מסכת שבת סח ע"א | הרב אבנר עוזרי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מסכת שבת, דף ס״ח עמוד א',

הנקודותיים האחרונות שבעמוד,

12 שורות קודם סוף העמוד.

שוב אני חוזר, ס״ח עמוד א', במסכת שבת,

12 שורות קודם סוף העמוד,

בנקודותיים, רב ושמואל דאמרי תרוויו,

מטניטין בתינוק שנשבע לבין הנוכרים וגר שנתגייר לבין הנוכרים.

למדנו במשנה,

בדף ס״ז עמוד ב', המשנה אמרה, השוכח עיקר שבת

ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה

אינו חייב אלא חטאת אחת.

בפשטות הכוונה שאדם ששכח את המושג של שבת בתורה

וכתוצאה מזה

עשה מלאכות הרבה ושבתות הרבה.

חילל שבתות

על ימין ועל שמאל בכל מיני פעולות

שהן אסורות,

כי הן אבות מלאכות האסורות בשבת.

כשנודע אליו החטאים הללו, כמה יביא על השגגה הזו?

אומרת המשנה אינו חייב אלא חטאת אחת.

רב ושמואל דאמרי תרוויו,

שניהם, גם רב וגם שמואל, אומרים, מתניתין,

המשנה הזו,

בתינוק שנשבע לבין הנוכרים.

דובר כאן באדם שנולד

או נשבע כשעדיין הוא תינוק

לבין הנוכרים, אצל גויים.

ומאחר וכבר בעודו תינוק היה אצל הנוכרים, אצל הגויים,

אז אינו יודע בכלל המושג הזה שנקרא שבת.

והוא הדין גר של להתגייר,

והלך לגור בין הגויים.

גיירו אותו, קיבל עליו דת יהודית,

אבל הלך לגור אצל הגויים,

וכתוצאה מזה

לא ידע שיש איסור שבת בתורה.

כלומר, מדובר בכאלה

שלא ידעו מעולם שיש איסור שבת בתורה.

זה מדובר על שבתות הרבה?

על זה מדובר.

קראנו את זה קודם.

שכתוצאה מזה

עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה.

אבל רבי שמואל באים לפרש

שכל הדין הזה שבמשנה מדובר באדם כזה שלא ידע מעולם על המושג שנקרא שבת.

אז הוא חייב חטאת אחת

על כל מה שעשה, אפילו שעשה את זה בכמה וכמה שבתות.

אבל הכיר, ולבסוף שכח,

חייב על כל שבת ושבת.

אבל מה יהיה הדין

אם הוא הכיר,

ידע באיזשהו שלב שיש איסור שבת,

אבל אחר כך שכח

שיש מושג כזה שנקרא שבת ואסור הוא לעשות כל מיני מלאכות, הוא חייב הוא לשבות במלאכה.

מאחר והכיר את המושג הזה של שבת,

חייב על כל שבת ושבת.

אבל הוא לא יודע מה זה הקלטה של האיסורים,

אבל הוא אומר כל מקרא שהוא מכיר, כל מקרא שהוא מכיר.

מדובר שהוא הכיר שיש איסור ביום הזה לעשות מלאכות.

את החלק הזה של איזה מלאכה,

את זה הוא לא למד.

אבל את החלק הזה שיום שביעי שבשבוע הוא יום שאינו כשאר הימים ואסור הוא במלאכות מסוימות, את זה הוא כן למד.

אלא מה? אחר כך שכח

אחד שכזה,

אומרים רבי שמואל, דינו כאחד היודע עיקר שבת ושכח

שהיום שבת,

כמו שאמרה המשנה, אדם שיודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת,

אז מחויב על כל שבת,

ושבת אינו חייב, לא אומרים שיהיה חייב חטאת אחת על כל השבתות,

אלא על כל שבת חייב חטאת אחת גם אם עצה באותה שבת הרבה מלאכות,

אבל חייב על כל שבת ושבת.

הוא הדין כאן, אם עיקר וסוף שכח,

דינו כזה שיהיה חייב על כל שבת ושבת.

עכשיו השאלה נשאלת...

אמרתי, מה דקות, שהוא לא שכח?

הוא לא שכח,

אבל אם הוא לא יודע את אהבות מלאכות,

אז מה זה מקרה עיקר? לכן אמרתי

שהוא יודע שיום השביעי זה יום שונה משאר ימות החול,

ובמה זה מתבטא השוני שאסור הוא לעשות מלאכות מסוימות.

הוא יודע, אבל הוא לא יודע שאסור לזה להוציא כרים מסלט.

הוא לא יודע ששבת, אני נכתבתי בזמן מלאכות. נכון מאוד.

גם אם הוא לא ידע מעולם מהן המלאכות הללו שאסורות,

אבל מאחר שהוא יודע את המושג שנקרא שבת,

עצם הדבר שהוא הולך ועושה, את הפעולות הללו,

נובע מזה שהוא שכח שהיום שבת. כי אם הוא היה יודע שהיום שבת,

אם הוא לא היה שוכח עיקר שבת,

אם לא היה שוכח,

אם הוא לא היה שוכח שהיום שבת,

אז הוא היה כבר עושה חשבון עצמו. אה,

היום זה יום השבת שלמדתי עליו שהוא אסור במלאכות מסוימות.

ואז היה נזהר יותר לשאול איזה פעולה אסורה, איזה פעולה מותרת.

מאחר וסיבת עשייתו את המלאכות הללו נובע מזה שאינו יודע את השבת היום,

הרי זה כאילו ששכח שהיום שבת,

כמו באופן שהוא שוכח שהיום שבת,

וזה הגורם לסיבת עשייתו את המלאכות, מחייב אותו חטא רק לשבת ושבת,

כך שהוא ידע בעבר שהיום שבת.

אלא שאתה אינו יודע את המושג של שבת,

זה כמו אותו אדם שגם אתה יודע את המושג של שבת רק שאינו יודע שהיום שבת דינו שווה.

כך אומרים רבו שמואל.

אני לא על זה כאשר אני מדבר על בן שלא שכח.

הוא יודע שיום שבת לא שכח, הוא יודע שנקר שבת.

זה דינים אחרים.

אם הוא יודע שהיום שבת

והוא יודע שיום השבת הוא אסור במלכות,

אלא מה? הוא לא יודע שהפעולה הזו אסורה.

אז כל פעולה ופעולה שכתוצאה מאי ידיעתה הוא עושה אותה,

הרי היא מחייבת חטאת.

כאן אנחנו מדברים לחייב אותו חטאת רק על השבת עם כל המלאכות שהוא עשה, חטאת אחת על כל שבת.

אנחנו עולים דרגה עכשיו, זה לא... תמיד, אם הוא היום יודע, זה המשנה אמרה קודם,

בשביל זה היה ראוי שתשמעו את השיעורים הקודמים.

הזכרנו ביום ראשון את הדין הזה,

שאם אדם יודע שהיום שבת,

אלא הוא לא יודע שהפעולות הללו אסורות,

במצב הזה הוא חייב חטא על כל מלאכה ומלאכה,

על כל פעולה של איסור.

מובן?

אבל זה הכל אם הם בשני אבות מלאכה שונים.

אבל אם זה שתי פעולות שכולם שייכים לאותו אב מלאכה, אז חייב רק חטא אחת.

למה אם הוא לא יודע שעיקר שבת,

הוא לא מכיר אם עיקר שבת, אתה אומר לי שכל השבתות ביחד זה רק לאו אחד,

ואם אתה אומר לי שהוא לא מכיר את הלאו,

אותו דבר, פה הוא לא מכיר, פה הוא לא מכיר.

רגע, אני שואל אותך על המלאכות.

פה הוא לא מכיר, פה הוא מכיר.

אז אז אז אז גם פה הוא לא מכיר. למה פה אתה מחייב להיות על כל שבת ושבת, ופה אתה עכשיו הבנת למה באמת באופן שהשגגה היא במלאכות,

הוא חייב חטאת על כל מלאכה ומלאכה?

זה הבנת?

באופן שהוא יודע שהיום שבת,

והוא עשה מלאכות הרבה בגלל שהוא לא ידע שאותן פעולות שהוא עושה זה פעולות איסור.

אז הוא חייב על כל אב מלאכה ומלאכה?

זה אתה מבין למה?

כי יש פה, תקשיב, כי יש פה כמה וכמה שגגות.

הוא שוגג באיסור זה,

הוא שוגג גם באיסור זה, והוא שוגג גם באיסור זה.

מאחר שעשיית אותן מלאכות לא נבעו כתוצאה משגגה אחת,

אלא כתוצאה מזה שהוא לא יודע שפעולה זו אסורה, וגם זו לא ידעה שיהיה אסורה, וגם זו לא ידעה,

אז יש שגגות הרבה.

כאשר יש שגגות הרבה, חייב כמניין השגגות גם חטאות.

אבל באופן שהוא לא ידע שעה יום שבת,

אז שיבט, והוא יודע את המלאכות,

אם למשל הוא לא יודע שעה יום שבת,

כן?

והוא יודע את המלאכות. אז למה הוא עושה את המלאכות הללו?

הרי הוא יודע שהמלאכות הללו אסורות.

אז למה הוא עושה את המלאכות הללו? נו, תגיד לי אתה.

למה?

בגלל השגגה הזו שהוא לא ידע שהיום שבת. יוצא שסיבת השוגג באותן מלאכות היא אחת.

זה שהוא לא יודע שהיום שבת.

זה אתה כן מבין.

אז באופן הזה, מה אתה אומר? חייב על כל שבת, בשבת.

נכון?

בא רבי שמואל החדש,

בשביל זה צריכים את רבי שמואל,

שלא רק אם הוא שכח שהיום שבת,

אלא גם אם הוא שכח בכלל את המושג של שבת,

זה כאילו שכח שהיום שבת.

במצב הזה, זה כאילו שגגה על כל שבת ושבת.

ואשר על כן נהיה חייב חתוס על כל שאבס ושאבס,

כל שבת ושבת.

אחרי שנודע לו והוא שכח.

אם הוא הכיר בעבר את העניין של שבת,

ונעלה ממנו לאחר מכן.

אז זה כאילו שהוא יודע את השבת, רק שהוא לא יודע שהיום שבת. זה אותו דבר.

כך לדעת רבו שמואל.

ממילא התקשו רבו שמואל,

אז מה זה שהמשנה אומרת שגם אם עשם לאחות הרבה בשבתות הרבה חייב חתת אחת?

אומרים רבי שמואל, זה מדבר באחד שלא ידע מעולם את המושג של שבת.

