הרב אבנר עוזרי מסכת שבת 29.3.15

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מסכת שבת, דף ס״ב עמוד ב',

שורה שנייה מסוף העמוד,

אמר רבי יהודה אמריו,

אנשי ירושלים,

אנשי שחץ היו.

גמרא כאן באה לבאר את חטאיהם של אנשי ירושלים

בזמן החורבן.

רבי יהודה אומר בשמו שרב,

שאנשי ירושלים

היו אנשים גסי רוח,

מדברים בלשון גאווה ברמזים.

אדם אומר לחברו, במה סעדת היום,

בפת עמלה או בפת שאינה עמלה.

כלומר,

במה סעדת היום, הכוונה במה שימשת מצדך היום,

האם

בפת עמלה, שזה מרמז על,

רש״י אומר, פעולה, או בפת שאינה עמלה,

שזה מרמז על בתולה.

עמלה, זו הכוונה נילושה היטב, ושאינה עמלה, לא נילושה כל צורכה.

ושוב המשיכו ושאלו, ביין גורדלי, שזה לבן,

או ביין חרדלי, שהוא שחור.

במסב רחב או במסב קצר.

מסב הכוונה, המיטה שמסומעים עליה בשעת אכילה נקרא מסב.

האם רחב או קצר, כוונתם היה לשאול, האם אישה שמנה או כחושה,

בחבר טוב או בחבר רע, כלומר,

האם באישה טובה את מראה או לא?

אמר רב חזדא וכולן לזנות.

כל השאלות הללו,

כוונתם היה לזנות.

אומר רבנו, ידע,

שנקראו הם אנשי שחץ מפני שאף שהיו עסוקים בזנות,

מחמת גאוותם היו מקפידים

שלא ידברו עליהם דברי גנאי בפני בני אדם.

כלומר,

הלכו ודיברו בצורה של רמזים,

ולא בצורה ישירה, גם שבתוך תוכם

כוונתם הייתה לרעה,

גם המדבר עצמו היה שואל,

באופן שיהיה נראה שהוא אדם כשר.

ולכן דיברו ברמזים,

וכוונתם הייתה לרעה.

ויש מוסיף ואומר, לא די שרדפו אחר הזנות,

אלא היו מתגאים אם השיגו תאוות ליבם.

אמר רחבה, אמר רבי יהודה,

עצי ירושלים

של קינמון היו.

כאן באים לבאר

מה היה המעלה של ירושלים קודם החורבן,

שהיו עצים של הסקה שהיא בירושלים,

והם היו של קינמון.

בשעה שהיו מסיקים מהם,

ריחה נודף בכל ארץ ישראל.

כשהיו לוקחים אותם להסקה,

להסקת התנור,

אז הריח של העץ הזה היה נודף בכל ארץ ישראל.

ומשחרבה ירושלים נגנזו,

לא נסתייר אלא כסעורה.

כלומר,

כל העצים הללו נעלמו.

נשתייר מהעצים הללו רק חתיכה קטנה כסעורה,

ומי ישתכח בגזאי

דצמצמאי מלכתא.

זה נמצא באוצרות של צמצמאי המלכה.

זה עץ

כנראה יקר,

וקודם החורבן

היה השירות בירושלים,

עד כדי שהיו משתמשים בעצים הללו, הגם שהם יקרים לצורך הסקה.

ולאחר החורבן,

ירושלים נרדה הרבה הרבה,

מהרבה מעלות שהיה בה,

והכל בגלל חטאי אנשי ירושלים,

כמו שראינו מקודם.

רשי אומר,

קודם שנראה את המשנה הבאה, נראה את רשי.

רשי, שמתחיל בדף סב עמוד ב', אנשי שחץ,

אומר רשי.

שורה שנייה מסוף שורות רשי,

מדברים בלשון גאווה ולעגה שפה.

שעד תת תשמיש, פת עמלה מעולה,

שאינה עמלה בתולה.

גורדלי לבן היה,

ויין חרדלי שחור, כלומר לבנה או שחורה.

במסב רחב מיתה,

מסב זה מיתה שמסבה עליה בשלחת אכילה.

ולעניין ניאוף,

כוונתם היה לשאול אם אישה שמנה או ארזה,

קצר כחושה,

חבר טוב, אישה טובת מראה,

וצמצמה עמל כתה,

כך שמה.

נראה את המשנה.

אני חוזר למשנה,

לא יצא האיש,

לא בסייף,

ולא בקשת,

ולא בתריס,

ולא באלה, ולא ברומא.

למדנו עד עתה סוגי דברים,

שהאישה אסור לה לצאת בה, אם היא דאורייתא או מדרבנן,

והוא הדין שלמדנו גם על האיש כמה וכמה דברים.

שם באה המשנה ללמד שישנם סוגי חפצים

שיש בהם, למען דאמר אחד, איסור דאורייתא,

אם יוצאים כך לרשות הרבים בשבת.

לא יצא האיש,

לא בסייף.

סייף זה חרב,

ולא בקשת, ידוע לכולנו מה זה קשת.

ולא בתריס, זה כעין מגן

שהיה יכול להגן על הלוחם מפני החצים שמכוונים אליו,

שולחים אליו.

ולא באלה.

אלה, גם אנחנו יודעים מה זה אלה.

גם בזמנם זה היה בדומה למה שאנו יודעים היום,

ולא ברומח.

רומח

זה

כעין

חוט ברזל ארוך, זאת אומרת, זה עשוי ממתכת,

כאשר בסופו יש חוד שיכול חלילה להזיק.

אז כל אלה זה דברים שהיו רגילים לשאת במלחמה,

ולא שלא בשעת מלחמה.

אז כאשר אדם יוצא כך לרשות ערבים,

אם יצא, חייב חטאת.

לא רק שאסור,

אלא גם אם יצא,

הוא חייב חטאת, דהיינו עבר איסור הוצאה מן התורה.

רבי אליעזר אומר, תכשיטין אין לו.

כלי מלחמה, אומר רבי אליעזר, נחשבים כתכשיט.

כי כשאדם חגור בהם,

הרי הוא נראה כגיבור שראוי להילחם,

ממילא הוא לא חייב עליהם,

כמו כל אדם שיוצא בתכשיט,

שאין זה נחשב

כנושא מסוי בשבת מדאורייתא.

חכמים אומרים,

אינן אלא לגנאי.

חכמים לעומת זאת חולקים

וסוברים כדעת התנא הראשון,

שהכלים הללו הם גנאי לאדם.

לא ראוי להשתמש בהם,

והרעיה שנאמר,

וכתתו חרבותם לעתים,

חניתותיהם למזמרות,

ולא ישא גוי אל גוי חרב,

ולא ילמדו עוד מלחמה.

פסוק בישעיה, פרק ב',

פסוק ד', נאמר הפסוק הזה,

כלומר שלעתיד לבוא,

יכתשו את כל כלי המלחמה כדי לעשות מהם כלי עבודת האדמה,

כי בזמן ההוא לא יתקיימו יותר מלחמות.

לא יצטרכו ללמוד את תכסיסי המלחמה.

ממילא הכלים הללו יתבטלו.

ממילא, אומרים חכמים,

אם כלי המלחמה,

אם כלי המלחמה

נחשבים כתכשיטים כדעת רבי אליעזר,

למה בטלים הם לעתיד?

למה אומר ישעיה הנביא בנבואתו שלעתיד יתבטלו הכלים הללו?

אלא ודאי שאינם חשובים תכשיט,

וממילא יוצא בהם חייו חטאת.

