חיפה - 98 אוקטן

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ונרחמו ירוויח.

הערב הזה לעילוי נשמת יעל, מיטל, עליזה, בת לאה, מנוחתה עדן.

לבריאות ופרנסה טובה והצלחה לכל משפחת רוקח אהרון בן לידיה,

לאה, בת ליזה,

שירי לידיה, בת לאה,

יזכו לרפואה שלמה.

מור בת לאה וחנה בת לאה זיווג הגון.

להצלחת אברהם ויצמן וכל בני משפחתו.

התחלנו פרשת בראשית

ונלמד

אחד מן הדברים שהם יסודות בביטחון, בשם יתברך,

במה נגרם בגין החטא של אדם הראשון.

ולאדם אמר, כי שמעת לכל אשתך,

בתאכל מן העץ, אשר צוותיך לאמור לא תאכל ממנו,

ארורה האדמה בעבורך,

בעצבון תאכלנה כל ימי חייך,

וקוץ ודרדר תצמיח לך,

ואכלת את עשב השדה.

בזיעת אפיך

תאכל לחם עד שובך אל האדמה,

כי ממנה לוקחת,

כי עפר אתה,

ואל עפר תשום.

הגמרא מספרת,

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא,

לאדם הראשון,

קוץ ודרדר תצמיח לך,

זלגו עיניו דמעות.

אמר לפניו, ריבונו של עולם,

אני וחמורי נאכל באבוס אחד,

כיוון שאמר לו, בזיעת אפיך תאכל לחם,

נתקררה דעתו.

עד כאן דברי הגמרא בפסחים.

וצריך להתעמק בסיבת הדבר שזלגו עיניו של אדם הראשון דמעות.

נראה שעומק צערו היה לא רק על הטרחה היתרה שנתרבתה לו כרגע

בגין החטא,

על אותו יופי

שהבלה בעפר,

על יופי הנשמה והשכל שעכשיו יהיו מוכרחים להשתעבד לצורכי הגוף.

זאת אומרת, עד עתה שכלו ונשמתו היו פנויים רק להשגות עליונות

של רוחניות והשגת האלוקות,

ומעתה שכלו יהיה מופנה להתעסק בעניינים שהם

נצרכים כדי שיוכל לאכול, כי האדמה תצמיח לו קוץ ודרדר,

וצריך עכשיו לעבד את האדמה, צריך לעשות מלאכות,

צריך ללמוד את כל הכלים,

צריך להתחכם

11 מלאכות עד שהוא יוכל לאכול לחם.

זאת אומרת, קודם היו מלאכים

צולעים לו בשר,

הוא משקין אותו יין מן המוכן,

ולא הייתה לו שום טרחה ושום דאגה לעניין מציאת המזון,

ועכשיו הוא צריך ללמוד כל מין ומין,

מתי זורעים, איך זורעים,

מתי קוצרים,

מה עושים לאחר מכן,

איך מגיעים עד פת.

כל זה הוא היה צריך להשיג

מדעתו לבד,

ולהמציא גם את הכלים המתאימים כדי לבצע את המלאכות

עד שיהיה לחם.

ומה בסוף הוא יוכל?

אוכל חומרי.

בזה חרה לו לאדם הראשון, שמקודם כל התפקיד שלו היה רוחני,

ועכשיו נעשה תכלית החומריות,

שכל חוכמתו בסוף תיבלע בחומר.

אתם יודעים מה זה להפנות את כל השכל רק בשביל לאכול.

לייצר אוכל.

מאחרי כמה שעות צריך לאכול עוד פעם,

ועוד פעם,

וכל הזמן צריך לדאוג ולשמר,

ולעשות מחדש, ולטחון, ולאפות,

ולנפות, ולעשות הכול מחדש.

כהרף עין הוא תוחף את המאכל אל הפה,

אל תוך בית הבליעה,

וכל פרי יגיעת מחשבתו נאבד בן רגע, ולא נשאר כלום מיגיעו.

אחרי כמה שעות צריך ללכת להתרוקן,

וחוזר חלילה.

וזה ממש מדרגה של חמור.

שהרי אין יתרון מכל חוכמתו,

ולא עוד אף גרוע מחמור.

מדוע?

משום שחמור לא טורח בכלל.

הוא אוכל את הקוץ והדרדר ישר.

ואילו הוא לא יכול לאכול כך, הוא צריך לעשות מלאכות, הוא צריך לטרוח מליגה.

זה מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בגמרא בשבת.

עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות.

שלא יצטרך להשתמש האדם בשכלו לצרכים החומריים.

לעתיד לבוא,

אחרי מלחמת גוג ומגוג,

כשתבוא הגאולה השלמה,

אדם יצא החוצה לגינה,

לפרדס,

לכרם, לכל מקום,

וארץ ישראל תוציא לו לחמניות וחלות ולחמים מוכנים על העץ.

לא חיטה

שהוא צריך אחר כך לקחת ולעבד,

אלא מוכן.

למה?

יחזור העולם בדיוק למדרגת אדם הראשון לפני החטא שהכל היה לו מוכן

ולא היה צריך

להתייגע בשכלו ובגופו.

ונחזור למצב שמלאכים צולעים בשר ומוזגים יין,

ולא יהיה ביטול של רגע אחד לצורך

המזון והכנתו.

ובאמת היה לו, לאדם הראשון, להצטער על זה שהוא נהיה מגושם כמו בעל חיים,

שהרי המזון גם קודם החטא היה רוחני.

זה לא היה מזון כמו שאנחנו אוכלים היום.

ועכשיו נעשה לה מזון מרגע שהוא חטא טבע ומתענג האדם ממאכל מגושם,

לא ממאכל רוחני,

לא כמו המן.

והוא נהנה בדיוק כמו שהחמור שלו נהנה.

אז אדם,

שיא הבריאה,

בחמור פחות שבבריאה,

נהנים ממאכל אותו דבר,

רק האדם יגע והחמור לא.

איך הוא לא יבקע?

ואחרי כל זה עוד יש לנו להבין מה שאמרו חכמים בגמרא,

שנתקררה דעתו של האדם הראשון בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, בזיעת אפיך תאכן לחם.

איזה נחמה הוא מצא באכילת לחם דווקא?

כשהשם אמר לו, בזיעת אפיך תאכל לחם,

אז כתוב

שהוא פשוט מאוד נתקררה דעתו, הוא נרגע.

והעניין נראה

שאם היה אוכל עשב

או תבואה בלתי מתוקנת,

כמו שהחמור אוכל,

לא היה בה שום צד של קדושה וזה היה חומרי לגמרי.

אבל עכשיו שעליו לתקן את המאכל,

לדוש,

למרוח

את הקרי,

לאפותו אחרי הטחינה,

ללוש אותו במים,

לעשות ממנו עיסה,

על ידי זה הוא מתחייב בתרומות

ומעשרות,

והעיסה מתחייבת בחלה,

ובזה נתקררה דעתו של האדם הראשון,

שהרי עכשיו יהיה בכוחו לפחות

להעלות את החומר שבאוכל לקדושה.

וכבר אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שהעולם נברא בזכות חלה שנקראת ראשית,

ובזכות המעשרות

שנקראו ראשית,

בכוונתם שכדאי לקדוש ברוך הוא,

בריאת הארץ וצמחיה,

בשביל שיתקיים בפירות

קשר רוחני לאדם.

מכל זה אנחנו מבינים

כמה יש להצטער על העול הכבד של גשמיות

שמוטל על שכמנו אם לא היה חוטא האדם הראשון,

לנו לא הייתה שום טרחה ויגיעה של אוכל,

היינו מוצאים הכול מוכן ומזומן.

כשהייתה יהדות,

אירופה

עלטילה

ההוצאה הייתה קטנה וההכנסה הייתה גדולה.

ההשגות הגשמיות

היו פעוטות

ולפיכך ההשגות ברוחניות

היו עשירות.

וכיום ההוצאה על האבוס תופס מקום חשוב יותר.

יש אפילו מקומות שהולכים אנשים לשבת לאכול ולסעוד מסעדות,

זאת אומרת, לפי מה שאנחנו למדנו,

כאילו כמה חמורים התקבצו ביחד לאכול באבוס.

עושים מזה עניין,

זה לא סתם לאכול,

זה לאכול במסעדה סינית,

זה סושי,

זה פושי,

זה פוצי,

זה כל מיני שמות כאלה מצחיקים.

ואנשים עושים מזה עניין,

ממש עניין, יוצאים ערב שלם לבלות באכילה.

האדם הראשון בכה,

למה הוא דומה לחמור?

ואנשים הולכים במיוחד להראות שממש כמו חמור.

על כן, צריכים להגדיל את העושר הרוחני על ידי ריבוי של תורה ומוסר במידה הכי גדולה,

והעיקר בכוח הרבים, שזה מה שהניחו לנו מן השמיים להתגדר.

והנה אנחנו עברנו כרגע את ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות,

תקופה שהעונג שלה היא שבירת המידות

ושאיפה למעלות

ולשקוד על התורה.

ואם בכל זאת, עכשיו, כשאנחנו נמצאים בחודש מר חשוון,

רואים שאחר כל זה שוב מתעוררת אצל האדם הנטייה לתאווה, לכבוד, לגאווה,

לקנאה,

אז צריך שהעיניים יזלגו דמעות.

אבל מה האדם עושה?

מתחבא,

מתעלם מהשגתו,

וחוזר למרוצת הרגלו לעול הטבע.

ומשלים עם הגורל המר,

ומתענג בתענוגי החמור,

ואוי לו, לא אותה בושה.

אחרי שנתקררה דעתו של אדם באכילת לחם במקום עשב,

אומר רבי לוי,

שלא היה כדאי לו החליפין.

יותר טוב היה לאדם הראשון אם היה אוכל קוץ ודרדר ישר כמו חמור.

וזה שהחליפו לו את זה, שבזיעת אפיך תאכל לחם, ומזה יהיה לו את המצוות וכל שאר הדברים שהוא יעלה את זה לקדושה,

היה כדאי לו שיישאר על המתכונת הראשונה שהוא בכה.

ככה אומר רבי לוי.

וצריך ביאור. למה?

הכוונה היא שהאדם לא מסתפק באכילת לחמו כדי שובע,

אלא הוא בא לייפות את הלחם.

ולפתח את החומר ברוב עבודה עד שמסיע דעתו מהתכלית המבוקש.

כמה לחמים אתם מכירים היום? כמה סוגים?

לחם שחור,

לחם לבן,

לחם חי,

לחם מת,

לחם עם שבעה מיני דגן,

לחם עם סומסום,

חלות,

לחמניות,

מה לא?

כל זה האדם לוקח,

היה צריך לבכות שהוא צריך לעשות לחם,

מה בסוט?

מתחיל לעשות לו מאפיות ומתחיל לקשט את הלחם ולשים עליו כל מיני דברים כל היום מהבוקר עד הערב. ואנשים נוסעים

עד למאפייה פלונית ועד למאפייה פלונית כי שם הלחם הוא משהו מיוחד.

אנשים נכנסים לתחנת דלק.

בשביל מה נכנסים לתחנת דלק?

למלא דלק,

ולנסוע.

תארו לכם אחד נכנס לתחנת דלק, לוקח את המשאבה,

ובסלסול מכניס אותה לתוך הטנק,

עם מוזיקה כזאת צ' צ' צ' צ' ככה מכניס ומראש הוא מתלהב צ' צ' צ' צ' צ' צ' צ' כן.

זה כבר יוצא מהטנק ונשפך, הוא מבסוד באיזה ריח.

אההה, 98 אוקטן.

אההההה, והוא נהנה נהנה נהנה,

נהנה. זה בן אדם סתום.

ממלאים דלק רק בשביל לנסוע.

עכשיו בן אדם,

אתה רואה אותו נכנס למסעדה.

בשביל מה אוכלים?

למלא את הטנק ותיסע.

בשביל מה אוכלים?

שיהיה כוח ללכת,

שיהיה אנרגיה.

תמלא וסע.

הוא נכנס למסעדה

ואה,

איזה ריח. מה, מה זה? מה זה?

ומה זה? ומה זה? ומה זה? ומה זה? ומה זה? תן לי לטעון. אפשר לטעון רגע?

זה וטועם ומסלסל ופה, טוב תביא מזה ותביא גם מזה ומזה ומלפלף מלפלף מלפלף ומלפלף וזה כבר גולש ממנו אתה רואה את הכרס שלו מתנפחת הוא פותח את החגורה

והוא יושב

וככה ואוכל ועוד ותביא עוד קצת מזה רגע נשאר עוד מזה תביא גמרת הכל אכל הכל בסוף הולך ככה מדבדב כזה כמו נשיא רוסיה מדבדב

אתם ראיתם נשיא רוסיה?

