http://live.shofar-tv.com/videos/5693 10-12-15 

כמה גדולה מצות חנוכה, שאפילו עני בישראל חייב למכור כסותו לקנות נר חנוכה. עני שאין לו מעות לקנות ימכור את הכסות שלו היחידה לא צריך לתאר איך הוא ישאר ויקנה נר חנוכה. ופה רואים כמה גדולה מצות חנוכה, וכמה גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, ועם כל זה חייבו למכור כסותו.

ורצו לומר כי פטרוהו מהיזק ממון, כגון שהניח נר חנוכה לא למעלה מגמל ורוכבו, אף אם היה יכול להניח למעלה מגמל ורוכבו, עם כל זה פטרוהו דילמא אתי לאיתרשולי למיעבד מצוה. אדם שרוכב על גמל יש לו פשתן ועובר ברשות הרבים, אם נכנס הפשתן לחנות של חברו ונדלק הפשתן מנר שהיה בתוך החנות אז בעל הגמל חייב על כל מה שיישרף. אבל אם הניח בעל החנות ברשות הרבים נר, ועבר גמל ופשתנו, אז בעל החנות חייב בכל הנזק שיהיה. אבל בנר חנוכה הדין שונה משום פרסומי ניסא. שפרסום הנס קודם להיזק ממון. אז פטרו אותו מהיזק ממון, אתה שם ברשות הרבים ויכול להדלק פשתנו, ויכול להיות שריפה בכל העיר, פטרו אותו משום פרסומי ניסא, ואם הוא יכול לעשות את הנר מעל גמל ורוכבו, ולא למטה ממנו אבל זה כבר גבוה הוא יכול להתרשל, אמרו לו חביבי, נר מצוה פרסום הנס עדיף. רואים כמה גדולה מצות החנוכה.

ואמרו קידוש היום ונר חנוכה, נר חנוכה עדיף, אם אין לך כסף או לקנות קידוש או נר של חנוכה, נר חנוכה עדיף. וחייבו לדין נר חנוכה בשני פתחים אם יהיה חשד, כדי לצאת מן החשד צריך להדליק אפילו בשני פתחים משום שחשובה מצות פרסום הנס.

רואים דינים מיוחדים פה בנר של חנוכה, וכל החרדה הזאת למה? כי אדם המצווה לחברו דבר ואומר לו לעשות קשר לסימן שלא ישכח מה שמסר בידו.

הדבר שהוא מסר לו כל כך חשוב, והמצוה שציוה אותו כל כך חשובה, שאומר לו לא מספיק שאני אסמוך עליך שתמסור, אני מבקש ממך שתעשה גם קשר לסימן. כדי שאתה תזכור תמיד הקשר יזכיר לך למה קשרתי את זה לסימן לזכור את הדבר שאמר לי חברי.

מה עשו חכמים? מסרו לנו את נפלאות השם יתברך ואת אהבתו לעמו, שאנשים אחדים ניצחו עם רב, גיבורים ועריצים, אז חייבו אותנו חכמים לעשות קשר, לסימן מה זה הקשר סימן פה במקרה הזה? להדליק נר חנוכה. לזכור את הניסים שנעשו לנו בגלוי לעין כל, כל העולם יודע ושמע וראה, למען נקבל עלינו עול מלכות שמים ברצון ובשמחה, שהשם מצילנו מידם, הוא רב את ריבנו נוקם את נקמתו וכו'. ואז יקויים בנו ההבנה של הפסוק שאומרים כל הזמן ולא שמים לב מה אומרים "לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע". מה אומר הפסוק? אם עם ישראל ישמע לקב"ה וילך בדרכיו, אז כל האויבים שבע מיליארד הם כמעט כמעט כלום כלום מעטים כלום, כמעט אויביהם אכניע, אבל רק תשמעו לי, תלכו בדרכי, אני מטפל בהם, הם בשבילי כמר מדלי, כמו טיפה בתוך דלי, כלום, מי הם.

