה מבין, אז כנראה שיש להם על משהו אסמויחי.

אבל זו הבעיה הכי גדולה. אבל זה נגד הלוכי, אני לא מבין את זה. זה נגד ההלכה.

זה לא מזה מטרה. הרב מלובביץ',

היה משפק כפיים כדי לתת בשינוי.

אנחנו היו מוחאים כפיים כפיים ככה.

זה משהו אחר, זה כבר,

יש איזו אפשרות לסמוך על זה בהלכה, מישהו עושה את זה בשינוי.

אבל ככה להדיה נגד השולחן ערוך.

הרב, לא רק שב... מוחאים בשינוי. מה?

רוב הציבור, מי שיודע באמת מוחא כפיים בשינוי, בשינוי. שלא מניעים את שתי הידיים, רק כפיים כאן, כיד אחת.

היום, היום, לצערנו, לא רק שהם מוחקים גביים בשינוי, אלא מוחקים גם על שולחן ערוך.

אתה מדבר על מי? על כאלה שהם?

שהם מעלות.

אה, שהם מסורתיים ודתיים או דתיים לייט.

תולחים לומדים תורה ועורסים והכול,

והשולחן ערוך, הם יש להם תירושים אחרים.

אני שואל מי עושה את זה, ברור שאסור, אבל מי עושה את זה, אני שואל.

טוב, השם רחם.

התירו הפוסקים,

עוברים עבירות יותר כבדות, אז השם רחם,

התירו הפוסקים לחתוך פירות וירקות לחתיכות קטנות, אם עושה זאת בסמוך לסעודה.

אומנם

כתבו אחרונים, זאת אומרת, מביאים את זה בשם הרמה,

והמקור של הרמה זה מהשוטרשבו.

אמנם כתבו האחרונים שאף אם חותק בסמוך לסעודה, נכון להיזהר,

שלא לחתוך חתיכות קטנות ממש,

אלא חתיכות גדולות קצת.

לא ממש, אלא קצת.

שיהיה קצת גדולות.

אז אם כן, במצב הזה, כמו שאמרנו,

אם אתה חותך לא דקדק וזה בסמוך לסעודה, אז ודאי שזה בסדר.

היתר זה של חיתוך ירקות בסמוך לסעודה לא נאמר אלא כשחותכו בסכין,

אבל אסור להשתמש בכלי המיוחד לטחינה כגון פומפייה וכדומה.

אתם יודעים אותו בזה פומפייה, כן?

זה אסור.

היתר זה של חיתוך מסמוך לאכילה אינו דווקא כאשר חותך ואוכל ביד.

רק ביום טוב לא מותר.

ביום טוב לא מותר.

ביום טוב? ודאי שמותר.

סתם זה אוכל נפש, לא?

כן?

ככה נראה.

היתר זה של חתוך מסמוך לאכילה אינו דווקא כאשר חותך ואוכל מיד,

אלא

מסמוך לסעודה. לא חייב להיות שהוא ממש מיד אחר החיתוך אוכל.

אמנם לא נתברר בפוסקים שיעור הסמיכות,

ומסתבר שהוא קישור משך הזמן

שבני אדם רגילים לעסוק בהכנה לסעודה הקרובה.

כלומר, כמה זמן לוקח להכין את הסעודה הקרובה? זה נקרא סמוך לסעודה.

זה כמו שהזכרנו בבורר.

אמרנו שבבורר מותר אוכל מתוך פסולת, ביד ולאלתר. ולאלתר זה לאו דווקא לאלתר ממש, אלא סמוך לסעודה זה גם נקרא לאלתר.

וזה השיעור של האלתר.

אבל אלף נקרא תלוי באישה, כי היא חושבת שעכשיו הרעיון של תעודה הבעל ופתאום הבעל מתאחד בבית הכנסת ופתאום הוא... לכן צריך להמתין. למדנו צריך להמתין עד שהבעל כבר הגיע בבית הכנסת ואז להתחיל להכין.

כן.

ככה למדנו.

אה, זאת אומרת לא רק הבעל, כל ימי הבית.

למה, אמי יודעת הרב שהבעל מגיע נגיד בשעה מסוימת באחד?

היא יודעת. היא לוקח לה חצי שעה התחילה באחד. היא עשתה את הכול באחד.

היא יודעת, אבל, זה מה שאני אומר, צריך שיהיה ניכר, זה לא סמוך לסעודה,

זה סמוך לסעודה.

אבל באופן שלא ניכר, אז אם הבעל בא וכבר ממתין, זה הדבר האחרון שהיה צריך,

שהבעל יגיע.

אז באופן הזה אפשר לקרוא לזה סמוך לסעודה, ניכר זה סמוך לסעודה.

