חיפה - כוחן של הנשים עצום

 

- - - חלק הדרשה בלבד! בלי חלק השו"ת- - - 

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה ל;

הצלחה רבה ברוחניות ובגשמיות למזל בת בליינש. ומשפחתה, טורוסואו בת אימיי תזכה ליראת שמים חכמה בריאות הנפש והגוף מציאת עבודה וזיווג הגון מהרה. 

ברכה והצלחה בכל הישועות לשלום בן אודט, אריאלה בת אסתר וילדיהם ולמטי מלכה רחמים עוקיש יוסי דנטס ודניאל בן ברוך מהרה - אמן!! 

לע"נ שלמה בן אסתר רחמים בן חתון יוטה בת מרים שמחה סימה בת ברכה, 

ולע"נ הורי מנוחתם עדן - אמן!! 

היום הגיע התור של הנשים. 

האשה היא היסוד של התורה והיראה.

התורה אומרת: כשמתחתנים, החתן "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" כך מצווה אותנו התורה הקדושה.

בשנה הראשונה נפקד מקומו של החתן מיוצאי המלחמה, אבל לא לחינם, הוא חייב לבסס את הבית על אדני התורה והיראה בחיבור איש ואשתו. זה חשוב מאוד מאוד, זה לא רק חשוב לאותה שנה אלא לכל החיים. זה כולל את החיים הרוחניים של הבעל ושל הבנים והבנות. 

האמא עקרת הבית, עתידה ברבות הימים להעמיד את הבנים והבנות על דרך הטוב והישר, להתוות להם דרך נכונה והגונה בדרך היראה והתורה. באותם ימים הבעל יהיה בחוץ מחוץ לבית, טרוד בלימוד תורה או בעסקים והאמא תשמש עוגן איתן וחזק לבנין הבית היהודי. 

"וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח שָׁנָה אֶחָת" והאשה עתידה לשמח את בעלה שנים ארוכות, להעמיד דורות ישרים שילכו בדרך ה'.

הגמרא מלמדת אותנו (מסכת ברכות יז') על החלק העצום בהנחלת התורה מדור לדור שמוטלת על האשה!

שאלה של רב לרבי חייא: 'נשים במה הן זוכות לעוה”ב?' 

- 'בכך שהן מוליכות את הבנים לבית הכנסת. מאפשרות לבעלים ללמוד בבית המדרש וממתינות לבעלים עד שהם מגיעים מבית המדרש' 

צריך לבאר זאת. 

אומנם לא מְצוּוֹת בתלמוד תורה, אבל אין להן זכויות אחרות שהן יזכו לעוה”ב? הרי הן מצוות בכל מצוות לא תעשה ובמצוות עשה שלא הזמן גרמן... אז למה הגמרא שואלת: 'נשים במה זוכות?' למה לא עונה פשוט: 'בכח מצוותיהן שהן מקיימות בעוה”ז?'

כדי לבאר זאת נתבונן (מסכת כתובות קיא') שם 'אמר רבי אלעזר: 'עמי ארצות אינם חיים!' בתחיית המתים מי שעם הארץ ולא למד תורה - לא יקום בתחיית המתים. שכתוב (ישעיה): "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" – 'כל המשתמש באור תורה - אור תורה מחייהו. כל שאין משתמש באור תורה - אין אור תורה מחייהו'. 

כשהראה רבי אלעזר לרבי יוחנן שהוא מצטער, אמר לו: 'רבי! מצאתי להם תקנה מן התורה' התורה אומרת: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה’ אֱ-לֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" - וכי אפשר להידבק בשכינה?! הרי כתוב: "כִּי ה’ אֱ-לֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה" אלא המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו - מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה'. 

זאת אומרת אדם שמחתן את בתו עם ת"ח, לא יהיה עו"ד, לא מהנדס, זאת אומרת הפרנסה תהיה מוטלת עליה, הוא ילמד תורה. היות והוא מוכן שהבת שלו תתחתן עם ת"ח - יש לו שותפות בתורה של אותו ת"ח.

מי שיעשה פרקמטיא לתלמידי חכמים, יעשה איתם משא ומתן, כדי שלא יצטרכו לצאת לרחובות כמו שאומרים, נגיד שהוא כתב ספר ואז הוא לוקח את הספר וקונה ממנו ומפיץ וכל מיני דברים כאלה, הנה הדברים האלה מה גורמים? גורמים שלתלמיד חכם יש לו יותר זמן ללמוד, מי אפשר לו? מי שעשה בשבילו את הפרקמטיא את המשא ומתן. ומי שמהנה את תלמידי חכמים מנכסיו והוא נותן להם כסף כדי שהם יוכלו ללמוד - כל אלה זוכים להידבק בשכינה וממילא הם יקומו בתחיית המתים, אפילו שהם בעצמם לא זכו ללמוד תורה. 

'כיוצא בדבר אתה אומר: "לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱ-לֹקֵיך וּלְדָבְקָה בוֹ" - וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה?! אלא' שוב: 'כל המשיא בתו לת"ח ועושה פרקמטיא לתלמידי חכמים ומהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב: כאילו מדבק בשכינה'.

אז כתוב בגמרא מפורש! שבתחיית המתים קמים מי שהשתמשו באור תורה, מי שלא - לא קם. אז איך הנשים יקומו? הרי הן לא חייבות בתלמוד תורה... 

לאור זאת מובנת השאלה: 'נשים במה זוכות?' איך הם יקומו בתחיית המתים? אפילו אם יש להם מצוות רבות עדין הן זקוקות לאור התורה לקום לעתיד לבוא. 

מתרצת הגמרא: 'יש להם חלק באור התורה, בזה שהן מוליכות את הבנים לבית הכנסת. מסייעות לבעלים לשב על התורה ועל העבודה ומכיוון שכך הן דבקות באור של תורה - ראויות לקום בתחיית המתים.

אחרי שאנחנו מבינים את השאלה ואת התירוץ, אז המסקנה: שלנשים יש אחיזה בלימוד התורה, אם לא בלימוד ממש לכל הפחות בהחזקת התורה, ע"י הולכת הבנים לבית הכנסת וסיוע ביד הבעלים לשב וללמוד במנוחה.

היה אפשר שגם הן יכולות לתת צדקה להחזיק תורה, אבל ברשות בעליהן אינן רשאיות לתת צדקה בלי רשות הבעל, רק מכסף פרטי שלהן ולכן זה לא יועיל, נשים שלא נשואות - יכולות לתמוך בתורה.

אבל אם אנחנו חושבים: 'שמה שאמרנו שהנשים זוכות רק בגלל שהן מאפשרות לבנים לבעלים ללמוד תורה, זו לא הכוונה בדיוק!' יש מי שאומר: 'שזה אפילו טעות! לחשוב ככה'. 

הגמרא באה להגיד לנו: שיש לנשים חלק עצום ורב ביסודה של התורה הקדושה! הנשים הם עמוד התווך של החזקת התורה בישראל! מאיפה לומדים? 

כך נצטווה משה רבנו מפיו של הקב"ה: "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" 

משה רבנו מתבקש לדבר תחילה לנשים, שהן נקראות "בית יַעֲקֹב" ורק לאחר מכן לפנות לגברים שהם נקראים "בני יִשְׂרָאֵל" מדוע? 

למה נמסרת התורה תחילה לנשים ואח"כ לגברים? היה צריך שהגברים יקדמו כי הם חייבים בלימוד התורה ולא הנשים.

מסביר רבנו יונה (איגרת התשובה): 'מפני שהן שולחות בניהן לבית הספר ומשימות עיניהן על בניהן שיתעסקו בתורה ושומרות אותם שלא יתבטלו מן התורה, לא במחשבים ולא בטמבלויזיה ולא בפלאפונים ולא משחקים ומלמדות אותם יראת חטא בילדותם ונמצא ע"פ הדברים האלה - כי הנשים הצנועות הן מסבבות את התורה והיראה בבית'.

מבואר מדברי רבנו יונה, שחלק מסירת התורה מדור לדור אצל הנשים הוא עצום ורב, הנשים הצנועות מסבבות את התורה ואת היראה וכך עוברת התורה מדור לדור בזכות נשות חיל! שהן מגדלות בנים לתורה ומשגיחות עליהן שיצעדו בדרך ה'. 

לכן הצטווה משה רבנו: למסור תחילה דברי תורה למי שמסבב את התורה ולהן נאה ויאה לקבל את התורה תחילה להעבירה לדורות הבאים.

עכשיו נשוב לגמרא קודם: בודאי אין הכוונה של הגמרא לומר בכך שנשות ישראל מוליכות את הבנים לבית המדרש ומסייעות לבעלים ללמוד תורה ובזה הן נוטלות חלק כלשהו בלימוד התורה, אלא הכוונה ללמד שיש להם חלק עצום ביסוד התורה והיראה. הן מוליכות את הבנים לבית המדרש ומסייעות לבעלים ללמוד תורה ובזכותן התורה משתמרת ועוברת מדורי דורות ממשה רבנו עד היום הזה וכך תעבור התורה עד סוף הדורות. 

נשים עוסקות ימים ולילות בחינוך הבנים בהשגחת עיניהן עליהם והן הבסיס האיתן לקיומה של התורה בשרשרת הדורות.

רבנו יונה מאיר באור נגוהות את התפקיד של הנשים הנפלאות! שהן שומרות על הילדים שלא יתבטלו מן התורה ומלמדות אותם יראת חטא בילדותם. הן לא רק שולחות הן גם משימות עינים עליהם ומלמדות אותם יראת חטא.

האמהות לא מסייעות בלימוד התורה באופן חלקי וצדדי, הן מצעידות את הבנים למקום הלימודים, אבל זה לא רק זה, הן שותפות מלאות ללימוד התורה בזה שהן משקיפות ומדריכות ומנחילות יראת חטא.

גם הנשים בזמן בנין המשכן - המשכן נבנה בזכותן! כתוב: "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב" 

רש"י אומר: "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים" – 'האנשים עם הנשים וסמוכים עליהם'. 

עלינו להבין: למה מדגישה התורה את הענין הזה שהאנשים הביאו את הנדבות למשכן מסמיכות לנשים, מה החשיבות בידיעה זו? 

הגאון רבי חיים פלאג'י (בספרו ובחרת בחיים מביא בשם בעל הבתי כהונה): 'כיוון שהאנשים חטאו בעגל התביישו להביא נדבות למשכן לבד שהרי האנשים חטאו בעגל 'ואין קטגור נעשה סנגור' איך יביאו זהב לבית ה'?! שהם עשו בעצמם עגל זהב! לכן צרפו את הנשים עמהם שלא חטאו, הרי הנשים לא חטאו בעגל! ואז נסמכו ישראל על הנשים כאדם המצטרף אל חברו מחמת הבושה'.

אם כן, נשות ישראל נתנו חלק נכבד מאוד בבנין המשכן בזה שאפשרו לנשים להגיש את הנדבות. 

ההשפעה של אמא על הילדים יותר גדולה מהשפעת האב בשתי דרכים: האמא היא סמל האמון בעניו של הילד, הילד רואה באמא דמות אמינה ונערצת.

הגמרא (קידושין ל') אומרת: 'גלוי וידוע לפני מי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם: שבן מכבד את אמו יותר מאביו, לכן הקדים את כבוד האב: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ"' - את האמא זה פחות כי זה ודאי לכן מקדים את האבא. והשפעה זו מרכיב חשוב באישיות של הבן. 

מפה רואים: שהתפקיד חשוב מאוד להנחיל ערכי אהבת תורה ויראת שמים אצל האמא. 

דבר אחד מעשי יותר: האמא נמצאת בקרבת הילדים יותר מאשר האב, ממילא ההשפעה עליהם גדולה יותר, היא יכולה לעורר את ליבם לאהבת תורה ויראת שמים בפרט אם היא דוגמא טובה, היא יכולה להנחות אותם בדרך של התורה כרצון הבורא. 

והשל"ה הקדוש (שער האותיות, דרך ארץ) אומר: 'הנשים מצוות בתוכחת בניהן כמו האב ויותר מהם מפני שהם פנויות ומצויות יותר בבית'. 

ממה נפשך: אם האבא ת"ח - אז טרוד בלימודים והוא לא יכול לעיין כל עת וכל שעה מה עושה הנער ואם הוא טרוד במשא ומתן והליכה בדרכים - אז לרוב הוא בכלל לא בבית.

וכך כותב המהרש"א (חידושי אגדות סוטה כא'): 'הנשים מצויות בבית יותר מהאנשים ואומרות לבניהם: 'נלך לבית הספר' וזה רמוז בפסוק "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"; "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב - זה הנשים, "וְתַגֵּיד... וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" - לבנים שלה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שילכו ללמוד. 

מה הן יגידו? מה יגידו לילדים? - יעודדו אותם ללמוד תורה! ויטרחו עליהם בענין זה ובכלל זה הן נחשבות בכלל קבלת התורה, לכן מסביר המהרש"א הן נקראות גם: "בית יַעֲקֹב" מלשון של בית, האנשים נקראו: "בני יִשְׂרָאֵל" מלשון של בנים, למה? כי נשות ישראל מצויות בבית והן נדרשות להשגיח על הבנים להדריך אותם בדרך התורה והיראה.

אז אמרנו: אחריות העיקרית לחינוך הילדים לתורה מוטלת על כתפיה של האם "אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ".

והגמרא (יבמות סג') מביאה סמך מהדברים של רבי חייא: 'אשתו היתה מצערת אותו ביותר והוא לא רווה נחת ממנה. כל פעם שהיה מוצא דבר נאה - היה קונה לה! כל פעם!! למרות שהיא אשה שמצערת אותו, כל פעם היה מוצא משהו נאה - קונה לה. 

שאל אותו פעם רב: 'מדוע אתה עושה כך הרי היא מרבה לצער אותך?!' 

מה אמר לו? – 'דַּיֵּנוּ שֶׁמְּגַדְּלוֹת בָּנֵינוּ' זה שאשתי מגדלת את הבנים - אפילו שהיא מצערת אותי, מגיע לה כל פעם שאני אקנה לה מתנות... ועוד דבר הוא אמר: 'שֶׁמּוֹנְעוֹת אוֹתָנוּ מִן הַחֵטְא'.

אבל העיקר, אשה אפילו קשה, מגדלת את הילדים בדרך התורה – מגיע לה כל הון שבעולם! מה יִשאר לך אחרי שתסתלק מן העולם? - רק הבנים! רכוש לא יִשאר לך, אם הם טובים - יניחו אותך בג”ע, אם הם רעים - יעבירו אותך לגיהנם, "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ" אם תלמד אותו מוסר כשהוא קטן - אז יניח אותך בג”ע! אם לא – הפוך...

גם אצל רבי יוסי: היה קורא לאשתו: 'ביתי' לא קורה לה בשם שלה... אלא 'ביתי' הבית שלי את הבית שלי, קורא לה: 'ביתי' למה? - כי היא עיקר הבית! "מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה" צריך להושיב את עֲקֶרֶת הַבַּיִת שהיא תעשה את הבנים, היא האמא של הבנים ואם היא עושה את זה כמו שצריך – היא תהיה שְׂמֵחָה.

אין העיקר של האשה; מבשלת... תופרת... מכבסת... - לא! העיקר זה מה שמוטל על כתפיה של אמא יהודיה: זה לגדל בנים לתורה וליראה "עֲקֶרֶת הַבַּיִת זה "אֵם הַבָּנִים".

אז אמרנו: שהעיקר של החינוך מוטל על האמה - אין ספק! אבל גם לאבא יש חלק חשוב ומשמעותי בעיצוב דמותם ואישיותם של בני הבית, אבל בואו נראה מה השוני בתפקידים.

עלינו להבין את השורש לענין: את ההבדל בין החינוך שמקבלת הבת שבזה מבוסס על אדני הבית, לבין החינוך שמקבל הבן שהוא מורכב בעיקר מלימוד תורה ובניה עצמית. 

"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" למה הן לא נקראות בנות יַעֲקֹב כמו שכתוב בני יִשְׂרָאֵל? למה "בית"? 

שואל את השאלה רבי שפירא מלובלין זצ"ל והוא מיישב את השאלה ע"י משל: 'בימים עברו אם מישהו היה לוקה בגרונו היו מחפשים לו מזור והיו לו שתי (2) אפשרויות; (1) - או לתת לו תרופות והיה צריך ללעוס או לבלוע. דרך שניה (2) - להכניס אותו לחדר כולו ענפי עצי בשמים ריח חריף וחזק, אוטמים את החדר, נאלץ לשאוף את האוויר ספוד באדים חריפים ומרפא את גרונו. 

במלחמות של אדם ביצה”ר יש שתי (2) דרכים! וכך הוא היה אומר: 'דרך אחת (1) זה להתמודד בלימוד התורה הקדושה 'בָּרָאתִי יצה”ר וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תְּבׇלִין' כח התורה להכניע את היצר ולהתיש את כוחו. וזה כמו תרופה שבולעין, זה שייך בגברים.

הדרך השניה (2) ששואפים אדים חריפים ומרפאים שייכת במי שאינו מצווה על לימוד התורה. נשים - הן לא מצוות בלימוד תורה, הן לא שייכות בכך, איך יתמודדו עם היצה”ר? הן סופגות אוויר של קדושה של טהרה מהניחוח של הבית היהודי שהאמא מנחילה. לכן הנשים נקראות: "בֵית יַעֲקֹב" עם מה כוחן להתמודד עם יצה”ר - זה הבית, איך הבית בנוי? אם הבית ספוג אוויר של תורה וקדושה - אז זה יצלח, לכן הן נקראות: "בֵית יַעֲקֹב".

כתוב על דינה בת יעקב: "וַתֵּצֵא לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ" זהו ברגע שיוצאים החוצה - נתפסה ע"י שכם בן חמור ועשה מעשה חמור...!!!

זאת אומרת אשה מקומה בבית, צניעות-צניעות-צניעות... אבל לא להכניס את הטומאה של הטמבלוויזיה מהפלאפונים למחשבים לילדות כי הן יתקלקלו בגיל שתים עשרה (12), אתם יודעים כבר מה הן עושות... והן כבר מרביצות להורים וגם לאמהות וגם מקללות ומתחצפות! וכו' וכו' מאיפה זה בא? - מהמכשירים שנתתם או שאפשרתם להם להסתובב עם ילדות לא טובות שלא בחנתם מקודם את ההשלכות. 

יגידו לכם האנשים הפתוחים: 'שאתם סגורים!' - עדיף להיות סגור בבית, לא נעול, אבל סגור בבית עם הטבות ועם חום ועם הרבה אפשרויות שלא חסרות במגזר החרדי ואז יוצאות בנות צדיקות שרק תרוו נחת ולא תלכו לתחנות משטרה או לכפרים ערבים... רח"ל! 

הבן - בונה את עצמו בלימוד התורה הקדושה, קולט במוחו ידיעות רבות ומתרגם אותם למעשה, התורה נספגת בנשמתו. 

בת - לא מתחנכת ע"י לימוד תורה, אומנם היא לומדת מצוות ודינים שחייבת בהם, אבל בעיקר האישיות מתעצבת באווירה של הבית, שם היא קונה את סולם הערכים שתצעד לפי הלכה למעשה כל ימי חייה.

תשמעו עכשיו מעשה; 

המצב הכלכלי של ישיבת ברנוביץ' היה רע, ראש הישיבה הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל ה' ינקום דמו! היה נאלץ להסתובב על פתחי נדיבים לעורר ליבם לפתוח את הכיס להחזיק ולתמוך בישיבה הקדושה. 

ואז הוא הלך לביתו של הגביר הידוע מר בנימין מר בייניש דניס, לבו פתוח כאולם לתמוך לעזור ולסייע לישיבות קדושות בליטא מכל העולם באו אליו. באחת הפעמים שהוא יצא אליו, היה שלג והנעלים שלו התלכלכו בשלג ובבוץ וכשהוא הגיע לטירה המפוארת, הוא עמד מול הבית של הנדיב ואמר: 'איך הוא יִכנס לתוך הבית?!' כשהוא יודע שיש שמה שטיחים יקרים וספות מפוארות והוא יכתים את השטיחים. 

אז הוא הקיף את הבית ובא דרך המטבח שהיה שם כניסה צדדית שם אין שטיחים. הקיש בדלת, שתי (2) בנותיו עמדו שם וכשראו את ראש הישיבה צעקו: 'אבא-אבא! רבי אלחנן הגיע!!' 

האבא תמה: 'מאיפה הגיע? לא ראיתי אותו...!' 

- 'הוא פה במטבח!'

הוא רץ למטבח הוא רואה את רבי אלחנן עומד שמה בפתח והוא לא מבין: 'למה הוא לא נכנס מאחור...?' 

ואז מתנצל רב אלחנן ואומר לו: 'המגפיים שלי מלאות בוץ, המעיל שלי נוטף מים...!' 

מר דניס התבונן ברב אלחנן בהערצה והתחיל לבכות בפרץ דמעות. 

רב אלחנן לא מבין: מה קרה? 

וההוא לא מצליח להשתלט על הרגשות, בוכה כמו תינוק, אומר לו: 'מה חטאתי?... מה פשעתי... למה הרב מעולל לי כזה דבר?...' 

אומר: 'מה עשיתי?' 

- 'אתה מקלקל לי את החינוך של הבנות! הבנות גדלות בבית הזה ומה הן רואות? כסף-כסף כסף! בבוקר כסף בצהרים כסף בערב כסף... ישנות עם כסף קמות עם כסף... כל הזמן רואות ספקים סוחרים נכנסים יוצאים הולכים באים נוסעים נותנים קונים אוכלים כסף! לי יש דאגה: למה שירצו הבנות שלי להתחתן עם בן ישיבה שהוא יושב כל היום ועוסק בתורה?! הלוא הן נתקלות רק בכסף... למה שיוותרו על החיים האלו של כסף? הסיכוי שלי היחידי שהן יראו: שאין כל ערך לכסף מול התורה הקדושה. 

ולכן אני זונח הכל בעת שיש לי שיעור קבוע, כל סכום שיביאו לי לא אוותר על שיעור קבוע שיראו! שיראו: שהערך האמיתי של התורה גדול מכל כסף!! 

ועכשיו, ראש הישיבה בכבודו קלקל לי הכל...' 

- 'למה?' 

- 'כיוון שכבודו נכנס דרך הדלת האחורית, לא ללכלך את השטיחים היקרים, מה אתה מראה לבנות: שהשטיחים יקרים יותר מכבוד הרב?! מכבוד התורה?! אוי ואבוי לי... אני מבקש: שכבודו יצא בחזרה ויִכנס עכשיו על השטיחים! עם הבוץ! וישב על הספה! עם המים! שהן יראו: שהכבוד של התורה יותר גדול מכל רכוש מכל ממון!'. 

רבי אלחנן עשה זאת והיה מספר זאת על המסירות נפש של מר דניס לכבודה של התורה! 

הוא זכה באמת לבנות שיתחתנו עם פירות מבורכים, שני (2) תלמידי חכמים גדולים התחתנו; רבי זלמן בלוך ואחיו רבי אברהם יצחק בלוך והם הרביצו תורה בעדרים; אחד (1) היה ראש ישיבת טלז' והשני (2) היה ר"מ באותה ישיבה, לצדם עמדו נשות החיל הבנות הצדקניות של מר דניס שספגו משחר ינקותן אהבת התורה בעוז תעצומות.

לימים פרצה המהפכה הקומוניסטית, הגלגל התהפך על מר דניס, הקומוניסטים עשקו ממנו את כל הרכוש! הפך עני מרוד ממש...! 

אבל תמיד היתה נהרה על פניו והיה אומר: 'מכל העושר הותיר לי הקב"ה שני יהלומי חן מופלאים! שני החתנים שלי הצדיקים'. 

זה גם מה שלוקחים למעלה, גם בלי קומוניסטים, משאירים הכל פה ומה שנשאר לך או יהלומים! או פחמים... 

עיקר החינוך - זה דוגמא אישית של אבא ואמא! 

ידוע, שהחפץ חיים באו אליו זוג טרי ונולד להם בן שאלו: 'כבוד הרב! ממתי אנחנו חייבים במצוות חינוך?' 

הוא אמר להם: 'אתם באיחור עשרים (20) שנה!' 

החינוך מתחיל כשאתם מחונכים, כי אתם צריכים להיות דוגמא, סיפורים זה לא עובד, ילד שרואה אבא מבקש אל'ף ועושה בי'ת - הוא יעשה ב' ואולי גם גימ'ל.

על אברהם אבינו נאמר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" 

התורה מעידה על אברהם אבינו: שהוא ציווה את הבנים ואת בני הבית ללכת בדרך ה', אבל לא מצינו מקום אחד שאברהם אבינו דיבר עם יצחק הבן, מה אמר לו?... מה זירז אותו במצוות... 

שמענו שדוד המלך אמר לשלמה המלך צוואה: "וְחָזַקְתָּ֖ וְהָיִ֥יתָֽ לְאִֽישׁ", אצל אברהם אבינו לא מצאנו מה הוא דיבר וחינך את יצחק אבינו. יש רק פעם אחת (1) בפרשת העקדה: "הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י אֱ-לֹקִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" זהו, רמז לו: אתה צריך להיות השה... 

אבל סביר להניח שהוא דיבר אתו הרבה-הרבה הרבה! במשך החיים, למה התורה לא רואה לנכון להגיד לנו מה הוא אמר לו? שנלמד! 

אלא, התורה אמרה לנו מה הוא אמר לו - דוגמא אישית. לא מילים ולא בטיח... דוגמא אישית זה קובע, לא המילים, המילים יכולים לפרוח באוויר, כשרואים אבא קדוש! איך הוא מתנהג איך היו חי, אוֹ... זה השיעור הכי מאלף, זה מילים בלי סוף. לכן התורה לא כותבת כלום היא רוצה שנבין שהדוגמא האישית של אברהם אבינו היא הפכה את יצחק אבינו למה שהוא.

עכשיו נשוב לחינוך הבנות: הן לא מצוות אמרנו על לימוד התורה הקדושה ואמרנו שוב שזה מתבצע בדוגמא האישית, בת שגודלת בבית שהיא רואה אבא ואמא צדיקים ישרים אמיתיים - היא תלך בדרכם.

עוד פעם - מה ההבדל ביניהם? האבא - מורה דרך, מתווה מייעץ מדריך סולל השקפה נכונה ואיתנה וקובע איך יהיה הבית על מסמרות התורה. האמא - היא צריכה לבסס את ההערכה הנכונה לאותם דעות שאבא מבקש להנחיל בבית. 

האשה צריכה ללכת אחרי בעל והוא ירא שמים ולבסס את כל מה שהוא אומר, לא לחלוק עליו וגם אם יש הערה – בסתר! בלי שישמעו הילדים, כי הילדים מחפשים איפה החוליה החלשה; מי שיתיר להם יותר ויותר אליו הם יפנו. 

תפקיד האמא; ליצור בבית אווירה נכונה ומתאימה לפתוח את הלבבות של בני הבית לשמחה ואהבה לתורה ומצוות, עם חום אמתי והערכה לכל דבר שבקדושה. ע"ז אמר שלמה החכם מכל אדם: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" האבא מתווה את הדרך הוא אומר את המוסר, האמא דואגת שהבת והבן ישמעו את המוסר, היא מופקדת על האווירה בבית. ובעצם התורה נקראת על שמה: "תּוֹרַת אִמֶּךָ" היא-היא מקיימת את התורה בצאצאים.

רבים מגדולי ישראל ספרו: שזכו לדרגות רק בזכות האמא הצדקנית, בזכות האווירה שהאמא הנחילה בליבותיהם!

במדבר היה לחם שמיימי 'מן'! בזכות מי? - משה רבנו. מֵי באר היו בזכות? - מרים הנביאה. 

המבי"ט (בספרו בית א-לקים) מבאר: 'בני ישראל קיבלו מַן בזכות משה, כי 'משה קיבל תורה מסיני' ולימד את בני ישראל והתורה משולה ללחם, שנאמר: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי". הזכות שעמדה לישראל במדבר שקיבלו מן ובאר בזכות משה ומרים, מעידה על החלוקה של התפקידים בבית יהודי בין בעל לאשה; התפקיד של הבעל - להנחיל בבית את התורה, שזה המזון הרוחני, זה הלחם של הנשמה. האמא - התפקיד שלה בבית לעורר בבית שמחה רוחנית, לסייע לבני הבית לקלוט את המזון הרוחני, כמו שהמים מסייעים לבלוע את הלחם, לכן מרים הביאה את המים.

הגאון רבי יצחק הוטנר זצוק"ל סיפר: 'היו אלה ימי נעורַי בן שבע עשרה (17) שנה הייתי, תקופת ההשכלה עמדה בשיאה, באותם רבים התרבו המשכילים הצעירים שסטו מן הדרך ונטשו כל קדוש ויקר ובזאת לא היה להם די, תאווה גדולה בערה בקרבם: להדיח מדרך התורה והיראה כמה שיותר בחורי חמד! ובמיוחד שמו עליהם על העילויים שבישיבות הקדושות. הם סברו: אם יפתו את בני העליה לעזוב את הישיבות וידבקו במי ההשכלה הטמאים - יתמוטט עולם התורה רח"ל! 

'הייתי בחור מתמיד ועינם של המשכילים צדה אותי, חודשים הציעו לי המשכילים פיתויים שאסכים לעזוב את הישיבה ולטעום השכלה באוניברסיטה. תקופה ארוכה סירבתי בתוקף דחיתי בבוז את ההצעות, אבל בסופו של דבר הרגשתי: שהדברים מחלחלים ומשפיעים כמו מי ארס! ונכנס בלבי ספק. 

יום אחד פנה אלי המשכילים והודיע לי: 'היום זה היום האחרון שאתה יכול לקבל את ההצעה שלי אם תזכה - תקבל כל טוב הארץ! אני ארחיב את האופקים שלך במדעים ובחכמות באוניברסיטה ואם לא - אפסה תקוותך!' 

כל הלילה התהפכתי על יצועי, שינה נדדה מעינַי, מחשבות רצות המוחי... בן שבע עשרה נאלץ להתמודד מול הוריקן עכור ומאיים... בשעה ארבע (04:00) בלילה פרצה צעקה מגרוני: 'לא! לא! לא!...' החלטתי: אני נשאר בישיבה.

'מה קרה? - הדמות של אמא שלי הורתי, עלתה ועמדה לנגד עיני. אמא בימי ילדותי הטביעה בי חותם של אש אהבת תורה ויראת שמים וכעת צפה דמותה לעיני רוחי והיא הותירה אותי בסופו של דבר בהחלטה להישאר בישיבה!'. 

מה היתה ההנהגה של אמא המופלאה – איך... איך הלב שלו נפתח לערך אמתי של תורה? 

מספר הרב הוטנר: 'ילד בן 10 הייתי, כשסיימנו בחדר מסכת 'בבא קמא' נכנסתי הביתה בצהלה 

ואמרתי: 'אמא! סיימנו מסכת 'בבא קמא' את כל המסכת!'... 

אמא נעמדה על מקומה הרימה את קולה בחדווה ושאלה: 'האומנם, את כל המסכת?' 

משהשבתי בחיוב, נעתקה אמא ממקומה צעדה בזריזות לארון, שלפה מפה צחורה פרסה אותה על השולחן, העמידה נֵרות עם פמוטי שבת, הגדילה לעשות לבשה בגד חדש שאבא קנה לכבוד יום טוב שעוד לא הספיקה ללבוש, המום... 

- 'אמא! זה הבגד של יום טוב... למה את לובשת אותו עתה?' 

- 'עתה אלבש אותו, כי היום הוא היום טוב שלי!'... 

ובעינים דומעות ברכה על הבגד: 'שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה' הדליקה נרות, ישבה במקומה, כל הנחת של העולם היתה נסוכה על פניה מאמא שלי עליה השלום. 

היה מסיים רבי יצחק הוטנר בעיניו דומעות: 'קיבלתי את אהבת התורה, לא אוכל לשער במילים את אהבת התורה שקיבלתי מהשמלה החדשה של אמא!' 

אז לא היו זמנים שהיו קונים שמלות הרבה, עד שקונים - זה היה סיפור... שומרים את זה רק ליום טוב! והיא לבשה את זה לשמחה של היום טוב שלה שהבן שלה בן עשר זכה לגמור מסכת. - אַה! כמה זה מנחיל לילד אהבת תורה וערך! 

יש ילדים... (אני סיפרתי כבר בהרצאות קודמות אני אחזור את זה בקצרה) יש ילדים שלא ממצים את הכוחות שלהם, לא ממצים... יש בהם כוחות עצומים! יכולים ללמוד ואפילו להיות גאונים והם לא ממצים את הכוחות. למה? בגלל שלא מעריכים את מה שהם עושים.

היו לי נכדים שהיו מביאים מבחנים ככה חפיף דליל, 60-70... 

אמרתי להם: 'נכדים חמודים! מהיום כל מי שמקבל מאה (100) במבחן מקבל מאה שקלים!' 

ונהיה מבול... שילמתי כבר עשרות אלפים שקלים!! אבל הם מצוינים מאה-מאה-מאה... כשאתה מעריך... - כשבא ילד עם מבחן

 - אומרים: 'יופי-יופי! תשים את זה שמה שאבא יראה... אתה רוצה לאכול?...' 

מה הוא מבין, שאוכל יותר חשוב והמבחן שהוא התאמץ - לא חשוב. 

אבל אם לוקחים אותו פתאום ורוקדים אתו! וזה... ומספרים לכל מי שנכנס...: 'אתה יודע מה היה? היום הפתיע אותי הבן היקר! תראה מה נתן מה עשה... מה... אווווו... לולולולו...' 

כשיודעים לעשות את זה - הילדים יודעים להעריך. כשנשבר כוס והם צועקים - אז מבינים: שמה שחשוב בבית זה כסף! כשילד לא מצליח במבחן ואומרים: 'לא נורא... פעם הבאה... פעם הבאה...' הוא מבין: שזה חפיף דליל זה באמת לא מענין את ההורים ולכן מתדרדרים. הילדים שמים לב וקולטים כל דבר מה חשוב בעיניכם, מה שחשוב בעיניכם - ילווה אותם, מה שלא - הם לא יזכרו - אולי הפוך. 

למה בכתה אמא של רבי מאיר שפירא מלובלין בעל 'הדף היומי'? 

למה היא בכתה? - ראש ישיבת חכמי לובלין הוגה הדף היומי, נודע בכל העולם כגאון עצום ומופלא! גם הוא זקף את כל הזכויות שלו לאמא הצדקנית. היא היתה בת של הגאון 'מנחת שי'.

הייתי בגיל שבע (7), היינו באיסרו חג בשנת תרנ"ג, שמעתי קול בכי של אמא, רצתי למטבח ממררת בבכי! 

- 'מה קרה? אמא! מה קרה?! למה את בוכה?' 

בקושי -בקושי הצליחה לספר לי בקול חנוק: 'לפני החג הזמנו עבורך מלמד מסוכצ'וב, תלמיד חכם מופלג., קצבנו עבורו תשלום מכובד, שלוש מאות (300) רובל עבור הזמן, מלבד שנספק לו את צרכיו וחלפו יומַים (2) מהחג והוא עדין לא בא!' אז האמא בוכה... 

באותו גיל לא הבנתי: על מה היא חרדה? 

והיא אומרת לי: 'דע לך בני! כל יום שחולף ללא לימוד תורה - זה אבדה שאינה חוזרת... אוי! מי יודע אולי בגלל שהקצבנו שכר מועט מידי הוא לא בא...' 

אומנם בימינו שלוש מאות רובל זה לא קרבן של מה בכך... 

'אבל התורה שווה יותר מזהב ומפז, כל חפצים לא ישוו בה! אולי היינו צריכים לתת לו עוד'... 

'מה מאוד רווח לאמי' סיפר רבי מאיר שפירא: 'שבעוד אותו יום הגיע במלמד רבי שלום מסוכצ'וב שזכיתי ללמוד מפיו שש (6) שנים רצופות!' זאת אומרת הם שלמו-ושלמו ושלמו... כל הזמן ושילמו שש שנים! זה הכל בזכותה כל מה שהוא הגיע להיות גאון... 

פעם העיד הגאון פלאסקר תלמיד של מהר"ן שפירא: 'היתה עצרת המונים בפולין והוא עמד הגאון ונשא נאום, באמצע הדברים הביט למרום הרים קולו בהתרגשות ואמר: 'שישי ושמחי אמא בג”ע! היִי מאושרת ושמחה! ראי גם ראי איזה כבוד וגדולה זכה בנך חביבֵך אשר צמח והיה לגדול בישראל"! פישששש... 

כל האלפים שמה שקט... איך יכול להיות שאדם ענוותן כזה משבח את עצמו בפומבי?! כולם בהלם! מה קרה? זה לא דבר שנוהגים לעשות... אבל תכף ומיד הבין. 

הסתובב לכיוון הנשים וקרא בקול חוצב להבות: 'אתן, נשי ישראל אמהות כשרות וצנועות, אם רצונכם שילדיכם יגדלו לגאון ולתפארת, לאהבת תורה, להרבצת תורה ללכת בעקבות הצאן - לכנה בעקבות אמי הצדקת! שמסרה נפשה לגדל אותי לתורה!'. 

זה הוא עשה, בשביל שידעו הנשים שלא גודל גאון כזה בישראל בלי אמא מיוחדת... אז הוא תולה את הכל באמא שלו.

אבא שלי המנוח כבר מגיל קטן מגיל עשר (10) היה שוחט! יש תעודה ע"ז והוא היה והוא היה למדן ויודע כמעט את כל התנ"ך בע"פ ותפילות בע"פ 'כתר מלכות' בע"פ, תיקון פורים בע"פ! הכל-הכל מדהים... איך זה? 

סבא שלי המנוח לקח לו מורי והושיב אותו שלוש שנים אצלהם בבית עם כל הכלכלה שלו והכל כדי שילמד את אבא שלי. והוא היה מושיב את אבא שלי בין הברכַים שלו כשהוא היה ילד, בין הברכים לא יכול לזוז, מהבוקר עד הלילה וכל הזמן לומדים-לומדים לומדים... היו עוד כמה אבל החיוב שלו היה על הבן הזה, נו וזה מוציא פירות... וזה מוציא פירות...! 

משגיח הגיע לרב שך זצ"ל לגבי שידוך והוא אומר לו: 'תשמע! הבחורה מעוטרת במעלות, אבל אבא שלה לא ירא שמים, לקחת את השידוך או לא?' 

והרב שך אומר: 'ומה מצב האמא?' 

אמר: 'אשה חשובה מאוד! מדובר באשה כשרה וצדקנית יראת שמים ובעלת מידות נאצלות...' 

מיד פסק הרב שך: 'גש לשידוך ללא היסוס! הכל תלוי באמא, אם האמא יראת שמים חזקה על בנותיה - שילכו בדרכה'.

באותו מעמד גם סיפר הרב שך למשגיח: 'שפעם הוא הלך עם הבריסק רב' בדרך וראו ילדים עם קדושה ויראת שמים על הפנים, הרב מבריסק ואני הכרנו את האבא של הילדים - לא ידוע כיראי שמים. 

אז הרב שך אמר: 'ילדים כאלה ירא שמים אם אבא שלהם הוא כזה...?!' 

הרב מבריסק אמר: 'אני לא מבין מה אתה אומר, מה אתה מתפלא?... האמא! היא עם הרבה יראת שמים... והכל הולך אחרי האמא'.

אשה מסוגלת להשפיע על בעלה השפעה רבה! לטוב וגם למוטב. 

אמרנו אתמול בהרצאה בבאר שבע; תרגום של "אשה" – 'אתתא' אומרים בארמית 'אתתא' אשה יכולה להרים את הבעל מאל'ף עד ת'ו, או להוריד אותו מת'ו עד אל'ף! הכל תלוי באשה. 

חסידה תתחתן עם רשע - תהפוך אותו חסיד. מרשעת תתחתן עם חסיד - תהפוך אותו רשע! כוח גדול יש לאשה... האשה פיתתה את האדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה! איייייייי... 

הגמרא בירושלמי מספרת... (אמרנו את זה אתמול, פה לא שמעו): 'רבי לוי דרש שישה (6) חודשים בגנותו של אחאב שהיה רשע גדול! 

הפסוק אומר: "רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה’" שישה חודשים מספר כמה הוא היה רשע כל יום! 

עכשיו אני נותן דרשה, מחר עוד פעם על מי? - על אחאב! עוד יום על אחאב, שישה חודשים רצוף... כמה אפשר לדבר על בן אדם?! תבינו כמה רשע היה שאפשר לספר שישה חודשים... 

אחרי שישה חודשים, אחאב בא בחלום לרבי לוי ואומר לו: 'מה חטאתי לך שאתה דורש עלי רעות? למה אתה דורש רק את התחלה של הפסוק... מה עם הסוף של הפסוק? למה אתה לא דורש אותו?' 

מה כתוב בהתחלה ומה כתוב בסוף?... בהתחלה כתוב: "רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה’" מה הסוף של הפסוק: "אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ" - מי קלקל אותו מי הפך אותו להיות כזה רשע? "אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ". 

'עמד רבי לוי - ודרש עוד פעם שישה חודשים בשביל למעט את גנותו של אחאב - בגלל ההסתה של איזבל המרשעת!' 

הוא ידע שהוא מתחתן עם מרשעת? הוא ידע. נו, אז מה הוא מתפלא, הוא לא האמין שהיא תצליח להשפיע עליו, הוא לא האמין, היא הפכה אותו... הוא רצח אתה את כל הנביאים! (חוץ מאלה שהחביא עובדיה). 

אז זאת אומרת רואים: השפעה אדירה האשה על הבעל. 

עכשיו תשמעו סיפור ממש מזעזע!

'רבי אלעזר בן ערך היה חשוב ומעורך מגדולי התנאים והמשנה באבות אומרת: ש 'לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי היו חֲמִשָּׁה (5) תַלְמִידִים והוא היה מונה את השבחים שלהם! 'רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס ורַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה ורַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן ורַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל ורַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס - בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה - אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן - חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל - יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ - מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר!'. לא פוסק! לא פוסק לא פוסק... תורה-תורה תורה... 

מה היה אומר רבן יוחנן בן זכאי הרב שלהם? – 'אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם ואֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם!. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: 'אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם ורַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ - מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם!'.

זאת אומרת רבי אלעזר בן ערך היה חשוב בעיני רבו רבן יוחנן בן זכאי שהוא שקול כנגד כל חכמי הדור, כל התנאים בדור כולל רבי אלעזר בן הורקנוס. שהוא בעצמו לבד! רבי אלעזר בן הורקנוס הוא כנגד כל חכמי ישראל! 

אח"כ אנו מוצאים גם שרבן יוחנן העדיף את דעתו רבי אלעזר בן ערך על פני דעתם של שאר התלמידים; 

'אָמַר לָהֶם: 'צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בן הורקנוס אוֹמֵר: עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. מה אמר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ? - לֵב טוֹב. 

אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: 'רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם'. 

ואח"כ שוב פעם המשנה אומרת הפוך: 'צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה יִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה'? - ושוב פעם הוא הכריע כאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ! 

עוד מעשה עם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ (גמרא במסכת חגיגה יד'): רבן יוחנן בן זכאי היה רוכב על החמור בדרך, רבי אלעזר מחמר אחריו ואמר לרבן יוחנן: 'רבי! שנה לי פרק אחד (1) במעשה מרכבה' - תגיד לי פרק אחד מהסודות של בריאת העולם מעל הקבלה! 

אמר לו: 'לא שניתי לכם: 'ולא במרכבה ביחיד?!' אי אפשר ללמד מעשה מרכבה ביחיד! אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. מי כן יוצא דופן - מי שהוא ברמת חכם ומבין בדעתו. אומרים 'ראשי פרקים' והוא מבין מדעתו. 

אז אמר לו: 'רבי! תרשה לי לומר לפניך דבר אחד שלימדתני'. 

הסכים - אמר לו: 'אמור'. מיד ירד יוחנן בן זכאי מעל החמור התעטף וישב תחת האבן תחת הזית. 

אמר לו רבי אלעזר: 'רבי! מפני מה ירדת מעל החמור?' 

אמר לו: 'אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלווים אותנו - ואני ארכב על החמור?!' 

מיד פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה מרכבה ודרש... - ירדה אש מן השמים סיבבה את כל האילנות בשדה ופתחו כולן ואמרו שירה! מי פתחו? האילנות שבשדה פתחו ואמרו שירה, מה השירה? "הַלְלוּ אֶת ה’ מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים הַלְלוּיָהּ". 

נענה מלאך מהאש ואמר: 'הן-הן מעשה המרכבה!'

'עמד רבן יוחנן בן זכאי נשק אותו על ראשו ואמר: 'ברוך ה' א-לקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין לחקור ולדרוש במעשה מרכבה, יש נאה דורש ואין נאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש. אתה נאה דורש ונאה מקיים. אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך!'. 

מה אתם אומרים, אדם כזה גדול, הכי גדול בדור שהיה! יכול להיות שאשתו תשפיע עליו? 

בילקוט שמעוני (קהלת תתקע"ם) מסופר: 'כל זמן שהיה רבן יוחנן בן זכאי קיים - היו יושבים לפניו' זאת אומרת לא עזבו אותו. 'כשהוא נפטר, הלכו להם ליבנה ורבי אלעזר בן ערך הלך אצל אשתו למקום שנקרא דיומסית. מקום נאה שיש בו מעיינות טובים' שווייץ...

'רבי אלעזר בן ערך שהוא היה הגדול שבדור המתין לחבריו, סבור שהם יבואו אצלו. לבסוף ראה שאינם באים - ביקש ללכת אצלם. 

אשתו לא הניחה לו... 

אמרה לו: 'מי צריך למי?' 

אמר לה: 'הם צריכים לי'. 

אמרה לו: 'הפת והעכברים מי דרכה ללכת ואצל מי? הוי אומר עכברים אצל הפת'. 

איך היא כינתה אותם החכמים, איזה משל היא הביאה?! ה' ירחם!... והציעה לו לא ללכת אליהם עד שהם יבואו אצלו. 

'שמע לה! - עד ששכח את כל תלמודו!!

'כעבור תקופה באו אצלו חבריו שאלו אותו: 'פת חיטים ופת שעורים איזה טובה בלפתן?' 

לא יודע מה זה 'לפתן', עד כדי כך שלא ידע מה זה לפתן. 

ויש אומרים: שהוא קם לקרא התורה בפרשת החודש ואמר במקום: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" – 'החרש היה ליבם'... עד כדי כך - במקום "הַחֹדֶשׁ" אמר החרש, במקום "הַזֶּה" אמר היה, ובמקום "לָכֶם" אמר ליבם. מה זה?! 

המדרש מספר: 'כשראו העם שככה אירע לרבי אלעזר בן ערך, העם החלו לצווח בצערם! הם בוכים והוא בוכה כנגדם ובכו עליו חכמים עד שהחזירו לו תלמודו, 

יש אומרים: שאליהו הנביא בעצמו בא והחזיר לו תלמודו. 

אדם גדול כזה! מופלא בתלמידי רבן יוחנן שכח את כל תלמודו עד שטועה בפסוק בפורש בתורה?! למה? - שמע לאשתו. 'תשאר פה! ואל תלך אצל החברים...'

תראו: מה זה השפעה של אשה! אפשר להאמין דבר כזה? מישהו יכול להעלות על הדעת דבר כזה? זה עובדה.

בפרק של "אשת חיל" במשלי: אנחנו שומעים שאשה מוכתרת במעלות ומידות מופלאות, כל הפרק הזה אמר שלמה המלך על התורה ועל אמא שלו, יש שמה פסוק אחד שנראה לא כל כך קשור לאשה כתוב: "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ" מה קשור הפסוק הזה שהוא משבח את הבעל לעומת השבחים של האשה? 

אלא, גם זה שבח של האשה! "עֲקֶרֶת הַבַּיִת" היא "עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" היא גורמת שהבעל יכול לשבת לעסוק בתורה בלי טרדה, רק כשיש אשה צדקנית והיא נוטלת עצמה עול הבית ומאפשרת לו לשבת בנחת על מבועי התורה - אז "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ" זאת אשת חיל. אבל, אשת חיל מי ימצא... 

מה אנשים מחפשים באשה? לא אגיד לכם אתם יודעים לבד. 

אחת הנשים שזכתה וזיכתה את עולם התורה בחיבור למדני מופלג! זה הרבנית בלה הינדה מלצר ע"ה, היא היתה רעייתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר ראש ישיבת 'עץ חיים' גאון הגאונים. בזכותה, בזכותה ורק בזכותה באה לעולם סדרת ספריו 'אבן האזל' על הרמב"ם.

ימים רבים, קודם שהגאון חשב להוציא לאור את חידושיו, פנתה אליו הרבנית בשאלה: 'למה אתה לא כותב ספר חידושין?'

אז הוא אמר לה: 'אין לי חידושים! ואין לי מה לכתוב'. 

- 'האמנם? לא מאמינה... שנים רבות אתה ראש ישיבה איך יכול להיות שאין לך חידושים?' 

- 'יש לי חידושים אבל זה מעט! פה שם... אבל זה לא יגיע לספר...' 

לא וויתרה: 'ומה בכך? איפה כתוב שאתה צריך להדפיס ספר? תדפיס חידושים על גיליון... ואחר מכן תדפיס על עוד גיליון... עד שיגיע מצב שיש ספר!' החליט לשמוע בקולה.

והתחיל לאסוף חידושים, גיליון ראשון - חודשים, שנים, עוד גיליון, עוד גיליון עד שיצאה סידרת הספרים 'אבן האזל' חיבור מופלא ומקיף על הרמב"ם. 

רבי איסר זלמן מלצר כמו רבי עקיבא בשעתו היה חוזר ואמר כל העת: 'הכל בזכותה של הרבנית בילה הינדה!' הכל בזכותה. 

וכך הוא כותב בהקדמה של החלק השלישי (3) של ספרו: 'ברכה מיוחדת הנני קובע בזה לרעייתי הרבנית 'אשת חיל "מנשים באהל תבורך" מרת בלה הינדה תחי' בת הרב הצדיק הנדיב המפורסם מורינו הרב שרגא פייבל זצ"ל, אשר יש לה חלק גדול בספרי הראשון והשני, שנוסף לטרחת המרובה בשמירת בריאותי ובמנעה ממני כל טרדה חיצונית, הנה כל עבודת הספרים עליה!'. 

הוא פורט ומונה דברים כמונה מרגליות וממשיך: 'והיא המריצה אותי בהדפסת ספרי הראשון והיא הסירה ממני כל המניעות והקשיים הכרוכים בהוצאת ספר רב הכמות, בהשגת הכספים לזה וגם העתיקה בכתב ידה את כל הכתבים למסור אותם לדפוס והיא התעסקה בכל עבודת ההדפסה וההפצה וע"י זה היתה לי האפשרות להתמסר אך ורק לעבודת העיון בחידושַי ובסידור ספרַי - ישלם ה' כפעולה!' 

יש עוד לציין: היא היתה ידועה כ'אשת חבר' מלומדת וחכמנית ובעת שהיתה מעתיקה את כתב ידו של בעלה להכין ולערוך לדפוס - היתה גם מעירה הערות רבות בתוכן הדברים ומתפלפלת אתו שאחד התלמידים - ויהי הדבר לפלא!

אנחנו מתקרבים לסיום... 

(תכין לי בבקשה את הסרט: 'בר מצווה לשופר!')

אחריות כבדה נושאת האשה על כתפיה לשמור את הבעל בדרך התורה והמצוות ולגרום לעליה ולא חלילה ירידה. 

מעשה נורא! סיפר הגאון רבי אליהו דושניצר מפיו של הגאון רבי אלעזר משה הורוביץ מגאוני הדור הקודם, שמעיד כאלף (1,000) עדים עונש נורא ואיום לנשמה שמי שגורמת לבעלה ירידה רוחנית. 

בעיר קלם חי יהודי מכובד סוחר מצליח ובן תורה. קראו לו רבי נטע, היתה לו בת יחידה, הגיעה לפרקה והשיא אותה לתלמיד ישיבה מתמיד, העניק לה ולא מאות רובל והבטיח לסמוך אותם על שולחנו שלוש (3) שנים. ישב החתן בנחת ובשלווה מסולק מדאגות וטרדות פרנסה.

ובסוף התקופה באה האשה לבעלה ואמרה לו: "וכי תאמר מה נאכל?" אם תאמר ותהגה כל היום דברי תורה - מה נאכל ומה נתפרנס...?! זאת אומרת שלוש שנים חיינו על חשבון האבא, עכשיו אנחנו לא על חשבונו אז מה יהיה? מה נאכל?' 

אמר לה: 'מה אעשה? ונפשי חשקה בתורה!...' 

אבל האשה איתנה בדעת: 'אני לא מבקשת להניא אותך מהתורה חלילה! אבל נפתח חנות קטנה מכספי הנדוניה ונתפרנס, אתה תשב ותלמד ואני אעבוד בחנות ואביא טרף לביתי'. 

- 'ומה זה דורש ממני?' 

- 'שעתים-שלוש ביום... כל שאר השעות אני אעבוד בחנות'.

והיא נשבעת לו "בהן צדקי!" - הסכים.

פתחה החנות התנהל הכל על מי מנוחות ישב ולמד והאשה עמדה בחנות. זה ארך רק שלושה (3) חודשים... איך נסחף מבית המדרש לעסק והוא נמשך יותר לחנות השעות הפכו לשש (6) ותוך שנתַים (2) - כל כולו הוא היה בעסק המשפחתי! לא ראה צורת דף גמרא! 

ואז אירע דבר במוצאי שבת, אחר חצות לילה, הבית של האברך שהיה לשעבר היה חמים ונעים, בחוץ סופת שלגים, דלת הבית נפתחה ובעלת הבית הלכה לסגור את הדלת והיא לוקחת אתה דלי שיש בו מים מלוכלכים לרוקן אותו, פנתה לשוב הביתה - נכנסת הביתה התמוטטה ונפלה לארץ! מרגישה שהיא נחנקת, לא יכולה לדבר. 

הזמין מיד רופא, אך לא היתה תועלת, לא מבין מה קרה לה? הרופא לא יודע, הזמינו רופא בכיר יותר, גם הוא בייאוש אומר: 'אני לא יודע מה קורה לה!' נסעו לווינה הבירה גם העלו חרס, אף אחד לא הצליח להבין למה תחושת חנק נוראה.

ואז עלה הרהור מקפיא לב: 'בטח נכנס בה דיבוק!' דיבוק של נשמה טועה ואומללה, אדם שעזב את העולם ונידון בבית דין של מעלה, אדם שלא נמצא ראוי להיכנס אפילו לגיהנם ולכן הנשמה שלו התגלגלה וריחפה בעולם ומלאכי חבלה רודפים אחריה - רח"ל!

לא ידעו אם זה נכון או לא, נסעו מיד לעיר סטוצ'ין, שבה היה מקובל הצדיק רבי מנדל שנודע בקיא ומומחה בענינים אלה. נכנסו אליו רבי מנדל ביקש לבדוק: 'אם זה דיבוק?' 

שאל שאלה את הדיבוק - והנה נשמע מגרונה של האשה קול, קול אחר! לא שלה של הדיבוק, השפתַים שלה לא נעו, אבל הקול נשמע ברור! ואז הוא אמר: 'יש בפנים דיבוק!'. 

שאל את הנפש המגולגלת: 'מי הולך אתך'? 

והיא ענתה: 'חמישה (5) מלאכי חבלה!' 

- 'מה שמותיהם?' 

פרטה את השמות אחד לאחד, 

אמר: 'זה דיבוק אמיתי!' כי השמות אמיתיים. 

מי זה היה? - בחור שמת שישים (60) שנה קודם, הוא למד בבריסק, משם הוא נסע לאפריקה, התחבר עם חברים רעים מקולקלים, הורידו אותו מדחי אל דחי, איבד את כל מעלותיו ועבר כל העבירות שבתורה! כך נמשכו חייו, יום אחד נפל מהעגלה ונהרג, מאז שישים שנה - מתגלגלת נפשו מכאן לשם ואין מנוחה וייסורים קשים. 

שאל אותו: 'למה לא הרהרת בתשובה קודם המוות?' 

הוא אמר: 'לא הספקתי! זה היה פתאומי' שישים שנה מתייסר תחת ידיהם של מלאכי חבלה נוראיים, 

אומר: 'אבל עתה מצאתי מקום מנוחה בתוך האשה הזאת!'. 

ידוע, כשנפש מגולגלת מצליחה לחדור לגוף של אדם חי היא מוצאת מנוחה כי אין רשות למזיקים להיכנס לתוך הגוף החי ולכן הדיבוק לא רוצה לצאת, אם הוא יצא שוב פעם - הוא יִתקל במלאכים המשחיתים.

שאל אותו רבי מנדל: 'למה נכנסת לגוף האשה האומללה הזו? באיזו זכות אתה גורם יִסורים נוראִים?'... 

ואז שמעו צחוק פרוע - מהגרון של האשה! צחוק של הדיבוק: 'אמא של האשה הזאת ואמא של הבעל שלה שהן נמצאות בעולם האמת הרעישו עולמות למעלה והתאמצו ככל יכולתם שאני אכנס לגוף של הבת הסוררת הזאת שהדיחה את בעלה מללמוד תורה הקדושה, כדי לעורר אותה למעשיה הנפשעים, אם לא הייתי נכנס אליה - היא היתה מתה בחטאותיה ולא היתה לה תקומה לעולם! לא בעוה”ז ולא לעוה”ב'. 

פנה הרב מנדל לבעל: 'אתה מבטיח לשוב לתלמוד'? 

- 'מבטיח!... מבטיח...' שפתיים יבשות פנים חיוורות. 

החותן גם עמד שם רבי נטע, ראשו מורכן, גם הוא התחייב ללמוד משניות לעילוי נשמתו של הדיבוק וגם לנדב לבית הכנסת נֵרות להדליק לעילוי נשמתו. 

מכיוון שכך הושיב רבי מנדל את האשה על כיסא במרכז החדר, קיבץ מנין (10) אנשים לפניה, קראו מפרקי תהילים, עמד מאחוריהם, יִחד יִחודים בלחש, לפתע! נפלה האשה מעל הכיסא, התגלגלה על הארץ ונשמע קול אדיר מתוכה: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד"! 

כל העיר סטוצ'ין נרעדה לשמע הקריאה ואז פקעה ציפורן זרת ידה האחת – החלון נופץ, הדיבור פרח למקומו בעולם העליון והאשה שבה לאיתנה. 

נורא היה מצבה של אותה אשה שדרדרה את בעלה והעבירה אותו מלימוד תורה להבלי עולם השפל. 

אשריהן הנשים המשכילות שמעלות את בעליהן על דרך המלך! תומכות ומעודדות בלימוד התורה ומעמיקות האחיזה בתורה הקדושה ומשגיחות על הבנים, שלא יסתכלו במחשבים, בפלאפונים ולא חברים רעים, רק סביב הקדושה ואז יהיה אפשר להגיד עליהן באמת: "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא – וְרָחֹק מִפְּנִינִים... וְרָחֹק מִפְּנִינִים..." 

אתם לא יודעים את ההמשך? אתם לא אומרים לאשה? אומרים מה אומרים? אז תגידו נשמע: "וְרָחֹק מִפְּנִינִים" – כמה פנינים שתשים על אשה הכל אפס אפסים לעומת "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא" זה אשת חיל מה שלמדנו.

אני אראה לכם היום עוד 'אשת חיל' (אתה מוכן? כן) היום זה יום הולדתה – בבקשה!

מרגש, זה יהיה הסיפור האחרון, אתם יודעים הזכרנו את רבי עקיבא, רבי עקיבא בתחילתו הוא היה עם הארץ, רחל בתו של כלבא שבוע החליטה: לקחת לחתונה דוקא את הרועה, רועה הצאן של אביה, כמובן ששוד ושבר נפל בביתו של כלבה שבוע, הוא היה אחד מעשירי ירושלים והוא כמובן ניסה להניא אותה, זה לא עזר היא התעקשה: שהיא רוצה להתחתן דוקא עם עקיבא! 

ואחרי כן הוא הדיר אותה מנכסיו והם יצאו החוצה והם יתחתנו והם חיו בעניות גדולה, היו ישנים על קש ומתכסים בקש, 

עקיבא היה מבטיח לה: 'רחל! יגיע עוד זמן שאני אתן לך מטבע של 'ירושלים של זהב!'' 

וכך הם ממשיכים בעניות ובדוחק, היא עזבה בית מלכים, בית שלאחד מעשירי ירושלים, היא מוותרת על הכל, היא מאמינה: שהאיש הזה שהוא עם הארץ יש לו מידות טובות ועם מידות טובות כאלה אפשר לבנות. 

מתחתנת נולד להם ילד, מגיע לגיל שצריך לקחת אותו לתלמוד תורה - ואז רחל שולחת את עקיבא עם הבן לתלמוד תורה ושם כשהוא לוקח אותו הוא לא יודע שום דבר, הוא מתחיל ללמוד עם הבן אל'ף בי'ת... את התחלה את היסודות ופתאום! התחילה נפשו לחשוק בתורה והבא להיטהר מסייעין לו. 

ובאחת הפעמים שהוא הולך הוא רואה דבר מתמיה! הוא: רואה טיפות של מים שנופלות על סלע ובמקום שהטיפה נופלת - יש חור והוא עומד משתומם אומר מה הוא אומר: "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם" אבנים, את האבנים שחקו מים? איך יתכן...?! מה כוחה של טיפה לעשות רושם בתוך הסלע, אז הוא עומד ומתבונן, 

הוא מנסה להבין: כיצד יתכן שטיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה - עושה חור בסלע?! היה קשה לו להבין, איך זה יכול להיות טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה עושים חור בסלע... אבל הוא הבין: שטיפה ועוד טיפה ועוד טיפה עושים חור בסלע למה? כח ההתמדה! של טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה יכול לעשות חור בסלע! 

אז הוא למד קל וחומר: אם טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה יכולים לעשות חור בסלע - קל וחומר בליבו של עקיבא!! 

ואז הוא מבין: שאפילו ללמוד מעט אבל בקביעות כמו שאמרנו טיפה ועוד טיפה זה יכול לגרום שהאדם יגיע למשהו, לבוא להרצאה ולשמוע שפריץ של שעה-שעתים - זה לא עושה הרבה, אבל, קביעות של תורה כל הזמן זה עושה... 

חוזר הביתה מתפעל! מספר לאשתו ואשתו אומרת לו: 'חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ בְּתוֹרָה? אני מוכנה ליטול עלי את העול של הבית אני אדאג לילדים חינוכם ואתה צא לדרך. לך ותלמד תורה, כשתחפוץ תחזור. עלי!'. 

עקיבא יוצא לדרך שתים עשרה (12) שנה נעדר מביתו, שתיים עשרה שנה רצופות, לא מכתבים, לא שליחים, שום דבר.

אתם מתארים לכם בת שאחד מעשירי ירושלים! כמה שליחים שלח אביה ואמא... בשביל להניא אותה ולומר לה: 'בתי! זה עם הארץ!! איזה מידות טובות?! הזניח אותך! עזב אותך השאיר אותך כאלמנה ובניך יתומים... הלך לא שליח לא שלום לא מכתב לא כלום שתים עשרה שנה! זה תורה? ככה לומדים?!' 

והיא מתעקשת בשלה. 

אחרי שתים עשרה שנה הוא חוזר הוא נכנס לביתו וכשהוא נכנס, יהודים יקרים! לחצר הוא שומע רשע שאומר לאשתו: 'את בעלך עם הארץ!... עזב אותך... הפסדת את הורַיִך הפסדת את המשפחה... הפסדת כסף וכבוד... את חיה בדוחק ובעוני... מה יש לך מזה? עזביהו!!' 

הוא גומר ושומע שאשתו עונה לאותו רשע ואומרת: 'לו היה שומע לי - הוא היה הולך עוד שתים עשרה שנה!'. 

הוא שמע... הסתובב והלך. 

שתים עשרה שנה! לא נכנס לא אמר לה: 'שלום עליכם!' לא נתן סטירה לחיסול חשבונות לרשע. שום דבר הסתובב והלך עוד שתים עשרה שנה.

אחרי שתים עשרה שנה יהודים יקרים! הוא חוזר הביתה כרבן של כל ישראל! גדול הדור מלאך א-לקים! כל התורה שבע"פ שיש לנו - של רבי עקיבא, מגיע עם עשרים וארבע אלף (24,000) תלמידים, תנאים קדושים, שהקטן שבהם מחיה מתים! ומתלמידיו רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) ורבי מאיר בעל הנס. 

והוא חוזר בחזרה לעירו ויהודים יקרים כששומעים שרבם של כל ישראל מגיע - יוצאים באלפיהם ובריבותיהם ממתינים לו והוא מגיע עם תלמידים! הישיבה הכי גדולה שהיתה אי פעם, תנאים קדושים. 

הוא מגיע... 

ושתבינו מה היתה מדרגתו של רבי עקיבא באותה שעה – 'כשעלה משה למרום וראה את הקב"ה כותר כתרים על קוצו של יו'ד שאל: 'למה זה?'... 

אמר לו: 'עתיד להיות עקיבא בן יוסף שידרוש תילי תילים של הלכות על קוצו של יו'ד...!' 

ואז יהודים יקרים! אז באותה שעה אומר משה רבנו לקב"ה: 'אם יש לך אדם גדול כזה בעולם - למה אתה נותן תורה על ידי?!' 

מבין משה רבנו: שרבי עקיבא ראוי יותר ממנו לתן את התורה על ידו לישראל!

אז שנבין, אם משה רבנו מבין שרבי עקיבא ראוי יותר ממנו לתן תורה לישראל - מי היה רבי עקיבא ואכן משה רבנו זכה רק לארבעים ותשעה (49) שערים ורבי עקיבא זכה לשער החמישים (50) זה רבי עקיבא.

רבי עקיבא חוזר, בין כל ההמונים ממתינה לו אשה צנומה קטנה רדופה ושנות סבל רבות ביזיונות וחרפות ועוני - ממתינה בין כל הקהל והיא נדחפת... מספרת הגמרא: ודוחים אותה הצידה! 

ואומרים לה: 'זה לא מקום לנשים!' היא מתאמצת - והוא לא שכח אותה. בין כל הקהל... בין כל הקהל - יהודים יקרים! הוא מבחין בה והוא מסמן לאנשים שלפניו לפנות מקום, הייתם צריכים לראות זאת כקריעת ים סוף, כולם זזים הצידה, יש שביל בקצהו עומדת אשה קטנה וצנומה המתינה לבעלה עשרים וארבע שנים, מתקרב אליה 

וכולם שואלים: 'מי זאת?... מי זאת... מי זאת...?' 

עד שהוא עומד לידה - וכולם שומעים משפט היסטורי קצר: 'כל התורה שלי ושלכם - שלה היא!' 

אתם מתארים לכם דבר כזה? יהודים יקרים!

כל התורה של רבי שמעון בר יוחאי רבי מאיר וכל התלמידים ורבי עקיבא מאז ועד סוף הדורות כל זה - התורה של האשה הזאת שהמתינה לבעלה בנאמנות עשרים וארבע שנים!

יהודים יקרים! אני אומר לכם הערב דבר: 'כל החזרה בתשובה, שלי ושלכם - של אשתי היא!'... 

עשרים ושתים (22) שנה!... עשרים ושתים שנה להמתין עד השעות הקטנות של הלילה, לגדל את הילדים, זה לא דבר פשוט... 

אני אומר בכל יום שישי: "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא" – והיום אני רוצה להגיד רק כמה שורות. 

"אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ: בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר: גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ: כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן: קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה: תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ". (עד כאן מהסרט 'בר מצוה לשופר').

כן! זה היה הערב של הנשים... עכשיו אתן צריכות לבנות את הבתים, אף פעם לא מאוחר, גם אם לא הצלחתן עד עכשיו - אפשר להתחיל מחדש!

למי שיש שאלות? בבקשה!

 

- - - שאלות ותשובות - - -