הרב אבנר עוזרי | מסכת שבת סו ע"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו במסכת שבת

כן, זה ברור, הרבה יותר טוב.

טוב, אבל אפשר אפילו בהזדמנות אחרת, אולי נתחיל את השיעור כבר.

בסדר, נסתדר עם זה בינתיים עד סוף השיעור.

כן.

אנחנו במסכת שבת, דף סווה עמוד ב',

בשורה השנייה,

נאמר,

הגמרא כאן מביאה את הציטטה מן המשנה,

כיסא וסמכות שלא תמעין מדרס,

ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה.

ביארנו בשיעורים הקודמים שהמשנה כאן מדברת בעדם

שנקטעו חלילה על שתי רגליו,

ואינו יכול להלך

ולהסמך על אותם אלה שנותרות לו.

אז אם הוא רוצה הוא להתקדם בדרכו,

היו עושים לו כאן כיסא שקשור לו לאחוריו,

ושני ספסלים משני צידיו, ספסלים קטנים, שבהם הוא נשען

כשהוא רוצה להתקדם קדימה.

אחד שכזה, גם היו עושים לו חתיכות של אור

מתחת

וצמודות לשוקיו,

שנותרו אחר הקטיעה,

משום שפעמים שהן נגררות על גבי הקרקע

ומתחככות בקרקע ועלולו להינזק.

אז היו עושים לו את הסמוכות הללו שהן מאור,

כדי שלא יינזק מן הקרקע.

באה המשנה ואומרת, מאחר ונשמח לפעמים

על הסמוכות,

ולא כל שכן על הכיסא שהוא יושב עליו,

אז הוא יוכל לקבל טומאה חמורה.

איזה טומאה חמורה?

התורה הקדושה אומרת שאם אדם זב

והוא בדרגת טומאה חמורה,

אז הסמוכות, היינו הדברים הללו שהוא דורס עליהם,

או יושב עליהם, או שוכב עליהם,

טמאים טומאה חמורה שבכוחם להעביר טומאה אפילו לאדם או כלים.

כי זוהו היסוד.

דבר שהוא בדרגת אב הטומאה מטמא אפילו אדם מכילים, לא כל שכן אוכלין ומשכין.

אבל דבר שהוא בגדר ולד הטומאה אינו מטמא אדם או כלים, אלא רק אוכלין או משכין.

לדוגמה,

אדם שנגע באמת, דרגתו כאב הטומאה

ומטמא אדם שיגע בו או כלים שיגעו בו.

אבל האדם הזה שנגע באותו טמא מת,

לא במת, אלא במי שנטמא באמת,

דרגתו כבלד הטומאה.

וממילא לא יטמא אלא אוכלין או משכין ולא אדם וכלים.

והוא הדין, למשל, לגבי טומאת שרצים.

התורה הקדושה אומרת שאם שרצים, שמונה שרצים שהתורה מנתה אותם בסוף פרשת שמיני מתו,

כוחם להיותם בדרגת אב הטומאה שמטמאים הם אדם או כלים הנוגעים בהם.

כן.

מטמאים מהם אדם או כלים הנוגעים בהם.

ולעומת זאת, אדם שנגע בשרץ, מת,

הוא בדרגת ולד הטומאה ואינו מטמא אלא אוכלין או משכין.

בענייני זב,

היינו אדם

שראה דבר שטימא אותו,

כן?

אז האדם הזה יש לו טומאה חמורה של אב הטומאה, ושם נתחדש

שגם ישנם דברים שהם נמצאים

ובאים מכוח הזב ודרגתם כאב הטומאה.

אפילו שהם

באו מכוח הזב עצמו.

כמו למשל משכבו של הזב,

דרגתו כאב הטומאה.

מושב, מושבו של הזב, דרגתו אב הטומאה.

דבר שהוא נסמך עליו או דורס עליו, דרגתו כאב הטומאה.

כמובן, אם הוא ראוי ועומד לזה.

לכן באה המשנה ואמרה, הכיסא והסמכות שלו,

אם הוא זב, אז יטמא אותם טומאת מדרס,

טומאה חמורה,

כי אותם כיסא או סמכות

נסמכו עליהם, נשענו עליהם.

ובנוסף באה המשנה ואמרה, והם יוצאין בהם בשבת.

אסור לצאת עם זה בשבת,

כי זה לא חלק מלבושו.

מותר לאדם לצאת עם מלבושו,

עם נעליו, כי זה חלק מהמלבוש.

אבל אלה לא נקראים חלק ממלבוש,

ואסור לצאת עמה בשבת.

ובנוסף אמרה המשנה,

ואין נכנסין בהן לעזרה.

כי אסור להיכנס במנעל להר הבית. לא ייכנס אדם

להר הבית במנעלו.

כי זה ביזיון להיכנס שם

בדרך זו.

היו חייבים, מי שנכנס להר הבית,

באותו מקום שקדוש בקדושת

הר הבית,

אסור לו להיכנס שם במנעל, אלא היה נכנס יחף.

כאן, אותם אלה,

אסור לו להיכנס עימם לעזרה,

כמו שאסור להיכנס במנעל להר הבית.

באה הגמרא ומביאה את מה שאיזה אמורה,

את מה שאיזה חכם אמר לפני רבי יוחנן.

תראו, תסתכלו בפנים,

תנא תנא כמד רבי יוחנן.

נכנסין בהן לעזרה.

היה איזה חכם

שבא ושנה את הדברים לפני רבי יוחנן,

והוא גרס את זה אחרת,

כיסא וסמוכות שלו נכנסין בהן לעזרה.

לא כמו שמובא כאן במשנה. במשנה אצלנו כתוב, אין נכנסין.

והוא אמר לו, נכנסין בהן לעזרה.

אמר לה,

אני שונה אישה חולצת בו,

ואת אמרת, נכנסין?

תני,

אין נכנסין בהן לעזרה. אז רבי יוחנן הראה צורך לתקן את אותו חכם

ולומר לו, אתה טועה.

אל תגרוס נכנסין בהן לעזרה, אלא אין נכנסין בהן לעזרה.

למה?

כשמשערי שונה אני,

כנראה שקיבל כך מרבותיו,

שאישה חולצת בו.

אותן סמוכות שעליהן נשמח,

אם הוא

יבם,

ושהאישה, אשת המת, צריכה לחלוץ ידוע לכם מה זה, מה זה עניין יבם?

אם למשל אדם נשא אישה,

אדם נשא אישה

ומת ללא בנים,

בנים או בנות, זה לא משנה, מת ללא כלום.

אז מובש בתורה הקדושה שאחי המת,

האח של המת,

צריך לייבם

את אשת אחיו.

להתחתן איתה, לשאת אותה לאישה.

אבל אם הוא לא רוצה,

אז צריכה לחלוץ לו את וחלצה נעלו מעל רגלו.

והיא עונה ואומרת, ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו.

עכשיו, חליצה,

זה פרשה נפרדת. ברור שניבם אסור במצב הזה.

השאלה אם חליצת מעוברת שמה חליצה או לא,

זה כבר קשור לגמרא בגלמות.

בהזדמנות אחרת נגיע לזה.

אבל זה, רק דרך אגב, חבל להיכנס לזה כבר עכשיו.

בכל אופן,

אז האם שייך,

אם היוון, נאמר, היוון, אחי המת,

הוא קטע כזה, שמסכן, יש לו סמוכות ברגליו.

האם תוכל האישה לקיים מצוות חליצה בזה שתחלוץ ממנו את הסמוכות הללו או לא?

אומר רבי יוחנן, קיבלתי מרבותיי שכן,

ששייך לקיים מצוות חליצה באותן סמוכות.

והשאלה נשאלת, אבל כתוב בתורה, וחלצה נעלו מעל רגלו.

התשובה, זה נקרא כנעלו,

כי זה הדרך שהוא הולך על גבי הקרקע.

לצערנו, זה הדרך היחידה.

אז זה נקרא נעלו.

ממילא, אומר לו, אם זה נקרא נעלו,

אז לא ייתכן לומר שיהיה מותר להיכנס בזה לעזרה,

שהרי משנה מפורשת אומרת לא ייכנס אדם להר הבית במנעלו.

אז ודאי שהגרסה הנכונה היא שלא ייכנס באל לעזרה.

נמשיך הלאה את הקטע הבא, לוק תמין טהורה.

זה עוד עניין.

זה, הבאנו כבר קודם את הדין הזה.

וכבר במשנה הזכרנו, והיום חזרנו על זה שוב.

כאן דיברנו על הגרסה, מהי הגרסה הנכונה, האם אין נכנסים או כן נכנסים.

בא רבי יוחנן והוכיח לו, לאותו חכם שהוא טועה.

האמת היא שצריך לגרוס אין נכנסים בעין לעזרה.

לוקטימין טהורה.

המשנה מוסיפה ואומרת

שהלוקטימין לא מקבל טומאה.

מה זה לוקטימין?

שאלו האמוראים, מה זה הלוקטימין?

שעל זה אמרה המשנה הטהורה, מהי לוקטימין?

אמר רבי אבהו,

חמרה דה הקפה.

כלומר,

זה כעין חמור שבונים כמובן, כעין

בובת חמור,

שנושאים את זה על הכתפיים כדרכם של הליצנים.

נראה כאילו החמור רוכב עליו.

ככה רש״י מביא.

חמור הנישא בכתפיים,

הליצנים עושים אותו, ונראה

כמי שרוכב עליו.

רמי ברבא בר פפא אמר,

קשירא.

קשירא, איזה כלומסאות גבוהים שמהדק לרגליו, כאילו כעין

רגליים גבוהות שמגביהות אותו,

ומהלך בהם במקומתית. כנראה זה היה כעין קרש

שהיה מצמיד אותו לרגליו,

וכך הוא היה גבוה יותר.

אם זה היה הולך

במקום שיש שם טיט.

רבא בר אבונא אמר פרמא, פרמא זה מסכות.

שהיו עושים מה שידוע לנו מפורים, עושים מסכות.

אותם אלה שהזכירה הגמרא כאן,

זה מה שנקרא כל אחד לשיטתו לוק תמין,

ואין זה מקבל טומאה.

השאלה,

למה באמת

לשיטת כל אחד ואחד מדוע זה לא מקבל טומאה?

אז לשיטת רבי אבאווה אומר שהלוקטימין

זה חמור שעושים הליצנים,

כן, דמות חמור.

למה זה לא מקבל טומאה?

אז מבאר

אחד מן הראשונים בגלל שאין עליו תורת כלי,

זה לא נקרא כלי.

אז לא רק זה, כל בובה.

כל בובה מספוג.

נכון מאוד.

כך יוצא לפי רבי אבאו, נכון מאוד.

לדעת רב פפא בר אבא, בר פפא שאמר שזה אותם כלונסאות גבוהים

שמקביהים אותו והוא מצמיד את זה לרגליו וכך יכול להלך במקום עתיד,

אלה לא מקבלים טומאה כי הם פשוטי כלי עץ.

פשוטי כלי עץ.

אמרנו את הכלל,

שבאותם דברים שהם בנויים מעץ,

בשביל שיקבלו טומאה

צריך שיהיו

בית קיבול.

שיהיה מקום שאפשר להכניס סתם דברים.

אבל כאן זה מקל בעלמא, המקל,

המקל,

אין בו בית קיבול.

אם יש שיעור, אם יש קיבול, אם יש חור קטן, אם יש קיבול.

מסתם, יש עניין שיהיה אפשר להכניס בו

דבר

שהוא חשוב כלשהו.

מסתם יש לזה עניין של אולי רביעית.

לא כל חור זה מספיק כדי שיגדירו לזה כבית קיבול.

באופן שזה, אתה שאלת אותי, עכשיו נזכרתי, שאלת אותי בשבועות שעבר,

מה היה הדין אם זה לא עשו את זה מלכתחילה לשם בית קיבול,

אבל יש בזה בית קיבול בפועל, נכון?

עכשיו נזכרתי בשאלה הזו.

חוק על צוות, אני יודע מה... כן.

יש שם בית קיבול, אבל לא נעשה להיות בית קיבול. האם זה מספיק כדי להגדיר את הדבר כבית קיבול?

אני אמרתי לך שנראה לי שכן, אבל אני אבדוק את זה. אני לא אומר את זה מטוב שאני זוכר.

בסברה,

נראה שמה זה משנה?

בתכל'ס למעשה,

אפשר לקבל בזה. ייתכן שאני טועה, אני לא יודע, אז צריך לבדוק.

שכחתי עד היום

מה ששאלת. ניסיתי לחשוב במשך השבת מה הייתה השאלה,

לא זכרתי. בדיוק עכשיו נזכרתי בשאלה.

טוב, אני מקווה שאני אזכור ואני אשתדל לבדוק את העניין.

על כל פנים,

לפי רבא בר פפא שאומר שזה הכלונסאות,

אז הטעם שאינם מקבלים טומאה

בגלל שהם פשוטי כלי עץ.

אבל לדעת רבא בר אבונאה אומר שזה מסכות,

למה באמת אינם מקבלים טומאה?

אז רש״י אומר כי אינם לא כלי תשמיש, כלומר זה לא משמש את העדה וגם לא תכשיט.

הלוקטימין שאמרה המשנה זה מסכות.

מה שנקרא מסכה.

מחלוקת מה זה פעם אחרונה. בדיוק, מה זה הלוקטימין?

זה שלוש שיטות.

אז בערנו לפי כל אחת ואחד מהם,

אז למה באמת לא מקבל טומאה? כל אחת לשיטתו.

כל אחת לפי פירושו, למה לא מקבל טומאה?

הגענו עתה לעניין הזה של המסכות,

פראמה, בלשון ארמי. מסכות.

למה באמת אינם מקבלים טומאה?

אז רש״י בהר, בגלל שאינם לא כלי תשמיש ולא תכשיט.

יש מן הראשונים שאומר שזה לא המסכות,

אלא זה בגד שקושרים לזקנים כדי שיקלוט את הרירים היוצאים מפיהם.

