חלק מהלכות תלמוד תורה | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 08.12.2013, שעה: 07:52
http://live.shofar-tv.com/videos/3388
8-12-13
יד החזקה בהלכות תלמוד תורה פרק ד': לא יהיה התלמיד בוש מחבריו שלמדו מפעם ראשונה או שניה, והוא לא למד אלא אחר כמה פעמים. שאם נתבייש מדבר זה, נמצא נכנס ויוצא לבית המדרש והוא אינו למד כלום, לפיכך אמרו חכמים הראשונים, אין הביישן למדן ולא הקפדן מלמד. במה דברים אמורים? בזמן שלא הבינו התלמידים הדבר מפני עמקו, או מפני שדעתם היא קצרה, אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלים בדברי תורה ומתרפין עליהם, ולפיכך לא הבינו, חייב לרגוז עליהם ולהכלימם בדברים, כדי לחדדם. וכענין זה אמרו בתלמידים, זרוק מרה בתלמידים, לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש בפני התלמידים ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם כדי שתהא אימתו עליהם וילמדו ממנו. אז ז"א, הרמב"ם אומר, וכך אומר גם הטור, תלמיד לא צריך להיות מתבייש, לא יבוש מן המלעיגים - זה הפתיחה לשו"ע, כשלומדים אסור להתבייש. יש אנשים שנקראים שקרנים בלימוד, מה זה שקרן בלימוד? הבנתי הבנתי, הבנתי הבנתי, הוא לא הבין כלום, משקר. או אומר תשובות ככה מורח וזה וככה מתקדם. לא יהיה התלמיד בוש מחבריו, כי בד"כ מתביישים כי הוא הבין והוא לא הבין, אז מה הוא יגיד שהוא לא הבין? אז הוא מתבייש אז הוא מורח דברים, או שאם הוא לא מבין הוא משחק אותה ישן כזה כאילו הוא עייף כאילו, או שיוצא נכנס בא. לא יהיה התלמיד בוש מחבריו שלמדו מפעם ראשונה או שניה והוא לא למד אלא אחר כמה פעמים, הוא לא קולט מהם, כי אם הוא יתבייש מדבר זה, נמצא שהוא נכנס ויוצא לבית המדרש והוא לא לומד כלום, לפיכך אמרו חכמים הראשונים, אין הביישן למד, הבישן לא למד, למה? הוא לא ישאל עוד פעם, הוא לא יברר, הוא לא יחקור, הוא יעלים את אי הידיעה או אי ההבנה והוא ישאר בלי לימוד, בלי לדעת. גם לא הקפדן מלמד, כי אם הרב קפדן מידי אז מפחדים לשאול אותו גם, ממילא לא ילמדו ממנו, אם הוא לא ירצה גם לענות, לא הבנת - תסבול ביי.
במה דברים אמורים? בזמן שלא הבינו התלמידים את הדבר מפני עמקו, הרב אמר דברים שהם עמוקים והם לא הבינו בגלל שזה עמוק מאד, אז צריכים לשאול עוד פעם, לברר. או מפני שדעתן קצרה, הם לא ברי השגה להשיג את התוכן שדובר עליו, אז במצב כזה צריך לא להתבייש, אלא צריך לברר ולשאול. אבל אם ניכר לרב שמתרשלים בדברי תורה, זה לא בגלל שהם לא הבינו ומפאת העומק של הדברים או בגלל שדעתם קצרה, הם פשוט מתרשלים, והם מתרפים מדברי תורה, ולפיכך הם לא הבינו ז"א הוא משקיע בהם, משקיע משקיע והם סתלבט, מתרשלים ומתרפים, חייב לרגוז עליהם, ולהכלימן בדברים, זה לא נקרא שהוא מבזה אותם, זה בשביל לחדד אותם, בשביל להעמיד אותם על האמת, זה תורת חיים, אם אתה מפסיד תורת חיים אז זה ה' ירחם. אז הוא אומר חייב לרגוז עליהם ולהכלימן בדברים כדי לחדדם. כענין זה אמרו התלמידים, זרוק מרה בתלמידים. לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים, כי הם יקלו ראש בו, ולא לשחוק בפניהם, ולא לאכול ולשתות עמהם, כי דרך בני אדם כשיושבים ביחד אז הם רואים כבר שזה כאילו אותו דבר, וכל זה כדי שתהא אימתו עליהם וילמדו ממנו. אז ז"א כל המטרה הזאת של הריחוק לכאורה, זה כדי שתהא אימתו עליהם ויהיה להם ממי ללמוד, אבל אם לא הם לא ילמדו, כי בסדר אמר אמר.
אין מלמדין, זה הטור עכשיו, טור יורה דעה סימן רמ"ו. אין מלמדין דברי תורה אלא לתלמיד הגון, נאה במעשיו, או לתם, אבל היה הולך בדרך לא טובה, מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואח"כ מכניסים אותו לבית המדרש ומלמדים אותו, ז"א תלמיד שאינו הגון והוא לא נאה במעשיו, מעשיו אינם נאים, או שהוא אינו תם, לא מלמדים אותו עד שיחזירו אותו למוטב, ויבדקו אותו, אח"כ מכניסים אותו לבית המדרש ומלמדים אותו. אמרו חכמים, כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס, שנאמר "כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד", ואין כבוד אלא תורה, שנאמר "כבוד חכמים ינחלו". ז"א, אדם כזה נקרא כסיל ולכסיל לא נותנים כבוד, כבוד זה תורה.