ככה הוא הזכיר מקודם, בתוך הדברים.

נתבער נוהל בסעיפי שמותר לחתוך פירות וירקות. מה?

אתה יודע, אתה יודע? אני מדבר, לא, זה מה שהוא אומר, שעדיף

שלא יהיה דק דק גם אם זה יהיה סמוך לסעודה.

שלא יהיה דק דק, אבל מה הרב אמר שצריך לחכות לבעל, שצריך לחכות, זה עוד עניין.

שמה נקרא סמוך לסעודה? האם,

לגבי מה? לגבי מה? לגבי חתיכות גדולות הוא הרבה יותר? לא, לא, לא, לגבי החיתוך הזה של החתיכות גדולות קצת גם כן.

גם חתיכות גדולות? קצת, לא, לא הבנת.

זה מה שהוא אומר, לחתוך דק דק דק ממש, שיהיה,

לא יהיה ניכר בכלל, גם כשאתה קרוב שם,

אז לקרוב לסלט, אז ודאי שיהיה אסור.

לכן ראוי שיהיה חתיכות גדולות קצת בסמוך לסעודה.

אתה אמרת שצריך להגיד לעשות קצת גדולות וזה לא גדולות. אז אמרתי, אתה צריך לדעת להבחין,

כשאני אומר גדולות קצת,

זה לא הגדולות שלהן אתה קורא גדולות.

הגדולות שהוא מתכוון, הוא מתכוון כלפי אותן קטנות שזה דק מן הדק.

אז לעשות אותן קצת יותר גדולות.

זה הכול, זה מה שהוא מתכוון.

זה צריך שיהיה.

וגם בסמוך לסעודה.

זאת אומרת, הפיזיים, אם היא מכינה קרה, אתה מבין?

זה עבירות אחלה. זה שום בעיה, זה שום בעיה, כן?

אלה שבכלל יש להם נרבנה, אתה מבין?

חששות, עושים חתיכות גדולות,

אין בזה שום בעיה.

נתבהר לאל בסעיפי שמותר לחתוך פירות וירקות לחתיכות קטנות,

אם עושה זאת מסמוך לסעודה.

כתב החזון איש שכל זה דווקא אם חותק לחתיכות קטנות, אבל אם רסק

וקוטש את הירק,

אין בזה היתר אף כאשר עושה כן מסמוך לסעודה.

ועל ידי שינוי

מותר לרסק את הירקות.

ודעת כמה מהפוסקים שאין לחלק מכך,

אלא כשהם שהתירו חיתוך מסמוך לסעודה, כך התירו ריסוק מסמוך לסעודה.

כן? אז בקיצור, אנחנו נכנסים פה לבעיה, אם אנחנו רוצים לרסק או לכתוש

ירק מסוים,

אז יהיה אסור.

הריסוק זה לא כמו פוחן עליו?

אם לחתוך דק דק יהיה אסור, אז לרסק לו כל שקט?

אין לכן עמי.

אבל כנראה שאותם פוסקים

מדברים לאותן שיטות הסופרות של סמוך לסעודה, מותר אפילו דק מן הדק.

מה שאנחנו הלכנו, אמרנו קודם, זה הכל חומרה,

שראוי שלא יהיו חתיכות קטנות ממש.

נכון להיזהר, אלא חתיכות גדולות קצת.

אבל למעשה מעיקר הדין, לפי אותן שיטות,

אין בזה שום בעיה.

סמוך לסעודה, סמוך לסעודה. זה נקרא חלק מדרך האכילה, זה לא נקרא מלאכת מחשבת, כמו שביארנו קודם.

פרי שהתבשל או נאפה ולהתרכך היטב על ידי הבישול,

מותר לרסקו, ואין בזה משום איסור טוחן.

והטעם,

והטעם,

משום שהריכוך שנעשה על ידי הבישול,

מחשיב את הפרי כאילו כבר נפרדו חלקיו זה מזה.

מעניין.

ולכן מותר לרסק

תפוחי אדמה וקטניות שנתבשלו ונתרככו היטב,

ומותר לעשות כן אף במזלג,

אך אין להשתמש לצורך הריסוק בכלי המיועד לכך,

שום דהווה עובדין דחול.

זאת אומרת, הרי ישנו איזשהו כלי, אם אתם יודעים,

שמרסקים בו את תפוחי האדמה, לעשותם פירה.

זה יהיה אסור.

חזמי בלי דמותם? אבל במזלג, למשל,

ואתה יודע בבירור שתפוחי האדמה הם מבושלים היטב מכל צדדיהם ובפנימיותם וחצוניותם,

אז יהיה מותר לרסק.

למה?