הזקנים נזקנים פעמים שלא יכולים לתפקד כמו בן אדם רגיל,

ליוצא ריר מפי הזקנים.

כדי שזה יקלוט ולא חלילה יזדול לו על כל בגדם,

היו מניחים בגד

שקושרים לו לצווארו.

אבל אם שאלים ממה זה אפוי,

דוגמאים זה יוצאים ממתכת או יוצאים ככה?

שאלה למה כל אלה לא יוצאים בהם בשבת, אבל המשנה אמרה שהאלוקטימין גם,

אין יוצאים בהם. חוץ ממה שהם טהורים, אין יוצאים בהם.

יש סביבי מתכת, כל אלה יש סביבי מתכת ופה יש בת.

למשנה כאילו מתכת כן מקבל טומאן, או שמדובר רק לא עם הכל בת,

למשנה כאילו... לא, לא, אתה צריך לא לערבב את כל המושגים ביחד.

אם זה מסכות,

לא חילקו ולא אמרו שהעניין הוא בגלל

לא אמרו שהעניין הוא

בגלל שזה פשוטק לעץ.

אז ממילא זה לא משנה, בכל מצב יהיה טהור.

אם הסיבה היא בגלל

שזה לא כלי תשמיש ולא תכשיט,

אז זה הסיבה שיהיה טהור.

זה לא משנה.

לא חילקו.

רק לפי הרב אמר פאפה שאומר שהסיבה לטהרה זה בכלוסאות הללו,

שבגלל שהם פשוטי כל העץ,

אז יוצא שאם יהיו, אם יהיו דברים כאלה שהאחיד יש בהם בית קיבול,

אז כן יהיה קבל טומאן.

כל אחד ואחד לפי עניינו ולפי טעמו.

אם הטעם הוא קצת פשוטק לעץ, אז אם זה בית קיבול, זה אכן יהיה טמא.

אבל אם הסיבה היא שזה לא קרבה טומאן בגלל, כמו שאמרנו, שלא תשמיש ולא תכשיט,

זה לא משנה אם יש בזה בית קיבול או לא.

נראה את רשי קודם, כשנמשיך את המשנה הבאה.

רשי אומר,

אני שונה אישה חולצת בהן,

עלמא נעל קרינה בהן.

כלומר, רואים שזה נקרא נעל אותן סמוכות.

חמורא דא הקפא, חמורא נישא בכתפיים.

הליצנים עושים אותו,

ונראה כמי שרוכב עליו.

קישורא הוא מביא פה מילה בלועזית.

זהו, זה אותן כלונסאות שאמרנו כדי להגביה את גופו,

שמהלכים בהן במקומתית.

וכאשר לי,

שואל רשי שאלה עצומה.

אם מדובר פה באותן כלונסאות,

ומה הסיבה שלא מקבל טומאה?

בגלל שזה פשוטק לעץ,

אז לכאורה היה צריך להיות שלא יקבל טומאת מגע.

אבל עמדנו בשיעור שעבר, שרשי בעצמו אומר,

שבשביל לקבל טומאת מדרש לא צריך שיהיה בית קיבול.

כל הדין צריך שיהיה בית קיבול, זה דווקא בדבר שכל טומאתו היא ממגע מדבר אחר.

אבל טומאת מדרש זה טומאה עצמית,

כשהתורה נותנת טומאה למה שדורס עליו הזהב,

זה לא בגלל שנוגע בזהב.

פה לא נאמר התנאי שיהיה בית קיבול.

אז אם כן, מדוע אינו מטמא טומאת מדרש?

זה שוער רשי.

וקשה לי, קשה לי, נהי די טהורין מטומאת מגע.

נכון, אמנם שזה טהור ולא יקבל טומאה, אם זה טומאה שהיא נובעת מכוח מגע, מדבר אחר, מטמאו.

בגלל זה פשוטי כלי העצים, ובגלל זה פשוטי כלי העצים אין בו בית קיבול,

אבל מן המדרש, למה טהורים?

אבל טומאת מדרש,

הרי אין צורך שיהיה בית קיבול,

אז מדוע טהורים לקבל טומאת מדרש?

כך שואל רשי.

רשי לא עונה על זה תשובה.

התוספות מפרשים,

שמדוע באמת,

הם מתרצים את השאלה הזו של רשי, מדוע באמת אינם מקבלים

טומאת כלל ואפילו לא טומאת מדרש?

בגלל שאותן כלונסאות

שאינם עשויים אלא ללכת דרך העברה ביתית,

אינו טמא מדרש.

פירושו,

כל מה שמשתמשים באותן כלונסאות להליכה זה רק ביתית,

אבל אינם מיועדים להלך בהם סתם כך.

לא הולכים בהם כלל וכלל, אלא רק בשעה שהולכים ביתית.

ממילא זה לא נקרא שנחשב כראוי להליכה,

ואינו מקבל טומאת מדרש.

פראמה,

אומר רשי, שוב מילה בלועזית,

תלמוסה.

אומר המתרגם שזה מסכה.

מסכה נקשרת על הפרצוף

להרעיט הבנים קטנים, אולי זה בצרפתית.

אה, חייב שזה יהיה כלי, נכון?

אני שואל שאלה כזאת.

האם הכלי הזה חייב שייעשה בידי אדם?

בידי אדם?

בידי אדם?

כן, אם אדם לא עשה את הכלי הזה, ולידי אמר הציפור עשתה,

הייתה כן,

לא אדם עשה את זה,

לא אדם, נמציא בטבע,

חיות והמות עשו להם כן,

יצרו כבוני כאלה, יש,

אני לא יודע, הפרק רגש להתפוצץ מדמיה קערה,

אני לא יודע מה... יצרו כלי אתה אומר.

חיות יצרו כלי. חיות יצרו כלי. ציפורים פרצותי כלים. אני לא חושב שיש מציאות כזו, שכלים, שבעל החיים עושים כלים.

הם לא עושים, הם ציפור לא עושה כלים.

כן, זה לא כלי.

מה זה קש? מה זה? מה זה החתיכות שלו?

תשים שם קצת דבר כבד, הכל ייפול, זה נקרא כלי.

חוץ מזה, צריך שיהיה כלי לאדם, לא סתם כלי. או שאיזה ארגש יתפוצץ, פתאום יש איזה קערה,

אמרתי, צריך שיהיה כלי,

צריך שיהיה כלי לאדם.

כלי לאדם בעל החיים לא עושים, אלא אם כן תכנתו אותם.

אם תכנתו אותם, זה נקרא שפעולה של האדם.

לא נראה לי שיש אפשרות שיעשה מאליהם,

שכלים כאלה יעשו מאליהם.

כי נמצאים בטבע, שהאדם לא עשה אותו.

איך כאילו בטבע, שהאדם לא עשה אותו? אם הוא,

יש, יש שרות טבע, מה זאת אומרת? יש שרות טבע.

ואבנים שחקו המים, זה, והטבע הזאת, יש שם השעמדים, יצרו חור, הבנתי.

אבנים, אבנים בכלל לא מקבלים טומאה. יש קונכיות ויש... כלי אבנים, כלי גללים, כלי אדמה אינם מקבלים טומאה, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

אז ודאי שאין בזה טומאה.