מה זה זורק אבן למרקוליס? היתה עבודה זרה שהיה כותל שקראו לו מרקוליס, והעבודה שעובדים את הכותל הזה - היו זורקים עליו אבן. ככה עובדים אותו, נו מה התועלת שאתה זורק אבן על קיר זה יתן משהו? ככה אם אתה זורק דברי תורה לבן אדם שהוא כסיל, שהוא לא הגון, שמעשיו אינם נאים, אז זה כמו זורק אבן למרקוליס, אין בזה שום תועלת. פוגעים בו דברי תורה, הוא שומע אבל זה נכנס מפה יוצא משם, אין בזה שום קיום. אז לכן אמרו, כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס.
וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה, אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכים לו, אין למדים ממנו עד שיחזור למוטב, שנאמר "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא", אמרו חכמים, אם דומה הרב למלאך ה' צבקות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו מפיהו. אז ז"א הרב גם צריך ללכת בדרך טובה, אם הוא הולך בדרך טובה לומדים ממנו, אם לא - לא לומדים ממנו. יותר מזה, אומר הבעל שם טוב, שאם הוא משקר הרב, אסור ללמוד ממנו, וזה יהיה הבירור בדור האחרון שאם יהיו רבנים שקרנים אסור ללמוד מהם, הם שייכים לסתרא אחרא. והרב עובדיה בפניני הרב מובא שם שהוא אמר, שמי שמזלזל במצוה אחת אפילו אם הוא פוסק אסור לשמוע לו, ואפילו פוסק יחידי אין למדים ממנו, אם הוא מזלזל במצוה אחת, כל שכן אם הוא עבר על מצוה דאורייתא לעיני כולם ובפרהסיא, אז ודאי שאין ללמוד ממנו ואין לשמוע ממנו.
אז יסוד הדברים כתוב כאן, וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם גדול, לא מדובר פה שהוא לא עובר עבירות ממש, רק הולך בדרך לא טובה, מעשיו אינם נאים, הוא לא עושה מעשים שמתאימים. אז גם זה צריך לדעת, זה טור בסימן רמ"ו.
הרב שלומד ולא הבינו התלמידים, לא יכעס עליהם וירגז, אלא שונה וחוזר הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה. צריך סבלנות, מידת החכמים זה סבלנות. אם לא הבינו התלמידים לא יכעס ולא ירגז, אלא שונה וחוזר הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה, וכן לא יאמר התלמיד הבנתי והוא לא הבין, אלא שואל וחוזר ושואל כמה פעמים, ואם כעס עליו רבו ורגז, מה שלא צריך להיות, יאמר לו התלמיד, רבי, תורה היא וללמוד אני צריך, ודעתי קצרה. תורה היא וללמוד אני צריך, מה לעשות, תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב.
אין שואלים את הרב כשיכנס לבית המדרש מיד, עד שתתיישב דעתו עליו. הרב רק מגיע לבית המדרש כבר מלוים אותו מהדלת וכבר מדביקים לו שאלות, לא נותנים לו אפילו להגיע למקום לנוח לטריח ככה שתתיישב עליו דעתו, זה לא דרך ארץ, צריך לתת לרב להגיע, להתיישב, שתנוח עליו דעתו.
ואין התלמיד שואל כשיכנס עד שישב וינוח, ז"א גם התלמיד לא ישאל תוך כדי שהוא נכנס, אלא יכנס ישב וינוח ואח"כ ישאל. ואין שואלים שניים כאחד, לא שואלים שניים ביחד, ואין שואלים את הרב מענין אחר אלא מאותו ענין שהם עוסקים בו, כדי שלא יתבייש, אולי הוא לא מונח באותם פרטים כרגע, אתה שואל אותו ממקום אחר והוא לא הכין את השיעור או לא הכין את הדבר או שהוא לא מונח בדבר, אז לא שואלים אותו בענין אחר אלא ממה שלומדים. אבל יש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו ובמעשים שעושה בפניהם כדי לחדדן, וכדי שידע אם זוכרים הם מה שלימדם או לא, אז הוא יכול לשאול אותם גם לא מהענין שהם לומדים, כדי לחדד אותם לראות אם הם זוכרים את מה שלמדו. ואין צריך לומר שיש לו רשות לשאול אותם בענין אחר שהן עוסקים בו כדי לזרזם.
אין שואלים את הרב אלא כענין ואין שואלים אלא מיראה ולא ישאל בענין יותר משלש הלכות.
למי עונים? שניים ששאלו, אחד שאל כענין ואחד שאל לא כענין, נזקקים לענין, מי ששואל לענין עונים לו. מעשה ושאינו מעשה, אחד שואל דבר למעשה ואחד לא למעשה, נזקקים למעשה. הלכה ומדרש, נזקקים להלכה, מדרש ואגדה נזקקים למדרש, אגדה וקל וחומר נזקקין לאגדה, קל וחומר וגזרה שווה נזקקים לקל וחומר, היו שואלים אחד חכם ואחד תלמיד חכם נזקקים לחכם. תלמיד חכם ועם הארץ נזקקים לתלמיד חכם. שניהם חכמים, שניהם תלמידים, שניהם עמי הארץ, שאלו שניהם בשתי הלכות ובשתי תשובות, שתי תשובות שתי מעשים, הרשות בידי המתורגמן, להחליט למי הוא נותן את התשובה.
מעתה אם ישנים בבית המדרש, וכל המתנמנם בבית המדרש, כמו עכשיו, חכמתו נעשית קרעים קרעים. וכן אמר שלמה "וקרעים תלביש נומה", מי שמתנמנם בבית המדרש התורה שלו נעשית קרעים קרעים. ואין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה, אפילו מי שנתעטש לא אומרים לו רפואה בבית המדרש, קדושת בית המדרש יותר מקדושת בית הכנסת. ואין צריך לומר שאר דברים, שלא מדברים בבית המדרש, וקדושת בית המדרש חמורה מקדושת בית הכנסת.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....