על הנסים ועל הנפלאות - חנוכה - חלק א'

- - - עיקר הדרשה מהספר 'וישמחו בך ישראל' באדיבות הרב ישראל שלמה שליט"א - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן - - - ואח"כ התמלול אך לא מוגה - - - 

פֶּרֶק יג: עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת

                            עִקַּר מִלְחֶמֶת יָוָן הָיְתָה בְּשִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל

הִנֵּה כָּתְבוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת, שֶׁעִקַּר מִלְחַמְתָּם שֶׁל הַיְּוָנִים בְּעַם יִשְׂרָאֵל הָיְתָה לְהִלָּחֵם בְּשִׂמְחָתָם וְחֶדְוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְכָל זְמָמָם וּמְגַמָּתָם הָיוּ לְהַכְנִיס עַצְבוּת רוּחַ בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וְזֶה רָמוּז בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל בראשית רבה ב ד): עַל הַפָּסוּק (בראשית א ב): "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" - חֹשֶׁךְ זֶה מַלְכוּת יָוָן. 

וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (בר"ר מד יז) עַל הַפָּסוּק (בראשית טו יב) "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו" – זוֹ מַלְכוּת יָוָן, שֶׁהֶחְשִׁיכָה אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

וְהִנֵּה אוֹר מְסַמֵּל אֶת הַשִּׂמְחָה, וְחֹשֶׁךְ מְסַמֵּל אֶת הָעַצְבוּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" (כג), וְכָל גְּזֵרוֹתֵיהֶם עַל עַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ רַק בִּכְדֵי לְהַפִּילָם לְעַצְבוּת, יֵאוּשׁ וּמָרָה שְׁחוֹרָה, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁיָּדְעוּ הַיְּוָנִים שֶׁכָּל כֹּחָם הַגָּדוֹל שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל נוֹבֵעַ מִשִּׂמְחָתָם הַגְּדוֹלָה וּמֵחֶדְוָתָם הָעֲצוּמָה בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתֶיהָ.

וְלָכֵן כָּל מְגַמָּתָם וּמְזִמָּתָם שֶׁל הַיְּוָנִים הָיוּ לְהִלָּחֵם בְּשִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר יְקַיְּמוּ יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הַמִּצְווֹת אוֹ כַּאֲשֶׁר יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, יַעֲשׂוּ אוֹתָם לְלֹא חַיּוּת וְשִׂמְחָה, שֶׁזֶּה עִקַּר פְּנִימִיּוּת הַמִּצְווֹת, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הֵם יִגְבְּרוּ עַל יִשְׂרָאֵל וִינַצְּחוּ אוֹתָם וְיִשְׁלְטוּ עֲלֵיהֶם.

לַהֲפֹךְ אֶת הַהוֹד - לְדָוָה

וְכֵן כָּתַב הָאֲרִיזַ"ל (פע"ח חנוכה פ"ד), שֶׁעִקַּר פְּגָמָם שֶׁל הַיְּוָנִים הָיָה בְּכָךְ שֶׁפָּגְמוּ בִּסְפִירַת הַהוֹד, וְהִיא נֶהֶפְכָה לְדָוָה, בִּבְחִינַת (איכה א יג) "כָּל הַיּוֹם דָּוָה" וַעֲצוּבָה, שֶׁזֶּה פְּגַם הָעַצְבוּת, וְכָל מְגַמָּתָם שֶׁל הַיְּוָנִים הָיְתָה לְהַעֲצִיב אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְהַעֲכִיר אֶת רוּחָם וְעַל יְדֵי כָּךְ לִפְגֹּם בִּסְפִירַת הַהוֹד, וְהַחַשְׁמוֹנָאִים תִּקְּנוּ זֹאת עַל יְדֵי חֲבִיבוּתָם וְשִׂמְחָתָם בַּמִּצְווֹת וְעַל יְדֵי הַהוֹדָאָה לַה', שֶׁהֵן תִּקּוּן סְפִירַת הַהוֹד.

מִלְחֶמֶת הָאוֹר מוּל הַחֹשֶׁךְ

וְהַטַּעַם לְמִלְחַמְתָּם הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַיְּוָנִים בְּכֹחַ שִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיְתָה, מִפְּנֵי שֶׁרָאוּ הַיְּוָנִים כֵּיצַד כָּל שִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִנָּהּ תָּמִיד רַק בְּעִנְיְנֵי הָרוּחַ וּמִתַּעֲנוּגִים רוּחָנִיִּים אֲמִתִּיִּים, וְזֹאת לְעֻמַּת הַיְּוָנִים אֲשֶׁר כָּל שִׂמְחָתָם הִיא רַק מִדִּמְיוֹן תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וּמֵהַבְלֵי הַחֹמֶר הֶעָכוּר וְהַגּוּף הַנָּגוּף, וְלָכֵן שִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֶרְאֲתָה לְעֵין כֹּל אֶת שִׁלְטוֹן הַנְּשָׁמָה עַל הַגּוּף, וְאֶת שִׁלְטוֹן הָרוּחַ עַל הַחֹמֶר.

