שיעור בהלכות חנוכה | הרב אמנון יצחק
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
חצוות הדלקת נר חנוכה הוא נר איש וביתו.
כדי לפרסם נס חנוכה על כל ענייניו די בנר אחד לבית.
גמרא בשבת כא.
הנס המיוחד לחנוכה הוא בהיותו בתוך הגלות.
בנוהג שבעולם, כאשר מגיעה שעת שמחה ליהודי,
הוא עומד ומהלל את הקדוש ברוך הוא.
ואילו כשמגעת שעת צער,
הרי גם אם הוא אומר גם זו לטובה,
הרי זה מתוך הרגשה של בדיעבד.
אך אליבא דאמת הורו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,
כשם שמברכים על הטובה,
כך מברכים על הרעה.
בביאור בזה,
כי מי שברור לו כי הרע אין לו מציאות,
מבין כי גם הגלות היא דבר טוב,
כשם שהניתוח לחולה הזקוק לכך הוא רפואה.
אז זאת אומרת,
נס חנוכה הוא דווקא בתוך הגלות.
אדם מהלל בשעת הטובה,
ואם הוא גם בעל מדרגה ואומר גם זו לטובה,
זה בדיעבד.
אבל מי שיודע שאין רע בעולם
ואין לו מציאות,
אז הוא מבין שהגלות היא דבר טוב,
כמו שניתוח לחולה הזקוק לכך היא רפואה, כמו שאמרו החכמים, כשם שמברכים על הטובה, כך מברכים על הרע,
בשמחה.
בנס חנוכה הראה הקדוש ברוך הוא כי דווקא מתוך הגלות
מגיעה גאולה.
אי אפשר היה להתעלות במסירות נפש
אלמלא לא היו שרועים תחת,
וצר להם מישראל מאוד מפניהם, כמו שאומר הרמב״ם.
אז הוטבעה בישראל הדרגה של מסירות נפש,
וממנה שאבו את כל מוסרי נפשם
שבמשך הדורות,
ונמצא שאלמלא גלות יוון
לא היה נבנה בניין זה של מסירות נפש.
אז כל מוסרי הנפש שאהבו את כל כוחם
במשך הדורות מנס חנוכה.
אז מכל גלות יוון
נבנה בניין של מסירות נפש מכאן ולהבא.
בתוך מצוות הדלקת נר חנוכה
מאירה מסירות הנפש של ישראל.
לפיכך נכללת מצוות נר חנוכה בין המצוות המתקיימות כבר אלפיים שנה,
יותר משאר מצוות,
שמאחר והנר מורה על המסירות נפש שבגלות יוון,
חל עליו הכלל שאמרו בגמרא,
כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזירת
המלכות כגון עבודת כוכבים ומזלות ומילה עדיין היא מוחזקת בידם.
לייבל,
תסגור שם את הדלתות.
אז זאת אומרת
כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזירת המלכות כגון עבודת כוכבים ומזלות ומילה
עדיין היא מוחזקת בידם.
אמנם לשם פרסום נס חנוכה
על הייחוד שבו
די נר איש וביתו,
אלא שהוסיפו במצווה זו גם הידור,
והמהדרין נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין.
בית שמאי אומרים,
יום ראשון מדליק שמונה,
מכאן ואילך פוחת והולך,
ובית הלל אומרים, יום ראשון מדליק אחת,
מכאן ואילך, מוסיף והולך.
ההידור בנס חנוכה נהגו יותר מבשאר מצוות,
ועלינו לברר את מקומו המיוחד של ההידור מצווה בנר חנוכה.
בתור הקדמה יש להסביר את העניין של זה אלי ואנווהו.
התנאה לפניו במצוות, כמו שאומרת הגמרא בשבת,
קלג.
בעלו המחייב של קיום המצווה אינו מגיע אלא לקיום גוף המצווה,
ולאחר קיום המצווה
כבר יצא המקיים מידי חובתו ונפטר.
מה המקום אפוא לדבר נוסף,
הידור מצווה?
קיום מצווה מוגבל הוא בצורתו.
אם גרע מצורת המצווה עובר על בל תגרע.
המוסיף בצורת המצווה עובר על בל תוסיף.
אפילו הכוונה הנעלית ביותר והידורים ביותר,
אין בכוחם להחליף את צורת המצווה.
המניח במקום תפילין, דבר הדומה לתפילין,
ויכוון כל הכוונות שאמרו בהנחת תפילין לא עושה כלום.
כל מה שפועלות קיום המצוות בעולמות העליונים ובהורדת השפע אינן נפעלות אלא בהנחת תפילין באותה צורה שהקדוש ברוך ציווה עליהן.
על מצוות תכלת גילו חכמים זיכרונם לברכת הטעם שתכלת דומה לים
וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד.
מכיוון שכך, יבוא אחד ויאמר מה בין תכלת לכאלה אילן.
והלוא שניהם גוון אחד להם,
עד שאי אפשר להבחין בין שניהם.
באה על זה אזהרת התורה, אני השם.
אני הוש הבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור.
ואני עתיד להבחין בין מי שמטיל בבגדו כאלה אילן ואומר תכלת הוא.
כיוצא בזה, המחסר אחד מסמני הקטורת,
גם אם הריח לא השתנה על ידי זה,
ואפילו אם נשתנה לטובה, חייב מאיתה.
למדנו אפוא כי צורת מעשה מצווה אינה שום זיקה לכוונה של המקיים,
כי אין בכוחם של הפעולות הנפעלות בקיום מצווה להפעל,
אם לא על ידי האמצעי שגילה לנו הקדוש ברוך הוא בתורתו,
כמו על פי הפירוש של חכמים זכרונם לברכה.
תוכנו של הידור מצווה הוא תוכן אחר מאשר מעשה המצווה.
הידור מצווה היא הפעולה שמקומה בלב.
הידור מצווה היא תוצאה של האהבה שבלב כלפי המצווה.
כיוון שמעשה המצווה אינו מחייב יותר מאשר קיום עיקר הדין,
אבל האהבה למצווה מחייבת הידור,
ולפיכך נאמרו בו גם שיעורים,
שיעור למהדרין
ושיעור למהדרין מן המהדרין,
כי מאחר
בהידור עבודה שבלב היא
לא שייך בה שיעור קבוע,
ולאחר שהתבהר לנו עניין הידור מצווה
כעבודה שבלב,
אנו נכונים למצוא את מקומו במצוות נר חנוכה.
ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד כדי להודות ולהלל.
מבואר בזה כי הראייה בנרות חנוכה מביאה אל ההודיה וההלל,
ולהלכה נפסק
מי שלא הדליק
ואינו עתיד להדליק באותו הלילה,
וגם אין מדליקין עליו בביתו שרואה נר חנוכה מברך
שעשה ניסים.
מההלכה הזו נתחדש לנו
כי שלא כבשאר המצוות
כלולה היא העבודה שבלב
שאינה קשורה למעשה ההדלקה שבנר, בעיקר מצוות נר חנוכה.
כי הלוא אין הראייה מעשה מצווה,
ומכל מקום מברכים עליה,
משום שמתקיימת על ידה,
אלא לראותם בלבד כדי להודות ולהלל.
ובתוך החלק של העבודה שבלב,
הלוא נכלל העניין של הידור מצווה גם כן.
והמהדרין
נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין למהדרין יום ראשון מדליק כך וכך.
ישנם אנשים המקיימים מצוות בכל דקדוקיהם,
אבל ללא חלק העבודה שבלב, הנוספת למעשה המצווה.
האמצעי היחידי שאפשר להגיע בו לדרגה של מהדר במצוות,
מבואר במשנה, ולא עם הארץ חסיד.
אין בכוחו של עם הארץ
להתעלות אלא למדרגה של צדיק
המקיים את עיקר הדין.
אבל למדרגה של חסיד
המתחסד עם כונו אי אפשר להגיע אלא בכוח לימוד התורה מתוך העם.
נקוד ויגיעה.
וכשיש בידו כוח זה,
הרי זה מחייבו לפעול יותר בעבודת הלב, יותר בהידור המצווה.
מצוות נר חנוכה נקראת בשם פרסום מניסה,
ומכאן שההידור שבהוספת הנרות
היא גם הוספה בפרסום הנס.
ולכאורה יש לשאול
כיצד מתפרסם הנס יותר על ידי נר נוסף,
ולא כל עניין הפרסום הוא בזה שהעובר
רואה את הנר ושואל לטעם ההדלקה.
ומה הוספה יש בשאלה של העובר או בהסבר של נר נוסף
יותר ממה שיש בנר הראשון?
