חיפה - מיליונים מוסלמים סביבנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

זה האמיתי, זה, עזוב, פה הם מרמים כולם, מרמים, זה חייך.

תשמע, אני אומר לך את האמת, הכתבה ששיגעה אותי, זה הקטע של הילד בעזה, עם האבא שלו שהרגו אותו.

כן? פה ראיתי את התמונות שלכם בכתבה, איך הם...

הולה, ערכו את הכתבה הזאת.

עבדו על כל העולם.

זה בעיניים ראיתי.

אני בן אדם חילוני, לדעתי לא רואה אותך.

אההההההההההה

היי, לשופר ניוז יש שירות חדש, שופר ניוז טל

שלום לכם, אולפני שופר ניוז טל, ישראל חוספדת.

אם רוצים שירי תורה, לוחצים כאן.

אומרת המשנה,

ממתי קוראים את שמה בערבית,

בשעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם עד סוף השורה הראשונה.

דברי רבי אליעזר.

אם רוצים חדשות,

מוחצים כאן.

מי שקיבלה שחרור מהשביתה היא שדרות,

שבה העירייה קיבלה את אישור ההסתדרות לפעול כרגיל.

זבל לא מצטבר שם הרבה בימים אלה,

אחרי שחלק גדול מהתושבים עזב את העיר.

אבל רסיסי הקסאמים,

שנופלים למרות הבטקת האש,

יפונו.

סוף סוף עדיפות על פני הזמן אחרון. אם רוצים פיספוסים, לוחצים כאן? מה זה? ישר מרציסים כשהוא אמר?

על הבוקר הוא פותח בכנסת, פורשה אמר וו יו יו הלו.

מה בא לי?

כובע?

בגדי זית?

בא לי.

נעליים גבוהות?

מה זה בא לי?

גרביים?

בא לי.

אז שליח את זה לים,

אשליח את זה לבעל חי, לאשפה, אבל למה באס לה? הכל קרשים, מסכנים,

מי צריך את זה?

אני בא עם גדים שלי.

היי, רק מהדורג קצת, שכנעת אותי.

מה אכפת לכם?

וואלה, חשבתי לספוס אותו עדה.

וואלה. קומטה.

בר מצווה. לא מסכים. לא יוצא קומטה. שש דלתות, שמונה דלתות. לוקחים כובע כזה. עם ארמונות. מה זה? איך אומרים? איפה? נאה דורג, קיים. נותנים לו בוקס פה. ראית את הארמונות שהם גרים?

מה קול? מה קול? לא תשובה מחמקת. עושים חורפו. לא תשובה מחמקת. יישמע דבר כזה. יישמע דבר כזה. פש! פש! פש!

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ההרצאה הזו למען יתגדל ויתקדש שמו הגדול.

ויש פה בקשה מיוחדת שבהמשך נשתדל להזכיר אותה.

ועוד דבר אחד.

הילה בטובה,

הריון קל ולידה תקינה, שלא יאונה לה שום רע.

לא לבלה ולא ליולדת.

טוב, אנחנו,

כמו שאומרים, דקות ספורות אחרי חג החירות.

עברנו את חג הפסח,

אבל בואו נתבונן קצת.

אולי במה שלא הספקנו.

כתוב בתורה, או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם אדוני אלוהיכם במצרים לעיניך.

האם אנחנו מכירים עוד אלוהים שבא וניסה לקחת גוי מקרב גוי?

בעניין הזה מצאנו מדרשים שהם לכאורה סותרים אחד את השני.

חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו, מה זה גוי מקרב גוי?

רבי יהושע בר נחמן, בשם רבי יהודה בן פזי,

אומר,

עם מקרב גוי לא כתוב כאן,

אלא גוי מקרב גוי,

ללמד שהיו אלו ערלים ואלו ערלים,

אלו מגדלי בלוריות ואלו מגדלי בלוריות.

אם כן, לא הייתה מידת הדין נותנת שיגאלו ממצרים לעולם.

זאת אומרת, מה נשתנו העיוורים בני ישראל במצרים מהמצרים שהיו שם?

בדיוק אותו דבר.

זאת אומרת, גוי מקרב גוי, אלה נראו גויים ואלה נראו גויים.

וכן אמרו שהיו ישראל שקועים במ״ט שערי טומאה,

ואם לא היו נגאלים באותה שעה שנגאלו ממצרים,

היו מוסיפים לשקוע בשער החמישים, ושוב לא היה אפשר להוציאיו ממצרים.

ומתוך זה נראה

כי שעבוד מצרים הביא עליהם עירוב מוחלט בתוך מצרים,

עד שאיבדו את צורתם היהודית.

זה מדרש אחד שמובא,

ומאידך,

המדרש אומר,

מלמד שהיו ישראל מצוינים שם.

וכן אמרו, בזכות ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים,

שלא שינו את שמם

ולא שינו את לשונם ולבושם,

ושלא דיברו לשון הרע,

ושלא גילו סוד,

והיו מצוינים בעריות,

נזהרו מעריות.

וכן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, שבשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים,

שטרחו להמציא מזון לבעליהן,

וכשעזר להם הקדוש ברוך הוא והם ילדו בנים,

הוליכו אותם למדבר,

ושם עשה השם עמהם ניסים כי המצרים חיפשו את ילדי ישראל להורגם,

כיוון שהם ידעו שמושיען של ישראל צריך להיוולד,

הלכו להרוג כל בן יילוד,

אז הן היו הולכות תחת התפוח,

והיו המצרים באים ורוצים לתפוס את הילדים, והיה נעשה נס ונבלעים באדמה,

והיו באים עם החרשות לחרוש אותם ולא פוגעים בהם, ואחרי כן היו הולכים המצרים וחושבים שהם עשו את מלאכתם,

ואחרי כן היו באים בעדרים-עדרים הביתה.

ולמרות כל זאת, כמובן,

כל הניסים שנעשו בילדי ישראל שנולדו שם,

הם הגיעו והיו אחר כך עבדים לפרעה

ללמד שזו הייתה גזרה משמיים עם תוכנית ותכלית.

גם כל העניין של ושאלה אישה משכנתה,

כלי כסף וכלי זהב,

היה תלוי ועומד בזה שישראל לא היו מגלים סוד.

אף אחת לא הלשינה על חברתה שהיא לקחה מהשכנה שלה משהו

במשך שנה שלמה ולא גילו את המסתורין שלהם.

וזה הסוד, היה מופקד אצלהם במשך שנה תמימה.

וכן אמרו שמשה רבנו היה תמה על מה נשתעבדו ישראל במצרים, מה גרם שהם נשתעבדו למצרים,

עד שמצא את דתן ואבירם, שני אנשים שהיו רשעים, שהם סיפרו לשון הרע.

כיוון ששמע את הדברים שלהם,

אמר, עכשיו נודע הדבר. אכן נודע הדבר, למה ישראל נשתעבדו? אם יש מספרי לשון הרע, אפילו שתיים כבר ראויים להשתעבד.

זאת אומרת, כל השאר לא היה מצוי בהם דבר זה כלל וכלל.

זאת אומרת,

לפי זה כלל ישראל, כל רואיהם הכירו עליהם שהם יהודים בשמותם,

בלבושם,

הצטיינותם בעריות,

כמו שכתוב, אחת הייתה ופרסמה הכתוב, זאת שלומית בת דברי,

שהכתוב מפרש את שמה שהיא עשתה מעשים שלא יעשו, וגם לא באשמתה. היא גרמה לעצמה שיבוא מצרי ויעשה מעשים שלא יעשו.

אז אחת הייתה ופרסמה הכתוב.

אז כלל ישראל היו גדורים בקדושה ובטהרה.

אז איך מסתדרים המדרשים?

מצד אחד הם לא היו שונים מהמצרים,

לכן כתוב גוי מקרב גוי, שלא היה בהם שום שינוי.

ומצד שני, הם היו מצוינים והם נשתנו במראיהם,

בלבושם, בשפתם, בשמותם.

איך זה מסתדר?

אלא נבין את זה ונבין את המעלה של עם ישראל.

בריאת האדם נקראת בריאת הגוף,

ואין הכוונה רק לגוף גשמי,

כי גם המידות שכל אדם נברא בהן נקראים לעניין זה גוף.

אדם נברא,

ולכל אדם יש בפוטנציאל מידות מסוימות. יש אדם שנולד,

הוא שקט,

צנוע,

עניו,

ככה הוא נולד.

ילדים שקטים כאלה, רואים אותם.

יש אחרים שנולדים איפראקטיביים,

זריזים, רצים, משתוללים.

התכונות האלה, המידות האלה, שנולד בהן כל אחד ואחד,

זה מולד בו.

יש כאלה שמקבלים את זה מההורים,

יש כאלה שיש להם נטייה בטבעם שבמשך הזמן

הם יימשכו למידות מסוימות כאלה ואחרות,

ויש כאלה שמאמצים להם מידות כאלה ואחרות

מהסביבה שהם יהיו בתוכה, כך אומר הרמב״ם.

אז בכל אופן, המידות האלה גם כן נקראות גוף,

ומתוך החומר הזה מתפתחת השתוקקות לשלמות.

יש לאדם שאיפה לשלמות.

השאלה לאן הוא מנתב את זה.

יש אחד מנתב את השלמות שלו להיות עשיר, גדול ושלם,

אחד אחר

סוחר גדול,

אחד רוצה להיות פרופסור גדול,

אחד רוצה להיות מדען,

אחד רוצה להיות כדורגלן, ספורטאי מצטיין.

כל אחד רוצה לקחת את עצמו לכיוון מסוים של שלמות מסוימת,

שהוא יהיה שלם בדבר מסוים.

ובדרך כלל האדם נוטה למה שטבעו מטעה אותו.

אז כבר

גם במעלליו יתנקר נער, אומר שלמה המלך.

כבר כשהילד קטן רואים מה הכיוון שלו לאן הוא הולך.

ואז אם יודעים לנתב את הכוחות והפוטנציאל שלו, אפשר להביא אותו לתוצאות טובות מאוד.

אז יש את הדרך הרוחנית, שאדם שואף לשלמות, ויש את הדרך הגשמית, שאדם רוצה להשלים את גופו.

יש אנשים, אתם רואים, בספורט

משקיעים ימים ולילות, שנים על גבי שנים, עשרות שנים, בשביל לקבל איזו מדליה מזהב שערכה 1,000 דולר, נגיד.

אז שנים על גבי שנים הוא רץ מרתון, 42 קילומטר ביום,

בשביל שבסוף, מתוך כמה אלפים, אולי הוא יגיע למקום 772. יש כאלה נופלים באמצע הדרך. אחרי שרצו כל כך הרבה, הקיפו את כדור הארץ כמה פעמים, וגם לא קיבלו מדליה.

רק המים שהם שתו בדרך היו יכולים לקנות כמה מדליות כל שבוע.

אבל זו השלמות שהוא שואף לה. יש אחד רוצה להיות כזה, ויש השני רוצה להיות כזה, כל אחד משהו אחר.

ויש אחד שרוצה להיות חכם גדול וגאון ועילוי ומשקיע את כל החיים ברוחניות, כל אחד

מטה את עצמו לאן שהוא חושב שראוי לו.

כאשר מביטים על החומריות, אז אנחנו מבחינים שיש חומר פחות ויש חומר מעולה.

אדם שנברא בחומר מעודן,

מבט הבחירה שלו גבוה יותר מזה שנברא בהיעדר מעלות אלה.

אלא שכל זה הוא רק בנוגע לעצם החומר.

יש אדם יותר מעודן, ויש אדם שאנחנו קוראים לו גס,

גס במידותיו. יש אדם שרואים שההתנהגות שלו, מה שאנחנו קוראים בצורה גסה, ברוטלי.

ויש אדם מעודן.

אז זה תלוי בחומר שלו, איך שהוא נולד. זה כבר מקטנות, זה ככה.

יעקב ועשהו נולדו באותו בטן שרבקה אימנו,

ואחד יצא יושב אוהלים, איש תם,

והשני איש צעיד.

רק הורה כל היום, יורה, יריות, טח, טיח, טח, טח, מהבוקר עד הערב.

אז רואים, יש אחד שנולד מעודן ואחד שנולד גס, אפילו מאותו בטן. יש גם ילדים במשפחה שרואים שהם שונים אחד מן השני.

אז זה תלוי בחומר.

אבל לעניין ההשתוקקות לשלמות,

ודאי שמי שמשתוקק

וזוכה להשלים את עצמו,

הגם שבבריאה שלו הוא נברא במידות פחותות,

הוא חשוב יותר מזה שאינו משתוקק לשלמות,

הגם שנברא בטבעו במידות שלמות.

זאת אומרת, מעלת האדם כמה הוא משתוקק לשלמות והוא עובד עליה, ולא משנה מה חומרו,

האם החומר מתחילתו או מתחילת בריאתו פחות

או שחומרו טוב.

מי משתוקק יותר?

פחות. פחות, זה פחות.

אתה לא יודע מה זה פחות?

יש טוב, יש פחות מטוב.

אתם אומרים פחות, אבל צריך לדעת בלשון

עברית מדוקדקת, צריך להגיד פחות, לא פחות.

ומעתה, כשאנו דנים על מצבם של ישראל תחת שעבוד מצרים,

אנחנו מבדילים בין מצב החומר שלהם

לבין ההשתוקקות לשלמות.

כשנתבונן נמצא שכל העניינים שעבורם זכו ליציאת מצרים היו כולם מעלות בחומר של כלל ישראל.

למה זכו? בזכות מה נגאלו ישראל ממצרים? אמרנו שלא שינו את שמם, לא שינו את לבושם וכו', כן?

אז זה נקרא שזה במידות שלהם, בחומר שלהם, שהם נבראו, ישראל נבראו בחומר מסוים. מהם שלושה סימנים

שמציינים את העם היהודי יותר מכל אומות העולם?

שיש בהם שלוש מידות בטבעם ביישנים,

רחמנים,

גומלי חסדים.

ראשי תיבות, גבר. אתה רוצה לדעת מי גבר?

גומל חסדים,

ביישן,

רחמן.

אלה המידות של עם ישראל מעיקרו.

כמובן שלצערנו חלו שינויים שנדבר בהם תכף,

אבל אלה הם המידות של כלל ישראל.

ומי שאין בו את הסימנים הללו,

אין החסרון בעבודתו,

אלא שאין בו סימן של ישראל.

זאת אומרת, הוא יכול לעבוד על עצמו,

אם ירצה וישתוקק, יכול להגיע למעלות גדולות.

אנו מוצאים לכמה וכמה שאינם שומרי תורה שהסימנים עדיין נשארו אצלם,

וכשהם נפגשים עם אנשים שומרי תורה ומצוות,

מה שקרוי בימינו דתיים או חרדים,

הם מתנצלים.

והם אומרים שעדיין נשאר בהם משהו. אל תראה אותי ככה, אני הולך פעם בזה לכאן ופעם בשם, ואני משלים שם,

ואני נותן צדקה, ואני עושה. אל תראה אותי ככה. זה שאני נראה ככה, אל תראה אותי ככה.

זאת אומרת,

הם

נשארו במהותם, בתוכנם החומרי,

במידות שלהם, עדיין שייכים לאותו חומר שדיברנו עליו.

ולפעמים כשבאים לביתו של אדם,

שהוא אין לא רוצה ל...

אז הוא לא מעיז פניו לומר בגלוי,

תסתלק מכאן, אני לא נותן לך צדקה, לך תעבוד. למרות ששמעתי כמה בודדים שאומרים ככה.

אבל רובה דרובה יגידו לילד, תגיד לו שאני איננו.

למה תגיד שאני איננו? תבוא, תגיד לו, אני איננו.

