חפץ חיים בענין הזקן. שיעור זה מוקדש ליוסף מסרחי שידע מה הדין בענין הזקן ולא יבלבל את המח לאנשים ויספר להם סיפורי בדים. אולי הוא יותר גדול מהחפץ חיים, אי אפשר לדעת עוד.

ובכן כותב הבן של החפץ חיים כמה תוכחות הוכיח אבא בזה על פה ובכתב ובדפוס על עניני גילוח הזקן שנה אחר שנה. למי שלא יודע מי זה החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן רבן של ישראל בהלכה ובמוסר בדורות האחרונים, בשו"ת משנה הלכות בחלק ז' סימן ק"ס, הוא אומר ככה: אם הוא מקל חס ושלום בכבוד המשנה ברורה, הרי הוא בכלל אינו מאמין בדברי חז"ל שבכל דור ודור ושחכמי הזמן זוכים לרוח הקודש, ופשוט דמי שאין לו רוח הקודש לא היה יכול לחבר חיבור קדוש כהמשנה ברורה, ואם הוא אינו מאמין שהמשנה ברורה נכתב ברוח הקודש אזי הוא בכלל אפיקורס וכופר בתורת ה'. עיין שם בארוכה.

אז אם כן, אנחנו מתחילים לראות כמה דברים בקיצור, לא בהרחבה, כי הוא כתב על זה קונטרסים שלמים החפץ חיים, אבל בקיצור רק להזכיר את השיטות. מתוכן דבריו של החפץ חיים בספרו ליקוטי הלכות על מסכת ברכות פרק ג' בעין משפט, אז מביא שמה, אסר החפץ חיים אפילו את מכונת גילוח של יד בלי חשמל, הנקרא אול, דהוי חשש תער דאורייתא ושומר נפשו ירחק מזה מאד. על פי דבריו הללו של מרן החפץ חיים, כתבו חכמי התורה של דורני, דכל שכן וקל וחומר שאסור לגלח על ידי מכונות גילוח דזמננו, שהוא הרבה יותר משוכלל ומגלח סמוך הרבה יותר לעור הפנים. וזה הועתק לשון הח"ח בזה, ומה שכתבו הפוסקים בבירור שיטתו לקמן בח"ב וכו' שם רוכזו עדות לענין גילוח.

ולשונו לשון ספר המצוות הקצר, מצוה לא תעשה קע"ז מביא שם החפץ חיים, ובספר החינוך כתב שעל השחתת זקן עובר עוד שני לאוים חוץ מחמישה לאוין הנזכרים לעיל, דהיינו ובחוקותיהם לא תלכו ולא ילבש גבר שמלת אשה, יש שבעה לאוין, אז גם בחוקותיהם לא תלכו וגם לא ילבש גבר שמלת אישה, בירור שיטתו, מפורש דשייך בהעברת הזקן אזהרת לא ילבש גבר שמלת אשה, ויש בזה גם איסורי חוקות הגויים, ואם כן אין חילוק בין אם זה בתער בין אם מוריד את הזקן שלא בתער, ויש על זה פה דיון גדול. ויש להעיר שספר המצוות הקצר הוא מהחיבורים הכי אחרונים שכתב החפץ חיים בסוף ימיו. יש לו ספר מחנה ישראל, שזה מהחיבורים הכי ראשונים שכת בהחפץ חיים,] הוא מיוסד על ההלכות וההנהגות השייכים לאנשי צבא כל ימי היותם בצבא, אז הוא כתב ספר לאלה שיוצאים בצבא, בזמנם היו לוקחים בחו"ל את היהודים לצבא של הגויים, ולא היו  יודעים איך להתנהג שמה מה מותר מה אסור, אז הוא כתב קונטרס שלם שנקרא מחנה ישראל, כדי להצילם מאיסורים של מאכלות אסורות, של השחתת זקן, של כל מיניד ברים שהם אסורים.

הנה להבין שיטת מרן הח"ח בדין גידול הזקן, על פי הכתוב בספרו מחנה ישראל, ראוי להקדים ולעיין בהקדמתו לספר שבה הגדיל החפץ חיים ערך פסקיו בחיבורו הזה, וככה הוא אומר, תשמעו מהלשון שלו על ספרו: וחיפשתי בכל פרט ופרט, אוליו נמצא על פי דין איזה תקנה ועצה להקל להם באיזה דבר והצגתים לפניהם, כי אנשים כאלו בודאי כבשעת הדחק דיינינן להוא. ז"א, שמה זה הספר הכי מקל על פי דין ליוצאי הצבא, כדי שלא יכשלו ולא יעברו על יסורים, ומה שאפשר היה יקל הוא הקל להם על פי הדין, אז לכן הוא מציין, חיפשתי בכל פרט ופרט אולי ננמצא על פי דין איזה תקנה ועצה להקל להם, באיזה דבר, והצגתיו לפניהם, כי האנשים האלו בודאי הם כבשעת הדחק דנים אותם.

