הבטחון והשמחה - חלק ח' - קצת מעניני קדושה והלכותיה

נציב יום: אסמנץ' בת ווגה - השם יסיר את המחלה ממנה מהראש ללא ניתוח ויעתיק אותה לראש של סינוואר מהרה. 

קהל: אמן!

 ותזכה לחיים טובים מתוך בריאות איתנה ותשובה שלמה אמן ואמן, 

קהל: אמן!!

'הבטחון והשמחה' חלק ח' והאחרון 'קצת מענייני קדושה והלכותיה'.

דבר ראשון (1): המעמיד תולדות - מקרב את קץ הגאולה! 'דאמר רבי אסי: 'אין משיח בן דוד בא - עד שיכלו כל נשמות שבגוף!'. רש"י אומר: 'נשמות שבאותו אוצר ששמו: 'גוף''.

דבר שני (2): לעולם אל ימנע אדם עצמו מהרבות זרעו. 'דתניא: 'רבי יהושע אומר: 'היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים" (קהלת יא, ו).

אז "בַּבֹּקֶר" - זה בנעוריך "זְרַע אֶת זַרְעֶךָ". "וְלָעֶרֶב" - לעת זקנותך "אַל תַּנַּח יָדֶךָ".

דרך אגב, לפני כמה זמן יהודי, רב חשוב! בגיל שמונים ושש (86) - הוליד בן ראשון!! 

ממש כמו אבותינו הקדושים!!!

דבר שלישי (3): דבר חובה כפולה ומכופלת יש בעניין 'חיי אישות' מצוות: "פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית א, כח) היא חובת האיש! חובת קיום המין - האשה גם חייבת בה. שנאמר: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיה מה, יח).

זאת אומרת העולם לא יהיה תֹהוּ אלא מיושב "לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" אז היא חייבת מן הכתוב הזה בחובת קיום המין, היא לא מחויבת ב: "פְּרוּ וּרְבוּ" בזה חייב הגבר, אבל היא מחויבת מצד זה.

שעבוד הגוף - כשבני הזוג משועבדים זה לזה מדין תורה, שהרי כך טבע הקב"ה: שיבקשו תפקידם זה בזה, לפיכך אסור להם למנוע טובה זה מזה.

האיש שגורע מאשתו "עֹנָתָהּ" (שמות כא, י) שלא לרצונה כדי להכאיבה - עובר על לאו הכתוב בתורה: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" (שם).

אשה המתרחקת מבעלה בלא סיבה של ממש – נקראת: 'מורדת!' ויש כוח ביד בית דין להעניש את הצד המפר חובתו על פי משפטי התורה.

דבר רביעי (4): לא הכל שווים במצוות העונה, 'עונה' האמורה בתורה היא לכל איש ואיש כפי כוחו וכפי מלאכתו, כיצד?

בני אדם בריאים רכים וענוגים שאין להם מלאכה שמכשלת את כוחם אלא אוכלים ושותים ויושבים בבתיהם, עונתם בכל לילה. 

פועלים, כגון: חייטים, אורגים והבונים וכיוצא בהם. אם הייתה מלאכתם בעיר עונתם פעמים (2) בשבת, דהיינו; בשבוע. ואם היתה מלאכתם בעיר אחרת - עונתם פעם אחת (1) בשבת הכוונה בשבוע.

עונת תלמידי חכמים - בלילי שבתות.

דבר חמישי (5): עונה שהכל שווים בה - חייב כל אדם לפקוד את אשתו בליל הטבילה ובשעה שהוא יוצא לדרך, דהיינו; אם הוא הולך לדרך רחוקה. ובשעה שהוא מכיר שהיא משתדלת עליו שיתן דעתו עליה ומי שעושה כן - מקבל עליו שכר כעושה מצווה!

