ברית מילה - חלק א - "וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל"

נציב יום: לעילוי נשמת אליה בן נינה מנוחתו עדן 

קהל: אמן 

'ברית מילה' 

"וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל" (בראשית יז, יב) 

"וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע (99) שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם (יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ) וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: (בראשית פרק יז, פסוקים: א-יד) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: ...וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק..." שם, פסוקים: יט, כא) וכולי. 

למה המתין הקדוש ברוך הוא ולא נתן מצוות מילה אלא לאברהם? אלף תשע מאות ארבעים ושמונה (1948) שנים עברו מבריאת העולם ורק לאברהם נתן את הברית! 

"סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" (תהלים כה, יד)

איזה הוא "סוֹד ה'"? זו המילה שלא גילה אותו מאדם ועד עשרים (20) דור! מאדם הראשון עברו 20 דור עד שבא אברהם ולא גילה הקדוש ברוך הוא את הסוד הזה, עד שעמד אברהם ונתנה לו! 

אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'אם אתה... אם אתה תימול – תיטול! את מה? את הסוד! "סוֹד ה' לִירֵאָיו" מה הוא "סוֹד"? סוד; סמ'ך זה ששים (60) וא'ו זה שישה (6) דל'ת ארבעה (4) ביחד שבעים (70), 70 נפש אני מעמיד ממך בזכות המילה! ואעמיד להם 70 זקנים ואעמיד מהם משה - שהוא הוגה בתורה בשבעים (70) לשון!' כל זה בזכות המילה. 

לא היה העולם כדאי עד שבא אברהם, בשביל אברהם היה הקדוש ברוך הוא מגלגל בעשרים (20) דור עד שיבוא הוא ויגלה לו מסתורין של המילה וכל היקר הגנוז במצווה זו, שבעים (70) נפש היורדים למצרים ועולים משם בשש מאות אלף (600,000) צבאות ה', שבעים (70) זקנים הנושאים במשא העם ובחוכמתם כי רבה, הם יודעים להפוך עבדים משועבדים לפרעה ל: "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו). משה רבנו שהוגה את התורה בשבעים לשון ומלמד לעמו ישראל: כיצד יפיצו מעיינותיהם חוצה בין שבעים האומות עד אשר תמלא כל הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' (ישעיה יא, ט) באחרית הימים. 

כל הגדולה הזו שמורה לאברהם ולזרעו אחריו בשכר המילה, שהם נימולים לשמו של הקדוש ברוך הוא ושומרים בריתו, אף הם לא זכו להיכנס בברית עולם זו, אלא בזכות היראה שהיה אברהם ירא את ה' יותר מכל הדורות!' לכך נאמר: "סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" אז הסוד זה השבעים (70); 70 נפש, 70 זקנים, שבעים לשון וזה היה "לִירֵאָיו" אברהם אבינו שלא היתה יראה כמותו לפני השם בכל ה-20 דורות ולכן "וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם". 

ולמה המתין לאברהם עד שנעשה בן תשעים ותשע (99)? היה צריך לימול בן ארבעים ושמונה (48) שנה, בשעה שהכיר את בוראו! 

אלא, שלא לנעול דלת בפני הגרים! שלא יאמר הגר: 'זקן אני! מעכשיו איני מתגייר' אלא ילמד מאברהם שהיה זקן ממנו ונימול. 

ואם תאמר: ימול בן 70, בשעה שנדבר עמו בבין הבתרים? 

אלא, כדי שיצא יצחק מטיפה קדושה! דהיינו; רֵאשִׁית אֹנוֹ (דברים כא, יז) שלאחר המילה, לכן המתין לו עד 99. 

עולם ומלואו בזכות מצות מילה

כשנצטווה אברהם על המילה, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בשם "אֵל שַׁדַּי" (בראשית יז, א) למה? 

"אֲנִי אֵל שַׁדַּי" רש"י אומר: 'אני הוא שיש די באלוהותי לכל בריה לפיכך "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי"'

העובד את הא-לקים ואינו כורת עמו ברית, אפשר לעצמו עובד "קרבת א-לקים" טובה עליו לכן הוא עובדו. העובד את הא-לקים לטובתו - עינו רעה בשל אחרים אם יתקרבו גם הם כמוהו לא-לקים יהיו בעיניו כאילו גורעים מקרבתו שלו וכאילו חס ושלום אין די בא-לקות לכל באי העולם. העובדו מאהבת עצמו, כל זמן שטוב לו בעבודתו - עובדו ואם לאו - עוזב את עבודתו, כי לא בן ברית הוא, אין זה ראוי והגון להתהלך לפני המחנה, שמא תעבור המחנה על פניו ותקדימהו ויתקצף! שמא יעזוב את אמונתו וכל ההולכים אחריו יבגדו גם הם! 