ועד כדי כך שהתיר להם החפץ חיים לכתחילה לעשות מלאכה גמורה בערב שבת קודש, אחרי שקיעת החמה, אעפ"כ כתב מרן החפץ חיים שם בפרק י"ג, בדין ג ידול הזקן, לא הסרת הזקן, בדין גידול הזקן, שאין אפילו לאנשי צבא לגלח זקנם, אפילו במספריים, כי כתבו המקובלים שבזה עוקר צינורות הקדושה מלמעלה, והמשיך ויתרה מזו, באשר שידוע כהיום שהממשלה הרוממה בחסדה הטוב נותנת רשות לאיש הישראלי להיות עליו פאת זקן, לכן אין לאנשי צבא לגלח זקנם בשום אופן. אף אם הגויים או שאר רשעי ישראל מלעיגים עליו עבור זה, לא יוריד, ולא עוד, אלא אפילו אם על ידי עיכוב הגילוח יגיע לו הפסד גדול בממונו, גם כן הדין כך, אפילו להוריד במספריים, ואך ורק אם אינו יכול לכוף את יצרו בשלמות או במקום הדחק, הנה רק אז על כל פנים טוב לו להקטינו לבד במספריים, דהיינו רק במספריים.

אבל לסמוך על המתירים מעיקר הדין לגלח במספריים כעין תער, זהו דוקא אם הוא במקום באיזה ממשלה שגוזרת על איש הצבא הישראלי שלא לילך בפאת זקן. כל זה מדובר לאנוסים על פי ממשלה, שהוא נמצא בצבא שלהם והם מכריחים אותו, במקרה כזה הוא מתיר לאדם הזה להוריד במספריים שהם כעין תער. ז"א רק במקרה כזה, אבל סתם בן אדם מה פתאום שיוריד.

בירור שיטתו, יש להעיר מהקדמת ספר החפץ חיים על התורה, ספרי החפץ חיים זצ"ל, שימו לב, התיבות ואפילו האותיות היו ספורות ומנויות, ואפילו מדברי אגדות שלו אפשר ללמוד הלכה למעשה, ז"א הוא מיעט ודייק לכתוב בדיוק את מה שהוא רצה. והרי כתב מרן החפץ חיים בדיוק לשונו, שאם הוא במקום של איזה ממשלה שגוזרת על איש הצבא הישראלי שלא ילך בפאת זקן, דוקא אז יוכל להקל ולגלח במספריים כעין תער, מה שאין כך שאר אנשי צבא. ונזכור מה שהוא אמר, שחיפשתי בכל פרט ופרט אולי נמצא על פי דין איזה תקנה ועצה להקל, עם כל זה אין להם אפילו להקטין הזקן במספריים, אפילו אם הגויים או שאר רשעי ישראל מלעיגים עליו עבור זה, אפילו אם על ידי עיכוב הגילוח יגיע לו הפסד גדול בממונו. ז"א יש לו משרה שמציעים לו עכשיו, מרויחים שלשים אלף שקל, אומרים לו אבל בלי זקן, הו איפסיד אפילו אם יפסיד ממש ברווח, לא מניעת רווח אלא הפסד ממש.

ולהעיר עוד, שבאיסור עשיית מלאכה בשבת קודש, שבמצות שבת מחמירים ומקפידים הרבה אפילו יותר משאר מצוות התורה, הקל להם החפץ חיים לכתחילה לעשות מלאכה אחר השקיעה, מה שאין כן בדין העברת הזקן כתב להקל דוקא בשעת הדחק והגזרה של ממשלה שלא מאפשרת.

לפי זה, אנו אין עלינו גזירת ממשלה שלא לילך בפאת זקן, ואנו לא נמצאים בשעת הדחק, ואין אנו אפילו אנשי צבא, על אחת כמה וכמה שאין אפילו להקטינו במספריים.

ויש להעיר מפתיחתו של החפץ חיים לספרו הלזה, שהוא כותב: וראוי ונכון לכל מי שהוא בן תורה להיות בקיא בספר הזה כדי ללמד דעה ליוצאי חלציו, אז יוסף מסרחי חייב לדעת את הספר הזה על בוריו, אתם רואים את העובי של הספר, כל זה על איסור גילוח ואסור השחתת הזקן בכל הצורות, כדי שיוכל ללמד ליוצא חלציו.

ריכוז הדעות בענין איסור העברת הזקן אפילו שלא בתער, זה בחלק ב' של הספר, בענין מסירות נפש עבור גידול זקן, זה נמצא בפרק י"ד, בענין גידול הזקן במקום שכפי הנראה בעיניו יגרום לו הפסד בפרנסתו, זה פרק י"ז, בענין הכרעת המקובלים בנידון דידן יש לה תוקף הלכתי ממש, אז זה נמצא בחלק ג', בטענה ומענה ב'.

עכשיו ככה, לשונו בספרו חומת הדת, וכן לענין פאת זקן, מתחילה מספרים אותו במספריים, ואח"כ במספריים כעין תער, ולבסוף בא לידי גילוח ממש. אוי לנו שכך עלתה בימינו שמתביישים במצוותיו של הקב"ה, ובאים על ידי זה ללאוים גמורים. הוא חיבר קונטרס שנקרא תפארת האדם, והגדיר מרן החפץ חיים את תכלית חיבורו הזה, הנה אפ שבספרנו נדחי ישראל פרק כ"ו ביארנו דיני הקפת פאת הראש והזקן, אמנם מפני שבקונטרס הזה יבואר באריכות גודל הזהירות שצריך לאיש הישראלי להיות בזה וגודל השכר שיהיה לעתיד לבוא עבור זה, ולהיפוך גודל העונש חס ושלום. על כן חזרנו והעתקנו איזה קצת דינים שיש בענין זה וגם באיזה דברים שאנשים נכשלים כדי שיהיה הקונטרס שלם.