כמו שהוא אומר מקודם, כי הריכוך שנעשה על ידי הבישול מחשיב את הדבר כאילו כבר נפרדו חלקיו

זה, מי זה?

על זה מדובר, מותר לרסק.

מה?

המוקדו, בוודאי שהיא.

אתה מדבר על אופן שהוא רך מאוד.

מבושל, כן.

פה מדבר על בישול,

הוא מתכוון... לא, זה בישול טבעי, כי הוא רך. יפה, אתה מדבר על אופן שהוא מבושל מצד עצמו. כן, למה לא? אז הנה הוא מביא פה.

הוא מביא פה בהמשך שיהיה אסור לרסק.

למה? כי שם הריכוך

שבא על ידי הבישול זה כאילו פעולה שהוא עשה בפרי בשביל להפריד את חלקיו.

אבל כאן, שזה נעשה... למה אני עושה את הפעולה? היא נעשית מאליה אבידי שמיים.

זה מתרכך וזה מתרכך.

זה לא מתרכך, אתה לא צודק.

מה פתאום?

זה לא מתרכך.

זה לא מתרכך, מה פתאום? הוא נוגע בו, ניח... כמו חמא.

מה זה קשור? אבל זה לא...

צריך כנראה את הפעולה שלך בשביל

שיהיה את הפרדת החלקים.

תתבונן.

לא, לא. אני רוצה שאתה תבין.

התפוח האדמה עשה פה הבישול שינוי במהותו של התפוח,

כי בעצם יצירתו הרי הוא קשה.

מה אם כן עושה את פעולת הריכוך?

הבישול.

אז זה לא משנה אם אתה רקחת אותו קודם לכן, ביום שישי,

ואתה בא להגיש אותו כך בשבת,

או שזה נעשה פעולת הריכוך על ידי הבישול,

ואתה מגיש אותו כך, כי כבר פעולת הריכוך והפרדת החלקים נעשתה.

אבל המוקדו הוא קשה כמו אבן.

אני מניח אותו, הוא נהיה רך כמו חמא.

נכון, אני מסכים איתך, אבל אתה מניח אותו.

לא עשית איזושהי פעולה לרכך אותו. הפעולה לצאת נהיה.

למה אני חייב לעשות פעולה בידיים כביכול? כאילו, מה ההבדל?

זה אני מנסה להגיד לך.

מה אכפת אם עשיתי את זה על ידי בישול, או שזה נעשה בידי שמיים?

הפעולה נאזלת.

זה מה שנראה לומר, כשעצם הדבר...

רק רגע, רק רגע, רק רגע, לא, לא, לא, לא.

לא, לא, אני טעיתי.

סליחה, אני טעיתי.

הוא מדבר פה על פרי שלא נתבשל.

אסור לרסקו אף אם הוא רך מאוד.

אה?

לא.

אולי הוא מתכוון...

לא, לא, אני מבין שאסור לרסק.

אני פשוט

רואה את הדברים שוב, אני רואה שאני כן צודק.

אדם שלוקח אבוקדו,

שלא בישלו אותו בקדרה,

כן?

והוא כבר רך מאוד,

כי זה התהליך הטבעי של האבוקדו,

שכעבור זמן הוא מתרכך מאוד.

אסור יהיה לרסק אותו.

אסור יהיה לרסק אותו.

צריך להבין בסברה באמת מה ההבדל.

אם הם משאירים אותם, הם מתרדכים ממש.

אני אגיד לך, המקור של העניין הזה של ריסוק,

ריסוק אבוקדו או בננה,

זה דעת ה...

אתה יודע מה?

נגמור את זה ומייד אני אעבור לשם.

בואו נראה.

ולכן, מותר לרסק את... דיברנו על תפוחי אדמה, כן?

מותר לרסק את תפוחי אדמה וקטניות שנתבשלו ונתרככו היטב,

ומותר לעשות כן אף במזלג,

אבל אין להשתמש לצורך הריסוק בכלי המיועד לכך, משום

דעה ועובדין דחון.

אבל זה הכל בתנאי שתפוחי אדמה יתרככו היטב.

מותר למרוח על גבי פרוסת לחם ריבה שיש בה פתוחה פירות,

שנתרככו היטב.

כי כנראה גם שם

הפעולה של הריכוך זה על ידי הבישול.

את הריבה כנראה מבשלים קודם את הפירות,

כדי שיהיה ריבת פירות.

פרי מופקים את התפוחה לבן.

על זה דיברו,

גם על אפייה.

הוא דיבר על זה קודם. פרי שהתבשל עונה עפה.

הלאה. איסור טוחה נאמר אף במפרסק בננה או אבוקדו וכדומה.

אף שאינם מתפרדים לחתיכות נפרדות, אלא הכל נעשה עיסה אחת.