הגמרא תבהר למה בכל זאת רבי אליעזר עומד בשיטתו,

זה נקרא תכשיט,

גם שמוכח שלעתיד לבוא יתבטלו הכלים הללו.

רגע, מה ההבדל בין צד החכמים?

החכמים

באים לבאר את דברי תנא קמא.

באים להסביר ולהוכיח...

מה שאני אומר לך זה כדעת

בעל התוספות יום טוב שככה הוא מבאר.

מבאר שחכמים באים לפרש את דברי תנא קמא.

באים לומר מדוע באמת לדעת התנא הראשון חייו חטאת,

ולא נאמר שזה תכשיט לא כדעת רבי אליעזר, בגלל הפסוק בישעיה שמשם מוכח שזה לא נחשב כתכשיט.

אבל יש חלקים.

אתה צודק.

כשהפירוש הזה לא מוסכם על כולם,

אלא יש חולקים בזה.

אני,

אם אתה רוצה, אני אבדוק את העניין,

מה באמת,

אם יש מחלוקת, מה באמת המחלוקת

בין

תנא קמא לבין חכמים.

בואו נראה דקה.

אחד מהמפרשים אומר

שיש הבדל בין חכמים לבין תנא קמא.

מה הדין

אם אדם לוקח את הסיף כשהוא חגור עליו וכך יוצא בו?

לפי התנא הראשון הוא לא יהיה חייב.

כי רבי אליעזר דרש את הפסוק,

חגור חרבך על ירך גיבור הודך והדרך.

כלומר, בשעה שהוא חגור בחרב,

הרי לא כתכשיט.

ממילא,

כשהאדם חגור בזה,

האם יודה פה

תנא קמא שאז זה נחשב כתכשיט לו,

או שנאמר לו,

אז לדעת תנא קמא,

כשהוא חגור עליו,

הוא יודה...

הרב, ודאי שמדובר כשחגור.

אם הוא לא חגור,

אז מה זה תכשיט? מה זה רבים לדומות תכשיט?

המפרש, המפרש הזה סובר,

שאפשר לומר שהם חלוקים

גם בזמן שהוא חגור, וגם בזמן שאינו חגור.

נסביר, נפרש, תן לי לסיים, תן לי לסיים.

תנא קמא סובר, כך יוצא לפי אותו מפרש.

תנא קמא סובר,

שבזמן שהוא נושא את זה בידיו,

לא שייך לומר אז זה תכשיט.

מתי שייך לומר שזה תכשיט?

כאשר הוא חגור בזה.

לעומת זאת, רבי אליעזר סובר, שמאחר

ויש מצבים כשהוא חגור בזה זה תכשיט,

יש ראייה מן הפסוק,

אז גם בזמן שהוא נושא אותו שלא בדרך שזה חגור עליו,

גם אז זה לא נקרא כמסוי,

אלא גם אז זה נקרא תכשיט.

מוזר מאוד. מוזר מאוד, אבל ככה הוא מפרש.

אבל לדעת חכמים,

לעולם זה נקרא גנאי. מה, מותר לי לקחת אם מותר לי לבוס חולצה?

לעולם זה נקרא ככה להגיד איזה חולצה?

אני מדבר איך ההוא מפרש.

אם כך יוצא, שבאמת זה דומה למה שאתה שואל,

אז ככה יהיה באמת.

אבל הוא טוען שזה מה שכתוב כאן. לפי החכמים,

לעולם זה גנאי.

זה המבדיל בין תנא קמא לבין חכמים.

בזמן שהוא חגור בזה,

שלפי תנא קמא יהיה חילוק. אם הוא לא חגור, אז זה נחשב כהוצאה.

וזה אפילו עובר על איסור דאורייתא.

אם הוא חגור,

אז זה תכשיט ואין איסור דאורייתא.

לדעת חכמים, לעולם זה גנאי גם כשזה חגור עליו.

כי הם מפרשים את הפסוק, חגור חלבך על ירך

גיבור אותך ועד עריך,

שמשם לומד רבי אליעזר את שיטתו, הם מפרשים את זה אחרת. זה הולך על משהו אחר.

זה לא הולך על ה...

כלי המלחמה הללו שהתכוונה אליהם המשנה.

אז אין כל זה המחלוקת.

אבל צריך לדעת שלא כולם לומדים כך.

בעל התוספות יום טוב,

ובעל השושנים לדוד מביאים כאן, שגם הוא לומד באותה דרך,

שחכמים רק באים לפרש את הנקמא ואדרבה,

להסכים לשיטתו שיש בזה איסור דאורייתא,

ולא כדעת רבי אליעזר.

ומדוח זה נראה בגמרא,

למה רבי אליעזר זה נקרא תכשיט,

ולדעת אלה שחולקים עליו

זה לא נקרא תכשיט.

הם פרשו את שיטתם בגלל הפסוק.

למה זה לא תכשיט?

כי כתוב שלעתיד לבוא יתבטלו כלי המלחמה.

רואים שזה לא תכשיט.

אבל רבי אליעזר, מדוח סוברו שזה כן תכשיט?

בגמרא נראה שהוא לומד את זה מהפסוק, חגור חלבך על ירך

על ירך גיבור אותך ואהדרך, שזה כאילו החוד וההדר

של הגיבור זה בזה שהוא חוגר את החרם עליו.

טוב,

נראה את הגמרא, נמשך המשנה. בירית טהורה ויוצאין בה בשבת.

כבלים טמאים

והן יוצאין בהן בשבת.

כלומר, הבירית,

הרי הבאנו את זה בעבר, זה סוג צמיד

שהאישה עונדת על רגליה מעל לבתי שוקי היינו, מעל הגרביים,

כדי שלהדכם שלא ייפלו.

הבירית הזו, לגבי דיני טומאה וטהרה תורה, כלומר, היא לא מקבלת טומאה.

ולגבי דיני שבת, יוצאין בה בשבת.

למה מותר לצאת בזה בשבת?

כי זה לבוש.

מה תבוא ותגיד לי?

אולי אבל לחשוש שאולי תסיר את זה ממנה על מנת להראותם לחברותיה?

גם זה לא חוששים.

מדוע?

כי אם היא תעשה כך,

עלולה להתגלות שוקה בכך.

ודיי, זו לא צניעות,

היא לא תעשה את זה. אין חשש

שתריד את הבירית ממנה כדי להראותה לחברתה.

אבל הכבלים טמאים,

והן יוצאין בהן בשבת.

כבלים,

זה סוג של דבר שדרך אנשים היה לשאת את זה איתם.

זה טמא, לגבי טומאה, ואנחנו נראה בהמשך מה זה בדיוק.

אבל אותם כבלים כבר מלמדת אותנו המשנה שלכבי טומאה, הראויים לקבל טומאה.

וגם הן יוצאין בהן בשבת, אסור לצאת עמהן בשבת.

ממשיכה הגמרא, מהי בעלה?

מה זה שכתוב במשנה, לא יוצא האיש,

סייף, קשת, תריס, עלה.

מה זה עלה?

כנראה ששאר הכלים ידעו האמוראים מה זה.

לא היו צריכים לבאר.

ידעו מה זה סייף, מה זה קשת, מה זה תריס, מה זה רומח.

אבל עלה לא ידעו מה זה.

באה הגמרא לבאר.

מה זה העלה? קולפא.

זה מקל

שהראש שלו עגול כמו כדור,

והוא עשוי לעקוד בו.