וּמִשּׁוּם כָּךְ שִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיְתָה לִצְנִינִים בְּעֵינֵי הַיְּוָנִים, כִּי הִיא אֲשֶׁר הֶרְאֲתָה אֶת גֹּדֶל שִׁפְלוּתָם וְעָצְמַת דַּלּוּתָם וְעֹמֶק פְּחִיתוּתָם שֶׁל כָּל תַּרְבּוּת יָוָן, אֲשֶׁר הֶעֱצִימוּ אֶת תַּרְבּוּת הַגּוּף וּבְכָךְ דִּמּוּ עַצְמָם לִהְיוֹת אוֹר לְכָל הַגּוֹיִים, וְשִׂמְחָתָם הָאֲמִתִּית וְהָרוּחָנִית שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הֶרְאֲתָה עַל כָּל מַהוּתָם שֶׁל הַיְּוָנִים אֲשֶׁר הִנָּהּ רַק כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם לִפְנֵי כָּל אֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְשׁוֹמֵר אֶת כָּל מִצְווֹתֶיהָ וְשָׂמֵחַ בָּהֶם שִׂמְחָה עֲצוּמָה אֲשֶׁר הִנָּהּ שִׂמְחָה רוּחָנִית טְהוֹרָה וַאֲמִתִּית, וְלָכֵן שִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִיא אֲשֶׁר הִכְנִיעָה אֶת כָּל כֹּחָם שֶׁל הַיְּוָנִים.

חַיַּי מָרְרוּ בְּקֹשִׁי - בְּיָגוֹן כֹּחִי כִלָּה

וְעַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים, הַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁכֹּחָהּ שֶׁל הַשִּׂמְחָה גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד לְבַטֵּל אֶת כָּל כֹּחָהּ שֶׁל הַקְּלִפָּה וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה, אֲשֶׁר כָּל יְנִיקָתָן הוּא רַק מֵהָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה, וְלָכֵן יָדְעוּ הַיְּוָנִים שֶׁשִּׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִיא אֲשֶׁר מַשְׁפִּילָה וּמַכְנִיעָה אֶת כָּל כֹּחָהּ שֶׁל מַלְכוּת יָוָן, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל רְצוֹנָם וּמְזִמָּתָם שֶׁל הַיְּוָנִים בַּתְּחִלָּה הָיוּ לְבַטֵּל כָּל דָּבָר אֲשֶׁר מַשְׁפִּיעַ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הֵם יְבַטְּלוּ אֶת כֹּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְיוּכְלוּ לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם. 

מַדּוּעַ צִוּוּ הַיְּוָנִים לִכְתֹּב דַּוְקָא עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר

וּבֵאֵר הַמַּהֲרַ"ל (נר מצוה ח"א), שֶׁזֶּה הַטַּעַם שֶׁאָמְרוּ הַיְּוָנִים לְעַם יִשְׂרָאֵל "כִּתְבוּ לָכֶם עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל", וְהַטַּעַם שֶׁרָצוּ הַיְּוָנִים שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִכְתְּבוּ זֹאת דַּוְקָא עַל קַרְנָיו שֶׁל הַשּׁוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהַשּׁוֹר מְרַמֵּז עַל חֵטְא הָעֵגֶל אֲשֶׁר הָיָה שׁוֹר, וּבְכָךְ רָצוּ הַיְּוָנִים לְהַזְכִּיר לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת חֵטְא הָעֵגֶל, וְכָל רְצוֹנָם בְּכָךְ הָיָה לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁהֵם חוֹטְאִים, וְכָל מַהוּתָם הַפְּנִימִית הִיא הַחֵטְא, וְזֹאת בִּכְדֵי לְהַפִּילָם עַל יְדֵי כָּךְ לְיֵאוּשׁ וְעַצְבוּת וּלְמָרָה שְׁחוֹרָה וּבְכָךְ לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם.

וּמוּבָא עוֹד, שֶׁבְּכָךְ רָצוּ הַיְּוָנִים לְהַזְכִּיר לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת חֵטְא מְכִירַת יוֹסֵף, הַנִּמְשָׁל לְשׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג יז): "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ", וְזֹאת בִּכְדֵי לְעוֹרֵר אֶת חֵטְא מְכִירַת יוֹסֵף, וּרְצוֹנָם בְּכָךְ הָיָה בִּכְדֵי לְהַעֲכִיר אֶת רוּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְלִפְגֹּעַ בְּשִׂמְחָתָם.

הַיְּוָנִים בִּטְּלוּ אֶת עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה וְהַבִּכּוּרִים הַמְּבִיאִים שִׂמְחָה

וְכֵן כָּתַב הַמַּהַרְשָׁ"א (תענית כח), שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַיְּוָנִים רָצוּ לְבַטֵּל וּלְהַשְׁבִּית אֶת שִׂמְחָתָם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, לָכֵן גָּזְרוּ הַיְּוָנִים בַּתְּחִלָּה שְׁתֵּי גְּזֵרוֹת עַל עַם יִשְׂרָאֵל. הָרִאשׁוֹנָה - שֶׁלֹּא יָבִיאוּ יִשְׂרָאֵל עֵצִים לַמַּעֲרָכָה לִירוּשָׁלַיִם, לַעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְהַשְּׁנִיָּה - שֶׁלֹּא לְהָבִיא בִּכּוּרִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁאֶת שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ קִיְּמוּ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹךְ שִׂמְחָה מְיֻחֶדֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (תענית כח) שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְבִיאִים בּוֹ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, הָיוּ עוֹשִׂים אוֹתוֹ יוֹם טוֹב, וְהִקְרִיבוּ בּוֹ קָרְבָּנוֹת רַבִּים מֵרֹב שִׂמְחָתָם בְּמִצְוָה גְּדוֹלָה זוֹ.