זה גם שייך טוחה.

אפילו אם זה נעשה עיסה אחת,

יאסור.

עכשיו, פרי שלא נתבשל,

אסור לרסקו אף אם הוא רך מאוד.

ולכן אסור לרסק אבוקדו או בננה אף שנתרככו היטב.

אם הוא לא נתבשל.

בשל הכוונה בקדרה.

ולכן אסור למרוח אבוקדו על פרוסת חלה, משום שהמריכה נעשית

בשעת המריכה נחשבת כטחינה.

אז מה שצריך לעשות,

או לחתוך מהאבוקדו

פרוסות-פרוסות,

וכך להניח על גבי הפרוסה,

פרוסת הלחם,

או שיכין את זה מקודם לכן, מקודם בשבת.

רק כשאתה חותך את זה ככה ואתה מניח את זה על הפרוסה, אתה שם על זה את הפרוסה השנייה.

כן, אבל זה לא הכי טוב.

זה כל יום יורא.

אבל אני לא חושב שאפשר יהיה,

נאמר שזה יהיה אסור.

משום שאתה לא,

אי-אפשר להגדיר את זה כשאתה עושה פה פעולה של ריסוק.

אתה אוכב את זה.

זה חלק מהאכילה. אחרי שהניחת את זה בתוך הפרוסה, זה כבר חלק מהאכילה.

אתה גם מרסק בפה שלך, אז מה?

תבואו ותגיד לי,

עצובה זה חלק מהאכילה.

אבל זה עוד פרוסה, זה אימה. תבינו.

אז אני אומר,

כי כאשר כבר שמת את זה בלחם,

זה נקרא חלק ממעשי האכילה.

השלב הקודם שדיברנו על רסק אבוקדו זה שלב שקודם התחלת האכילה.

אתה מבין?

אבל כשהוא אוחז כבר את האוכל ביד.

לא, אבל גם לפני האכילה, כשאתה שם את זה בתוך הפעיטה.

שם את זה עוד דברים.

זה נברח, וזה נברח, וזה נברח, אז לא אוכלת.

לא נראה לי שאם אתה לא עושה פעולה בכוונה,

ללכת ולמעוך את זה, שזה יהיה מעוך.

אבל גם אם כן,

נראה לי שבאופן הזה שכבר שמת את זה על גבי המאכל,

וכך אתה מתכוון לאוכלו,

זה חלק ממעשי האכילה.

זה לא נקרא ריסוק ולא נקרא טוחן.

קוראים לי משהו שעל ידי שינוי יהיה מותר לרסק את זה, נגיד, עם סכין, או...

זה מה שהוא הביא למעלה.

אם אדם מרסק וחודש ירקות

ועושה זאת מסמוך לסעודה,

אז יהיה מותר על ידי שינוי.

אז מה שצריך לעשות לפי זה

שאם אתה רוצה, אז תוכל לק...

לקחת מזלג ובחלק של הידית

של המזלג תרסק ולא במזלג עצמו.

זה דרך של שינוי.

מובן?

כן, אני מדבר על סמכונס עודה.

מותר לחתוך אוכל שאינו מגידולי קרקע כגון בשר מבושל,

או צליף, או ביצה, או גבינה קשה,

לחתיכות קטנות,

ואין בזה איסור טוחן.

זאת אומרת, מאחר ואינו גידולי קרקע,

אז

אין בזה עניין של טוחן.

והסברה,

משום שגם העניין הזה של תחינה, שימו לב,

על

אלה שאינם גידולי קרקע,

בשר,

ביצה,

גבינות,

כן?

מדובר פה על גבינה קשה גם כן, לא על גבינה רכה ודאי של בעיה,

אבל גם גבינה קשה זה לא גידולי קרקע.

מעניין רק בבורר ולא חילקו בין גידולי קרקע ללא גידולי קרקע,

ואנחנו רואים שבהרבה מלאכות חילקו אם זה גידולי קרקע או לא. בבורר לא חילקו, עשינו לא גידולי קרקע ירדים.

כן.

בגידולי קרקע.

איזה משכן?

למה אתה לא מחלק את גידולי קרקע? אנחנו דיברנו על זה, אם אתה זוכר,

כשלמדנו את מלאכת מעמר. כן, אבל לא... שם נזכרה הסברה שאין עמור עליה בגידולי קרקע.

אבל לגבי בורר... גם בתוכן, גם במעמר הזכרנו את זה, אבל לגבי בורר...

כאילו בבורר, לא ראינו ש... אין הבדל, אין הבדל.

מה ההבדל?

גם בדבר שאינו.

כי כנראה הסברה היא שזה מלאכת...