גם אצלנו אנחנו מכירים את העלה,

רק שכאן מבארים שזה מקל של ברזל שראשו עגול ככדור.

היום

זה מקל של עץ

שראשו עשוי ככדור.

זה העלות של היום.

כנראה שבזמן מלחמה היו משתמשים במקל של ברזל.

אבל כאשר באים רק להשליט סדר, לא צריך יותר באשר מקל של עץ

שבראשו יש כדור.

רבי אליעזר אומר, המשיך העלאת תכשיטין אין לו.

שזה כן תכשיטין,

זה לא,

זה לא מסע, זה נקרא תכשיט.

תניא, אמרו לו רבי אליעזר,

כי מאחר תכשיטין אין לו,

מפני מין בטלין לימות המשיח?

חכמים שואלים את רבי אליעזר,

אם זה נקרא תכשיטין בשבילו,

אז למה באמת הם יתבטלו לימות המשיח?

למה שלא ישתמשו בתור תכשיט?

אמר להם, לפי שאינן צריכין,

שנאמר, לא יישא גוי אל גוי חרב.

אומר להם, זה לא שייך. תכשיט,

זה יכול להיות בזמן שמשתמשים בכלים הללו באיזה צורך,

אז זה נחשב כתכשיט גם בזמן שהוא לא זקוק לזה עכשיו.

כי בוא למשל,

נאמר היום,

האקדח זה משמש בשעת מלחמה שמשתמשים בו, נכון?

אבל פעמים שאדם

רוצה להראות חשיבות

באיזשהו

מעמד מסוים,

אז הוא יוצא עם האקדח.

מה כוונתו להשתמש בו?

או רק להראות את חשיבותו וכבודו.

אבל אם לא יהיה צורך בזה,

אז אף אחד כבר לא יסתכל בזה אפילו בתור תכשיט.

זה מה שאומר רבי אליעזר.

מאחר שעדיין לא הגענו לימות המשיח,

אז עדיין יש מלחמות בעולם ונצרכים לכלי המלחמה הללו.

אז גם בזמן שהוא לא יוצא למלחמה,

זה עדיין נקרא תכשיט.

זה מעיד

על הלוחמים שהם גיבורים במלחמה לצאת ולהילחם.

אבל בתקופה העתידה, בעזרת השם שתהיה במרב ימינו,

שמשיח יבוא ואז

כמו שנאמר, לא יישא גוי אל גוי חרב.

לא יהיה מצב של מלחמות,

אלא כולם יהיו כפופים

למלך המשיח.

אז לא יצטרכו כלי מלחמה,

אלא,

מה כתוב שם בפסוק?

וגר זאב עם כבש.

אה, נכון, ונאמר עם צבי ירבץ.

עם גדי ירבץ.

אותם חיות אכזריות וטורפות

יהיו ביחד עם אותן בהמות

דלות כוח וכחושות,

וידרו ביחד.

מרמז שגם אותם אלה שהם היו אלימים וכוחם במותניהם יותר מאשר בראשם,

ישבו עם אותם דלים וחלושי כוח ביחד זה עם זה, ואז רבה.

הגבורה לא תתבטא בכוח הפיזי

ולא בכלי המלחמה ולא במטוסים ולא בטנקים ולא בטילים

ולא בכלים האלקטרונים,

במה זה יתבטא החשיבות של האדם בחוכמתו,

כמה הוא

קרוב להכיר בגדולת השם יתברך,

להיות חכם בחוכמת התורה הקדושה. זו תהיה הגבורה האמיתית.

את מי יקבל המשיח בראש ובראשונה? האם את הגיבורים?

ראשי הצבאות? הרמטכ״לים?

והרסארים? ואני יודע מה?

לא אותם יקבל. ייתכן שלא יקבל אותם בכלל אפילו.

את מי יקבל?

את אותם אלה שעסקו ועמלו בתורה יומם ולילה,

וידעו את האמת, והתקרבו לקדוש ברוך הוא.

אותם הוא יקבל בראש ובראשונה.

כי זו החשיבות

שתהיה בעזרת השם,

במהרה בימינו שיבוא המשיח, זה מה שיהיה.

שואלת הגמרא, ותהיה לנוי בעלמא.

עדיין, למה לפי רב אליעזר בתעלימיהם למות המשיח?

למה שלא ישמשו בתור

נוי תכשיט?

אמר רבייה,

מידי דאהבה אשרגא בטהרה.

תאר לך, בן אדם לוקח נר בשעת הצהריים ומחפש משהו עם הנר בשעת הצהריים. נו, מישהו יצא החוצה כאן, כשהשמש במלוא עוזה,

יצא עם הנר. יש לזה איזושהי השפעה או שתסתכלו עליו כמו איזה משוגע?

וכי יש איזושהי השפעה לנר בזמן שיש

אור של הצהריים?

ודאי וודאי שלא.

אז מאחר שלא צריכים את הנר בצהריים, רק בלילה,

אז כך גם כלי המלחמה.

בזמן שהוא עת מלחמה וצריך אותם, את הכלים הללו,

זה נחשב כתכשיט,

גם אם הוא נושא אותם שלא לצורך מלחמה.

אבל בזמן העתיד, בעזרת השם,

שיבוא המשיח ואז

יהיה מצב שלא תהיה מלחמה בכלל, אז לא יהיה לכלים הללו שום משמעות.

ומילא אין,

אינם אפילו בתור תכשיטין או בתור נוי.

ואני חושב עוד יותר,

שייתחל שזה יהיה בושה לקחת את הכלים הללו.

משום שמה אתה,

מה זה עושה עליכם בכלל?

אין לזה שייכות.

מובן, רק בתקופה שזה מסמל משהו,

אז ייקחו אותם, אבל בתקופה שזה לא מסמל כלום,

אין שום טעם לשאת עם זה.

לכן,

אומר רבי אליעזר לחכמים,

בזמן שעדיין לא הגענו לתקופת המשיח,

אז לצערנו יש מלחמות.

וכשיש מלחמות, יש כלי מלחמה.

יש כלי מלחמה, אז ממילא זה נחשב כתכשיט כלפי, לגבי אותם אלה שנושאים אותם,

גם אם זה שלא בשעת מלחמה.

אבל לעתיד לבוא, שלא יהיה צורך במלחמות ולא בכלי המלחמה,

אז כל חשיבותם גם בתור תכשיט לא יהיה להם.

ולכן,

אין צורך,

לכן אין צורך בהם, אלא יכתשו אותם, יבטלו אותם לגמרי.

אולי, אולי באמת זה יהיה מונח באיזשהו מוזיאון,

אולי,

בשביל להראות מה היה בעבר.

בואו תראו מה היו משתמשים בעבר, באיזה כלים.

זה היה, כן, משהו נוסטלגי שמעורר את זיכרונות העבר.

איך היו פעם? היה פעם מלחמות,

היה פעם טילים, פעם ט... מה זה טילים?

מה זה טנקים?

היה צריכים אנשים שיווהרו את כל המוצרים שבמוזיאון,

בתוכם אלה הטנקים והטילים והמטוסים.

אז לא נצריך את זה, מה?

היה שיטוי עבדת שלמה בשביל להעמוד את כל הטילים שהיו ונגדו.

כן.

למה צבאות העולם עושים מבצעים?

כן. או איך זה נקרא? מצעדים. מצעד.

להראות את גבורת

הצבא.

בכל מדינה ומדינה.

כל אחד מראה את הכלים שיש לו.

וזה מראה שהוא גיבור.

יש לו טילים, יש לו טנקים, יש לו מטוסים, יש לו

כאלה ואחרים.

הלוא כבר עכשיו אנחנו מתקרבים למצב כזה שלא יהיה לזה שום השפעה.

אלא הכל זה על פי כפתורים.

זה מלחמות אלקטרוניות, זה לא...

לא נצטרך את הגייס הזה, שום דבר מכל אלה.

לעתיד לבוא, גם זה יתבטל. גם האלקטרוניות האלה יתבטל.

אני לא צריך את זה.

אתה רוצה לדבר על הקדוש ברוך הוא ישר, ישירות, צ'יק, מגיע.

כי אתה תהיה קרוב לקדוש ברוך הוא, על כל מה שאתה צריך.

כן.

הלאה.

המשיכה הגמרא ופליגה דשמואל.

הנבואה הזו שרואים אנו באותה ברייתא שמלמדת שהמלחמות הללו יתבטלו

והנבואה הזו נאמרה למות המשיח,

למעשה

זה לא מוסכם לדעת כולם.

יש מי שסובר,

יש מי שסובר

שזה לא יתבטל.

בואו נראה. ופליגה דשמואל.

הברייתא הזו שראינו מקודם

זה למעשה חולק על שמואל.

דאמר שמואל

אין בין העולם הזה למות המשיח אלא שעבוד גלויות בלבד.

כלומר,

לא ישתנה כלום

בין התקופה הזו לבין התקופה העתידית של ימות המשיח.

בימות המשיח לא יהיה בני ישראל משועבדים תחת עול הגויים, זה כל ההבדל.

ההבדל יהיה שלא יש עמוד גלויות.

אבל שאר מנהגות העולם יישארו כמו שהן,

שנאמר, כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.

אם כן, רואים בתורה הקדושה של עולם יהיה עניות ועשירות,

ולכאורה יש סתירה לזה.

הפסוק אומר, כי לא יחדל אביון, משהו שלעולם יהיה מצב של עניים ועשירים.

ומצד שני, נאמר בזכריה, ולא יהיה כנעני עוד. כנעני הכוונה עני.

איך אפשר ליישב את הסתירה הזו, שמצד אחד אתה אומר, לא יחדל אביון,

ומאידך בזכריה נאמר, ולא יהיה כנעני עוד.

אלא, חייבים לומר שהפסוק הזה, ולא יהיה כנעני עוד,

זה לא מוסב על ימות המשיח.

ימות המשיח זה בעולם הזה.

בעולם הזה באמת לא יחדל אביון מקרב הארץ,

אלא זה מתבטא על העולם הבא.

יוצא, אם כן,

שכל ההבטחות שיש שינויים כאלה גדולים,

זה רק על ימות העולם הבא, לדעת שמואל.

אבל,

אבל דבר אחד כן יהיה הבדל.

בימות המשיח הכל יישאר כמו שהוא.

רק הבדל אחד יהיה בין תקופה זו לבין תקופת ימות המשיח, זה השלבות גלויות,

שכבר לא נשתעבד תחת עול הגויים.

עכשיו אנחנו משועבדים.

נראה שאנחנו עצמאיים, אבל משועבדים.

יש באמריקה כל מיני כוחות של השפעה שמנסים להשפיע על המדינה הקטנה הזו,

שאומנם היא מראה שהיא גיבורה והיא כוחה במותניה,

אבל היא קטנה מאוד כלפי המעצמה,

מה שנקרא מעצמת אמריקה.

זה כמו פשוט אותה נמלה,

שכשמתווכחת עם הפיל,

אז היא עושה שרירים ואומרת בוא נראה מי יגמר על מי.

האם הפיל על הנמלה או הנמלה על הפיל?

זו אותה הרגשה, כן?

ראיתי על זה משועבדים גם במדיני עצמם.

כן, אבל על כל פעם.

בכל אופן,

אנחנו נזכה בעזרת השם,

שזה ודאי לא יהיה שמות גלויות,

לא עם ישראל משועבדים תחת עול הגויים,

ולא יהיה מצב שבני תורה האמיתיים הם משועבדים תחת עול אלה שאינם שומרי תורה ומצוות,

אלא,

אלא,

כמו שאנו יודעים,

יש שלום ושלווה,

ולא יהיה מצב של חלילה

עם ישראל משועבדים.

מלחמות בין הגויים,

זה יכול להיות שיהיה, אומר שמואל,

זה אין לי שום בעיה שיהיה.

הם ילחמו ביניהם לבינם,

אבל עם ישראל כבר לא יהיו משועבדים תחת עולם.

בן אדם שלא ילמדו אותי, אני אהיה איתם.

מה, מה?

אתה מדבר באלף השביעי?

באלף שנייה אני לא זוכר. טוב, זה לא במסגרת זו.

אם אתה רוצה, אמרת, תפתח ספר

של הרמחל.

דעת תבונות זה נקרא.

שם הוא מבאר

את כל המהלך של העלפים הבאים גם כן.

לא רק על שש אלפים שנה.

בכל אופן, לדעת שמואל,

הפסוק הזה, וכי תתו חרבותם לאתים, חנותתם למזמרות,

זה לא נאמר

למות המשיח, אלא רק לעולם הבא.

אבל יש מי שחולק על שמואל וסובר כמו הברייתא הזו,

שיש שינויים גדולים בימות המשיח.

זה לא רק שיהיה הבדל לגבי שעמוד גלויות,

אלא לא יהיו בכלל מלחמאות בעולם.

מסייע לרבחיה בר אבא, ואמר רבחיה בר אבא,

כל הנביאים לא נתנבאו אלא למות המשיח.

כלומר, הנבואות,

ובתוכן נבואתו של ישעיה,

שאמר,

וכי תתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות,

ולא יישא גוגל גו חרב ולא ילמדו עוד מלחמה,

זה יהיה אכן למות המשיח, לא כדעת שמואל.

אז הנביאים יכלו להגיע, להכיר

בנבואתם את העתיד בימות המשיח.

אבל לעולם הבא, עין לא ראתה אלוקים זולתיך.

אבל מה שהקדוש ברוך הוא יעשה לעולם הבא, לצדיקים,

אפילו עין של הנביאים לא יכלה לראות בנבואתם,

רק הקדוש ברוך הוא יודע.

פסוק הזה, עין לא ראתה, זה בישעיה סד', פסוק ג',

זה מלמד ששכרם של הצדיקים יהיה כל כך עמוק

שנביאים לא יכלו בנבואתם להגיע לזה.

כן, והיא קדמה, אמרו לו לרבי אליעזר,

וכי מאחר זה תכשיטין אין לו,

מפני מה הם בטל לימות המשיח.

יש שאומרים, שאמרו לו, טענו לרבי אליעזר טענה כזו,

לפי דבריך שאתה אומר שעקלי מלחמה הם תכשיטין לאדם,

אז למה צריכים שיתבטלו לימות המשיח? למה שלא ישמשו בתור תכשיטים?

אמר להם, אף לימות המשיח אינן בטל ליהן.

אז יש שאומרים שהוא ענה להם,

לא נכון, זה לא יתבטא לעתיד לבוא.

לעולם הבא זה לא יתבטא,

זה יהיה גם לעתיד לבוא.

יהיה גם לעתיד לבוא.

ממילא חייבים לומר מה שנאמר בישעיה,

וכי תתו חרבותם לעתים וכולי,

זה מדבר על העולם הבא ולא על לימות המשיח.