מי?

או תינוק.

שמייד בקטנותו כבר

גדל בין הנוכרים,

או גר שנתגייר והלך לגור בין הנוכרים.

אז הם מחמירים יותר, לא? איך הוא... נשאלת השאלה. גר שנתגייר בין הנוכרים?

איך יכול להיות במצב כזה?

מה, הוא התגייר בינו לבין עצמו?

שייך שאדם מתגייר בינו לבין עצמו?

אין דבר כזה.

גר חייב להיות בפני בית דין של שלושה.

שיראו אותו שהוא תובע לשם גרות,

ומקבל עליו מצוות התורה.

ברית מילה, בדיוק.

יש לו משפחה.

אבל הוא גדל בינו חסר למשפחה שלו.

אבל אתה יודע, אתה יודע שכשבאים ללמד אותו קודם על הגרות,

הרי מלמדים אותו את מצוות התורה.

אז איך ייתכן מצב כזה?

אה, יש גר לצורך משהו, דיוק. לא קשור לפה.

אם אדם מתגייר בשביל להיות כדור סלל במכבי תל אביב.

נו, עזה, עזה, עזה. אז מה?

אז זה אומר שהוא לא גר. כמו עבד, לא? עבד, מגיירים אותו.

משהו אחר, זה לשם עבדות.

זה לשם עבדות. הוא תובע לשם עבדות,

ודינו שהוא חייב למצוות כאישה.

אז הוא לא יודע.

אז הוא לא יודע את כל הדברים.

מה הקשר?

כל גר צריכים ללמדו את מצוות השם.

מלמדים אותו מצוות התורה. אבל מה?

אבל מה? צריך לומר

שזה לא מעכב בדיעבד.

כלומר, אומרים לו, אתה מוכן לקבל עליך את כל מצוות התורה?

אתה יודע, לא, שאתה בא לפה בשביל להיות יהודי.

בשביל להיות יהודי אתה צריך לקבל עליך את כל מצוות התורה הקדושה כמו כל יהודי.

אמר, כן, במאה אחוז, מוכן.

מוכן.

והבית דין גיירו אותו.

לא אמרו לו מצוות כאלה ואחרות, ומתוכן גם מצוות השבת לא אמרו לו.

הגירות שלו אכן פועלת, זה אכן תופס.

לכן הוא חייב חטאת אחת על כל השבתות.

באיזה ציור?

בציור שהבית דין

אכן

גיירו אותו, רק שלא הודיעו את מצוות השבת.

איך זה יכול להיות?

איך יכול להיות?

היה איזשהו משהו שגרם להם לשכוח את הפרט הזה. אז הם גם צריכים להקריא קורבן. מה אתה רוצה שאני אגיד?

רעידה את האדמה בנפאל, שימשה להם את העניין,

ויצא להם,

שכחו את המושגים האלה שצריך ללמד אותו. הם גם צריכים להכין קורבן?

לא. למה לא?

זה אמרתי אחרת.

גבש עם רעיון.

האב, יש עכשיו תינוק, האב.

כן. יש עכשיו תינוק. מה שאמרתי עכשיו, אני רואה שזה הרמב״ן מפרש. הרמב״ן

אומר, כשכך מדובר כאן,

מה זה גר שנתגייר לבין הנוכרים? פירושו, גיירו אותו אכן בדין,

רק שלא הודיעו לו את מצוות השבת.

אמרתי שיש עכשיו תינוק באפריקה,

כששמו אותו,

הוא נמצא בתוך כלא באפריקה,

שם כולם גויים, הוא לא יודע שבת,

הוא לא יודע כלום, הוא אפילו לא יכול לצאת לכל הארץ. זה תינוק שנשבע לבין הנוכרים, כן.

הוא לא יכול אפילו לצאת, אין לו אין אפשרות.

מישהו בא והודיע לתינוק הזה, אתה יודע,

יש דבר שנקרא שבת.

בסוף הוא משבת, הוא לא אמר לו, הוא לא אמר לו, בקיצור, שבת, הלך, ברח,

הוא נמצא שבת וכבר הוא לא יכול שוב.

יותר לראות אף בן אדם בעולם, הוא שם נמצא בן אבוים.

מעכשיו הוא חייב על כל שבת ושבת.

זאת אומרת, אפילו שהיה לו את האפשרות לברר, כי הוא כבר יודע ככה שבת.

אם אכן הוא היה בדרגת הבנה

להבין את המושגים הללו שהוא בן לעם היהודי,

ויש מצוות,

ובתוך המצוות יש מצוות השבת,

אז אתה תהיה צודק.

אפילו שאין לו אפשרות לגמרי. אבל אם הוא לא בדרגת הבנה, הוא יבוא לילד בן שנתיים ויגיד לו שבת, אז זה ודאי לא כלום.

אבל זה בעבוד שבת. ואם הוא ילד בן שש ושבע והשכל שלו כמו ילד בן שנתיים או שלוש,

זה יהיה אותו דבר.

לא מדברים עם פרק דינוקל, הם עוד פרק דינוקל.

אם הוא בדרגה כזו, לא.

לא, אתה מדבר לגבי המושגים של הכיר ולבסוף שחר.

אני לא בטוח שצריך שיהיה בן שלוש בשביל זה.

בשביל שיהיה בגדר הכיר ולבסוף שכח,

ייתכן שיספיק שיודיעו לו את זה כשהוא בן שמונה ותשע ועשר.

עצם הדבר שהוא הכיר, ידע,

אז זה כבר לא...

אמרו לו, אדוני, יש מושגים כאלה,

כשאתה בן שלושה אתה מחויב במצוות האלה והאלה,

אלא מה, אחר כך הוא שכח.

מובן?

הוא שכח, הוא זכר אפילו, אבל אין לו אפשרות לברר.

אז מה זה שונה?

מה זה אין אפשרות לברר?

עכשיו הוא נמצא בתוך כלא, שמו אותו בכלא. כי כשאמרו לו את מצוות השבת, במה התבטא אצלו השבת?

מה אמרו לו? מה זה שבת?

מה פירוש המילה שבת? מה זה שבת?

שבשבת רוקדים ברחובות? מה זה שבת? מה? אמרו לו שאסור לעשות בשיש מילה שבת. זאת אומרת שהוא יודע שיום השבת זה יום מיוחד יותר, במה?

במה זה מתבטא?

במה שלא כל פעולה שאתה רוצה אתה יכול לעשות, אלא יש כאלה שאסורות.

העצם זה שהוא יודע שביום השבת זה פעולות האסורות,

זה מחייב אותו, בן שלוש ישראל, לברר מהן המותרות ומהן האסורות.

זה מה שאני אומר.

אז הוא נקרא בגדר, כאילו, בסוף הוא שכח.

אבל הוא מכיר, איפה הוא עשו את זה?

הוא לא יכול לברר, אז הידיעה שלו כאילו בוגדת בו למעשה לחייב אותו הרבה חטאות. לא בוגדת בו.

אף אחד מישהו לא אף אחד מישהו לא אף אחד מישהו לא הרבה חטאים. עכשיו יהיה לי חטא אחד, עכשיו יש לי מיליון חטאים ואין לי אפשרות לברר.

אז מה צריך לעשות?

אז מה צריך לעשות אחד כזה?

לא להודיע להם. לא לעשות פעולות, אלא אם כן ברור לו שהן מותרות.

אדם שלא יודע, כן,

שהיום שבת

הוא חושש, אולי היום שבת, מה הוא צריך לעשות?

להיזהר בפעולות.

רק את אותם דברים שהם בגדר פיקוח נפש.

אז לא יכולים לקשור סורכים של נעל. שמעת?

נכון. הוא קולל לסורכים של נעל. נכון.

כל אותן פעולות שאינן בגדר פיקוח נפש, אסור לו לעשותן, מן הספק, שמה זה שבת,

שמה יום שבת.

אבל אם זה דברים שזקוקים לו לצורך

שלא יהיה במצב של סכנה,

אז את זה התירו לו.

הבנת?

בסדר? נסתפק בזה?

נוכל להמשיך.

מי יזרקו לו סמלה בחוק הזה?

הוא בא ואמר שאפילו פעולה שהיא פשוטה, שהיא מותרת,

בכל זאת.

גם לצרוך סרוכים זה צריך לדעת מה מותר, מה אסור.

אם למשל אתה עושה

קשר על גבי קשר,

אז זה אסור.

אמנם מדרבנן, כי זה קשר שאינו של קיימא, כי אתה אמור להתיר את זה בסוף היום,

לפתוח את זה,

אבל מדרבנן, על כל פנים, זה אסור.

קשר אחד אפשר.

קשר אחד הוא לא קשר, זה לא קשר.

עניבה אתה מתכוון.

קשר עניבה אתה מדבר.

קשר עניבה, אין בזה בעיה, אבל קשר על גבי קשר,

זה כבר קשר שיכול להתקיים זמן,

אלא מה אתה מתכוון להתיר את זה בסוף,

בסוף היום.

מובן?

הלאה.

תנן.

שואלת הגמרא שאלה.

למדנו כאן במשנה, השוכח עיקר שבת.

נאמר במשנה, השוכח עיקר שבת אינו חייב אלא חטאת אחת.

מה זה שוכח עיקר? למי אתה יכול להגדיר שוכח?

בבין מכה ואין בעיה וזיכרון.

שוכח זה שייך לומר, אחד שזכר קודם, אחר כך שכח.

אבל אם מעולם הוא לא זכר, שייך לקרוא לו שוכח?

לא משהו שהוא לא זכר. לאו מכלל דאביה לידיעה מעיקרא.

האם הלשון הזו לא תוכל ללמוד שמדובר באחד כזה שהיה לו ידיעה מקודם, אלא שאחר כך שכח?

ובכל זאת, אמרה המשנה,

אינו חייב אלא חטאת אחת, אפילו חילל שבת, כמה וכמה שבתות.

נו, זה נגד רבי שמואל.

רבי שמואל אמרו שאם הוא הכיר ובסוף הוא שכח,

חייב על כל שבת ושבת.

השאלה מובנת.

שוב נחזור.

רבי שמואל אמרו שהמשנה מדברת דווקא באחד כזה שלא ידעה מעולם את המושג של שבת.

אבל אם הוא ידע את המושג של שבת,

שבת רק שאחר כך שכח, חייב על כל שבת ושבת.

על כל שבת חטאת אחת? על כל שבת חטאת אחת.

ועל זה שאלה הגמרא שאלה מה המשנה.

במשנה כתוב השוכח עיקר שבת,

אין לו חייב אין לו חטאת אחת על כל השמטות.

מה זה שוכח?

מה שהוא ידע, אלא שהוא שכח אחר כך.

ובכל זאת חייב רק חטאת אחת אפילו שוכחים על כמה וכמה שמטות.

רואים שגם יכירו בשום שכח.

לא אומרים לחייבו על כל שבת, אלא חטאת אחת על כל השבתות.

עונה הגמרא, לא,

אל תפרש כך.

אלא רבי שמואל יפרשו את זה אחרת.

מהי כל השוכח עיקר שבת?

דהייתה שכוח ממנו עיקרה של שבת.

שוכח פירושו שלא היה לו מעולם את הידיעה הזו שנקרא שבת.

שלא נקרא שוכח. שכוח ממנו.

שכוח ממנו.

כלומר, לעולם לא הגיע למצב של ידיעה בדברים.

למה שכוח?

זו הכוונה שכוח.

שכוח, הכוונה שתמיד הוא היה במצב של אי ידיעה.

אתה צריך לדעת שאנחנו מדברים פה על התוצאה.

כשאני אומר שוכח, אז אתה צודק, שוכח פירושו שידע קודם ושכח.

אבל מה התוצאה של השכחה בהווה?

בהווה, מה התוצאה?

שעכשיו אינו יודע.

אז כאן בא רבי שמואל לומר שפה לא מתייחסים

איך הגיע המצב הזה של שכחה, אלא באים לומר את התוצאה של השכחה.

מה התוצאה של השכחה?

שאין לו את הידיעה הזו.

אז מה הכוונה?

אין לו את הידיעה של השבת.

איך?

בגלל שמדובר בתינוק שנשבע לבין הנוכרים, הוגר שנתגייר לבין הנוכרים.

רגע, מה ההבדל? למה אתה מחלק מילים שבת?

כבר אמרנו קודם.

אבל למה אתה מחלק מילים כבר אתה מחלק?

אתה מחלק עד הסוף. תגיד, דוגמא חייב על כל מלאכה ומלאכה.

כי, עוד פעם, כי אם הוא ידע עיקר שבת,

כן? הכיר בעבר,

ועכשיו הוא לא זוכר.

אם הוא היה יודע את המושג של שבת,

אני תולה לומר שאז הוא היה נזהר שלא לעשות מלאכה אליהם, כי אני יודע שהיא מותרת.

יוצא שסיבת עשייתו את המלאכות הללו,

בגלל שהוא שכח את המושג שלו, נקרא שבת.

מה העניין? בסך הכול. אז יוצא שזה סיבת שגגה אחת.

כמו שביארנו את ההבדל בין אדם שלא יודע שהיום שבת,

שאז גם אם עשה מלאכות הרבה באותה שבת, הוא חייב חטאת אחת על כל שבת. למה?

כי סיבת השגגה היא אחת,

אי ידיעתו את השבת.

אז זה לא משנה, אומרים רבי שמואל, אם אי ידיעתו את השבת הפירושו,

הוא לא יודע שהיום שבת,

או שלא יודע את המושג של שבת.

גם כשהוא לא יודע את המושג של שבת, אומר אני,

כך אומרים רבי שמואל,

שאם הוא היה יודע את המושג של שבת, אז הוא כבר היה נזהר,

ולא היה עושה מלאכות, אלא אם כן מברר איזה יום היום,

ואם זה יום שהוא לקראת השבת,

יברר גם איזה מלאכות היו מותרות.

זה מקפידי, זה מקפידי. מובן, היה מקפיד לבדוק. אין מקפידים.

מה?

רבי שמואל מכבירים את זה על המסיבת השבת. נכון.

אם הוא יודע שזה שבת,

הוא יודע ששבת, אמרו לו את יר שבת

אמרו לו ועדיין יודע

הוא עדיין יודע ויודע שאף אחד לא יודע ששבת

וזה זוכר ששבת, הוא זוכר שבת ושבת, נגזים, נגזים. זה מה שהמשנה אמרה. המשנה אמרה שאדם,

שאם הוא יודע, והוא יודע שעה עם שבת, הוא לא יודע שעה עם שבת.

אמרו לו שיש דבר כזה של שבת, עכשיו הוא יודע. אז זה כאילו בסוף שכחנו. הוא לא שכח, אבל הוא זוכר שעה עם שבת פעולות. אה, הוא עדיין יודע. נו, אז למה הוא עושה את... הוא זוכר, אמרו לו, באו אליו, לא זוכר. אז למה הוא עושה את הפעולות הללו? הוא לא יודע שזה אסור, זה הפעולות הללו.

אז הוא לא יודע שמה?

שהפעולות הללו אסורות,

אבל הוא יודע שהיום שבת?

כן. נו, אז זו סיבת ההשגגה, זה כמה וכמה השגגות.

כי הוא לא יודע על כל פעולה,

פעולה, אם מותרת או אסורה.

על כל המלאכה, ודאי, כבר למדו במשנה.

אבל בואו נראה איך...

רבו שמואל מסתדר מההמשך של המשנה. בואו, בואו נראה.

הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר.

אני, מה שאמרתי לכם זה לפי מה שלמדנו במשנה.

בואו נראה איך רבו שמואל מפרשים את הדברים.

הגמרא ממשיכה ושואלת,

אם לפי רבו שמואל מה שאמרה המשנה השוכח עיקר שבת

אינו חייב אלא חטאת אחת הכוונה באחד כזה שנשבע לבין הנוכרים

ואז לא היה מעולם את הידיעה, לא היה לו מעולם ידיעה של שבת

אז מה יוצא?

שעבל הכיר ולבסוף שכח מהי?

מה יהיה הדין לפי של רבו שמואל אם הוא כן הכיר באיזשהו שלב בחייו את השבת?

אלא שאחר כך שכח מה יהיה הדין?

חייב על כל שבת ושבת.

אם ככה, האם אפילו אם הוא שכח לגמרי?

עצם זה שהכיר בעבר זה מספיק כדי לחייבו על כל שבת ושבת

עד תענה

היודע עיקר שבת

ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה

חייב על כל שבת ושבת

לתנא הכיר ולבסוף שכח וכל שכן ה...

נסביר

אם אתה אומר שהכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת ושבת

אז למה המשנה צריכה לומר אתה יודע מתי חייב על כל שבת

באופן שהוא יודע את השבת?

רק שהוא שכח שהיום שבת.

הלוא ככה המשנה אמרה.

אדם שיודע עיקר שבת

אלא הוא שכח שהיום שבת אז מה הדין? הוא חייב על כל שבת שבת.

למה צריכים להגיד לי את זה?

שיגיד לי אפילו אם הוא לא יודע את המושג של שבת

אבל עצם הדבר שהוא הכיר בעבר את השבת

זה סיבה מספקת כדי שיתחייב חטאת על כל שבת,

שבת.

אז אם אפילו במצב כזה

שהוא רק הכיר בעבר והיום הוא בכלל לא יודע את השבת

חייב על כל שבת ושבת,

כל שכן אם הוא יודע היום את המושג של שבת

רק הוא לא יודע שהיום היום אותו יום שהוא עושה את המלאכות זה שבת

זה כל שכן.

אתם מבינים למה זה כל שכן?

היא במצב כזה שהיום הוא בכלל לא יודע את המושג של שבת

בכל זאת הוא חייב על כל שבת כיוון שהוא הכיר בעבר

את עניין השבת,

כל שכן אם היום הוא יודע, כלומר עכשיו

הוא עדיין יודע את עיקר השבת רק שהוא שוכח שהיום שבת

זה כל שכן,

שיהיה חייב על כל שבת ושבת.

אני רוצה לדעת אם כולם הבינו או שאני צריך לחזור שוב.

למה צריכים, בדיוק, למה צריכים להגיד לי מתי חייב על כל שבת ושבת אם הוא יודע עיקר שבת? לא נכון, גם אם הוא לא יודע עיקר שבת.

בעצם הדבר שבעבר הוא כן ידע,

זה מספיק כדי לחייבו על כל שבת ושבת, כך יוצא לפי רבו שמואל.

אז אנו שואלים מן המשנה על דברי רבו שמואל,

שהם אמוראים.

אתם רבו שמואל באים ואומרים שהאדם שהכיר בעבר, גם אם עכשיו הוא לא יודע עיקר שבת,

חייב על כל שבת ושבת.

אז מדוע המשנה ציירה את האופן שבו חייב על כל שבת ושבת,

זה רק באופן שהוא יודע עיקר שבת.

לא, גם אם הוא לא ידע עיקר שבת.

עצם הדבר שהוא ידע בעבר, זה כבר לא מספיק, כדי לחייבו על כל שבת ושבת.

מה ההבדל? בדין אני מדבר.

הוא היה שכח את עזה על כל השבת.

לא, אם הוא לא ידע מעולם, לפי רבי שמואל.

אבל אם הוא כן ידע פעם, רק עכשיו הוא לא יודע,

הוא שכח, נשכח ממנו המושג של שבת, מה הדין?

הוא חלק שבת.

וכתוצאה מזה שהוא לא יודע את המושג של שבת היום,

אז הוא כמובן עושה פעולות. מה עם על כל שבת ושבת?

נכון מאוד.

נו, אז למה המשפטה צריכה להגיד, אתה יודע מה אתה חייב על כל שבת,

כשהוא יודע עיקר שבת?

הלוא מה המשנה אמרה?

איזה ציור חייב על כל שבת?

אם הוא יודע עיקר שבת, רק שכח שאתה היום שבת.

למה צריכים להגיע ליודע עיקר שבת? גם אם הוא לא יודע עיקר שבת.

אבל עד אם זה שבעבר ידע, זה מספיק כדי לחייב על כל שבת ושבת.

אני רוצה לדעת אם הבנתם את השאלה.

לא מעבר, אה?

אז ידעו פעם סביבה, יודע עיקר שבת זה כל שבת, זה כאילו שבת.

לא, אה.

אתה אומר מה שכתוב יודע, עוד לא הכוונה היום יודע,

אלא ידע עיקר שבת.

ככה אתה מפרש.

יודע עיקר שבת, מה שאמרה המשנה לפי רבי שמואל, זה הכוונה לא שעכשיו יודע,

אלא שבעבר ידע.

טוב, נראה את זה, נראה אם זה אכן התירוץ.

כן?

טוב, טוב.

הלאה.

שואלת הגמרא,

שוב אני חוזר,

עבר הכירו בסוף שכח. מאי,

לפי דבריך שאתה אומר שכל מה שחייב חטאת על כל השבתות,

זה רק באופן שהיית שכוחה ממנו מעיקרה.

כלומר, מעולם לא נודע לו את המושג של שבת.

אבל אם הוא כן ידע בעבר מושג של שבת רק שאחר כך נשכח ממנו,

חייב על כל שבת ושבת.

אם ככה, עד תן לה, עד שהתן לה הולך לכתוב,

היודע עיקר שבת ועשה המלאכות על בהן שבת, עוד הרבה, חייב רק שבת ושבת?

ליתנה שיכתוב הכירו ולבסוף שלך, שיכתוב את האופן

אפילו אם הכיר בעבר וחשוב כבר לא, הוא עדיין לא יודע עיקר שבת,

וכל שכן רע, כל שכן רע הוא עדיין יודע עיקר שבת,

שאז בוודאי ובוודאי שהתחייב על כל שבת,

ושבת,

מתרץ את הגמרא,

מה היה יודע עיקר שבת?

מי שהיה יודע עיקרה של שבת ושכחה.

יודע לא הכוונה שעכשיו יודע.

מה שראהל אמר, זה התירוץ.

יודע לא הכוונה שעכשיו יודע.

הכוונה, מי שהיה יודע.

כי דיברו על רבי שמואל,

שאם היה יודע בעבר עיקר שבת,

אלא עכשיו הוא לא זוכר,

נשכח ממנו.

אז חייו על כל שבת ושבת.

זו הדוגמה.

מה זה עיקר ובסוף הוא שכח?

היודע עיקר שבת זה הדוגמה של עיקר ובסוף הוא שכח.

אתה חשבת שהיודע, בשאלה חשבת שמה הכוונה היודע,

שעכשיו יודע עיקר שבת.

לא.

רבו שמואל יפרשו מה זה היודע שהיה יודע.

אבל עכשיו באמת נשכח ממנו לגמרי את המושג של שבת בתורה.

אז הסברנו כבר.

אז הסברנו. ושוב אני אחזור בפעם הרביעית,

ואני מקווה שזה יהיה הפעם האחרונה.

ואם לא,

אומנם אני מוכן להיות כמו,

אני מוכן להיות קצת כמו רבי פרידה,

אבל לא במסגרת שאני אפסיד את האחרים שלהם.

אני חוזר שוב.

מה?

כן.

אני אתאמץ ואתה תזכה. בסדר, אין לי בעיה.

לא, יעבור לי ל-5 שעות, יגידו, תגיד כולם. לא, מסתמכים על הטעם, נכון? מסתמכים על הספרים. אז בשביל זה אמרתי, תתבונן,

מה השגגה שקיים פה במצב הזה?

למה, לכן אני שואל, באופן שהוא היום

יודע את המושג של שבת, רק לא יודע שהיום שבת.

פה אתה מבין למה חייב רק לו שבת ושבת?

למה פה חייב רק לו שבת ושבת?

כי אם הוא היה יודע שהיום שבת,

אז הוא לא היה עושה מלאכות,

נכון? יופי.

אז עכשיו אני בא ואוסיף

שגם אם הוא לא יודע את השבת,

אני תולה לומר שאם הוא לא היה שוגג בזה, אלא אכן היה יודע את השבת,

כל יום-יום כאשר היה בעשות פעולה,

היה הולך אצל הרב לשאול אותו, כבוד הרב,

יש שבת? היום זה שבת או לא שבת?

ואחר כך ממשיך לשאול, ואם היה אומר לו כן, היום שבת,

היה שואל אותו, הפעולה הזאת אסורה או מותרת,

הסיבת השגגה, בגלל שהוא לא יודע את השבת.

הבנת? לא את זה שאלתי,

שאלתי על מי שיאמרו לו של עיקר שבת ושכח.

נכון, אני מדבר, במה שהוא שכח. ושכח את עיקר שבת. נכון.

אז עכשיו אני אומר, מה הסיבת עשייתו את אותן פעולות שבשבת?

הוא לא תוכל שיש דבר. בגלל שהוא לא יודע את המושג הזה שנקרא שבת.

אבל אם הוא היה יודע את המושג הזה של שבת,

אז אני צריך לומר שאז הוא היה נזהר ושואל מקודם לכן מהו היום,

וגם אחר כך היה שואל מהן הפעולות האסורות,

מהן הפוטרות.

אבל עכשיו הוא לא זוכר.

הסיבת עשייתות המלאכות

זה ידיעתו את המושג שנקרא שבת.

אז יש סיבה אחת, אדם חייב על כל שבת ושבת,

זה סיבה אחת. אה,

אז אתה שואל למה באמת יהיה הבדל בין שבת לשבת,

נכון? זה מה שאתה שואל?

אה, זה אתה שואל.

זה אתה שואל. אז סתם ככה אתה יכול לבוא ולשאול.

למה באופן שאדם לא יודע שהיום שבת,

אז אתה בא ואומר שחייב על כל שבת ושבת?

למה?

למה זה באמת?

כי בעצם לא מצוי שיעבור שבוע שלם, ו...

אז הגמרא אומרת, ימים שבינתיים הבין ידיעה לחלק. איזה יופי.

תוך תקופה קצרה תראה לאיזה דרגה הוא הגיע.

ימים שבינתיים הבין ידיעה לחלק.

הימים, ימות החול שבין שבת

ראשונה לשבת שנייה,

זה גורם לאדם ידיעה שזה מחלק בין פעולות השבת הראשונה לבין השבת האחרת.

אם כן, ייתכן

שזה גם יכול לגרום ידיעה למי שלא יודע את המושג של שבת,

אבל הוא שומע בין הבריות,

בשבת, הייתי אצל פלוני,

בשבת היה לנו קידוש,

בשבת

למדתי תורה, שבת, שבת, שבת, שבת.

זה סיבה שגורם לו קצת ידיעה. אלא מה?

אחר כך

נשכח ממנו.

עצם הידיעה הקלושה הזו שהוא שומע את המושג של שבת,

יכול להיות שלשיטת שמואל ורב,

זה ידיעה לחלק בין שבת לשבת.

שאלה טובה, שימים לא אבין ידיעה, למשל כמו שקרה עכשיו מילת אדמה בלעפה.

כן.

שאלה טובה, אינני יודע.

רגע, אם הרב, עכשיו נהיה לו, עכשיו ירוע המוח.

אני ציירתי אותך את זה בציור כזה,

שהשאלה שלך היא אמורה להיות כתוצאה מהביאור שלי.

אני ביארתי מה זה ימים שבינתיים אוהבין ידיעה לחלק,

בגלל שהוא שומע בין הבריות.

ואז, כתוצאה מזה שהוא שומע בין הבריות, כשמדברים על השבת,

אז זה גורם לו ידיעה, וזה המחלק בין השבת הקודמת לשבת האחרת.

אז לפי זה שואל הראל, ומה יהיה הדין אם הוא נמצא בסביבה של גויים?

אתה שומע?

אבל זה השאלה, האם אכן,

זה בשביל להטעים את הדברים, ביארתי לכם כך. זה לא מצוי, זה לא... ייתכן שאינני שבינתיים אוהבין ידיעה לחלק,

ייתכן שהמושג הזה של אלישים די עם עצם זה,

כי יש מספר ימים בין שבת זו לשבת אחרת,

זה אמור לזרוק לו איזושהי הברקה,

הברקה שכזאת. רק מה, אז תחזור לשאלה שלו.

שאחד כזה שמעולם לא יודע שהיום שבת,

אז באמת אצלו כל הימים שווים, מה יגרום לו את החילוקים הללו בין שבת לשבת?

מה זאת אומרת? גם בגויים יודעים שיש דבר כזה שבת, ואתם לא רואים הלכתית שבת. הם יודעים שיש ימים שבינתיים,

גם אצלנו יש שבע ימים בשבוע.

אתה מדבר היום, כן.

בטח, בטח.

אבל זה לא בשבילם יום שבת.

אבל זה לא בשבילם ייקח שבת, זה בשבילם יום ראשון סנדל,

מעדהים, נוטרדל, ויש להם עשירה ימים, אבל הוא לא, ברור, ברור, זה לא מספיק.

אם למשל,

אדם גדל אצל גויים

והוא שמע אצלהם מושג של שבת,

הוא כמובן לא מבין את השבת בצורה היהודית שבה.

הוא מבין את השבת לפי המושגים הגויים.

חופש. אתה מבין?

זה לא ללכת לעבודה ולטייל ברחובות, אתה מבין.

שבת פירושו שהוא יבין משמעות של שבת,

שזה יום שאסור לעשות כל פעולות שרוצה,

אלא הוא מוגבל.

זה הכוונה, ידע שזה שבת.

ידע שזה יום מיוחד במה,

במה שהוא לא יכול לעשות כל פעולה שרוצה.

בסדר, נסתפק בזה, נמשיך הלאה.

הלאה.

ממשיכה הגמרא ושואלת,

אם אתה מפרש את המשנה,

שמה שאמרה יודע עיקר שבת הכוונה, מי שהיה יודע,

אז מה יוצא, שמה יהיה הדין אם הוא לא שכח,

אלא עדיין יודע את השבת?

אבל לא שכחה מאי,

חייב על כל מלאכה ומלאכה.

אם אתה מפרש ככה את הדברים, אז אתה צריך גם להמשיך הלאה.

שאם מה שנאמר, היודע עיקר שבת הכוונה, שידע עיקר, ועכשיו שכח.

אז מה אם כן יוצא באופן שהוא לא שכח, אלא עדיין נשאר עם הידיעה של עיקר שבת,

אז יהיה דינו חמור יותר. ואז מה?

נחייב אותו על כל מלאכה ומלאכה.

כך,

אם ככה, עד תענה.

היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל מלאכה ומלאכה.

אתה הולך ואומר, אם אתה חייב על כל מלאכה ומלאכה,

רק אם הוא שוגג במלאכות.

אבל שבת הוא כן יודע.

למה?

הלא אתה אומר, ליתנה, היודע עיקר שבת, וכל שכן, אה?

גם אם אדם רק יודע עיקר שבת,

והוא לא יודע שהיום שבת, זה גם סיבה על חייבו בכל מלאכה ומלאכה.

אלא המדניטים כשהכיר ולבסוף שכח.

זה פשוט

שבמשנה מה שאמרה השוכח עיקר שבת

אינו חייב אלא חטאת אחת,

לא מדברת

רק בגרשין מתגייר לבין הנוגרים או בדירו כשנשבע, לא.

פשטות המשנה השוכח עיקר שבת,

הכוונה הוא הכיר

ועכשיו שכח

ועל זה חייב רק חטאת אחת. רבו שמואל מסכימים עם זה,

לא כמו שחשבנו שרבו שמואל מתכוונים לומר רק אחד כזה שנתגייר לבין הנוכרים.

אז הוא לא ידע מאוד

גם שבת, אז הוא חייב חטאת אחת. אבל אם הוא ידע פעם,

גם אם עכשיו הוא לא יודע, הוא חייב על כל השבת ושבת. לא, מה פתאום?

אם הוא לא יודע את עיקר השבת,

הוא עדיין חייב רק חטאת אחת על כל הפעולות שהוא עשה במשך כמה וכמה שבתות.

אז מה אם כן רבי שמואל אומרים?

רבי שמואל באים לדון,

בסדר, כאילו בסוף של כך אני מבין שיהיה חייב חטאת אחת,

כי עכשיו בפועל הוא לא יודע את המושג של שבת, מה אכפת לי שבעבר הכיר?

אבל השאלה,

אדם שמלכתחילה, מעולם לא ידע עיקר שבת,

האם זו סיבה עדיין לחייבו חטאת אחת על הכל?

שזה כמו הכיר במסורת של כך או שנאמר לו, אחד כזה,

הוא לא חייב כלום,

אפילו לא חטאת אחת.

במילים אחרות, האם תינוק שנשבע,

יש עליו איזו תביעה כלשהי,

ואז יתחייב להביא על כל פנים כפרה, על מעשיו, ולכל הפחות חטאת אחת.

או שתינוק שנשבע הוא כאנוס.

דבר של אונס,

הוא לא חייב להביא כלום, הוא אנוס.

שוגג חייב להביא קורבן,

אנוס לא צריך להביא קורבן.

אז זה מה שהתכוונו לו רבי שמואל החדש.

שמה?

שגם תינוק שנשבע לבן הנוכרים,

הוגר שיני התגייר לבן הנוכרים.

דינו כהכיר ולסוף שכח,

זה כמו אדם שידע בעבר שבת ואחר כך שכח את עיקר השבת.

שחייב חטאת אחת.

גם בחג הזה יש תינוק שנשבע,

עדיין יש עליו תביעה.

זה מדי נכון רק בשבת, אפילו כשלא יודעים,

עצם החילול השבת עצמו... אבל תראו לכם

שזה לא פשוט,

זה רק לדעת רבו שמואל,

אבל יש מי שחולק על זה.

אני חוזר שוב, אלא המדניטין כשהכיר ולבסוף שכח.

זה ברור שהמשנה שאמרה, אין לא חייב אלא חטאת אחת בשוכח ענקר שבת.

זה מדבר באדם שהכיר בתחילה ועכשיו שכח.

שאז יהיה חייב רק חטאת אחת, אפילו חסם לאכות הרבה בשבתות.

הרבה. אבל זה לא כזה פשוט, עוד רבו שמואל.

יהודי, אפילו שלא ידע.

והוא ענוף עדיין יהודי. עוד רבו שמואל.

זה בעובדה שהוא לא קיים את השבת, הוא גרם לקלקול מסוים.

עוד רבו שמואל. קלקול שהוא צריך לעשות זה לא כזה פחות. עתם העובדה שאתה יהודי,

יש עליך בעולמות,

עוד רבו שמואל, עוד רבו שמואל, נמי,

כי הכיר ולבסוף שכח דמי.

גם אותו אופן שעליו מדברים רבו שמואל,

הם מתכוונים רק לומר שדינו של תינוק שנשבע לבין הנוכרים וגר שנתגל בין הנוכרים,

דינו כהכיר ולבסוף שכח שיהיה חייב על כל פנים,

חטאת אחת על כל השבתות והכי יתמר.

וכך נאמרו דבריהם של רבו שמואל.

רבו שמואל דאמרי תרוויו אפילו תינוק שנשבע בין הנוכרים וגר שנתגייר בין הנוכרים,

כהכיר ולבסוף שכח דמה וחייב.

מובן?

כך לפי רבו שמואל, חטאת אחת על הכול.

אבל רבי יוחנן,

רבי שמעון בן לקיש, דאמרי תרוויו,

דווקא הכיר ולבסוף שכח.

אז חייב חטאת אחת.

אבל תינוק שנשבע לבין הנוכרים וגר שנתגייר בין הנוכרים,

פטור.

למה?

כי זה לא נקרא שוגג, אלא אונס,

כאנוס.

אנוס לא חייב חטאת. גם באונס יש קלקול בנשמה.

עצם העובדה שאתה יהודי,

יש עליך. כי העם היהודי הוא יחידה.

עצם העובדה שאפילו באונס,

לא משנה.

יש דרגות, יש שוגג, יש אונס, יש מסים. גם באונס יש קלקול בנשמה, אתה חייב לתקן אותו.

איזשהו תיקון חייב לעשות.

שמואל, אתה מדבר בהתלהטות גדולה מאוד,

ואני לא יודע אבל מהיכן פשוט לך שהאדם שהוא עשה דבר באונס הוא קלקל.

יש לי שאלה אליך. יש איזשהו קלקל. מותר לי?

תרשה לי.

יש לי שאלה אליך.

בסדר?

בא גוי,

תפס יהודי,

תפס לו את שני הידיים,

הניח לו סמרטוט

שמלא מים בין שתי ידיו,

וסובב את ידיו לכאן ולכאן בשביל לסחוט את הסמרטוט.

והוא לא יכל להימלט ממנו, הוא לא יכל לעשות כלום.

הוא היה ההוא גוורטן,

כן?

פיל מהלך,

הוא אולי שימפנזה,

לא יכל לעשות כלום, הוא צפלון כזה, אתה יודע.

הוא יהיה חייב?

זה נקרא שהוא עשה פעולת איסור בכלל?

לא, אבל עדיין יש את כלום. לא, עשה, לא.

יש לי שאלה.

בא בן אדם ומחדיר לתוך

המעיים של יהודי אחר,

כן?

נבלה.

בכוח.

מחדיר לו נבלה.

הוא יהיה חייב

איזשהו עונש על זה או לא?

אבל איפה הוא, אני באמת חושב למה אתה חושב. דקה, דקה.

הוא זוגסטה.

מה אתה אומר?

ביפו. ומה בדוגמה, מה בדוגמה הקודמת? לא תכננת, אבל כמה זמן. מה בדוגמה הקודמת? מה שצריך להתעכב לזה? זה לא כזה פשוט. מה בדוגמה הקודמת שהזכרתי לגבי סחיטה,

שהוא בעניין הזה הוא כמו רובוט,

הוא לא עושה שום פעולה רצונית.

זה היה נגד רצונו.

מה אתה אומר במקרא ההוא?

העצם אמרה, אצליח.

הכל טוב ויפה, אבל הבן אדם הזה קלקל או לא קלקל?

הבן אדם הזה קלקל או לא קלקל?

הוא לא. לא במזיד, אבל היה קלקל.

היה קלקל.

לא, הוא נחשב כמו כלי.

גוי עשה.

הוא לא נחשב.

לא פשוט.

מה הוא עשה?

הוא לא עשה? זה לא נוגע שהוא עשה.

יש לי שאלה, בן אדם שמת.

כן? והזיזו את הידיים של המת לשחות צמרטוט.

אבל הוא כבר מת, הוא מדבר שבן אדם חי.

אני שואל. אין נשמה, זה בשר, זהו, אין יותר.

אבל זה בדיוק פה, כמו מת, אין, זה לא פעולה רצונית בכלל.

הוא רבות, זה כמו מת.

תגיד שהוא עשה איזשהו קלקול?

זה כמו מוכנה שעושה, לוחת וסוחטת.

תבוא ותגיד שהמכונה תהיה חייבת?

זה לא רצוני.

התורה פתרה אדם שעושה פעולה,

וזה לא נובע מרצונו,

אלא היה אנוס בעצם. היא לא אמרה שאין לכלוף. היא פתרה, אבל יש לכלוף. זה מה שאתה אמרת קודם. זה מה שאמרת קודם.

ולכן אמרתי שהדברים אינם פשוטים.

אם לך פשוט,

לי לא פשוט.

אני אגיד לך את האמת,

בעניין מאכלות אסורות שנאמר בתורה,

ואל תטמאו בהן ונטמאתן, ואם דורשים חזל, אל תקראי ונטמאתן, אלא ונטמטם.

שהמאכלות אסורות מטמטמים ליבו של אדם.

מה יהיה הדין, אדם שאכל מאכל אסור בגלל שהוא היה במצב של פיקוח נפש?

האם זה מטמטם אותו, או לא מטמטם אותו?

הוא חייב לאכול מהשכלה טובה במצב של פיקוח נפש. אבל בפועל הוא אכל מאכל אסור. הוא קיים מצווה.

הוא קיים מצווה, והשמרתם. אז הטמטום קיים או לא קיים?

היה. דוחה. היה. לא, זה דוחה.

דוחה שפיים, דוחה ב... בואו נשאל אותך שאלה אחרת.

התערב בשר נבלה בתוך

חתיכות של שחוטה.

יש פה רוב, ביטול ברוב.

שתי חתיכות של בשר שחוטה, התערב בחתיכה אחת של נבלה.

מה הדין?

מצד דיני התורה הקדושה אחר הרבים לעטות, ומותר לאכול.

מותר לאכול.

כן?

בהלכה כתוב שהשאלה אם מותר לאכול בבת אחת, או רק בזה אחר זה,

זו כבר שאלה נפרדת.

אבל נאמר שהוא אכל את הראשונה ואת השנייה.

בראשונה או בשניהו הוא ודאי

שהיה מותר לו. בגלל הדין של רוב.

נכון? על חטא שחטאנו לפחה באונס. עכשיו, מה יהיה?

אומרים ביום הכיפור, חטא שחטאנו לפחה באונס, נשגגה. אומרים, מבקשים סליחה על אונס.

יש על זה אונס. לא, צריך להוציא אחד.

שאלה מצוינת.

הוא שואל שאלה מצוינת, תכף אנחנו נתייחס לזה.

עכשיו אני שואל, אדם שאכל

חתיכה אחת

מתוך שלוש חתיכות,

כאשר יש חתיכה אחת שנבלה מתוך השלוש.

וכלפי שמאי הגליה,

שבאמת החתיכה הראשונה שהוא אכלת זה היה של הנבלה,

יהיה לו טמטום הלב כתוצאה מזה או לא?

הרב כתוב שחסיד לא יאכל.

למה כתוב שחסיד לא יאכל?

כי יש בזה. למה חליפה לא יאכל?

איש, איש בזה של חסידות, שגם חסיד לא יאכל ממך. מה אתם אומרים?

קנית חליפה לבנה.

לא ידעת שיש כתם קטן. קנית.

אבל זה כבר לא חלף.

זה מלוכל.

מה גורם את הטמטום?

האם זה שאתה אוכל באיסור,

או מציאות הדבר הוא הגורם לטמטום?

דבר על זה שאכלת, אני גורם את זה.

אמר, מה שגורם את זה, כל כך פשוט לך.

זה ההלכה שיש בזה מחלוקת.

בסדר. יש בזה מחלוקת. יש בזה אמת. אבל כל המחלוקת,

כל המחלוקת מדבר על מאכלות אסורות.

מה שגורם את זה הוא גם דווקא זה מה שמחייב.

אלא מה?

זה יכול להיות מחייב המעשה, שהוא עשה את זה. באיסור. באיסור.

נו, יפה.

אבל אם זה בהיתר,

אבל אם זה בהיתר,

מה יהיה אדירים מותר לו לאכול כתוצאה מזה שהוא חולה, השם מרחם? אין בעיה. או ביטול ברוב.

צריך לאכול מעל של כרם, משהו כזה. כן, חצר כבד שלו, כן? אז הוא לא, אז הוא לא, אז הוא יכול להיות שהוא באמת מטומטם,

אבל הוא לא עושה איסור.

הוא כן יהיה מטומטם, מה אתה אומר?

יכול להיות. או אם כל זה שהוא לא עושה איסור.

טוב, אבל הוא לא עושה איסור, זה לא דווקא. זה גוף המשות, אז אתה אחוז כמוהו.

הרב, הפשט, עכשיו, עכשיו, עכשיו אתה...

הוא יכול להביא גם דוגמה לבן אדם שהוא רוצה לבוא לשיעור תורה והוא נענש ולא הגיע.

לא, אבל זה עכשיו את הזמנימות שלו. גם שיש לו, אתה נקרא חוסר, חוסר בעידייה. תראה, תראה, המשלים הללו לא מהווים לי ראייה.

הסיבה היא פשוטה.

אני צריך לדעת מה הסיבה שהתורה אמרה שמאכלות אסורות מטמטמים ליבו של אדם.

האם בגלל שזה אסור,

או בגלל שעצם הדבר הוא הגורם את הטמטום?

עצם הדבר, הטבע של החייל נכנס לבן אדם.

הרב נתן את הדוגמה לבן אדם ששוחק.

הבן אדם ששוחק.

תשמע, יכול להיות שזה שהוא צוחק בשבת, איכשהו בפנים, בלב שלו,

יטמטם אותו, כי הוא שחק... לא, לא, טמטום, על זה לא אמרו טמטום.

רק מאכלות אסורות.

אבל לא, אבל הוא טוען שהיה קלקול, היה פה פגם.

שמואל טוען שבמצב הזה שאדם רובוט, הוא כמו רובוט בעניין הזה,

ולא היה פה פעולה רצונית.

אם אין איסור, רק ללכות טובעה וטהרה, אין מושג כזה.

האדם עכשיו שנגע בצורה באמת באונס,

לא אכפת אם הוא יקבל מזיד, או נגע בשוגד, או נגע ב... האדם שנגע בזה בטובעה, הוא יטמח.

עכשיו אדם שהוא שוחק על משהו בין זה, מה זה קשור?

מה זה קשור זה לזה?

כאשר אתה בא לדון על קלקול רוחני,

שזה פוגם בעולמות המעשה שהוא עשה,

האם בגלל שהוא עשה מעשה איסור,

או עצם המעשה הוא הגורם את הקלקול גם אם הוא נעשה בהיתר?

לא, בוודאי שהוא חושב שאם הוא יטמח עם הדין, זה פי אלף יותר קלקול. לא במזיד, אני מדבר... איפה? אבל יש, אתה יכול לעשות קלצולים, הוא אוחז כמוך,

בקיצור, כולכם אוחזים אותו דבר.

אני אוכל שיכול להיות שהוא יעשה קלקול אם הוא לא יאכל,

אם זה פיקוח נפש,

הוא יעשה קלקול אם הוא לא יאכל.

נכון,

אבל אחרי שהוא אכל,

האם יש פה את החלק של הטמטום?

הוא טיקה, לא, הוא טיקה.

אה, אז אתה אוכל שהוא לא, זה לא מטמטם אותו.

הוא טיקה.

אני שומע. אדם שאכל רושם נחש.

אז עכשיו בסדר.

הדם של נח לא... לא יכולת להביא דוגמא אחרת? לא, לא. למה הוא דווקא מבין? למה?

הרב, הרב, הרב, צולה, צולה, למה אני מביא דווקא עם למה?

דווקא עם הנחש הוא אצל מהרפגס. רגע, למה אני מביא דווקא?

כי הדם של הראש של הלחש זורם בעורקים. דרשו לי...

רגע, רגע. לא, דיוק. אני אשמע אותך, אבל אני פשוט לא יכול לשמוע כשיש כל כך הר מקולות. הייתה פגימה. אני עדיין לא כזה מוכשר שאני יכול לקלוט גם אותך וגם אותם.

אז אני מבקש אם אפשר שנשמוע לאט-לאט, נו.

דברי החכמים בנחת נשמע, נו, מה אתה אומר?

האדם של הלכה שעכשיו זורם באוהטים שלו.

זה זורם עכשיו, מה שאתה אכלת

בפועל זה לא כמו שאר איסורי תורה שאתה עבר רוחנית.

מה שאתה אכלת עכשיו בפועל זה נכנס לך לדם.

ועכשיו זה מה שזורם לך בדם.

עכשיו אתה אכלת את הראש המרש והוא נכנס לך בדם. זאת אומרת, זה לא משנה, הגוף,

הגוף, הגוף האיסור נכנס לך לתוך הבשר,

והגוף של האיסור שנכנס לך לתוך הבשר זה נראה חלק ממך.

אז אם אדם נשך אותו נחש חלילה,

ומזריקים לו נסיום של, שזה תמצית מהנחש,

כן?

אז יש פה חלק מהנחש שנמצא בתוכו, ואוי ואבוי,

זה מטמטם אותו?

לא, זה תרופה. יש משהו אחר, זו התרופה. מה תרופה? מה תרופה? תרופה נגד... לא, אבל זו המציאות של חלק מהנחש נמצא

בתוכו זה מה שהוא אומר בהתלהבות של קדושה,

יש פה מציאות של דבר שמה הנחש נמצא בתוכו.

והאדם שהשתינו לו משהו של גוי,

חלק מהגוי נמצא בתוכו.

מה זה?

תגיד לי, כבד שהשתינו לבן אדם מגוי,

האם זה נקרא עכשיו שהוא חלק חצי גוי וחצי יהודי, בגלל שיש לו כבד של גוי?

הוא יהודי כבד. יהודי כבד.

אני שמעתי שהאד היה חסיד אחד שהקפיד גם בזה שהזריקו לו הזריקת דם,

שלא נתנו לו דם של גוי,

שלא נשאו לו האב צריך לקבל תרומה דם,

שלא נתנו לו דם של גוי. בסדר.

מה הקשר? אני יכול לבקש. אבל אם למשל לא הייתה אפשרות אחרת,

הוא היה במצב של סקרת נפשות,

אחד כזה נקרא שופך דמים.

שמעת?

אם אתה הולך ומונע רפואה לעצמך בגלל חסידות כזו,

זה לא חסידות ולא כלום.

פה הייתה לו הנאה. חסיד של אבא.

אני אוכל שזה התיקון.

פה הייתה לו הנאה גם מהאכילה. הנאה מהאכילה.

אבל אם אדם אכל בלי להיענות,

הכניסו לו לתוך מיעה, דבר איסור, הוא לא נענה. דרך זונדה.

מה תגיד?

זה כמובן בעיה, בנאדם שהוא נהנה מהפעולה,

תראו, אני שומע.

למשל,

אם חלילה יש מצב שעומד לפניו גוי,

ואומר לו ליהודי, תשמע, או שאתה אוכל את הנבלה,

ואם לא חלילה,

הוא יהרוג אותה יהודית.

אתם שומעים?

מה הדין בזה?

אם הוא רוצה... מה הדין בזה? מה אתם אומרים? אתם אומרים את הדין, הוא רוצה לעשות את זה דווקא כדי...

יעבור ואל ייהרג.

יאכל את הנבלה ולא ייהרג. אבל אם הוא רוצה לעשות את זה לשם האברה,

אם הוא רוצה לעשות את זה לשם האברה... זה ברור שעשו.

ייהרג ויערוג.

מדובר פה שהוא עושה את זה בגלל הגוי שכופה אותו.

לא כמו אותם יהודים שרצו לאכול מיליו והיו אומרים לגוי,

תאיים עליי שתהרוג אותי אם יש שאני אוכל לאכול.

היו כאלה, אתה מבין? אני רוצה שתעבור על איסור תורה.

אם הגוי אמר לנו, הוא רוצה שתאכלת נגלה כדי לעבור על איסור תורה, אתה מסתעבור דווקא... אה, זה נקרא,

זה נקרא שמטרתם לעקור מצווה ומצוות התורה,

זה נקרא גזירת שמד,

זה כבר משהו אחר.

אני מדבר באופן שלו.

הוא אומר לו, אדוני הנכבד, יש פה חתיכה, אוי ואבוי אם אתה לא אוכל, אני נמאס לי מהשגעונות שלך.

לא אוכל, לא אוכל, לא אוכל, לא אוכל. מה זה לא אוכל?

תראה איזה יופי, איך היא נפלאה, איזה חמה ומתוקה.

עסיסית,

תבלינים יש, אני לא מגרה אותך,

נמאס לי כבר, תאכל כבר,

יא ג'יץ' שכמוך, לך.

או שאתה אוכל, או שאני לא יודע מה, שולח אותך לעולם אחר.

אז מה הדין?

יעבור ועל ייהרג.

זה הדין.

ולמעשה הדין הזה של לעבור ועל ייהרג נאמר בכל מצוות התורה, חוץ

מגמל עבירות חמורות.

מה הן?

עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמי.

עכשיו שימו לב, מה יהיה הדין אם אדם... אם הוא רוצה למסור נפש, מותר לו?

מה יהיה הדין אם אדם רוצה למסור נפש ולא לאכול את הנבלה?

למסור נפש זה אפילו למסור נפש ברבואנה.

מי זה חגיג גדולי ישראל?

לא, זה משהו אחר.

זה בשעת השמד.

אני מדבר על מצב כזה שזה לא שעת השמד.

אלא מה?

הגוי הזה פשוט נמאס לו מההנהגה הזו של היהודים,

והוא אומר לו, אדוני, או שאתה אוכל,

או שאני הורג אותך.

רשאי היהודי להחמיר ולא לאכול ועל ידי זה ימות או לא?

אז זה חלוקים ראשונים.

תוספות בעבודה זרה דב חמזין אומר שהוא רשאי להחמיר על עצמו.

תוספות אפילו מביאים ירושלמי שממנו מוכח, ירושלמי זה הכוונה בתלמוד הירושלמי.

יש הוכחה לזה שאדם יכול להחמיר על עצמו.

אבל הרמב״ם אומר שמי שהחמיר בעצמו ונהרג ולא עבר,

הרי זה שופך דמים.

רק על ג' עבירות חמורות מחויב הוא

לקיים בעצמו, יערק ואל יעבור.

הרב מסופר על הפטר של העם השיבור והיה מיעוט של על העץ,

תלוי, והוא לא רצה לכלוש את המיעוט. הוא כמעט מת, הוא ייקור, זה נוסר מאוד.

אז הלכו,

הדיון הוא... אם הוא היה מגיע למצב, תתבונן טוב,

אם הוא היה מגיע למצב

שהוא יודע שעוד דקה, אם הוא לא ייקח את זה הוא ימות,

הוא היה לוקח את זה.

אבל הוא ראה שהנה חמש דקות הוא משוגל, אז הוא ינסה עוד חמש דקות.

והנה עבר לך עשר דקות, הוא ינסה עוד חמש דקות.

הקדוש ברוך הוא סייע בעדו, שבאמת הוא סיים את כל היום בלי צורך להשתמש

בלקחת תמרין מהאילן,

מהעץ.

בסדר, אבל...

מחלוקת ראשונית? מה אתה שואל אותי? מה אני חושב?

אז אני, לכן אני אומר, לעניין מאכלות אסורות

מצאתי מחלוקת בעניין הזה,

האם זה מטמטם את ליבו של אדם גם אם זה נעשה באופן המותר,

כגון על ידי ביטול ברוב,

כגון במצב של פיקוח נפש.

אבל בעניין שאר איסורים

זה לא היה פעולה רצונית בכלל,

זה באופן שהוא היה לא סתם אנוס,

אלא זה היה ללא רצון בכלל, וכמו רובוט,

במצב הזה אין שום דבר.

לא אוכל שום קלקול,

כלום,

כלום,

כלום, כלום.

האדם חייב רק אם הוא עושה מעשה.

מתי זה נקרא שהוא עושה את המעשה?

אם זה נובע ממנו.

אבל אם הוא רובוט בעלמא,

וגופו משמש את האחר בשביל לעשות את המעשה,

אין זה כלום, זה לא פועל שום קלקול.

באופן שבן אדם עושה מעשה,

אכן עושה, רק שהוא אנוס לעשותו,

פירושו אין לו, הוא עושה את זה שלא מרצונו,

פה יש מקום לדון.

אתם מבינים מה אני אומר?

אבל אם זה רובוט בעלמא,

שום קלקול אין בזה.

הרב, להגיד בני חבר.

כן.

מותר לי למות ולא להגיד בפני חבר? מהתוספות במסכת סוטן,

משמע שזה נחשב מאביזרעיה, אביזרעיה הוא די רציחה,

ויש על זה דין ייהרג ועלי עבור.

אבל

שאר ראשונים חולקים על זה.

ויש הטוענים שגם זה, לא התכוונו לזה תוספות.

התכוונו לומר עד כמה שזה חמור, אבל לא שבאמת לקיים ייהרג ועלי עבור בזה.

תמר, תמר כמעט בעצמה היה רגוע לארוך את זה. מה?

תמר כמעט בעצמה. או, השאלה איך

תמר הלכה ומסר את הנפש, זה כבר פרשה נפרדת.

יש על זה איזשהו עניין של

מה שנקרא חבורה בעניין.

כתוב, יש שם שתי לשונות, האם מותר לאדם

שימסור עצמו,

כן, שיש לך עצמו את כבשון האש ועל להלבין בן חברו ברבים,

או נוח לו לאדם. זה שתי לשונות שם, זה

תלוי במחלוקת, אני חושב שמחלוקת תוספות דברי רבה. לא רק תמר, גם רבי,

רבי, הכול לא,

שמבינת לתוך התנוך, שנותן צדקה לעני.

מראו כבר.

מראו כבר. אני חושב שזה מראו כבר.

אשתו לא דאר לה כלום. טוב, זו דרגת חסידות.

זו דרגת חסידות.

מותר לעזור עליהם להגיש בזה. או, אתה צריך להבין, שאדם שאינו חסיד,

ופתאום בעניין אחד מחליט להתנהג כמו חסיד,

זה חסיד שוטה.

צריך לדעת שבשביל לנהוג הנהגה של חסידות,

הוא חייב להיות ראוי לזה.

אתה חייב להבין, לא כל בן אדם ש...

שהוא יכול להתנהג כמו מקובל.

אני נוהג כמו מקובל. במה אתה נוהג כמו מקובל?

הולך בבגדים הלבנים, בגדי לבן בשבת.

הוא מטעה את הבריות כאן, אתה מבין?

אבל אם הוא באמת ראוי להיות מקובל,

כי הוא לומד קבלה ועוסק בקבלה,

אז הוא גם יכול להתנהג בהנהגה המיוחדת של המקובלים.

אבל אנחנו שואלים, שואלה, מותר או אסטור? שחור או לבן? אם מותר להיכנס, אז מותר. אני מצער, אם אתה לא למד... אם לא אסטור... אם אתה לא למדת בגן מעבר לשחור ולבן, אותי לימדו עוד מיני צבעים. אבל יש... אז אני יכול להוסיף לגוונים צבעים נוספים. אבל אם לא מותר, למה שלי יהיה אסטור? אבל לא הבנתי. בגלל שהשוק עשיר, אז מותר לו... לא, בגלל שיש בזה עניין של יוהרה.

יוהרה, אם אני נהרג היוהרה? אם את... לא הבנת. זה... יוהרה... להיהרג זה עניין נפרד. אבל בכלל, בהנהגה הכללית, להיהרג זה פשוט. זה הרבה יותר חמור.

אם אתה הולך ועושה פעולה ש... פעולה...

לא רק כאילו בוגרו. גם אני עכשיו לא רוצה להגיד מיזוי, ובכלל זה יתנו.

אז אני מסביר. אין לך רשות לעשות את זה.

משום שכל ההנהגה שלך סותרת את העניין הזה.

אז לך אסור.

הוא הגיע לדרגה שכלפיו הוא מותר.

גם בהנהגות היומיומיות, תדע לך,

מה שמצווה אדם שהוא גדול הדור זה הרבה יותר מאשר הנהגות שהן מתואמות לפשוטי העם.

אם לפשוטי העם יש את השולחן ערוך שהוא קובע את ההלכות,

גדול הדור מחויב לנהוג בשולחן ערוך חמישי,

שכלפיו וכלפי דרגתו הוא מחויב בהנהגות הרבה הרבה יותר אציליות.

גדול הדור לא יכול לבוא ולומר, תשמע, אני לא מחמיר.

לא, מאחר ואתה דוגמה לרבים, מצאנו דוגמאות לזה.

הגמרא מביאה יחידה מחילול השם, הגמרא במסכת יומשה.

ואני אסור להחליף.

אדם לא נותן, לא משלם מיד לבעל מכולת,

אבל הוא בדרגה של אדם שמדקדק במעשיו.

אז זה יכול לעבוד כחילול השם, הגמרא שמה אומרת.

חושבים שהוא לא משלם לו,

זו שאלה של גזל,

אז ילמדו ממנו לזלזל בייסורי גזל.

מה? על מה?

גזלתי? אני בסך הכל?

לא.

לאדם כמוך,

אדם כמוך אתה מחויב לדקדק יותר,

אז אתה מחויב לדקדק יותר. עצם ההנהגה הזו זה ההנהגה שלא ראויה לאדם כמוך.

זה לא יוהרה, זה רק כמו שעושים בפרהסיה.

אם אני אשיג את זה בצנעה ובסדר, זה לא יוהרה.

זה לא משנה.

פה בדוגמה הזו שאתה מזכיר,

אז זה לא בגלל יוהרה,

אלא בגלל שאין לך היתר לבוא ולעשות פעולה כזו חמורה,

פשוט לגרום שהאדם ימות.

כן, אני בכוונה משנה,

לא אתה. אני קורא לגרום שהאדם ימות

בשביל שהוא רוצה להחמיר בעניין.

לא מדהים, לא מותר, אז למה זה יעשו?

אז הסברתי.

אני עוד פעם חוזר.

שאדם כזה, שהוא בדרגת חסידות,

מותר לו,

כיוון שכל ההנהגה שלו היא הנהגה שהיא מחייבת אותו יותר.

לך שאין חיוב כזה.

התורה אומרת לא מותר או עשוי. מי אומרת מותר או עשוי? מי אומרת מותר עשוי? מי אומרת מותר עשוי? בשביל זה אמרתי,

מה שהתורה אמרה,

היא אמרה את זה ככלל לחייב את כל המונעה.

אבל אלה שהם גדולים בדורם,

מחויבים לנהוג יותר ולפנים משורת הדין.

אתה מכיר?

אתה מכיר את המעשה המובא בסוף פרק הסוחרת האומנים,

שהיה אחד מהאמוראים שהזמין סבלים לקחת לו חוויות יין,

שיישאו בעבורו חוויות יין,

והם נתקלו באיזה משהו והפילו את החוויות ושברו אותה.

אז הלכו לדין תורה,

ובדין תורה נפסק נתקל אנוסו.

פטורים מלשלם.

אומרים הסבלים לדיין,

אבל הוא צריך לשלם לנו על יום עבודה.

מה פירוש? נכון, זה נשבר,

אבל שישלם לנו על יום עבודה.

מה אתם אומרים?

אם אתם הייתם דיינים, מה הייתם פוסקים?

חצופים!

לא די ששברתם, עוד אתם דורשים משכורת עבור ה...

על מה? על מה ששברתם לי את החוויות יין?

אבל זה לא באשמת המצווה.

אז בסדר, אז די במשק, פטרו אתכם מלשלם. אתם גם רוצים שאני אוסיף לשלם גם עבור יום עבודה?

לא עשיתם את המלאכה שאתם אמורים לעשות?

אז תקשיב.

עשו מה?

מה הייתה העבודה?

להביא חוויות יין ולשפוך את זה באמצע הרחוב?