אתה מבין?

אז אני אומר, אם תמצא מצב כזה שיש כלי,

והכלי הזה נעשה לצורך אדם,

אז מסתבר שזה לא יוכל להיות על ידי בעלי חיים, אלא אם כן הוא הכין את הדברים מראש, תכנת את זה.

אבל גם אם זה לצורך אדם, אדם משתמש בזה בתור כלי.

אבל אם התכנית זה דבר שהוא בטבע,

לא אדם עשה אותו,

לא אדם עשה אותו,

לא יודע, שאלה טובה, אינני יודע.

בסברה של חשיבות,

בסברה נראה שחשיבות כלי

זה באופן שיוצרים את זה לשם זה,

עושים את זה לשם שימוש לאדם.

אבל דבר שהוא גדל כך,

או נהיה כך, מאליו,

מסופקני. זאת אומרת, אם אדם הולך בטבע, או יער, או לא יודע איפה שהוא זה,

הוא לא צריך לחשוב שאם אני יטמא או לא יטמא, הוא לא צריך לחשוב שאם הוא ייגע בזה או לא ייגע בזה,

כי כל עוד זה דבר שהוא לא נעשה לידי אדם,

הוא לא צריך לחשוש, כי הוא לא מקבל טומאה.

זה לא רק כסף, אדם, זה לא מוכשר.

גם ככה,

גם ככה אני לא יודע אם הוא צריך לחשוש.

זה לא אומר שבגלל שיש כלי שמקבלים טומאה, אז כל כלי שאתה רואה הוא ודאי קיבל טומאה. מאיפה אתה יודע?

ללכת ולבוא ולומר אולי פה ואולי פה, זה כבר נרבן, זאת אומרת אישי אפילו נותן לך על השכן או איזה שהוא משהו, אתה יכול לגלות בכל מקום. אז תחשוש... אז תחשוש, תחשוש, אולי תחשוש בכל אימת שאתה מקבל איזה לחלוכית

על גבי ידך או פניך, שאולי זה מן הזעב מאנה תקבל טומעה. היום אין טומעה בטרה, אבל אני אתגבר בזמנך. אני מדבר בזמנך.

לא חי-שינאן, אלא אם כן יש סברה לחשוש.

אבל סתם לבוא ולומר, תחשוש שאולי זה ואולי זה ואולי זה.

אם ככה, אין הדבר סוף.

היו צריכים להישמר, זה נכון,

ויש דברים וכללים בעניינים הללו,

היכן צריך להישמר ביותר והיכן לא חייבים לדקדק.

אבל מצד שני, אתה צריך לדעת שכשהולכים לפי הכללים,

אז כבר מתרגלים לזה.

זה חלק מן החיים.

וזה חלק מן החיים.

כשהאורחים אוכלים קודשים,

כלל ישראל יכול לאכול קודשים, זה לא חייב להיות דווקא כהנים.

הלוא קודשים כלים גם בעלים אוכלים, גם יהודי שהוא לא כהן יכול לאכול, נכון?

נו, ומה יעשה פה? הוא חייב להיות טהור מכל טומאה, אסור לו לאכול קודשים.

פתאום מישהו פגע בו רמזורים או עצר, הוא פגע בו, הוא טמא מת, טוס, העביר לו.

הלכנו ברחוב, הגענו לבן אדם, הוא עוזב בבעוט רעת,

לכן אני אומר שכשיגיע בעזרת השם הזמן הזה במהרה בימינו,

כבר כל צורת החיים תשתנה.

ולא יהיו מצבים כאלה שאדם שהוא טמא יוכל להסתובב חופשי לנגוע בחבריו.

הוא ילך וידע את ההלכות וידע להזהיר אותם.

וגם זה שהוא טמא, הוא ישתדל מיד מיד להיטהר.

זה לא לעניין שחבריו יתרחקו ממנו בגלל זה.

אתה מבין, אז כל צורת החיים תהיה צורה שונה.

מה שכן, שאתה תצטרך להתבדל מאותם אלה שהם בגדר עמי ארצות,

או אותם אלה שלא ידועים ולוחשים לכבוד התורה. זה כן. השאלה אם יישארו כאלה

לאחר שיבוא המשיח.

אתה מבין?

אני ראיתי איזשהו דבר איום ונורא, שפשוט, מה זה איום ונורא?

מצד אחד זה משמח, מצד שני זה מפחיד.

שהחופץ חיים אמר לרבי חולון וסרמן,

זמן מה לאחר מלחמת העולם הראשונה,

הוא אמר לו שישנם שלושה שלבים במלחמת גוג ומגוג,

ואמר לו,

אתה רואה שעכשיו סיימנו את מלחמת העולם הראשונה.

דע לך, 25 שנה לאחר מכן,

זה יהיה השלב השני במלחמת גוג ומגוג,

וזו תהיה מלחמת עולם שנייה.

מלחמת עולם שנייה אכן התקיימה בדיוק 25 שנה

מתום מלחמת העולם הראשונה,

שזה התקופה של השואה, כידוע,

וכל מה שעברו במשך השנים הללו, האיומות והנוראות.

והוא הוסיף לו, ותדע לך ש-70 שנה אחר,

אחר כך, אחר מלחמת העולם השנייה,

70 שנה

תהיה מלחמת עולם שלישית,

ואז יבוא המשיח.

אנחנו עכשיו בשנת תשע״ה.

זה היה, זה היה, זה בדיוק 70?

בדיוק 70. בשנת תשע״ה,

בשנת תשע״ה, אז הסתיימה מלחמת העולם השנייה,

ומאז עד היום זה 70 שנה,

וזה אומר שצריך להזדרז ולהתכונן. מהגאון מווילנה, הוא רשם שם איזשהו תאריך, והוא...

כן.

אז צריך פשוט להתכונן. מי ש... אמרתי שזה היה מקובל.

אנחנו צריכים לדעת

להאמין בכל עץ ובכל זמן שיבוא. יש פרה אדומה כבר, כבוד הרב.

יש איזה מקובל בין 106, הגיעה לפני 106. בארצות הברית.

זה אמר שהקשר עבור שבוע אחרי שבוע שבוע. שמעתי בניו ג'רסי, אמרו לי.

יהודי שם היה בחיידר, ההורים שלהם עסקו בשם,

ממש אומר,

הזכר והנקבה שקורים.

איך זה יכול להיות? יצא, הוא אומר, זה רק הוא עשה ארגון. זה רק הוא אומר. יצא ממש אדום.

הרב הגיעו רבנים בטום, הוא אמר, עם כל מה שכתוב בגמרא... רק שלא יתפסל.

ורק שלא יתפסל.

לא, הוא אומר, אין, אין, שום דבר, הסציעו לו מיליון דולר. הוא לא... אתה יודע שבמשנה במסכת נגעים כתוב שבמשך ההיסטוריה היהודית

היו תשע פרות.

והמשנה כותבת, והעשירית תהיה כשיבוא המשיח.

זה צריך להיות לפני אבו או אחרי אבו?

לא כתוב, במשנה לא כתוב קודם או אחר כך.

הוא עומד בגיל שלוש שנים, זהו.

נגמר, אבל זה כבר.

זה כבר בגדר פער.

כן, זה כבר ארבע אחת.

לא יודע.

הוא בין שנתיים וחצי.

מה?

שנתיים וחצי, שנתיים וחצי. אדרבה, אני חושב שפרץ, זה בגיל שלוש, בני שלוש וארבע.

אני חושב ככה.

האמת שזו משנה במסכת...

ישנה במסכת נגעים. כן, מתי...

מתי קשרה?

צריך לראות את זה בפנים בשביל שהדברים יהיו ברורים, אבל אני זוכר שיש בזה מחלוקת.

האם בני שתיים ושלוש, או אפילו בני שלוש וארבע?

יש מי שאומר שהזקנים כבר פסולים. זקנים, הם עברו את הגיל הזה. רק כל הסימאים, עכשיו זה שביעית, כתוב בגמרא, שביעית מחמות.

מוצאי שביעית בין דוד בר, כן. אז הכל, וגם לפני לא מזמן היה לקוי חמה,

אז אמרו לקוי חמה.

זה נכון שאמרו שבוי חמה יהיה, אז נגמור על זה הרבה.

כן, טוב,

אנחנו בכל אופן צריכים לקיים את המצוות בלי קשר

עם האמונה הזו שיבוא המשיח בכל רץ ובכל זמן,

ומחכים לו וממתינים לו, אבל גם צריכים להתכונן, אתם מבינים?

על המשיח נאמר בורח ודיין, על פי הריח

הוא ישפוט את הבן אדם לדעת אם הוא צדיק או לא.

ולא נעים לי להיפגש במצב הזה,

שכבר במרחק הוא אומר, יש פה ריח מסריח מתקרב.

צריך להשתדל להרחיק את מקור הריח.

אני משחק שכולם חילוניים שם, אגב.

נו. אז מה כל החילוניים שלהם? אני רוצה להודיע אחר כך. לא יודע.

יו, בוער קטנות.

תאר לך, לא כל אלה שנראים בחוץ כך,

הם אכן כך.

יש הרבה כאלה שחיצונית,

הם לא הולכים עם כיסוי ראש,

אבל מאידך, אבל מאידך, הם שומרים שבת,

הם מתפללים.

הולכים לכיסוי ראש בגלל שהם מתביישים.

בגלל שהם מתביישים.

אבל הם שומרים שבת ושומרים על החוק, והם ישב בשבת.

לא, לא, על זה על אללה אני לא מדבר.

איך יכול לחלץ שבת. אם זה בעיני שנוסעים בשבת, מה שיש כאלה בין יום הארץ?

שמר אחר.

מה יהיה איתם?

אל תראה בכביש שהרבה שהגיעו מחבר העמים,

כבוד הרב, הם לא יהודים, אלא גם עמוד גויים והביאו מאריצריה כל מיני, גויים זה בכלל לא יהודים, אל תראה אותם, בחוק פעם יותר מעניין מרוסיה, זה בכלל לא יהודים, לא יהודים. טוב,

בואו נמשיך הלאה.

אנחנו במשנה,

כן השורה הראשונה בשורות הרחבות,

כן אני מבקש שאני אשמח מאוד אם תעקבו אחרי בפנים,

הבנים סוו עמוד ב',

סוו עמוד ב',

במשנה הבנים יוצאים בקשרים ובני מלאכים בזוגים

וכל אדם,

אלא שדיברו חכמים בהווה.

סבבה עמוד?

כן, במשנה.

הבנים יוצאים בקשרים? המשנה באה לבאר דברים נוספים שמותר לצאת בהם בשבת,

חוץ ממה שהזכירה כבר במשניות הקודמות,

מביאה כאן דברים נוספים.

בראשונה הבנים יוצאים בקשרים.

מותר לבנים קטנים לצאת לרשות הרבים בשבת

עם קשרים התלויים בצווארם.

אנחנו נראה בגמרא,

אנחנו נראה בגמרא מה זה הקשרים הללו

ולצורך מה יוצאים בהם, כן בנים זה הכוונה,

בנים קטנים של כל אדם ואדם.

ובני מלאכים בזוגים.

ומותר לאותם בני מלאכים לצאת בפעמונים של זהב

שמטרתם לנוי.

כנראה כך היה בזמנם,

שהחשובים ואלה שהם כבני מלאכים היו יוצאים כך.

יש מן הראשונים שאומר שהיה בהם גם ענבל.

משמיעים קול.

כן?

אבל עיקר הדבר היה פעמון שעשוי מכסף ומזהב,

וזה היה נוי לזה שנושא אותו.

מוסיפה המשנה וכל אדם.

מותר לכל אדם לצאת כך. אולי היה ענבל כזה שהוא נוייד?

היה יציקה אחת, ולא משהו שהוא נייד, כזה אפשר להוציא. אלא שדיברו חכמים בהווה, לשם מה אתה צריך להגיע לזה? לא הבנתי למה. לא, זה כמו נוי, כי...

אנחנו כאן מדברים עכשיו, האם מותר לאדם לצאת כך.

האם זה נקרא מסע או לא? התשובה היא, מאחר וזה תכשיט,

מטרתו לנוי, אז זה תכשיט.

אבל מדרבנה זה לא מקבל טוב. ומותר...

עזוב, עכשיו יש לה תקבלת טומאה, מדברת טומאה. מדברים כאן על עניין לצאת בשבת.

מותר לצאת עם זה בשבת? התשובה היא כן. למה?

למה? כי זה נוי, תכשיט.

מוסיפה המשנה וכל אדם מותר,

לאו דווקא בניהם לאחים.

אלא שדיברו חכמים בהווה.

מאחר והמציאות הייתה שבני מלכים היו רגילים לצאת כך.

כי למי היה אפשר לתת תכשיטים כאלה לבנים ולא למלכים?

לכן הזכירו בני מלכים, אבל זה לאו דווקא.

ההיתר הזה הוא היתר גורף

גם לשאר בני האדם.

עכשיו נראה את הגמרא, מהי קשרים?

מה זה הקשרים שנאמר בתחילת המשנה, הבנים יוצאים בקשרים?

אמר אדם הרי, אמר רם נחמן בר ברוך,

אמר רב אשי בר אבין, אמר רב יהודה,

כישורי פאה.

זהו עשב ששמו היה פועה.

היו עושים קשרים

של עשב כזה,

תולים את זה בצוואר לצורך רפואה.

פועה, לא בעין אלף.

רש״י

בדק כנראה,

ולא הגיע למסקנה לדעת מה זה בדיוק, או שמה עושים את זה.

רפואה מאיזה חולי? אתה אומר את זה לרפואה, אבל למה? איזה מחלה בא לרפאות אותו עשב?

אז מובא באחד המפרשים בירושלמי

שזה מועיל לרפואה כללית.

מי שנושא אותו, מועיל לרפא אותו מהחולאים, מכל מיני חולאים.

לכן, לא נזכר כאן עניין מיוחד שזה מרפא.

אז אלה,

יכולים הבנים לצאת עמה.