 וְכֵן אֶת מִצְוַת בִּכּוּרִים הָיוּ עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ביכורים פ"ג), שֶׁהָיוּ מְצַפִּים בְּזָהָב אֶת קַרְנֵי הַשּׁוֹר אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן הָיוּ שָׂמִים אֶת הַבִּכּוּרִים, וּמְעַטְּרִים אֶת רֹאשׁוֹ בִּכְעֵין עֲטָרָה מֵעֲצֵי זַיִת, וְהָיוּ שָׁרִים וּמְגִנִּים בַּחֲלִילִים עַד כְּנִיסָתָם לִירוּשָׁלַיִם עִם הַבִּכּוּרִים, וּבִכְנִיסָתָם לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאִים כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם לִכְבוֹדָם, וְהָיוּ שְׂמֵחִים עִמָּהֶם בְּמִצְוַת הַבִּכּוּרִים בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. 

וְלָכֵן רָצוּ הַיְּוָנִים לְבַטֵּל דַּוְקָא אֶת שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ, וְזֹאת כְּדֵי לְבַטֵּל מֵעַם יִשְׂרָאֵל אֶת שִׂמְחָתָם הַגְּדוֹלָה. עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַמַּהַרְשָׁ"א.

הַיְּוָנִים רָצוּ לְבַטֵּל אֶת עֲבוֹדַת הַמְּנוֹרָה שֶׁשִּׂמְּחָה אֶת יִשְׂרָאֵל 

וְהִנֵּה כָּתְבוּ חֲזַ"ל (אוצר המדרשים אייזנשטין חנוכה, ד"ה מעשה חנוכה), שֶׁהַיְּוָנִים רָצוּ לְטַמֵּא אֶת הַשְּׁמָנִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְזֹאת כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת מִצְוַת הַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. 

וְהַטַּעַם שֶׁכֹּה רָצוּ הַיְּוָנִים לְבַטֵּל אֶת עֲבוֹדַת הַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הִיא מִפְּנֵי שֶׁבְּהַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה רָאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֶת חֲבִיבוּתָם הַגְּדוֹלָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּכָךְ שֶׁהַנֵּר הַמַּעֲרָבִי הָיָה דּוֹלֵק בִּקְבִיעוּת וְלֹא הָיָה כָּבֶה לְעוֹלָם, וְעַל יָדוֹ יָדְעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת כא), וְזֶה הָיָה שִׂמְחָתָם הַגְּדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

וְהִנֵּה הַיְּוָנִים רָצוּ לְבַטֵּל אֶת שִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ כֹּה רָצוּ הַיְּוָנִים לְבַטֵּל אֶת עֲבוֹדַת הַמְּנוֹרָה אֲשֶׁר הֶרְאֲתָה לְיִשְׂרָאֵל אֶת חֲבִיבוּתָם הַגְּדוֹלָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

בִּטְּלוּ אֶת עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא מְקוֹר הַשִּׂמְחָה

וְכֵן כָּתַב מוֹהַרְנַ"ת זיע"א (הלכות הודאה ו), שֶׁעִקַּר מִלְחַמְתָּם שֶׁל הַיְּוָנִים הָיְתָה בְּשִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ רָצוּ הַיְּוָנִים בַּתְּחִלָּה לְבַטֵּל מִיִּשְׂרָאֵל אֶת עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֲשֶׁר נִקְרָא "מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ" (תהילים מח ג), וְהוּא הָיָה מְקוֹר שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ירושלמי) שֶׁמִּי שֶׁנִּכְנָס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ עָצוּב - יוֹצֵא שָׂמֵחַ, וְכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל (תענית פ"ד מ"ח): "בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" - זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. 

כְּמוֹ כֵן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מַדְלִיקִים אֶת הַמְּנוֹרָה, וְכֵן הָיוּ מַקְטִירִים בּוֹ בְּכָל יוֹם אֶת הַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר שְׁנֵיהֶם מְשַׂמְּחִים אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם הָיְתָה נִמְשֶׁכֶת הַשִּׂמְחָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כז ט) "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב", וְכַמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויקרא דף יא עא), עַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים. 

וּמוּבָא בַּסְּפָרִים, שֶׁלָּכֵן מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת (תהילים ל, א), רָאשֵׁי תֵּבוֹת שִׂמְחָה, כִּי כָּל מִלְחַמְתָּם שֶׁל הַיְּוָנִים הָיְתָה בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.

בִּטְּלוּ אֶת שְׁלֹשׁת הַמִּצְווֹת הַמְּבִיאוֹת שִׂמְחָה לְעַם יִשְׂרָאֵל

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁהַיְּוָנִים רָצוּ לְבַטֵּל מִיִּשְׂרָאֵל אֶת דַּוְקָא שְׁלֹשׁת הַמִּצְווֹת - שַׁבָּת, חֹדֶשׁ, וּמִילָה, אֲשֶׁר הֵן מְסַמְּלוֹת יוֹתֵר מִכֹּל אֶת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת כְּדֵי לְהַשְׁבִּית חַס וְשָׁלוֹם אֶת שִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. 

וְכָתַב בַּעַל הַ"דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל" זיע"א, שֶׁלָּכֵן שַׁבָּת חֹדֶשׁ מִילָה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שָׂמֵחַ, כִּי עִקַּר מְגַמָּתָם הָיְתָה לְהִלָּחֵם בַּשִּׂמְחָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.

שַׁבַּת קֹדֶשׁ – הוּא יוֹם שִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (ספרי בהעלותך): "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם" – אֵלּוּ הַשַּׁבָּתוֹת, וְכֵן נֶאֱמַר בִּתְפִלּוֹת הַשַּׁבָּת: "יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת", וּבוֹ יֶשְׁנָם מַלְאָכִים מְיֻחָדִים הַמְמֻנִּים לְשַׂמֵּחַ אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פ' ויקהל).

קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ – הַיְּוָנִים רָצוּ לְבַטֵּל אֶת מִצְוַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הָיוּ קוֹבְעִים יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל זְמַנֵּי הַמּוֹעֲדִים וְהַיָּמִים טוֹבִים, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁהַחַגִּים הֵם יְמֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּבָהֶם מְצֻוִּים יִשְׂרָאֵל לִשְׂמֹחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", וְהֵם מְקוֹר וְשֹׁרֶשׁ הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ.

כִּי בְּכָל הַחַגִּים יוֹרֶדֶת שִׂמְחָה מִמָּרוֹם לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל, וּמֵהֶם נִמְשֶׁכֶת הַשִּׂמְחָה לְעַם יִשְׂרָאֵל לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וְלָכֵן רָצוּ הַיְּוָנִים לְבַטֵּל מִיִּשְׂרָאֵל אֶת הַחַגִּים וְהַמּוֹעֲדִים, וְזֹאת כְּדֵי לְבַטֵּל וּלְהַשְׁבִּית אֶת הַשִּׂמְחָה מֵעַם יִשְׂרָאֵל.

בְּרִית מִילָה – אַחַת הַמִּצְווֹת הַחֲבִיבוּת בְּיוֹתֵר עַל עַם יִשְׂרָאֵל הִיא מִצְוַת בְּרִית מִילָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁמִּצְוַת מִילָה הִיא מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וַעֲדַיִן הֵם מְקַיְּמִים אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (מגילה טז): "וְשָׂשֹׂן" - זוֹ מִילָה.

כְּמוֹ כֵן מִצְוָה זוֹ מַמְשִׁיכָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל כָּל הַמִּשְׁתַּתְּפִים בָּהּ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁמִּתְפַּלֵּל הַמּוֹהֵל אוֹ הַסַּנְדָּק אוֹ אֲבִי הַבֵּן, אֵין אוֹמְרִים כָּל הַמִּתְפַּלְלִים תַּחֲנוּן, לְגֹדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ בְּמִצְוָה זוֹ.

וְעַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים, עַל יְדֵי מִצְוַת מִילָה מִתְגַּלֵּית הַשִּׂמְחָה שֶׁל הָאָדָם, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת בְּרִית מִילָה, אֲשֶׁר בָּהּ מְסִירִים אֶת הָעָרְלָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת, סָרָה מִלִּבּוֹ שֶׁל הָאָדָם הָעָרְלָה הָרוּחָנִית, שֶׁהִיא "עָרְלַת הַלֵּב", אֲשֶׁר מִמֶּנָּה נִמְשֶׁכֶת מִדַּת הָעַצְבוּת לָאָדָם בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְלָכֵן עַל יְדֵי מִצְוַת בְּרִית מִילָה נִמְשֶׁכֶת שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הָאָדָם בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ רָצוּ הַיְּוָנִים לְבַטֵּל אֶת מִצְוַת בְּרִית מִילָה, וְזֹאת כְּדֵי לְבַטֵּל מֵעַם יִשְׂרָאֵל אֶת שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר כָּל שִׂמְחָתָם. 

בִּטְּלו אֶת שְׁלֹשׁת הַמִּצְווֹת הַמְסַמְּלוֹת אֶת גְּדֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ כֵן, בְּשָׁלֹשׁ מִצְווֹת אֵלּוּ מִתְגַּלֵּית מַעֲלָתָם וְתִפְאַרְתָּם וּגְדֻלָּתָם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָאֻמּוֹת, בְּכָךְ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל שְׂמֵחִים אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר לֹא הוֹלֵךְ לָהֶם כִּרְצוֹנָם, וְזֹאת בְּיָדְעָם שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא רַק לְטוֹבָה, וּבְכָךְ קִנְּאוּ הַיְּוָנִים בְּעַם יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכֹּל.

בְּשַׁבָּת מִתְגַּלֵּית מַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל 

שַׁבַּת קֹדֶשׁ – בְּשַׁבָּת, עַל פִּי הַמַּזָּלוֹת שׁוֹלֵט כּוֹכָב שַׁבְּתַאי, אֲשֶׁר הוּא מַפִּיל אֶת יוֹשְׁבֵי הָעוֹלָם בְּיוֹם זֶה לְעַצְבוּת, וְאַף עַל פִּי כֵן יִשְׂרָאֵל אֵין נוֹפְלִים לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַם יִשְׂרָאֵל הִנּוֹ מֵעַל לַמַּזָּל, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל מַרְבִּים בּוֹ בִּסְעוּדוֹת וּשְׂמֵחִים בּוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

 וְלָכֵן בְּשַׁבָּת מִתְגַּלֵּית מַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (שהש"ר א ה), עַל הַפָּסוּק (שיר השירים א ה) "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה": "שְׁחוֹרָה אֲנִי" - בִּימוֹת הַחֹל, "וְנָאוָה" - בְּשַׁבָּת. כִּי בְּשַׁבָּת מִתְגַּלֶּה שֶׁרַק בִּשְׁבִיל עַם יִשְׂרָאֵל נִבְרָא כָּל הָעוֹלָם, וְלָכֵן הַיְּהוּדִי הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר חַיָּב לִשְׁמֹר שַׁבָּת, וְאִלּוּ הַגּוֹי אֲפִלּוּ שֶׁלִּכְאוֹרָה יִהְיֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אִם יִשְׁמֹר שַׁבָּת הוּא יִהְיֶה חַיָּב מִיתָה.