וכן מי שעושה כדי לגדור יצרו שלא יתאווה לעבירה - גם בזה יש קיבול שכר מן השמים! אבל אמרו החכמים: 'מוטב לו לאדם לדחות את יצרו ולא להשביע תמיד 'שכל המשביעו – רעב! מרעיבו – שבע!!'

ומי שאינו צריך לדבר אלא הוא מעורר תאוותו כדי ליהנות ממנה - זוהי עצת יצר הרע ומן ההיתר יסיתנו אל האיסור והחכמים גערו בו ואמרו: 'יהא בנידוי!'.

 שישית (6): היה לו כעס עם אשתו, אסור לו להזדקק לה עד שיפייסנה וירצנה.

שביעית (7) איסורי קדושה צניעות ודרך ארץ;

לא יזדקק אדם לאשתו ביום. ולא לאור הנר. לא תחת כיפת שמים. ולא במקום אחר שאינו צנוע אלא בבית בדירה. לא בפני תינוק שיודע לדבר בזמן שהוא ער. ולא בחדר שיש בו ספר תורה עד שיעשה מחיצה. ולא בחדר שיש בו תפילין או ספרי קדושה עד שיתנם בארון סגור בדלתות או מכסה אותם בשני (2) כיסויים. גם לא מתוך שכרות ולא מתוך חולשת הגוף ולא מתוך רוגז אפילו על אחרים. ולא מתוך עצבנות. 

לא בשעה שאשתו אינה מרוצה בליבה. ולא אחרי שגמר בליבו: 'לגרש אותה!'. לא מיושב ולא מעומד, אלא כדרך כל הארץ ופנים כנגד פנים. לא כשהוא שבע ובטנו מלאה ולא כשהוא רעב, אלא באמצע הלילה בשעה שהמזון במעיו כבר נתעכל והרעב עדיין לא בא. 

לא יקל אדם ראשו ביותר עם אשתו ולא ינבל את פיו בדברי הוואי. אמרו חכמים: 'בקבלה "וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ" הנביא עמוס (ד, יג) אומר: עתידים להשמיע לו את כל השיחות האלה בעולם האמת לעיני כולם! אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו - עתיד ליתן עליה את הדין!' 

אלא יספר עמה וישמחנה ויעשה מצוותו בבושה ולא בעזות ויכוון כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה. ולקיים מצוות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצוות בישראל.

כמו שראינו את התפילה שערך הרמב"ן. 

יש ספר שלם שהרב ווגשל כתב בנושא זה, מה צריך לעשות בליל המצווה, ספר ממש איך אתה מביא נשמות קדושות מעולם האמת!

שמינית (8): להיזהר ממעשה בורים, אין דעת חכמים נוחה ממי שהוא מרבה בתשמיש ויהיה מצוי אצל אשתו כתרגולים והוא פגום עד מאוד! ומעשה בורים הוא, אלא כל הממעט בתשמיש - הרי זה משובח! מבלי לבטל עונה, אלא מדעת אשתו. אם היא מוחלת והוא אין לו בעיה - אין בעיה.

תשיעית (9): שלא יהא 'נבל ברשות התורה!' התורה הזהירה בעריות והתירה הביאה איש באשתו, אם כן ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו ויהיה נבל ברשות התורה, לפיכך בא הכתוב, אחר שפרט את האיסורים שאסר אותם לגמרי, ציווה בדבר כללי: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט, ב) שנהיה פרושים מן המותרות וממעטים במשגל, אלא כפי הצריך בקיום המצווה ממנו.

עשירית (10): מבריאות הגוף; שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים וככל שתצא ביותר - הגוף כלה וכוחו כלה וחייו אובדים! הוא שאמר שלמה בחכמתו: "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ" (משלי לא, ג) כל השטוף בבעילה - זקנה קופצת עליו וכוחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ומשחיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו - נושרות ושער זקנו ושחיו ושער רגליו - רבה, שיניו - נופלות והרבה כאבים חוץ מאלה באים עליו. אמרו חכמי הרופאים: 'אחד מאלף (1/1,000) מת בשאר חולאים - והאלף מרוב תשמיש!'.

