ברית מילה - חלק ב' - מורישה נחלה ועוד...
נציב יום: לעילוי נשמת מנחם בן יוסף ושמעא מנוחתו עדן אמן
קהל: אמן
'ברית המילה' חלק ב'
מורישה נחלה
"וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן" (בראשית יז, ח) - תודיעו לביבי... "לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" (שם) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ (אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם" שם פסוק ט) מכאן שלא ירשו ישראל את אֶרֶץ כְּנַעַן מאבותיהם אלא בזכות המילה! על מנת כן ניתנה הארץ לאברהם: על מנת שימול!
ועל דבר זה ציווה הקדוש ברוך הוא: 'למול את ישראל!' בעת שבאו להיכנס לארץ.
אז דיברנו אתמול (ברית מילה, חלק א) שאם עושים ברית מילה כראוי עם מוהלים מומחים יראי שמים והכל נעשה כמו שצריך - מנצחים במלחמות! ולא נופלים חללים.
ועכשיו רואים, שגם להחזיק בארץ ישראל - זה תלוי גם במילה! וכתוב בזוהר הקדוש: 'למה ישמעאל מתעקשים שהארץ שלהם? ופה "כובשים" וכולי וכולי מאיפה יש להם כוח לאחוז בארץ? - בזכות המילה שהם עשו! אבל כיוון שהם לא עשו את המילה כראוי, הם לא עושים פריעה והם לא עושים בשמונה (8) ימים אלא בגיל שלוש עשרה (13) - אז לכן יגמר להם התוקף של המצווה הזאת שהחזיקה להם עד עכשיו! ומאותו רגע – זהו! הקדוש ברוך הוא מנער אותם מן הארץ.
הלאה, "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע ה, ד) דבר אמר להם יהושע ומלן,
אמר להם: 'מה אתם סוברים שאתם נכנסים לארץ ערלים?! כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" (בראשית יז, ח) על מנת מה? – "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" בזכות הברית מילה נכנסים! לא ערלים.
כבוד תחת קלון
"זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ (בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ) הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (בראשית יז, י-יא) זה שאמר הכתוב (בתהילים מ, ט): "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי" - אשריכם ישראל! בכל אבר ואבר שבכם נתן מצווה; שמאתים וארבעים ושמונה (248) איברים באדם; בראש – "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם" (ויקרא יט, כז) בבשר – "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם" (ויקרא יט, כח) ועוד ועוד ועוד... בכל אבר! מצוות מילה – שנאמר: "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם" ועוד, שחתם שמו שהוא שדי בבני ישראל השי'ן - באף והדל'ת - ביד והיו'ד – במילה.
שי'ן באף הו... הופ (הרב שליט"א מראה באצבעו על האף) שי'ן. דל'ת יש כמה אפשרויות דל'ת ככה (כשהזרוע כלפי מעלה) ככה, ודל'ת ככה שאני עומד עם היד ככה הראש שלי זה החור של הדל'ת והגוף שלי זה למעלה והיד זה הרגל של הדל'ת. והברית מילה זה היו'ד. אז הקדוש ברוך הוא חתם את שמו באיברים שלנו. יש גם שם הוי"ה, שם הוי"ה! יו'ד, וא'ו, וה'א ה ועצמות הלחי נקודה.
השי'ן באף - שלא יקבלו ולא יהנו מגזל! כמו הנמלה שהיא מריחה באף כל דבר שנגעה חברתה - היא לא נוגעת! לכן השי'ן באף לעניין הגזל שלא להינות מגזל כמו הנמלה מריחים באף זה לא שלי לא נוגעים. הדל'ת ביד - שיהיה משא ומתן של אדם בכשרות ולא בגזל! והיו'ד במילה - שלא יחטא האדם באבר זה. לפיכך נתנה תורה ברית מילה בערווה - שתהיה יראת המקום מונעת אותו מלעשות החטא! והלוא האבר הזה ממנו ראש ושורש לכל חטאות האדם וממנו החרפה באה לאדם והוא בושתו וקלונו - אלא חיבה יתרה הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם ולזרעו שחתם את שמו בזה המקום! 'חתם' זה הסיום, האות האחרונה של שם שד"י. שחתם את שמו בזה המקום וקדשו לאדם בחותמו וטהרו מזוהמתו!
עכשיו, שני נחירי האף ושלוש מחיצות של העור ביניהם עושות שי'ן אצל כל אדם. וכן היד העובדת הנכפפת במקום חיבורה עם הזרוע עושה דל'ת אצל כל אדם. אבל עדיין איני יודע, השי'ן הזו מה טיבה; שי'ן מן השד או שי'ן משד"י.
חני (ר' חן שאולוב, ראה כתבה...) אומר: 'אין שדין!'...
האם השי'ן הזאת היא מן השד, כי בשד יש שי'ן דל'ת, אז האם השי'ן הזאת היא מן השד, או מהשם שד"י? או האף הזה מה טיבו, הוא מריח את הגזל ובורח! או מריח חומד? ועדיין אני יודע, דל'ת זו מה טיבה; חותמו של השד, שזה האות האחרונה של המילה שד, זה 'חותם' הסוף, ככה חותמים בסוף. האם הדל'ת הזאת היא חותמו של השד, או אמצעיתו של שד"י? שזה האות האמצעית בשם. או יד זו מה טיבה; עושה בכשרות או עושה חמס? מה מעיד? חותמה של היו'ד מעיד! מצויה היו'ד במקומה, שֵׁם קודש! היא חותמת בבשר האדם, חותמת! אם חסרה היו'ד - גורו לכם מהנאותיו ומעשיותיו של אותו האדם כמגור אשר אתם גרים מפני השם.
אם אין לו ברית קודש, שזה חותמו של הקדוש ברוך הוא שמעיד: שהשי'ן - שי'ן והדל'ת – דל'ת והיו'ד – יו'ד שזה שם קדוש! אז תפחדו מהבן אדם הזה: שאין לו את הברית ואין לו את החותם ותפחדו ממנו כמו שמפחדים משד!!
אדם שיראת המקום מונעת אותו מהחזק שבחטאים, הוא מתגבר על שורש כל עוון ואשמה ומקדשו לשמים, כל הנאותיו ועשיותיו בידו הן! ויכול להתגבר על הרע שבהן ולהכניע אותם אל הטוב!! זה שמירת הברית. אין יראת המקום מונעתו מחטא זה, אז גם כל שאר הנאותיו ועשיותיו אינן בידו להטותן לטובה! לכן קראו חכמי ישראל לאבר הזה: 'ראש הגווייה' חשבנו שזה הראש, זה הראש של הגווייה, חכמים לא קוראים לזה 'הראש', 'ראש הגווייה' זה האבר כלומר, ראש הגוף! כשאדם זוכה ושומר הברית - זה הראש לשאר מצוותיו! ואם אינו זוכה לשמור את הברית - זה הראש לכל עבירות!! משמה הכל מתחיל.
וישראל, בני בניו של אברהם אביהם, שומרי הברית הם ואות ברית קודש חתום בבשרם 'על כן בשכר זאת א-ל חי חלקנו!' בשכר זאת המצווה 'א-ל חי חלקנו!' חרות בנפשם! וחקוק בגופם!! לא עתה יבושו בכל מעשיהם, אלא כל מעשיהם קודש לשם! וכבוד להם, כבוד תחת קלון. במקום שיצא משמה קלון, כבוד יוצא.
ואברהם אבינו ראש לנימולים, כבוד חלק לאותו מקום יותר מלשאר איבריו, שבו הוא נעשה שלם ותמים כעולה תמימה שכולה לשמים! וכשבא להשביע לאליעזר עבדו ודרך המשביעים - להשביע בחפץ של קדושה! חפץ של מצווה,
אמר אליו: "שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וְאַשְׁבִּיעֲךָ" (בראשית כד, ב-ג).
ועוד אמרו: 'כל המניח ידיו כנגד פניו שלמטה - כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו!' אדם שעושה מעשים שלא לעשות - כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו!!
אבל כל מקום שיש שם קדושה - אין שם בושה אלא כבוד!
אות ברית
מכל תרי'ג (613) מצוות, רק שלוש (3) מהם ניתנו להם 'אות'; שבת, תפילין ומילה.
בשבת נאמר: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז) אז אוֹת הִוא בֵּינִי וביניכם השבת!
בתפילין נאמר: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם" (שמות יג, ט) ונאמר: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י).
ובמילה נאמר: "וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (בראשית יז, יא).
שלוש האותות האלה, הם שלוש עדויות;
אות השבת – עדות היא על כוח השם הפועל בכל מעשה ויצירה! כל האותות הם עדויות, אז האות הזאת זה עדות. מה העדות? - השבת היא עדות על כוח השם שהוא פועל בכל מעשה ויצירה, כאשר הוא חפץ – עשה! כאשר הוא חפץ – שבת, הוא מחליט. ואף הברואים שלו כך; כאשר חופץ השם - הם עושים וכאשר הוא חפץ – שובתים! הוא יכול לשתק בן אדם זהו! מספיק, לא לזוז. כי אין בעולם כי בורא ויוצר ועושה אלא הוא! ואין בריאה יצירה או עשיה אלא ברצונו והשבת היא העדות. כמו שהוא עשה ושבת ככה הוא עושה בכל העולם!
ואות התפילין - היא עדות על כוח השם הפועל בהיסטוריה! כל גויי הארצות וכל עמי תבל לא בכוחם יגבהו ולא באוזלת ידם ישפלו, אלא ה' לבדו מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם ומשפילם! הוא מרים אותם והוא משפיל אותם.
למה עכשיו הגויים עלינו? - כי אנחנו חוטאים! אם לא הינו חטאים, הם לא יכולים עלינו ולא יכולים גם להעיר לנו! אבל מה לעשות?! עד שאנחנו לא נגאל - המצב ביש! (רח"ל).
ולכן, נותנים ישראל אות התפילין ביד שמאל, למה ביד שמאל? – "יד כהה" יד החלשה, יד שמאל. להודיע: שלא זְרוֹעָם הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ, לא בכוחם יצאו ממצרים! כי ידם כהה!! אלא השם בחוזק ידו הוציאם ממצרים. אז התפילין זה עדות על ההיסטוריה: ששום דבר לא עשינו בכוח עצמנו לא "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח, יז) ולא בטיך! רק הקדוש ברוך הוא. לכן שמים ביד שמאל את התפילין כדי להראות יד כהה. מה כתוב בפנים? - יציאת מצרים! בארבע (4) פרשיות כתוב: "יציאת מצרים" ארבע פעמים!
אות ברית - היא גם עדות. היא עדות על כוח השם שפועל בנו גם בגוף וגם בנפש, העליונים והתחתונים! הנפש והגוף, הם לא שתי רשויות המכחישות אחת את חברתה, אלא כל רשות אחת הקנויה לאדון אחד! מחשבות אדם ותחבולותיו וכל יצרי לבב אנוש כולם יחד משורש אחד באו! מעשה ה' המה ותהילתו יְסַפֵּרוּ! עם הגוף ועם הנפש אנחנו צריכים לספר תהילותיו. ולא עוד, אלא שקילוסו דהיינו; השבחים, קילוסו עולה מן התחתונים יותר מן העליונים! אנחנו השבח של הקילוסין שלנו יותר מהמלאכים!! למה? - כי מתוך חשכת הגוף ומבין מחשכי היצרים - משם עולה קילוסו של הקדוש ברוך הוא! חיות המרכבה אשר בשמי השמים פותחים בשיר והלל. והשפל שביצרים, בתחתית הארץ עונה לעומתם ואומרים יחדיו: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג) (כבוד הרב שליט"א מגביה ידיו למעלה לשמים).
כל מלאך – שבעים וחמש מליון (75,000,000) קילומטר!!! ועומד בן אדם מטר 60 70 80... וזה אומר: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ" והוא קדוש! המלאך קדוש בעצמו!! הבן אדם הזה לא קדוש... אבל אומרים ביחד: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ"! שמעתם דבר כזה?
ומה? באיזה זכות אנחנו יכולים להגיד זאת? - בזכות דם הברית שמטיפים מבשר העורלה! ועל ידי זה אנחנו משתעבדים לא-ל רם ונישא!! כי אנחנו חתומים בחותמו של מלך: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם" (ויקרא כה, נה) פעם היו עבדים באמריקה! לא פעם, הרבה! הם היום "הומניטרי" הומניטרי... אם העבד היה בורח להם - היו יורים בו! היו נותנים לו מכות עם מגלב!! אלה ה... 'עֵשַוִים' האלה... עשבים שוטים! בקיצור, אז היו מטביעים על העבד חותם כמו על בהמה!
היום יש עדרים, איך יודעים של מי? מתערבבים! יש חותם, צורבים עליהם חותם באש ואז יש סימן, לחווה הזאת לרפת הזאת לזה, שייכים אלה עם הסימן הזה. אז גם לעבדים היו עושים, כל בעל הבית, אדון היה עושה חותם בגופו של העבד וגם אם הוא בורח - הוא לא יכול להוריד את החותם!
השם עשה בנו חותם, בברית, שאנחנו עבדיו הנאמנים! הוציא אותנו מעבדות עולם בגוף ונפש ממצרים אצל הגמד פרעה ונתן לנו את הזכות להיות עבדיו הנאמנים! שזה דרגה הכי גבוהה שיכולה להיות!! כמו שכתוב באברהם: "אַבְרָהָם עַבְדִּי" (בראשית כו, כד) כמו שכתוב במשה: "מֹשֶׁה עַבְדִּי" (יהושע א, ב) כמו שכתוב בדוד: "דָּוִד עַבְדִּי" (תהלים פט, כא) גם אנחנו זכינו להיות 'עבדי השם יתברך!'
(כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים אחר תפילת הנץ החמה:) 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא!'...
'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי'
ברוכים תהיו! קיץ בריא.