מה הייתה העבודה?

להביא את זה בשלמות.

לא?

לזחול את החוויות יין, זה ה...

בסדר, לא לשמור אותם. תגיד לי, לא, לא. תהיה קצת הגיוני.

תהיה קצת הגיוני.

אם חלילה היה קורה אצלך דבר כזה... זה השאלה. מה התפקיד שלו?

לעשות את הניתוח ולנסות להחיות או מובטח שהוא מחייה? אם הוא הורג אותו,

אבל בפועל הוא לא עשה את המותר עליו. נכון, אבל הוא עשה את הניתוח.

יש לי שאלה!

הזמנתי, הזמנתי מונית.

הזמנתי מונית,

כן?

שתיקח אותי למקום מסוים.

נו, למה... וקרה פאצ'ר והוא לא לקח אותי.

מה זה יעדי?

אם הוא לא הסיע אותך בגלל זה הוא לא הסיע אותך בעד ש... לא, לא, אבל, אבל, אבל הוא, אבל הוא... אם הוא הסיע אותך חצי דרך, הוא הסיע אותך. חצי דרך זה עניין אחר. אני שואל... לא, אם הוא לא הסיע אותך כלילה, אז הוא לא הסיע אותך כלום. אז אני אומר, למה?

אבל...

גם פה הוא לא עושה את העבודה.

לא, הוא עשה, הוא שכח חצי דרך, הוא שכח יום עבודה.

הוא סחב, עשה חסיד דרך, ומה בסוף?

אז מגיע לו... איפה הנונה? איפה היין? תתנהלי פתרון. לא, זה שטויות. בקיצור, מה אתם אומרים? רופא מנתח עושה... אני רואה שאתם שותקים. מה אתם אומרים? מה השכל שלכם אומר? רופא מנתח עושה ניצוח.

לא, לא, אני מדבר... כשאדם מזמין צבלים, לשם מה הוא מזמין אותם?

בשביל שישברו את החביות באמצע הדרך, או בשביל שיביאו את החביות בשלמותם אליו?

על מה הוא משלם להם?

על זה שהביאו את החביות אליו, לא?

ההיגיון האנושי אומר כך, זה פשוט.

ואם אני הייתי פוסק, אני הייתי אומר, סליחה.

תגידו, תודה שפתרנו אתכם מלשלם, אתם גם רוצים עוד משכורת?

זה ההיגיון?

אתה הזמנת שליח פיצה, אתה אמר, תביא לי פיצה.

הוא אומר, זה הדרך, זה נפל לפיצה על הרצפה. אז אני לא מצלם על הפיצה.

אבל הוא גם מנתח את זה.

לא תשלם על הפיצה אבל הוא יגיד לך בסדר הפיצה עלתה בחנות תשע שקל

את זה לא אכפת לי אבל לפחות תשלם לי על השליחות חמש שקל על השליחות אם גובים דמי שליחות מגיע לו דמי שליחות

אם גובים דמי שליחות מגיע לו דמי שליחות אז הוא יא...

אז אי אפשר

אז תוכל את ה...

רוב הפיצהיות לא גובות דמי שליחות

אם גובים דמי שליחות סליחה כל זה כל האלה שמביאים

פיצות מהחנות הם מקבלים על כל שליחות ושליחות כסף.

על כל פיצה שהם מביאים מקבלים שתיים-שלושה שקלים, לא?

רופא היום עושה ניתוח 50%, מציע 50% לא מצליח, אם בן אדם לאכול ב-50% ולא הצליח את הניתוח.

מה הייתה העבודה?

אם הוא לא מכתים אז אתה לא... מה הייתה העבודה? אם הייתה העבודה שהוא מקבל כסף

הוא מקבל כסף בשביל לרפות אותך ובסוף הוא לא ריפא, אז הוא לא יקבל.

אבל אם התנאי היה על עצם עשה הניתוח והסיכון ידוע היה מראש שיכול להיות שהניתוח לא יצליח,

אז על אופן כזה הוא ישלם. אותו דבר הסבל!

אותו דבר הסבל! הסבל, תגיד לי, כשבן אדם מביא סבל,

הוא לוקח את המצב הזה שהוא ישלם לו גם על תנאי שהוא לא יביא לו את ה...

את החוויות יין?

ההיגיון, מה אומר?

טוב, בואו תשמעו, אתה יודע,

אתה יודע, רק שתדע,

בבתי מלון שעובדים, מתחזים, מתחזים על בית מלון,

אתה משלם על ביטוח,

על ביטוח, זה ביטוח, זה משהו אחר.

אבל אני שואל, באופן סתמי שאתה מזמין פועל

והפועל הזה לא בא והאשמה היא בו, לא בך. אם מתאים הוא בא ורק לך לא היה עבודה או מאיזה סיבה לא יכלה להיות עבודה, יש מקום לדון שייתן לו כפועל בתל אבל במקום שהוא, הסיבה היא כתוצאה מהפועל שהפועל

לא יכול להגיע, האונס בא בגללו

זה ברור שהוא לא צריך לשלם לו. אבל אם הוא פטור מאונסין, אז הוא פטור מאונסין, אני לא מבין. הוא פטור מאונסין, אבל לא צריך לקבל משכורת עבור זה. למה לא בטור למשכורת? כי המשכורת נועדה להשלמת הפעולה.

טוב, בכל אופן תקשיבו, זה פשוט, לא נורא, עוד ארבעים שנה, ייקח זמן שתבין את זה. אז למה הוא, קיבלו שכר פעולתם?

אז דקה.

אז בגברה מובא שהוא פסק את דיין שהוא ישלם להם.

נו, אז הנה. כן, רק רגע.

אמר לה דינא אחי, אז הוא שואל אותו,

זה שחייבו אותו לשלם. דינא אחי!

זה הדין? אמר לה אין.

למען תלך בדרך טובים, ואורחו צדיקים תשמור.

מובנים משורת הדין, זה לא הדין. כלומר,

אומנם זה לפנים משורת הדין,

אבל כלפיך זה הדין.

אה, הבנתי. כי זה תלך בדרך טובים.

על חפץ חיים היה,

רשי, אנחנו באיחור גדול,

אנחנו באיחור גדול מאוד, נראה את רשי.

נו, נו, נו, חבל על הזמן.

מתניתין דה פתר בחת חתת,

בשעת לימוד אין לבקש מחילה, זה ההנאה שלי, שמתווכחים.

גם אם תפלוט מילים קשות מראש, אני מוחל לך, תהיה רגוע.

מתניתין דה פתר בחת חתת,

בתינוק שנשבע ולא ידע שבת מעולם.

אתם רואים את רשי בסמיכת עמוד א',

בסמיכת עמוד א', אתם רואים את רשי.

בתינוק שנשבע ולא ידע שבת מעולם.

עמוד א',

כן, מתניתין דה פתר בחת חת תהל בתינוק שנשבע ולא ידע שבת מעולם.

אבל הכירו, בסוף שכח,

אבל איך שוכח שהיום שבת,

ויודע עיקר שבת, הוא חייב על כל שבת ושבת,

שהייתה שכוחה ממנו מעולם.

כך מפרש רבו שמואל, ככה הגמרא מנסה לפרש לדעת רבו שמואל את המשנה,

רק באופן הזה הוא חייב אחת על אחת.

אבל הכירו בסוף שכחת לו, ליתנה הכירו בסוף שכחת לו חייב,

אף אחד גדליקל ממריא בין שמינתיים אבל לדעה לחלק,

אפילו שבמצב כזה,

שהוא לא ידע, הוא שכח את עיקר השבת,

בכל זאת חייב על כל שבת ושבת, וכל שכן, כל שכן במקרה שהוא יודע עיקר שבת, רק שכח שהיום שבת,

למה זה כל שכן? דאי קל ממר, דיימים של מנתיים,

אב ילד, נהיה לחלק.

ממשיכה הגמרא, אני הפכתי את הדף,

אבל לא שכחה לעיקר שבת, אלא ששכח שהיום שבת, מה, חייב על כל המלאכה

ועל כל כך. אי אב אשר ללדן, הוא חייב אל אחת לכל שבת ושבת,

אם נאמר שבמקרה כזה,

ששכח שהיום שבת, הוא חייב על כל שבת ושבת,

אבל למי יכלכו למתנה אחי, היה צריך לכרוך, כלומר להזכיר ביחד את שני המצבים הללו, שיהיה חייב על כל שבת ושבת, גם מי שידע עיקר שבת ושכחה,

וכן, היודע עיקר שבת, ועצם לאחות הרבה בשבת, לא הרבה,

חייב על כל שבת ושבת.

לידנא, היודע עיקר שבת, דאהבה שהגעת שבת וזדון מלאכות, הרבה,

דא חייב על כל אב ומלאכה,

אף רק אם בכל שבת לקה, אלא חדש גגה.

ביודע עיקר שבת, לכאורה, ובכל זאת אתה רוצה לחייב אותו על כל מלאכה ומלאכה.

כל שכן, שגגת מלאכות וזדון שבת, היא הגגה שגגות הרבה.

אלא, אין ויכוח שבי כאילו בסוף שכח, המדע חייב החטאת דחף.

השאלה היא מתינוק שנשבע לבין הנוכרים,

אם הוא בגדר אנוס או בגדר שוגג, וחייב עדיין חטאת.

ומתניתין,

אופי רבי שמואל,

זה דומה ל'כאילו בסוף שכח, תינוק שנשבע.

למה נקת אם כן,

היא כאילו בסוף שכח, היא צריכה ללמיד כאן, היא כאילו בסוף שכח.

דלותיימה חייב על כל שבת ושבת, שלא תאמר שבמקרה הזה הוא חייב על כל שבת ושבת. אבל לדעת רבי יוחנן,

תינוק שנשבע לבין הנוכרים פטור לגמרי.

למה? דקסבר רבי יוחנן וריש לקיש, אומר מותר,

אנוס הוא,

ולא שגגה היא. אדם שחושב

שאין בכלל איסור,

אז אני בגדר אנוס, ולא צריך כפרה, לא צריך להביא קורבן.

הוא לא בגדר שוגג, שוגג זה הפשט הוא באופן,

הוא ידע אבל שכח.

באופן שהוא ידע שזה אסור, רק ששכח שזה אסור.

אבל באופן שמעולם לא ידע שזה אסור,

זה בגדר אנוס, לפי רבי יוחנן וריש לקיש.

אם הוא לא ידע מה המושג של שבת,

ייעוד תירוק שנשבע,

אין עליו תביעה כלל או כלל.

הוא פטור.

בסדר.