מדברי מרן החפץ חיים בחיבור זה: אחד, הקדמתו אות א', על ידי העברת הזקן עושה חורבן ופגם למעלה ומשחית צלם אלקים מעל פניו, כל זה מצד הדין, אבל באמת נכון להזהר אפילו במספריים כי כתבו המקובלים שבזה עוקר צינורות הקדושה מלמעלה, ושם בפרק י' כותב, גם צריך האדם לזכור כי כל עוון ועוון שאדם עושה לבד מה שגורם רעה לעצמו וכנזכר לעיל, עוד הוא פוגם למעלה בעולמות העליונים אשר אין לשער ואין להעריך את הפגם שעושה האדם למענו למעלה, כי כן קבע הקב"ה שכל העולמות העליונים מתנהגים על פי קיום המצוות של עם ישראל, וכן פירש בספר נפש החיים, שזה מרומז בדברי התנא, דע מה למעלה ממך, דהיינו שכל מה שנעשה למעלה הכל ממך. וכמה יתמה אז על נפשו כאשר יראה בעצמו שבשביל הנאה קלה של העולם הזה עשה חורבן ופגם למעלה בעולמות הקדושים, וכל שכן בענין זה שאמנם מבואר בזוהר הקדוש ובספר המקובלים שפוגם למעלה מאד, ומובן הדבר אחרי שהוא עצם תמונת האדם שקבע הקב"ה, ותמונת האדם הלא מורה לקדושת נפשו, שכתב בצלם אלהים עשה את האדם. על כן יירא ויפחד איש אשר לב לו לעוון החמור והמר הזה, ואם חטא ימהר לשוב ואל יסתכל על חבריו הפתאים אשר יצרם גבר על שכלם, כמו יוסף מסרחי.

ויש להכרעת הזוהר והמקובלים לאסור העברת זקן בכל אופן תוקף הלכתי ממש, וכמו שמובא פה בחלק ג' טענה ומענה ב'.

שתיים, מנהג מקום, דברי מרן החפץ חיים לאסור העברת הזקן אפילו שלא בתער משום מנהג המקום, וזה הועתק פה בחלק ב' פרק ח'. ז"א כיון שנהגו אבותינו מקדמת דנא, מהר סיני ללכת עם זקנים, אז זה נקרא מנהג מקום וככה התפזרו בכל התפוצות כולם מגדלים זקן, עד שעלה המשחית והכורת באירופה וכמה מקומות שלמדו מן הגויים, אבל מקום שנהגו ז"א נגיד בתורכיה היו מקפידים מאד על זקן, אז מי שיצא מתורכיה אפילו למקום ששמה מגלחים הוא נשאר עם הדין שהוא יצא מהם, כך מובא פה בספר. ועוד, לכן הוא אומר שמדין מנהג ודאי מקום שנהגו אבות אבותיו והמקום שהוא דר בו לא להוריד ת הזקן, אינו יכול להוריד את הזקן, והוא עובר על "אל תיטוש תורת אמך", וכו'.

עוד הוא אומר, שלש, משום סייג ומגדר מילתא, אין להוריד את הזקן ואין לגעת בו. מה שנהגו, אומר החפץ חיים, אבותינו ואבות אבותינו במדינתנו להחמיר בזה, מפני שראו שאם ננהג כולנו להעביר הזקן במספריים מדובר, ואין שיעור לדבר, שזה יקטין מעט וזה הרבה, עד שלא יישאר כי אם שורשי השיער, מצוי מאד שבהמשך הזמן יבואו הרבה אנשים לידי גילוח. על כן הנהיגו שלא להניף ברזל על הזקן כלל, וגם אפשר שחששו לדברי המקובלים שהחמירו בזה.

דבר נוסף, ארבע, משום סייג ומגדר מילתא המשך, וביותר כהיום שנהגו הרבה מפריצי עמנו, לפרוץ לאוין אלו לגמרי, דהיינו בהשחתת התער, מצוה רבה לכלל ישראל להתחזק בזה, ושלא להקטין אפילו במספריים את הזקן, כדי להראות לפני הכל שהמצוות שציוותה התורה להצטיין בהם האיש היהודי חביב אצלנו ואין אנו מתביישים בהם חס ושלום.

כעין זה מובא בברכות י"א, שמגדל את הזקן כנגד המשחיתים, ותוס' רבינו יהודה החסיר.

חמש, פאות הראש, עד למטה מן האוזן ובעוונותינו הרבים מצוי שמעבירין את הפיאות וביותר על ידי מכונת הגילוח שהוציא יצר הרע מחדש.

שש, בו יבואר סיבת האנשים המתרשלים להשמר ולהכשל בהקפת פאת הראש והזקן. הנה איסור הקפת הראש והזקן עד כה היה ידוע ומפורסם, וזכורני שהיה נשבע איש יהודי היה נשבע בפאת ראשו ובזקנו, ואם כן יש להפליא מאד על מה נעשה כהיום הפקר בעוונות הרבים, ואומר לנפשי שלעוון הזה שהורגל בעוונות הרבים יש כמה סיבות, אך הסיבות הראשיים הם שבעה, וסימנו נחיל הים. מה גורם שאנשים מקילים ראש בענין גילוח הזקן? נחיל הים: נישואין, חסרון ידיעה, יפוי, לעג, הפקר, יאוש ומגלח.

נבאר אחד לאחד: נישואין - האריך החפץ חיים בתוכחה מגולה נגד המונעים עצמם מלגדל זקנם, מחמת טענות ביחס לענין השידוכים. זה מופיע בהמשך באות ו'. הוא מביא שמה דוגמא שבאו כמה חברים ואמרו לאחד תשמע, אתה עם הזקן הזה לא תתחן, אף אחת לא תקח אותך, תוריד לצורך הנישואין ואחרי זה תגדל. אז הוא נכנס לשאול את החפץ חיים מה הוא אומר, אז הוא אמר תגיד לחברים שלך שהם טיפשים כמו אותו טיפש שראה רכבת קטר שסוחב שישים קרונות ומוציא עשן ועושה רעש, טוווווווו, אז אחד ראה את זה ריחם עליו הלך מאחורה ועזר לו לדחוף. הקב"ה מזווג זיווגים, בת פלוני לפלוני, אתה צריך לעזור לו לדחוף את השידוך על ידי הורדת הזקן? ועוד טענות שהוא מעלה החפץ חיים כמה טיפשים אלה שעוזרים לקב"ה בזה שמגלחים את הזקן, והוא אומר שאדרבא, הסימן ליראת שמים זה אם יש לו זקן או אין לו זקן לענין שידוך, אתה רוצה לקחת מישהו לשידוך? תראה אם יש לו זקן או אין לו זקן.

חילול ה', בו יבואר שהמתרשלים מפני חסרון הידיעה. ידוע שיש נפקא מינא בין עובר עבירה בצנעה או בפרהסיא, וכל שהפרסום יותר יותר גדול עבירה גדולה ומכופלת ביותר ויותר, כי לבד עצם העבירה נתוסף עליו ענין חילול ה' שמחלל שם שמים בפרהסיא כמו יוסף מסרחי, ומודיע לכל שאינו חושש לציווי ה' יתברך, ואין לך עבירה שיש בה פרסום כמותה, דאף מי שעובר עבירה ברבים מכל מקום כשילך מהם למקום אחר שוב אינו ניכר עוונו, כי הלא לא חרוט על מצחו העוון, מה שאין כן כאן, בזה כל מקום שהוא יושב והולך חטאתו נסתרת עמדו, והרי הוא כהולך ומכריז בקול, כי מורד אנכי בציווי מלכו של עולם, ככה אומר יוסף מסרחי לקב"ה. תדע לך שאני מורד בציוויך, אני לא רוצה להיראות בצלם אלקים. אני חושב שזה מרחיק אנשים, המצוה שלך מרחיקה אנשים, איך אתה רוצה שיקרבו אנשים עם זקן? אבל הוא מודה שאני לפחות, פעם הוא אמר, מאה אלף החזרתי בתשובה עם זקן, והוא לא החזיר אלף בלי זקן. אז איך אתה לומד מזה? אלא אתה רוצה להיות חתיך, הא? חתיך. וידוע שעוון חילול ה' גדול מאד מאד ואין מקיפין בחילול ה'.

לפי זה אין נפקא מינא אם אתה מוריד בתער או לא בתער, כי חילול ה' והכרזה על מרידה בפניך זה לא משנה איך הורדת.

דבר נוסף, זה לפני עיוור לא תתן מכשול. בו יבואר שצריך לשמור עצמו אדם מזה העוון, שלא יילכד באירורין הכתובים בתורה, מי שאינו שומר עצמו מעוון של גילוח הזקן, עובר על ארור משגה עיוור בדרך, זה לא אני אומר, זה החפץ חיים אומר, בעל המשנה ברורה. עובר על ארור משגה עיוור בדרך, ידוע שכוונת התורה לארר למי שנותן מכשול לפני אחר שיעשה על ידו איסור דומיא דלאו דלפני עיוור לא תתן מכשול. עובר גם על טעם המצוה לא ילבש גבר שמלת אישה, והעוון הזה חמור עוד יותר משאר עוונות, כי עוונות אחרים הם חוץ לגוף, והעוון הזה נדבק בעצם תמונת צורתו, שבתמונה זו בראו הקב"ה עם זקן להבדיל בין איש לאשה, והוא ממרה ברצון ה' יתברך, ועובר ציוויו ומגלח עצמו ונושא עוונו החמור תמיד על פניו. אז הוא עובר על לא ילבש גבר שמלת אשה.

גם לפי דבריו אלה אין חילוק בין מוריד בתער בין שלא בתער, דהנה גם במספריים ושם אינו נבדל מן האשה על ידי זקנו. ויש לזה תוקף הלכתי ממש.

דבר נוסף בו יבואר סיבת האנשים הנכשלים מפני טעות היפוי, הוא רוצה להיות יפיוף, עוד יש סיבה לעבור על האיסור החמור הזה שעוברים הטיפשים כמו יוסף מסרחי מפני הייפוי, שהיצר מפתה אותו שעל ידי זה מראהו יהיה יפה וימצא חן בעיני הבריות, הוא צוחק עלי שאני עם זקן ועושה מידי פעם ככה, הוא לא יכול לעשות ככה, אין לו מה לתפוס, יכול לתפוס את השיניים רק. והדבר באמת בהיפך, אומר החפץ חיים, החפץ חיים  מצדד בי, לא בו, אני יכול לקחת את החפץ חיים לידי, להגיד מה אתה רוצה החפץ חיים, אני יותר צודק או יוסף מסרחי? מה הוא היה עושה, אה, אה. והדבר באמת בהיפך, שהדרת פנים הוא זקן, כמובא בשבת קנ"ב, וגם החן שימצא לפי דעתו הוא רק אצל אנשים נערים וסכלים, אבל אצל אנשים חשובים אדרבא יתגלה יוסף מסרחי בזה הרבה, ואם כי אין מגידים לו בפיהם, אבל נבזה הוא בליבם עבור זה, אתם שומעים? קורא לו החפץ חיים בזוי, אתה נבזה, אם היית בא מולי לא הייתי מכניס אותך בכלל אלי, לא נותנים עליה לספר תורה לאדם בלא זקן, אתם יודעים? "ויאמר לרשע מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עליך פיך" איך תגיד ולא תשחית פאת זקנך בספר תורה כשאתה מגולח, והבן שלו מעיד, של החפץ חיים, שבזקנותו הוא לא היה שומע טוב, היה מתקרב לבימה לשמוע קריאת התורה, ופעמים היה מסתלק ממנה, אז שאלו אותו למה הוא פעמים שומע לפעמים מסתלק, אומר כשנותנים עליה למי שאין לו זקן אני לא יכול לשמוע. והיה מוותר על שמיעת קריאת התורה ולא לשמוע מפיו של בזוי כזה שמגלח את זקנו וממרה את פי ה'. שמעתם?

אז הוא אומר אדרבא, הוא נבזה בליבם של האנשים החשובים, וכמי שיראה לאחד שטוחב חתיכת חזיר בפיו בודאי יאחז גועל לנפשו מלהביט דבר זה, ובליבו יחשוב איך אדם זה גבר תאוותו על שכלו, כן הוא ממש, אומר החפץ חיים הדבר הזה להמביט על חלקת לחייהם המגולח, ואילו היה שומר עצמו מלגלח היה נכבד וחשוב בעיני כל איש, אף שכל אחד מהמגולחים רוצה שימצא עוד מגולחים והוא לא יהיה בן יחיד בעוון זה, מכל מקום יודע האמת בנפשו שאין זו דרך ה'.

והנה חכמים ז"ל הבטיחונו, כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. אז תראו איך הם נראים כל המרצים האלה, מגולחי הזקן, הזמיר וע' בן ע' וכל אלה, כל אלה הכל זה חרטה, אלה מרי על פניהם נגד ה' ומצוותיו, הם מואסים במצוות ה'.

לא אני אומר, זה החפץ חיים, תקראו אתם.

דבר נוסף הוא אומר, הזקן זה אות היהדות, ואילו היה שומר עצמו מלגלח היה נכבד בעיני כל איש, כי באמת הזקן בזמננו הוא כמו איזה אות שמציב כל בעל מלאכה מבחוץ, בעיירות הגדולות, שזה השלט מורה על תוכן האיש הדר שם, האם הוא רצען, חייט, ספר, כך הזקן הואתואר האיש הישראלי, וציוותה התורה לא להשחיתו, וכשמקיים את רצון ה' יתברך מורה על כל מה שנמצא בפנימיותו בליבו ומוחו שהוא נאמן לה' ולתורתו. וכשמשליך הזקן אחרי גוו מגלחו אות הוא על האיש הזה שליבו פונה מדרך ה' וליבו מלא תרמית והוללות. אתם שומעים מה הוא אומר על יוסף מסרחי וחבריו? כנופית הסוחרים.

דבר נוסף, אזהרת לא ילבש גבר שמלת אשה בהעברת הזקן, בו יבואר עוד סיבת הקישוט והסלסול שמביא לידי גילוח. והנה באשר שסיבת תחילת האיש המגלח זקנו בא לידי ההרגל לקשט ראשו ולסלסל שערו, וכך הוא דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך למחר עשה כך עד שמכניסו בעוון היותר חמור. על כן נבוא לבאר עד כמה גרוע ענין זה של סלסול וקישוט הרבה. הנה ראשון לכל צריך לידע, שעצם הסלסול אף שאין בו איסור, אבל באמת גם זה נכלל בלאו דלא ילבש גבר שמלת אשה, שהקישוט לא הותר רק לנשים שהן צריכות לכך. ראיה משבת נ' עמוד ב', מגרר אדם גלדי צואה וגלדי  מכה שעל בשרו משום צערו, ואם בשביל לייפות עצמו אסור, ופירש רש"י משום לא ילבש גבר שמלת אשה, ואפילו ה מתיר שם הוא רק בשביל כבוד קונו.

ואיתא בדף צ"ב, דאפילו ללקט לבנות מתוך שחורות גם כן אסור, משום לא ילבש גבר שמלת אשה, כיון שהוא עושה זה להתנאות כדי שיהיה נראה כבחור, ודעת הרמב"ם דחייב מלקות על זה. ועיין בבית יוסף יורה דעה סימן קפ"ב. גם מי שצובע את שערותיו, יש צובעים את השערות, הם עוברים על הלאו הזה, וחייבים מלקות.

ריכוז הדעות בענין איסור העברת הזקן אפילו לא בתער, משום אזהרת לא ילבש גבר שמלת אשה, ומה שיש לבאר בשיטתם זה בחלק ב' פרק ג'. שם יתבאר ראייתו של מרן החפץ חיים מדין מלקט לבנות מתוך שחורות. ולהעיר בזוהי גם ההוכחה שהביא השאלות ותשובות צמח צדק ועוד מגדולי האחרונים שקדמו.

דבר נוסף, העברת הזקן מביא לידי התגברות היצר ולידי הרהור, דברי מרן החפץ חיים בזה הועתקו לקמן בחלק ב' פרק ה' אות ד' שם רוכזו הדעות בענין.

עוד דבר, בו יבואר סיבת הנכשלים על ידי לעג המתלוצצים בעם, תשמעו איזה דוגמא נפלאה הוא מביא, הנה יש אנשים שסיבתם שהוא חושש שילעגו עליו חבריו, שנעשה להם העוון הזה כהיתר, כמה פתיות יש באדם הזה שמתפתה לעבור על כמה לאוין שבתורה בכל עת מפני דבר נקלה כזה, כל מי שמוריד את הזקן עובר על כמה לאוין, לא דוקא בתער, אם זה לא בתער אז הוא לא עובר על תער אבל השאר הוא כן עובר, כמה לאוין כל פעם, ונבראים לו מלאכים משחיתים מזה.

הוא אומר כך, הגע עצמך, אילו היה רואה איש שאחזה בלילה בבית אחד ממיודעיו, וידפוק על הפתח ויאמר לו מהר קומה וצא החוצה כי אחזה אש בקירות הבית, ועוד מעט ותהיה לשריפת אש, כמה יגדל בעיניו סכלות האיש אם יראה הוא כי מתעצל הוא ומשהה עצמו לתקן מלבושיו, לרחוץ ראשו כדרכו בארו שהוא לא יכול לצאת ככה לשוק, שלא ילעגו עליו שהו אלא הולך מתוקן כדרכו. הלא ייקרא זה סכל האם בשביל לעג איזה כסילים כמוך תמסור עצמך לשריפת אש? הלא הגיהינום מחכה דלוקה למגולחי הזקן. ואתה אומר איך אני אצא לרחוב, יש שריפה אבל אני צריך להיות מתוקן יפה. וכבר אמרו חז"ל, מוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום, וזה ודאי רשע.

דבר נוסף, יבואר סיבת המתרשלים בעוון זה, מפני שנעשה כהפקר, כל מה שאנחנו אומרים זה רק כותרות, זה לא הפרקים שהם מבארים בהרחבה עם כל הדינים. ויש שסיבת עוונו בא לו מצד ההפקר, דהיינו שהוא רואה שדבר זה הוא הפקר בעיני הרבה מחבריו ולא נחשב בעיניהם לעוון כלל, על כן נתרשלו  ידיו משמירתו. אבל באמת אין זאת טענה כלל מפני כמה טעמים, ושם הוא מאריך לפרט. והנה יש שמפתה אותם היצר לומר, הלא לא יחיד אני בעיר הזאת, כמו ששאר אנשי העיר מגולחים כן  יהיה עמדי. למה הדבר דומה? אחד חשדו בו שמרד במלך, ונודע הדבר שיביאו אותו עכשיו לבית המשפט ויתבונן בנפשו במה להסיר מעליו החשד הזה להראות לפניהם איך שעלילה של שקר היה עליו, אבל האם יתיר לנפשו לומר לפניהם, אין בי אשמה, באשר אינני יחיד בזה, הלא בודאי יענו תיכף, יש בית אסורים גדול אשר יסבול אותך וכל המורדים והפושעים כמוך, כן הדבר הזה, הלא הגיהינום ידוע שהוא גדול מאד, שכל העולם כולו הוא אחד מכמה אלפים בגיהינום, כפי שאמרו חז"ל בפסחים צ"ד. ז"א החפץ חיים אומר שמחכה גיהינום גדול למי שמוריד מזקנו.

עוד דבר הוא אומר, בו יבואר סיבת העוון שבא מצד היאוש. דהיינו אם כבר נכשל כמה פעמים באיסור זה של השחתת פאת זקן על ידי פיתוי חברים רעים וכיו"ב, היצר מפתהו ומייאש אותו לומר, מה תועלת יהיה אם אהיה זהיר מעתה לגלח זקני, הלא כבר עברתי כמה עשרות פעמים על עוון זה, ומאי נפקא מינא אם ייזהר עוד, הלא בין כך ובין כך נעשיתי רשע על ידי עוון זה, ואיך שיהיה על הימים שעברו כן יהיה על להבא, והדבר הזה הוא טעות מכמה פנים ושמה הוא מאריך לפרט אותם.

עוד הוא אומר, יבואר גודל השכר של השומר עצמו מעוון זה. מה השכר? הנה עד כה ביארנו גודל העוון של השחתת פאת הראש והזקן, עתה נבאר גודל השכר של השומר עצמו מזה העוון. הנה ידוע מה שאמרה הגמרא, ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, וביותר מזה, כשנתגדל זקנו והוא שומר עצמו מליגע בו, והוא בין אנשים שאינם מכירים את אמיתת הדבר, כאשר הוא, ונגרע בעיניהם עבור זה והם מלגלגים עליו, ממילא הוא סובל עלבון עבור מצות ה' יתברך, כמה יגדל שכרו עבור זה לעתיד לבוא. וכשהוא רואה הרבה מחבריו שכולם מגלחים זקנם ולועגים עליו על שאינו עושה כמעשיהם, והוא מתחזק ועומד על נפשו לכבוד ה' יתברך ולא שומע לדבריהם, בודאי איש כזה הוא אות ותפארת למעלה, וגם מתקדש על ידו שם שמים למטה.