גם בגידולי קרקע. כנראה הסברה הזו של מלאכת מחשבת, על ידי התיקון

שאתה יכול עכשיו לאכול את האוכל על ידי הוצאת הפסולת מן האוכל,

זה פועל גם בדבר כזה שאינו גידולי קרקע.

כי אתה מתקן בזה את האוכל.

לא, אתה יודע אפילו לא.

ידיד, הספרים, גדים אנחנו מדברים. בבורר, גדים. אה, זה אתה מקווה.

אם זה אמורנו, אם זה איסור דה רבנן, זה לא מובן,

אבל

כאילו, לא ראינו שחילקו בין גידולי קרקע ללא.

מדוע, אתה שואל, מדוע החמירו לומר שיהיה אסור אפילו ב...

לדברים שלא גידולי קרקע. אפילו בדברים שאינם גידולי קרקע.

טוב, זה צריך באמת להבין.

אני מקווה שאני אזכור את זה ואני אבדוק את זה. השאלה שלך היא שאלה מצוינת.

למה פה לא נאמר דווקא דומי הדה משכן? כמו שבמשכן מצאנו

שהיה, הבררה הייתה בגידולי קרקע.

אז אתה אומר, הכל בגלל הסממנים.

כן?

אז אם כן, דווקא כאלה שהם גידולי קרקע.

אולי היה בורר בדברים אחרים

במשכן? או זה צריך לדעת.

זה צריך לדעת.

זה לא סיבה.

דאורייתא הפרירה בספרים וגם דאורייתא.

לא, אולי בעייפים שהיו צריכים לשים אותם במקום מלבדי לברור.

דאורייתא הפרירה לא בטוחה.

כאילו גם בכלים דאורייתא, זה במשכן.

יש אפשרות שתביאו לי כאן את האגלטל.

האגלטל נמצא באחד המדפים,

איפה שההלכות, אתה יודע?

אחד המדפים התחתונים.

זה ספר גבוה כזה, ועבה.

בכל אופן,

לגבי העניין הזה של תחינה בדבר שאינו גידולי קרקע, באוכל שאינו גידולי קרקע,

אז הסברה היא בגלל שגם במאכלים כאלה שאפשר לא אוכלם חיים.

אז יש בזה מחלוקות הראשוניים.

כותב את ספר דרומת הדשן,

שבאוכלים שאינם גידולי קרקע,

פה ודאי שאפשר, לכל הדעות יש להקל.

כי אולי אין מלאכת תוחן אלא בגידולי קרקע.

וכאן מדובר כבר, הדבר הזה כבר ראוי לאכילה.

אתה רוצה רק להכין אותו, איך אומרים? לחתוך בשביל האכילה.

במצב הזה אתה יכול לצרף את שתי הסברות.

אתם מבינים, למדנו, אם אתם זוכרים,

שיש מחלוקת ראשונים.

מה הדין בירקות כאלה שראוי לאוכלם חיים?

לא צריכים לזה בישול.

האם זה יהיה בעיה של טוחן או לא?

יש מן הסוברים, כמו שאומרים,

שמכיוון שמיד אחרי החיתוך אתה יכול לאכול את זה,

זה לא רק שאתה מכשיר את זה לאכילה,

מתקן את זה לאכילה, וזה יהיה מותר.

אז אתה לוקח את הסברה של אותם ראשונים,

עם הסברה הזו שאין איסור טוחן אלא בגידולי קרקע,

ואפשר יהיה לעכל,

לכו לעלמא,

ללכת מכוח זה, לטחון,

לחתוך לחתיכות קטנות, בשר,

או ביצה או גבינה, בגלל שאינם גדולי קרקע.

כך נראה.

יש לנו פה מלאכת בורר. בואו נראה אם הוא מביא כאן.

לא, אני לא מזכיר כאן בתוך דברים, אולי בתוך...

טוב, אני לא מוצא את זה פה.

מקווה שאני אזכור גם את החלק הזה.

טוב, בואו נמשיך את העניין הזה שדיברנו מקודם.

ברגע הזה אני לא רואה את זה.

נזכיר את זה בעזרת השם.

באחד מהשיעורים הבאים אנחנו כבר מסתם נגיע לעניין הזה.

למה באמת בבורר החמירו

אמרו שאפילו לא בגידולי קרקע.

כן.

תחינה בשינוי.

זה הכותרת של העניין.

אין לשחוק תבלינים בשבת,

והשוחק תבלין בכלי המיוחד לכך עובר באיסור תורה.

אומנם

אם שוחק את התבלין שלו בכלי המיוחד לכך,

אלא בקת הסכין

על גבי צלחת או על גבי שולחן,

הרי זה מותר.

כן, אם זה בשינוי.