כי כנראה, מאחר

שחייבים היו את זה,

אז לכן זה חלק,

חלק מהצורך בהם,

וזה ההיתר.

אבל אם נשים לב שזה רק לבנים,

כנראה שזה לא היה עניין שהוא מסוכן.

אם זה עניין של סכנה,

אז מותר לכל אדם לצאת בדבר שמרפא אותו.

כי בלי זה הוא מסוכן.

מגיע למצב של פיקוח נפש.

כאן,

זה לא עניין שהוא מגיע לסכנה אם הוא לא לוקח את זה עליו.

לכן אמרו, רק בנים קטנים יכולים לצאת עם זה.

אמר רביי,

אמרה ליהם.

אביי,

כידוע,

נתייתם.

וגדל אצל אומנת אחת

שהוא היה קורא לה אימא.

אמרה ליהם, כלומר, אמרה ליהם, הוא מתכוון, אותה אומנתו שגידלה אותו בביתה.

תלתה מוקמה.

חמישה מסו.

שבעה,

אפילו לכשפים, מעלה.

שלושה גשרים

מאותו עשב שנקרא פועה

מעמידים את החולי שלא יגדל.

כלומר,

מונע את ההתפשטות של המחלה.

חמישה מסו.

אם זה חמישה גשרים,

אז זה מרפא,

את החולה.

לא רק שלא יגדל, אלא מרפא אותו לגמרי מאותו חולי.

שבעה,

ואם זה שבעה גשרים,

זה מועיל אפילו לכשפים, שזה יזיקו לו כל מיני כשפים.

צריך לדעת שהכשפים זה כוח

שהקדוש ברוך הוא נתן אותו בעולם.

הגמרא מביאה

למה נקרא שמן כשפים

שמכחישים פעם עלייה של מעלה.

כלומר, זה מטעה את הבן אדם לחשוב שיש חלילה, כביכול,

כוח נוסף

שהוא שולט בעולם.

ישנם בני אדם כאלה, גם בדורנו,

שמתחברים לכל מיני

סוגי טומאה,

שעל ידי זה יכולים לעשות כשפים.

כמובן שיהודי, אסור לו להתעסק בכשפים.

הרב רק אדם טומאה יכול לעשות כשפים? כאילו, הוא צריך קודם כל לטמא את עצמו ואחר כך לקשר, ואז הוא לא כתוב. לא, תאמין לי שלא עשיתי על זה דוקטורט,

כך שאני לא יכול לבוא ולהגיד לך מה זה,

מה הדרך להגיע לכשפים.

במדרש של, במדרש, הם נתנו שם הסבר,

זה צריך לשאול את אותם אלה שעוסקים בכשפים, איך הם מגיעים לזה, אתה מבין?

הם מתעסקים בטומאה. יש כאלה,

יש כאלה,

בספרים כתוב שהטומאה,

הכשפים

מצויים לרוב יותר בנשים מאשר באנשים.

כמו שאול, שהלכנו עם כשפה לברקה. אתה מבין? מצויים יותר בנשים.

כי הן קרובות יותר לענייני הטומאה, אז אכן נדבק בהן יותר.

אבל לבוא ולחשוש מכל דבר ודבר, אולי, אולי זה קשור.

פשוט לפעמים בן אדם עלולים להיכנס לאיזשהו,

איך זה נקרא?

רדיפה עצמית, זאת אומרת הרגשה שכאילו כל דבר ודבר יתחיל לחשוש, אולי זה כישוף.

בגמרא מובא סגולה להינצל מקשפים.

מה הסגולה? שיאמין באמונה שלמה אין עוד מלבדו.

גמרא במסכת חולין שם מביאה מעשה

זה נוראים.

כתוב שם מלבדיך לאבד אותה. זה נפיש זכות. הוא שונה, הוא שונה.

אבל זה לא כל אחד יגיד לנו לבד האור, בבקשה, זה נכון.

כן, כן, אתה צודק. אני, כשאני למדתי את הגמרא הזו,

קודם כל, מה שאמרתי לך מקודם,

כך קיבלתי בשם רב חיים מוולוז'ים, תלמידו של הגאון מבינה.

שבן אדם שמאמין באמונה שלמה, אין עוד מלבדו,

שום דבר לא יכול להזיק אותו.

אין עוד מלבדו. הכל רצונו יתברך.

כן?

מאידך, כשלמדתי את הגמרא הזו,

אז התקשיתי את מה שאתה שואל.

שאני רב חנינא דנפי זכותי, משמע שרק הוא.

כנראה שהכוונה היא כך.

עד כמה בן אדם מסוגל לסמוך

על העניין הזה של עוד מלבדו?

אחד כזה של נפי זכותי.

אז הוא באמת יוכל להאמין באמונה שלמה ולהגיע לזה.

אבל לו יהיה שיהיה אדם באמת שיאמין באמונה שלמה,

אין עוד מלבדו, אבל באמונה שלמה,

אז יוכל להנצל גם בלא זה.

בלי העניין של נפי זכותי. עצם זה שהוא מאמין באמונה שלמה, רק מה?

באופן טבעי, אדם שהוא לא גדול מאוד בתורה ולא גדול ביראת שמיים, אז הוא לא יגיע לאמונה המוחלטת.

רק אם יש לו,

איך אומרים, מטען מאחריו, אז הוא יכול להגיע למצב הזה של אמונה מוחלטת.

מובן, אתה מבין מה אני אומר?

אם ברור שיש אמונה מוחלטת לאדם, אז זה ברור שיציל אותו.

רק לא כל אדם מסוגל להגיע לאמונה המוחלטת.

באופן טובי מה בן אדם אומר. אתה הולך, כן?

אתה הולך עכשיו, רוצה לאכול.

יכול להיות שיגזר בשריים דין על בן אדם שיהיה לו קונטור,

שיהיה לו חיים טובים.

ושיהיה לו הכול טוב,

ושיעבור חברו ויגיד, אתן לו איזה טוספוקוס כזה.

גם זה נכלל בכלל ההנהגה של בורא עולם.

שמאחר ונתן כוח,

כן?

שנקרע כשפים,

אז יש כוח בזה גם

לבטל את אותן השפעות שבן אדם מסוים,

שאינו ראוי,

יוכל להשפיע עליו. אז תגיד לי, לי לא יודעים שבנימין נתניהו מותה ממשלה,

נכון, זה צריך. אז אני יכול להחליף מנהיגים, להחליף מנהיגים. אתה צריך לדעת דבר אחד, אתה צריך לדעת דבר אחד.

יש בכוח הרצון שלך, או הכישוב של בן אדם,

להזיק.

אבל הכול תלוי בסוף בבורא עולם.

פעם בורא עולם בא ואומר, אני מחליט להתעלם מהכשווים. למה?

כי יש עניין ורצון שפלוני-אלמוני יהיה כך, עם כל זה שמזיקים אותו בכשווים.

זה ודאי שהכול בידי בורא עולם.

רק כשהקדוש ברוך הוא מחליט שבני אדם מסוימים יהיו תחת

המהלך הזה של כשווים,

אז גמרנו. אז אין להם את ההגנה הזו,

אין להם את ההגנה ממילא.