אז אם נקבל עלינו עול מלכות שמים ברצון ובשמחה כשנזכור את הניסים שהיו בגלוי ונזכור את הנר חנוכה, אז יקויים בנו "לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע" כמו שאמרו קידוש היום ונר חנוכה, נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, לפרסם את הנס, לזכור שהשם הוא המציל הוא המגן הוא המושיע. הרי זה ממש כמו קשר לזכור את הדבר שמסור לנו.

מפה יוצא לנו עכשיו התבוננות שהמברך נר חנוכה כפשוטו ואינו מתבונן בצורת הדברים, מה ישיב לשולחו דבר?

אמרנו אחד ציוה את חברו באיזה דבר ואמר לו: "תעשה סימן, קשר שתזכור את הדבר שאני אמרתי לך", אז אמרו לנו לעשות כמו קשר, להדליק נר חנוכה לזכור את הדברים שארעו לאבותינו ושהציל אותנו השם מידם וכו' וכו' וכו',

אז אחד שמברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה" או נר של חנוכה, נו, גמר את הברכה ושעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, נו, וזכרת? בשביל מה עשו קשר? שתזכור מה הקב"ה עשה לאבותינו והצילנו מידם.

אז מי שמברך נר חנוכה כפשוטו ואינו מתבונן צורת הדברים מה ישיב לשולחו דבר?

הרי זה כמו השליח שנמסר בידו הסימן למזכרת ביד שולחו,

ואמר לו: "עשיתי פקודתך ושמרתי טוב את הקשר, שמרתי את הקשר",

-          אבל מה שמרת את החומר ולא את הצורה, אז מה פנים יש בו? צריך לשמור את החומר בצורתו, לא רק את הפעולה עצמה, אלא גם את הפנימיות שלה, את הזכרון שבה, זה תכלית המוסר.

אומר רבי ישראל סלנטר מחבר המאמר הזה, והנה תהילה כי זכיתי להדליק כמה פעמים נר חנוכה, ולא זכיתי לזכור הדבר שנמסר לנו. להתבונן בגבורות השם וחסדי השם כי הוא כל יכול ורחום וחנון בלי תכלית, עד שאתפעל מהניסים שנעשו אז לקבל עול מלכות שמים ברצון, כמו שמחייב למשכיל, אוי ואבוי לאדם שעושה מעשיו כמעשה קוף בעלמא. לכן אומרים שצריך לשהות אחרי ההדלקה כחצי שעה להתבונן בניסיו ונפלאותיו, לקרוא בספרים, לקרוא בדברים הקשורים לחנוכה וכו'.

עכשיו, הדין הזה שאמרנו שחייב למכור כסותו, ולקנות נר חנוכה, כדי להדליק נר חנוכה משום פרסום הנס, הדין הזה אינו מפורש בגמרא, רק הרמב"ם ז"ל הוציא זאת מארבעה כוסות, משום פרסומי ניסא, ארבע כוסות של פסח, שזה פרסום הנס. משמה הוציא את זה. ואילו לא היה נגד עיניו הסימן שמסרו לנו החכמים פרסום הנס, לא היה מעלה על דעתו הלכה זו.

מפה מסיק רבי ישראל סלנטר שלנגד עיניו של הרמב"ם היה ענין של פרסום הנס וגדולת השם מהניסים שעשה לאבותינו, אבל יען כי הזכיר בהדלקתו כל הניסים שנעשו אז נגד עינינו ונזכר מזה.

הלא זה ממש יציאת מצרים, ניסים גלויים להפליא, כי איך אפשר שחשמונאי ובניו ינצחו עריצים גיבורים מאד, וגם תעבדון את האלהים על ההר הזה, נתקיים גם כן אז בנס שנעשה בשמן.

ונראה גלוי כי לפני הרמב"ם זכרונו לברכה עמד הנס לנגד עיניו כמו חי, כי זה יציאת מצרים ממש, על כן העלה הלכה מארבע כוסות שחייב למכור כסותו על נר חנוכה כמו שחייב למכור כסותו על ארבע כוסות.

והנה ידעתי למה עמד הנס נגד עיני הרמבמז"ל, הרמבמז"ל זה קיצור של הרמב"ם זכרונו לברכה לחיי העולם הבא אז אומר רבי ישראל, תשמעו את הענווה שלו, והנה ידעתי למה עמד הנס נגד עיני הרמב"ם ולא נגד עיני, כי הרמב"ם זללה"ה זכה לתואר בעל מוסר, אנחנו מדברים ברבי ישראל שהוא היה מקים עולה של תורת המוסר לפני כ-150 שנה, שממנו יצאו כל הסבות, הסבא מסלבודקה, הסבא מנובהרדוק, הסבא מקלם וכו', והוא אומר אני לא בעל מוסר מול הרמב"ם, הוא היה, הוא זכה לתואר בעל מוסר, כמו שנראה מי שקורא בספרו מורה נבוכים, ומצוואתו לבנו שמה רואים כמה הוא היה בעל מוסר, ומספר יד למבין דבר, ולא כל הלומד מוסר זוכה לתואר בעל מוסר, יש ספר שריכז את כל דברי המוסר של הרמב"ם ביד החזקה, כמעט בסוף כל פרק הוא מביא נקודת מוסר שמסכמת. ולא כל הלומד מוסר זוכה לתואר בעל מוסר, לא כל הלומד מוסר זוכה לתואר בעל מוסר, אם נזכה להגיע למדרגת בעל מוסר אז נדע שאנו מוצלחים.

עכשיו נוסיף מעט לבאר תואר בעל מוסר, כי המילה מוסר נוסדה על שם "כי עיר פרא אדם יולד", הרצונות של האדם הם פראיים, ומושכל ראשון זה שהוא צריך לאסור אותם בחבלים, אדם צריך למנוע את הפראות, כי הוא עיר פרא, הוא צריך לאסור את זה בחבלים, כענין שנאמר "ננתקה את מוסרותינו ונשליכה ממנו עבותימו", אלה שרוצים לפרוע מעצמם עול אז הם מנתקים, הם משליכים מעליהם את המוסר, את העבותות.

והנה אין יותר צער גדול לאדם ממה שהוא אסור בעבותות וחבלים, אדם רוצה להיות חופשי, רוצה להיות עשיו, לא רוצה להיות יעקב, יעקב ממוסגר איש תם יושב אהלים, הוא רוצה להיות איש שדה, איש ציד, עושה מה שבא לו, אין צער יותר גדול לאדם ממה שהוא אסור בעבותות וחבלים, על כן האדם הלומד מוסר אך אינו בעל מוסר, הוא עוד לא בעלים על המוסר, הוא לא בעל הבית כמו שאומרים שיכול לעשות בענינים המוסריים כרצונו, ולבלום את רצונותיו ותשוקותיו ותאוותיו, אז לפעמים יעשה רצונו בחבלי היראה, ולפעמים ינתק את החבלים כי זה צער גדול לו, כי אינו עדיין אדון על רצונותיו. מה שאין כן בעל מוסר נקרא מי שהוא אדון ובעל על רצונותיו. כמו בעל הבית שעושה בכל שעה ושעה מה שרוצה בביתו, כי הוא אדון על כל ביתו.

אז זאת אומרת אתה לא יכול להיות ירא שמים וכל מיני דברים כשאתה מגיע לבשר ועופות, אתה לא יכול, אתה משתחרר, פותח את הלוע וישר בולע, לא! זה אומר שאתה לא בעל מוסר, זה אתה אומר שאתה לא בעל יראה שלמה, אתה בעל בשר. בשר בהיפוך זה שבר, שבר רעבון ביתו.

כן הוא אדון על כל רצונותיו לאסור אותם בחבלי היראה, לכן הוא התואר היותר גדול, להיות בעל מוסר, ולא זוכים לזה רק יחידי סגולה.

אומר רבי ישראל על עצמו, ואני בעונותי המרובים, אף כי אני לומד מוסר אבל אינני בעל מוסר. אוי ואבי, מה נאמר ומה נדבר, אני הוא אומר על עצמו, וכיוצא בי, לא קיימנו מימינו מצות חנוכה המרמזת על פרסום הנס, דהיינו להתבונן בהתבוננות של אמונה והשגחה, אתם שומעים מה זה על ברכה אחת, זה נקרא לא בעל מוסר, כי לפעמים אני שוכח, לא מתכוון וכו' וכו', זה נקרא שאני לא שולט בעצמי, לא בעל מוסר.

פעם אחת הקשו עליו איזה קושיה כמה זה והיה לו וראו שהוא חושב חושב חושב חושב, ואחרי כמה דקות הוא נתן שבע תירוצים על הקושיה,

אחרי זה שאלו אותו: "למה הוא כל כך חשב חשב חשב חשב, מה הוא שכח?"

אומר: "לא, היה לי התלבטות, אם אני אענה אני יכול להכשל אולי בגאוה כי יראו שיש לי ידיעות מרובות, אם אני לא אענה יחשבו שאני בור ועם הארץ, אז איך אני מטיף לאנשים בכלל מה לעשות מה לא לעשות, אז כל הזמן חשבתי, ובררתי את כל הצדדים לכאן ולכאן ולכאן ולכאן ולכאן ולכאן ולבסוף הגעתי למסקנה שאני חייב לענות" וכו' וכו'.

והוא לא בעל מוסר, הוא קורא לעצמו לא בעל מוסר, הוא לא שולט בעצמו על זה.

מתחילה קודם שעשו תשובה שלמה עם ישראל בזמן היוונים אז הרגו בהם הרג רב, מה מנע? מה מנע את ההרג הרב? תיכף נראה.

מתחילה קודם שעשו תשובה שלמה הרגו בהם האויבים הרג רב ושחטו חזיר והביאו את דמו לבית המקדש, ואין מוחה בידם מן המשים, מן השמים לא עזרו לישראל, טבח, טבח ביהודים, בשמים לא מתערבים מניחים לאויבים לעשות ככל העולה על רוחם ולהביא אפילו חזיר ודמו לבית המקדש, למה? שנאמר "צור ילדך תשי", מה זה צור ילדך תשי? צור זה הקב"ה, תשי - מתישים כוחו של מעלה, חז"ל אומרים, צור ילדך תשי - מתישים כוחו של מעלה, עם ישראל ששומרים את התורה והמצוות כראוי הם מתישים כח של מעלה, אין כח למעלה כביכול לעזור להם, לסייע להם, אין סיעתא דשמיא. למה? כי יש קטרוג, אומרים למי תעזור, מי שעובר על המצוות? מי שלא שומע בקולך? למי תעזור, אז גורמים התשת הכח בגלל שיש צידוק למידת הדין לקטרג.

אבל אחר כך כשמסרו נפשם על העבודה, כי היה רפיון בבית המקדש, כמו שאומר הב"ח, שנתרפו ונתרשלו בעבודת בית המקדש, כבר היה להם ככה מורגלא, מלומדה, כשיתבונן בזה מתתיהו והבין על מה ולמה, אמר אנחנו צריכים עכשיו למסור נפש על העבודה בבית המקדש, שהם היו כהנים, צריך למסור נפש. ואז כשמסרו את נפשם על העבודה, עבודת הקרבנות המקדש והכל, ועשו תשובה, ועשו תשובה, הראה להם כח של מעלה, אז התערבו מן השמים ולא בחרבם ולא בקשתם, רק מתתיהו וחמישה בניו ניצחו עמים כחול הים. רבת את ריבם, דנת, נקמת, מסרת וכו', כל זה עשה השם בזכות מה? המסירות נפש, בודדים, מסרו נפש על העבודה ועשו תשובה וכו', ואז הקב"ה פעל את פעולתו, האם יש פרסום אמונה והשגחה יותר מזה?

מפה רואים שעוונות של ישראל מתישים כח של מעלה כביכול, והזכויות של ישראל מוסיפים גבורה בפמליא של מעלה ממש.

תדעו לכם שלעומת כל אוכלי הנבלות והטרפות בישראל, הקבוצה הקטנה של אלפים ורבבות בארץ ובעולם, ששומרים על עצמם וחוסמים את פיהם מלאכול דבר האסור, אשריהם ואשרי חלקם מה גודל זכייתם וכמה הם מוסיפים גבורה בשמים שלא יבואו גזרות על ישראל, אלמלא זה השם ירחם מה שהיה קורה, שהרי היו מי שאמרו שכל השואה היתה על סכיניהם של השוחטים.

והרב בן איש חי וספרו בניהו בן יהוידע מביא שבאחרונה הנביא עמוס אומר שישוטטו לבקש דבר הלכה ולא ימצאו, דבר משנה ולא ימצאו, אז הוא אמר שיש דבר גדול וטוב בזה, שיעמלו הרבה לברר את האמת ושיחמירו לאסור מספק וזה יהיה להם טוב כי יהיה להם סנגוריה. בשבת קל"ט, ככה הוא אומר.

זאת אומרת, אם אדם אוסר על עצמו, מחמיר לאסור דבר ספק, כי הוא לא יכול לברר עד הסוף, נשאר בספק, אז הוא אוסר על עצמו, מחמיר לאסור מספק זה לא סנגוריה בשמים. ככה אומר הבן איש חי, לא מחמיר חמור, חמור מי שלא מחמיר, כי זה סנגוריה, וזה הרצון האלוקי שבדור האחרון שישוטטו לבקש את דבר השם ולא יימצא, ולא יוכלו לברר הלכה לאמיתה, האמת תהא נעדרת, ואין בירור הלכה עד תום ויש מחלוקות גדולות, מה יעשה האיש הישראלי האמיתי? אומר הבן איש חי, יחמיר לאסור הספק וזה יהיה לו סנגוריה. תסתכלו בפנים. שבת קל"ט. בניהו בן יהוידע. אז זאת אומרת זכויות ישראל מוסיפים גבורה בפמליא של מעלה ממש.

והנה המבין יבין מכל מה שאמרנו, כמה מוכרחים אנחנו ללמוד מוסר, למה? כדי לאסור את הפראויות שנולד בו, עיר פרא, ככה נולד כל בן אדם, עיר פרא, יש בו פראות, אתם רואים את הפראים, ואז יבוא להתבוננות, התבוננות של השכל ויהיה לו טוב וטוב לנו, כי כל אדם זה לדאוג לאחריתו, זה התכלית של החכמה למבין דבר, זה החכמה למבין דבר. כי כמו חוקרי הטבע אם יתחכמו להראות מעשה חידודים, להטעות אזני השומעים, אם אחר כך בנסיון הטבע לא יסכים עמהם הרי חכמתם תתבלע ותחת כבודם ינחלו קלון וחרפה מרובה. עיניהם לא יוכלו לשאת מעלה מבושה וכלימה.

אז הוא מביא דוגמא, חוקרי הטבע לפעמים מתחכמים לעשות מעשי חידודים להטעות אזני השומעים, כמו שמגלים הרבה תגליות מזויפות, שקריות, מחקרים שהם שקר וכזב, מתי זה מתברר שזה שקר וכזב? קודם כל מפרסמים את זה בכל המגזינים של רפואה והמצאות ומדע, אבל אחר כך שעושים נסיון ומנסים את מה שהם אמרו וכו' וכו', ובנסיון הטבע לא מסכים עמהם, לא יוצא, מה שהם אמרו לא יוצא בפועל. אז מה קורה נהיה להם נסיון, חכמתם תתבלע, אתם אמרתם כך וכך, הנה אנחנו מנסים את מה שאמרתם זה לא עובד, אין את התוצאה. ותחת כבוד במקום כבוד ינחלו קלון וחרפה מרובה, ואז לא יוכלו לשאת עיניהם מלמעלה מבושה וכלימה כי תפסו אותם על גז.

עכשיו אספר לכם סיפור קצר, רק דוגמא קטנה, ואני בטוח שהוא לא יתבייש, אין לו שום בושה, הרמאי השקרן, ערן בן עזרא שביסס את כל הופעתו כמטאור שבא לגאול את עם ישראל עם הספר של המאה אחוז חרתות, אז הוא אומר שלילה אחד הוא חלם חלום, בהיותו חילוני כמובן, כל החילונים חולמים חלומות, ובאו לו מלאכים, ואמרו לו בחלום, שהגיע הזמן שהוא צריך לחזור בתשובה וכו', השמים לא יכולים לנוח עד שערן בן עזרא לא יחזור בתשובה, אי אפשר לקדם את הגאולה, חייבים את ערן בן עזרא, אז באו אליו מלאכים בחלום ודסקסו איתו כל הלילה.

עכשיו הטמבלולו הזה יש לו שתי גרסאות לסיפור שמופיעות ביוטיוב, אנחנו הורדנו אתם, אפילו אם הוא יעלים אותם הם כבר אצלנו, כי ככה הוא עושה, מה שהוא רואה שהוא נפל הוא מעלים,

אז בסיפור אחד הוא מספר ככה: שיום אחד, ביום שאחרי החלום של המלאכים הוא מגיע לעבודה וכולו אחוז בשרעפיו מהמראות ונגלות האלוקים לפניו, אז הוא הגיע למשרדו, איך הוא אומר שמה, זה כל המשרדים שלי, כן, משרדים הגדולים שלו, יש לו שני חדרים, זה כל המשרדים שלי, הוא אומר יש לו שלשה במיאמי, שלשה, מה זה שלשה? שני חדרים ושירותים, שלשה משרדים בכל מיאמי הגדולים ביותר שעשו הכי הרבה כסף בעולם. בקיצור הוא אומר, נכנסתי למשרד, ופתאום הוא מוצא את עצמי יושב ומסתכל במחשב שלי מצד ימין במשך שעה אני יושב מול המחשב ובוהה בו, ואני חושב למה באו המלאכים, למה לא באו מלאכים מה רצו ממני זה אמיתי זה לא אמיתי, כל מיני דברים כוו' וכו', שעה, שעה הוא בוהה ופתאום, פתאום הוא רואה מלאך, פתאום מלאך, מה זה מלאך? זבוב שקופץ ממצלמה למצלמה והוא החליט שזה מלאך. הרי הוא כל הזמן תהה מה הם רצו ממנו וזה, ראו בשמים שהוא לא מבין ענין אז הורידו לו את המלאך, שמה יעשה? שיקפוץ ממצלמה למצלמה. בסדר. אז הוא עשה יויו,, לפני ערן בן עזרא המלאך הוטרח, הוא אומר והנה הכנפיים שלו, הוא מראה זבוב ואומר הנה הכנפיים שלו, זה מלאך, טמבל, מלאך 75 מיליון ק"מ הגובה שלו, איך נכנס אצלך לחדר, והוא קופץ ממצלמה למצלמה ואתה אומר הנה הוא הנה הוא הנה הוא, מלאך, זה המלאכים ששלח יעקב לפני עשיו אז איך הם הפחידו את עשיו, כולה זבובים, מה אתה נורמלי? בכל אופן הוא אומר שהוא ראה אותו, אתם שומעים? הוא ראה אותו פתאום דרך המצלמה. טוב, זה סיפור אחד. והוא מספר שהפקידה שמה הגויה לא היה לה זכות כי היא גויה היא טמאה לכן היא לא ראתה את המלאך, המלאך משוטט לפניה והיא לא רואה, רק הוא רואה אותו דרך המחשב, במצלמות, יש לו שמונה מצלמות, למה שמונה? כי יש לו שני חדרים, ואו שאתה קונה ארבע או שמונה, אז הוא קנה שמונה, מצלמות חרטה, לא משהו רציני, קיצורו של דבר, זה סיפור אחד.

סיפור שני, בסרטון אחר שהוא מסביר, הוא אומר שהוא בא, הוא בא למשרד, וכשהוא בא במשרד הוא פותח את המצלמות לראות מה קרה ופה ושם, אז הוא ראה שהיה מלאך, לא בשעה שהוא היה במשרד, אלא הוא בא וכשהוא מסתכל במצלמות אז הוא ראה שהיה מלאך, זהו. נראה דומה אבל לא מדויק, נכון? לא מדויק.

עכשיו תשמעו למה לא מדויק, בסיפור הראשון שסיפרתי, כשהוא בא במצלמות במשך שעה ואחרי זה, אחרי זה רק הוא ראה פתאום את המלאך משוטט, אז בהתחלה מה עלה בדעתו? שזה שודד, כי הוא ראה צל, והם עושים כל יום עשרות אלפים דולרים, שאם זה עשרים אלף ביום אז הם עושים בשנה ארבע וחצי בערך מיליון דולר, והוא אמר שהוא רק הרויח מיליון דולר, אז מה הוא העלים שלש וחצי? וזה רק עשרים אלף לפי המיעוט, ואם הוא הרויח יותר? אבל לא משנה, החרטה הזאת תתברר, אנחנו הולכים להוציא עליו סרטון שהבן אדם היה היקף העסקאות שלו 160 אלף דולר בשנה. זה כל הסיפור של האיש המחרית הזה, והיה לו אשראי של 2500-10,000 דולר בלבד, בלבד לשנה, בלבד, אדם שמרויח מיליון דולר נותנים לו לפחות אשראי של מאה אלף דולר, מאתים אלף דולר, אבל אם נותנים לו כזה אשראי סימן שהוא לא שווה אפילו את זה. אבל מכל מקום, זה לא נוגע לתחקיר שאנחנו עושים,

אבל תשמעו מה הוא אומר, הוא אומר ככה, אני יושב, וכיון שחשדתי שנכנס שודד שלפתי את האקדח ונכנסתי לחדר שלה של הפקידה וחיפשתי, ולא ראיתי אף אחד. אז הבנתי שזה המלאך.

סיפור הא, הוא בא למשרד עם אקדח, למה מה קרה, אמר טוב, הוא יצא שלוף עשה ולא מצא כלום היה מלאך. מה הבעיה? שהמחרית הזה מראה את המצלמות, ומסביר הנה היא, והיא לא ראתה את המלאך, אבל אם אתה לפי הסיפור הראשון היית במשרד צריכים לראות במצלמות שאתה מסתכל, צריכים לראות שאתה קם מהכסא וצריכים לראות שאתה שולף את האקדח, וצריכים לראות באותם מצלמות בשעה שהיא לא רואה את המלאך שאתה שולף את האקדח ואתה מחפש את השודד, ואתה לא נמצא במצלמות, אז איך הסיפור שלך יכול להתכן? ישקרן רמאי. יא טמבלולו, יש רק מלאך אחד, זה אתה, מלאך רע, שלחו אותך מהסטרא אחרא כמלאך רע להטעות את בני ישראל. ואני פה בשביל לחשוף את פרצופך, יא נוכל.

אז זאת אומרת זה דוגמא שחוקרי הטבע אם יתחקרו לעשות מעשה חידודים, להטעות אזני השומעים, אם אחר כך בנסיון הטבע לא יסכים עמהם, הרי חכמתם תתבלע, ותחת כבודם ינחלו קלון וחרפה מרובה, עיניהם לא יוכלו לשאת מעלה מבושה וכלימה. הוא לא תהיה לו בעיה, לא תהיה לו בעיה.

ככה אם יתחכם האדם בדמיונו, ואם גם לרואיו יחכם, אמנם סוף מעשה תכחישנו על פניו,

כמו הנוכלים, יוסף מסרחי, זמיר כהן, ערן בן עזרא, הכומר מהאלמין, כל אלה אפילו אם יתחכם בדמיונו שהוא חושב שהוא עונה תשובות ומביא ראיות,

גם אם לרואיו יחכם הרבה טיפשים נופלים, ומבינים שהם בסדר, אבל סוף מעשה תכחישנו,

כשנביא את כל ההוכחות כולם אז זה יכחיש אותם על פניהם,

היש חרפה וכלימה יותר מזה גם לאנשים כמוהו?

אבל הם לא מתביישים כי יש להם עזות פנים וגאוה שאין לה שיעור. אני ואפסי עוד. איך אומר מסרחי, לא צריך לשמוע לרבנים וראשי ישיבות, הם לא מבינים כלום רק הוא מבין, ככה אומר גם הזמיר, וככה גם אומר יצחק יוסף. לא ללמוד הלכות מראשי ישיבות, רק ממנו. אני ואפסי עוד. זהו. מכריח את כולם - קבלו דעתי, נגד המשנה.

המשנה אומרת קבלו דעתי שהן רשאין ולא אתה, הוא אומר לא, בטלו מנהגיכם ודתכם, יא מרוקאים, בעלי גאוה אתם, הא? ככה הוא אומר, הם אוהבים כבוד, לא מתבייש. קבלו דעתי, מי חייב אתם לקבל דעתך? מי אתה בכלל? הוא החליט שהוא מאן דאמר, הוא יהיה מרן לנצח, לא יהיה יותר.

מכל שכן לפני חכמי עולם, וגם חכמי קדם המפורסמים, בלי ספק אם בור פתוח לפניו יהיה לו לנוס שמה מרוב בושה, והיה טוב לו אם לא התחכם כלל ולא היה מוחזק לחכם, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

הרי כל מי שמקבל את השררה, את הרבנות בכח הזרוע או בשוחד או בממון או באיומים כמו שהוא קיבל את התפקיד, זה כבר אמרנו פה מה כתוב, מה דינו של זה, לא נחזור על זה.

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, על כן תכלית המשכיל שיתאים חכמתו עם מעשיו, אדם חכם זה מי שמקיים את מעשיו על פי חכמתו, מה שלא מקיים יצחק יוסף, כמו שהבאנו ראיות, וזה תכלית חכמה, להיות מרי דעובדא, פירוש בעל דעה על מעשיו, אדון על המעשים, שולט על המעשים, לא חכמה לחוד ומעשים לחוד, לא אומר צריך למחות בשווקי ויושב ושומע אותו, לא אומר שאבא שלו הוציא אותו מביתו והוא כן מכניס אותו לביתו, איזה מין דבר זה, אתה גדול מאביך? אביך היה לו נסיון איתו, הוא רומם אותו, הוא שיקר אותו, הוא חתם לו שהוא שומע בקולו ומיד אחרי זה הלך והופיע מעורב, וכשדודי יוסף דיבר איתו בשם האבא וגם האבא דיבר איתו, הוא לא שמע לו ואמר להם "פרנסה פרנסה", אין לו פרנסה, מסכן, הוא מרויח 25 אלף דולר להופעה, אין לו מה לאכול, אין לו מה לאכול, כזה בזיון לבזות את גדול הדור, והוא נותן לו לשבת אחרי שהוא ביזה אותו לשבת ככה הוא נותן לו לשיר לו?

היה צריך לזרוק אותו מכל המדרגות כמו שהיה רגיל לזרוק מהישיבה אנשים, ואומר להם: "טרקטור ידרוס אותך!".

מה פתאום אתה משאיר אותו? אה אתה עם גלימה עכשיו, אתה נהנה, שרים לפניך, אייי, יש הרבה כבוד מסביב לשולחן, אייי.

צריך להיות מרי דעובדא, בעל דעה על מעשיו.

יוצא לנו מזה כי מי שאינו בעל מוסר כמו שלמדנו, אינו חכם תלמודי כי אינו יורד לעומק הלכה, דברי רבי ישראל מסלנטר, זה מה שהוא פוסק על כל אלה.

מה הוא אומר?

מי שאינו בעל מוסר שמקיים את כל מעשיו על פי חכמתו האמיתית, ולא יכול לעמוד בנסיון כשבא לו, מילים לחוד תורה לחוד ומעשים לחוד, אינו חכם תלמודי כי אינו יורד לעומק הלכה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.