אף שנתברר לעיל שאין לרסק פירות בשום איסור טוחן,

מכל מקום אם עושה זאת בשינוי,

כגון שמרסק בקת הסכין

או בכף, הרי זה מותר.

אבל עיסוק בננה או אבוקדו בשיני המזלג

אינו נחשב שינוי.

הרי זה אסור,

אבל בקת יהיה מותר.

אפילו הוא מוחסק ביד שלו.

מה?

מסתם כולם ידעו שזה שינוי.

כן, מי מה?

לוקח את האבוקדו ומכבץ אותו ביד.

נראה שזה שינוי, משום שפה הוא

פשוט מדמה את עצמו לאיזשהו קניבאני.

בוא נגיד שזה לא השינוי.

בוא נגיד שזה לא השינוי.

אבל זה גם לא כלי.

אבל מצאנו ש... מה זה לא כלי?

אם זה לא שינוי, אולי זה יהיה את רבנן.

לא, לא, זה ברור שזה שינוי, לא צריך לחפש סברות נוספות.

זה שינוי, זה שינוי, זה לא בכלי,

הכל ביחד.

אני אגיד לך, אם הנורמה הייתה שגם לא בכלי,

כן, לא בכלי מסוים,

אז יכול להיות שפה לא הייתי מתיר, אין לי מעלה שזה דרך של שינוי.

אתה מבין? אבל באופן שהדרך היא רק על ידי כלי,

אז אתה תהיה צודק.

יש כאלה שמרסקים את התמונים ביד, ככה ובדקות, ככה.

אין לו דבר,

אחרי שהוא גומר, אחרי שהוא גומר לעשות ככה,

ניצר לו טיפה, אז הוא צריך לקחת עם היד.

אתה מכיר את זה? הוא צריך לקחת עם היד.

מה זה?

זה חיטה.

זה באמת בעיה.

אם זה הדרך, אז זה בעיה, זה לא שיהיה,

לא יהיה יתר לזה.

זה לא כלי. לא כלי, לא כלי, אבל אם זה הדרך,

אז אם הדרך שגם ביד עושים זאת, כשאתה בורר,

נו, זה לא כלי, התשובה היא, אבל כשאתה בורר, גם אם זה ביד,

אסור לך,

אם זה פסולת מתוך אוכל.

צריך בזה שלושה תנאים, גם ביד,

וגם בורר אוכל מתוך פסולת, וגם לאלתר.

אבל אם אתה בורר פסולת מתוך אוכל, לא יעיר מה זה ביד.

כן,

יש מהראשונים שכתבו שמותר לפורר פת,

ועתה משום שאין טוחן אחר טוחן,

ולכן

מותר לפורר פת, עוגה, בסקיבית וכדומה, אלה פירורים,

ואין בזה חשש מלאכת טוחן.

אבל זה לא פורר אחר טוחן.

משום שאין טוחן

אחר טוחן.

אומנם אין לעשות זאת בכלי המיוחד לטחינה,

כגון פומפיה וכדומה.

פירור של קוביות סוכר או מלח,

מותר או אסור?

מותר לפורר קוביית סוכר, וכן מותר לפורר סוכר ומלח

שנדבקו לגוש מחמת הלחות.

וכל זה דווקא לפוררם בחזרה למצב של גרגירים,

אבל אסור לפורר סוכר לעשותו אבקת סוכר.

זה אסור.

הלוא מפזרים על הסופגניות או עוגות מסוימות, אבקת סוכר.

אז אם יהיה מותר לקחת סוכר ולפורר את זה הדק יותר עד שיהיה כאבקה,

זה אסור.

שוקולד,

נראה שאסור לפורר שוקולד לפירורים דקים על ידי חוד הסכין.

ובוודאי שאין לעשות אותו על ידי פופיה, זה ודאי שאסור.

לא דובר על מברק,

כן?

דובר שוקולד,

לא קוביות, אה? קוביות. קוביות, בדיוק. קוביות שוקולד.

כן, כן.

למה בזה אין בעיה של, למה בזה אין את ההיתר של תוכן אחר תוכן?

הלוא זה ברור שמקודם לכן כבר נטחן

כל אותם גרעינים שמהם עשו את השוקולד.

זה עשוי ממה? מגרעיני קקאו, לא?

פולעי קקאו זה נקרא ככה.

כן.

וכבר נטחן, אז למה אסור?

הרי אין תוכן אחר תוכן.

אז הסיבה היא בגלל שבשוקולד זה כאילו התבטלה התחינה הקודמת.

אחרי שחזר והתגבש,

זה כבר משהו אחר.

מי עם אדם?

זה מאוד מוזר, כי מה ההבדל

בין עיסה שנאפתה

לבין שוקולד,

שאומנם בתחילה הוא היה נוזלי,

ואחר כך התייבש ונעשה גוש.

למה באופן שאחר כך נכנס לגוש בשוקולד הזה אתה אומר, לא, זה כבר לקראת תחינה חדשה, זה לא תוכן אחר תוכן.

זה פת זה לא כך.

צריך לחזור בחיפה,

ולהגיד

לחזור בחיפה, וסתמן לא יהיה תוכן, לא,

נראה שלא

ונראה שמותר לפורר שוקולד ושינוי על-ידי

מאריכתו בכף או בידית הסכין.

כן.

מותר לפורר גלולה לאבקה ואין בזה משום טוחן.

זה מותר, כי זה שינוי?

זה מה שאומר. כן. אה, זה שינוי מותר או משום טוחן?

אמרנו, בכת הסכין ובזה.

אבל על ידי חוד הסכין זה לא. בידית,

כן,

זה יהיה מותר.

אבל לקחת את הסכין,

כן, להשתמש בחוד הסכין בשביל לחתוך אותו לחתיכות דקות, זה יהיה אסור.

לגלולה, להפוך אותה לאבקה מותר.

למה בזה אין בזה משום טוחן?

כי שוב, העניין הזה של אין טוחן אחר טוחן.

הרבה פעמים מצאוי שישנם כאלה שלא מסוגלים לשתות גלולה כצורתה.

רוצים לפורר את זה. למשל, ישנם ילדים

שמפחדים לבלוע גלולה.

אז אתה רוצה לפורר את זה לפירורים דקים,

להכניס את זה בתוך המאכל, וכך יאכלו.

זה אומר שמותר. אין טוחן אחר טוחן.

רק אם

חקוקות על גבי הגלולה אותיות,

פה יכולה להיות בעיה.

משום שבזה הוא מוחק את האותיות.

אם זה באותיות כאנשים, זה משנה?

כן.

אבל אם תמשיך,

זה משנה.

מה זה משנה?

מה יותר?

ראינו שומע בעברית, לא ב...

אם זה אוכל, יש שלום ולא צילום.

אני שומע, אבל...

עוגה, עוגה. עכשיו אתה עוגה ומזל טוב. עכשיו אתה עוגה ומזל טוב. עכשיו אתה עוגה ומזל טוב ליום הולדת של אוריאל.

אני קראתי על זה שזה בעייתי קצת. אפשר לחשוב לברובר עוד במשאב״ש.

בוא נראה, אני אקרא לך מה שהוא מביא פה.

אני אעביר לך מה שהוא כותב פה, בסדר?

עוגה שכתובות עליה אותיות או ציורים, אין לחתוך אותה בסכין.

או לשברה ביד, אם החיתוך מקלקל את האותיות.

כן? חלה או בסכיבית שחקוקים בהם אותיות או ציורים.

ואין אלו אותיות העשיות מחומר אחר מהעוגה.

כתב המשנה הברורה שמוטל חותכה מול האוכלה.

ממה, ממה היא לא עושה? מה יתאם בין העוגה לעוגיות, אבל?

רק מי זה באנגלית?

דקה, דקה שתימר. אני לא יכול...

הכל ביחד. זה לא משנה אנגלית או לא אנגלית, מה זה משנה?

מה, מותר למחוק כאותיות באנגלית? מה זה משנה?

זה לא אותיות. זה לא אותיות הקודש, מה זה משנה? זה לא אותיות.

לא רושמים ספר תורה.

וצורות, מותר למחוק?

צורות, מה הבעיה עם צורות?

אותו דבר, אותו דבר.

גם צורות אסור.

גם השמולה היא חזור.

מה שתרצה, כל צורה שהיא.

משולש, מה בחרת דווקא במשולש?

מה אתה יודע שיש רק צורות משולש? יש הרבה צורות.

אותו דבר.

בכל אופן, אתה שואל שאלה מצוינת, רפאל.

אתה שואל מה ההבדל בין המקרה הקודם שהזכרנו, שאין לחתוך,

לבין המקרה הזה.

רפאל, זה עוד דבר מתקיים.

אני מבין ששם הוא מדבר באותיות שעשויות מחומר אחר,

לא מגוף העוגה.

כן, כי יושבים אז ו... אתה מבין?

אבל באופן שזה נעשה על ידי החקיקה, נאמר, בחלה,

הם ידועים שיש הרבה מאפיות שנותנים את הסמל שלהם

על גבי החלה.

זה משהו אוטומט, מתוך, כשזה בליין, כשזה עובר בליין,

אז זה מגיע למצב הזה שיש את ה...

מה אמרנו? המשנה ברורה אומר שמותר.

חזוני מפקפק קצת בעניין.

אבל הרב זה עוד דבר לא מתקיים.