אם כן יוצא,

היינו דשמואל, יוצא שרבי אליעזר סובר,

כמו שמואל, ופליגה דרבי חייא בר אבא.

ממילא זה חולק על שיטתו של רבי חייא בר אבא הסובר,

שהנבואה הזו של ישעיה נאמרה לימות המשיח,

ולא לעולם הבא, כי הם לא יכלו לצפות בנבואתם

את מה שיהיה לעולם הבא.

יוצא אם כן שיש פה שתי גישות

של שמואל ורב חייא בר אבא האמוראים,

ובתנאים זה שתי ברייתות שונות,

שמוכח

שיש שאלה האם הנבואה של ישעיה הנביא תהיה

בימות המשיח,

יתבטלו המלחמות,

לא יהיו מלחמות בעולם,

לא בין אומה לאומה אחרת, ולא כל שכן בין אומה לעם ישראל,

או שלא יהיה הבדל חוץ משועברות גלויות, כמו שאומר שמואל.

שמואל גלויות זה מוסכם על כולם שכבר זה לא יהיה,

לא נהיה משועבדים תחת שום עול,

אלא עול אחד יהיה עלינו.

איזה עול?

נזכה לקבל עלינו עול תורה באמת,

עולו של הקדוש ברוך הוא, עול מצוות,

ואז יתבטל מאיתנו גם שאר עולים,

שזה דרך ארץ,

עול מלכות.

לא יהיה, לא נצטרך להשתגע, אבל...

נוכל לבוא לבית המדרש בשעות הבוקר המוקדמות,

בלי ללכת,

לחפש לנו פרנסה בכל מיני מקומות,

כבר נסתדר בצורה טובה שידאגו לנו,

בלי צורך אפילו ללכת לבנק להוציא את הכסף.

הכל יגיע ישירות

בלעמד.

כמה זמן?

בעזרת השם,

אני מקווה שזה יהיה מהר מהר.

כמה זמן מאז שעמר המשיח יתראה?

לא יודע.

בלילה המשיח,

הוא מסתעניב. הוא לא ישר למחוא למלחמות השם, הוא צריך לנציח את כל הדוהים,

הוא צריך רק לשכוח את כל העולם,

הוא צריך להילחם בכל הגויים. זאת אומרת, זה לא שעושה שמשיח שיערור ישר עליו הכל.

תביא לי את הרמב״ם, הרמב״ם, תביא לי את הרמב״ם.

שומע, תביא לי את הרמב״ם.

יש לי בזה קצת בעיה, אבל בינתיים אמרתי יריב. האחרון, אתה יודע, המלכים.

אמרת שעדיין יהיה עשירים ועניים.

מי? כך סוברמן דאמרך.

נו.

אני חושב שאני אמרת שלא יהיה דאגה מבחינת

תקלה, אבל... אתה צריך להבין דבר אחד.

כשאתה אומר עניים ועשירים, זה מושג יחסי.

ייתכן שיהיו הבדלי מעמדות בין זה לבין אחר,

אבל זה לא אומר שבשביל זה יהיה לו בעיה בפרנסה.

אתה מבין?

ייתכן באמת שבן אדם

יהיה לו מה שהוא צריך,

אבל עשיר הוא לא יהיה.

אני אשאל אותך למה באמת צריכים להיות עשירים? בשביל מה?

מה המטרה להיות עשיר? אם יש לי את מה שאני צריך, בשביל מה אני להיות עשיר?

כשאני צריך ללכת, לבזבז את הזמן לבנק לדעת מה קורה שם בחשבונות שלי?

זה לא בזבוז זמן.

אם יש לי הבטחה שאני מקבל את כל צרכיי,

כן, בכל ימי חיי,

אני צריך להיות עשיר? בשביל מה?

יש לה נא, כלים נאים. מרחיבים דעתו של אדם, נכון?

נו, מה אתה רוצה?

מי אמרת? איפה אתה?

יש לה כלים נאים. אמרתי, אם זה מה שאתה מרגיש שאתה צריך, אז אתה...

אמרתי.

אם זה צורך לך, אז יהיה לך.

אבל לא צריך להיות עשיר בשביל זה.

וכי כל אדם שיש לו דירה, אז הוא עשיר?

אה, ואחד שיש לו כלים נאים, אז הוא עשיר?

יש לך את מה שאתה צריך, מספיק.

עשיר פירושו של דבר שיש לו יותר מהצורך לו.

זה הכול.

זה אדם עשיר.

אדם שיש לו את מה שהוא צריך,

אז די לו.

כלפי העשיר הוא עני, זה נכון.

אבל הוא לא צריך יותר מזה.

הרב. אומר הרמב״ם.

הרמב״ם בעלקות מלכים.

אני שמעתי פעם הרב אמר למה צריך שם שרבנו יהיה עשיר?

אני לא יכול להתפתח.

כי כשאצל זה שהוא עשיר,

הוא התלוקט את האנשים שמתגונן לו.

נכון.

כך בעולמנו אנו. נכון מאוד.

נכון. יש לזה השפעה?

מכבדים את האנשים העשירים. למה?

כל אחד חפץ בקרבתם.

ממילא אז

בשביל זה אנשים רצים לפוליטיקה. למה רצים לפוליטיקה?

כי הם חושבים שמה?

נכון. כי הם חושבים שמה? שבזה שהם יהיה להם מעמד

של סטיגמה כלשהי, לא משנה.

ויהיה לו גם כסף. אז יכולה להיות לו השפעה.

כי יהיה לו מספיק האנשים שירצו את קרבתו ויעשו את מה שהוא רוצה.

בזכות הכסף הזה.

אבל אדם שמשתחרר מזה והוא חכם,

אותו זה לא מעניין שום דבר.

כסף, לא כסף.

ישנם יהודים כאלה היום, אני לא אגיד לך את שמם,

שבדרך כלל הרבה הרבה חפצים בקרבתם של אנשים עשירים. למה? מקבלים כל מיני טובות הנאה.

יש יחידים בדור שזה לא מעניין אותם בכלל.

בכלל לא מסתכלים על זה.

זה בכלל לא, לא. מבט.

עשיר מחתן, כן?

אז הרבה אנשים מגיעים לחתונה של האדם העשיר הזה.

הגם שאם לא היה עשיר, לא היו מסתכלים עליו בכלל.

אפילו שלום עליכם ברחוב לא היו אומרים לו.

אבל הכסף שלו, הם אומרים שלום עליכם, ועוד באיזה קבלוספונים, חבל על הזמן.

אז באים.

יש כאלה שקיבלו הזמנות מהאנשים העשירים לבוא והם לא באו.

זה לא מעניין אותם בכלל.

זה לא מדבר עליהם בכלל.

אדם שהצליח להשתחרר מהעול של הכסף,

הוא מאושר, בן חורין.

מה שהוא צריך יהיה לו, זה בטוח.

מעמיד באמונה של מה שהוא צריך יהיה לו.

מה שהקב' הוא לא נותן לו, סימן שהוא לא צריך את זה.

אבל כתוב... אין לך מאושר יותר גדול מזה.

אבל כתוב עוד דבר איזה אין אפשר בין...

שיאמרו את המשיח ואין אפשר בין הכסף.

זה עוד עניין, כן.

זה פירושו של דבר שאז הבחירה לא תהיה כל כך כמו היום.

למה?

בגלל שיראו בחוש את מלכותו של השם יתברך בעולם,

וממילא כולם ירצו להתקרב.