ודע עוד, שכשאדם מרגיל עצמו באיזה עבירה, ועל ידי זה כשאחרים רואים מקילים גם כן באותו עוון, הוא נתפס גם כן עליהם, כמו יוסף מסרחי, ולהיפך, כשאדם מתחזק באיזה מצוה ואחרים לומדים ממעשיו ומתנהגים גם כן כמותו, הוא מקבל שכר גם כן עליהם. ברוך ה' הרבה יהודים גידלו זקן ופיאות כמו שאני הולך, הנה כמו נתן הס, שהולך ככה, וכאלה רבים. פעם שיבח אותי מאד מורי ורבי, אמר אשריך מה זכית, כל כך הרבה אנשים אני רואה בעלי תשובה הולכים עם פאות, הכל בגללך. אז אדם יכול לזכות, או להפסיד, תלוי איך הוא רואה ואיך הוא נראה.

אז לכן לפי זה גם כן בעניינינו כשאדם דר במקום שנתפרץ האיסור והוא כובש את יצרו שלא לנהוג כמותם, ועל ידי זה נמצאים עוד כמה אנשים שמתנהגים גם כן כמותו, לבד שיקבל שכר עבור עצמו וכנזכר לעיל, עוד יקבל שכר עבור כל אחד ואחד מהם.

עוד דבר הוא אומר, הזקן הוא הסימן והבחינה אם יש בו יראת ש מים, כך אומר החפץ חיים. כלל הענין היוצא מכל דבר הקונטרס הזה, זה בחינה על האדם אם יש בו יראת שמים בין להשתדך עמו או לענין שאר דברים או הזקן. אתם יודעים שאיפה שאנחנו שוחטים, שמה כל השוחטים וכל הבודקים וכולם הם עם זקן, לא מקבלים שמה מי שנוגע בזקן, אפילו אם מקצץ מסדר טיפה ונשאר עם זקן לא מכניסים אותו לבית המטבחיים, דהיינו הוא לא יכול להיות מהצוות שלהם. בשום אופן שיהיה מי שלא יהיה.

ופה אומר הזקן הוא הסימן והבחינה אם יש בו יראת שמים, דהיינו, אם הוא דר במקום שנתפרץ איסור השחתת פאת הזקן אצל אנשים שכמותו, והוא כובש יצרו, ואינו עושה כמעשיהם, זוהי בחינה נאמנה על האיש הזה שנאמן הוא לה'. שימו לב מה כתוב כאן, "ולא תשחית את פאת זקנך" גימטריא עם הכולל, והוא סימן על האיש שיש בו יראת שמים. זה מביא החפץ חיים. ונאמר אשרי האיש ירא ה' במצוותיו חפץ מאד, רוצה לומר אימתי נקרא ירא ה', אם במצוותיו חפץ מאד לקיימם.

לענין שידוכים, מה שהשיב מרן החפץ חיים בנידון בחור מגודל זקן שהיה לו קשיים גדולים בענין שידוכים ובא אביו לחפץ חיים שיצוה לבנו להסיר זקנו כדי שיהיה בידו להשיא אשה לבנו, אז זה נמצא בהמשך הספר, בחיבור שלו קונטרס תפארת האדם האריך מרן החפץ חיים בתוכחה מגולה נגד אלה שחושבים שאם יתגדלו זקנם יתרחקו מלהתחתן עמהם, שבאמת לא זו לבד שזוהי טעות מעיקרו אלא אדרבא כך וכך, וכתב על זה טענות כאלה, אוי ואבוי למי שחושב כזאת על הבורא עולם יתברך, שאם אתה תקצץ את הזקן נגד רצונו הוא יעזור לך בשידוך, ואם תשאיר את הזקן כפי רצונו אז הוא ימנע ממך את השידוך. אוי ואבוי למי שחושב כך על בורא עולם.

וידוע שצער גדול הצטער הצדיק החפץ חיים זצ"ל על זה שלא היה יכול לפעול על תלמידיו בני ישיבתו. אף שהיו יראים ושלמים כידוע, אבל לא יכול היה לפעול עליהם שלא לספר זקנם, ובשנת תר"ע, שהיה באסיפת הרבנים הידועה בעיר המלוכה פטרבורג שהשתתפו בה גדולי הדור, כמו האדמו"ר מלובביץ הרש"ב נשמתו עדן והחפץ חיים זצ"ל, ורבי חיים בריסק זצ"ל, שאל אז החפץ חיים את האדמו"ר מלובביץ האם יכול לגלות לו את הסוד במה כוחו גדול שהוא פעל על בני ישיבתו שאין מסתפרים זקנם. והשיב לו האדמו"ר הרש"ב נשמתו עדן, שאצלם הוא בפשיטות ואין צריך לדבר עמהם על דבר זה. זה המנהג אצלם, אין שייכות בכלל שמישהו יוריד, לא צריך לדבר איתם על זה, אף אחד לא עולה בדעתו בכלל להוריד.

והלשון של החפץ חיים על התורה בפרשת אמור במעשי למלך, דרך אגב את הסיפור הזה שהיה באסיפה הזאת סידר וערך את זה רבי שמואל גריינימן זצ"ל שהיה תלמידו של החפץ חיים וגיסו של החזון איש ור"מ דישיבת תפארת ירושלים דניו יורק, אז הוא כת בולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל, מהטעם של הפסוק הזה החפץ חיים היה מוכיח את תלמידי הישיבות שמעבירים שיער זקנם במספריים, ואע"פ שרק דרך תער אסרה התורה, אבל הרואה יוכל לטעות ולומר שגילחו בתער, וזה חילול ה'. ככה אומר החפץ חיים על התורה. ועוד יש ריבוי דברים. אני הבאתי רק תמצית.

יש פה עוד נקודה אחת, שמובא פה החפץ חיים שמשליך הזקן אחר גוו ומגלחו אות על האיש הזה שליבו פונה מדרך ה' וליבו מלא תרמית והוללות, וכמה תוכחות הוכיח אבא החפץ חיים בזה בעל פה ובכתב ובדפוס על עניני גילוח הזקן שנה אחר שנה, וכמעט שאין שומע באשר כמעט הותר הדבר להמון, מה נעשה ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם, וביחוד האומה הזאת שאנו בתוכם כולם בלי זקן.

כן כבר אמרנו שבתימן קראו לזה מחלוגדיל, לא היתה בושה י ותר גדולה מזה שכינו אדם גלוח זקן, כמו גרמני, מחלוגדיל.

עכשיו תשמעו דוגמא יפה שאפשר ללמוד ממנה עד כמה צריך להחמיר בנושא הזקן. לפי שיטת רבינו תם זמן התחלת בין השמשות הובא בתוס' שבת ל"ד א', הרי מותר לעשות מלאכה בערב שבת קודש, אחר שקיעת החמה, עד כחצי שעה קודם צאת הכוכבים לפי רבינו תם.

ובספר דברי חנה מונה כשבעים גאונים שדעתם כרבינו תם, ועל כל פנים רוב הפוסקים סבירא להו שבתחילת השקיעה אינו בין השמשות עדיין, והנה מרן הבית יוסף בשו"ע ריש סימן ס"א פסק כרבינו תם, והעיד הב"ח וכן מנה גכל ישראל גם מרן החתם סופר בתשובותם חלק אור החיים סימן פה כתוב, קיבלתם גם מרבותי כי הלכה רווחת בזה בלי שום פקפוק כדעת המגן אברהם וכל האחרונים כבר הסכימו כן. וכן אנו במדינות אלו עושים מלאכה ערב שבת קודש עד קרוב לשעה או שלשת רבעי שעה קודם צאת הכוכבים, נמצא שאנו תופסים במוחלט כשיטת רבינו תם, אז מעיד החתם סופר שהיו עושים מלאכה באופן הזה או בזמן הזה כרבינו תם, אבל למעשה אף שכל אלה הרבנים פסקו כן, וכן היה מנהג כל ישראל מכל מקום מכיון שהגר"א בסימן רס"א שם, והגרש"ז בסידורו סדר הכנסת שבת, ועוד אחרונים נקטו להלכה כשיטת הגאונים דבין השמשות מתחיל מתחילת השקיעה, הרי הדין נפסק היום בזמננו שהעושה מלאכה אחר השקיעה נקרא מחלל שבת ועבריין גמור. אף שבדורות הקודמים נקטו בפשיטות כשיטת רבינו תם, פירש שו"ת מהרש"ג סימן כ"א, ואע"פ שידועים דברי החיד"א בספרו שם הגדולים שפסקו של השו"ע הוא פסק של מאתיים גדולים בדורו, וגם ידוע שמעשה רב העיד מרן החתם סופר, אנחנו כולנו במדינות אלה עושים מלאכה, כמו שהזכרנו, הנה עם כל זה מי מהחרדים לדבר ה' בדורנו יסמוך על דבריהם ויעשה מלאכה או יפסוק לאחרים שמותר לעשות מלאכה, בערב שבת קודש אחר שקיעת החמה, ואפילו הספרדים שבד"כ תופסים להלכה כפסקי מרן בשו"ע בהחלט גמור מחמירים נגדו, נגד שיטת רבינו תם בזה, וגם תלמידי תלמידיו של החתם סופר הנהיהגו להדליק נרות שבת קודם שקיעת החמה. אז אם בדין זמן הכנסת שבת נוהגים כדעת אחרונים ואחרוני אחרונים נגד הפסק של מרן הבית יוסף וכשבעים גאונים, ואין בזה שום תמיהה, בודאי יש מקום לנהוג כך בדין העברת הזקן שלא בתער, שהרי לפי דברי כל אלה גדולי הפוסקים שמובאים כאן ויש פה  מאות, יש בזה חשש רציני של כשבעה איסורים מן התורה, והרבה איסורים מדרבנן, ועוד כמה טעמים הלכתיים שעל פיהם צריכים להחמיר. ודי למבין.

ויש להדגיש עוד דבר אחד חשוב, דברי המנחת חינוך שכתב בדינים אלו, במצוה רנ"א, שעבירה אחת שיש בה הרבה איסורים כמו העברת הזקן, חמור יותר מאיסור כרת. ועל כן פנים המקלים כדעת המקלים שזה רק בתער, מידי ספק דאורייתא לא יצאו. ובספק דאורייתא לחומרא.

עכשיו יוסף מסרחי תפרוך את החפץ חיים, ותגיד עליו שהוא גם כן זה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה וזה לא חכם להביא פוסקים ודברים כאלה שזה נגד דעתי, ואני אומר לכם תשמעו לי שזה מרחיק ולא מקרב, ואין מה לעשות, העולם מתקדם לגיהינום ואני ביניהם.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.