הַיְּהוּדִי הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר מָל אֶת בְּנוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

בְּרִית מִילָה – הִנֵּה מִצְוַת בְּרִית מִילָה הִנָּהּ כְּמוֹ נִתּוּחַ לְלֹא הַרְדָּמָה, אֲשֶׁר עוֹרְכִים לְפָעוֹט זָעִיר וְקָטָן בֶּן שְׁבוּעַ יָמִים בִּלְבַד, וְאַף עַל פִּי כֵן אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַיְּהוּדִי הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר מָל אֶת בְּנוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְאַף עוֹרֵךְ סְעוּדָה לְכָל חֲבֵרָיו וּקְרוֹבָיו, לְגֹדֶל שִׂמְחָתוֹ בְּמִצְוָה יְקָרָה זוֹ. כִּי יוֹדְעִים יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁכּוֹאֵב מְעַט לַתִּינוֹק וְהוּא בּוֹכֶה קְצָת, אֲבָל זֶה רַק לְטוֹבָתוֹ, וְעוֹשִׂים סְעוּדָה גְּדוֹלָה וּשְׂמֵחִים בָּהּ. 

עַל פִּי דַּעְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִקְבָּע כָל מַה שֶּׁיִּקְרֶה בַּמָּרוֹם

קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ - בְּמִצְוָה זוֹ מִתְגַּלֵּית מַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכֹּל, כִּי עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ יִשְׂרָאֵל קוֹבְעִים אֶת כָּל הַמּוֹעֲדִים, וּבְכָךְ רוֹאִים כֻּלָּם שֶׁעַל פִּי דַּעְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִקְבָּע מָתַי יִהְיוּ הַחַגִּים וְהַמּוֹעֲדִים וְכָל מַה שֶּׁיִּקְרֶה בַּמָּרוֹם, כְּמוֹ כֵן בָּהֶם מִתְגַּלֵּית מַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי בְּכָל יָמִים אֵלּוּ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עֲצוּמִים וְנוֹרָאִים לְעַם יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר הָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה.

בְּמוֹעֲדֵי יִשְׂרָאֵל מִתְגַּלֵּית חִבָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַמָּקוֹם

וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּמוֹעֲדֵי יִשְׂרָאֵל מִתְגַּלֵּית חִבָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם בְּכָל קוֹרוֹתֵיהֶם וּבְכָל יְמֵי חַיֵּיהֶם הָיָה רַק לְטוֹבָתָם.

הָחֵל בְּחַג הַפֶּסַח, אֲשֶׁר בּוֹ מִתְגַּלֶּה שֶׁכָּל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל הִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּגָלוּת מִצְרַיִם, הָיָה רַק לְזַכְּכָם כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְכֵן חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא זֵכֶר לְעַנְנֵי כָּבוֹד, אֲשֶׁר בּוֹ רָאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲפִלּוּ לְאַחַר חֵטְא הָעֵגֶל אֲשֶׁר חָשְׁבוּ שֶׁהֵם נְזוּפִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בִּגְלַל חֶטְאָם, וּבְכָל זֹאת נָתַן לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׁיְּלַוּוּ אוֹתָם בְּכָל דַּרְכֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, יִשְּׁרוּ לָהֶם אֶת כָּל הַסְּלָעִים וִיגַהֲצוּ לָהֶם אֶת בִּגְדֵיהֶם וְיַסְתִּירוּ אוֹתָם מִכָּל אוֹיְבֵיהֶם, וּבְכָךְ הֶרְאָה לָהֶם אֶת חִבָּתָם לְפָנָיו בְּכָל מַצָּב וּבְכָל מָקוֹם.

וְלָכֵן הַיְּוָנִים רָצוּ לְבַטֵּל אֶת כָּל הַחַגִּים וּמוֹעֲדֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בָּהֶם מִתְגַּלֵּית מַעֲלָתָם וְתִפְאַרְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

עַם יִשְׂרָאֵל מְשׁוּלִים לַלְּבָנָה הַמְּאִירָה בַּחֹשֶׁךְ

כְּמוֹ כֵן מִצְוַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל פִּי הַלְּבָנָה, מְלַמֶּדֶת עַל מַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַמְּשׁוּלִים לַלְּבָנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהַטַּעַם שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל מְשׁוּלִים לַלְּבָנָה הוּא, מִפְּנֵי שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל מְאִירִים דַּוְקָא בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וּגְדֻלָּתָם נִכֶּרֶת דַּוְקָא בִּשְׁעַת צָרָה, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, כְּמוֹ הַלְּבָנָה שֶׁאוֹרָהּ הַגָּדוֹל נִכָּר דַּוְקָא בַּלַּיְלָה, כִּי יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֵת צָרָתָם הַכֹּל הוּא רַק לְטוֹבָתָם, וְלָכֵן הֵם שְׂמֵחִים בְּכָל מַצָּב. 

