מסכת שבת | הרב אבנר עוזרי דף עד,א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שורה שלישית מסוף העמוד

דיברנו אתמול על עניין בורר

סיכמנו את התנאים

באיזה מצבים

אפשר

לברור בשבת

והם ג' תנאים וסימנם אייל

א' זה לומר אוכל מתוך פסולת, ה' זה שיהיה ביד ולא בכלי

והל' זה שיהיה לאלתר

בהלכה מוזכר שאם זה בתוך חצי שעה סמוך לסעודה אז גם זה נקרא לאלתר

נראה את הגמרא חזקיה אמר הבורר תורמוסים מתוך פסולת שלהן חייו

הגמרא כאן באה לברר

את הדין הזה של ברירת התורמוסים תורמוסים זה סוג קטניות

ששולקים אותם

עם הפסולת

ולאחר מכן בוררים את הקטניות השלוקים מתוך הפסולת

מתוך הקליפה שלהן

אז חזקיה טוען שבמקרה שכזה חייו חטאת

ובפשטות היה נראה שאפילו שהוא בורר את האוכל מתוך הפסולת יהיה חייב

שואלת הגמרא למה כסבר חזקיה אוכל מתוך פסולת אסור?

האם נאמר שחזקיה סובר

שגם אוכל מתוך פסולת אסור?

ואפילו אם כוונתו לאכול לאלתר?

עונה הגמרא, שאנה תורמוסים

לשלקלה שבעה זימנה

ואילו שקלה למסרח

וכפסולת מתוך אוכל דמה.

תורמוסים זה סוג קטנית כזו

שבשביל שיהיה ראוי לאכילה

צריך לבשל שבע פעמים

רק אז הם נעשים מאוד רכים ומתוקים לאכילה.

כך

דרכם של התורמוסים,

שבשביל שיהיה אפשר לאוכלם יהיה

ראוי לאכילה. עכשיו לא מדברים פה על בישול אחר בישול,

לא דנים פה לגבי הדין, אלא המציאות

תן לי לסיים, תן.

שאין בישול אחר בישול, הכוונה גם למציאות,

שאדם שדבר שמתבשל לא מתבשל.

נכון מאוד, אבל מכניסים את התורמוסים הללו

לתוך קדרה,

לאחר שסיימו פעם ראשונה,

שופכים את ה...

את ה... מוצאים את התורמוסים מתוך המים שהתבשלו בהם,

ושוב שמים מים חדשים ושוב מבשלים אותם,

וכך עושים שבע פעמים.

אז אתה יכול להכחיש את המציאות שככה עשו וככה עושים?

מה?

לא מדברים פה מצד דלקות מבשל.

אני שואל מצד דלקות מבשל,

לא יודע, זו שאלה תדדית שאני לא יודע לענות לך על זה.

מסתמה כל זמן שהוא לא הגיע למצב הזה שזה ראוי לאכילה,

זה עדיין לא נלקח מבשל, כך מסתמה.

על כל פנים,

התורמוסים האלה,

דרכם היה שהיו צריכים לבשל אותם שבע פעמים,

ואם לא היו נוטלים את התורמוסים מתוך הקליפות, אז זה התקלקל.

מה זה תורמוסים?

זה סוג קטניות. אני עצמי לא ראיתי את זה אף פעם,

אבל... אין בטיור שם? לא.

מובן שזה סוג קטניות

שהיו מבשלים אותם וצריך לבשל אותם שבע פעמים. על כל פנים,

אם

לאחר גמר בשולם

לא היו ממהרים לקחת ולהפריד את התורמוסים מתוך הקליפות,

הם מתקלקלים.

ממילא יוצא שבזמן הזה שעדיין מעורב האוכל,

עם הקליפות,

האוכל עצמו נחשב כפסולת,

כי עדיין הוא לא ראוי לאכילה אלמלא שימהרו להוציא את ה... להפריד ביניהם.

ממילא זה כמו פסולת מתוך אוכל,

כי התורמוסים שעדיין נותרו בתערובת,

כן,

הרי הם באמת אוכל,

ונמצא שהוציא פסולת,

כלומר התורמוס שהוא מוציא מתוך

התורמוסים שנותרו בסיר זה כמו פסולת מתוך אוכל.

אני אומר שייתכן שיש

בתוך התורמוסים,

כאלה

שאם הוא לא ימהר להוציא אותם, אז זה יקלקל גם את הנותר שם,

בתוך הכלי.

ולכן כשאתה הולך וממהר להוציא,

הרי אתה מוציא כביכול כפסולת מתוך אוכל.

הכול עם קליפה אבל?

היו עם קליפות, כן, ברור.

וכך מבשלים אותם.

אז הוא מקלב אותם? אסור לקלב אותם? רשי אומר, בואו נראה מה שרשי אומר. רשי מסביר.

תראה את רשי.

בואו נראה יחד איתכם את רשי.

הבורר תורמוסים, זה בעיין ד' עמוד א',

זה הדיבור האחרון של רשי,

בעיין ד' עמוד א',

הבורר תורמוסים, לאחר ששלקן הוא בורר אוכל מתוך הקליפה.

אתם רואים?

בורר אוכל מתוך הקליפה.

דקה הוא מוציא את האוכל מתוך הקליפה. זה ידוע לך מה זה קליפה ומה זה תרמוס?

יפה. הלאה, תמתין.

דשאלקלה שבעה זמנים למתקן.

צריך היה לבשל את זה שבע פעמים על מנת למתק את זה,

שיהיה ראוי לאוכלו.

ואילו שקלה לאוכל מתוך הפסולת,

ואילו שקלה לאוכל מתוך הפסולת,

אם לא היו לוקחים את האוכל מתוך הפסולת מתוך

שהוא רך

ונימוח על ידי שנשלק הרבה,

מס רך,

וילקח אוכל נמי כל זמן שמעורב בו הווה כפסולת.

ומי הוא? אוכל הוא.

ומחמירין עליה למי ואהוד השקיל כפסולת מתוך אוכל.

מחמירין עליה למי, כלומר,

מאחר שהאוכל עצמו, בזמן שהוא עדיין עם הפסולת,

הוא תכף אמור להסריח, אם יתירו אותו עוד זמן,

אז עדיין אין לו את ההגדרה של אוכל.

עדיין אין לזה את ההגדרה של אוכל.

גם לאוכל עצמו, גם לקטניות עצמן.

לא, זה מה שרשי אומר. רשי אומר,

אוכל נמי כל זמן שמעורב בו,

הווה כפסולת.

גם האוכל עצמו, כשעדיין בתוך התערובת,

זה כמו פסולת. למה?

כי אם לא ימהרו להוציאו, זה יסריח.

ומי הוא?

אוכל הוא.

אבל אל תבוא ותגיד לי שזה ממש פסולת,

כי במציאות

לוקחים את זה בשביל לאכול אותו.

רק מה? מחמירין עליה,

מכיוון שכל זמן שלא יזדרזו להוציא את האוכל,

אז זה לא יהיה ראוי.

לאכילה אם נשאירו אותו עוד זמן.

לכן החמירו לעשות אותו כאילו פסולת מתוך אוכל.

כך

פרש

כך פרש רשי

לא,

לא.

אם זה מתקלקל מהר, אז מותר להוציא.

הפוך, אם זה מתקלקל מהר, אז אסור להוציא.

בגלל זה מתקלקל מהר, אסור. אבל אם לא מתקלקל מהר, אז ודאי שהיה מותר. זאת אומרת, אפילו שזה אוכל מדיני פסולת, הקליפה היא... בוודאי פסולת. מותר אוכל מתוך פסולת, אמרנו. להלכה מותר, מה הבעיה? לא, אבל פה מדברים על להוציא את הפסולת. לא, מה פתאום.

אנחנו כבר בערנו שמדובר פה להוציא את האוכל מתוך הפסולת.

רק למה באמת אפילו שהוא מוציא את האוכל מתוך הפסולת? מה שונה התורמוסים

מכל שאר המאכלים, שכשהם בתערובת הוא רשאי להוציא את האוכל מתוך הפסולת?

כי התורמוסים,

כל זמן שהם מעורבים הם עדיין לא ראויים לאכילה.

מה זה מעורבים? כי כל זמן,

אם הקליפדנו...

אה, זה רק תורמוס מקליפה?

ודאי, הוא מבשלים את התורמוס מקליפה. יש תערובת מסוימת של כל מיני. לא, לא. זה לא נקרא כדי להוציא את הפסולת מתוך האוכל?

‫הרי אתה מקלף. אם אתה מקלף... ‫-לא, לא. ‫-עושה את הפסולת ונשאר האוכל ממילא. ‫-אתה לא...

‫אבל אתה לוקח... כשנמצא כשאתה בתוך הגדירה,

‫יש שם גם קליפות וגם תורמוסים.

‫-אז מה, מה הכול... ‫נכון, נכון.

‫זה תערובת של שניהם? ‫-כן. יופי.

‫אז כשהוא לוקח את האוכל...

‫אבל זה קליפה. ‫הוא לא... האוכל...

‫אוכל מפסולת...

‫אבל זה עלידה בישול, זה נפרד.

‫-אוכל מפסולת אושר לא... ‫-בוודאי, רק זה בתערובת.

‫לא.