זאת אומרת נגיד יש עשיר ואחד שומע שהרבה הולכים אליו - כואב לו! למה? - שלא יגמר כאילו הכסף! אם הוא יבוא, כבר לא ישאר... 

אבל השם אומר: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי" מה פירוש? – 'יש די באלוהותי לכל בריה!' אני יכול לספק לכל העולם כולו לכל בריה כהנה וכהנה בלי שיגרע חלקו של השני! 

אז אמרנו, שיש עובדים את הא-לקים ולא כורתים עמו ברית, אפשר שהם עובדים את עצמם וכולי, הבאנו את הדוגמאות תחזרו תשמעו עוד פעם תבינו. 

אבל העובד את הא-לקים וכורת עמו ברית וחותם אותה בבשרו שאינו יכול עוד להפר אותה לעולם, כל עבודתו שעובד לא-לקיו - הכל באמונה ולשם שמים בלבד! כל הבא בחותם ברית עם הא-לקים - את אמונתו לא יעזוב ובאחרים לא יתקנא, אדרבה! רוצה הוא לחלוק באמונתו עם הכל ולהביאֵם תחת כנפי השכינה כמוהו! למה? - כי בן ברית הוא וכל עבודה הנעשית על ידי כל בריה בעולם, הכל למען בריתו נעשה, בא ברית בינו ובין ה', מה ה' חפץ? - לקרב אליו כל באי עולם! אף הוא רוצה בכך "שַׁדַּי" – 'שיש די בא-לקותו לכל בריה!' 

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: '"הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי" עבור לפני כל המחנה, לפני כל באי העולם שלי וקרא אתה בשם ה' אל עולם "אֲנִי אֵל שַׁדַּי" אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'משבראתי את עולמי הייתי מתגלגל ב-20 דור עד שתבוא ותיטול את המילה ועכשיו אם אין אתה מקבל - די לעולם עד כאן ואני מחזירו לעולם לתוהו ובוהו! ואין צריך לי עוד לעולם. לכך אמר: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי" דַי לעולם ואם אתה מקבל עליך - די לעולם אני ואתה!' 

אפילו אם מכל העולם ישאר רק אתה ואני - שווה לי להחזיק את העולם! אבל אם אתה מקבל את הברית. אם אתה לא מקבל - די לעולם, לא צריך אותו. 

אין חֵפץ לקדוש ברוך הוא בעולם כזה; אשר אם רוצה - מכיר בא-לוקות ואם רוצה - מכחיש בו. הרי הנשבעים באלים שמימות אנוש, לעולם אינם מכחישים באליליהם! חֵפץ לקדוש ברוך הוא בעולם, שיהיו נמצאים בו מושבעים ונשבעים לשמו תמיד, ואות בריתו חתום בבשרם, שאפילו יבואו לכחש בפיהם - תישאר הברית קיימת! כי מבטן לשמו הם נמולים. וכל באי עולם יכירום ויאמרום: 'עבדי ה' אלה!' אפילו יהיו מועטים והנמרודים מרובים, כבר העולם כדאי בשביל המעטים, די לעולם אני ואתה! 

הקדוש ברוך הוא לא מתפעל מכמות, מריבוי, אלא ממי שדבוקים בו בברית. 

אין בה מום

עוד אמר לו: "וֶהְיֵה תָמִים" (שם) – 'תניא, רבי אומר: 'גדולה מילה, שאין לך מי שנתעסק במצוות כאברהם אבינו, ולא נקרא "תָמִים" אלא על שם המילה, שנאמר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" אדם עושה כל המצוות, אם אין עמו אות ברית בינו ובין א-לקיו היאך יהיה תָמִים?! כיוון שחותַם בבשרו וחותם אות ברית תָמִים הוא ודאי ושלם. 

הושע אומר: "כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם" (הושע ט, י) 

'אמר רבי יודן: 'מה תאנה זו אין לה פסולת! אלא עוקצה בלבד, אעבר אותו ובטל המום! כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: 'אין בך פסולת! אלא העורלה הזו, העבר אותה ובטל המום!' 

ואמר רמי בר אבא: 'כתיב: 'אברם' שהאותיות שלו עולות בגימטריה מאתים ארבעים ושלוש (243) וכתיב: 'אברהם' בגימטריה מאתים ארבעים ושמונה (248) רמ'ח, בתחילה המליכו הקדוש ברוך הוא על 243 איברים ולבסוף אחרי שנימול המליכו על רמח' אברים! ואותם חמישה האיברים שנעשה מלך עליהם עתה, הם; שתי עינים, שתי אוזנים וראש הגויה. אלה בדרך כלל אינם נשלטים, אתה לא יכול להחליט מה אתה רואה ולא רואה כשאתה עובר ולשמוע אתה לא יכול אתה עובר ואתה שומע והוא (ה') נתן לו לשלוט גם בכאלה שאין שליטה בהם! והיה שולט ברמח' אברים. 

עד שלא נמול, שלט אברהם על כל האיברים שברשותו ועבד בהם את בוראו, אולם; עינים, אוזנים וראש הגווייה אינם ברשותו, שהרי אדם על כורחו רואה, על כורחו שומע, על כורחו מהרהר. כיוון שנכנס לברית ונעשה מקודש לשמו של הקדוש ברוך הוא מכל בריותיו, נתן לו שליטה גם באיברים אלה שאינם ברשותו; שלא יהיה רואה ושומע ומהרהר אלא במה שליבו חפץ! במה שרצוי ומקובל לפני השם יתברך! וכך נאמר: "וֶהְיֵה תָמִים" - תָמִים זה שלם בשלטון על כל אבריו! וגם תָמִים בשמו שנקרא: 'אברהם' שהאותיות הם רמ'ח כמנין כל אבריו. 

כלי זיינו של הקב״ה.

"וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שם) משל למלך שהיה לו אוהב והיה אוהבו עשיר יותר מדי! 

אמר לו המלך: 'מה אתן לך? כסף וזהב - יש לך הרבה! אלא, הריני חוגרך כלי זיני' 

כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: 'מה אתן לך? כסף וזהב - יש לך! שנאמר: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (בראשית יג, ב) אלא, דייך שתהיה כמוני! שנאמר: "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" 

אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: 'דַי לעבד שיהיה כרבו! אף על פי שהבריות מורדות בקדוש ברוך הוא, כלי זינו עמו תמיד ונפרע מהם ומכניעם! ומה הוא אותו כלי של הקדוש ברוך הוא? - זו בריתו אשר כרת עם נוח לאחר המבול: אשר לא יתן עוד לאדם לשקוע בחטא לגמרי! אלא קודם שתמלא סאתם - יפרע מהם! "וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" (בראשית ט, יא). 

זאת אומרת לא כמו שהמתין הקדוש ברוך הוא במבול עד שגדשה סאתם, הבטיח לנוח: 'שלא יביא עוד מבול!' אז הוא יפרע מהם לפני שיגיעו למילוי הסאה. 

עד שבא אברהם, היה הקדוש ברוך הוא לבדו שומר את הברית הזו עם העולם לקיומו, כיוון שחטאו דור הפלגה, יצא כנגדם בכלי זינו ונפרע מהם קודם שהם משחיתים את כל הארץ! ואולם צדיקי הדורות לא השתמשו בכלי זינו שלו ולא יצאו להילחם כנגד הרשעים כדי לקיים את העולם. כיוון שבא אברהם, עשאו הקדוש ברוך הוא שותף עמו בבריתו עם עולמו! וחגרו כלי זינו 

ואמר לו: 'צא וכבוש את עולמי! והכניעו תחתיך, תחתי, כדי שיהיה העולם מתקיים! והקמות אֶת בְּרִיתִי איתם "וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד" כשם שאמרתי לנוח: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד" הריני משתפך עמי בבריתי עם עולמי! לכך נאמר: "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" שתהא כמוני! במה זכה אברהם? להיות חגור כלי זינו של הקדוש ברוך הוא ועושה מלחמותיו ולהיות אַב הֲמוֹן גּוֹיִם (שם) ובמה זכו כל בניו להיות נושאים יעוד עבור כל העולם ועושים מלחמות ה' עד סוף כל הדורות! - בשכר מצוות מילה שקיבלהּ אברהם עליו ועל זרעו: להיות מוחתמים בברית עם א-לקיהם, ברית אשר לא תופר! 

נותנת תקומה לעושיה

"וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו" (שם) עד שלא מל, כל זמן שהיתה השכינה מדברת עמו - היה נופל! משמל, אותה שעה שהוא כבר מל היה מסיח עמו והיה עומד! שנאמר: "וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'" (בראשית יח, כב). ולא עוד, אלא היה נגלה עליו והוא יושב! שנאמר: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב" (בראשית יח, א) שכינת כבודו נגלית על האדם והוא ערל בשר?! היאך תהיה לו תקומה באותה שעה?! רוחו ונפשו של אברהם כבר טוהרה ונכנעה מפני כבוד השם! כניעתה מפניו היא תקומתה. אבל הבשר הזה עודנו ערל והרי הוא בשלו תמיד, אין יראת א-לקים ושלטונו עליו; העין ברשות עצמה, האוזן ברשות עצמה וראש הגווייה ברשות עצמו, כאילו חס ושלום שתי רשויות היו. עכשיו בא קול השם - מתרעשת הנפש ומתבהל הבשר! הנפש שנכנעה – יש לה תקומה! והבשר שלא נכנע עדיין, עכשיו הוא מתמוטט ונופל. אבל כיוון שמל את בשרו והכניעו מפני כבוד השם והדרו והנפש נעשתה שולטת על כל האיברים, מאותה שעה יש לה תקומה לנפש ולגוף כאחד, כניעתם היא תקומתם. 

כיוון שאות הברית בבשר הנימולים נותן להם תקומה, לכן אות זה נותן תקומה לשראל גם בשעה שהם יוצאים למלחמה על אויביהם! "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דברים כג, טו) ולא תהא לך תקומה חס ושלום! מפני האויב. ערלים, כשהם באים בקרב מחנה ישראל, בצאתם למלחמה 

מידת הדין מקטרגת: 'מה שונים אלה מאלה?! הללו ערלי לב וערלי בשר! והללו ערלי לב וערלי בשר. הללו מרובים והללו מועטים למה תיתן מרובים ביד מועטים?!' 

כיוון שנימולים הם כולם - אין מידת הדין מקטרגת! 

ומידת הרחמים עליהם מתחננת: 'ריבונו של עולם! ראה בניך שבני בריתך הם כולם! אל תסגירם ביד צריהם, עמוד להם בשעת צרתם והושיעם!' 

ואף יהושע, שהעבירם לישראל במי הירדן, לא פתח במלחמת כיבוש הארץ עד שנצטווה: 'לימול את כל הנולדים במדבר!' באשר לא נימולו. זאת אומרת נימולו, אבל לא נימולו כתיקונם! יש כאלה שיודעים למול, אבל לפרוע לא יודעים ולא פורעים כראוי, כל זה היה מפני היותם במדבר: למען ידעו כל ישראל "כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ" (תהלים מד, ד) וזרעם לא תושיע למו, כי ימין ה' וזרועו ואור פניו כי ירצם! ובמה ירצו פני ה'? – "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" (יהושע ה, ב) למען תהא להם תקומה מפני אויביהם! 

לפי זה, אם היוצאים למלחמה כולם נימולים וכולם נימולים כראוי על פי הלכה! עם פריעה כראוי ולא על ידי מוהלים פסולים כמו המוהל הבולגרי שהיה ביפו שנוסע בשבת... או כמו מחמוד (ר' שלמה מחפוד, ראה אשכול... וכתבה...) שצריך עוד פעם הטפת דם! אז יכולים לעמוד במלחמה בלי אבדות! והשם שומע למידת הרחמים המבקשת בעבורם!! 

אבל אם לא, זה סיבה שיפלו במלחמה (רח"ל!) זה מה שכתוב. אבל כמובן שבצבא לא יבדקו דברים כאלה חס ושלום! הם "צנועים" הם לא בודקים דברים כאלה... 

אתם יודעים שעל פי הלכה ילד שהגיע לגיל שלוש עשרה (13) שנה עדיין הוא לא גדול עד שיביא שתי שערות באותו מקום אז בתימן היו בודקים, מגיע על גיל 13 מסתכלים אם מביא שתי שערות ואז הוא ראוי הוא גדול, אבל אם לא – לא. למה? הלכה זה הלכה. אומנם יש אומרים שאם הוא כבר זה... אז מסתמא וכל מיני חשבונות, אבל א... 

ופה זה קריטי! כי יש קטרוג!! הקטרוג אומר: 'יש פה אנשים שלא נימולים! הם לא נכנסו בברית השם כראוי' אז היא מקטרגת ואז חלילה נופלים חללים! אבל אם כולם נימולים כראוי - מידת הרחמים מבקשת ואז הקדוש ברוך הוא שומע לה! 

ולכן, כך אמר בעצמו הקדוש ברוך הוא ליהושע: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" למה? - שתהא להם תקומה מפני אויביהם! 

אשרי מדבר על אֹזֶן שֹׁמַעַת! - אבל, ספק גדול... 

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים...