עין יעקב - שבת קז-קי | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת שבת, פרק שלושה ועשרים, דפים קנ עמוד ב',

קנא עמוד ב',

עוד קז'.

תנו רבנן,

מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו,

ונמלך עליה לגודרה,

ונזכר

יום שבת היום,

ונמנה אותו חסיד ולא גדרה,

אז נפרצה לו השדה,

והוא רצה מה?

הוא רצה לעשות

בשבת

הסגר טוב לשדה שלו, לסדר את הגדר,

אבל פתאום נזכר, היום יום שבת.

ביום שבת יכולים לעשות פעולה שכזאת?

לא יכולים לעשות פעולה שכזאת.

ונמנה אותו חסיד מלגודרה, יצא הרמות, תעשה.

הוא אומר, לא.

הכניע את יצרו.

ונעשה לו נס, ועלתה בו צלף,

סוג של עץ,

מובן מסכת סוכה,

על מין הצלף.

צמח לו אותו עץ הזה, וממנה הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

הקב' ברוך הוא זימן לו כזה שפע, שמה?

שמשמה עלה לו מאותו מקום שהיה לו חור.

יפה.

ק.ח.

יש פסוק בקהלת יב.

עד אשר לא יירתק חבל הכסף.

דרשו רבותינו בגמרא, זהו חוט השדרה.

ותרוץ

גולת הזהב זו אמה.

ותישבר כד המבוע זה הכרס.

ונרוץ הגלגל אל הבור זה פרש.

וכן הוא אומר במלאכי בית,

הפסוק הידוע בזוהר הקדוש,

וזריתי פרש על פניכם,

פרש חגיכם.

אמר רב הומה.

ואמר אלה אמר רב חגא, אלו בני אדם שמניחין דברי תורה ועושים כל ימיהם כחגים.

אתה רואה אותו שמח, הוא אומר, מה המצב? למה אתה שמח היום?

היום לא ראש חודש,

חודש תמוז.

תמוז, ראשי דיבות, זמן תשובה ממשמש, הוא בא.

תתכונן, עוד מעט הימים הנוראים. הוא אומר לך, לא,

היום זה יום טוב שלי. איזה יום טוב? לא יודע, היום הרווחתי בלוטו,

היום עשיתי ככה,

היום אכלתי סטק טוב.

כל מיני תאוות של העולם הזה. אז הוא עושה את הימים שלו הרגילים, שצריך לפשפש בהם במעשיו,

עושה אותם כימים טובים,

כחגים.

ובחג אתה רואה אותו פרצוף תשעה באב.

מה,

יום חג אתה רואה אותו עם החולצה ועם המכנסיים של יום חול? מה קרה?

למה אתה לא מלובש יפה?

אני עייף, אין לי כוח, אני לא עובד עכשיו.

נכון, אבל בחג צריך לשמוח.

בחג צריך ללבוש בגדי יום טוב, בגדי שבת.

צריך ליהנות יתר, אז אתה צריך לעשות סעודה.

זה חג.

עולם הפוך ראית.

בחג הוא עושה יום חול, ויום חול הוא עושה מה חג?

אמר רבי לוי, אמר רבי פאפי, אמר רבי יהושע, לאחר שלושה ימים כרסו נבקעת.

זה מה שקורה,

לא עלינו, לא עליכם, עם אדם בקבר.

אחרי שלושה ימים כבר נגמר הסיפור שם, יש כבר לחץ

גזי מהאדמה,

מהבטן, כל התולעים והכול.

הכרס מתנפחת, אחרי שלושה ימים הכל נבקע.

ונופלת לו הכרס,

הרוטב של הכרס נופל על הפנים שלו.

אחרי שזה נבקע,

ואומר לו,

טול מה שנתת בי, הכרס, כן?

אומר למי? לפה,

לפרצוף, טול מה שנתת בי. תיקח, תיקח את האוכל הזה שנתת בי.

אה, אכלת בלי הפסקה,

בלי חשבון.

לא בדקת מה אתה אוכל, העיקר לאכול.

טול מה שנתת בי, אתה יכול לקחת עכשיו.

טעניה רבי שמעון בן אלעזר אומר,

עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידיך,

ואף שלמה אמר בחוכמתו, שימו לב לפסוק הבא, קהלת יב,

וזכור את בוראיך בימי בחורותיך,

עד אשר לא יבואו ימי הרעה.

כשאדם בתור בחור,

ניתן דוגמה.

האבות של כל אחד ואחד מאיתנו אומרים, תשמור על הבריאות.

מה קרה? הילד צוחק, מה אתה מבלבל את המוח?

מה את רוצה ממני אמא יותר מדי את דואגת?

לשמור על הבריאות.

לעת זקנה צריך את הבריאות, לעת זקנה צריך כוחות.

בן אדם מה אומר?

הוא אומר, לא, תן לי עכשיו ליהנות.

אה, אני רוצה ליהנות.

בא שלמה המלך ומלמד אותנו יסוד נפלא.

וזכור את בוראיך, מתי אתה צריך לזכור את הבורא?

לא בזמן לפני שאתה הולך עכשיו להחזיר ציוד לבורא העולם,

אז אתה נזכר פתאום שיש בורא עולם,

אתה נזכר שצריך לבוא לבית הכנסת,

צריך ללמוד תורה,

אתה נזכר פתאום או שהמצב חס שלום עגום.

אין משכורת, אין עבודה,

קשיים כלכליים,

חולים במשפחה וכן הלאה, לא, לא.

אומר שלמה המלך וזכור את בוראיך, מדי אדם צריך לזכור את הבורא בימי בחורותיך?

בזמן שיש בך כוח, בזמן שאתה בחור,

בזמן שאתה יכול להשיג.

בגשמי, כך אתה צריך להשיג פי כמה וכמה בעבודת השם.

כך צריך להשיג פי כמה וכמה ברוחני.

למה? עד אשר לא יבואו ימי הרעה.

זאת אומרת, תשתדל לפני,

או דורש את הגמרא, מה זה ימי הרעה? ימי הזקנה.

ימי הזקנה.

סיפרתי לכם,

באחד מבתי העלמין בארץ,

על המצבה,

תשמרו את זה בשיעורים הקודמים של עין יעקב, לפרטי פרטים,

על המצבה הופיע שמה

פלוני אלמוני, כן, אותו שם,

סיים שלושה מסכתות, תענית, מגילה, חגיגה,

מספר רב של פעמים, לא זוכר בדיוק כמה, מספר רב של פעמים אבל.

מה הפלא?

נראה אנשים סיימו את השס

חמישים פעם, מאה פעם,

פעם אחת, זה גם משהו, סיים את השס.

ופלוני אלמוץ סיים מספר מסוים.

חקרו אחר המצבה הזאת לבדוק מה הסיפור,

מה התברר.

יהודי שומר דורה ומצוות,

כמונו.

יום אחד ניגש לעשות בדיקת עיניים שגרתית.

גיל מסוים, עושים בדיקות, אה?

הרופא אומר לו, תקשיב,

אתה לא רוצה לבשר לך בשורות טובות, אבל אתה, השם ישמור ויציל,

תוך תקופה קצרה תהיה עיוור.

מצב הסכרת חמור, פה ושם.

הוא בא הביתה,

הוא אמר, רגע, רגע, לא הבנתי, אני עכשיו,

חס ושלום, חס וחלילה, כן, הוא עכשיו יהיה עיוור, מה הוא יעשה?

איך הוא ילמד?

הוא לא זוכר שום דבר.

עכשיו הוא מסתכל, הוא זוכר, הוא קורא, ברוך השם, שתותו עיניים, תודה רבה.

אבל שהוא יהיה עיוור, מה הוא יעשה?

ולא מדובר פה בעיוור מלידה, שתגיד, ברוך השם, החושים שלו חזקים,

שברוך הוא ברא אותו מלכתחילה עם חושים בריאים וחזקים,

שהוא יכול להסתדר עם כל הכלב ומקל סיוע וכן על זה הדרך.

רובן גם שמעשירים להם את הידע, אבל הם מאוד מאוד חכמים.

להבדיל, אותו דבר גם כבדי השמיעה, החירשים,

אותו דבר, מאוד מאוד חכמים.

שברוך הוא ברא להם חושים מאוד מאוד חדים לעומת אותו חוש שנכרע להם.

אמר אותו יהודי, מה אני אעשה עכשיו?

נשאר לי לחיות עד מאה ועשרים, מה אני אעשה?

מה אני אעשה? איך אני אעביר את הזמן בהם? מה אני אעשה?

אז לשמוע, בסדר, אני שומע, אין בעיה, אבל מה אם לקרוא?

איך אני אזכור?

ישב עם עצמו וקיבל החלטה

שהוא חייב לפחות ללמוד שלוש מסכתות על בוריין.

איזה מסכתות הוא לקח? את המסכתות הקצרות.

תענית, חגיגה ומגילה.

מסכתות יחסית קצרות.

אמר, אני אלמד אותן על בוריין, ככה יהיה לי מה ללמוד, שהוא יהיה עיוור.

כשהוא היה,

הגיע העת,

ובאמת

כבדו כבר עיניו מרעות, לא יכול שום דבר.

כל מקום שהוא היה הולך, היו שומעים אותו ממלמל. לא היו מבינים מה הוא ממלמל כל הזמן.

ראו אותו בא, לדוגמה, לניחום אבלים,

כל הזמן ממלמל.

יום אחד, אחד מהרבנים שאמר, אני חייב לטעות על גנגנון, מה הסיפור שלו, לא היה מדבר עם אף אחד. יושב, לומד, לומד כל הזמן,

חוזר על השלושה מסכתות הללו.

הוא יושב לצידו, הוא שומע אותו ממלמל לו, רגע, זו גמרא מוכרת במסכת חגיגה דף זה.

ואז אחרי המאה העשרים שלו, שהוא נפטר, הוא ביקש שבמצבה ירשמו שהוא סיים את השלושה מסכתות הללו, וואו,

מספר רב של פעמים.

תראו מה אדם

שכאו חושיו, שנולד בריא הכול, יכול להשיג

ולסיים את החיים שלו באיזה צורה.

אז מלאך המוות לא רוצה שאדם יסיים את העולם הזה,

מנצח אותו.

הוא רוצה שהוא יסיים את העולם הזה בתור מפסיד שלו.

למה?

הוא ייקח את אותה נשמה ויגיד בורא העולם, הנה בבקשה, עשיתי את העבודה שלי.

הנה, הצלחתי.

הנה, בבקשה, הוכחה.

באמת הוא לא כזה.

באמת הוא לא מה שהוא מבקש. באמת הוא לא מה שהוא מתכוון.

באמת הוא לא עובד שלך.

הנה בבקשה, הנה ההוכחה.

וזה הרגע האחרון. ברגע האחרון הוא בא והוא מנסה לכפור, שהאדם יכפור.

איך אנחנו אומרים בתפילה

דרבי אמנון?

אם אדם היה טיפש וכפר, הפסיד את כל החיים שלו.

הפסיד את העולם הבא.

אבל אם ברגע אחד עשה תשובה גמורה,

קנה לו חיי העולם הבא.

אז זה בפעולה אחת, וזה לרחוק.

שהיה כל הזמן טועה.

טעיתי כזה עובד בקש עבדיך,

כי מצוותיך לא שכחתי, כך אומר דוד המלך בתהילים.

אז לכן אדם אומר שלמה המלך וסחור את בוריך בימי בחורותיך. אם אדם יזכור בתחילת דרכו, ממילא הוא לא יבוא להגיע לזמן הזה שהוא עכשיו,

מה לעשות?

איך אני אעשה?

ויצר המייאש את האדם, הוא אומר לו, מה, כבר זהו, רוב החיים שלך עברו בתינוק,

בתופת, בטעות, בשביל מה לך לתקן? עזוב, תמשיך הלאה, נו, עוד כמה רגעים, תהנה, תהנה עוד כמה רגעים שנותרו לך.

ואדם יכול להפסיד, חס ושלום.

והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ,

אלו ימות המשיח.

איך אומרים הרשעים?

תן לי את העולם הזה.

לא רוצה את העולם הבא, תן לי ליהנות.

שאין בהם לא זכות ולא חובה,

ופליגד שמואל.

דאמר שמואל, אין בין העולם הזה לימות המשיח,

אלא שיעבוד מלכויות בלבד, שנאמר בדברים טו, כי לא יחדל אביון

מקרב הארץ.

הקדוש ברוך הוא מבטיח,

תמיד חייבים להיות אביונים בקרב הארץ.

קט.

תניא רבי אלעזר הכפר אומר לעולם מבקש אדם רחמים על מידה זו,

שאם הוא לא בא, בא בנו,

ואם בא בנו, לא בא בין בנו.

בא בין בנו שנאמר דברים טו, כי בגלל הדבר הזה,

איזה מידה מדובר פה, שאדם צריך לבקש על עניות.

עניות

פוסחת על

כל מקום.

היא לא שואלת

אותך, היא יכולה לבוא למיליארדר הכי גדול,

והיא יכולה לבוא למסכן הכי קטן.

אז תמיד אדם צריך לבקש.

לבקש מהקדוש ברוך הוא שלא ינשא אותו בניסיון הזה של עוני.

שלא יהיה בו קושי של עוני.

כמובן שניסיון העושר הוא יותר גדול, אבל העוני

הוא מוציא את האדם מדעתו.

מאוד קשה הדבר הזה.

טענא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם, ואמר רבי יוסף נקטינן האיצור ומרבנן לא מי העני.

ואכא חזינן דמעני?

אם איתא דמעני אהדורי הפיתחא, לא מעדר.

ואמר רבי יחיא לביתאיו כי עד העניה כשיבוא עני,

אקדים לרפתא,

תביאי לו לחם לאכול.

כי איכי דליק דם ולבנייך אם את תדאגי לעני, הקדוש ברוך הוא ידאג, למה?

לבנים שלך.

כך הוא היה מלמד את הבת שלו כיצד לנהוג עם העניים.

מכירים את המעשה הנורא והאיום

שהיה עם מי?

עם נחום איש גמזו זה היה או רבי חנינא בן דוסא?

עם העני.

נחום איש גמזו, אני חושב.

כשעני ביקש ממנו, היה רוכב על החמור.

הוא ביקש ממנו פת לחם לאכול.

ביקש ממנו קצת לשתות. הוא אמר, רגע, רגע, אני אעצור את החמור,

אשים אמברקס,

אני ארד,

אני אפתח את השק,

עד שמשהו ירד מהחמור ופתח והביא לו, העני הזה קיבל,

השם ישמור.

דום לב אמת.

והוא נצטער צער גדול איך הגיע לידו הדבר הזה.

איך הוא נכשל.

איך הוא מיד לא קפץ ונתן לו. איך הוא לא יסתוב אחורה מיד לפתוח את השק ולתת לו.

עד כדי כך.

והוא בירך את עצמו, כן? קילל את עצמו,

שכל מה שנהיה לאותו עני יהיה בגופו.

היה לו צרעת, שיהיה לו גם צרעת.

היה קטוע ידיים ורגליים, גם קטוע בידיים ורגליים.

הכל הוא ביקש על עצמו.

עד כדי כך. והגשבורוש שמע את תפילתו.

והוא קיבל את זה.

וכל זה למה? בצער פשוט.

תארו לכם, אם אדם עושה צער גדול,

אוי ואבוי, כמה הוא עתיד לתת את הדין.

לכן הוא מזהיר אותה רבי יחיא.

מי זה רבי יחיא?

ממנו יצאה תורה בחזרה לעולם. הלך ולקח שני ילדים,

הקים את הסיפור, תרנגולים, עזים וכולי,

קלפים.

עשה מזה, לימד את זה חומש בראשית, זה שמות. ממנו הלכה והתפרסמה בחזרה התורה.

ממנו לא נשתכחה התורה.

הוא מזהיר את הבת שלו לימוד מוסר. אז לא היה ספרי מוסר.

הספר מוסר זה היה התורה הקדושה.

אלמלא ניתנה תורה,

איך אמרו רבותינו, מאיפה היינו לומדים? צניעות, מחתול.

זריזות מנמעלה.

מבחינת זה הדרך. מבעלי החיים זה הספר המוסר שלנו.

אז מצד אחד זה דבר טוב, מצד שני זה לא טוב.

השאלה מה מראים? היום התקשרה אישה, שלחה הודעה.

כבוד הרב,

יש קייטנה לילדה שלי ואני רוצה

לשלוח אותה.

אבל מראים שם נשל ג'וגרפיק, זה נקרא, כל מיני סרטי טבע כאלו.

זה טוב או לא טוב? השאלה מה מראים? אם מראים דברים טהוריים,

והכל בסדר.

אני יודע, מראים את הבריאה של הגשמחות, עולם,

הרים, גבעות, בסדר.

אבל אם יראו לה שם שהאריה טורף,

והנמר משסע את הג'ירפה,

וזה דברים שילד קטן לא צריך לראות.

אולי שיגדל יראה.

הוא צריך להבין שהווי עז כנמר,

המשנה, רבי יהודה בן תימה אומר,

אתה צריך להיות עזות דקדושה בנמר, אבל לא עזות כזאת, הוא יכול להיות שופך דמים.

תראו את הכושים,

לא אלה שפה.

אלה שפה זה צעצועים.

תראו את אלה שנמצאים במדברות, שאין להם אפילו בגדים על הגוף שלהם.

איך הם מתנפלים שם על החיות ומשסעים אותם.

מאיפה הם למדו את כל זה?

הם למדו את זה מהטבע עצמו.

אם הם מסתובבים בסביבה כזאת, זה משפיע על האדם.

אז ילד קטן או ילדה קטנה, זה לא משנה. אם הוא רואה דברים כאלו, זה משפיע עליו.

הוא יכול לגדול עם הבנה שהוא עכשיו נמר, הוא צריך לשסע את החבר שלו.

מה, זה סתם ירד ככה? הגננת הזאת עושה מעשה כזה,

וכל העולם רועש וגועש. ועכשיו עושים הפגנה חדשה.

הפגנה חדשה. הפעם זה לבנים, לא שחורים.

מה ההפגנה?

כל גן מצלמה.

אני חושב שצריך בכל גן ספר מוסר, לא מצלמה.

המצלמה תעזור.

מה בעיה לנתק את המצלמה?

ומה, יישב באמת הפקיד 24-7,

יראה מה נעשה בכל הגנים של אותו מחוז.

זה נשמע הגיוני?

אם היו מחנכים אותה שכל ילד זה אור יקרות, זה יהלום שבכתר, לא הייתה מגיעה למצב הזה.

לא ניכנס למצב אם כן תקינה, לא תקינה,

יש לה פרופיל גבוה, פרופיל נמוך,

מה המצב הרפואי שלך, אל ניכנס לזה.

לו יצויר שבאמת היא נורמלית והכול בסדר.

איך בן אדם יכול להגיע לדבר כזה?

תשובה פשוטה.

אם אין לאדם את התורה הקדושה, אם אין לאדם את ספר המוסר שמעדן אותו,

שמענג אותו, שעושה אותו, בן אדם קודם כל,

כי אמרנו דרך ארץ קדמה לתורה.

ואם אתה לא רואה תורה, איך תמצא דרך ארץ?

איך תמצא דרך ארץ?

ממילא אפשר לעשות דברים שכאלו,

וזה עוד כלום. יש יותר גרועים.

יש יותר גרועים.

ותמיד הסיפורים מתחדשים על עצה יותר גרועה.

מעשים אשר לא יעשו.

ואנשים מתפעלים, או, ותראה, מניהו, היינו עושים לה ככה, וככה,

ולא מספיק ששרפו את הבית, צריכים לעשות פה ושם. הלו, הלו,

הלו.

זה יכול להיות כל אחד ואחד שמסתובב סביבנו.

כי אין לו את מה שמעדן אותו, אין לו את מה שמחנך אותו.

אין לו את מה שמכווין אותו לדרך האמיתית.

אם יש את הדבקות בתורה הקדושה, הדבקות במוסר לא מגיעים לדברים כאלו.

איי, זה מצער.

זה מזעזע לראות כזה דבר. זה כואב.

זה כואב.

אמא צריכה להבין שהסימנים על הגוף של הילד שלה

או על הילדה שלה זה לא מזה שהם נפלו,

זה מזה שהם התעללו בהם.

מאוד קשה להשלים עם המצב הזה. ואיפה הטראומה שהילד או הילדה הללו יגדלו עם זה?

שילווה אותם כל החיים?

אז זה לא עוזר עשר שנים, עשרים שנה,

אני יודע מה, מאסר עולם. זה לא עוזר.

זה כתם שנשאר בילד לכל החיים.

קשה להאמין שפסיכולוג יכול להוציא כזה דבר.

המומחה שבמומחים.

קשה.

אנחנו רואים שבאיזה שלב בחיים זה מתפרץ.

אם במעשים אשר לא יעשו זה מתפרץ, אז כל שקן בדברים כאלו.

לכן, אדם צריך את המוסר הזה. חובה, חובה, חובה, חובה,

שאדם ישב ויעסוק במוסר כל יום.

כל יום.

לולא איזה בן אדם לא יכול להיות בן אדם.

וזה מלווה את האדם כל החיים, במקח וממכר,

בענייני היום-יום שלו, בבית שלו,

מחוץ לבית שלו.

כל דבר ודבר שאדם עושה,

חייב להיות סביב זה.

לכן, רבי יחיא מלמד את הבת שלו מוסר.

מגיע עני, דפק בדלת, הדבר הראשון, מה את עושה? רץ על הלחם להביא לו.

הוא לא צריך לבקש ממך אפילו. מייד את נותנת לו קודם כל לאכול.

מייד לתת לו לשתות.

מייד לדאוג לו. אחר כך, אם ירצה משהו, בסדר, אין שום בעיה.

אבל לדאוג לו, כי הבן אדם הזה רעב.

הבן אדם הזה בכל רגע יכול לאבד את החיים שלו.

תתאגי לו, שיהיה הכל כמו שצריך מהר.

אמרה ליה,

מילת קהליי

לאו.

אמר לאכר כתיב כי בגלל הדבר הזה.

אז זה הפסוק,

כי בגלל הדבר הזה יברכך השם אלוקיך.

רק בגלל פעולה פה טובה,

שהאדם עושה, הקדוש ברוך הוא, משרה עליו שכינה.

משרה עליו ברכה.

ותענה,

דבר רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם.

אדם עשיר,

עני.

עני, עשיר.

תענה רבן גמליאל ברבי אומר,

ונתן לך רחמים ורחמך וערבך, כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים, וכל שאינו מרחם על הבריות,

הן מרחמים עליו

מן השמיים.

ק.י.

תענה רבן שמעון בן גמליאל אומר, תינוק בן יומו חי מחללים עליו את השבת.

אמרה דורא חילל עליו שבת אחת כדי שישמור, חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.

דוד מלך ישראל מת,

אין מחללים עליו.

כיוון שמת אדם בטל מן המצוות,

ועיינו דאמר רבי יוחנן את הפסוק בתהילים פח,

במתים חופשי.

אדם מגיע לבית העלמין

ויש לו ציציות בחוץ.

צריך להכניס אותם פנימה, הוא לא עוג לרש.

המתים הללו הם עכשיו חופשיים מן המצוות.

הם מתאווים לקיים מצוות ולא יכולים.

הם מבינים את הערך של המצוות עכשיו יותר במיתתם מאשר בחייהם.

וכשאתה עושה פעולה, כשאתה עם הציציות בחוץ,

זה לא עג להם.

מה הפירוש לא עג להם? שהוא רוצה לקיים והוא לא יכול, ואתה מקיים, טוב,

כי החבר'ה צריכים לראות.

או שכולם שמים, אז גם אני אשים.

אין לך משמעות לדבר, אכפתיות לדבר.

אם אדם יש לו אכפתיות, אה,

שכרו גדול.

כיוון שמת אדם נעשה חופשי מן המצוות, ותנא רבן שמעון בן אלעזר אומר, תינוק בן יומו חי,

אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים,

שנאמר בבראשית ט' ומוראיכם וחיתיכם יהיה על פני כל הארץ אשר תדרכו בה.

כל זמן שאדם חי, אימתו מוטלת על הבריות.

כיוון שמת,

בטלה אימתו.

ואמר רב פאפה נקטינן,

אריה.

אביה תרלו נפיל, אכא חזינן ונפיל.

ההוא כדירה מברה בדאם, אמרה מברה בה אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה.

אז הקדוש ברוך הוא מטיל אימה על מה?

על האריה.

אם האריה הזה קולט את האדם שהוא כבהמה,

הוא יגבור עליו.

שמשון הגיבור משסע את פיו של מה? של האריה.

באיזה כוח הוא הצליח?

אז לנו תיארו שהוא היה גיבור והוא היה חזק.

סלח לי.

אתה יכול לשלוח איזה גיבור שנבדוק דוגמה?

אז מה נגיד, אולי הגיבור כשמשון,

אם האריה שיסע אותו? לא.

איך התנהגת מול האריה?

איך התנהגת מול הבריאה כולה?

וזה מתבטא אפילו בפעולה שאדם מתנהג כלפי בני ביתו.

בבית שלו הוא אריה, או בחוץ הוא אריה,

במקום אחר הוא מה? הוא כמו?

עכבר.

אה?

אשתו אומרת משהו, הוא כבר מפחד, לא, לא, לא.

לא, לא, בסדר, מה שתגידי, מה שתגידי, הכול בסדר.

הוא מפחד ממנו. מה קרה?

בבית כנסת אתה עושה רעש, על יד החברים.

אני, אני, אני, אה, עושה אבו עלי על כולם. מה קרה בבית? אתה מתנהג כמו דג, כמו עכבר?

מה קרה?

סימן, סימן שאתה לא אריה אמיתי.

האריה מזהה, בעל החיים יש לו חוש לזהות את הרגשות שלנו נחש.

שעומד עכשיו,

זאת אומרת, עכשיו הוא הולך, מה?

לזהות אותך.

תזוזה הכי קלה, מה הוא עושה?

הוא יותר מהיר מאיתנו.

פשט, פשט. מיד תוקף את הבן אדם, נגמר הסיפור.

מה בן אדם צריך לעשות באותו רגע?

ביידום.

תחשוב שאתה לא פה.

שנה, תסיח את דעתך, נגמר הסיפור, מאוד קשה.

שבת האחרונה היה יורצייט

של האדמור מלובביץ'.

זכותו דגן עלינו, אמן.

ואחד מהסיפורים הקלאסיים

של הספרונים של חב״ד, מופיע הסיפור הזה.

על חייל שבכלל הוא עדיין לא התגייס לצבא האמריקאי,

ובאחד מהימים

הוא הגיע לריבי, לאדמור. כמו אלפי אנשים

שהגיעו לאדמור, עברו לקבל ברכה ודולר.

ודולר.

והוא אחד מהם, והוא אמר לו, תקפיד על נטילת ידיים. זהו.

זה מה שהוא אמר לו. אמר ברוח קודשו, נתן לו את הדולר, ברוכה והצלוחה, להתראות.

תקפיד על נטילת ידיים.

נטילת ידיים בסדר? טוב, בסדר, מה הבעיה?

הוא התגייס לצבא,

היה ביחידה מאוד מובחרת, הלכו לאיזה מקום,

כל החבר'ה רוצים לאכול ארוחת צהריים באוהלים שלהם,

עשו הפסקה, הפוגה קלה,

והוא אמר, אני לא יכול לאכול, כי אין לי מים לנטילת ידיים. ואין מים!

אין מים!

לא ליטול ולא לשתות.

מה עושים?

מה אנחנו עושים שאין מים?

אה?

כבוד הרב, מה ההיתר שיש?

לשכשך את ידיו עם ניילון, בלי ניילון, איך עושים את זה?

תסביר לי, אני מאוד רעב, קשה לי להתאפק.

הוא לא ויתר.

לא ויתר!

אמר, אני הולך לחפש מים. עזב את החברים שלו,

והלך לחפש מים.

במרחק רב

הוא מוצא איזה מקור, מעיין קטן של מים.

והוא לוקח עם הכלי שהיה לו,

ונוטל את מה? את הידיים שלו.

אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים,

המוציא לכם מן הארץ,

אחרי הביס השני, פתאום נחש עומד.

עכשיו, נחש כזה, קוברה זה נקרא? איך זה נקרא?

קוברה כזה עומד, נגמר הסיפור, אמרנו, אה?

רק אתה זז.

הוא לא יודע מה לעשות.

או רבע שעה, או שלושת רבעי שעה, משהו כזה.

הוא עומד, והנחש עומד באותה תנוחה.

אחרי פרק הזמן הזה, הנחש פשוט התקפל, ירד, המשיך לדרכו, זה ברח כל עוד נפשו בו.

שלא יפגוש אותו עוד פעם.

ברח כל עוד נפשו בו, ככל שהוא מתקרב ומתקרב ומתקרב, הוא רואה קיטור עשן

עולה מהמחנה.

מה מתברר, רבותיי? תקשיבו טוב, לא יאומן.

מה מתברר?

שבזמן שהוא הלך ליטול ידיים והקפיד על המצווה הזאת, והנחש עיכב אותו שמה,

באותו זמן תקפו מטוסים,

לא של רוסיה או זה,

את המחנה הצבאי של החברים שלו, אחד לא נשאר.

כולם מתו,

והוא ניצל.

ודאי שאנחנו רואים פה מה כוחו של צדיק,

אבל אנחנו רואים פה גם מה כוחה של מצווה

ועקשנות של המצווה.

כשאדם מתעקש לעשות את המצווה, הקדוש ברוך הוא מסייע בעדו.

מישהו אחר אומר, עזוב אותי, תן לי לחזור לחבר'ה, שהנחש יקיש, שיטפלו בשם בזה.

מה אני עכשיו, הולך שמה, חבר'ה, אולי לך תדע מה יהיה.

שוב, רעב, רוב המתקפלים, צריכים לנסוע, צריכים ללכת, זה רק הפסקה קלה.

כל המחנה הושמד קליל והוא נשאר בודד.

אם אתה עם הקדוש ברוך הוא, אני איתך, אומר הקדוש ברוך הוא.

אם אתה יחד איתי, מו אנוכי בצרה, אכל עצהו

ואכבדהו אורך ימים אשבעו ואראהו בישועתי.

הגב' ברוך הוא אומר, אני אראה לך את הישועה שלי.

לכן, כיוון שאדם מת בטלע עמתו,

אז האראה הזה, יש לו חוש, הוא מרגיש.

אם הוא מרגיש את האדם הזה כמו, להבדיל, כמו בהמה,

שהוא חלוש ממנו, יתגבר עליו ויטרוף אותו.

אם הוא מרגיש אותו כמו שמשון הגיבור,

שהוא יותר מאראה, הוא אדם חי.

שום דבר, הוא לא יכול לו.

יש בו פחד.

הרי הקדוש ברוך הוא הבטיח לאדם הראשון,

שכל חיית השדה תפחד ממנו.

אז איך אנחנו רואים מציאות שדוף דורף בן אדם,

או אריה מזיק, וכן על זה הדרך?

התשובה היא כי האדם מתנהג כבהמה ולא כאדם.

אם היית מתנהג בגבורה ובביטחון חזק באשר יתברח נימה לבעל החיים לא יכול עליך.

כפי שהיה עם האדם הראשון.

דאמר רמי,

ההוא כדרמי ברבא, דאמר רמי ברבא, אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, שנאמר בתהילים ט',

והאדם בעיקר בליאלי נמשל כבהם עוד נדמור.

ואמר רבי חנינא אסור לישון בבית יחידי,

וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית.

אז זה אשתו של הסטרה האחרה,

היא אוחזת אותו, לכן אדם אסור לו שיישן יחידי.

נעבור לפה ליועץ הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן.

זיכרונות,

מה טוב ומה נעים לכתוב זיכרון לכל דבר,

בין למי לדעלמא, בין למי לדשמיא.

דמאחר שמצויה שכחה ומיתה שכיחה,

טוב לגבר שירשום בכתב כל אשר פעל ועשה.

בדור הקודם היה יומן,

אתם זוכרים את זה יותר טוב ממני,

היה יומן לא רק של חוויות,

לא רק של רשמים חיובים, אפילו של פעולות פשוטות.

אנחנו יכולנו למצוא את זה אצל גדולי הדור,

בדורות הקודמים וגם בעכשווי,

ואנחנו יכולים למצוא את זה אפילו אצל פשוטי העם,

ראשי ממשלות, שרים, אנשים פשוטים אפילו.

היה להם יומן שהיו רושמים, בתאריך זה וזה עשינו ככה,

בתאריך זה וזה הלכנו ככה.

אצל גדולי הדור, בתאריך זה וזה סיימנו את השס.

עשינו פעולה כזאת, הלכנו לדבר מצווה, לשיעור כזה, לפה, לשם.

כל הדברים הללו, אדם זוכר אותם, זה נקרא זיכרון טוב.

וטוב לגבר שירשום בכתב כל אשר פעל ועשה וכל אשר נשא ונתן וכל שחייבים לו וכל שחייב לאחרים. התנדבת בית הכנסת, תרשום

או מייד תשלם.

אדם לא זוכר, מזל שיש את הגבאי שהוא שם את

הסימנייה של המצוות.

ואפילו מיום ליום לא יתעצל מלכתוב זיכרון ועל כל דבר שיש עליו לעשות או לדבר, זיכרון יעשה.

ואני נהגתי כשאני שותה מים קודם הקפה, כך כותב הפלא יועץ,

דמילתא דשכיחא לשכוח ברכת בורא נפשות.

אומר מצוי שהאדם ישכח בורא נפשות.

תכף אחר שתיית המים אני מהפך את החותם שלי לאחורי האצבע או לאצבע אחר ומתוך כך אני זוכר.

וכן לכל דבר שאני צריך לזכור וזה דרכי, עושים להם סימנים.

שעון מעבירים מהיד הזאת ליד השנייה, זה סימן.

וכן על זה הדרך.

וכזאת וכזאת כל איש יעשה סימן כדי שיזכור

ואל ישכח לקיים כל דבר המוטל עליו בין דרשות ובין דרשות ובין דמצווה,

ובזה יזכור הנשכחות וימצא מנוחות וישביע בצחצחות נפשו.

וכן טוב ויפה לכתוב זיכרונות בקיצור הדינים הנצרכים שאינו בקיא בהם.

אמרנו צבאת רבי יהודה החסיד, הצוואה הכי גדולה בעולם,

למעלה מ-1,500 עמודים

בכל כרך.

ככה, כל ספר עב כרס.

זו הצוואה שהוא השאיר לילדים שלו.

ומה הוא כותב להם שם? איך לנהוג בהלכה,

איך לנהוג בחיי היום-יום, הכל בתוך הצוואה שלו.

כמה כיף זה.

כמה כיף זה שאדם עושה לעצמו פעולות פשוטות.

להבדיל, כמו שאדם עושה לעצמו יומן,

היום אני אספיק את זה, אספיק את זה, אספיק את זה,

בסוף השם ישמור ויציל.

הוא מצא את עצמו שכיסחו לו את ההודעות או בהפגנה, לא הספיק שום דבר, אבל הוא תכנן.

הוא תכנן את הכל.

ושום דבר, הוא לא הספיק אפילו תכנון אחד, אוכלס שלום מצא את מותו.

אבל זיכרונות טובים אדם צריך להשאיר, צריך לכתוב, בפרט דברים טובים.

וכמה מהבושה מגיע לאותם בעלי בתים שכל שנה ושנה מסתפקים ושואלים,

צריך לברך שהחיינו בליל יום טוב בקידוש או לא צריך?

וכן לא ידע דינים השייכים ונצרכים בתפילת שמונה עשרה.

פגשתי אחד לפני כמה שבועות,

במקרה זה היה אבי הבן.

לא תאמינו.

אני מחכה תפילת שמונה עשרה, אני מסיים,

לפני הברית, אני רואה בן אדם ממשיך להעריך. אמרתי, מה זה, נהיה מקובל?

עושה כוונות? מה זה כזה?

מה אני רואה אותו קורא? בי במרדכי וסתר בשושנה בירה,

במתידיה ונוחנן, הוא קורא את כל הקטנים, מודים, קרא כפול שתיים.

שים שלום, מה שצריך לקרוא ב...

נו, בעשרת ימי תשובה הוא גם קרא, הכל הוא מוסיף.

אז הדרכתי אותו תוך כדי, אה, עכשיו אה, עכשיו ככה, עכשיו אי אפשר לדבר.

אז אתה מדריך אותו, מבהיל.

אתה מבין, בן אדם לא יודע, וזה יכול להיות כאחד מהאדם, מאיתנו, סובב אותנו.

אז אפילו כזה דבר, אדם צריך לרשום לעצמו פעולה, עכשיו אתה חדש.

איך מפעילים את המכונת כביסה, אחד שואל, אה?

אז הטכנאי מסביר לו, מה עושה אחד שהוא רוצה לזכור יותר טוב?

מעלה את זה על הכתב.

אומרים חזל, אדם שרוצה לזכור את לימודו, מה יעשה,

גם ילמד בקול וגם יכתוב את מה שהוא לומד.

אז זה כבר יש לו חזרה כפולה, וגם הוא לומד את זה שלושה פעמים, נחקק בזיכרונו.

נגמר הסיפור.

וכהנה רבות ספקי ספקות בדברים הנוהגים מזמן לזמן טוב לגבר, שישאל פעם אחת ויגידו לו וירשום מכתב,

וידע את כל אשר יעשה, ולא ייכלם ולא ייקשה לעולם ועד.

הוא כבר לעיל בערך ההכנה ובערך הזכירה כתבנו דברים הנצרכים לזכירה.

העין שם.

ויש עשרה זיכרונות שאנו מצווים עליהם לזוכם בכל יום,

ונכתב בספר סידור תפילת חודש בחודשו, ומי האיש החפץ במצוות לא יעבור מלזכור בפה ואל ישכח בלב.

זה עשר שכירות שאדם חייב לזכור כל יום, עשה אמה לב וכולי.

ומי האיש החפץ במצוות יעבור ואל ישכח בלב, והעיקר תלוי להשתדל להשיג התועלת הנמשך מסחירתן,

אשר על זה הייתה כוונת הבורא יתברך שמו שציוונו לזכור. שאם יזכור בלי לשים לב מה פעל ועשה,

אלא ייתן לב וישתדל לשמור ולקיים, כגון מסחירת יום מצרים, יזכר את רב טובו ואהבתו וחמלתו יתברך עמנו בהיותנו גוי בקרב גוי.

ועוצם יכולתו ששידד המערכות ודבר מנעולין דה פרזלה, והוציאנו ביד חזקה ובזרוע נטויה,

מה שאין יד סכננו מגעת להבין שש,

אה, שישים ריבו, נכון?

יוצאי מצרים, 600,000, איך יכולים לצאת כולם?

והיה שם כישופים והכול, מבהיל.

ובכל אופן, הקדוש ברוך הוא עשינו. אז זה צריך לזכור, בכל יום,

בכל יום אדם זוכר, בכל מועד,

מה אנחנו רואים בקידוש? זכר ליציאת מצרים. מה קרה?

מה כל כך חשוב?

זה המופת הגדול ביותר שנעשה אי פעם

לעם ישראל. יציאת מצרים,

כנגד כל הסיכויים,

כנגד כל הטבע,

כנגד כל הדברים שמעל הטבע, הקדוש ברוך הוא מוציא את כל עם ישראל לעיני כל העולם,

לא כגנבים בלילה.

ביום, לאור יום, כולם יוצאים.

כולם חשים את הנס.

כולם רואים את הקדוש ברוך הוא.

ומי יתן גם ונזכה לעתיד לבוא, כפי שאומר הנביא, ואמר ביום ההוא, הנה אלוקנו זה.

כל אחד ואחד יראה את הקדוש ברוך הוא כמו שראתה שפחה בזויה על הים.

מה שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי מראות הלילה. כל יהודי ויהודי מאיתנו יזכה.

אם יעשה את רצונו של המקום, ואמר ביום ההוא, הנה אלוקנו זה. הנה הקדוש ברוך הוא.

זה קיווינו לו ויושיענו. זה ה' קיווינו לו, נגיעי לה ונשמחה.

מישהו ארוך הוא.

וכן בשכירת השבת, שהוא יום שהוא ריבון כל המעשים,

כי ששת ימים עשה ה' את השם ואת הארץ,

וחיבה יתרה נודעת לנו שהנחילנו את יום מנוחתו.

אף אומה לא קיבלה יום שבת. כולם מחקים אותנו. אלה יום ראשון, אלה יום שישי, רק אנחנו קיבלנו.

לא עשה חן לכל גוי,

ובזה גם עניין שכננו מגד להשכיר מרף טובה של השבת, ובזכירת המן,

כבר נותן כוח לליבו,

נותן כוח לעשות חין, נותן לחם אכול בשר לפי הטם, מרבה בסחורה, לא העדיף האמית והממית לא החסיר.

ובזה לא יגע לעשיר, ומן הדין והאמת לא יסיר.

ויבטח בשם השם כי הוא מוריש ומעשיר, ובשכירת עמלק ובשכירת ירושלים,

אני מקצר, ובמעמד הר סיני,

ומה שהקציף אבותינו לקדוש ברוך הוא במדבר ובפרט בעגל,

ומה שיעצו בלק ובלעם פרשת השבוע,

לקלל את עם ישראל,

ובשכירת מעשה מרים הנביאה.

כל זה אדם אם ישים על ליבו בכל יום לזכור, שזו חובה שיזכור,

וכל שכן דברים אחרים,

ישתבח שמו לעד,

יהיה לו סייעתא דשמיא הגדולה.

יהיה לו הצלחה גדולה.

מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

הקב' הוא נותן לנו טוב, והטוב הזה הוא לא רק פה בעולם הזה, אלא גם הוא צפון לנו לעתיד לבוא. אם נדע לקיים פה את רצונו יתברך,

נזכה בעזרת השם לראות עין בעין

את הקב' ברוך הוא, נזכה לומר את הפסוק, ואמר ביום ההוא, הנה אלוקינו זה, קיווינו לו,

ויושענו נגילה ונשמחה בישועתו. ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנינה מהקשר אומר, רצה גדוש ברוך הוא לדקות ישראל לפיכך,

ובעלהם תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעדים.