אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי [לימוד גדול מאת החפץ חיים זצ"ל]
עכשיו ידוע שאחד מהפיתויים של יצר הרע זה לא לעשות גמילות חסדים ולא לעזור לזולת. מה הטענה של יצר הרע? שאתה מבזבז את הזמן שלך הפרטי בשביל אחרים. וגם זה גורם לך הפסדים, שאתה צריך לטרוח ולהפסיד, לא רק זמן אלא נסיעות ומאמצים והוצאות כספיות, אז יצר הרע אומר לא כדאי לך, הוא אומר לך ויהיה לך בעיה, יתערער לך שלום בית, נו, אז יצר הרע הוא חזק בזה לשכנע את האדם שלא כדאי לו להתעסק בגמילות חסדים וכו'. אבל יש טענה, יש תשובה על התענה הזאת במעשה נפלא, מי שראה את הסרטון שהפיצו באחרונה, שרואים את החפץ חיים זצ"ל מצולם בחייו בשנת תרפ"ג כשהיתה הכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בעיר וינה, אז שמה הוא התאכסן בבית הנכבד רבי עקיבא שרייבר, וכמובן צבאו על הבית רבים שחפצו לראות את רבינו, רק יחידי סגולה זכו להכנס, פנה עסקן מפורסם של היהדות באנגליה לבעל האכסניה בבקשה שטוחה לאפשר לו את הכניסה לחדר בו נמצא החפץ חיים לרגעים ספורים בלבד, כי דבר חשוב לו אליו וכל עתידו תלוי בזה. נענה לו בעל האכסניה לבקשה כיון שהעריך אותו ואת מעשיו הכבירים, והושיב אותו ליד שולחנו של החפץ חיים שסעד באותה שעה, והבטיח להציגו בפני החפץ חיים מיד לאחר ברכת המזון. באמצע הסעודה החל רבינו לומר את הפרק מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר, כדרכו בקודש בזמן הסעודה, אבל כשסיים את הפסוק האחרון של הפרק "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" פנה באופן ישיר החפץ חיים לאורח שלא הכירו כמובן מעודו וביאר לו את הפסוק.
פליאה עצומה יש על דוד המלך כיצד הוא אומר שטוב וחסד ירדפו אותו, האם יתכן לומר ששני דברים טובים כאלה הם יהפכו לרודפים? מילא רוצח זה רודף, חמסן זה רודף, אלה יורדים לחיי אדם, אבל טוב וחסד ירדפוני? אלא לומדים מכאן, אמר לו החפץ חיים, פעמים נדמה לאדם שעסקי הטוב והחסד נעשים לו כרודפים ויורדים לחיי, גוזלים את זמנו היקר לו, מפריעים בעסקיו וגורמים לו הפסדים, משמיטים את שלום הבית והיצר מפתה אותו להזניח את מעשה הטוב והחסד ואז מה יש לו לאדם לעשות? מה יעשה? מה יאבד את שלום בית יאבד הכל? וכאן מייעץ לו דוד המלך, שמע בני, אפילו אם לפי דעתך הטוב והחסד רודפים אותך באמת, אל תעזבם, אלא תתפלל אל ה' שאך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, שרק רודפים כאלה ולא אחרים חס ושלום, שיהיו לך רודפים של טוב וחסד אז בודאי לא יאונה לצדיק כל אוון, ויקויים בך הפסוק "ושבתי בבית ה' לאורך ימים". כך פירש לו החפץ חיים את הפסוק.
כשסיים רבנו את הביאור קם האורח, ניגש לבעל הבית בעל האכסניה ובירך אותו לשלום ורצה לעזוב את הבית. בעל האכסניה הביע תמיהתו בפני האורח שהתאמץ לקבל רשות כניסה לרבינו, רק לשאול שאלת חיים חשובה, לפתע אין צורך בכלל בשאלה. אז האורח בבת צחוק אמר לו החפץ חיים ענה כבר לשאלה. בטרם הרציתי בפניו את שאלתי קיבלתי כבר את התשובה. והסביר לו על מה הוא בא. אמר לו בעיירה שלי הקמתי תלמוד תורה וקופת גמילות חסדים שאני מנהל אותם בעצמי, המוסדות התפתחו יפה מאד, אך העבודות בשני השטחים האלה גוזלות ממני זמן רב על כן אני נאלץ להזניח את עסקי הפרטיים והם סובלים, וגם רעייתי החלה להציק לי ודרשה במפגיע שאמסור את הנהלת המוסדות לאנשים אחרים. אני עצמי איני רוצה לעזוב את הטוב והחסד, אבל משום שלום בית הגענו שנינו לכלל החלטה למסור את הענין לרבינו החפץ חיים, וכאשר יאמר כן יקום. מכיון ששמעתי עתה מפורש יוצא מפי הכהן הגדול כי אף אם טוב וחסד יהיו הרודפים אחרי האדם באמת ומפריעים לו בעסקיו הפרטיים ובשלום בית, בכל זאת אל יזניחם וימשיך לעסוק בהם, קיבלתי את התשובה לשאלתי לשאלת החיים החשובה, ואני ממהר לבשר לרעייתי את הכרעתו של רבינו החפץ חיים.