אבל הוא לא עז פנים עד כדי כך, לבוא ולומר

לעני בפנים את הדברים.

כל זה מוכיח על מידת הבושה

שעדיין טבועה בכל אחד מישראל.

ואפילו אלה שנתרחקו מדרך התורה מבקשים תמיד להתייחס

אחר אבותיהם או אבות אבותיהם ששמרו את דרך התורה ואומרים, אתה יודע מי אני? איזה ייחוס אני.

אני הבן והנכד של,

של, הבן של, אתה יודע מי אני? אני הבן של.

יופי, אתה הבן של.

ומי אתה?

מה יגיד הבן שלך? הוא ידלג עליך. יגיד, אתה יודע מי סבא שלי?

למה שידלגו עליך?

עכשיו, מי מדבר על אודות אלה שהם נותנים ונותנים ללא שיעור? יש הרבה אנשים שהם לא שומרי תורה ומצוות.

הם לא נקראים שומרי תורה ומצוות, אבל חסד הם עושים, ונתינה הם נותנים, וצדקה הם נותנים.

ואפילו שבנוגע לעבודתם, עבודת הרוח הם רחוקים מאוד,

בכל אופן הסימנים של כלל ישראל הם בחומרם של ישראל ועדיין נמצא בהם.

בזכות ארבעה דברים אמרנו, נגלו ישראל ממצרים,

ולפי דרכנו ארבעת הדברים הם דברים טבעיים בחומר של כלל ישראל.

כוח הצניעות של עם ישראל נובע מכוח הבושה שבהם,

וזה אחד מן הדברים הטבוע בחומרם.

ואומנם עד הדור האחרון, עד זמן החפץ חיים, מה שנקרא,

היו ישראל מצוינים במידת הצניעות,

וגם העמים היו מפליאים זאת.

איך העם הזה שומר על צניעותו?

אבל לדאבון נב התערבו הערב רב בכלל ישראל, ופגעו גם ביסודות העם האלה של הצניעות,

ותרבות הכוהים פסתה בתוך המחנה שלנו.

החפץ חיים היה קורא להם,

זרע עמלק המתערבים בנשמות ישראל לפני ביאת המשיח,

והם הכניסו חוצפה ועזות בתוך כלל ישראל,

הפך ממידתם האמיתית.

אבל עד דור זה הבושה והצניעות שולטת בישראל. עדיין ברובא דרובא דישראל הצניעות שולטת.

התרבות המיובאת מחוץ לארץ

זה תרבות עמלק שרוצה להחליש את ישראל ולקרר אותם,

והם משתדלים לעשות את זה בכל מיני דרכים.

התרבות הזאת היא תרבות קלוקלת גם אצל אומות העולם.

לא כל אומות העולם פרוצים עד כדי כך, ויש כאלה ששומרים גם כן על צניעות

של דרך ארץ לפחות.

אבל בישראל לא היו דברים כאלה עד לפני דור אחד.

לא היה בנמצא כמעט.

ואם היה, זה היו בודדים שהיו מגונים מכול וכול.

היום, לצערנו הרב, יש נושאי דגל בעניינים אלה, ולא נפרט, אתם מכירים ויודעים לבד.

לא היו בהם דלתורים. דלתורים זה מספרי לשון הרע.

גם זה היה בטוב החומר של כלל ישראל,

שזה טבע של אחווה ורעות

שהייתה ביניהם תמיד,

והם היו תמיד מחוברים יחדיו.

לא היו מספרים לשון הרע,

כי דבר זה גם כן תכונה מתכונות הנפש,

שאדם לא רוצה לראות רע בחברו אלא לראות את הטוב שבחברו.

וגם אם הוא מעיר לו או מוכיח אותו,

זה בשביל לשפר את דרכיו ולהיטיב לו.

וכמו שאבא מייסר את בנו,

כואב לאבא יותר מהבן המיוסר,

כיוון שהוא רוצה לראות את בנו הולך בדרך טובים.

אז אין הכוונה להקניטו אלא הפוך להיטיבו.

גם זו נקודה שהיא בחומר של ישראל.

ועוד דבר,

שהם היו מצוינים.

ההתבדלות מאומות העולם גם היא טבועה בחומר של ישראל,

וטבעו של יהודי אפילו רחוק ביותר לחוש כי באיזו מדרגה שהוא עומד, על כל פנים יהודי הינו.

איפה רואים את זה הכי ברור ובולט?

כשיהודי מגיע לגולה בחוץ לארץ ומחפש את הקומיוניטי,

להיכנס לבתי כנסת ובתי מדרש של יהודים ולהיות בסביבה של יהודים דווקא.

בודדים מתרחקים

מן הזהות.

זה רק כאלה שהם רחוקים לגמרי או שרוצים להיטמע וכו'.

אומנם אחוזי ההתבוללות גדולים מאוד,

אבל זה לכאלה ששוכנים כבר באומות העולם עשרות רבות של שנים, אם לא מאות,

והם כבר דורות של מתבוללים כמו רפורמים ואחרים, שאצלם אחוזי ההתבוללות הגבוהים ביותר

שיש ביהדות.

מתוך כך

שומר אותו יהודי על עצמו שלא התבולל בתרבות אומות העולם,

ואת השם היהודי שלו נושא בקומה זקופה שומר על עצמו בלשונו ובלבושו,

כדי להוכיח לעיני כול את יהדותו.

למעט במקרים שאנחנו חשופים להם היום, אנטישמיות, שאנשים חוששים ומסתירים את זהותם.

אבל גם יהודים כאלה, שבחומר שלהם הם כאלה,

גברים, מה שנקרא, גומלי חסדים ביישנים ורחמניים,

אפשר להם להיות במ״ט שערי טומאה.

כי אם החומר עומד בפני עצמו ואין לו השתוקקות לשלמות,

אפשר לאותו חומר עדין

ולאותו לב יהודי להיות שקוע לתוך טומאה, שקיעה אחר שקיעה.

ואם לא היה מוציא הקדוש ברוך הוא אותנו ממצרים באותו רגע,

היינו שוקעים לשער החמישים ולא היינו יוצאים לעולם ולעולמי עולמים משם.

פשוט היינו נטמעים

בין האומה המצרית ולא היה ניכר יותר שם ישראל חלילה בעולם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

לקח גוי מקרב גוי.

מה זה אומר? זה אחד הניסים והמופתים הגדולים ביותר

שלקח

הקדוש ברוך הוא גוי מקרב גוי.

אומר רבי אבא בראחה בשם רב חנין,

מה זה גוי מקרב גוי?

זאת אומרת,

לקחת

כמו אדם שמוליד עובר.

עובר.

כאדם ששומט את העובר ממעי בהמה,

כך הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים.

עם ישראל במצרים לא היה עם בעל זהות עצמית.

הוא היה מובלע בתוך המצרים כמו עובר במעי אמו שכל חיותו ממנה.

כשאישה הרה לא מבחינים בעובר.

יודעים שיש עובר, אבל לא מבחינים בו.

רואים אישה

עם נפיחות מה?

קריסה בין שיניה, מה שנקרא.

אבל לא ניכר העובר הזה בזכות עצמו.

שעבוד מצרים היה שעבוד נפשי, חוץ מהפיזי הגופני.

במקור החיות של עם ישראל היה בתרבות מצרים וטומאתה שקוע במ״ט שערי טומאה.

וממצב זה נלקח להיות עם השם.

זה דבר מדהים, זה נס.

כמו נס של לידה

שיש לאישה הרה, שבן רגע יוצא עובר חי שחי בזכות עצמו.

קודם הוא היה נקרא ירך אמו,

עכשיו הוא יוצא החוצה והוא חי בזכות עצמו.

ככה לידת העם היהודי ויציאתו ממצרים הייתה נס גמור לקחת גוי

מקרב, קרב זה קרביים,

מתוך מעי גוי,

כמו אישה הרה שיוצא ממנה עובר.

הגמרא במסכת נידה אומרת

למה ולד דומה במעי עמו?

פיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאימו אוכלת.

וכיוון שיצא לאוויר העולם,

נפתח הסתום ונסתם הפתוח, הטבור,

מהפכה פתאומית והוא חי בזכות עצמו.

תארו לכם, אם לא ייפתח הפה ולא ייסתם הטבור,

הילד מת.

זה תהליך אוטומט טבעי על ידי השם, שזה נס גמור.

זאת אומרת, עד רגע לפני הוא היה תלוי במעי עמו כל חיותו ממנה.

פתאום, ברגע אחד,

צעירים

נשלף החוצה וחי בזכות עצמו, והכול מתהפך.

הסתום נפתח,

הפתוח נסתם והוא עומד בזכות עצמו. ככה ישראל יצאו ממצרים. פתאום עם שלם

נבדל מתוך המצרים,

יוצא לצבאותיו,

כולם סדורים דגלים-דגלים,

כל שבט בפני עצמו, כאילו הם הכינו את זה מראש,

ויוצאים

בראש גילה, ביד רמה, ממצרים,

כמו עם מסודר שהכינו אותו

מאות שנים.

לעשות מצעד

לוקח חודשים.

חצי שנה לפחות, לפני כך, רק לעשות שמאל, ימין,

שמאל.

שמאל, ימין, שמאל.

ואלה בן רגע קום וצאו מתוך עמי וכולם יוצאים מסודרים, הכל, איך זה?

איך זה?

למי שמבין מה שאני אומר,

יראה דוגמה מהחיים. אישה לוקחת קמח ומים,

עושה עיסה,

בצק

ככה

לאשה לאשה לאשה

כל זה בצק אחד אותו דבר אין חילוק בין קטע זה לקטע זה

אבל פתאום היא לוקחת חתיכה

כשיעור כזית

שלושים גרם

מנתקת את זה מן העיסה ואומרת הרי זו חלה תרומה

הדבר הזה נהיה קודש עכשיו שאסור לאכול אותו

רק כהנים

מי שאוכל דבר כזה חייב מיתה

גם עם ישראל הובדלו מאומות העולם כמו חלה כל אוכליו יאשמו

ברגע שהקדוש ברוך הוא הבדיל אותנו ממצרים והוציא אותנו הפכנו לעם בזכות עצמנו

ומה הקדים לנו הקדוש ברוך הוא לפני כן

כדי להבדילנו ממצרים?

נתן לנו שתי מצוות

מצוות קורבן פסח

ומצוות מילה

כיוון שלא היו מלאים במצרים

משכו עורלתם להידמות למצרים,

ציווה אותם שתי מצוות.

למה דווקא שתי מצוות אלה? שתי מצוות אלה קשות ביותר.

לקחת את קורבן פסח, מי זה הקרבן?

הקרבן זה היה ש.

מי זה היה הש?

הש זה היה האלוהים של מצרים

כמו שהיום בהודו הפרה קדושה בעיניהם והיא יכולה להסתובב ולאכול להם את כל מה שיש להם

ואף אחד לא יעשה לה כלום,

ככה היה סה.

הוא היה האלוהים של מצרים, לא נוגעים בו.

הקב' ברוך הוא ציווה את ישראל,

משכו, קחו לכם,

סה לבית אבות, כל אחד לוקח סה,

תקשרו אותו ברגליים של המיטה

ארבעה ימים לפני שתשחטו אותו,

בשביל שהמצרים ישמעו שקשרתם את האלוהים שלהם למיטה

והוא פועע

והמצרי עובר שם ומתפוצץ, האלוהים שלו קשור למיטה.

שמעתם איזה אלוהים?

הוא לא יכול לשחרר את עצמו ממיטה,

אז איך הם סומכים עליו?

ואחרי זה, אחרי ארבעה ימים,

מבקש הקב' ברוך הוא לשחוט אותו אבל לאכול אותו צלי,

לא לבשל אותו, לא לפרק אותו,

להשאיר אותו צלי, לוקחים שיח,

שמים לו מצד לצד ועל המנגל ככה הוא מסתובב,

שיראו את האלוהים שלהם נשרף על האש,

ולאכול אותו צלי.

למה? כי אם זה יהיה מבושל אפשר להגיד שזה משהו אחר.

זה צריך מסירות נפש לעשות כזה דבר.

זה מסירות נפש. תארו לכם עכשיו ציור,

תארו לכם ציור

שאתם נמצאים עכשיו שבויים בעזה,

והחמאס זה המצרים,

ואתם עבדים שלהם,

ופתאום אתם מקבלים ציווי לקחת את הדבר הכי יקר להם, לא משנה מה זה, נגיד שזה גם כן זה,

תיקחו את זה כשאתם עדיין עבדים, כן?

לא משוחררים, לא השתחררתם.

אתם עדיין עבדים במצרים, הם עדיין בעזה,

תיקחו ותעשו להם את זה.

אם היה אומר לכם קצין בצה״ל,

כשאתם עומדים בגזרה מול החמאסניקים,

היה אומר לך, תעמוד על הגבעה ותרקוד לו ככה

מול הנשק, אתה היית עושה דבר כזה?

ברור לך שהוא יורה בך על המקום, לא?

מה שביקש הקדוש ברוך הוא מעם ישראל זה יותר גרוע מלרקוד. זה לקחת את האלוהים שלהם, לשחוט להם בפנים.

אתם מבינים מה מדברים?

זו מצווה אחת שביקש הקדוש ברוך הוא לעשות.

מצווה שנייה זה לעשות ברית מילה ותכף ומייד לצאת למדבר. זה סכנת נפשות, מי עושה דבר כזה?

לצאת

למדבר

עם כאבים, עם ניתוח, בכל גיל. יש אנשים בני 13,

יש בני 60, 70, כל אחד למול ולצאת.

זה סכנת נפשות,

איבוד דם, כאבים.

איך אפשר דבר כזה לבקש?

והקדוש מבקש את שני המצוות האלה.

ואעבור עלייך ואראך

מתבוססת בדמיך.

ואומר לך בדמיך חיי, בדמיך חיי. בשני דמים,

דם פסח ודם מילה.

למה?

אומר הקדוש ברוך הוא, בשביל להבדיל אתכם מהמצרים, שתי פעולות אתם צריכים.

אחת,

זה לקבל עליכם עול מלכותי.

אתם עבדים לפרעה?

אני אשחרר אתכם.

אבל תדעו, אני משחרר אתכם.

מהשעבוד הגשמי

וגם מהשעבוד הרוחני-התרבותי שלהם.

אני לוקח אתכם אליי, אני אתן לכם את התורה.

אתם תעבדו את האלוקים על ההר הזה כשתקבלו את התורה,

ואז תדעו לכם כי לי בני ישראל עבדים עבדיי הם.

אני השם אלוקיכם אשר הוצאתי איתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים.

אני השם.

אם אתם מוכנים, בבקשה,

לעשות ברית מילה, לקבל עליכם עול מלכות שמיים.

ילד יהודי,

ביום השמיני לחייו מלאים אותו ומכניסים אותו בברית עם השם,

ברית,

חותם ברית בגופו.

לעולם לא ישכח את מוצאו שהוא יהודי.

זה דבר ראשון.

זה לא מספיק,

כי אפשר לעבוד את האלוקים

ואפשר גם ללכת למזרח הרחוק ולהתפעל מהגורו ומהבודהה ומכל מיני קשקושים.

הוא אומר, קודם כול, לא שייך.

לא מוטיף.

אלוקים אחד, כל השאר זה אלוהים אחרים.

זו עבודה זרה.

אתה צריך

להכחיש את העבודה הזרה,

אתה צריך

לשרוף אותה באש,

ואתה צריך להראות לכולם שאין לך שום אמונה בה.

לכן, במסירות נפש אתה צריך להקריב את הקורבן הזה, שקוראים לו קורבן פסח.

עכשיו, שימו לב,

אחרי ששוחט את הקורבן הזה,

אתה לוקח את הדם

של הקורבן,

אתה שם אותו על המזוזות ועל המשקוף,

ואז כשאני אעבור אני אבדיל ביניכם לבין מצרים,

ואתם תישארו בחיים,

ואני אתן להם מכת בכורות.

אם תעשו כן,

אני אוציא אתכם ממצרים.

זאת אומרת,

הקב' ברוך הוא מבקש מאיתנו ללכת בפרסום גדול לעיני כולם, לעשות את השחיטה

של הקורבן, וגם לשים על הדלת, לא להתחבא.

יש אנשים בישראל שהפנימיות שלהם היא יותר מהחיצוניות.

יש היום הרבה חוזרים בתשובה, קוראים לזה בעיתון ידיעות אחרונות,

תשובה שקופה.

מה זה? הוא נשאר עם ג'ינס, הוא נשאר עם קוקו, הוא נשאר עם זה,

אבל הוא כבר שומר שבת, הוא כבר שומר כשרות, הוא כבר עושה כמה מצוות, הוא מתפלל,

אבל חיצונית הוא נראה כאילו חילוני, כאילו הוא מנותק.

ככה הוא נראה.

אז הפנימיות שלו יותר מהחיצוניות.

ויש אחד שהחיצוניות שלו יותר מהפנימיות.

בחוץ הוא עם כובע גדול, עם חלוק גדול, עם זקן גדול, הכול גדול.

אבל בפנים, קטן מאוד,

קטן מאוד.

שני אלה נכים.

זה נכה וזה נכה.

התורה אומרת, לא רוצה כאלה.

רוצה כאלה, בפנים, בחוץ, אותו דבר,

ובפרסום, בלי חשש, בלי פחד,

זה אני.

אני יהודי ואני לא מתבייש במה שאני.

אמר לי אחד לפני מספר ימים,

תשמע,

צריך לאט-לאט,

תראה, הבן שלי עכשיו חזר בתשובה, פתאום הוא הוציא את הציציות החוצה,

פתאום זה, מה זה, צריך שלבים, לאט-לאט,

עכשיו הוא בטח ירצה לגדל זקן, ואני יודע מה.

מה זה? זה מהר מאוד, מהר מאוד.

אמרתי לו, תשמע, אנחנו למדנו מהצבא.

מגיעים לצבא ישר, כובע, בגדי זית,

נעליים גבוהות, גרביים, זה,

מה זה?

נשק? אני עוד לא יודע לראות.

נשק, תסחב, תקע, בקל, מקל, מה זה?

מה, אני עוד לא חייל?

חכה רגע, רק הגעתי לבקו״ם. כבר אתה מלביש אותי כאילו אני טייס?

מה יש?

אז אם בצבא יודעים לעשות את זה, גם אצלנו ככה. אתה בא ומתחייל קודם כל.

מתחייל ואחר כך נעביר אותך קורס, אחר כך קורס מ״כים, אחר כך

ניקח אותך לפום, פום, פום.

לאן?

לאט לאט אבל בן אדם צריך לדעת אנחנו יצאנו ממצרים בזכות שתי מצוות

אחת

שאומרת שאנחנו מקבלים עלינו עול מלכות שמיים אפילו שקיבלנו רק מצווה אחת

ועוד אחת שאנחנו מכחישים את כל מה שהוא לא אמת

זהו שתי המצוות האלה בזכותם יצאנו מצרים ונהיינו לעם

רק העם שלנו שלא בדומה לעמים אחרים ובשונה מהם

עמים אחרים התפתחו לאורך מאות שנים.

התקבצו מספר אנשים במקום מסוים, נגיד האמריקאים, העם האמריקאי.

אז הגיעו אנגלים בהתחלה לאמריקה, אחר כך הגיעו צרפתים לקנדה ואחר כך פה, ונתאספו ונהיה אמריקאים.

אז הם עשו אחר כך איזו חוקה ואחר כך חוקקו חוקים ואחר כך ככה, ולאט לאט לפי הצרכים ולפי הכוונות שלהם

הם בנו.

עם ישראל לא ככה,

זו לא איזו התאגדות של מספר אנשים באיזה מקום,

החליטו פתאום בואו נעשה חוקה לישראל.

לא.

עוד לפני שהם נהיו עם הם קיבלו מצוות, ובזכות המצוות הם נהיו עם. אם לא היו מצוות,

לא היו עם. כי מה היה ההבדל?

גוי מקרב גוי. במה אתם נבדלים מהם?

הללו עובדי עבודה זרה והללו אלה מגדלים בלורית ואלה מגדלים בלורית. מה ההבדל?

רק המצוות הבדילו אותנו, כמו שאומר רבנו סעדיה גאון לפני כאלף שנה.

אומר, אין אומה זו אומה אלא בתורותיה,

תורה שבכתב ותורה שבעל פה. בלי זה אנחנו ככל העמים, מה מבדיל אותנו?

זה חג החירות, רבותיי.

חג החירות

זה החג שנהיינו בני חורין.

בן חורין,

זה לא כמו שאנשים חושבים, בן חורין, אני עושה מה שבא לי.

מי שאומר, אני עושה מה שבא לי, זה עבד עבדים.

עבד לייצרו.

עבד עבדים לייצרו. מה בא לי? בא לי.

מה זה בא לי?

יש לו תשוקה,

יש לו איזו תאווה,

יש לו איזה דחף פנימי.

בא לי.

אז הוא עושה מה שבא לי.

הוא לא חושב.

צריך לעשות אותו, בא לי.

אתה יודע על מה בא לי עכשיו?

על שיבס.

אתה יודע על מה בא לי עכשיו?

מאיפה בא לך?

בא לי.

מחפש מאיפה זה בא.

והוא חושב שזה הוא. זה לא הוא.

לפעמים הוא מבין שזה לא נכון מה שהוא אומר, אבל בא לו.

ההלכה אומרת, תשמעו דבר מדהים, ההלכה אומרת

שאפילו עני

לליל הסדר

צריך לחזר על הפתחים

ולבקש כסף

בשביל שיהיה לו ארבע כוסות

של חירות.

ארבע כוסות יין צריך לשתות בהסיבת כבן חורין.

ההלכה בסתם.

עשה שבתך חול

ואל תצטרך לבריות.

יש אדם עני,

מגיעה שבת,

בשבת צריך להוסיף תבשיל אחד לפחות יותר ממה שאוכלים ביום חול לכבוד שבת,

אז צריך יותר כסף בשביל לקנות לכבוד שבת.

אבל הוא עני כמו בכל ימות השבוע,

וכל הכבוד לשבת שהגיעה, אבל אין לו כסף.

כל הכבוד, אתה יודע עוד מה אמר חכמים?

פשוט נבלתה בשוקה ואל תצטרך לבריות, ואל תאמר כהן גדול אני.

אין בושה במלאכה ואין מלאכה שמבזה את בעליה.

אז מה, אומרים לו חכמים, עשה שבתך חול,

זאת אומרת, תאכל בשבת כמו בימות החול, אם אתה אוכל ביום חול סרדינים, תאכל גם סרדינים בשבת ואל תצטרך לבריות.

זאת אומרת, לא אומרים לו אתה חייב,

לך תחזר על הפתחים,

אבל בליל פסח אומרים לו אתה חייב לחזר על הפתחים כדי שתוכל לשתות ארבע כוסות של יין ותרגיש בן חורין.

איזה בן חורין?

בן אדם הולך, בטבעו מעולם לא ביקש מאנשים,

הוא מסתפק במועד,

הוא אוכל סרדינים כל הזמן,

ואומרים לו עכשיו, לך תאסוף כסף,

תתבייש, תתבזה,

ובלילה, כשתשתה את הכוסות, תרגיש בן חורין.

זה בן חורין?

אבל אם ההלכה כך,

אז זה בן חורין.

מה פירוש בן חורין?

למה אתה לא רוצה ללכת?

למה אתה לא רוצה לבקש? אתה מתבייש. זה בושה בשבילך, זה ביזיון.

המידות שלך לא נותנות לך להיפגע, להגיד שאתה נצרך.

אז אתה עכשיו אסור במאסר של המידות הפחותות שלך.

אומרים חכמים, בפסח זה לא עובד.

בפסח אתה צריך להיות בן חורין מהמידות הפחותות.

אתה צריך להיות בן חורין מיצר הרע שלך,

שאומר לך,

אל תיקח ואל תזדקק לבריות.

ביום שבת לא חייבנו אותך.

אבל בפסח, כשהמצווה היא להיות בן חורין,

מה המשמעות בן חורין?

אחד שלא נשמע לייצרו,

אחד שהלך

ואמר לעצמו,

השם ציווה אותי היום לחזר על הפתחים

ואני עושה את רצון קוני ואני מתבזה לכבודו

ואני עושה את רצונו,

זה הבן חורין האמיתי.

הוא משוחרר מנגיעות אישיות,

הוא משוחרר ממה שבא לי,

הוא אדם חופשי.

אבל אחד שאומר,

לא, אני בשום אופן לא מוכן, אני לא מסכים,

אל תיתן לי תודה, לא רוצה, תודה.

למה?

זה מפריע לאגו שלו, זה פוגע בו.

אז הבא לי שלו מפריע לו.

בן חורין פירושו של דבר שהאדם יכול לשלוט על יצרו ולעשות רק את רצון קונו.

זה נקרא בן חורין, לא מי שבא לו.

מי שבא לו זה שבוי.

פעם אחת

בא אליי בחורצ'יק נחמד ואמר לי, תשמע,

אני רוצה, אני מת, יותר נכון, אני מת לשמור שבת.

אבל מה אעשה?

שאני בלי כדורגל ובלי סיגריות, לא יכול.

תהרוג אותי, לא יכול בלי.

לא יכול.

אם היו מתירים לי

כדורגל וסיגריות, אני שומר שבת.

אמרתי לו, מי אסר עליך?

אז הוא אמר, כל הרבנים, שאלתי אותם, אמרו שאסור.

אמרתי לו, אני אומר לך, מותר.

אמר לי, אתה רפורמי?

אמרתי לו, לא,

אני דווקא אורתודוקסי.

אז הוא אומר לי, אז איך מותר?

אמרתי לו, מותר לא לעשן בשבת,

מותר לא ללכת לכדורגל בשבת.

מי אמר שאסור?

הוא אומר, תגיד, מה, אתה עובד עליי? אתה הופך לי את המילים?

אמרתי לו, לא, אני מדבר עברית ברורה,

עברית צחה.

אמרתי לו, מה זה אסור? מה זה מותר?

אתה אומר לי,

אני מת לשמור שבת,

רק אני לא יכול בלי סיגריות,

אני לא יכול בלי כדורגל. מה אתה אומר לי?

אתה אומר, אני אסור במאסר ההרגל שלי,

ובלי זה אני לא יכול.

אני אסור במאסר.

מה אני אמרתי לך?

שמותר לך בלי.

אני גם רוצה לשחק כדורגל,

אני גם, נגיד, רוצה לעשן סיגריות,

אבל אני,

למרות שאני רוצה,

התרתי את עצמי מן הרצון שלי, מהבעלי,

התרתי את עצמי,

אני מותר ואתה אסור.

נכון או לא נכון?

זאת אומרת,

חירות,

חירות פירושו של דבר שאדם בן חורין מיצר הרע שלו הוא בלתי תלוי בדעת אחרים,

הוא אדם עצמאי

לחשוב לבד, להבין מה נכון ומה לא.

אני אסביר לכם דבר אחד.

פעם אחת

שאלו חרדים שהיו בקום המדינה,

שאלו את רבי אלחונן וסרמן,

שאלו אותו מה עלינו לנהוג, מה עלינו לעשות.

מה הייתה השאלה?

פה בארץ חייבו אותם לעשות כל מיני עבודות כאלה ואחרות גם בשבת, שמירה ואני יודע מה, ובפרדסים וכל מיני דברים.

והם הבינו שרוצים להעביר אותם קצת על הדת לאט לאט ואם לא, לא ייתנו להם

בצנע או לפניו, לא ייתנו להם.

תנו להם לאכול כמו כולם, הם יהיו מופלים לרעה.

והייתה שאלה אם הם צריכים להתמזג

עם החילונים החופשיים שנקראו, אז החופשיים,

האם להתמזג איתם

או להיבדל מהם.

שאלו שאלה

לרב הגאון הרב אלחנן וסרמן, זכר צדיק לברכה, השם ינקום דמו.

דרך אגב, הוא היה ראש ישיבה,

ובזמן השואה הנוראה פסקו להוציא

להורג את כל הישיבה שלו

ואותו השאירו בחיים.

הוא אמר שהוא לא מוכן להישאר בחיים והוא רוצה להצטרף לתלמידים שלו.

ולפני שהוציאו אותם להורג, כיתת היורים,

אז הוא ביקש לומר רק כמה דברים לבני הישיבה לפני שהם עולים על המוקד,

והדברים שהוא אמר להם היו כעין זה.

תנו דעתכם

שנבחרתם להיות קורבן

לפני השם יתברך.

תשתדלו

לא להתגאות שנבחרתם לכך

כדי שלא תהיו קורבן פיגול.

אתם שומעים?

אחרי שהוא גמר את זה,

ירו וחיסלו את כולם. לכן אמרתי, השם ינקום דמו.

שאלו אותו אותם חרדים בתחילת היישוב,

מה לעשות?

וזאת הייתה השאלה. אמר להם, תשמעו, אני אענה לכם מה שעשה ומה שענה חפץ חיים

ליהודים ששאלו אותו באחת המדינות באירופה כיצד להתנהג בעת הבחירות.

היה צריך להיבחר מושל

בעיר מסוימת,

והיהודים נמנעו.

לא דיברו, לא אמרו בעד מי. שניים היו מועמדים.

אבל הגיע הרגע הקובע והאחרון,

והיו צריכים את הקול היהודי, כמו ב-United States of America,

שאובמה, חוסיין וקלינטון ומקיין מאוד מאוד משתוקקים לקול היהודי.

אז גם שם היו רוצים מאוד

את הקול היהודי.

אבל המושלים האלה באו עם מקל חובלים ואמרו ליהודים,

אם תבחרו בי אטיב לכם,

ואם לא תבחרו בי

אגזור עליכם גזרות קשות.

שני המושלים

השתמשו באותה לשון.

עכשיו היהודים הסתפקו, מה לעשות, במי לבחור.

שאלו את גדול הדור החפץ חיים,

זכר צדיק וברכה.

מה הוא אמר להם?

אמר להם, תשמעו,

תבחנו את הדברים ותראו למי יש סיכוי יותר גדול להיבחר.

מי שתראו שהסיכוי שלו יותר גדול להיבחר,

אז תלכו איתו.

זאת הייתה העצה.

אמר להם, גם אני נותן לכם עצה זו.

מי שיותר חזק, תלכו איתו.

מה פירוש?

אמר, יש שתי אפשרויות.

יש אפשרות שאתם תתמזגו עם החילונים החופשיים ביחד.

אתם תהיו בצד אחד והקדוש ברוך הוא יהיה בצד השני.

יש אפשרות

שהחופשיים יהיו לבד

ואתם תיבדלו מהם ותהיו בצד השני עם הקדוש ברוך הוא.

עכשיו תבחנו איזה צד יותר חזק ותהיו שם.

הם הבינו בדיוק מה הוא אומר,

והם החליטו להיות בצד החזק עם הקדוש ברוך הוא.

גם אנחנו צריכים להיות חכמים ולהחליט מי הצד החזק.

בצד הזה אנחנו צריכים להיות.

כל העולם כולו כעין וכאפס וכתהו אצל הקדוש ברוך הוא.

אפילו אם תהיה לבד בעולם, לבד,

כמו אברהם העברי,

שהיה בעבר אחד

וכל העולם מהעבר השני נגדו,

כדאי לך להיות בצד

של בורא עולם.

עולם שלם

הכעיסו את הקדוש ברוך הוא,

נקראו דור המבול,

הקדוש ברוך הוא מחה את כולם.

לא שלושה גלים של צונאמי,

קצת גשם,

40 יום,

וכל העולם נשטף.

בשבוע שעבר ראיתם 40 מעלות חום?

מה היה פה?

זה רק 40. תארו לכם, יש 50 מעלות?

יא וואי וואי.

לפני שנתיים בצרפת

מצאו אלפים של זקנים מתים בדירות,

כי באירופה אין מזגנים.

ברוב הארצות קרות כל ימות השנה, אין מזגנים.

עכשיו אלקטרה עושה הרבה כסף שם,

אחרי שמתו הזקנים,

כי אף אחד לא ידע בכלל שהם שם, והם מתו מהחום.

אז לקדוש ברוך הוא אין בעיה לעלות את הטמפרטורה קצת, או לשלוח שני גלים, או לתת איזו רעידת אדמה.

אין לו בעיה. המביט לארץ ותרעד, ייגע בהרים ויעשנו,

קטן עליו.

כדאי להיות בצד החזק, אני אומר לכם. לפי ההיסטוריה של העם היהודי, 3,300 שנה,

תמיד היינו לכאורה חלשים מאוד, אבל היינו בצד החזק.

לכן שרדנו עד עתה,

ואנחנו קרובים מאוד לתכלית, לגאולה שלנו ושל כל העולם כולו. אז כדאי להתמיד ולהישאר בצד החזק.

אז אחרי שיצאנו ממצרים בחוזק יד

ובמהירות וביציאה פתאומית ויצירה מולדת כזאת,

אני חושב שאנחנו צריכים לאמץ את החג הזה כחג החירות,

להשתחרר מיצר הרע ומהחברה הקלוקלת,

ולדבק בדרך אבותינו הקדושים, כי עוד מעט או-טו-טו אנחנו נגיע למה שנאמר בנבואה האחרונה,

מלחמת גוג ומגוג,

70 אומות העולם נגד ישראל ואנחנו בתווך,

כבשה אחת בין 70 זאבים.

מה אתם אומרים? יש לנו סיכוי?

אם יש לנו רועה,

אז הרועה יציל אותנו.

השם רועי לא אחסר.

אבל אם אין לנו רועה לא צריך 70 זאבים.

גם זאב או זאבה אחת מספיקים לכבשה ואפילו לעדר.

אז לכן אנחנו צריכים לדעת דבר אחד, אם נחזיק ברועה,

אם נהיה בצד הנכון,

לכשיגיע מה שקרוב להגיע,

אז אנחנו נזכה לראות גם בגאולת עם ישראל. אם לא נהיה בצד הנכון,

אז כנראה שלא נזכה לראות את זה מלמטה,

אולי מלמעלה.

אולי.

אלה שיהיו למטה לא יוכלו לראות למעלה.

אבל מכל מקום זה קרוב מאוד.

אחמדי נג'אד,

יש לו תוכניות

לגבינו אחמדי,

אז צריך לדעת שהוא רציני.

אני לא אומר שהוא יצליח דווקא או לא,

אבל ודאי שהוא שואף לעשות את מה שהוא שואף

ברגע שרק יתאפשר לו,

הוא לא ייתן התראה אפילו.

אבל צריך להבין דבר אחד, זה לא רק הוא.

כל אלה שסביבנו, ואם לא שמתם לב,

יש מאות מיליונים מוסלמים מסביבנו.

מאות מיליונים מוסלמים סביבנו.

מאות מיליונים מוסלמים סביבנו.

כבר שנים אני אומר לכם את זה,

ואתם לא שמים לב.

אמרתי כבר לפני שנים רבות, עשרים שנה,

אם כל הערבים מסביב, רק כל אחד יתנדב שלוש יריקות

לכיוון ארץ ישראל, אנחנו טובעים.

אם מיליון מוסלמים יחליטו שהם הולכים ברגל

לכיוון שלנו,

מה יהיה?

מיליון תיירים. עשר מיליון. אתם יודעים מה זה עשר מיליון? הנה, מאות אלפים. רבע מיליון,

פצצו את החומה בין מצרים ופרצו. מה יכלו לעשות להם?

שום דבר.

רבע.

אל תדאג, גם אם תיתן עצות, יש מישהו עץ למעלה.

איך אמרו? שינסו, שינסו.

מכל מקום צריך לדעת, בפוטנציאל

יש להם את כל האפשרויות.

במציאות הקדוש ברוך הוא מעכל.

למה?

הבחינה של וסכסכתי מצרים במצרים עדיין קיימת.

הרי זה פלא פלאות, הפת״ח והחמאס רבים,

ויש ביניהם כיתות ופלגים והכול.

אם הם היו מתאחדים, לכאורה,

היו מצליחים.

אבל הקדוש ברוך הוא דואג שיהיה פירוד ויהיו סכסוכים ויהיו האשמות הדדיות ויהיו ככה וככה.

ועכשיו

בן לאדן אומר שהחמאס הוא לא דתי מספיק כי הם מדברים עם ישראל, ואליאסר בתוכה, חבל על הזמן.

הקדוש ברוך הוא ידאג, כך כתוב במדרש,

שמלך פרס,

איראן, איראן,

מלך פרס יצא למלחמה על מלך ערבי.

אחר כך תתפרץ מלחמה והגוש הנוצרי, אני מתרגם כבר את המדרש עם המוסלמי תהיה מלחמה בקצוות תבל ואחר כך כולם יפנו אלינו ויילחמו בנו, including the American people.

ומה הסיכוי שלנו, אתם חושבים?

רצועה כמו עניבה במזרח התיכון, עניבה קצרה, לא עניבה ארוכה.

מה הסיכוי שלנו?

רק השם, אין בלתו.

והשם הבטיח לנו,

בקטע הזה,

אתם אל תתערבו, אני אטפל בהם.

אל נקמות השם, אל נקמות הופיע,

הנשא שופט הארץ השם גמול על גאים.

הקדוש ברוך הוא יפרע מכל אומות העולם שהצרו,

שעבדו,

ענו,

טבחו,

רצחו את היהודים, ישלם אחד לאחד.

כל הגופות של היהודים,

כל הגופות של היהודים שנטבחו על ידי גויים,

כולם חקוקים על חלוקו של הקדוש ברוך הוא.

מי זה? חמוץ בגדים מבוצרה,

מי זה יבוא ויילחם נגד כולם? הקדוש ברוך הוא.

כתוב שהוא עתיד ללבוש את הפורפירא דילי,

החלוק שלו,

אותו חלוק אדום ארגמן שכולו דם של הגופות של היהודים,

הוא ינקום בכל אומות העולם. מי שרוצה לראות איך זה יקרה,

יקרא ספר יחזקאל ל״ח ול״ט בספר זכריה י״ג וי״ד,

ושם כתוב ששני שליש מהעולם ימותו,

ארבע מיליארד בני אדם.

רק שליש יישארו.

אז תארו לכם מה הולך להיות.

זה לא יהיה קפצונים ולא גרעינים ולא פיסטוק חלבי.

זה יהיה יא חביבי יא חביבי.

אם האמוראים אמרו יטה ולא אחמנה,

כשיבוא מלך המשיח אנחנו לא רוצים להיות בתקופה הזאת. זה האמוראים שהיו בטוחים שוודאי אם יהיו, הם ינצלו מגודל הצרות שיהיו,

אז אנחנו פה יושבים בסבבה, בכיף.

יש כאלה שאוכלים פיתות בפסח.

יא וואי וואי, יא וואי וואי, מה יעשו להם?

סנדוויצ'ים יעופו פה.

יא וואי וואי.

אז למי שיש שאלות,

אני אשמח להשתדל לענות. בבקשה.

אני מדבר כרגע בשלב הראשון של ההרצאה,

על שאלות בלבד.

לא ברכות ולא מחלות

ולא עצות.

שאלות.

מי שיש בשלב הראשון, ישאל שאלות.

אחר כך בשלב השני

נאפשר גם את השאל.

כן.

אני מעדיף לראות אצבעות של חילונים.

אתה חילוני?

כן. רגע, הוא חילוני, תנו לו.

מגיע לו, מגיע לו.

אוקיי, שלום רב לקהל, כל מי שהגיע לפה.

אוקיי, לפני שאני מתחיל, אני רוצה לספר קודם סיפור אישי על כאילו מה הסיבה שאני באתי לפה.

אוקיי, אני גדלתי בתור חילוני כל החיים שלי.

בגיל 13 הגעתי לבר המצווה, התחלתי להתחזק קצת.

התחלתי להאמין יותר.

ואחרי כך, אלא אל תמכו כפיים.

לא, לא, אני לא מרשה, אני לא מרשה.

לא, כי זה עכשיו יש טוויסט, לא טוב.

כן. אוקיי, אז אחרי כמה חודשים...

אוקיי, מה אתם צוחקים?

לא, אמרת שהם לא ימחאו כפיים.

מה? אתה רוצה שהם לא יצחקו? לא, לא יותר מדי. זה קשה להבליג.

אוקיי.

let's do it.

American style.

אוקיי, טוב,

אז אחרי כמה חודשים התחלתי לקרוא כל מיני דברים,

וזה, איך לומר, שבר לי את האמונה.

התחלתי להאמין הרבה פחות.

ולפני כמה חודשים פגשתי מישהו חוזר בתשובה,

שהוא חזר בתשובה בגלל הקלטות שלך.

כן. פגשתי איתו באינטרנט, דיברתי איתו,

ובסוף סיכמנו שאני אלך להרצאה שלך ואני אפנה אליך את השאלות שלי.

עכשיו, זה די הרבה שאלות,

אז לדעתי עדיף אם נשאיר את זה לאחר כך, כדי שאחרים יוכלו לשאול את השאלות שלהם,

שלא יתעצבנו עליהם משהו.

הם לא התעצבנו, הם בחורים טובים. לא התעצבנו עליי?

שאלה אחת, בואו ככה נטעם משהו.

אוקיי, שנייה, צריך עכשיו מה השאלה המרכזית.

השאלה שלי היא כזאת.

בני ישראל קיבלו את התורה מאלוהים במעמד הר סיני,

כן?

לכן בתורה,

כאילו, אני לא מדבר איתך על ספר נביאים וכתובים, בתורה עצמה

לא יכול להיות שיהיו טעויות.

עכשיו, נראה, כאילו, אסור שהסיפור המקראי יסתור את עצמו.

עכשיו, אני הולך להפנות אותך לבראשית.

פרק א' של בראשית מתאר שקודם נברא הטבע,

קודם הצמחים,

אחרי זה הבעלי חיים ואחרי זה אדם וחווה ביחד. יש לי פה תנ״ך, אתה יכול לבדוק, כי אני לא עובד עליך.

פעם קראתי את זה.

אוקיי.

אוקיי, נראה לי שאני לא יכול לעבוד.

טוב, עכשיו, בבראשית ב'

מתואר סדר בריאה שונה לגמרי.

שם כתוב שקודם היה אדם,

אחרי זה מתואר שהאלוהים ברא את הצמחים, אחרי זה את הטבע ואחרי זה את חווה.

עכשיו, השאלה שלי היא איך זה מסתדר. זו רק שאלה אחת, יש לי עוד המון.

תראה,

אומרים מה נברא,

אוקיי.

ואחרי זה מתחילים להסביר את מה שנברא, דבר דבר איך נברא. כן, אבל פה זה בסדר אחר.

בוא נגיד שאני אומר שהיה מקרה אחד,

מקרה שתיים,

מקרה שלוש, מקרה ארבע.

מקרה ארבע קרה כך וכך,

מקרה שלוש קרה כך וכך,

מקרה שתיים קרה כך וכך, ואחת כך וכך. מה לא טוב בסדר שאמרתי עכשיו? כן, אבל הבעיה היא שלפי איך שהסיפור פה כתוב,

זה יותר בסדר כרונולוגי, זה כתוב קודם נברא אדם,

אחרי זה נברא עצמכם. מה עשיתי?

אחד מה נברא, שתיים, שלוש וארבע, ארבע מה קרה איתו, שלוש מה קרה איתו, שתיים מה קרה. אבל בפרק א' כתוב סדר אחר. שמעתי, הנה אמרתי, סדר אחת, שתיים, שלוש, ארבע, כמו שאמרת,

ואחר כך אתה אומר שמתחילים מהסוף להתחלה, נכון? לא, מהסוף להתחלה, זה פשוט הורבב. פשוט הפוך, כאילו, הפוך. אמרנו, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, מה קרה עם ארבע,

מה קרה עם שלוש, מה עם שתיים, מה עם אחד, מה הבעיה?

אני אגיד ככה, אני לא ממש מבין את השאלה שאני פשוט אשב עכשיו... לא הבנת את השאלה שלך. זו תשובה העיקר שתבין, לא חשוב לשאלה. ייקח לי כמה דקות לאחל את זה.

הבנתי. בזמן שאחרים ישאלו את השאלות שלהם, אני אגיד את השאלה הבאה שלי. אין שום בעיה. אני מקווה שלא מפריע לך יותר מדי. אתה לא מפריע. לפני שאני מתיישב, שאלה אחרונה, איך אני משיג כובע כמו שלך? כובע כמו שלי? כן, עם אנטנה.

אני אגיד לך, אתה מוצא חרדי מצוי, שיש לו... לא, לכולם יש כובע כזה. הנה, הנה, תביא את הכובע שלו, אני אסביר לך. תביא, תביא, תביא.

בוא, בוא, בוא.

בוא, תביא, תביא.

תביא.

אה, נראה לי.

זרוק, זרוק.

כן. אתה מרשה לי לעשות בו כמה דוגמאות?

אתה רואה? לוקחים כובע. אתה שומע?

לוקחים כובע כזה, נותנים לו בוקס פה,

בצדדים, אתה רואה? הוא נהיה עגול כמו שלי.

ראית?

קורעים פה את השוליים,

אז נהיה לך כמו שלי, עושים חור פה,

חתיכה מפה, מקפלים אותה, נהיה צ'ופצ'יק אנטנה,

שמים פה באמצע,

קונים בד כזה, שמים מסביב,

מגדלים זקן, הרמב״ם לא ניצח.

להתראות בהקדם.

כן.

שאלה הבאה.

כן, הינה, יש פה יהודי עם משקפיים על הראש.

כן, תן לו בבקשה מיקרופון.

אני רוצה לשאול אותך שאלה בקשר לעטרה ליושנה.

למה אנחנו לא חוזרים לשורשים שלנו כמו שההורים שלנו במרוקו,

הכל היום לשם שמיים,

ברית מילה,

בר מצווה, חתונה, חברה קדישא, הכול.

היום הרבנים שלנו רוצים מכוניות עם שש דלתות, שמונה דלתות עם ארמונות ומבקשים מאיתנו שאנחנו נחיה בעולם עצמיות.

איך אומרים, איפה נהיה דורש, נהיה קיים?

הבנתי. אתה רוצה שיחזרו בעיקר לחמורים, אני מבין. לא, לחמורים.

כמו ההורים שלי, סבא שלי וסבא שלי היו עצמיות וכל זה. הבנתי, אבל מי אמר לך שאבא שלך, אם היה לו הרבה כסף, לא היה קונה מכונית? לא, לא, לך תראה איזה ארמונות.

לך תראה איזה מכוניות הם יורדים מחזרי ההרצאות.

לא הבנתי. אני שואל אותך, מי אמר לך שאבא... הייתה את הארמונות שהם גרים?

עוד פעם.

מי אמר אם לאבא שלך היה הרבה כסף, לא היה קונה מכונית?

לא, זו לא תשובה מתחנקת.

לא, אבל מי אמר...

אני רוצה להניע אתמול עם בחור בוגר

התשובה מתחמקת.

מה, זה מתחמק?

בטח מתחמקת. שואל, במרוקו לא היה שום יהודי שומר תורה ומצוות שהיה... אתה לא מבקש ממני שאני אהיה צנוע ו... אני ביקשתי ממך להיות צנוע, חס ושלום? מה פתאום? שיהיה לך ביואיק! ביואיק! לא פחות! אבל למה הכול בלי כסף? הפוך.

אני רוצה שיהיה לך מכונית... חברת קדישא בלי כסף. אתה לא שומע? אני רוצה שיהיה לך מכונית. שמונה דלתות. איך אמרת?

שמונה דלתות, שתיקח הרבה חבר'ה לבית כנסת.

אם תלך לבד, בקושי תגיע.

לא הבנתי, מה אתה רוצה עכשיו? אתה רואה את זה בעיניים.

לא הבנתי. אחרי ההרצאה... אתה רוצה לחזור עטרה ליושנה?

איפה אתה גר?

אני בחיפה. איפה בחיפה?

ברחב יוסף, 15. איזה דירה זאת?

דירת 60 מטר.

60 מטר? כן.

כמעט כמו שלי. שלי 80 מטר.

עכשיו, רגע, אני שואל אותך שאלה.

אתה גר שם, אתה משתכר?

אני עובד, אני קם בבוקר ועובד. עובד.

אתה מרוויח טוב?

שבח לאל.

מה זה השבח לאל? כמה זה?

מה?

מה שאני צריך... יש לך מכונית?

יש לי מכונית. מה זה? תחזור לעטרה ליושנה.

מה קרה לך?

איך אתה רוצה?

למה יש לך מכונית?

לא הבנתי, למה יש לך מכונית?

אני הייתי בכמה מרכאות.

אבל למה יש לך... אל תתחמק, תהיה מבוקר. אני עבדתי. למה יש לך מכונית?

אה? למה?

אה? אבל אני עבדתי.

אתה עבדת, למה אנחנו גנבנו?

אנחנו גם עבדנו.

אתה מתחמק.

אני מוכן להזמין אותך לארמונות, שי שמה.

אפילו לא שי שישראלי, איטלקי. איפה ראית? איפה ראית?

בוא תספיק, תראה, בנתיבות, איך תראה, בבאר שבע,

אתה צריך לך את השמות?

אתה יודע בתור תורת מדיקה. לא הבנתי מה אתה רוצה להגיד. מה, אתה רוצה להיות כמו מי שקבור בנתיבות שם, בין השי? לא, לא, משיחה, לא קבור, ארמונות שהם גרים שם.

לא הבנתי מה אתה רוצה עכשיו.

נגיד שיש אחת, שתיים, חמש, יש להם, מה שאתה קורא, ארמונות.

ארמונות. בואו נלך לסביון, נראה מה יש בסביון.

הכול קרשים, מסכנים, צריפים רעועים,

שום דבר. כפר שמריהו,

הכול מעפן, סוכות, נצרים. לא, הרב סנכסון, זה דוגמה. אין להם כלום, ממש מסכנים.

עטרה ליושנה, תגיד להם, מה קרה לכם?

תחזרו לפולניה,

תראו שם מה קרה לכם. אתה יודע, בינינו, שתינו יודעים את זה. אין לך תשובה לזה. שתינו יודעים את זה ואתה שכח. למה, למה, למה? למה שאני שאלתי אותך. אתה יודע בדיוק מה אני רוצה. תמקד את השאלה, ברור. אל תתחבא מהחורש האיש.

תגיד מה אתה רוצה.

אתה רוצה רבנים עניים,

הולכים ברגל, מזיעים. כן, הרב אשכנזי שלך. הם טישו כל היום, מזיעים. הרב שך אשכנזי היה גר בביתה מהסוכנות בדירה של 50 מטר. מי, מי? הרב שך.

נו, אז מה אתה רוצה? כל הכבוד לו. אחד כזה, אני מסכים איתו.

כל הכבוד. בטח, מתאים לך שהוא יהיה ב-50 ואתה ב-60? אני מוריד לו את הכול. בטח. הוא יהיה גדול הדור ואתה ב-60. למה?

אבל לא בארצו. אתה תהיה ב-50 וב-60.

ערב טוב, קהל נחמד. אהלן, אהלן, אהלן.

לא, לא, נשאר.

שאלה אחת רק אליי, כבוד הרב. בבקשה. אם תוכל לשכנע אותי, אז אני מוריד את הראש.

אוי ואבוי, יאשים אותי.

למה?

שאלתי הרבה רמב'נים, למה כשנכנסים לדחק,

ללחם,

אנחנו כבר כמעט פסח עברנו.

כל רב אחד אומר לי שמותר לזרוק את הלחם באסלח.

האם מותר?

בטח מותר. למה?

למה? כי חמץ, צריך לזרות אותו

או לרוח,

או להשליך אותו לים, או למים. אז אשליך את זה לים, אשליך את זה לבעל חיים, לאשפה, אבל גם לבעל חיים. אבל מה לעשות שאתה גר בבני ברק ואין ים, אז מה אתה עושה? הוא גם חותם על זה.

עד שתגיע לים ייגמר פסח, ויהיה חמץ ביד שלך.

אז צריכים להשליג אותו לאסלה שמובילה לים.

אבל אחרי זה באים עוד פעם לאסלה, לא לרצה, משהו. אבל אם אתה זורק את זה גם בפח זבל, אז מה עושים? לוקחים את זה, חוץ מכבודך, לחירייה.

אז מה, זה יותר טוב?

לא, לא.

היי, רק כבר, אני רואה קצת, שכנעת אותי. רגע, אתה צריך להוריד את הראש. שכנעת אותי ב-50%, אבל לא ב-100%. אז חצי ראש.

מי שם נגדו זה?

יואל, חשבתי לתפוס אותו עליו.

אני לא יודע מה להגיד לך.

אבל אני אגיד לכל הקהל לא לעשות את זה. אף אחד לא ייכנס לפאדיקה ויזרוק לחם באסלה. למה שזה לא זה? אני לא מבין אותך. אתה אכלת היום? אכלת היום?

קמתי מאשר על יום מזמן. היום אכלת, אבל אכלת?

אכלתי לחם, לא אתמול, היום. אכלת לחם? כן. איפה הורדת אותו?

באסלה?

אתה לא מתבייש?

תלך לים, מה קרה לך?

אתה תותח.

יש לי שאלה, כבוד הרב.

כן.

שאלתי היא, פעם אלוהים היה מתגלה לעם,

למנהיגים, והיום לא. למה? מי אמר לך שהוא לא מתגלה?

הוא מתגלה, אבל לא רואים את זה ב... רואים, רואים, רואים.

מי שנמצא אצל גדולי ישראל יודע אצל מי הוא מתגלה ואצל מי הוא לא מתגלה.

אצל הרבנים הגדולים? בטח.

שכינה שרויה במעשיהם ורואים סיעתא דשמיא ואותות ומופתים וניסים מימין ומשמאל.

טוב, אם אתה אומר...

הוא מתגלה אליך כל יום בבית, אתה רק לא יודע איך הוא נראה.

הנה, אתה רואה, היא יודעת שאפילו אליך הוא מתגלה, רק אתה לא שם לב. אם מאמינים באלוהים,

שומעים אותו ורואים אותו בכל רגע,

בכל מקום,

במטבח,

בחצר,

במכונית, אתה חוזר הביתה,

לא נפגעת בתאונה,

מה זה, במקרה?

זה לא היה נס גדול?

לית אתר פנוי מיניה.

אשרייך.

חבר'ה, אני מרגיש שאני בבני ברק.

כן, שאלה.

שאלה אבל, כן?

שאלה. קומי, תודה.

שלום, כבוד הרב. שלום וברכה.

אני רציתי לשאול אותך, אתה דיברת על בן אדם שאסור בכל מיני אסורים, בכל מיני נטיות שהוא מולד איתם.

כן.

ואתה אומר בפשטות כזאת שאפשר להתיר, מותר, מותר לא לעשות.

נכון, נכון.

איך עושים את זה?

פשוט מאוד.

תגידי לי איזה בעיה יש, לדוגמה, במידות מסוימות, ואני אגיד לך מה עושים.

אני לא יודעת אם זו בדיוק בעיה במידות.

הכל זה נובע מבדות. אתה בדיוק דיברת על זה. אני מעשנת סיגריות, ואני רוצה להפסיק.

כן. אבל אני לא רוצה להפסיק, כי אני אוהבת לעשן,

אבל אני לא אוהבת לעשן. אני לא יודעת איך להסביר את זה. זה מפליק את עצמי.

אני הבנתי. את באמת לא אוהבת לעשן.

יצר הרע רוצה שתעשני, כי הוא צריך שתעשני לו בשבת. כי אם לא תעשני בשבת, איך הוא יכניס אותך לגיהינום? לא, בשבת אין לי בעיה. אין לך בעיה בשבת. זה העניין. בשבת אין לי בעיה. אה, סתם ביום חול.

אז אני אגיד לך, פשוט מאוד.

תראי, אישה שמעשנת זה לא כל כך דרך ארץ. סתם, זה כבר היום נהיה נדוש, אז כבר לא שמים לב, אבל זה לא כל כך

מתאים לאישה לעלות עשן, מה שנקרא.

ודבר שני,

צריך להבין שזה גם לא מריח טוב.

לא מריח טוב.

נשים בדרך כלל נוהגות להתבשם ולשים קצת ריחות,

ופתאום מעשנת ומעיפה עשן על הנשים בפנים.

זה לא כל כך מנומס.

ודבר שני, הריח הזה הוא קצת מגעיל,

וזה גם לא בריא בהוצאה כספית נכבדה.

אני יודעת את כל זה, אבל עדיין יש פה זאת. ולמרות זה יש לך תאווה לעישון, הבנתי.

כן. אז זה נקרא מידה.

המידה הזאת נקראת תאווה.

ויש אנשים שיש להם תאווה לבירה,

ויש אנשים שיש להם לוויסקי,

ויש אנשים לסיגריות,

ויש אנשים תאווה לכדורגל,

ויש אנשים תאווה לזה ולזה ולזה.

האדם צריך להחליט, זה נכון לעשן או לא נכון לעשן?

לא, לא.

אם לא תשליטי את השכל שלך

על התאוות שלך, על המידות שלך,

את פשוט שבויה במאסר של יצר הרע שלך, זה הכול. אין לך סיבה הגיונית למה לעשן?

כן, אבל איך עובדים עליו?

שכל, שכל.

להחליט, להחליט, מהסיבות שאמרנו,

למה זה לא יפה, לא יאה,

מאוס,

לא נכון, חסכוני,

הכול, לעשות את כל החשבונות,

כמו שעושים חשבונות אחרים, בדיוק אותו דבר.

רק מה, כיוון שלא רואים את הסכנה מול העיניים,

אז מה שחסר לך זה ציור.

אם תלמדי לצייר ולדמות לעצמך, מה יקרה אם חס ושלום

פתאום יודיעו לך שיש כתם קטן מריאות?

ותצטרכי להיות מובהלת לבית החולים ויגידו לך שיש חשש שזה משהו שהוא מסוכן.

מה אז?

תרצי לחזור אחורה ולא להיות זאת שהגיעה לשם בגלל אישור, נכון?

נכון. אז למה לא תעשי את זה לפני שתגיעי לשם?

למה השכל לא מספיק להגיד את זה לפני?

איזה בעיה? אני פשוט אוהבת לעשן. אוהבת. תלכי למחלקה שיש שם חולים במחלה זו

ותראי איך הם רואים, ותשאלי מהם המלצות.

אם כדאי להתעקש בלי סיבה, להמשיך לעשן.

ציור כזה יכול להועיל לך אם אין שכל.

אם יש שכל, לא צריך לנסוע רחוק.

אם אין, צריך לנסוע ולראות בעיניים

מה קורה לאנשים שמעשנים?

אפשר עוד שאלה קטנה? עוד שאלה קטנטונית.

על מידת כעס,

איך עובדים?

יש ספר שלם שנקרא הסר כעס מליבך.

כידוע לך שכעס לא מועיל,

כשכועסים מסתבכים יותר,

גם בריאותית וגם עם האנשים שכועסים עליהם.

וכבר סיפרתי פעם את הסיפור, אני אספר לכם עוד פעם בחיפה.

היה פעם אחת כעסן גדול מאוד מאוד מאוד ולא ידע איך למגר את התופעה. היה לו אבא חכם ואמר לו, בני, רצונך להפסיק לכעוס?

בוא, אני אגיד לך מה תעשה.

בכל פעם שאתה כועס,

תצא החוצה לחצר.

בבית התבן

יש דלת מעץ, תיקח מסמר

ותיקח פטיש.

כל פעם שאתה כועס, תלך ותתקע מסמר בתוך הדלת.

הסכים הבן, אמר וזה יעזור, אבל לא יעזור.

ביום הראשון תקע 47 מסמרים.

הבן אדם מתעייף, נהיה מותש, לא יכול לכעוס כבר, מרוב שהוא תוקע מסמרים.

ביום השני פחת קצת, ביום השלישי פחת. אחרי כמה חודשים הגיע למצב שהוא תוקע מסמר אחד, שתיים,

אחרי חצי שנה לערך,

כבר לא תוקע מסמרים.

שבועיים תמימים הוא לא כעס.

בא לאבא שלו, אבא, הצלת את חיי.

הצלת את חיי,

תראה, אני כבר שבועיים לא כועס.

אמר לו, עדיין לא.

עכשיו, בשביל שתהיה בטוח שאתה לא תכעס יותר,

כל יום שיעבור שאתה לא כועס, תלך תוציא מסמר אחד.

כמעט הוא כעס.

תודה רבה. רגע, חכי.

הוא הלך והוציא מסמר, מסמר, לקח לו כמה שנים.

גמר להוציא את המסמרים, אמר לו, אבא, לא כעסתי והוצאתי את כל המסמרים, מה עכשיו?

אמר לו, בואי איתי החוצה.

אמר לו, מה אתה רואה? אומר לו, דלת.

מה יש בדלת? אומר, מלא חורים.

אמר לו, אתה רואה?

כשאתה כועס, אתה תוקע מסמרים באנשים.

יגיע יום אפילו,

תרצה להוציא את המסמר, אבל חורים יישארו.

הבנת?

תודה רבה. תחשבי על זה.

כבוד הרב דיבר קודם על העניין הזה של העישון, עוד היה שאלה אותך את השאלה על התאווה.

בעניין של העישון זה הכי פשוט בעולם. אנחנו מכירים את הסכנות, אנחנו יודעים שזה יכול לגרום למוות ולמחלות,

ובמקרים גרועים יותר, למוות.

אבל במרבית התאוות שלנו בחיים אנחנו לא רואים את הרע.

כלומר, אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני בעלת תשובה כבר כמעט שמונה חודשים,

ברוך השם.

ואני אקח דוגמה את הצניעות, נניח.

אנחנו לא רואים...

כרגע, מהמקום שאני נמצאת בו, אני כן רואה מה לא בסדר בלבוש שהוא לא צנוע.

אבל לכאורה, כשהייתי ככלל האדם, כשלא התקרבתי לשום דבר,

לא ראיתי שום דבר רע בללבוש חולצה יותר צמודה או חצאית יותר קצרה.

אז איך אנחנו עובדים על הדברים האלה בדברים שאנחנו לא רואים את הרע שבהם?

ויש המון דברים כאלה. אם לומדים, אז מבינים.

הרי ברור לאישה למה היא בוחרת בגד כזה ולא אחר.

ודאי,

ודאי שאישה שבוחרת בגד, היא יודעת למה היא בוחרת.

אבל רוב הדברים האלה, אפילו אם לא נאמר שיש בזה כוונות רעות,

אז חסר לאישה פשוט הרבה מאוד תשומי,

והיא צריכה לשים את עצמה כמטרה לחטא שכולם יתבוננו בה. לכן,

או שהיא פרובוקטיבית בבגדיה,

או שבדיבוריה, או שבתנועותיה,

וכן הלאה. על זה הדרך.

אדם פשוט רוצה למשוך אליו אש, מה שנקרא.

אז אפילו אם אנחנו נאמר שבאמת זה לא כוונות רעות,

אבל זה כוונות שליליות.

אדם שהוא שלם בעצמו, הוא לא צריך להבליט את עצמו. מה אכפת לו אם החברה תגיד לו אוקיי, בסדר, או לא תגיד לו?

אם הוא חכם, הוא חכם גם בלי החברה.

ואם החברה תגיד שהוא טיפס, אז הוא יהיה טיפש?

הרי אם הוא יודע את ערכו,

אז הוא מוערך על ידי עצמו. זה מספיק לו, לא צריך.

הבעיה היא שאנשים

כל הזמן תלויים בדעת אחרים,

והם הורגלו להתחשב בדעת אחרים,

והם כל הזמן

מאפסים את עצמם לפי האחרים.

אחד קנה פלאפון חדש, מראה לחברים, ישר כולם רצים לקנות כמוהו.

אחד שם עגיל, כולם רצו לשים עגיל.

אחד שם פה איזה משהו, כולם הלכו. אחד עשה קעקוע כאן, כולם עשו.

כל אחד רוצה להיות כמו האחרים.

למה?

אין לו אישיות בפני עצמו.

אם הייתה לו אישיות יציבה והוא יודע למה הוא עושה את מה שהוא עושה,

הוא לא היה נזקק ללמוד מאחרים.

הוא לא צריך להעתיק תוכנות, מה שנקרא.

אבל הבעיה היא שאנשים לא כך.

ברגע שלומדים, מבינים מה מגונה ומה ראוי,

ואם משליטים את השכל,

זה מה שהתורה מחנכת אותנו, להשליט את השכל על הרגש.

כולנו מלאי רגשות, כולנו בעלי תאוות.

היצרים שלנו הם דומים אצל כולם, כולנו בני אדם.

רובם בעריות ורובם בגזל.

זה דבר טבעי, אין אנשים שונים.

רק אחד יותר, אחת פחות, אבל לכולם יש את זה.

מי שמבדיל את עצמו מאלה זה מי שמחליט להשליט את שכלו על תאוותיו, על מצפונו, על רגשותיו.

אדם שלא נותן לתאוות שלו לשלוט את הבא לי

הוא בולם.

האדם הזה הוא האדם השלם.

בעל חי, את רואה,

אין ברירה. צריך לשים לו פה לעיניים, שיסתכל ישר, כי אחרת הוא יסתכל כל הזמן צדדים,

ופעמים צריך לשים לו רסן, כי אחרת הוא לא יפסיק לאכול,

וכן על זה הדרך.

בני האדם גם כן יכולים להיות במהלך כזה.

באה התורה ומרסנת האדם ואומרת לו, מה ראוי ומתי?

היא לא אומרת לא, היא אומרת כן,

רק כמה ואיפה ואיך,

היא אומרת מהבוקר עד הערב כל השנה,

כל החיים.

איפה הגיבור, באמת?

היוה,

כמוך למשל. תודה רבה.

כן, הנה, עם כיפה של נחמן,

פה באמצע.

רגע, הוא ייתן לך מיקרופון.

רציתי לשאול את כבוד הרב

למה יש את המצב שאנשים חרדים לומדים בכולל, ואנשים עובדות לפרנס את המשפחה.

האם לא צריך

מי שלומד גם לעבוד ולפרנס,

או שהוא צריך רק לעבוד ואשתו צריכה לפרנס?

אני הייתי רוצה לקבל את התשובה, בבקשה.

קודם כול זה לא למה צריך.

פשוט האישה רוצה שבעלה יהיה חכם,

ולהיות חכם צריך ללמוד.

ולכן היא אומרת לו, תשמע, אני מוכנה שאתה תלך ללמוד ואני אפרנס, ועול המשפחה יהיה עליי.

כמו שיש אנשים שהמקצוע של בעליהם מחייב אותם, לדוגמה, להיות ימאים, נגיד.

יש ימאי,

שהוא יוצא להפלגה שישה חודשים.

אז על מי מוטלת כל המעמסה של גידול הילדים,

החינוך וכו'?

על האישה.

יש כל מיני מקצועות חופשיים כאלה ואחרים שהאישה,

היא צריכה לתת יותר את הטון בבית,

בהנהגה,

בגידול,

בטיפול, במסירות,

יותר מהבעל.

יש כאלה לא, יש כאלה הפוך.

יש כאלה שהם נמצאים בבית, הם שמים את הסינר,

והאישה יוצאת לקריירה.

מקרקרת את בעליו.

תלוי.

עכשיו,

אף אחד לא כפה את האישה לכיתה עבדי, אני אלמד.

זו בחירה.

אישה שמוכנה להתחתן עם אברך, עם בחור ישיבה שיהיה אברך, זו בחירה שלה.

היא יודעת מראש שהוא רוצה להיות כזה.

והיא מסכימה מרצון והפוך, יש כאלה מתנות,

שאם הוא רוצה לעבוד, היא לא מוכנה להתחתן איתו.

היא רוצה תלמיד חכם.

למה?

אתה יודע למה?

אישה.

אישה לא יכולה לקום בתחיית המתים,

רק גברים.

שמעת?

לא הבנתי, אתן רוצות לקום?

טוב, אם אתן רוצות לקום, יש עצה.

מה העצה?

בתחיית המתים קמים רק צדיקים, ולא סתם צדיקים,

כאלה שלמדו רק תורה,

לא רק תורה, תורה, ולא עבדו. אפשר לעבוד וגם ללמוד, אבל שלמדו תורה.

עם הארץ שלא למד תורה לא קם בתחיית המתים אפילו שהוא צדיק.

הוא הלך לבית הכנסת והשקים מוקדם והתפלל,

מעשה חסדים, הוא לא יקום.

כי טל אורות תלך וארץ רפאים תפיל.

טל אורות, טל התורה, מחיה את המתים לעמידם בתחיית המתים, רק משלמד תורה.

מה עושים עם אמי הארצות?

מה עושים עם אמי הארצות שלא למדו או שלא ידעו ללמוד?

איך הם יקומו בתחיית המתים? הם היו צדיקים, מגיע להם לקום,

אבל אין להם טל תורה.

אז כתוב שיש שלוש עצות.

אחד, המסיביתו לתלמיד חכם, זה מה ששאלת.

אם אדם, אבא, מוכן לתת את הבת שלו לאחד כזה שילמד,

כי הבת תפרנס במקום לחתן אותה עם עורך דין או פרופסור שיש לו כסף,

אז הוא זוכה,

כיוון שהוא חינך את בתו לדרך זו שהיא תהיה אשתו של תלמיד חכם,

כיוון שהוא, את פרי

הגידולים שלו מוכן לתת לתלמיד חכם, הוא שותף גם בתורה של תלמיד חכם,

ממילא הוא זוכה בזכות תורתו של החתן,

או מי שעושה פרקמטיה עם תלמיד חכם,

משא ומתן עם תלמיד חכם,

דהיינו, הוא מעדיף לקנות אצל תלמיד חכם, אם הוא מוכר ספרים שלו, נגיד,

בשביל שהוא לא יצטרך לקום מהספר ללמוד, אלא שפרנסתו תבוא אליו,

או שהוא לוקח דברים שלו ומוכר בעבורו כדי שהוא יוכל לשבת ולשקוד על התורה,

הוא נהיה שותף עם התורה שלו,

או מי שמטיל מלאי לחיסן של תלמידי חכמים. יש כאלה שנותנים כסף לתלמיד חכם או לכוללים, תורמים כסף,

שילמדו תורה, הם שותפים בתורה.

זה לגבי גברים עמי ארצות.

שואלת הגמרא, נשים, במה היא זכיין?

במה הנשים יזכו? אין להן תורה, והן לא מחויבות בלימוד תורה כגברים.

במה היא זכיין?

אומרת הגמרא, בזה שהן ממתינות לבעליהן עד שישובו מבית המדרש ובזה ששולחות את בניהן

לתלמוד תורה.

אז הן שותפות בתורה של הבעל ושל הילדים שמגדלים לתלמוד תורה.

מה תעשה אישה שאין לה ילדים ובעלה לא לומד?

היא יכולה להחזיק תורה בכסף אם יש לה שבעלה הפריש לה,

או שהיא תסייע ללימוד תורה בכל דרך שהיא,

כגון כתוב

מן נשים באוהל תבורך

יעל אשת חבר הקני.

התרגום אומר מה זה מן נשים באוהל תבורך, אלו נשים שמנקות

בתי מדרש ובתי כנסת לאפשר לתלמידי חכמים ללמוד ולהתפלל.

זאת אומרת, אם הן מסייעות בדרך כלשהי ללימוד התורה, לעמדת תורה, לקיום תורה,

הן גם שותפות בתורה, והן יקומו בתחיית המתים.

הבנת למה כדאי שהאישה תעבוד בבעל?

תודה רבה. התשובה מעולה.

תהיה בריא.

אתה דיברת בהתחלת ההרצאה שלך על אנשים שהם דתיים,

אנשים שהם חילונים,

ואנשים שהם באמצע, כאלה שאומרים בגלל הסבא, או כאלה שהם חיצונית לא נראים חוזרים בתשובה, אבל פנימית הם מאוד חוזרים בתשובה.

ואמרת איזה משהו שנורא הרתיע אותי לפחות, כי יש לי המון ויכוחים על זה עם בעלי.

אמרת, התורה לא אוהבת אותם.

את מי?

את אלה שחיצונית, שקופים, השקופים.

מה פתאום?

אמרתי שהם רק נכים, זה הכול.

אז נכים, לא משנה. לא אמרתי שהתורה לא אוהבת, אוהבת את כולם, רק היא לא רוצה נכות.

למה שתתבייש במה שאתה?

יש לך פנימיות, אל תסתיר אותה.

יש לך חיצוניות, תעמוד גם על הפנימיות.

התורה רוצה שתהיה שלם, למה תהיה נכה?

מה, זה לא טוב?

לא, בסדר גמור. השאלה שלי היא, כשבן אדם,

אני אתן דוגמה על עצמי.

אני באה מבית שהוא לא דתי בכלל,

והייתי מתלבשת יותר גרוע ממה שאני לבושה היום, ואפילו היה איזשהו שלב שמאוד התחזקתי בתשובה, והחלטתי שאני הולכת עם חצאית.

ועשיתי את זה מתוך פחד, לא מתוך בחירה. פשוט פחדתי, זו הייתה תקופת המלחמה,

החלטתי שהקדוש ברוך הוא, אם אני רוצה שהוא לא יהרוג אותי, אז אני צריכה לקבל על עצמי משהו.

ככה אני רוצה... דרך אגב, הוא לא הורג אף אחד, אנחנו הורגים את עצמנו. אוקיי, אז אני ככה ראיתי את זה,

והחלטתי שאני עושה את זה.

הלכתי שנה שלמה עם חצאית,

ואני רוצה להגיד לך שנורא התעצבתי מזה.

אחד האנשים הדתיים אמר... לא הבנתי, היית עצובה למה ניצלת?

לא, הייתי עצובה שהלכתי עם חצאית. אבל הלכת עם חצאית בשבילכם... הלכתי שנה שלמה עם חצאית,

ואין פה... אם אחד הולך עם קפלט בשביל שלא ייפור עליו בלוק, הוא צריך להיות עצוב,

צריך להיות שמח,

הראש שמור. זאת ההרגשה שהייתה לי. הבנתי. אוקיי,

ואחר כך באתי לבעלי ואמרתי לו, תראה, אני עיסיתי, ובאמת, אני מאוד רוצה, אבל זה לא הולך לי. בעליך יותר מתחזק ממני. בעלי, הוא הכי מתחזק, הוא הכי מאמין, ו...

עבר אותי. הוא לא מלחיץ אותי ולא כלום, אבל הוא ככה בשבילך, לא בשבילי.

הוא צודק, בשבילך. הוא צודק במאה אחוז, אבל השאלה שלי... הוא מסודר. השאלה הפשוטה שלי היא אם ב...

אבל לי יש חמישים אחוז ממנו,

אז אם אני עושה חמישים אחוז, ויש לי חמישים אחוז ממנו, אז אני גם מסודרת.

לא, לא.

לא.

אני אסביר לך.

את כנראה לא שמעת טוב. לא, לא, לא. זה היה באמת בצחוק. השאלה הפשוטה שלי זה רק... אבל אני לא רוצה שהצחוק יישאר כקביעת עולה. לא, לא, לא. זה ברור לי מאוד. רגע, רגע. קודם כל צריך להיות צדיקים,

ואחרי זה זכות של תורה לקום בתחיית המתים, אמרתי. צדיקים קמים וזכות של תורה.

צדיקים ואין זכות של תורה גם לא קמים.

כאלה שהם לא צדיקים, על מה יקומו?

אני רק שאלה פשוטה רוצה לשאול, כבוד הרב.

אם אני היום,

אני בעיניי אני עושה השתדלות גדולה, אם זה להתפלל בבוקר, אם זה לפחות את הילדים שלי לחנך לתורה.

מצויין. זאת אומרת שמה שבעלי אומר זה קודש קודשים, בקשר לילדים.

מצויין. מה שאני יכולה לעשות עם עצמי, אני עושה השתדלות גדולה, מצויין. אפילו שזה לא נראה ליין.

מצויין.

התורה אוהבת את האנשים האלה? היא מקבלת אותם או שהיא פשוט... בטח מקבלת אותם. בסדר, מזיזה אותם הצידה. זאת השאלה שלי. לא, מקבלת, כל מצווה מקבלים שכר,

כל עבירה מקבלים עונש.

השאלה למה לקבל עונש אם אפשר לקבל שכר.

אם את כבר, יש לך בעל 50% וילדים עוד 30%

ואת עצמך עושה עוד 10% ונשאר לך רק עוד 10%,

למה שלא תעשי את ה-10% תהיה משפחה למופת?

לא, אני לא אומרת שאני לא אעשה. אולי בעתיד אני אעשה, אבל כרגע זה די קשה לי. אבל למה בעתיד, אם זה... קשה לי. מה הקושי? אני לא יכולה פתאום, ביום אחד שהייתי חילונית,

פתאום לשים כיזור ראש וחצאית וללמוד תורונה. לא הבנתי. צריך מלחמה בשביל שתהיי בסדר? אתה רוצה שאני אעשה מלחמה? כנראה.

תחשבי רגע, למה לעשות את זה בכפייה מפחד ואפשר לעשות את זה בכיף? אם זה נכון,

וזה מה שרוצה הבורא, למה שלא נעשה?

עיניים קיבלת ממנו?

כן, אבל אני לא רואה בחצאית משהו שמודה לקדוש ברוך הוא. בעיניי, גם מכנס יכול להיות צנוע. בעיניי בצבא, עם ג'ינס זה כיף להיות.

ג'ינס, את יודעת איזה כיף.

הוא לא משתפשף כי הוא כבר משופשף ולא מתלכלך כי הוא נועד לזה. איזה כיף. למה צריך עכשיו בגדי זית ועם דגמח כזה,

עם כיסים מפה עד להודעה חדשה?

מי צריך את זה?

אני בא עם גדים שלי. אל תביאו לי חדש.

אני בא עם שלי.

צה״ל לא מסכים.

מה אכפת לכם?

לא מסכים.

אני חילוני, בא לצבא. אומרים לי, כומתה.

לא רוצה כומתה. אני חילוני, לא דתי.

חייב כומתה.

למה חייב?

ככה החליט הצבא.

אם הצבא יכול להחליט לך על תלבושת,

למה הקדוש ברוך הוא לא יכול?

נו, תעני לי.

אין לי תשובה.

האווה.

איחוליי על בביים לכניסתך לחיק היהדות.

אפשר מורכה דחופה בבקשה, כבוד הרב? כי אני רוצה לחזור לבית חולים.

אהה, אהה, אהה, אהה, אה, עברת מ...

פה לשם, משם לבוא, איזה...

וואי וואי. כן, כן, היא צריכה ללכת לבחולים. אני אתן לך, למה לא, על העיני.

מה השם בשם האימא?

נעמי בת סעדה שרה.

נעמי בת?

סעדה שרה. סעדה שרה, השם ישלח לך

רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהירה.

אמן.

יש לי דיכאון ואי-שקט, ואני לא רגועה בכלל בכלל בכלל. אני יודע למה. ויש לי דיכאון, ואני לא יודעת ממה זה. הבנתי.

כל הזמן המחשבות רודפות אותי.

אני יפה וטובה וחכמה, ואני מפחדת מהם הרע. את רוצה ברכה? את רוצה שברכה תשרה על ראשך? כן, אני רוצה, כן. את בטוח רוצה? בטוח אני רוצה, כן. ברכה שתשרה על ראשך? כן, כן. בצבע לבן? בצבע לבן, בסדר. הנה, בבקשה, קחי מטבעך. בסדר.

שימי את הכיסוי על הראש.

שימי על הראש.

יופי.

רק תוציאי אותי מהדיכאון. אין לי רגש לילדים שלי. אני לא יכולה להסתכל עליהם. עכשיו אני אתן לך עוד ברכה אחת בשביל הכיסוי ראש.

בסדר. אני מוכנה להגיד. מה שתטילה להם אני אעשה.

מאה אחוז. תלכי גם בצניעות עם שמאלות וחצאיות. עם שמאלות וחצאיות.

הכל סגור. הכל סגור אני אלך. יופי. מה שמאלות עוד פעם? רק כשאני אצא מהדיכאון הזה ומהמעי השקט הזה והמחשבות האלה שמבלבלות אותי כל הזמן. אני לא מרוכזת בכלל.

שם ושם האמה עוד פעם. נעמי בת סעדה שרה.

נעמי בת סעדה שרה, השם ייתן לך שמחת חיים ויסיר ממך את הדיכאון ושאחמדינג'אד יהיה מדוכא כל ימיו.

אמן.

כן.

השאלה שלי קצת יותר קצרה.

כן.

האם יש קשר בין הטענה של המדענים בעולם שההתחממות

הגלובלית תוביל למלחמת עולם שלישית לבין גוג ומגוג?

אין שום קשר בין ההתחממות הגלובלית,

ואין שום בעיה בשכבת האוזון,

וההתחממות בראש של הנשיאים והמנהיגים בעולם, ההתחממות הזאת היא תגרום.

ודבר נוסף, לאור ההתחממות הגלובלית בשנה האחרונה,

אם אתה לא יודע, הייתה פתאום קרה בכל העולם.

זה הפוך בדיוק מה שהם אומרים.

אין בזה כלום, אבל זו סיבה להבחר לנשיא ארצות הברית.

אתה מבין?

דיק צ'ייני אמור להיות סגן נשיא ארצות הברית בגלל שהוא יהיה אחראי על ההתחממות הגלובלית.

זה כמו שנתנו משהו לליברמן שיהיה, אתה מן השר לאסטרטגיה סביבתית.

עד היום לא שמענו שום דבר ממנו,

כלום.

זה תפקידים מיוחדים.

אז אל תדאג מה ההתחממות,

בעזרת השם, למי שיש דוש בבית,

לא יחוש.

תודה רבה.

תהיה בריא.

תן לו שמה, לבחורצ'יק שמה.

כבוד הרב, שאלה כזאת אליך, דיברנו אולי קודם על למה הנשים צריכות לעבוד והגברים לומדים.

עכשיו זה קצת קשור אליי.

לא אני בעצמי, אלא הבן.

אבל אל תיקחו כזאת דוגמה, זו דוגמה שאני רוצה לקבל תשובה מהרב. זו דוגמה טובה.

הבן שלי הוא אבא לשלוש ילדים,

והוא אברך,

אשתו אומנם לא עובדת,

אבל אני רואה איך שהוא יוצא מהבוקר מוקדם, קודם לתפילה,

ואחרי זה לחזרה, עד שייקח את הילדים לגן,

ועד שהוא חוזר, ואחרי זה הולך לכולל.

חוזר בצהריים בקושי נח,

אתה קמה, אני לא יודע, אחרי הארוחה, בקושי נרדם.

אחרי זה עד שש בערב,

והוא צריך לעבוד בערב כדי להשלים.

הרב בטח יודע גם מה משכורתם של אברכים,

בעלי בתים.

זאת השאלה.

הבנתי.

תגיד לי, מה השם שלך?

השם שלי זה עובד עובדיה.

עובד עובדיה.

כן.

אפשר לדעת את המשפחה?

עובד.

גם עובד?

עובד.

אני עובד במשרה חלקית, כן. אתה עובד בעובדיה ולא מפסיק לעבוד.

כן, כן, כן.

האם תשובה אני אקבל על זה, זה יהיה טוב. לאבא שלך לא קוראים עבודי?

עבדאללה.

אנחנו תושבי הארץ מדורי-דורות. מדוד המלך לא היינו בגלות.

עכשיו תקשיב רגע לתשובה, תקשיב. כן, כן.

מקשיב.

אם היה לך בן שהיו קוראים לו רבי שמעון בר יוחאי, היית מתגאה בו?

בהחלט.

איזה, איזה שאלה.

אבל תדע, בשביל להיות רבי שמעון בר יוחאי צריך להיות במערה 13 שנה.

טוב, אבל הוא ברח מהרומאים שם. הוא לא אכל רק חרובים,

והוא לא שתה רק מים,

ולא היה לו בגדים להחליף,

והוא היה טמון בתוך החול, ורק הראש בחוץ.

הוא למד עם הבן שלו בחברותא,

ומזה יצא הזוהר הקדוש.

אהה, זה כן, כן, כן. הבנת? כן, כן, כן. אז הבן שלך בגן עדן.

תודה רבה, בסדר גמור. מקובל. יהיה מבסוט. תודה רבה, כבוד הרב. ביי, עובד עובדיה.

חחח, חחח, חחח, חחח, אני אומר לכם שיש פה גילוי על הר הכרמל.

אליהו נמצא פה.

ערב טוב, כבוד הרב.

כן, ערב טוב.

אני רציתי לשאול שאלה,

הרי כתוב בן אדם, דבר למיקרופון רק. בן אדם שעולה להר הבית דינו כרת.

מי שעולה להר הבית עונשו כרת, כן.

אני בתור חיל בשנת תשעים וחמש,

לא ידעתי,

הייתה קפצה ועלינו להר הבית לעשות חיפושים. מה הדין שלכם? אם עלית בשגגה ולא ידעת,

חזור בתשובה על המקרה.

תאמר, אני מתחרט על מה שעשיתי בשגגה.

אני מקבל עליי יותר לא לעלות, למרות שלא עלית עד עכשיו, אבל תגיד.

ותגיד, אנא השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי, ועשיתי כך וכך, ולא אשוב לעשות כן,

ונמחל לך.

זה היה חד פעמי, כאילו.

הבנתי.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן, תן לבחורצ'יק שם.

כן, קום, קום, קום, קום.

שלום, כבוד הרב.

שלום וברכה.

תקשיב, אני ואבא שלי מתווכחים אם אני יכול לחלל שבת וללבוש ציצית,

וכמה, שתי צדיקים אמרו לי כבר שאני יכול ללבוש ציצית בשבת,

גם אם אני מחלל.

לא הבנתי.

השאלה בינך לבין אביך,

האם אתה יכול ללכת עם ציצית?

כן, בשבת, שאני מחלל.

אתה לא שומר שבת?

לא, לבין תקווה. קודם כול, מהשבת הזאת אתה כבר שומר.

אבל על העבר אני אענה לך שאדם שהולך עם ציצית, אפילו כשהוא מחלל שבת, הוא מקיים מצווה.

אין שום סתירה בין זה לזה. אדם יכול לעשות חלק מן המצוות והוא מקיים אותן,

הוא יקבל עליהן שכר, כמו שאמרתי, ואם הוא עושה עבירות, הוא יקבל על העבירות, עד שיחזור בתשובה

ויתקן גם את אלה.

אבל אני חושב שיותר טוב גם לשמור שבת, לא? אתה לא חושב?

אל תדאג, אני שומע עליך. אז עכשיו תרצה גם את אבא,

גם תשמור שבת וגם ציצית.

אבא צדיק בלי שום קשר.

אני הבנתי, אבל תרצה אותו.

תקיים מצוות כיבוד אביהם,

גם של אבא שבשמים וגם אבא בארץ,

ותקבל שכר של אריכות ימים.

תודה רבה, כבוד הרב. מה אתה אומר? אבל אתה מקבל על עצמך.

נשמור שבת? כן?

כן, אני מקבל. אשריך.

אה, רגע, רגע, כבוד הרב.

מה?

אני צריך שתחזק אותי בעניין לשמור על העיניים.

אם אני שומר על העיניים, אני חוזר בתשובה שלמה.

לשמור את העיניים?

כן. זה לא כל כך פשוט,

אבל אם רוצים באמת... אני מאוד רוצה לחזור בתשובה, אבל זה מה שמפריע לי, הבנות.

הבנתי.

תראה, זו בעיה.

אתה יודע שחווה עימנו הביאה מיתה לעולם.

מה זאת אומרת?

מה, אתה לא יודע שחווה

החטיאה את האדם והאכילה אותו מעץ הדעת, טוב ורע, וגרמה מיתה לעולם?

לא.

לא ידעת?

אז זה בבראשית, איפה שהוא קרא, בפרק הראשון.

תודה רבה, כבוד הרב. רגע, מותק, חכה. בשביל להתחזק בדבר הזה,

קודם כל אתה צריך פחות,

אל תסתובב אליהם, אל תאמין בהם.

אתה שומע?

אתה צריך להשתדל לא להסתובב במקומות שאתה יודע שהסכנה מרובה.

אבל ברחוב... אמרו חכמים, תקשיב, אמרו חכמים,

טוב ללכת

אחורי ארי ולא אחורי אישה.

שמעת? לא.

אם תלך אחרי אריה יש לך סיכוי להינצל ממנו.

אם תלך אחרי אישה כמעט ואין סיכוי.

אז לכן אדם צריך ללכת לצדדין, אתה מבין?

לא ללכת במצב שהוא יכול להסתכל.

הבנת?

תראה, אני כבר שנה ושמונה חודשים מתחזק והולך עם פציצית וכל יום בבית כנסת בערבית, ואני כבר נהייתי חזן בבית כנסת.

או, ברוך השם.

אוי ואבוי.

היית חזן והיית מחלל שבת?

השם ירחם.

השם ירחם.

אני כבר שנה ושמונה חודשים מתלבט אם לחזור בתשובה או לא. טוב, אבל מעכשיו אתה תהיה חזן טוב, גמרנו.

בעזרת השם. מכל מקום תקשיב, כמה שתחשף פחות בחוץ,

כמה שתסתובב בחוץ,

ככה תינצל. זה עניין של עבודה.

אם אדם רוצה, יכול.

ותדע לך שזו גבורת הנפש,

וזו השליטה והמלכות הכי גדולה של אדם.

למה זכה יוסף הצדיק להיות מלך על כל מצרים?

בגלל שהוא שלט בעיניים,

באוזניים, בפה, בידיים, ברגליים שלו, בכל האיברים.

הקב' ברוך הוא הוציא אותו מבית האסורים ונתן לו

למלוך על כל ארץ מצרים והעולם כולו.

כל העולם ניזון בשביל יוסף,

כי הוא כבש את יצרו,

והוא היה נער בן 17 בבית פוטיפר,

כשאשתו מפתה אותו מבוקר ועד ערב במשך שנה.

הוא עמד בזה והוא זכה למלכות אמיתית.

הבנת?

אוקיי, רגע, רגע, רגע.

אני שמח להגיד לכם, בורא עולם, אני חוזר בתשובה שלמה.

תהיה בריא. חזק ובריא.

כן, למעלה שם יש אישה, רוצה לשאול?

כשמזמינים אותי לאבא חושי אני בא.

כבוד הרב, שלום רב.

אני מדברת בשם הקהילה שלי, בעזרת השם. קהילה?

קהילת קודש מעמקים.

כן. אני מניחה ששמעת את החוויה המאוד קשה שעברנו ברוממה.

אנחנו קהילה של בערך 25 משפחות של בעלי תשובה, ברוך השם.

עברנו לגור בשכונה מסוימת, זאת אומרת, קיבלנו,

הזמינו אותנו לחבור לאיזה מניין בבית כנסת

שכמעט ונסגר בגלל שלא היה לו מניין.

אני נורא מתרגשת, סליחה.

וכשהגענו לבית כנסת,

נפתח שם בית מדרש והתחילה קצת יותר תנועה סביב הבית כנסת.

קמה התנגדות מאוד מאוד גדולה בשכונה,

שעשתה רעש רב.

אז רציתי לשאול, איך יכול להיות

שבכל אופן זה היו אנשים יהודים אחרי הכל,

איך יכול להיות שיעשו דברים איומים ונוראים,

כמו לפרוץ לבית כנסת ולגנוב ספרי תורה, להכניס פורנוגרפיה להיכל,

לבוא לא בצניעות בכוונה ועוד כהנה וכהנה איומות ונוראות,

כלפי יהודים בכל אופן, בבית כנסת

נורמלי בשכונה סבירה.

אז רציתי לשאול את השאלה הזו.

זאת אומרת, עד אנה הכפירה יכולה להגיע?

ורציתי לבקש שתברך את הקהילה שלנו, שבעזרת השם

להתחזק.

קודם כול צריך להבין שאלה שנלחמים נגד היהדות זה פשוט אנשים שפוחדים שמזכירים להם את הזהות שלהם היהודית,

ולכן הם נלחמים, כי הם רוצים לברוח מהזהות, כי הזהות הזאת רודפת אחריהם, והם יודעים שהם לא שלמים בדרכם,

לכן זה מביא אותם להקצנה להילחם נגד.

לדוגמה, אם היה בא לשם מישהו והוא היה בודהיסטי,

אף אחד לא היה מתנגד,

או אם היה מישהו בא עם איזו תרבות כלשהי אחרת,

לא היו מתנגדים, והיו קוראים לזה פלורליזם.

זאת אומרת, פתיחות, היו מדברים על דברים גבוהים,

אבל כשבא יהודי אותנטי ומזכיר להם

מה זה יהדות,

זה רודף אותם

שהם פשוט נסוגו ממנה ורוצים לשכוח אותה, ואת באה כמו תמרור ועומדת להם מול הפנים.

אז הם צריכים לעשות דברים שבעצם הם פורצים,

בלתי נשלטים, לא הגיוניים,

והם לא יכולים לכבוש את זה, כיוון שאת ממש עושה להם מרורים, את מזכירה להם את מה שהם רצו לברוח.

הם התכנסו באזור מסוים, רצו להיבדל ולהיות שונים ולא להיות יהודים אותנטיים.

אולי כמה סממנים חיצוניים,

אבל לא יותר מזה.

לכן זה מה שקורה.

אני נתקלתי בחבר'ה כאלה בתחילת דרכי, הרבה אנשי מרצ היו רודפים אחריי לכל מקום והתפרנסו ממני,

התפרנסו ממני, קיבלו כתבות בעיתונים בכל מקום, אפילו פה בחיפה עד לפעם הזאת. אני לא יודע אם הפעם כתבו בעיתונים אבל בפעמים הקודמות נהגו לכתוב תמיד חברי עירייה ממרצ או מפה או משם

איך נותנים לו לבוא לדבר על הקדוש ברוך הוא בהיכל התרבות או באבא חושי.

הייתכן דבר כזה שיהודי במדינת היהודים יעז לבוא וידבר על יהדות בחיפה?

מי שמע דבר כזה?

חוצפה שאין כדוגמתה.

את מבינה איפה זה אוחז?

אז גם אצלי נכנסו פעם לבית הכנסת ובאו עם שלטים ועשו הפגנה,

אבל הוצאתי להם קלטת שנקראת התגובה.

תראי אותה באתר האינטרנט שלנו, שופט.נט.

מכל מקום

זה הדבר, זו הדרך שלהם. לא צריך לצאת נגדם למלחמה,

צריך להיות טובים,

צריך להיות דוגמה טובה,

צריך להתפלל עליהם שישובו,

ויש כאלה שבסוף שווים.

את יודעת, יש כאלה שבסוף מתחרטים ושווים ואומרים, אנחנו מתחרטים על מה שעשינו,

נדחפנו לזה,

יש כאלה מסכנים, אפילו ילדים, שהיו מביאים אותם להרצאות שלי, משלמים להם 50 שקל בשביל שיפריעו לי בהרצאה.

עברנו הרבה.

אם את רוצה ליהנות,

יש קלטת שנקראת האוניברסיטה העברית.

פעם אחת הזמינו אותי לאוניברסיטה העברית וביקשו ממני לבוא לתת הרצאה.

היו מניעות, מנעו, לא נתנו לאנשים להיכנס, אל תשאלי איזה מלחמות. בסוף נכנסו כמה עשרות,

והיו שם כמה חבר'ה ממרץ שבאו ושלוש שעות נבחו ולא נתנו לי לדבר. מילה,

מילה, שלוש שעות.

לא ראית דבר כזה? גן חיות.

לא ראית דבר כזה.

הרב שלי לא הרשה לי יותר מ-17 דקות להראות,

אז אם תרצי תראי את זה בשופעת.net, האוניברסיטה העברית.

יש הרבה אנשים שהוציאו את הילדים שלהם מאוניברסיטה אחרי שהם ראו את זה.

אבל מכל מקום, זה הפחד שלהם שחס ושלום לא נוכל להוכיח שהתורה אמת, ואנחנו העם היהודי, זה הכול.

כל הפחד שלהם זה זה.

אחרי עשרה חודשים שהגברים שלנו, הנשים פחות היו מעורבות בתוך בית הכנסת, מן הסתם,

עמדו איתן, וישמע בזיינו ידום וישתוק.

הם פשוט עמדו וחטפו ביזיונות שאני אישית לא הייתי עומד בהם רגע,

ואני מאוד גאה בהם על זה באמת.

הבית הכנסת היום חזר למניונו הקודם,

והוא בסכנת הפיכת לרפורמי או למתנ״ס.

ואם אפשר, בבקשה, אם תוכל... קודם כל, השם יפר עצתם,

ושבית הכנסת יעמוד על תילו, אמן. ושנצח ישראל לא ישקר. אמן.

תן לו בבקשה שמה. ערב טוב.

אני שלוש שנים הייתי בשכם,

וכל ערב יצא לי להיות בקבר יוסף הצדיק,

ומי שלא יודע, קבר הצדיק היום מתואר כגל אבנים שחור,

שרוצים היום, כביכול, הגיעו למסקנה עם הממשל בשכם שהפלסטינים ישפצו את הקבר עצמו.

תכל'ס זה בולשיט.

ובקבר עצמו יש כל מיני נבלות וכל מיני דברים,

והרבנים שם כל חודש נכנסים לעשות תפילה. עכשיו, במקום שהוא מטונף, אסור להתפלל בו.

אז למה רבנים כל חודש מתעקשים להיכנס, למרות שיש שם נבלות ובגרים?

טומאה. טומאה. אני לא יכול קודם כל לדבר בשמם, אני לא יודע למה הם עושים, מה הם עושים.

אנחנו מאלה שלא הולכים למקומות שיכול להיות בהם סכנת נפשות,

אפילו אם יש שם צדיקים.

כי חמירה סכנתה מאיסורה,

ואנחנו יודעים שבמקום שיש סכנה צריך להתרחק. ונשמרתם מאוד נפשותיכם,

וגם אסור להתגרות באומות העולם, בפרט שהם מסוכנים וחשודים על רציחה,

ואין בזה שום מצווה ללכת למקום כזה, להסתכן בנפשותינו.

זה צריך לדעת,

ובלי נבלות עוד, ובלי בעיות, ובלי שום דבר. תודה.

כבוד הרב.

כן. אני סובלת מרעשנים בראש, רעש.

רעש.

רעשים בראש.

כן.

פתקתי לכל הרופאים ולא עזר לי.

מה זה נקרא רעשים בראש?

רעש כמו גלים של ים.

ואין לך הפסקה מזה אף פעם? אף פעם.

מאיזה גיל את זוכרת את זה?

לא, זה ממלחמת הלבנון, הצפון.

אה, אז היה לך פחד?

יכול להיות שקיבלתי פחד מזה וקיבלתי רעשים.

את שמעת פצצה לידך נופלת? בטח, היינו מבגירת ים, אז כל הפססות אצלנו בקריות.

הבנתי.

את יודעת לקרוא?

קצת, ככה.

את יודעת לשמוע?

כן.

תראי,

אין לך אינטרנט, נכון?

אין, אין, אין אינטרנט. ברוך השם, ברוך השם. אין כבלים, אין כלום בבית.

אין כלבים, אין כלום. אין כלום. טוב מאוד.

כן.

עכשיו... אני רוצה ברכה, בבקשה. אני אתן לך ברכה, ואני רוצה שיהיה לך גם משהו, מצווה שתעשי.

תודה.

את יודעת מה?

יש לך וידאו?

לא. ברוך השם, אין לך גם וידאו.

ברוך השם.

שלא לדבר על סידי, נכון?

נכון. אין לך סידי.

אין לי.

יש ג'ת דתי ויש סידי.

כן, דתי. אין לך.

טוב, מכל מקום,

אני רציתי שתשמעי כמה קלטות שלי.

איך תעשי את זה?

טפ יש לך?

טפ, טפ יש לך? כן.

טפ? כן, יש. אז אני אשלח לך, תביא את הכתובת לאחד מהבחורים שלנו,

אני אשלח לך קלטות שתקשיבי להם, בסדר? כן, בסדר. בעזרת השם, בזכות דברי תורה שתשמעי,

אז זה יגבר על רחשי המים והגלים השוצפים בראשך.

בסדר?

מה שמך בשם האימא?

כן, סעדה, בת שרה, חנה.

סעדה, בת שרה, חנה. כן.

סעדה, סעדה. אמרתי טוב?

אמרתי.

אתה סעדה, סעדה, בת חנה.

סעדה, סעדה, בת חנה.

השם יסיר מראשך את הרעשים הבלתי-רצויים.

אמן.

ותזכי לשמוע דברי תורה ולהיות בריאה ושלמה. אמן. תודה.

קודם כול, אני מאוד שמחה שהגעתי הנה.

ברוך השם.

דברי למיקרופון.

זאת אומרת שהיה כוח שנתן לי את העוז להגיע ולשמע אותך

ולהיות עם כל הצוות, עם כל האנשים שנמצאים פה.

למה?

כי אני מרגישה שהיה איזה דחף שאמר לי, תצאי מהבית ותלכי לשמוע את,

שתשמעי את כל מה שאומרים פה,

ובייחוד מה שאתה אומר.

היה לך חשש להגיע?

לא.

היה לי דחף, רציתי מאוד להגיע,

ובא איזה דחף ואמר לי, תצאי עכשיו,

את רצית מאוד לשמוע את זה,

והגעתי בכוחות עצמי,

וידעתי שאני אחזור מאוחר,

אבל יש לי זכות בזה שהגעתי הנה.

אני מסכים. וגם השארתי לך פתק שם, העברתי לך פתק.

ביתי, מעבר לשבוע ארבעים להיריון,

ואמורה מחר

לעשות לה זירוז, ושאני מבקשת ברכה בשבילה.

בסדר. מה שמה בשם האימא?

אימא שלה זה ציונה, זאת אני. ודאי.

והיא, קוראים לה מירי.

מרים?

מרים או מירי? מירי, מירי.

למה מירי? מרים.

מרים.

מרים בת ציונה,

השם יזכה אותה ללידה קלה על דרך הטבע, קטרנגולת.

אמן.

רגע, את שומרת תורה או מצוות?

כל בוקר אני מתפללת.

תהילי. ושבת את שומרת?

ושבת אני ממש ממש נחה.

נחה ומשתדלת עד כמה שאני יכולה.

אני לא מדליקה יותר ואני לא מבשלת ולא שום דבר. ומה אם אתם בטלוויזיה?

גם לא, גם לא. גם לא? גם לא. אז הכול את שומרת. משתדלת. מה את לא עדיין עושה? אור.

אור?

תשאירי את האור דלוק בסלון,

בחדר שינה לא ישנים עם אור,

ואין בעיה, ואת שומרת שבת קומפלט.

בסדר.

טוב?

כן. בהצלחה. תודה.

ערב טוב, כבוד הרב.

אנחנו חוזרים לשכם?

לא, זה מערת המכפלה. תעמוד, תעמוד. תעמוד, עכשיו מערת המכפלה. עמוד, עמוד.

השאלה שלי היא כזאת, רציתי לדעת, לפני רגע אמרת

שבתחילת המתים מי שהוקם זה מי שלמד תורה.

עכשיו לבשר את האוזן, יש הרבה אנשים...

לסבר את האוזן. לסבר, סליחה, מחילה.

יש הרבה אנשים,

כל אלו שצוחקים פה,

אילמים.

בקיצור, מה שאני רוצה להגיד לך, לשאול אותך, כבוד הרב,

אם אתה אמרת רק מי שקם בתחילת המתים, זה למעשה מי שלמד הרבה תורה.

לא הרבה, אמרתי. למד תורה, מחילה. אוקיי.

בסדר, למד תורה.

עכשיו יש הרבה אנשים במדינת ישראל, יהודים בעולם בכלל,

שהם לא רק לומדים תורה, כאילו, הם לא לומדים תורה,

אבל הם קמים שחרית,

הם עושים מנחה והם עושים ערבית. אז אתה אומר לי למעשה שהמצוות שהם עושים לא יעזור להם. לא, יעזור.

הם יהיו בגן עדן והם יקבלו שכר,

רק בתחילת המתים, שזה העולם הרביעי, הם לא יקומו. אז מה, הם יישארו שם? יישארו שם, בדיוק. נו, זה יותר טוב, לא?

לא, לא, לא.

תחילת המתים, תקשיב טוב,

כשאתה תהיה בגן עדן אז אתה תהיה במדור הראוי והמתאים לך לפי מצוותיך.

אתה לא תזכה להיות במדור של הארי הקדוש,

אתה לא תהיה במדור של רבי שמעון בר יוחאי,

אתה לא תגיע לנביאים,

אבל בתחילת המתים מי שיקום יזכה להיות ביחד במחיצה אחת עם אדם הראשון,

עם נוח,

עם שם, עם עבר, עם אברהם, עם יצחק, עם יעקב,

עם 12 השבטים, עם משה, אהרון, דוד, שלמה,

תנאים, אמוראים, כולם ביחד. אתה מבין איפה אתה תהיה?

בעזרת השם.

אתה תהיה ב-50 מטר אתה.

אתה יחזירו אותך עטרה ליושנה.

אתה תהיה במערה אתה.

אז כבוד הרב,

למעשה אתה אומר לי, גם בתחילת המתים כל העולמות, גן עדן וכל העולמות של הצדיקים שאומרים שהם קיימים, כאילו קיימים,

אז למעשה הם ממשיכים להתקיים כסדרם,

ורק בתחילת המתים כל הצדיקים מגיעים לפה.

אלה שזוכים לקום בתחילת המתים, אכן. כן, כן, כמובן. אם תרצה להבין את הכול,

יש באתר שופר.net קלטת שנקראת חמשת העולמות.

שם תשמע שעה וחצי הסבר מפורט על כל עולם ועולם.

מה אנחנו עוברים, איזה מסלול, עד עולם הבא. תודה רבה לך.

תהיה בריא.

שלום, כבוד הרב.

יש לי יום רביעי, אני... דבר קרוב למיקרופון.

יום רביעי אני צריך לעבור ניתוח, יש לי גידול בת חול גדול יחסית, עשרה סנטימטר.

אם אפשר, ברכה, יפה שלמה.

בשמחה רבה.

אבל בוא תגיד לי אם אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים כל יום בתענית דיבור במשך שלושה חודשים רצוף,

כולל שבת וחג שבועות,

בלי הפסק.

למעט

אותו יום של הניתוח, אם תצטרך,

אבל אתה ממשיך שלושה חודשים רצוף.

מוכן? מוכן בלי נדל. שמך ושם האימא?

איתן לוי, סמך, בן אסתר.

איתן בן אסתר. איתן לוי, סמך, בן אסתר.

שלושה שמות יש לך? כן. איתן, לוי, סמך,

סמך, בן אסתר.

בן אסתר.

תודה רבה. השם ירפא אותך ברפואה שלמה ותצליח בניתוח והגידול יצמח במצח של אחמדינג'אד.

אמן.

תודה.

כן? שלום, כבוד הארץ. שלום וברכה.

אממ... רציתי ברכה לילדה שלי בשלושה חודשים. למה? לילדה שלי.

לילדה.

היא בשלושה חודשים, ויש לה שתי כליות מורחבות.

ויש לה גם, בחזה יש לה גם שבר אחרי הלידה.

ורציתי שתהיה לה... שתיתן לה ברכה.

אתה מוכן ללמוד גם מה שאמרתי לו, שעתיים בתחנית דיבור שלושה חודשים רצוף?

בעזרת השם, בלי נדר.

הייתי... לא, לא, לא, לא, לא.

תרצה ברכה אם...

בלי נדר או בלי נדר?

תרצה ברכה, לא?

כן. אז תתקבל על עצמך גם. בעזרת השם. מוכן? מוכן.

מה שמה ושם האימא?

שמה נויה?

נויה? בת שירלי נועה.

בת שירלי נועם. נועה.

נועה. השם יזכה אותה לרפואה שלמה והחלמה מהירה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה. אמן.

ועוד ברכה גם לילדה הגדולה, אם אפשר. הגדולה.

כן. כן. דפנה.

למה?

שתפסיק לצעוק.

כנראה שאתם לא שומעים אותה.

דפנה בת?

שירלי נועה.

שירלי נועה.

השם יזכה אותה להיות רגועה ונוחה לבריות. אמן.

השם יזכה אותה.

השם יזכה אותך רפואה שלמה בכל האיברים והגידים מהרה.

כן.

לילה טוב לכולם. ברוכים תהיו.

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה בפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,

הינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתיתיהו 10 בני ברק,

או לטלפן ל-03-677779,

וגם לפקסס ל-03-5743073. כתובתנו באינטרנט

www.www.shofar.net

ברשותנו מלאי קלטות וידאו,

אודיו ודיסקים למחשב בכל הנושאים.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.