רוב בני האדם,

רוב בני האדם אינם יכולים להנצל מזה,

אלא אם כן

שיש להם זכויות רבות, או שרצון השם

שכשווים לא יפקעו בהם.

אין מחלה, איש מחלות, כל מחלה יש לה רפואה.

זאת אומרת, אם אדם נגיד קרא לו איזה שום דבר, הוא הולך לרופא,

יש רפואה לבקתות שאומרים. נו, נו, אז גם שמה, בוא נשאל אותך ככה.

בוא נשאל אותך, בוא נשאל אותך ככה.

בוא נשאל אותך ככה.

אדם שחלה לא עלינו ויש תרופה,

הקדוש ברוך הוא עושה שיתרפא או לא רוצה שיתרפא?

נתן שיתרפא. אם הוא יתרפא,

אז למה נתן לו, יש לו פתרון. אז למה נתן לו מלכתחילת את המחלה?

זאת אומרת, הוא נתן לו את המחלה עד שיתרפא.

אבל יש לו פתרון, לצאת מזה. אני שואל אותך.

הוא נתן לו את המחלה עד שיתרפא, נכון?

אז גם כל אדם ואדם שקיבל איזשהו נזק באיזשהו גורם, לא משנה מהו הגורם,

אבל זו הייתה המטרה, וזה היה רצון השם,

שיתגלגל, שהוא אכן ינזק בדרך זו או אחרת.

עד מתי?

עד אותו זמן שהקדוש ברוך הוא יחליט

ששם כבר לא יזיק אותו.

ואז, או שהוא שולח לו מישהו שיסיר ממנו את הכספים,

או שבאופן טבעי הקדוש ברוך הוא מחליט שעד לכאן, וזהו.

רק משלשאלה אחרת. אבל הכל הוא רצון השם.

יש דינים בתורה,

דיני ממונות,

דיני זה אדם מאזיק את חברו,

הולך לבית דין,

אומר לו תשמע,

איומי עשה לי ככה,

איומי עשה לי ככה,

איומי עשה לי ככה.

יש, ידיד, יש התראה, יש הכול, מסודר.

אבל אדם, בתוך הבית שלו,

עושה כישור,

עושה דברים השניים, כשהוא לא יודע וכשהוא מרגיש,

זה דברים שהוא לא יכול לבוא איתם לבית דין.

נו.

אז לכאורה,

לא הייתי, לא יודע שקישק אותי, או פולי לא יודע שקישק אותו.

אז לכאורה,

כתוב

מזערים בין הסתיים במורה של מלכות.

כי אלמלא מורה, איש יתראה, הוא חיים בלאור.

בלאור, כן. בלאור.

אבל אם יש כישוף,

אז גם כן איש יתראה, הוא חיים בלאור,

כי כישוף הוא עוקף את מורה של מלכות.

כי בכישוף אני לא צריך ללכת לומר מלכות, אני לא חושב על מה שאני רוצה, ואני... אתה צריך לדעת שאתה...

האדם שמתעסק בכשפים הוא גם מסכן את עצמו.

למה לא מצוי באמת אנשים שעוסקים בכשפים? למה?

למה לא מצוי?

לכאורה פה היו יכולים לחסר חשבונות בלי הרבה מאמץ,

אז היו לומדים את המקצוע הזה.

לא, זה לא טוב יותר ולא נקי יותר מאשר לקחת חומרי נפץ ולהכין לבנות חבלה וכדומה,

של מאוד צריך לחסר חשבונות בדרך לא סטרילית,

אם הוא יכול לעבוד בצורה יותר נקייה.

אז כמובן שזה מזיק גם את זה שעושה, זה לא שבן אדם ניזוק מזה, נשאר נקי מזה.

אתה מבין?

אבל השאלה שלך יכולה להישאל גם על כל אותם נזקים שאי אפשר לחייב את הבן אדם לשלם עמורה.

הלוא יש מושג שנקרא גרמא בנזיקין, נכון?

מכיר את המושג הזה, גרמא בנזיקין?

כתוב בעל החיים, כתוב שהוא פטור מלשלם.

זה לא, הוא לא כיוון, זה בטעות, לא.

לא, לאו דווקא, לא.

גם אם זה, לא בטעות.

בעצם זה לא נגרם על ידו ישירות, אלא בצורה עקיפה.

לא משנה מהו הציור הזה, אבל יש הרבה ציורים לזה שזה גרמא.

לא חייב לשלם.

נו, אז מה אתה תעשה במקרה הזה?

כשהחליטו משמיים שהבן אדם הזה יוכל להינזק בגלל עוונותיו,

אז הלבישו את זה בצורה כזו שזה יהיה על ידי גרמא.

אבל אם לא היה ראוי לקבל את העונש, לא יעזור כלום.

אם בשמיים החליטו שהוא צדיק כל כך,

שאין עליו סיבות שיקבל עונש,

אז ישמרו אותו שלא יגיע המצב הזה בכלל.

אף אחד לא יוכל לפגוע בו.

לא יכול להיות שאין ילדים שונאים?

כל מיני ילדים שונאים. אמרתי, אם בן אדם

יש לו זכויות רבות,

והוא צדיק שאין סיבה שהוא יקבל עונשים,

אז יש לו שמירה מיוחדת, הוא לא יקבל עונשים.

אם נגזר שלא ייענס, זה לא יעזור כלום.

אבל אם עדיין יש בזה משהו,

אז פה כבר נכנסת השאלה,

האם הוא ראוי שיינצל מקשבים של אדם אחר?

החליטו בשמיים שהוא לא ראוי שיינצל מקשבים של אדם אחר,

אז הוא נמצא עדיין באותה מערכת.

אתה מבין מה אני אומר?

אם בן אדם הוא מושלם ב-100%, ב-100% גלאט לגמרי.

אז יש לו שמירה משמיים באופן מוחלט.

והיה, אם יש סיבה שייתפס,

אז כמובן שמרשים לאדם אחר להזיק אותו.

האמנת?

היה עכשיו איזה סיפור של שפר הפך עבדי עקיבא ונגע באכול שלו,

מה שהוא ניסתה לקישן אותו, והוא אמר שיש לי תורה שמגינה עליו את זה.

בגמרא, אם היו מדרש בגמרא.

הוא בא בכלל בתלווד העניין הזה.

אוי ואבי ואבי ואבי. פשוט הנאים גושים היו מחשכים גם אז ברמות בקבועות.

אני הבנתי שרבי יהושע גם היה.

רבי יהושע בן חנניה או בן לוי היה להם יכולות קצת גם של...

למדו את העניין. מותר ללמוד בשביל להינצלם לא חלילה לעסוק בזה.

בן חנניה, נכון? רבי יהושע בן חנניה.

דומני.

יש לי אולי איזשהו רעיון, השגה משוינת.

למה אי פעם היה מקשופי ויום מקשופי?

פעם, היו חכמים גדולים מאוד בקדושה.

הייתה קדושה גדולה.

בגלל שהייתה קדושה גדולה, איך היה כתוב בירושלים?

רצוי להיכנס לאוהבים.

הוא אמר שם קדוש, כל ירושלים ירים אותה באוויר.