‫-אוכל מפסולת... ‫-אז הוא לוקח עכשיו, כשהוא לוקח עכשיו

‫את המאכל, כן,

‫מתוך מה שנותר שם,

‫זה נקרא אוכל מתוך פסולת,

‫באורגינל. ‫-נשארים... בעצם. ‫-אלא מה?

‫רשי אומר, מאחר, אם הוא לא יזדרז לעשות זאת,

‫אז זה יתקלקל,

‫יוצא שלמעשה בזה הוא מתקן

את האוכל.

‫כי כל העניין של פסולת מתוך אוכל, ‫למה באמת אסור לברור?

‫כי אתה עכשיו מתקן את האוכל, ‫על ידי ההוצאה...

אפילו שזה לאכול לאלתר?

מובן.

אני מדבר על לאכול לאלתר, כן.

צריך שלושה תנאים.

לכן, פסולת מתוך אוכל אסור, אפילו אם זה לאלתר.

רק אוכל מתוך פסולת. כאן,

שעצם ההוצאה, גם אם זה של האוכל, אתה מתקן בזה,

אז ממילא יהיה אסור.

לכן אסור בשום פנים ואופן,

כפי איך שראינו עכשיו,

ללכת ולברור תרמושים,

לא לקחת את התורמושים מתוך הקליפות,

ולא את הכליפות, שכן לא את הקליפות מתוך התורמושים.

אין יותר לזה בשבת.

אז זה לא איסור אמור, זה איסור מכה בפטיש. זאת אומרת שאני מתקן בזה.

תיקון זה תיקון, אתה תעשה איסור של תיקון האוכל.

מכה בפטיש.

לא, אתה תעשה איסור של תיקון האוכל.

מכה בפטיש, נכון.

לא יודע איך תקרא לזה. זה מכה בפטיש.

כשאדם מתקן את האוכל, זאת אומרת, מכין אותו לאכילה,

‫אז הוא מכה בפטיש.

טוב.

‫-אבל זה הסיור שלו, לא יודע, ‫הוא בונה, הוא אוכל, הוא מתקן. ‫-אוי, נו, צריך לדעת איזשהו

‫הגדרה אמיתית.

‫אדם מתקן אוכל,

‫זה מה שנאסר.

‫נאסר, בורר, כי על ידי הברירה ‫הוא מתקן את האוכל שראוי לאכילה. ‫-ואם הוא עושה את זה עם הפה, הוא פחד.

‫זה ודאי שלא כדרך.

‫זה לא משנה, אבל גם שינוי. ‫-זה לא כדרך.

‫גם לא כדרך, זה יכול להיות בכל זאת דוגמה.

‫משהו אחר, אבל איסור דאורייתא לא יהיה.

‫איסור דאורייתא זה רק באופן שהוא עושה...

‫-זה רק בגלל מסוגלות דרך.

‫-שהוא עושה את זה כדרך. ‫-לא, כי אני יודע שאין ברירה בפה.

‫אפילו אדם אוכל עצרות. ‫-לא, לא.

‫כדאי שזה כדרך,

‫כדאי שזה כדרך. ‫-אם זה כבר בתוך פיו.

אם זה כבר בתוך פיו. ‫כאן אתה אומר שבצורך הצלחת, ‫הוא על ידי הפה,

‫הוא מפריד את האוכל מתוך הפסולת.

‫עוד לא נכנס לפה, ‫הוא רק בדרך הזו.

‫אבל אתה יודע מה? ‫הוא יכול לקחת אם היה נשתיהם,

‫להכניס לפה. ‫-אתה מדבר באופן שהוא לוקח את הפסולת ‫על ידי הפה, ‫לא את האוכל מתוך הפסולת. ‫-הוא לא אומר את הפסולת ביחד, ‫הוא מכניס לפה, ‫ואז הוא מוסיף מה שלא... ‫אין בעיה, זה בסדר.

‫זה כמו הדעת... ‫זה בסדר, זה בסדר.

‫תהיה רגוע, זה בסדר.

‫-כן.

‫בואו נראה את הפירוש השני שברש״י,

‫ולי נראה,

בואו נראה את הפירוש השני,

‫הבורר תורמוסים מתוך פסולת שלהם.

‫אומר רש״י, מי ששלקן פעם אחת,

‫אתם רואים?

‫ממרקן,

ממרקן,

‫הוא מערה אותן המים.

‫הוא בורר המתולעות שלהם ‫כמו שעושים לפולין,

‫וכן בכל פעם ופעם. ‫כלומר, כל בישול

הוא שופך את המים

‫ובורר גם את המתולעים שבהם,

‫ושוב את הנותר חוזר ובשל.

‫בכל פעם ופעם הוא מגלה יותר ויותר,

‫ובכל בישול הוא עושה את הפעולה הזו ‫של

עירוי המים שהיו בגדרה ‫והוצאת התורמוסים המתולעים.

‫וזה בורר האוכל ומניח הפסולת.

‫והיא לא שלכי למאסרח גרסינן, ‫הילקח,

שימו לב,

‫הילקח,

‫מי ששלקום

פעמיים ושלוש, חשב לפסולת.

‫הואיל

וישביק לאו הכי

דלא הדר שליק לאו מאסרחי.

‫למה זה נחשב לאחר שלוש פעמים פסולת?

‫למה?

‫משום שאם הוא יניח אותם כך ולא ישלוק, ‫לא יבשל אותו בפעם הנוספת,

‫אז זה יסריח.

‫וכשהוא נוטלן מתוך שער מינין,

‫מתוך שער מינין

או גרועין המעורבים בהן,

‫כי פסולת מתוך אוכל דאמה.

‫כלומר, גם אם יש בתוכם

‫דברים נוספים,

‫סוגי מינים נוספים מעורבים ‫עם התורמוסים הללו,

‫מאחר ואלו שאינם התורמוסים.

‫נאמר,

בתוך התורמוסים מצוי שמבשלים ‫גם פולים, נגיד, לא פולים.

‫-זה מה העובד שלך? ‫-שעועית, ניקח ככה, שעועית.

‫עם התורמוסים, מבשל את השעועית, בסדר?

‫השעועית שנמצאת שם, ‫היא כבר ראויה לאכילה,

‫מיד, מיד ראויה לאכילה, נכון? ‫על ידי הבישול.

‫לעומת זאת, התורמוסים,

‫שנמצאים באותה גדרה,

‫הם עדיין לא רואים לאכילה ‫אחר פעמיים ושלוש.

‫יוצא שכשהוא הולך

ומוציא את התורמוסים ‫מתוך שאר המינים,

‫הרי זה נקרא פסולת, מתוך אוכל.

‫זה מה שאומר אשידה, ‫נאו שאר מינים לא מאס רחם,

‫וגם עלו בשוליו פעם ראשונה ושנייה.

‫ורבנו הלוי גאריס, וישק ללא מסרח.

‫ויש גרסה נוספת, ‫שעל פי זה מתבהר אחרת,

‫וישק ללא מסרח.

‫כשנוטלו נמוח בין אצבעותיו ונמאס,

‫הלקח אהודי שקילה וכפסולת,

‫והנשאר עבי אוכל עד שחוזר ונוטלו.

‫כלומר,

כשהוא לוקח

ביד שלו

את התורמוס,

‫התורמוס הזה מיד מקבל קלקול,

‫ולא ראוי לא אוכלו.

‫עכשיו, הנותר בתוך הגדרה, ‫זה עדיין אוכל.

‫נמצא שכל מה שהוא לוקח ביד,

‫בעצם הוצאת החלק הזה בידו,

‫זה הופך את זה להיות פסולת מתוך אוכל.

מובן?

‫והנפקמינא בן אשכול השיטות הללו,

‫לפי הפירוש הראשון שברש״י ‫או לפי הפירוש האחרון שברש״י,

‫נראה שיהיה עניין של איסור ברירה ‫גם במצב, שימו לב, ‫גם במצב שכבר שלקו את זה שבע פעמים.

‫גם אם כבר עשו את כל הבישולים ‫הנצפחים לתורמוסים,

‫זה עדיין אסור בשבת.

‫לפי הפירוש הראשון ברש״י,

‫בגלל שעצם הדבר,

‫שאם לא ימהרו להוציאו ‫זה לא יהיה ראוי לאכילה,

‫אז הם חמירו על זה להחשיב את זה ‫כאילו פסולת מתוך אוכל.

‫במצב הזה, שזה עדיין קיים בגדירה,

‫עדיין לא...

‫כך יוצא לפי הפירוש הראשון שברש״י.

כי במצב הזה, שזה נמצא בגדירה,

‫עדיין מסוכן מאוד שזה תכף יתקלקל.

‫אז מתי הוא מתקן את זה ‫שכבר אין חשש שזה יתקלקל?

‫בעצם הוצאתו מן הגדירה.

‫נכון?

‫אבל זה מה שאומר רש״י.

‫אם זה היה נשאר בגדירה, ‫זה היה מסריח.

‫מה אם כן גרם לו להיות מתוקן? ‫-אז מתי הוא מוכן לאכילה?

‫אם חייב להיות איזשהו שלב ‫שהוא יהיה מוכן ואז הוא יתקלקל? פה אין מצב... ‫לא, לא, לא, לא, לא, לא. איזה דבר? ‫לא, אז אני מסביר.

‫לפי הפירוש הראשון שברש״י,

‫לאחר שבע פעמים

‫שכבר הוא ראוי לאכילה,

כן?

‫אפשר לקחת אותו ולאוכלו,

‫אבל יש פה בעיה אחרת.