כְּמוֹ כֵן בַּלְּבָנָה רוֹאִים שֶׁדַּוְקָא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר הַלְּבָנָה נִמְצֵאת בְּתַכְלִית הַמִּעוּט - כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה בְּיוֹתֵר, מַתְחִיל הָאוֹר שֶׁל הַלְּבָנָה לְהַפְצִיעַ וּלְהָאִיר, וְכָךְ גַּם יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִים שֶׁדַּוְקָא מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ מִתְגַּלֶּה הָאוֹר הַגָּדוֹל, וּמִתּוֹךְ הַצָּרָה שֶׁהֵם שְׁרוּיִים בָּהּ הֵם זוֹכִים לְהִוָּשַׁע, וְלָכֵן הֵם שְׁרוּיִים תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. 

כְּמוֹ כֵן רָצוּ הַיְּוָנִים לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתְךָ, וּלְבַטֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִתַּלְמוּד תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁעֵסֶק הַתּוֹרָה הוּא הַמְשַׂמֵּחַ בְּיוֹתֵר אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכֹּל, כִּי "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב".

 - - - התמלול לא מוגה! - -  - 

נציבי יום לעילוי נשמת אמנון בן שלמה מדעי מנוחתו עדן ציב יום 77 בזכות שערי תשובה זרע קודש בר קיימה לגאולה בת אביגיל חיה תומים מהרה עוד שנה אמן מרינה מלכה פריב בת צרה תזכה לבריאות שלמה ואתנה פרנסה בשפע ותשובה שלמה אמן אמן נעמה חן בת איריס בריאות הנפש והגוף שבדיקות דם תקין יצאו אנמייה חר חורת ייעלמו שלום בית ונחת מהילדים אמן אמן

על הניסים ועל הנפלאות - חנוכה - עיקר מלחמת יוון היתה בשמחתם של ישראל

כך כתבו גדולי הדורות בכל זממם מגמתם להכניס עצבות רוח בעם ישראל וזה רמוז בדברי חכמים זכרונם ברכה במדרש על הפסוק וחושך על פני תהום חושך זו מלכות יוון וכן דרשו במדרש על הפסוק והנה אמה חשכה גדולה נופלת עליו זו מלכות יוון ש שיכה את עיניהם של ישראל והאור מסמל את השמחה החושך מסמל את העצבות באנו חושך נגרש בידינו אור ואש זאת אומרת זה מה שהם רצו להחשיך שלא ישאירו עבדו עבדו עבדו מבואר בליקוי מוהרן בכל גזרתיים על עם ישראל פילם לעצבות ליאוש ומרה שחורה מפני שיידעו היונים שכוחם הגדול של ישראל נובע משמחת הגדולה בתורה ובמצוות לכן כל מגמתם של היונים להילחם בשמחה של ישראל אפילו כאשר יקיימו ישראל את כל המצוות ויעסקו בתורה שיהיה ללא חיות ללא שמחה והרי זה העיקר כל הזמן אנחנו מכוונים במצוות לעשות אותם בשמחה כדי שעל ידי כך הם יוכלו לגבור על ישראל ולנצל אותם כתב הארי זכרונו לחיי העולם הבא עיקר הפגם של היונים שפגמו בספירת ההוד והיא נהפכה לדו מהוד לדו בבחינת כל היום דוה ועצובה שזה פגם העצבות וזו הייתם מגמתם לפגום בספיר ההוד והחשמונאים תיקנו זאת על ידי החביבות והשמחה במצוות בהודעה לשם שזה תיקון ספירת ההוד מה הטעם למלחמה של היונים בכוח השמחה של ישראל הם ראו איך הם מתענגים בתענוגים רוחניים לעומת היונים שכל שמחתם היייתה רק מדמיון של תאוות עולם הזה ומבלי החומר העכור והגוף הנ הגוף לכן שמחתם של ישראל הראתה לעין קול את שלטון הנשמה על הגוף ואת שלטון הרוח על החומר משום כך השמחה זו הייתה לצנינים בעיני היונים כי הראתה את גודל שפלות בעוצמת דלום בעומק פחיתות של כל תרבות יוון אם אין להם את כל הספורט ואיין להם את הכדור עגל ואין להם את הכדורסל ואם אין להם את השחיה ואיין להם את כל את כל את כל מה שעושים הבעלי חיים קפיצה משולשת של קנגרו יה של דגים קשקושים אין להם איך הם מחכים לאולימפיאדה בלי זה מחכים מתי יהיה תחרות ומתי בלי זה אין להם חיות מה הם יעשו ישתו אלכוהול ישתכרו ואחר כך תרימו את הכליות שלהם ל הם לא יכלו לסבול את השמחה זו שמחה אמיתית שאינה תלוייה בחומר לכן הם העצימו את תרבות הגוף ודימו את עצמם כאור לגויים הם אומרים שספורט זה עושה אחדות בעולם מחבר את כל העולם והכל והכל והכל והשמחה האמיתית רוחנית הראתה להם שהם כמו כוף בפני בני אדם כל אחד מעם ישראל שעוסק בתורה ושומר מצוות שמח שמחה עצומה צריכים היו לראות איך נכנסתי היום לתפילה והחברה שלומדים בכניסתה איזה אור על הפנים ו לימוד רואים ישר חיוכים וזה ובסוף מה הכניע אותם את היוונים שמחתם של היהודים אפילו שמחו למות על קידוש השם על פי סוד הדברים הטעם לכך ומפני שכוחה של השמחה גדול ועצום לבטל את כוח הקליפה ומלכות הרשעה כל היניקה שלהם זה מהעצבות והמרה השחורה ואסר ממנו יגון והנחה זה הסמ והל י יגון והנחה לכן ידעו היוונים ששמחת ישראל משפילה ומכניעה אותם לכן מזימתם היייתה בתחילה לבטל כל דבר שמשפיע שמחה לישראל ובזה יבטלו את כוחם ושלטו עליהם מבאר המהרל הקדוש שזה הטעם שאמרו היוונים לעם ישראל כתבו לכם על קרן השור שאיין לכם חלק באלוהי ישראל למה על קרן השור שזה מרמז את חטא העגל שהיה שור ורצו היוונים להזכיר לעם ישראל כל הזמן את העגל ולהראות להם שהם חוטאים והמהות שלהם היא חטא להפיל אותם ליאוש ועצבות ולמראה שחורה ועל ידי זה לשלוט עליהם ורצו להזכיר להם גם את חטא מכירת יוסף שהוא נמשל לשור שנאמר בכור שורו הדר לו ולעורר את חטא מכירת יוסף בזה יכירו את רוחם של ישראל ויפגעו בשמחתם כתב המרשה בתענית כח כיוון שהיוונים רצו לבטל ולהשבית את השמחה מישראל גזרו שתי גזרות על עם ישראל ראשונה שלא יביאו עצים למערכה לירושלים לעבודות בית המקדש שנייה לא להביא ביקורים לבית המקדש כי שתי מצוות אלה קיימו מתוך שמחה מיוחדת הגמרא בתענית כח אותו יום שהיו ישראל מביאים בו עצים למערכה היו עושים אותו יום טוב והקריבו בו קורבנות רבים מרוב שמחתם במצווה גדולה זו ומצוות הביכורים עשו אותה בשמחה גדולה מאוד היו מצפים בזהב את קרני השור ושמים עליהם את הביכורים ומעטרים את ראשו בכעין עתרה מעצה זית שרים ומנגנים בחלילים עד הכניסה לירושלים עם הביכורים ובכניסה יוצאים כל תושבי ירושלים כולל בעלי מלאכה והיו שמחים עמהם במצוות הביקור בשמחה גדולה לכן רצו היוונים קודם כל לבטל להם את שתי מצוות השמחה הגדולות האלה כך אומר המרשה כתבו חכמים זכרונם לברכה שהיוונים רצו לטמ את השמנים בבית המקדש כדי לבטל את הדלקת המנורה בבית המקדש מה הטעם שרצו בזה כל כך כי בהדלקת המנורה עם ישראל ראו את החביבות הגדולה שיש להם לפני השם יתברך בכך שהנר המערבי היה דולק בקביעות ולא היה כווה לעולם ועל ידו ידעו שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בישראל זו הייתה שמחה גדולה מאוד של ישראל והיוונים רצו לבטל זאת ולכן גזרו עליהם כתב רבי נתן בלקות תודב שעיקר מלחמתם של היוונים הייתה בשמחה של ישראל ולכן רצו לבטל את עבודת בית המקדש הנקרא מסוס כל הארץ שם מקור שמחתן של ישראל כמו שאומרת הגמרא ירושלמי מי שנכנס לבית המקדש עצוב יוצא שמח וכן כתבו בתענית ביום שמחת ליבו זה בניין בית המקדש שם היו מדליקים את המנורה ו מקטירים את הקטורת ושניהם משמחים את ישראל ונמשכת השמחה לכל עם ישראל ככתוב במשלי שמן וקטורת ישמה ח לב ומבואר בזוהר הקדוש על פי סודם של דברים מובא בספרים שלכן מזמור שיר חנוכת הבית ראשי תיבות שמחה כי כל מלחמתם של היוונים הייתה במידת השמחה של עם ישראל זה הטעם שהיוונים רצו לבטל שלוש מצוות שבת חודש ומילה שהם מסמלות שמחה גדולה וחדוה להשבית את שמחתם כתב בעל הדברי שמואל זכר צדיק קדוש ברכה שבת חודש מילה ראשי תיבות שמח כעיקר המגמה להלחם בשמחה שבת קודש היא שמחתם של ישראל ככתוב בספרי בעלותך וביום שמחתכם אלו השבתות וגם בתפילות של שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת ובו ישנם מלאכים מיוחדים הממונים לשמח כל אחד מעם ישראל כמו שכתב הזוהר הקדוש פרשת ויקל קידוש החודש היוונים רצו לבטל את מצוות קידוש החודש כי על ידו קובעים ישראל את כל זמני המועדים ואת הימים הטובים ואלה הימים של שמחה של ישראל ומצווים לשמוח שנאמר ושמחת בחגך וזה מקור השמחה לכל השנה כולה בחגים יורדת שמחה ממרום נמשכת שמחה לעם ישראל לכל השנה כולה ורצו היוונים לבטל מישראל את החגים והמועדים להשבית שמחה מישראל וברית מילה אחת המצוות החביבות ביותר על עם ישראל מצוות מילה קיבלו עם ישראל עליהם בשמחה גדולה ועדיין מקיימים אותה בשמחה גדולה והגמרא במגילה טוז אומרת וששון זו מילה והיא מושכת שמחה לכל המשתתפים עד שאפילו במקום שמתפלל מוהל סנדק אוהבי הבן לא אומרים תחנון לגודל השמחה והיום טוב שיש להם שזה משפיע על כל הקהל כולו לא אומרים תחנון על פי סוד הדברים מצוות המילה מגלה את השמחה של האדם מסיירים את העורלה שהיא מסמלת את כל הקליפות וזה מסיר מהאדם את העורלה הרוחנית עורלת הלב שממנה יש עצבות לאדם במשך ימי חייו לכן על ידי מצוות ברית מילה נמשכת שמחה גדולה על האדם במשך ימי חייו זאת רצו היונים לבטל לבטל את שורש שמחתם כמו כן בשלוש מצוות אלו מתלת מעלתם פרתם גדולתם של עם ישראל על כל האומות כי עם ישראל שמחים אפילו כאשר לא הולך להם כרצונם יודעם שכל מה שעבד קודש בריך הוא עביד לתו ובזה קינאו היוונים בשבת קודש על פי המזלות שולט כוכב שבטי שהוא מפיל את יושבי העולם הזה לעצבות ואף על פי כן ביום הזה אין ישראל נופלים לעצבות ומרה שחורה חס ושלום כי ישראל מעל המזל ומרבים בו בסעודות ושמחים בו בשמחה גדולה נכון יבור ולכן בשבת מתגל מעלתם של ישראל בכל העולמות כולם והשם יתברך מתפאר בהם כמו שדרשו חכמים על הפסוק בשיר השירים שחורה אני ונובה שחור ני בימות החול ונה בשבת כי בשבת מתגלה שרק בשביל עם ישראל נברא העולם ול לכן היהודי הרחוק ביותר חייב לשמור שבת והגוי הטוב ביותר אסור לו לשמור שבת ואם הוא ישמור שבת הוא חייב מיתה ברית מילה מצוות הברית ניתוח ללא הרדמה עורכים ל פעות בן שמונה ימים ורואים שהיהודי הרחוק ביותר מה בשמחה גדולה ועורך סעודה לחבריו וקרוביו לגודל שמחתו במצווה היקרה הזו יודעים שכואב מעט לתינוק והוא בוכה קצת אבל לטובתו עושים סעודה גדולה ושמחים בה קידוש החודש מתגלה מעלתם של ישראל יותר מכל כי ישראל קובעים את כל המועדים רואים שלפי דעתם של ישראל נקבע מתי יהיו החגים והמועדים והם גם קובעים מה יקרה במרום בזה מתגל מעלתם של ישראל ובימים האלה עשה הקדוש ברוך הוא ניסים ונפלאות עצומים לעם ישראל אפילו כשישראל היו שרועים בשפל המדרגה משום כך במועדי ישראל מתגלה את חיבתם של ישראל לפני המקום שכל מה שהרע להם בכל ותם כל מ חייהם היה רק לטובתם חן בחג הפסח שבו מתגלה שכל השעבוד במצרים היה לזכך אותם לקבל את התורה בחג השבועות בחג הסוכות זכר לענני כבוד שראו שאפילו אחרי חטא העגל שחשבו שהם זופניק בגלל חטם בכל זאת נתן להם הקדוש ברוך הוא ענני כבוד ללוותם בדרך במדבר ישר להם את הדרכים גיהצה את הבגדים הסתיר אותם מכל האוייבים והראה להם שהוא איתם בכל מצב בכל מקום לכן היוונים רצו לבטל את החגים ומועדי ישראל שבהם גלה מעלתם תפארתם מצוות קידוש החודש שנעשית על פי הלונה מלמדת את מעלת ישראל הנמשל ללבנה השל הקדוש אומר שהטעם שעם ישראל משולים ללבנה ומפני שעם ישראל מהירים דווקא בתוך החושך כמו שהלבנה מאירה מתוך החושך ככה ישראל מאירים תוך החושך מתי גדולתם ניכרת בשעת צרה רחמנא ליצלן כמו שהלבנה אורה הגדול ניכר דווקא בלילה ישראל יודעים שאפילו בעת צרתם הכל לטובתם לכן הם שמחים בכל מצב הזכרנו בהרצאות האחרונות שאסון הגדול שהיה המחדל של הצבא והאמן והכל שהוא לא כל כך מחדל כמו שהסברנו ברמזים גרם אסון נורא אסון נורא שלא היה מזמן השואה אבל מה קרה אחרי זה נישט חמוס נישט חיזבלה וניש סוריה וזה רק הניש ים הראשונים יהיו עוד בדרך כמו כן בלבנה רואים ש דווקא בראש חודש כאשר הלבנה נמצאת בתכלית המעות קטנה ביותר מתחיל אורה להפציע ולהאיר כך גם ישראל יודעים דווקא מתוך החושך מתגלה הור הגדול ומתוך הצרה שהם שרוים בה הם זוכים למושע לכן הם שרואים תמיד בשמחה גדולה צו להשכיח את התורה היונים ולבטל את ם ישראל מתלמוד תורה כי עסק התורה משמח מאוד את היהודים כי פיקודי השם ישרים משמחי לב זאת אומרת כל מטרתם היייתה לבטל את השמחה מעם ישראל אנחנו בקטע הזה נשמח ומחר נשמח להמשיך בעזרת השם עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ביר ננ בו לפניו ביר ננ בוו לפניו לפני בואו לפניו רננה עבדו עבדו ע שמס בואו לפני לפני רננ בואו לפניו רננ בואו לפניו לפני רנ בואו לפניו רננ מחר חנוכה ישתבח הבורא עם השמחה של מחר שנלמד ניכנס לחנוכה ונראה להם ליבנים ולמתי בנים שאנחנו עם הנצח שמחים בכל מה שהקדוש ברוך הוא מנחיל לנו ומנחית עלינו הכל הכל לטובה