לפיכך, צריך אדם להיזהר בדבר זה, אם רצה לחיות בטובה ולא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר.

ואחד עשר (11): הרופא שאסר על האשה להיכנס להריון מחמת סכנה - צריך הדבר שאלת חכם ומוסמך להוראה שיורה לבני הזוג כיצד יתנהגו ולא יבואו לידי עבירה ולא לידי סכנה.

אז אתם רואים? מצווה גדולה שדיברנו עליה בשמונה (8) שיעורים ואלה הדינים שבעצם ממצים את הכל בעניני הקדושה וההלכותיה וכל השומע מעצת חכמים ועושה כמותם - יוריד נשמות קדושות לעולם! ויהיה מאושר בעולם הזה ולעולם הבא, יאריך ימים, יחיה בשלום עם אשתו ולילדים הם יהיו דוגמא וכן הלאה... אין יותר טוב מזה! איזה הדרכה, איזה סדר, איזה הגיון, איזה מוסר, 

לא נודה לשם?! 

(כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו לפני תפילת ערב חג:) 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'!'. 

'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי...' 

'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ...' 

(דגדומבה...)

ובכן רבותי! 

אני מאחל לכם 'שביעי של פסח' כמו שצריך, 'שירת הים' לזכור: איך צלחו אבותינו בשנים עשר (12) גזרים ויצאו מהצד השני (2)! איי... אייאיי...

'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף!' כן, מה קשה כל כך? מה קשה לקב"ה?! אין בעיה! 'הזן את העולם כולו!' אז מה זה 'קשה'? 

ביציאת מצרים הם יצאו מנקודה זו והסתובבו וחזרו בחזרה, ככה הם יצאו, הם לא יצאו מפה ועברו לצד השני, ככה (הרב שליט"א מראה כל כף ידו...) ואז היו בשנים עשר גזרים, אז הגזרים כשמסתובבים יש את המקום האמצעי הוא הכי קצר, אחר כך יותר, אחר כך בהיקף יותר והאחרון הכי-הכי! אז: 'קשים מזונותיו של אדם כקריאת ים סוף!' יש אחד ליד הבית העבודה יש אחד צריך לנסוע לעיר אחרת יש אחד עובד קשה - זה קשה! זה כל אחד לפי מה שהוא...

וגם הזיווג: 'קשה זיווגן של ישראל!' גם כן, מה קשה? - יש גם כן חשבון, לא כל אחד זה הולך באותה קלות כמו השני, יש אנשים 'זיווג שני' (2) יש כאלה 'זיווג שלישי' (3) בקיצור, זה סיפור! 

אבל זה בגלל מעשיהם של בני אדם, זה בגלל מעשיהם של בני אדם. 

מכל מקום, העיקר: לצאת ממצרים! ואפילו אם חוזרים בחזרה – העיקר: שהשתחרר מהמצרים לנו.

יהי רצון: שהקב"ה בשביעי של פסח, [זה ממש פשע מה שקורה היום! אבל...] בשביעי של פסח, ישחרר אותנו כבר מרפיח... וילכו לשמה ויסיימו את החרטא ברטא הזה ומספיק להישמע לבידן הזה (ביידן, נשיא ארצות הברית) שדואג רק לעצמו! ולא אכפת לו מהיהודים!! ולא כלום. מאיימים עכשיו על כל ראשי ממשלה בהאג והוא לא מתערב, טראמפ ביטל אותם! והוא לא... בקיצור, מראה את עצמו... – עשו! נו, מה אתה יכול לצפות מעשו?! עשו בא לאבא שלו כאילו הוא מכבד אותו ומחכה: מתי הוא ימות? - נו, אתה יכול לסמוך על עשו?! בידן זה בידן מתאים לשירותים... ביי!

'הריני מכוון לקיים מצוות...'