‫מכיוון

שכל זמן שהוא נמצא בגדירה,

‫אז

מסוכן הוא להתקלקל,

‫אז מה אם כן גורם להשאיר ממנו ‫את החשש הזה של הקלקול?

‫עצם הוצאתו מן הגדירה. ‫-אבל זה לא, זה לא פסולת. ‫-אני רוצה שתקשיבו... ‫-מתקלקל הוא נהיה פסולת. ‫-תקשיבו היטב.

‫שמתקלקל, זה נכון.

‫עכשיו אני אומר, במצב הזה זה בגדירה.

במצב הזה זה בגדירה.

‫יש את החשש הזה שזה יתקלקל?

‫לא.

‫עכשיו, החשש הזה של הקלקול,

‫הוא פועל מיידית. ‫אלא מה? זה מתעצם והולך.

‫כל דקה נוספת שזה נמצא שם,

‫אז זה בתהליך של קלקול.

‫אם כן יוצא שעצם הימצאותו בגדירה ‫זה למעשה מצב שלא טוב לאוכלו.

‫למה? כי יש פה פעולת קלקול.

‫מתי הוא גורם שיהיה אפשר כן לא אוכלו?

‫על ידי שהוא מוציא אותו,

‫אז נגמר התהליך של הקלקול, ‫אז נעצר באיזשהו שלב.

‫נכון?

‫ולכן זה נקרא כאילו אתה מוציא את הפסולת. ‫בזמן שהיה בגדירה זה היה פסולת.

‫בגלל שאמרנו, כמו שאמרנו, ‫שתהליך קלקול התחיל מיד.

‫ממילא זה כאילו פסולת מתוך אוכל.

‫החמירו, זו חוברה.

‫-אז זה פסולת מתוך פסולת.

‫אז אמרנו, לכן החמירו,

שלא ליטול,

‫כי זה כמו פסולת.

‫אתה צודק, יהיה מותר. ‫-לא, פסולת כבר, הרי אתה רוצה ‫תעבור לזה משאר המפסולת.

‫אתה לא יכול להגיד פסולת מתוך אוכל. ‫-לכן אני אומר, מיהו רחל אשי אמר,

‫ומיהו אוכל הוא.

‫כלומר, לבוא ולומר שזה נקרא... ‫תקשיב, תקשיב.

‫לבוא ולומר שזה מוגדר ‫כפסולת אורגינל, זה לא.

‫-זה דין כפסולת, אבל זה לא פסולת. ‫לבוא ולומר שזה פסולת אורגינל, זה לא, זה לא.

אבל החמירו לתת על זה דין כאילו זה פסולת.

אדרבה! אז מאחר וכן,

אז החמירו... אדרבה! אם זה פסולת, אדרבה! יהיה מותר להוציא. כי זה פסולת,

וזה פסולת,

אז זה פסולת מתוך פסולת.

אבל זה דין שפסולת. אבל כשבמציאות זה אוכל. זה אכיל. אז על מה לקחו להחמיר?

על החלק הזה שאתה בורר.

החלק הזה שאתה בורר,

זה הופך להיות מצב שאתה לוקח אותו שיהיה ראוי לאכילה.

אז אתה הופך אותו ממצב שקודם לכן זה היה פסולת,

ועל ידי הוצאתך אתה הופך אותו...

זה נקרא כאילו פסולת מתוך אוכל.

אבל אתה לא יכול להגיד פסולת מתוך אוכל.

כאילו למטה מה שנקרא זה לא אוכל.

אתה לא יכול להגיד פסולת מתוך אוכל.

אתה יודע. זה אוכל שמה.

רונן, אתה יודע טוב מאוד מה שאני אמרתי, אתה מנסה בכל זאת להתעקש. לא, אבל ההגדרה, אתה לא יכול להגיד פסולת מתוך אוכל. אז אני מסביר את ההגדרה, לכן אני אומר.

רשי הדגיש

שבאורגינל הכל אוכל,

גם התורמוס שנותר בגדרה וגם התורמוס שהוא נטל בידיו, זה באורגינל.

אלא מה? החמירו להחשיב את זה

מכיוון שכל זמן שזה יישאר בגדרה אז יימשך התהליך הקלקול עד שיתקלקל לגמרי.

לכן במצב הזה זה עדיין לא נקרא ראוי לאכילה.

אם כן נמצא שאתה מוציא, כשאתה בא להפריד, אתה בא להפריד את הפסולת.

אז אם זה כבר רק בשביל להחמיר,

אז אמרו,

מאחר שבא אורגינל הנותר בפנים זה אוכל,

והחמיר לנו לתת על אותו חלק שהוא הוציא,

כמו פסולת,

אז זה כמו פסולת מתוך אוכל. הבנתי, הבנתי. אתה קורא לתורמוסים בפנים אוכל.

ודאי.

אז אני אשאל שאלה כאלה, אם יש לך תורמוס אחד,

תורמוס אחד,

ואתה לוקח את התורמוס הזה ומוציא אותו מתוך הקליפה.

לא יודע, נגיד, זה פסולת מתוך אוכל?

זה פסולת מתוך אוכל?

מה שמשאר שם זה רק קליפה, אתה לא יכול להגיד, נכון, נכון, נכון, זה יהיה מותר. אתה לא יכול להגיד אוכל מתוך שתיים. אז יהיה מותר, אז יהיה מותר, נכון, נכון.

יו יו.

אז יהיה מותר לעשות אוכל? יו יו. אבל אתה מתקן.

מה? אבל אתה מתקן. זה אוכל, מה? אתה מתקן אותו אותו מושג אחד הזה.

כי גם אתה אותו, כי היה לו קליפה, אבל זה לא פסולת מתוך אוכל.

זה פסולת מתוך הקליפה. הקליפה לא אכילה בכלל. אבל אמרנו שאתה מתקן.

אמרנו שהבעיה היא שאתם מבינים. לא, הנקודה היא שפסולת מתוך אוכל, זה מה שעשו.

אז נתנו לזה, החמירו לתת לזה דין של פסולת מתוך אוכל.

אז לפי זה, אם זה תורמוס אחד,

אין פה עניין של פסולת מתוך אוכל.

זה פסולת מתוך פסולת.

כי הקליפה זו עוד יותר פסולת, זה פשוט.

אתה מבין?

באורגינל הקליפה היא ודאי פסולת.

והתורמוס, הוא רק החמיר לתת על הדין של פסולת.

אז ממה נפשך את זה יהיה מותר?

גם על הצד החומרה זה פסולת מתוך פסולת.

ואם לא על החומרה אלא על האורגינל זה אוכל מתוך פסולת.

אז זה יהיה בסדר.

בסדר.

על כל פנים, לפי הפירוש הראשון שברש״י,

נראה

שגם אחר ששאלה כזה שבע פעמים,

עדיין יהיה אסור לברור.

ולפי הפירוש האחרון שברש״י, כנ״ל.

ולפי הפירוש שהביא בשם רבנו הלוי שגרסתו יישק לילא מסרח,

כן? לא אילו שקללה, אישה קללה.

כלומר, אם הוא ייקח אז הוא יסריח מה שיהיה בידו.

אז גם כן, זה כבר לא משנה,

אלא גם אחר ששלקו שבע פעמים, מכיוון שהוא כל כך רך ונמוח,

אז מייד כשהוא ייקח את זה בידיו, זה יימאס

ולא יוכל לאוכלו.

אז זה נקרא כאילו פסולת מתוך אוכל.

זה הכל לפי שני הפירושים, הראשון והשלישי.

הפירוש השני משמע שכל האיסור לברור

זה דווקא באופן שזה לאחר פעמיים ושלוש.

אבל אם זה כבר

שבע פעמים,

אז פה לא תהיה בעיה, ויוכל אכן

להוציא את החלק של התורמוסים מתוך הקליפות.

רק באופן שישקום פעמיים ושלוש,

זה עדיין נקרא פסולת,

כי אם יניחו את זה הלאה זה יתקלקל, אבל לאחר שבע פעמים זה כבר לא יתקלקל.

אבל אי אפשר להוציא את התורמוסים, במובן?

קח מה זמן מתוך הפירוש השני שבראשי.

לא, מה זה קשור?

אז בשיחיד זה קודם שבת.

כן.

אתה צריך את הביאור שלא במה שהתכוונת, או שאני עניתי לך תשובה על מה ששאלת?

נו, על זה מדברים.

זאת אומרת, לא מוציאים את הכול, אי אפשר להוציא את הקולנוע. לא, לא. ואתה כביכול דין של פסולת מתוך אוכל. נכון. כי נשאר בפנים אוכל.

נכון. אמרתי,

כבר הסברתי את הדברים.

לא מוציאים, אי אפשר להוציא את הכול במכה אחת בפעם אחת.

אי אפשר.

מה?

באופן הזה זה רק צריך.

זה לא מצב מצב של פסולת. צריך רק סוג כלי כזה.

זה נשאר בפנים בערב הזה. זה צריך להיות על ידי אולי כלי, כלי ודאי שיעשו.

אני מדבר על אופן הברירה שזה ביד.

ביד, מתי האופן שיהיה מותר.

אז לפי הפירוש השני, יהיה מותר על ידי שימתין בסמלנות עד שיהיה הבישול השביעי. אחרי הבישול השביעי יהיה מותר.

אבל אסור להשתמשל בשבת.

מה?

זה מה שיושב בשבת. אש תהיה בריא.

באופן כזה שעשה את השש בישולים קודם,

בשבת,

והבישול האחרון היה בשבת.

בסדר?

או שהוא בישל את זה קודם השבת,

ורק את הברירה הוא רוצה לברור לאחריו בשבת.

כן.

טוב, לאחר שראינו זאת,

נראה בהלכה את כל מה שקשור לענייננו.

מלאכת בורר היא אחת מלאכת אבות מלאכה שנמנו במשנה,

בשבת, דף עין ג', כמו שראינו, בכלל סדר המלאכות של הכנת הפת.

זה עניינה.

כלומר, מה זה מלאכת בורר?

שלאחר מלאכת הדישא,

הלוא אחר קצירת התבואה בשדה,

דשים את התבואה.

ולאחר מכן,

כן,

זורים. זאת אומרת, אחרי מלאכת הקצירה והמעמר, כן, גם יש

עומרים-עומרים.

עומר דש?

דש ומזורה.

אחרי הזריעה,

כן, אז

במשך הזמן

שהגרעונים עדיין שם, נמצאים בתוך הגורן,

במשך הזמן מתערבים בהם עפר, צרורות,

דכלוכים, אבק וכדומה.

אז מה עושים?

אז בוררים לפני התחינה את העפר והצרורות.

ולאחר, ישנם עוד שתי מלאכות הכלולות בל״ט אבות מלאכה, אשר יסולל משום הבררה של פסולת מתוך התערובת.

יש עוד שתי

אבות מלאכה

שהם עניינם כמו בורר,

שזה הוציאת הפסולת מתוך האוכל.

מלאכה אחת זו מלאכת הזורק,

שהיא נעשית בשלב מוקדם יותר,

כאשר גרעני הצבועה עדיין מעורבים במוץ ובשיבולים,

לאחר שנעשתה אדישה שפירקה את החיבור שבין הגרענים למוץ

שעוטף את החיטים,

ואז זורים את הגרענים לאוויר, והרוח נושאת את המוץ למרחק,

והגרענים נופלים לארץ כשהם נקיים מהמוץ שהיה מעורב בהם,

כן?

המלאכה השנייה, לאחר הברירה, לאחר התחינה אפילו,

מה זה מלאכת מרקד,

זה אותו עניין של ברירת הפסולת מתוך האוכל.

מלאכת מרקד הנעשית בשלב מאוחר יותר, לאחר תחינת התבואה,

שנותן את הקמח בנפה, ומרקדו,

מנפה, מה שאנחנו קוראים לזה, כדי להסיר ממנו את הסומבין,

ונתבהר בגמרא ובפוסקים,

דלאו דווקא בגימל האופנים הנאליים של מלאכת בורר, דעו הדין,

בכל אופן שמפריד

הוא בורר בין אוכל לפסולת המעורבת בו,

הרי זה אסור מן התורה.

עוד נתבהר,

ממלאכת בורר אסור אף בדברים שאינם אוכל,

כגון משטחן רגבי עפר ורוצה לגבל טיט,

הוא בורר מתוך העבר את הרגבים שלא נטחנו היטב.

כן?

זה הבנתם?

אם יש לו חול

שבתוכו יש רגבי עפר,

החול הזה הוא ראוי לגבל אותו לטיט,

אותו חול שהוא מפורר כבר.

אותם רגבים מפריעים לו, הוא לא יכול להכניס אותם

לפני שיטחן אותם היטב.

אז הוא בורר את אותם רגבים המדובקים

מתוך החול המפורר,

זה גם נקרא בורר, אפילו שזה לא אוכל.

אם הוא מוסיף לפריד את הפרקת המהלכה של הזורר לא בזריע אלא בידיים,

אז מה זה נקרא?

פשוט זה לא זורר,

זה בורר.

זה בורר? כן.

הפעולה של הזריעה הייתה בדרך על ידי סיוע הרוח,

זה זורר.

וכן מי שליקט קנים על מנת לעשות מהם כלי

ובורר את הקנים העייפים מתוך הרעים,

הרי זה חייב משום בורר.

כלומר, זה לאו דווקא בדברים של אוכל.

עוד מבואר בגמרא,

דווקא כאשר אין תערובת של אוכל ופסולת,

אלא תערובת של שני מיני אוכלים,

אסור מן התורה לברור את המינים זה מזה, זה איסור דאורייתא.

כן?

למה?

כי אם הוא למשל לוקח את המין שאינו רוצה בו עתה,

ומניח בכלי

את המין שהוא רוצה בו עתה, זה נקרא בורר אוכל מתוך,

בורר פסולת מתוך אוכל.

וזה אסור.

מובן?

אף שנתבהר שאסור לברור אוכל מפסולת,

כן? מכל מקום באופנים מסוימים הדבר מותר.

היינו בשלושה תנאים.

א' לברור אוכל מתוך פסולת ולא פסולת מתוך אוכל, כמו שאמרנו,

זה א',

י' יברור ביד ולא בכלי,

ול' יברור לצורך שימוש לאלתר,

ולא לצורך שימוש לאחר זמן.

ובצירוף שלושת התנאים האלו יחד

מותר לברור.

אך אם חסר אחד משלושת התנאים,

יש בזה איסור בורר מן התורה.

דווקא, גם אם אדם בורר... הגם שאינני יודע אם זה מוסכם על כל הראשונים,

אבל יש ראשונים...

הסוברים שבשביל שלא יהיה איסור דאורייתא חייב להיות שלושת התנאים הללו

ומה הם? אוכל מתוך פסולת

ושיהיה ביד ושיהיה לאלתא

הרב, אם אתה בורר את צורך להאכיל הכלב שלו

זה גם כן? זה גם כן? זה משנה? הוא צריך לאכול או שזה משנה כאילו למי הוא?

זה לא בשבילו, הוא לא אוכל את זה

נראה שזה לא משנה

נראה שזה לא משנה

כמו שאם אני בורר לצורך אחרים

הגם שאני לא אוכל אבל עצם זה שאני עושה את זה בדרך המותרת

אוכל בתור פסולת וביד ולאלתר כלומר על מנת שהם יאכלו את זה מיד לאחר הברירה

או על כל פנים בתוך חצי שעה שאחר הברירה

אז זה מותר

אז הוא הדין מסתמה גם לצורך

מסתמה זה אני אומר מסתמה

גם לצורך בעל החיים

מסתמה

שוב אני לא אחראי על זה, אני צריך לבדוק

אבל אני אומר לך מה שנראה לי בסברה

טעם ההיתר באופן זה הוא שאז אין מעשה ההלקחה של האוכל בתוך התערובת

נחשב דרך ברירה אלא דרך אכילה

כלומר למה אם זה אוכל בתוך פסולת וביד ולאלתר זה מותר?

למה?

מה הטעם בזה?

אז התשובה זה לא נקרא דרך ברירה אלא דרך אכילה

זה למעשה מה הוא עושה עכשיו?

ככה הוא אוכל, זה חלק מהאוכל

איך בן אדם אוכל?

חלק מהאוכל זה גם שהוא לוקח את הדברים הטובים מתוך הלא ראויים

ומכניס אותם לפיו

זה מה שהוא עושה

הלאה

עכשיו זה ההגדרה והטעמים בזה

בואו נראה הלכה למעשה אחת לאחת

מה מותר, מה עשו

אוכל לפסולת המעורבים זה בזה אסור להוציא את הפסולת מתוך האוכל

בכל עניין

אף אם אינו משתמש בכלי ואף כאשר כוונתו לאכול את האוכל לאלתר

בשביל נטילת פסולת מהאוכל היא דרך מלכת בורר

פסולת מאוכל אין שום היתר

אסור איסור גמור

אפילו אם זה ביד זה לאלתר

חכה

גם כן אסור מדאורייתא

ככה ראינו בגמרא

אסור מדאורייתא, חצי שעולה אסור מן התורה

כן

הרב אם בא לברור את האוכל מתוך הפסולת,

אין היתר אלא בשני תנאים

כלומר אם זה אוכל מתוך פסולת אז פה צריך עוד שני תנאים, והם

יברור בידיו ולא ישתמש בכלי,

יברור את האוכל על מנת לאכולו לאלתר

כאשר מתקיימים התנאים הנאלו, דהיינו שבורר האוכל מתוך פסולת בידו לאכולו לאלתר

הרי זה מותר בגלל שזה לא נקרא אלא דרך אכילה, זה לא נקרא מלאכה

לכן גרעין של לימון

הנמצא בתוך סלט אסור להוציאו

עם הסלט הזה, עם הסלט הזה.

דאבה בורר פסולת מתוך האוכל.

אבל רשאי להפריד את האוכל לצדדים

או לכלי אחר, ביד או בכף,

באופן שהגרעין יישאר בפני עצמו.

ובאופן זה נמצא בורר את האוכל מן הפסולת.

את כל הסלט הוא עכשיו יזיז מגרעין? אם שייך, כן, כן.

יותר קל להוציא את הגרעין עם חלק מהסלט? יותר קל אז אסור לעשות את ה...

לא, לא, את הגרעין הוא חלק מהסלט.

חלק מהסלט. אה, משמעותי.

הלאה.

והיינו דווקא,

והיינו דווקא עם כוונתו לאכול את הסלט לאלתר.

גם אם אתה לא אוכל את הגרעין ביד ואתה לוקח את ה... מפריד את האוכל, את הסלט מתוך הגרעין,

גם זה רק בתנאי שזה יהיה לאלתר.

כן.

מעניין שהוא אמר שמותר לעשות את זה גם בכף.

צריך לדעת שבמקרה הזה זה כאילו ידו.

זה לא כמו כלי.

כלי

זה כאילו ידו ארוכה, זה נקרא כאילו ידו הריכטה.

אבל אם אני מוציא את הגרעין עם חלק מהסלט,

אז אני לא צריך לאלתר.

מה אתה לא צריך?

לאלתר. כי אתה לא אוכל את זה בכלל.

אני מוציא את הגרעין עם חלק מהסלט. שם את זה בצלחת אחרת. שם את זה בצלחת אחרת. עכשיו? פה אני לא צריך לאלתר.

כי אתה בורר את שניהם, אתה לוקח את שניהם.

זה לא נקרא שאתה בורר אחד מאחד.

זה כמו שאתה, כן.

אם אני עכשיו לקחתי פקח, סלט, ויש לי את האגדוס ואת האגרים שלי, אם אתם, הוצאתי את הלימוד ושמתי את זה. אין שום בעיה.

שני מיני אוכלים, בואו נמשיך.

תנאי זה שצריך, וחל פרי, זה שכחתי לקרוא לכם,

כן, וכן פרי שנמצאה בו תולעת, אסור להסירה ממנו.

ורשאי ליטול מבשר הפרי, הוא לא אוכלו, הוא להשאיר את התולעת במקומה.

שיאכל את הפרי בזהירות ולא יפגע בתולעת.

אבל להוציא את התולעת בתוך הפרי, זה אסור.

רצו לאכול

חסה בבית, לא נכון, זה חסה או משהו?

מותר לנקות את זה בשבת?

נשים את זה בשלוש דקות בפרי סבון בשביל תולעים?

וזה נברא מאליו, זה...

ואחר כך לשטוף ונתקח על הבית הבדל?

אני אומר, זה נברא מאליו, זה בסדר.

זה בסדר, השאלה היא כשאתה,

ברור לך שיש שם תולעים,

ואי אפשר לאכול את זה ככה,

זה משהו אחר.

זה משהו אחר, אבל כשאתה הורג אותה.

אבל לא, לא בגלל שאתה הורג, לא בגלל החשש הזה.

בגלל שאתה באמת לא יכול לאכול את זה בלי זה.

אה, ואם אין לך סרה, אתה לא יודע אם יש תולעים,

אין תולעים, ואתה שם לבי סבון.

בסדר, אז זה כאילו, אבל אתה אוחז, ואתה אחר כך אוחז.

הסבון הזה רק גורם שכל אותם דברים שנדבקו עליה חסה יוכלו להיות נפרדים.

אחר כך אתה שוטף את זה תחת הברז,

אז למעשה אתה אוחז באוכל מתוך הפסולת. זה לא בורר. לא.

זה שאתה שם אותה מבותוח בצוות, זה לא, זה לא...

אתה הורג אותה.

לא, לא, לא. זה לא...

כובש?

כובש?

כובש זה רק באופן שזה 24 שעות, לא זמן כזה.

כן, זה יכול לפעול איזושהי פעולה בדבר. קבעו שזה 24 שעות צריך.

מלח נוגמה, אפילו הוא סתם קטן. עזוב, זה תלוי כמה מלח, נכון.

זה כן, מלח זה כבר עניין אחר.

בואו נראה.

קטן מלח מותר, אני חושב, כוונתך לתחום את המאכל, ודאי.

תנאי זה שצריך לאכול את האוכל לאלתר, אין הכוונה שצריך לאכול מיד עוד סיום הברירה,

אלא כל מי שבורר את האוכל בסמוך לסעודה, הרי זה כבורר לאלתר ומותר.

ברירה בשני מיני אוכלים,

שני מיני אוכלים המעורבים זה בזה, אסור להפרידם זה מזה.

ואף שאין כאן תערובת, פסולת ואוכל, שהרי שני המינים ראויים לאכילה.

מכל מקום יש איסור תורה בברירתה. איפה אתה אכול תערובת?

שהדין הזה של איסור ברירה זה לאו דווקא אוכל ופסולת המעורבים,

אלא הוא הדין משני מיני האוכלים המעורבים,

כאשר אתה רוצה להפריד את האחד מהאחר. בואו נראה מתי.

שני מיני אוכלים בתערובת, שני מיני אוכלים בתערובת, ואתה רוצה להפריד את המין האחד מחברו.

ולכן, אין למרור שני מיני אוכלים זה מזה, אלא כאשר מתקיימים,

כל שלושת התנאים של היתר ברירה.

דהיינו,

שיברור תמין שמעוניין בו על מנת לא אוכלו לאלתר ויעשה זאת ביד ולא בכלי.

ואז אם הוא לוקח את מה שהוא רוצה לאכול,

תמין שהוא רוצה בו,

נמצא שהוא קבורר אוכל מתוך מסולד ביד ולאלתר.

במובן,

הגישו לפניך גרעינים,

בוטנים, אגוזים, שקדים,

כל מיני סוגי פירות או פיצוחים,

ביחד, מעורב.

זה גם כן השאלה.

מה מותר לך לקחת?

מותר לך לקחת ביד את מה שאתה רוצה לאכול.

ביד, ונוכל לאכול את זה לאלתר.

אבל אסור להוציא את המין שאינו מעוניין לאכול לאלתר, זה אבק בורר בשורת מתוך אוכל.

וכן אסור לברות את המינים זה מזה.

אם אינם מעוניין לאוכלם לאלתר,

אף שבוררן ביד.

זה לא, זה לא נקרא ברירה.

לא, טופי אדום, טופי כחול, טופי זה,

והוא רוצה את האדום, והוא רוצה את הזה, הוא לוקח, שם בכיס. אין שום בעיה. אם זה מול עיניו, אין בעיה.

אם זה מול עיניו,

אם זה מול עיניו מיד, זה לא מעורב.

זה מול עיניו, זה גלוי לו.

לא, במקש, כל הטופי מעורב בזה.

מה, והוא צריך בשביל זה להפריד מאחד לאחד?

לא, הוא רואה פה את האדום, הוא רואה את זה או תופי אדום. אז זה מה שאני רוצה, אני רוצה עכשיו.

אה, והוא רוצה לקחת את זה ליותר מוחרד.

וכן אסור לברור את המינים זה מזה בכלי,

אף שהוא מעוניין לאכול את שניהם לאלתר,

כן?

ואם אין לו מעוניין לאכול להם לאלתר, גם אסור, אפילו שבוררו להם ביד,

אותו דבר.

קיצור, גם פה צריך שלושת התנאים,

אוכל מתוך הפסולת, כלומר, את המין שהוא מעוניין בו,

ביד ולאלתר.

הוא מותר לברור את שני המינים זה מזה על מנת לאכול את שניהם לאלתר, כל אחד בפני עצמו,

אם יעשה זאת ביד ולא בכלי.

הוא לא אוהב לאכול את הכל ביחד, הוא אוהב לאכול אותם בנפרד.

אז במצב הזה זה לא נקרא ברירה, כיוון שהוא מתכוון לאכול את שניהם.

רק שיש לו, כמו שאומרים, משהו בראש,

שהוא קודם יאכל את האגוזים ואחר כך את השקדים.

למה?

ככה, ככה הוא אוהב.

הוא אדם מסודר.

הוא לא אוכל מעורב, הוא אוכל...

כל מין ומין בנפרד.

זה לא תהיה בעיה אם הוא עושה את זה ביד ולא בכלי.

כמובן, על מנת לאכול את זה...

מיד אחר שהוא אוכל, הוא גומר את המין האחד, הוא אוכל.

לברור את שני המינים זה מזה, בכוונתו לאכול את שניהם לאלתר,

רק שיהיה כל אחד בפני עצמו.

הוא לא, אין לו זמן עכשיו לקחת גרעין,

כן,

ולפצח, ושאול לקחת עוד גרעין.

הוא אוהב להכין, או נגיד יש לו בוטנים,

בוטנים כלופים עם אגוזים כלופים,

או שקדים כלופים.

עכשיו, הוא לא אוהב לערב לאכול גם מזה וגם מזה.

הוא אוהב, בוטנים לבד, שקדים לבד.

אז מה הוא יעשה?

יכול להפריד,

ומיד כשהוא גומר את האחד, יאכל את השני.

כמובן,

כמובן שיהיה ביד,

שיהיה כוונתו לאכול עם לאלתר.

אבל דבר אחד אמר, אני לא הבנתי באמת, זה חשוב לדבר עם זה.

כן. אנחנו כל הזמן מדברים ברירה, ברירה, ברירה.

כל הכלי של ברירה זה רק בתערובת.

אז בכל זה אנחנו לא צריכים לדעת מה ההגדרה של תערובת.

האם יש לי אחד דבר ליד השני, אחד ליד השני, אחד ליד השני, זה מקראת תערובת,

או צריך שזה יהיה ערימה,

או שתי, יש לי כמה פירות בפגש,

זה נמצא פה, זה נמצא פה, זה מקראת תערובת?

מה ההגדרה של תערובת?

הגדרה של תערובת מסתמה באופן

שאתה לא יכול לקחת את האחד אם לא תסלק את האחר,

אז

זו הגדרה של תערובת.

אם יש לי עכשיו סלט,

רק וירא לנו למכון אחד ליד השני, אבל לא בערימה,

אלא כמו אורש שטוח, ככה, המגש שטוח, הכל, הכל על המגש, לא בערימה.

אבל ביום הכל, ביום הכל, זה שטוח.

ויש פה גרעין גם, גם על זה.

זה נקרא תערובת אחד ליד השני, זה נקרא תערובת.

ואתה לא צריך להסיר משהו בשביל זה, אלא מיד אתה לוקח את מה שאתה רוצה ואוכל?

לא, אני רוצה עכשיו להחזיר.

לא משנה.

מה אתה רוצה?

להסיר משהו שלא רוצה,

זה מקבור עולה, לא לאן שם.

לא משנה, זה נקרא תערובת.

הדבר הזה שאתה לא רוצה בו,

הוא נמצא בתוך האוכל או בצד של האוכל?

יש לי מרגש שטוח.

אמרתי, זה בצד של האוכל או בתוך האוכל?

מה זה בצד האוכל? בתוך האוכל עצמו. מה זה, לא אמרתי. ואז מזיזים אותו לצד ואז אוכלים את המלאכות.

אני אומר, כדי להפריד

אותו מחברו,

האם זה נמצא בצד או בתוך האוכל?

מה זה בתוך האוכל?

בצד.

אם זה בצד, אז זה לא מקרה שאתה מפריד.

זה אחד ליד השני, כמו שאנחנו רוצים להסתכל בעורף,

אני עורך עורף, העורף הולך ליד השני, העורף של השונות, הכל עורף מפני ה... בדברים דקים מאוד,

מסתם אז זה גדר של תערובת בכל מצב.

רק בדברים גסים יותר,

שם אולי שייך לומר ששייך למצוא דבר שאינו בתערובת.

אם למשל יהיה מפוזר תפוחי עץ, כן?

Delicious וחרמון, ואני יודע מה עוד,

כן?

ואם אתה רואה מול עודיך את התפוח שאתה רוצה.

ואתה רוצה לבחור לאחר כך, לא לאט-אט.

לאחר כך.

כן.

אתה לא מוציא את זה בתוך הערובת, זה לא מעורב בכלל.

זה מונח פה וזה מונח פה.

אבל זה פה, פה, פה האדום, פה הצהוב, הכל, זה כמו, זה... אז זה כן מעורב.

זה מעורב, אבל לא אחד על השני. זאת אומרת, כל אחד נמצא בכל מצבו על המגש.

אה, זה נקרא מעורב סתמה.

זה נקרא מעורב. אם זה מסודר בצורה כזו שה-Delicious לבד

והחרמון לבד, רק שהם... זה ליד זה, זה לא תערובת.

אבל אם זה מעורב, הכל ביחד.

מעורב, אבל זה לא נוגע אחד בשני.

זה לא נוגע אחד בשני.

התפוח הזה פה, והתפוח הזה פה, והתפוח הזה פה, הם לא נוגעים אחד. נכון שזה הכל כאילו,

זה הכל כאילו נראה מעורב, כי כל אחד פה צבע שונה, זה לא פה האדום ופה,

אבל הם לא נוגעים אחד בשני.

לא.

הוא מדבר על זה בהמשך, אנחנו נגיע לזה.

היה לי שאלה כזאת.

סמדנות.

חבל על הזמן, חבל.

אני אגיע לזה בין כך.

כן? את השאלות שלך תשאיר אחר כך.

אני רוצה לדעת מה ההלכה.

זה הכל סרט זה להאכילה מיידית.

משחקים שיש בהם צורות שונות או צבעים שונים

ורגילים למינם אחר השימוש ולשים כל צורה במקומה,

אין לעשות זאת בשבת, כיוון שאין זה בורר

בסמוך לשימוש.

אז כוונתו,

בדיוק להפך,

לעשות את זה שיהיה מוכן לפעם הבאה.

אולם מותר למינם אם הוא רוצה להשתמש בהם לאלתר. אם כוונתו,

קודם שהוא בא לשחק עם הצעצועים,

המשחקים,

למיין כדי שכל אחד יהיה במקומו,

זה בסדר אם זה ביעד

וכוונתו לאלתר.

חדר ששיחקו בו הילדים בסוגים שונים של צעצועים,

יש להשאיר אותם לשדר אותם לצעצועים?

אמר, לא, הפוך.

להחזיר אסור.

אבל מותר לו למיין אם הוא רוצה להשתמש בהם לאלתר.

חדר ששיחקו בו הילדים בסוגים שונים של צעצועים,

והם מונחים על הרצפה בערבוביה,

אין למיינם וליתן כל משחק במקום המיועד לו.

ואם המשחקים מונחים באופן שאין זאת תערובת, הרי זה מותר.

כן, אין למיין, ואנחנו נראה מה זה נקרא תערובת,

תכף נגיע, אין למיין תמונות בשבת,

וכן אין למיין דפים שנתפזרו ולסדרם לפי נושאים או לפי הסדר הראוי להם,

אלא אם בא להשתמש בהם לאלתר.

הבורר מי שאינו מעוניין בו,

על מנת להשיטו לאחר. כלומר, היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים,

והוא אינו מעוניין לאכול אחד מהם.

מותר להוציאו מהתערובת ולהושיטו לחברו המעוניין לאוכלו.

שמת לב?

יש שקדי מגוזים בוטניים, והוא לא רוצה את השקדים,

אבל חברו רוצה, אז הוא רוצה עכשיו להוציא את השקדים,

לתת את זה לחבר שלו.

זה נקרא אוכל מתוך פסולת או פסולת מתוך אוכל? היה מקום לומר, מאחר שהוא לא רוצה לאכול את זה,

זה נקרא פסולת, אבל מצד שני יש מקום לומר לא,

מאחר שהוא נותן לחבר,

ולחבר שלו זה נקרא אוכל,

אז זה בסדר, זה נקרא אוכל בתוך מסולת.

זה כיוון שהוא...

היה לי צלחת,

ואמא שלי תם לי בתוך התלחת,

זה דבר אחד שלא רציתי.

אמרתי לה, למה שמתי לי את זה?

עכשיו אני לא יכול להוציא את זה.

אז מה היא אומרת לי?

אז תביאי לי את זה, אני אוכל את זה.

עכשיו אני לא אעצור, אבל איך אני אביא לך שהיא תאכל את זה לאלתר, אבל אני לא רוצה את זה. מבחינתי, אם אני מוציא את זה... אתה יכול לתת לה, כן.

אפילו שאני מכיר את זה, זה פסולת.

כן, זה הגוף הכתוב פה. זה על אכילה מיידית. כיוון שהוא מושיטו לחברו על מנת לא אוכלו,

הרי זה נידון

כדרך אכילה.

וכישר בורא לא אוכל בתוך פסולת, שאותר כאשר עושה זאת ביעתו,

על מנת לא אוכלו לאלתר.

היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים.

עונה להפרידו זה מזה על מנת לאכול את האחד מהם מיד,

ואת השני אחרי הראשון.

אוכגון מרק המעורב ירקות, מונה לאכול את המרק בפני עצמו ואחר כך לאכול את הירקות.

הוא בא לברור זה מזה.

הוא בורר ביטי, לך ויאבד יש לך מורא?

אין הבדל.

אין הבדל. אין הבדל.

אז דקה. אז בכל אופן, מה מדובר פה? מה הציור שמדובר כאן?

הוא רוצה לאכול את שניהם, אבל האחד אחרי השני.

אז יהיה מותר להפריד את המין האחד מהאחר?

נחלקו הדעות בזה.

יש הסוברים

דאסור להוציא את המין שאינו מעוניין לאוכלו מיד,

אף על פי שדעתו לאוכלו באותה סעודה אחר אכילת המין הראשון.

כלומר, מותר לו רק לקחת,

לברור בידו את המין שהוא רוצה,

אבל לא את מה שהוא רוצה לאכול אחר כך. ויש המתירים לברור איזה מין שירצה.

לא מפריע.

יעשה כך או כך, זה לא משנה.

כי מאחר והוא עתיד לאכול את המין הזה שהוא מוציא מהתערובת,

הוא מתכוון לאכול את זה בהמשך סעודתו,

זה נידון כבורר לאכילה לאלתר.

כמובן מדובר פה שהוא עושה את זה ביד, ולא בכלי.

הרב, נראה לי שאם הוא יאכל שערה לתוך הצלל מותר להוציא את זה לתוך החלב,

מותר להוציא את השערה, לא?

למה שיהיה מותר?

כי זה יפה שזה ידלה.

הלאה, לא מכיר את זה.

בואו תראה

עכשיו את העניין הזה של,

העניין של תערובת.

כלל גדול הוא

שאין מלאכת בורר,

אלא כאשר האוכל והפסולת

או המינים

השונים מעורבים זה בזה.

אתם שומעים?

וכאשר בוררם זה מזה,

הרי זו מלאכת מחשבת ומתקל בזה את האוכל.

זה הכל אם הם מעורבים,

אבל באופן שהאוכל והפסולת אינם מעורבים כלל,

אלא מונחים בריחוק מקום זה מזה, אין כאן מלאכת בורר.

וקשה ליתן קצבה בדבר,

מה נחשב מעורב

ומה נחשב מרוחק זה מזה.

והכל לפי רואות העין.

ופעמים שהפריטים השונים חלוקים זה מזה בצורה טובה.