שיכור הולך ככה

עם עיניים חצי ככה מסטול

משהו מדהים למה הוא שתה קצת יין לא מהמלאכים

תכף אני אראה לכם את זה

ירד מהאתר מדבדב הרוויח

מכל מקום

אדם משקיע באוכל כל כך הרבה?

וזה בסך הכל גזירה ועונש וקללה

ובן אדם עושה מזה סלסול

אז אמר רבי לוי

היה עדיף

שלא יתחלף לו

בזיעת הפך תאכל, שיאכל קוץ ודרדר

כמו שאומר חובת הלבבות

ככל שנטוסף העולם יישוב נטוסף השכל חורבן

פעם איך היו גרים?

היה אוהל כמו בדואים

אתה נכנס לבפנים,

אתה רוצה מיזוג אתה מרים את ארבע היריעות בצדדים

יש לך מיזוג

מה אתה רוצה חלב?

יוצא חלב טרי מה אתה רוצה בשר?

שחיטה אוכל מה עוד אתה רוצה פירות?

על העצים מביאים אוכלים מה עוד צריך? מים? יש באר ומה עוד?

זהו, מה עוד?

היום אין דבר כזה.

פניינים, גורדי שחקים,

עקירוב,

שבע מיליון דולר,

דירה של ברק.

וואי וואי, מה יש שם?

מה יש שם? בלטות,

קירות,

וזהו.

שבע מיליון.

יא חביב.

כמה עובדים בשביל זה?

כמה עובדים בשביל זה?

וכולה

בשביל לשים בנזין ולסתור.

והיום אנשים עובדים וטורחים וטורחים ועובדים וטורחים ועובדים,

והכל סביב זה שיאכלו וישתו וילכו לעבוד,

להביא כסף,

לקנות את הלחם ולאכול ולהתרוקן ולעבוד ולישון כמובן.

כי איך יהיה כוח מחר לעבוד בשביל להביא לחם?

צריך לעבוד ולישון ולאכול ולא לשכוח גרפס,

ואחרי זה עוד פעם.

לכן, עד שעוברים החיים ונתראות,

ביי.

אומר החובת לבבות, כל שנתוסף עולם ישוב,

נתוסף השכל חורבן. למה השכל, במקום לעבוד על הדברים האמיתיים,

הוא עובד רק איך לעשות תה, איך לעשות זה, איך לעשות זה, איך לעשות זה.

הכל סביב

החיים הגשמיים של האדם.

במעט חומר מספיק לחיות את הנפש.

בשאר הזמן צריך להיות פנוי לעבודת הבורא, שבשביל זה האדם נברא.

אבל האדם יותר מדי מתעסק בהכשרת הלחם, שיהיה נאה ומהודר.

הוא משקיע רעיונות בגינוני החומר,

בהשגת המותרות ומועדני עולם.

חושב שבזה עולה הוא על בעלי חיים שכל השגתם אינה אלא אכילת עשב. הוא עוד מתפאר.

אני נהנה, חמור מסכן, אוכל קוצים ודרדרים, אני נהנה.

על כך אומר לו ריבי לוי,

במצב כזה נוח היה אם היה עומד בקללה,

כי אם האדם השתקע בשיפור לחמו,

אין ירידה גדולה מזו,

שהרי אז הוא באמת עבד לחומריות,

ואין בינו לבין החמור ולא כלום. הפוך, החמור עוד בן חורין,

שלא צריך אפילו להתייגע בשביל לאכול,

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם.

אנשים משקיעים הרבה כסף. יש מסעדות שלוקחים הרבה כסף. אתה יוצא משם עם צ'ק ככה נכבד.

מה ההבדל אם אתה אוכל בטטה

או אתה אוכל סטייק?

מה ההבדל?

זה אבות המזון.

אבות המזון, איואה.

אבות המזון.

מה ההבדל בטעם בין בטטה לסטייק?

יש הבדל.

איפה נגרם ההבדל?

בכמה עולה תפוח אדמה וכמה עולה סטייק?

תפוח אדמה בודד עולה נגיד שקל?

כמה עולה סטייק?

40 שקל?

50 שקל. 50 אצלכם.

אוקיי.

אם תדע שכל הטעם שיש לך זה בחך,

מרחק סנטים,

החך מרגיש את הטעם,

ואחרי זה זה צונח למטה,

לתוך הוושט,

נכנס לקבע ולהתראות.

אחרי שזה עבר את החך,

בטטה וסטייק בסברינה, זה בדיוק אותו דבר.

אז אתה משלם על המעבר של סנטים.

רק על המעבר של הסנטים אתה משלם.

אבל בשביל הדלק זה לא משנה.

איך זה עבר?

עם דלקן או בלי דלקן.

אם זה נכנס, התעכל, נגמר.

איך היה אוכל הגאון מווילנה? למה הוא נהיה גאון?

הוא לא בזבז את הזמן על האוכל.

אתם יודעים מה הוא היה אוכל?

ארוחת בוקר וארוחת ערב, אותו דבר.

לחם

בתוך מים,

כמו לציפורים,

והוא היה שולק אותו ככה.

שותה, אפילו לא לועס.

וזהו, הטנק מלא, ממשיך ללמוד.

לא מתעכב על האוכל.

והוא האריך ימים,

והוא היה גאון,

מלאך, לא בן אדם.

בהפוך,

כמה שפחות הוא היה מחובר לחומר,

ככה השכל והנשמה עבדו יותר טוב.

היום תראו אנשים אפילו יושבים ללמוד, לקרוא ספר.

אי אפשר שבן אדם יעבור עליו חצי שעה-שעה בלי שהוא יינשנש,

יקום למקרר, יבדוק עוד פעם במזווה,

האם יש ביסקוויטים?

האם נשאר זה?

מה עוד יש לאכול?

תביא תפוח, תביא בננה.

כל הזמן הוא קם סביב זה, כמו חמור,

שכל רגע מרקין את הראש ואוכל קוצים ודרדרים.

רק הוא עושה את זה בקלות,

בלי עבודה, בלי גיעה, בלי כסף.

ואנחנו כל היום חושבים וטורחים, וחושבים שאנחנו,

מה זה,

מאושרים עלי אדמות.

אנחנו אוכלים בגט,

לחם בלי סוף.

בגט.

מגדל אייפל, תעמיד אותו בגט.

בגט זה בגט.

היית מחובר לקדוש ברוך הוא,

חטאת, נהיה גט.

עכשיו תעשה לך בגט.

איך קוראים לזה?

יש לצרפתים עגול כזה?

קוואסון. איך? קוואסון.

אני רואה אתם אוכלים חופשי אתם.

קוואסון.

אתם יודעים מה זה קוואסון?

זה אסון.

תקראו אסון.

תקראו לזה אסון. קוואסון.

יש אנשים הולכים לקנות, משלמים כסף כל היום, רק

חושבים מה אוכלים.

זה,

ארורה האדמה בעבורך,

וזה בזיעת אפיך תאכל לחם.

ויכולתי להמשיך איתכם עוד,

אבל אנחנו רק בבראשית.

וזו ההרצאה הראשונה אחרי שנה שעברה.

ובסימן זה,

שצריך להגביר את השכל על הגוף והחומר,

זה פתיחה טובה.

שנלמד מהאדם הראשון בשעה אחת,

שעה אחת

מאז שהוא נברא הוא חטא כבר.

ובשעה הזאת

הביא מיתה על כל העולם ושעבוד של האדם לחומר יום-יום להשיג את מזונו.

אבל מי שיש לו ביטחון בשם,

טורח מעט,

מתייגע בשכלו יותר,

והשם ממציא לו את מזונותיו.

וזה דרשה למחר,

בשידור ישיר, תוכלו לצפות.

עכשיו אני אעביר אתכם לאפשרות שאלות ותשובות,

כדי שתוכלו לשאול, ואני אשתדל להשיב.

אז מי שיש לו שאלה,

בבקשה שירים את ידו, יקבל מיקרופון,

ובעזרת השם, אשתדל להשיב.

ברוך הטוב לנאום, הנה הוא מלאכו לנאום, שהכל נהיו בדבורו.

כן!

אתם רואים? אפשר עם מים בצבע לעשות ברכה,

ולעלות את זה למעלה לקדושה.

ראיתם? מים עם צבע,

אפשר לעשות מצווה.

שאלה על מי יש.

כן, עם הגברת שמה בוורות, אני רוצה לשאול.

כן, בבקשה, גברת.

רציתי לשאול אותך איך

זה כאילו לא לפי האמונה שבן אדם, שזה קיים אצלו.

איך אני יודעת שכל מה שכתוב בתנ״ך הוא אמיתי? זה לא איזה סתם איזה מחבר של סיפור שבא ורשם את זה.

כן, שאלה יפה.

תגידי לי, את קראת פעם חדשות?

קראת עיתון?

כן.

את קנית פעם עיתון?

כן, קנותי.

ואיך את יודעת שמה שכתוב שם זה קרה באמת?

כי רואים, כי יש הוכחות?

כתוב בעיתון רק.

אבל רואים, יש הוכחות. איזה הוכחות? היית במקום האירוע שכתוב?

יש כתבות שכן, שכן הייתי במקום האירוע, שזה קרה אולי קרוב למקום. כתוב שבקזחתן

מתו שלושה אנשים, זה נכון?

יש תמונות.

תמונות? כן.

אני יכול לעשות איזה תמונה שאת רוצה.

יש לי אולפן גרפיקה, מה שאת רוצה. את רוצה, אני אחליף לך את הראש, אני אחליף לך.

אבל אני רוצה שתענה לי את השאלה. רגע, בטח שאני אענה לך, אני מתחיל לאט-לאט.

את למדת פעם היסטוריה?

כן.

היסטוריה? שאלתי שאלתי אם האמנתי, כי זה לא, לא האמנתי.

למה שהיה שם. אה, לא העמד מה שכתוב.

לעיתון כן כי יש תמונות ולהיסטוריה לא כי אין תמונות. אני לא דיברתי אליי אישית, אני כן מאמינה, אני רוצה לדעת, אבל מה התשובות? כדי שבן אדם בא ושואל אותי דבר כזה, אני לא יודעת מה לענות.

את נותנת לו אנציקלופדיה.

תגידי לי משהו,

לאירוע הזה שהיה בקזחסטסטסטן,

כשנפטרו השלושה יש עדים?

חוץ מהתמונות.

האמת אני אפילו יודעת מה קרה שם, זה בסדר. לא קרה כלום.

סבבה.

זה רק דוגמה.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

בשנה שעברה

היה חג פסח?

היה. לזכר מה?

נו, בסדר.

שכח. לא.

למה שאני אשכח דבר כזה? אז לזכר מה?

יציאת מצרים. נכון, נפלא.

עכשיו תגידי לי, לפני שנתיים היה?

מה? לפני שנתיים היה?

היה. גם לפני שלוש, ארבע, חמש, שש. מתי התחיל?

מתי התחיל?

לא יודעת.

מיציאת מצרים, לא? למה אתה מתקיל אותי בשאלות?

מה זה? את רתקלת אותי בשאלה.

יש זכות ההגנה, זכות ההגנה. עכשיו תשמעי.

זאת אומרת, אם עושים זכר ליציאת מצרים כל שנה, זה התחיל מהאירוע שהיה, נכון?

אבל מיליונים מעידים,

מיליונים מעידים כל שנה שזה היה.

עדות נמשכת.

מתן תורה,

חג השבועות,

כל שנה.

ממתי? מהאירוע שהיה במתן תורה,

שהשם נתן תורה לעם ישראל במדבר. כל שנה מיליונים, מיליונים יהודים בכל העולם

חוגגים ומעידים

שזה מה שהיה.

יש משהו יותר טוב מזה שאפשר להגיד על אירוע כלשהו?

הרי היום מוצאים מזה עצם,

כבר מתפעלים ואומרים, זה משה שהיה לפני אלפיים שנה,

ואומרים ככה, ולידו הייתה איזה מטבע, אז אומרים, כן, הוא קנה בזה חומוס,

הוא עשה ככה,

וכבר כותבים מחקרים, וזה נהיה ארכיאולוגיה,

ואם דבר כזה שמצאו זה ליד זה כבר מבינים הכל,

אז אם אנשים חיים ומעבירים אחד אחרי השני בלי הפסקה,

אין שום אומה ולשון בעולם שיש להם מסורת

כזאת מעוגנת עם ספרים,

עם חיים שמבוססים על פי האירועים,

עם הלכות וחוקים שלא ניתן לשנות.

דבר כזה זה העדות הכי טובה שכל מה שכתוב בתנ״ך

אמת לאמיתה.

מה את אומרת?

ומה עם החגים של הערבים?

מה איתם?

יש להם חג אחד שהם צמים ארבעים יום,

קוראים לזה חג,

חג הרמדאן. אצלנו בחגים חייבים לאכול,

אצלם בחגים אסור לאכול.

כן, אז מה הבעיה?

כלום.

זהו.

אז בסדר? ההיסטוריה שלנו בסדר?

כן. יופי. תודה. יופי. שאלה הבאה.

הנה יש פה בחורצ'יק עם חומצה פסים אדומים על רקע עבור.

השתאכלת? כן, קצת.

שלום.

שלום וברכה. אז ככה, השאלה שלי היא לכאורה פשוטה אבל אני חושב שיש בה איזה שהוא סוג של

עומק.

יש לי חבר.

הוא לא פה.

נגדיר את זה ככה. גם בלי הכיפה, בלי כלום-כלום.

ואני עושה איתו המון המון שיחות על זה שכאילו

יש השם, שהכל אמת.

אבל יש לי בעיה.

הוא שאל אותי,

הוא אמר לי,

תיתן לי הוכחה לכך שהשם הוא מקור הטוב.

כי הרי אומרים לנו גם

שהוא זה שעשה את

יצר הרע.

לכן, לכאורה, מבחינה כאילו טכנית, חייב להיות בו איזשהו סוג של רוע.

אחרת, מה הוא עשה?

מאיפה זה בא?

עכשיו, הוא כאילו, זה נושא שהוא קצת

כבד אבל הייתי רוצה לשמוע את התשובה לזה, אם אפשר.

אפשר וזה קל מאוד, זה לא כבד בכלל.

אוקיי.

הקדוש ברוך הוא טוב גמור.

מה שאתה קורא רע

זה פשוט הסתר הטוב.

לדוגמה.

האם חושך זה רע או טוב?

רע.

בדרך כלל. ואם אתה רוצה... יחסית. שמעתי.

ואור,

אור זה טוב או רע?

תלוי.

מה שתלוי עומד ונופל.

תלוי איפה.

נכון. תלוי איך.

נכון.

אם אתה רוצה להיסתר מפני מישהו,

מה היית מעדיף? שיהיה אור או חושך? חושך.

אז מה טוב יותר?

תלוי.

זה מה שאמרנו. במקרה הזה...

במקרה הספציפי חושך. חושך.

זאת אומרת, החושך

הוא ממש כמו אור.

רק תלוי.

כמו שאמרת. כמו שאמרת,

מתי הוא נמצא ולאיזה צורך.

אם יש הסתר,

יש גילוי.

אם יש רע,

יש טוב.

זאת אומרת,

מהחושך אנחנו מבחינים בטובה של האור.

מהיצר הרע אנחנו מבחינים בטוב.

יצר הרע מעמיד אותנו בניסיון,

דהיינו נותן לנו קשיים,

שאם אנחנו מתגברים עליהם,

אז אנחנו זוכים לטוב.

אתה למדת בבית הספר, נכון? כן.

המורים התכוונו שתצליח במבחנים או שתיכשל?

תצליח.

כשהם הכינו אותך למבחן זה היה על מנת שתצליח, נכון? כן.

אז למה הם עשו לך מבחן מכשיל?

למה לא נתנו לך את השאלה והתשובה בצד שתצליח?

כדי שאני אראה שאני יודע.

או.

אז הסתירו ממך את התשובה ואמרו בוא תגלה את הידיעות שלך, נכון?

אז בעצם השאלה המטעה

צריכה להנביע מתוכך את הידיעות שלך,

נכון?

ואז תקבל ציון טוב מאוד.

מי גרם?

בגלל שהיה ארבע תשובות בשיטה האמריקאית או שאלות כאלה ואחרות שניתן להתבלבל קצת.

זה גורם שאתה תוציא לפועל את הטוב שבך, את הידיעות, ועל זה אתה מקבל שכר.

ציון טוב.

זאת אומרת, כל מכשול הוא בעצם גורם לך לניצחון.

אתה עוד לא הגעת לצבא, נכון?

עוד קצת.

יופי. אז יש, אתה יודע, טירונות.

כן. ותזכור אותי בטירונותו. כל פעם שייתנו לך מכשול לעבור,

תזכור אותי.

אוקיי. אבל אם תעבור את כל המכשולים והכל והכל,

ותגמור בהצטיינות,

תקבל גם דרגה של תרש.

תעבוד קשה בשביל לקבל סרדין אחד פה.

אצל הקדוש ברוך הוא כל טרחה אתה עולה מדרגות,

מדרגות,

מדרגות לאין שיעור.

אז יש הסתר,

אתה מתוך ההסתר צריך למצוא את הגילוי.

הנה עכשיו. אז היוצר הרע הוא כאילו אותו סוג של הסתר?

הוא המדס, המדריך ספורט שלך שאומר לך תרוץ,

תוך דקה ושניות,

תקיף את הזה, תגיע.

כן,

זה היצר הרע, מדס,

מדריך ספורט.

רוץ, שקל, בי, בי, בי, בי, בי, בי, בי, זהו.

ואז אם אתה עומד בזה, אז אתה יופי, הצלחת.

הבנת? זה היצר הרע, הוא יכול להיות בלונדיני.

זה כל הסיפור בקצרה.

כל מה שאתה קורא רע,

זה רק הסתר,

בשביל למצוא את הגילוי.

הנה למדנו עכשיו שיעור,

והוא תואם לשאלה שלך.

כשהקדוש ברוך הוא אמר לאדם בזיעת אפיך תאכל לחם, כתוב שנתקררה דעתו, הוא נרגע. למה?

כי מתוך החושך של החומר, של העיסה, של הבצק,

אפשר לעשות מזה מצוות, מעשרות, תרומות, חלה, קודש,

שבשביל זה נברא העולם.

למה?

כי אני מתוך החומר יכול לעלות אותו למדרגה רוחנית.

אז פירושו שההסתר שנמצא בתוך הטבע,

הטבע זה גימטרי האלוקים,

אני מעלה את זה למעלה.

גם מה שנאמר בזיעת אפיך תאכל לחם, יש פה ניסיון גדול.

הניסיון, האם אתה תולה באמת

שכל מה שאתה מתייגע ועושה זה מה שמביא לך את פרי עמלך?

או שהקדוש ברוך הוא בעצם עושה הכל ולך יש רק את הניסיון לא לשכוח שזה לא אתה עושה כלום.

כי החיטה לא שלך והכוח של האדמה המצמיח זה לא אתה וזה שהגרעין ששמת באדמה מתרכב זה לא אתה ושאחרי שלושה ימים צומח מזה שתיל זה לא אתה.

ושגשמים יבואו משמיים זה לא אתה ושהנמלים והתולעים לא יאכלו את כל מה שטרחת זה לא אתה.

וכשתכין את הכל אפילו ותגיע אפילו ותעשה בייגלה זה עדיין לא אתה כי אתה יכול לחנק מזה כמו בוש.

בוש אכל יום אחד בייגלה וכמעט מת.

מבייגלה.

אז צריך לזכור בכל המסלול אפילו שאתה טורח ויגיע אתה בעצמך שזה הכל מאיתו יתברך.

ואתה בניסיון

לא לשכוח ולא לטעות ולא לומר

כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

זה ההסתר.

והגילוי זה שבתוך ההסתר אתה רואה את יד השם שעוזרת לך להצמיח,

לקצור,

לאפוד, לאכול, לברך ושלא קרה לך כלום ואתה שבע.

הבנת?

כן.

תהיה בריא, תסביר לו, תסביר לו.

אני אסביר לו.

אני מקווה שזה יצא לי כמו ש... לא, לא צריך שיצא. רבע מאיך שאתה, כאילו.

כן, כן.

בשביל זה אני עשיתי שידור חוזר.

עכשיו זה שידור ישיר.

רואים אותנו מכל העולם, וגם אותך רואים.

ומחר זה יהיה בשידור חוזר.

אז תגיד לו, בוא, שופט, דת, עד,

תראה מה הרע בשבלי.

ראית? וזה לא אני עשיתי.

זה השם שנתן לסינים ולאמריקאים להכין את כל המצלמות והמכשירים,

ושבנו פה את אבא חושי,

ושאתם יושבים פה,

ושאוטובוסים הביאו אתכם, ומכוניות פרטיות, והכול, זה הכל השם עשה שנוכל ביחד להיות כאן התמיד, ולהעלות את החומר למעלה.

שאלה הבאה. רגע,

תן לבחור פה עם כיפה סרוגה על הראש.

אתה יכול לעמוד, מחכים לך עם המוזיקה.

כן, בבקשה.

השאלה שלי, המוסר בא מהתורה,

והשאלה שלי, איך זה יכול להיות שלגויים יש להם מוסר מסוים,

שאין להם תורה אפילו.

אין להם מוסר לגויים,

יש להם דרך ארץ

של בני אדם רגילים תרבותיים.

אין להם מוסר.

אז מה שאין להם מוסר מדרך ארץ?

אני אסביר.

לגרמנים היה דרך ארץ דנקישה ביטישה

מהבוקר עד הערב.

אוכלים עם סכין ומזלג,

מטופחים בבגדים,

הכל פיקס,

מרצדס.

אבל ראית במלחמת העולם השנייה איזה דרך ארץ,

איזה מוסר.

ראית?

זהו.

מוסר

זה כשאדם יודע לתקן את המידות שלו,

ולהתגבר

על כל התאוות,

על הגאווה,

על הכבוד,

על כל המידות שהן לכאורה שליליות, לא תמיד הן.

תלוי, כמו שהוא אמר.

זאת אומרת,

אבל יש דברים שחייבים להוריד אותם.

אנשים רוצחים, אתה רואה כל יום. זה רצח את אשתו, ההוא תלה תהי, וההוא זרק את ההוא,

וההוא הרג שישה,

וההוא עשה ככה.

זה בגלל גאווה.

אתה פגעת לו באגו,

הוא יפגע לך בילדים גם.

מה זה?

אין מוסר.

אין מוסר. המוסר אומר שגם אם עולבים אותך,

לעולם יהיה אדם מן הנעלבים ולא מן העולבים.

שומעים חרפתן ואינם משיבים.

זה, אין אצל הגויים דבר כזה.

מה פתאום? אתה אומר לי משהו, אני עונה לך.

רק התורה מחנכת לדבר כזה.

שאדם תמיד יכפוף את עצמו ויגיע. לא שכולם מצליחים לעשות,

אבל התורה דורשת מאיתנו להיות כאלה מוסריים.

אם הוא,

יש לו בעיה,

יש לו שריטה מה שקוראים.

יש לו פגימה.

והוא עצבני.

אז מה, אתה גם כן צריך להבליט את השריטה שלך?

אל תען כסיל כי איוולתו פן תשווה לו גם אתה.

אם אתה רואה אחד מדבר איתך שטויות, אל תענה בכלל.

גם אל תוכיח לו שהוא טיפש, לא צריך.

למה? בסוף תהיה שווה לו. כי אם שומעים שניים מתקוטטים ומדברים שטויות,

אומרים שניהם טיפשים.

אבל כמה אנשים יכולים לסתום את הפה ולא לענות?

והתורה אומרת, תולה ארץ על בלימה.

כל העולם הזה עומד על בלימה של בן אדם שהוא בולם את פיו בשעת מריבה.

כמה אתה מכיר כאלה שיכולים בשעת מריבה לבלום את פיהם?

וכל כדור הארץ עומד על זה.

זאת אומרת, זה מוסר.

מי שקורא ספרי מוסר,

מסילת ישרים,

שערי תשובה, חובת הלבבות, אורחות צדיקים ואחרים,

רואה מה אנחנו נדרשים כיהודים בתומר דבורה.

13 מידות של רחמים של הקדוש ברוך הוא, אם תראה שמה מה אתה נדרש, אתה לא תאמין,

שיילוד אנוש יכול להגיע לדרגות כאלה.

ובעם ישראל היו כאלה שהגיעו למדרגות נפלאות,

שאין שיעור.

אתה רוצה לשמוע דוגמה אחת?