לפי דרכנו אנו מבהרים, הלוא אין תכלית עבודתה של ראיית הנר,
אלא עבודת הלב של להודות ולהלל.
ונהי שידיעת הנס שווה היא,
שהיא באה על ידי ראיית נר אחד כמו על ידי ראיית נר נוסף,
אבל במידת ההודיה וההלל חלוקין הן.
כפי מה שמוסיף בהידור המצווה,
באותה מידה הוא רואה
את חביבות הנס ואת הביטחון והאמונה.
וממילא הוא מודה ומהלל יותר על ידי הוספת הנר.
למדנו מכאן שנר חנוכה מלמד אותנו
כל זמן שמרגיש אדם בעצמו שמבקש רק לצאת ידי חובת מצווה,
ידע שהוא עדיין עומד במדרגה ראשונה בעבודת השם.
והרי חייב אדם להיות במצב של עלייה,
ובייחוד הכלל האמור לבני ישיבה,
שאם בשנות לימודם בישיבה אינם במצב של עלייה,
הרי ביציאתם אל העולם ואפילו בעולם של שומרי תורה הם יבואו לידי ניסיונות וירדו מטה-מטה,
עד שהם נשארים כי הם יהודים פשוטים בתכלית,
ולא נשאר בהם שום רושם של חמש ושש שנות לימוד.
אם גם בין כותלי בית-המדרש
היה במצב של עומד,
איך יוכל להיות עולה דווקא מחוץ לבית-המדרש.
שונה הוא בזה שבהיותו בישיבה ובמצב של עולה,
הרי זה מוסיף בו כוח גם לשנים הבאות,
ואת זאת עלינו לשאוב בימי החנוכה לתועלת השנה כולה ולשנים הבאות.
היום בבוקר למדנו
שמנס חנוכה קיבלנו כוח לכל אלפיים שנות גלות.
נס חנוכה היה הראשון לניסים שיבואו אחרי זה.
אומנם הדורות הולכים ומתמעטים,
והתורה שלנו הרבה יותר ירודה,
אבל היא מתרבה לאין שיעור.
אומנם האיכות יורדת,
אבל הכמות גדלה.
אומנם אנחנו רחוקים יותר מהנביאים,
אבל אנחנו זוכים לניסים הרבה.
מרגע שפסקה הנבואה,
התחילו ניסים,
או מה שמחזיק את עם ישראל מנס חנוכה,
זה הניסים הגדולים.
אז זאת אומרת,
לא מספיק לעשות מצוות.
צריך לעשות מצוות בצורת המצוות ובדיוק רב.
אבל צריך עבודה שבלב
שההידורים יוצאים משם.
זה מה שגורם לעלייה של האדם. אבל לא עם הארץ חסיד.
הוא יכול להיות אולי צדיק, לקיים מצוות כמו שצריך.
אבל רק מי שלומד בעמקות
את התורה ואת ההלכות והכול,
משם הוא שואב עד כמה צריך להדר לפני הקדוש ברוך הוא,
ועד כמה צריך להוסיף.
ולכן, זו מצווה שיש בה מהדרין ומהדרין מן המהדרין.
עיקר הנס
הוא מהדרין ומהדרין מן המהדרין.
כי באמת לא היה צריך את נס חנוכה בכלל.
כי ציבור יכול להקריב גם שמן טמא.
אין טומאה בציבור.
והיו יכולים להקריב שמן טמא.
אבל הקדוש ברוך הוא רצה להורות
על העיקרון הזה של המהדרין,
ולא לחפש קולות ולא היתרים, כמו שלמדנו השבוע.
אז אם כן, היוצא לנו
זה שצריך לחפש עד כמה שיותר לקיים מצוות בדקדוק
ולהוסיף הידורים ככל שאפשר.
עיין ערך המעקה שמאחוריכם.
בכל מקרה,
צריך מאוד מאוד
להדר במצוות להדר במצוות עד כמה שהאדם יוכל,
ועל זה מקבלים שכר בעולם הזה.
על הידור ותוספת במצוות,
לא בבחינת לא תוסיף ולא תגרע,
מקבלים שכר גם בעולם הזה.
שכר מלא וגדוש.
את זה צריכים לדעת.
אז לכן כל המהדר במצוות,
יזכה גם לראות
נחת
וישועות
ונחמות
אמן ואמן.
תודה רבה.