לכן החוכמה היא עכשיו, כשיש חושך ובלבול גדול.

אז לכאורה לפעמים... טוב, אבל אני חייב ללמוד את הרמב״ם במקום ללמוד אותי, נלמד את הרמב״ם.

בסדר? בואו נראה מה הרמב״ם אומר.

הרמב״ם אומר, המלך המשיח,

עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דבר.

דוד ליושנה.

הממשלה הראשונה, הוא בונה מקדש

ומקבץ נדחי ישראל.

כן?

קודם כל מלכו לבית דוד.

מקדש ומקבץ נדחי ישראל.

לא יהיו יהודים,

לא ביפן ולא בסין

ולא באמריקה,

כולם יתקבצו להיות יחד.

וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם.

מקריבים קורבנות

ועושים שמיתים ויובלות,

לא מוכרים לגויים, לא עושים היתר בחירה למכור את הקרקעות.

מקיימים מצוות שמיתים ויובלות ככל מצוותן האמורה בתורה.

וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו,

לא בשאר נביאים מלבד הוא כופר, אלא בתורה ומשה רבנו.

שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך,

ושב וקיבצך מכל העמים,

אם יהיה נדחך בקצה השמיים, משם יקיבצך ה' אלוקיך ומשם יקחיך.

ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

כלומר,

התורה כתבה את הדברים שהם הכלל שכוללים את כל אותם פרטים שהזכירו הנביאים.

אז הנה, כאן אנחנו לומדים ורחמך ה' אלוקיך,

שב וקיבצך מכל העמים.

יחזרו, יבנו את ה...

בקיצור, ושם יחזור המצב הקודם,

בזמן שהייתה מלכות בית דוד,

כמו שצריכה להיות,

עם מקדש,

ועם עם ישראל כולם כאן,

משפטי התורה כמו שצריך, קורבנות, שביתים ויובלות.

ואף בפרשת בלעם נאמר,

ושם ניבא בשני הנביאים, במשיח הראשון, שהוא דוד,

ובמשיח האחרון, שיעמוד מבניו ומושיע את ישראל, מיד בני עשיו.

מיד בני עשיו.

הם שולטים עלינו, בני עשיו.

מיד בני עשיו. כך יהיה.

ושם הוא אומר, הראנו ולועדת זה דוד. כך אומר בלעם הרשע,

בזמן שהוא ביקש לברך את ישראל, כן?

בלשון סגי נהור, כמובן.

אראנו ולועדת זה דוד. אשורנו ולו קרוב זה המלך המשיח.

דרך כוכב מיעקב זה דוד. וגם שבט מישראל זה המלך המשיח.

ומחץ פעתי מואב זה דוד.

וקלקלקול בנשת זה מלך המשיח.

והיה אדום ירשה לדוד.

והיה ירשה שעיר עיביו זה מלך המשיח.

כלומר, ישנן הקבלות

של דברים שנאמר בנבואת בלעם הרשע,

בין התקופה של דוד המלך,

מה שעשה באותו זמן, לבין מלך המשיח שיעמוד בבניו.

ובתקופה העתידית הזו יהיה ויתקיים ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את ארעשיו.

את הבית הלבן,

שהוא העוז והתעצומות של בני ארעשיו.

זה ארעשיו.

אל יעלה על דעתך, אומר הרמב״ם, שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים,

או מחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים.

אין הדבר כן,

שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משניה,

והוא היה נושא כליו של בן קוזי והמלך.

והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח,

ודימהו בכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח,

עד שנהרג בעמונות.

כיוון שנהרג נודע שאינו משיח.

אם נאמר שצריך אותות ומפתים

כדי שיראה שהוא אכן מלך המשיח, איך רבי עקיבא טעה בו,

בלא שהוא נתן אותות ומופתים.

ולא שאלו ממנו חכמים לאות ולא מופת, אלא ודאי

שלא צריך אותות ומופתים,

ולא חיה מתים,

כמו שהטיפשים אומרים, אומר הרמב״ם.

ועיקר הדברים ככה הם,

שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם ולעולמי עולמים,

ואין מוסיפין עליהם, לא גורעין מהם,

וכל המוסיף או גורע,

או שגילה פנים בתורה והוציא דברים של מצוות מפשוטן,

הרי זה בוודאי רשע ואפיקורס.

אדם שמגלה פנים בתורה שלא כהלכה,

ויש לצערנו רבים כאלה, אבל יש קטע נפים עליו. דקה.

שלומדים פירושים וזרכים בתורה הקדושה, מוציאים את זה מההבנה האמיתית של דעת תורה בשביל להשתמש לאינטרסים שלהם,

הרי זה בוודאי רשע ואפיקורס.

ואם יעמוד מלך מבית דוד,

אתה לא שומע, הוא אומר שלא צריך שהוא יביא את האותות ומופתים הללו,

שהוא יחיה מתים. גם בלי זה.

אבל הוא לא צריך להביא את זה בתור אות ומופת.

זה מה שאומר רמב״ם.

אבל גם אותות ומופתים. גם אם לא תהיה תחיית המתים,

יבוא מלך המשיח, אתה צריך לדעת, תכיר.

אתה לא שומע. אתה לא שומע.

אראלו נפלאות, הרי לבנים, אשר לא הבאתי לעבוד.

טוב, אני מסביר שהוא לא צריך להאמין בו בגלל האותות ומופתים הללו.

זה מה שהוא אומר, לא צריך להגיע לזה.

מיד כשהוא יגיע, תכיר בו.

כשחם ישראל, יבואו חכמי ישראל ויעידו.

זה מלך המשיח, אז אתה יכול ללכת אחריהם.

כן? כמובן שזה יהיה בעייתי בדורנו זה, משום שכל אחד יש לו את החכם שלו.

כל אחד אומר, זה הפלוני-אלמוני הוא החכם שלי, האחר לא חכם אצלי,

וכן הלאה.

לכן צריך לדעת, ללכת בתוך אמונה תמימה שכל חכמי ישראל, גם אם הם חלוקים זה על זה בדעות,

אבל הם עדיין מוגדרים כחכמי ישראל.

ואם יעמוד מלך מבית דוד,

הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו,

כפי תורה שבכתב ושבעל פה,

ויחוף כל ישראל ללך בה ולחזק בתקה ולהילחם מלחמות השם,

הרי זה בחזקת שהוא משיח.

אומר, אם יעמוד מלך מבית דוד,

שהוא יחוף כל ישראל ללכבה,

יהיה לו את הכוח

לאכוף את עם ישראל ללכת כפי התורה הקדושה,

תורה ומצוות,

ולחזק בתקה, כלומר לתקן את כל הדברים הצריכים תיקון,

וגם יילחם מלחמות השם,

אז בלי שהוא רמטכ״ל, בחזקת שהוא משיח.

הוא לא חייב להיות שיעבור את הצבא בשביל להשתלם

ולעשות את המלחמות.

אלא גם אם הוא יבוא ככה מהישיבה עם הכובע של הבני ישיבות,

הוא יכול לעשות מלחמות. מה הקשר?

המלחמות זה לא בגלל שהוא ילמד את תכסיסי המלחמה,

אלא הכל בגלל שהקדוש ברוך הוא ייתן בו את הרוח ואת הכוח

להילחם ולבטל את הרע שבעולם.

אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו,

ובנה מקדש במקומו וכיבט נדחי ישראל,

הרי זה משיח בוודאי.

ואם לא הצליח עד כה,

או נהרג,

בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה.

גם אם היה מצב שבעבר היו כאלה שחשבו,

גם אם היה בעבר שהיו כאלה שחשבו על פלוני אלמוני שהוא משיח,

בגלל שהוא יש בו את הסימנים הללו,

אבל אומר הרמב״ם, אם לא הצליח או שנהרג,

בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, אז אתה חייב לדעת שזה לא זה.

והרי הוא ככל מלכי בית דוד, גם אם הוא משושלת בית דוד,

הרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו,

ולא עמידו הקדוש ברוך הוא,

אלא לנסות בו רבים,

ולדעת אם ייתחו בו או לא,

שנאמר,

אם חושבים שגם אחרי מותו הוא יהיה משיח,

אז זה נקרא ליפול בתוך הכישלון.

שנאמר, ומן המשכילים,

מדברים פה על מלך בית דוד,

מלך בית דוד זה ודאי לא הוא,

הוא לא המשיח שעמידו משושרת בית דוד.

שנאמר, ומן המשכילים ייכשלו לצרוף בהם, אולי לברר לבן עד עד קץ,

כי עוד למועד.

אף ישוע הנוצרי,

שדימה שיהיה משיח,

ונהרג בבית דין,

כבר נתנבא בו דניאל,

שנאמר, ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו.

וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דיברו,

שהמשיח גואל ישראל ומושיעם,

ומחבץ להתחייהם ומחזק מצוותם.

וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאר איתם,

ולהשפילם, ולהחליף התורה,

ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מברעדי השם.

אבל מחשבות בורא עולם,

אין כוח באדם להשיגם.

כלומר, למה בכל זאת זה קרה?

איננו יודעים.

כי לא דרכינו דרכיו, לא מחשבותינו מחשבותיו.

וכל הדברים האלו, של יהושע הנוצרי,

ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו,

של הישמעאלי שעמד אחריו,

אינם אלא ליישר דרך למלך המשיח,

ולתקן את העולם כולו, לעבוד את השם ביחד.

שנאמר,

כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם, לעובדו שלכם אחד.

וכשיעמוד המלך המשיח באמת,

ויצליח, וירום, וינשא,

מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם,

ושנביאיהם ואבותיהם

היטעו,

אותם אלה שמאמינים והאמינו בנוצרי ובישמעאלי.

אל יעלה על הלב, אומר הרמב״ם, שבימות המשיח ייבטל דבר ממנהגו של עולם.

תראו מה הרמב״ם אוחז.

או יהיה שום חידוש במעשה בראשית,

אלא עולם כמנהגו הולך.

אומר הרמב״ם, לא יהיה שינויים.

יהיה אותו דבר כמו שאנו רואים היום.

וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גידי ירבץ,

זה לא כפשוטו.

משל אלא משל וחידה.

עניין הדבר, מה הכוונה ומה הרמז בפסוק?

שיהיו ישראל יושבים לבטח עם רשחי העולם המשולים בזאב ונמר.

שנאמר זאב ערבות ישדדם נמר שוקד על הריהם

ויחזרו כולם לדעת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו.

אלא יאכלו דבר המותר בנחת כישראל,

שנאמר ואריה כבקר יאכלתם את זה. רק משל בלבד

שאותם רשעים,

אותם אלה בעלי כוח,

ישבו לבטח.

עם ישראל יוכל לשבת עם החיות הללו לבטח,

בלי חשש, בלי פחד.

וכן כל כיוצא באלו הדברים הכתובים בעניין המשיח משלמים הם.

ובמות המלך המשיח רק אז

יוודא לכל לאיזה דבר היו משל ומה עניין הרמוז בהם. רק אז נבין מהו המשל שנאמר,

במה זה מתבטא, למה זה רומז. כלומר, יש את הפסוק,

אבל הנמשל שאליו רמז המשל, זה נדע בעזרת השם באופן מלא בימות המשיח.

אמרו החכמים, אין בין העולם הזה לימות המשיח,

אלא שעבוד מלכיות בלבד,

יראה מפשוטן של דברי נביאים.

עכשיו הוא מתחיל לומר את ההשתלשלות של הדברים,

איך תהיה התקופה הזאת.

שאלת קודם את השאלה הזאת, נכון?

בואו נראה מה אנחנו יכולים להחזיר על ידי הרמב״ם.

אומר הרמב״ם, יראה מפשוטן של דברי הנביאים,

שבתחילת ימות המשיח, תהיה מלחמת גוג ומגוג.

ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישראל,

ליישר ישראל ולהכין ליבם.

שנאמר הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא,

ואינו בא לו לטמא הטהור,

ולא לטהר הטמא,

ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות,

ולא להכשיר מי שיוחזקו בשולים,

אלא לשום שלום בעולם.

אבל כתוב, פתאום יבוא אדוני אליך. שנאמר והשיב לב,

יישר ליבם, יעמוד דוד ישראל,

כתוב שמשיח יבוא אדוני אליך, פתאום אף אחד לא יהיה מוכן. שנאמר והשיב לב עוד אלמנים, אני קורא את הרמב״ם.

אבל זה מה שאומר הרמב״ם. אבל אנחנו מספר בדוקים,

פתאום יבוא אדוני אליך, לא.

אתה יודע, כל השאלות שיש לך,

כשיבוא המשיח זה כבר ייפתר לך, אל תדאג.

מה אומר הרמב״ם? זה מה שהוא אומר.

כתוב, הגמרא אומרת,

שלושה דברים באים בעסק הדעת, נכון?

כן.

אתה לא ייראה,

כתוב שביום שהכי לא יחשבו עליו הוא יבוא.

אז אם אתה רוצה ליישר ליבם, אז איך זה יהיה שזה יהיה ש...

אמרתי לך, כל השאלות ייפתרו לך כשיבוא המשיח.

הבנת?

נכון.

מה אומר הרמב״ם? זה מה שאני קורא.

ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המלח המשיח יבוא אליהו.

וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם מהאך יהיו עד שיהיו.

שדברים סתומים הם אצל הנביאים.

גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו.

כלומר, לא קיבלו מרבותיהם איך יהיה,

אלא לפי הכרע הפסוקים.

רק מה שנראה כל אחד להבנתו מתוך הפסוקים.

ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, לכן יש מחלוקת.

למה?

כי מאחר וזה, לפי ההבנה של כל אחד בפסוקים,

אחד מבין כך ואחר מבין אחרת. ועל כל פנים,

אין סידור הוויה דברים אלו ולא דקדוקן. עיקר בדת.

זה לא צריך להיות שאם לא כן, אוי ואבוי, זה לא יהיה בסדר. לא, זה לא עיקרי הדת.

ולעולם אל יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יעריך בדברי המדרשות האמורים בעניינים אלו,

ולא ישימם עיקר שאינן מבין לא לידי אהבה ולא לידי רע.

לא כמו אותם אלה שעוסקים בלהביא את הגאולה.

כל הזמן עוסקים בללמוד את ענייני הגאולה וענייני הגאולה וענייני הגאולה.

אלה לא מבינים לא לידי אהבה ולא לידי רעה, וכן לא יחשוב הקיצין.

אמרו חכמים, טיפח דעתן של מחשבי קיצין,

אלא יאמין, יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבהרנו.

בימי המלך המשיח,

כשתתיישב מלכותו ויתקבצו אליו כל ישראל,

יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש.

שברוח הקודש שתנוח עליו,

שנאמר וישב, מצרף ומטהר,

ובני לוי מתאר תחילה ואומר, זה מיוחס כהן,

וזה מיוחס לוי,

ודוחה את שאינם מיוחסים לישראל.

הרי הוא אומר, ויאמר התרשת להם עד עמות כהן לאורים ותומים.

הנה למטה שברוח הקודש מתייחסים למוחזקים ולמודיעין המיוחס,

ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם,

שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני.

כל אלה שהם בכלל ישראל,

הוא יגיד,

אתה משבט זה, אתה משבט זה,

אבל אינו אומר על שאין בחזקת כשרות, זה ממזר וזה עבד,

אלא הדין הוא משפחה שנטמעה, נטמעה.

מי שלא ידוע מקודם לכן שממזרים,

ממשיכים באותה חזקה של חזקת כשרות.

לא נתעבו הנביאים והחכמים לימות המשיח,

לא כדי שישתתו על העולם, ולא כדי שירדו בגויים,

ולא כדי שינשאו אותם העמים,

ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח,

אה?

בשביל שיהיה מרצדס ככה צמודה, וחשבון גבנק תופח, ויוכלו ללכת לאכול במסעדות,

מאמנות גורמה,

ישאר רק עצמות מכל המנות.

לא, לא, לא, לא. אבל למעדנים יהיו משפחה. אלא כדי שיהיו פנויים בתורה ובחוכמתה.

מה אתה צריך לשאוף?

על המעדנים, או על שתהיה פנוי בתורה ובחוכמה?

אומרים לך למה אתה צריך לשאוף.

תשאיר את מה שיהיה,

תשאיר את זה כשיגיע.

מה אתה צריך לשאוף?

אה? מה אתה צריך לחפש?

אני מחכה לימות המשיח, למה?

בשביל שהעגלה שלי תהיה טובה יותר, שאני אוכל לקנות במקום סובארו לקנות וולבו?

אה?

אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחוכמתה ולא יהיה להם נוגס ומבטל

לא פיקוח של משרד הדתות ולא מבקר של משרד החינוך

כדי שיזכו לחיי העולם הבא

ובאותו הזמן לא יהיה שם

לא רעב

ולא מלחמה

ולא קנאה ותחנות

שעה טובה

שהכל נהיה גרים בכל זה, ואנחנו נדע הכל, ואנחנו נהיה... איך אומרים? בזמן כאילו, אנחנו לא מקבלים גרים, אבל אנחנו לא מקבלים גרים. שהטובה תהיה מושפעת, אמרתי לך, שאלות

בהזדמנות אחרת, מה כתוב פה ברמב״ם?

רמב״ם אומר, לא יהיה שם, לא רעב, לא מלחמה, לא בינה מתחרות.

הבנתי, גם אז אותו.

שנזכה לכלל ההלך הבא. לכאורה עכשיו אנחנו נזכה יותר, לא?

שהטובה תהיה מושפעת הרבה.

וכל המעדנים מצויים כעפר.

אתה תכין את עצמך לאגוד בתורה וחוכמתה,

וככל שאתה תרצה להידבק בהקדוש ברוך הוא, על ידי העומק בתורה הקדושה,

או שתרצה ללמוד ככה חפיף מלמעלה,

לקרוא רק את השס,

ואת הזוהר,

ואת הפוסקים, תעמול!

תעבוד קשה לפצח סוגיות, ראשונים ואחרונים.

תעמול קשה לפצח ולהגיע לסודות התורה הקדושה.

זה יזכה אותך לחייהו על הבבאה.

עניין של בחירה זה עוד עניין, נכון?

יהיה פחות עניין אז את האפשרות של הבחירה, משום שאז

אתה תראה הרבה יותר בחוש את מלכות השם יתברך בעולם.

זה נכון.

אבל אתה צריך לדעת, אתה צריך לשאוף, אדרבה, להגיע למצב שאתה תהיה כל-כולך בעבודות השם.

אתה צריך לשאוף שהידיעה שלך בהקלת השם,

היא תביא אותך למצב שאתה תהיה מחויב לעבוד את השם יתברך,

שאתה תהיה מוכרח בעבודת השם.

לזה אתה צריך לשאוף. ומאחר ואתה הבאת את עצמך לזה,

מאחר ואתה בעצמך הבאת, זה נקרא שזה עבודה אישית שלך.

זה לא אומר שבן אדם הביא את עצמו למצב שהוא אחרת הוא לא יכול,

אז ממילא הוא לא יקבל שכר על אותה תקופה.

ההפך, זה בא מצד עבודתו, מצד יוזמתו.

מובן, זו הגדלות, זה בא מתוך העבודה האישית שלך.

גם אם עכשיו אתה כבר פועל מתוך שזה הרצונות שלך, אדרבה,

זה מראה את גדולתך ומעלתך,

שהבאת את עצמך למצב שהרצון שלך הוא פועל ביחד, הגוף משועבד לרצון שלך.

אין פה את המניעות,

את החציצות העיכובים.

הטובה אומר הרמב״ם שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המועדנים מצויים כעפר

דע לך באותו הזמן לא יהיה רעב, מלחמה, קנאה ותחרות

לא ירצו ללכת לחפש פוליטיקה, חברי כנסת

או יחפשו להיות בתוך

אה בגלל שיש נביא, בגלל שיש נביא ולא יהיה עסק כל העולם

ולא יהיה עסק עם העולם

אולי אתה חושב אותי נביא, זה גם כן

שאתה שואל אותי שאלות כאלה

ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד

שמעת מה אומר הרמב״ם?

כל העולם יהיה רק לדעת את השם בלבד ולפיכך יהיו חכמים גדולים

ויודעים דברים הסתומים העמוקים וישיגו דעת בורם כפי כוח האדם שנאמר

כי מלאה הארץ זיעה את השם כמים לים מכסים.

כאן מסיים הרמב״ם את ספריו, את היד החזקה.

נראה את הרש״י

מהמשנה בעלה,

מפרש בגמרא קולפא, וכי תתו חרבותם

ויהי תכשיטי לינו לא יהיו בטלין לעתיד

בירית בגמרא מפרש

טהורה אינה מקבלת טומאה

ויוצאין בה דלא שלפא ומחביאה,

לא חושבים שהיא תסיר את הבירית ממנה

שלא יראה שוקה כבלים טמאין, בגמרא מפרש לה.

שרגה בטהרה נר בצהריים מתוך שאינו צריך אינו נאה

אבל בזמן הזה שהוא עד מלחמה תכשיטינן

ופליגה דקתניה בתליל אמות המשיח, פליגה דשמואל

דלשמואל אין בתליל אמות המשיח,

לא יחדל משמע לעולם.

על מה רואים? יש עניות ועשירות שמאמינה,

רואים נחמות שנתנבו הנביאים לא יהיה כנעני

עוד שזה כאילו לא יהיה עוד עניים לא לאמות המשיח נתנבאו שאין מן העולם הזה.

ואם כן חדל לך אביון אז למה הפסוק אומר לא יחדל אביון?

על כורחנו הנביאים שאמרו לא יהיו כנעני עוד זה רק הבטחה לעולם הבא ולא לאמות המשיח.

נסיעה לברייתא דקתניה ותן ללמות המשיח לרפי אב רבא לא נתנבאו דברי נחמות שלהן

עין לא ראתה כלומר את השכר העתידי לצדיקים בעולם הבא

רק הקדוש ברוך הוא יודע עין לא ראתה עין של נביאים לא שלטה לראותו אלא הקדוש ברוך הוא בלבד