הרמב״ם, בפירוש על המשניות, אומר,

על המשנה באבות,

רבי לויטס אומר,

הביא מאוד שפל רוח,

הביא מאוד מאוד שפל רוח בפני כל אדם,

שתקוות אנוש רימה.

מה תקוותו של אדם?

מה אתה מתגאה?

סופו של בן אדם, שיאכלו אותו לעין.

אז מה אתה מתגאה?

אז הוא מביא מעשה בחסיד אחד

שישב בירכתי הספינה

ובא מהסיפון מעליו גוי.

ועשה עליו קטנים,

ישר על הראש.

והוא לא זז במקומו,

וכשגמר הגוי

והלך לדרכו,

רקד משמחה,

שהגיע להשתוות המידות.

היה לו בלנס,

שהעצבים לא יצאו מגדרם,

העלבון לא הטריד אותו,

והוא נשאר כאילו מים צוננים על נפש עייפה ביום חם.

אתה מכיר דבר כזה?

על זה אומר הרמב״ם מעשה בחסיד,

וזה על המשנה שמאוד מאוד הביא שפל רוח בפני כל אדם, אפילו גוי.

אבל מי יכול לעמוד בזה?

רק מי שרוצה לקבל את השבחים של הרמב״ם שהוא איש חסיד.

ואיך הדרך ארץ הגיעה לגויים?

איך? דרך ארץ?

כתוב שדרך ארץ קדמה לתורה,

ולפני שניתנה תורה 26 שנים, 26 דורות סליחה.

הייתה דרך ארץ.

דרך ארץ. אדם הראשון

שנברא בצלם אלוקים,

היה לו דרך ארץ.

והוא והדורות הבאים אחריהם

ידעו מה זה דרך ארץ. לא שכולם הלכו בדרך ארץ.

אבל ידעו מה זה דרך ארץ. כי השכל הישר של האדם שהוא נברא מבין מה הגון ומה לא, מה ראוי ומה לא, מה טוב ומה לא טוב.

בכל אומות העולם

יש קו מאחד שכולם יודעים מה דרך ארץ ומה לא.

הבנת?

בשוויץ יש דרך ארץ. עכשיו הייתי שם.

שם אין דבר כזה אחד עוקף את השני. כולם נוסעים אחד אחרי השני.

שם אתה בא לרכבת,

יש פס, מרחק, מטר,

אתה עומד שם,

אין התקדם עוד צד.

שם יכולים לעמוד אלפים.

שם

עד שהרכבת מתרוקנת וכולם יצאו לגמרי עד האחרון,

רק אז מתחילים לנוע לכיוון הרכבת. ואף אחד לא עומד עם אשרוקית.

אבל אם מישהו לא יתנהג כך,

הם יסתכלו עליו עם שנאה בעיניים

כמו רוצחים.

אז מצד אחד יש להם דרך ארץ,

מצד שני אין להם מוסר.

הבנת?

אם אני רואה אחד כזה,

נגיד שאני לפי הכללים שלהם ולפי המוסר שאני למדתי,

אני יכול רק לרחם על זה שעשה את זה.

ואחר כך אני יכול אולי גם להדריך אותו, להגיד לו שזה לא יפה, אבל גם בצנעה, בלי לפגוע בו

לפני אנשים.

אבל הם לא יעשו ככה.

המבטים שלהם, אפילו אם הם לא יגידו לך מילה,

יהרגו אותך.

אתה הולך ברחוב, אומרים לך שלום.

איך אצלנו אומרים?

כשאתה פוגש מישהו, תגיד שלום, איך אתה אומר שלום? שלום.

וככה אתה אומר?

נגיד, אני עובר עכשיו, איך אתה אומר לי?

שלום, כבוד הרב. אה, יפה, עם חיוך, שלום, כבוד הרב.

אתה יודע איך הם אומרים?

גרויצי!

זה שלום.

גרויצי!

תשמע את הניגון.

גרויצי!

כאילו הוא טורף אותך. גרויצי!

הבנת? גרויצי!

זהו.

תודה רבה.

תהיה בריא.

אה, ואתה.

אמן.

אמן.

תן לבחור פה בירוק, שורה שנייה.

הם חולצי טריקו שכתוב עליה זה.

אני רוצה לשאול האם בעצם הרצל עשה טוב לעם היהודי.

בטח!

בוודאי!

עוד אתה רוצה?

מה אתה רוצה עוד?

כי יש כאלה שאומרים שלא,

שהיו צריכים לחכות לבוא המשיח,

שהעם היהודי יעלה,

או שלא.

תראה, הוא רצה לעשות טוב מאוד ליהודים.

הוא רצה פשוט שהיהודים לא יהיו יהודים.

הוא רצה שהם יהיו אפילו באוגנדה.

הוא רצה שהתרבות שלנו תהיה אוסטרית.

הוא רצה לנצר את כל היהודים.

וזה טוב ליהודים.

זה מה שהוא רצה.

אז מבחינתו זה הוא עשה טוב מאוד.

הבנת?

תראה את הסרט הרצל והציונות,

ותבין הכול. באתר שופט דת נט

או דוטנט.

עדיף דאטנט.

כי המחשב בלאו הכי זה דוס.

או ווינדוס.

אבל בלי דוס ודאט אי אפשר.

הבנת?

כן.

ניתן לזה שמאחוריו טריקו לבן.

שלום, כבוד הרב. שלום וברכה.

רציתי לשאול שאלה בעניין תשובה, שאדם חוזר בתשובה.

אם לפעמים קורה שיש לי טיפה התערערות ככה, לחזור בתשובה,

ואחרי איזה שבוע זה כבר ישר יורד.

רציתי לדעת איך אפשר להחזיק את ההתערערות הזאת.

תקבל על עצמך ללמוד כל יום שעתיים תורה בתענית דיבור רצוף,

במשך שלושה חודשים רצוף ללא הפסקה,

ואתה תראה שאתה לא תרד מזה אף פעם.

בעזרת השם.

בעזרת השם, אבל בוא נהיה ריאלי, שעתיים בלי לדבר מילה.

בוא נהיה ריאלי, מתוך 24 שעות-שעתיים זה בלי כסף.

בעזרת השם.

תודה רבה רבה.

אם אני בא אליך הביתה ואני אביא לך בוא נהיה רעב עם 24 שוקולדים,

ואני מבקש שוקולד אחד או שתיים, תיתן לי.

בשמחה אפילו עשר. אפילו עשר.

הקדוש ברוך הוא נותן לך 24 שעות,

אפילו לא עשר.

תודה רבה רבה. יהיה רעי.

תודה רבה רבה.

תודה רבה.

אהלן, שלום, זה אני משה אילוז,

ואני רוצה לשאול למה אני לא זוכה לבנים.

בן כמה אתה?

27. בן נשוי?

כן. נשוי.

כמה שנים?

שנה וחצי.

מה אתה רוצה?

עוד לא התחלת כלום.

חכה, עוד לא אכלת טוב, עוד לא ישנת טוב, עוד לא.

אבל אני לומד בכולל, חצי יום.

גם לומד תורה כמעט, כל יום.

אני לומד תורה, הלכות, מראה קצת, משניות.

הבנתי. כל מיני תהילים אני קורא.

הבנתי. בכל. בקיצור, אבל אתה לומד מכל דבר קצת.

לא, אני לפעמים כל ההלכות גמרתי, גמרתי. הלכות חלוקה למדתי.

והחודשבת אני לומד, כל הזמן.

כל יום אני יוסף. למה אתה אומר שאתה לומד ארבעה שעות בערך?

אני לומד כמעט גם בלילה, באמצע הלילה. כמעט. לומד באמצע הלילה גם. כמעט.

לא, באמת.

זאת אומרת, מהבוקר עד הלילה רצוף?

כן, רצוף. אבל קודם אמרת קצת, חצי יום.

שכחת?

לא, אני ביום, חצי יום לומד, בכולל, חצי יום. ואחר כך?

אחר כך אני יושב וקם באמצע הלילה ולומד הלכות וכל מיני, גמרא, הכל.

הבנתי. מה אתה,

אתה יותר לומד או יותר ישן?

יותר לומד.

כמה שעות אתה לומד?

כמעט כל היום. כאילו אני גם בבית... גמרא עד הצהריים, לא?

לא, כאילו חצי יום אני לומד את הכל. חצי יום עד הצהריים.

מאחר זה ישן עד חצות.

לא, כל זמן שאני לא עושה כלום אני לומד.

הלכות, גמרא, כל מיני דברים.

בקיצור, אתה לומד קצת יותר ממה שאתה...

לומד.

לא?

ישן, לא נורא, לא נורא, ישן.

אז בינתיים, לפי הקצת,

ממתינים איתך עוד קצת.

כן.

תגיד לי כמה אתה לומד קבוע בלי לחרוג, כמה.

קבוע? אמיתי, אבל אמיתי. תגיד לי אמיתי, זה תלוי בזה עכשיו. תגיד לי אמיתי, כמה.

באיזה שעה אתה מגיע לכולל כל יום,

ואם בכלל כל יום,

ובאיזה שעה אתה מסיים בצהריים?

כל יום אני מגיע בתשע וחצי, ועד אחד אני נמצא.

כן, שזה כמה זה?

ארבע שעות.

יפה.

נו, אז ארבע שעות אתה לומד.

ואחרי זה אני מגיע הביתה בצהריים, וגם קורא גם הלכות, גם גומרה, הכל.

גם אני הולך לשיעורי תורה, הכל.

הבנתי.

עמד כל יום. אז מתי אתה יושב?

בתשע בלילה.

הבנתי.

עכשיו רק רציתי לדעת.

רגע, רגע, רגע.

מה אשתך עושה?

אשתי עובדת ברפואה משלימה.

הבנתי.

היא הולכת עם כיסוי ראש מלא?

כן.

צניעות מלאה?

בטח.

בטח.

רק אתה יכול לברך אותה שיהיה לה רפואה שלמה, כי היא חולה עכשיו,

היא לא מרגישה טוב.

אבל היא עובדת ברפואה משלימה.

אבל בסדר, זה אני אברך אותה. רק רגע.

אני רוצה להטיל עליך משהו.

אתה תהיה מוכן לגדל זקן?

כן.

והיא תסכים?

אני אסכים, אני אגדל זקן. מסכים.

אבל היא תסכים, אשפחה?

היא תסכים?

כן.

אני אסכים. היא גם היא תסכים.

אם אתה מסכים, אז היא גם מסכימה אוטומטית.

כן. טוב, בעזרת השם.

מה השם שלך?

משה בן דוד אילוז.

משה בן דוד אילוז ואשתך?

אושר בת רותי סקילי.

אושר בת?

רותי סקילי.

רותי?

בת רותי סקילי.

סקילי. אז אני קורא לה אושרית.

השם יזכה אתכם

בזכות הזקן.

אמן. לזרע, חי וקיים מהרה.

אמן.

רפואה שלמה נצטרך.

תודה.

רפואה ושלמה.

הרב, אני רוצה ציצית.

ציצית, אתה לומד בקול.

לא, עוד ציצית. עוד ציצית אחד שיהיה לי. אתה תן לכם שתיים?

לא, שיהיה לי בבית.

החלפה.

כן, שיהיה. טוב, מותיק, אני אתן לך.

רגע, יש פה חבר'ה

באמצע כאן, אחד עם זקן,

אחד בלי זקן ואחד עם פאות.

הרב,

יש לי כאב ראש כבר יותר מאיזה חצי שנה. אתה יכול לברך אותי שעבור לי כל הכאבי ראש?

אני לומד אצל מאורוש, תלמיד של מאורוש.

אני שואל אבל ממה יש לך כאב ראש?

מהריבוי אור שהיה לי.

ריבוי אור? מי הרבה לך את האור?

לא, אני למדתי יותר מדי, דיברתי עם הקדוש ברוך הוא יותר מדי, וזה גרם לי את כל הדבר הזה.

הבנתי. אז עכשיו אתה בהפסקה?

משהו כזה.

ולא ירד הכאב ראש?

אז כנראה זה לא היה ריבוי אור.

פשוט יש לך כאב ראש.

טוב, הרב, אז תברך אותי שעבר לי... לא, אבל יש כאב ראש גם בלי ריבוי אור. מה?

יש כאב ראש גם בלי ריבוי אור.

לא, לא, לוקח כדורים כדי שיעבור לי כל הכאב ראש. ולא עוזר.

לא יודע. המורוש אמר לי עכשיו שאני אבוא אליו בשבת עוד פעם,

ובעזרת השם הוא יגיד לי עכשיו מה לעשות. אני אגיד לך מה תעשה בעזרת השם,

יעבור לך כל הכאב ראש.

אתה תלמד שעתיים כל יום תורה בתענית דיבור במשך שלושה חודשים רצוף ללא הפסקה כולל שבת וחגים.

אבל אני כל היום לומד.

אבל בתענית דיבור.

בשעתיים רצוף תענית דיבור ושלושה חודשים רצוף.

אבל אם אני לומד ויש לי עוד יותר לחצים עוד יותר לומד ועוד יותר לחצים. לא מעניין אותך.

אתה עכשיו זה הריפוי שלך.

אבל תברך אותי הרב בכל זאת. בטח שאני מברך אבל אתה תגיד.

שאתה מסכים. אבל תגיד שאתה מסכים. בטח שאני מסכים. כל החיים שלי זה רק לעבודת השם, אין לי משהו. אבל אני אומר עוד פעם, שעתיים בתענית דיבור.

אני לוקח על עצמי את זה. בעזרת השם. שלושה חודשים רצוף.

כן. מה השם שלך?

אהרון בן גליה.

איך? אהרון בן גליה.

אהרון בן גליה.

השם

שכולם יענו. יעביר ממך את הכאב ראש, ויתקע אותו בראש של אחמדינג'אד.

רגע, רגע, רגע.

משמאלך זה אחיך ומשמאלך זה אבא שלך? לא, זה לא אבא שלי, זה חבר שלי שהקדתי אותו לפני. אז אתם דומים.

לא, זה כולם אומרים שאנחנו אחים. ולמה שלושתכם הצבעתם בשבילך?

זה שאני אראה אותו.

שאני אראה אותו? בטח אני רואה אותו.

רק אני רואה שלוש, אז אני לא יודע למי לתת.

יפה.

אתה בעל לוח הקודש הרב, כנראה אתה יודע. תהיו בריאים, הנה שמה הגברת למעלה וירוק.

הרב, רציתי בבקשה שבאתי במיוחד מבית חולים טיפול נמוכה. סבא שלי מאושפז שם,

ויש לנו שכן מאוד מאוד יקר, בן 48,

שהוא גם נמצא במצב קשה מאוד בבית חולים.

אז אם אפשר שהרב יברך.

הוא דתי או לא דתי?

הוא דתי.

מה יש? לא אמרת.

השכן שלנו, שכן מאוד יקר,

הוא חטף דום לב ולא הגיע אליו חמצן המוח. הוא כרגע נמצא בטיפול נמרץ, במצב קשה.

בתרדמת.

לא יודעת אם לקרוא לזה בדיוק תרדמת.

הוא מונשם ובמצב קשה אין שום שינוי.

את מוכנה ללמוד בשבילו כל יום חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה?

כן, אין לי בעיה. במשך שלושה חודשים רצוף.

אין לי בעיה. כל יום חצי שעה.

וגם את אבא שלי.

קודם כל, מה שמו?

של אבא שלי?

לא, של החולה הזה.

קוראים לו מרדכי

בן ציפורה.

מרדכי בן ציפורה, השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך

שאר חולי עמו ישראל מהרה.

ואבא שלך?

לאבי קוראים יצחק בן ויקטוריה.

יצחק בן ויקטוריה, רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

אמן.

בשורות טובות.

הנה יש פה בחור עם חובצה שחורה V עם עגים נוצץ באוזן ימין.

אם אפשר לעמוד, תודה.

כבוד הרב יש לי שאלה, מה ההבדל בין חוכמה לבינה?

וואי וואי, איזה שאלה קשה.

חוכמה זה מה שאתה לומד,

קורא ולומד ומבין.

בינה זה מה שאתה מבין, דבר מתוך דבר.

זאת אומרת, למדת דבר אחד ועוד דבר ועוד דבר ועוד דבר.

ועכשיו יש לך דבר חמישי,

אז אתה לא צריך כבר ללמוד אותו.

מארבעה דברים שאתה למדת, אתה כבר מבין את הדבר החמישי גם כן.

יש דעות שאליהן אפשר לשאול.

אנחנו פה כמה חבר'ה,

וכל היום הולכים לשיעורי תורה ולשלומי שבת,

ובאמת מתחזקים, ומשום מה יש מין מרשום כזה שמקשה עלינו.

שאתה יודע, זה כאילו

יום ככה, יום ככה.

תראה, אתם עוד לא החלטתם סופית שאתם בפנים.

אם תחליטו שאתם בפנים,

אז לא יהיה יום ככה ולא יום ככה. יהיה ככה וככה וככה.

איך מגיעים לזה? איך מורידים את התואר הזה? קודם כל מורידים את העגילים,

כי זה לא שייך בכלל לתורה.

אם אתה מוריד את העגילים,

ואתה מחליף קצת את הפוזה של הבגדים, ואתה מתלבש יותר כמו שנראה דתי,

ואתה הולך ללמוד באופן שוטף ועקבי,

אז אתה יכול להתחזק,

וכמה שתוסיף יותר בתורה אתה תוכל להתמיד עד שתתחתן,

ואז יהיה לך קל מאוד.

אבל בינתיים יש לך מה שנקרא בלבלה.

אתה קופץ מפה לשם, אתה רוצה להיות, אתה אוהב את התורה,

אבל אתה אוהב גם את החיים כאילו.

אז אתה לא רוצה להפסיד זה וזה וזה, אז אתה מערבב.

זה לא יוצא, זה חילבה.

אתה צריך להחליט שאם זה הדרך, אני הולך איתה עד הסוף.

אתה לא מפסיד כלום.

אתה רק בינתיים לא נהנה ממה שאתה חולם,

ועוד מעט

הכל יהיה בסדר, יהיה לך הכל בהיתר.

קצת התאבקות.

כמו שאדם לפעמים שולפים אותו מהחיים האזרחיים,

מכניסים

אותו לצבא בגיל היפה שמונה עשרה מוציאים אותו בגיל עשרים ואחד לא תמיד

ואז הוא מתחיל עוד פעם את החיים אז שלוש שנים

אדם נעתק מהחיים הרגילים עוזב את החבר'ה

והולך

ומסכן את חייו

ללכת לישיבה בשביל ללמוד זה לא סכנת חיים

זה החיים

אם אתה מעתיק את עצמך שלוש שנים

אתה חביבי יוצא חייל של הקדוש ברוך הוא כמו שצריך

והקדוש ברוך הוא עוזר לך כל החיים

טוב תודה רבה

מה טוב תודה

תביא לי את העגילים ובוא קח ציצית מה זה בוא תעזור

בכבוד

יאללה יאללה כל הכוח עכשיו לשמוע לזרוק מכל הלב והנשימה

יאללה יאללה כל החברים כל החברים האלה כל החבר'ה קליפה

בי שמאי ביום ודיי זוכים תמיד שולח נחמה

החיים ממצאת כפת נולד כל אחד יודע איך היא מתחילה

אבל מה יהיה מחר זו החידה שאדם פשוט אף פעם לא ידע

אז אני חוזית וגם נשתה למים לחיי כל הטמחות שבחיים

ונשקף מהערבות שבא בעיניי כי האיים שובר רק אנו תירוגים

עם כל החיים

נצטיון המבוסם מבצעים נצטיון המבוסם, נצטוק מכל הלב ועדין שמיים

שאלה למעלה אצל הנשים הגברת שם רוצה לשאול שאלה, תן לה

תרימי את היד, תן לה

כן, בבקשה

את פרשם של העמוד, כאילו מרשה לקנות דברים תקופה, דברים תקופה, דברים, תקופה.

כבר כמה שנים, אבל השנה הזאת פרושה ממשימו דבר שבאמת הוא לא הוציאה לפני שנה שפתחנו מרשה למידה.

בפרשם הכיתה היא ממש עדיין מחליפויים לפני חבריונות שעדיין בתחילה.

אני מלכת לברכה בהרמות,

השם יזכה אתכם, שהמקום יפרח וישגשג ותצליחו במעשה ידיכם.

אמן.

אני רוצה להתבקש למטחה מיוחדת שתהיה סיימת דשמלת ושידוכים לבנות.

שכל הבנות יזכו לשידוכים הגונים מהרה.

אמן.

מחבובה בת ראשל, רפואה שלמה מהרה.

ברור.

כן.

הנה יש פה בחור בעדו,

שורה חמישית. קום קום.

רק אתה בעדו.

תן לו פה בעדו.

כן.

נפלא.

שלום לכבוד הרב.

מזכירת העבודה ביקשה פה מאחורה וביקשה שמלכו את יח שלה, יש לו חשד וחשד בעבליו והיא ביקשה גם שמלכו אותה כי יש לה פחדים וחרדות.

עכשיו,

החולה הוא דתי או לא?

אני לא כל כך מכיר את המשפחה,

אני לא מכיר אותה אישית, אבל אפשר לראות שהם משפחה דתית. איפה היא? הלכה?

היא הלכה כי

נכנסה איך לבוא היום לביקורת.

הבנתי.

טוב,

תגיד לי מה השם.

השם שלך שם זה אמיר בן רנה.

בעין או באלף?

אמיר עם אלף.

אמיר בן?

רנה. רנה.

והשם שלך זה אמיר בן רנה.

יזכה לרפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל,

והמחלה תעבור לאחמדינג'אד.

ויהי, מה שמה?

אורית.

אורית בת רנה.

תזכה.

אורית זה בת, לא?

אורית בת רנה תזכה ל...

רפואה שלמה יש מה?

רפואה שלמה, ויסורו ממנה חרדות, ויעברו לאחמדינג'אד.

רפואה שלמה.

יש איתי חבר בטלפון, כשהוא ביקשו לעשות עכשיו הוא חזר בתשובה ועכשיו הוא ערך וביקש ציצית וכיפה.

בוא נעביר לו דרך הפלאפון?

אז יש ציצית, כיפה אין כרגע, אבל ציצית הוא יסתפק, כיפה הוא ישיג, נכון?

אני מאמין שכן. בהצלחה.

אם לא, תבוא לעוד הרצאה.

כן? תודה.

אנחנו עוברים לשואל הבא.

רגע, שואלת. תן לשואלת שם.

כן, בבקשה.

זה בזיווג שני, כן.

תהיי בריאה.

כולם מצביעים? מה קרה? התעוררתם?

תן לו לבחור שם בצד, בצהוב, טריקו.

תעמוד, מתוק. תעמוד.

כן, הטריקות אאוטי, כן.

כן, זה פטנטים כאלה.

זה דפס אצל אבו.

כן.

יש לי סיפור דומה לאבו.

משתבן שמונה חודשים עם קברי ראש.

הוא קרא לזה ריגולו,

אני קורא לזה כיווי ראש.

אני רוצה לראות בפעם הבאה.

אתם לומדים באותו מקום?

לא.

לא. בלי קשר.

בלי קשר.

הבנתי.

אתם גרים אבל באותו מקום.

איפה אתה גר? פה? כן, בישיבה.

איפה אבל?

בישיבה.

והוא איפה?

הוא בירמיה, לא?

נפגשנו עוד מזמן.

היה מפגישה.

הבנתי.

כמה שעות אתה לומד?

אדם קיבלו את הספר מסדר ב',

זה שמונה חודשים.

מה זה כאב ראש? תסביר לי.

כאב ראש, אי אפשר להסביר את הכאב. אתה הלכת לרופא?

עשיתי.

עשיתי? עשיתי. עשיתי פוטות.

לא יודעים מה זה.

הבנתי.

שעתיים תורה בתענית דיבור אבל רצוף.

שלושה חודשים רצוף.

ובעזרת השם, רפואה שלמה, מה שמך?

ישראל בן מינא.

ישראל בן מינא.

השם יזכה אותך לרפואה שלמה מהרה ושיהיה כאב ראש לאחמדינג'אד.

אמן.

ויש לו, יש לו כבר. יש לו.

הרגו לו הרבה עכשיו השבוע.

הרגו.

כן.

הבנות פה.

כן.

שורה ראשונה.

הבנות. שורה ראשונה.

אישה מתחייבת בכיסוי ראש רק משעה שהיא מתחתנת.

לפני כן אין חיוב כזה.

זה מראה גם שהאישה נשואה וזה גם מצניע אותה מן הבריות כי יופייה של האישה תלוי בסערה.

וממילא היא כבר עברה את החלק הזה שהיא צריכה להיות כמו שהיא נראית והיא צריכה יותר להצניע את עצמה.

זה גם שייך לעוד דבר שחווה קיבלה על עצמה כיסוי ראש

כתשובה על החטא שהחטיאה את אדם הראשון והיא כיסתה את ראשה.

ולכן התורה מצווה את הנשים ללכת

בכיסוי ראש מלא,

מרגע שהן נישאות,

כמו שכתוב בפסוק, הוא פרע את ראש האישה מכאן שבנות ישראל הולכות בכיסוי ראש.

אבל למה בעצם רק שהיה חטאונה?

למה רק שהיה חטאונה?

הסברתי.

משום שאישה הופכת להיות אשת איש זה גדר חמור ביותר.

קודם לכן היא פנויה ומותר לאדם להתבונן באישה על מנת לשאת.

אבל מרגע שאישה נישאה,

אין לה אדם להתבונן באשת איש.

והעיקר הוא בזה שהיא מכסה את ראשה.

ולפי דתיה זה נגדרת?

לספרדיות תימניות לא,

אשכנזיות בחלקן כן,

בגלל מנהג

אבותיהן מלפני כמאה חמישים שנה,

וגם זה מדובר בפאות כאלה שהן

ניכרות כפאות ולא אלה שהיום

צנועות וקצרות

ולא ארוכות ומתנפנפות.

והרב אלישיב אוסר לחלוטין,

וגם הרב קנייבסקי

אומר שרק נשים,

נשים ספרדיות על פי הדין,

צריכות ללכת עם כיסוי ראש מלא, כי אימותינו הקדושות.

והרב עובדיה יוסף פוסק לחלוטין,

ועוד הרבה הרבה עשרות פוסקים פוסקים כנ״ל.

תהיי בריאה, מזל טוב.

רגע, רגע. אוי, יש פה מישהו עם שערות?

יש לי מספריים, יאללה.

זקן כבר יש לך. כיפה גם יש.

בהחלט. אתה חושש שיראו אותך במלוא קומתך?

אוקיי.

איך קוראים לשכונה השכונה? איך קוראים לשכונה? בת-גלים. בת-גלים, כן.

עכשיו,

בימי שבת אומרים שעשו לי פה כפיים.

עכשיו, השאלה שלי היא ככה, אם בכבל מותר, ולכן נעשו בבית-כנסת, ואם מותר, אז למה כל אחד יוצא מזה בלאגן?

אם כפיים לשם צמחה ולא נותן לשם ירוד השם בדברים כאלה?

ולמה תפילה מורדת כמו מין פרוטמן ויכוחים ודברים כאלה?

אני אישית לא נהנה. החלפתי בית-כנסת, אני אגיד בכנסת אחת,

החלפתי בית-כנסת,

ואני בכלל רוצה להתפעל עוד מעט במשהו אחר שהוא...

לא, שבכלל לא נהנה מהנפילה, כל פעם אחת בעד עצמית השני.

זאת השאלה, אם מותר לך לקרוא את הפעם לשם את השנייה?

אז רגע, בסוף אתה נהנה? יש ויכוחים או שיש שמחה?

לא נהנה. כמה פעמים היית שם?

חודש בפתח אני בא אליי?

אז כמה פעמים אתה שם?

איפה, בחב״ד או... איפה שאתה לא נהנה?

איפה שאתה לא נהנה?

אני שם חודש, אבל מי ששם זה ירוד השם.

אז אם בן אדם לא נהנה, למה הוא לא עובר בית-כנסת?

כמה נהנה פה?

אחד. אתה כל הזמן תקוע שם.

מה, גם מוחאים כפיים וגם רבים?

לא מוחאים, אבל רק רבים אחד מהשני.

אז רגע, מה אתה מעדיף, כאילו? איפה שמוחאים כפיים או איפה שרבים? איפה מוחאים כפיים, אבל אתה נהנה באוסטרליה.

אה, רק באוסטרליה מוחאים כפיים?

רק באוסטרליה נכתב כדי למחוא את הכפיים.

הבנתי.

לא שזה כתוב על כפיים, זה נשמע כתוב על כפיים, אבל זה בטח.

בוא, בוא תגיד לי, תן קטע, תן קט.

תן קטע, כן, שם.

אחד, אחד.

כן, כן, לך דודי, נו.

לך דודי, כן.

יש מלא שירים. מלא, מתחיל עם לך דודי.

כן.

נו, ו...

לא, שרים את זה גם בדקת שונה. מה זה משנה? תן לי לענות. אתה רוצה לראות אם באמת אתה נהנה או לא?

נו, יאללה.

הלאה, לילה, לילה, לילה.

יפה מאוד, יפה מאוד.

יפה מאוד.

אנחנו מחפשים למה הפסקתי כל פעם. אני ביקשתי שימצאו לי איזה קטע.

איך שמחים בברסלב, לדוגמה.

זה למה אתה חוזר את זה, בשאלה שלך. לא, לא, שמה חב״ד, הבנתי, באוסטרליה.

לא, לא, חב״ד, זה לא הנקודה, זה לא ה...

אני אענה לך על השאלה. למחוא כפיים,

זה בעיה בהלכה בשבת.

למחוא כפיים סתם ככה כל השבוע, אין שום בעיה. בשמחת תורה מותר.

אבל גם מי שמתיר, הרמה שמתיר מחיאת כף,

זה בשינוי.

לא מחיאות כפיים ככה,

אלא יש עושים ככה ככה, אבל גם כן לא במקצב קבוע כל הזמן,

ויש גם שלא מסכימים עם הפסק הזה.

בקיצור,

רצוי לשמוח בלי מחיאות כפיים. רצוי.

עכשיו, למחוא כפיים שלא כדין,

אז זו עבירה בשמחה.

זה מותר?

אז אמרתי, הסברתי.

לפי השולחן הארוך

אסור למחוא כפיים בשבת.

לפי הרמה מותר בשינוי, וגם...

לא, שולחן הארוך זה כל העולם, כל היהודים.

רק מה, יש מנהגים

מדיניים מיוחדים לאשכנזים שהרמה פוסקת.

רגע, אז הרמה זה אשכנזים.

כן.

בחב״ד בדרך כלל מה זה? אשכנזים.

זה לא קשור.

בעקבון הרב הוא ערב אישובה בשורה מענקת תפילה, זה לא משנה. כן, לא קשור עכשיו, אנחנו מדברים על מחיאות כפיים.

אבל יש הרבה של צמדים גם בחב״ד, זה לא...

זה בדרך כלל, זה לא קשור.

ברור, ברור.

ברור. אנחנו מדברים עכשיו על מחיאות כפיים.

ורגע, עוד שאלה.

והם לא ניסו להוריד לך את השערות?

כולם.

אה, הם כולם ככה?

כל החבר'ה בחב״ד ככה?

אל תגזים.

כולם מנסים.

אה, מנסים.

ועם כל השמחה שהם מוחאים כפיים והכול, הם יצליחו להרגיע אותך?

לא, ברצינות, בשביל מה אתה צריך את זה?

עזוב, בחייאת.

היית פעם בבית קולנוע ואמרו לך, סלחי לי, תזוזי רגע?

אבל ברצינות, בשביל מה אתה צריך?

זקן יש לך, אתה גבר נאה, למה אתה צריך להסתיר את זה?

שכר עבירה זה שכר עבירה, שכר מצווה, שכר מצווה. נכון, אז בוא תעשה שכר מצווה ותעזוב את העבירה. אני מוכן לשלם על זה, בוא נגיד ככה.

שיהיה כף הקלע, כמו שאתה ראיתי, בוא נעזור. לא, לא כף הקלע, אני לא מקווה.

לא מקבלים כף הקלע על זה, אל תפחד,

אל תפחד.

אבל יכול להיות שיסתירו לך את הפנים עם הסערות ולא תראה כלום אחר כך.

אמרת למישהו פעם שלהגון זה סממנים, אפשר להגיד סממנים. לא, לא, זה סימונים, סימונים, סימנים.

סימנים, סתם בפנקים. לא, לא סממנים.

סימנים.

אבל כדאי לך, אני חושב, להוריד.

לא כדאי לך להשאיר. הקדוש ברוך הוא.

תראה, קנו לי מספריים חדשות.

מה?

אני אראה לך קטע עכשיו מעלף של ברסלב,

ואתה לא ראית את זה.

לא ראית. אבל זה לא יעזור. אם זה אינטרנט מישהו חסר, זה לא יעזור. כדאי.

כדאי, תחשוב.

תחשוב מה אני אומר.

תאמין לי, זו זכות גדולה אם אני עושה לך גז.

זו מצווה מיוחדת שלא כל אחת זוכה לה.

לגזוז את הסערות.

זה נקרא מצוות הגז.

אני אגמור לך את הצפורת. לא, לא, אני לא אגמור לך את הצפורת.

אני רגע עושה את זה כמו שעושים חלקי על ילד בן שלוש.

מה?

אני אוריד לך קצת.

קצת. תתפרט את הקטע ואחת תחשוב בינתיים.

בבקשה.

חבר'ה, מחיאות כפיים. גאיום יחמור.

ווליום.

ווליום.

זה בחור שזכה לריבוי אורות.

זה בחור שזכה לאמוץ ושמעון.

באריכא אלוהינו ואורותינו ואורותינו ואתה מודיעו ואי בסבא.

ואישה נורא, ואישה נורא ואתה בודו ואומר שזכה לאחר ובדור יום אחד.

ובאריך שנים.

נכנס משבת גדול.

להגלותנו.

זה בחור שזכה לאחרונה קצויותנו.

הרב בן זוהיר.

וברוך אתה, אדוני.

אבוא עם זה, אמן. אקשירה שובתנו, גדה ראשונה,

ולא עצמנו,

גדה ראשונה,

חסרימו לבורותה אדוני, אמן. מלך עצמאות משפט, אמן.

תמידים למדינים הטבעיים, תצבעו ולזיקו לרמוד ולרוץ. אני רבי אליכם, תאמרו את זה רבי אליכם, שובר אלוהים אחי, אמן. על הצד יחי, ועל העשייה,

אולי של רבי תלכי,

ועל העולם יעזור לנו וכל השקרו להם.

צורכי אלוהים היה לנו משהו, רבי התמודדות משהפט,

ושם הוא נפתח לצד יחי. אמן.

ושלומי דבור של רושים ואלוהים, כאשר דיברת, תלמד המניעה הבטוחה,

תביא, תלמד המנייה הבטוחה, תביא. תלמד המניעה המובהדה, מהוואז.

כבוד הימינים שלו.

שבאתמיד עבדך אמר אלוהים בערב יחי.

אבל האימ

רצה אדוננו אלי זה לתפילתם שהיה בהשם

אתם יודעים מה הוא עושה כל התנועות האלה הוא פשוט בלבל את המלאכים

זה שהתפילה תוכל לחדור בלי שהם ירגישו

יש שמחה ויש שמחה יש שמחה של מצווה וצריך לעשות אותה כמו שהמצווה אמורה להעשות

אבל לפעמים אתה רואה

מתוך שמחה מגיעים לשאטיוס אתה יודע מה זה שאטיוס?

שטות

זה ככה עומדים לפני הקדוש ברוך הוא מתפללים?

זה דיסקוטק

אבל זה הזהירו חכמים

במקום שמחה צריך להיות יראה

שמחו וגילו ברעדה

צריך לשמוח אבל צריך גם שיהיה ברעדה

אבל לא אתה מבין שבן אדם עכשיו התחיל תופף והוא מתחיל ככה והוא מביא זה

וזה לא נגמר

למה אדם עלול לתקן כלי שיר בשבת מרוב שמחה?

אז השמחה לא מתירה בכל מצב

אבל גם הלוויים היו שרים בבית המקדש בוודאי זה היה התפקיד לשיר בבית המקדש

לא אומרים לו לשיר

מישהו אומר לו לשיר?

יש זמירות ודאי שצריך לשיר

אללהו?

זה שליח ציבור אם את לא מבינה

הוא לא מתפלל לבד

שליח ציבור

זה שליח ציבור? זה מוקיון

אדם צריך לעמוד ביראה, ברטט, בזיעל, להתפלל לפני השם, לכוון מה הוא אומר

מה זה?

לכן אני אומר צריך להיזהר שהאדם לא יגלוש יותר מדי לפעמים אדם חושב שאפשר ככה אוהבים את הקדוש ברוך הוא בקיצור אוהבים את הקדוש ברוך הוא ועושים יותר מדי לא

צריך להיות במתון עם שכל עם רגש

עם אהבת הבורא ויראת שמיים

ביראת שמיים

אז מה אתה אומר משהו קטן חלקי קטנה

מה?

מה, אבא חושי אתה יושב?

אוסטרליה הגעת

אוסטרליה הגעת עד לפה

אני הגעתי עד אליך

ואתה לא נותן לי את ההזדמנות שיהיה לי ככה איזה מצווה קטנה אצלך בראש

משהו קטן ככה אתה יודע להוריד איזה טלטלון

מה הבעיה? מה תפסיד?

בלאו הכי הספר יוריד לך?

לא הבנתי, ספר שיקם לך כסף אתה מוכן, אני בחינם לא?

אבל אני כבר איזה עשר שנים מעניין אותך לספר איזה ספר.

אני רואה שזה קטן

אבל אני אומר משהו קטן

מה מאוסטרליה אתה סוחב הכל בשביל מה אם לא בשבילי?

אז תשים שמיכה על הראש

בואו משהו קטן לכבוד הקהל

חיי היום, אוהוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

האמת היא לחולנו, ובנק לו, שעבור לבד זו אלוהי קיינו.

- האיי יא נא לנא לאני, איי יא נא לל.. - אנחנו מתעסקים בהתרסידות.

כן.

נספר לך את הכל, את זה את כל הפרטים,

היה לך איזה מקובל כדשתה לספר,

ואז שתפרו במזיאת הגז,

זה הזכרנו אחרי שהם מזיאת הגז,

ראש הלך להשמיע את אורי ממש בו.

בסופו של דבר שהם מצאו לזה עני מרות.

הוא בן אדם כאילו נוצר ולא משנה את זה בעניין,

ופתאום הוא יספר לך מפקד על זה.

תמתין את הסיפור הזה. לא, אתה רוצה שאני אהיה עני מרות בשביל להוריד לך כמה שערות?

זה אומר ש... לפי דעתי על שיער אין ערך.

אין ערך?

אני לא אומר שאם אני אסתפר עכשיו זה ישנה אותי בתוך העניין.

מי אמר אבל זה עבירה ללכת כמו שאתה הולך.

זה עבירה גלויה.

ועוד איך, זה כמו מרד בקדוש ברוך הוא.

אני אגיד לך,

יש הרמב״ם מפורך.

אני אקריא לך עכשיו את הרמב״ם.

אה,

אה, אז אתה יודע שזה עבירה. אני יודע, אני לא רוצה.

אז למה אתה לא רוצה לתת לי להוריד חתיכה מהעבירה?

אני מסכים.

אבל תדע שזה מחזיק אותך כבעל עבירה. זה לא מחזיק אותי. זה המתחבק הזה. לא, אני אגיד לך למה.

זה כמו אישה שקשה לה לכסות את הראש,

לך קשה להוריד את השערות. זה לא קשה, ויש לי גם מי שיער בזבח. זה ברור, זה ברור. זה לא קשה, זה סתם עכשיו בעל יש לי ניסייה. עכשיו זה האגו שלך, ואני רוצה להוריד לך חתיכה מהאגו.

חתיכה קטנה מהאגו. זה הכול.

זה מצווה גדולה להוריד מהאגו.

קצת!

איזה עיקרון! איזה עיקרון!

אתה מחזיק קהל עכשיו בשביל חתיכה, סערות, שבלאו הכי תוריד אחר כך?

בוא, תן לך מוזיקה! מוזיקה!

של עם ישראל!

קצת מהאגו! קצת! קצת מהאגו! קצת! אני מבקש ממך גם! בבקשה!

קצת מהאגו של עם ישראל!

חתיכה קצת!

הוא גם יעשה! הוא גם יעשה!

הוא יוריד גם חתיכה!

שניכם! יאללה! שניכם! טובים השניים מן האחד!

יאללה! חתיכון!

איך שני גברים נראים כמו נשים דואגים להשאיר את הסערות סתם סתם מה יש בזה שאתם גדלים את הסערות במקום שגבר לא צריך לגדל?

מה ההיגיון בזה?

אתה רוצה להיות אין?

אין?

אין תשובה על זה. סליחה! כן!

כל הסערות וכל הדברים זה כל אלה קיצוניים בעברית! נכון! אני חושב שהקיצוניות זה לגבי ה... יש!

יש! יש! יש! אישה הולכת עם בגדים חשופים והיא אומרת אל תסתכל

בקנקן אלא מה שיש בתוכו אל תחשוב שאני כמו שאתה רואה אני צנועה בתוך ליבי

מה אתה אומר על הטיעון הזה?

ודאי שהחיצוניות מראה בדיוק מה מתכוון האדם בפנימיותו

מי שם שלט אינסטלטור ובעצם הוא נגר

חתיכה קטנה בשביל עם ישראל

בשביל עם...

אני אומר לך, אני מקריא לך את הרמב״ם

זה נקרא עבודה זרה אז למה אתה הולך ככה נשמה? למה? למה?

למה? קצת, קצת, קצת לא ירגישו, לא ירגישו

לא נורא, תן לה מוזיקה, תן לה מוזיקה

- רק אלוקים, רק אלוקים,

מאיר לי פרך בחיי,

רק אלוקים, רק אלוקים.

רק אלוקים, רק אלוקים, אין לי תרם בל חיי,

רק אלוקים, רק אלוקים,

שמעו על חיי.

מה השם שלך?

מה השם שלך?

כן, כל השם. עדי, וואלכ, אתה גם השם כזה.

עדיאל אתה מתכוון, לא? עדי ממש.

אסור לשנות את המין. הבנתי.

אסור לשנות את המין גם.

עדי, עדי, עדי, עתיכה קטנה בשביל עם ישראל, כולם מסתכלים עליך, אמריקה, אוסטרליה, כולם רואים אותך.

עתיכה קטנה.

בדיוק.

הרמב״ם אומר, זה כמו עובד עבודת כוכבים ומזלות.

למה לך לעבור עבודה כזאת?

אתה לא.

כעובד עבודה זרה, חס ושלום, למה תהיה?

כעובד, למה... אבל למה תהיה?

תתחיל, חתיכה קטנה.

קטנה, קטנה.

עדי אני מסכים עדי מה אתה אומר של עם ישראל לחבר'ה מאוסטרליה

תמונת מחזור אבא חושי בחיפה

כדאי לך עדי למה למה אתה מטריח אותי עד אז עדי

עדיף

עדי אם אתה לא מוריד אני לא אוריד לך תזכור אם אתה לא מוריד אני לא אוריד לך אחר כך אתה תרצה שאני אוריד לך אני לא אסכים מה יוריד? את השערות

כדאי לך חתיכה קטנה

תראה איזה מספריים מיוחדים עם שטיח אדום זה משהו מיוחד זה רק לאוסטרלים

קצת חתיכה ככה, ככה, מאחורה קטנה ככה, ככה

אני יודע, אני יודע, חתיכה קטנה, כמה שתרשה לי אני מסכים. בוא.

יאללה עדי, יאללה עדי, יאללה עדי

הוא יבוא, יבוא, יבוא, אל תדאג עדי

עדי

יבוא,

לא, כמה שתיתן לי אני... תגיד מה, אתה חושב שאני עושה גדולים שטויות?

יאללה עדיין

בימה ישראל מי, מי, מי, מי, מי, מי, מי, מי, מי.

אין לנו ימים של אושר ואותם תמיד נשמור יד אוהבת מחממת ברגע הכל עקב עקב בדלת

ורוחות תמיד נושמות אלא דובר כחממיך את הוולומות

רק את הכל באהבה כי אלוקים שומר עליה ממש יבוא סמל טובה סמל נמרן מילה

רק את הכל באהבה כי אלוקים שומר עליה ממש יבוא גם לטובה סמל נמרן

אתה יודע, בתוך זה יש שערות.

כל הלפלף הזה, כל הלפלף הזה מלא שערות.

עכשיו אני אראה לכם סרט שנקרא קוקו מביא קוקו.

נראה מה קוקו הזה יביא עוד קוקו.

נראה.

בחברה. כן, שם בבקשה.

תודה.

בחור כמוני,

ואני מדבר בשמי ובשם אחרים שאני מכיר. תראה איך הוא דומה לך, עדי.

אני מאוד אוהב את הקדוש ברוך הוא ומשתדל ללמוד,

ויש לי ציצית וכיפה ושומר שבת והכול.

אגב, אני חדש בזכות הבחור הזה שהוא הביא לי קלטות שלך.

ברוך השם.

עכשיו, השאלה שלי זה בקשר לנשים.

את יודעת שצריך להיות שומר נגיעה,

אבל

קשה למצוא שיתוך של תטייה, כי אני לא מספיק בידע,

או עם השיער והכול.

רציתי לדעת ממך,

איך אתה יכול לחזק אותי כשאני אהיה שומר נגיעה, אמת,

מכל הלב,

למען אבינו שבשמיים.

בוא אני אסביר לך נשמה.

להשיג אישה במצב שלך קצת קשה, כי אישה רואה עוד אישה.

אהבתי.

עכשיו,

אתה נראה בחור נאה, לא חסר לך כלום.

הסערות, לפי דעתי, מיותרות אצלך. אתה תהיה יותר גברי,

יותר איש.

אם אתה תוריד את הקוקו, אם תלך עם כיפה כמו שצריך.

אם תקבע

עיתים לתורה, אם תקבע עיתים זמן קצוב ללמוד תורה,

תואר הפנים שלך ישתנה, רקות, ענווה תופיע על פניך.

המראה שלך עיקרון.

להשיג אחר כך שידוך, תוך תקופה מסוימת, יהיה לך הרבה יותר קל.

לא חסר לך שום דבר בשביל שתוכל להשיג במהירות.

רק אתה צריך את הצורה של יהודי כמו שצריך,

ואחרי זה הכל ילך קל. תקבל ברכה תומכת.

בעזרת השם,

נשמע בקרוב קול ששון וקול שמחה. בעזרת השם.

תודה רבה, גבול. רגע, רגע, רגע.

רגע, אני גם רוצה לשאול משהו קטן. כן, כן, כן, כן, כן. אז מה קורה?

אבל אני הבאתי מספריים מישראל. אני לא גוזר, לא גוזר.

מה השם שלך?

מה השם שלך?

נאור. נאור.

נאור, תשמע עצה מיהודי עם ניסיון.

אל תתעקש. למה?

בסוף אתה תוריד הרי יום אחד.

נכון, אז רגע, רגע, רגע, רגע.

יפה שעה אחת קודם, ובמעמד כזה שאתה זוכה לדבר מיוחד שקוראים לו,

תקשיב,

קוראים לדבר הזה קידוש השם.

לזכות במצווה שנקראת קידוש השם, לא כל אדם זוכה.

לא כל אדם זוכה.

אני אומר לך שהערב הזה הוא ערב שמסוגל לדברים גדולים,

בגלל המקרה של הילד הזה שפתח פה לבבות של רבים מתוך הקהל. ראית מה היהודים עשו בן רגע.

אצלך כמובן זה מתבשל שאתה בזמן שלך, תחליט מתי להוריד, זה ברור, אני מכיר אותך.

אבל אני מכיר יותר נכון את היצר הרע שלך, הוא היה גם אצלי.

גם לי היה פעם קוקו ארוך.

לא, לא.

אבל

תשמע עצה, אתה לא חייב.

אני אתאכזב.

אתה אחר כך תתאכזב.

אחרי כמה ימים אתה תתאכזב כשפספסת את המומנטום.

אבל אני מציע לך עוד פעם, אפילו כשאתה סרבן גיוס,

מציע לך.

תוריד, רגע, רגע, רגע, הוא לא כל כך פתי, חכה.

תוריד, צא קדימה,

שיעורים קבועים, בעזרת השם יתברך, תוך שנה אתה נשוי.

נאור, נאור, תראה כמה קצת שערות של יהודי עושות שמחה.

כן.

חד-חד. מה אתה אומר? רק שנייה. כבוד הרב, אני אגיד לך.

הקוקו, באמת, מכל הלב אני אומר לך, זה לא לדאווין או משהו.

תקריב את המיקרופון.

הקוקו,

זה לא משהו שאני סומך עליו והכול.

אבל אני מאמין שקודם מבפנים, תן לי להתבשל עוד,

ואני מבטיח לך שאני אומר, אין לי בעיה,

אבל תן לי עוד יותר להתבשל שאני ממש. קודם כל, אני מסכים איתך שמבפנים זה עדיף.

אבל אני מסכים גם עם בעל ספר החינוך,

שאמר שעל פי המעשים החיצוניים נפעלת הפנימיות.

כשאדם עושה גם מעשה חיצוני,

הוא יכול לגרום שהפנימי יבוא מאליו.

לפעמים החיצוני הוא מחסום לפנימי,

בגלל שהזהות שלך כרגע מאפשרת לך את המשחק של בין לבין.

מרגע שאתה מוריד את החלק החיצוני,

אכן נשארת הנקודה הפנימית להתבטא החוצה.

כבוד הרב, אתה צודק, אבל...

באמת, אני אוהב אותך בשביל לפגוע בך,

אבל אני חייב עוד טיפה, עוד קצת.

אין בעיה. תבין אותי, אבל אני מוריד אותו, אין לי בעיה. אם אתה רוצה עוד חמש דקות, אין לי בעיה.

נאור,

קוקו בברוקלין קולג'

ירד

בקלטת וידאו לנצח נצחי. אתה יכול לבוא עם הקלטת לקדוש ברוך הוא ולהגיד לו, אבא שבשמיים,

גזרתי את הקוקו לכבוד שמיים.

רק רגע, רק רגע.

כבוד הרב, אני מוריד את הקוקו,

אבל מה, אני רוצה שייתן לי ברכה, לי ולבחור הזה, לשתי בחורים,

לפרנסה וחתונה בקומו. פרנסה טובה? בשפע.

בשפע? בכבוד.

בכבוד.

אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב

נסרו, נסרו, בתך בה', אי-אזו גמו גדעון הוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

אנחנו עומדים אביב, די כדור עם אביב שואף,

כדור עם אביב, אופנין שבחשבה

אחת, שתיים.

יש להם סיפור.

הנה עוד יהודים הוריד קוקו, בכבוד!

שתיים.

הנה עזר ובגידו.

מספיק, מספיק.

על זה נאמר קוקו מביא קוקו.

יש לו סיפור עם הבחורצ'יק הזה שהם נסעו בדרך.

תשמעו יהודים יקרים את הסיפור.

אני

צריך לחבק את הרב שלי פה. אני רוצה לספר לכם סיפור קטן.

אני והבחור...

הקסטה של כבוד הרב.

נכנס לקסטה של...

כמו את הקסטה, שאין לנו להסתמך על ארצות הברית

ועל העולם, רק על הקדוש ברוך הוא, שאנחנו היחידים שיכולים להביא את הישועה

דרך אבינו שבשמיים.

נכנסנו קסטה והגענו, אני חושב, לקטע של הבחור שראינו מקודם בטלוויזיה, בכיסא הגלגלים.

כשכבוד הרב התחיל לשיר הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך, אני ובני עצרנו את האוטו,

היינו כל כך נרגשים,

שרתם?

שרנו את הקדוש ברוך הוא איתך ביחד, איתך ביחד.

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך,

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו שייכים לך,

קדוש ברוך הוא, אנחנו הילדים שלך,

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו חיילים שלך!

מי שברך רבותינו הקדושים אברהם יצחק יעקב משה ואהרן דוד שלמה יברך את השם הטוב נאור בן בנימין השם יזכה אותו לזיווג הגון מהרה שנה ושפע של פרנסה מהרה אמן ועוד יברך את השם הטוב

בנימין אוהד בן יעקב הכהן יזכה לזיווג הגון הראו לו מהרה שנה ושפע של פרנסה מהרה אמן חבל

אחד שתיים, אחד שתיים, אחד בלונדיני ואחד שחור.

קח מתוק,

כיפה,

שהחיינו, אה, יוגדי כיפה, אוקיי.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו

וקיימנו והגיענו בזמן הזה.

אמן!

אה, יוגכו, דברים חברי הכנסת ג' זהו נביא לנו יתינני,

עכשיו,

האם אתה מאחים את היום הישראלי כיסוי בתחזר שם?

ואיזה נמול מדינה?

היסטוריה גדולה ויסטוריה וכך באשר,

ביזור וגדעון בו!

זכו עם ישראל ובתק באשר וידר אדום וגדעון בו!

זכו עם ישראל ובתק באשר וידר אדום וגדעון בו!

תחסוך זמן כדי הרבה,

בדרך אדם ובוצעים,

שואל, אין לו אלוהים איפה, אופירו שבשמיים אנחנו מאמינים בימים,

בני רגוע בפני ישראל.

ישרואל, ישרואל,

יש המשך באתר www.sopar.net

הוא נהיה אחר כך חבל על הזמן בחור ישיבה,

משהו עולמי, הוא התחתן לפני חודש וחצי,

חבל על הזמן, איזה אושר.

וכבודו הבלונדיני שלנו הערב,

קצת מאליפה מאחורה לכבוד עם ישראל.

מה?

למה מאליפה?

כי אתה מלפלף את זה מאחורה.

כן, אני אוסף את זה, לפלף.

נוריד חתיכה קטנטונת לכבוד השם יתברך,

ונצא לדרך ויהיה לנו קוקו מביא קוקו.

קוקו,

אני בכל החיים עם שיער.

ארוך.

עוד יומיים מוריד לך הספר בדיוק כמו שאני יכול, רק הוא לא מקיים מצווה.

אני כן.

עוד יומיים תוריד את זה בלית ברירה, והיום מתוך בחירה.

היום אתה זוכה לקדש את שמו יתברך בהורדה הזאת

ומפסיד יומיים כאילו בלי הסערות,

אבל לכבוד השם יתברך.

יש הבדל גדול בין אם אדם מורידים לו,

כי הוא הולך לצבא,

בן אדם שמוריד מרצונו.

איזה שאלה? בבקשה.

אתה עכשיו ציטטת האם לראות לו את ה... הרמב״ם.

תראה, אני

הקשבתי לזה, הציטוט היה חל,

ואני כבר, אני אומר, למה?

אני אקריא לך.

אני אקריא לך. למה?

שניונת.

כי עובד?

עבודה זרה.

הלקוט עבודה זרה, פרק יא,

בהרמב״ם.

אני מקריא לך כבר.

אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים

ולא מדמיין להן

לא במלבוש ולא בשיער

וכיוצא בהן,

שנאמר ולא תלכו בחוקות הגויים,

זה פסוק,

ונאמר ובחוקותיהם לא תלכו, זה עוד פסוק,

ונאמר יישמר לך פן תתנקש אחריהם, עוד פסוק.

הכל בעניין אחד הוא מזהיר,

שלא ידמה להן

אלא יהיה הישראל מובדל מהן

בידוע במלבושו ובשאר מעשיו,

כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו,

וכן הוא אומר,

ואבדיל אתכם מן העמים,

לא ילבש במלבוש המיוחד להן

ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם,

אתה שומע?

ולא יגלח מן הצדדין, כמו שעושים היום פטריה, אתה מכיר את זה?

ולא יגלח מן הצדדין ויניח השיער באמצע, כמו שהם עושים,

וזה נקרא בלורית,

ולא יגלח השיער מכנגד פניו מאוזן לאוזן,

ויניח הפרע מלאחריו, כדרך שעושים הן.

וזה איסור של עבודת כוכבים ומזלות.

הרב עוד לא ראיתי את התשובה.

זאת ההלכה, זה הבנת?

כן. אתה רוצה להיות דומה לגוי עובד כוכבים ומזלות או לא?

ואני בא ואני אשאל, האם זה שבכורה יש לי שער ומיושם מות או...

בדיוק, כיוון שבעם ישראל מצווה היהודי להסתפר

אחת לשלושים יום,

אם לא הוא נקרא מנוול,

וצריך להוריד את השערות

כמה שיותר קצר,

כיוון שהסערות הן דינים,

בזקן זה רחב.

לכן אנחנו מגדלים זקן ומסירים את הסערות

בשביל שיהיה יותר רחמים מאשר דינים.

זה על פי הקבלה.

שתדע עד כמה זה חשוב ועד כמה זה חמור.

הבנת?

והרבה מהחיצונים,

כוחות,

ארעים, נדבקים בסערותיו של האדם.

ועל זה אומר הפסוק, קודקוד שיער מתהלך באשמיו.

וזה גורם לאנשים לבלבלה.

כבוד הרב,

וכאן אני מתפרק.

עכשיו? כן, כן, עדיף. אני ראיתי בחור מוסלמי עם כיפה לבנה גדולה ועם דקן ככה, הוא מוסלמי.

נכון. אז מה אומרים על זה? זאת אומרת שהוא מבין... גם לא מלכויים, גם לא מלכויים. לא.

זה אומר שהוא דומה יותר אלינו מאשר אתה.

זאת אומרת, רגע, הוא למד מאיתנו.

לא אנחנו ממנו. כי לנו כתוב איך הולכים,

ומי שהולך כמונו, הוא מחקה אותנו. אבל לנו גם נרשם שהשם יבחר

כליות.

ל...

אמרתי לך שזאת שהולכת...

קיצוניות. זה מה שאמרתי לך, שזאת שהולכת לא בצניעות אומרת, אל תסתכל בקנקן,

אלא מה שיש בתוכו...

יש כאן הבדל.

מה ההבדל?

יש כאן הבדל. אור של שיער, וזה לא עניין של... מתוק.

בחורות הולכות ככה. תשאל אותן.

מי הולך ככה, בחורים או בחורות?

שמעת? נו, מה?

אתה היית צריך לשבת למעלה, לכאורה.

בוא נעשה אותך גבר לפני הצבא, שתהיה חייל אמיץ.

תן לו מוזיקה!

רגע, עוד רגע. טוב, עוד רגע.

הפוך, המצלמות מנציחות את קידוש השם,

בשביל זה אני טורח להביא מאה אלף דולר כל ערב.

למה? מאה אלף דולר זה עולה.

מאה אלף? מאה אלף דולר זה HD פרו.

אז שכנעת אותי עם העניין ברובו של צהר,

אבל בכל זאת אני מבקש שזה לא יהיה ספק אחד, אבקס זה לא בעניין.

אין בעיה, אני אעשה לך את זה בעדינות עם מוזיקה רגועה.

לא.

מה לא?

אני אמן. איזה

חופש של המצב. בשמחה, בואו, בכבוד.

בכבוד.

מזל טוב.

ללב ירושלים וקראו אליה כי מלעה צבעה כי נרצה עמונה כי לקחה מיד אדוני כפליים וכל חטאותיה.

יום אחד נופל ויומם ירוקם ובסוף כל הדרכים עונה אליו

ולכן יש ליהנות מהקיים אז נרים חטאית וגם נשתה לחיים לחיי כל הצמחות שבמים ונשכח מהעזבות שברעיניים יין שומר אותנו ממרומים

עם כל הכוח עכשיו לצמוח ולצחוק מכל הנזה

ונשמוע משמים ויום ודיי אלוקים תמיד שולח נחמה

ולצמוח עכשיו לשמוע נחוק מכל הנזה ונשמוע משמים ויום ודיי אלוקים תמיד שולח נחמה

החיים נאמצה תחת גדולה אין אחד יודע איך היא מתחילה

החיים נאמצה תחת גדולה אין אחד יודע איך היא מתחילה החיים יהיה מחר זו אבידה

שאדם פשוט אף פעם לא ידע

אז נרים חטאית וגם נשתה לחיים לחיי כל הזמחות שבמים

אברהם ציון בן

שרה יזכה לבן זכר בזכות הטלטל

כן, ואני רוצה עכשיו לחלק לכם כמה דברים טובים, מתנות. הייתם חבר'ה טובים ומצוינים, אז אני רוצה לחלק לכם מתנות. תנו לי מוזיקה

ואני מחלק לכם, רגע, רגע, רגע, רגע, אני רוצה שתדעו מה אני מחלק

אני מחלק לכם עכשיו ספרים שנקראים שערי תשובה

למי שמוכן ללמוד חצי שעה כל יום, חודש

חודש

גם נשים

ואחרי זה יש לי מתנה עוד אחת,

תכף מוזיקה, אבל מי ששר איתי מקבל,

מי שלא שר לא מקבל.

קדימה

אינסטרנטיוני, אינסטרנטיוני, אינסטרנטיוני.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

שר המשפטים,

שמיתה,

שמיתה,

נתניהו

נתניהו

נתניהו

נתניהו

נתניהו

נתניהו

נתניהו

נתניהו

נתניהו

את האנציקלופדיות,

כל המירה כל מה ישועות בעזרת השם כבירה,

ובא ויקטור פפילירדו, פרנזל בביברו לכל המשפחה,

וכל אלה שנמצאים כאן,

וכל ארץ חוזרים כדור בעולם,

וכל אלה שסתכלים עלינו,

מימון בחצר ונסיני,

ושמעות אנחנו לכם בו השלמה,

בתור שעברה מוסרית.

אני יכולה ללשון ליתה ללשון

שלום, אדוני היושב-ראש.