כל ירושלים. אמר שם קדוש, כל ירושלים.

שנהנים, הקב'ה ישליך אותם. זאת אומרת, הם היה להם בשימות של מלאכים,

יכלו לפי הקבל יפים בקדושה לפעול ישועות לרבות. טוב היום שהקב'ה שימת את השימות של המלאכים. בגלל שבקדושה הם יכולים לעשות גם היום הטובה,

אבל היום שאין לנו מלאכים קדושה לא יכולים לרבות.

מה שאתה אומר,

מה שאתה אומר,

מובא בגמרא במסכת בכורות

על רבי יהושע בר חנניה,

שהוא היה לו את הכוח להשיב תשובות לכל מיני אפיקורסים למיניהם.

שאלו אותו תלמידיו, מה יהיה אחרי שהוא ייפטר מן העולם, רבי שומר חננה? מה יהיה?

מה יהיה? לא יהיה מי שיענה להם.

אז הוא אמר, אל תדאגו, כשכבר לא יהיה מי שישיב, אז גם לא יהיו שאלות.

זאת אומרת, הוא הגיע לרוב כדי להשיב את השאלות.

כן, זאת אומרת,

בסמיים מגלגלים, שבאותה מידה שיש את המכה, יש גם את הרפואה.

משהו על היסוד שהוא אומר. כשאין את הרפואה, אז גם...

אם יש חיובי, אם יהיה שלילי, אז גם חיובי.

אם חיובי, אז גם שלילי לא יהיה.

אמר בואו נמשיך, בואו נגמור, אני פשוט ממהר

אמר רב אחמד בר יעקב

והוא דלא חזה לשימשה ושער

כל מה שאמרנו על הקשרים הללו

שמועילים לאדם

יש לנו שלושה שלבים, שלושה קשרים, חמישה, שבעה

כל אלה זה בתנאי

שלא ראה חולה את השמש או את הירח

וגם ולא חזה מיטרה וגם לא ראה גשם

ולא שמיע לה קול ברזלה ולא שמע קול ברזל וקול תרנגולתא וקול תרנגול

וקול ניגרה, זה קול פסיעות של האנשים

זאת אומרת, אם זה מצב כזה שעשו לו קשרים

והוא נשמר מכל אלה שהוא היה בבית

במצב שלא ראה לא שימש ולא ירח

וגם מבודד מהעולם, אז זה יכול לרפא אותו.

אמר רב נחמן בר יצחק, נפל פוטה בברע

זאת אומרת, רב נחמן בר יצחק אומר, אם צריך את כל התנאים הללו

אז כבר מה התועלת של הרפואה הזו? מי יכול לבוא?

איזה חולה יכול לבוא ולהישמר מכל אלו?

אז לעולם זה כבר לא יוכל לשמור אותו.

כן, אז הגמרא שואלת, טוב, על כל פנים

ביארנו שהקשרים הללו זה כישורי פועה, היינו עשב ששמו פועה

קושרים מזה על הצוואר לרפואה, וזה הקשרים שאמרה המשנה.

שואלת הגמרא, מה יירי הבנים?

אפילו בנות נעמי. אז למה המשנה אומרת, הבנים יוצאים בקשרים?

אם זה מתייחס לאותו עשב ששמו פועה וכוונת

הקושר אותו על צווארות זה לרפואה,

אז מה זה משנה בנים או בנות?

מה יירי הקטנים?

אפילו גדולים נעמי,

הכי גדולים לא זקוקים לרפואה הזו?

אלא מה הקשרים?

אלא מה הקשרים?

כי הדא אמר אבין בר הונא אמר אבחמה בר גוריה

בן שיש געגועין על אביו

נוטל רצועה ממנעד של ימין וקושר לו בשמאלו

אתם שומעים?

הקשרים שהמשנה דיברה עליהם

זה מתייחס למצב שיש בנים שיש להם געגועין על אביהם

קשה לבנים להיפרד מאביהם

אז מה עושה האב?

לוקח רצועה מהמנעל ימין שלו וקושר לו לבן על יד השמאלית של הבן

זו סגולה

על ידי הסגולה הזו הגעגועים של הבן שרים ממנו

אז לפי זה מובן למה דווקא בנים קטנים

כי רק הבנים קטנים היו מתגעגעים לאביהם

אבל הבנות לא

למה באמת הבנות לא?

כיוון שאין האב מחבבן בתחילתן כל כך עד שיהיו מתגעגעות אליו

העניין של געגועים קיים יותר

באב על בנו

ולא באב על ביתו

אמר רם נחמן בר יצחק ושימניך

תפילין

וחילופה סכנתה

רם נחמן בר יצחק בא ואומר

הסימן שאתה יכול לזכור את הסגולה הזו איך עושים אותה זה התפילין

שהרי יד ימין קושרת את התפילין על יד השמאל

ממילא תזכור גם את הסגולה הזו שתיקח רצועה

שאבא ייקח רצועה ומנע על ימין ויקשור על יד השמאל של הבן

וחילופה סכנתה אבל אם חלילה הוא יחליף

ויקשור, ייקח רצועה משמאל שלו ויקשור על הימין של הבן

זה סכנה גדולה ואדרבה זה יכול לגרום געגועים גדולים יותר לבן

עד כדי שיהיה חולה מזה

רשי אומר

בואו נראה ברשי יחד איתכם

בקשרים

בקשרים מפרש בגמרא

בזוגין

של זהב לנוי אדם ארי קח שמו

קשרי פועה קושרים בקשרים ותולים בצבא לרפואה ולא ידעתי לאיזה חולי

מוקמה מעמידין החולי שלא יגדל חמישה קשרים מסו

מסו הכוונה מתרפין

נגרי פסיעות נפל פוטה בברע

נפל רפואת הפועה בבור דה אין אדם

יזהר בכל אלו

מאיר יבנים

אומר רשי לרב יהודה פריחה קושייה על רבי יהודה

שאמר שזה קשרי פועה אי קישורין דמדניטי לרפואת חולי נינו

עם הקישורין שאמרה המשנה זה לרפואת חולי

מאיר יבנים אז למה ראה תנא לומר בנים דווקא?

אלא למסקנה זה מדובר בגעגועין

אומר רשי

מרוב כמיהה הבן מגעגע עליו

מתגעגע לאביו ואינו יכול להיפרד ממנו

ורפואה זו לא שייכה בין כבוד זה לא שייך לרפואה זו

בבנות. למה?

שאין האב מחבבן כל כך בתחילתן שיהיו מתגעגעין אליו.

כלומר, ככל שהאבא מקדיש יותר אהבה לאחד מהילדים זה גורם לו אדרמה שהבן מתגעגע אליו כי הוא צריך את אהבת אביו

אבל בבנות שהאבא לא עושה את זה אז הם לא מרגישים כל כך געגועים לאביהם.

תפילין שיד ימינו כושרתו לשמאלו זהו סימן לגרסה

סכנת שמתגעגע יותר מדי

זה אם הוא חלילה הופך את הסדר

לכן אמרו שראוי להקפיא שזה כסדר לקחת מן הימין ולקשור על השמאל

כן

זהו רונן?