בטעם או בגודלם.

וחילוק זה גורם להם שלא יחשבו מעורבים,

אף כאשר המרחק ביניהם אינו גדול כל כך.

ותרומת הדשא, הוא כותב,

לגבי חתיכות דגים משני מינים המונחות על מגש.

אתם שומעים?

האמנם נראה דמאוד היה כנגד סברת הלב,

זה שני מינים.

שניכרים בהפרדתם

חתיכות גדולות שמונחים,

דהיה ברירה שייכה בו, גם אז יהיה ברירה.

כן?

דלשון המורדכי אבל לא משמע אחי, אל כך

ייזהר אדם עם מיני פירות שנתערבו וכולי.

זה, הוא מביא פה את הלשון שלו.

הוא רוצה לדקדק בתוך הלשון,

משמע דווקא כשהם מעורבים ואינם ניכרים,

אבל בחיי גבנה, שהם ניכרים,

כן?

הם ניכרים אבל. אף אגב, זה כל מין ומין.

דה אין כל מין ומין מסודר בפני עצמו,

מכל מקום לא מקרה מעורב, עד כדי כך. אפילו שאינם נפרדים זה מזה, אלא

בתערובת זה עדיין לא ניכר מעורב,

כי זה ניכר.

תערובת הדגים מביא מקרה תערובת. אז עוד פעם,

הוא מביא פה את הלשון שלו,

והוא דקדק מלשונו שדווקא אם זה מעורב ולא ניכר.

אבל הדגים לא ניכרים.

אז אני אומר, הוא בא ואומר שנראה מלשון אחד מהראשונים כך,

ולהבנת התרומת הדגשן זה לא ככה.

אז הוא אומר, בתוך תרומת הדגשן משהו, שאם זה ניכר אז אין סיבה לומר שזה בורר.

מה זה ניכר ניכר?

יש תעלה קודם על פיתוח הנקודות. אז אני אומר,

באופן כזה שהם ניכרים,

הם גדולים דיו בשביל להבדיל ביניהם,

אז זה לא נקרא תערובת.

אפס, הואיל וחטא, כלומר, אמנם,

הואיל וחטא בסמקדה, בורר בצורה מתוך אוכל,

ואפילו בורר לאתר חייו חטאת,

אין לחלק ולהקל בלא ראיה ברורה.

לכן, על פי סיום,

אז כותב הרמוש,

אסור לברור בחתיכות דגים המונחות בתערובת,

שבכל זאת אסור.

למה?

כי הגם שהם ניכרים,

בכל זאת יהיה אסור.

אז מה צריך לעשות בשביל זה?

אז בדוגמה שאמרנו שכל מין ומין בנפרד,

אז זה ודאי שיהיה מותר.

לא, לא, לא הבנתי. כל מין ומין.

אם למשל סוגי התפוחי דלישיס לבד והחרמון לבד,

אפילו שהם נוגעים אחד עם השני.

אבל הם, כל מין ומין בפני עצמו.

זה בסדר.

אבל באופן, למשל, יש צלחות כאלה שמגישים,

כן?

ובתוכן אתה שם מעט אגוזים,

עוד מקום שקדים,

עוד מקום בוטנים, וכן הלאה, על זה הדרך.

זה לא נקרא תערובת.

אפילו שזה באותה צלחה.

כי כל מין ומין זה בפני עצמו, מובן?

האר שלי קרצון בבית של בקבוקי שתייה.

בקרצון שמנו בקבוק גולה, בקבוק בתפוזים, בקבוק קיללין.

שיש סוגי, עכשיו זה בקבוק של שלישיה,

שמיניה, שיש שמונה סוגי בקבוקים שונים. עכשיו אני רציתי להציג בקבוק במקרה, שיהיה קו. אתה יכול לצאת.

עכשיו זה מעורב,

אז אני לא רוצה, תן לי לראות את הקולה.

ויש פה מונים עלי בקבוקים.

זה לא נקרא תערובת. זה לא נקרא תערובת.

יש פה מלא, אני אומר, מוציא מפה את התערובת. נכון, אתה מוציא, ידי.

זה לא נקרא תערובת.

למה לא? כשאין לך הרבה צורך. כמו הדגים. כשאין לך הרבה צורך להתאמץ,

אלא אתה מייד שולף את האוכל,

אני לא חושב שזה נקרא תערובת.

גם פה אתה מייד שולף את הדייג. אז אני אומר,

אם זה באמת יהיה בדוגמה שזה יהיה בלי הרבה, בלי טרחה, אלא מייד אתה מוציא את האחד מתוך האחר,

לא נראה לי שזה יהיה, בפרט שזה גדול כזה,

גודל כזה של בקבוק.

זה לא נראה לי, אתה רואה את הפקקים,

מה הפקקים אתה רואה את זה איתנו?

לא משנה, לא חושב. זה לא חושב שזה יהיה

נקרא מעורב.

רק אם אחד מונח על השני, אז אולי זה יהיה כן.

תראה, תתבונן.

כשאתה צריך להגיע למשל לחלק שבתחתית,

אז אתה צריך להפריד את העליונים בשביל להגיע לתחתית, נכון?

אם למשל הבקבוקים מונחים לא בצורה מאוזנת, אלא בצורה אנכית.

אז במצב הזה אתה צריך, בשביל להגיע לבקבוקים שמתחת,

אז עכשיו אני אומר, במצב הזה שזה נמצא בצורה מאוזנת,

אני לא חושב שזה לקראת תערובת,

אלא אם כן בשביל להגיע לאחד,

כן, לאחד מתוך כלל התערובת, אתה צריך להפריד אותו מאחרים על ידי הסרת האחרים.

אבל באופן שכל אחד ואחד מהם אתה יכול לקחת

בלי טרחה, בלי טרדה, בלי כלום.

אתה שולף אותו.

לא יודע אם זה, אני לא חושב שזה לקטערובת.

אבל גם הדגים הם גדולים, הם גדולים, גם הפקפוק גדול, הדגים גדולים, וכל אחד גם הדגים גדולים. אז אני אומר, אולי באמת מדובר באופן כזה שזה הכל יחד,

רק מה, הם גדולים והם ניכרים, אבל הם מעורבים,

שיש גם פעמים אחד על השני.

אז, כאשר ישנם דברים שזה אחד על השני,

ואתה לא יכול להגיע לזה של מטה, אם לא,

אם לא תסיר את זה של מעלה, אז זה גם עורב.

אבל אם למשל זה יהיה מגש כזה של דגים,

אני לא יודע, אני צריך לראות פה בהמשך.

בסברה נראה שאם יש לך צלחת

ויש מנות דגים,

כל מיני סוגי דגים, אבל אין אחד על השני, יש רק

חתיכת דג בכל חלק, בכל פינה מפינות המגש יש דג אחד,

וזה מילים שונים.

אני לא יודע אם זה יהיה עכשיו מתערובת.

אני אגיד, מה זה תודה רבה?

אתה ממש לא הלכי עצמי שמה, זה לא הלכי עצמי כזה.

אני אומר שיכול להיות שמדובר רק באופן שזה מתערובת.

למה? כי יש בזה טוח, והטוללה זה הפרדה.

כל מה שאתה מפריד זה התכון והלוויה,

זה סלט, הם דבוקים אחד בשני, יש להם קירה.

אתה בעצם יוצא איזושהי הפרדה מסביבתם, אז פה בבוקי קולה זה בכלל לא הפרדה, הם לא קראו את זה שונה. אין קשר ביחד.

אין קשר,

טוב, בגש, בואו נראה מה כתוב כאן לגבי העניין.

טוב, נו, נו.

מגש שיש על גביו שני מיני אוכלים.

מגש שיש על גביו שחתיכות דגים משני מינים, או שמקצתן מבושלות

ומקצתן צלויות, שנחשבות כשני מינים,

ואין מעורבות, ואין כל מין מסודר בפני עצמו, אין לברור אלו מאלו,

אלא על פי כללי ההיתר.

דהיינו שייקח רק את המין שמעוניין לאוכלו לאלתר.

ואף על פי שהמינים השונים ניכרים זה מזה,

מכל מקום חששו בזה הפוסקים לאיסור בורר,

כיוון שהם מונחים בתערובת.

כאשר זה בתערובת, נראה לי שתערובת פרשוט על דבר,

בא לגן אחד שלהם, אחד על השני.

אבל באופן שהם נפרדים זה מזה,

אז אם הם ניכרים, גם ניכרים, וגם

אחד ליד השני, ולא אחד על השני,

אפילו שהם נוגעים?

אפילו שהם נוגעים.

אם זה גדולים וניכרים,

וכמו שאמרנו, לא אחד על השני,

נראה שזה לא יהיה נחשב כתערובת.

צלחת שמונחים בה כמה סוגי אוכלים המסודרים כל אוכל בפני עצמו,

כגון בשר וחמין וירקות,

יש לעיין במדינה כתערובת,

וכדין חתיכות דגים,

או שהיות ואין מיני המאכלים מעורבים זה בזה, אלא כל מין עומד בפני עצמו,

אין זה נחשב כתערובת.

הם מסתפקים בזה פה.

זה מאוד מוזר.

כי למעשה זה,

כל אחד ואחד נמצא במקומו הנפרד.

כנראה שמדובר שם בצלחת, צלחת אחת,

ורק שבצד אחד מהצלחת נמצא החמין,

צד אחר בשר, מצד אחר ירקות,

כמו שמגישים היום, אתה מבין?

כן. אז זה לא בוגר.

אז הם מסתפקים בזה.

אתה שומע? יכול להיות שכן. שיכול להיות, אבל הסברה נוטה לומר שלא.

אני אמר לך את האמת.

הסברה, אני נוטה לומר שלא יהיה איסור.

זה שהם מסתפקים פה,

אני לא יודע אם הם שאלו את הפוסקים בעניין הזה.

זה אחד מהחברים של ימינו,

שחלק גדול מהדברים הוא שאל את הפוסקים, זו האמת.

פה, שהוא השאיר את זה בספק, מסופקני אם הוא... זה ספק ברכות להכיף, זה לא דרך. לא צריך פה ברכות.

לא, ספק... הפוך, זה עניין שבת.

עניין של שבת זה עניין לא פשוט.

בסדר, אבל אמרנו שזה עדיין סברה. אני אמרתי אספם שזה קשור לשבת הזה של לא להכיף, פלוס מדרבנן. לא, זה לא אמרתי. פה זה לא עוזר לברבנן, פה זה שאלה של דאורייתא.

פה זה דאורייתא גם. פה זה שאלה של דאורייתא, זה שאלה של בורר, ודאי.

בורר שיש בורר מדינה פנאנה, אני מדבר, פה זו שאלה של בורר דאורייתא.

זה הספק.

האם יש פה איסור דאורייתא כי זה תערובת,

וגם בשני מיני אוכלים צריך את זה או לא?

אבל זה ודאי שיהיה מותר, תתבונן טוב,

אבל זה ברור שיהיה מותר לקחת את מה שאתה רוצה, לאכול עתה ולאכול, זה ברור שמותר.

אתה רוצה להגביה בכף

את החמין,

כן? ולאכול.

אין שום בעיה, אין שום בעיה.

זה ביד ולאלתר, אין שום בעיה.

אנחנו מדברים, ההפך,

שאתה רוצה להוציא את מה שאתה לא מעוניין בו.

הגישו לכלל המסובים, לכלל המשתתפים בסעודה,

כולם צלחת באותה צורה,

שבחלק האחד חמין,

חלק האחר בשר, חלק האחר אורז,

והיה אחד מן המסובים לא רוצה את האורז.

האם הוא יוכל להוציא את האוכל

מתוך הצלחת?

זה מפריע לו, הוא לא מסוגל.

לראות את זה מול עיניו.

פה יש מקום להסתפק שם, אז זה יהיה אסור.

אבל אם למשל הוא רוצה לאכול את החמין,

אין שום בעיה.

זה מותר אפילו אם זה בתערובת.

אפילו אם זה היה מעורה מותר, כיוון שעכשיו הוא לוקח את האוכל

ביד ואוכל. אוקיי. גם אם זה אינקו, זה נקרא כמו יד שלו.

אפילו אם הוא רוצה להוסיף ללפוץ את ביתים מהשמחיים,

ללבור עליו בפר. שאלה של מוקצה.

אבל אלא מה זה דיון?

אה?

איך הוא מוציא את המפה?

יחד עם כל המפה.

או מדין גרשי רעי.

אז אין יותר.

מה? אין יותר.

אין יותר. אני יודע ככה הוא עושה.

הוא לוקח צלחת.

מי?

בן אדם שרוצה להוציא את זה.

הוא לוקח צלחת,

שם על הצלחת איזה פריט,

לא יודע, זה ספוח.

נו.

לוקח מגב,

מגב של חד, מגב של חד,

הוא מביא את זה על הצלחת,

שם נתבצע לך, גם את הפריט, גם את הקליפות,

ואז הולך לפח,

אחר כך מותר לו להוציא את הפריק,

כי זה בא לו בהיתר ביד,

זה בא לו בהיתר ביד. מי אמר עכשיו שמותר?

אם לא מדין גרשי רעי, אז מה הורדנו בזה?

מה?

לא הורדנו בזה כלום. אם אין היתר מדין גרשי רעי, אז איך הוא מוציא את זה מהשולחן?

אגב, נו, מי אמר? זה מותר.

זה לצורך הדבר המותר.

מה? הוא רוצה עכשיו להשתמש בשולחן. אה, זהו.

זה לצורך הדבר המותר. הנה חינם.

הנה חינמי, הנה חינמי. אם זה לצורך שהשולחן יהיה פנוי,

אז הנה חינמי, יהיה מותר.

ראינו את זה כבר בעבר.

הוא רוצה לאכול שם.

עוד פעם, מאחר ולמעשה מוקצה מחמת גופו אסור בכלל לטלטל.

אין שום היתר לטלטל אותו.

אבל מאחר שהוא עושה את זה טלטול מן הצד לצורך דבר המותר,

ראינו לצורך שהשולחן יהיה פנוי,

שיוכל לאכול עליו אחר כך.

אז הנה חינם.

בדרך הזו זה יהיה מותר.

עכשיו, מה הוא עושה? הוא לא לוקח את זה עם המגב ליד ישר ומתוך היתר, אלא עם אותו כלי.

כן, כן. אז הוא מקביא עוד איזה דבר מותר, שיהיה גם מותר וגם אסור. כן. עכשיו, לפני שהוא זורק את זה לפח,

אז הוא מוציא את התפוח.

אז זה לא נקרא שהוא מוציא את התפוח כשהוא מוראים את אוכל,

והוא לא נותן לפה לזה, לא לאתר, הוא סתם מוציא את זה. אז זה לא נקרא שהוא בורר את ה...

למה?

את התפוח בתוך הקליפות של ה... למה לא?

כי זה מונח מפני עצמו.

אה, זה אתה מתכוון, זה מונח מפני עצמו.

זה לא מתערובת בכלל. כן. הינה חינם.

יכול להיות שאתה תהיה צודק, נכון.

נכון.

נכון. זה לא נקרא בורר בכלל, זה לא תערובת.

יופי, מאה אחוז.

הלאה, צלחת, שולחן שיש עליו, אגב,

צלחות וכוסות, סכום ובקבוקים וכיוצא בזה,

רשאי להוריד ממנו כל מין בפני עצמו,

ואינו נידון כתערובת כלל.

כן?

ולדעתי גם הבקבוקים האלה שדיברת, אותו דבר.

זה לא נקרא תערובת.

ערימת צלחות מכמה סוגים, כגון צלחות שטוחות ועמוקות, גדולות וקטנות,

אין לברור אלו מאלו לעמידן מערימות נפרדות.

כאשר הם מעורבים ביחד, הוא רוצה להפריד את העמוקות מהשטוחות הגדולות מן הקטנות,

אין לו לעשות זאת, אלא כאשר הוא מתכוון להשתמש בהן לאלתר.

אז תודה, אישה שהיא שוטפת את הכלים שלה בכיור,

הכל מעורב אחד בשני, היא שוטפת אחד אחד ושוטפת את זה, ואני חושב שכל דבר בסדר. זה בסדר.

אז מה יהיה למעל אצבע השטח? זה בסדר.

זהב בתערובת, מי זה דואג בכלל? כן, אבל פה זה בדרך של, היא באה לנקות את זה.

היא לא באה לברור.

כאן כשהיא מתכוונת לסדר כל דבר בערימה נפרדת, זה משהו אחר.

והוא עדין בסכו״ם המעורבים זה בזה.

צלחת שיש על גבה שאריות אוכל וסכו״ם סמוכים זה לזה,

כפי שמצוי בסיום האכילה.

אין הסכו״ם נחשב כמעורב בשאריות האוכל,

ומותר לקחת לסכו״ם אף שאינו עתיד להשתמש בו לאלתר.

אומנם אם נערמה בצלחת כמות גדולה של פסולת ובטוחה מכוסה,

מזלג או כפית, אם זה כבר מכוסה,

יש להחמיר ולחשבוק את הערובת,

ואין לברור את הסכו״ם מהפסולת אלא אם כן נשתמש בו לאלתר.

וכן עדין אם נפל סכו״ם לתוך פח האשפה והוא מעורב ומכוסה ממש בפסולת,

אין להוציאו אלא אם כן נשתמש בו לאלתר.

מקרר אשר על גביו

על גבי מדדפיו מונחים כדי רות.

אני יכול כאילו סתם לעשות איתו איזושהי פעולה מיידית? כן, כן, כן.

גם בדרך של הערמה מותר, כן.

כן.

כן. מקרר אשר על גבי מדדפיו מונחים גדרות.

אבל הרב, אני שמעתי פעם אחד על חופשי, שאמר שבהרמה אולי אפשר רק אם אתה באת להוציא.

אבל אם אתה כבר הוצאת ועשית כבר את הברירה,

אז כבר לא יועיל לך שאחר כך תשתמש.

אם בהתחלה כשאתה ברר אתה לא חשבת להשתמש בזה לאלתר,

ואחר כך אתה אמרת וואי, אסור.

ואתה החלטת לעשות תיקון ולהשתמש בזה, אתה לא מתקן את זה.

התכוונתי מיידי עכשיו. אם אתה התכוונת כבר ברגע שהתכוונת,

אז חשבת על זה להשתמש. כן, כן, כן. אבל אם אתה לא...

טוב,

אני אסתפק בזה.

לא, אפילו שהוא עשה מיידי. ברגע שהוא... רונן.

אני לא חושב, הוא עושה מעשה אוטומטית.