אדם חוקק על עוגה, אותיות, יש דבר, אמרנו בחול, אדם חוקק על עוגה, אין קראת תמיכה?

זה יתקיים, תאמין לי, אם תשאיר את זה ולא תאכל, זה יתקיים.

בחול, אדם יכתוב בחול. עוד פעם, זה לא יתקיים, אבל כשאתה עושה את זה על גבי החלה,

זה יישאר לך גם עד שהיא תרכב לגמרי. הוא דיבר על עוגה, הוא דיבר על עוגה.

עוגה זה כמו חול.

למה זה כמו חול? אני לא מבין מה שאתה רוצה.

זה מאכל שעל זה יש צורה,

והצורה הזאת, כל זמן שהעוגה קיימת, גם הצורה תישאר.

עכשיו, האם מותר לחתוך עוגה לחתיכות עם צורות,

צורות מסוימות?

אין בעיה, אין בעיה.

מותר לחתוך עוגה לחתיכות שצורתן פשוטה, גן גורמבו או משולש או מעוין,

אבל אסור לחתוך את העוגה בצורה מורכבת יותר,

כגון בצורת פרח או בעל חיים וכיוצא בזה.

אין לחתוך ירקות או פירות בצורות מיוחדות לקישור את השולחן.

צריך לשים לב לזה.

אז גם בפסח אסור לחתוך את החלה בצורת ארץ וו.

מה?

זה לא משתמשתמש בשבת. אפשר לך לחתוך את המצב האמצעי שצריך לחתוך בצורת ד' וו, נכון?

ד' וו?

כן.

כשאתה הורס תרוסה שם על ה...

היום הוא כבאליס. כשאתה מצא אמצעי.

מה זה ד' וו? מה זה שבת?

זה פייס, אתה יש שלוש מצבים?

לא.

אז אתה רוצה להפיק קומה?

כשאתם חותכים אותה? אתה רוצה להפיק קומה?

אתה רוצה להפיק קומה? אתה רוצה לחתוך אותה בצורה דרך רערה?

אז תשאל את אלה שאמרו שאתם עושים את זה, מה אתה רוצה ממני?

טוב, אינני יודע.

אתה רוצה רק לפתוח את שקית במבה.

יש שאלה אותיות.

זה שאהבתי, אדם פותח את התאטיבה של העם. אין לה חינם איזה בעיה, נכון?

צריך להשתדל לעשות את זה בצורה כזו,

שלא ימחק את האותיות.

אולי זה דומה לבזבית אבל.

הבמבה בידו אולי דומה לבזבית. מה?

זה לא חומר אחר ש... אני לא מדבר על השקית.

על השקית, כן. נו, מה?

אחר כך כותבים את זה על השקית, מה?

יש את השקית, ואחר כך כותבים על זה את האותיות.

באיזושהי צורה, אינני יודע, אבל ברור לי שזה לא... ולפתוח מהדבק זה גם בעיה,

נכון?

לפתוח את הדבק, יש דבק, הוא דבוק למעלה השקית, דבוק.

אז אם אתה עושה את זה בצורה של קלקול, אין בזה שום בעיה. לא, לפתוח את הדבק בצורה של פותח תמות הדבק.

בוא נעזור להפסיק את ה...

מלמעלה את הדבק. זה נעשה לשם כך, זה נעשה לשם זה שיפתחו בלי להתאמץ.

זה לא, זה דיבוק קל.

זה לא כלום.

הלב שפותח תמות שמן.

כן.

מהדבק שלה.

נו.

כשיש מחברים לא רק טוב, אין כאן.

נו, נתלקל את ה... לא?

לא שמענו על דבר כזה.

זה חידושים שאני שומע אותם פה.

אני לא שמעתי דבר כזה.

להפריט את זה מות אסור, להפריט שתי שמות אסור.

זה כבר למדנו את זה אתמול, שזה מחלוקת הפוסקים האחרונים,

הרב אל יושב והרב שלמה זלמן אוירבך.

טוב, אז את העניין הזה אנחנו סיימנו.

כן, נשאר לנו עוד איזשהו קטע קטן.

אסור להסיר בוץ או טיטי ושמשה על הבגדים או על הנעליים,

משום שהסרתם כרוכה בתחינת העפר.

כלומר, מאחר ולמעשה זה בוץ, היינו זה הופך להיות גוש.

על ידי שאתה מסיר את הבוץ, אז אתה מפורט את זה לחתיכות דקות.

אלא מה? לפעמים זה לא נעים לבוא כך, בצורה הזו.

במקום שיש בדבר משום כבוד הבריות,

מותר להסירם על ידי אמירה לנוכרי.

בסדר.

אדוני היושב-ראש,